## Beit Yosef, Choshen Mishpat

###### Beit Yosef, Choshen Mishpat 406:1:1
[Beit Yosef, Choshen Mishpat 406:1:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Choshen%20Mishpat/r/406:1:1)

שור של ישראל שנגח שור של כותי היה פטור ושל כותי שנגח של ישראל בין תם בין מועד משלם נ"ש משנה בפרק שור שנגח ד' וה' (בבא קמא דף לז:):


###### Beit Yosef, Choshen Mishpat 406:2:1
[Beit Yosef, Choshen Mishpat 406:2:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Choshen%20Mishpat/r/406:2:1)

ושל הפקר שנגח פטור שאם קדם אחר וזכה בו הוי שלו ולא עוד אפילו היו לו בעלים בשעת נגיחה והפקירו קודם שעמד בדין פטור בפ"ק דב"ק (יג:) תנן גבי תשלומי נזק נכסים המיוחדים ובגמרא למעוטי מאי במתני' תנא פרט לנכסי הפקר ה"ד אילימא דנגח תורא דידן לתורא דהפקר מאן תבע ליה אלא דנגח תורא דהפקר לתורא דידן ליזול וליתיה כשקדם וזכה בו אחר רבינא אמר למעוטי נגח ואח"כ הפקיר ומייתי לה מדכתיב והועד בבעליו והמית איש עד שתהא מיתה והעמדה בדין וגמר דין שוין כאחד כלומר שיהו לו בעלים משעה שהזיק עד גמר דין:


###### Beit Yosef, Choshen Mishpat 406:3:1
[Beit Yosef, Choshen Mishpat 406:3:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Choshen%20Mishpat/r/406:3:1)

ומ"ש וכן אם נגח ואח"כ מכר או הוריש חייב:


###### Beit Yosef, Choshen Mishpat 406:4:1
[Beit Yosef, Choshen Mishpat 406:4:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Choshen%20Mishpat/r/406:4:1)

שור של פקח שנגח לשור של חרש שוטה וקטן חייב ושור של חש"ו שנגח לשור של פקח פטור משנה בפרק שור שנגח ד' וה' (בבא קמא לט.):ומ"ש וכן של מי שהלכו בעליו וכו' שם בברייתא משוה דינו לשל חש"ו:


###### Beit Yosef, Choshen Mishpat 406:5:1
[Beit Yosef, Choshen Mishpat 406:5:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Choshen%20Mishpat/r/406:5:1)

ומ"ש הוחזקו נגחנים ב"ד מעמידין לו אפוטרופא לשמרו ולא לגבות ממנו אם יגח בתמותו אלא אם הועדו ואח"כ נגחו נפרעים מן היתומים משנה וגמרא שם ופירש"י מעמידין אפוטרופוס לשור היתומים להיות במקום הבעלים לקיים והועד בבעליו וגובין הנזק מנכסי הקרקע של יתומים אבל תם דגבייתו מגופו הוא והוא מטלטלין אין מעמידין אפוטרופוס לכך כדאמרי' בפ"ק שוה כסף מלמד שאין ב"ד נזקקין אלא לנכסים שיש להם אחריות ואוקימנא בדיתמי עד כאן לשונו. ובגמרא איפליגו אמוראי כי הועדו והזיק של מי נפרעים ר' יוחנן אמר משל יתומים ור"י בר חנינא אמר משל אפוטרופוס ופסק כר' יוחנן: