## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 97

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 97:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer 97:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/r/97:1)

המושב אשת כו' הנה בסימן צ"ו כתב הטור ומה שבוע' נשבעת שלא התפיסה צררי בחייו ולא תפשה משלו כלום ול' הרמ' פי"ו מה"א לא תגבה עד שתשבע שלא הניח אצלם כלום וכ' הב"י ומה שבועה כו' זה פשוט בכמה מקומות דמשום ההיא חשש' משביעין לה ומ"ש ולא תפסה משלו כלום פשוט הוא וכן נראה מתוספות סוף פ' מי שמת ומ"ש הב"י ז"ל פשוט הוא היינו ע"י גלגול דחייבה שבועה שלא התפיס לה הבעל צריכה נמי לישבע שלא תפסה מעצמה אבל שתחייב שבוע' זו בפני עצמה בלא טענה כדי לגבות הכתובה אף במקום שאין צריכה שבוע' שלא התפייס הבעל עד שיאמר מכח שבועה זו אין אדם מוריש ממון שיש בו שבוע' זה אינו פשוט אלא שנראה הכי מהתוספות שהביא מדכתבו על תירוץ הר"ש ואין נראה לר"י כי למה אין לחוש שתפס' מחיים משמע דמזה לבד שייך אא"מ ולפ"ז ק' מאוד קושיא הב"ש ז"ל בסי' צ"ח סס"ק י"ג דמה טעם יחד לה קרקע או מטל' לכתובה נוטלת בל"ש משום דלא מתפיס מ"מ ניחוש שמא תפסה ובשלמא ביחד קרקע י"ל טעם ב' דמהר"מ שבחלקת מחוקק דכל כי האי לא מקרי' תובעת כתובה מאחר שמוחזק' בקרקע וי"ל מסקנת הלכה דאע"פ ביחד קרקע אזלה למסקנה דר"ת שפוסק כר' שמעון דכ"ז שאינה תובעת אין היורשים משביעים אותה ובאמת לא מטעם רש"י דתו לא מתפי' אלא משום דלא נקראת תובע' (אך חילוק דס"ס דגמרא בין בארבע מצרים לחד צ"ע) אבל ביחד לה מטל' משמע מדברי ב"ש הנ"ל דנמי שייך טעם מהר"מ דלא נקראת תובעת ולהכי לא הוקשה לו כ"א על הטור ל"ל טעם רש"י ולע"ד תימה כי מעיקרא דמילתא לא משמע ממהר"מ אלא בקרקע אבל מטלטלין וליתניהו בעינייהו ובפרט למסקנת רש"י ורא"ש וטור סימן צ"ח דאפי' נאבדו לגמרי נוטלת בל"ש לע"ד אין לך תובעת יותר מזו דאינה אלא כשאר בעל חוב ואינה גובה אלא מקרקע ולא ממטלטלין דיתמי כמבואר ברש"י ז"ל. וא"כ לשטת תוס' הנ"ל ודאי ק' בשלמא על הרמ' שבפ' ט' מה' שותפין נמי פוסק שהיורשים יכולים להשביע על האלמנ' על האפטרות שבחיי בעלה אף דבלי ספק שדעתו נמי בלא גלגול כמבואר שכלל אותה עם שותפין ומביא ראיה מיורשי האשה על יורש שותף מ"מ ל"ק איך קתני יחד לה בלא שבועה ניחוש בסתם אשה שעל הרוב נקראת נושאת ונותנת שמא תפסה שכבר תירץ פי"ו מה"א שאחרי שכתב הלכה י"ג דין יחד שגובאת בל"ש כתב הלכה י"ח כמ' כו' וכ"מ שאמרנו תפרע בל"ש אומרים לבעל תן לה אמר הבעל מעצמו תשבע לי אומרים לה השבע וטול הרי מה שנאמר ביחד בל"ש היינו שאין הב"ד טוענים אבל הבעל יוכל לטעון וה"ה היורשים יכולים לטעון שחושדין אותה ותשבע שלא תפסה. אמנם לזה לא כיון הר"י בפרק מי שאחזו דלשבוע' כזו דצריכ' טענ' לא אמרינן בשביל' אח"מ כמו במת מלוה בחיי לוה כיון שאין חייב שבוע' אלא בדטען אשתבע שפי' מוריש ואפי' טען לו בחייו כדמבו' בהפריש' לח"מ סימן ק"ח סעיף ך' א"ו שסובר דאף שבוע' זו עיקר' בלא טענ' אם באת' לגבות כתו' ונכלל' בהנאמר אין אלמנ' נפרעת מנ"י אלא בשבוע' ובודאי צ"ע מה טעם דיחד לה מטלטלין דבל"ש ובדוחק גדול י"ל ע"פ דכתב תוס' פרק אע"פ דראוי להיות הגירס' לפירש"י ברישא יחד לה ארעא ע"ש ד"ה נראה וגירסתינו הניחו בתימ' וכנראה לפ"ר מזה הוציא הרמ' שפסק נכסי צ"ב ונ"מ בעינם נוטלת בל"ש והוא ריש סימן צ"ו שמפרש מה דנאמר מטל' ואיתניהו בעיניי' בל"ש לא ביחד בכתו' אלא על צ"ב ונ"מ שבעינם איירי ומטעם שאין חשש להתפיס עליהם צררי ויחד מטלטלין שכתב נמי למד מזה בהיק' ומיחד קרקע לכתו'. וא"כ אפשר הר"י מפרש כפי' הרמ' דמטלטלין ואיתניהו קאי על שהכניס' והם נוטלת בל"ש ובהשבוע' דשמא תפסה באמת תולה אם תתבע הכתו' ואם תובעת לא מהני אליבי' יחד מטלטלין לכתו' דעדין ודאי תובעת נקראת ואף דליכא חשש צררי יש חשש דתפסה זולת ביחד קרקע לכתובה שנוטלת בלא שבוע' משום דלא נקראת תובעת א"נ יש לדחוק דמפר' בדתפס' מה שיחד לכתו' דשוב שפיר אינה נקראת תובעת כדמשמע מרבינו ברוך במרד' שהבאתי סימן צ"ו בעיף א' בהג"ה. אבל מרש"י ורא"ש וטור לע"ד ודאי מוכרח שאין הב"ד משביעין שבועה זו לבדה אם לא ע"י גלגול (ומסופק אני אם הרמ' דלעיל נמי כיון אפי' לגלגל זה כי י"ל שאין הב"ד חייבים לגלגל עבור היתומים שוב עיינתי בהט"ז מביא בשם מהר"ל מחלוקת בין הרמ' לטור) ומה שהראה הב"י ז"ל מוצא מקום להטור מתוס' צ"ע. והנה בטור מבואר הכא לשטתו שאין הבעל יוכל להשביע אשתו חנוונית בעודה תחתיו מכל מקו' כשמגרשה ובאת לגבות כתובה יכול להשביעה על הכל ומביאים הח"מ וב"ש פלוגתא אם דוקא בטוען אשתבע ועל ידי גלגול או אפי' בל"ג וכתב הב"ש משמע מהרא"ש בל"ג ואכתוב מזה בסימן שאחר זה ושם סס"ק י"ג אחרי שמביא שהרא"ש סובר דמה שפטרוה בפירוש אפי' עי"ג אין משביעין כתב בל' זה דהא ר"ש קאי על מתניתין כשנתן לה פטורים וקאמר כשתובעת משביעין אותה על הכל שהי' בידה והיינו שבועות אפטר' וא"א לומר מחמת גלגל משביעין אותה דהא נתן לה פטורים ודבר שפטר אותה א"י לגלגל אע"כ ס"ל מה שאמרו הבא ליפרע מנ"י ישבע היינו שבועה שלא התפיסה ולא לקח' מעצמ' ואי מש"ה לע"ד ל"א כי י"ל להת"ק מפר' דלדידי' מהני פטור האב לגבי היורשים ומפרש דמהני פטור דידיה שאף לגלגל אין כח ביתומים אבל לר"ש דס"ל דכ"ז תובעת כתו' ל"מ פטור האב לגוף השבועה של נפרעת ל"מ נמי לשבועת אפטר' ומ"מ י"ל דנשאר במיל' לגבי יורשים כמו לדידי' בלא פטור וי"ל דלר"ש בין איהו גופי' ובין היורשים א"י להשביעה שבועת אפטר' כ"א ע"י גלגל אמנם הפשוט דברי הרא"ש וטור משמעי' כהח"מ דבלא גלגל מדלא התנו בגרושה דיטען אשתבע לי וה"ה אלמנה אפי' מת פתאום או שמודי' שאביהם לא התפיס מ"מ אם תובעת כתובה חייבת לישבע שלא תפסה וכן נראה דמה"ת להשוות פלוגתא רחוקה בין ת"ק לר"ש דלת"ק הבעל ויורשים בלי שום גביית כתובה יכולים להשביע ולר"ש נימא דוקא ע"י גלגל די מה שהקיל כ"ז שאינה תובעת אבל כשתובעת למה תתעלם אז מכל המתעסקים וכן מוכח לע"ד מר"ת עצמו שכתב הרא"ש שמוקים למתניתין דשבועות ואלו נשבעים שלא בטענת ברי אשה הנו"נ בשבאה לתבוע כתובה ושם בודאי בל"ג דהא עלה קתני סיפא דין גלגל מכלל דרישא בל"ג וגם דומי' דכולהו דקתני דבל"ג איירי אך עכ"ז נלע"ד דלא כהב"ש בסימן צ"ח דמסיק להרא"ש היא שבועה בפני עצמה ונכללת בכלל אין נפרעת לענין אין אדם מוריש כי מה"ת זה והיכן מצינן זה זולת בדברי ר"י בתוספת ב"ב בכל הנשים אבל להרא"ש בחנוונית היא שבועה בפ"ע כדין שבועת השותפין אלא שר"ש לשטת ר"ת הקיל עליה שאין להשביעה אלא אם תובעת כתובה אז כשהיורשים או הבעל טוענים אשתבע שבועה זו דאפט' לבדנה אינה נוטלת לב"ש אבל הב"ד ודאי אין טוענין אותה עבור יורשים גדולים כדין עיקר שבועה דקתני עלה אין אלמנה נפרעת אלא הרי היא לר"ת בזמן גביו' כתו' ממש כמו להרי"ף ור"מ בזמן שהיא תחתיו וכן משמעין קצת דברי ר"ש כ"ז שתובעת כתובה יורשין משביעין אותה אבל לא הב"ד וא"כ לק"מ על הרא"ש ועוד מיחד מטל' כי שם לא נאמר אלא כמבואר ברמ' שנוטלת בל"ש דהיינו שאין הב"ד משביעין בלא טענת היורשים כדין השבעת כתובה ובזה ניחא מה דסמך הרא"ש בתשו' כלל פ"ה על תירוץ הר"ש דמת פתאום ל"ח לצררי והוכיח הב"ח מזה דל"ח לשמא תפסה לענין גביות כתובה והח"מ וב"ש דחו דבריו ובודאי כדבריהם כן היא דבנו"נ חייבת לישבע בל"ג כנ"ל אמנם אחרי ששבועה זו צריכה טענה דהיינו שחושדין אותה אם היא בלא גלגל ואין הב"ד משביעין אותה בלא טענה שוב אינה מחזקת לגבות הכתו' הן לענין א"א מוריש והן לענין דידי' לנזקקין לנכסי קטנים דכל זה לא נאמר להחשש התפסת הבעל שהיא על הב"ד לטעון ולזה לא חיישינן במת פתאום ולא כקושית הריב"ב וכנ"ל כדמוכח מיחד מטלטלין ודוק. ודע דלטעם א' דמהר"מ שבח"מ דהכל תלה בשבוע' ע"כ דמוקים למתניתין דשבועות דלא כהרא"ש בשם ר"ת הנ"ל אלא כדהביא המרד' שם בל' זה אבל אם נתעסקה אחר מות בעלה בהא תנן סוף פ' כל הנשבעין דנשבעת בשמא הרי דמוקים לה באלמנה המתעסקת אבל לע"ד זה דוחק דהיא נקראת אלמנה ולא אשה ואף שר"ת תירץ בהרא"ש נמי מתני' דב"ב האש' הנו"נ באלמנה אדרבא עשה ראי' דהרא"ש עצמו אינו סובר תי' זה דבמסכת ב"ב מסכים עם תוס' דמההיא ברייתא נשמע לאשה בחיי בעלה עיין סימן פ"ה פ"ו ודוק ואלו הכא פוסק כר"ת ש"מ דמתני' דשבועות אפשר למוקים בריווח בגרושה ותובעת כתובה ושם מוכח דבל"ג איירי אלא ע"י טענה כנ"ל ודוק. תו מדייק הב"ש מריש לשון הטור דיש חילוק בין חנוונית ובין אשה על פלכה דוקא ע"י גלגול וע"י דיוק זה יש להשיב אדדייק מרישא לידק מסיפא שהרי מסיים ור' שמעון פליג דאף אם הושיבה וכו' משמע לא מיבעיא לא הושיבה כ"א על פלכה וע"ז מסיים אם גרש' משביעה על הכל וגם הטעם דיהיב שלא יהא ג' מחלוקת בהלכ' נמי אינו מוכרח כי י"ל איפכא מסתברא כיון דרבנן לא פליגו על ר"א כ"א מטעם כיון דדייקת כ"ה וכו' א"כ לאחר גרושין ומיתה דהטעם בטל מה"ת לחלק ואף דלר"ש ע"כ טעמא אחרינא בהדי' שהרי כ"ז שאינ' תובעת אף לאחר גרושין א"י להשביעה מ"מ כשתובעת מה"ת לפלוגי בין פלכה וחנוונית לאחר גירושין ומית' ומסתמא הת"ק מודה דאפי' על פלכ' יוכל להשביע' בלא גלגל ומה שלש' מחלוקת יש. אך מהרא"ש לתירץ ר"ת יש לדייק כחלוקו שהרי מוקים המתני' דשבועות בתובעת ומ"מ מדייקה נו"נ מכלל דעל פלכה אף בשעת תביעה בל"ג לא וא"ל דר"ח אינו מפרש נו"נ כפירש"י חנונית אלא כמשמעות רמ' וטור ח"מ סימן צ"ג דנו"נ היינו פלכה וע"ש פריש' דזה דוחק דהא ר"א השיב לחכמים אין לך אשה וכו' ורבנן מודים בזה אלא מטעם אחר פליגו וא"כ דפלכה בכל הנשים איך שייך למתני עלה האש' הנו"נ. ותו נלע"ד דמוכח כן מתשובת הרי"ף שבב"ש סימן צ"ו ס"ק ח' וע"כ דאיירי באינ' נו"נ דאל"כ ת"ל שמחויבת שבועת שותפין לכ"ע ומכ"ש להרי"ף אפי' בעודה תחתיו ולמה לא יגלגל הפרעון תוך זמן הא בטענת ודאי משמע בח"מ סימן צ"ד דמגלגלין בלא רגלים לדבר ואי דבתר גרושין אין חילוק בין פלכה לחנוונית עדיין יקשה כנ"ל אלא משמע כהב"ש אמנם בלא זה פסק הב"ש דהאידנא כל הנשים בחזקה נו"נ ועיין בח"מ סימן ס"ו ובש"ך ואין נ"מ תו ומה שהכריע הב"ש דהיורשים א"י להשביע חנוונית כ"א ע"י גלגול ע"פ הרי"ף בתשובת כבר השיגו בעל הגהות ט"ז שהרי"ף לשטתו שהבעל יוכל להשביע בחייו משא"כ לדידן ובל"ז כבר חולק הרמ' על רבותיו פ"ט מה' שותפין וע' בח"מ סימן צ"ג בדריש' ועיין סימן צ"ח בב"ש ס"ק י"ב בשם הט"ז ובפרט שהיורשים מוחזקים ועיקר הכרעת כר"ת אך ממה שהאשה מוחזקת משא"כ כשתובעת שהיורשים מוחזקים. אך מה מסיק הט"ז וכתב ואלמנה חייבת לישבע שבועות אלו אפילו לא טענו היורשים ודחק בתשובת הרא"ש כלל פ"ה לע"ד אינו כדהוכחתי מרש"י ורא"ש וטור ביחד מטלטלין. ותו יש להקשות לר"י שבתו' מסכת ב"ב דשבועת שלא תפסה בכלל אין אלמנה נפרעת לענין א"א מוריש מה מקשה פרק השולח מ"א אלמנה כ"ע נמי הא אלמנה אינ' נוטלת אפי' במקום דידוע שלא התפיס דומיא דהכי באינש דעלמא פשיט' דנפר' ומשמעי' דאלמנה מ"מ אינה נוטלת מחשש שתפסה וג"כ אף בלא טענת היתומים אלא ש"מ כנ"ל ודוק. מה שכתב הח"מ בדעת תוספ' לנכון השיגו הב"ש ומה שכתב תו ולפ"ז ה"ה באלמנ' שפטר' משבוע' ק' הא סימן צ"ח מבואר לדע' ראשונ' פטור' אף מאפטרת ולדע' שני' דלא מהני אף משבועת כתו' אינ' פטור' ובע"כ לפרשו בנאמנות שמועיל לעיקר שבוע' ולא לאפטר' ע"ד שבריב"ש סימן קי"ח והוא בב"י סימן צ"ח ע"ש. תו כתב או שיחד לה שדה או מטלטלין והוא ט"ס לע"ד כי שדה הא לא נקראת תובעת כדכתב בתר הכי. הטור וב"ש מביאים פסק ר"ת חנוונית ויש בידה מעות ואומרת של פלוני אין יכול להשביע' ואיתא בהרא"ש שהקשו לו ממה דקתני וכן האשה וכו' אלמא אינה נאמנת ותירץ דההיא לאחר מיתת בעלה דמורי' היתר. וכבר הבאתי סימן פ"ה סעיף י"ב בהג"ה דמר"ת נשמע דלא כהסכ' הפוסקי' שם דנו"נ אינה נאמנת על מה שביד' והיא נמי דעת בה"ת שהבאתי שם בשם ש"ך ח"מ סימן ס"ב אלא שבישוב הברייתא מחולקים דהבה"ת מחלק בין אונו' ושטרות למטלטלין שבידה ור"ת מחלק בין אלמנה לאשה ואף דהרא"ש מהמסכימים הכא כר"ת ובב"ב מסכימים עם תוספת מ"מ ל"ק עליו מברייתא זו דהכא אין הקשא לר"ת אלא במה שהאמינ' על הממון שביד' אבל במה שפסק שאין עלי' שבוע' מזה ל"ק עליו כלל מההיא ברייתא לכן אף שפה מסיק כר"ת מכל מקום לא סבירא ליה תירוצו לחלק בין אלמנה לא"א ומה שנמצא בידה בחזקת הבעל ומ"מ אם לא נמצא אין להשביעה וק"ל: