## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 11:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 11:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/11:1)

על אודות הריב שבין איש לאשתו. שיום ג' ז' חשיון נשא אותה וביום ה' כ"ג אדר שני הולידה בן זכר והיה בפולין בלידתה אותו כי בערך ה' או ו' שבועות אחר החתונה הלך לפולין לעסוק במסחר ומעת לידה עד עתה תלתה בנה בבעלה באמרה שזינה עמה קודם החתונה והבעל תיכף מיום בואו עד עכשיו כיחש מכל וכל ונתן אמתלא לדברי ע"פ המפורשים שיותר מחצי שנה קודם החתונה לא היה לו שום דריסות הרגל בביתה מחמת סבה ידועה והיא העיזה בפניו לאמר שהיא הרגילתו ובאתה לגבולו ובזה תבעה היא ממנו כל החיובים ואף פרנסת הבן והוא בהכחשתו רוצה לפוטרה בגט ואם אין רצונה לקבל גט עכ"פ טוען שמאוסה לו ואינו רוצה להתנהג עמה באישות וגם אין רוצה ליתן לה מזונות ומכ"ש שפטור ממזונות בנה ולא בנו אף גם רצה לפוטרה בלא כתובה בטענת מקח טעות אף שהיתה מפורסמת במפקרת מ"מ טוען אלו ידע שבשעת הנשואין היא הרתה לזנונים מאחר ותתלה הקלקלה בו אף אם אילי נביות הקריבה לו לא היה מתרצה בנשואיה. והנה לדעתו סבר דמן הדין שרי' לו אף כי לדבריו היא מינקת חבירו מ"מ מדנתנה הבנה למינקת משעה ראשונה סבר דמפני זה אינה אסורה לו אלא שלא חפץ בה מטעמים הנ"ל ובכל הנ"ל האריכו כל אחד ואחד ליתן אמלתאות ואומדנות לדבריהם אבל לא עלתה בידם דבר ברור. והנה אמרתי בדבר הספקות הבן לית דין ולית דיין שאפילו שבועה אינו צריך ופטור כמבואר בב"ש סי' כ"ב ס"ק ה' בשם הריב"ש דאפילו ודאי בא עליה פטור ואפילו למה שהארכתי בהפנים לבאר מנהג העולם המובא בתשובת ש"י להשביע מי שנטען מפני מזונות הולד היינו בלא דיימא מעלמא וע"פ מסקנת הח"מ בסי' ד' ס"ק כ"ה דלא אמרינן גבה כשם שהפקירה וכו' נמצא אם הוא בא עליה הרי הוא האב על זה סמכינן ולא חוששין לאידך טענה דהריב"ש שהתורה האמינה להאב כאשר הארכתי ת"ל ליסתור טעם זה אבל במופקרת כזו שהיא ודאי דיימא מעלמה פשיטא דטעם זה לחוד מספיק דאף אם ודאי בא עליה הוי לגבי הולד א"י אם נתחייבתי דקי"ל דפטור ובנידן אם היא אסורה לו אם לאו כיון דלדבריו היא מינקת חבירו אף דלדבריו שוגג היה שהרי לא ידע בשעת נשואין שהיא מעוברת וכבר מבואר בב"ש סי' י"ג ס"ק י"ז. ובס"ק ל"ד דיש להקל בשוגג ומגיה ל' הש"ע ע"פ דברי הר"מ מ"מ הא כבר העלתי שם בהפנים שיש להחמיר ע"פ כל הראשונים מ"מ הקלתי גבי זו מטעם מופקרת אף שבסי' ה' הנ"ל כתבתי שיש להתיישב הרבה בטעם זה לחוד מ"מ בצירוף טעם השוגג הנחתי אותן בדעתו והתרתיה לו. ואולם בעיקר הריב יש לדון אם הוא נלכד במצודת חרם ר"ג מ"ה שלא לגרשה בע"כ דאם הוא במצודה זו אף שמוכן לגרשה וליתן לה כתובתה אם יתחייב בה מ"מ לא נפטר מהחיובים וחייב בכולם כמסקנת הרב הגדול בעל ח"מ למעשה בסי' ע"ז ואף שהב"ש מביא שם תשובת הר"א ששון שיוכל לומר קים לי כהר"א מזרחי כבר כתבתי בהפנים שממנו אין ראי' שלא הביא לחולק על המזרחי אלא המהרי"ק לחוד והוי יחיד במקום יחיד משא"כ הח"מ שמביא נמי תשובת הרא"ש הוי יחיד במקום רבים וכן מצאתי נמי בתשו' הר"ן סי' ל"ח שכ' ולא עוד אלא שאנו מוחזקים שיש חרם שלא לגרש בע"כ וכו' כל שלא נתן לה גט כיון דמחייב לה בשאר כסות ועונה לאו כל הימנו לעקור לאו זה וכ"ת יתן לה גט כיון שיש חרם ולגרש אינו רשאי אף להניחה עגונה ולילך לא"י נמי אינו רשאי. ועל ראיות הרא"מ כבר השיבו הח"מ ומהרא"ש גופי' לנכון וראיות הרא"ש מדעת עצמו כבר סתרתי בהפנים שם בטוב טעם לכן הלכה למעשה כהרב בעל ח"מ ואף שראיתי נמי בתשובת שבות יעקב שכתב בזה קשה להוציא לדידי אינו קשה וא"כ אם כדבריה כן היא שממנו הוא העובר כי לא קלקלה אלא עמו בודאי נלכד בהחרם וחייב בכל החיובים ודינו כדין מורד ומוסיפן כל כתובתה כמבואר בהש"ע. אמנם אפילו קלקלה גם עם אחרים מ"מ אם זה אמת שאף הוא קלקל עמה בזמן שאפשר שהעובר ממנו נמי נלכד במצודה הנ"ל ואין דומה להספקת התינוק דשם שפיר הוי א"י אם נתחייבתי דשמא גם עם אחרים קלקלה ואין זה בנו משא"כ לגבי חיובי' הנ"ל שהחיוב ברור ואף אלו נאמר שאם יבא אלי' ויאמר הברור שקלקלה עמו ועם אחרים שאפשר לצדד שאינו נלכד בהנ"ל מ"מ עכשיו שאין בירר על טענותיהם והיא טוענת ברי שלא קלקלה אלא עמו הוי נתחייבתי וא"י אם נפטרתי והיא טוענת ברי וחייב. ותו העיקר דהאמת אף אם יבא אלי' כנ"ל דנכנס בכל השעבודים בשעת הנשואין ונלכד במצודת החרם כי אחרי שידע שהיא מופקרת ועל זה לא הקפיד לנושאה וגם קלקלה עמו ופשיטא דידע שאפשר נמי קלקלה עם אחרים ומ"מ נשאה ונתחייב בכל השעבודים ופשיטא נמי דנלכד במצודת החרם וחייב בכל. ואולם אם כדבריו כן הוא שלא קרב אליה קודם הנשואין נמי פשיטא לע"ד שפטור מהכל ולא נלכד במצודה הנ"ל כדכ' המהרי"ו שורש ק"ז בל' זה דנהי דא"א להקל בלי' ראי' להתירה לגרש בע"כ מ"מ אנן אין בידינו ג"כ לכופו להיות עמה מאחר שאפשר לומר בכי ההוא גוונא לא תיקן הגאון כיון שהוא בא מחמת טענה שנמאסת בעיניו וה"ה בזה שבא בטענה זו גופא שנמאסת בעיניו דנהי דידע והכיר בה שהיא זונה מפורסמת וסבור וקיבל מ"מ לא בענין זה שתבא אליו בכרס מלא מאחר ותעיזה פניה להכחישו בפניו להביא עליו בושת כזה לביישי ברבים לומר לאיש אשר אנכי היום לאשה אנכי הרה בזנות ואף שהח"מ הנ"ל כתב על דברי מהרי"ק אלו וגם באשה שיש לה מום נראה שם שצריך ליתן לה שאר כסות היינו התם דמצד מחילה אתא עלי' וכדמחלק בין צערא דגופא ואפשר לומר דאף דנמאסת לו לתשמיש מ"מ אינה מאוסה עליו לעשות מלאכתה שהאשה עושה לבעלה אבל בנ"ז שטוען לדבריו שקץ בה לראותה על פניו מפני הבושת הגדול שהביאה עליו בשקר הרי היא נמאסת לו אף לעמוד לפניו ומכ"ש לעשות לו שום מלאכה. ואיך אפשר שיהא בכגון זה חייב בפרנסתה והוא לא יהא לו ממנה הנאה של כלום הא עיקר מזונות תחת מ"י בלי ספק לע"ד אם האמת אתו הוא פטור מכל החיובים. ותו העיקר שלע"ד כל עיקר פי' זה בדעת מהרי"ק אף שתפסו הב"ש נמי לעיקר הכא בסי' ע"ז ובס"ס קי"ז מ"מ לע"ד צ"ע. שהח"מ מדמה חיובים אלו להכתובה וכמו שמחל על המום ונתחייב בכתובה נתחייב נמי בתנאי כתובה חוץ על צערא דגופא לא מחל עולמות וזה תימ' לי מה ענין להכתובה שמיד שמחל על המום ונשתעבד בהכתובה נשתעבד בה עולמית אבל השאר וכסות נהי דנודה לדבריו שעל זה נמי שייך מחילה מ"מ אחרי שמחליט די"ל דעל צער הגוף לא מחל עולמית ובכגון זה לא החרים ר"ג מ"ה ורשאי לגרש בע"כ מה בכך שמחל ונשתעבד פעם אחרי שהוא מוכן לגרשה ולהפקיע שעבודו אם בכגון זה לא החרים פשיטא שפטור כמו לדעת הר"ם קודם החרם ובפרט שיש לו טענה שאינו יכול לקיים עונתה. והאמת שעיינתי במהרי"ק ולשונו קצר מ"מ יש למשמע מדבריו להיפך שהרי בדף קי"ז כתוב ואשר הוספת להוכיח דאי ס"ד דמצי לעגנה א"כ תקנת הגאון לא מסייע לאשה מידי. לא ידעתי מה עלה על דעתך דאף אם נאמר שגם זו בכלל התקנה ולא חלק הגאון בין אשה לאשה שכך מדת חכמים להשוות מדותיהם בכל האפשר מ"מ לא יוכרח לומר שהועיל ר"ג בכל הנשים דדי לנו שיועיל בכל שאר הנשים דהוי טפי מרובא דרובא לגבי הך וכיוצא בה ואלו נאמר דשם חייבו בשאר וכסות ולא פטור רק מעונה הרי אף לגבי זו יש תועלת בהחרם א"ו משמעות דעתו דבאמת מההוא טעמא פטרו מהכל וגם ל' הרמ"א ס"ס קי"ז בקל יש לפרשו שאך אינו יכול לגרשה בע"כ אבל מ"מ אין כופין אותו להיות עמה אלא היא בפני עצמה והוא בפני עצמו ופטור מכל החיובים וכדדייק לשונו קצת במה שמסיים ורוצה לגרשה ולתת לה כתובה דאלו למניעת עונה בלבד ק' כדהקשה שם הב"ש סוף סימן ותו בנ"ד אף יש מקום שיוכל לגרשה אף בע"כ ולומר שהיא בכלל המקללת בעלה בפניו כדכתיב והוא קללני קללה נמרצת ודרשינן נוטריקון נואף הוא וכו' אלא מפני שהוא בלא התראה אינה מפסדת הכתו' מטעם זה הכלל בנ"ד הברור שאם הוא צודק הדין עמו ופטור מכל החיובים אלא שאין מתירין לו לגרש בע"כ ותיעגן ותיזל ואם היא תצדק בדבריה הדין עמה וזה פשיטא שאין להאמינה מטעם חזקה שאין האשה מעיזה בפני בעלה ושכבר כתב הר"ן סוף נדרים שהיכי שהוא בא להפקיע אותה מעיזה ומעיזה וא"כ הדין נותן שישבע שכדבריו כן הוא ופטור ועל אודת הכתובה דהיינו כתובת בעולה כי לא הכניסה לו מאומה בנדן ולא היה לה עליו אלא שעבוד כתו' זו נראה דחייב אף לאחר שישבע כי בשעת נשואין הוא היה סבור וקיבל שזונה מופקר' היא נמצא אלו רק לא תלתה העובר בו לא היה לו טענה עליה מפני זנות זה דמ"ש זנתה ב' פעמים או ג' ואין מקום לטענתו אלא מפני שתלתה העובר בו הוי כמום הנולד לאחר נשואין שחייב בכתו' ובאשר שמבואר בח"מ סימן פ"ז סעיף כ' וכן יש רשות לדיין להשביע בנק"ח במקום שאינו צריך אם יראה לו שיש צורך בדבר אף שנ"ז אינו חייב אלא היסת מ"מ הואיל והענין מכוער והיה רגלים לדבר להכי ולהכי נפסק לו שבועה חמורה כעין דאוריית' והמקום יצילנו משגיאות: