## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:1)

למען ידעו הדורות. את כל הקורות. יתבוננו ממנו המורים. איך יהיו מתונים. בעניני גיטין החמורים. אציג פה ענין נפלא שנתהווה בק"ק ליסא. כאשר בא לידי אחרי הדרישה אשר דרשתי מחביריי שבק"ק הנ"ל. לדעת תוכן העסק מופלא הלזה. שלחו לידי הדברים כהווייתן באריכות. עם כל הגביות עדות. ועם כל הנאמר עליהן. וזה לשונם העתקה וכו':


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:2
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:2](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:2)

העתקה מכל גביות עדות שהוגבה מחדש בנידון יעקב מפין שנתן גט למרים בת מוהר"ר אריה ליב יצ"ו מקהילתינו קודם פרוס הפסח תקנ"ד ואח"כ קרא ערער על הגט שם לו שם בארץ יאקב קאפאהן בן מנחם מן מפרעמסלא:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:3
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:3](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:3)

א. וזה יצא ראשונה העתק ג"ע הנשלח לכאן מב"ד ק"ק סמטור. וז"ל ג"ע שהוגבה בפנינו ב"ד ח"מ היום יום ו' עש"ק ט' תמוז קהל"ת לפ"ק על גוף המעשה שהיה בשנת תקכ"ח לפ"ק וז"ל עדות של התורני ר' דוד בן מוהר"ר פאלק בעונש אליו"ע ובחרם ב"ד וויא דר יאקב מפין איז אריין גיקומן אין דר שטוב אונ' איך בין באותו הזמן גבאי גיוועזן איז ער גיקומן נאך אין פלעט אונ' איך בין ניט בביתי גוועזן דר ווייל האט אשתי צו אים גזאגט איר זייט מיר וואש בקאנט האט ער גזענט פון וואנין זאלט איר מיך קענן האט אשתי ווידר צו אים גזאגט היישע איר ניט ר' יאקב בן ר' נח מפין זיין שטיף זון האט ער גזאגט יוא מתוך דברים אלו בין איך לביתי גיקומן האט אשתי אן גיהויבן קצת בדרך תוכחה מיט אים לו ריידן ווער ניט בעשר גוועזן אלש איר ווערט איין בעל הבית אין ליסא אונ' העט מיט אייער ווייב גלעבט איר פר וואגלט אייך אייער לעבן האט ער משיב גוועזן ווער זיא פר שווארצט ווען איך העט מיך צו איר צו דר קענן גגעבן העט זיא מיר דאך גט גיגעבן אזוי לאז זיא לאז ארימכם מיט מיר קריעה רייסן האב איך אן גהויבן ווייטר מוכיח צו זיין אונ' האב איך ווייטר גוואלט מיט ווארטן אריין לאזן האט ער זין משמיט גוועזן אונד איז ארויש גיגאנגן. וזה המעשה היה בשנת תקכ"ח לפ"ק כל הנ"ל העיד ר' דוד במוהר"ר פאלק הנ"ל בעונש הנ"ל יום הנ"ל פה ק"ק סמטור ואגפי'. ונאום הקטן שלמה זלמן במ"ש זצ"ל מגרידץ. ונאום הקטן אפרים גומפריכט בן הר"ר יעקב ז"ל:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:4
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:4](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:4)

ב. גם העיד כ' זלמן ש"ש דקהילתינו יצ"ו הדר בבית הקדש ואצלו לנים העניים וכך העיד כ' זלמן הנ"ל בח"מ אליו"ע וביום הנ"ל דיא ארמי לייט האבן אונטר אנאנדר גרעט הא ער גזאגט ער איז נח פון פין זיין פאטר האט יוא פיל געלט גלאזן אונ' ר' נח האט אים נישט דר פון גגעבן ווען ער וויל ברויך ער ניט שנארין צו גיין נאר להכעיס זיין שטיף פאטר אין מוטר טיט ער דאש אין דאש ב"ד פון ליסא האבן אים תפוס גזעצט אין האב זיא צום נאר גמאכט ערשט האב איך גזאגט יוא איך בין עש אין דר נאך האב איך ווידר גזאגט ניין איך בין עש ניט וויא איך בין אויש דר תפיסה ארויש גיקמן אין דר נאן האבן איהם אן גהויבן דיא ווייבר מוכיח צו זיין האט ער גזאגט יוא ער האט איר גט גגעבן אין דר נאן האב ווידר גזאגט איך בין עש ניט כל הנ"ל העיד כהר' זלמן ש"ש הנ"ל בפנינו ב"ד ח"מ ובת"ע ובת"ח ובעונש אליו"ע פה ק"ק סמטור יצ"ו. הק' משה במהר"א ז"ל ה"ה מגזע אשכנזי חונה פה ק"ק סמטור ואגפי' ונאום הק' שלמה זלמן במ"ש ז"ל מגרידץ ונאום הק' אפרים גמופריכט במוה' יעקב ז"ל:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:5
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:5](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:5)

ג. העתק מג"ע הנשלח מהרב וב"ד ק"ק הענטשין וז"ל במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא ואתא לקדמנא ה"ה האלוף המרומם הר"ר יצחק אייזק כ"ץ מפין יצ"ו והעיד בת"ע ובעונש אליו"ע בזה"ל איך בין גוועזן בק"ק פילטץ בעת אסיפת רוזני דד"א האב איך שוין גיהערט איין גשרייא מהמעשה שנתהוה בק"ק ליסא אודות הגט וואש איינר האט גיגעבן לאשה ואט"ז האט ער גזאגט ער איז ניד דער בעל מאשה המגורשת רק מאן האט גינייט צום גט געבן והבע"ד בעצמו איז גוועזן בק"ק פילטץ מיט דיא דברים הנ"ל איך האב אים בעצמו ניט גזעהן ואחר איזה שבוע איז גקומן פה אייך אורח אין איך האב מספר גוועזן מהמעשה הנ"ל בפני איזה אנשים מקהלתינו באותו פעם איז גיקומן דער אורח אין האט מיך גפראגט דען וועג לק"ק ליסא האב איך צו איהם גזאגט זייט איר ניט דער יאקב וואס האט בק"ק ליסא גט גגעבן האט ער גזאגט יוא איך בין דער און האט מספר גיווזען כל המעשה שאירע לו שמה אז ער האט גיזאגט פר דען ב"ד איך בין ניט דער יאקב און אז מאן האט מיך גישלאגן האב איך גמוזט זאגן יוא איך בין דער יאקב דער מאן של האשה המגורשת ואחר איזה חדש' איז ער ווידר בכאן גוועזן אין האט גזאגט ער גייט צו רוק מליסא צפרעמסלא אין עס זיינן ב' אנשים מיט אים גוועזן האט ער גזאגט דיא ב' אנשים זיינן מליסא זיא זענן גשיקט גווארן מליסא לפרעמסלא רעכט גוואר צו ווערן מהותו של האיש הנ"ל כ"ז העיר ר' אייזק כ"ץ בת"ע ובעונש הנ"ל:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:6
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:6](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:6)

ד. שוב אתא לקדמנא האלוף התורני מוהר"ר יוסף שמש ונאמן דפה ק"ק הענטשין יצ"ו והעיד בת"ע ובעונש אליו"ע בזה"ל בפעם ראשון וויא יאקב מפין איז גנאנגן דרך פה ק"ק ליסא האב איך מיט כ' יאקב הנ"ל גרעט דען איך קען אים מנעוריו ער איז בן חורגו של מוהר"ר נח מפין אבר איך האב בפעם ראשון ניט פיל מיט אים גרעט ומעסק גט הנ"ל האב איך מיט אים כלל וכלל נישט גרעט ובפעם השנית וויא ער איז דרך פה צו רוק גקומן עם שני אנשים הנ"ל איז ער בכאן איבר שבת גוועזן איז ער ביום שבת קודש צו מיר גקומן אין מיט עיר אין פעלד חריין גגאנגן האב איך אים גפרעגט וואש טושטו כאן אין וואש פר איין מלאכה האטשו גמאכט מין דען גט וואש דוא האשט דיגעבן בק"ק ליסא האט ער מיר משיב גוועזן איך האב גשווארן אז איך זאל איר לעבן פר ביטרן אז זיא זאל עולמות איין עגונה בלייבן וויא זיא האט מיר מיין לעבן פר ביטרשט האב איך גפרעגט וואש האט זיא דיר דען גטאן האט ער מיר משיב גיוועזן נאך מיין חתונה האט איין בעל מלאכה חייט מיט אונש גוואונט קאמרינא האט דער חייט מי איר מוחזקת גמאכט אין זיא האט אן מיר ממאש גוועזן אין האט מיך ניט גלאזט פר איר אויגן קומן האב איך גמוזט אוועק פין איר האב איך גשווארן אז איך וויל איר איר לעבן פר ביטרן וויא זיא מיר האט גטון אין איך וויל זיא עולמות איין עגונה לאזן אין כ' יאקב הנ"ל האט מיך גבען אז איך זאל נישט פר קיינם מעלדון אין האט מיך ג"כ דר קענט דען איך האב גוואונהט בק"ק עיר חדש הנקרא ועלוופקי סמוך לפין כמו פרסה רק איך גידענק ניט על בוריו באיזה מקום האט ער מיר גיזאגט דש ער האט גוואנוהט עם החייט הנ"ל אם בק"ק ליסא או בק"ק פין גם האט ער מיר גיזאגט מכח זיין ירושה מאביו ז"ל אז זיין מוטר האט אים נישט גיגעבן רק זיא האט אלש אריין גישטעקט אין אביו חורגו קען ניט רעכט גידענקין מסיפור דברים של הירושה הנ"ל וואש כ' יאקב האט מיר דר ציילט כ"ז העיד מהור"ר יוסף הנ"ל בת"ע וכעונש הנ"ל בקבלת עדות:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:7
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:7](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:7)

ה. שוב אתא לקדמנא האלוף הר"ר מאיר בר"ש מפה ק' והעיד בת"ע הנ"ל בזה"ל דער יאקב וואש איך אמאהל בכאן גיוועזין עם שני אנשים מליסא אחר איזה שנים איז ער ווידר בכאן גוועזין אין אצלי איין גישטאנדן אין האט מחזיר על הפתחים גיוועזן אין האט דער ציינט מהמעשה בנדון הגט שנתן בליסא לאשה אבר איך האב נישט רעכט גהערט רק בפני אנשי ביתי האט ער מער דער ציילט אין ער האט מיר גזאגט ער היישט יעקב ע"כ דברי הר"ר מאיר הנ"ל, ואנחנו ב"ד שלחנו אחר אנשי ביתו ובאתה בת ר' מאיר הנ"ל והעידה בזה"ל ער האט מספר גוועזן אז ער האט גט גנעבן זיין וייב בק"ק ליסא ואחר הגט האט ער גלייקנט אז ער איז נישט דר מאן פין דיא מגורשת כדי אז ער זאל נישט אוף בינדן ווייל זיא האט אים איין כישוף גיטאן גם האט ער דער ציילט אז ער איז צו פאר איין חתן גיוועזן מק"ק ברעסלוי גם האט ער דר ציילט אז אבי חורגו האט איהם גוואלט מאכן פר איין יורש אז ער זאל זיך געבן צו דר קענן כל ג' הג"ע העידו העדים הנ"ל בת"ע וקבלנו עדות כדת וכהלכה. הכ"ד בד"צ הבעה"ח היום יום ו' עש"ק ו' מנחם תקל"ג לפ"ק. הק' מיכל ליפשיץ החו' בק"ק הענטשין. ונאום הק' משה בא"א המנוח מאיר ז"ל הכ"מ. ונאום הק' משה בא"א מהרד"א זעליג נר"ו:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:8
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:8](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:8)

ו. ומעתה נעתיק כל הג"ע שהוגבו לאחד' מחדש בבד"צ פק"ק ליסא. במותב תלתא ב"ד כחדא הוינן ואתא לקדמנא האלוף הר"ר ישראל נ"י בהר"ר הירש רופא ז"ל מקהלתינו והעיד בת"ע בעונש אליו"ע בזה"ל איך האב גקענט מקדמת דנא דען יאקב מפין בן חורגו של ר' נח בר"א ברלק"ד ז"ל נאך קודם נתינות הגט שנתן פה לאשתו מרים בת ר' ליב ואחר שהוציא לעז על הגט ואמר שהוא יאקב קאפהאן מפרעמסלא בהר"ר מנחם מן האב אים גטראפן בגאלין. בבית מ' זעליג מקראטשין הדר בגאלין האט עק מיך דר קענט אין איך האב אים גקענט האט ער מיר שלום גגעבן אונד גפרעגט וואש מאכט מיין מרים האב איך משיב גוועזן איין היפשר בעל דבר בישטו וואש האשטו דא פאר איין מלאכה גמארט אין האשט איין כתב גבראכט אז דוא בישט פין פרעמסלא. האט ער משיב גוועזן עס קאסט מיך נ' אדו' אבר איך האב זיא גוט בצאלט איך האב פין איר גינוג אוס גשטאנדן אונד האט פר צילט אלי אירי מעשים וואש זיא האט אים גטוהן ווייל זיא עמו בזאמון גלעבט האבן אונ ר' זעליג האט זיך מתמי' גוועזן על מעשיו וואש ער גטוהן האט גם אמר ר' ישראל הנ"ל בת"ע ובעונש הנ"ל ער האט אים גפראגט וויא אזוי השאטו אזוי איין כתב גקריגן מפרעמסלא האט ער משיב גוועזן ווען איך ווער עש זאגן ווערט דר גט גון זיין כ"ז הוגד הנ"ל כדין וכדת בעונש הנ"ל היו' יו' ה' י"ב אלול תקל"ה לפ"ק פק"ק ליסא:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:9
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:9](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:9)

ז. שוב אתא לקדמנא הר"ר ליב יערטשינר מקהלתינו והעיד בת"ע ובעונש אליו"ע בזה ל' וויא דר יאקב מפין בן חורגו של ר' נח איז לכאן גקומן קודם נתינות הגט אונ' מען איז אן אים מסופק גוועזן אויב ער איז יאקב מפין האט ער מיך דר קענט בבה"כ וגם אח"כ בתפיסה אונ' האט גזאגט בישטו דען מסופק אן מיר גדענקשטו וויא דוא האשט גנומן שרייב מעסרכה פון חמיך שי' ר' שלמה כ"ץ אונ' האשט מיך אב גגאלצירט וגם גדענקשטו אלש מיר האבן חתני' ווייש אויף איין חתונה בייא וואכט נאכט בזאמין גוועזן האשטו מיר אויש גנארט איין טוט געלט וואש האב פר דיר גמוזט איין ווארפין דיא כ"ז גם האט ער מיר דר צילט דברים שהי' בינו לבין אשתו מרים בת ר' ליב גם מיר האבן זיך אמל אין איין חדר גיסרווט האשטו מיך צו איין אנדרי טיר ארויס גנארט פון מיין כלה אונ' הכל איז אמת אזוי גוועזן אונ' איך האב אים אויף ריכטונג דר קענט בפרצוף פניו כ"ז העיד הר"ר ליב הנ"ל בפנינו ב"ד ח"מ בת"ע ובעונש הנ"ל ונגבה כדת וכדין יום ה' י"ב אלול תקל"ה לפ"ק:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:10
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:10](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:10)

ח. שוב אתא לקדמנא התו' מ' דוד שוחט דקהלתינו והעיד ג"כ בת"ע ובעונש הנ"ל בזה"ל בפרוש הפסח תקכ"ז לפ"ק לאחר נתינות הגט כשהי' כה' יאקב מפין הנ"ל בבית ר' ליב חזן בקהלתינו האב אים מוכיח על פניו גוועזן ווייל ער האט מוציא לעז על הגט גוועזן והשיב ווען איר מערט ווישן דיא מעשים וואש זיא האט מיר גיטון בליל טבילה האט זיך מיך ניט אריין גלאזן בחדרה וגם מיר האבן גוואנוט בפין אונ' זיין גלעגן בחדר א' האט מען אונטר גגראבן וגם באחרונה האב איך גוואושט וועין איר ליל טבילה ווערט זיין בין אהיים גקומן דר ווייל איז זיא איין פאג צו פאר משם לביתה וגם האט ער מיר גזאגט ווען איך לכאן גקומן בין איך לחנות אשתי מרים האב וועלן וואש קופין אצלה האט זיא אן גהובין מסופק צו זיין אן מיר האט זיא אייך פעדר גנומן אונ' מיר לידי וועלן געבן כדי מיך מנסה צו זיין אן כתב איך אבר האב פון איר דיא פעדר ניט וועלן נעמן וויילן האב יודע גווזען שהיא אשתי אונ' בודאי איז זיא נדה כל הנ"ל העיד מ' דוד שוחט הנ"ל בפנינו ב"ד ח"מ בת"ע ובעונש הנ"ל והוגבה כדת וכדין יום ה' הנ"ל:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:11
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:11](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:11)

ט. שוב העיד בפנינו הישיש מ' מרדכי סג"ל שמש בת"ע ובעונש הנ"ל בזה ל' וויא דר יעקב מפין איז כאן גוועזן בא לבה"כ בבה"מ בשעת התפילה אונ' האט זיך גזאצט על מקו' א' עם שטענדר ואמר שהמקו' עם השטענדר הנ"ל שייך לחמיו ר' ליב ובאמת כך הי' שהמקו' הנ"ל עם שטענדר הנ"ל הי' שייך לחמיו הנ"ל יום הנ"ל:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:12
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:12](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:12)

י. שוב העיד לפנינו ב"ד ח"מ ליב ש"ץ שמש דקהלתינו בת"ע ובעונש הנ"ל כשהי' כאן יעקב הנ"ל הכרתי אותו בט"ע שהוא יעקב מפין בן חורגו של ר' נוח ובעל האשה מרים בת ר' ליב הנ"ל וגם העט מיך באותו פעם יאקב הנ"ל דר מאנט אלש ער איז אויף מיין שאץ מאל גוועזן עם הכלה מרים הנ"ל ובאותו פעם הי' יאקב הנ"ל אצלי בדירתי ואכל אצלי ובאו לכאן אמו ואחותו של יאקב הנ"ל והכירוהו היטב ע"פ סימני' שנתנו זה לזה כל הנ"ל העיד ר' ליב הנ"ל בת"ע ובעונש הנ"ל והוגבה כדת וכדין יום הנ"ל. נאו' הצעיר שלמה זלמן ב"ה מ"ו א"מ זצ"ל. ונא' הצעיר ארי' ליב במהו' משה זצלה"ה מוואלטש. ונא' הק' חיים במוהרראן זצ"ל מליסא:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:13
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:13](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:13)

יא. שוב אתא לקדמנא הר"ר מרדכי יון מקהלתינו והעיד בת"ע ובעונש אליו"ע בזה ל' נאן דען אז יאקב מפין האט למרים בת ר' ליב גט גגעבן אונ' מוציא לעז אן גהויבן צו זיין על הגט אונ' גזאגט ער הייסט יאקב און איז מפרעמסלא האבן הב"ד הנ"ל מיט גשיקט עם כ' ליזר ב"ה הירש בי"ח מק"ק פין מיט יאקב המגרש הנ"ל כדי דז זאל שוין מבורר ווערן אויב ער איז משם אבר ניט זיינן מיר גקומן לק"ק גרידן האבן אים אלי דר קאנט אז ער איז יאקב מפין הנ"ל אונ' יאקב האט זיא ג"כ דר קענט ומשם זענן מיר גקומן לק"ק וועלופקי האט ער שם גהאט אין קרובה האט זיא אים גפרעגט אויך אנדרי לייט האבן גפרעגט ווארום ער לעבט ניט עם אשתו והשיב ער קאן ניט מיט איר לעבן ער וויל אהיים צו זיין מוטר ער האט שייא איר אלי זייני זאכין מירושת אביו ז"ל ומשם זיינן מיר נאן פין וויא מיר זיינן גקומן הינטר דען וואלד דען בריג אראב האט מען גזעהן דיא פינר הייזר האט יאקב אן גהובין צו מיר אין גוויזן דז איז מיין פאטר זיין הויז דר כופר מיין שטיף פאטר וויל עש בחזקה אוועק נעמן וויא מיר נאך פון זיינן גקומן זיינן מיר גפארן צו אין רופא בלבירר וואש האט יין שרף גשענטק ער איז זיין גשוויסטר קינד גוועזן האב מיר כל בני הקהל לאזן צו אזמזן קומן האבן אים כולם דר קענט האבן זיא אים גפרעגט וואש ער טוט כאן והשיב ער וויל משפטן עם אביו חורגו עבור הנחלה והמטלטלין שלו מאביו ז"ל וויא מען האט אין שול גקלאפט צו מארגנש פריא זענין מיר אויבן גלעגן בבית אמו איז זיין מוטר ארויף גקומן אין ער איז שם לבד גוועזן האט אמו אים בודק גוועזן מראשו ועד רגליו אין איך בין גשטאנדן אוף דיא טרעפף אין האב השגפה גנעבן על כל זה וגם האב גהערט וויא ער דיא מוטר האט גפרעגט וואו האשטו דש כסף אהין גנומן איש דש רעכט אלש מוז נע ונד זיין פון דען כופר וועגן. ער גזלת מין מיט הכל. האט זיא משיב גוועזן וואש זאל איך טון מיט אייך ביזן מאן זארג נישט ווער זעהן אז ווער דיר הכל ממלא זיין דוא בישט דאך מיין קינד איך ווער דיך ניט לאזן האט ער גזאגט צו איר גיב מיר לכל הפחות מיין טלית ארויש פר וואש זאל מיין שווגר אין מיין טלית גיהן האט זיא איהם קיין תשובה דרוף גגעבן נאר זיא האט גזאגט דוא ווערשט שוין צו דייניגן קומן ואחר התפלה בין גגאנגן צום פרנס ששמו ר' ארון אין איהם גבעטן דש קהל צו אזאמין הייסן וויא דש קהל איז בזאמין גוועזן האט דש קהל איהם וואלן מנסה זיין אויב ער ווערט דר קענן זיין טלית האבן זיא לאזן הוילן כמו שלשים טליתי' בבית הקהל אין כל הטליתי' זענן גלעגן על השלחן שלהם איז אמו גקומן עם כ' יאקב אין האט ארויש גזוכט זיין טלית אין גוויזן דש איז מיין טלית ומשם זיינן מיר ווידר גגאנגן לבית אמו אין האבן שם גגעסן ואחר זה בין גגאנגן לקהל את מבקש גוועזן זיא זאלן מיר איין גביות עדות געבן אז אלי האבן אים דר קענט ונתנו לי ג"ע כנ"ל וגם כמה ערלי' האבן אים דר קענט דש ג"ע האב אצלי גנומן ובדרך האט כ"מ ליזר גגנבת הכתב הנ"ל ובחזירתו לגרידץ באו כל בני משפחתו והכירו אותו ונתנו לו צידה לדרך כ"א מהם אין האבן אים גפראגט וואש האשטו שם גבריכט והשיב איך האב מיין ירושה גפאדרט אבר האב נישט גקריגן. כ"ז העידו הר"ר מרדכי יון הנ"ל בת"ע ובעונש הנ"ל והוגבו כדת וכדין ג"כ יום ה' ב' אלול תקל"ה ל':


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:14
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:14](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:14)

יב. שוב העיד לפנינו הר"ר נחום סג"ל ב"ר משה ברנ"ס ז"ל מקהלתינו בת"ע ובעונש אליו בזה"ל איך בין איין חתן גוועזין מפין וגם דר' יאקב מפין אשר גירש את מרים הנ"ל איז ג"כ באותו פעם מיט איר איין חתן גוועזן ואח"כ בשעת חתנותו שם אין יאקב מיט מרים האבן ג"כ חתונה גהאט איז ער אויף מיין חתונה גוועזן מיר זענן צו אזאמין זער גוט גוועזן איין מאל איז ער מיט מיר גגאנגן צום שכר אין דער אושפיזא וואש שם שטייט על פרשת דרכים וגם פעם אחת בין איך עמו גפארן עם שמשין של אביו חורגו זיינן מיר גקומן לגרידץ האט ער וואלין אויך לאזן קאכן איין מאל צייט פלייש אין וויא דער יאקב איז לכאן גקומן אין דער עולם איז מסופק גוועזן אן אים אויב ער איז יאקב מפין האט חמותו של יאקב הנ"ל מיך גטראפן אין צו מיר גזאגט דוא נחום קאנשט אים נאך גוט דוא האשט דאך עמו גוואונט אין פין בין איך צו אים גגאנגן אין האב אים שלום גגעבן והשיב לי עליכם שלום רק נחום האב איך דאך אים גפרעגט קאנט איר מיך נאך והשיב איך ווער אייך סימנים זאגן גדענקט איר וויא מיר זענן בייא דען שכר גוועזן אין דען גאסט הויז אין פין. וגם האט ער מיר גזאגט דען סימן אז מיר זענן גפארן לק"ק ליסא וויא מיר האבן גגעסן אין גרידץ בשר יבש אין דש איז הכל באמת גוועזן אין איך האב אים גוט גקענט בט"ע כ"ז העיד הר"ר נחום הנ"ל בפנינו ב"ד ח"מ בת"ע ובעונש הנ"ל והוגבה כדת וכדין וחתמנו יום ה' הנ"ל פק"ק ליסא. הצעיר שלמה זלמן ב"ה מ"ו א"מ זצ"ל. ונאום הק' ארי' ליב במרו' משה ז"ל מוואליש. הק' חיים במוהר"ר אן זצ"ל מליסא:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:15
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:15](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:15)

יג. במותב תלתא ב"ד כחדא הוינן ואתא לקדמנא הרבני מ' שלמה נר"ו שמש דבד"צ ונאמן דקהלתינו יצ"ו והעיד בת"ע ובעונש אליו"ע בזה"ל כשהיה פה יאקב מפין ליתן גט לאשתו מרים בת ר' ליב זיינן רבי' גקומן לב"ד עדות זאגן שזה הוא יאקב מפין בעל האשה מרים הנ"ל אך רבים נסתפקו בו ונתעכב נתינת הגט ושלחו הבד"צ לאמו לפין שתבא לכאן ובבואה לכאן בבית הגאב"ד והובא לפניו כ' יאקב הנ"ל הסתכלה בפרצוף פניו ואמרה שבפניו הכירה אותו שהוא בנה אך בעינו נסתפקה באשר עינו נשתנה באשר היה לפנים וכדומה שב"ד שאלו לרופאים אם אפשר שישתנו עיני בני אדם והגידו הרופאים שיוכלו להשתני' ע"י חולי או ע"י טלטול הדרך וכ' יאקב בעצמו אמר שהיה חולה שאלו הב"ד לאמו אם יש לה בו איזה סימנים בגופו ואמרה הן והגידה שיש לבנה יאקב אצבע א' עקם בידו א' וגם רושם גדול ברגלו והסיבה מחמת שפעם אחד היה אצל רחיים ואחז בהפליגל של רחיים להעמיד את הרחיים ובכח הרוח שהיה בכנפי הרחיים זרקו הפליגל למרחוק ומכח זה נתעקם האצבעו וגם נגף ברגלו ונשאר לו רושם עד היום הזה הן הן סימנים בגופו שאמרה אמו ובדקוהו ומצאו בו סימנים הנ"ל שבגופו באות' המקומו' שאמרה אמו בידו וברגלו ושאלוהו הב"ד לומר מאין בא לו הסימנים הללו והשיב לב"ד דרך שחוק המעשה שהיה שע"י מעשה נערו' רצה להעמיד הפליגל שברחיים ונזרק למרחוק מכח הפליגל ונגף באבן בידו ורגלו ונשאר אצבעו עקום וברגלו נשאר רושם מהמכה הנ"ל עד היום הזה ואח"כ כשנעשה פשר קודם נתינות הגט בינו לבין אשתו מרים שתחזיר לו המטלטלין שהניח אצלה בברח ממנה ונתן רשימה על הכל ובתוכם שנור אלמוגים ולייכטרליך שרטוך ולייבשדוק זה שהחזירה לו הכלה הראשונה שלו עם ששה כפתורים כסף ונתן סי' שא' קנאפלאך היה תפור והודה לו האשה מרים על הכל חוץ הלייבשדוק אמרה שמכרה וכשהובאו לפניו האלמוגם אמר שנחסרו כמה אלמוגים ממספרו והודה האשה מרים שנאבדו מקצתן ושאר מטלטלין שהביאו לפניו החליפה קצת באחרים והתקצף ואמר שאין שלו עד אח"כ שהובאה אותן הכלים שהיו באמת שלו אמר דין הניין לי כי משל אבותי הן ואחר הגט כשהתחיל יאקב לערער על הגט ואמר שהוא יאקב קאפהאן מפרעמסלא בהר"ר מנחם מן שלחו הב"ד עמו לפין ב' אנשים ושם הכירוהו כל בני הקהלה שהוא יאקב ב"ר ליב מפין בן חורגו של ר' נח ובעל האשה מרים הנ"ל והמשולחים הביאו לכאן ג"ע משם וגם העידו המשולחים שבעברם עמו דרך גרידך ונייא שטאט אנשים רבים הכירוהו שהוא בעל האשה מרים הנ"ל בן חורגו של ר' נח מפין ואח"ז הזמין לכאן ר"נ הנ"ל לדין עמו על ירושתו מאביו שתבע ממנו בבוא ר"נ לכאן אמר שאינו מכירו לזה שהוא בן אשתו עד אח"כ הגיד לו יאקב זה הסימנים בדברים שהיו בין ר"נ הנ"ל לאשתו אמו של יאקב הנ"ל וגם אמר שפעם א' היה הוא שכב בשטובן קאמר של ר"נ ונעשה גניבה סחורות בלילה ההוא באותו החדר וגם תבע ממנו פרטי מטלטלי' שהניח אצלו וגם מלבושי שבת שלו מה שהיה ר"נ יודע שהאמת אתו אז אמר ר"נ שאף שאיננו מכירו בפרצוף פניו מ"מ מכח הסימנים הנ"ל שאמר אי אפשר שיהיה איש אחר שיוכל לידע הסימנים הנ"ל ועל המלבושים שתבע יאקב ממנו טען ר"נ שמגיע לו מיאקב כ' אדומ' וגם גיסו של יאקב הנ"ל ה"ה הר"ר לעזיל בהר"ר אפרים מקהלתינו הוציא על יאקב הנ"ל שט"ח מסך ג' אדו' ונשאל בב"ד אם הוא מודה על חתימות ידו שחתם עליו יאקב כמ' יהודא ליב ז"ל והשיב יאקב הן ואמר המשמעות של השט"ח הנ"ל הוא כת"י של ר' שמחה מקהלתינו שהיה אז שמש בפין אך טען יאקב הנ"ל שמעולם לא הלוה לו גיסו ר' לעזיל כלום רק שהשט"ח הנ"ל בא לידו מחמיו ר"נ הנ"ל שהלוה לו על הש"ח זה ולא קבל ממנו רק ל"ט ג"ש באשר שא' מהגש"י לתשלום ארבעים שהי' נחשבים אז ג' אדומ' היה זיוף והחזירו ר"נ וע"ז הודה ר"נ האמת אתו בזה וגם באותו פעם היתה פה אשת ר' לעזיל הנ"ל שהיא אתו' יאקב הנ"ל מאמו והכירה אותו בטוב שהוא אחי' יאקב הנ"ל ובעל האשה מרים הנ"ל כשהעמד לפנינו ב"ד ה"ה ר' שלמה שמש דב"ד הנ"ל בת"ע ובעונש הנ"ל והוגבה כדת וכדין וחתמנו יום ד' ח"י אלול קהל"ת ל'. נאום הק' ארי' ליב ב"מ משה מוואלטת. ונאום הק' חיים במוהררא"ן זצ"ל מליסא. ונאום הק' דוד טבעלי במוהר"ם זצללה"ה:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:16
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:16](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:16)

י"ד. במותב תלתא ב"ד כחדא הוינן ואתא לקדמנא ה"ה הר"ר בימה ליב ב"ר סענדר בר"ה בר"ס מקהלתינו והעיד בפ"ע ובעונש אליו"ע בזה"ל באותו פעם אז יאקב מפין איז כאן גוועזן גט צו געבן לאשה מרים הנ"ל והי' מסופקים בו אם הוא בעלה או לאו בעת ההיא האט מען מיר איין שידוך גרעט הבתולה בת ר"נ מפין נאר דר עולם האט גזאגט דאש הבתולה האט איין חסרון אן דיא זייט איין פוקל איז דניר שידוך אב גשטעלט גווארן עד שאראה הבתולה וויא איך בין אהין גקומן חלפין האט יאקב הנ"ל מיר איין בריף מיט גנעבין לאמו אשת ר"נ בלי חתימתו אין האט מיר גרעט עבור השידוך הנ"ל אין האט מיר גזאגט כל הסימנים פין וואנן דער חסרון איז לאחותו הבתולה גקומן באשר אחותה מעמכה האט זיא פין טיש אראב גווארפן דא פון האט זיא דען חסרון גקריגן וויא איך בין אהין גקומן האט מיר דער עולם דער ציילט דאש איז אמת כדבריו וגם האבן זיא מיר גזאגט דאס יעקב הנ"ל המעשה הנ"ל גטון האט וגם המעשים שלו וויא ער האן אן גווארן המעות שלו בייא איין מילנר בכפר א' סמוך לפין כמו פרסא וויא איך משם לכאן גקומן בין האב איך צו אים גזאגט דאס בין בייא דען מילנר גוועזן וויא ער האט זיין געלט גלאזן האט ער גזאגט יוא דער מילנר איז עס אין האט גזאגט כל הסימנים וויא ער וואונט האב איך גפרעקט וויא עס שטייט וועגן גט פון זיין ווייב והשיב זיא מיינט זיא איז מיינר פטור איך מוז איר נאן בצאלן פר אלין וואס איך האב בייא איר אויס גשטאנדן כ"ז העיד הר"ר בימא ליב בת"ע כדת וכדין וחתמנו נעשה יום ג' דחה"מ ש"פ תקל"ו לפ"ק. נאום הק' חיים במוהררא"ן ז"ל מליסא. ונאום צבי הירש בהגאון החסיד מהו' יהודא ליב זצ"ל מברלין. ונאום הק' מאיר ב"מ שמחה מליסא:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:17
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:17](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:17)

ט"ו. במותב תלתא ב"ד כחדא הוינן ואתא לקדמנא הר"ר מרדכי יון והעיר בת"ע כדת וכדין והגיד שלפנינו אף שכבר העיד עדותו בב"ד כנזכר לעיל סי' י"א יום ה' י"ב אלול העבר אך דבר זה נשכח אז ממני מה שנזכר היום ואמר שראיתי מעשה בהיותי עם יאקב הנ"ל בעין בבית רופא דשם אמר הרופא שיוכל לברר אם הוא יאקב מפין בן חורגו של ר"נ הנ"ל באשר האב אים כ"פ בלבירט ויודע אני שיש שם שראם על ראש יאקב הנ"ל על קדקדו לכן אראה אחר הסי' הנ"ל וכן עשה הרופא בפני אין האט השערות מן ראשו את גגאלט מקדקדו ונמצא בו השראם הנ"ל על קדקדו כדברי הרופא וכ"ז ראיתי בעיני כ"ז העיד הר"מ יון הנ"ל בפנינו ב"ד בת"ע ובעונש אליו"ע וחתמנו יום ו' עש"ק כ"ד מרחשון תקל"ו לפ"ק פק"ק ליסא. נאום הק' ארי' ליב ב"מ משה ז"ל מוואלטש. ונאום הק' חיים במוהררא"ן ז"ל מליסא. ונאום הק' דוד טעבלא במוהר"ם ז"ל מגרידץ:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:18
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:18](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:18)

ט"ז. במותב תלתא ב"ד כחדא הוינן ואתא לקדמנא הר"ר בינש בר"ע מקהלתינו והעיד בת"ע ובעונש אליו"ע בזה"ל בדבר המעשה שהיה עם האשה מרים בת ר' ליב חר"א ברי"ד כשנותן לה גט מבעלה יאקב מפין כך היה המעשה קודם הגט כשבא יאקב הנ"ל לכאן באה האשה מרים הנ"ל לב"ד וצוחה שהכירה את בעלה יאקב שהוא כאן והוא הכחיש אותה וכל העולם והבד"צ היו מסופקים בו אם הוא בעלה אם לא ואח"כ כשהודה יאקב הנ"ל שהוא בעלה ונתפשרו על הגט והמעשה היה בימי פורים ופסח תקכ"ז לפ"ק ובפורים בא בינש הנ"ל ורכב על הסוס שעשה לו עם כלי שיר כדוגמת סוס ממש כמנהגו לרכב בפורי' על פשקוויל סוס וכאשר ראוהו יאקב הנ"ל הגיד אליו דוא בישט בינש דש איז ניט זויא איין פפערד אלש וויא בישט גווען בפין על חתונת אחותי מעמכה אלש בישט גריטן אויף איין רעכט פפערד דיין פנים צום זנב איין פאשט הארן אין דיין פה וכהיום ריישטו אויף איין פשקוויל פפערד וכ"ז הוא אמת וגם הכרתי אותו בט"ע שזהו יאקב מפין בעל האשה מרים הנ"ל ובאותו פעם הגיד לו יאקב הנ"ל בינש קום פורי' צוומיר וויל דיר שכר מעות געבן וכשבאתי אליו בפורי' אמר יאקב הנ"ל גדענקשטו בינש דען דג מלוח וואש דוא האשט גגעסין בפין עם ר' משה ר' פייבול נ"י שהייתה על חתונ' אחותי מעמכה הנ"ל אין איך האב דיר צום דג מלוח זמן זית ובצלים וחומץ גגעבן אין דש איז הכל אמת גוועזן ואחר נתינת הגט האט יאקב הנ"ל מוציא לעז גוועזן אין איין בריבל הינטר זיך גלאזן אלש ער איז ניט יאקב מפין אין איז מכאן אוועק גלאפן אין בק"ק קראטשין האט מן איהם גטראפן אין ווידר לכאן גבראכט אז ער באותו פעם שהוחזר לכאן נתפס גוועזן אצלי בביתי האט יאקב צו מיר גזאגט בינו לביני בינש וויא דוא בישט גוועזן על החתונה של אחותי הנ"ל העשט דיר ג"כ גזאלט נעמן איין פעק פעל למשכון על שכרך כמו שעשו הבעלי כ"ז שנטלו משכון על שכירות שלהם וכ"ז הוא אמת ואז נשלח מכאן יאקב הנ"ל עם ב' אנשים לפין ע"פ ב"ד ונתברר שזהו יאקב הוא בעל מרים הנ"ל ובאותו פעם העידו בב"ד בפנינו הר"ר הירש בהר"ר יאקב ליפקיש והר"ר מאיר גרידץ שהיו מכירי' אותו שהוא יאקב מפין בעל האשה מרים הנ"ל והר"ר הירש הוכיחו על פניו על המעשה שעשה והוציא לעז על הגט ואמר לו והלא הייתי שדכן שלך עם האשה מרים הנ"ל והשיב לו יעקב וויא זיא האט מיר מיין לעבן פר ביטרט מוז איך איר דש לעבן אויך פר ביטרן אין מוז זיא מעגן זיין כל ימי' שבת דרויף האט יאקב הנ"ל אשתו מרים הנ"ל צו זיך גלאזן רפן והמשרת של אב"ד דכאן איז ג"כ דער בייא גוועזן וויא יאקב הנ"ל האט צו איר גזאגט זאג מיר צו פר ב' עדים אז וולשט מיך ווידר נעמן וויל איך מודה זיין אלש איך בעלך בין וגם וויל דיר ווידר שאפן דיין הדרה שרטוך שנור קרעלן וואש האב פר זעלט ואח"ז שלחו הב"ד דכאן אותי עם כ' לייזר בר"ה בי"ח עם יאקב הנ"ל לפרעמסלא לברר שם מי הוא ובדרך האט יאקב הנ"ל עם לייזר אלש גרעט אין גרוימט זיך עמו לבדו אין האבן גרעט אלש בלשון פולנש כדי אז איך זאל ניטש פר שטיין בין גקומן עם לייזר לקטט' ומריבו' ווייל ער איז מסתיר ממני וכשבאו לכפר א' שדרה שם בת טובי' בארגר מכאן האב מיך שלאפן גלייגט וויא בין אויף גוואכט גווארן זאגט לייזר צו מיר בינש ווינטו מיר פירן שוין ניט יאקב מפין איין חזן איז כאן אין זאגט מיר יאקב קאפהאן מפרעמסלא האב איך החזן שואל גוועזן וויא אזוי ער אים קאן והשיב פר ה' שנים או ו' שנים הייתי בפרמעסלא האב אים שם גזעהן אין ווייס ער הייסט יאקב קאפאהן משם אין לייזר ויאקב והחזן האבן אלש פוליש גרעט צו אזאמין וואש ניט פר שטאנדן האב לייזר האט פין דיא רייד פין חזן תיכף גוואלט צו ריק גיין לליסא נאר איך האב ניט גוואלט אח"ז כשבאנו לראנדאר א' איז באותו פעם איין גשלעג גוועזן בינינו ובין כפרי א' זיינן מיר פון אזאמין גלאפין אין יאקב הנ"ל איז נעלם מאתנו גווארן כמו חצי יום ובלילה איז ער ווידר גקומן צו אונש לפרש ווארסט סי' בפונדק שלהם פועל א' מפרעמסלא ואמר לנו וואש לאזט איר אייך פין איהם צו שוטה האבן ווען ער ווער מפרעמסלא מעכט איך דאך אים קענן וכשבאנו סמוך לפרעמסלא איז יאקב פון אינש אוועק גלאפן אין איז לבד לפרעמסלא ואח"ז באנו לשם והלכנו לפרנס החודש דשם עם אגרת שבידינו מאב"ד ובד"צ דכאן ושאלנו אותו אם הרב אב"ד איז בביתו והשיב אב"ד שלנו איז ניט כאן וב' ימים אח"ז בא האב"ד לביתו דר וייל האבן מיר יאקב ניט גזעהן וכשבא אב"ד לבתו איז ערשט יאקב גקומן לאב"ד עמנו האט אב"ד איהם מוכיח גוועזן אין צו אים גזאגט בפנינו דוא טמא וואש האשטו איין ילדה מעגן צו זייך דוא בישט דאך אייך פרעמסלר וויא האשטו גט גגעבן לאשה אחרת מליסא ובאמת באותו פעם כשעמדנו עמו לפני אב"ד האב איך ניט מעיין גוועזן רק צורתו האב גזעהן וכ"ז העיד כ' בינש בפני כ' ליזר הנ"ל בפנינו ב"ד אבל כ' ליזר הנ"ל הכחיש אותו בפניו בפנינו ב"ד ואמר דש האב"ד איז תיכף ביום ביאתם לשם בביתו גוועזן אין תיכף בבואם לשם זיינין מיר מיט יאקב הנ"ל גגאנגן להאב"ד וגם אמר כ' בינש הנ"ל שבחזירתם מפרעמסלא לק"ק רישא איז יאקב הנ"ל פר איין יאר שוין אין רישא גוועזן אין גזאגט צו אונש וויא האב איר בצאלט וויט איך האב גזאגט צו דיר בינש אלש זיא ווערע מוזן עגונה בלייבן כל ימי' וגם בעדות זה הכחישו ליזר ואמר שיאקב לא הי' כלל ברישא כשבאנו לשם ומה שהעיד כ' בינש הנ"ל בפנינו בח"ע ובעונש הנ"ל ונגבה כדת וכדין חתמנו פה ק"ק ליסא. נאום הקטן ארי' ליב ב"מ משה זצללה"ה עוואנטש. ונאום הקטן חיים במוהררא"ן ז"ל מליסא. ונאום הקטן דוד טעבלא במוהר"ם מגירדץ:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:19
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:19](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:19)

י"ז. העתק ג"ע שהוגבה בב"ד לפסול את כ' ליזר בכ"ה הירש בי"ח בגזלנותא. במותב תלתא ב"ד כחדא הוינן ואתא לקדמנא ה' מיכל ב"ר יקר ז"ל מקהלתינו והעיד בת"ע ובעונש אליו"א בזה ל' איך בין שולדג גוועזן לכ' ליזר ב"ה הירש מעו' ער האט אצלי אין משכנתא גהאט ב' שנים וזה בערך י"ו שנים אחר חתונתי ואח"ז איז ער ממני אויש גצויגין האב אים גגעבן משכנות על מעות אין האב גמוזט גרוישה רווחים געבן אין ער האט אימר גהוילט בחנות שלי על הרווחים אין האט קיין מאל גוואלט מיט איר רעכנן אין האט שולח יד גוועזן במשכנות שלי את אשתו אין דרינן גגאנגן אין ער האט מיין וייבש גיט לייב שטיק מלוה גוועזן אן ארמי כלות וואש האב אים דר פון בצאלט אין ער האט עש מיר ניט גרעכנט אין בערך קודם השריפה פה איז ער מיר איין גפאלן אין האט מיר בחזקה אוועק גנומן איין פישפאן אין איין ווארם פלאש אין האב אים גמוזט בחנם געבן ח' זהו' אין לבסוף האט ער מיר כל המשכנות בהאלטן אין איך בגער זיא ניט פון אים צו פאדרן כ"ז העיד הר"ר מיכל הנ"ל בת"ע ובעונש הנ"ל והוגבה כדת וכדין וחתמנו יום ה' י"ב אלול קהל"ת לפ"ק. נאום הק' הצעיר שלמה זלמן בה' מ"ו א"מ ז"ל. ונאום הקטן ארי' ליב ב"מ משה ז"ל מוואלטש. ונאום הקטן חיים במהררא"ן ז"ל מליסא:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:20
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:20](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:20)

י"ח. במותב תלתא ב"ד כחדא הוינן ואתא לקדמנא הישיש ה' משה בה' ארון ז"ל מקהלתינו והעיד לפנינו בת"ע ובעונש אליו"ע שבערך ד' שנים קודם השריפה פה הי' לו משכנות אצל כ' ליזר בכ"ה הירש בי"ח ז"ל והמשכנות הי' שוים יותר מדמי ההלואה וכמה גזילות גזל ממנו במשך זמן ההלואה ולבסוף כל המשכנות שהי' בידו החזיק בהם על חנם ואמר בפירוש שאינו רוצה לתבוע מאומה מכ' ליזר הנ"ל בדין עבור המשכנות שגזל ממנו כ"ז העיד כה' משה הנ"ל בפנינו ב"ד בת"ע ובעונש הנ"ל והוגבה כדת וכדין וחתמנו פ"ק ליסא יום ו' ג' דחה"מ ש"ס תקל"ו לפ"ק. נאום הק' ארי' ליב ב"מ משה זלה"ה מוואלטש. ונאום הק' חיים במוהררא"ן ז"ל מליסא. ונאום הקטן צבי הירש בהגאון החסיד מהרי"ל זלה"ה ברלין:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:21
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:21](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:21)

י"ט. ראו זה חדש הוא כשהיינו עוסקים בסתווא העבר לעיין בהאי דינא דאתתא מרת מרים בת מ' ליב אודות הגט שנתן לה יאקב ב"מ יהודא ליב מפין קודם פסח תקכ"ז לפ"ק ע"פ הג"ע הנ"ל שהוגבה מחדש אז התעורר הרב הישיש מ' אברהם דיין בהרב מ' יאסקי ז"ל מקהלתינו שהי' לפני נדיבי דד"א יצו שלח לידינו כתב עדים הנמצא באמתחתו מה שמסר לידו העתק כ' יאקב שגירש פה את מרים הנ"ל בהיות הרב הנ"ל בוועד ק"ק פילטץ תוך אב תקכ"ז לפ"ק ונאמר שם בזה ל' לדעת לכל מאן דבעי למודעי שה"ה ה' יאקב בה' מנחם מן מוכ"ד אביו ואמו מקהלתינו הי' ואשתו שהי' נשואה לו הי' מעיר קראטשין השייך לקהלתינו וכעת פטר ה' יאקב הנ"ל את אשתו כנ"ל בגט פטירי' כדת ולפרסומי מלתא בעה"ח הכ"ד אדמ"ו הגאון המפורסים החסיד מופת הדור אב"ד ור"מ דקהלתינו ק"ק פרעמסלא והגליל יצ"ו. היום יום ג' י"ט סיון תקכ"ז לפ"ק יחיאל מיכל הח' פה ק"ק פרעמסלא והגליל יצ"ו:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:22
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:22](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:22)

דברי אלה הדברים


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:23
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:23](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:23)

עתיקין אות באות מגוף הכתב ולראיי' בעה"ח היום יום א' ז' אב תקכ"ו לפ"ק בהתועדות הקודש פה ק"ק פילטץ יצ"ו. נאום הקטן ירמי' ה"ח בק"ק הענטשין והגליל יצ"ו סו"ד דד"א יצ"ו:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:24
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:24](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:24)

הכתב הנ"ל הי' באמתחת ה"ה מ' אברהם הנ"ל מאז עד עתה מועתק מהרב מ' ירמי' הנ"ל ושאלנו הרב מהו' אברהם הנ"ל לדעת אם הוא מכיר חת"י המעתיק הרב מ' ירמי' הנ"ל והעיד הרב מ' אברהם הנ"ל בפנינו ב"ד בת"ע ובעונש אליו"ע בזה ל' דר יאקב וואש האט קודם פסח תקכ"ד לפ"ק כאן גט גגעבן למרים בת ר' ליב ח"ר אנשיל מקהלתינו ואחר נתינות הגט ערער על הגט ואמר שאינו בעל מרים הנ"ל רק ששמו יאקב בה' מנחם מן שנולד ונתגדל בעירו ונשא אשה בק"ק פרעמעלא עירו ובעירו הוא מכונה יאקב קאפהאן בעת ההיא כשערע' על הגט כאן הי' יוצא ונכנס אצלי וקרא ערער על הגט והייתי מוכיח בטובי' ואח"כ בחדש מנחם בוועד פילטץ בא אצלי כ' יאקב הנ"ל שהייתי מכירו בטוב הוא הוא אשר נתן פה גט למרים הנ"ל והביא לי כתב עדים חתי' מהג' אב"ד ק"ק פרעמסל' ונבהלתי על המראה ועל המעשה שנעשה ואמרתי לו שיניח גוף הכתב אצלי לשלחו ק"ק ליסא ואמר שהוא ניסע מעצמו עם גוף כתב הנ"ל לבד לק"ק ליסא ובכן הרב מהור"ר ירמי' סו"ד דד"א העתיק הכתב הנ"ל עם חת"י הג' אב"ד מפרעמסל' בפני ולקחתי ההעתיק לידי ובשובי לכאן מפילטץ בא ג"כ כ' יאקב הנ"ל לכאן וצוח בב"ד לשלוח עמו אנשים לפרעמסלא לברר האמת ושוב לא השגחתי בזה אמנם המעתיק הנ"ל העתיק בפני המעתק כ"ז מכתב הנ"ל וגם עד אחר העיד בפנינו ב"ד ח"מ שההעתק הנ"ל הוא כת"י וחתימו' של הרב מ' ירמי' הנ"ל סו"ס דד"א יצ"ו ועוד זאת העיד מהר"א הנ"ל בת"ע ובעונש הנ"ל שסמך דירתו בפילטץ הי' בעת ההי' מתאכסן הסופר מפרעמסל' אז צויתי על יאקב הנ"ל לקרא לפני את הסופר מפרעמסל' להעיד עליו ועש' כן ובא הסופר הנ"ל ואמר לפני שהוא מפרעמסלא ושם נתן גט לאשתו ושמו יאקב בן ה' מנחם מן ושאלנו את הרב מהר"ח הנ"ל אם בעת שהביא יאקב את הסופר מפרעמסלא לפניו הי' מכירו שהוא יאקב אשר נתן פה גט למרים הנ"ל אשר העיד עליו הסופר הנ"ל שהוא מפרעמסלא ואמר שכיון שבראשונה כאשר הביא לו יאקב את גוף הכתב הנ"ל הכירו בטוב שהוא אשר נתן גט למרים הנ"ל אח"כ כשבא לפני עם הסופר הנ"ל שוב לא הסתכל שנית בפניו כ"ז העיד הרב הישיש מ' אברהם הנ"ל בפנינו ב"ד בת"ע ובעונש אליו"ע והוגבה כדת וכדין חתמנו יום א' ער"ח תמוז דהאי שמא תקל"ו לפ"ק פה ק"ק ליסא: נאו' הק' ארי' ליב מ' משה מוואלטש: ונא"י הק' דוד טעבלא במוהר"ם ז"ל מגרידץ: ונאו' הק' חיים במוהררא"ן ז"ל מליסא:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:25
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:25](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:25)

כ. שוב אתא לקדמנא ב"ד ח"מ הר"ר יעקב ב"ר ישעי' חרז"ק ז"ל מקהלתינו והעיד בת"ע ובעונש אליו"ע בזה ל' נאך חג שבועות תקכ"ד לפ"ק וויא יאקב פינר אשר נתן גט למרים קודם פסח הנ"ל למרים הנ"ל איז יאקב הנ"ל תפסו גזעסן אצל ה' בינש בה' עקיבא ווייל ער האט מוציא גוועזן לעז על הגט איין מאל אן שבת קודם אחר חג שבועות הנ"ל בין איך גוועזן אצל בינש הנ"ל דש זעלגבה מאל איז פאר גנאנגן אז מיין ערשט ווייב האט ניא גוואלט לעבן מיט מיר האט יאקב הנ"ל צו מיר גזאגט בצאלט דיין ווייב וויא איך האב מיין ווייב בצאלט כ"ז העיד יעקב הנ"ל בפנינו בח"ע ובעונש אליו"ע היום יום ו' עש"ק ד' תמוז תקל"ו לפ"ק פה ק"ק ליסא.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:26
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:26](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:26)

כ"א. שוב העיד בפנינו ב"ד ח"מ כ' בינש בר"ע בת"ע ובעונש אליו"ע בזה"ל דען יום כ' סיון תקכ"ד לפ"ק וויא דען יאקב וואש האט קודם פסח הנ"ל למרים הנ"ל גט גיגעבן כאן איז ער אצלי תפוס ווייל ער האט דר נאך מוציא לעז גוועזן על הגט והחתן של ר' ליב שמש האט אים צו רוק לכאן גבראכט היה תפוס אצלי בו ביום כ' סיון האב איך גמוזט אן בייסן ממת חולשה עפ"י הורא' חכם אין יוסף סרוור איז עמו אצלי איין שומר גוועזן אים משמר צו זיין דש ער זאל ניט פגיעה גין בלילה האט יאקב הנ"ל גזאגט איך האב שוין לאנג דען תענית ניט גפאסט איך האב חבר קיין געלט מיר צו קופין אן צו בייסן בין איך גנאנגן לגרושתו מרים בחנות שלה אין האב משתדל גוועזן האט זיא מיר גגעבן קאפע אין צוקר פר אים אן צו בייסן ואח"ז איז אשתי ג"כ צו מרים גגאנגן אין האט פר אים גבראכט איין פיטר קיכל פין איר אין שבת נאך כ' סיון איז כ' יעקב ב"ר ישעי' דר בייא גוועזן וויא יאקב האט צו מיר גזאגט ווערט מיך מרים ווידר נעמן ווער גשריבן ברענגן אז איך בין קיין פרעמסלר ואם לאו ווערט זיא איין עגונה עולמות בלייבן דש שפיל קאסט מיך שוין נ' אדומים כ"ז העיד ה' בינש הנ"ל בפנינו ב"ד בת"כ ובעונש אליו"ע ותתמנו כדת וכדין עש"ק הנ"ל. הק' אריה ליב ב"ר משה ז"ל מוואלטש ונאום הק' דוד טעבלי במוהר"ם ז"ל. ונאו' הק' מנחם מענדל בהמנוח הר"ר יהודא ליב ז"ל:


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:27
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:27](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:27)

כ"ב. במותב תלתא ב"ד כחדא הוינן ואתא לקדמנא התו' מו' גרשין תרח"ס מקהלתינו והעיד בת"ע ובעונש אליו"ע בזה"ל לאחר שיתן יאקב פינר כאן הגט למרים בת ר' ליב קודם פסח תקכ"ד לפ"ק בחדש סיון דר נאך בין איך מסופק אויב איז גוועזן קודם שבועות או לאחר החג הנ"ל האב איך דען יאקב פינר גטראפן בק"ק קראטשין בבית האושפיזא האב איך אים גפרעגט דוא בישט דאך שוין לאנג וועק מק"ק ליסא וואש טושדו כאן והשיב איך האב וואש פר געסן אין ליסא מוז ערשט זעהן וויא איך ווער עש ווידר קריגן תוך הדברים האט ער גהובין אן צו מיר צו זאגן מאחר בשעת נתינת הגט זייע איר דאך יוצא ונכנס גוועזן אצל האב"ד ובד"צ בכן זאג איך אייך איר זאלט איר זאגן ווערט זיא מיך ווידר נעמן מוטב ואם לאו מוז זיא כל ימיה איין עגונה בלייבן אמרתי לו דוא האשט דאך בליסא מערער על הגט גוועזן אין גזאגט דוא בישט ניט איר מאן וויא דארפשטו זיא נעמן והשיב לי לאז זיא נאר גוועלן ווער זיא שוין מעגן אין ר"ח אלול תקכ"ד לפ"ק ווער איך ווידר בליסא זיין כ"ז העיד בפנינו בת"ע ובעונש הנ"ל כדת וכדין חתמנו עש"ק ד' תמוז תקל"ו פה ק"ק ליסא. נאום הק' אריה ליב במ' משה ז"ל מוואלטש. ונאום הק' דוד טעבלי במהור"ם ז"ל ונאום הק' מנחם מענדל בהמנוח מוהר"ר יהוד' ליב ז"ל. אליכם אישי ישראל הננו קוראי' לעזרה וקולנו אל גדולי הורים ומורים המאירים לארץ ולדרים בטרם נרגיש עזרתם הננו באנו להתנצל לפני כסא כבודם הרמה כי יראו חכמים שתקענו עצמנו לחוות דעתינו בדבר הלכה חמורה אשר אנו עסוקים בה לבל ידינונו כמורה הלכה לפני רבותם ח"ו והלא אל אלקי' הוא היודע ועד שזה שני' רבו' נמנענו ולא רצינו להזדקק לזה באשר מתחלה לא היינו אדוני' בדבר הזה וגם גופ' דעובד' אשר יגיע לפני חכמים לא נודע לנו כ"א מפי השמועה וע"פ הג"ע שהוגבה מחדש בפנינו להפצרו' רבי' וכן שלמים אשר השתדלו מאתנו לעיין בשריותא דהאי איתתא הרכה והענוגה כבת ל"ז שנים ויחידה לאבי' הישיש והיא בתי דמוריין ובת קהל אמוני' מגדולי קהלתינו יצ"ו אשר היא כבולה בכבלי העיגון יותר משתי עשרה שנ' אי לזאת יצאנו חוץ למחיצתינו להשתדל לעזרתה בכל כחינו במקום שאין איש אתנו ה"ה הרב אב"ד ור"מ פה ק"ק ליסא ולנו בעומק ההלכה להמצי' לה היתר לפע"ד ואין אנו אומרים לקבל דעתינו רק הננו באנו לפתוח פתח ולדון לפני החכמים גדולי גאוני דורנו ואולי יהיה חלקם עמנו להסכים לדעתינו הקלושה מטעמינו או מטעם העולה על רוחם ונהיה סניף לגאונים אכן אם יראו ברוחב שכלם שאין להעלובה הזאת פתח תקוה ח"ו מפיהם נהיה חיים ואחר ההתנצלות נציע גופ' דעובד' וגוף המעשה הנעשה לפנים בקהלתינו אשר כמוהו בישראל לא נעש' כפי שהוגד לנו ושמענו וכאש' יראו החכמים מגוף הג"ע הנשלחי' בזה למראה עיניהם מועתק' כהוייתם ומה רבה המעשה ההיא כי הנה בשלהי דסתווא תקכ"ד לפ"ק קרה מקרה בלתי טהור גברא אשר בתוך הבאי' לבית מלון אורחים דקהלתינו בא עמהם אורח עובר והכירוהו רבים אשר נתנו עיניהם בו לאמר כי האיש יאקב ב"מ יהודא ליב ז"ל מפין הסמוך לק"ק פוזנא אשר בגד כמה שנים באשת נעוריו אשר לקח לו אשה מבנו שאננו' דקהלתינו והיא מרת נפש מרים תי' בת הישיש מוהר' ארי' ליב יצ"ו ונתנו בו סימנים רבים ואף אשתו מרת מרים הכירה אותו ואף שבראשונה התנכר וכיחש ואמר שהוא מק"ק פרעמסלא ושמו יאקב המכונה בעירו בשם יאקב קאפהאן ב"ה מנחם מן מ"מ לבסוף הודה בב"ד שהוא יאקב מפין הנ"ל בעל האשה מרים תי' ומעצמו אמר סימני' נפלאים דברים שהיו בינו לבין אשתו מרים הנ"ל וגם הכיר כל אשר עבר עליו לפני' קודם חתנותו ובשעת חתנותו וגם אח"כ ומה שעבר עליו מק"ק פין בהיותו מתגדל בבית אמו אצל בעלה השני וגם סיפר את כל הנעשה עמו לפני' בק"ק גרידיץ ובשאר קהלות הגליל שלנו ולא עוד ששדר פתקא דהזמנא והזמין לכאן לתבוע בדינא קדמנא את אמו מ' פויגל עם בעלה השני מ' נח יצ"ו וכשבאו לכאן תבע מהם ירושתו מאביו מ' ליב ז"ל עד שלא היה ספק לאמו ואמרה בפני ב"ד שזה ודאי בנה יאקב מפין בעל האשה מ' מרים הנ"ל אף שפניו ממש לא היה לו כמקדם כולי האי אמרה אולי ברבות השנים מטלטול הדרך ושינוי אויר המדינה שהיה משוטט בהן כמה שנים וגם שיצא בלי חתימת זקן ובא בח"ז אין לו הכירה כולו האי בו אמנם דמות פרצוף פניו הכירה וגם אמרה בב"ד שלא בפניו סימנים מובהקים שבגופו בב' מקומות ידועי' ובאמת נמצא באותן המקומות הידועים שאמרה אמו אותן הסימנים וגם אמרה שלא בפניו הסבה שמחמתן נולדו בו הסימנים ההם. ואף הוא כשנשאל בב"ד שלא בפני אמו לדעת מאין נולדו בו הסימנים ההם היה מכוון לדברי אמו ואמר גם הסבה שאמרה וגם גילה בב"ד בפני אמו ובעל' המסתרי' שעברו לפני' ביניהם דברים שהיו מפליאים גם בעיני בעלה מ' נח יצ"ו אף שהיא מתאמץ לומר שאין זה בן אשתו הנ"ל אח"כ ביטל דעתו אצל כל אדם כמפורש בג"ע סי' י"ג ואז עפ"י בירורי דברים הנ"ל ועפ"י עדים רבים שהעידו עליו שהוא יאקב מפין בעל האשה מרים הנ"ל פטר את האש' מרים הנ"ל בגט פטור' כדמו"י סמוך לחג המצות תקכ"ד לפ"ק ואחר עבור איזה ימי' אחר נתינת הגט קרא ערעור והוציא לעז על הגט וחזר ואמר שהוא יאקב קאפאהן מפרעמסלא ב"ה מנחם מן ואמר שרוצה לברר דבריו ולהביא כתוב וחתום שהוא נולד ונתגדל ונשא אשה בפרעמסלא ורבים שהי' מכירי' אותו לשעבר שהוא יאקב מפין הוכיחו על פניו מה זאת אתה עושה לבטל הגט והשיב לו בשביל המעשה שעשתה לו מרים הנ"ל כדמפורש ג"ע סי' ס' וסי' ח' וסי' כ"ב ויותר מפורש בסי' ד' ואז שלחוהו הב"ד עם ב' אנשי' לפין לחקור שם עליו ומדי עברם דרך גרידץ ובק"ק וועלופק הכירוהו רבים שהוא יאקב מפין בן חורגו של ר' נח מפין ובעל האשה מרים הנ"ל ובפרט בק"ק פין הכירוהו רובם ככול' נמולי' ואינם נמולים. כדמפרש בג"ע סי' י"א וסי' ט"ו וסי' ט"ז אח"כ תוך אב תקכ"ד לפ"ק כתב לכאן הרב מו' אברהם פו"מ דד"א מקהלתינו מהתועדו' דק"ק פילץ שהאיש יאקב אשר הוא מכירו שנתן קודם פרוס הפסח העבר גט למרים הנ"ל הביא לק"ק פילטץ כתוב וחתום מהגאב"ד מ' מיכל מק"ק פרעמסלא שהוא נולד ונתגדל בפרעמסלא ונשא שם אשה ופטרה שם בגט פטור' ושמו יאקב ב"ה מנחם מן וגם אמר יאקב הנ"ל לפני הרב מהד"א הנ"ל שהוא נוסע עם כתב עדים הנ"ל לק"ק ליסא ויהי' בליסא בחדש אלול תקכ"ד לפ"ק לברר דבריו שהוא מפרעמסלא ולא בעל האשה מרים וכן היה לעת מועד ר"ח אלול הנ"ל חזר ובא לכאן כ' יאקב הנ"ל וקרא ערעור על הגט שנתן למרים הנ"ל ותהום כל העיר אז נשלחו אתו עמו ב' אנשים מכאן לפרעמסלא עם אגרת להגאון אב"ד ק"ק פרעמסלא מ' מיכל נר"ו הנ"ל ובדה"צ דשם היה מפורשים כל הסימנים וג"ע שהוגב' עליו בב"ד שהוא יאקב מפין להעיד עליו כי הוא האיש אשר נתן פה גט למרים הנ"ל ולחקור עליו אם באמת הוא יאקב קאפהאן בהר"ר מנחם מן שנתן גט לאשתו בק"ק פרעמסלא או אולי נדמה הוא לו ויש להם קנוני' לעגן את האשה מרים הנ"ל באשר התפאר לאחר הגט בפני כמה אנשים שיעשה המעשה כדי שתשב עגונה כל ימי חיי' כדמפורש בג"ע סי' א' וסי' ה' וסי' י"א וסי' ט"ז וסי' כ"ב ובשובם האנשים המשולחים לכאן הביאו אגרת מהגאב"ד מ' מיכל נר"ו מפרעמסלא ובד"הצ שכתבו שאין ספק לכל באי שער עירם וגם הבד"צ עצמם מכירים את האיש ואת שיחו כי הוא בבירור יאקב קאפהאן בהר"ר מנחם מן ואשר נולד ונתגדל שם ונשא אשה ופטרה בגט פטור' וגזרו אומר לאסור את האשה מרים הנ"ל לבל תנשא לאיש וכן נעשה פה כרוז עפ"י האב"ד ובד"צ על האשה מרים שתשאר עוד מספק בכבלי העיגון כבראשונה עד שיבורר הדבר היטב וכן מאז והלאה עודנה היא כאלמנה חיה ולמעצבה תשכב וכ' יאקב הנ"ל אשר נתן לה גט לא נראה עוד בסביבותינו עד שלהי תמוז תקכ"ח לפ"ק כשהיינו מפוזרים מחמת שריפת קהלתינו בכפרים ועיירים הסמוכים והגאב"ד דקהלתינו כבר היה נדחה מכאן עפ"י סיבה וגם הדייני' הקודמי' שהיו בשעת נתינת הגט נתנו פיזור לרגליהם מחמת השריפה ועודם מבחוץ ואנחנו לא היינו במושב זקנים אצל נתינת גט הנ"ל כשחזר ובא לכאן כ' יאקב המגרש הנ"ל תוך תמוז הנ"ל וכרוכי' צעק לפנינו הישיש מ' ארי' ליב אבי האשה מרים הנ"ל לאמור תפסוהו באשר לפי דבריו כשראה אותו כ' יאקב הנ"ל השתמט וברח להסתיר פניו ממנו אלא שהוא להיותו חושש על תקנת בתו היחידה היא לו מרת מרים איהו דאמצי נפשי' וחקר אחר יאקב הנ"ל ובפגעו בו כבש פניו בקרקע כ' יאקב אשר נתן גט לבתו הנ"ל ולפי דבריו בכה והתחנן והתודה לפניו שעשה תחבולה עם יאקאב קאפהאן מפרעמסלא הנדמה לו והן קנוני' ביניהם לעגן את מרים הנ"ל שלא כדת והוא מתחרט לפי דבריו וכאשר הובא יאקב הנ"ל לפנינו לא רצינו להזדקק לו אך בזאת נאותו למ' ליב אבי מרים הנ"ל שהוא בעצמו וחד דעימי' מבעלי זרוע יסעו עם יאקב הנ"ל שני' לפרעמסלא ושם ידברו משפט עמו ואם יאקב קאפהאן לפני הגאב"ד ובדה"צ לברר האמת וידינו כוננו אז אגרת להגאב"ד ובדה"צ הנ"ל והודענו שזה יאקב הוא אשר נתן פה גט לאשה מרים הנ"ל שנאמרו עליו סימנים כפי שהעידו אז עליו עדי' ואולי ימצאו לה שם פתח היתר ויבורר האמת ומחמת שה"ה מ' ליב הנ"ל יצא נקי מנכסיו ונשאר ערטולאי משריפת קהלתינו לא היה כל מאומה בידו להוצאת הדרך רחוקה הנ"ל השתמט יאקב הנ"ל ממנו והלך לדרכו ומאז עד עתה לא נשמע ממנו מאומה ולא נראה כאן כלל. ואח"כ בחדש מנחם תקל"ג חזר והרגיש עזרתינו הישיש מ' ארי' ליב אבי מרים הנ"ל באומרו שהיה בקיץ הנ"ל בברעסלא והוגד לו ושמע שהבד"צ דק"ק פרעמסלא נתנו אח"כ את יאקב קאפהאן במשמר ימים רבים ומסתמא נולד להם ספק אשר לא נודע לנו פה וגם הוגד לו עוד שיאקב פינר הנ"ל נפטר בק"ק חענטשין והתודה קודם מותו ואמר שהוא נתן בליסא לאשתו מרים גט כדמו"י אח"כ רוח עועים התעהו ועשה קנוניא עם יאקב קאפהאן מפרעמסלא הנדמה לו בפרצוף פניו להוציא לעז על הגט שלא כדין ובקש מח"ק להודיע זאת לכאן ק"ק ליסא ובכן על פי הדברים האלה בא לפנינו הישיש מו' ליב הנזכר לעיל אבי העגונה מרים הנזכר לעיל ונשאו לבו לכתת רגליו בעצמו ולנסוע לק"ק חענטשין ולק"ק פרעמסלא לברר השמועה הנזכר לעיל אשר באו לאשנינו אם כנים אם לאו ומסרנו לו אגרת לק"ק חענטשין ולק"ק פרעמסלא להרב אב"ד שנתקבל שם בעת ההיא לחקור אם יש ממש בהשמועה ששמע מ' ליב הנ"ל שיאקב קאפהאן הנ"ל היה תפוס עפ"י הב"ד ולדעת הספק שנולד בו וגם לחקור אם אמת שיאקב פינר נפטר והתודה בק"ק חענטשין הנ"ל והזקן מ' ליב הנ"ל טרח בעצמו ואיכפל כל הני פרסות מהכא להתם ולריק יגע כי הרב החדש דק"ק פרעמסלא לפי דבריו לא היה בעת ההיא בביתו ולא רצו הב"ד להזדקק לו מבלעדי הרב החדש שלהם אך הבטיחוהו בבוא הרב שלהם לביתו יעוררוהו להזדקק לזה ולשלוח להבד"צ שלנו כאן מה דאתברר להו בנדון זה וגם הביא לנו אגרת התשובה מאב"ד מחענטשין שמעולם לא נפטר שם איש יאקב שהתודה אך הוא ובד"צ שלו שלחו לנו דרך ברעסלא ג"כ שהוגבה שמה בנדון זה המעותקים בקונטרס ג"א בסי' ג' וסימן ד' וסי' ה'. והנה בצפיתינו צפינו לקבל אגרת מאב"ד ובד"צ דק"ק פרעמסלא ותוחלתינו נכזבה כי אותיותיהם לא ראינו עד הנה. והאביון הישיש מ' ליב הנ"ל ובתו היחידה מ' מרים הנ"ל שניהם כ"א בעזר והשתדלות שלמים מנכבדי קהלתינו השתדלו מאתנו אשתקד בשלהי דקייטא להזדקק להגבות מחדש הגביות העדות האפשריים בנדון זה באשר הג"א הקודמים שהוגבו קודם נתינת הגט וגם אח"כ ע"י הגאב"ד דקהלתינו זצ"ל והדיינים הקודמים שלפנינו לא היה למראה עינינו אם שנשרפו בשריפת קהלתינו או שהמנוח הגאב"ד זצ"ל לקחם אתו עמו ואינם והרי העדים ראשונים שהעידו בענין זה לפנינו עדיין ת"ל הם חיים וקיימים ואפשר לחקור עדותם גם בב"ד שלנו שנית ולאשר ראינו צרת נפש האביון הישיש מ' ליב ונפש האביונה והעגונה בתו מ' מרים תי' הנ"ל ולהפצרת רבים הזדקקנו והיינו עסוקים בענין זה משלהי דקייטא דאשתקד עד עתה והגבינו מחדש כל הני ג"ע ששדרנו על סדרם כפי שהמה מועתקים כהויתן בקונטרס מיוחד הנשלח בזה שמספרם כ"ב ג"ע וגם שמנו עיניו בעומק הלכה בכל שיטות השייך לנדון זה ובפוסקים ראשונם ואחרונים כפי השגת ידינו כי אמרנו אולי חפץ ד' בידינו יצליח להסיר כבלי העיגון מהעלובה ברתא דא מ' מרים הנ"ל ונדמה לנו שיש לה פתח תקוה להתיר אותה להתנסבא לכל גבר דיתיצבין ולא נבוש בהלכה לדבר נגד מלכי רבנן גאונים מפורסמים שבדורינו אשר נציע דברינו לפניהם כי חלילה לנו לסמוך על שיקול דעתינו אך נבקש מפי גדולי המורים לדעת אם יסכימו עמנו להתיר את האשה מרים הנ"ל והיתרה מטעמינו או מטעם אחרים כפי רוחב בינתם או אם יראו החכמים הגדולים שאין לה פתח תקוה להתירה ח"ו נבטל דעתינו נגד דעת הגדולים ומפיהם נחי' ומעתה הננו באים לישא וליתן בהלכה לפני החכמים ולהעלות לפניהם לרצון מה שהעלתה מצודתינו בעז"ה וראשון תחלה נאמר שכפי הנראה לע"ד מתוך ג"ע הכתוב בארוכה שאין שום חשש איסור באיתתא דא כ"א מחמת השלוחים כ' בינש וכ' לייזר שנשלחו מכאן עם המגרש הנ"ל לפרעמסלא שהמה הביאו לחזרה האגרת מהגאון המנוח מוה' מיכל ז"ל אב"ד ור"מ דק"ק פרעמסלא ובד"צ שלו שרבים וגם הבד"צ בעצמם ובני העיר היו מכירי' את האיש שהביאו המשולח' הנ"ל לפניהם שהוא יאקב קאפהאן ב"ה מנחם מן מפרעמסלא ואלו לא יהי' שני השלוחים כ' בינש וכ' לייזר הנ"ל אומרים שהוא איש יאקב אשר גירש כאן בליסא את מרים הנ"ל הוא אותו שהכירוהו כולם שהוא יאקב קאפהאן מפרעמסלא אז בוודאי לא היה שם חשש אף שמגרש הנ"ל שהיה מוציא קול שהוא מילדי פרעמסלא ואף שהביא כתב משם שהוא נולד ונתגדל שם לא היינו משגיחים בזה הואיל שאמר כמה פעמים בפני רבי' שדעתו לעגנה כנראה מג"ע סי' א' וסי' ד' וסי' ה' וסי' י"א וסי' ט"ז וסי' כ"ב לאו כל כמיני' נגד כל הני סהדי דאסהידו כאן ובק"ק פין ובמקומ' אחרי' ובודאי היינו אומרים שלקח הכתב מאחר (דהיינו מיאקב קאפהאן מפרעמסל' שהיה לו קנוני' עמו) כדי לעגנה רק עתה שהשלוחים הנ"ל הביאו אתם את הכתב מגאב"ד ובד"צ דק"ק פרעמסל' והשליח לייזר אמר מפורש שעל זה שגירש את מרים פה ק"ק ליסא עליו העידו בפרעמסל' שהוא יאקב ב"ר מנחם מן מילידי פרעמסל' והשליח כ' בינש אמר בעדותו בסי' ט"ז מה שאמר ומכח דבריהם נעשה עדות מוכחשת נגד הידוע ורבים שהעידו עליו בליסא נגד הידוע ורבים שהעידו עליו בפרעמסל' והיו כמו ב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה ע"כ חובה עלינו לברר תחלה אם נדון דידן אסורה מדאוריי' להנשא לגבר' או אינה אסורה אלא מדרבנן והנה מ"ש התוס' כתובות כ"ב ע"ב ד"ה באשה תלוי ולמאן דמפרש משום ב' חתיכת א' של חלב וא' של שומן אקבע אסורא הו"ל אקבע אסורא שהיה בחזקת א"א ע"ש זה לא כתבו אלא לפ"מ דס"ד דהש"ס דלא הוי ידע דמיירי באומרת ברי לי אבל במה דמתרץ באומרת ברי ודייקא ומנסבא ומרעה להחזקה וודאי ליכא איסור אשם תלוי כלל כ"א ספק השקול דהא התוס' כתבו דאקבע אסורא משום חזקת א"א א"כ אליבא דאמת ליכא חזקת א"א ודאי ליכא אשם תלוי וכמו שמשמע מתו' ב"ב ד' ל"ג דלא אמרי' דייקא אלא באומרת ברי לי והמקשן שהקשה באשם תלוי קאי למ"ד תרי ותרי ס' דאוריי' ע"ש ובפרט לתי' השני דתוס' ולפי תרוצם דמס' כריתות ודאי לא הוי אקבע אסורא דודאי לא פליגי ב' תירוצי דתוס' בזה וליכא כ"א ספק השקול וגם לפי פי' בן לב לקמן ס"ל הואיל דדייקא ומנסבא ליכא איסור כלל מן התורה וא"כ אף נחמיר ונאמר דאיכא עכ"פ ס' השקול אפ"ה לפי הכרעת הפרי חדש בי"ד סי' ק"י דס' דאורייתא מן התורה לקולא א"כ ליכא בתרי ותרי כ"א איסור דרבנן היכי דדייקא ומנסבא ואין לומר דנ"ד אינו דומה לנדון דהש"ס דדלמא הא דתני בברייתא אם נשאת לא תצא היינו משום דכבר נשאת וא"כ כבר אתרע חזקה א"א הואיל שהיתה מדייקת קודם הנשואין שלה אבל נ"ד שעדיין לא נשאת לשום אדם איכא חזקת א"א ואף דטוענת ברי לי וגם יש לה סימנים הרבה בגופי' אפ"ה לא אתרע חזקו' א"א כ"א לאחר הנשואין ואיכא אסורא דאוריי'. ז"א דאי' בתשו' בן לב ח"א סי' ק"א וז"ל שנוכל לומר דשאני הכא משום חומרא דא"א לא תנשא לכתחלה וחומר' דרבנן משום חשש לעז ממזרי' וע"ש וגם בספר פני יהושע מקשה עצמו לדעת אמאי לא תנשא לכתחלה וכן השקלי וטרי' במסכת יבמות בתרי ותרי אי הוי ספקא דאורייתא או דרבנן ג"כ ס"ל ספיקא דאוריי' מן התורה לחומרא וע"כ צ"ל דס"ל דאם אומרת ברי לי יש לנו לסמוך שתדייק ותנשא והיינו דהתוס' מדמי' זה להיכי דליכא עדו' וליכא חזקו' א"א וכן משמעות התוס' ב"ב ד' ל"ג ד"ה אנן מסקינן כו' וי"ל הואיל ומכחישי' זא"ז איכא חומרא אם תעמוד תחת בעלה בטענות ברי וא"כ ה"נ נ"ד דמיירי ג"כ באומר' ברי לי שזה המגרש היה בעלה ואדרבה כאן היה לה לחוש יותר שמא יבוא בעלה האמתי ויהי' ניכר לכל העולם שזה הוא בעלה או שמא יבואו שניהם בעלה האמתי ואותו שגירשה ויהיה ניכר האמת עיי' תשו' חות יאיר סי' ל' שכתב סברא זו וכדאי' בתוס' יבמות דף פ"ח ד"ה אתי גברא וקאי כו' ע"ש וא"כ אתרע חזקו' א"א שאנו סומכי' אם תנשא לבעל תהא מדייקי' ותנשא וליכא כ"א הספק השקול ואינו אסור אלא מדרבנן לפי' הכרעו' הפ"ח הנ"ל ומ"ש הפ"ח ד"ה נמצא דעת הרמב"ם זה כללא דמלתא וז"ל ואפי' ב' וב' ס' דרבנן הוא ומדאוריי' אוקי מלתא אחזקתיה בין לקולא ובין לחומר' ע"ש אין בדבריו ז"ל הכרח דמיירי היכי דאומרת ברי לי ואפשר דמיירי בספק גרושי' וקדושי' ע"ש ובפרט לפמ"ש הרמב"ם מובא בש"ע סי' קנ"ב וי"ל הואיל והיא ובעלה יודעים בוודאי שהי' מותרת וחזקה היא שאי' מקלקלי' עצמ' אבל אם נשאת לאחר הואיל והדבר ספק אצלו וכן אם אומרת איני יודע תצא והולד ס' ממזר דמשמע מיני' אף אם היא לחוד אומרת ברי או הוא אומר ברי אוקמינן אחזקה שאינו מקלקל עצמו נגד חזקה דא"א והוי ס' ולדברי הרמב"ם ס' דאוריי' לקולא מן התורה ועיי' שו"ת מהרי"ק מ"מ ע"ג בסי' ע"ב ע"ש ולפי דברינו מיושב היטב קושי' התוס' כתובת כ"ו ע"ב ד"ה אן כו' שמקשה הר"י בעל תוס' על ריב"ב שמחזי דלא אמרי' בכל הני אוקמה אחזקה לפי ששני' מוציאי' מחזקי' היתר ושל איסור והוי ס' השקול בין שהי' מתחלה חזקת היתר ובין שהי' מתחלה חזקת איסור אמרי' דב' עדו' ראשוני' מוציאי' מחזקה הראשונה והוי ס' (ודלא כמהרש"א שם שלכאורה צ"ע) ומק' הר"י עליו דהכא בשמעתין מוקמי' אחזק' היתר בתרומה אע"ג דכבר פסלוהו כו' ועוד דר' אשי כו' ז"א די"ל דריב"ב ס"ל שיטות הרמב"ם והכרע' הפ"ח והיינו לפ"מ דקי"ל דבעינן ב' חתיכות מטעמא דאקבע אסורא. אבל היכי דלא הוי אקבע אסורא מן התורה לקולא והכא בב' אומרי' נתגרשה ס"ל דלא הוי אקבע אסורא אליבא דאמת שהש"ס מק' באשם תלוי קאי היינו באיסור אשם תלוי כמו שתירצו התוס' הכא או כמו שתירצו התוס' בכריתות דמקשה למ"ד דלא בעינן ב' חתיכות ע"ש מש"ה בתרומה אף דאתרע חזקת היתר מכח עדו' הראשונים מ"מ לא הוי כ"א ס' השקול ואינו אסור כ"א מדרבנן מש"ה מקלינן בתרומה דרבנן או י"ל שהש"ס מקשה באשם תלוי קאי למ"ד בכריתות אפשר לברר אסירו או מטעם גזירו' הכתוב דקרינן מצות וכדרב' דמתרץ שם כן דברי רבי ולדידהו ליתא שיטו' הרמב"ם ואמרי' ס' דאוריי' מן התורה לחומר' וכהנך אמוראי דכריתות הנ"ל דפליגי בזה לשיט' ריב"ב למ"ד ס' דאוריי' ס"ל באם באו עדו' תחלה לגרע החזקה או שבאו עדות תחלה המסייע' לחזקה ולעולם אמרי' ספק דאוריי' לחומרא ולע"ד ב' וב' הוי ס' דרבנן היינו דווקא אם באו תחלה הנך ב' המסייעי' לחזקה בזה אין איסור אלא מדרבנן אבל אי עדות ראשוני' מוציאי' מחזקה מודה דהוי ס' דאוריי' ולחומר' בין שהי' מתחלה בחזקה היתר או שהי' מתחלה בחזקת איסור הוי ס' דאוריית' ולחומר' דהא התם הסוגי' קאי אליבא דרב' ולדידי' ודאי ס' דאוריית' לחומר' היכי דאיכא ס' השקול אבל אנן פסקינן כרנב"י דטעמ' דרב משום דאתחזק אסורא והכא דלא אתחזק אסור' והוי ס' השקול מן התורה ולקולא ולזה אמר ר' אשי דהוא בתרא' שפיר אפי' אתו ב' המכשירים לבסוף אפ"ה מותר בתרומה דרבנן ועולה שפיר שיטו' ריב"ב ובזה מרויח שפיר לישנא דהש"ס דמקשה מ"ש רישא ומ"ש סיפא דלכל תרוצי התוס' יש מהדוחק שנקט לישנא דמ"ש רישא ומ"ש סיפא ואיכא חילוק רב ביניהם וגם מה שמקשה הש"ס והא תרי ותרי מאי חזית דסמכית אהני סמוך אהני ג"כ צריך לדחוק עצמו לפי תי' הא' של תוס' משום דהו"ל להקשו' הא איכא ס' דרבנן אבל לפי שיטו' ריב"ב עולה שפיר שמקשה הא לעולם איכא ס' השקול וז"ל וא"כ נ"ד שנעשה מעשה רב ע"י הודאו' עדות ראשוני' אפשר דבכה"ג כ"ע מודי' לסבר' ריב"ב דהא נתגרשה ג"כ ע"י עדות ראשוני' בפומבי לעין כל וכסברת התו' דף כ"ג ע"א ד"ה תרווייהו אמרי' ודאי יצאה מחזקה הראשונה הואיל שנתגרשה על ידיהם וגם מטעמ' דרמב"ם הנ"ל שאינה מקלקלת עצמה וודאי נ"ד פשיטא דאינה מקלקלת עצמו דהא נ"ד א"א לומר דסמכה עצמה על העדות דהא דיברה עמו פא"פ כמה פעמים וידעה אותו בט"ע ובסימני' הרבה שבינו לבינה וודאי ליכא חזקות איסור ולפי הכרעת הפ"ח ליכא כ"א איסור דרבנן ואם נאמר דטעתה בהכרתו ועיקר סמיכה שלה היה על העדות א"כ פשיטא דליכא חששא כלל באתתא דא ואמרי' דטעה בדמיוני' בפרעמסל' וכמו דאי' בר"ן בסוגי' דידן וכמ"ש הש"ך סי' כ"ח והכא אין אנו צריכי' לומר סהדי שקרא נינהו כ"א דטעה בהכרה ע"ש דהא המון הי' עדות דחזי בי' סימנים מובהקים ביותר ככתוב בק' ג"ע וכמ"ש הש"ך ח"מ סי' רס"ז סק"ו דר"ל כה"ג דשהדי שקרי נינהו והכא א"צ לומר דסהדי שקרי נינהו כ"א דטעו בהכרה ע"ש ובפרט לשיטת מהר"י בן לב ח"א סי' י"ז וסי' ק"א דכתב לשיטות ר"ת דאמרי' דייקא ומנסבא אהני לשוי חזקת היתר ממש ואינה אסורה להנש' לאחר כ"א לכתחלה משום חשש לעז ומקשה הש"ס מ"ש רישא ומ"ש סיפא. דבסיפ' ג"כ מן הדין לא תצא הואיל דליכא אלא חשש לעז שלא תנשא לכתחלה א"כ נ"ד ג"כ ליכא אלא חשש לעז ואף שלח"מ הל' שגגו' דוחה דבריו ע"ש מ"מ צ"ל כסברתו דאם אמרינן כסבר' הלחם משנה דלא מהני דייקא כ"א לעשותו ספק א"כ ק' מאי מק' הש"ס מ"ש רישא ומ"ש סיפא ודלמא בריש' טעמ' הוא דלא תצא הואיל שהיתה בחזקת היתר וליכא אלא איסור דרבנן ואומרת ברי לי אף דלא נשא' לא' מעידי' לא תצא דכה"ג היכי דיכולנו לומר דייקא ומנסב' ליכא אפי' איסור דרבנן אלא ע"כ דס"ל להש"ס אף בב' אומרי' נתגרשה מהני סברת דייקי לעשותה חזקת היתר לגמרי מן התורה ומדרבנן אף אם נשאת לאחר אף מדרבנן לא תצא הואיל דאומרת ברי לי ולפ"מ שמשני הש"ס ואמרינן דדייק' ונסבא תו ל"צ לתי' דמיירי בנשאת לא' מעידי' דאף אם נשאת לאחר לא תצא ומקשה הש"ס שפיר מ"ש רישא ומ"ש סיפא דהא ע"כ מיירי דאינה אומרת ברי לי ע"ש ועפ"י דברי מהריב"ל מבואר היטב דברי רבינו ירוחם בשם הרמ"ה שמביא ב"י סי' קנ"ט וז"ל כתב רי"ו בשם הרמ"ה הא דתנן האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעלך ואח"כ מת בנך ונשאת ואח"כ אמרו לה שהבן מת תחלה והיתה זקוקה ליבם תצא דוקא שהזימו עדים אחרים לראשונים אבל אם הכחישום לא תצא והק' עליהם הב"י בסי' הנ"ל דלרבנן צריך דוקא שנשאת לא' מעידי' אבל אם נשאת לאחר תצא ע"ש: אמנם לפי שיטות בן לב הנ"ל אף לר"ח אם נשאת לאחר לא תצא באומרת ברי לי ומיירי ה"נ באומרת ברי לי והא דנקיט בלישנ' ונשאת ואח"כ אמרו לה היינו דנקט לישנא דהש"ס: ובזה אפשר יש לבאר קושית מהרש"א ומהר"ם שיף ז"ל שהניחו בצ"ע מה שתרצו התוס' ד"ה מ"ש רישא ומ"ש סיפא כו' וי"מ כו' א"כ בסיפא נמי אמאי תצא הא שמעינן להו דאמרי לעיל לא תצא ע"ש וי"ל דבאמת הי"מ נמי ס"ל סברת תוס' שתי' תחלה אע"ג דליכא אלא איסור דרבנן אפ"ה תצא אלא די"מ ס"ל כשיטת ר"ת דבאומרת ברי דייקא ומנסב' וא"כ בב' אומרי' נתקדשה וב' אומר' לא נתקדשה שפיר לא תצא אפילו מדרבנן משום דהיכי דדייק' ומנסב' לא אסרי אפילו מדרבנן וגם איכא חזקת היתר ואכ"ק קו' תוס' במ"ע דהא בסיפא דאיכ' חזקת איסור אף דאמרי' דייקא ומנסב' אפ"ה תצא וכסברת הלח"מ הנ"ל אף דדייק' ומנסבת אפ"ה איכא ספיק' וע"ז מתרצ' דמ"מ מק' הש"ס על הסיפא דאי באומרת ברי לי אף אם נשאת לאחר לא תצא וכסברת בן לב הנ"ל וא"כ מק' הש"ס ממ"נ אי מיירי דלא אומרת ברי לי ולא דייקא אמאי תני בריש' לא תצא הא עכ"פ איכא אסור' דרבנן בב' וב' ומכח הרישא מוכח דהבריית' מיירי באומרת ברי לי אכ"ק אמאי תני בסיפא תצא ובזה נדחה ג"כ קושית שני' שמק' שם מהר"ם שיף ז"ל בתוס' הנ"ל דה"ל להקש' מסיפא לחוד ע"ש. אך תי' א' שבתו' ס"ל כשיטת ר"ן דלא ס"ל כלל סברת ר"ת ואם הוא והיא אומר' ברי לנו סגי אף שהיא בחזקת א"א ומקשה ג"כ שפיר מ"ש רישא ומ"ש סיפא מכח סיפא מוכח דמיירי שלא אמרו שניהם ברי לנו וא"כ הל"ל גם ברישא תצא. אבל י"ל דנראה למהרש"א ומהרש"ל ז"ל קצת דוחק לומר זה בכוונת תוס' הואיל שלא הוזכר בדבריהם כלל סברת הר"ן הנ"ל. ולפ"ז עולים שפיר דברי מהרש"א יבמות פ"ח ע"ב ד"ה הבא עלי' באשם כו' שכ' שם המהרש"א דברי הר"ן הנ"ל ומקשה דברי ר"י אהדדי ע"ש ולכאורה אינו מובן דהא התם ביבמה איכא ג"כ סברת ר"ת. ולפמ"ש א"ש דע"כ ר"י שבתוס' דף צ"ג ע"ב ד"ה מאי חזית כו' וודאי איהו ס"ל ע"כ כשיטת ר"ן הנ"ל דהא כ' שם וז"ל ואומ' ר"י היכי דהיבם אומר ברי לי והיא אומרת ברי לי לא הל"ל תצא כו' ואי ס"ל כשיטת ר"ת דאמרינן סברא דדייק' ומנסבא ל"ל ברי דיבם אף שהיבם אינו יודע באומרת ברי לי סגי משום דדייק' ומנסבא ליכא כ"א חשש ממזרות ולא תנשא לכתחלה והא דאי' בש"ע הנ"ל ואם נשאת לאחר הואיל שאצלו ספק תצא היינו לסברת רמב"ם דלא אמרי' סברת דייקא ומנסבא כ"א דאמרי' דאוקמי' אחזקת שאינה מקלקלת עצמה נגד חזקת אסור שלה ואיכא ס' דאוריית' ומש"ה תצא והולד ס' ממזר וק"ל. היוצא לנו מזה שלפי סברת הבן לב הנ"ל ליכא כ"א חשש לעז ממזרת לכתחלה וכן הוא סברת רי"ו בשם הרמ"ה ז"ל וכ"ה סברת המהרש"א ז"ל הנ"ל ואף דאיכא ס' השקול לפי הכרע' הפ"ח ליכא כ"א איסור דרבנ' ולהרמב"ם דמוקמי' חזקת שאינה מקלקלת עצמה נגד חזקת איסור פשיטא דליכא בנ"ד כ"א איסור דרבנ' ובפרט לשיטת ריב"ב כמבואר לעיל ודאי ליכא כאן כ"א איסור דרבנ' אם תנשא לאחר כו'.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:28
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:28](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:28)

ואם נחוש לדברי השלוחי' כ' בינש וכ' ליזר ע"כ צ"ל דבפרעמסלא ובכאן ובפין ובשאר מקומות היה הכל מוכחשי' בדבר הנראה וידוע לכל דבכתב הגאב"ד ובד"צ מפרעמסלא כ' בה שהי' הכל מכירי' אותו שהוא מילידי פרעמסלא וכאן ובפין ושאר מקומות היה כולם מכירי' אותו שהוא יאקב מפין בעל האשה מרים שגירשה ובכה"ג ודאי לא אמרי' שיהיה כ' בינש וכ' ליזר הנ"ל תרי כמאה דלהוי איסור דרבנן וכדאי' בתוס' יבמות דף פ"ח ד"ה אתי גברא וקאי וי"ל דגבי דבר הנראה וידוע לכל לא אמרי' תרי כמאה ואף שי"ל דהתם לחומרא סברא זו. (ואף שאינו משמע כן בש"ך ח"מ סי' מ"ו ס"ק מ"ז) מ"מ היכי דליכא כ"א אסורא דרבנן אמרי' סבר' תוס' הנ"ל. וגם נראה בעל שהיה המגרש מהדר אזיופא לעגנה והוציא ע"ז ממון רב כמבואר בג"ע (סי' ט"ז וסי' כ' וסי' כ"א וסי' כ"ב) ובסי' י"ט בתוך העתק הכתב מהגאב"ד מפרעמסלא כ' בזה ל' היום יום ג' י"ט סיון תקכ"ד לפ"ק שזה ודאי בזמנו נכתב ונחתם שנכתב היום יום הנ"ל וג"ע סי' כ' כ"א כ"ב מבואר שהי' באותו זמן כאן בליסא ולגמלי פרחי ודאי לא חיישי' לא מבעי' לשיטת הראב"ד שמביא הרשב"א בחדושי יבמות קי"ו וגם הרמב"ן שם דלא חיישי' לגמלי פרחי וכ"ה מבואר בשו"ת מהרי"ט להלכה למעשה אלא אף לשיטת התוס' שם הכא חיישי' ע"ש בנ"ד וודאי לא חיישי' דומי' דעדות זוממי'. דאם לא הלך בגמלי פרחי הי' מקלקלה ועכשיו אינו מקלקלה וע"כ האמת יורה שהי' מזיופי' מתוכם שיאקב קאפהאן נתן גט לאשתו בפרעמסלא תוך סיון הנ"ל ולקח ע"ז כתב מהגאב"ד דשם ואחר שבא יאקב מפין לק"ק פילטץ מסר יאקב קאפהאן ליאקב מפין הכתב הנ"ל בחזקת שהוא שלו כדי להרעיש ולהראותו בוועד פילטץ להוציא לעז על הגט שנתן כאן למרים הנ"ל ואי' בשו"ת רמ"א ד' ט' ע"א וז"ל וה"ה בנ"ד שהעידו על בעל אשה זו שחזר אחר סהדי שקרי שהעידו שיש לחוש לרקי' וחשודי' שנתפתו לדבריו כו' ומכח הני עדות שמעינן שחזר אחר עדות שקר' ובזה אפי' בחשדא כ"ד אין להאמין על הראשונים עכ"ל באריכ' יותר ע"ש וא"כ אנן נמי איך נאמין להשלוחים הנ"ל דהא לכ"ע אין בחזקת ת"ח כמו שמבואר בש"ע הל' עדים סי' ל"ד וא"כ איך נאמין להם שזהו שנתן גט כאן לאשה מרים הנ"ל זהו שהעידו עליו בפרעמסלא שהוא מילדי קהלתם טפי מסתבר לומר שבפרעמסלא הלך יאקב קאפהאן לב"ד והעידו עליו שם שהוא מילידי קהלתם והוא מסר הכתב הנ"ל אח"כ להשלוחים הנ"ל וגם לא ידענו שנחקרה עדותם בב"ד בשובם לכאן מפרעמסל' ואדרבא הם בעצמם אומרים שלא נחקרה עדותם בב"ד ובדין מרומה היכי דחיישי' לערמה ודאי צריך דרישה וחקירה אף בדיני ממונות ומכ"ש לאסור אשה לעלמא הוי כדיני נפשות כמבואר בפוסקים והכא אתכחשו הנך שלוחים בהגדתם כמבואר בג"ע סי' ט"ז ולאסור אשה לעלמא הוי כדיני נפשות דאף בבדיקות עדותם בטלה ובפרט שהשליח ליזר נפסל למפרע בגזלנותא כמבואר בג"ע סי' ט"ז וסי' י"ז וסי' י"ח. והנגזל יוכל להעיד על הגזלן ובלבד שלא יהא להנגזל שום הנאה מעדותו כדאי' בח"מ סי' ד' סעיף כ"ז ואף אלו לא היה ליזר נפסל למפרע בגזלנותא אעפ"כ אין בעדותו ממש הואיל שעד הב' היה בינש הנ"ל ומכח עדותו של בינש אי אפשר לאסור אשה מרים הנ"ל לעלמא אף אם היה במשמעות דבריו בג"ע שלו בסי' ט"ז שע"ז העידו בפרעמסל' משום דבג"ע שלו שאמר כאן בפנינו ב"ד אמר שהיה מכירו בט"ע ובסימנים שהוא יאקב מפין בעל האשה מרים הנ"ל ואם נאמר לאסור אשה הנ"ל ע"כ צ"ל דאנשי פרעמסל' דהא באותו הגדה פסול היה וזה אמר לאחר כדי דיבור של ראשון ואף אם היה אומר' תוך כדי דיבור ג"כ אין עדותו כלום ועיי' בב"ק דף ע"ג ע"א ברש"י ד"ה איממו בפרט שאמר בעצמו בעדותו דבאותו הזמן בפרעמסלא האב ניט מעיין גוועזן בפניו א"כ אין לאסור אותם מכח עדותם של אלו גם אין לאסרה מטעם חזקה שליח עושה שליחתו דלא אמרי' חזקה זו כ"א לחומרא ומטעם חומרא ודאי אין לפסול שום עדות דכאן או דפרעמסלא ונגד עדות ודאי לא אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו ומכ"ש שהמה פסולים כדלעיל וזו א"צ לפני' ובודאי מוקמינן העדות דכאן ודפרעמסלא אחזקתו בחזקת כשרות ובאמת כאן גירש יאקב מפין בעל מרים הנ"ל ובפרעמסלא גירש יאקב קאפאהן ואף שהרב הישיש מ' אברהם נדב"י דד"א העיד בג"ע שלו סי' י"ט שהסופר מפרעמסלא אמר לו שזה יאקב שהביא הכתב מפרעמסלא הוא אשר גירש בליסא וגם גירש אשה בפרעמסלא כיון שזה אמר הסופר שלא בב"ד והוי עד מפי עד וגם אמר הרב הנ"ל שבעת שהביא יאקב את הסופר לפניו לא הסתכל בו אם הוא איש יאקב שהביא תחלה הכתב מפרעמסלא שהי' מכירו לשעבר שנתן גט למרים אפשר שכששלח הרב מהר"א את יאקב שהביא לו הכתב מפרעמסלא לקרא לו את הסופר מפרעמסלא שלח יאקב פינר את יאקב קאפהאן לקרא הסופר ובא עמו לפני הרב הנ"ל והסופר העיד עליו שהוא נתן גט בפרעמסלא ושמו יעקב בן ה' מנחם מן משם והרב מהר"א לא חש בעת ההיא להסתכל שני' בפניו דלא אסיק אדעתי' לחוש לקנוני' כמבואר בעדותו מכל הלין טעמ' העליונ' שיש להסיר כבלי העיגון מהאשה מ' מרים שתהא מותרת להתנסבא לכל גבר ובלבד שעכ"פ ב' גאונים מפורסמים שבדורינו יסכימו עמנו להתירה ובאם לאו יהי' דברינו בטילים הכ"ד מן חבריי' דרבנ' בהד"צ היושבים ראשונה על מדין בין מלכא למלכא פה ק"ק ליסא השוקדים על תקנ' בנו' ישראל הכשירה והרכה והענוגה הבאים עה"ח יום ג' א"ך מנחם תקל"ו לפ"ק. נאום הק' ארי' ליב ב"מ משה ז"ל מוואלטש. ונאום הק' דוד טעבלא במוהר"ם ז"ל. ומקרוב נדפס תשובת הגאון אב"ד ור"מ דק"ק פראג. ומתחלה מראה אופן להתיר ומסיים באיסור ע"כ באנו לישא וליתן בדברי הגאון הנ"ל ומתוך הדברים אפשר להמציא תרופה חדשה למכתה אשר לא כתוב בספר עד הנה כ"א את אשר כ' הגאון הנ"ל שם בנ"ד ליכא סברת דייקא שעיקר דיוקא דידה שמתיראת שמא יבא בעלה ולא יהי' מקום להכחישה אבל בנ"ד אפשר לה להכחיש ולומר שזה שגירשה הוא בעלה וגם שנה בדבר זה שלא להאמין לה על הסימנים שלה שאמרה ואערומי קא מערמה שזהו בעלה וכבר כתבנו דלא דייקת וגם שילש בדבר זה וז"ל כי לע"ד נ"ד אינו דומה לב' אומרי' נתגרשה והרי בב' אומרי' נתגרשה אי' בכתובו' ראה רבי דברי ר' מנחם בר"י משום דיכול להכישה עכ"ל הגאון הנ"ל. אמת אתו דנ"ד דמי לב' אומרי' נתגרשה וב' אומרי' לא נתגרשה אך הך ב' אומרי' נתגרשה הוא דברי רבא ואנן קי"ל כר' אשי המבואר ברא"ש ובפוסקים ומובא בש"ע אה"ע סי' קנ"ב והטעם דאמרי' הכי ג"כ דדייקת אף שהוא בגירושין כבר כ' התוספת בכתובת ד' כ"ו והתוס' בב"ב ד' ל"ב וביבמות משום שחוששת שמא יוזמו העדים או יופסלו בגזלנותא ואף שיש לפקפק ולומר בנ"ד אינה חוששת שיופסלו כל העדים דכאן ודק"ק פין בגזלנותא הואיל שהי' הרבה עדים הלא כבר כתבנו שיש לחוש שמא יבא בעלה האמת עם זה שגירש ויהי' ניכר דברי אמת או שיבא בעלה לב"ד ויהי' ניכר לכל העולם וגם היא עצמה תהי' מוכרחת להודו' שזהו בעלה ולא הוא המגרש וכמ"ש הגאון הנ"ל עצמו סברא זו ועוד לדעת הרמב"ם והטור סי' ל"ח והב"ח ומהר"ם אלשקיר מובא דבריהם בש"ך ח"מ סי' ל"ו סק"י שיש לפסוק אף בעדי הזמה דלא שייך צירוף עדות בשעת ראיי' וגם העידו זה אז לאחר כדי דיבור ולא שייך צירוף דהגדה ואפילו הם מאה אם נמצא א' מהם קרוב או פסול עדות כולם בטילים ע"ש ולדבריהם ודאי צריכה האשה למידק שמא יופסלו א' מהעדים או דק"ק פין בגזלנותה ויהי' כל העדות בטל ויהי' בה כל החומר שהחמירו חכמים ומכח זה דייקת שפיר ומ"ש הגאון הנ"ל ליישב דברי התוספת יבמות ומסכת כתובת שלא יהי' כסותרי' זא"ז מי לנו גדול מש"ך ח"מ סי' מ"ו ס"ק ס"ו שכ' דאמת הוא שדבריהם סותר' זא"ז ומקיים מכח זה שיטת רש"י שם דס"ל ג"כ סברת תוספת דיבמות בדבר הנראה וידוע לכל לא אמרי' תרי כמאה ע"ש ופליאה גדולה על הגאון הנ"ל שאינו מזכיר הש"ך הנ"ל בתוך כתבו ובודאי נעלם ממנו בעת ההיא. ומ"ש הגאון הנ"ל לתרץ דברי התוספת שלא יהי' כסותר' דרך א' כ' וז"ל דעכ"פ ריעו סהדותייהו נגד כל העולם ולא מהני חזקה דדייקא נגד חזקה דא"א לעשותו ס' השקול משום דמוקמינך הך ריעותא דעדות נגד דבר הידוע כדי שתשאר א"א מכח חזקה דהא הך חזקה דדייקא ג"כ גריעה טובא דהא לכתחלה לא תנשא וגם ב' נגד דבר הידוע ג"כ גריע טובא ומש"ה מוקמינן לה אחזקת א"א כך הוא תמצי' דבריו אבל לדעתינו אדרבה הכא יש לה לדייק יותר והוי חזקה גמורה שתדייק הרבה הואיל דרואות שכל העולם מכחישים האומרים מת שאפילו העדים האומרים מת קרוב הדבר יותר שיופסלו בגזלנותא או יוזמו או שיברור הדבר ע"י סימנים מובהקי' שז' בעלה ועיי' ביבמות פרש"י ד"ה ברי לי וע"כ דברי התוספת כפשוטו תרי נגד רבי' דבר הגלוי אין נאמנים ועוד מה יענו הר"ן ורבינו יונה והרשב"א דלא ס"ל דאשה דייקת ומנסבת אלא טעמא הוא הואיל שאומרות ברי לי לא תצא ואף אם נשאת לאחר שאין אומר ברי לי הוא בחנק ואפ"ה לדידהו שאומרי' ברי כי לא תצא א"כ לפי שטתייהו קושי' התוס' ביבמות במ"ע מאי מק' הש"ס אתו גברא וקאי הא תרי כמאה ועוד קשה לדבריו מאי משני הש"ס בב"ק ד' ע"ד ע"ב בבא הרוג ברגליו וא"ל כתרוצו שבא ההרוג והן עצמן היו צריכי' להודות לפ"ז לא מקש' תוס' מידי בכתובת על פרש"י דהא י"ל ק' התוס' ג"כ הכי הוא דגילוי מלתא בעלמא הוא שהם עצמם יהי' צריכי' להודות וא"ל דקושית התוס' היא מנ"ל שיבוא לידי גילוי כזה שבעצמם יהי' צריכי' להודות דא"כ הי' להו להתוספת להק' קו' הריטב"א מנ"ל שיבוא כלל לידי בירור שהוא כשר דלמא יבורר שהוא פסול וצ"ל דס"ל להתו' דוודאי יבוא בירור להכשיר הואיל דכל משפחות בחזקת כשרות הן וכמ"ש הש"ך סי' מ"ו הנ"ל בשם הריטב"א א"כ לפ"ז נאמר ג"כ שיבוא בירור שהוא כשר והעדים עצמן יהי' צריכי' להודות ששקר ענה בו וע"כ צריכי' אנו לתר' הא דבעי הרוג ברגליו דבר הידוע ונראה לכל לא אמרי' תרי כמאה ומ"ש הגאון הנ"ל דרך ב' לפרש דברי התוספת ביבמות דבדבר הגלוי מחויבי' הב"ד לפרשם לדעתינו א"א לפרש דברי התוס' בענין זה דא"כ קשי למה לא מוקי הש"ס הא דאמר רבא אם נשאת ע"פ עדים לא תצא מיירי דכ"ע ידעי לי' שהוא בעלה רק הב"ד עצמם לא ידעי לי' וכק' הם הך ב' ול"ל להש"ס לאוקמי דלא ידעינן לי והנך אמרי אנן הוינן בהדי' מכי נפק עד השתא ומלבד הנ"ל דדכי' הנ"ל בחזקת סכנה הם וכמובן. ומ"ש הגאון הנ"ל ליכא נ"מ לדידן אי אמרי' ב' כמאה נגד דבר ידוע ונראה לכל דהא בפרעמסלא הי' רבי' ובפין ובליסא הי' ג"כ רבי' ע"ש. אבל אנן הכי קאמרינן דאי לאו הך עדים ליזר ובינש שהעידו שהמגרש בק"ק ליסא הוא הי' אותו איש שהעידו עליו בפרעמסלא שהוא יאקב קאפהאן לא היה מוכחשים כלל רבי' דהכא עם רבי' דהתם אלא דהוי אמרינן הכא העידו על יאקב מפין והתם העידו על איש אחר שהוא יאקב ק"ה א"כ לפ"ז אמרי' שפיר דבאמת רבי' דהכא ודהתם אינם מוכחשי' כלל רק אות' כ' ליזר ובינש מוכחשי' מן רבים דהכא ודהתם כאשר נראה בעליל בג"ע שהאמת יורה דרכם שקר העידו ליזר ובינש ממ"נ וסמכים אסימנים של האשה. אך מתוך דברי הגאון הנ"ל יש להמציא עוד היתר אשר לא נזכר עד הנה דהא הגאון נ"ל מקשה עצמו לדעת הא דאיתא בסנהדרין ד' ל"ז דאין אדם דומה לחבירו מהא דאיתא במדרש פ' נשא מעשה דב' אחיות שהי' דומי' זה לזה וטעה הכהן ומה שרוצה ליישב היא דוחק וכאשר כתב הוא בעצמו. אמנם לעד"נ דלק"מ דודאי א"א שהיא אדם דומה לחבירו ממש אך אפשר שיהיו דומין קצת בענין שכשאין שניהם לפנינו אפשר לטעות בדמיונים שידמה על ראובן שהוא שמעון ובאם יהי' שניהם יחד יבורר האמת מי הוא ראובן ומי הוא שמעון וכ"נ סברא זו בשו"ת חות יאיר וכבר רמזנו מזה במכתב שלנו ע"ש וא"כ בהך עובדא דב' אחיות שלא הי' שניהם יחד טעה בה וא"ל מהא דמשני הש"ס בבא ההרוג ברגליו אמא' יהי לוקין נימא דטעו הראשונים בדמיון וכן הק' הגאון הנ"ל עצמו ז"א די"ל שהי' עדים אחרונים אומרים שהיו שם באותו מעמד שהם אומרים שנהרג שם אדם ראינו שלא נהרג שם אדם מעולם או שאמרו שהרוצח הי' עמהם כל אותו היום ולא הרג שום אדם ובא הרוג ברגליו או שהראשונים הי' אומרים שהי' מכירים את הנרצח בט"ע ממש וגם חזו סימנים מובהקי' שהוא ראובן בן שמעון ועתה בא ראובן בן שמעון ואית בי' הנך סימנים מובהקי' ובודאי המה מוכחשים ולכך ילקו וא"כ בנ"ד שי"ל שיאקב מפין ויאקב קאפהאן מפרעמסלא הי' דומי' קצת אשר בקל יוכל לטעות אך לא היו דומי' ממש ואם יהיו שניהם יחד לפנינו א"א לטעות בהן ויהי' נרא' לכל מי הוא יאקב מפין ומי הוא יאקב מפרעמסלא וא"כ יכולנו לומר שאין כאן הכחשה כלל בעדים והכל המה בחזקת כשרי' רק דטעו בפין או בפרעמסלא בדמיונ' ובמעשה ב' אחיות או ליזר ובינש טעו בפרעמסלא בדמיון לאחר שנתחלף שם יאקב פין עם יאקב קאפהאן כאשר נראה מתוך ג"ע שלא עיין בפניו שפיר להכירו. וא"כ אחר שאמרה אשת יעקב מפין סימנים מובהקי' והעיד ר' שלמה שמש דב"ד שאמו אמרה ג"כ סימני' מובהקי' בגוף וגם אמר מרדכי יון שרופא א' אמר ג"כ סימנים מובהקי' אמאי לא יהי' נאמנים בשלמא אי אמרי' שיש הכחשה בעדים וא' מהן שקר הוי כמו עדים ועדי' סימנים לא מהני וכדאי' בח"מ סי' רס"ז סעיף ח' אבל עתה שי"ל שהעדים אינם מוכחשי' כלל שטעו בדמיונם מה"ת נאמר שאף הסימנים לא מהני ואף אם נחמיר עלי' ולומר שמא היה ערמה אצל אשתו ואמו וגם מרדכי יון נקרא עד מפי עד אעפ"כ הואיל שאשתו אומרת שיודעת בבירור שזהו שגירש היה בעלה ויודעת אותו בסימנים מובהקים דאית לה בגוי' אמאי לא נאמין לה דהא דייקא וחוששת שמא יבואו עדים ויעידו שהסימנים שאמרה אמו של הבליעל ומה שאמר מרדכי יון בשם רופא המה וודאי לא היה בבעלה או שיבא בעלה האמתי ויאמרו העדים סימנים מובהקים בגוי' וגם יאמרו שאלו סימנים שאמר מרדכי יון ואמו לא היה בו או שהיה נראה לכל שאלו הסימנים לא יהיה בו או שיבואו שניהם יחד יאקב קאפהאן עם יאקב מפין ויהיה ניכר האמת או שיהיה נמצא א' מהעדים דק"ק פין קרוב או פסול ויהיו כל העדות בטלה אפילו מאה וכנ"ל ובודאי צריכה למידק שפיר שלא יהיה כל החומר בה ובנ' יהיו ממזרים כנלע"ד כ"ז יצא מאתנו ח"מ ואם לא יסכימו לדברי' הנ"ל גאוני זמן המפורסמי' יהיה דברינו בטילי' ומבוטלי' הכ"ד זעיר' מן חבריי' דרבנן בדה"צ היושבים ראשונה על מדין הבא' עה"ח. נאום הקטן אריה ליב ב"מ משה מוואלטש. ונאום הקטן דוד טעבלא במוהר"מ זצלה"ה: זה אשר השבתי לכבודם. הנה כבוד מעלתכם הרמה תחלה בנה יסוד להקליש האסורה לעשותו דרבנן והשם יודע כי לגופא דדינא אלו מצאתי ממש להתיר לא הי' נפקותא כלל בזה והייתי מורה להיתירא עפ"י הענינים שצידד מעלתכם הרמה אף כי לדעתי היא בס' דאוריי' אך באמת אף אם נודע שהוא דרבנן לבי נוקפי כאשר אבאר לכך אל תחשדוני חלילה שאבוא לסתור דעתיכם כדרך המפלפלים להרא' חריפותם כ"א למען האמת אאריך אף כי הוא ללא צורך הסוגי' כתו' ד' כ"ב ת"ר מבוארת ומדלא קאמר הגמרא אלא באומרת ברי לי הוציאו כל הפוסקים הרי"ף והרמב"ם והטור והש"ע דאפילו למאי דמסקינן באומרת ברי לי מ"מ אם לא נשאת לא' מעדיה תצא (ודלא כמו שהוציא רפ"מ מדברי מהריב"ל סי' י"ז דלסברת ר"ת דדייקא שוב ל"צ לתי' שנשאת לא' מעידי' ודברי מהריב"ל אינם כ"א דברי תימא דהרי דבריו סובבים כדי לבאר דלא כהגה"ה כ"א דבקדושין לא החמירו כלל לומר תצא מדבריהם וא"כ הרישא תוכל איירי אף בשאינה אומרת ברי לי ומאי מק' מסיפא דלמא הסיפא נמי בהכי איירי ולא שייך סברת ר"ת דדייקא דהיא בחזקת איסור ולכן תצא ומכ"ת מסיים בפירושו לשטתו דלא כלח"מ ומק' הש"ס שפיר מ"ש רישא ומ"ש סיפא דהא ע"כ מיירי בשאינה אומרת ברי לי וזה דלא כדעתו דהא לדידיה ברישא אף שאינה אומרת ברי מהראוי שלא תצא לכן בלי ספק דבריו בזה בטילה ומבוטלין כדחזינן שכ' בלי עיון כלל שלא הביט לראות דברי ההג"ה הרא"ש הם דברי התוספת וחלילה להרהר אחר ר"ת לומר בדעתו שסובר היכי דדייקא אפי' נשאת לאחר לא תצא שוב הוציא רפ"מ הכי מדברי מהרי"ו בשם הרמ"ה שבסי' קנ"ט ואף זה אם להכי כיון הרמ"ה נמי אינם אלא דברי תימ' חדא דהא דבריו נעתקי' מקושית הגמרא מאי חזית ומאי קושי' דלמא איירי בשאינה אומרת ברי ואף אם נדחוק בזה ונאמר דקו' הגמ' קאי האיך קתני סתמא תצא וע"ד שביאור התוס' בנשאת לא' מעידי' או בשהיבם טוען ברי מ"מ ק' עכ"פ עיקר ההיתר לא ביאר ולא כ' דהיינו באומרת ברי וע"כ לומר דסתם ונקט לשון הגמ' יותר נוח לנו לפ"ז לומר דאיירי בשהיבם גם כן טוען ברי ובשנשאת לא' מעידי' וכדביארו התוס' אמנם אין החיוב עלינו לתרץ כל הקשה ענינו כ"א לעמוד על עיקר דעת גדולי הפוסקים שוב הוציא הכי מדברי י"מ שבתוספת וכבר כתבתי שאין לנו להוציא דיני' חדשי' מפירושא לסכנתא ובפרט שלפירוש לא ידענא לפרש מאי מק' לרמב"י שבא בדברי תו' אלו ודעתי העניה מסכים כפי' הגאון שכיון האמת בדעם והי"מ אינם רוצים כ"א לתקן הלשון דמ"ש רישא ומ"ש סיפא כיון דבל"ז פשיטא לי' דאיירי בנשא' לא' מעידי' ובאומר' ברי ע"פ הרישא מק' בסיפ' ל"ת כיון דלאו ר"מ היא וק"ל. שוב נסתייע לזה מדברי מהרש"א יבמות חי ד' צבאו' כי תמיד כשראיתי דברי מהרש"א הללו היטב חרה לי וידעתי כי שגג וברוך ד' שכבר עמד הפ"י כתובת ד' כ"ו בתוס' ד"ה אנן מחתינן בא"ד ובב' אומרים מת וביטל כל דבריו ודבריו פשוטים ואמתיים ומה שרפ"מ מסייע והא דאי' בש"ע ואם נשאת לאחר הואיל שאצלו ס' תצא היינו לסברת הרמב"ם דלא אמרינן דייקא ומנסבא כ"א דאוקמיה חזקה שאינה מקלקלת עצמה נגד חזקת איסור שלה ואיכא ס' דאוריי' ומש"ה תצא והולד ס' ממזר כו' עכ"ל דברי' אלו לא הבנתי דלדעתי איני יודע לחלק בין חזקה דדייקא משום שלא תקלקל עצמה ובין חזקה דאינה מקלקלת דלדעתי היא היא ובפשוט לא מצאתי מקום כזה שיסכים דעת הרמב"ם עם דעת הר"ת בסברא כהכא) אלא שהתו' ד"ה באשם כו' נסתפקו למה דק"ל דבעינן לקרבן אשם ב' חתיכות מטעם דבעינן דליהוי אקבע אסירא אם זה נמי מקרי אקבע דמשום דנהי דהיא אומרת ברי ושייך החזקה דדייקא ומהני דלא להוי הוחזק בחזקה גמורה דבחטאת קאי מפני דע"י החזקה נעשה הספק כודאי מ"מ אקבע איסורא מקרי משום דהיתה עכ"פ בחקת א"א והוי הס' ע"י דבר דאיכא למתלי ביה כמו ס' של ב' חתיכו' ה"נ הס' הוא ע"י ב' חזקת הסותרים ובאשם ממש קאי או דהטעמים אינם מספיקים לעשותו כס' של ב' חתיכות ומה שהגמרא נקט לחלוטין דבאדם אחר באשם קאי היינו אך להגדיל האיסור לומר שהוא ס' תורה ואסורו ממש כס' אשם אלא שמחוקי התורה שאינו מביא קרבן אשם כיון שאינו ס' של ב' חתיכות ומכל מקום באיסור אשם קאי (נלע"ד לפרש דברי התוס' דאלו לפי' רמכ"ת מלבד שאין הלשון סובלו תמהני האיך כ' והנה מ"ש תוס' כתובת ולמאן דמפרש כו' זה לא כ' אלא לפ"מ דס"ד שהש"ס דלא הו' ידע דמיירי באומרת ברי לי אבל במאי דמסי' באומרת ברי' ודייקא ודאי ליכא איסור אשם תלוי כלל כו' והמק' שהק' באשם תלוי למ"ד ב' וב' הוי ס' דאוריי' עכ"ל ואין אלו אלא דברי תימא דא"כ למ"ד דב' וב' ס' דאורייתא הא החזקה בב' וב' כמאן דליתא וא"כ למאן פריך באשם תלוי קאי למ"ד ס' רבנן בחטא' קאי ולמ"ד ס' דאורייתא אפי' באשם אינו דהא לא הוי אקבע אסורא כיון דהחזקה אינו והר"ן שתי' הכי קו' התוס' לא נחית לתי' למ"ד דבעי ב' חתיכת מטעם דאקבע אסורא ולהכי שפיר למ"ד דב' וב' ס דאוריי' עכ"פ באשם קאי אבל דברי תוס' אלו אין מקו' ליישבם זולת למ"ד תרי ותרי ס' דרבנן ודוק. ואי תימא לפירושי דלההוא תרוצא ע"כ אזלו למ"ד ב' וב' ס' דרבנן דאלו למ"ד ס' דאוריי' לא נחשב אקבע אסירא א"כ תיקשי להו ק' תוס' ב"ב הא למאי דס"ד דלא אמר' ברי לא שייך דייקא ונפרוך דבחטאת קאי אי בעינא אמינא כדכ' הת"ה בפסקיו סי' רכ"ב שידוע שסתם תוס' הם דברי הרשב"א משאנ"ץ דהיינו הכא דכתובות ד"ה באשם תלוי והוא סובר באמת דאפי' בסתם אשה הנשאת שייך חזקה דדייקא ואפילו באינה אומרת ברי וביבמות הלא מבואר שהם דברי ר"י ואיהו הוא דאזיל בהאי שיטה דסברת ר"ת דחזקה דדייקא מרעא לא שייכא כ"א בטוענת ברי וכדמסיים בלשונו וי"ל הואיל ומכחישי' כו' בטענת ברי שלה והלא בכתוב' ד"ה הבא עלי' כשהוזכרה סברת ר"ת לא נזכר לשון זה של טענת ברי אדרבא דימהו וכ' דמההוא טעמא נמי שרינן לה כו' וידוע דשם לא בעינן טענת ברי לצירף חזקה דדייקא בשנשאת ע"פ ע"א ואי בעינא אמינא דהא בנ"ז הרמב"ם ז"ל הוסיף ביאור וכ' הואיל והיא ובעלה יודעים ודאי שהיא מותרת וחזקה היא שאין מקלקלין עצמן הרי שנתן אף להבעל בנשואין חזקה דלא מקלקל עצמו ולדבריו הקושיא מעיקרא ליתא. ועל דרך זה המסדר הש"ס אף שידע המסקנא דפי' הבריי' בשנשאת לא' מעידי' ובאומרת ברי מסדר הדברים על דרך שקלא וטרי' לברר הטעמים דתרוייהו צריכין והתחיל מכדי תרי ותרי נינהו דנהי דתוקם באומרת הנשואה ברי ויהא שייך חזקה דלא מקלקלה להחליש החזקה דא"א כי היכי דלא ליהוי הבא עלי' בחטאת מ"מ באשם תלוי קאי דהא אקבע אסורא ע"י הב' חזקת הסותרים וע"ז משני דע"כ מההוא טעמא איירי בשנשאת לא' מעידי' ואז הא שייך חזקה דידיה דלא מקלקל שהוא נמי מגרע בזה חזקת א"א ע"ז מק' מ"מ היא גופא נהי דלאו בחטאת קאי מכח חזקה דידיה שעומד' נמי נגד חזקת א"א דידה מ"מ היא גופא באשם קאי מכח דהא אקבע אסורא כנ"ל עד שהוצרך לבאר דהיא אומרת ברי ואם כן י"ל קצת ע"צ הדוחק דאף ר"ת סובר כסברת הרמב"ם דשייך גבי דידיה נמי חזקה ומפרש הסוגיא על דרך הנ"ל ודוק ואולם הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' שגגות פסיק ותני וה"ה לס' מגורשת שהרי נקבע האיסור וביאר הכ"מ שהוציא מסוגיא דהכא הרי שהרמב"ם ז"ל פוסק כתי' תוס' א' אף דאיהו גופיה נמי כותב בפי"ב מהל' גרושין וחזקה שאין מקלקלין עצמן דהברור שכיון לגבי דידה לחזק' דדייקא כסברת תו' דמ"ש חזקה דדייקא כדי שלא תתקלקל ומ"ש חזקה שאינה מקלקלה ואעפ"כ מסיים שהבא על ספ' גרושה הוא באשם תלוי מטעם שהרי נקבע האיסור והיינו דברי התוס' תי' א' וא"ל דהרמב"ם איירי כשאינה אומרת ברי ולהכי הוא דהוי אקבע אסורא וכסברת רמכ"ת קשה דאם כן בחטאת קאי וא"ל דס"ל ב' וב' ס' דאוריית' ז"א דא"כ אף באשם ליתא דהא הרמב"ם נתן טעם שהרי אקבע אסורא ואי ב' וב' ס' דאוריית' הרי החזקה כמאן דליתא ונמצא לא אקבע אסורא ותו תינח ס' דב' וב' ס' דמציא' מא"ל מדוע לא נימא מוקמא אחזקה ולהוי בחטא' ובלי ס' קיצור ל' הרמב"ם כולל כל מיני ספיקו' אלא ש"מ דהרמב"ם איירי שהיא מזידה ואומרת ברי ושייך חזקה דלא מקלקלה והוא שוגג ולכן הוי ס' מגורשת אקבע וס' קדושין לא אקבע ודוק ואין ללמוד שום קולא ממהר"י ב"ל סי' ק"א ומכ"ש שאין להתרעם עליו דאיהו לא כ' דבריו כ"א לטעם מדוע לא תשא לכתחלה א' מעדי' ואף שם אין דבריו מוכרחים וי"ל באמת כס"ד דרפ"מ דלא שייך חזקה דהרמב"ם שלא יקלקלו עצמן כ"א בתר דנשאו ואין דמה ממש לחזקה דאשה דייקא גבי עד מיתה ותדע דהרי שם אמרי' חזקה זו אפילו בלא אומרת ברי לי אלא שהתוס' למדו קצת להתרועע בזה החזקה דא"א וי"ל דהיינו דוקא בתר דנשאת יהיה איך שיהיה איהו לא אמר דבריו כ"א על א' מעדי' ודו"ק. ומה שנסתייע רפ"מ מתי' ריב"ב ויישב תי' בתי' נכון אלא שפשט לשונו משמע שרוצה לייתר דלא נצטרך לומר טעמא דתרומה דרבנן הקילו ואך בזה לבד די מפני שעדים הראשונים באים להכשירו שפיר יש לאוקמיה על החזקה ואפילו אי בתרומה דאורייתא איירי איברא דלשיטת ר"י בר ברוך היה אפשר קצת להקליש אסורא ולומר דלא פריך הגמ' הבא עליו באשם כו' כ"א לת"ק אבל לר"ח כיון דכבר נשאת ע"פ עדים ראשונים היא בחזקת היתר וא"כ היה מקום לומר דה"ה אתעביד מעשה גט אבל גם ז"א דמכל הפוסקים מוכח דאף ר"מ לא הקיל אפי' בנשאת ואח"כ באו עדים כ"א בנשאת לא' מעדי' וכן מוכח הסוגיא דיבמות פ"א ע"כ להמעיין קצת ודברי הב"ש צ"ע ותו בעניותי איני יודע כלל לכוין שיטת הר"י בר ברוך להסכים תירוצו עם מסקנ' הסוגי' דיבמות דב' וב' ס' דרבנן דהא תורף תרוצו דלהכי באשה רבה ובב' אומרים מת אף דל"ש סברת חזקה דדייקא להכי ל"ת ולא מוקמינן אותה על החזקה להמית הבא עלי' אפי' באומר ברי היינו משום דעדים המתירים באו וגרעו החזקה א"כ ע"כ זה סברא דאוריי' דלא ליזל בכה"ג מן התורה בתר חזקה ואם כן האיך מסיק ביבמות הנ"ל על אוקימתת רבה ור' יוסף דאמרו הכא בב' כיתי עדים א' אומרת קרוב לה שהם העדים המוציאים מחזקתה שהיא בחזקת אינה גרושה וצרתה בחזקת מותרת לעלמא והם מוציאים מחזקה זו תחלה ומסיק הגמרא ב' וב' ספק דרבנן דאמרי' אוקי תרי להדי תרי ואוקמה אתתא אחזקה ומביא ראי' מנכסי דבר שטי' דנמי התרי שאמרו כשהוא חלים באו תחלה ואעפ"י שהם באו תחלה להוציא מחזקה אזלינן בתר החזקה וע"כ לע"ד שטתו אינה מתקיימת כ"א שפוסק באמת כשטת המפרשים שהביא הר"ן שבאמת ב' וב' ס' דאורייתא אלא דא"כ קשי' לי מדוע לגבי כהונה מסקינן לי' ע"פ החזקה בתרי ותרי לזה תי' דדוקא היכי שב' עדים הסותרי' החזקה באו תחלה. בזה נשאר בס' תורה אבל כשהם מסייעי' להחזקה נשאר החזקה בתוקפו ואזלינן בתרה אף מדרבנן. אך דא"כ עדיין יקשה לשונו שכ' ולהכי פריך לעיל מ"ש רישא ומ"ש סיפא דהא לסברה דב' וב' ס' דאורייתא מעיקרא לק"מ ופשיטא דשפיר מק' וא"כ מה יפה עשו הפוסקים שהוציאו תרוצו מכלל הלכה והראי' דבדין ב' אומרי' נתקדשה וב' אומרי' לא נתקדשה לא מחלקי' הפוסקים ופסקו תמיד דתצא והיינו מכח הקושי' דמ"ש רישא ומ"ש סיפא ואלו לדידי' אי אפשר לומר דתצא כ"א בב' אומרים נתקדשה דע"ז קאי הקושי' לפירושו (ודברי מעלתו שסיים בתי' א"נ שלא בישוב תי' ריב"ב ז"ל ולמ"ד ב' וב' הוי ספק דרבנן היינו דוקא אם באו תחלה הנך ב' המסייעי' להחזקה כו' אין בדעתי להולמם כל עיקר) היוצא לנו מזה לע"ד אלו הי' נ"ד ממש דין ב' וב' ל"מ דלא תנשא אלא אפילו נשאת שלא לא' מעדי' דתצא והבא עלי' במזיד הוא בס' חנק ובשוגג באשם כפסק הרמב"ם (ומה שנסתייע מעלתו מדברי פ"י בק"א וכתב עליו שאינו מניח ספיקו מפני ודאי דמהר"י בן לב.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:29
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 8:29](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/8:29)

אני אמר עליו שאיני מניח ספיקו מפני ודאי דידי בדעת הרמב"ם שהיא מסכמ' לדעת ד"ת) אמנם לו יהי כן מ"מ יש לעיין בכח' דהתירא אולי יש תקוה לאחריתה. והנה זה יצא ראשונה שאין אומרי' תרי כמאה בדבר המפורסם ולהכי רוצה לדון שהשלוחין הנ"ל הם שעיותו בשליחותם עד שרימה יאקב מפין להגאון מפרעמסלא ובד"צ עד שסברו שיאקב קאפהאן האמתי הוא שגירש בליסא ולכן אסרו האשה מרים וכ"ז לא הי' באמת ומה מאוד רע ומר ההמעשה הזה להעלות בדעת זה על הגאון אב"ד ק"ק פרעמסלא. אחרי שכבר הודיעו שקיבל האגרת מהב"ד ק"ק ליסא. ושם נאמר כל הסימנים וכל הג"ע שנתהוה בק"ק ליסא ויפסקו דין מבלי שידרשו ויחקרו העדים היטב לידע על מי הם דני'. ותו הלא הב"ד ק"ק ליסא בשולחם ב' עדים אלו על מה ולמה שלחום ומדוע לא חשו לזה מה יועילו אלו ב' עדים נגד הידוע ומפורסם לכל. אמנם האמת יורה דרכו דהא בל"ז ודאי קשה על סברת תוס' זו כיון שכלל בידינו ב' כק' אטו ק' לא הוי פירסום גדול אלא ע"כ לומר דהיכי דאתא גברא וקאי או שבא ההרוג ברגליו כל הרואה אותו מי שהי' מכירו מקודם לא נסתפק בו וגלוי ומפורסם להם שהוא זה ואף אם הב"ד עצמם לא הי' מכירי' זה האדם מעולם באופן שהם אינם יודעי' הענין מ"מ יען שלא נשאר אדם שראוי לידע שאינו יודע בבירור שזה הוא האיש בזה לא שייך ב' כק' כי ב' כק' לא נאמר כ"א על דבר שאינו בפנינו כמו שמעידים ב' פלוני לוה או עשה דבר פ' וק' אומרים אותו היום עמנו הי' נמצא בטוח שגבול יש אותן המאה יודעים ושאר כל עולם בס' משא"כ בבא הרוג ברגליו או שבא הבעל של ידיעה זו אין גבול מפני שאנו רואי' שכל הראוים להכירו מכירים אותו בלי ס' ומסתמא כמו כן יש בכל עולם עוד אלפי' המכירי' והכל בלי ס' בזה אין שייך ב' כמאה משא"כ בנ"ד בהג"ע של מ' שלמה שמש דב"ד וזולתו מבואר שרבי' נסתפקו בו בהכרה בט"ע. האיך יעלה על הדעת לאמור ע"ז דל"ש תרי כמאה. הודאי עד דפרעמסלא משמעותו ממש כמו בא הרוג ברגליו. אך באמת נמי אינו כ"א עדות דב' מפני שנבנה על עדות השלוחים. ותו כ' ריעותא דאשתכח בההעתק של המנוח מ' אברהם נאמן דד"א כתוב בו היום יום ג' י"ט סיון תקכ"ד. ובכמה ג"ע נאמר שביום כ' סיון דשנה זה בליסא הי'. מלבד שאין דינה נחרץ על כתב זה כ"א ע"פ האגרת שהביאו השלוחי'. וזה לית ריעותא. נוסף לזה נמי יש לדייק הלא ע"י גוף הכתב שממנו הי' העתק זה. התעוררו הב"ד ק"ק ליסא לחוש לו. ואסרו האשה עד ששלחו אתו השלוחים וא"כ ממ"נ אם בגוף כתב זה נמי הי' כתוב זמן זה הא ע"כ העדות דהאידנא בטעו' מעידי' ובאמת לא הי' בזמן ההוא המגרש בליסא דאל"ה וכי לא הי' מרגישי' הב"ד ק"ק ליסא מיד דשקורא משקר והכתב לאו דידי' הוא הלא בימיהם לא עבר כ"כ כ"א כמשלש או ארבע חדשי' זה דבר תימא שלא ירגישו בזה ואף בגוף הכתב זמן אחר הי' כתוב מה לנו לחוש להסתפק כלל וכלל תו כ' וגם לא ידענא שנחקר' עדותן בב"ד בשובם לכאן מפרעמסלא מפני שהוא מפי הכתב שלהרמב"ם פסול לד"נ וה"ה אפשר לאסור אשה לעלמא אך כ"ז אלו אך שלחו עדותם לק"ק ליסא ולא הי' פוסקי' דין האשה כלל אבל עתה שהם כתבו פס"ד שהאשה מרים אסורה להנשא מעתה בלי ס' הגאון דק"ק פרעמסלא כדין עשה וחקר ודרש את השלוחי' היטב וע"פ עדותם שזה שעמד לפני' הוא שגירש כתבו הפס"ד שהאשה אסורה ואין להרהר אחר פס"ד מפני שקיבלו עדות השלוחי' שלא בפני האשה כמבואר בח"מ סי' כ"ח סעיף י"ז כי זה מסתמא הי' ברצונה עפ"י שהודיעו לה בדק"ק ליסא ומי יודע אם לא הורשו אותם בדק"ק ליסא בכך באגרותי' ששלחו להם והכל ברצון האשה למען לא יצטרכו הם לדון עפ"י עדות בדק"ק פרעמסלוי שהוא בכתב וגם כי מה איכפת לנו בזה אחרי שכבר העידו בב"ד ומסתמא בלי שום ספק לא היה שם בפרעמסלוי הכחשה ביניהם לולי כן לא היה חותכים דינם בפרעמסל' ובפרט שהוא מפורסם לגאון וחסיד ובכל זה נסתר לפסול העדות מטעם שהם עמי הארץ כיון שהב"ד ק"ק ליסא האמינו לעדות מסתמא ידעו שהם בחזק' דרך ארץ וכשרים להעיד ובזה ממילא נמי נסתר מה שאתם רוצים לעשות בינש פסול ע"פ עדותו דהאידנא כי מה לנו בכך אם עכשיו העיד שקר ונעשה פסול ואולם הם היה העד הב' כ' ליזר פסול דאוריית' למפרע בזמן קודם שהיו בפרעמסלוי בזה היה אפשר לדון כיון שאז לא נודע פיסולו ולא מהני קבלת האשה וב"ד ק"ק ליסא ופס"ד דפרעמסלוי שהם סברו שהוא כשר ועכשיו נמצא פסול דאוריית' שא"צ הכרזה למפרע אבל איני רואה עדיין במה נפסל דאלו בעדות ח"י אין בו כלל ממש שהרי מה שבערך ד' שנים קודם השריפה היה לו משכנות אצל כ' ליזר מה בכך ומה שאמר וכמה גזילות גזל ממנו במשך זמן ההלואה נמי לאו מידי הוא חדא מי יימר שהיה קודם זמן שהעיד בפרעמסל' ותו הא ודאי זה לא אפשר להאמין שחטף ממנו מידו ממון בחזקה אלא שהוצרך לתת לו אפשר למען לא ינגוש אותו או בתור' ריבית ומכיון שלא העיד שברבי' קצוצה הלוה לו נמצא דלא היה כ"א ריב' מאוחר' שאינו פסול כ"א מדבריהם וצריך הכרזה ומה שאמר תו ולבסוף כל המשכנות החזיק בהם בחנם זה ודאי לאו מידי הוא אולי יחזירם עוד והלא אפי' הכופר בפקדון לא בפשוט נפסל וזה הא לא העיד שכבר לו בב"ד אלא שבעדו' י"ז נאמר אינ' בערך קודם השריפה איז ער מיר כו' ולבסוף הא ער מיר כל המשכנות בהאלטן מזה נראה שחטף משכון בחזקה ובזה יש לע' בש"ך ח"מ סי' שנ"ט וגם זה כפי הנראה מן העדות הי' לאחר מעשה דפרעמסלוי ותו דלא הוי כ"א ע"א עכ"פ רואה אני שלא נפסל כ' ליזר למפרע כאשר רמכ"ת בעצמו מסופק בזה נמצא מכל הלין טעמי אין בידי למצוא שום היתר אך תו כתב היתר חדש ע"פ קו' הגאון אב"ד דק"ק פראג להמצי' חילוק שאפש' לטעו' בטעו' דמיון שנחל' בפרעמסל' לפני הב"ד וכל העול' ולפני העדים יאקב קאפהאן במקום יאקב מפין והכל נעשה במרמ' יעקב מפין שהעמיד בפרעמסל' את יאקב קאפהאן במקומו וטעו העדים דהיינו השלוחים וסברו שיאקב מפין המגרש באמת עומד לפניהם מפני שהי' דומי' בקלסתר פנים או שבפרעמסלא טעו או שבפין טעו בדמיון וכדי להכריע מי טעו ומי העיד באמת לקח להכרעה הסימים מובהקים וכ' שאינו דומה להמבואר בסי' רס"ז בח"מ ומשום בשלמא א"א שיש הכחשה בעדות וא' מהם אומר שקר הוי כמו עדים ועדים וסימנים לא מהני כדאי' בח"מ סי' רס"ז סעיף ח' אכן עתה שי"ל שהעדות אינם מוכחשים כלל רק שטעו בדמיוני' מה"ת לומר שאף הסימנים לא מהני עכ"ל ואם שבזה אנו באים לדון ולהרהר אחר פס"ד של הגאון מפרעמסל' שלא יפה הורה שהרי נכתב להם כבר כל העדיות עם הסימנים וא"כ ע"כ לומר שהשלוחים העידו לפניהם שלא זזה ידם מתוך יד המגרש ושהוא העומד לפניהם ומפני שהם עם כל העולם בפרעמסל' טעו וסברו שהוא יאקב קאפהאן פסקו דינם ובאמת טעו בהדמיון מלבד שאין הדעת סובל זה אעפ"כ נדון קצת בזה ואומר שלפום ריהטא הלא דבריו תמוהים דלדבריו אף שם בח"מ נימא שהעדים המעידים שהוא של מאן דלא ידע הסימנים נמי טוע' בהכרת החפץ בט"ע ומפני שראו חפץ דומה לזה ביד מי שהם מעידים עליו או נפל ממנו חפץ כזה הם מעידים שהוא של פלוני אלא ש"מ דזה גופא הכחשה הי' ועדות המעידים בדבר ברור מוכרחים להעיד ולא בטעו' הדמיון ומעשה דב' אחיות לא היה כ"א בעל ולא עד המעיד וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן אמנם האמת שכבר בגופא דדינא דסי' רס"ז בט"מ שדא בי' הש"ך נרגא וכ' הד"מ הוציא זה מהגהות מרדכי דב"מ ושם לא נזכר דין זה כלל כ"א המבואר בגמ' סימנים וסימנים וע"א ע"א לאו כלום הוא והאמת אתו וא"כ יש לנו רשות לדון ולהרהר אחר גוף פס"ד של רמ"א ז"ל וכבודו הגדול ימחול לנו ולפום רהיטא יש להביא ראי' לנ"ד לומר שבפרעמסלא טעו ממה דאי' ביבמות קט"ו ע"ב אלא דקאמרו אסקינהו כו' וקאמרה סימנים ופי' התוס' והרא"ש ויתר הפוסקים שעמהם משום דמיהו מכיון שידעו העדים שנטבע במעט יעידו בדדמי ולהכי בעי סימני' בינוני' בהדי הכרה ט"ע דאז נאמנים וא"כ ה"ה בב' כיתי עדים המכחישי' יען שהחיוב עלינו לתרץ העדות שלא יהיו מוכחשי' נימא דהמעיד בלי סימנים הוא שהעיד בדדמי והעיקר עם המעיד בסימנים בשלמא בדינא דרמ"א י"ל שאינו דומה די"ל הסימנים אינם מועילים כ"א דומי' דהנ"ל דהא עדות המעידים בט"ע הם שמעידים על הסימנים לכן אמרי' דהכרה דט"ע בצירוף סימנים עדיף מהכרה דט"ע לחוד שזה אפשר היא בדדמי וזה המעיד בט"ע עם סימנים סתמא אינו בדדמי דאיך יזדמן יחד סימנים בינוני' אלו בהדי מי שנמצא משא"כ בדינא דרמ"א שהסימנים מגיד בעל החפץ ולא העדים אפשר דקצת שאני ואינו מועיל משא"כ בנ"ד דהכרה דליסא היה ע"י עדות עם סימנים יחד והכרה דפרעמסל' היה ע"י ט"ע בלי סמנים ודאי משמע דיש לדמו' דהכרה דליסא עדיף אמנם ראי' זו לשיטת הרי"ף והרמב"ם ויתר הפוסקים ליתא כי יש להם פי' אחר בסוגי' זו כמבואר באריכות ואולם מעיקר' דדינא נדון על פסק הרמ"א ז"ל שהברור בלי ספק הרמ"א ז"ל הוציא דינו מלשון הגהות מרדכי ושהוסיף לבאר מה שא"צ לתרוצו כלל ז"ל והו"ל סימן שלזה כמו עדות ולזה שכנגדו סימן ועד כג' עדים ולהכי ניחא דתרי כתלת ותלת כתרי עכ"ל הגהות מרדכי מזה למד הרמ"א ז"ל מדדימה סי' לעדות ועשה מזה תרי ותלת ממילא ה"ה סי' ועדים ועדים הוי נמי תרי וארבע זה ברור ופשוט בכוונות הרמ"א ודלא כהש"ך דסבר הרמ"א הבין שהדין מבואר שם הכי ולהכי השיג עליו ואינו אך מ"מ אף על הגמ"ר יש להרהר מנ"ל הא. ולתרוצו לא היה צריך כלל לזה אלא כיון שהדין סי' וסי' יניח ואין בו דין שבועה לכן אין ע"א מועיל דלא קם לממון ואדרבא אמינא ראי' דסימנים מלתא אחריתי היא. ולע"ד יש ללמדו בק"ו דהא כבר הסכימו כל הפוסקים דע"י סימנים מובהקים ביותר מתירים אשה לבעלה ומוציאי' אותה מחזקו' א"א הרי דמוכח דס"מ עדיפי מחזקה וכבר הסכימו כל הפוסקים לפסוק כמסקנ' דיבמות דתרי ותרי ס' דרבנן דד"ת אמרי' אוקי תרי להדי תרי ואוקים אשה בחזקתה ואפילו לקולא בחזקת פנוי' ונלמד מדמיון דממון בנכסי דבר שטיא ולע"ד פלוגתא זו אך בזה תלי' דמ"מ דהוי ס' תורה ס"ל חזקה כעדים דמי והוי תרי וד' ומ"ד דס"ל דהוי ס' דרבנן ס"ל חזקה מלתא בפ"ע הוא וא"כ נימא ומה חזקה דגרוע מסימנים והראיי' שמוציאים ע"י סימן מחזקת א"א מ"מ לא אמרי' דלהוי חזקה כב' סהדי ושוב ליהוי תרי ותרי ב' וד' אלא אמרי' החזקה מלתא בפ"ע הוא ונהי דבמקום עדים לאו כלום היא מ"מ גבי תרי ותרי אומרי' אוקי תרי לגבי ב' והוי כמאן דליתא והחזקה נשארת במקומה מכ"ש סימנים דעדיפי מחזקה ונימא הסי' מלתא אחריתי היא והעדים כיון שהם ב' וב' כמאן דליתא דמי ויכריעו הסימנים וא"כ נהי דמסקינן דב' וב' עכ"פ ס' דרבנן הוא היינו גבי אסורא אבל גבי ממון נשאר להלכה כמבואר סי' רל"ה בח"מ וא"כ מדוע לא נימא גבי מציאה נמי אוקי הרי להדי ב' ואוקי החפץ בחזקת הנותן סי' וא"כ אפילו את"ל דיש במשמעות דברי רבא כפסק רמ"א ז"ל מדלא אשמעי' איפכא דעדים ועדים וסי' דנתן לבעל הסי' אלא משמע דסובר דנשמע מדנקיט סי' ועדים ועדים ש"מ דעדים עדיפי מסי' ממילא ה"ה דלא מהני בהדי עדים נגד עדים וכן משמעות לשון הד"מ דמזה יליף מ"מ י"ל דרבא לשיטתי' דהמשמעות שקלי וטרי' ביבמות ל"א אליבי' וסובר דב' וב' ספק דאויית' אבל לדידן דקי"ל דהוא ס' דרבנן ובממון אזלינן בתר חזקה מהראוי לכל הפחות בס"מ ביותר נמי לפסוק דינתן לבעל הסי' מכח ק"ו הנ"ל וצ"ע. ומזה נמי יש לסתור תוס' ב"ב ד' ל"א ע"ב ד"ה וזו באה בפ"ע שכתבו תי' דמיגו לא יוכל לסייע יותר מב' עדים כו' דב' כק'. ויש להקשות על סברא זו נמי ממה דאיתא ריש ב"ב אבעי' אי אמרי' מיגו במקום חזקה דמשמע מיהו דמיגו לא גרע מחזקה וכיון דבחזקה לא דיינינן הכי אלא אמרי' חזקה מלתא אחריתי היא מכ"ש במיגו דאמרי' אוקי ב' להדי ב' ומיגו יכריע ויש להוכיח כתרוצם בתרא דבתרי לא שייך מיגו וכדתירצו סברא זו נמי בכתובת גבי עדים שאמרו כ"י הוא זה. ואולם זה יש לדחות כיון דקי"ל מיגו להוציא לא אמרי' ש"מ דחזקת ממון גבי בעלים עדיפ' ממיגו ואין החזקת שוות וא"כ י"ל נהי דאמרי' ואוקי ארעא בחזקת בר שטיא ודנינן אותה במלת' אחריתי היינו חזקת ממון דאלים טפי ממגו אבל מיגו דקיל מחזקה והראיי' דלהוציא לא אמרי' אותה לא דיינינן אותו כ"א בעדים. אבל סימנים שמוציאים מחזקת א"א וה"ה מחזקת ממון ע"פ התנאים המבוארים בח"מ סי' רצ"ז ודאי יש לדון בק"ו כנ"ל ודוק. וא"כ היה מקום להקל בנ"ד לומר נהי דפסקינן ב' וב' אינו מועיל החזקה והוי ספק דרבנן אבל ס"מ ביותר דעדיפי מחזקה כהוכחתי הנ"ל יכריע בתרי ותרי אפילו באיסור ערוה. אמנם כ"ז היה אפשר למידייני' אלו היה למשל ב' עדים כשרים זולת העדים המעידים בט"ע שהיה מעידים שיודעים בעל אשה זו יש לו ס"מ ביותר כמו נקב באות פ' והיה נמצא זה הס"מ שפיר ועל דרך שמחזירים אבידה כגון שאמר סימנים במקום מוצנע אבל עכשיו נעיי' בקונטרס העדים על הסדר בעדו' דסמטור אין ממש והם דברים בטילים ממש כלא היה והם א' ב' עדות דחאנטשין סי' ג' לא די שהוא ללא הועיל אף קצת להזיק סי' ד' הוא עדות נכון בהכרה של ט"ע בעדות סי' ה' כמעט אין ממש והם דברים בטילים ממש כלא היה והם א' ב' שמועה מפיו ולא מפיו אנו חיין סי' ו' עדות ק"ק ליסא הוא עדות מעלי' שמכיר אותו ויתר הדברים הם דברי פיו ולא כו' סי' ז' הוא לגריעות' שמעיד שהיה מסופקי' בו אם הוא הוא או אחר והסי' שהוא מגיד לו לסי' הכרה סימנים כאלו לא מצינן בכל התורה לא אשכחן כ"א סי' בגופו או בכליו למאן דלא חייש לשאלה או בכלים דלא מושלי אינשי אבל סימנים הגדולים ידיע הנעלמים במה שעבר לא מצאנו ובפרט לרמאי כאשר אבאר והא לסי' בעינן דרישה וחקירה אפילו בממון אך עדיו מעלי' הוא בהכרה דט"ע עדו' ח' אין בו ממש כי לא מפיו אנו חיין עדו' ט' כבר נסתר ממה שסתרתי עדות ז' עדות יו"ד הוא עד הכרה ומה שאמר בשם אמו ואחותו לא די שאין בו ממש מצד שלא הכירו בט"ע כ"א ע"י סי' שנתנו זה לזה ובלי ס' אין בו ממש כאשר נאמר על סי' ז' אלא אף זו שהוא ע"י אמו ואחותו שהם הנשים הפסולים אפילו להעיד במיתת בעלה עדות י"א העיד מרדכי יון שבק"ק גרידץ הכירו והוא עד מפי עד שאינו כשר כ"א בעד מיתה אבל במקום הכחשה אפילו במקום עיגון מה"ת לאכשורי ומה שאמר שראה בעיניו וויא מיר זענן גקומן הינטר דען וואלד כו' כבר סתרתי בעדות ז' דסי' כאלו וודאי לאו דאוריית' ומה שנאמר שם האבן אותם כולם דער קענט הוא עד מפי עד ומה שנאמר שם האט אמו איהם בודק גוועזן הוא ריעותא שהיתה מסופקת בגוים ומה שנאמר שם על הטלית שהכירוהו כבר סתרתי סי' ז' ומעשה מצרים בלטיהם יוכיח ומ"ש שם מג"ע שנגנב הג"ע אינו לפנינו והוא עד מפי עד עדות י"ב מעלי' על ההכרה בט"ע ויתר הדברים נסתרו בסי' ז' עדו' י"ג של מ' שלמה נאמר שם אך רבים נסתפקו והבירור דהיינו מי שהיה ידעו ומכירו לשעבר נסתפקו בו בשעת נתינות הגט וע"ז רמזתי במ"ש דלא מקרי מפורסם לכל כמו בפרעמסלא ומ"ש שם שבבא האם מפין הסתכלה בפרצוף פניו ואמרה שבפניו הכירה אותו שהוא בנה חלילה להרהר שעל האם הי' סומכי' כי אין בעדותה ממש ואפילו הסי' שהגידה שהם בגופו ונמצאו בגופו ואפי' הם ס"מ ביותר יש להסתפק אם מועיל דדוקא לפי' הרמב"ן ורשב"א בסוגי' דיבמות יש להוכיח מדפי' האוקימתא ד' ט"ו אלא דקאמרי סי' לפי' דנשים וע"א במלחמה ומים אין נאמנים משום דמעידים בדדמי פירשו כגון דאמרי סי' שיש להם במקום המוצנע שמחזירים אבידה בכעין זה הוא דסמכינן עלייהו דודאי תו ליכא למיחש לשקרא וכן פי' הרמב"ן במלחמו' ז"ל אלא אמרו דלא כלייהו כלל קסמכינן אלא דרשהו אם רמאי הוא אם לאו כדרך שמחזירים אבידה ולפירושם יש ללמוד דה"ה אמו ונשים השונאים בסי' כה"ג נאמנים וליתר המפרשים אף לזה אין ראיי' ואם כ"ז למסקנת הלכה ודאי דוקא בס"מ ביותר דאל"ה קי"ל סי' דרבנן ואל תחוש ללשון הרמב"ן ורשב"א שמסיימי' כדרך שמחזירים אבידה כי לאו דוקא ור"ל שלא בדרך עדים דמעידים בדדמי כ"א ע"פ הוכחה שיודעים בזה כדרך שמחזירים עתה לפנינו אבידה ואפשר הם מכלל הפוסקים סי' דאוריית' אבל לדידן ודאי אין ללמוד כ"א סי' מובהקי' ביותר. ואני הוספתי לבאר מה שנתקשו במפרשים רבים לפ"ז תיב' לאלתר הנאמר בגמ' ודחקתי עצמי לפרש דאל"ה איכא למיחש לאינשי דלא מעלי שעשו רמי' והגידו להם סי' אלו שראוי בגופם לאחו שהועלו והם ע"י בדדמי משקרו ומעידים בשקר ובנ"ד כיון דלא צמצמו המקו' ביד וברגל אלא אמרה שיש לבנה יאקב אצבע א' עקום בידו א' וגם רושם גדול ברגלו ואפילו באיזה יד ובאיזה רגל לא הגידה לא הוי ס"מ כדאיתא סי' י"ז בב"ש ס"ק ע"ב וע"ד ואי משום שהם ב' סימנים בינונ' יחד כבר מבואר המחלוקו' שם ס"ק ע"ג וכבר העליתי לע"ד כאן יש ס' איסור תורה ויש לפסוק לחומרא ואי משום הידיעה נפלאה שידע לבאר הסיבה מאין באו לו הרושמי' בידו וברגלו כבר הקדמתי שאם לבנו' יסוד על ידיעת דברים הנעלמים ובפרט מהטעם שאבאר ואף אם נאמר שנצרף הידיעה הנפלאה הלזו עם הסי' כדי לעשותו ס"מ ביותר מ"מ אין ע"ז כ"א ע"א שמעיד שנתברר סי' זה בפני ב"ד ומנתינו' הגט ודאי אין ראיי' דאפשר דנעשה ע"פ העדות שהעידו על ההכרה בט"ע ומה שהעיד על יתר הגדו' במה שעבר כבר הקדמתי בל"ז שאין לזה יסוד בסי' י"ד אין בו ממש מטעם המבואר כבר. עדו' ט"ו הוא עד מפי עד כיון שלא נתברר הסי' לפני ב"ד בסימן ט"ז בכל דברי בינש האידנא אין בו ממש מה שבא בתוך קצת סתירה שאינו יודע אם זה שהלך עמו מכאן הוא זה שנאמר עליו מכל עולם מפרעמסלא שאינו כ"א יאקב קאפהאן אחרי שכבר נפסק מב"ד מפורסם לגאון ומופת הדור בתוכם שהאשה מרים אסורה בלי ספק בדרישה וחקירה היטב נעשה ומכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וביתר הדברים אין בו נפקותא בסי' י"ז י"ח כבר סתרתי בסי' י"ט אין נפקות' אחר הפס"ד שבא מפרעמסלא בסי' כ' וכ"א אין נפקותא כ"א להכחיש ההעתק בהזמן וכבר בארתי זה בעדות כ"ב לא מפיו אנו חיין ומעתה כיון שלא מצינו בכל העדות ב' עדים כשרים שיעידו על ס"מ ביותר אף זה לומר אוקי תרי דהיינו המשולחים להדי תרי או ד' בערך המעיד על הכרח ט"ע וליהוו כמאן דליתא ונתירנה ע"י הסי' כיון שאין לנו ב' עדים כשרים ע"ז ומעתה אבאר מלבד מה שהחלטתי מסבר' דלא מצינן דלהוי ידיעה במה שעבר נחשב סי' שא"א להתירה עי"ז אמינא עוד דבנ"ד ודאי ליתא דבל"ז אף אי נימא דבאמת יאקב מפין הי' ראה זה קושי ההבנה הוא מה שנאמר בהסיפור מעשה שלכם שמיד בראשונה כאשר התנכר וכיחש אמר שהוא מק"ק פרעמסלא ושמו יאקב המכונה בעירו בשם יאקאב קאפהאן בה' מנחם מן ולאחר איזה ימים מנתינו' הגט חזר ואמר שהוא כנ"ל ואמר שרוצה לברר דבריו ולהביא כתוב וחתום כנ"ל וכן נעשה א"כ שהוא באמת יאקב מפין וכי אלי' נפל בפומי' להגיד מראשית תחבולה ועצה רעה אשר ימצא להשיג באחריתו ע"פ בד"צ וגאון מפורסם במקום רחוק מאוד וע"כ לומר שידע והכיר מהות ודמות יעקב קאפהאן שבפרעמסלא וידע שאשתו עגונה ממנו ומצפה לגט פטורי' וידע שנדמה לו בדמותו וצלמו עד שיהא יוכל לרמות בו את הב"ד או השלוחי' וידע בו שהוא רשע וישמע לו לעשות תחבולות רעות על ידו וכ"ז לא אפשר להעלות על הדעת בלתי אם שהי' ימים ושנים יחדיו ידובקו בחברת מריעי' וידע בטיבו ומהותו וא"כ י"ל נמי שהוא באמת יאקב קאפהאן אלא שהי' יחד עם יאקב מפין וזה הסיח לו על הדרכים כל הדברים שעבר עליו מיום הולדו כדרך אנשים כאלו שמקיימין אל תרגזו בדרך ומבלי' ימיהם בשיחי' ודברים בטילים ומזה ידע הרבה סיפורי' וגם אפשר יאקב מפין הגיד לו אפשר בכיון כמה הרפתקאו' דעדו עלי' כדי לרמות אשתו ולקלקלה וכאשר נתפס והי' הדבר קשה לו וגם ראה שאפשר לו להשיג ממון ע"י פשר סבר מה לי לצרה זו יותר טוב להמציא נפשי לגרש אשת חבירי וליקח ממון וע"ז מורה עדות דסי' י"ב שהמציא נפשו להגיד סי' כדי שיקח ממון ומעשה שטן הצליח שהי' לו סימנים בגופו וברגלו כמו שהי' ליאקב מפין כ"ז אפשרות בעולם ובר מכל דין אפי' הי' אפשר להתירה ע"פ דין עדיין יש לחוש להתירה מטעם קלא דקמא נשואין דהא אין לך אתחזיק קלא יותר מזה ואופן היתר זה ודאי אינו מספיק ואינו שייך למה דפסקינן מבטלינן קלא וע' סי' מ"ו בר"מ בעובדא שמביא בשם ר"ת במרדכי ומכל הלין טעמי אין בידי בעניותי למצא היתר לעלובה זו אלא ידיננו מי שלבו שלם בדבר. הקטן מאיר פוזנר: