## Biur Halacha Siman 345 ###### Biur Halacha 345:7:1 [Biur Halacha 345:7:1](https://torahapp.org/share/book/Biur%20Halacha/r/345:7:1) **אם הם מפולשין משער לשער** - עיין במ"ב סק"כ מש"כ בשם המגן אברהם דיש לאותו דרך המפולש כל דין ר"ה ונראה פשוט דגם כל הרחוב והשוק יש עליו דין ר"ה אף שהוא מתרחב הרבה מכנגד הפילוש דאפילו קרן זוית הסמוכה לר"ה היה ר"ה אי לאו משום דלא ניחא תשמישתא כדאיתא בשבת זיי"ן וכ"ש בזה דכל עיקר מקום קיבוץ הרבים הוא במקום שנתרחב וגם ראיה ברורה ממש"כ הב"ח והעו"ש בדעת הרמב"ם דאפילו יערות הסמוכין לדרכים ג"כ ר"ה הם משום דשכיחי רבים המסתלקין מן הדרך והולכין שם וכ"ש בזה ומש"כ המגן אברהם דיש לאותו דרך כל דין ר"ה נראה דכונתו דבעינן שיהא רוחב הדרך ט"ז אמה וגם שלא יהיה מקורה כדי שיהיה חל עליה שם ר"ה וממילא חל על שאר מקום השוק אף שאינו מכוון נגד הפילוש וכנ"ל דאל"ה אין חל שם ר"ה על כל השוק: **[fr]:** Si elles sont ouvertes d'une porte à l'autre, il faut se référer au Mishna Berura, paragraphe 360, qui rapporte au nom du Magen Avraham que cette voie ouverte a le statut de domaine public. Il semble évident que toute la rue et le marché sont également considérés comme un domaine public, même si elles s'étendent largement en opposition à l'ouverture, car même un coin de rue adjacent au domaine public est considéré comme domaine public, sauf si cela perturbe son utilisation, comme il est écrit dans le chapitre 17 du traité de Shabbat. Cela est encore plus évident ici, car l'endroit où les gens se rassemblent est là où l'espace s'élargit. Il y a aussi une preuve claire de ce qu'ont écrit le Bach et l'Ohr Sameach sur l'opinion du Rambam, selon laquelle même les forêts proches des chemins sont également considérées comme un domaine public, parce que des gens quittent le chemin pour y aller. Cela s'applique encore plus ici. Et ce que le Magen Avraham a écrit concernant cette voie ayant le statut de domaine public semble indiquer qu'il faut que la largeur de la voie soit de 16 coudées et qu'elle ne soit pas couverte, afin qu'elle soit considérée comme un domaine public. Par conséquent, le statut de domaine public s'applique également à toute la place du marché, même si elle n'est pas exactement alignée avec l'ouverture, comme expliqué ci-dessus. Sinon, le statut de domaine public ne s'applique pas à tout le marché. ###### Biur Halacha 345:7:2 [Biur Halacha 345:7:2](https://torahapp.org/share/book/Biur%20Halacha/r/345:7:2) **וי"א שכל וכו'** - וטעם הדעה הראשונה שאין לנו ללמוד מדגלי מדבר אלא לענין ר"ה ממש שלא תהא מקורה ושיהיה בה שש עשרה אמה ושתהא מפולשת אבל לא למנין הדורסים בה: **[fr]:** Et certains disent que toute cette discussion ne concerne que le statut de domaine public et non pour déterminer le nombre de personnes qui traversent la voie. La raison de l'opinion initiale, selon laquelle nous ne devons pas tirer de conclusions des drapeaux du désert, est que cela ne concerne que le domaine public proprement dit, pour qu'il ne soit pas couvert, qu'il ait une largeur de 16 coudées et qu'il soit ouvert. Cependant, cela ne s'applique pas au comptage des personnes qui y passent ###### Biur Halacha 345:7:3 [Biur Halacha 345:7:3](https://torahapp.org/share/book/Biur%20Halacha/r/345:7:3) **שאין ששים רבוא וכו'** - עיין במ"ב מש"כ דמדעת המחבר משמע דלא ס"ל כן והיינו מדכתב דעה זו רק בשם י"א והנה המגן אברהם כתב דמסימן ש"ג בסי"ח שם משמע בהמחבר דס"ל כן להלכה וכבר דחו דבר זה כמה וכמה אחרונים דהביא שם רק דעת המלמדים זכות ואדרבה יש ראיה מכמה מקומות בשו"ע דדעתו לפסוק דיש ר"ה מן התורה אפילו בפחות מששים רבוא והוא בסימן רנ"ב סתם המחבר דלא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה בע"ש וכתב המגן אברהם דלדידן דל"ל ר"ה שרי וכן בסימן ש"ה כתב המחבר כל הנהו דאסורה הבהמה לצאת לר"ה וכתב שם המגן אברהם דלכרמלית שרי דכל שבחבירו פטור אבל אסור בבהמה מותר עי"ש וכן בסימן שצ"ב לגבי עיר של יחיד ונעשית של רבים פירש רש"י של יחיד שלא היו בה ששים רבוא ולבסוף נוספו בה דיורין והרמב"ם פירש עיר שהיה קנין יחיד ופשוט דהרמב"ם אזיל לשיטתו בעניננו דלא ס"ל כלל תנאי דששים רבוא וכ"כ שם הגר"א בביאורו והנה השו"ע העתיק שם רק פירוש הרמב"ם ופשוט דאזיל לשיטתו כאן דהעתיק פירש"י רק בשם י"א ולדינא לא ס"ל כן דאי ס"ל להלכה כמש"כ המגן אברהם היה לו להעתיק שם פירוש רש"י. וכ"כ העולת שבת בשם כנה"ג וכן בא"ר ובתוספת שבת דמדכתב המחבר דעה ראשונה בסתמא משמע דדעתו כן. ועתה נבוא להתבונן אודות מה שכתבו המגן אברהם והט"ז דרוב פוסקים ס"ל כהי"א הנה באמת כפי מה שהעתיק הב"י בקיצור נמרץ את עקרי השיטות דימו הם שרק אלו הם החולקים בזה [וכונת הב"י היה כיון שאנו מוצאים כמה מגדולי הראשונים שמחמירין בזה ע"כ בודאי עכ"פ נכון להחמיר] אבל כאשר חפשנו דבר זה בפוסקים מצאנו עוד הרבה מגדולי הראשונים המחמירים בענין זה. אכן מתחלה אחשב דעת המקילין בזה ראשון לכולם הביא זה בשם בה"ג [ואינו בבה"ג שלפנינו] ורש"י בעירובין [דף ו' ודף נ"ט] וסמ"ג וסמ"ק וספר התרומה ורבינו מאיר ורוקח ותוספות פרק במה אשה [ולר"י משמע שם דלא פסיקא ליה כולי האי דבר זה] והרא"ש פ"א דעירובין והא"ז והטור ורי"ו אכן לעומת זה יש הרבה שסוברין שר"ה הוא מן התורה כשרבים בוקעין במקום הזה אם הוא מפולש ולא בעינן ס' רבוא הלא המה הרמב"ם והר"ת והרמב"ן והרשב"א והריטב"א והרה"מ והר"ן בפרק במה אשה והגהת מרדכי במסכת שבת והרשב"ם [בהגה"ה פ"ק דשבת בשם הרשב"ם בדין האסקופה שהחמיר שם מאוד נגד דינא דגמרא וכתב שאין לנו וכו' ויבוא לידי איסור תורה עי"ש הרי דס"ל שגם בזמה"ז שאין בנמצא ס"ר ג"כ יש מן התורה ר"ה] וכן ר"א ממיץ בספר יראים שלו [שלא הזכיר כלל בתנאי ר"ה שישים רבוא] והריב"ש והמאירי פ"ו דשבת כולם ס"ל דלא בעינן ס' רבוא ועיין בריטב"א פרק כיצד מעברין כתב שם שרוב הגאונים סוברין כן וגם בודאי מסתברא כן דאלו אם היה ר"ה דוקא מס' רבוא לא היה משתמיט הגמרא להשמיענו ד"ז וגם בדף ז' ע"א דקמקשה הגמרא אטו כל הני לאו כרמלית נינהו אמאי לא תירץ דאתו לרבות היכא דלא היה ס' רבוא וגם דידוע שגזרו חז"ל לענין תקיעת שופר בשבת [וכן לענין קריאת המגילה] וביטלו עשה דאורייתא לכלל ישראל כדי שלא יבוא לידי חילול שבת שיביא אותו אצל חכם וילמדנו ואי אמרת דהוא דוקא כשיש באותה העיר ס' רבוא הוא דבר שאין מצוי כלל וכלל כ"א איזה עיר יחידה בעולם. וע"כ בודאי יש להחמיר כסברא הראשונה וכמו שכתב הרש"ל והמשאת בנימין ומה שהביא הט"ז ראיה מדברי הרמ"א בסימן רמ"ו שכתב שם שכל רשויות שלנו כרמלית הם כתב הבית מאיר דאינו ראיה כלל דשם איירי לענין להחמיר וכן מה שמסתפק שם בדברי הרשב"א גופא כבר דחו דבריו כמה אחרונים דמה שכתב הב"י זו הקושיא היינו קושיא ראשונה שמתיירא להוציא וגם הראו בכמה מקומות בתשובותיו בסימן תקכ"ב ובסימן תש"ח בקיצור וכן העידו הריטב"א והריב"ש בשמו שסובר דלא בעינן ס' רבוא ועיין בספר גאון יעקב שכתב בשם הגר"א ז"ל ג"כ המחמירין מכל זה מוכח שיש להחמיר כדעה הראשונה [אך במקום שיש עוד צד להקל יש לסמוך על הסברא אחרונה כ"כ א"ר עי"ש] ומ"מ אין בנו כח למחות ביד המקילין שהם סומכין על הפוסקים העומדים בשיטת בה"ג ורש"י הנ"ל אבל כל י"ש בודאי יש להחמיר לעצמו דבזמנינו יש ג"כ ר"ה מן התורה וממילא אין לסמוך על עירוב של צוה"פ דבעינן דוקא דלתות וכמו שנתבאר הכל לקמן בסימן שס"ד עי"ש במ"ב ובה"ל וכ"כ הח"א בכלל מ"ט סי"ג והבית מאיר בסימן שס"ד עי"ש ודע עוד דאף שיטת רש"י הנ"ל שסובר דבעינן ס' רבוא יש לעיין בזה טובא לדינא דיש מן הפוסקים שנקטו דבר זה בפשוטו ויש מן הראשונים שהסבירו לדבריו באופן אחר ואעתיק את לשונם ממש וז"ל הריטב"א בעירובין נ"ט רש"י ז"ל אינו מצריך שיתיישבו בעיר ס' רבוא אלא שיכנסו בה סמ"ך כאלו הכרכים והעיירות שהם פתוחים למקומות הרבה ורגילין בה סוחרים וכיוצא בהם ותדע שאף ירושלים לא היו בה ששים רבוא תדיר ואעפ"כ יש בה משום ר"ה אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה ומעתה כל שבתחלתה נתיישבה ככרכים ושווקים גדולים להיות רוכלת העמים זו היא של רבים עכ"ל וכעין זה כתב ג"כ הריא"ז והביאו הש"ג בפ"ק דעירובין וז"ל מבואות של כרכים המפולשין חוץ לעיר מצד זה ומצד זה ורחבין ט"ז אמה והן מעבר לס' רבוא כדרך הכרכים שכל באי עולם עוברין שם הרי המבואות הללו ר"ה גמורה הן עכ"ל. והנה הרמב"ן ז"ל בחידושיו על עירובין הקשה ג"כ על בה"ג ורש"י בעלי שיטה זו וז"ל מדקאמרינן מדבר בזמן שהיו ישראל שם הוי ר"ה ובזמן הזה כרמלית מכלל דעיר ואיסטרטיאות אע"פ שאין בהם ששים רבוא הוו ר"ה כיון שהדרכים כבושין ובני אדם עוברין בהם דטעמא דמדבר משום שאין שם דרך כבושה ולא מכוונת לילך בה לשום מקום ודמי לבקעה שהיא רה"י לשבת ורש"י עצמו כתב שם מדבר בזמן הזה אין מקום הלוך לרבים דהולכי מדברות לא שכיחי ומינה דדרכים ועיירות דשכיחי אע"ג דלא הוו תמן ששים רבוא ושמא דעת הראשונים לומר שהאיסטרטיא שהיא כבושה חוץ לעיירות והולכים ממנה מעיר לעיר וממדינה למדינה עד סוף כל העולם אין מדקדקים בה בעוברין עליה ששים רבוא דהא דכ"ע היא אבל בתוך העיר אין שם רשות הרבים בלא ששים רבוא דתהוי כדגלי מדבר [וסיים שם דלדעתו גם זה אינו מחוור וכו' וסוף דבר אין לנו אלא מה שמוזכר בתלמוד י"ו אמה ומפולש משני ראשין וכו'] וז"ל חידושי הר"ן בשם הרא"ה על מה שאמר בגמרא כאן בזמן שהיו ישראל שרויין במדבר וכו' כתב שם בתירוץ השני דאפשר לומר דבאותו זמן אפילו שאר מדברות שהיה להם דרך לשם לאותו מדבר הוי ר"ה דאע"ג דפירש רש"י ובה"ג דלא הוי ר"ה אלא של ששים רבוא לאו דבעינן ששים רבוא אלא שיש כאן דרך לששים רבוא כלומר שיהא רגילין לילך שם אנשים רבים תדיר כששים רבוא וכאן הרי היו השיירות מצויות של ששים רבוא ואע"פ שלא היו כולם כאן בדרך כאחד עכ"ל [ודע דבדבריו מתורצין לשיטה זו אמאי אמרו בגמרא לענין מקושש דמעביר ד"א בר"ה הוה הרי בודאי לא עשה המלאכה בפירסום בפני כל רק רחוק מן המחנה מדכתיב וימצאו ובודאי לא היה שם הס"ר ישראל אכן לפי מה שכתב הרא"ה ניחא]: **[fr]:** Que les soixante myriades ne soient pas nécessaires... Il faut se référer au Mishna Berura, qui mentionne que, selon l'opinion de l'auteur, il semble qu'il ne soit pas d'accord avec cette opinion. En effet, il écrit cette opinion uniquement comme une possibilité parmi d'autres. Cependant, le Magen Avraham écrit que, dans le paragraphe 168, il semble que l'opinion du Shulchan Aruch soit qu'il accepte cette règle comme une loi pratique. Cette opinion a été rejetée par de nombreux Acharonim, car le Beit Yosef y a présenté uniquement l'opinion des défenseurs de la position stricte. Au contraire, il existe une preuve provenant de plusieurs endroits dans le Shulchan Aruch indiquant que l'opinion du Shulchan Aruch est de trancher que le domaine public existe par la Torah même s'il n'y a pas soixante myriades. Cela est évident dans le paragraphe 252, où l'auteur écrit que le tailleur ne doit pas sortir avec son aiguille avant la tombée de la nuit, et le Magen Avraham y fait remarquer que, selon nous, le domaine public existe. De même, dans le paragraphe 305, l'auteur écrit que les animaux ne peuvent sortir dans le domaine public, et là aussi le Magen Avraham commente que cela est permis dans un domaine privé. Dans le paragraphe 322 concernant une ville habitée initialement par un seul propriétaire, puis par une population de nombreuses personnes, Rashi y explique que la ville était initialement habitée par un seul propriétaire, et seulement après l'ajout d'habitants, elle devient un domaine public, une idée reprise par le Rambam. Le Shulchan Aruch rapporte uniquement l'opinion du Rambam, qui ne fait pas dépendre l'existence du domaine public de la présence de soixante myriades. Le Ba'er Heitev et d'autres commentateurs soulignent que, selon l'auteur, si son opinion était conforme à celle du Magen Avraham, il aurait dû mentionner l'explication de Rashi dans ce contexte. Le Hagaon Rav Shlomo Zalman Auerbach, le Knesset HaGedolah, le Aharonim, et d'autres soulignent que l'opinion qui considère que le domaine public peut exister sans les soixante myriades est celle qu'il faut suivre. Il faut également prêter attention à ce que le Magen Avraham et le Taz ont écrit concernant l'opinion de la majorité des décisionnaires. En réalité, le Beit Yosef, qui résume les opinions des premiers commentateurs, ne mentionne que les plus stricts, ce qui laisse entendre que, bien qu'il existe des autorités qui interdisent cette interprétation, il est également vrai que de nombreux grands décisionnaires sont plus souples à cet égard. Le Ba'er Heitev cite également de nombreux premiers décisionnaires qui estiment que, même en l'absence de soixante myriades, il existe un domaine public de la Torah. Dans ce contexte, il existe plusieurs sources et avis qui affirment que même sans les soixante myriades, une voie ouverte peut être considérée comme un domaine public. Il est important de se rappeler que certains décisionnaires comme le Rambam, le Rosh, et d'autres, ainsi que des autorités postérieures telles que le Ritva, le Ran, et d'autres, soutiennent cette opinion. Il est donc raisonnable de suivre cette approche stricte dans des situations où il n'est pas possible de se fier à un domaine clos. Enfin, selon cette même ligne de pensée, certains considèrent que le Shabbat, les horaires de la Megillah et autres lois dépendent également de ce principe de domaine public. Il est donc nécessaire d’être rigoureux dans l’application de cette loi, surtout quand on considère qu’en l'absence de soixante myriades, la voie ouverte reste un domaine public de la Torah." ###### Biur Halacha 345:8:1 [Biur Halacha 345:8:1](https://torahapp.org/share/book/Biur%20Halacha/r/345:8:1) **ומתקצרין בקצתן וכו'** - עיין מ"ב במש"כ דאפילו אם אין בכל משך המבוי וכו' דין זה נובע ממ"מ בשם הרשב"א בעבודת הקודש ולא הזכיר כאן שיהא מפולש משני צדדי' לר"ה משמע לכאורה דאפילו אם רק מצד אחד מפולש לר"ה ג"כ שם ר"ה עליה כיון שנמשך לאורך ר"ה הרי הוא כחלק ממנו אבל מדברי התוספות והרשב"א בחידושיו וש"ס שהביאו בשם ר"י משמע דלא הוי ר"ה אא"כ המבוי מפולש משני צדדים לר"ה וכן העתיק המחבר בס"ט: **[fr]:** Et on raccourcit quelque peu... Il faut se référer au Mishna Berura, où il est mentionné que même si l'ensemble du passage (mavoï) n'a pas le statut de domaine public, ce principe vient du Magen Avraham au nom du Rosh, dans le travail du Kodesh. Il n'a pas mentionné ici que le passage doive être ouvert des deux côtés au domaine public, ce qui laisse à penser que même si le passage est ouvert d'un seul côté au domaine public, il est aussi considéré comme un domaine public, puisque sa longueur suit le domaine public et fait partie de celui-ci. Cependant, selon les propos des Tossafot, du Rosh dans ses commentaires, et du Shulchan Aruch qui a cité l'opinion de R. Yitzhak, il semble que cela ne soit pas considéré comme un domaine public à moins que le passage soit ouvert des deux côtés au domaine public, comme l'a rapporté l'auteur dans le paragraphe 9 ###### Biur Halacha 345:9:1 [Biur Halacha 345:9:1](https://torahapp.org/share/book/Biur%20Halacha/r/345:9:1) **י"ג אמות ושליש** - דע דעיקר סעיף זה נכלל בהא דלעיל בס"ח וחלקו המחבר משום דס"ח הוא לשון המ"מ בשם הרשב"א בעה"ק וסעיף זה הוא לשון הרא"ש בשם ר"י ובאמת פליגי אהדדי דלדיעה ראשונה הוי ר"ה אפילו בפחות מי"ג [וגם בחידושי הרשב"א והריטבא והמאירי משמע להדיא כן] ולדעה זו דהרא"ש משמע דדוקא בי"ג וכ"כ הגר"א דחולקים אהדדי ולפלא קצת על המחבר שלא כתבם בסעיף אחד ובלשון פלוגתא ויש מאחרונים שרוצים להשוות הסעיפים ואומרים דאם יש י"ג אמות ושליש מהני אף כשהמבוי הולך לרוחב ר"ה [עיין בתו"ש ופמ"ג] וקצת סייעתא לדבריהם דברא"ש וטור בסימן שס"ד לא הזכירו דדוקא כשהמבוי הולך לאורך ר"ה אבל באמת כיון שהביאו זה בראש וטור בשם ר"י ומבואר בחידושי הריטב"א בהדיא בשם ר"י דדוקא כשהמבוי הולך לאורך ר"ה הא לא"ה לא מהני אף כשיש י"ג אמות ושליש וכן במאירי ובחידושי הרשב"א בשם התוספות ג"כ מבואר בהדיא כן וכן כתבו בתוספות שלנו [וכבר ידוע דתוספות שלנו הם של ר"י] א"כ סתמא כפירושו דאף להרא"ש דוקא כשהמבוי הולך לאורך ר"ה: **[fr]:** 13 coudées et un tiers... Il faut savoir que ce paragraphe est essentiellement inclus dans ce qui a été dit précédemment dans le paragraphe 8, et l'auteur a fait une distinction car le paragraphe 8 est une expression du Magen Avraham au nom du Rashba dans la ville sainte, tandis que ce paragraphe est basé sur l'opinion du Rosh au nom de Rabbi Yitzhak. En réalité, ils sont en désaccord. Selon la première opinion, cela constitue un domaine public même si la largeur est inférieure à 13 coudées, et cela est clairement exprimé dans les commentaires du Rashba, du Ritva et du Meiri. Mais selon l'opinion du Rosh, cela est vrai seulement si la largeur est de 13 coudées, comme l'a écrit le Gaon de Vilna, et il y a un désaccord entre les deux opinions. Il est un peu surprenant que l'auteur n'ait pas mentionné cela dans un seul paragraphe, avec la formulation de l'opinion opposée. Certains derniers décisionnaires tentent de concilier les deux opinions et affirment que même si la largeur est de 13 coudées et un tiers, cela est valable même si le mavoï (passage) est ouvert transversalement au domaine public (voir le Taz et le Pnei Moshe). Un peu de soutien à leur opinion se trouve dans ce que le Rosh et le Tur n'ont pas spécifiquement mentionné que cela n'est valable que lorsque le mavoï est ouvert longitudinalement au domaine public. Mais en réalité, puisque l'opinion de Rabbi Yitzhak est rapportée dans le Shulchan Aruch et le Tur, et qu'il est clairement indiqué dans les commentaires du Ritva, au nom de Rabbi Yitzhak, que cela est valable uniquement lorsque le mavoï est ouvert longitudinalement au domaine public, sinon cela ne fonctionne même s'il y a 13 coudées et un tiers. De même, le Meiri et les commentaires du Rashba au nom des Tossafot l'affirment clairement. Et il est bien connu que les Tossafot que nous possédons sont de Rabbi Yitzhak. Ainsi, la manière de l'interpréter selon l'opinion du Rosh est que cela ne fonctionne que lorsque le mavoï est ouvert longitudinalement au domaine public. ###### Biur Halacha 345:9:2 [Biur Halacha 345:9:2](https://torahapp.org/share/book/Biur%20Halacha/r/345:9:2) **ושני ראשיהם מפולשין לר"ה** - ולפי מש"כ בס"ז במ"ב דדרכים העוברים מעיר להעיר הוי ר"ה א"כ ה"ה אם המבוי כלה לאורכו לשער העיר מזה ומזה הוי ג"כ ר"ה דאף שהמבוי בעצמו אין בו שיעור ר"ה כיון שכלה לארכו להדרכים שיש עליהם שם ר"ה ובוקעין רבים דרך המבוי מזה לזה הוי ר"ה וכ"כ בהגהת אשר"י פ"ק דעירובין ע"ש: **[fr]:** Et que ses deux ouvertures soient ouvertes au domaine public... Selon ce qui est écrit dans le Mishna Berura, paragraphe 7, que les chemins qui traversent d'une ville à l'autre sont considérés comme un domaine public, il en va de même si le passage (mavoï) est ouvert tout du long vers la porte de la ville, des deux côtés. Il est alors également considéré comme un domaine public. En effet, même si le mavoï lui-même n'a pas la largeur nécessaire pour être un domaine public, puisque toute sa longueur est ouverte vers des chemins où il y a un domaine public, et que de nombreuses personnes passent à travers ce mavoï, il est donc considéré comme un domaine public. Cela a été écrit dans les commentaires du Asheri sur le premier chapitre d'Erubin, à cet égard. ###### Biur Halacha 345:9:3 [Biur Halacha 345:9:3](https://torahapp.org/share/book/Biur%20Halacha/r/345:9:3) **י"א שהוא ר"ה** - כתבו בלשון וי"א משום דלדעת רש"י והרמב"ם אפשר דאף בכה"ג לא הוי ר"ה וכ"ש בההיא דס"ח [הרשב"א בחידושיו והמאירי בשבת דף ו'] וכן בחידושי הרמב"ן בליקוטיו על עירובין משמע ג"כ דמפרש הברייתא דיתר על כן אר"י בר"ה שרחב ט"ז אמה א"כ אין לנו מקור להאי דינא ומ"מ האי י"א לאו דעת יחידאה היא דהרא"ש ועוד כמה ראשונים העתיקוהו: **[fr]:** Certains disent que c'est un domaine public... Ils l'ont écrit dans ce langage, 'certains disent', car selon Rashi et le Rambam, il est possible que dans ce cas, ce ne soit pas un domaine public, et encore plus dans le cas mentionné dans le paragraphe 68. Le Rashba dans ses commentaires et le Meiri dans le traité Shabbat, page 6, ainsi que dans les commentaires du Ramban dans ses Likkutim sur le traité Erubin, il semble aussi que la brayta soit interprétée de manière à soutenir cela. Par conséquent, selon R. Yitzhak, un domaine public est celui qui a une largeur de 16 coudées. Il n'y a donc pas de source directe pour ce principe. Néanmoins, l'opinion qui dit cela n'est pas l'opinion d'un seul auteur, car le Rosh et d'autres premiers décisionnaires l'ont aussi rapportée. ###### Biur Halacha 345:14:1 [Biur Halacha 345:14:1](https://torahapp.org/share/book/Biur%20Halacha/r/345:14:1) **כגון ים** - עיין מ"ב ועיין מגן אברהם סקי"ד שהביא בשם רא"ם דאם יש בתוך הים גומא עמוקה יו"ד טפחים הוי רה"י מן התורה [ומשמע דפסק כר"ש בשבת דף ק' והמעיין בחידושי הרשב"א יראה דאין דבר זה ברור כלל] וסיים המגן אברהם דמ"מ מדרבנן יש ע"ז דין כרמלית כקרפף שלא הוקף לדירה ועיין בפמ"ג דבענינו אפילו הוא פחות משתי סאה נמי הוי כרמלית ע"ש: **[fr]:** Comme la mer... Il faut consulter le Mishna Berura, et également le Magen Avraham, paragraphe 114, qui rapporte au nom du R. Aharon Mi'eh, que si dans la mer il y a un marécage profond de 10 coudées, cela constitue un domaine privé d'origine biblique. (Cela semble correspondre à l'opinion de Rabbi Shimon dans le traité Shabbat, page 100). Cependant, en examinant les commentaires du Rashba, on voit que ce point n'est pas du tout clair. Le Magen Avraham conclut néanmoins qu'en vertu de la loi rabbinique, cela a le statut de 'Karmelit', comme un champ qui n'a pas été clôturé pour y habiter. Et le Pnei Moshe (P.M.G.) a ajouté qu'en ce qui concerne ce cas, même si la superficie est inférieure à deux séahs, cela a aussi le statut de 'Karmelit', comme expliqué là-bas. ###### Biur Halacha 345:15:1 [Biur Halacha 345:15:1](https://torahapp.org/share/book/Biur%20Halacha/r/345:15:1) **בית שאין תוכו וכו'** - הוא מימרא מפורשת והעתיקו הרי"ף והרא"ש ותמיה על הרמב"ם שהשמיטו מהלכותיו: **[fr]:** Une maison dont l'intérieur... Il s'agit d'une citation explicite, rapportée par le Rif et le Rosh. Il est étonnant que le Rambam l'ait omise dans ses loi. ###### Biur Halacha 345:15:2 [Biur Halacha 345:15:2](https://torahapp.org/share/book/Biur%20Halacha/r/345:15:2) **יש בו ארבעה על ארבעה** - מסוף הסעיף דמסיים ואם חקק בו ארבעה על ארבעה משמע דמיירי שהבית רחב הרבה וכן מוכח בגמרא דקאמר בדין זה דבתוכו אין מטלטלין בו אלא בד' אמות אלא דלהאי דינא דליהוי על גבו רה"י ותוכו כרמלית סגי בשיש בו ד' על ד': **[fr]:** Il mesure quatre coudées sur quatre... À la fin du paragraphe, il conclut que si un espace de quatre coudées sur quatre est creusé dedans, cela signifie que la maison est très large, comme il est aussi indiqué dans la gemara, qui dit que dans ce cas, il n'est permis de déplacer des objets à l'intérieur que sur une superficie de quatre coudées. Cependant, pour ce principe, afin qu'il soit considéré comme un domaine privé au-dessus, et son intérieur comme une 'Karmelit', il suffit qu'il mesure quatre coudées sur quatre. ###### Biur Halacha 345:15:3 [Biur Halacha 345:15:3](https://torahapp.org/share/book/Biur%20Halacha/r/345:15:3) **תוכו כרמלית** - לכאורה פירושו דאם הוציא מזה לר"ה אינו חייב אבל באמת מסתפקנא אולי מה"ת רה"י הוא אלא דרבנן גזרו דליהוי כרמלית לחומרא שלא יטלטלו בו אלא בד"א אפילו רחב הרבה וכמו שמסיים הגמרא [וקצת אסמכתא לזה מדלא קאמר הגמרא בקיצור תוכו כרמלית ועל גבו רה"י] ומה דכתב המחבר תוכו כרמלית היינו דאסור להוציא דרך ארובת הגג למעלה על הגג או לרה"י שהיה סמוך לו: **[fr]:** Son intérieur est une Karmelit... En apparence, cela signifie que si quelqu'un en sort vers un domaine public, il n'est pas passible de châtiment. Mais en réalité, je suis dans le doute, peut-être que d'après la Torah, c'est un domaine privé, seulement les sages ont décrété qu'il soit considéré comme une Karmelit pour plus de rigueur, afin que l'on ne puisse pas y déplacer des objets sauf dans une zone de quatre coudées, même si l'espace est beaucoup plus grand, comme la gemara le conclut. Une petite indication de cela est que la gemara ne dit pas simplement que son intérieur est une Karmelit et au-dessus, un domaine privé. Quant à ce que l'auteur écrit que son intérieur est une Karmelit, cela signifie qu'il est interdit d'en sortir par le conduit du toit vers le toit ou vers un domaine privé qui lui est adjacent. ###### Biur Halacha 345:16:1 [Biur Halacha 345:16:1](https://torahapp.org/share/book/Biur%20Halacha/r/345:16:1) **גג הבולט וכו'** - הגה הנה המגן אברהם בסימן שע"ד סק"ה הביא דעת התוספות דדוקא בשבולט הגג לחוץ כשיעור ד' טפחים דאז יש על אותו השטח שם כרמלית וממילא אסור בטלטול כל הגג משום דנפרץ במלואו למקום האסור אבל בפחות מד' טפחים מותר על הבליטה וכ"ש בכל הגג [והביא שם שכן הוא ג"כ דעת הרא"ש ובאמת ברא"ש לא משמע כן וכבר השיגו בזה הבית מאיר וכן בנתיב חיים] אבל מסתימת הפוסקים משמע דאפילו בולט הגג משהו לחוץ לכתלים אסור כל הגג בטלטול משום דכיון שלמעלה על הגג אין המחיצות ניכרות אינו רה"י [פמ"ג] אכן במ"ב הבאתי דעת הגר"א וא"ר דמתירין בכל גווני א"כ עכ"פ באין הבליטה רוחב ד"ט בודאי יש לסמוך להקל בטלטול: **[fr]:** Un toit qui dépasse... La note du Magen Avraham dans le paragraphe 374, section 5, rapporte l'opinion des Tosafot qui disent que cela ne s'applique que lorsque le toit dépasse à l'extérieur d'une largeur de quatre coudées, car alors, cette zone est considérée comme une Karmelit, et par conséquent, il est interdit de déplacer des objets sur tout le toit, car la zone interdite est complètement ouverte. Mais si la saillie est inférieure à quatre coudées, il est permis de déplacer des objets sur la saillie, et encore plus sur tout le toit. (Il rapporte que c'est aussi l'opinion du Rosh, mais en réalité, dans le Rosh, cela ne semble pas être le cas, et le Beit Meir ainsi que le Netiv Chaim l'ont déjà contesté à ce sujet.) Cependant, d'après la majorité des décisionnaires, il semble qu'il soit interdit de déplacer des objets sur tout le toit même si la saillie dépasse un peu, car étant donné qu'au-dessus du toit les partitions ne sont pas visibles, cela n'est pas considéré comme un domaine privé. (P.M.G.) Cependant, dans le Mishna Berura, j'ai rapporté l'opinion du Gra et du A.R. qui permettent dans tous les cas. Par conséquent, au moins lorsqu'une saillie mesure quatre coudées de large, il est certainement possible de s'appuyer sur l'opinion la plus permissive. ###### Biur Halacha 345:16:2 [Biur Halacha 345:16:2](https://torahapp.org/share/book/Biur%20Halacha/r/345:16:2) **ואם חלון פתוח וכו'** - ברא"ש איתא כשהחלון מחזיק ד' על ד' וכ"כ הש"ע בסי' שע"ד: **[fr]:** Et si la fenêtre est ouverte... Dans le Rosh, il est écrit que lorsque la fenêtre mesure quatre coudées sur quatre, c'est également ce qu'indique le Shulchan Aruch dans le chapitre 374. ###### Biur Halacha 345:17:1 [Biur Halacha 345:17:1](https://torahapp.org/share/book/Biur%20Halacha/r/345:17:1) **חורי כרמלית אינם ככרמלית** - ואפילו למה שפסק בהג"ה בסי"ח דאין מקום פטור בכרמלית משום דמצא מין את מינו יש לחלק דשם המקום פטור הוא באמצע הכרמלית והכרמלית מקיפו בכל צד משא"כ הכא וכ"כ הגר"ז עי"ש: **[fr]:** Les espaces de Karmelit ne sont pas considérés comme une Karmelit... Et même selon ce qui a été tranché dans la glossaire du chapitre 8, qu'un espace n'est pas exempt dans une Karmelit parce qu'il trouve son propre genre, il faut distinguer, car là l'espace exempt est situé au milieu de la Karmelit, et la Karmelit l'entoure de tous les côtés, contrairement à ici. C'est ce qu'a également écrit le Gra, comme indiqué là-bas. ###### Biur Halacha 345:19:1 [Biur Halacha 345:19:1](https://torahapp.org/share/book/Biur%20Halacha/r/345:19:1) **ר"ן** - בפ"ק דשבת והגהות מיי' כצ"ל: **[fr]:** Le Raan... dans le premier chapitre de Shabbat et dans les glossaires de Maïmonide, ainsi il doit être. ###### Biur Halacha 345:19:2 [Biur Halacha 345:19:2](https://torahapp.org/share/book/Biur%20Halacha/r/345:19:2) **ויש חולקים וכו'** - עיין במ"ב שכתבנו דהאחרונים כתבו דהלכה כדעה הראשונה ונראה דהוא מטעם דהרמ"א בסי"ח בהג"ה סתם כן ועיין בסימן שנ"ה בהג"ה משמע דלא פסיקא ליה להרמ"א דבר זה ולבד זה מצאתי עוד ראשונים דקיימי בשיטת רש"י והרשב"א והוא במאירי פ"ק דשבת [בדף ז'] וברבינו ירוחם בהדיא דאף בכרמלית יש מקום פטור וע"כ במקום הדחק אפשר דיש להקל: **[fr]:** Et il y en a qui dissent... Dans le Mishna Berura, nous avons écrit que les derniers décisionnaires ont tranché selon la première opinion, et il semble que cela soit basé sur le fait que le Rema, dans la glossaire du chapitre 8, l'a formulé ainsi. Cependant, dans le chapitre 155, la glossaire laisse entendre qu'il n'est pas certain pour le Rema sur cette question. En outre, j'ai trouvé d'autres premiers décisionnaires qui suivent l'opinion de Rashi et du Rashba, et cela est clairement indiqué dans le Ma'iri, dans le premier chapitre de Shabbat (page 7), ainsi que dans Rabenu Yerucham, qui affirme explicitement qu'il y a un espace exempt même dans une Karmelit. Par conséquent, en cas de nécessité, il est possible d'être plus permissif.