## Beit Yosef, Orach Chayim

###### Beit Yosef, Orach Chayim 471:1:1
[Beit Yosef, Orach Chayim 471:1:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Orach%20Chayim/r/471:1:1)

כל אדם אסור לאכול פת משעה עשירית ולמעלה וכו' ר"פ ע"פ (צט.) ע"פ סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ואסיקנא דסמוך למנחה קטנה קאמר וכתב הרא"ש סמוך למנחה קטנה מט' שעות ולמעלה דמנחה גופה מט' שעות ומחצה ולמעלה וסמוך לה מט' שעות: ומ"ש רבינו כל אדם היינו משום דבסימן הקודם כתב שהבכורות מתענים וכן האיסטניס מתענה קאמר השתא דכל אדם ואע"פ שאינו בכור ולא איסטניס אסור לאכול משעה עשירית ולמעלה אי נמי משום דתניא בגמרא (קז:) אפילו אגריפס המלך שהוא רגיל לאכול בט' שעות אותו היום לא יאכל עד שתחשך ומפרש בגמרא דמשום דסד"א ט' שעות לאגריפס כד' שעות לדידן דמי קמ"ל ופי' המרדכי דכיון שהיה רגיל לאכול בתשע שעות ואכילו הכי היה רגיל לאכול לערב בשעה שבני אדם אוכלין א"כ שפיר אוכל מצה לתיאבון כמותינו שאנו אוכלים בד' שעות ביום אע"פ שממשיך סעודתו אח"כ יהיה מותר לו לאכול בתחלת ט' קמ"ל דאפ"ה לא יאכל וכן פרשב"ם וכתב רבינו כל אדם לכלול מי שרגיל לאכול בט' שעות כמו אגריפס:


###### Beit Yosef, Orach Chayim 471:2:1
[Beit Yosef, Orach Chayim 471:2:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Orach%20Chayim/r/471:2:1)

ומ"ש אבל בשר וירק ומיני תבשיל שרי שם אבל מטבל הוא במיני תרגימא ופי' הרי"ף מעביר פתו במיני תרגימא כגון פירות וכיוצא בהם וכן פרשב"ם מיני תרגימא כגון פירות ובשר וכתב הרא"ש ולא נהירא דהא אמרינן בתוספתא דברכות מברכין על מיני תרגימא במ"מ ואמרינן התם דאין מברכין במ"מ אלא על ה' המינים לבד אלמא מיני תרגימא לאו פירות נינהו וכ"כ בתשובה מיני תרגימא דהיינו מיני תבשיל העשוי מה' מינים או פירות וירקות מותר לאכול ורבינו סתם דבריו כדברי הרי"ף ורשב"ם משום דמשמע ליה דכיון דה' מינים משביעים את האדם היאך יאכל מצה לתיאבון אם יאכל מהם משעה עשירית ואילך וגם התוספות שכתבו מתחלה כדברי הרא"ש אח"כ כתבו ומיהו בפ' בתרא דיומא איכא חד שינויא דמשני ואבע"א מאי מיני תרגימא פירי:


###### Beit Yosef, Orach Chayim 471:3:1
[Beit Yosef, Orach Chayim 471:3:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Orach%20Chayim/r/471:3:1)

ומ"ש בשם הרמב"ם שלא ימלא כריסו מהם הוא בפ"ו וכן משמע מדברי הרי"ף ופשטא דמילתא הכי מוכח שכל שממלא כריסו מאיזה דבר שיהיה לא יאכל שוב בלילה מצה לתיאבון :


###### Beit Yosef, Orach Chayim 471:4:1
[Beit Yosef, Orach Chayim 471:4:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Orach%20Chayim/r/471:4:1)

ומ"ש ויין מותר לשתות הן רב או מעט וכו' דברי רבינו מתמיהין דהא איתא בריש פרק כיצד מברכין (ברכות לה:) וחמרא מי סעיד והא רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפיסחא כי היכי דנגרריה ללביה וניכול מצה טפי טובא גריר פורתא סעיד וכתבו התוספות מכאן משמע שאסור לשתות יין בע"פ מן המנחה ולמעלה ואם רוצה לשתות יין צריך לשתות הרבה דטובא מיגרר גריר אלמא דפורתא לא וא"כ היאך כתב רבינו דבין רב או מעט מותר ואפשר ששום מפורש חולק על סברת התוס' והוא סובר דפורתא נמי שרי דאע"ג דסעיד קצת אינו סועד כ"כ שיאסור מחמת כן לשתותו בע"פ משעה עשירית ולמעלה והא דאמרינן והא רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא לאו למימרא. דאם איתא דסעיד הוה אסור למשתי אלא ה"ק היכי אפשר למימר דחמרא סעיד כלל והא רבא שתי ליה כי היכי דנגרריה לליביה אלמא לא סעיד כלל אדרבא מיגרר גריר וא"כ פורתא אע"ג דסעיד קצת שרי ואפשר דמתני' נמי דיקא הכי דקתני ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם ולא קתני לא יאכל ולא ישתה ואע"ג דאיתא בר"פ ע"פ (קז:) אמר רבא מנא אמינא לה דחמרא מיגרר גריר דתנן בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה ואי אמרת מיסעד סעיד אמאי ישתה הא קא אכיל למצה אכילה גסה אלא ש"מ מיגרר גרור אלמא דאם איתא דמיסעד סעיד הוה מיתסר מלשתותו י"ל דשאני התם שהוא שותה בין הכוסות ותיכף אוכל מצה דכיון דסעיד אפילו פורתא כשאוכל המצה בסמוך אינו אוכלה לתיאבון אבל כששותה קודם שתחשך מה שהיין סועד הלב כבר עבר בשעה שהוא בא לאכול מצה אלא שמ"מ יש לתמוה למה לא חשש רבינו לכתוב סברת התוספות:


###### Beit Yosef, Orach Chayim 471:5:1
[Beit Yosef, Orach Chayim 471:5:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Orach%20Chayim/r/471:5:1)

ומהו הפת שיאכל וכו' ז"ל הרא"ש בר"פ ע"פ הא דקתני סמוך למנחה לא יאכל הא מקמי הכי אכיל ומי מצי אכיל חמץ משש שעות ולמעלה אסור מדאורייתא מצה נמי לא אכיל דאמרינן בירושלמי האוכל מצה בע"פ כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו ואי מיני תרגימא הא אמרינן דשרי ונ"ל מצה עשירה מצי אכיל דהא דאמרינן דאסור לאכול מצה בע"פ היינו במצה שראויה לצאת בה י"ח:


###### Beit Yosef, Orach Chayim 471:6:1
[Beit Yosef, Orach Chayim 471:6:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Orach%20Chayim/r/471:6:1)

והא דאמרינן בירושלמי האוכל מצה בע"פ כבא על ארוסתו בבית חמיו והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה פי' מכת מרדות כתבוה הרי"ף והרא"ש בפרק אלו עוברין והרמב"ם בפ"ו וכתב הרא"ש ונראה דדוקא מזמן איסור חמץ ואילך וכתב הר"ן שכן דעת הר'"ה ושהרמב"ן השיב עליו ואמר דסוגיית הירושלמי מוכחא דכל היום כולו אסור והר"ן דחה ראייתו והרב המגיד כתב שמדברי הרמב"ם נראה שכל היום אסור : כתוב בתה"ד דקטן שלא הגיע לכלל דעת כ"כ שיודע ומבין מה שמספרים לו מנסים ונפלאות ביציאת מצרים שרי להאכילו מצות בע"פ אמנם אם הגיע הקטן לכלל דעת שיוכל להבין כדלעיל נראה דאין להאכילו מצה: כתב ר"י יש נהגו שלא לאכול חזרת קודם פסח וכן היה נוהג הרשב"א לא שהיה אסור אלא שלא לשנות מנהג הקדמונים עכ"ל. ואין טעם למנהג ההוא ואנו לא נהגו כן :


###### Beit Yosef, Orach Chayim 471:7:1
[Beit Yosef, Orach Chayim 471:7:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Orach%20Chayim/r/471:7:1)

ואם התחיל לאכול קודם שעה עשירית וכו' פסק רשב"ם אע"ג דבשאר שבתות וי"ט פורס מפה ומקדש בפסח צריך להפסיק סעודתו בעקירת שולחן טעמו מדתניא בר"פ ע"פ מפסיקין לשבתות דברי ר"י רבי יוסי אומר אין מפסיקין וא"ר יוחנן הלכה כרבי יהודה בע"פ והלכה כרבי יוסי בע"ש ופי' הוא ז"ל מפסיקין משמע עקירת שילחן ולפיכך כתב שאם התחיל לאכול קודם ט' ונמשך אכילתו עד שחשכה צריך לעקור השולחן מיד כשיחשיך ולהחזירו לשם פסח והרי"ף לא הביא הא דא"ר יוחנן הלכה כרבי יהודה בע"פ וכתב הרא"ש דמדלא הביאה מכלל דאיהו לא מפליג בהפסקה בין פסח ובין שבתות וי"ט ובכולהו פסיק כשמואל דפורס מפה ומקדש וטען הרא"ש להחזיק סברא זו וכתב בסוף דבריו שמ"ש בזה דברים נכוחים הם ויש לסמוך עליהם דאף בע"פ סגי בפריסת מפה וכן פסק הרז"ה והרמב"ן ז"ל עכ"ל:


###### Beit Yosef, Orach Chayim 471:8:1
[Beit Yosef, Orach Chayim 471:8:1](https://torahapp.org/share/book/Beit%20Yosef/s/Orach%20Chayim/r/471:8:1)

ומ"ש ואינו מברך עליו בפה"ג ומברך ברכת המוציא כבר נתבאר בסי' רע"א: