## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 10:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 10:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/10:1)

איתא בש"ע סי' ד' סוף סעיף י"ד. אשה שנתעברה מבעלה סוף סיון וילדה תחלת כסליו אע"פ שאין ביניהם רק חמשה חדשים לא חיישינן לבנה לומר שהיתה מעוברת קודם לכן דהחדשים גורמים והוה לי' בן שבעה. ובהפנים כבר גמגמתי בפסק זה ע"ש שסיימתי לכן לע"ד הרוצה ליסמוך על פסק הרי"מ צ"ע מקודם ליישב קושית העולם (אלא שאז כתבתי לפ"ר ולא בעיון כהאידנא) ובעבור זה כשנשאלתי על עסק כזה ממש. והבעל הי' כהן מה משפט הנער פרקתי עול הוראה זו מעל צווארי והשבתי להשואלים תורה זו לא מפי תצא אלא אלך לדרוש את אלהים מיתר חכמי הדור וכאשר יורו לכם תעשו וכן הוה שערכתי הדברים דלמטה כהווייתן ושלחתי אותם לכבוד הגאון המפורסים מו' טעבלי נר"ו אב"ד ק"ק ליסא. וכ' לכבוד הגאון המפורסים מו' מאיר ברווי נר"ו אב"ד ק"ק פ"ב וזה לשונו. הנה לפ"ר יש לחלק ולומר ע"כ לא מכשרינן אלא לבא בקהל שהוא מידי דרבנן שלו יהא שאינו מן הבעל אינו אלא שתוקי שכשר ד"ת. משא"כ לענין כהונה שהוא עניני דאורייתא וע' בב"ה סימן ג' ס"ק א'. אמנם הא ודאי ליתא שהרי במקורו דהיינו תשובת רי"מ סימן ו' כתוב להדי' והוי בנו לפטור אמו מן החליצה ומן היבום ופשיטא דה"ה לענין כהונה ולפ"ר יש ראי' מלשון הריב"ש סי' תמ"ו ותמ"ז שכתוב דלא תלינן לעולם בזנו' כל שאפשר לתלות בבעלה וכו' ע"ש ואולם אחרי שמבואר במ"מ וב"ש שתי סוגיות ערוכות שבש"ס המורים היפך פסק זה הרשות לנו להרהר אחרי תורת משה רבינו בפסק הלזה ובפרט שהר"מ לא עביד עובדא כלל ע"פ דבריו אלו וממש דרך אגב אמרן ואף החיוב עלינו נמי הוא שלא לישא פנים בהלכה למורינו מאור עינינו משה רבינו זלה"ה בזה כי לא טוב לצדיקים לישא להם פנים בעה"ז וכבודו יסלח לנו ואומר הרי זה ל' הח"מ אשה שנתעברה וכו' היינו כר' יהודה דס"ל בנדה שיפורא גרם אפילו ביולדת לט' מכ"ש דס"ל הכי ביולדת לז' משמע דפסק זה מיוסד על דעתי' דר"י וכן הוא באמת בהרי"מ דמשמעותו אינו אלא דלומד בק"ו לר"י מדס"ל ש"ג ביולדת לט' מכ"ש דס"ל ביולדת לז' דהא לז' יש לו חיות יותר מדחזינן דכע"מ דיולדת למקוטעין ובזה פוסק כר"י וק' הרי איתא ביבמות דף ה' ע"ב עבד רבה תוספאה עובדא באשה שהלך בעלה למדה"י ואשתהי עד תריסר ירחי שתא ואכשרה ומקשה כמאן כרבי וכו' ומשני כיון דאיכא רשב"ג דאמר משתעי כרבים עבד הרי דכיחידאי לא ס"ד דעביד עובדא והוי יותר מסתביר למתלי אפילו בזנות דאשת איש ומכ"ש דאין למיעבד עובדא על פי יחידאי ולתלות בזנות דפנויה והרי הרי"מ גופיה בסי' ט' נסתפיק בזה אם לא הל' ש"מ קסבר ר"י ש"ג משמע ר"י הוא דס"ל הכי ואין הלכה כמותו אלא מפני שלא מצא מי שפליג על ר"י בענין זה דש"ג החליט דמסתמא הלכה כמותו ואני תמה וכי לא ראה להדיא החסידי' ראשונים דשמואל כותייהו סובר חולקים על ר"י דהא כיון דס"ל אף אינה יולדת למקוטעי' מכ"ש דלא ס"ל ש"ג ע"פ פי' תו' ואטו החסידים הראשונים לאו תנאי נינהו וכן הוא ל' הריב"ש סי' תמ"ו וכיון שמבואר דשמואל הכי אית ליה (כלומר כדעת הרמ' ועמודי הגולה ור"ש דיולדת לט' אינה יולדת למקוטעין) משמע דהלכתא כותי' דאית ליה כחסידים ראשונים ורבי' נינהו לגבי ר"י וא"כ דרבים נינהו אנו איך נסמך למיעבד עובד' ע"פ דעתי' דר"י לחוד ובפרט היכי שהרמ' וע"ה ורש"י פסקו להדיא דלא כר"י שהרי הריב"ש מבאר דעתייהו שפסקו אף דאינה למקוטעין ומכ"ש דלא ס"ל ש"ג והראיה שמביא הרי"מ מן האגודה בשני הסימנים הנ"ל דהלכה כר"י לפי הנוסח שמביא בשמו בסי' ו' והוא באמת בל' זה בחידושי אגודה שלפני דמשמע דדעת הגדולים ההמה החליטו ליפסוק כדעת התו' דלא אמרינן אשתהי מדמסיימו דשיפורא גרם ולא הכשירוהו בפשוט ע"י דבר ז' הוא ואשתהי ובודאי ק' כנ"ל גם עלייהו איך סמכו למיעבד עובדא כר"י דלא ככל הפוסקים ותו ק' עלייהו דאם מחליטן כתו' שלא אמרינן אשתהי איך אפשר להם להכשירו ע"י ש"ג הא מדלדעת תו' אין הלכה כרבי ורשב"ג אלא כהת"ק דאמר איזה בן שמנה כל שלא כלו לו חדשיו והברור של' חדשיו אינו סובל אלא לכל הפחות חדשים דידיה משעת עבורו שמנה חדשים מלאים כדדחק לפרש הריב"ש אליבא דהרמב"ן בסי' תמ"ו הרי עכ"פ מוכח דהת"ק ל"ל ש"ג דאל"ה הא בז' חדשים ואיזה ימים נמי משכחת ליה בר ט' וכן הקשה להדיא השואל להריב"ש בסי' תמ"ז והשיב ומה שהקשית למה לא תירצו שמואל דאמר כתנא דאיזה בן שמנה וכו' זה ל"ק דמשנת חסידים מבוארת יותר וא"כ איך אפשר להם ליפסק דאשתהי ל"א וש"ג אמרינן ולדעת תו' ז"ל להלכה נלע"ד אף ש"ג לא אמרו ומה שהב"ש מביא הכא דעת תו' לחולק על הש"ע סי' קנ"ו וכ' אבל בתו' כתבו גם יולדת לט' אמרינן ש"ג כמה תמוהים דבריו דאנה מצא מדמפרשו הכי דעתיה דר"י שפוסקים הכי להלכה ולהכי לע"ד הנוסח שבהרי"מ סי' ט' בשם האגודה נכון יותר כי ז"ל שם מציין ש"ג פירש ר"י לא קי"ל כרבה תוספאה פ' הערל נמצא בתשו' אשה שנתעברה סוף ניסן וילדה תחילת כסלו וכו' והיו מרננין אחר הולד והגדולים הכשירוהו עכ"ל דמשמע מסתמא מטעם אשתהי דלא כהר"י ז"ל אלא כדעת רה"פ ואי משום שמציין ש"ג מה בכך ואין לדחוק דלעולם הנוסח שלפנינו עיקר דע"י ש"ג הוא דהכשירו וסמכו על הרמב"ן שמביא הב"ש סי' קנ"ו שכ' ולהרמב"ן אמרינן ש"ג וכו' וכבר עשה הריב"ש קצת סמוכים לדעתו (אבל ראיה אינה עיין בתו' גיטין ל"ו ד"ה אמר דממ"נ אם מר זוטרא פוסק הלכה מוכח איפכ' ואם הוא מפרש לא נשמ' מזה מניה ומסיים וכיון שדבר זה לא מצאנוהו בתלמוד מבואר וכו' ובנ"ז אפי' נאמר דלא הוי כלו חדשיו אינה צריכה חליצה משם ספק גמור אלא מחומר' דרבנן מעתה הרוצה להקל הנה לו עמוד נכון הרמב"ן וכו' וא"כ י"ל סתמא העובדא דאגודה היה בעיר שישראל וגוים דרו בה כבזמנינו וא"כ אף אם לא היה ולד זה מן הבעל אינו אלא ספק ממזר וע' בב"ש הכא ס"ק נ"ב (ובמה שכתבתי שם) וידוע דס"מ ד"ת כשר וסמכו על שיטת רמב"ן (וזה נראה קצת בדעת הרמ"א ז"ל מדלא ביאר חידוש ד"ז בהלכות יבום) ולפ"ז אין עליהם קושי' מקושי' הגמרא כמאן כיחידאי כי י"ל דידע הש"ס דשם היה עיר מיוחדת לישראל באופן שבלא סברת אשתהי היה ממזר ודאי. חדא דמ"מ קשי' על הרי"מ שפוטר נמי מחליצה ותו הא כבר הוכחתי דלפ"ז דבהיחלט פסקו דל"א אשתהי אף ש"ג מכ"ש דא"א להם ליפסוק ותו כל עיקר העתקת הב"ש בסי' קנ"ו בשם הרמב"ן לע"ד אינה במשפט כי מי יתן ואדע אי' מצא בדעת הרמב"ן יותר אלא דע"י חדשים מקוטעי' מתאבלי' אבל ש"ג דתחילה איו מצא והרי הריב"ש שהמציא דברי הרמב"ן אלו פירשם בל' זה כ' הרמב"ן ואם קים לי שכלו חדשיו כגון שבעל ופירש ונולד לט' בין שלמים בין מקוטעים מתאבל עליו בן יומו עכ"ל נראה שהוא מפרש כלו חדשיו שכלו לו שמנה שהם חדשי גדולו אבל תשיעי חדש הלידה ולא חדש הגדול והריון וכן יפרש כל שלא יצאו לו חדשיו המוזכר בתוספתא שלא עברו חדש הגדול והריון דהיינו ח' ומשמע דס"ל דלא קי"ל כשמואל דאמר יולדת לט' א"י למקוטעין והיינו מדאמר מר זוטרא אפי' למ"ד יולדת לט' וכו' משמע דלא קי"ל הכי וכו' עכ"ל הריב"ש הרי להדיא שמפרשו בשעכ"פ מלאו ח' חדשי העיבור ולא ע"י ש"ג בז' חדשים ואיזה ימים כדכ' הב"ש בשמו מכל הנ"ל נלע"ד עיקר הנוסח שבסי' ט' ועיקר ההיכשר היה על ידי אשתהי ואפשר שצירפו נמי אז דעת ר"י דש"ג באופן דנקיטנא שאין בידינו ראיה מאחד מהראשונים למיעבד עובדא ע"י דעת ר"י לחוד ותו קשה לי ע"פ זה אלו נתייסד על דעת ר"י דווקא אבל שמואל והחסידים דס"ל יולדת לט' א"י למקוטעין ופשיטא דלא ס"ל ש"ג ביולדת לט' ממילא ה"ה דלא ס"ל ש"ע ביולדת לז' א"כ הא הוי פסק זה תרי קולי דסתרי שהרי בהלכות אבל פסק הש"ע דלא כהרמב"ן וכ' ואי קים ליה שכלו חדשיו וכגון שבעל ופירש ונולד חי לט' חדשים גמורים אפי' מת ביום שנולד מתאבלים עליו מבואר הא בפחות מט' גמורים אפי' יום אחד אין מתאבלים והיינו שטת הרמ' ודלא כר"י דאמר ש"ג והכא איך נסמך לקולא ע"י ש"ג: הן אמת שכל דברי מיוסדים על הריב"ש שהחליט שהרמ' וע"ה ורש"י פוסקים דלא כר"י וס"ל יולדת לט' א"י למקוטעין ובעניותי אף דבריו צריכי' לי עיון כי ממה שפירשו ופסקו דכלו חדשיו לא הוה אלא בט' גמורים אין ראי' ותדע הרי הרמ' נמי אינו מבאר דאם בעל ופירש וידעינן שבר ז' הוא ואפי' ע"י ששה חדשים ויום אחד או ימים שפטורה מחליצה וזה כ"ע ס"ל דלמקוטעין ילדה ואדרבא מדהקפיד דוקא על ט' גמורים מבואר הא בר ז' אפי' גמורים לא וא"ל נקיט בר ט' וה"ה בר ז' דאם כן איך שתק מלבאר החידוש דאף ע"י ז' מקוטעין פטורה וא"צ בז' לגמורים א"ו דסובר דכלו חדשיו לא הוי אלא בר ט' גמורים שזה ידעינן שכלה כל יצירו ונפק מנפל משא"כ בר ז' ואפי' גמורי' כמו דלרשב"ג אף בספק בר ט' דהיינו בעל ולא פירש גזרו מספק דילמא נפל הוא כן נמי בעל ופירש והוא בר ז' אפי' גמורים מ"מ יש לספק דתינח אלו ידעינן דתחילת יצירתו היה שיולד לז' הי' מקרי כלו חדשיו אבל מספקינן שמא עיקר יצירתו היה לט' ונולד לז' במקרי הנפלים (ואון מצאתי לדע' זו בילקוט פ' בראשית סי' כ' דאיתא וייצר שתי יצירות יצירה לז' יצירה לט' נוצר לז' או לט' חי לח' אינו חי (ר"ל דלהכי לא נחשב לח' יצירה) נוצר לט' ונולד לז' אינו חי ק"ז לח' והפי' הפשוט דיש ב' יצירות אחת מעיקר' שיולד לז' ואחת מעיקר' שיולד לט' אבל מה שעיקר היצירה להוולד לח' זה נפל מעיקר' הוא ולא מקרי יצירה ושוב אומר כדפסקו הנ"ל נוצר עיקרו להוולד לט' ונולד לז' אינו חי שזה מ"מ נפל הוא ע"י הלידה קודם זמנו וק"ו לח' הגם שראיתי היפה תואר פרשה י"ד סי' ב' סדר הנ"ל דוחה גירסת הילקוט ומבאר הנוסח שלפניו בפי' זר ורחוק בעיני ואחריו החזיק היופי מכלל על אגדות ירושלמי פ' החולץ שהעתיק לשונו אות באות עכ"ז אחרי שאני רואה שאין גרסתו אחת מכוונת עם חבירתה וגם הפי' הפשוט אינו עולה יפה לגירסתם אלא ע"פ דוחק סברת אשתהי וכ"ה ואולי נכון לע"ד יותר גירסה זו) וה"ה לפ"ז נולד לט' מקוטעין ואפילו ע"י ש"ג לר"י י"ל דלא מש"ה ס"ל דזה מקרי כלו לו חדשיו אלא כיון דע"י ש"ג אפשר דתלד בן קיימא שוב מוקמינן האשה בחזקת טהרה ע"י קישויה של חדש הט' אבל מ"מ מודה דאפשר הי' בר ט' גמורים מתחילת יצירתו אלא דאפלי וכשמת אינו פוטר ובאמת מכח זה אני תמה על הרמב"ן ז"ל שפירשו הריב"ש בסי' תמ"ו שהוא מפני שפוסק יולדת לט' יולדת למקוטעין כי מסתביר לע"ד סברתי ברש"י ורמ' נכונה שעכ"ז דיולדת למקוטעין לא פלטינן מספק נפל ויותר קרוב אלי מה שפירש הריב"ש בסי' תמ"ז שאפשר לבעל דין לחלוק ולומר דהרמב"ן מחמיר באבילות (ואפשר ע"פ התוספתא שמביאין התו' ביבמות דף ל"ו ע"ב בד"ה הא לא שהם הספיקות מתאבלים עליהם ולא ניחא לו בדוחק התוספ' ומוקמי לה בידוע שכלו חדשי הגדול והריון והוא בר ט' מקוטעין) וא"כ היה אפשר לדחוק וליישב פסק דס"ל להרי"מ דאף שמואל וחסידים ראשונים לא פליגו על ר"י בסבר' דש"ג וכדמשמע מהירושלמי שמביא אלא מפני הצד שקבלה בידם דיולדת לט' אינה יולדת למקוטעין הוא דפליגו וכן הת"ק דרשב"ג דאמר איזה בן ח' כל שלא כלו לו חדשיו נמי אך מההוא טעמא הוא דפליגי אבל אם היו מודים דאפשר במקוטעין אף ש"ג היו סוברים וא"כ י"ל דסובר נמי דכל הפוסקים רש"י וע"ה והרמ' מודים דפסקינן ע"פ משמעות הסוגיא מדקאמר אפי' למ"ד יולדת לט' אינה וכו' דההלכה כר"י דאף יולדת לט' יולדת למקוטעין ומה שפירשו ופסקו דכלו חדשיו לא הוי אלא בגמורים הוא מטעם הנ"ל וממילא מדלענין ש"ג לא מצינן חולק על ר"י שפיר נמי למיעבד עובדא כותי' וא"ל איך אפשר דקים לן דיולדת לט' יולדת למקוטעין נהי דהסוגיא דהחולץ דחק כריב"ש לבאר שקאי על מ"ד דאינה יולדת למקוטעין ומשום דכ"ע ס"ל דתמתין ג' חדשים מ"מ הא הסוגי' דהמפלת דף כ"ז תופס לעיקר דא"י למקוטעין ומהפך מכח פה שמעתתי' דר' יוחנן אי מש"ה ל"א דבל"ז אנן פסקינן דלא כסוגי' זו כי ע' בתו' שם דלרבה תוספאה ל"צ להפוכי וכבר נפסק בש"ע ע"פ רה"פ כרבה וי"ל דאף לענין מקוטעין פסקינן כר"י וממילא ה"ה לש"ג שהוא לכ"ע ומכ"ש שצודק ההוא פסקא ע"פ דברי הב"ח סי' קנ"ו שתפס הב"ש הכא לעיקר כ' שם אחר שמביא פלוגתת הר"ם ורמב"ן בל' זה וכל זה לענין חליצה אבל לענין אם הולד ממזר (וע"כ ר"ל כ"ז לענין חליצה שאין נ"מ בין נולד לז' בודאי ע"י בעל ופירש לבין נולד לפחות מט' גמורים ע"י בעל ופירש והיינו ע"ד שפירשתי דעת הר"מ שלענין מקרי כלו חדשיו אף בידוע נולד לשבעה לא מהני וא"כ א"י מאין למד לבאר כהריב"ש שהר"מ פוסק דלא כר"י דאטו נימא דט' מקוטעין עדיף לר"י מז' בין מלאים ובין מקוטעין) כגון אשה שנתעבר' תוך סיון וכו' לא חיישינן וכו' דהא ביולדת לז' הכל מודי' לר"י דיולדת למקוטעי' ומשמע דמודים נמי דש"ג דהכל תלוי בחדשי לבנה וחוזר הדין בן ז' לרבנן כבן ט' לר"י כנראה דר"ל ג"כ ע"ד הנ"ל דענין ש"ג כע"מ לר"י זולת בהריון דט' הוא דס"ל דאינו נתלה בשיפורא מן הצד דא"י למקוטעין וממילא ביולדת לז' דלכ"ע יולדת למקוטעין אף ש"ג אמנם כ"ז אפשר אלו לא היה הסוגיות ערוכות לנגדינו שהרי הח"מ מביא קושית העולם והיא קושי' עצומה לדעתי אלא שכ' ובאמת אין זו קושי' דגם הו"ח של ימי נערות ש"ג וד"ח שלמים וב' ימים מב' חדשים הראשון ואחרון נקראים ו"ח של ימי נערות וכ' הב"ש ובסי' ל"ז כתבתי דליתא והיינו שם ס"ק ה' כ' לשון הר"מ ומאחר שהביא סי' התחתון תקרא נערה עד ו"ח גמורים וכ' נשמע ד"ח ואיזה ימים לא מהני ולא כח"מ וכו' וליתא וקושי' של ח"מ בסי' ד' יש ליישב בע"א עכ"ל ומי יתן ואדע ישובו. ואני תמה מה הוצרך לחזור להשיב דברי הח"מ מן הר"מ הא ל' שמואל עצמו אינו מודה אלא לכונת הר"מ שהרי אמר אין בין וכו' אלא ו"ח ואלו לדברי הח"מ לא תמצא מעולם ו"ח שאפי' הביאה סימנים בר"ח ניסן בהגיע ר"ח אלול היא בוגרת. שהרי לדבריו ע"כ לומר דאם ש"ג ההיכרח ליגמר הענין ע"י שיפורא דאל"כ הדר לא מקשה הגמר' מידי דדילמא העיבור ולידה היה ע"י שיפורא והסימנים בגרות אישתהי עד עבור ששה שלמים דאטו נימא מפני שאשה זו פעלה העיבור ולידה ע"י שיפורא מוכרח נמי שכל עניניה ואף הסימנים יתפעלו גבה ע"י שיפורא הא זה ודאי לא מסתביר א"ו לדידי' ש"ג הוא הכרח תמידי וק' כנ"ל ואף אם נדחק בל' שמואל דר"ל אין בין אלא שם ו"ח מ"מ ק' הא הסוגי' דקדו' דף ע"ט דמשני ל"צ דקדיש בההוא יומא דמשלים ששה אינה מורה אלא כדכ' הר"ם דאלו ש"ג בההוא יומא דמתחיל שית מיבעי' לי'. ואולם לשיטת הח"מ שהעמיד פסקא דא אך על דעת ר"י ואם שיטת הריב"ש שתופש הב"ש בסי' קנ"ו וכ' שהר"פ פוסק דלא כר"י ויולדת לט' א"י למקוטעין ולהכי מצריך לכלו חדשיו ט' גמורים א"י מה מקשה מהר"מ על הרי"מ שהרי הר"מ בל"ז פליג ולא ס"ל ש"ג אף בהריון ומה"ת שיסבר הכי גבי סימנים והח"מ אינו בא אלא ליישב דע' הרי"מ דלא ליהוי סתמא דש"ס דלא כותי' וממילא לפ"ז נמי ל"ק מה שהקשתי מל' שמואל וממה דמשני הסוגי' דקדו' ביומא דמשלים שית כי אף תי' זה לשמואל קאי ושמואל לשיטת הח"מ הא ודאי מדס"ל כחסידים אף ש"ג לא ס"ל והוי נמי הו"ח דסימנים גמורים דוקא משא"כ לר"י שסמך הרי"מ עליו אליבי' כ' הח"מ דכמו דש"ג ההריון כן גורם הו"ח דסימנים אבל א"כ הדרה קושייתי הנ"ל לדוכתה דהוה פסק דין דש"ג כיחידאי ר"י במה דשמואל וחסידים פליגו עלי' והר"מ פסק דלא כותי' גבי סימנים להדי' ותו תימ' לי גוף תי' הח"מ מעיקר' שהרי הוכחתי דלתירוצו ע"כ הש"ג הוא הכרח תמידי וא"כ לר"י אי אפשר שתהא מעוברת בפשוט לט' חדשים ע"י שיפורא וזה החוש והנסיון מכחישו אם לא ע"י אשתהי. וא"כ הגדולים שהכשירו ע"י ש"ג כר"י היה להם להכשיר בפשט ע"י אשתהי שהרי גם מר"י מוכח אשתהי ע"י הנסיון ותו דא"כ הא ודאי דלא כפסק רש"י וע"ה ור"מ ול' התוספתא שמביא הריב"ש דמבואר שכלו חדשיו לא הוי עד עבור ט' חדשים גמורים דאל"כ הא מיד ע"י שיפורא דז' ואיזה ימים הוי ידוע שכלו חדשיו ובודאי יש לתמוה איך נעביד עובדא דלא כהלכתא ותו הא הפוסקים נמי השתמשו בסברא זו דש"ג לגבי ווסתות כדאי' בש"ך י"ד סי' ק"ד ס"ק י"ג והרי חזינן כמה נשים הקובעים ווסת ע"י הפלגה לימים ואינם מתפעלים ע"י ימי החדש אם הוא מלא או חסור א"ו דההיא ענין דש"ג אינו ענין הכרחי אף לר"י אלא אפשרות לפעמים עושה התפעלות כהטבע הזמן והדר לא פעל הח"מ בתירוצו מאומה כנ"ל באופן דבהא נחיתנא ובהא סליקנא דקושי' העולם נצבה כמו נד ומורה להיפך מפסק זה וגם הסוגי' דר"ה שמביא הב"ש מבארת ההיפך. ואף שתשו' מהר"י לבית לוי אינה בידי כבר מצאתי ת"ל תשו' הר"י מטראני חלק ב' סימן ט"ו להשייכים לא"ע החליט ליפסוק דלא כהרי"מ ע"פ שתי הסוגיות הנ"ל והמע' בדבריו יראה שאין בדחיות הב"ש ממש מדאף להמסקנה הוצרך התנא להוסיף שנה מעוברת היתה וכ' שם בל' זה ואלו היתה מקודשת היינו פוסלים את הוולדות והיו בחזקת ממזרים ע"ש וגם אף למה שדחקתי לעיל ליישב שיטת רש"י ור"מ שאפשר שמודים להורות ש"ג ומכ"ש גבי יולדת לז' ע"י דברי הב"ח בסי' קנ"ו מ"מ רואה אני רש"י ז"ל פי' בהדי' לר"י גופיה במס' ערובין דף מ"ז דקתני ר"י אומר נשואות יתארסו מיד דהא לא מיעברא משני תוך ג' ואם תלד מתוך תשעה ודאי מראשון דאי מאחרון בן ששה הוא ולא חי הרי להדי' דלא ס"ל אף לר"י דאפשר שתלד אף בששה מלאים ומכ"ש בחמשה ואיזה ימים וכנראה מוכרח לפרש הכי משום דק' לו בשלמא בחליצה ויבום שפיר כיון דבג' ירחי הוכר העובר והאשה מרגשת בעצמה שהיא מעוברת ומה"ת תקלקל את עצמה להתיבם ומכ"ש לחלוץ בחנם אבל בהנשואין סובר דיש שתסתיר עבורה כדי לתלות הולד בשני כדי שיירשנו כדמשני הסוגי' ביבמות ותהא צריכה בדיקה אף אחר ג' חדשים ופירש דשפיר יש הבחנה הן אמת שמש"ה אין לסתור הק"ו שדן הרי"מ לשיטת התו' בדע' ר"י כי באמת בל"ז לדעתי אף שם בנדה רש"י ז"ל אינו מפרש כלל כהתו' אלא מלשונו משמע דש"ג דאמר ר"י לא הוי אלא כעין מליצה על התחלת חדש הט' ולפיכך כ' דקסבר ר"י ש"ג כלומר החדש של ט' גורמת לידת הולד ובתר הכי ציין עוד הפעם ש"ג ופי' המילה שופר וכו' ור"ל דקסבר ר"י ע"ד מליצה כמו שתקיעות חדש גורם כן התחלת ט' לעיבורה עושה בה רושם וגורם לידת הולד שיבאו קשויה כדי לתלות בה הדמי' ותדע שהרי לפני זה כ' ואפילו תחילת החדש הוי מחמת הולד דקסבר יולדת לט' יולדת למקוטעין הרי שלענין שלא יקשה הא הוי קישוי דנפל משני דסובר יולדת למקוטעין. ולענין לתלות הדם בקשוי הלידה תפס הש"ג (ומה שנסתייע הרי"מ מהערוך לפי' התו' אדרבא מדברי הערוך יש מקום גדול למה שמגמגם הרימ"ט בגוף פי' התו' כי לדבריו הא ע"י השיפורא דתחילתו הוי לכל הענינים מיד כל החדש כאלו נגמר ואיך אפשר לצרף סוף החדש בתחילתה והרי הוא כבר כחלף והלך לו) אבל לפ"ז מכ"ש דק' ליבנות יסוד נגד שתי סוגיות ערוכות על פי פי' תו' ז"ל לחוד נגד פי' רש"י והריב"ש סי' תמ"ז לא תפס אלא פירש רש"י והוא צ"ע ומי יתן והי' לעינינו פי' הרשב"א שהיה לעיני הריב"ש בלי ספק לא היינו במבוכה הלזו אף גם גוף הק"ו שדן הרי"מ ליולדת לז' לע"ד יש לסתור חדא שהקרוב אלי שכל ענינים אלו של יולדת לז' ויולדת לט' וש"ג לר"י לפי' התו' אינו אלא הלכה למ"מ ואפשר הוא בכלל אין דנין ק"ו מהלכה ותו מי יבא בסוד אלוה' ואפשר אף לגבי יולדת ט' הש"ג מדעכ"פ היתה מעוברת ז' שלמים משא"כ יולדת לז' אף דיולדת למקוטעין לכ"ע ע"פ הדרשה דקרא מ"מ עכ"פ נשלם העיבור בו' מלאים אבל בה' ירחי ואיזה ימים מן יימר כאשר כבר מסופק בק"ו זה הריב"ש סי' תמ"ז לענין אחר ע"ש אף גם הסיבת שנתן הרי"מ ז"ל ליולדת לז' מפני שיש לו חיות יותר אינו מוכרח וכבר נתנו המחקרים סבות אחרות כמבואר ביפה תואר הנ"ל וכן מהר"ם והטור לע"ד מוכח להיפך שהרי זה לשונם בהלכות מילה מי שנולד בחדש הז' לעיבורו. אם נולד שלם הרי זה ולד של קיימא הרי שדייהו ליכתוב לעבורו. ומ"מ לא הורו לנו חידוש יותר דאם נולד לששה לעבורו והוא בר ז' ע"י ש"ג ולכל הפחות ע"י שערו וצפרניו כמו בנולד לח' שמלין אותו ע"י סברת אשתהי. כן היה להם להורות וליפסוק כר"י דלכל הפחות ע"י שערו וצפרניו אמרינן ש"ג ומלין אותו בשבת א"ו בטוח להם ע"פ שתי סוגיות הש"ס הנ"ל דמחיי לא חי ואינו במציאות ואם הוא חי אין לספוק בו והוא בזנות בחדשים מלאים ופשיטא דמלין אותו וזה א"צ לביאור אף גם מהר"ם סוף פ"א מה' יבום מבואר הכי שהרי כ' ילדה אחר ו"ח משנסתיימה ולד של קיימא ה"ז הולד ספק ופי' הכ"מ ע"י ז' מקוטעין מבואר הא אפילו במשלם שית ודאי מהראשון ולא משני ע"י ש"ג דה"ח ואיזה ימים. וכן מתו' גופייהו ביבמות דף ל"ז ד"ה רוב מבואר הכי מקושייתם מדהקשו (לשיטתם דלא ס"ל אשתהי) כסגנון דידהו שתלד בתר ו"ח ויום אחד או ג'. ולא מקשו בפשוט אף כי תמתין כמה ימים יותר מג"ח ותלד לה' חדשים ואיזה ימים ויהיה ספק אם בן ט' לראשון או בר ז' לאחרון ע"י ש"ג א"ו דמעולם לא ס"ד דתו' ליפסוק ש"ג ביולדת לז' עם מה שפירשתי לעיל פי' רש"י דערובין יש לפרש אף דברי תו' ול"ק מה שהקשה הרב המובא בתשובת הגאון נ"ב נר"ו סוף סימן ס"ט דמה משני תו' לקושייתם ביבמה. ולע"ד לק"מ דאלו מייבום מעיקרא אין קושי' דכיון שלדידה ודאי יש הכרה ואפילו מקודם כלות הג' ח' איזה ימים מסתמא יש לה הכרה כמבואר בב"ח סי' קס"ג תו לא תקלקל את עצמה וכל קושייתם אינה אלא מנשואין כנ"ל שיש חשש שתסתיר עבורה וכן דייקו בלשונם שכתבו אם תנשא מיד ולא אם תתיבם מיד וע"ז שפיר משנו וי"ל דכ"כ לא הי' משתהא הכרת העובר וכו' כלומר הכרה לכל העולם וק"ל. מכל הנ"ל דעתי' העניי' מוחלטת כדעת מהרימ"ט בגוף הפסק (ואולם מה שנאמר שם בהרימ"ט נמי לתי' הרא"ש בלשון זה א"כ היכא דרובא נכרים הו' לי' רוב כשרים אצל הולד וכו' אפילו לא בדקו את אמו אזלינן בתר רובא וכו' אגב שיטפי' אמרינן ועי' בב"ש סי' ד' ס"ק ל"ט ובמה שכתבתי שם) עכ"ל. לכבוד הגאונים הנ"ל.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 10:2
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 10:2](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/10:2)

וזה תשובת הגאון אב"ד דק"ק ליסא


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 10:3
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 10:3](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/10:3)

מכתבו הטהור הגיעוני מאז. והיות ששמעתי מחתנו החריף המופלג מו' יודא נר"ו שאין הדבר נחוץ כ"כ להשיב ושם קץ למועד הזה חג הפסח הבע"ל: ואנא עסיקנא אז בעניני' אחרים הנחתי דברי קדשו עד אז איזה ימים פניתי לדבריו. והנה ראיתי שכונתו רצוי' אך לכוון האמת לדעת מה יעשה ישראל כה ישמרהו האל לנצח לבל יבא לו שום מכשול ותקלה וילך בדרך סלולה לסקל המסילה ויעלה מעלה: אולם חזינא לי' שמיראי הוראה הוא (בזה כיון אל האמת ובפרט במה שהוא נגד ע"ד) שלא לנגוע בקצה איסור ולכן שם אותיותיו גם אלי אבל נפלאתי מאוד הלא יש לנו בזה עמודים נכונים להשען עליהם הן המה הרמב"ן (כבר בררתי שהרמב"ן מעולם לא ס"ד ליפסיק ש"ג) והאגודה בשם הגדולים (כבר הארכתי להוכיח שאין מזה ראי' של כלום) והריב"ש כתב להחכם ולמתלי בזנות ישתקע הדבר (כבר הקדמתי להביא לשונו' הריב"ש לראי' וכתבתי והוכחתי שאין זה אלא בסברת אשתהי דמצא הסוגי' רבים דסבירא לה וכן ל' זה דהריב"ש על סברת אשתהי בנוי' אבל לא על סברת ש"ג לפי' התו' לר"י לחוד והוא פי' ספק אף בדעת ר"י ואף ביולדת לט' ומכ"ש ביולדת לז' כאשר הארכתי) וממש לא הניחו דבר לחדש בזה המה חקרו וחפשו כל מקורי דין זה ועמדו עליהם וידי האחרונים ג"כ משמשו בזה ואחרי שרבינו הגדול הרמ"א אשר מפיו אנו חיים הסכים להלכה כהגדולים על מה ולמה לנו לנטות להרהר אחריו. וכי זו היא פעם אחת בדין אשר נחלקו כמה ראשונים שהרמ"א כמקצתן ואפילו הי' לנו קושי' עצומה מסוגיות ערוכה אשר העבירו הפוסקים עיניהן ומ"מ הכריע הרמ"א כמותן הי' החיוב עלינו לייגע ולמצוא איזה ישוב בכדי שלא לסור מתורת משה בש"ע ומכ"ש בנ"ד אשר אין לנו קושי' מבוררת להיפך כ"א איזה דקדוקים וקפידות ומאן דלא קפיד כו'. ונחזור קצת מה הרעש הזה עליהם אם מפני שפוסק כיחידאה הלא כבר מבואר הריב"ש בשם הרמב"ן מדאמר מר זוטרא אפילו למ"ד כו' משמע דהלכתא דיולדת למקוטעין כו' (השם יודע כי אני א"י מה חידש לי בזה וכבר כתבתי שזה שגיאות הב"ש לייחס להרמב"ן סברה דתו' בש"ג לר"י אשר מעולם לא כיון אליה לא הרמב"ן ומכ"ש הריב"ש כדפירשו וכדייק ל' הרמב"ן גופי' שכ' ואי קים לי בגוי' שכלו לו חדשיו (כל עין בעין יראה דחדשיו לא מתפרש אלא חדשו משעת הריון) כגון שבעל ופירש ונולד לט' בין שלמים בין מקוטעי' וכו'. והא ר"י לפי' התו' בתרתי פליג עם החסידים שהם לא סברו יולדת ט' יולדת למקוטעין ור"י יולדת למקוטעין והם מכ"ש שאינם סוברים ש"ג ור"י אף סבר ש"ג דתחילתן והבט וראה בענין ש"ג נקיט הסוגי' הל' דמשתמע מיני' ודאי דאין הלכ' כר"י כדדייק הרי"מ גופי' מדקאמר ש"מ קסבר ר"י ש"ג ואנן לא ס"ל ואלו במקוטעין נקיט הש"ס לשטת הרמב"ן אפילו למ"ד אינה יולדת למקוטעין ולא נקיט אפי' למ"ד לא אמרינן ש"ג מ"מ ביולדת לז' דכ"ע ש"ג א"ו אף דאפשר דהלכה כר"י במקוטעין אין הלכה כמותו אלא כחסידים בזה דלא אמרינן ש"ג ולהאמוראים הרשות נתונה ליפסוק באיזה מקום כיחידאה ובפרט שאפשר לומר דמסתביר טעמי' מקרא דאקרא לאלהי' עליון ומגרש ירחים (וע' בת"ח למס' עירובין דף ע"ז ד"ה מכלל היחידאה וכיון דחזינן שבש"ס לא קא מקשה על דין דש"ג רק מדשמואל וחסידים דלא ס"ל יולדת למקוטעין ואחרי שמר זוטרא פוסק דלא כשמואל וחסידים והרמב"ן החליט להלכה כמר זוטרא ממילא הלכה כר"י דש"ג כיון דליכא עליו יותר שום קושי' (מעולם לא שמעתי שר"י מחויב לצאת דעת שמואל אלא שמואל מחויב לצאת דעת ר"י אם לא דתנאי אחרינהו כותי' והיינו דתי' הגמר' עלי' דשמואל דכחסידים ס"ל ור"י פליג עלייהו בתרתי וכנ"ל בהג"ה) ולא נמצא חולק כנגדו. ומה שהקשה בספר בית הלל על הרמ"א שהרי הרמ' פוסק כר"י ור"ש נגד ר"י דאמרו ב' שבתות כבר מבאר כרי"מ סי' ט' דבענין ש"ג לא פליגו כ"א בכמה ימים חשוב קישוי סמוך ללידה והתו' כתבו דלר"י דש"ג מועיל שיפורא בתחילת העיבור ולבסוף (כבר השגתי בזה על הב"ש וגם הוכחתי מסוף דבורי דעת תו' עצמם שלא לפסוק בזה כר"י) והשתא בנ"ד לענין ספיק' דאולי הי' בזנות מוטב לצרף כל הסברו' יחד לגודל החזקה אלימתא דבנות ישראל כשירות הן ותולין הבן בבעלה ל"י ש"ג ולא תולין בזנות ואם מהדקדוק שלא מביא הרמ"א דין זה בסי' קנ"ו לא ניתן לדקדק כ"כ שהרי מצינן כמה פעמים שאחרונים כתבו שהרמ"א סמך עצמו על מה שכ' במקום אחר ומכ"ש הכא שכ' ועיין סי' קנ"ו אולי באמת כיון לזה ומ"ש ראיה מאבילות דקי"ל בש"ע דבעינן דוקא כלו חדשיו י"ל דהתם דמיירי שמת תוך ל' וספק נפל הוא ובאבילות מקילינן בספק ולכן אין מתאבלין אם אינו בן ט' גמורים אף דאפשר לומר ש"ג והי' בן קיימא מ"מ מידי ספק לא יצא דילמא לא גרם השיפורא וכמ"ש ג"כ רוכ"ת אבל הכא דהוולד בן קיימא ודאי ואין הספק רק דילמא הוא מזנות בזה ודאי ישתקע הדבר שלא לתלות בזנות ואמרינן ודאי ש"ג ואין ה"נ אלו הי' כה"ג באבילות דהיינו שנשא אשה ובעל ופירש ונולד ה' חדשים שלימים ושני שיפורים כמעשה דהרי"מ והי' חי ל' יום ומת הי' חייב אביו להתאבל כיון דיצא מספק נפל ולזנות לא חיישינן. ומ"ש ששני גמרו' ערוכות כנגדו תמיהני וכי שערי תירוצים ננעלו. ועיין ג"כ בספר בית הלל שמתי' הקושי' מר"ה דלמר זוטרא כו' לא היה צריך למוקמי שהיה שנה מעוברת. ובלא"ה פשוט שהש"ס רוצה לתרץ לכ"ע. וידידינו הרב המובהק מו' טעבלי דיין נר"ו המתיק בשפה ברור יותר דשפיר כתבו התו' דלמסקנא נמי צ"ל דשנה מעוברת הי' שהרי כ"כ בשם הרמב"ן דמר זוטרא דאמר אפילו למ"ד אינה יולדת למקוטעין משמע מל' אפילו דלא ס"ל כהך מ"ד אלא כמ"ד יולדת למקוטעין חזינן דמר זוטרא אשמעינן לפרש אפילו לאותו מ"ד דלית הלכתא כותי'. ושם בר"ה נמי מר זוטרא מתי' לה אפילו למ"ד כו' ולאותו מ"ד דס"ל א"י למקוטעין לא ס"ל ש"ג ולכן שפיר כתבו התו' דע"כ מיירי באמת ששנה מעוברת היה. משא"כ לדידן דס"ל יולדת למקוטעין וממילא ס"ל ש"ג באמת אצ"ל דש"מ הי' (ואני א"י אטו הברייתא דתנא אותה שנה מעוברת היתה נמי לא לדידן מתני' אטו הברייתא בדרך שקלא וטריא נשנית דנימא עליה שבאה לפרש מ"ד דלא כהלכתא) ועל הקושי' מכתו' מיש בגר בקבר נחזיק בתי' הח"מ. ומה שיש לדקדק דמ"מ מאי מקשה הש"ס דילמא לענין העיבור והלידה אהני שפורא והסימני בגרות אשתהי עד עבור ו"ח. יפה אמר הרב מו' טעבלי הנ"ל דלהרמ' דס"ל דלענין בוגרות א"צ סימנים ואחר ו"ח נעשית בוגרת בלי סימנים א"כ לר"י דס"ל ש"ג ודאי דאהני נמי לענין בוגרת בלי סימנים שהרי ע"י השופר הוי ממילא ו"ח. והנני מבאר דבריו יותר דא"ל עכ"פ מאי מקשה הש"ס על רבא דשמא ס"ל לרבא דלענין שתעשה בוגרת נמי בעינן סימנים וא"כ י"ל דלענין בוגרת לא מהני השופר כנ"ל ז"א דבש"ס לא מצינן הכרע אם בעינן ששה חשים וגם סימנים או ו"ח לחוד א"כ להפוסקים דס"ל דלא נאמרו סימני בוגרת כ"א שתעשה בוגרות תוך ו"ח אבל לאחר ו"ח לא בעינן סימנים ולדעתו ליכא שום חולק ע"ז בש"ס ושפיר מקשה הש"ס על רבא א"כ י"ל דהרי"מ יסבור נמי דלא בעינן סימני בגרות אחר ו"ח א"כ שפיר נוכל להחזיק בתי' הח"מ דמאן דס"ל ש"ג גם לענין בוגרת אהני שיפורא (ובעניותי לא הבנתי מה דקאמרו רבנן וכי משום דלא צריכה לסימנים הנראים מש"ה אין הבוגרת עושה שינה בגופה הא ודאי דבמשלם שית נשתנה גופה מנערה לבוגרת כדפירש"י בקדושין דף ד' ופשיטא דנמי י"ל דהשיפורא לא גרם השתנות זה) ומ"ש אחרי שמוכרחי' לומר דר"י ס"ל אשתהי א"כ הוה להו להגדולים שבאגודה להכשיר משום אשתהי ולמה להו לומר משום שפ"ג אפשר לומר דלא אמרינן לר"י אשתהי כ"א שישהה עד משלם חדש זה דהיינו התשיעי או הז' שהרי ש"ג להוליד באותו חדש ואינו משתהה כ"א אותו החדש אבל לא משתהי עד עבור חדש זה דהיינו לתוך השמיני. והיינו דאמר ר"י דיה חדשה. חדשה דייקא הגורם הלידה ועוד אדרבא לכך נקטו הגדולים הכשירן משום ש"ג כיון דס"ל ש"ג למה להו לומר משום אשתהי מה דלא מתרחיש כ"א לפעמים מוטב נקטו כפשוטא ע"י ש"ג שהם גורמי' הלידה וגם איכא נ"מ בטעמן דשפ"ג באם לא יהי' כ"א ה' חדשים וב' ימים דנמי כשר ע"י ש"ג וא"כ למה לן לשבש נוסחאות אשר לפנינו באגודה שכתב שהכשירו הגדולים משום ש"ג סוף דבר הכל נשמע אחרי שהרמ"א פוסק בש"ע כהרי"מ שהיא דעת גדולי הדור שבאגודה והכל בתר רישי' גרירא הוא הרמב"ן והריב"ש כ' בעובדא דידי' יש לו לסמוך מי שרוצה להקל כהרמב"ן (וכבר הבאתי מה שהריב"ש בעצמו מכריז ומודיע שאין לסמוך על הרמב"ן אלא במידי דרבנן ואף בזה כ' להחמיר וכל זה שלא ע"י ש"ג אלא ע"י מקוטעין) ובזנות כ' הריב"ש כו' ישתקע ולא נאמר (זה כ' על גמרו שערו וצפרניו וחי ל' יום דלא תלינן בזנות וג"כ ע"י אשתהי דרבי' ס"ל הכי אבל על דעת יחיד המסופקת הוכחתי מקושי' הגמרא דתלינן אפילו בזנו' דא"א) לכן הנני מחזק את לב רוכ"ת אשר לבו כלב ארי' על מה מתיירא ולמה לן בדקדוקי' כאלו כי בקל נוכל לדחות את הכל ואף אם ישאר איזה דקדוק אין עלינו המלאכה לגמור אחרי שהחליטו הגדולים להכשיר ואף אם דעת כמה גדולים כנגדם הלא קבלנו עלינו דעת הרמ"א כאשר כתוב בתשובת כ"י חלק א"ע סי' ס"ג ח"ו לשנות דברי פה קדוש רמ"א אשר קבלנו ע"ע כל יושבי תבל ארץ ומלואה בפולין לקיים את הוראותיו כתורת משה והעובר כו' ובפרט בדור הזה שכ"א אומר לי נאה להורות אם נבא לדון אחר תורת משה יעשו אגודות אגודות ובפרט בדבר זה על מה להרבות מחלוקת בישראל לפסול לו ולזרעו וז"ז עד עולם ולבא לפומי לא גלי' מה שיש לחוש ע"י זה לתקלה ח"ו. אחרי שנחזיקנו כשתוקי שלא נודע מי הוא אביו חזק ואמץ בתורת משה הרמ"א ולהכשירו מה לי להאריך הלא הכל גלוי לפניו ומעצמו כ' את הכל ויותר ממ"ש יודע שנוכל ליישב הכל לפעמים בריווח ולפעמים כו' והלא אין לנו שום קושי' מכרחת להיפך ובכדי להפיס דעתו בעיקר הקושי' דלא הוה לי' לפסוק כיחידאה י"ל דהנה יש לדקדק במשנה בן ט' ר"י אומר דיה חדשה ובבריי' תני ר"י בשם ר"ט דיה חדשה ויש בו להקל כו' ומ"ט לא נקט במתני' ג"כ ר"י בשם ר"ט וע"כ צ"ל דבדין די' חדשה אמר ר"י גם מעצמו ובדין דיש בו להקל כו' זהו שמע מר"ט עכ"פ בדין ד"ח דש"ג יש לנו דעת ר"י ור"ט א"כ לא הוה לי' כיחידאה ודומה קצת לרבה תוספאה דמשני כיון דאיכא רשב"ג דאמר כרבי כו' עוד אחת נ"ל ע"פ דברי הפוסקים המובא בב"ש סי' ד' ס"ק ל"ט דילמא אזלה איהי לגבי בועל וכל קבוע כמע"מ דמי יע"ש א"כ יש לדון נ"ד לס"ס חדא שמא ש"ג והולד זה מבעלה הוא ואת"ל זנתה מקודם שמא מ"מ זנתה זה כהן ואך דמחמת ספק זה משתקינן אותו מדין כהונה דבעינן זרעו מיוחד אחריו והלא עם רק מדרבנן (היינו בשוודאי היא מכהן כגון שפירש אחד מי' כהנים אבל מעולם לא נשמע דמן התורה א"צ לכל הפחות חזקה לכהונה) כדאמרינן ביבמות דף ק' כי גזרו רבנן בזנות כו' וכיון שאינו רק מדרבנן יצאנו מידי חשש דאוריי' (ומה יענה לענין חליצה) ודאי אית לן לסמוך על הרמ"א. וא"ל דאיכא רוב נגד הס"ס (אני דן שדין ש"ג אינו הלכה ובודאי אינו מהבעל דאלו לספק לע"ד ר"י גופי' לפי' התו' אינו תופסו אלא לספק אלא שאז יש להעמיד האשה בחזקת טהרה או כשרות ואיך עושה ממנו ס"ס לשטתי) דרובן אינן כהנים ז"א דדילמא אזלה איהי לגבי' וכל קבוע כו' ולא הוי כשם אונס חד הוא כמבואר בפוסקים גם ספק אחד מתיר יותר משני דהוי בנו לכל דבר לירשו וכדומה גם אינו פגום. וכבר כתבתי דמידי דרבנן הוא וודאי אית לן לסמוך אפסקן ולהעמידו בחזקת כהונה מה לי להאריך לירא וחכם כמי"ב הכל גלוי לפניו רק הנני באתי לחזקו ולאמצו בכח התירא דעדיף ותורתינו הקדושה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ושלום יהא לו ולתורתו ויראתו כנפשו ונפש דוד הוא הקטן טעבלי מבראד. וכל זה אני כותב לפי השאלה מסתם כשנולד לה' חדשים שלימים ושני שיפורים שלא לזוז מפסק הרמ"א. ולהכשירו לכהונה. ואמנם כמו שאמרו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות כן אפשר לומר בעניני' כאלו אין להורות דבר זה אלא המורה במקום ההוא אולי בעיניו יראה ובאזניו ישמע שמה ע"י חקירה ודרישה היטב שנשמע איזה דברים מכוערים על אשה זו קודם הנשואים והי' אפשר לדמות קצת למ"ש הרמ"א שם בענין שתולין באשתהי יב"ח וכו' עכ"ל הגאון הנ"ל בתר החיתום: וזה תשובת הגאון אב"ד ק"ק פ"ב כתבו הרמה הגיע לידי. ושאלת חכם חצי תשובה. לכן אשיב בקצרה הנה תחלת דברי קדשו הוא בנוי לומר דלית הלכתא כר"י דיחידאי הוא ובהשקפה ראשונה אמרתי לא ידענא מי ומי הוא תנא או אמורא דפליג על ר"י בהא ואומר דשיפורא לאו גרים אי ת"ק דר"י דאמר קשוי הולד הוא מ' יום איך מוכח מהא דסבר שלא נאמר ש"ג ושמואל וחסידי' סברו יולדת לט' אינם יולדת למקוטעין אפילו אם יום אחד חסר מט' חדשים אבל אם נאמר יוולדת למקוטעין דתליא בחדש הט' ולא בימים מודה שמואל דש"ג והשתא יולדת לשבעה דכ"ע סברו יולדת למקוטעין כ"ע מודים דש"ג כך אמרתי בהשקפה ראשונה אח"ז מצאתי (במציאה זו זכיתי בה תחילה) בהרי"מ דכ' בהדי' וגם הב"ח בסוף סי' קנ"ו וכתב כך (הב"ח כ' כן ולא הרי"מ). אכן מה שכתוב שם כ"ז לענין חליצה אין לו הבנה (כבר כתבתי פירושי רק קושית אחרת כתבתי) ואף דרימ"ט כתב כלומר מילתא בטעמא דל"א ביולדת לז' ש"ג משום דמר זוטרא קרא דרש ויהי לתקופות הימים מיעוט תקופות שנים ושתי תקופות המה ו"ח שלימים יש לדחות דמר זוטרא לא הביא ראי' ממנה אלא דאשכחן יולדת לז' יולדת למקוטעין וממילא משמע אי ש"ג א"צ ו"ח שלמים והנה מעשה שהי' כך הי' דיולדת לשתי תקופות וכה"ג כתוב הריב"ש בסימן תמ"ז לשואל לענין ימים ע"ש. (האמת שאף אנכי שגיתי לפ"ר ולא העתקתי בשמו ראי' זו מפני דחיי' זו אמנם עכשיו אני רואה שהיא ראי' שאין עליה תשובה שהרי כ"ע מוכרחים להודות שהדרשה שדורש הגמרא מיעוט ימים שנים היא בדיוק גדול ואפילו לשטת הרי"מ גופי' דאל"כ מנא ידע ההוא יומא דשבעה דצריך ואפילו להריב"ש שדוחה דביום אחד סגי ומעשה שהי' כך הי' היינו משם דלא מסתביר לו שיהא הבדל בין יום אחד לשנים ואמר דעיקר ההקפידה היא על מצות השבע דהיינו יום אחד ומה שנכתב ב' ימים מעשה וכו' (ובאמת אין ל' רש"י ז"ל מורה לפירושי. ולע"ד לא ניתן בכל זה לדון מסברתינו) ואלו למ"ד ש"ג הרי בשתי תקופות יש לכל הפחות ג' ימים יתירים מן חדשי שיפורא ואיך אפשר שבגופא דעובדא יוכתב קרא יתירא דהיינו הימים (כנלע"ד דמזה נפיק הדרשה דמיעוט ימים שנים דאלו הפשטי' דקרא ע' בהרד"ק) אשר ממנו נפק הדרשה דמקצת השבעה מה דבגופי' הי' ללא לצורך וגם הגמרא דנקיט מיעוט תקופת שתים מיעוט ימים שנים כולו לגבי שתי תקופת ללא צורך א"ו או כדכ' הרימ"ט דלא אתי' כר"י דס"ל ש"ג או כדמסתביר לי יותר דאף לפי' תו' בדעת ר"י מעולם לא ס"ד אלא ביולדת לט' אבל ביולדת לז' אף ר"י מודה שבעינן ששה חדשים של שלשים יום ולכה"פ עוד יום אחד והק"ו דהרי"מ ז"ל הוא ק"ו פריצא כנ"ל וזה ברור לע"ד) וא"כ ליכא ראי' לומר דשום תנא או אמורא לא סבר ש"ג וכללא הוא להשוות ולקרב תנאים ואמוראים להדדי וא"כ מצד זה צדקו הרי"מ והרמ"א וגם ב"ש שגג בזה דכ' בסי' ד' וז"ל וע' סי' קנ"ו שם מבואר ביולדת לט' אף לדידן דיולדת למקוטעין מ"מ ל"א ש"ג וכו' אבל בתו' נדה שם ובאגודה כתבו גם יולדת לט' אמרינן ש"ג עכ"ד ובמח"כ טעה דלקמן הוא דעת רשב"ץ דכ' כיון דחזינן נשים שלנו שיולדת תיכף בתחלת ט' אמרינן נשתנה הענין (עיין בהריב"ש סי' תמ"ו שאף בזה אינו מודה) לכן לא כ' ש"ג דהא סבר כהרמ' וב"י דיולדת לט' א"י למקוטעין כשמואל וחסידי'. אך כיון דחזינן שנשים שלנו יולדת למקוטעין אמרינן נשתנה אבל לענין שיפורא לא חזינן שום שנוי מה"ת דהא מדינא אינם יולדת למקוטעין כלל אבל תו' כתבו לר"י דאמר בהדי' יולדת לט' יולדת למקוטעין וג"כ ש"ג וכן אגודה פסק כר"י אבל לפום הלכתא כרמ' דיולדת לט' א"י למקוטעין רק דנשתנה לא אמרינן אלא מה דחזינן וזה ברור (בחנם ביקש מחילה מהב"ש כי העביר עינו על מלות הב"ש הקצרים שכ' ול"ד בזה ליולדת לז' דיולדת למקוטעין וש"ג אבל היולדת לט' יולדת למקוטעין ואין ש"ג כי כל דבריו נכללים בזה דר"ל דלהכי ל"ד דשם אעיקרא דדינא אף א"י למקוטעין. ובמה דנשתנה נשתנה לדידן ולא במה דלא נשתנה דהיינו ש"ג משא"כ יולדת לז' לז' דלכ"ע מעיקרא דדינא אף ביולדת לט' יולדת למקוטעין כר"י ובזה תמהתי כהוגן עליו שמעולם לא פסקו התו' כהאגודה כר"י אלא שמפרשים דעתו וזה ברור) א"כ מצד ש"ג אין לפקפק ומה שק' מסוגי' דר"ה כבר כ' הב"ש למסקנא באמת א"צ לומר שנה מעוברת אף דתו' לא סברו הכי אטו גברא אגברא קא רמית (כבר כתבתי גם אני שהמע' בהרימ"ט יראה שדחי' זו' לאו מידי היא כי הברייתא דתנא אותו השנה מעוברת היתה ודאי ועל כרחך להמסקנה נשנית וזה גופא דדחק להתו') אך הקושי' מכתו' הוא עצום מאוד ומה שתי' הח"מ באמת יש לפקפק הרבה אבל לדידי נרא' דיש לתי' ע"פ תשו' מהרי"ק סי' ק"ג וז"ל שם אע"ג דאין הלכה כרשב"ג בבן ח' התם הוא דאיכא למימר רוב היולדות אינם יולדות לז' אלא לט' אפילו היולדת לז' רובן הולדות בלי שהוי ונמצא הוולדת בני קיימא לח' הוי מיעוטא דמיעוטא דפשיטא דא"ל אדרבא רוב היולדת ולד מעלי' ולדן כלומר בני קיימא שהרי כתבו תו' בפ' החולץ דמיעוט נפלים הוי מיעוט וכו' עיי"ש וכמו כן אנו נאמר דמילתא דלא שכיח הוא דע"י שיפורא יולדת לז' דרוב היולדת אינם יולדת לז' אלא לט' ואפילו היולדת לז' רובן יולדת דוקא בז"ח שלימים ואף היולדת ע"י שיפורא רובן אינן בני קיימ' אלא מפילין ומיעוט נפלים הוי מיעוט דמצוי וא"כ הוי מיעוטא דמיעוטא דיולדת ע"י שיפורא בני קיימא מש"ה דוחק הוא לאוקמי בעיא דרבא במילתא דל"ש כלל כך נ"ל (דברים אלו מותמהים חדא דא"כ הא מעיקרא דדינא מופרך הק"ו שדם הרי"מ ש"ג ליולדת לז' מן יולדת לט' דדילמא ע"כ ל"א ר"י ש"ג אלא ביולדת לט' דהוי חד מיעוט ולא ביולדת לז' דהוי מיעוטא דמיעוטא דלא חייש לי' אפילו ר"מ וכמאן דליתא דמי. ותו אם הגמרא מקשה בפשיטות דלא חי ודחוק לי' למוקי' איבעי' בהכי אנן איך נסמך על דוחק כזה לפטור אשה מן החליצה. ותו דא"כ הא ודאי ר"י גופי' לא הי' מטהר האשה אלו ילדה ולד חי ע"י שיפורא דז' דהא מיעוטא דמיעוטא וכו' ולמיעוטא דמיעוטא לא חייש אפילו ר"מ ע"ש א"ו דאף ר"י מודה דחיישינן דנפל הוא ואין קשוי מטהר בנפלים ואנן נצטרף המיעוטא דמיעוטא לחזקת היתר במקום שחזקת איסור דיבמה לשוק כנגדו) וכיון שזכינו לזה שתרצנו כל הקושיות משה אמת ותורתו אמת. ופה קהילתינו אשתקד אירע מעשה כזה ופסקנו גם כן כרמ"א. ובאמצע הפרק אומרים ואומר שים שלום טוב מאד"ה ומלאי ה"ק מאיר ברבי חפ"ק פ"ב. הנה אנכי עשיתי המוטל עלי ליכתוב מה שמצאתי בעניות דעתי לע' בד"ז ולא עלי המלאכה לגמור והעבור אין עתיד הקב"ה לטהר שבטו של לוי תחלה ולעתיד אנכי על משמרתי אעמודה ואומר שד"ז צ"ע רב למעשה: