## Benei Ahuvah on Mishneh Torah, Divorce Chapter 6

###### Benei Ahuvah on Mishneh Torah, Divorce 6:6:1
[Benei Ahuvah on Mishneh Torah, Divorce 6:6:1](https://torahapp.org/share/book/Benei%20Ahuvah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/6:6:1)

**הכל**
**כשרין לשליחות הגט בין לשליח קבלה בין לשליח הולכה והבאה חוץ מן החמשה העכו"ם והעבד וחרש שוטה וקטן וכו'.** הר"י בן מיגאש חולק ומכשיר בגט אשה שיהיה עבד שליח להולכה והוכחתו מזה דאל"כ קשיא לרבי יוחנן דאמר גיטין דף כ"ג ע"ב אין העבד נעשה שליח לקבל גט וכו' למה קתני במתניתין נכרי ולא קתני עבד ועיין בתוס' שם בד"ה אין העבד וכו' וברשב"א מה שמתרצים על קושיא זו ועוד יש לומר דלכך קאמר רבי יוחנן תרתי דעבד נעשה שליח לקבל גט שחרור לחבירו עיי"ש ובזה מיושב דלא תקשה לרבי יוחנן דליתני דעבד פסול להביא גט ומכ"ש נכרי דמזה הוכיח רבי אמי דעבד כשר דאיכא למימר דבמתניתין סתם קתני גט ואף גט שחרור בכלל דלענין מוליך ומביא גט אשה ושחרור שווים וגט השנוי במתניתין אף גט שחרור בכלל דאף הוא קרוי גט ובזה עבד כשר ולכך קתני נכרי בלבד דהוא פסול לתרווייהו ובהא מדויק לישנא דגמ' כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן תרתי אמר וכו' ובהא אזדא ליה הוכחות רבי אמי לעיל דליתני עבד.


###### Benei Ahuvah on Mishneh Torah, Divorce 6:7:1
[Benei Ahuvah on Mishneh Torah, Divorce 6:7:1](https://torahapp.org/share/book/Benei%20Ahuvah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/6:7:1)

**אבל**
**הנשים והקרובים וכו' אבל הפסולין בעבירה מדברי תורה פסולין להבאת הגט וכו'.** עיין בראב"ד ובמ"מ ורשב"א והרא"ש והמשנה למלך כתב דלכך פוסל הרמב"ם אף במקוים משום דיכול להכחיש השליחות ולא דק דלהרמב"ם אין צריך עדים על מינוי שליחות כלל וכ"ש בגט מקוים אינו יכול להכחיש השליחות דאמר גיטך בידי מה בעי כנודע לקמן בפרק ז' ובטור ובש"ע בסימן קמ"א ולכך פסק דיכול שליח לעשות שליח בפני עצמו וכן הרא"ש ס"ל כן דכשהגט מקוים דאינו יכול להכחיש השליח כמ"ש לקמן באריכות בדבריו ולכך יפה תמה על הרמב"ם ומזה ראיה דהרא"ש ס"ל כמ"ש לקמן דבגט מקוים אינו יכול להכחיש השליחות וכל דברי המשנה למלך בזה במחילת כבודו הם שלא בהשגחה.
**והנה** מלשון הרא"ש דכתב ואם היה מקוים אפילו לא עשו תשובה כשר דבני כריתות נינהו ולשיקרא ליכא למיחש ודלא כמ"ש הרמב"ם וכו' מובן דס"ל דהרמב"ם חושש לשיקרא והיינו אף דמקוים צ"ל דהרמב"ם מיירי מקוים משאר כתב יד עדים וכדומה ולא שהעדים בעצמן מעידין על כתב ידם ודעת הגאון בטור חו"מ דהיכא דבעי קיום דאורייתא לא סמכינן אהך קיום עיין בטור ח"מ סימן ס"ט ובש"ך שם ס"ק י"ג ודעת הרמב"ם היכא דהבעל טוען מזויף הוי הקיום דאורייתא היכא דאינו מכחישו האשה או השליח דהוי טענתו טענת ברי כמו טענת האשה ועיין במ"מ בפרק ז' מהלכות אלו ובמ"ש שם וא"כ זה השליח דהוא פסול דאורייתא אמירה דיליה כלא חשיבי והוי קיום דאורייתא ובזה לא סמכינן אהך קיום ולכך ס"ל לרמב"ם דפסול ואם אינו מקוים בטל דהעמידנה בחזקת אשת איש כיון דקיום דאורייתא ועיין בבית שמואל בסימן קמ"א ס"ק מ"ו אך לישנא דאם נתקיים צ"ל דמיירי בדרכי הקיום שהוא לא מהני רק לדעת הגאון הנ"ל בקיום דרבנן ולא מיירי בעדים דעדים בעצמן באין להעיד על כתב ידם ואף דהרמב"ם לא ס"ל כדעת הגאון בכתב יד כמ"ש הש"ך גופיה שם יש לומר דפליג רק בזה דס"ל דגם בכתב יד הקיום רק דרבנן אבל מ"מ י"ל דמודה לסברת הגאון דבקיום דאורייתא לא מהני קיום זולת שיעידו בעצמן על כתב ידם או יש לומר דס"ל להרמב"ם דחיישינן אולי יטעון הבעל לפקדון מסרתי לו ואף דקי"ל דשליש נאמן באומרו לגירושין מסרו לי ובפרט בעיר אחרת ליכא למאן דאמר דהבעל נאמן היינו כשהוא איש מהימן אבל בפסול ורשע דאורייתא אין כאן נאמנות ואם כן חיישינן אולי יבוא הבעל ויטעון לפקדון מסרתי לו ואין כאן ראיה גיטך בידי מה בעי ולגבי דהאי גברא הבעל נאמן ולכך חיישינן ופסול מדרבנן.
**אמנם** מאין יצא זה לרמב"ם כבר חתר מהר"י בן לב למצוא להם מקום ודבריו דחוקים למאוד כנראה שם לחדש דין דבסומא אפילו גט מקוים פסול להביא גזירה אטו אינו מקוים ולכן נראה בזה דהנה הרא"ש הביא בשם הרמ"ה דהיכא דצריך לומר בפני נכתב ופסול מעבירה דאורייתא דפסול להביא גט אם היה פסול בשעת קבלת הגט וכשר בשעת נתינה כשר לומר בפני נכתב ובפני נחתם ועיין במהריב"ל חלק א' דף קכ"ו דתמה על הרמ"ה הא בפיסול הגוף מחמת עבירה צריך להיות תחילתו וסופו בכשרות ותירץ דמודה רמ"ה לדין זה כמבואר בתשובת הרא"ש כלל כ"ה רק כאן הואיל וקיום שטרות דרבנן אין צריך להיות תחילתו וסופו בכשרות וצריך טעם מנא ליה לרמ"ה דין זה. ונראה דקשיא ליה משום דבמתניתין גיטין דף כ"ג קחשיב הפסולין להבאת הגט חש"ו נכרי וסומא ומפרש הגמרא בחו"ל דאינו יכול לומר בפ"נ וקשה למה לא קחשיב נמי פסולים מחמת שעברו אדאורייתא דאינן יכולין להביא גט בחו"ל הואיל ואינן נאמנים לומר בפ"נ ולזה ס"ל לרמ"ה דבזה לא בעינן תחילתו וסופו בכשרות וא"כ לא קחשיב ליה התנא בכללא דבכולן נאמר קיבל הקטן והגדיל נכרי ונתגייר וכו' דבעינן תחילתו וסופו בכשרות כדמסיים זה הכלל וכו' אבל בפסולים מחמת עבירה כשר כשעשה תשובה וא"כ אינו בכלל המנוים ולא כללן התנא בחדא. אך הרמב"ם ס"ל דלא כרמ"ה דלענין אמירת בפני נכתב לא מהני סופו בכשרות דאיך יעיד בפ"נ והוא ראה בהיותו פסול ואין בראיה שלו ממש וא"כ קשיא ליה למה לא קחשיב במתניתין פסול מחמת עבירה בהדי הנך דפסולין להבאת הגט ולזה ס"ל לרמב"ם דאפילו במקוים פסול והיינו מטעם הנ"ל דאולי מזויף הוא כי אין טענת השליח טענה להיותו פסול או דלמא מסרו לפקדון כהנ"ל ולזה ודאי כשהוא כשר בשעת אמירה ונתינת הגט דמהני דאין צריך כאן לעדות רק דיהיה בר סמכא להיות בדבריו ממש א"כ אלו הוי קתני פסול מחמת עבירה בהדי הנך א"כ פסול אפילו במקוים ולזה באמת מהני סופו בכשרות וא"כ ליתא בכלל הך כללא דבעי תחילתו וסופו בכשרות ולכך לא קתני ליה במתניתין דאיך ימנה הפסול מחמת עבירה בהדי אינך דלא דמיא כלל מכל צד.


###### Benei Ahuvah on Mishneh Torah, Divorce 6:16:1
[Benei Ahuvah on Mishneh Torah, Divorce 6:16:1](https://torahapp.org/share/book/Benei%20Ahuvah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Divorce/r/6:16:1)

**שליח**
**שנטל הגט וכו' וכל המבטל בפני אחרים צריך שיבטל בפני שנים.** מדברי רבינו נלמד דדוקא המבטל בפני אחרים בעי שנים אבל המבטל בפני שליח אין צריך שנים וכן מבואר בשו"ע סימן קמ"א סעיף ס' רק הבית שמואל שם ס"ק צ' כתב דבריש פרק השולח נסתפקו התוס' בזה ולא ידעתי מקומו ואם כיון לדברי התוס' בדף ל"ג בד"ה רבי סבר וכו' דכתבו לחד תירוץ דיכול לבטל בפני אחד אע"ג דאין דבר שבערוה פחות משנים כיון שלשליח עצמו אומר שהוא מבוטל אי נמי אפילו לא מהני בלא שנים מ"מ יכול לבטל בפני שנים זה שלא בפני זה וכו' ומזה משמע לכאורה דלתירוץ אי נמי וכו' דאפילו בשליח עצמו לא מהני בלי שנים אך באמת זה אינו דהתם לא מיירי בביטול השליח ששמע הביטול מפי הבעל דזה ודאי בטל ולא יהיה שמיעתו גרוע משמעו מפי שנים אחרים רק דמיירי בביטול האחרים דהשתא קיימי בהך שיטה דעדים שבטלו מקצתן בטלו כולן וא"כ אף אותם שלא שמעו יהיו בטלים ולזה היה דעת התוס' בתירוץ הראשון הואיל והשליח שמע שביטל בפניו מהני הביטול אף לאותן שלא שמעו אף דלא ביטל בפני שנים כיון דקי"ל דעדים שבטלו מקצתן בטלו כולן ואותו השליח ששמע ודאי בטל אף אינך בטלים זהו דעת התוס' בתירוץ הראשון ובתירוץ השני דלא מהני היינו לגבי אותן שלא שמעו דלגבייהו לא מהני שמיעת השליח דהם יאמרו לאו כל כמיניה ואין דבר שבערוה פחות משנים ולגבייהו הוי השליח כאיש אחר ולא מהימן להו כלל ולא שייך עדות שבטלה מקצתן וכו' כי הם אומרים אין אנו מאמינים לך שביטל אותך לולי תרי סהדי ולכך כתבו אי נמי דבעי שנים מ"מ מהני בזה אחר זה אבל בביטל השליח לאותו השליח עצמו מעולם לא נראה בתוס' שיהיו מסופקים אי מהני וזה פשוט.