## Beit Yosef, Choshen Mishpat

###### Beit Yosef, Choshen Mishpat 10:1:1
[Beit Yosef, Choshen Mishpat 10:1:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Choshen%20Mishpat/r/10:1:1)

צריך הדיין להיות מתון בדין שלא יפסיקנו עד שיחמיצנו כולי בריש מסכת אבות תנן הוו מתונים בדין ובפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לה.) אשרו חמוץ אשרי דיין שמחמיץ את דינו ופי' רש"י שמשהא את דינו ומלינו כדי להוציאו לאמתו ומ"ש ויהיה ברור לו כשמש בפרק קמא דסנהדרין (ז.) דרש רבי יאשיה מאי דכתיב דינו לבקר משפט וכי בבקר דנין וכל היום אין דנין אלא אם ברור לך כבקר אמרהו ואם לאו אל תאמרהו. ומ"ש כמ"ש אסף כי יתחמץ לבבי וכו' (תהילים ע״ג:כ״א):


###### Beit Yosef, Choshen Mishpat 10:2:1
[Beit Yosef, Choshen Mishpat 10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Choshen%20Mishpat/r/10:2:1)

והגס לבו בהוראה וקופץ ופוסק הדין קודם שיחקרנו היטב וכו' הרי זה שוטה רשע וגס רוח משנה פ"ד דמסכת אבות:


###### Beit Yosef, Choshen Mishpat 10:3:1
[Beit Yosef, Choshen Mishpat 10:3:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Choshen%20Mishpat/r/10:3:1)

וכל מי שבא לידו דין ומדמהו לדין אחר שבא לידו כבר ופסקו וכו' ביבמות פרק ב"ש (יבמות קט.) רעה אחר רעה תבא לתוקע עצמו לדבר הלכה ומפ' דהיינו דיינא דאתי דינא קמיה וגמר הלכה ומדמי מילתא למילתא ואית ליה רבה ולא אתי משאיל ליה ופרש"י תוקע. שסומך ונשען על מה שהוא יודע ומשמע לרבינו דהאי רבה לאו רבו ממש דוקא אלא כל שגדול ממנו בחכמה וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' סנהדרין:


###### Beit Yosef, Choshen Mishpat 10:4:1
[Beit Yosef, Choshen Mishpat 10:4:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Choshen%20Mishpat/r/10:4:1)

ודרשו חכמים כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה:


###### Beit Yosef, Choshen Mishpat 10:5:1
[Beit Yosef, Choshen Mishpat 10:5:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Choshen%20Mishpat/r/10:5:1)

ועצומים כל הרוגיה זה שהגיע להוראה ואינו מורה בספ"ק דע"ז (דף יט:) ופי' רש"י הפילה לשון נפל שלא מלאו ימיו רבים חללים. ועצומים המתעצמים והמחרישים ומתאפקים מלהורות הורגין את בני דורן ועצומים מלשון ועוצם עיניו: ומ"ש והוא שיהיה הדור צריך לו אבל אם יודע שיש אחר ראוי להוראה ומונע עצמו מן ההוראה ה"ז משובח כן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ' ונראה שטעמו מדתנן רבי ישמעאל אומר החושך עצמו מן הדין פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא וע"כ לאו בשאינו ראוי להוראה מיירי דאם כן מאי פורק ממנו דקאמר דמשמע שאם היה מורה לא הוה ריעותא אחריתי במילתא והא אסור להורות הוא אלא בראוי להוראה מיירי ואי בשאין שם אחר ראוי להוראה הרי אסור לו לחשוך עצמו מן הדין שהרי אמרו ועצומים כל הרוגיה אלא ודאי בשיש שם אחר ראוי להוראה:


###### Beit Yosef, Choshen Mishpat 10:6:1
[Beit Yosef, Choshen Mishpat 10:6:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Choshen%20Mishpat/r/10:6:1)

וכל המונע עצמו מן הדין פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא משנה בפרק ד' ממסכת אבות:


###### Beit Yosef, Choshen Mishpat 10:7:1
[Beit Yosef, Choshen Mishpat 10:7:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Choshen%20Mishpat/r/10:7:1)

ואל ישים חילוק בין דין קטן לגדול וכו' פשוט בפ"ק דסנהדרין (ח.):