## Bnei Yissaschar, Shabbatot

###### Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:1:1
[Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Shabbatot/r/4:1:1)

**בו יתבאר ענין קידוש היום:**
**"יום**"הששי "ויכלו "השמים: ארמוז למשכילים דורשי יחודיך. "התחלת הקידוש יו"ם השש"י ויכל"ו השמי"ם ר"ת שם הויה כמ"ש הקדמונים. ואני אוסיף. ס"ת בגימ' א"ל אדנ"י ה"ס המשכת טפת החסד (חסד אל) מן שם הוי"ה אל שם אדנ"י. ואתוון אמצעים בגימ' כ"ז הויות (בגי' שבת) ושם שד"י. והנה כ"ז הויות שה"ם כ"ז אתוון וכמש"ל מהו שב"ת שמא דקוב"ה שמא דאיהו שלים וכו' והנה כבר ידעת כל הציורים וכל הנשמות וכל האורות הם על ידי כ"ז אתוון כמד"א וידע אדם א"ת אתוון מן א' ועד ת' והם המושפעים מן שם הו"י' אל שם אדני ע"י שם שדי. אמר לעולמו ד"י ומתהווה אל אדנ"י: והשם הטוב יכפר בעדינו ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:


###### Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:2:1
[Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Shabbatot/r/4:2:1)

**ויכלו**השמים וכו' ויכל אלהי' ביום השביעי וכו' וישבות ביום השביעי מכל וכו' ויברך אלקים את וכו' ויקדש אותו. כי בו שבת בו כל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות ומה שיש לדקדק במקראי קודש ההם. **א'** אומרו ויכל"ו וכו' כאלו מאליהם נשתכללו והרי השי"ת האומר והעושה. **ב'** שוב חזר לומר. ויכל אלקים וכו'. **ג'** ביום השביעי ביום הששי מיבעיא ליה. והנה דרשו ע"ז חז"ל מה היה העולם חסר מנוחה באת שב"ת באת מנוחה: מי יתן ונדע ע"פ פשוטו בקירוב אל השכל מה שייכות יש למנוחה לכנותה בשם בריחה הלא היא רק העדר ומניעה מבריאה. ד' שוב אמר וישבות וכו' ואמר מכ"ל מלאכתו מאי מרבה בתיבת מכ"ל ה' ויברך אלקים את וכו' מאי מרבה הא"ת. ו' להבין קרוב לפשט מהו הברכ"ה ומהו הקידו"ש ודרשות חז"ל ידועים יוצק חן שפתותם כבר דברנו בהם במאמר ברכ"ת שב"ת. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. אבל לפי הפשט לא נדע. ז' אמר הטעם שבירכו וקידשו. כי בו שבת וכו' לעשו"ת תיבת לעשו"ת. הנה לפי פשוטו נראה הכוונה. בימי בראשית ברא השי"ת כל הנבראים מאי"ן ליש ומז' ימי בראשית ואילך יהיו כל התחדשות הנבראים בכ"ז ועידן מי"ש לי"ש שכ"א מוליד ומצמיח בדומה. וזהו לעשו"ת שיהיה נעשים זה מזה עלול מעילה בן מאב. אבל אף על פי כן לא הונח לנו בזה לפי הפשט. דאין זה צודק לנתינת טעם ויברך אלקים וכו' ויקדש אותו כי בו שבת וכו' לעשות. הרי אפילו אם היו כל הנבראים קיימים באישיהם ולא היה בהם כח הפועל להוליד בדומה אף על פי כן מהראוי לקדש את יום השביעי כי בו נגמרה מלאכת השי"ת ולבאר כ"ז נקדים מ"ש המקובל בעל שערי ג"ע (ע"פ דברי הזוה"ק) וז"ל יום השביעי הוא קדוש. והוא קדוש מעצמו בלי שום סיוע מתחתונים ואינו תלוי בתחתונים להחליף אותו לזולתו או לקדשו ע"פ ב"ד. כמו שהב"ד מקדשין את המועדות ור"ח. רק ויקדש אלקים את יום הז' שהוא קדוש מעצמו ולכן בזמנים ור"ח מסיימין הברכה מקדש ישראל והזמנים. ור"ח כי המה וכו' ע"פ ב"ד משא"כ ביום הז' וכו' מקדש השב"ת לבד שהקב"ה מקדש השב"ת ולא ישראל (והוא גמ' ערוכה. מקדש ישראל והזמנים ישראל דקדשינהו לזמנים. משא"כ שב"ת קביעא וקיימא) ולכן תדע כי כל הכוונות של שב"ת וכו' אין כוונתינו כמו בשאר הימים והזמנים שע"י תפילתינו וכוונתינו ע"י עובדא דלתתא יתער עובדא לעילא וכו' להעלות העולמו' ע"י כוונתינו. אבל כוונת שב"ת אין אנו מכוונים לעשות ע"י פעולת כוונתינו שום עלי' למעלה כי הוא נעשה מאליה. רק שכמו שיש עליה בשב"ת כפי הזמנים שבו נעשה מאליה. כן אנו מכוונים איזה פעולה בכל תפילה וכו' ולא שתעשה כוונתינו איזה פעולה כי כל הפעולת נעשים מאליהם וזה הוא לעת ערב שהוא שעת תפלת ערבי"ת. וכוונת קבלת שב"ת הוא לעשות הכנה לשב"ת כמד"א והיה ביום הששי והכינו וכו'. וה"ס תוספ"ת שב"ת שמוסיפין מחול אל הקודש עכ"ל. אמנם כן מהראוי להתבונן א"כ למה לנו לכוין בשב"ת כל הכוונות בדוגמא כפי הפעולות. כיון שנעשים מאליהם מה צורך לכוונה. וגם מה צורך להכנה בתוספ"ת שב"ת הנה אכתוב לאחיי ורעיי הנלע"ד דהנה עפ"י דברי הרב הנ"ל. כתב הרב הקדוש מוהר"ר חיים מטשערניוויץ מ"כ באה"ק זצוק"ל (בספרו סידור"ו ש"ל שב"ת) דמש"ה אנו אומרים בנוסח התפלה והקידו"ש שהשב"ת הוא זכ"ר למעש"ה בראשי"ת דכמו מ"ב היה בלי איתערותא דלתתא. כי אדם אין לעבוד. כן מעשה הפעולות יום השב"ת הוא בלי איתערותא דלתתא עיי"ש:


###### Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:2:2
[Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:2:2](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Shabbatot/r/4:2:2)

**והנה**אמרז"ל במ"ב נמלך בנשמותיהם של צדיקים תחלה: הכוונה נ"ל דהנה השי"ת רצה לברוא עולם הנסיון והבחירה שיהיה כל הפעולות והמעשים נעשים כפי מעשה התחתונים הכל ע"י אתערותא דלתתא. הנה היה בהכרח שגם בראשית הבריאה יהיה ע"י אתערותא דלתתא כי היסוד הוא שורש הכל. והאיך היה הדבר באפשרי הרי לא היה אלא הוא ושמו בלבד ע"כ ישראל עלו במחשב"ה בראשי"ת בשביל ישרא"ל שנקראו ראשי' הנה כביכול שיער בחכמת"ו ית"ש איך שיהיה לו תענוג מעבדות ישראל בכ"ז ועידן אחר הבריאה ובפרט מעבודת הצדיקים בכל דור ודור. ואצלו ית"ש שוין עב"ר ועתי"ד הנה היה כביכול אצלו כאלו כבר עומדי' ישראל בצדקתם ועובדים עבודתם: וזה היה מספיק לאיתערותא דלתתא הגם שהצדיקים ומעשיהם לא יצאו עדיין אל הפועל: כיון שהיו מוכני"ם לצאת אל הפועל. זה היה כעין בחי' איתערותא דלתתא וזה מ"ש מחשבת"ן של ישראל קדמה למ"ב. וזה שאמר הכתו' המה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו. וזה שרמזו חז"ל בחכמתם. נמלך בנשמותיהן של צדיקים תחילה. הנה לפי דבריהם הנ"ל. הנך רואה. מעש"ה בראשי"ת היה בלי אתערותא דלתתא כי אדם אין. אבל ההכנ"ה שהיה ישרא"ל מוכני"ם לצאת ולהוציא מעשיהם הטובים אל הפועל בכל דור ודור היה כעין איתערותא דלתתא ותתבונן לפי"ז מה שכ"א ואחד מישראל. עושה איזה מצוה כעת מניח תפילין ומתעטף בציצית. זה היה במ"ב בבחי' איתערותא דלתתא. הבן מאד:


###### Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:2:3
[Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:2:3](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Shabbatot/r/4:2:3)

**ומעתה**תבין בשגם שב"ת פעולתה בעליונים בלי איתערותא דלתתא כמו מ"ב אבל עכ"פ ההכנה שמכינים א"ע ישראל לפעולת השב"ת בתוספ"ת שב"ת היא דמיון איתערותא: כיון שאנחנו מוכנים להוציא פעולתינו מן הכח אל הפועל וגם כן אנחנו מצווים לכוין הפעולות ביום השב"ת (הגם שנעשה הדבר שלא ע"י מעשינו) שע"י כן מועיל ההכנ"ה שהיה בנו בכח. כי אלו לא נצטוינו לכוין לשום דבר. לאיזה דבר היתה ההכנ"ה והרי לא היינו מוכני"ם לזה. הבן היטב כי דבר עמוק הוא (ותתבונן היטב כי שב"ת הוא זכר למ"ב דומה בדומה):


###### Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:2:4
[Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:2:4](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Shabbatot/r/4:2:4)

**ומעתה**נבא לביאור המקראי קדש ויכל"ו השמי"ם וכו' רצ"ל אישתכללו מאליהם. ברצונו ית"ש בלבד בלי איתערותא דלתתא (לא כמו אחר בריאת העולם. כל פעולת השמים והארץ נעשים באיתערותא דלתתא) ויכל אלקים ביום השביעי. וכו' השביע"י דייקא. כי היה העולם חסר מנוח"ה. רצ"ל שהיה העולם חסר דבר כזה שנקרא לו מנוח"ה. היינו שיפעול פעולה כמו מ"ב בלי איתערותא כי כל הימים לא יפול בהם קריאת שם מנוח"ה כיון שפועלי' ע"י מעור"ר וכפי התעוררות כן יפעלו פעולת' בהכרח ע"כ אין להם שם מנוח"ה והשב"ת כיון שפעולתו בעליונים בלי מעורר. זה שמו מנוח"ה. באת שבת באת מנוח"ה שהשי"ת ברא בזמן ברי' כזאת שהפעולה בו כמו מ"ב בלי מעורר וזהו וישב"ת ביו"ם השביע"י מכ"ל מלאכתו וכו' מכ"ל דייקא. כי קודם בריאת השב"ת הגם שכבר נבראו ברצונו ית"ש כל הנבראים עכ"ז פעולת יום השב"ת שיפעל קדושת היום בלי מעורר זה לא היה עדיין בעולם משא"כ ביום הז' שבת מכ"ל וכו' והבן. וא"כ יקשה לפי"ז כמ"ש למה לנו שוב לכונן הפעולות כיון שנעשים מאליהם. אך הוא כפי מש"ל שאעפ"כ צ"ל דומיא דמ"ב שהכנ"ה בכח הועיל כמו הפועל. א"כ צריכין בני ישראל לעשות ההכנה דרבה. בתוספ"ת שב"ת. וג"כ צריכין לכוין הפעולות בבוא הזמן של קדושת היום. דאל"כ לאיזה ענין תקרא ההכנת"ם הכנ"ה כיון שאינו עושים בבוא הזמן. אך כאשר מנהגם בבוא הזמן לכוין כראוי אז יקרא להכנתם הכנה ותפעול ההכנה בכח כמו הפועל. הבן מאד וזהו ויברך (הגם שויברך בודאי הוא לשון ברכ"ה עכ"ז הוא ג"כ לשון קילוס ושבח בענין לשון ברו"ך אתה וכו' שאנו אומרי' בכל הברכו"ת והיינו ויבר"ך אלקים קילס ושיבח) את יום השביעי (א"ת היינו הנטפל ליום השביעי. היינו תוספ"ת שב"ת שיעשו ב"י הכנ"ה שעי"ז יפעול קדושת יום השביעי הפעולות בלי כוונת מכוין) ויקדש אותו (את עצם היום קודש בעצמו שלא יצטרך לקידוש ישראל בפועל. ואמר הטעם למה שיבח את התוס' וקידש את היום בעצמו) כי בו שבת מכל (מכ"ל דייקא) מלאכתו אשר ברא אלקים לעשו"ת שברא אלקים את יום הקדוש הזה שיעשה פעולת בעצם קדושת היום דמיון מ"ב ע"כ מהצורך להכנה דמיון מ"ב. והבן מאד כי הדברי"ם עמוקים בחכמה:


###### Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:3:1
[Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Shabbatot/r/4:3:1)

**עוד**יתפרש ויכל"ו השמים והארץ וכו' הנה לפי פשוטו כתרגומו ואשתכללו היינו נתייסדו היינו גמר מלאכה. ומה נחדש לנו ידיעה בזה. ונ"ל בזה דהנה זה אינו מלאכה בפ"ע רק משמיענו סיום דגמר מלאכה נק' מלאכה. מדכתיב אח"כ וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו. עד יום השביעי שנסתיימה הגמר מלאכה לא מיקרי עדיין מכל מלאכתו בא להורות בזה לישראל עם קרובו דכל גמר מלאכה מיקרי מלאכה במלאכת שב"ת וחייב משום מכה בפשיט כדמצינו ביוצר בראשית דנאמר בו ית"ש שביתה מגמר מלאכה:


###### Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:3:2
[Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:3:2](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Shabbatot/r/4:3:2)

**ויכל**אלקים ביום השביעי וכו' ביום השש"י מיבעיא לי'. עיין מ"ש במאמר תוספת שב"ת סימן ו' ואחשבה עוד להתבונן אומרו ויכל וכו' מלאכתו אשר עשה וישבות וכו' מכ"ל מלאכתו הנה כפל הדברים וגם אמר מקודם מלאכתו ואח"כ מכ"ל מלאכת"ו (הגם שכבר פירשנו לעיל עוד לאלוקי מילין) נ"ל דהנה במ"ב יש בריאים שברא השי"ת בעצמו בלי ציווי לשום ברי' להוציאם. דהיינו ויאמר אלקים יהי אור. ויש בריאים שצוה השי"ת בכוחו הגדול ציוו לאחרים להוציאם במאמרו כגון תוצא הארץ דשא. תוצא הארץ נפש חי' ישרצו המים. והנה השי"ת צוה לישראל עם קרובו שבשבת קודש ישבתו הם ממלאכה וגם לא יצוו לעבדיהם לעשות מלאכה כי גם על העבדים מוטל השביתה (וג"כ מדרבנן אסור אפילו אמירה לגוי שאינו עבדו) ברוך אשר קדשנו במצותיו. כביכול הם מצותיו אשר הוא מעצמו ית"ש מקיימם. וז"ש ויכל אלקים ביום הז' מלאכתו וכו' היינו כביכול מלאכתו אשר עש' בעצמו בלא ציוו לעבדיו עושי רצונו וישבת (ג"כ) ביום השביעי מכ"ל מלאכתו וכו' היינו אפילו ממה שאמר לאחרים ועשו (בכחו הגדול ית"ש) ונלמד דעת ממנו ית"ש איסור עשיית המלאכה בעצמו וכן איסור עשיית המלאכה ע"י עבדים (ושלא לומר לאחרים ויעשו):


###### Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:3:3
[Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:3:3](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Shabbatot/r/4:3:3)

**ויברך**אלקים את יום השביעי ענין הברכ"ה לפי פשוטו הוא שתהי' השפעה מבלי מדה ושיעור. ע"כ אין הברכ"ה שורה בדבר המדוד והמנוי כיון שכבר מוגבל במדה ומנין ושיעור. וזהו ג"כ משארז"ל אין ברכה שלמעלה פחותה מאל"ף כי מנין האלף חוזר לאלף ושוב מתחיל המנין עד אלף וזהו עד לאין שיעור וזהו ויבר"ך אלקים את יום השביעי שיהיו הברכות והשפעות היום ההוא מבלי שיעור. והנה ההשפעה הבאה בכל מועדי י"י מקראי קודש. הוא כפי הכנת המקבל. משא"כ שב"ת. הגם כי האדם אינו מוכן לקבל כ"כ כיון שהשפעות היום ההוא בבחי' ברכ"ה לא יצטרך לכלי מוכשר. כיון שבחי' ברכ"ה הוא מבלי גבול הכלי. וז"ש רז"ל כל המשמר את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. הבן הדבר:


###### Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:3:4
[Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:3:4](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Shabbatot/r/4:3:4)

**ויקדש**אותו לפי פשוטו יש לפרש נק' קודש החכמ' כנודע מסוד הכתוב ישלח עזרך מקוד"ש ממילא לפי"ז ויקדש אותו הכוונה הוא השפיע בו חכמ"ה העליונה לתור' ע"כ שבת הוא יומא דנשמתא שהוא במוח אשר שם החכמה הוא יומא דאורייתא כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקי' לעשו"ת תיבת לעשו"ת יש לפרש עפ"י פשוטו דלא תקשה לן הרי עד היום כביכול השי"ת עושה מלאכות בשב"ת בהנהגות כל העולמות כצמיחת הצמחים ובריאת הבע"ח ההויים ומתיילדים בכ"י. ומחדש בטובו בכ"י תמיד מ"ב אך הוא לפי פשוטו. כי בראשית הופקדו כל הכוחות בכח הבריות להוליד יש מיש. וא"כ היה כביכול כמתחיל מלאכה בע"ש והיא נגמרת מאלי' בשב"ת. וז"ש אשר ברא אלקים לעשו"ת שמהיום והלאה הגם שכל ההתחדשות הוא מכוחו ושפעו והשגחתו ית"ש. עכ"ז כיון שהופקד כל הכוחות ביד היצורים להוציא יש מיש הרי המלאכה נגמרת מאלי'. מזה נדע דמותר לשרות דיו וסממנים מע"ש והם נישרים מאליהם בשבת ולתת אונין של פשתן לתוך התנור וכיוצא הגם שכח הפועל (שנתן הנותן והתחיל הדבר) פועל בנפעל גם ביום השבת עכ"ז כיון שהמלאכה נעשית מאלי' מותר. ודרוש וקבל שכר:


###### Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:4:1
[Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Shabbatot/r/4:4:1)

**וכיון**שפירשנו תיבת לעשו"ת ב"פ ויכלו אגב נפרש בפסו' ושמרו ב"י וכו' לעשות את השב"ת מהו העשי' את השב"ת ונ"ל לפ' עפ"י מ"ש הרב הק' בעל אוה"ח על משארז"ל כל האומר ויכל"ו וכו' כאלו נעשה שותף להקב"ה במ"ב. והוא לכאורה דבר מתמי' לומר כזאת ופירש מזה הרב הק' הנ"ל זצוק"ל עפ"י מ"ש הכתוב כי ששת ימים עשה י"י וכו' ולא כתיב בשש"ת והוא ז"ל אמר כי השי"ת לא ברא רק ששת ימים ושוב ברא את יום השב"ת ושוב ע"י שומרי מצותיו קדושת יום השב"ת נברא שוב ששת ימים וכן עד סוף כל הדורות ואלו יצויר ח"ו שלא הי' שומר שבת בעולם הי' מתבטל העולם. וז"ש הכתוב כי ששת ימים עשה י"י ולא כתיב בששת להורות אשר השי"ת לא ברא רק ששת ימים ושומרי מצותיו יום השב"ת בקדושת היום נברא עוד ששת ימים וכן כל ימות עולם. נמצא השומר שב"ת ואומר ויכלו כאלו נעשה שותף וכו' שבאמת הוא כעין שותף שהשי"ת ברא ששת ימים וזה ע"י שמירתו ואמירתו בכח בורא ג"כ ששת ימים עיי"ש באוה"ח באריכות וקצרתי וסמכתי על המעיין שם. ועתה יובן לך הפ' הנ"ל ג"כ ושמרו ב"י את השב"ת היינו ב"י ישמרו את השבת בכדי לעשו"ת את השבת לדורותם שיתנו כח העשי' ביום השב"ת לדורות עולם שיצאו מן הכח אל הפועל שוב ששת ימים וזה הוא לדורות עולם הבן והרחב הדברי' ומוצא דברי חפץ נחמדים הדברים כי תשמרם בבטנך ובזה תבין מ"ש בזהר על קדושת יום השב"ת כל שולטני רוגזין ומארי דדינין כולהו ערקין וכו'. כי בשב"ת יכולין כל הגזירות וכל הדינים להתבטל כיון שבכל שב"ת הוא בריאת עולם חדש והבן:


###### Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:4:2
[Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:4:2](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Shabbatot/r/4:4:2)

**עפ"י**הדברים הנ"ל יתפרש לנו כוונת המסורת ברא אלקים. ג' דסמוכי. בראשית ברא אלקי"ם את השמים וכו' ב' בר"א אלקי"ם לעשות. ג' למן היום אשר בר"א אלקי"א אדם על הארץ. עפ"י דברינו הנ"ל המיוסדים על דברי הקדוש בעל אוה"ח זצוק"ל והיינו בראשית ברא אלקי"ם את השמים וכו' רצ"ל בתחילה ברא השי"ת השמים והארץ וכל צבאיהם. ואח"כ ברא אלקי"ם לעשו"ת. השי"ת ברא את השב"ת. אשר מידי שב"ת בשבתו יעשו בריאת שמים וארץ מחדש. היינו שיברא הזמן עוד ו' ימים וכן בכל שבת וע"י מי תהי' הפעולה הזאת הנה בר"א אלקי"ם ואין לך כל דור שלא יהיו שומרי שב"ת. המה בצדקתם בכח קדושת יום השב"ת יבראו הזמן וכל אשר בו מחדש. ע"כ עי"ז יכולין לבטל כל הגזירות כיון שהעולם הוא חדש. הבן הדבר:


###### Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:5:1
[Bnei Yissaschar, Shabbatot 4:5:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Shabbatot/r/4:5:1)

**כו"ס**יי"ן. לקידוש היום. הנה כו"ס יי"ן בגימ' ששה שמות הוי'. ואח"כ לחם משנה היינו ב' פעמים לח"ם ג"כ בגימ' ששה שמות הוי': הרי י"ב צירופי הוי' השולטים בי"ב חדשי השנה. ובשבת. להיותו יומא דנשמת'. שהוא כנשמה לכל הזמנים. ע"כ מאירים כל הי"ב צירופי הוי'. ע"כ נוהגין שמברכין ומקדשין את כל חדש ביום השבת כידוע: