## Beit Yosef, Orach Chayim

###### Beit Yosef, Orach Chayim 142:1:1
[Beit Yosef, Orach Chayim 142:1:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Orach%20Chayim/r/142:1:1)

כתב בעל המנהיג אם טעה הקורא או החזן המקרא אותו טוב שלא להגיה על שגגתו ברבים וכו' דאע"פ שטעה בה יצא ידי קריאה דאיתא במדרש שאם קרא לאהרן הרן יצא התוספות כתבו בר"פ אין מעמידין (עבודה זרה כב:) פירוש אע"פ שלא קרא האלף: כתב מהר"י ן' חביב ז"ל ז"ש שאם טעה הקורא אין מחזירין אותו קשה למ"ש למעלה בשם הרא"ש שאין הציבור יוצאין בקריאת הבלתי יודע וי"ל כי זה בדיעבד ודברי הרא"ש לכתחילה עוד י"ל כי זה שכתב בעה"מ הוא בטעות שאין בו שינוי ענין ודברי הרא"ש בטעמים שהם פי' הפסוק ממש:

**[fr]:**
The Ba'al HaManhig wrote, "If one who reads or chants Torah and makes a mistake it is better to not correct their mistake in public etc." Because even though they erred, they are still yotzei from [their obligation of] reading. For it comes in a midrash that if one reads "Aaron" as "Aron" they are yotzei. The Tosafot wrote in "Ein Mamidin" (Avodah Zara 22b) an explanation; that even though one did not pronounce the alef [his standard over me is love, SHS 2:4]. The Ri wrote, my friend, his memory be a blessing, this is what he wrote, "That if one who reads errs, we do not make him return to it." This is difficult for what was written above in the name of the Rosh, that the public is not yotzei in the reading of one who does not know. And it should be said that this is "b'deiavad" [i.e. after a reader made an error] and the Rosh’s words speak of "l'khatchilah" [i.e. when a reader doesn’t know how to read it correctly]. It should also be said that what the Ba'al HaManhig wrote is about an error that doesn’t include a change to the meaning, while the words of the Rosh refer to [an error] in te’amim which are the meaning of the pasuk itself.


###### Beit Yosef, Orach Chayim 142:2:1
[Beit Yosef, Orach Chayim 142:2:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Orach%20Chayim/r/142:2:1)

והרמב"ם כתב בפי"ב מה"ת קרא וטעה וכו' וכתבו הגה"מ שנראה להביא ראי' מדגרסינן בירושלמי מנין לתרגום דכתיב ויקראו בספר תורת משה וכו' ויקראו בספר זה מקרא מפורש זה תרגום ושום שכל הם הטעמים ויבינו זה המסורת וא"ר יונה אע"ג דאיתמר אין התרגום מעכב טעה מחזירין אותו וכל שכן לדקדוק דילפינן נמי מהאי קרא וה"ר מנוח הביא ראיה מדאמרינן בפ' חלק (סנהדרין צט.) כל האומר כל התורה מן השמים חוץ מדקדוק א' ה"ז בכלל דבר ה' בזה וכיון שדקדוק אחד יש לו שורש גדול צריך שלא יניח הנד ולא יניד הנח ולא ירפה החזק ולא יחזיק הרפה ע"כ ול"נ להביא ראיה מדגרסינן בירושלמי דמגילה אין מדקדקים בטעיותיה ומפרש כגון בין יהודים ליהודיים משמע דדוקא במגילה הקילו אבל בס"ת מדקדקים ואח"כ מצאתי בהדיא דגרסינן בירושלמי דפרק הקורא את המגילה עומד טעה בין תיבה לתיבה מחזירין אותו אפי' טעה בין אם לואם: כתב הכלבו קרא וטעה אפילו באות אחת מחזירין אותו עד שיקרא בדקדוק וה"מ הקורא שבירך אבל על החזן אין לחוש אם לא קרא בדקדוק ע"כ. ואין טעם בדבריו דקריאה בציבור כתקנה לא תליא בברכה שהרי בימי חכמי התלמוד שהיה הראשון מברך ברכ' ראשונה והאחרון ברכה אחרונה היעלה על הדעת שלא היו מקפידים בקריאת האמצעיים. ומיהו אפשר לקיים דבריו בטעות שאין המשמעות משתנה ואפילו בטעות כזה מחזירין לקורא וכ"נ מדברי א"ח: כתוב בכתבי מה"ר ישראל סימן קפ"א ראיתי בכמה פעמים לפני רבותי ושאר גדולים שטעו הקוראים בדקדוקי טעמים וגם בפתח וקמץ סגול וצרי ואע"פ שגערו בהם קצת מ"מ לא החזירום: וכתב עוד שם ביישוב שיש מנין ואין מי שיודע לקרות בתורה כהלכה בדקדוק ובטעמים נראה דאפ"ה יקראו בתורה כמו שקורים בציבור בברכה כהלכתה ומפטירין בנביא : כתוב בא"ח מנהג ספרד אחר קריאת התורה בשבת לומר והוא רחום יכפר עון לכפר על שגגת הטעיות במקרא עכ"ל והיום אין זכר למנהג זה: