## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 77

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 77:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 77:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/77:1)

המורד על אשתו בהטור פי' הכא ובסי' קנ"ד דהאומר איני זן כופין אותו להוציא כרב ובסי' ע' כ' הטור אבל אם הוא עשיר הכל לפי עשרו אפילו הי' ממונו ראוי שיעשה כמה תבשילן בשר כופין אותו וכו' ויראה לע"ד מזה דמשמע להטור דע"כ ל"פ רב וסובר דאין אדם דר עם נחש אלא במונע מכל וכל דבזה שייך אשה בושה ותמות ברעב כדכ' הרא"ש אבל בזן אותה פחות מהראוי לכ"ע מודה דאין כופין לגרש אלא לזונה כראוי וא"כ הב"ש שכ' סימן קנ"ד ס"ק ה' דאם האיש אומר איני זן והאשה אינה רוצה לדור עמו אין נעשה מורד' וי"ל ק"ל כהטור דכופין גרש עכ"ל לפ"ז אם הוא עשיר וזנה בפחות מהראוי וגלל כן אינה רוצה לדור עמו יש לה דין מורדת אבל לע"ד בלא ק"ל אינה מורדת בכה"ג שאינה מורדת כדי לצערו כ"א לכופו לזונה כראוי דהא קי"ל בח"מ סי' ד' עביד אינש דינא לנפשי' וא"כ מי יכריחנה לילך לב"ד לכופו אם היא תוכל לכופו במרדה וכן מורה הל' דסעי' ב' ואם מרדה כדי לצערו מפני שעשה לי כו' וכיוצא בדברים אלו משמע דוקא כיוצא באלו שהם אך נקמה על העבר אבל לכופו על העתיד במה שהדין עמה אינה מורדת ואין סתירה מדברי הרשב"א בתשו' שבב"י סי' זה ובסי' פ' בש"ע שכ' אבל אם היא מעכבת אף מחמת פרעון מה שלותה דקרוב בעיני שזה אחד מדרכי מורדו' וגם זו עילה מצאה לצערו ותולה בפרעון מה שלותה דש"ה דתביעת המלוה על הבעל כמבואר סי' ע' ולכן תלינן דאך עיל' כו' כי מה לה כולי האי בהפרעון ואף זה אינו מחליט כ"א בלשון קרוב בעיני אבל היכי שידוע שמצערה במזונות והיא מצערת אותו כדי לכופו שיסיר צערה לע"ד לכ"ע אינה מורדת כופין אותו מיד מב"ש כ' מיהו הרא"ש כ' דין ל"ה כו' דאין כופין אלא דין ל"ג ובסוף המדיר כ' כו' וצ"ל כו' ובאמת ס"ל דכופין ולא משמע הכי בהרא"ש פ' הבא ע"י שכ' וכיון דפליגו בה רבוו' ראוי להחמיר שלא לכוף בשוטי דלא ליהוי גט מעושה ולע"ד אפשר לומר אחרי שהטור סי' קנ"ד כ' ור"ח כ' וכו' אם לא שמפורש שכופין וכו' והאומר איני זן ואיני מפרנס ואח"כ מביא דברי הרא"ש הנ"ל הרי דאף ר"ח מודה דבאומר א"ז וא"מ דכופין והיינו כמבואר בתו' פ' הבע"י וריש פרק המדיר שגרס שם כופין וא"כ הא דברי תו' אלו בב' המקומו' צ"ע במה דסיימו והתו' דהחולץ דחוזרי' וכו' היינו לפי שמונ' כל עניני אישות בין תשמיש בין מזונות אבל משום תשמיש לחוד או מזונו' לא וכבר כ' המהרש"א ביבמות שני תרוצי' חדא דדבריהם לשמואל וזה אינו כמפורש בטור סי' קנ"ד דע"כ ל"פ שמואל אלא באפשר לכופו למזונות דאל"ה מודה לרב תו תי' דהאומר א"ז וא"מ לר"ח ע"פ הירושלמי א"כ ואילו סובר משום דהמדיר מליהנות מתוקי' במספקת בדברים גדולים וגם אפשר בפרנס שאני מ"מ ק' תינח במדיר אבל בחלוצה הא מונע נמי מזונות ופרנס' ולמה דייקו דמונע ממנה אף תשמיש אמנם בכתובות כ' גבי הך דחוזרין הוצרכו לטעמא דכופין טפי מהנהו דהכא וגבי הא דאינו זן לא הוצרכו טעם אמאי כופין ואפשר דהאומר א"ז ה"ל כמורד משא"כ המדיר דהכא דלא הוי כמורד עכ"ל וכן משמע מירושלמי עצמו אף שמסיק על דינו דהמדיר אין כופין הביא הרא"ש פ' המדיר בשמו שפ' כרב ומסיק מפני ריח הפה כופין מפני חיי נפש לא כ"ש הרי שמחלק בין מורד דהיינו האומר א"ז לבין מדיר וא"כ י"ל דדוקא אשת איש שמשועבד לה הוא שיש לו דין מורד משא"כ יבם אפשר דדין ארוס לו כדאי' חילוק זה בב"י סי' זה בשם משרי' ולכן הוכרחו לומר לפי שמונע כל עניני אישות וא"כ י"ל דאין סתירה בהרא"ש דמה שכ' הלכה ל"ה אף במונע תשמיש א"כ היינו כמסקנתו פ' הבע"י ע"י נדר אבל לא במורד ומשם למד בק"ו כשטוענת מאיס ומה שכ' הל' ל"ב במורד מתשמיש וגם סוף פ' המדיר באמר א"ז דכופין פשיטא דצדקו דהא כע"מ בדינא דרב דכופין ומכ"ש במורד מתשמיש דהא עליה נמי שייך הק"ו דירושלמי אם מפני ריח הפה כופין דהטע' דהתשמי' קשה לה מפני מרידות תשמיש לא כ"ש אך כ"ז למהרש"א אבל הוא דחוק כי אין להפריד בין מדיר מתשמיש ועומד במרדו שלא להתירו לבין מוריד מתשמי' ויותר נלע"ד או של' תו' ורא"ש בהבע"י ל"ד או שט"ס הוא כדראיתי בתשו' הרא"ש כלל מ"ג סי' י"ב מביא נמי פי' ר"ח וכו' וכ' וההוא דהחולץ דחוזרין כו' היינו מפני שמונע ממנה כל עניני אישות אבל משום תשמיש לחודי' לא כפינן הרי שאינה כותב דמשום מזונות לחוד לא דודאי כפינן מפני שהם חיי נפש ומ"מ על הירושלמי ל"ק דודאי המדיר מליהנו' אין בכל חיי נפש משום דאפשר בפרנס וגם יש לה סיפק לד"ג (ובזה ק"ק מה דוחקי' דר"ח לגרוס בדרב כופין וגם הר"י לשטתו נסתייע מזה דכ"מ שנא' יוציא היינו בכפיה דילמא מה דאמר שמואל עד שאתה כופה להוציא היינו משום דבעינן מזונות פשוט מכח הק"ו דהירושלמי דצריך כפי' בשוטי או להוציא או למזונות ולהכי אמר עד שא"כ וכו' שוב מצאתי באמת הכי בההריב"ש) ומה שדנתי הק"ו נמי על מניעת תשמיש אפשר דבריח הפה משמש עמה ומצערה משא"כ במונע תשמיש שמ"מ אינו מצערה כול' האי ובסתירות הרא"ש אפשר כדכ' הב"ש ומה שמסיים בהבע"י וראוי להחמיר לחומרא בעלמא א"נ י"ל דב"פ הנ"ל נמי משמע דעתו דכפי' ע"י נדוי חשוב מילי ואינו מסיק להחמיר כ"א שלא לכוף בשוטי אבל נדוי ס"ל בכ"מ דתנא יוציא וא"כ מה שכ' הל' ל"ב במורד מתשמיש דכופין היינו בנדוי ומ"ש הל' ל"ה א"כ היינו בשוטי ולומד בק"ו דבטענת מומין אין שום כפי' אמנם במה שמחלק בין נדוי לשוטי אין מוסכם וע' סי' קנ"ד בהג"ה והה"מ פי"ד מה"א מביא בשם הרשב"א והרמב"ן שא"כ לגט אלא במקומו שהזכירו כפי' בפירש אבל בכ"מ שאמרו יוציא ויתן כתו' ולא הזכירו כפי' פירושו שכופין ליתן כתובה ומבקשין לגט וא"כ במורד מתשמיש והיא באה מחמת טענה הי' נראה דמודין דכופין בשיטי שהרי הכפי' נזכר בפי' בהבע"י אמנם בתשו' רשב"א אלף קצ"ב מסיק דאפי' בבאה מ"ט א"כ בשוטי כי א"כ בשוטי אלא לאותן השנוין בהמדיר מוכי שחין וחביריו ונושא בעבירה וע"ש וע' ס"ס קנ"ד והמר' סוף הבע"י כ' דבבאה מ"ט והוא עקר כופין כדמפ' בגמר' אבל במוריד מתשמיש ומזונות לא כפינן בשטי אלא במילי וצ"ע:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 77:2
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 77:2](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/77:2)

הג"ה י"א וכ' הח"מ ולפ"ז תקנה ר"ג לא היתה כ"א שלא לגרשה בע"כ כדי לישא אחרת לע"ד זה דחוק מאוד דתינח עד אלף החמשה אבל אח"כ כמבואר סי' א' מה הועיל בתיקן שלא לגרש בע"כ אם הוא ישא אחרת וימנע מזאת כל החיובים ואולי מ"מ הועיל דכל כמה דאגיד' בי' לא יהבו לי' אחרינא והב"ש כ' דכבר הרגש מהר"א ששון ומ"מ פ' דיוכל לומר ק"ל ולע"ד אחרי שמהר"א לא הביא כ"א המהרי"ק לכן פי' ק"ל דהוה יחדי נגד יחיד משא"כ הח"מ שהביא נמי הרא"ש נמצא הרא"מ יחיד במקום ב' ולא יכול לומר ק"ל וביחוד נגד הרא"ש וע' ש"ך ח"מ סי' ק"ה גבולי ק"ל ובפרט שהרב הגדול ח"מ והוא אחרון הסכים למעשה שמחויב בשאר וכסות והכי מסתבר לע"ד דאל"כ איך יתקיים החרם שלא לגרש בע"כ ואין לך בע"כ גדול מזה ומ"ש כפיה דמזונות באשה שאין מ"י מספיקן מכפי' בשוטים ואטו נימא דרשאי לכופה עד שתאמר רוצה אני ויהי' נקרא מדעתה וע' סי' קי"ט סעיף ו' ומה שמביא מהרא"ש ראי' ממה דקי"ל כרב דהאומר א"ז כל החומר שעליו הן הגרושין וכיון שמרצונו מגרש א"כ לא נשאר עליו שום חיוב מזונות וכו' תמהני וכי לא מודה רב דעיקר דינו בכפיה למזונות אלא משום תקנה דידה שא"א דר וכו' סובר דהברירה בידה כמבואר בהטור וא"כ אם אין רצונה בגרושין פשיטא דדין כפיותו למזונות אלא שלדינא דגמר' אם רוצה לגרש אין עליו כפי' ופטור ולזה א"צ ראי' אבל לתקנות ר"ג דהברירה נמי בידה וכיון שהוא רוצה בכפיות מזונות ולא בגרושין מה"ת שלא לכופו לזונה וכבר מביא הח"מ נמי ראיה מרש"ל שבסי' ע"ט ע"כ לע"ד הסומך על הח"מ ז"ל לא הפסיד:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 77:3
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 77:3](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/77:3)

האשה וכו' ותטול בלאותיה הקיימים וכו' היא שטת הרמ' כמבואר בב"ש דס"ל דעובדא דכלתי' דרז"ו מה דאיתמר עלה דצריכ' תפיס' אינו אלא במצערנא אבל במאוס עלי מדמה לזינתה דאמרינן אם היא זינתה בלאותיה מי זינו וא"כ יראה אחרי שבזנתה ל' הרמ' הכי בפ' ך"ד מה"א הל' ז' ואין דין נשים אלו בנדוני' שלהם כל אשה שנדוניתה קיימת אפילו זנתה נוטלת שלה והולכת הרי דאף בגמרא לא נאמר כ"א לא הפסידה בלאותיה הקיימים נקיט לשון נדוניא שהוא כולל אף מעות נדן כדאיתא סי' ס"ז סעיף י' בהג"ה (אך צ"ע אם לא אזיל בשיטתי' ריש פ' י"ו מה"א ע"ש בהה"מ ובר"ן ריש אעפ"י כי משמ' בהר"ן דלהרמב"ן כל צ"ב דלא מיהדרו בעינייהו דין כתו' יש להם משא"כ להרמ') א"כ ממילא ה"ה הכא נוטלת אף מ"נ בשידועה בעינה או דידוע דאתי מחמתה אך א"כ צ"ע דברי הר"ן בתשו' שאלה שבב"י ס"ה הביאו ח"מ ס"ק ז' וס"ק ך"ג שמעו' נדן אף שתפס' בעיניה א"מ תפיסה וע"כ הוציא ממשמעות הל' שבגמרא דלא אתמר הפלוגתא כ"א בבלאותיה וסובר דשם זה אינו כולל למ"נ משום דאין בהם משום שבח בית אביה להחזירם בעינם ולית לה עלי' כ"א שעבוד דאל"ה אלא שהם בכלל הפלוגתא למה לא יועיל בם תפיסה וק' מהנ"ל ואולי יש לדחוק מאחר דחזינין נמי דהכא נקטו כה"פ והראשונים רש"י ורי"ף דהפלוגתא לא איירי כ"א בצ"ב אבל נ"מ מסתבר להו דליכא מ"ד דהפסידה ויש לדקדק לפ"ז מנ"ל שגבי זנתה כולל אף צ"ב דילמא דוקא נ"מ דברשותה קיימו אבל צ"ב הפסידה דהא כבר חזינן הכא שאינו שם הכולל וכן פירש"י ז"ל באמת שם בנ"מ קאמר א"ו דסמכו על הנאמר נמי נוטלת מה שלפניה שיותר כולל (אבל לא משמע שם בהרא"ש הכי) כן נמי י"ל דהרמ' סמך בזה אף במעות והכא דלא נאמר כ"א בלאותיה הקיימים מסתבר להר"ן ז"ל שמעות אינו בכלל א"נ י"ל דהר"ן נמי סובר דבמעו' נמי הפלוגתא אלא דאזיל בשיטת הרמב"ן ודעמי' דבסד"ד ל"מ תפיסה ועליהם ק' מהכא דמבואר דמהני אלא שבספר ת"ך סי' צ"א כ' וי"ל דוקא התם כיון דמתחילה הבלאות שלה היו מהני תפי' משא"כ בעלמא דל"מ תפיסה לאפוקי מחזק' מרא קמא וסובר הר"ן דטעם זה ל"ש כ"א במטלטלים שיש בהם להדר בעין משום שבח ב"א משא"כ מעות שאין עליו כ"א שעבוד וברשותו להוציאם נקרא הבעל מ"ק ולא מהני בהו תפיסה (אך צ"ע בס' ת"ך סי' צ"ב כ' וכן דעת הר"ן דבפלוגתא מהני תפי' וכמו שהוכחתי סי' פ"ח וכבר הביא שם משמעות להיפך בדעתו) וא"כ לדידן דנקטינן כהסכמ' בעל ת"ך ע"פ רה"פ דמהני תפי' לסד"ד אף בדין דסעי ג' יועיל תפיסה שוב אחר כותבי כל הנ"ל זכיתי לגוף תשוב' הר"ן ואעתיק החסר בהעתקת הב"י וז"ל מאחרי תיבת כלל שבב"י כתוב שם דבלאות שנו לפי שהן מוחזקין לאשה שאם תבא לגבות כתו' תגבה מהם ואין הבעל יוכל לדחותה לשאר נכסים דקי"ל וכו' ולא עוד אלא שאין הבעל יוכל למכרן נמצא שהם בחזק' שניהם וגופן קנוי לאשה כמו לבעל ולא מתורת שעבוד בלבד ולפיכך נסתפקו אם הפסידן לפי שאין בדין האומרת מאוס עלי אלא שתפסיד שעבוד אבל שיזכה הבעל בנכסים שגופן קנוי לאשה לא איפשט וכיון שכן הבו דלא לוסיף עלה דוקא בנכסים שהן בחזקתה ג"כ כמו בלאותיה אמרינן ודאי תפסה אין מפקינן אבל ממון אפילו נודע שהיו מממון נדוני' איני כדין זה שאין לה עליו אלא שעבוד וכו' כבב"י ונלע"ד שכונתי ת"ל לב' הפירושים דתחילה כ' שנראה לו שממון לא הי' בכלל הספק מפני שבלאות שנוי ישוב כ' וכיון שכן ר"ל אף אם ת"ל דממון נמי בכלל מ"מ הבו דלא לוסיף עלה ר"ל דהא תפיסת בסד"ד קשה לאמרו ודי שדוקא בבלאותיה אמרו ולא בממון ואולם עדיין ק' על מה שכ' שלא נסתפקי בממון ממשמעות הרמ' ובמה שדחקתי שהוציא מן ל' נוטלת מה שלפניה ק' א"כ דבלואתיה דוקא ולא ממון היכי מסיים הברייתא דקתני נוטלת כו' לר"ח דאמר לא הפסידה בלואתיה והם שני הפכים ומר ק' על סברת הר"ן ז"ל דהא ודאי גבי זנתה נמי היינו טעמא דנראה להחכמים להפסידה השעבוד ולא הבעין אלא דבמורדת נסתפקו אם יש להפסידה יותר כדי שתייסרה ותשוב א"כ למ"ד לא הפסידה בלאותיה למה נימא גבה דממון בעין נקרא שעבד ובזינתה יהא בכלל בלאות הא למ"ד זה דלא הפסידה הטעמים שוים דלא הפסידו כ"א השעבודים ולמר דנדוני' הנאמר ברמ' בזינתה נמי לא קאי על ממון קשה עלי מאוד לכן לע"ד אחרי שהר"ן ז"ל לא פסק דינו למעשה מטעמו כ"א מכח שלא הי' מוכח שהי' אותו ממון עצמו כדמסיים ומכ"ש וכו' שאינו מסופק דמשמע הא בידוע ממון עצמו הוא מסופק נהי שכ' הבו דלא לוסיף עליה מכל מקום לדידן דתפיסה מהני לסד"ד הדין דסעיף ג' אם תפסה צריך ע"ג להוציא ולא כהח"מ שהחליט ועיי' תו סוף הסימן. בין כבר מבואר דלהרמה מדין מאוס עלי לא איירי בגמרא אלא שמדמה לזינתה וא"כ בנ"מ שהפסיד וכלה שלא כדרך תשמיש אלא בדרך גזילה שלא כדין תלי' בפלוגתא דח"מ בסי' קט"ו ס"ק ך' ודב"ש שבסי' קט"ז ס"ק ה' שחולק עמו. הב"ש פה כ' וע' בהג"מ מדמה וכו' ע' בזה סי' נ"ג סעי' זה בטור איתא ושוב הוסיפו לתקן וכו' כ' הב"י דל' זה מורה שמלבד הכרזה ד' שבתות תקנו שלא יתן גט עד י"ב חודש וכך הם דברי הרמ' ולע"ד לא משמע הכי מהטור שהרי כ' ההיא תקנת' איתא בין באומרת מאוס ובין באומרת מצערנ' הרי שמשוה אותן ואלו במאוס משמע בגמ' להדי' דלא כפינן לה והיינו עכ"פ בהכרזה אלא משמע דזו תקנה באנפא נפשה ובתרווייהו לא מכרזינן כ"א שמשהינן י"ב חודש אגיטא ותו לא שוב ראיתי שכבר האריך הט"ז בזה:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 77:4
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 77:4](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/77:4)

הב"ש מעתיק ד' שטות והאחרון מוטב דבטוענת מאוס יש לה ככל נשים ותימ' שהעתיקו וכבר הר"ן בעצמו בתשו' הנ"ל לא חש לשטתו אפי' כי תפסה מה שאינו בעין נגד צ"ב להוציא מידה והיא שטת הרשב"א דבמאוס איירי הגמ' וצריכה תפיסה דוקא לצ"ב הקיימים וא"כ לצורך מה העתיקו והאמת שהר"ן לא כתב דרכו זה להלכ' ע"ש:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 77:5
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 77:5](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/77:5)

הג"ה וחייב בפדיונ' וקבורת' כתב הב"ש מיהו נראה אם כבר תפסה נצ"ב אז זכתה בנצ"ב ואחר מותה הוא יורש אתה וחייב בקבורה ולא כב"ח (וע"כ כשדמי הקבורה עולה יותר ממה שתפסה פליגו דאל"כ מה"ת יתנו לו היורשים מה שתפסה אם לא יקברנה וסברת הב"ש ע"כ משום דחיוב הקבורה לדעתו אינו חל כ"א בשעת מותה ודן אז על חיוב הקבורה כאלו בא להחזיק ולתפוס במה שזכתה כבר בתפיסת' ולכן פסק דלא יוכל לומר קים לי ועכ"ז כבר מסיק בס' ת"ך והסכים עמו השבות יעקב דבאמת יוכל השני ליהדר ולתפס מן התופס הראשון ולומר ק"ל איפכא וא"כ אפשר הדין עם הב"ח ולא כדפס' בקצוריו מיהו כל זה להנחת הב"ח דקבורתה תחת צ"ב ולא תחת נ"מ ויוכל לומר פירושו בהרא"ש דהדבר תולה דוקא בירושה ואולם התו' במס' כתו' דף פ' ד"ה א"ד כתבו וי"ל דלאו דוקא דה"ה נ"מ וכו' נמצא מוכרח כדכ' הח"מ דקבורה אך תלה בהכתוב' דמיד שאבדה הכתו' אבדה נמי תנאי כתו' וא"כ אין נ"מ בכ"ז ומה שכ' הח"מ ומיהו אפשר לא אפשר:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 77:6
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 77:6](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/77:6)

אם תפשה כ' הח"מ משמע ה"ה מ"נ אבל מאחר שכתבתי ס"ק ז' שהר"ן כ' וכו' ע' סעי' ב' מה שכתבתי והנה מתשו' ר"ן יש ללמוד דשליש הבא מכח שניהם הרי היא כאלו תופס בעד שניהם וחשוב על המחצית כאלו תפס המחיוב בתפוס' שהרי הריב"ש סי' שס"ב ביאר דהבעל א"צ תפיסה וכל היכי דאיתא ואפי' אינו ברשותו לא זכתה האשה וא"כ ק' מה הוצרך לדון ולחלק בין ממון לממון ות"ל דהי' ביד השליש א"ו דשליש הבא בכח ב' חשוב המחצי' דתפשה וכן מוכרח מדברי תה"ד וח"מ סי' נ"ג והמ"ל פ' ט"ו מטוען ה"ט העלה בשם הרמ"ה דאינו חשוב כתופס בעד שניהם ובסד"ד אם אחד קנה מחבירו והושלש מדע' שניהם לא אמרינן במטלטלים יחלוקו אלא מוקמינן בחזק' מ"ק ולא משמע הכי מפוסקי' הנ"ל והראי' שמביא מהרמ"ה שבחה"מ סי' ר"מ לע"ד אינה כי שם לא כ' כ"א ל' זה א"נ במטלטלים ולא קיימו ברשותא דחד מנייהו ואפשר דר"ל שמונחים בסימטא או בר"ה אבל במונח ביד אחד מכח שניהם י"ל דמודה דחשוב תפיסה לבטל חמ"ק והראיה מהרא"ש שבפ' המפקיד נמי אינה כי מאחר שהרא"ש דן על חזקת גוף הפרה שמכחה בא הכפל פשיטא שהוא בחזקת הבעלים דנפקד ודאי לא חשוב תופס נגד המפקיד דידו כיד המפקיד אבל שליש שמכח שניהם בא שפיר מקרי תופס בעד שניהם בשוה ומה שכ' תו שהרי"ף ורמ' חולקים על הרמ"ה נמי ליתא כמבואר בהרמ' שהם הולכים אחר הכפל שלא היה מעולם בחזק' בעל השור כמבואר בב"י סי' רצ"ה וע' חדושי רשב"א גיטין ס"ג ע"ב משמע לחד תי' דיש לחלק בין מתנה די"ל גבי ספק והיא ביד שליח אוקי' אחמ"ק משא"כ בתשלום חוב ופקדון:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 77:7
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 77:7](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/77:7)

הג"ה וכ"ז בנכסי צ"ב כ' הח"מ ס"ק ך"ג מ"מ ק' למה פסק דקרקע וכו' וה"ה קרקע לפ"ר צ"ע למה לא הקשה על הרא"ש וטור שביארו מפני הנאמר בגמרא דבצ"ב מהני תפי' הקרקע של צ"ב בחזקתה אף דל"ש בהו תפיס' וא"כ מ"ש דמהני תפיס' מצד ק"ל כהרמ' דנמי הקרק' חשוב כאלו תפסה וי"ל דבל"ז לא מסתבר שהרא"ש פוסק דקרקע צ"ב בחזקתה משום דחשובה תפסה דהא הריב"ש סי' שס"ב דלא כותי' בזה ע"ש מילתא בטעמא דלכל הפחות ידה לא עדיפא מידו והיא צריכה תפי' ולא הבעל ומה"ת תהא קרקע בחזקתה במקום פלוגתא א"ו טעמו שמפרש דוקא בלאות שהם ברשותו לכלותם ואלו כלה אותם לא היה צריך לשלם אף עתה שהם בעין איכא למ"ד שהפסידה (וכעין זה איתא בהרא"ש במקומו בשם הראב"ד סוף אלמנה נזוני' בסוגי' דממאנת אבל קרקעות צ"ב הא למוכרם אינו רשאי כמבואר סי' צ' ולכלותם א"א סובר דליכא למ"ד שתפסידם ולא צריכה תפי' וא"כ שפיר אזלו דברי הח"מ דבמקום סד"ד ודאי אף הקרקעות הפסידה ונקרא דינא דמתיבתא וכו' ואין כופין אותו לגרש מזה נראה ברור דמוציאין ממנו מיד מה שהכניסה אלא שעל הגט א"כ אך הט"ז הוציא מהמרד' שלדידן שא"כ לגרש אף אין מוציאין מידו אם לא תפסה כ"א בזמן שרוצה לגרש וכ' על הרמ"א ז"ל שלא יצא ידי חובת עיון בזה וכדברי הרמ"א מבואר בתשו' הרא"ש כלל מ"ג סימן ח' דז"ל ור"מ ז"ל בעסק מורדת בענין הממון הי' דן בדינא דמתיבתא שיתנו לאשה כל מה שהכניסה אבל לא הי' כופה לגרשה דמשמע שמיד נותנים לה אף שאינו מגרשה וריש הכלל מבואר יותר דז"ל ואות הסכום יחזיר לה ותעגן ותשב עד שתתרצ' להיות עמה והרי להדיא כהרמי דלא כהט"ז והב"ש ס"ק ך"ז וגם בקצוריו פס' הכי וליתא וכן מכח עצמו התקנה דד"מ שהטעם מבואר בהמר' פ"ב ד"ג להקל על בנות ישראל שלא תצאנה לתרבות רע לפי שראו שנתקלקלו הדורות ותקנו לכל הפחות דשקלה צ"ב ואלו שלא לכוף לגרש ושלא תגבה צ"ב עד שיתרצה לגרש א"י מה הועילו חכמים בתקנתן דבנות ישראל לכן הברור כרמ"א ז"ל ומה שדחקו הב"ח והט"ז בתשו' מהר"מ שבפ' אעפ"י הנלע"ד לדחוק דשם היה טוענת מ"ע בלא טענה מבוררת לכן הצריכה תפיסה וכדין הש"ס ומה שכ' ואפי' לדברי גאון ר"ל שהגאון מדינא דגמרא פסק לה מנה מאתים כדמשמע בהרי"ף שסותר דעתו מן הש"ס לזה כ' דל"מ תפיסה לומר ק"ל כהגאון משום דלא כפינן אגיטא ולא נתנה לגבו' מחיים ולבסוף מסיק ופעמים רבות מגבינן לה היינו אם הי' לה טענה מבוררת א"נ המעשה היה בטענה מבוררת והגאון דעתו לדינא דמתיבתא כדמשמע מהטור ומה שהצריכה תפיס' תחילה לאו לדינא אלא על המעשה שהי' השיב והי' המעשה שתפסה הרבה וגם לא ביררו אם הי' טענתה מבוררת ונקיט בקיצר סוף דבר נדוני' אי תפס' ל"מ מנה בין מבוררת ובין א"מ ומה שתפס' מן הבעל תמיד מחייבת וא"י לתפו' על דעת הגאון אף אם היא מבוררת ומכח דד"מ לדעת הגאון מטעמו שכ' ופעמים רבות מגבינן לה היינו אם הי' לה טענה מבוררת סוף דבר יהיה איך שיהיה דברי הרמ"א ז"ל שרירן וקיימין דלא כט"ז וב"ש דהיינו צ"ב אם הם בעין לע"ד היינו ע"פ מה שנהגו הגאונים בצ"ב הכי אף הרי"ף ורמ' שהסכימו דמדינא במוציא מדעתו צריך לשלם פחת צ"ב אפילו בשראיים למלאכתן מ"מ כבר הוקבע דינא דגאונים ע"פ המנהג דאם ראוים למלאכתן מחויבת לקבלן בשומא הראשונה כמבואר סימן פ"ח ולהכי מכ"ש במורדת דא"צ לשלם הפחת ועיי' ס"ס ע"ה דברי המהר"מ שבמרד' מוכח מני' הכי מדכ' ותקנו לכל הפחות דשקלה צ"ב ועשו אותה כאלו הוציאה מדעתו וא"כ אפשר להכרע' הב"י סי' הנ"ל בש"ע דלדידן שכוללים וכו' דצריך לשלם הפחת ה"ה הכא ואפשר נמי כיון דכל עיקר דין זה נהגינן ע"פ דד"מ ולא אשכחן יותר אין לנו בו יותר מחדושם וצ"ע:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 77:8
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 77:8](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/77:8)

ואם אינם ראוים וכו' כ' הב"ש סס"ק ז"ך וכבר כתבתי וכו' בסימן ע"ה וכו' אבל אם שלח בהם יד אז הוא להיפך וכן פסק בקצוריו ע' סי' ע"ה שם בארתי הנלע"ד נכון שהברור להיפך דצ"ב מחויב לשלם כאלו הוציאה מדעתו זולת באם ראוים למלאכתן אבל אם שימש וכילה בתשמיש עד שאינם ראוים ומכ"ש אם שלח בם יד (אלא דאינו שייך על הרוב בצ"ב שאין בהם משום שבח בית אביה דהא ברשות הם) חייב לשלם מ"מ ודוק שם ואין חלוק בין תפסה או לא אלא בטוענת מאוס:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 77:9
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 77:9](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/77:9)

ואינה וכו' הח"מ וב"ש הסכימו דבזה מהני תפי' אף במעות משום שהיא אומרת שהאמת אתה שהוא מאוס עליה ויש לה חזרת הנדן במעות מדינא דמתיבתא ואני תמה אחרי שכל דיני תפיס' שאנו עסוקים בה סי' זה היינו אפי' בעדים מכח התפיס' לגבי פלוגתא א"כ איך סתמו דתועיל תפיס' במעו' דמשמע נמי בעדים ומעולם לא נשמע דיועיל תפי' בעדים למילתא דתלי' בטענה והבעל מכחישה בשלמא אם תפסה בלאותיה שלדינא דש"ס מועיל תפיס' אף בלא טענ' י"ל שהאחרוני' שראו לפסוק שאם בברור טוענת שקר שצריכה להחזיר מה שתפסה או מטעם הח"מ שנראה להו דדינא כמורדת דמצערנא וכהרשב"א או מטעם הדוחק שבב"ש ס"ק ך"ז דאפשר כשאומרת מ"ע בשקר גרע טפי הם אמרו והם אמרו דאם נשבעת שהאמת אתה יהני תפי' ואוקמוה אדינא דש"ס אבל בשתפס' מעות דאין לה שום זכות לכ"ע לדברי הר"ן ולא מהני תפי' מדינא דש"ס כ"א מדד"מ אם האמתלא אמת ואשכחינן דלא נתקנה כ"א בט"מ כדכ' הח"מ ס"ק ד' בהשגו' על הב"ח א"כ מה יועיל תפי' בעדים שוב עיינתי ברי"ו סי' ך' כ' ועתה דינה כמורדת כאשר אמרו רבותינו ע"ה מאחר כי כל מה שהיא מוחזקת בנדוני' וכו' ר"ל נדוניתה חמשים זוז עכ"ל הרי להדיא שנתן לה דין דמורדת שבש"ס בלי שום ספק ואעפ"כ פסק דתפיס' מהני במעו' נדן חמשים זוז וע"כ לא ס"ל כהר"ן אלא דאף לממון מועיל תפיס' וכבר העלתי ריש הסי' דברי הר"ן ז"ל בצ"ע למעשה והנלע"ד מטעם זה השמיטו הב"י ורמ"א ז"ל דברי הר"ן ז"ל מהש"ע בדינא דמתיבתא מוסכם דנדוני' ממון נמי מוציאין בטענה מבוררת ויראה לע"ד פשוט דהוספ' שליש שאנו נוהגין אף דכמה פעמים כ' הב"ש דדינו כנדוני' וכן איתא סי' ק' בש"ע וע"ש בב"י שחלק על מהרי"ק מ"מ לענין זה ודאי ליתא ואפי' תפשה מפקינן מינה דהא לא מצינן בזה דבר בהתקנה דדד"מ ואין לך בו אלא חדושו אך מה שהכניסה והמותר בכלל הנאמר דכל מה שתפשה משל בעל מוציאין וע' סי' ק"ב ב"ש ס"ק ה' והבו דלא לוסיף עלה ובפרט בספק התקנה בקיצורי הב"ש כ' בסעיף ג' מיהו י"ל אפי' אם לא תפסה חייב בקבורה משום דאיתא ס"ס והקשה חתני החריף מו' יודא שי' א"כ למה להמתין עד דתמו' בההיא טענה גופה בדין דתפקע ממנו צ"ב הקיימי' מכח ס"ס ספק של הרמ' וספק דש"ס ואולם בל"ז לא ק"ל ההיא כללא דע"י ס"ס מוציאין כמבוא' בת"ך ובשבות יעקב חלק ב' אף יש לפסוק אף לשטת תו' אם יש לצרף הספ' דש"ס לס"ס במה שכבר הכריעו דאם לא תפסה ל"מ מיניה וע' פר"ח י"ד סי' ל' ס"ק ב':