## Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing Chapter 6

###### Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 6:7:1
[Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 6:7:1](https://torahapp.org/share/book/Benei%20Binyamin%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/6:7:1)

**אע"פ**
**שת"ע רשות** ע"ש בגמ' לחד לישנא קמ"ל דס"ל כמ"ד חובה ואף די"ל דרבינו פוסק כלישנא קמא משום אונס שינה. וכמש"כ בעלי הכללים דהיכא דא' אב"א ואב"א ל"ה כאיכא דאמרי. מ"מ מנ"ל לרבינו הא דהסייג הוא גם משום תפ"ע. לפ"מ דקיי"ל דהיא רשות דדלמא הברייתא כמ"ד חובה ולדידן דרשות הסייג הוא משום ק"ש. וכיון דאין חיוב לסגל"ת בערבית כמו בשחרית. י"ל דמשום תפלת ערבית ל"ש הסייג. ואולי מקורו מאדר"נ פ"ב שא' שם דעשו חכמים סייג לדבריהם. משמע דלאו משום ק"ש דאורייתא הוא רק משום תפ"ע. ועדיין צ"ע דגם י"ל דכמ"ד חובה:


###### Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 6:9:1
[Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 6:9:1](https://torahapp.org/share/book/Benei%20Binyamin%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/6:9:1)

**וכן**
**אם ראה נחשים ועקרבים** הוא דלא כר"ש בגמ' וק"נ פי"ג דשבת שרבינו סמך על סוגיא דשם. ועמ"ש בחי' בס"ד:


###### Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 6:10:1
[Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 6:10:1](https://torahapp.org/share/book/Benei%20Binyamin%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/6:10:1)

**נשים**
**עבדים וקטנים חייבין בתפלה. וכל איש שפטור מק"ש פטור מן התפלה.** לא נתבאר בדברי רבינו בחיובא דח"ע וחב"ח. ולפי הכלל שתולה תפלה בק"ש. א"כ י"ל דכמו בק"ש ה"נ בתפלה. והנה בירושלמי פ"ג ה"ג דברכות א' שם נפ' מק"ש מדכ' ולמדתם את בניכם. בניכם ולא בנותיכם. ועבדים פטורים מדכתיב שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד מי שאין לו אלא אדון אחד. יצא עבד שי"ל אדון אחר [וכה"ג דרשו בבבלי חגיגה ד' א'. אך שם הוא מקרא דהאדון שהוא מיותר אבל דרשת הירושלמי הוא מהשם הקדוש כפי קריאתו ל' אדנות. וע' כה"ג בירושלמי רפ"ט דנזיר. ופ"ק דקדושין סוף ה"ב וילה"ע דבזה שייך גם פלוגתת האמוראים במגילה י"ד א'. עבדי ד' ולא עבדי פרעה והארכתי במ"א בס"ד. דנ"מ טובא לדינא] והקשו המפ' ת"ל מג"ש דלה לה. ותי' מר"ן הגר"א ז"ל בשנ"א פ"ג דברכות. ובתורע"א. ופ"מ על הירושלמי כולם בסגנון אחד דנ"מ לח"ע וחב"ח וכתי' הבבלי בחגיגה שם וא"כ להירושלמי לאו כללא הוא דהרי ח"ע וחב"ח ודאי דחייב בתפלה וא"כ מ"ט כ' רבינו כל איש שפטור מק"ש כו'. וצ"ל דס"ל להלכה כהבבלי דלא מייתר קראי להכי וכפשטא דמילתא דנפ' משום מ"ע שהזמ"ג. א"כ לצ"ק לפטור לעבדים. וירושלמי לשיטתי' דס"ל דנפ' מדכ' בניכם. א"כ בכה"ג לא נתמעטו עבדים. עי' מל"מ פ"י ממלכים. ומש"ל פ"א מת"ת בס"ד. ועיקר מחלוקתם כתבנו בס"ד בתשובתי לענין תשלומין לק"ש. דתליא בפ' הרמב"ן עם רבינו אם ק"ש הם ב' מצות או מצוה אחת די"ל דק"ש ל"ה כלל מ"ע שהז"ג ולכן צ"ק לפטור גם נשים. וכ"א לשיטתי' אזיל ודברי מרן הגר"א נשגבו ממני לפי שיטתו בשנ"א פ"א ופ"ג דק"ש א"א להוציא לחבירו ואף הבקי א"י להוציא לשאינו בקי ע"ש והיא מד' הירושלמי פ"ג מדכ' ושננתם שיהא כ"א משנן בפיו (וע' בבאורו סי' צ"ט סק"י) א"כ לל"ק לפטור לח"ע וחב"ח ות"ל דלא משכ' כלל דהא קיי"ל לענין תקיעת שופר דח"ע וחב"ח אף לעצמו אינו מוציא. וצריך לשמוע תק"ש מאחרים שא"א להוציא אך משכ"ל לחייבו עד שנצרך קרא לפוטרו. וק' מד' הירושלמי דידי' אדידי. והארכתי בזה שם בס"ד. ואולם כללא דרבינו בל"ז אינו מדוייק כ"כ. ולשון הטוש"ע סי' ק"י מתוקן יותר ע"ש: