## Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit

###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 5:1
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 5:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/5:1)

ס"ה הרב המופלא מו' מרדכי ח"ר חיים חרמ"ש מליסא מ"ץ דק"ק פרידריצע שאלה קטנה וראשונה שבאתה לפני נערה בת טובים הרתה לזנונים וילדה ולד ולא הניקתו מעולם אך תיכף נתנתו למינקת וקרוביה דרשו את הבחור שהיה חשוד על פיה והודה שכמה פעמים זינה עמה והודאה זו בעדים היתה אך אביו ואמו הטו לבבו שימאן מלקחת אותה לו לאשה וטוען אעפ"כ שבא עליה מ"מ גם בפעם הראשון לא מצא לה בתולים כי לפני זה כמה ימים היתה דיימה מעכו"ם. ואחר איזה חדשים נתקשרה עם בחור אחד בשידוך והמורה שהי' לפני כ' התנאי וזמן החתונה הוגבל תוך ששה חדשים וכהיום באו ספרים לכתוב שטנה שתמתין כ"ה חדשים וידברו באיש אלקים במשה ובתורתו מאנו ללכת שכתוב להקל במזנה וכ"ש במופקרת וכ"ש בנ"ד שיש לחוש שינתקו השדוכין ושלא תהיה זאת לבית ישראל לפוקה ולמזכרת עון בפריצותה והנה מן התשובת בנ"ד אינם כעת בידי כ"א שו"ת כ"י ואפילו הב"ש אין בידי ותשו' הנ"ל סי' ע"ג הפליא עצה להתיר נד"ז ע"ת שיסכים הגאון מוהר"ר הירש אב"ד ק"ק ה"ש באופן אם יכופו הב"ד להמזנה לפרנס הולד ותולה ההיתר בסברה חלושה לחלק בין זונה דמעיזה יותר ואינה בושה לבא לב"ד וכ' עוד צד היתר מכח ממ"נ אם האמת כדברי המזנה הרי יש לולד אב למסמס בבצים כמו בגרושה שהתיר ר"ש ואם הוא שקר רק שאחרים זינו עמה הרי היא מופקרת ומותרת מטעם הרמ"א ואני בעניי אשתומם על המראה והרעש הגדול ואמרתי להתיר הנשואין באופן שתשליש להנער שכר מינקת או כדי המסמס ביד ב"ד שתגבה כל שבוע קצבתה בתנאי כפול אם ירצה חסדי ה' כבוד תורת אמ"ו הגאון מחו' ברוך להסכים עמדי. ואציע דברי ויראו לפניו להודיעני דעתו ראשון מדאיתא פ' ד"א ואם היו קטנות או שאין ראוין לילד מחזירן אותו מיד משום דחליף לא שכיח ובמלתא דל"ש לא גזרו רבנן וכן פסקו הרי"ף והרא"ש ועוד פסק שם הרי"ף הלכה כר' יוסי דאשה מזנה מתהפכת וכתב הנ"י שכן כתבו האחרונים ועוד דזנות דאונס ומפתה לא שכיח ועד כאן לא פליג ר"י אלא בזנות גרידא אבל בזנות דעיבור מודה דלא שכיח משום דמהפכת וכו' והאריך בענין זה דל"ש. ותו האריך וצדד להתיר ע"פ המקילים בענינים אלו. וזה מה שהשבתי לכבודו עד אשר שאל מאתי הוראה להיתר תמהני מה צריך בזה לי ולתורתי הלא דבר זה כל השו"ת מלאים עד שהתורה שם בישראל דבר שלח ביעקב הובאו דבריו בבאר היטב היה לו לשאוב מבאר מים חיים ולא מאתי בורו' נשברים ואך אחרי שקרא אלי לומר לא אסור מדבריך בע"כ אעניהו. והנה עיינתי היטב בדבריו וראיתי דעתו נוטה להיתר כדרך המורים הרגילים בכחו דהתיר' דעדיף אם אפש' לכן אף אני אפתח בכחו דהתירא תחילה ואומר כי לפ"ר יש להוכיח שטת הר"ש להתיר גרושה מדדחק הסוגי' לא שכיח טעם בהמתנת ג' חדשים משום הבחנה ולא בפשוט שמא מעוברת היא וקיימה להנקה א"ו דמטעם זה גרושה שרי' ובמתני' קתני לא שנא גרושה וכן יש לדקדק מקושי' הש"ס וליתבעינהו ליורשים ולא ליתבעינה להאב משמע דפשיטא לו דהברייתא לא איירי בגרושה כי סמך בריי' זו על הברייתא דפ' אע"פ שם מבואר דדוקא באלמנה נאמרה ומה דתנא הכא סתם מעוברת ומינקת חבירו היינו נמי אך אלמנה שנקראת מנקת חבירו כיון דמשתעבדה ולא לגרושה כיון דלא משתעבדה. תו יש לדקדק אף לשטת ר"ת ושאלתות דעכ"פ מודה במזנה מל' השאלתות שבר"ן פ' אע"פ דז"ל ואיתתא דפטרה בעלה או דמית בעי לאמתוני עד ימי מניקתה ומדחזינן שפירש הברייתא דלא שנא גרושה ולאפוקי מדעת הר"ש ולא פי' נמי מזנה אף דלא רצה ליסמוך על סתימות ל' מינקת חבירו משמע דמודה במזנה וטעמא נמי אמינא להפריד בינה לגרושה אף דתרווייהו לא משתעבדו מלבד טעם הר"י מינץ שחילק שזאת נכנסה בשעבד קודם הגרושין וזאת לא שבזה אין דעתי נוחא דמה סברה יש לתלות בשעבוד שחלף ועבר לו אלא די"ל דבגרושה מתקיימה תקנתא שאם לא תנשא לא תתעבר אבל זונה שלכל הפחות זינתה פעמים ומשעבר אדם ושינה נעשה לו כהיתר וכמאמרם ז"ל לבסוף היא שכרתו נמצא אף כי לא תנשא קרוב שתתעבר בזנות ואין בעיגונה תקנה ברורה ומוטב שתאכל בשר שחוטה וקצת ראי' נמי מדק' למה לי הטעם דמיעכר חלבה עד דמקשה אי הכי דידי' נמי הא י"ל בפשוט דתיעבר ותולד ויעכב הבעל השני מלהניק הבן מהראשון עם בנו כדאיתא סי' פ' משא"כ בדידי' ודאי לא יעכב והיא סתמא את שניהם תינק אף שאינה חייבת לשטת רה"פ מ"מ סתם אשה מרחמת על בניה כדכתיב גם תנין חלצו שד הניקו גוריהן וכ"ת דא"כ בפחות מכ"ד חודש ליסגי דהא לכל הפחות תתעבר ז' חדשים ז"א הא בהבריי' שחקר עליה לא נזכר שעורא ומדלא משני הכי משמע דהש"ס סובר בפשיטות שזונה אינה ניכללת בשם מינקת חבירו. ואלו לטעם זה ק' דמ"ש זונה הא נמי מתקיימת תקנתא דאף אם תתעבר בזנות הא ודאי דלא יוכל השני לעכב עליה מלהניק הראשון דלא משתעבדא לי' משא"כ כשתנשא ומוכרח לטעם מיעכר חלבה שבזה שפיר ל' לחלק בזונה מטעמי הנ"ל. אמנם כ"ז אפשר ס"ד לולא שהש"ע פסיק ותני ל"ש אלמנה ל"ש גרושה ל"ש זונה ואף הרמ"א לא הביא היש מקילין אלא כדי לסיי' ויש להקל במופקרת וכן הטור פסיק ותנא ל"ש אלמנה ל"ש גרושה. וזה יש לתמוה מאוד על ראש המקילין למעשה בזונה ה"ה הגאון מהרי"מ שהוציא הסכמת הטור כהר"ש מל' הסימנים בפ' אעפ"י ע"י דקדוקי חלושים ולא ע' בספרו במקומו ואף בסימניו פ' החולץ פסק בפי' דלא כהר"ש לכן מוכרח אני לחזור מתחילת מחשבתי וליישב שטת ההלכה הברורה מה שהקשתי למה לא אמר טעם הג"ח כנ"ל י"ל חדא דטעם הבחנה בל"ז מוכרח מגר וגיור'. ותו נלע"ד ברור דתקנה זו שלא ישא מינקת חבירו דינא הוא מעיקרא ומטעם פיסוק חיותי' של תינוק נגעו בי' דלא גרע התינוק שזכה בשדי אמו ממי שזכה בפריסות מצודה כדאיתא במס' ב"ב שאני דגים וכו' דמשם נלמד בח"מ סי' קנ"ו דין מערופי' והכא בהצטרף נמי סכנתא החמירו בתקנתם לגרש אם עבר ונשא וכן מצאתי ת"ל במס' סוטה דף כ"ו כתבו תו' לא ישא וכו' בירושלמי עליו הכתוב אומר אל תשיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבא וזה לא שייך אלא במעוברת ודאי ולא בתוך ג' שעדיין לא זכה העובר כלל והוי כמו בהרחקת נזיקן שפסקינן כר' יוסי זה נוטע בתוך שלו מפני שעדיין אין ההיזק מעותד לפנינו ובזה מרווח מה היה ס"ד דמקשה על המעוברת יותר מעל המינקת די"ל המקשה סבר דאף במעוברת לא שייך תקנת הנקה כ"ז שלא בא הולד לאויר עולם והתירצן חידש דסתם מעוברת וכו' וכבר שייך וק"ל. ותו י"ל דלא אפשר למוקי' הטעם בהכי מפני שדין מינקת לא נזכר במשנה והוי כתלה תניא בדלא תניא. ומה שדקדקתי מהל' דמקשה וליתבעינהו ליורשים כבר מתורץ מדברי מפרשים דעת ר"ת הסוברים דבגרושה יותר שייך אשה בושה מפני שאינה רשאה לעמוד אתו לדין וי"ל המקשן ידע בגרושה התי' תו רציתי לדקדק מל' השאלתות מדלא נקיט זונה וכבר מבואר בצ"ל דיותר מסתביר לאסור זונה מגרושה ודבריו נכונים ומוכרחים בטעמם ע"ש וא"כ א"צ לבארה דבק"ו אתי' מה שדקדקתי מדלא משני הש"ס תקנה דמינקת מפני שהשני יעכב זה לק"מ דאי מש"ה אין היכרח לאסור הנשואין אלא שקודם הנשואין ימחול שלא תכנס בשעבוד זה ושתהא רשאה להניק בן הראשון אף שלא תספיק לשניהם ורשאי הוא בהכי ואינו דומה לסי' קי"ד סעיף ג' כדאיתא בב"ש סי' קי"ב ס"ק ג' ע"ש דלהתם דומה כיון שעדיין לא זכה בשעבודו הבן שאינו בעולם. ומעתה שאין בידי ראי' מה לי ליסמוך על הכרעתי דעתי העני' אחרי שבכל הראשונים לא מצאתי חבר להר"ש ז"ל כמבואר בתו' והרא"ש והמרדכי והרשב"א נמי מזכיר בחידושיו דעת ר"ת באחרונה בד"ה ותתבעינהו על מחלוקת מקצת רבותינו צרפתים ומסיק וכן דעת השאלתות וכן מוכח דעת הרמב"ן ד"ה אלא תמתין מדדחק עצמו מטעם קושי' הנ"ל דלא מסיק טעם הג"ח משום שמא מעוברת היא וג"ח בהמשנה להדי' אף בגרושה א"ו דכשאלתות ס"ל זולת הרשב"א שאחז דרך הר"ש במקצת כמבואר בהה"מ וב"י להתיר גרושה באינו מכירה. ולע"ד משמע כדמפרש התשו' כ"י דבשטת הר"ש זקינו עומד אלא שפירשו דבהכירה מודה וכמו שכתב הב"י שחלילה להעלות על הדעת שבשטת ר"ת אומר (אלא שק"ק לפ"ז שסותר משמעותו הנ"ל שבחדושיו) והראי' שכל ישראל העידו שהשאלתות בשטת ר"ת והרי הוא משוה דין גרושה לאלמנה בלי שום הבדל ועל שתיהן גזר אף במעוברת והרי מעוברת אם שכרה מינקת קודם הוולדו לא גרע מנתנה בנה למינקת שלא הכירה ועל הכל בשוה אוסר גרושה כאלמנה ויראה לע"ד לפרש דברי הרשב"א בתשו' שבב"י כי לע"ד צ"ע שכ' החילוק בין מכירה לא"מ אינו אלא בגרושה ולא באלמנה ועל זה כ' ותדע שהרי תניא נתגרשה אין כופין ליתני נמי נתארמלה וקשה ומה קשה לו דליתני נתארמלה א"כ הא ודאי כופין דהא חייבת היא כבחיי בעלה כדאיתא כתובות דף צ"ו אמר ר"י בר חנינא וכו' א"ו דלשיטתי' כמבואר בב"י ס"ס פ"ה בשם הה"מ בשמו דאשה בחיי בעלה אף בשאמרה איני נזונית חייבה להניק משא"כ נתארמלה מבואר בב"י סי' צ"ה שאפי' היתה מניקה יכולה לומר איני מניקה אלא בשכר ומבואר בח"מ שם שהוא מטעם שאומרת א"נ וא"ע ואף שלפ"ר משמע שם בב"י דדין אשה עם בעלה ואלמנה עם היורשים שוים וא"כ לשטת הרשב"א הנ"ל למה תוכל לפטור עצמה ודין דסי' צ"ה הוא עם הסכמת הרשב"א וע"כ לומר דבאלמנה כע"מ דיכולה לפטור עצמה באמירות א"נ מכל המלאכות והכי דייק ל' המתני' בין למה דתני נזונית או הנזונית דמעשי ידיה כולם תלוים בהמזונות ויראה לע"ד דאלמנה האומרת א"נ לאו דוקא שיכולה לומר איני מניק אלא בשכר דזה דוקא במכירה אבל אינו מכירה אפילו בשכר אינה חייבת או דמשמיענו אפילו בא"מ אם היא רוצה להניק בשכר חייבים ליתן לה השכר משום תקנות התינוק אצל אמו (ודברי הח"מ שבסי' י"ג צ"ע כי סותר מה שכ' סי' צ"ה ומשמע דבסימן י"ג הוא ט"ס וצ"ל והיינו במכירה) ולכן הוקשה לו מ"א דתנא נתגרשה א"כ הא נתארמלה דומי' דנתגרשה דהיינו אומרת א"נ נמי א"כ משא"כ לשטת תו' דאף בחיי בעלה כשאמרה א"נ פטורה מלהניק זולת במכירה ובשכר ומה דקתני בנדרה שלא להניק כופה ומניקתו מבואר בב"ש סי' פ' ס"ק כ' ובריש סי' פ"ב דאיירי בנזונית פשיטא דא"א למתני נתארמלה א"כ דמה עדיפות לנתארמלה מבחיי בעלה וא"כ לשטתו שפיר הוכיח מזה דאלמנה אפילו א"מ אסורה להנשא ולכן הואיל ועכ"פ מעוכבת להנשא אף דיכולה לומר א"נ ופטורה מלהניק מ"מ כיון שמעוכבת מכח זה להנשא לא שייך למתני נתארמלה או נתגרשה א"כ דידוע דאיירי אפילו בלא נדרה כיון שאין דיניהם שוים דאלמנה מעוכבת להנשא וגרושה מותרת וטעם חילוק הדין שביניהם לענין נשואין מוכרח לבאר בתחילתו שגרושה שאני הואיל ויצאה שלא לרצונו ויש לו אב למסמס דהוכחות דין הר"ש זקינו מהתם יליף מדלא נקיט נמי נתארמלה א"כ אבל הטעם א"א לתלות בהכי כדמשמע מיתר המביאים דבריו דאלמנה נשתעבדה וגרושה לא משתעבדה דהא שפיר הקשה הר"ת דאף אלמנה ל"מ מכי אמרה א"נ ומי איכא יותר אינה נזונית מנשאת ולשטה זו הברייתא דלא ישא וכו' אינה מדברת בגרושה אלא שסתמה כפירש הברייתא דכתובות דקתני אלמנ' להדי' ומה שפסק הרשב"א דגרושה מכירה אסורה להנשא זה הוציא מטעמו של דבר מדלא מצא טעם לחלק בין אלמנה לגרושה זולת דבגרושה יש לו אב למסמס. ובמכירה מצינן במתני' דכופין ומניקה בשכר וק' להמבואר בהסוגי' דהאב רשאי לשמש אף במעוברת ומניקה על סמך שימסמס לו הרי נשמע שהמסמס מספיק לחשש סכנה אף במכירה וגם מדנקיט מסמס ולא אמר דידי' שוכר מינקת ש"מ דיהיב טעם אף למכירה א"כ מדוע גרושה המכירה כופין אתה להניק מפני הסכנה ומסמס לו אביו ומה לה בהנקת הילד וכנראה משום קושי' זו פירש הרמ' פי"א מה"ג המסמס הוא רפואות שלא תעכר חלבה וניחא אבל לכל המפרשים הא צ"ע וע"כ דדוקא אשה שהיא עם בעלה די להולד בהמסמס אף במכירה מפני שעכ"פ הוא אצל אמו שגעגועיו עליה משא"כ גרושה המכירה היכי ליעביד יתן דמי המסמס לה והיא תמסמסו בזה אין תקנה להתינוק דלפעמים המעות יאבדו. ומכ"ש אם יתן מדי שבוע בשבוע דיש לחוש אשה בושה כו' ובשלמא אינו מכירה תאמר מה לי בטיפול קמהו אתה ומסמס לו משא"כ במכירה דסתם תינוק המכיר באמו בהפרדו יש לו געגועין עליה ויש סכנה ולכן כופה ומניקה בשכר ומשם למד דזקנו מודה דאף גרושה מכירה אסורה להנשא אחרי שעיקר טעם הגרושה היינו מדיש לו אב למסמס וזה אינו מספיק במכירה הנ"ל. אבל הבריי' דלא ישא לא איירי מגרושה דאיך אפשר דמתרווייהו איירי ואין דיניהם שוים שזו אפי' במעוברת ואינו מכירה וזו דוקא במכירה אלא שסובר שדין מכירה בין באלמנה ובין בגרושה ממילא נלמד מגרושה המכירה שכופין אותה ואלו תנשא א"א בכפיה אם תעכר חלבה והחולקים על הר"ש אינם מוכרחים להשגיח על הראי' מדלא קתני נתארמלה א"כ כי כבר מיושב לשטת ר"ת דאף בחיי בעלה אם אומרת א"נ פטורה מלהניק והטעם שאין לחלק בין אלמנה לגרושה כבר מבואר היטב בהרא"ש פ' החולץ ובתשו' צ"צ. ולא נעלם מאתי דלפירושי לתשו' הרשב"א אין ל' הה"מ נוטה במה שכתב על פסק ר"ת ושאלתות ורמ' ולזה הסכים הרשב"א ומ"מ כן נלע"ד שזה האמת בל' הרשב"א בהתשו' (ואולי כיון הה"מ לדבריו בהחידושי') והפי' הזה בכונת הר"ש ע"פ תשו' הרשב"א דאך הראי' לדינו מביא מדקתני נתגרש' א"כ ולא לטעם שאינה משועבדת דבאמת אלמנה נמי אינה משועבדת אם אמרה א"נ והטעם משום דיכולה לומר להאב מסמס אתה הכי משמע מהרא"ש פ' אעפ"י נהי דבהחולץ מעתיק ל' הר"ש דמה דקתני נתגרשה א"כ לטעם עד שע"י זה מעתיק נמי קושי' תו' ועוד אלמנה נמי מ"מ בפ' אעפ"י מעתיק ממש ל' הר"ש, כדהבנתי ע"פ תשו' הרשב"א דנתגרשה א"כ מביא לראי' והטעם יהיב שאין עליה להניק הואיל ובעלה קיים ויש לו מי למסמס אבל מסיים מה דבאמת ההיכרח לידחוק דא"כ אף אלמנה אינו מכירה תנשא והיורשים ימסמסו לזה תי' מ"מ כיון שאין לו אב עשו לו תקנה דהיינו שלא תנשא כדי שמכח זה ממילא תניקיהו כדפירשו הצ"צ ודלא כהרי"מ ולכן לא העתיק הועוד שהקשו התו' ולפ"ז שאף להר"ש אין הטעם נתלה בשעבודה אלא במה שיש לו אב בודאי אין מקום כלל לדמות זונה אליה א"ו לאלמנה דמי' וגרוע מינה שאין לו אפי' יורשים לתבוע מהן המסמס וגרעה נמי אף מגרושה המכירה שיש לו עכ"פ אב ויפה כ' הנ"י ומניקה המזנה יש מ"ש שלד"ה צריכה להמתין דכסיפה למתבעה אלא שלמה שלומד טעם הר"ש שמוכרח לומר דגרושה לא כסיפא נמצא בזונה דודאי כסיפא לכ"ע. אפי' בזונה שהודה הבועל לא מהני מה שיש לו אב משא"כ לטעמא דדי בפי' הר"ש דמודה שגרושה כסיפא אלא טעמו שיכולה לומר הילך הולד ומסמס אתה א"כ במודה בהודאה גמורה אפשר דלגרושה דמי' וכבר העיד הב"י בספרו שבגרושה אינו מוחה למי שמורה כהרשב"א. משא"כ בנ"ד שאינו מודה בל"ס צדקו דברי הצ"צ והשב יעקב שאין מקום להקל כי על דברי תשו' מהרי"מ אין ליבנו' יסוד כ"א במופקרת וכולי האי ואולי כאשר אבאר. אבל ביתר דבריו הלא ראינו שלא עיין אף בהטור ולא ראה דברי הנ"י והגהות מרדכי כמבואר בצ"צ (שוב ראיתי שב"ה סי' צ"ה מביא פלוגתא באלמנה אינה נזוני' והילד אין מכירה אם חייבה להניק בשכר ואותן הספרים אינם בידי ונלע"ד דכונת הה"מ שמביא בשם הרשב"א דינא דאלמנה שבש"ע סי' י"ג ובסי' צ"ה בב"י וש"ע משמע דבשכר מחויבת אף בא"מ מדסתם ולא חילק וה"נ משמע ל' הרשב"א שמביא הה"מ פי"א מה"ג מביאו הב"י סי' י"ג שכתב ומיהו בגרושה דוקא וכו' דהא אי בעיא לא תניק כלל ואפי' בשכר וק' על ל' זה דהא אלמנה א"נ נמי הכי דינה ומ"מ אסורה להנשא ומטעם כיון דל"ל אב עשו לו תקנה שתניקו האם כדמפרש הרא"ש באעפ"י דעת הר"ש (אלא) למד מזה דמכ"ש דבכלל התקנה שמחויבת להניקו אפי' בלא שעבד דהיינו א"נ עכ"פ בשכר דאל"ה לא הועילו בתקנתם שאסורה להנשא מ"מ תאמר איני נזוני' ואיני מניק וכן הבין הרי"מ כוונת הרא"ש אלא שכ' שלא מצא מי שמביא תקנה זו ולע"ד הרשב"א והה"מ כיונו לתקנה זו ולזה כיון נמי הרשב"א בתשו' שבב"י סי' י"ג הנ"ל שהכריח שאלמנה אפי' א"מ אסורה להנשא מדלא קתני נמי נתארמלה א"כ דהיינו כמבואר לעיל לשטתו שהיא חלוק מבחיי בעלה בשאומרה א"נ. ור"ל דאלא ש"מ דאפילו בא"מ אסורה וממילא נשמע מזה דאפילו א"מ חייבה להניק בשכר עכ"פ אפי' בא"נ משא"כ גרושה דאפי' בשכר א"צ ולכן לא תקנו אלא נתגרשה א"כ משא"כ אלמנה דכופין עכ"פ בשכר וטעם החילוק שלזה יש אב ולזה לא. ובזה א"צ לדחוקי לעיל בהרשב"א דלהכי לא תנן נתארמלה הואיל ומעוכבה בנשואין אלא אפי' בהנקה יש חילוק. אמנם לשטת ר"ת דגרושה ואלמנה בתקנת נשואים שוים וע"כ לדעתם דשפיר הועילו בתקנתם שלא תנשא גרושה אפילו א"מ שאז ממילא תניק בלא שעבוד ובלא כפיה כמבואר בהרא"ש פ' החולץ א"כ אין לנו שום רמז לחייב אלמנה א"נ וא"מ אפילו בשכר. ודקדק הרשב"א מדלא קאמר נתארמלה אין כופין כבר מבואר דלשטת תו' לק"מ כיון דלדידהו הבריי' בנזוני' איירי נמצא אפשר דין אלמנה א"נ ואינו מכירה אם חייבת להניק' בשכר תלוי במחלוקת הרא"ש ור"ת (וצ"ע בגוף ספרי תשו' המובאים) ומה שצידד רמכ"ת להקל במזנה מטעם מילתא דל"ש אמת שדברים הללו נזכרים ונעשים סניף להיתר בתשו' רי"מ שכ' זה לחילוק כפי הבנתו בהרא"ש שהחכמים עשו תקנה לאלמנה שהתא חייבת להניק בנה וע' צ"צ שכהוגן תפס עליו ויש לתמוה אף עליו למה לא אמר דבריו מיד על עיקר התקנה שלא ישא מינקת חבירו דבלא שכיח לא תקנו ובודאי יש לתמוה אם כן על כל הפוסקים שלא הרגיש בזה אמנם אחרי עיוני במקצת מקומות דאיירי ממלתא דל"ש לא גזרו או לא תקנו. רואה אני די"ל דוקא כמו במקום שהביא מכ"ת גיטן מלתא דל"ש לא תקנו זמן שפיר שלא התעוררו לעשות תקנה בלא שכיח וכן ביצה דף י"ח טומאה בי"ט ל"ש מבואר דבכלי שנטמא בי"ט אין בו משום גזירה דרבה אלא דגזרו י"ט אטו שבת. והקשה דליגזרו גזירה חדשה נטמא בי"ט אטו עי"ט וג"ח לא רצו ליגזרו בדל"ש וכן כלי שנטמ' בולד הטומאה היכי משכחת לה כו' ופירש"י א"נ וכו' והוי לא שכיח נמי בארו התו' דבולד טומאה לא שייך שמא יעבורנה אלא דנגזר ולד אטו אב זה לא גזרינן בל"ש וכן ריש ביצה ביצים גמורים וכו' נמי כה"ג דליגזרו חדש אטו הנך דמתילדן. משא"כ בנ"ד איך יש לומר אחרי שהוכרחו לעשות תקנה לולדות השכיחים איך יפקיעו מתקנתם ולדות הבאים ע"י לא שכוח אפשר אלו הי' במציאות לקתן ביחוד ולדות דזנות לא היו מחדשים בעבורם תקנה משא"כ כשהם בתוך הבאים בשכיח דהא סוף סוף בנים הצריכים תקנה בעולם שכיחי ויוכל להיות נמי אחרי דתקנה זו מכח לתא דסכנה נגעו בה והוי פקוח נפש שאין הולכין אחר הרוב אף להם לבד היו נזקקין לתקנה ובפרט למה שהעלתי דעיקרא דינא הוא מדזכה התינוק בשדי אמו ודאי דלא שייך בזה לחלק מדעתינו משום ל"ש ותדע עוד דמי לנו ל"ש יותר מאיילונית דגזר עליה ר"מ בג"ח הבחנה אטו שאר נשים וא"ל ר"מ לשיטתי' דחייש למיעוט דהא לא קי"ל הכי ומ"מ באיילונית קי"ל כותי' ולהנ"ל לק"מ דכיון שהוצרכו ליגזר ביתר הנשים שאין בהם משום הבחנה כרדופה ואינך דשכיחי אטו נשים דשייך בהו הבחנה לא הפקיעו בגזירתם אף איילונית דכולה חדא גזירה. ואל תשיבני מדברי הנ"י סוף פ' ד"א שמסיים ועוד דזנות דאונס ל"ש כי לע"ד הכי פירושו תחילה כ' שאין בהם משום חשש הבחנה ומשום דלא חיישינן שמא לא נתהפכה יפה ושוב כתוב ל' הרי"ף עצמו ואי אמרת משום דקתני וכו' הנהו כולהו לא שייך בהו לא אנוסה ומפותה ור"ל שבזה הם חלוקים דלא שייך גבייהו היפך כמו דשייך באנוסה והוקשה להנ"י דמה בכך הא הם בלא טעם ההיפך ליכא בהו משום הבחנה ומ"מ אסורים משום הגזירה ומוכרח לבוא לועוד ואינו תי' בפ"ע אלא תי' לדברי הרי"ף ז"ל ור"ל דבשלמא הנך כולהו שם נשואו' חדא עלייהו ועם הנשואו' שיש בהו משום הבחנה וגזרו על כל הנשואות ואפילו איילונית דל"ש בצורף נשואות דשכיחו אטו נשואות דיש בהו הבחנה משא"כ זונות שבהם טעם בפ"ע דליכא בהו משום הבחנה דהיינו ההיפך והיו מוכרחים ליגזרו זונות אטו נשואות וזה שם גזירה בפ"ע וליכא למימר עלייהו כולה חדא גזירה ואפשר נמי דעת הרי"ף פשוט דדוקא נשואות אטו נשואות יש ליגזור ולא זונות אטו נשואות והנ"י הוסיף הועוד לתי' בפ"ע ובסגנון הנ"ל וכה"ג חילוף דנשואי טעות הן אינו נכללים בגזירות סתם נשואות ושייך בהו לומר מלתא דל"ש ל"ג. האמנם שבמס' ב"מ והוא בח"מ סי' ק"ץ מצינן דבעניני מו"מ דל"ש מעות קונות ולא חיישינן לשמא יאמר וכו' אף דשייך גבייהו עצמות טעם התקנה מ"מ ל"ק חדא איסורא מממונא לא ילפינן. ותו בלא כל זה אין לדמות גזירות חכמים כדי לחדש מדעתינו לומר דל"ג בלא שכיח (ובעניותינו בעינינו רואים בכל יום שהוא מלתא דל"ש המצוי) והעד בחלוף נשואי גדולה דשייך בהו הבחנה גזרו ולא חיישו לחלוף דלא שכיח והיינו משום דשייך גבייהו גוף החשש דהבחנה וידוע דתקנות מינקת חבירו מדמה הגמרא לתקנות הבחנה כמבואר בהריב"ש לכן הברור לע"ד שאין לבא על זונה מצד ל"ש. (אח"ז ראיתי בתשובת ח"צ סי' ס"א חוקר בפרט זה וע"ש. ולע"ד בעניותינו א"א לבא עד תכליתו כי לב חכמים אין חקר וע' נמי פסקי מהרא"י ס"ס רס"ז) ואם נבא להקל בזונה מטעם סברתי הנ"ל דלא מתקיימה התקנה לגבה משום דלבסוף היא שכרתו וע"ד תשובת הר"ן שבב"י בשפסקה ג"ח בחיי בעלה חלילה לסמוך על סברתינו מחודשת בלי ראי' מראשונים וגם יש לסותרה חדא אם היא חשודה כ"י מי חשודים ועם עכו"ם אפשר אף לדידה חמור להיותו דאינו דומה כלל דהא חזינן דשדנן האיסור על הנושא כדקתני לא ישא והטעם הברור משום דינא וסכנתא שלא יהא הוא המסבב פסיק חיותי' וסכנה וא"כ מה בכך שאפשר מבלעדו יבא מ"מ עליו מוטל שלא יהא הוא המסבב. משא"כ בנדון הר"ן שאינו גורם שום היזק כי הזיקו כבר נעשה וק"ל. ובכן בודאי אין מקום להקל יותר אלא במופקרת ע"פ הכרעת הרמ"א ז"ל והחיוב לחקור מי הנכנסת בסוג זה. וראיתי בתשו' כ"י כ' בל' זה גם הצ"צ מסיק אם קלקלה פעמים דין מופקרת יש לה אף דלא שכיחי פריצי הדור וגם מענשים המזנה ואמר שם בנ"ד של' שזינתה רק פעם אחד ע"ש ולפ"ז שפיר דברינו אם לא זינתה רק עם זה אז יש לה ממי ליגבו' (ר"ל בנ"ד שהודה בהודאה גמורה) ואם זינתה עם אחרים דין מופקרת לה לדבריו מוכרח דאילו ידעינן שנבעלת לשני בני אדם דין מופקרת לה וזה סברה בלא עיקר דמנ"ל הא ועיינתי בצ"צ וז"ל ומשם כך לא כ' רמ"א שיש להקל אלא במופקרת שקלקלה כבר כמה פעמים והיינו משום דאע"ג דהאידנא לא שכיחי פריצי הדור מ"מ פרצה קראה לגנב ויש לחוש שיהיו נכשלים בה דומי' דעובדא דהרי"מ אע"ג שהיא לא היתה מופקרת שהרי הפריצה בה כמה פעמים ולא שמעה להם אפ"ה חש לקלקל כיון שהיו שם פריצים ה"ה נמי בהיפך היכי דליכא פריצים אם היא מופקרת חיישינן שמא תגרם להכשל בה אבל כשהיא אינה מופקרת אלא שנכשלה פעם אחת וגם ליכא פריצים ודאי דאין לדמות עכ"ל ולא רישא סיפא תחילה כתוב אלא במופקרת שקלקלה כמה פעמים ולבסוף מסיים אבל וכו' שנכשלה פעם אחת דמשמע הא ב' פעמים היא מופקרת וא"צ כונה פעמים. לכן לע"ד ליכא למשמע מיני' וז"ל הד"מ ועיקר טעמו כי היתה מופקרת ונכשלים בה רבים לכן התירה לינשא ובעלה שומרה והמע' ברי"מ עצמו יראה להדי' כדכתוב הצ"צ שאשה זו עדיין לא היתה מופקרת וע"כ אחרי שהד"מ והצ"צ הסכימו שזה עיקר טעם התירו ע"כ שסמך על מה שכותב הרי"מ בסוף וכ"ש הך דניתוסיף עלה פריצים וחיסרון מזונות והן הן המעבירן האדם ע"ד קונו ודן אותה ע"ש סופה שמסתמא תתרצה להיות מופקרת לכל וכיון שהיו שם פריצים נמצא יהיו נכשלים בה ומשם למד הרמ"א ז"ל שמכ"ש אם כבר היא מופקרת לכל ור"ל לע"ד היפקר כשמו לכל ולע"ד לכל הפחות אם אין מבורר שהיא מופקרת לכל צריכה שתתחזק לנבעלת לג' ב"א מישראל והם עדיין באותה העיר שאז ודאי יש לחוש שיחזרו אותן ג' לקלקולם ואז יש לדמות לדמיון הרי"מ שהרי דבריו נובעי' ממסכת גיטן דף ל"ח והתוספת בדף מ"א ע"ב ד"ה כופין כתבו וחצי' שפחה וכו' אע"ג דהם פושעים כיון שהיתה מחזרת אחריהן ומשדלתו לזנות חשיבי כאונסי' ועוד דמצוה דרבים שאני וכן מסקו נמי במס' שבת ועובדא דהרי"מ תרווייהו הוו דרבים מחזירים אחריה והיא היתה מחוסר מזונו' ויש לחוש לקלקולה ורשאין לומר להנושא חטא בשביל שתזכה היא ולא תקלקל באונס ואף מצוה דרבים של הפריצים הי' ושפיר דימה וידוע דאין רבים פחות משלשה כדאיתא מס' גיטן דף מ"ו נמצא בחפצינו להשתמש בהיתר זה ההכרח לעמוד על הענין שיהא שייך בו לכל הפחות אחד מתירוצי תו' או שיכשל בה אדם באונס ע"י שהיא תחזיר אחריו וזה שייך במופקרת לכל שאין צריכה לא אונס ולא פתוי וכבר הגיעה לסופה שהיא שוכרתו או שיש לחוש שיכשלו בה לכה"פ ג' אפילו בלא אונס דהיינו רבים וזה יש לחוש בקילקלה עם ג' והם עדיין במקומה ויש חשש שיחזרו ויפתה אותה וביותר שבל' תו' דשבת משמע דתרווייהו צריכי אנוסין ורבים הן אמת שבר"ן מס' גיטן נראה דאינו גורס אלא מצוה שאני וכן הגירסה לפנינו אבל לדברי הר"ן מעיקרא אין ראי' להרי"מ ע"ש ודוק. ובלא כל הנ"ל לולא שאינו כדאי לחלוק על הגאון מהרי"מ ובפרט שרבינו משה תמך ידו עליו הי' נלע"ד דאין ללמוד כלל מעובדת דהשולח דע"כ לא אמרינן אלא לעבור עבירה שבין אדם למקום דומי' דשחרור אבל עבירה שבין אדם לחבירו כנדון זה שהחכמים שקדו על תקנות התינוק שלא יאבד מה שזכה(*) ויסתכן יותר יש לדמותו להמבואר בי"ד סי' קנ"ז עכו"ם שאמרו תנו לנו אחד ונהרגנו שאינם רשאים להציל עצמם במסירתו ומכ"ש שלא להציל אחרים מן החטא בגרמתו לאחר פיסוק חיותי' וסכנת מיתה וגם ידוע דחמירא סכנתא מאיסורא (שוב מצאתי פה בתשו' דבר שמואל סי' פ"ב כ' שמהר"י קארו בתשובותיו דף כ"ט חולק על פסק רי"מ וצ"ע שם כי הספר אין אתי) אלא דבעובדא דהרי"מ יש לי ללמד זכות כדמסיים שעת הדחק שאני ולפי משמעות הענין ראה שאף אם לא תנשא יהי' הולד בסכנה עכ"פ מי שבא להקל מטעם מופקרת צריך ישוב דעת הרבה ולהמליך עם ב"ד של שלשה כדעבד הגאון מהרי"מ ושוב אם נראה להם לפי צורך השעה להתיר רשאים אבל מן הסתם חלילה להקל ואי משום פירוד השדוך מה לנו בכך הא אפילו נשאת תצא. ומעתה החיוב עלי להוציאו מדעתו על הסדר פתח בהיתר מטעם לא שכיח.


###### Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 5:2
[Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Tzal'ot HaBayit 5:2](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Meir%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Even%20HaEzer/s/Tzal%27ot%20HaBayit/r/5:2)

ומדחזינן שאפי' הגאון מו' מרדכי טורמשא שבהג"מ שכל כונתו הי' להתיר לא השתמש בזה ומכ"ש כל החכמים שלא הודו לו וכן הנ"י ומהרי"ו והד"מ ש"מ כדחלקתי כנ"ל ואף שהגאון רי"מ הזכירו כבר כתבתי שכבודו במקומו מונח ובעני' זה לא ע' כל הצורך ואני דן אותו לכף זכות שהאהבה למצוא היתר לדוחק הענין שהי' צריך לו היא קלקלה השורה שוב כתב שדין מזנה לא נזכר בש"ס אף גרושה לא נזכר ובמקום שנזכר גרושה להסכמת כה"פ נזכר אף זונה ומכח סברתו החזקה לו במלתא דל"ש שינה כונת הנ"י לפרשו בדרך רחוק שאף ר"ת לא אמר גרושה אלא במכירה וכבר מלתי אמורה שזה לא ס"ד והעד הנאמן שנכתב על דבריו וכ"כ השאלתות. אלא מפני שהי' מקובל אך בידו הפלוגתא וסבר הועוד שהביא בשם הר"ש הוא טעם להדין שהאיסור הנשואין נתלה בהשעבוד לכן פי' דברי ר"ת נמי אך ע"ד זה דמפני שבגרושה יש לו עליה עכ"פ שעבוד במכירה לכן אף היא אפי' בא"מ בכלל האיסור וכן הבינו נמי הגה"מ דהחולץ וכן הר"ב ר"מ טורמשא ולכן הי' רוצה לדון דר"ת מודה בזונה הואיל דלא שייך גבה שום שעבוד וחכמי דורו השיבו לו לדרכו שמשועבדת נמי להב"ד ואולם אנו ת"ל זכינו לדברי הרא"ש פ' אעפ"י ולתשובת הרשב"א שבב"י משם אני לומד עיקר כונת הגאונים שטעם האיסור אינו נתלה כלל בהשעבד וכדמסיי' הג"מ דהא אלמנה נמי אם אמרה וכו' ואפי' להר"ש ומה שאמר הר"ש כדקתני נתגרשה וכו' זה אך הראי' לדינו ואזיל בשטת הרשב"א והר"ן באשה בחיי בעלה שיכולה להפקיע עצמה מהנקה כשאומרת א"נ וטעם דינו הכל כהנ"ל יע"ש היטב ובזה סרו כל צדדי היתר שכ' והעיקר כמסקנת הצ"צ ושב יעקב ואין לזוז מדבריהן (ומטעם הנ"ל נלע"ד וכו' על דברי הש"ג פ' החולץ השמטתי פה כי כבר מועתק בפנים סי' י"ג וע"ש) דברי מתו' הק' מאיר פוזנר: