## Beit Yosef, Even HaEzer

###### Beit Yosef, Even HaEzer 46:1:1
[Beit Yosef, Even HaEzer 46:1:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Even%20HaEzer/r/46:1:1)

פנויה שיצא עליה קול שנתקדשה חוששין וכו' בסוף גיטין (דף פח:) תנן יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת ובלבד שלא יהא שם אמתלא ובגמרא (דף פט:) אמר רב אשי כל קלא דלא אתחזק בב"ד לאו קלא הוא ונראה מדברי הרמב"ם בפ"ט דהא דאמרינן יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת לאו למימרא דמחזיקים אותה בודאי מקודש' לאותו איש שיצא שמה שנתקדשה לו אלא בחזקת ספק מקודשת היא דמחזקינן לה וכך הם דברי רבינו שכתב חוששין לו וצריכה גט:


###### Beit Yosef, Even HaEzer 46:2:1
[Beit Yosef, Even HaEzer 46:2:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Even%20HaEzer/r/46:2:1)

ומ"ש וכיצד הקול הברור כגון וכו' או שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני שם אמר עולא לא ששמע קול הבר' אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסים ויוצאים ואומרים פלונית מתקדשת היום מתקדשת ודילמא לא איקדשה אימא פלונית נתקדשה היום וכן תני לוי לא שישמעו קול הברה וכו' א"ר אבא א"ר הונא א"ר לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלו' ופלוני מפלוני והלכו להם למ"ה ואמרינן תו בגמרא א"ר חסדא עד שישמעו מפי כשרים ופרש"י מפי כשרים. שיאמרו מפלוני שמענו והוא הלך למ"ה וכתב הרא"ש לא פליג רב אהני דאמרי לעיל נרות דולקות ומטות מוצעות דשני ענינים הם ותרוייהו חשיבי קול או זה או זה ועוד קול דלעיל שייך בקדושין דוקא וקלא דהכא שייך אף בגירושין ומיירי בתרי דשמעי מתרי כגון ראובן ושמעון מלוי ויהודה אבל חד מחד ותרי מחד לא תדע מדפריך עדות מעלייתא הוא ומסיק והלכו להם למ"ה משמע דאיירי בתרי ועוד מדא"ר חסדא עד שישמעו מפי כשרים עכ"ל ומ"ש דרב לא פליג אהני דאמרי לעיל נרות דולקות וכו' כ"נ מדברי הרי"ף ומדברי הרמב"ם בפרק ט' וכן דעת הרשב"א בתשובה שכתב הא דאמר רבי אבא לא שישמעו קול הברה וכו' לא פליג אדעולא אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי שאילו היה בשעתו בעינן כדעולא ואם לאחר זמן בבדיקת הקול מפי עדים כדרבי אבא. וגם התוספות כתבו מסתמא לא פליג רבי אבא אעולא דלעיל ואברייתא דלעיל וכן משמע מדלא קאמר ורבי אבא אמר אלא לעיל דאיכא רגלים לדבר לא בעינן שיגיע לדבר ברור אבל היכא דליכא רגלים לדבר בעינן שיגיע לדבר ברור וז"ל הר"ן אמר רבי אבא וכו' אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני כלומר דאיכא קמן עד אחד שאומר אני שמעתי מראובן ועד אומר אני שמעתי משמעון דהשתא איכא תרי סהדי דמסהדי מפומא דתרי אחריני והלכו הני קמאי למ"ה ורבותא קמ"ל דאע"ג דכל חד וחד משום חד בלחוד קא מסהיד ואין כאן ב' ששמעו מפי שנים כאחד בהכי סגי ולישנא דכדי שיאמרו ה"ק שהקול יוצא כך שראובן שמע משמעון ולוי מיהודה והלכו להם שמעון ויהודה ובא לפנינו ראובן ולוי והעידו שהם שמעו כמו שהחול יצא והא דרבי אבא לא פליגא אדעולא דאמר כדי שיהו נרות דולקות וכו' אלא בדעולא דאיכא רגלים לדבר לא בעינן כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני וכו' דמשמע בגמרא דקרו ליה דבר ברור אבל כל שאין רגלים לדבר בעינן דבר ברור כה"ג ועוד דמלתיה דעולא לא שייכא אלא בקידושין ומילתיה דרבי אבא שייכא בין בקידושין בין בגירושין והרמב"ם כתב בפ"ט וכן אם באו שנים ואמרו ראינו כמו שמחת אירוסין ושמענו קול הברה ושמענו מפלוני שנתקדשה פלונית בפני פלוני ופלוני ונראה מדבריו דבדעולא היינו ששמעו דקאמרי טובא פלונית נתקדשה היום ובדרבי אבא אף על פי שלא שמעו אלא מאחד ולא אמרו ג"כ נתקדשה היום אלא נתקדשה סתם סגי כיון שהקול גומר לב' שהלכו להם אבל מה שהוא אומר דסגי בב' מעידים ששמעו מא' ששמע כן מפי שנים איני יכול ליישבו ללשון הגמרא אא"כ גורס כדי שיאמרו פלוני שמע מפלוני ופלוני והלכו להם למ"ה עכ"ל הר"ן ז"ל: וכתב ה"ה שהרשב"א פירש דדוקא בדאיכא תרי דשמעי מתרי וכדפירש הרא"ש ז"ל וז"ל הרא"ש בתשובה אם יאמרו שנים שמענו מפלוני ופלוני או אפילו ע"א אמר אני שמעתי מראובן ועד שני יאמר וכן שמעתי אני משמעון חוששין לזה ואין מבטלין הקול הא לאו הכי אין חוששין לו ואפי' אמר ראובן אני שמעתי משמעון ושמעון זה יאמר אני שמעתי מלוי ולוי אמר אני שמעתי מיהודה ואפילו אלף וכיוצא בזה אין כאן אלא עד אחד וכתב עוד ה"ה ומדברי רבינו שאפילו באיש אחד מוחזק הקול כל שיאמרו ב' שמענו שאמר (אחד) שנתקדשה בפני ידועים וכן מורה לשון הגמרא עכ"ל :


###### Beit Yosef, Even HaEzer 46:3:1
[Beit Yosef, Even HaEzer 46:3:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Even%20HaEzer/r/46:3:1)

ומ"ש רבינו בשם הרמב"ן דהוי קלא אפילו אשה שאמרה מפי תרי וכו' לא מצאתי כן בדברי הרמב"ן וגם בחדושי הרמב"ן סוף גיטין בדקתי ולא מצאתי כן ובספר מדוייק מצאתי כתב הרמ"ה: ואהא דכל קלא דלא אתחזק בבית דין לאו קלא הוא כתב הרב המגיד בפרק ט' פרש"י כל שלא בדקו בית דין אחריו אם הוא קול גמור כשמיעת פלוני מפלוני שהלכו להם או בנרות דולקות עד שבאו אותם עדים והעידו בביטול הקול דכל קול שהוחזק אין מבטלין אותו ואם לא הוחזק מבטלין אותו וכן אם לא בדקו עליו בזמנו ולאחר זמן לא מצאו ולא ידעו שמעינן להם בדבר הברור אין חוששין לו ולזה הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכן נראה מדברי רבינו שצריך שיוחזק בבית דין בזמנו עד כאן לשונו ודברים אלו כתבום הרשב"א והר"ן בשם הרמב"ם ז"ל. וכתב הר"ן (סוף המגרש דף תי"ד) על זה ואם תאמר כל שלא הוחזק ממש יחזיקו אותו עכשיו ויבדקו עליו ושמא אם נשאת קודם בדיקה אין בודקין אחר נשואין והטעם לכל אלו שהרבה אומרים פלוני שמע מפלוני והם אומרים שמענו מפלוני ופלוני שהלכו להם למ"ה ואילו יבואו לב"ד ויחקרו יאמרו לא שמענו ולא ראינו עכ"ל: וגם הרשב"א כ"כ בשם הרמב"ן ז"ל ובתשובת הרשב"א כתוב על קול א' שיצא כל היכא דליכא כדעולא או כדרבי אבא קול הברה בעלמא הוא ומבטלין אותו ועוד דכל קלא דלא אתחזק בי דינא לאו כלום הוא ואילו באו ב"ד עכשיו לחזור ולדקדק אחר הקול עושין וראוי לעשות כן והריב"ש בתשובה סימן רס"ו סימן קכ"ג וק"ע האריך בדינים אלו וכתב מהרי"ק בשורש פ"ז דהא דבעינן דאתחזק בב"ד היינו בכה"ג דליכא אלא קלא בעלמא משום דאל"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו מותרת להנשא שלעולם יצא קול שנתקדשה לאחר אבל היכא דאיכא חזקה טובא א"צ שיתחזק בב"ד עכ"ל והאריך שם בדבר :


###### Beit Yosef, Even HaEzer 46:4:1
[Beit Yosef, Even HaEzer 46:4:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Even%20HaEzer/r/46:4:1)

ומ"ש רבי' וכן אם אינם מזכירים שנתקדשה לפלוני אלא שנתקדשה סתם או אפי' אומרי' נתקדשה לפלוני ואומרי' שנתקדש' לו בעיר אחרת בריית' בסוף גיטין שלא לפלוני אין חוששין לה בעיר אחרת אין חוששין לה ופרש"י שלא לפלוני. יצא עליה קול שמקודשת היום אבל לא הזכירו שמו לומר לפלוני אלא שנתקדשה סתם אין חוששין לה: בעיר אחרת. יצא כאן קול פלונית נתקדשה היום במקום פלוני ואיני יודע למה הרמב"ם בפ"ט השמיט זה ולא הצריך שיאמרו נתקדשה לפלוני כאן: 89"ב"ה ונראה שמכלל דבריו נשמע שנתקדשה במקום שנרות דולקות ומטות מוצעות:


###### Beit Yosef, Even HaEzer 46:5:1
[Beit Yosef, Even HaEzer 46:5:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Even%20HaEzer/r/46:5:1)

ומ"ש או שאמרו פלונית תתקדש היום לפלוני אינו קול כתבתיו בסמוך אומרים פלונית מתקדשת היום מקודשת ודלמא לא איקדשה אימא פלונית נתקדשה היום. והר"ן בתשובה האריך בדינים אלו וגם בתשובות להרמב"ן סימן ק"כ וקל"ה כתוב דינים אלו:


###### Beit Yosef, Even HaEzer 46:6:1
[Beit Yosef, Even HaEzer 46:6:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Even%20HaEzer/r/46:6:1)

ואם יצא הקול שנתקדשה לפלוני וגרש' אין חוששין לאוסרה משום הקדושין ואסור' לכהן משום קול הגרושין שם במשנה יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת ובגמרא (דף פח.) ואסרינן לה אגברא הא א"ר אשי כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן ליה ה"ק יצא שמה בעיר מקודשת ה"ז מקודשת מקודשת ומגורשת ה"ז מגורשת מ"ט קול ושוברו עמו. ופרש"י ואסרינן לה אגברא. בתמיה ואמגורשת קאי האי אשת כהן שיצא קול שגירשה בעלה קתני מתני' חיישי' לקלא ואסרי' עליה: והא"ר אשי כל קלא. שיצא על האשה משנשאת ולא יצא עליה קול קודם נשואין לא חיישינן ליה כגון אם נשאת לכהן ויצא עליה קול שהיתה זונה או גרושה לא מפקינן לה מיניה אלא בעדות ברורה וזו נשואה ועומדת היא. ה"ק וכו'. האי קול דמגורשת ארישא קאי אשה פנויה שיצא עליה קול מקודשת חיישינן לה ואסורה לינשא אלא לאותו איש חזר ויצא עליה קול מגורשת שגירשה אותו פלוני שיצא לה קול קדושין ממנו ה"ז מגורשת ומותרת לכל מ"ט הרי קול שחששנו לו תחלה שוברו עמו:


###### Beit Yosef, Even HaEzer 46:7:1
[Beit Yosef, Even HaEzer 46:7:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Even%20HaEzer/r/46:7:1)

וכל קול שיש לו אמתלאה ששוברת אותו כגון שיצא הקול שקידשה ע"ת או שזרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה שם במשנה הנזכר מסיים ותני בלבד שלא יהא אמתלאה אי זו היא אמתלאה גירש איש פלוני את אשתו ע"ת זרק לה קדושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו זו הוא אמתלאה ופירש רש"י גירש פלוני את אשתו ע"ת. זהו שובר של גירושין שמא לא נתקיים התנאי: זרק לה קדושיה וכו'. זהו אמתלאה של קדושין וה"ה נמי איפכא:


###### Beit Yosef, Even HaEzer 46:8:1
[Beit Yosef, Even HaEzer 46:8:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Even%20HaEzer/r/46:8:1)

ומ"ש או אפילו אם יש לחוש לאמתלאה לבטל הקול כגון שיש להסתפק אם יש בקדושין ש"פ או שמא קטן היה אין חוששין לקול שם (דף פט.) ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה באיצפא דתוחלא שלחה רב אידי בר אבין לקמיה דאביי כה"ג מאי א"ל אפי' למ"ד לא מבטלי' קלא בהאי מבטלינן קלא מימר אמרי עיינו רבנן בקידושין ולא הוו בהו ש"פ ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה לחד מבני פלניא אמר רבא אפילו למ"ד לא מבטלינן קלא בהא מבטלינן מימר אמרי עיינו רבנן בקדושין וקדושי קטן הוו ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה לקטן הנראה כגדול א"ל רב מרדכי לרב אשי הוה עובדא ואמרו עדיין לא הגיע לפלגות ראובן שנאמר לפלגות ראובן גדולים חקרי לב. ופרש"י באיצפא דתוחלא. הם תמרים שלא בישלו כל צרכן ומניחין אותן בחותלות כלים העשויים מכפות תמרים ומתבשלים קצת וכשאוכלין אותו נשאר מן האוכל על הגרעינא שאינו נפרד ממנה יפה מפני שאינה מבושלת וההוא אוכל קרי ציפא: מימר אמרי. כשתנשא לאחר לא יאמרו ראו א"א שנשאת דמימר אמרי עיינו רבנן בההיא איצפא ולא הוה ביה שוה פרוטה דסתמיה לא חשיב דהא (דלא) מבטלינן קלא אינו אלא מפני החשד והכא ליכא חשד: לחד מבני פלניא. ולא היו אומרים לאיזה מהן: לקטן. בשנים שנראה גופו כגדול והיו מכירין בו: עדיין לא הגיע לפלגות ראובן. כלומר אין חכמה לקטן בשנים כדכתיב בגדולים הוא דאית להו חקרי לב וזה אע"פ שגופו ארוך ניכר הוא במעשיו שקטן הוא בשנים וכשתנשא לאחר מימר אמרי עיינו רבנן בקדושיה וקטן בשנים הוא: והרא"ש כתב שר"ח גורס עדיין לא הגענו לפלגות (ראובן) שהיו בהם חכמים גדולים חקרי לב והם היו יודעים אם הגיע זה הקטן הנראה בדרכיו כשאר גדולים ולחשבו גדול אבל אנו אין בנו כח להבין בין קטן הנראה כגדול ובין קטן זולתו ואין לנו אלא בודקין לקדושין ולגרושין הלכך בעינן י"ג שנה ויום אחד ולמעלה והוא דאייתי שתי שערות עכ"ל. והרי"ף והרמב"ם השמיטו כל זה ואפשר שסמך הרי"ף על מ"ש מתניתין דקתני ובלבד שלא יהא שם אמתלאה איזו היא אמתלאה וכו' והרמב"ם ג"כ כתב בד"א שלא היה שם אמתלאה וכו' כיצד היא האמתלאה פלונית נתקדשה ע"ת או קדושי ספק לא הוחזקו אלא שואלין וסומכין על דברים הואיל ואין שם ראיה ברורה ולא קול חזק וכתב הר"ן הא דקתני סיפא דמתניתין ובלבד שלא יהא שם אמתלאה איזו היא אמתלאה וכו' כתב הרמב"ן דלאוקימתיה דרב אשי לאו ארישא קאי דאפילו יצא קול מקודשת ומגורשת ע"ת ודאי דמבטלינן ליה לקלא קול ושוברו עמו הוא דהא חזינן בשמעתין דלא חשו רבנן לספוקי דקלא כלל דאמרינן ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה בציפא דתוחלא וכו' ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה לחד מבני פלניא וכו' אמר רבא אפילו למ"ד לא מבטלין קלא בהא מבטלין וכו' אלמא אע"פ שלא בדקו הדבר כלל כיון שהיה אפשר להם לתלות תלו להקל שלא חשו לקול אלא כשהוא בלא שום שובר שמא יוציאו לעז על המשפחות ואף כאן תולין שמא נתקיים התנאי והרי היא מגורשת והוי שובר לקול דקדושין אלא מתני' ה"ק מקודשת ומגורשת ה"ז מגורשת ואסורה לכהן ואימתי חששו לקול במקום שאין שם אמתלאה אבל בקול שיש אמתלאה כגון שהוציאו קול על האשה שנתגרשה ע"ת ואח"כ מת בעלה וכן בקדושין אין חוששין לאותו קול אבל הראב"ד פירש דאגופא דרישא קאי שאם אמרו מקודשת סתם ומגורשת על התנאי אין קול זה דגירושין שובר דקדושין וחוששין לה: וכתב הרמב"ן שלדעת הראב"ד אפשר שלא תלו בשמעתין בקדושי קטן ופחות מש"פ אלא לומר שאם נמצא כן מבטלין הקול דמימר אמרי הכי ולא חשדי להו ואינו נראה דהא לא חזינן בגמ' דבדקו עלה דמילתא כלל אלא בסתם תלו להקל והא דאמר רבא אפילו למ"ד לא מבטלין קלא הכא מבטלין קלא היינו לומר שאפי' לדברי המחמיר שלא לבטל אפילו בידיעה גמורה הכא מבטלין אפילו בסתמא אלו דבריו ז"ל ול"נ דאין ודאי הנהו עובדי מוכחי דבסתמא תלינן לקולא ואעפ"כ לישנא דמתני' מוכח דאגופא דרישא קאי וכדברי הראב"ד ז"ל ואין הנדון דומה לראיה שכל שהקול יוצא באמתלאה וזו בחזקת פנויה עומדת אין לבן של בני אדם מתיישב שתהא מקודשת ובכל מאי דאיכא למיתלי תלו ומש"ה אמרינן דמימר אמרי עיינו רבנן בהו בקדושי וכו' אבל כשקול קדושין יוצא בלא אמתלאה ומחזיקין אותה במקודשת גמורה לא תצא מלבן מחזקת מקודשת מחמת קול גירושין שיש בו ספק ולא אמרי עיינו רבנן בגיטא ומעליא הוא אדרבה אמרי אם איתא דעיינו קלא הוה לה למלתא כיון שמתחלה החזיקו אותה במקודשת גמורה ובהכי אתיין מתני' ועובדי בגמרא כפשטייהו עכ"ל: 89"ב"ה ודברי רבינו שכתב או אפילו אם יש לחוש לאמתלאה לבטל הקול וכו' היינו כדמוכחי הני עובדי דבסתמא תלינן לקולא:


###### Beit Yosef, Even HaEzer 46:9:1
[Beit Yosef, Even HaEzer 46:9:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Even%20HaEzer/r/46:9:1)

וכגון שיצא האמתלאה מיד עם הקול אבל אם יצא הקול ברור ולאחר זמן יצא האמתלאה אינה מבטלת הקול שם אמאי דתנן ובלבד שלא יהא שם אמתלאה אמר רבה בר רב הונא אמתלאה שאמרו אפילו מכאן עד י' ימים רב זביד אמר במקום אמתלאה חוששין לאמתלאה וכתבו הרי"ף והרא"ש ומסתבר כרב זביד דהא דרבה כבר דחאה רבי יוחנן לעיל כלומר דאיתא התם אמר רבה בר בר חנה אמר ר"י לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין אמרו דבר זהו קול לא אמרו דבר זהו אמתלאה לא אמרו והלא לא אמרו ולא כלום לאפוקי מדרבה בר רב הונא דאמר אמתלאה שאמרו אפילו מכאן ועד י' ימים קמ"ל לא אמרו הוא דהויא אמתלאה הא אמרו לא הויא אמתלאה ופרש"י לאפוקי וכו'. אמתלאה שאמרו במשנתנו ששובר את הקול ואפילו לא יצא עם הקול אלא לאחר זמן יצא הויא אמתלאה קמ"ל הכא לא אמרו דבר הויא אמתלאה וה"ק לא גמרו הדבר להוציא קול מקויים ומסויים אלא להוציא שובר עם הקול כגון נתקדשה פלונית בספק הוא דהוי אמתלאה אבל אמרו דבר מקויים ומסויים תו לא מהני אמתלאה וכתב הר"ן (סוף המגרש דף תרד) רב זביד אמר אפילו אין אמתלאה אלא מקום ופתח יש לדבר שיוכל לומר שם אמתלאה חוששין שמא אמתלאה יש לדבר והקול בטל כך פירש"י ז"ל ולפ"ז מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי אבל הרי"ף כתב דמסתברא כרב זביד וכו' משמע דסבירא ליה דרב זביד פליג עליה דרבה לפיכך פירש הרמב"ן ז"ל דרב זביד פליג ואמר שאין תולין באמתלאה שמכאן ועד י' ימים אלא שאם היה מקום אמתלאה כגון שאמרו שמשעה ראשונה זרק לה קידושיה חוששין שמא קרוב לו היו לפיכך רואין אם יצתה אמתלאה מכאן ועד י' ימים ואמרו כן היו תולין בה ומתירין אותה לינשא לכתחלה ואם לא יצתה שם מקום אמתלאה ויצתה מכאן ועד י' ימים לעולם אם נשאת לא תצא אלא שלכתחלה אין מתירין אותה לינשא והיינו לשון חוששין והרמב"ם כתב בפ"ט יצא עליה קול שנתקדשה לפלוני ולאחר י' ימים אמרו אמתלאה אם נראו הדברים לב"ד שהוא כן סומכין על האמתלאה ואם לאו הואיל ולא נשמעה האמתלאה בעת שנשמעו הקידושין אין חוששין לאמתלאה וגם זה על דרך הרי"ף עד כאן לשונו. וגם הרב המגיד כתב לדעת רבינו רב זביד פליג עליה דרבה ואמר דאין סומכין על אמתלאה שלא יצאה בשעת הקול אא"כ אמתלאה במקום הוכחה שאמתלאה אמיתית וכן דעת ההלכות דרב זביד פליג עליה דרבה והלכתא כוותיה וקרוב לזה פירש הרמב"ן ז"ל וכתב במקום אמתלאה כגון שמעיקרא אמרו זרק לה קידושין ואחר י' ימים אמרו שהיו קרוב לו תולין באמתלאה ומתירין אותה לינשא כיון שמתחלה אמרו שהיה בזריקה וכן כיוצא בזה עכ"ל. ורבינו כתב דברי הרמב"ם כאילו הוא חולק על מ"ש תחלה וכבר נתבאר שמ"ש תחלה הוא לפסוק כרב זביד ואין חולק בזה ודברי הרמב"ם הם פירוש לדברי רב זביד:


###### Beit Yosef, Even HaEzer 46:10:1
[Beit Yosef, Even HaEzer 46:10:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Even%20HaEzer/r/46:10:1)

נתברר אח"כ ע"י אותם שהוציאו הקול שהוא שקר מבטלין אותו שם א"ל אביי לרב יוסף מבטלין קלא או לא ואסיקנא אתרוותא נינהו בסורא מבטלי קלא בנהרדעא לא מבטלי קלא ופירש"י שמענו קול יוצא מפי נשים ותינוקות משתקינן להו לבטולי קלא או לא משתקינן להו הואיל ואמרי פלוני שמע מפלוני וכו' וליתנהו דלשיילינהו א"נ חזרו אותן פלוני ופלוני ממ"ה ואמרו להד"מ מבטלין או לא וכתבו התוס' דנראה כפירוש שני וגם הרב רבינו אשר כתב לפום צורתא דשמעתא דפליגי בביטול קול מיירי בקול שיצאה בלא ביטול שובר ואמתלאה ונתחזק בב"ד ושוב נתברר לב"ד ע"י אותם שהוציאו הקול שהוא שקר ואין בדבר אלא חשד ורינון שירננו על ב"ד שמתירין א"א וכתב עוד שפסק הר"מ דמבטלין קלא דסורא אתריה דרב ונהרדעא אתריה דשמואל והלכתא כרב באיסורי ואע"ג דרב ששת דהלכתא נמי כוותיה באיסורי ס"ל דלא מבטלין קלא נראה דרב ששת מנהרדעא היה ושם נהגו כשמואל הלכך אין להביא ראיה מרב ששת דעבד באתריה דשמואל כשמואל ועוד דמיחש לקלא חששא דרבנן היא ובשל סופרים הלך אחר המיקל ועוד דבירושלמי משמע דרבי יוחנן סבר דמבטלין קלא וראיתי בפ"ח שכתב אתרוותא נינהו בסורא מיקרי ואמרי הלכך מבטלין קלא בנהרדעא לא מיקרי ואמרי הלכך לא מבטלין קלא בנהרדעא משמע שאינה מחלוקת של אמוראים אלא בחילוק המקומות הדבר תלוי יש מקום שבקל מוציאין הקול ושם מבטלין ובמקום שאין מוציאין קול בקל מסתמא אם יצא קול יש בו ממש ואין מבטלין אותו:


###### Beit Yosef, Even HaEzer 46:11:1
[Beit Yosef, Even HaEzer 46:11:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Even%20HaEzer/r/46:11:1)

ומ"ש רבינו בשם הרמ"ה דוקא שנתברר בודאי ששקר היה וכו' כבר נתבאר שכך פירשו המפרשים:


###### Beit Yosef, Even HaEzer 46:12:1
[Beit Yosef, Even HaEzer 46:12:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Even%20HaEzer/r/46:12:1)

ומ"ש אבל אם לא נתברר ששקר היה אלא באתמלאה וצד ספק אע"פ שנתברר שהיה האמתלאה מעיקרא אינה מבטלת הקול וכו' שם בגמרא ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה לבר בי רב אתייה רב חמה לאבוה א"ל איזו גופא דעובדא היכי הוה א"ל ע"ת קדש אדעתא דלא אזיל לגבי חוזאי ואזל א"ל כיון דבעידנא דהות קלא לא היתה אמתלאה לאו כל כמינך דמחזקת אמתלאה ופירש הרא"ש א"ל ע"ת קדש וכו' כלומר בירר בפניו שכך הקול יצא בעיר ע"כ פירוש לפירושו בתחלה יצא הקול בלי שום אמתלאה ולא שום תנאי בעולם ואח"כ יצא הקול דע"ת קדש דאילו מתחלה כשיצא הקול יצא דע"ת קדש היינו היה שם אמתלאה דתנן דלא חיישינן לה ונראה שכך הם דברי הרמ"ה שכתב רבינו: ומ"ש אף על פי שנתברר שהיה האמתלאה מעיקרא היינו לומר שאף על פי שנתברר עכשיו שהאמתלאה יצא מעיקרא סמוך ליציאת הקול אינה מבטלת הקול כיון שלא יצאה עם הקול ממש והר"ן כתב מבטלין קלא או לא מבטלין כלומר חזרו פלוני ופלוני ואמרו להד"מ מבטלין קלא או לא מבטלין ומסקין אתרוותא נינהו ונראה שעכשיו בסתם מקומות אין מבטלין הקול בשום מקום אפי' בכענין זה ולפיכך לא כתב ההרי"ף ז"ל בהלכותיו עכ"ל ונראה שכך הוא דעת הרמב"ם שגם הוא לא כתבה בפ"ט והרא"ש כתב בתשובה כלל ל"ה סימן י' על ראובן שכשבא לפרוע חובו לאשה אחת אמר לה הרי את מקודשת לי וכששמעה כך השליכה המעות מידה וצעקה יראה לי דאין כאן בית מיחוש כיון שהעדים מעידים שלא נתרצית בקדושין וזרקתן לאלתר מידה ואפילו קול של קדושין לא יצא לה בעיר שהרי יצא שוברו עמו ולא מקרי קול אלא פלוני שמע מפלוני וכו' והלכו להם למ"ה דהאי קול אית לה אמתלאה כיון דליתנהו עידי קמן דלישיילינהו דסברי אינשי דקושטא קאמרי אבל הכא שהעדים לפנינו הוי קול ושוברו עמו דקי"ל כסורא אתריה דרב דמבטלין קלא ועוד מדקאמר תלמודא אפילו למ"ד דלא מבטלין קלא מכלל דלדידן מבטלין קלא עכ"ל. ועיין בתשובת הריב"ש סימן רס"ו וקכ"ג וק"ע וקול שיצא אחר הנשואין שנתקדשה לאחר תחלה אפילו אחר האירוסין אין חוששין וכו' שם אמר רב אשי כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן ליה הא דבתר אירוסין חיישינן ליה רב חביבא אמר אפילו דבתר אירוסין לא חיישינן ליה והלכתא לא חיישינן ליה וכתב רבינו ירוחם ר"ל שלא יצא עליה קול קודם אירוסין אלא אחר שנתקדשה לאחר או אחר שנשאה יצא עליה קול פלונית נתקדשה קודם זה אפילו שיצא הקול שקודם זה היו ביום פלוני נרות דולקות ומטות מוצעות וכו' ואמרו היום נתקדשה פלונית כמו שכתבתי מאחר שיצא הקול לאחר שנתקדשה לאחר אין חוששין לה וכתב הרמב"ן אפי' יצא הקול קודם שנשאת כל דלא אתחזק קלא בב"ד קודם נישואין לא חיישינן ליה ולא מחזקינן ליה בב"ד בתר נישואין עכ"ל וכבר כתבתי זה לעיל (בשם הר"ן) כתב הרא"ש בתשובה כלל מ"ו סימן א' הנה כתבו לי על אודות ערעור הייחוד שהלכו לפרפיניאן ועשו קיבוץ בבית היבם והעידו לפני ג' הדיוטות שלא בפני האשה ושלא בפני הבעל שנשאת לו שראוה מתיחדת עם בעלה אחר שנתגרשה בחייו כמו ה' ימים שחי אחר נתינת הגט תחלה אני כותב שלא כהוגן עשו שקבלו העדות שלא בפני האשה ושלא בפני בעלה שכבר נשאה שיבא בעל השור ויעמוד על שורו ועוד היה ראוי שעדות זו תתקבל בפני גדולי ישראל הבקיאים בדרישה שידרשו ויחקרו היטב כדי שלא לאסור אשה על בעלה דבנדון זה לאסור אשה על בעלה הכל מודים דבעינן דרישה וחקירה ולקבל העדות בפני בעלי הדינים ובפני גדולי ישראל שידעו לחקור ולדרוש ולא להסתיר עצה במחשכים ולהוציא לעז על האשה היושבת תחת בעלה ואף בדיני ממונות אין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין וכתב ריב"א שאם קבלו עדות שלא בפני בעל דין אינו עדות לדון על פיו והביא ראיה לדבר וראוי להעניש לכל מי שהיה באותה עצה ובאותו ועד לקבל עדות של לעז ופגם על אשה היושבת תחת בעלה שלא בפניהם עכ"ל: וכבר כתבתי תשובה זו בסימן י"א וגם הרשב"א כתב בתשובה סימן אלף ר"ט על א' שהוציא קול שקידש אשה אחת אני רואה כי רבו היום אנשים מתפרצים ולפיכך מן הראוי לחקור הרבה ולדרוש ולהוציא דבר לאמתו דאף כשת"ל שהוא כדיני ממונות הואיל ועדיין לא נשאת לאחר ואין כאן עדיין דיני נפשות ראוי לנעול דלת בפני בעלי הוללות וסכלות ודורשין וחוקרין אותן להוציא לאמת משפט וכדאמר בפרק אחד דיני ממונות דבדין מרומה אפילו בדיני ממונות צריך דרישה וחקירה וכ"ש שאפשר שדברים אלו כדיני נפשות הואיל וראוי לבא לידי נפשות אם תזקק לאחר והיא מקודש' לו:


###### Beit Yosef, Even HaEzer 46:13:1
[Beit Yosef, Even HaEzer 46:13:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Even%20HaEzer/r/46:13:1)

יצא קול שהיתה מקודשת לפלוני וקדשה אחר קדושין גמורין וכו' שם א"ר ירמיה בר אבא שלחו מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקדשה קדושי תורה מהו שלח להו תצא והעמידו הדבר על בוריו והודיעוני מאי והעמידו דבר על בוריו דאי מגליא מלתא דקדושי קמא קדושי מעליא נינהו לא צריכה גט משני ופליגא דרב הונא דאמר א"א שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודשת כדרב המנונא דאמר האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ואידך כי איתמר דרב המנונא בפניו שלא בפניו מעיזה ומעיזה ופרש"י מקודשת. וצריכה גט משני: ואידך. שמואל דאמר העמידו דבר על בוריו למימר דלא בעי גט משני ופסקו הרי"ף והרא"ש כשמואל וכ"פ הרמב"ם בפ"ד ובפ"ט. וכתב הר"ן דעת הרי"ף לדחותה לדרב הונא ומ"מ אם קבלה קדושין מאחר בפני בעלה הכל מודים דמקודשת דה"ל כרב המנונא והכי מוכח בגמרא עכ"ל וכ"ד הרא"ש ז"ל ומ"ש לא נתאמתו קדושין הראשונים מגרש ראשון וכו' שם לא מצאו דבר על בוריו מהו א"ר הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא מ"ט אתי למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין רב חיננא בריה דרב אידי אמר אף מגרש שני ונושא ראשון מימר אמרי עיינו רבנן בקדושין וקדושי טעות היו ופרש"י ונושא שני. אם ירצה: אתי למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין. דאמרי ע"י שגרשה ראשון תחלה קדשה שני ועכשיו חוזר ומחזירה. עיינו רבנן בקדושי שני. ולא קדושי נינהו מפני שהיתה מקודשת לראשון ולא יאמרו שגירשה תחלה שהכל לא ידעו בגט שהצרכנוה משני ופסקו הרי"ף והרא"ש הלכה כרב הונא והביאו ראיות לדבר וכ"פ הרמב"ם בפ"ט:


###### Beit Yosef, Even HaEzer 46:14:1
[Beit Yosef, Even HaEzer 46:14:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Even%20HaEzer/r/46:14:1)

ומ"ש דלא מבטלין לקלא וכו' אע"פ שנשאת פשוט הוא דכיון דקול הקדושין דראשון קדם כי נתקדשה ונשאת לשני מאי הוי:


###### Beit Yosef, Even HaEzer 46:15:1
[Beit Yosef, Even HaEzer 46:15:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Even%20HaEzer/r/46:15:1)

ומ"ש ודוקא שקדשה השני ולא כנסה אבל אם כנסה אסורה לו וכו' פשוט הוא


###### Beit Yosef, Even HaEzer 46:16:1
[Beit Yosef, Even HaEzer 46:16:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Even%20HaEzer/r/46:16:1)

ומ"ש אבל אם לא קדשה השני קדושין גמורין אלא שיצא לה קול גם ממנו וכו' אחד מגרש ואחד נושא בין ראשון בין שני שם יצא עליה קול מזה ומזה מהו אמר רב פפא אף זו מגרש ראשון ונושא ב' אמימר אמר מותרת לשניהן והלכתא מותרת לשניהם: כתב הרא"ש בתשובה כלל ל"ה סימן י"א על ראובן ששדך רבקה ושלח לה סבלונות שאלו בני העיר למוליכי הסבלונות למי אתם מוליכין אלו הסבלונות אמרו לרבקה מאורסת ראובן הנזכר ויצא לה קול בעיר שהיא ארוסתו יראה דאין כאן קול להצריכה גט דמשום סבלונות אין כאן בית מיחוש כיון שנהגו בארץ הזאת דמסבלי והדר מקדשי ואי משום קול שמוליכי הסבלונות לאו קול הוא להצריכה גט שכן דרך העולם לקרות למשודכת ארוסה ובכל דהו לא מצרכינן גט כדאיתא בפ"ב דגיטין אמר עולא לא ששמעו קול הברה וכו' הלכך אין כאן בית מיחוש להצריכה גט עכ"ל:


###### Beit Yosef, Even HaEzer 46:17:1
[Beit Yosef, Even HaEzer 46:17:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Even%20HaEzer/r/46:17:1)

שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ראובן היה לו בת וכו' תשובה צריכה גט מלוי וכו' בסוף כלל ל"ה וז"ל התשובה כיון שיצא לה קול בעיר שקידשה שמעון שליח לוי צריכה גט מלוי ואף אם לוי כופר ואומר לא היה שלוחי וגם שמעון מודה כן אין זה שובר לקול ולא אמתלאה לבטל הקול ולא מקום הראוי לאמתלא לבטל הקול אלא קול גמור הוא וצריכה גט עכ"ל:


###### Beit Yosef, Even HaEzer 46:18:1
[Beit Yosef, Even HaEzer 46:18:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Even%20HaEzer/r/46:18:1)

אחרת לו לאה שיצא עליה קול שנתקדשה וכו' והשיב שאסורה לינשא לו גז"ש וז"ל התשובה מלתא דפשיטא שהיא אסורה דלית דין צריך בשש כי היודע שנתגרשה מה יודע שהגירושין לא היו אלא לרווחא דמלתא וכ"ת יכריזו שלא היתה צריכה גט איכא דשמע בגיטא ולא שמע בהכרזה כדאמר בחליצה (יבמות לו:) איכא דידע בחליצה ולא ידע בהכרזה עכ"ל כתב עוד בתשובה כלל ל"ה סימן ד' שנשאל על ר"מ שקידש אלמנה אחת ובא רבי יעקב ואמר אני קדשתיה תחלה אמרו לו היכן העדים אמר אני זוכר אותם לכשאצטרך אביא אותם הלך ר"מ לפייסו בדבר מועט שיפטרנה בגט לסלק תרעומת שלו מעליו ולא רצה הלך ר"מ אצל ארוסתו ואמרה לו שמעולם לא קבלה קדושין מאחר עמד וכנסה והיה ירא שמא יעקב יביא עדים של שקר על קדושיו ומזה הפחד הלכו האשה וקרוביה ושכרו עידי שקר לכתוב גט על שם יעקב שאם יביא עדים שקדשה יראו גם הם הגט שגירשה בו נודע הדבר לרבי יעקב ואמר שזהו הודאה שנתקדשה לו ואינו צריך עדים אחרים והשיב שאין ממש בדבריו מכמה טעמים שכתב ואין חשש איסור בשביל קול שהוציא חדא שאין זה קול אלא כדאמר תלמודא פלוני מהיכן שמע מפלוני וכו' אבל אם אמר אדם קדשתי את פלונית והיא אומרת לא קדשתני אין זה קול כדתנן הוא אומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני היא מותרת בקרוביו ועוד אפילו היה קול גמור קלא דבתר קדושין לא חיישינן ואי משום דשכרו קרובי האשה עדי שקר נכתוב גט משם רבי יעקב והוי כאילו הודית שקבלה קדושין ממנו נ"ל דלא הויא הודאה שהרי ראו מעשיו והבינו מחשבותיו של ר"י הנזכר שהיה מחזר אחר עדים שקרים וחשבו גם הם מחשבה לא טובה לבטל מחשבתו שלא תתבייש אם יביא עדים שקרים ואפילו אם היתה מודה בפירוש שקבלה קדושין ממנו לאו כל כמינה לאסור עצמה על אותו שקדשה כבר ולא היה בה שום איסור אם היה בא עליה אלא דהוה אמרינן דשויתה לעצמה חתיכ' דאיסור' ויוציאנ' בגט בלא כתוב' וכיון שהיא עומדת בדברי' הראשוני' ואומרת שמעולם לא נתקדשה ויש אמתלאה טובה למה צוו לכתוב הגט לא משוינן לה חתיכה דאיסורא וגם מה שאמר לו רבי משה שיתן גט אין בו כלום דלרווחא דמילתא עושה שלא יהא תרעומות בנשואין ועוד שאין דבריו חשובים הודאה לגבי האשה שהרי הוא לא ידע מזה כלום הילכך בשביל כל אלו הטענות אין נ"ל לאסרה על רבי משה בעלה ע"כ והאריך בדבר. ועל מה שאמר שאם היתה מודה היינו אומרים שויתה לנפשה חתיכה דאיסור' ויוציאנה בלא כתובה יש לתמוה מדאיתא בפ"ק דקדושין (יב:) יהודית דביתהו דרבי חייא ה"ל צער לידה אמרה ליה אמרה לי אם קביל ביך אביך קדושי כי זוטרת א"ל לאו כל כמינה דאימיך דאסרה ליך עילואי ואיפשר שיש לחלק בין כשהיא עצמה מודה לכשאומרת כן בשם אחרים :