## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 45

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 45:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 45:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/45:1)

אעפ"י שרוב כו' כ' הב"ש והטעם דחוששין כאן למיעוט כ' הרא"ש משום חומר א"א כמו נטבע במים שאל"ס וצ"ע הא אינו דומה שם המיעוט מצורף לחזקת א"א והכא חזק' פנו' מסייע להרוב והוי מיעוט' דמיעוטא דל"ח אף ר"מ וכן מתמיה המהרי"ק ולולא דברי קדשו הייתי אומר דה"ט מפני שהרוב איני מברר צד הקל כמו שהמיעוט מברר הצד החמור ור"ל דאם הוא מן המיעוט מוכרח מה ששלח או לקדו' או שכבר קידש אבל הרוב דמסבלים והדר מקדשו תינח אלו היו מקפידים ומסבלים דוקא ברישא אבל אינו הכי אלא שאינם מקפידים ומסבלים ברישא נמי ואי מש"ה עדיין ספק יש דילמא מ"מ שלח לקדו' או דילמא כבר קידש להכי מחמרינן וע' בדומה לזה מה שכתבו תו' בכתו' ך"ז ע"ב ד"ה כאן הג"ה אע"פ שלא שלח הסבלונות בעדים עי' ח"מ ולע"ד דהרמ' שהוא ל' הש"ע נמי סובר פי' ר"ח ומ"מ מדייק ובאו עדים שראו הסבלונו' ש"מ דס"ל הא היכי שהעצמם מודי' נאמני' במגו והרמ"א ז"ל שלא כ' בל' פלוגתא ש"מ שלא כדכ' הח"מ ז"ל אלא משמיענו אעפ"י שלא שלח בעדים דהיינו שלא זימן עדים להשליח ואפשר נמי שהעדים מעצמם ראו השליח והוא לא ראה אותם דבאופן זה לשטת רש"י ודאי ל"ח כמבואר בסי' מ"ב סעי' ג' וזה ממש כונת הרמ' ובאו עדים וכו' והשולח לא ראה אותם וא"צ לדברי הח"מ דאיירי שלא היו עדים בשעת נתינה ובשעת שליח היו עדים דמלבד קושייתו אין הל' אעפ"י שלא שלח מורי כן ומה שמביא התה"ד דהטוען תמור' המנהג אף במגו א"נ אמת שתחילה כתב הכי אבל בתר הכי מביא תשו' א"ז דכ' בפ' דאפי' לפירוש ר"ח מהימן ולע"ד מוכרח הכי מן הש"ס שהרי ר"ח גורס דר"פ משמיענו דאפילו במקום דרובא מסבלי והדר מקדשי חיישינן הרי דדברי ר"פ מתפרשים מה דאמר באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן היינו המיעוט ומכ"ש הרוב ומה דאמר מסבלי והדר מקדשי ל"ח היינו כולם והיכי דהמיעוט מקדשי וכו' הא פשיטא דנאמן במגו דהא ליכא למימר שטוען תמורת המנהג וע"כ בזה דאיירי ביש עדים וממילא כל הנכלל בדיבורו מקדשין וכו' חיישינן אפילו ברובא מקדשי וכו' נמי דוקא בעדים ואינו דומה לתמורת המנהג שהוא מנהג לכל משא"כ אך מנהג הרוב וע' נמי מסקנת התה"ד דאף לפי' ר"ח אינו אלא חששא לכן הנלע"ד שחזר מדעתו בפי' זה ואף הרמ"א ז"ל לא כיון אלא למה שכתבתי והב"ש ז"ל דחק לפרשו ע"י מגו למפרע וא"נ גם מה שמביא בשם הט"ז לחלק בין אתרא לאתרא לע"ד אין לחלק בדברי ר"פ ובתשובת רמ"א ז"ל נמי משמע דהתה"ד לבסוף חזר בו והעיקר לע"ד מה שכ' הרמ"א בסמוך וכל היכי דחיישינן ר"ל הכל בדלית להו מגו וסמך על ריש דברי הש"ע ובאו עדים וכו' ודברי הרשב"ץ שהתמי' עליה' הד"מ ובהנ"ל מיישבו הט"ז כהוגן הנני מעתיקם והוא בחלק א' סימן מ"ב שאלה מי ששלח סבלונות אחר שדוכין ולא הביא עדים בדבר וטען שבתורת קדו' שלחה והיא אומרת שלא קבלתם בת"ק אלא כמנהג העיר ע"ז דן שלפירש"י איך לחוש מב' טעמים א' שהוא אתרא דמסבלי ברישא ב' שהוא בל"ע וכו' ואין לחוש שמא קודם ששלח סבלונות קדשה כפי' ר"ח שאין כן מנהג המקום והיא אינו טוען כן אלא שאומר שהסבלונות שלח בת"ק ולא טען שקדשה ואח"כ שלח א"כ בין לפירש"י בין לפי' ר"ח אין אשה זו מקוד' כלל עכ"ל ובלי ספק לזה כיון הב"י אלא שקיצר בהעתקה ובזה קושית הד"מ לק"מ וק"ל ויש לחוש לב' הפירושים הב"ש מביא בשם הריב"ש דלפירש"י ז"ל לא מחמרינן לחוש למיעוט והד"מ חולק ולע"ד ה"ט דהריב"ש כי לפירש"י ע"כ אין מקו' לגירסה ר"ח דהא לפירושו החשש שקדשה לפני העדים ובע"כ לדעתו אפי' הוא והיא אומרי' שלא כיוונו לקדו' אינם נאמנים דאי נאמנים אף הודאתם לאו כלום דהו' כנתקש' בל"ע וש"ו דמיד שקיבלה הסבלונות מתקד' מכח ההוכחה והא תינח ברובא מקדשי ברישא אבל ברובא מסבלי ברישא איך יעלה על הדעת שמשום חומרא דא"א שאנן חוששין שהיא מן המיעוט יהא נחשב קבלתה בקדו' דמה"ת יעלו העדים על דעתם קדו' ברובא מסבלים ברישא ולפי ר"ח ניחא ולד"מ צ"ע. וכל זה ששילח לה סתם ע' ב"ש ואמת שכן ל' מ"ל ועוד דשולח התרנגולת לכפרה אינו ל' סבלונות ולא ל' חבה ואין בזה אופן חשש קדו' כמו שכתב מהרי"ק שורש ק"ע דלא חיישינן אלא כשהזכיר איזה ל' חבה ומביא ראי' מדברי המהר"מ אבל המע' במהרי"ק איתא להדיא להיפך כי ז"ל ועוד נלע"ד דע"כ ל"פ רש"י אלא היכי שהוא נותן סתם או שאמר משום אהבה וחבה או כיוצא בו דבשלמא בשנותן סתם אפשר לומר דאשדוכין סמך שכבר פייסה שתתקדש לי ומש"ה לא פי' וכ"ש כשאמר בל' אהבה וחבה אבל כשניתן בלשון דורן בעלמא גלי דעתא דלאו לקדו' אלא לדורן הרי בהדיא דסתם חוששין ומה שמביא בתר הכי ראיה מהמהר"ם היינו על היכא שדיבר דלאו כל הקולות כשרים לחייש שאז בעינן שיהא דיבר דשייך לחבה וכן מסיים א"ו פשיטא דס"ל לרבינו מאיר דבעינן שיאמר ל' דמשמע איזה קורבה ולא סגי' בל' דורן בעלמא הרי שלא מיעט מראיות מהר"מ אלא ל' דורן אבל נתינה סתם ודאי חיישינן וכמו שהוכחתי סימן ז"ך מסוך דברי המהר"מ שמה שהחמיר בשתיקה נמי מטעם סבלונות ע"ש ולא הי' להב"ש להעתיק דברי מ"ל ז"ל אלו שבאו אך דרך אגב מבלי עיין כל הצורך והלפ"ז שכ' לפ"ז אין מוכרח:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 45:2
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 45:2](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/45:2)

י"א דכל סבלונו' ששלח מיד אחר השדו' יום או יומים כו' כ' הב"ש על המהרי"ק ולכאורה ק' איך מיישב כו' וזה ל' מהרי"ק דף ר' ע"ב ועוד כ' והאריך (ר"ל החולק) להביא דברי שאמרתי שיש הוכחה שלא קבלתי לש"ק מדלא קבלתו כ"א ע"י אמצעי וכו' ומה הועיל באריכות ממתני' דשלח דפשיט' שכשאינו בעיר שדרך לקד' ע"י שליח ובהדי' וכו' אבל כשהם במעמד אחד למה לא יתן לידה ולמה לא תקבלנו מידו מי הוא שיטעה לדמותם אהדדי הרי דמוקים הסוגי' דוקא בשולח ממקום למקום ודומה לדבריו מצינן גיטן בסוגי' דשליש אימר לגרושין כשהם במקום אחד אם איתא דלגרושין יהבה לדידה הו' יהיב לה ומכ"ש די"ל הכי בקדו' דמצוה בו יותר וכל חששא דסבלונות אינו אלא להצריכ' גט לכתחילה כ' הח"מ דמהרי"ק לא כ' אלא ברובא מסבלים ברישא דדומה למשאל"ס וא"כ לטעם הר"ן שבב"ש שהרוב לא חשוב רוב מפני שאינו אלא מכח מנהג ולא בטבע י"ל דמש"ה אפילו ברובא מסבלים דתצא וכן נראה דהסתמא ר"פ השוה מדותיו ואמר מקדשין כו' חיישינן בחדא מחתא וכמו דברוב מקדשין תצא כן נמי ברובא מסבלים. ולפי' תו' דמדין משאל"ס נלמד באמת לע"ד יש ללמוד דתמיד אם נשאת לא תצא אלא דכוונת הח"מ לע"ד דברובא מקדשין החייב לחוש לגירסת רש"י ולהורות אם נשאת תצא דלגירסתו ר"פ לא דיבר אלא ברובא מקדשין ובה אמר חיישינן אפילו לנשאת דתצא אמנם הב"ש סמך על התה"ד שכתב דאף לפי' הגאונים אינם אלא חששא בעלמא ומכ"ש לפירש"י שכתב הרא"ש לשיטתו דאינו אלא חשש בעלמא ולכן תמיד אם נשאת ל"ת וא"כ אין מהר"ן שום סתירה ובל"ז דברי הר"ן קצרים דהא בריש המניח מוכח דרוב כזה נמי חשיב רוב א"ו כדאיתא בהמלחמות שמסיים בתר ל' הר"ן ממש הלכך במקום איסור א"א החמירו לחוש הרי דאף לטעם הר"ן אינו אלא חומרא בעלמא לכתחלה (וע' מס' נדרים דף נ"ג משנו הגמרא ל"צ דרובא מן חד מסתפקים מהו דתימא אזיל בתר רובא קמ"ל ספק איסורא לחומרא וק' מה נשתנה מבכל התורה ולדברי הר"ן ניחא דנמי אינו כ"א רוב של מנהג אך א"כ דבכל איסורן החמירו ברוב כזה ק' איך מסיים בהמניח דאין הולכין בממון אחר רוב ות"ל דברוב כזה אף באיסורן אין הולכין. וי"ל דהא זה אינו כ"א מדרבנן שהחמירו ברוב בזה כמבואר בהמלחמות וא"כ לולא דשמואל ד"ת בממון אין הולכין אחר הרוב ס"ל בכל מקום אף בזה היינו הולכין אחריו כי בממון ל"ש חומר דרבנן דחמור לזה קל לזה. והיינו נמי טעמא דרב. ואולם חתני החריף מו' יודא נרו' מלישא בהיותו אז במחיצתו תי' דטעמא דנדרים משום דהו' דבר שיש לו מתירן ולדעתו מדויק ל' הרמ' שמדייק וכל ספק נדרים להחמיר. וע' במ"ל פ"ז מה' מעילה ואף למסקנתו דאף בדבר של"מ אמרינן כל דפריש וכו' משום דלא אתחזיק איסור במקום הספק מ"מ הכא דאתחזקי המועטי' אף דלא אפשר ליתן עלייהו שם חשיבות ב"ח לעשיתן קבוע דרבנן משום דאין חשיבות בגוף האיסור מ"מ אפשר דלחומר דשיל"מ חשב אתחזיק ולית להו ביטול מדרבנן וע' נמי בלח"מ ה"נ) ולע"ד מבואר הכי להדי' כפירש"י ז"ל שכ' חוששין לסבלונות כו' ואם נתקדשה לאחר צ"ג מן הראשון הרי דנחית לאשמעינן דין דיעבד דאל"כ לא הי' צ"ל אלא חוששין וצ"ג דהו' ממש לכתחלה אם רוצה להנשא לאחר. וא"כ למה לא משמיענו חידוש יותר דאם נשאת תצא א"ו מורה לנו דוקא דיעבד דקדו' דיש לתקוני בגט הוא דצ"ג אבל נשאת דאם נצריכה גט אסורה לשניהם אף גט א"צ. ואין לדייק לחומרא דדיקא נתקדשה אבל נשאת תצא מזה ומזה א"כ לא הי' שותק והי' תופס הקיצר ואם נשאת בלא גט תצא. מזה ומזה. אך זה צ"ע לרש"י ז"ל אם נתקדשה וא"א בגט כגון שהלך למדה"י אם תצא גם נשמע מרש"י ז"ל אם נתקדשה דוקא מגרש ראשון ולא השני דשמא יאמרו גירש ראשון ומחזיר גרושתו משנתארסה. וזה צ"ע ועיי' ריש סימן מ"ד וע"כ דמסתביר לו להחמיר בזה מפני שגזיר' דרבנן זו היא מחשש ספק תורה. תו יש לפ"ר ראיה דאף לפי' תו' אם נשאת ל"ת אפילו ברובא מקדשים דהא הסכמת רוב הפוסקים דחיישינן אפילו שניהם אומרים שלא כיונו לקדו' ודלא כי"מ במרד' דאיירי בטוען קדשתיך וא"כ הא שפיר מקשה המהרי"ק דף קע"ב דמ"ש ממה דקי"ל כר"ג אפי' ברוב פסולים אצלה שנאמנת מטעם ברי ושמא ובשלמא אי לא איירי לענין אם נשאת דתצא כ"א להצריך גט בדאפשר אין כ"כ קושי' ממה דקי"ל כר"ג דנאמנת אפי' לכתחלה ברוב כשרים והכא חיישינן למיעט לגירסת ר"ח די"ל שני לכתחל' דהתם דעכ"פ גבי דידה הוא דיעבד דאם לא נאמינה נפסלה לכהונה משא"כ הכא אפשר לתקוני בגט או חליצה אבל אם נשאת ודאי ק' דזה דיעבד גמור הוא אם לא נאמינה נעשית זונה ותצא מזה ומזה אך בעניותינו א"א לבנות יסוד על הוכחות כאלו כי אין דנין דברי סופרים זה מזה ואין לנו אלא מה שאמרו חז"ל וכן משמעו' המהרי"ק ומדברי תשו' הרשב"א שבב"י משמע קצת לחוש אפי' נשאת מדחתר טעמים אחרים ומ"מ מסיים ומכ"ש זו שנשאת ודוק. וי"א אם שלח בעדים אע"ג דלא היו עדים בנתינה כבר פליג הב"י על זה והמ"ל ז"ל בתשו' מביאו עם הסכמת הריב"ש וכן נלע"ד ואין דומה כלל לעידי ביאה דמה בכך דחזקה שליח וכו' ומהדר ליתנם לה מי יוכל להעיד שקיבלה אתם וק"ל:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 45:3
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 45:3](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/45:3)

י"א דבמקום שהי' לנו לחוש שעשה איסור כו' כגון ששלח סבלונות בשבת ע' במ"א סי' ש"ו ס"ק ט"ו מסיים וא"כ צ"ע מה שנוהגין ליתן במתנה כלים לחתן הדורש וכו' לדבריו השליח מבלעדי הקדו' איסור שבת אית ביה וא"כ הכא הדר מה(א) ראיה יש שלא קידש. והנה ז"ל המ"א שם כ' הב"י סי' תקך"ז דהמרד' סובר דאסור ליתן דבר במתנה לחבירו בי"ט או בשבת אא"כ לצורך מצוה וכו' וכ"מ בערובין ע"א וכ"כ הריטב"א יכתיב גבי תפסוה מטלטלין וכו' ומסיק משמע דאפי' משכן אסור ועוד דהא הקדש דמי למתנה ואסיר וכ"מ ברי"ף פ"ה די"ט וברמ' סוף הלכות מכירה וא"כ צ"ע כנ"ל ואני תמה לדעתו הר"ן סותר עצמו שהרי ריש כתוב' מקשה נמי קושי' הריט' ומ"מ כ' בביצה פ"ב הביאו הב"י סי' תקכ"ז מקמא דברי המרדכי הנ"ל ופי' הר"ן לאקנוי בלשון מתנה בלא סודר אלא כשאר מטלטלין הנקנין במשיכה עד שמכח זה כ' הב"י על המרד' אינו מבין דבריו דאי בל' מתנה בלא סודר מה אירי' משום מצוה בלא מצוה נמי אמאי ליסתר ולבסוף כ' ואפשר וכו' ע"ש הרי דהר"ן ע"כ מחלק בין נתינות משכן דהוי בכלל גזירות מו"מ לבין מתנה במשיכה בלא ק"ס דודאי שרי ושאני משכן דנותן בעבור הלואה דומה טפי למו"מ וא"כ מה זה חבילו' ראיות שמביא להמרד' מהריטב"א ומערובין הרי הר"ן עצמו כ' דברי הריט' נמי וגם הראי' מערובין וע"כ דמחלק בין מקני קרקע דצריך קנין עכ"פ ואפי' חזקה משא"כ משיכות מטלטלי' דלא מיחזי כלל דלשם קנין עושה שרי ולע"ד מבואר כהר"ן בא"ח סימן תקי"ו(ב) דקי"ל כל שנאותין מהן בחול מותר לשלוח בי"ט אך בתנאי שלא יהא צריך תיקון ואפילו תפילין שלרה"פ אסורים בי"ט ומכ"ש כלים ותכשיטי' דשרי כמבואר בהגהו' הרא"ש ואלו להמרד' ומ"א יהא אסור ליתן שום מתנה בי"ט חוץ אוכל נפש והברור דמה דשרי בי"ט ה"ה בשבת דהא גזירות מו"מ שבת וי"ט שוים כמבואר פ' המשילין בהרי"ף שבמ"א ושם דין דמשלחין היינו במתנה ואף חטים ותבואה דאסור הרי הרמ' בפי' המשניו' כ' הטעם דמיחזי כעובדן דחול וכן בהלכו' נתן טעם זה כמבואר בלשונו ריש הפרק ש"מ שאין בנתינו' מתנת מטלטלי' במשיכה גזירו' מו"מ וזה מוכרח מדין התפילין וגם מן הל' דאין משלחין תנן דהיינו ע"י שליח שבזה מיחזי בתבואה וכלים שאינם נגמרים כעובדא דחול אבל ליתן מיד ליד משמע שאין שום איסו' ול' הרמ' פ' ך"ג מה"ש(א) אדרבה מורה שאינו אוסר כ"א מכירה ומלשונו סוף ה' מכירה וכן מל' הרי"ף פ' משילן אין ראי' אף דכתב' או הנותן כי י"ל דשם בנתינו' קרקע איירי דא"א בלא קנין או במטלטלי' בק"ס ואפי' המרד' לע"ד מודה להר"ן אלא שכ' לרווחא דמילתא ואף אי פליג לע"ד דברי הר"ן מוכרחי' ויהי' איך שיהי' מה שכתב וא"כ צ"ע מה שנוהגין כו' זה לע"ד משנה מפורשת דשרי כמבואר בהגהו' הרא"ש הנ"ל דשרי בי"ט וה"ה בשבת וכן עיקר וכמשמ' הכא אגב אזכיר מה דק' לי לפ"ר בענין הנ"ל על הט"ז סי' תקי"ו שכ' דאפי' דברים המיוחדי' לבהמה אם אינו מוציא מרה"י לרה"ר שרי וכן כ' המ"א ס"ק א' ולפ"ז מותר לשלוח במקום שהוא רשו' אחד לשבת וא"י מנין להם זה דנהי דהב"י יפה הורה דמה דמותר מותר אפי' מרה"י לרה"ר כדאי' נימא ביש"ש סי' ל' אבל מה דאסור דהטעם כנ"ל זה שייך אפילו במקום שהוא רשות אחד לשבת וצ"ע ומכ"ש לדעת המ"א יש איסור בנתינות מתנה משום מו"מ אבל זה לע"ד ליתא. כ' הב"ש ה"ה אם נשא אשה כו' אף דלעיל כ' הרמ"א דאחר מעשה אינם נאמני' ואפילו בשבועה כ' זה לנ"מ לדידן למסקנת הרמ"א ז"ל סוף סעיף ב' וע' סי' א' סעיף י':