## Bnei Yissaschar, Sivan

###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:1:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:1:1)

**בו ידובר מן הימים שמן ר"ח סיון עד יום מתן תורה ויתפרשו הפסוקים שנאמרו באותן הימי' בזמן מתן תורתינו בפירושי' שונים כיד י"י הטובה עלינו ונקרא המאמר ימי הגבלה:**
**ומשה**עלה אל האלקים. ויקרא אליו וכו' כה תאמר וכו' ותגד לב"י אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרי' ואשא אתכם וכו' ואתם תהי' לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל ב"י הנה הקושיא מפורסמת א' ומשה עלה וכו' ויקרא אליו וכו' למה עלה קודם שקראוהו. ב' להיכן עלה. אם הכוונה אל ההר הרי נאמר ויקרא אליו י"י מן ההר. משמע שהוא לא הי' בהר. ג' התחיל כה תאמר וכו' ותגד וכו' ואח"כ סיים אלה הדברים אשר תדבר וכו' הא תו למה לי הרי התחיל כ"ה תאמר וכו'. והנה רש"י ז"ל ג"כ רצונו לתרץ זה ופירש אלה הדברים וכו' לא פחות ולא יותר (והוא במדרשי חז"ל) אבל הוא לפלא וכי ס"ד על משה רבינ"ו נאמן ביתו שישנה איזה דבר מכל דברי הש"י והש"י מתפאר בו בכל ביתי נאמן הוא. ונ"ל לבאר הדברים דהנה מי ששולח את אחד לומר לחבירו. הנה עשית"י לך טיבה גדולה כזאת וכזאת בכן גם אתה תעשה כזאת וכזאת. הנה השליח אם ירצה לדבר בו בלשון שאמר המשלח הנה יצטרך להוסיף הקדמה ולומר כה אמר פלוני אני עשית"י לך טובה וכו' כי א"א להשליח להתחיל בו בלשון שאמר המשלח אני עשית"י לך וכו' דהנה יראה מלשון הזה שהשליח עשה. ע"כ יצטרך להוסיף ולומר כה אמר פלוני או אם ירצה שלא להוסיף הנה יצטרך לפחות דהיינו המשלח מדבר בעדו ואומר אני עשיתי והוא יצטרך לומר פלוני עש"ה לך טובה: בכן תעשה וכו' כ"ה הדבר בכל הנביאים אשר נשלחו מאת הש"י לישראל הנה הנביא כשהיה מדבר בו בלשון שאמר הש"י מדבר בעדו היה צריך להוסיף קודם לומר כה אמר י"י ובאם לאו יהיה צריך לפחות היינו לעשות מנוכח נסתר הבן. והנה משה אדונינו כאשר נשלח בדבר השליחות הלז לישראל לומר אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא וכו' הנה הי' מצטרך. או להוסיף ולהקדים מקודם לומר כה אמר י"י או הי' מצטרך לפחות ולומר אתם ראיתם אשר עש"ה למצרים ונשא אתכם וכו' ובאמת אין הדבר כן אצל מש"ה רבינ"ו שגבה מעלתו ממעלת כל הנביאים שהית' השכינ"ה מדברת מתוך גרונו. והנה דיבורו הי' דיבור השכינה ממש לא כמו השליח ע"כ לא הוצרך להוסיף ולומר כה אמר י"י וגם לא הוצרך לפחות לומר לשון נסתר. ולפי"ז יתפרשו הדברים ומש"ה עלה אל האלקי"ם (רצ"ל שנתעל' במדריג' גדולה להיות דבריו דברי אלקים ממש. אז) ויקרא אליו וכו' כ"ה תאמר לב"י ותגד וכו' (ידוע מהזהר השכינ"ה נק' כ"ה בענין שדרשו שם שוב אל בלק וכ"ה תדב"ר השכינ' תדבר ולפי"ז ה"ז נדרש גם בכאן הקדים לו הש"י כה תאמר וכו' ותגד וכו' רצ"ל השכינ"ה תדבר מתוך גרונך ואין נביאתך כנבואת שאר הנביאים בדרך שליחות רק דברי אלקים ממש ותאמר אתם ראיתם אשר עשית"י וכו' ואשא וכו' אלה הדברים אשר תדבר וכו' היינו כפירש"י ז"ל לא פחות ולא יותר היינו שלא תצטרך להוסיף ולומר כה אמר י"י וגם לא לפחות ולעשות מן עשיתי עשה וכיוצא בו דבורך דברי אלקים חיים ממש וג"כ נרמז בזה אלה הדברים אשר תדבר וכו' רצ"ל אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל אינו במדריגת נבואה רק תורה ממש כי הוא דברי אלקים חיים ממש. הבן הדברים ויונעם לחיכך:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:2:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:2:1)

**מן**הה"ר לאמר. במדרש ז"ל. באותה שעה בקשו מה"ש לפגוע במשה עשה בו הקב"ה קלסטורין של פניו של משה דומה לאברהם. א"ל הקב"ה אי אתם מתביישין הימנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו. אמר הקב"ה למשה לא ניתנה לך תורה אלא בזכות אברהם וכו' הוי ומשה עלה אל האלקים ויקרא אליו י"י מן הה"ר וכו' בזכות ההר עכ"ל הנה מהראוי להתבונן האיך ס"ד שיאמר הקב"ה למלאכים שזהו אברהם. וזה היה מש"ה הג"ה הגם שכפי הנראה דקדקו חז"ל בלשון שאמר הקב"ה בל' שלילה ל"א זה"ו שירדתם וכו' ולא אמר זהו שירדתם וכו' עכ"ז קשה בדבר לומר כן על התמים דעות. שיאמר בל' כזה בכדי שהמלאכים יטעו א"ע לסבור שהוא אברה"ם ממש: ועוד הנה התתיל שהיה קלסתר פניו דומה לאברהם. ואח"כ אמרו שאמר הקב"ה למשה בזכות אברהם ונ"ל דחדא מיתרצית בירך חבירתה דהנה נעמ"י כשנתנה עצה לרו"ת וירד"ת הגורן דרשו חז"ל זכות"י תרד עמך נראה דדרשו זה מן הקרי והכתיב דהכתיב היא וירדת"י והקרי וירד"ת ותרווייהו קשוט כי זכות של נעמי הלך עמה והוה כמו שיעור קומתה ממש הנה מבואר לך הזכות של האדם הוא ממש שיעור קומת האדם עצמו דהנה נעמי אמרה וירדת"י הגם שהיא היתה בביתה הבן הדבר ולפי"ז יונח לך גם בכאן כיון שזכות אברהם עלה עם משה הנה היה שם קומת אברהם ממש וי"י אלהים אמת אמר לא זהו שאכלחם אצלו. ולמשה הודיע אמתת הענין כי זכות אברהם עלה עמו והוא שיעור קומת אברהם ממש. הבן הדבר:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:3:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:3:1)

**כה**תאמר לב"י וכו' אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים וכו' ועתה וכו' יש להתבונן מהו לשון ועתה ע"כ בא לשלול איזה זמן. והנראה עפ"י מ"ש בגמ' רבה מקמי' דפתח להו לרבנן. אמר מלתא דבדיחותא ובדחו רבנן ואח"כ יתיב באימתא ופתח בשמעתא. פירושן של הדברים כי כשהאדם עצב מתגבר עליו יסוד העפר ואינו יכול להתבונן במושכלות משא"כ השמחה הוא מיסוד הרוח החיוני המתנונע ממקום למקום ע"כ יכול להשכיל ממושכל למושכל. והנה לפי"ז יש לפרש הרמז הזה כאן בקבלת התורה. כה תאמר לב"י וכו' אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא וכו' והוא דבר של שמחה כעין מילתא דבדיחותא להתרחבות הלב. לזה אמר אח"כ ועתה כיון שכבר הזכרתי לכם דבר של שמחה להתרחבות הלב נפתח בשמעתא אם שמוע תשמעו בקולי וכו' ואי"ה עוד יתפרש תיבת ועתה בפנים שונים עמ"ש להלן בסמוך:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:4:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:4:1)

**והייתם**לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ לפי פשוטו קשה מהו זה נתינת טעם בהוראת תיבת כ"י בכ"מ הלא לכאורה אדרבא להיות לו ית"ש ארץ ומלואה. מהראוי להיות כל אפין שוין ונ"ל לפרש דהלא משנה ערוכה בידינו. עבד שמכרו רבו לנכרים או לח"ל יצא לחירות. והנה כביכול הש"י בעצמו שומר תורתו ומקיים מצותיו כמו שאנו מברכין על המצות. אשר קדשנו במצותיו מצותיו דייקא כביכול אשר הוא בעצמו מקיימם וכענין שמצינו בדברי חז"ל מנין שהקב"ה מניח תפילין. מנין שהקב"ה מתפלל. א"כ לפי"ז כיון שהש"י מכר אותנו לנכרים ולח"ל. מן הדין מחוייבים אנחנו לצאת לחירות וכן יעשה הקב"ה עמנו ב"ב יוציאנו לחירות עולם. ועפי"ז פירשנו הפסוק שאמר הנביא בשם הש"י איזה ספר כריתות אמכם וכו' או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לוי דקשה נושה היינו מלוה האיך שייך בזה לשון מכירה הל"ל מי מהלוקחים אשר מכרתי אתכם לו. אך הוא דהנה תלמוד ערוך בידינו. עבד שמכרו רבו לנכרים או לח"ל יצא לחירות גבאו ב"ח בחובו לא יצא לחירות. א"כ לפי"ז כך אמר לנו הש"י בהבטחה הלא לכם לדעת אשר כביכול בהכרח עפ"י התורה. אני אגאל אתכם ותצאו לחירות כי הנה מכרתי אתכם לנכרים ולח"ל וכביכול אני מחוייב עפ"י התורה להוציאכם לחירות. וא"א לומר שמא נמכרנו בעד איזה חוב וקיי"ל גבאו ב"ח בחובו לא יצא ז"ש הנביא מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הלא אין אני חייב לשום ברי' ממילא בודאי ה"ז לכם להבטחה נאמנה אשר אגאל אתכם עפ"י משפטי התורה ותצאו לחירות מן שעבוד הגופני שהוא מצידינו כאשר יתבאר:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:4:2
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:4:2](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:4:2)

**אך**לפי"ז יש לכאורה לומר כיון שאנחנו נעשינו עבדים להש"י בקבלת תורתו ומצותיו לעשותם וכשמכרנו לנכרים ולח"ל. א"כ עפ"י משפטי התורה יחוייב לנו היציאה לחירות גם מרבו הראשון ופטורים אנחנו (ח"ו) מעול התורה ומצות של הש"י שהוא האדון אשר מכרנו וזה שטענו ישראל בימי יחזקאל עבד שמכרו רבו וכו' והשיב להם הש"י עפ"י הנביא חי אני נאום י"י אם לא ביד חזקה ובחמה שפיכה אמלוך עליכם. והנה לכאורה יש להתבונן הלא כתורה דברו והתשובה לזה דהנה אמרז"ל דשאלו האיך הקב"ה מוריד גשמים בשבת דהיה הוצאה מרשות לרשות. והשיבו דכל העולם כולו שלו והנה כביכול בד' אמות ואין כאן הוצאה מרשות לרשות. וא"כ לפי"ז לא נוכל לפטור א"ע מעול עבודתו ית"ש לומר שהוציאנו מרשותו לרשות אחרים כיון שכל העולם כולו שלו אין כאן הוצאה מרשות לרשות. וזה שהשיב הקב"ה ע"י יחזקאל חי אני נאום י"י אם לא ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם כי טענתכם אינה טענה:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:4:3
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:4:3](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:4:3)

**אך**לפי"ז ה"ה מה שאמר הש"י בהבטחה ע"י ישעיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם וכו' שהוא הבטחה שמחריב הקב"ה לגאלינו. וכפי הנ"ל אין זה טענה דלגבי הקב"ה אין זה הוצאה מרשות לרשות. אבל יתכן הדבר עפ"י דברי הרב הגדול בעל גו"א על הא דאמרו חז"ל בשעת מתן תורה כפה עליהם הקב"ה הר כגיגית ואמר אם מקבלים אתם את התורה מוטב וכו' והקשו בתוס' הרי אמרו ישראל מרצונם נעשה ונשמע עיי"ש ותירץ הרב הגדול הנ"ל. להיות קבלת התורה הוא דבר שכל העולמות תלויים בזה אין מן הראוי שיהיה הדבר תלוי במקרה ברצון ישראל רק הלא דבר הכרחי מצדו ית"ש וע"כ הגם שמרצונם אמרו ישראל נעשה ונשמע עכ"ז הכריחם הש"י להורות שהוא דבר הכרחי מצדו ית"ש הבן הדבר מאד עכ"ד בקיצר. הנה לפי"ז תתבונן קבלת התורה הוא הכרחי מצידו ית"ש ואצלו ית"ש. הנה כל העולם רשותו א"כ הגם שמכר אותנו לנכרים ולח"ל לא מיקרי זה הוצאה מרשותו לבוא בטענה ליצא לחירות מן שעבוד התורה כיון שנתינת התורה הוא מצידו ית"ש בהכרח רק בענין יציאת החירות הגופניי מידי הגוים זה הוא מצידנו כדכתיב הן בעונותיכם נמכרתם וכו' וכיון שהוא מצידנו שייך שפיר הדין המוכר עבדו לנכרים ולח"ל יצא לחירות וז"ש הש"י או מי מנושי אשר מכרתי וכו' ותהיו בטוחים אשר אגאל אתכם בודאי וכנ"ל. הבן:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:4:4
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:4:4](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:4:4)

**והנה**זה שי"ל בדקדוק הפסוק ועתה אם שמע וכו' והייתם לי סגולה מכ"ל העמים כ"י לי כ"ה רצ"ל ועתה כשתקבלו עתה מלכותי ולעבוד עבודתי בתורה ומצות והייתם לי סגולה מכל העמים (מ"ם של תיבת מכל תתפרש לשון מן) רצ"ל מן תוך כל העמים. רצ"ל אפילו כשתהיו תוך העמים בגלות עכ"ז תהיו לי מסוגלים לתורה ואין לכם בזה טענה שתצאו לחירות מן עול תורתי ומצותי. מטעם עבד שמכרו רבו וכו' כי לי כל הארץ. ואין זה נחשב הוצאה מרשות לרשות וכמש"ל שנתינת התורה הוא מצידו ית"ש הכרחית וכנ"ל הבן:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:5:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:5:1)

**עוד**זאת אדרוש לך בפסוק הנ"ל ועתה אם שמוע וכו' והייתם לי סגולה וכו' כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל ב"י ע"כ. הנה ארחיב לך מה שיש לדבר במקראי קדש הללו. א' אומרו ועתה איזה זמן שלל וכנ"ל. ב' אומרו בטעם כי לי כל הארץ איך צודק זה לטעם ואדרבא וכו' כנ"ל ג' למה הפסיק בטעם הזה באמצע ההבטחה הל"ל כך והייתם לי סגולה וכו' וממלכת כהנים וגוי קדוש כי לי כל הארץ ונראה לפרש עפ"י משארז"ל אצל אדה"ר ועתה פן ישלח ידו וכו' אין ועתה אלא תשובה מלמד שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה: הג"ה כתבנו במ"א הדברים עתיקין. תיבת ועתה רמז לתשוב' דהיינו חיבור אות ו' עם אות ה' ע"י אהבה ויראה סוד החסדים וגבורות. צמצום והתפשטות הנרמזי' במ"ב בפ' יהי אור. ויהי אור (צמצום והתפשטות שורש אהבה ויראה כידוע) בגי' ע"ת. והנה תיבת ועתה חיבור ו' עם ה' ע"י ע"ת כנ"ל. גם ע"ת בגי' י"פ הוי' י"פ אהיה. עת לעשות לי"י הבן הדברים: ע"כ הג"ה


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:5:2
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:5:2](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:5:2)

**והנה**אמרז"ל (בתנחומא פ' האזינו) כתיב ישא י"י פניו אליך. וכתיב אשר לא ישא פנים. לא עשה תשובה אשר לא ישא פנים. עשה תשובה ישא י"י פניו. יכול לכל ת"ל אליך. אליך ולא לאוה"ע עכ"ל. הרי שהתשובה אינה מועלת רק לישראל ולא לאוה"ע וכך פסק הרמ"ע מפאנו והמביט בס' בית אלקים. והנה הרב בעל לימודי י"י כתב כמה טעמים למה התשובה מועלת לישראל ולא לאוה"ע (עיי"ש בדף ק"י ע"א):


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:5:3
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:5:3](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:5:3)

**טעם**א דהנה לפי הדין ומשפטי התורה (היינו בעיה"ז בין בני אדם) אין התשובה מועלת. דקיי"ל מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול. אבל להיות שישראל הם הודיעו וגרמו כביכול מלכותו ית"ש בקבלת התורה מהראוי למחול להם בתשובה משא"כ לאוה"ע שאר הדין עפ"י משפטי התורה מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול ולא מהני תשובה: הג"ה ולדעתי יתורץ בזה מה דהקשו בזהר ע"פ מי לא ייראך מלך הגוים וכי קוב"ה מלך הגוים הוא ולא מלך ישראל ולפי הנ"ל יתכן דבא להורות דהש"י אינו מתנהג עם ישראל בדין ומשפט מלך וכבודו מחול לישראל כיון שהם הם היו כביכול הגרם והסיבה למלכותו המה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו ישראל עלו במחשבה אשר המה ימליכוהו בקבלת התורה אבל לאוה"ע מתנהג עמהם בדין מלך. ולא מהני להם תשובה וכן כתיב מלך אלקים על גוים וכן לכל הטעמים שהובא בפנים אתי שפיר: ע"כ הג"ה


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:5:4
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:5:4](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:5:4)

**טעם**ב (הביא הרב הנ"ל והיא מעיין הנ"ל דהנה תנאי התנ' הקב"ה במ"ב אם לא יקבלו ישראל את התורה יחזור העולם לתוהו ובוהו. והנה קבלו ישראל את התורה וקיימו את העולם הג"ה והנה בריאת העולם היה בכדי להיקרא מלך כביכול כי אין מלך בלא עם והנה אם לא היו ישראל מקבלים התורה היה חוזר העולם לתהו בהו והנה עתה שקבל התורה קיימו מלכותו נ"ל והבן: א"כ הרי הם כביכול כשותפין במלכותו ע"כ לא שייך בישראל אותי הדין מלך שמחל ע"כ וכו' משא"כ אוה"ע שייך גבייה דין מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול לא מהני להו תשובה:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:5:5
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:5:5](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:5:5)

**טעם**ג (כתב הרב הנ"ל היות שהש"י הרב' לישראל התור' והמצות ודקדוקי המצות וענפיהן לאין משער בכדי לקדש כל איבריהן וגידיהן וכוחות גופותיהם עד שיהיו כמלאכי קדש והנה האדם יצור חומר תכבד עליו משא מלאכת הקדש ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ע"כ חשובי' כאנוסים משא"כ הגוים המעט מצות הניתן להם אם לא ישמרו מזידים הם נגד כבוד המלך ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:5:6
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:5:6](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:5:6)

**טעם**ד (כתב הרב הנ"ל וכ"כ הרב הגדול חיד"א זלה"ה) והוא משום דישראל נק' בנים (כדכתיב בנים אתם לי"י אלקיכם) והקב"ה למו אב ואב שמחל ע"כ כבודו מחול. משא"כ לאומות העולם נק' הקב"ה עליהם מלך כמ"ש מי לא ייראך מלך הגוים. וכתיב מלך אלקים על גוים ומלך שמחל ע"כ. אין כבודי מחול:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:5:7
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:5:7](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:5:7)

**ומעתה**יתפרשו לך המקראי קודש כעין חומר (ויתורץ ג"כ מה שיסיים אלה הדברים אשר וכו' וגם שכבר התחיל כה תאמר לב"י וכו' עמש"ל) והוא ועת"ה אם שמוע וכו' דהנה ישראל כשרצו לקבל התורה הנה חששו איך אפשר לקבל התורה ומצותי' הרחבים מני ים ואי אפשר ליצור חומר לעמוד בה ובאים לידי חטאים ומצד הדין לא מהני להו תשובה כי מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול. ע"כ הבטיחם הש"י שיקבלם בתשובה מחמת ד' טעמים הנ"ל וז"ש ועתה (תהיו בטוחים אשר אקבל אתכם בתשובה הנרמזת בתיבת ועתה כמו שכתבתי לך לעיל מדרש חז"ל) אם שמוע תשמעו בקולי (אם תקבלון אורייתא) והייתם לי (בזאת המעלה) סגולה מכל העמים (כי אין לך שום אומה ולשון שיהיה לה בזאת הסגולה והמעלה לקבל אותם בתשובה. ואמר הטעם שאין מקבלי' את האומות בתשובה) כי לי כל הארץ (והרני מלך על כולם ומלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול כנ"ל) אבל ואתם (יש הרבה טעמים עפ"י הדין לקבל אתכם בתשובה טעם א' כי) תהיו לי ממלכת כהנים (שאתם גרמתם מלכותי ע"י קבלת התור' וגם אתם כשותפין במלכותי כביכול וכנ"ל (טעם ב'. טעם ג') וגו"י קדו"ש (היינו תהיה עמוסים במצות כדי להתקדש כל גופיכם כמלאכי רוח משרתי אש ומרוב המצות ודקדוק' אתם חשובי' כאנוסים וכנ"ל בטעם הג': (טעם ד' רמז באומרו) אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל אשר הוא בני בכורי ישראל. א"כ' הם בני העמוסים מני בטן ואני למו אב ואב שמחל ע"כ כבודו מחול. מכל הלין טעמי בטוחים אשר תהיו לי בזה סגולה מכל העמים שאין מקבלין אותם בתשובה. ואתכם אקבל בתשובה דוק באלה הדברים ותמצא נחת: הג"ה ובזה יבואר לך מאמר רז"ל מקיש נסיעתן מן רפידי' לביאתן למדבר סיני. מה ביאתן למדבר סיני בתשובה וכו' והנה קשה ביאתן לסיני בתשובה. מאן דכר שמי' ולפי דברנו הנ"ל יונח שפיר. והבן:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:6:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:6:1)

**עפ"י**הדברים האלה עוד זאת אדרש אל החבירים המקשיבים אמרו חז"ל משה הוסיף יום אחד מדעתו והסכים הקב"ה על ידו ומקשו בגמ' מאי דרש וקדשתם הים ומחר מאי מחר לילו עמו וכו' והנה הוא הקיש' הניתן מסיני לדרו' והקשו בתוס' א"כ כיון דדרוש מהקישא אין זה מדעתו עיי"ש. ועוד אני מתמי' אם הי' רצון הש"י שיהי' כך למה לא אמר בפי' ג' ימים ולא נצטרך ללמוד בהיקש. ואגב זה נבוא לחקור טעם במצות שמירת שבת כיון שהי' עתיד להאמר בעשרת הדברות במעמד הנכבד למה הקדימו הש"י ונתנו לישראל במרה. ואומר לך את הנלע"ד דהנה קיי"ל גוי ששבת חייב מיתה ופירשו בזה הטעם הוא דהנה כתיב וישבת (הש"י) ביום השביעי מכל מלאכתו וכו' ויברך אלקים את יום השביעי וכו' כי בו שבת מכל מלאכתו וכו' א"כ היום השביעי כביכול הוא שרביטו של מלך והמשתמש בשרביטו ש"מ חייב מי' א"כ גוי שנשתמש בשביתה חייב מיתה. משא"כ ישראל הם בנים והש"י למו אב הן המה משתמשי' בשרביט אב הם וע"כ נתן להם הש"י את השבת עוד קודם למתן תורה דהנה היאך היו יכולין לקבל התורה אם אין תשובה מועל' ח"ו ואדם אין צדיק בארץ וכנ"ל וע"כ הוצרך הש"י לבטוח להם על התשובה קודם נתינת התורה וכנ"ל. והנה עפ"י משפטי התורה מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול. אבל כיון שהש"י נתן להם קודם מתן תורה את השבת שהוא שרביטו של מלך בזה הורה להם שהם בנים והוא למו אב ואב שמחל על כבודו כבודו מחול:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:7:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:7:1)

**והנה**אמרז"ל בפסוק ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם. אשר מש"ה ביקש מפרעה שיתן להם יום א' למנוח' והנ' בירר משה להם את יום השבת והנ' כשיצאו ממצרי' ונתן להם הש"י את השבת שמח מש"ה. וז"ש ישמח מש"ה במתנת חלקו והנה בודאי לא במקרה הי' הדבר ששבתו קודם הציוו ע"י השתדלות מש"ה דהנה מעת שבחר הש"י את אברהם לחלקו הנה מש"ה הוא דור הז' נגד יום השבת קדש לד' וע"כ אמר הש"י למשה ראה נתתיך אלקים לפרעה. כביכול קראו בשמו ורכב על הענן והשתמש בשרבוטו הגם שע"פ הדין במלך אין רוכבין על סוסו ואין משתמשין בשרביטו. למשה הותר הכל כמשארז"ל כל העניני' הללו אצל משה (ועיין בזהר ע"פ מה שמו ומה שם בנו ותבין ענין נפלא) וע"כ שבת"ו ישראל ביום השביעי שהוא שרביט המלך ע"י משה שהוא דור השביעי. אשר עלה אל האלקים:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:7:2
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:7:2](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:7:2)

**ומעתה**בין תבין התחלת השבת לישראל הי' ע"י משה שהוא דור הז' והוא השתמש בשרביטו ש"מ. והנה הש"י רצה ליתן התורה לישראל בשבת כי ע"י השבת יוודע שהם משתמשים בשרביטו כי המה בנים והוא למו אב. ע"כ ח"ו גם בעברם על התור' מהני להם תשובה כי אב שמחל ע"כ. כבודו מחל ע"כ אמר הש"י לשון כזה. וקדשתם היום ומחר. ומשה יוציא מן הכח אל הפועל ע"י דר"ש עוד יום א' ותהי' נתינת התורה בשבת ע"י הדרש של משה דהנה ארבעה חלקי התורה הנרמזים בפרד"ס פש"ט רמז. דרוש. סו"ד. פש"ט. הוא בעש"י'. רמ"ז. ביצירה. דרו"ש בבריאה. סוד באצילות הקדש. הרי לך כי דרוש היא בבריאה. ואימא עילאה שהוא בינה עולם התשובה מקננת בבריאה כנודע:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:7:3
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:7:3](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:7:3)

**וזה**מה שביארת במ"א מאמר חז"ל בשע"ה שהחכם יושב ודורש הקב"ה מכפר לעונותיהם של ישראל. וטעמ' בעי מאין יבא ע"י הדרש כפרת עונות. ועוד קשה למה אמרו בשע"ה שהחכם יושב ודורש הל"ל בשעה שהחכם דורש. ופירשנו עפ"י הנ"ל דהנה דרש הוא בבריאה כנ"ל אשר שם מקננת אימא עילאה עולם התשובה ועולם הבריאה נק' עולם הכסא (כידוע. ק"ש וברכותי' בישיב') לשוב לשבת והנה כשהחכם דורש לשם שמים הנה הדורש שלו מגיע לעילם הבריאה ומעורר את ישראל לתשובה (משא"כ ח"ו בדרש וכו') וז"ש בשע' שהחכם יושב ודורש. היינו מעורר עולם התשובה עולם הכס' בדרשתו. אזי בודאי בהתעוררת זה ישראל מהרהרים בתשוב' אזי בודאי הקב"ה מכפר לעונותיה' של ישראל וכבר דברנו מזה במ"א:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:7:4
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:7:4](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:7:4)

**והנה**עפ"י כל הדברים האלה תבין כשרצה הש"י ליתן לישראל תור"ה הנה איך יכולין לקבל התורה. ואדם אין צדיק בארץ שיהי' יכול לקיימה כדת והוצרך הש"י להודיע להם שהתשוב' מועלת לישראל כי נק' בנים והש"י למו אב ואב שמחל ע"כ כבודו מחול (משא"כ אוה"ע כ"כ) וכאשר רצה הש"י לבשר זאת לישראל. ע"כ הקדים להם נתינת מצות השבת במרה והנה קי"ל גוי ששבת חייב מית' דכיון שהש"י נק' עליהם מלך (כמד"א מלך אלקים על גוים) והשבת נק' שרביטו ש"מ. מאי שבת שמא דקוב"ה. ע"כ הגוי ששבת חייב מיתה כדין המשתמש בשרביטו ש"מ וכיון שניתן לישראל השבת. הנה עדות היא בינו ית"ש ובין בני ישראל אשר הם בנים העמוסים מני בטן. והש"י למו אב ולהם הותר להשתמש בשרביטו. ולפי"ז יכירו וידעו שיכולין לקבל את התורה באהבה כי אפי' ח"ו יעברו הנה מהני להם תשובה כי בנים הם לי"י אלקיהם ואב שמחל ע"כ כבודו מחול. וכיון שהשבת היא עדות לישראל שהם בנים (ומהני להם תשובה) ע"כ גם במצרים שבתו ע"י מש"ה שנא' אליו מה שמו ומה שם בנ"ו (עיין בזהר) ע"כ היה דור ז' מן אברהם. רמז על שבת שהיא שרביטו ש"מ שהבן דוק' משתמש בשרביט של אביו ע"כ המשמר שבת כהלכתו אפי' עע"ז כדור אנוש מוחלין לו. כי בשמירת שבת נק' ב"ן. ואב שמחל על כבודו. כבודו מחול הג"ה ועפ"י דברינו הנ"ל מובן לך מה שאמר פה קדוש כבוד אדומ"ו הרב הקדוש מוה' יעי"צ זצוק"ל מ"כ בלובלין יע"א בפסוק נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת. פירש הוא ז"ל נחנ"ו יום הנו"ח לנו יום המנוחה היינו יום השבת. בזה פשענו ומרינו ע"כ אתה לא סלחת עכ"ד. ולפי דברינו הנ"ל מובן בטוב טעם דכיון שח"ו אינם שומרים את השבת א"כ אין כאן עדות שנק' בנים ונק' הוא ית"ש מלך. ומלך שמחל ע"כ וכו' על כן אמר הנביא אתה לא סלחת. הבן: וע"כ כשרצה הש"י ליתן התורה רצה שיארע יום נתינתה בשבת שרבי"ט ש"מ והנה אמר וקדשתם היום ומחר. והנה לפי הפשוט הי' מובן יום נתינת התורה בע"ש אבל רצה הש"י שיהיה הדרש ע"י מש"ה ואמר בו בלשון שידרוש מש"ה מדעתו. ויארע נתינתה ביום השבת. ודוקא ע"י משה שהוא בן כמש"ל. והוא דור השביעי והוא השתדל מתחילה במצרים לברור יום השבת למנוחה. להורות להם שהם בנים ויכולין להשתמש בשרביט של אביהם. וא"כ להם ראוי נתינת התורה כי מהני להם תשובה מטעם אב שמחל ע"כ כבודו מחול. וע"כ דרש משה. דרש דייקא הוא בעולם הבריאה אשר שם מקננת אימא עילא' עולם התשובה. וזה שאמרז"ל משה הוסיף יום אחד מדעתו והיינו שלא נאמר הדבר בפי' מפי הש"י רק דרש ידרשנו לטוב' מש"ה רבינו. והסכי' הקב"ה שיהי' על ידו דייקא כי הוא הבן החביב לפניו ית"ש הבן הדבר מאוד ויונעם לחיכך ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:8:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:8:1)

**עפ"י**הנ"ל תבין מאמרם ז"ל באגדת בראשית וז"ל חכ"ו ממתקים. בשעת מתן תורה. וכל"ו מחמדים כשהוא מקבל השבים עכ"ל. הנה הוא נדרש לטובה. עפ"י דברינו הנ"ל חכ"ו ממתקים. בשעת מ"ת שאמר הש"י וקדשת' היום ומחר ולא אמר בפי' ג"י רק אמר בל' כזה אשר מש"ה דרש ידרשנו לטובה מש"ה דייקא. ובדרוש דייק' שהיא בעולם הבריאה דתמן מקננת אימא עילאה עולם התשובה. כוונת הש"י הי' להודיעם שהדרך נכון לפניהם שיקבלו את התורה והוא ית"ש יקבלם בתשוב' תמיד (אפי' אם יעברו ח"ו) כי הם בנים לאל חי. ע"כ המתין בנתינת התורה עד יום השבת שהוא שרביט ש"מ וז"ל וכול"ו מחמדים. כשהוא מקבל השבים. רצ"ל כשהוא מקבל השבים. מובן אשר כלו מחמדים מה שנעשה הדרש ע"י משה דרש דוקא ע"י משה דרש דוקא ע"י משה דוקא ואירע עי"ז מתן בשבת. וגם מה שניתן שבת קודם מתן תורה הכל הוא להורות לבניו שהם בנים. ויקבלם בתשוב' בכ"ז ועידן. וימחול ע"כ כאב לבנים. הבן הדבר:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:9:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:9:1)

**עפ"י**הדברים האלה אפרש לך בפ' ק"ש והיה אם תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה וכו' ולעבדו וכו' להבין אומרו תיבת היום וכן יש לדקדק בפ' התשובה ושב"ת עד ד' אלקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום. ל"ל למימר היום ועפ"י דברינו הנ"ל מובן הדבר דהנה הגם שכל משנה תורה משה אמרן מפי ויגבורה ממ"ש כאילו כביכול הש"י בעצמו מדבר) (עיין באות א') כי שכינה היתה מדברת מתוך גרונו ע"כ אין משנה תורה במדריגו' ספרי נבואה אבל שגב' מעלתו למדריגת תורה ממש. עכ"ז כיון שמש"ה אמר הזה בבחי' זאת כאלו דרש משה. דרש מדברי תורה ע"כ מאמר משה. אשר אנכי מצוך היום. כי בתיבת היום הי' מאמר הש"י. ודר"ש משה היינו שהש"י אמר וקדשתם היום ומחר ודרש משה להקיש היום למחר מזה הדרש של היום ודרש עוד יום אחד להגבל"ה ועי"ז איקלע יום מתן תורה בשבת הוא הי' בכדי שיהי' נשמע דמהני לישראל תשוב' וז"ש ושבת עד וכו' שיהי' מהני לך תשובה. ככל אשר אנכי מצוך היום כי מן דרש היום אשר אנכי הייתי מצוך במתן תורה הנה מוכח לך אשר מהני לך תשובה והבן וכן והי' אם שמוע וכו' אשר אנכי מצוך היום. הנה כתיב אח"כ ושמתם את דברי אלה על לבבכם וכו' היינו אפילו בזמן הגלו' כדי שתדע בעת שתחזר א"ה בקרובו וכפירש"י עפ"י חז"ל כי בודאי יחזרו כי תשובה מהני וקצרתי ואתה הבן:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:10:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:10:1)

**כה**תאמר לבית יעקב ותגד לב"י אמרז"ל במדרש בית יעקב אלו סנהדרין שנאמר בית יעקב לכו ונלכה באור ד' עכ"ל. והקשה הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה דלפי"ז ותגד לב"י היינו המון העם (שאין להם חשובת מצד עצמן כ"כ רק שהם חשובים מצד שהם מיוחסים בני ישראל נ"ל) ולפי מש"ל בזהר כ"מ שנאמר הגדה היא מילין ברזי דחכמתא וכלפי לייא יציבא בארעא וכו' לסנהדרין דברים כפשטן ולהמן עם רזין דחכמתא עייש"ד בס' כסא דוד. ואני בעניי אען ואומר. ידוע השתוקקת המלאכים אל התורה בודאי לא היתה תשוקתם על פשטיות'. לא תרצח. לא תנאף לא תגנב וכיוצא. כי אין דבר זה נוהג ביניהם כי אין בנמצא בניהם דברים מוגשמים. וכמו שהשיב להם מש"ה נשים יש בניכם קנאה ושנאה יש בניכ'. אבל הם ידעי מתענוג התורה בעסק פנימיותה דהנה עצמיות פנימיות התורה היא יותר מכל התענוגים הנמצאי' בכל העולמות לנבראים דהרי כל העולמות וכל אשר בהם נברא ע"י התורה שהיתה כלי אומנתו של יוצר בראשית א"כ היא שורש כל התענוגים שבכל העולמות ולזה היתה השתוקקת המלאכים לתענוגי פנימיות התורה שהיא תענוג כל התענוגים. והנה משה השיב להם. מו"מ יש ביניכם נשים יש ביניכם. קנאה ושנאה יש ביניכם לכאור' מאי זה תשובה הלא הם ידעו זה בעצמם אך כוונתם היה על פנימיית התור' אבל התשוב' היא להיות תענוג פנימיו' התורה שהוא כביכול אור מעטה לבושו ית"ש א"א להשיג' רק ע"י לבושי העשי' כמו למשל. א"א לראות בבהירות השמש רק ע"י מסכי' כן ע"י מעשה המצות הגשמיים בעוה"ז יושגו תענוגי התורה ויבא להשיג בעצם התענוג. ובהעדר לבושים א"א להשיג בעצמיותה. וזה שהשיב להם מש"ה למלאכים וכי יש אצליכם דברים מוגשמים אשר על ידם תוכלו ליהנות מבהירות התורה. יוצא לנו מזה שבהשיג דבר מה מבהירות פנימיות התורה אין לך תענוג בכל העולמות יותר מזה (וז"ש יפה שעה אחת בתשובה ומעשי' טובים בעוה"ז יותר מכל חיי העוה"ב) ולפי"ז ממיל' תבין דברי המדרש כה תאמר לבית יעקב אלו הסנהדרין ראשי הדור עיני העדה המה יודעין מעלת התורה בפנימיותה ומלבושים להם די לומר להם דברי' כפשטן והן המה מביני מדע. ויקבלוה בסבר פנים יפות בהבינם התענוג הפנימי אשר היא מלובש בתוך הפשט משא"כ המון העם תגד להם רזא דחכמתא ויבינו שאין תענוג גדול בכל העולמו' יותר מזה ויקבלוה בחשק נמרץ כי אם לא ישכילום בפנימיו' תהיה להם פשטיות התורה למשא ע"כ צריכין להאיר עיניהם בפנימיית ודי בזה:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:11:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:11:1)

**ועתה**אם שמוע תשמעו בקולי וכו' והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. הנה כבר נאמר ונשנה בדברינו זה בזה שלכאורה הדברים אינם מובנים. אומרו לנתינת טעם כי לי כל הארץ. ואין זה בנותן טעם. ודברי המפרשים הלא הם ברחב ידים כ"א כפי אשר חלק להם הש"י בבינה. וכבר גם אנחנו בעניינו דברנו מזה וכעת נבא לבאר עפ"י הקדמה מה דידוע דהמגיד של מרן הב"י הקשה דמהראוי היה שלא לאכול בעצרת כיון דהוא יום החמשים רמז ליובל דרגא דבינה עוה"ב שאין בו לא אכילה ולא שתי' עיי"ש מה שתירץ. והנה בתלמודא דידן אפי' מאן דס"ל בכל מועדי ד' או כולו לי"י או כולו לכם. בעצרת מודו דבעינן נמי לכם. והוא לפלא. וגם לפי פשוטו יקשה הנה זאת התור' עיקרה היא תענוג נפשיי ועל ידה השארת הנפש ברוחניות מהראוי ביום נתינתה להתעסק רק ברוחניות ולא בגשמיות אכילה ושתי'. ונ"ל עפ"י מ"ש מהר"ש פרומו (הביאו הרב הגדול חיד"א זלה"ה) על הקושיא שהוקשו כיון שיעקב ועשו חלקו העוה"ז והעוה"ב. ויעקב נטל העוה"ב. ועשו העוה"ז. א"כ בני ישראל אינם רשאים מן העוה"ז ליהנות. רק כל מה שהוא בהכרח גדול לצורך החיות. ואיך מצאנו ידינו ורגלינו כי זה דבר שא"א ובפרט שבתורה יש לנו הבטחות גדולות על טובות עוה"ז. ותירוץ מהר"ש הנ"ל להיות תנאי התנה הקב"ה עם מ"ב אם יקבלו ישראל התורה מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתהו ובהו. נמצא ישראל שקיבלו את התורה. הצילו את כל העולם (שהיה עומד אז בסכנה גדולה) והוה כמציל מזוטו של ים ומשלילותו של נהר דהוא שלו. וא"כ הגם שהעוה"ז היה שייך לעשו כיון דהיה העולם בסכנה גדולה וישראל הצילוהו. הרי עוה"ז ג"כ שלהם ואין לעשו ולכל האומות שום טו"מ גם על העוה"ז ואדרב' וכו' עכ"ד:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:11:2
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:11:2](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:11:2)

**הג"ה**ולדעתי יתפרש הדבר בפסוקי נבואת בלעם כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכין ובגוים לא יתחשב. והנה אין מן הצורך להרבות בדיקדוקים כיון שהדברים בעצמם אינם מבוארים. ולפי הנ"ל יתכן דהנה צורים נקרא האבות כמד"א הביטו אל צור חצבתם. והנה ראש צורים נק' יעקב שהוא מובחר שבאבות והוא הנזכר ראשונה בזכירת בריתי וזכרתי את בריתי יעקב והנה הגבעות הם הרים קטנים שאינם כמו הגדולי' כמבואר בסבא משפטים והוא רמז להר סיני שהוא קטן בערך תבור וכרמל וזה שיש לפרש במאמר בלעם כי מראש צורים אראנו (אני רואה את מעלתו מה שסיגל ע"י ראש צורים היינו יעקב שבירר לחלקו וחלק בניו. העולם הבא) ומגבעות אשורנו (וג"כ אני מסתכל מה שסיגל מגבעות. היינו מהר סיני שנק' גבעה להיותו קטן (ואמר לשון רבים ומגבעות מפני שהרבה שמות נקראו לו הר סיני הר חורב וכו') שאז סיגל גם עולם הזה להיות שהצילו מזוטו של יום ושוב אין לשום אומה ולשון להתחשב עמהם. היינו לבוא עמהם בחשבון לומר כיון שעוה"ב הוא שלכם. העוה"ז היא שלנו. וז"ש כשאני מסתכל מראש צורים ומגבעות כנ"ל. הנני רואה הן עם לבדד ישכון בין בעוה"ב בין בעוה"ז ובגוים לא יתחשב. א"צ לעשות חשבון עם הגוים. זה שלי וזה שלכם כי הכל שלהם והבן:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:11:3
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:11:3](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:11:3)

**ומעתה**מה נכבד לפסק הלכה מאמר חז"ל הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. הגם דהוא יום החמישי' ורמז לדרג' דבינ' עוה"ב בעינן נמי לכם לרמז זה שהרווחנו במעמד הנכבד גם חלק עוה"ז ואין להאומות שום טו"מ גם על הנאת עוה"ז וכל מה שהצלנו (מן תהו ובהו) לנו הוא ולבנינו ע"ע. א"כ אכלו משמנים ושתו ממתקים כי כי קדוש היום:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:11:4
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:11:4](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:11:4)

**אחר**הדברים האלה יתפרשו לך המקרא קדש שהתחלנו. ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' והייתם לי סגול' מכל העמים רצ"ל אפי' אותו מן חלקי העוה"ז המגיע לכל העמים. תהיו לי לסגולה לתת אותה לכם. ואמר הטעם כי לי כל הארץ. היינו כל הארץ היה לי בידי להחזיר אותה לתהו ובהו כפי התנאי. ועכשיו שהצלתם אותה שלכם היא כל הנאותי' ואדרבה הנאת העמים בעוה"ז גזילה היא בידם. וז"ש אח"כ (אעפ"י שכל הנאות עוה"ז שלכם הוא. אעפי"כ תהיו לי ממלכת כהנים (להתנהג בהנאותי' לא כדרך הזוללים והסובאים. רק כנוטל פרס ונפקתא מבי מלכא לכהנים דמשלחן גבוה קא זכו) וגוי קדוש (מובדלים להתנהג בפרישות ולקדש עצמכם במותר לכם) אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל (סבא אשר מאס בעוה"ז ומסרן לעשו. והן היום שזכותם גם עוה"ז. קדשו עצמיכם ותהיו קדישים:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:12:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:12:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:12:1)

**ויסעו**מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר. ויחן שם ישראל נגד ההר. ע"כ. המשכיל יתבונן שבאו הדברים מכופלים בכתוב. וגם אומרו נגד ההר מיותר. ועכ"פ הו"ל לומר ויחנו במדבר נגד ההר. ולבאר הדבר הנה נקדים.


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:12:2
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:12:2](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:12:2)

**מדרש**עמד וימודד ארץ. ארשב"י מדד הקב"ה את כל האומות ולא מצא אומה שהיתה ראוי' לקבל התור' אלא ישראל וכו' מדד הקב"ה את כל ההרים ולא מצא הר שתנתן עליו התורה אלא הר סיני עכ"ל. הנה לא ידענו מה הרווחנו בזה שלא מצא הקב"ה הר וכו' וגם האיך ס"ד שלא מצא הקב"ה הר אחר ליתן עליו התורה. הרי ודאי אם היה רוצה הקב"ה ליתן התורה על הר אחר מי מעכב עליו אלא כך עלה ברצונו ומי יבא אחר המלך וכו' בשלמא על בחירה בישראל יותר מכל האומות יתכן שפיר. כיון שמין האנושי הוא בעל בחירה. הנה לא מצא הש"י בכל מין האנושי אומה שיהיו ראוים בבחירתם לקבל התורה רק ישראל. אבל ההרים דוממים הם ואין להם בחירה. מה שייך לומר בהם. לא מצא הקב"ה וכו' אבל כמדומה עפ"י מה שראיתי בשם גדול אחד. עפ"י משארז"ל שאין לך הר שלא עבדו שם האמוריי' ע"ז. אבל עפ"י התורה לא נאסרו דכתיב אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם. מזה למדו חז"ל שהמחובר אינו נאסר. והנה תבור וכרמל נתלשו ממקומם כמו שאמרו חז"ל ונשתנו ממחובר לתלוש כמד"א כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא. ע"כ נפסלו לקבל התורה. מה שאין כן ה"ר סיני לא נשתנה ונשאר חונה במקומו והיה ראויה לקבל התורה כמו שאמר הכתוב למה תרצדין הרי' גבנונים (כמו שדרשו חז"ל בעלי מומין. לשון או גבן וכו' הנה הר סיני הוא) הר חמד אלקים לשבתו (רצ"ל בסיבה זו אשר ישב במקומו ולא נתלש ולא נשתנ') אף י"י ישכון לנצח הבן. והנה אמרז"ל במד' בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אוה"ע אמרו מה ראוי אלו להתקרב. א"ל הקב"ה הביאו לי ספר ייחוסין שלכם שנאמר הבו לי"י משפחות עמים כשם שבני מביאין. ויתילדו על משפחותם. לכך מנאן בראש הספר הזה (במדבר) אלה המצות אשר צוה ה' בהר סיני ואח"כ שאו את ראש שלא זכו ליטול התורה אלא בשביל היוחסין עכ"ל המדרש. בילקוט פ' במדבר. וז"ש רשב"י מדד הקב"ה את כל האומות ולא מצא אומה שהיתה ראויה לקבל התורה מפני שכולם נשתנו ממקום חיבורם מראשית יחוסיהם. רק ישראל לא נתלשו ממקום חיבורם והמה מחוברים למקומם הראשון. והפועל הדמיוני הזה פעל הקב"ה ג"כ בהרי' שנתלשו תבור וכרמל ממקום חיבורם ונפסלו לקבלת התור'. והר סיני עמד במקום חיבורו והוכשר לקבלת התורה וזה עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:12:3
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:12:3](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:12:3)

**ובזה**יבא ע"נ ביאור מקראי קדש שהתחלנו. אמר מתחלה ויחנו במדבר עשו שם חני' ומנוחה. דביומא קמא לא אמר לי' ולא מידי ואח"כ אמר ויחן שם (דייקא) ישראל (דייקא) נגד ההר (דייקא). בזכות זה היו ישראל דייקא ראויים לקבלת התור'. שלא נשתנו ולא נעקרו ממקום חיבורם מקור ישראל. ישראל סבא. וכן בדמיון הזה הה"ר הזה דייקא חמד אלקים שעמד במקום חיבורו ולא נתלש. הבן הדבר כי קצרתי:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:13:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:13:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:13:1)

**ויבואו**מדבר סיני. סיני בגימ' ענוה ע"ה (כ"ה בס' דבש לפי מהרב הגדול חיד"א זללה"ה) והנה עם היות שכן הוא רגילות המקובלים בחושבם גימטריאות כאשר נמסר אחת מהחשבון מוסיפין הכולל. והוא נרמז בתורה בדברי יעקב אפרים ומנשה. כראובן ושמעון יהיו לי. ראובן שמעון בגימ' אפרים מנשה בהוסיף הכולל (ג"ז הביא בס' הנ"ל) עכ"ז לא דבר ריק היא וטעמא בעי בכ"מ. ויש לפרש ע"פ מ"ש הרמ"ע זללה"ה טעם שנבחר סיני שמספרו ששים רבוא כזה י' פעמים ס' הרי ת"ר נ' פעמים ת"ר הרי ל' אלפים י"פ ל' אלפים הרי ס' רבוא. (ע"ש מאמר חקור דין ח"ב פרק ל"א ותבין) עוד אמרו שישראל היו באותו הזמן ס' רבוא חסר א' ויחודו של עולם הצטרף עמהם להשלים מנינם. ולזה ג"כ סיני בגימ' ענוה ע"ה כביכול להורות ענותנותו של יחודו של עולם שנצטרף עמהם להשלים מנינם:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:14:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:14:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:14:1)

**עוד**כתב הרב הגדול חיד"א זלה"ה. סיני בגימ' ס"מ ע"ה דע"י לימוד התורה אינו שולט בו עכ"ד. ויש להטעים הדבר סיני עד אלף (כי הוספת האחד הנה הוא א' ונקר' במבטא אלף) לשון ואאלפ"ך חכמה היינו לימוד ירמוז אותן שעמדו רגליהם על הר סיני והם לומדים התורה אז הנ"ל אינו שולט בהם ע"כ סיני עם א' בגימ' כנ"ל לבטלו. משא"כ גוי העוסק בתורה או אותן שהיו בסיני ומבטלים את התורה ח"ו. ודכירנא שמעתי מאחד קדוש מדבר. רמז המשנה כופין את הס"ל (ר"ת פ' ופ') לפני האפרוחים. היינו העוסקים בתורה. עיין בת"ז והאם רובצת על האפרוחים. ותבין:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:15:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:15:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:15:1)

**אשובה**עוד לבאר פסוק ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' כבר דקדקו קמאי תיבת ועתה גם סיום הטעם. כי לי כל הארץ. וכבר כתבנו לעיל ענינים שונים. וכעת נאמר עפ"י משארז"ל משה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד א"כ אמר הש"י זה למשה בהשכמה וכן משה אמר זה לישראל בהשכמה. ועתה. רצ"ל לעת כזאת. אם שמוע תשמעו בקולי. היינו שתקיימו המצות בהשכמת הזריזות. ועוד זריזות יתירה. ושמרתם את בריתי. שמירה לשון המתנה (כענין ואביו שמר את הדבר) שתצפו מתי תבא לידי ואקיימנה אז והייתם לי סגולה מכל העמים. שהאומות גם אם מקיימים איזה מצות ב"נ הניתן להם. הוא להם בדרך משאי ואינם משכימים לעשות רצון קונם בזריזות רק ישראל הדביקים בד' ומשתוקקים וחפצים לעשות רצון קונם. ואמר הטעם למה אני מצוה אתכם הזריזות המופלג. כי ל"י כל הארץ. והוא ע"פ הרב הגדול חיד"א זלה"ה בפירוש דבריהם ז"ל זריזין מקדימין למצות (לא אמרו ממהרי"ן או מזורזין רק מקדימין) דהנה אמרו רבותינו ז"ל בפסוק מי הקדימני ואשלם. מי עשה לפני מזוזה ומעקה עד שלא נתתי לו בית ומי עשה לפני ציצית עד שלא נתתי לו בגד וכו'. וכ"ה בכל המצות שהכל נעשה ע"י מעשה הש"י שהוא נתן החפצים של המצות מקודם. וכתבו הקדמונים מי שהוא זריז לקיים המצות. דאינו בסוג מי הקדימני ואשלם. דהנה ע"י הזריזות כביכול היא מקדים עשות ג"כ באפשרות האנושי. וזהו זריזין מקדימין למצות שיש להם ג"כ ההקדמה. הבן עכ"ד הרב ז"ל. והנה כתיב לך י"י החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. והנה כבר דרשו בזה רבים מהו החסד כיון שמשלם הגמול כפי מעשהו ועתה אומר דה"פ דהנה כתיב מי הקדימני ואשלם. מי עשה לפני וכו' כנ"ל א"כ הש"י הוא העושה קודם והכל מאתו ית"ש. הנה אמר דוד ולך י"י החסד. כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. כאילו היה הכל מעשהו. כאילו הוא היה עושה הבית והמזוזה והבגד והציצית (כמדומה שראיתי הפירוש הזה) והנה לפי"ז א"כ יקשה מאי מרויח העושה בזריזות כיון דגם מי שאינו עושה בזריזות משלם הש"י הכל. כאילו היה הכל מעשה האדם. אבל החילוק הוא. מה שדקדק דוד. לומר ולך י"י החסד כי אתה וכו' רצ"ל זה מצד חסדו ית"ש. משא"כ מי שעושה בזריזות אינו בכלל מי הקדימני וכו' ונק' היא מקדים. כמשארז"ל זריזין מקדימין וכנ"ל ויחוייב לו כל השכר מצד הדין ואין קטרוג אפילו מצד מדת הדין ואפילו יש מה"ד מתוחה בעולם ישולם שכרו מאתו ית"ש הג"ה ובזה פירשנו הפסוק שאמר בועז לרות. ישלם י"י פעלך ותהי משכורתך שלימה וכו'. ועל פי מדרשו של ר' חסא. ויבואר אי"ה להלן: ובזה תבין אומרו ית"ש הטעם למה אני מצוך על הזריזות למצות. כי לי כל הארץ. א"כ כל מה שאתה עושה אני הקדמתי עשות ע"כ תראה להזדרז עשות בהשכמה (כמשמעות ל' ועתה כמש"ל) ולא תהיה בכלל מי הקדימני וכו' רק תהיה מן הזריזין אשר הם מקדימין וישולם שכרך בדין:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:16:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:16:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:16:1)

**ובזה**ביארנו פי' מקראי קדש בפ' עקב ושמרת את כל מצות י"י אלקיך ללכת בדרכיו וליראה אותו כי י"י אלקיך מביאך אל ארץ טובה וכו'. דהנה קשה כיון שאמר ושמרת את כל מצות י"א הנה גם היראה בכלל המצות ממנין תרי"ג. ולמה פרט אח"כ היראה. ועוד מהו הנתינת טעם כי י"י אלהיך מביאך וכו' וכי בשביל זה ישמור האדם המצות. הלא זה מיקרי ע"מ לקבל פרס. ועוד מה זה תלוי בארץ הטובה. הלא כל מה דאפשר מחוייבים גם לקיים בחו"ל. ולפי הנ"ל יתכן דהנה כתב בס' חוז"ה דו"ד (וכמדומה שכ"כ הר"ש אלגזי) מה י"י אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה. דהנה כל המצות הש"י מקדים החפצים לאדם לעשות המצוה כמ"ש מי הקדימני וכו' משא"כ מצות הירא"ה אין הקדמה מהש"י והכל היא מהתעוררת האדם. והנה לפי הנ"ל הגם שבכל המצות ההקדמ"ה הוא מהש"י. הזריזות במצות ולצפות לעשותה מתי תבא לידו ויעשנה חוש קל הנה זה מיקרי ההקדמה מן האדם כנ"ל. וז"ש ושמרת את מצות י"א שתהא מצפה מתי תבוא לידך והוא ללכ"ת בדרכי"ו. כי הוא ית"ש מקדי"ם קודם לעשיית האדם. תראה שאתה תעשה באופן שתהי' מיקרי הקדמה היינו הזריזות וג"כ עוד תעשה. ולירא"ה אות"ו. שמצות היראה הכל היא מן האדם. ואמר הטעם למה אני מזהירך על הזריזות ועל היראה כי י"י אלקיך מביאך אל ארץ טובה. והכל שלו. וע"ז נאמר מי הקדימני וכו' ע"כ אני מצוך על הזריזות והיראה. ותהיה ג"כ ההקדמה ממך וישולם שכרך גם מצד מה"ד בלי מונע. הבן הדברים:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:17:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:17:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:17:1)

**עוד**זאת אדרוש בפסו' ועת"ה אם שמוע וכו' להבין לשון ועת"ה מה בא לשלול וגם הנתינת טע"ם כי לי כל הארץ. אינו מובן. ונ"ל ע"פ דברי התוס' פ"ק דע"ז כתבו שם הא דתנאי התנה הקב"ה עם שמים וארץ אם לא יקבלו ישראל ח"ו את התורה יחזיר אתכם לתהו ובהו. זהו דוקא אם לא יקבלו. אבל כיון שקיבלו. בקבלה לבד נתקיימה אפי' ח"ו לא יקיימו את התו' זה שנרמז בדברי הש"י ועת"ה אם שמוע תשמעו בקולי. כעת בשעת הקבלה אפי' אם ח"ו לא תקיימוה כהוגן אעפי"כ והייתם לי סגולה (תמיד) מכל העמים ואמר הטעם. כי לי כל הארץ רצ"ל ע"י הקבלה בלבד נתקיים לי הארץ שלא אחזיר עוד אותה לתהו ובהו. כי התנאי הי' על הקבלה בלבד ובזה מובן כפשוטו:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:17:2
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:17:2](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:17:2)

**כה**תאמר לבית יעק' ותגיד לבני ישראל הנה כפל הלשון אמירה והגדה. בית יעקב ובני ישראל. הנה יתפרש הדבר. כבר ידוע אמיר"ה הוא כפשוטו. והגד"ה הוא המשך הדיבור להבין בחכמ"ה כמ"ש בזהר. וידוע ג"כ עפ"י פשוטו בי"ת יעקב הוא המון העם. ובנ"י ישראל בעלי מדריגה ת"ח גדולים המחבבים את התורה ומצותי באהבתה ישגו תמיד. וז"ש הש"י כה תאמר לבית יעקב. להמון עם. לא תפרש להם בהמשך פירוש שאפילו ח"ו לא יקיימו התורה כבר יש קיום לשמים וארץ ע"י הקבלה בלבד. דילמא עי"ז ח"ו יתעצלו ויתעצלו מלקיימה ומלעשותה. משא"כ להת"ח דהתור"ה חביבה עליהם ביותר אמר ותג"ד לבני ישראל. המשך הפירוש כי באלו אין חשש שהן המה רודפים אחרי התור"ה והמצות כל הימים ובאלה הדברים מובן מ"ש מש"ה:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:18:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:18:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:18:1)

**בפ'**וילך. הקהילו אלי זקני שבטיכם ושוטריכם ואדבר' באזניהם את כל הדברים האלה ואעידה בם את השמים ואת הארץ. דהנה יקשה א' למה צוה להקהיל דוקא את הזקנים ת"ח ושוטרים הלא לדבר הזה בעינן קיבוץ כל ישראל ב' אומרו ואדברה באזניה"ם. משמע שיאמר להם באזניהם בחשאי לבל ישמעו שאר העם. והרי להעיד עליהם שמים וארץ צריכין בודאי להשמיע לכל ישראל ג'. את כ"ל הדברים. מאי מרבה תיבת כ"ל. ועפ"י דברינו הנ"ל יתכן שפיר. דהנה בבואו להעיד עליהם שמים וארץ הנה המון עם שלא הבינו בשעת קבלת התור"ה שהתנאי של שמים וארץ נתקיים בקבלה בלבד. וסוברים שעד היום תלויים הם ועומדים כל שעה בספק אם יקיימו ישראל התור"ה. הנה לפי"ז שמים וארץ נוגעין בעדותן הן. וניחא להו דודאי לא יעידו מעול' לטובתן כי לא מהני עדותן לטובתן של ישראל כי נוגעין בעדותיהם. ולא מהני עדותן רק להיפך ח"ו כי כן נוגע בעדות שדינו חלוק מן הקרובים שהקרוב פסול להעיד בין לזכות בין לחובה: משא"כ נוגע בעדות במה שהוא נוגע הוא פסול. ובהיפך כשר. וזה יהיה סברת המון עם כשישמעו. משא"כ סברת הת"ח שהם הבינו הדבר היטב ואסברה להו מוסבר מש"ה רבינ"ו פי' הדברים בשעת קבלת התור"ה דהתנאי שהתנה הש"י עם השמים והארץ נתקיים התנאי בקבלת התור"ה בלבד אפי' אינם מקיימים ח"ו. א"כ שמים וארץ אינם נוגעים בעדות בין לטובה בין וכו' ויסבירם משה בעת שהעדאת שמים וארץ הוא שיעידו בין לטובה בין וכו' וז"ש משה הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם הם הת"ח הגדולים ששמעו פירוש הדברים במתן תורה. ואדברה באזניה"ם בחשאי דייקא שלא יתגלה הדבר להמון עם. את כ"ל הדברים. האל"ה. היינו של העדות. היינו שהשמים וארץ יהיו כשרים להעיד בין לטובה ובין וכו' וזהו ואעידה בם את השמים ואת הארץ וזה שסיים וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת וכו' האזינו השמים וכו' דבאמת לכל ישראל נאמרה. הזמנת העדיות הללו אבל המון עם סברו שהזמנתן הוא שיעידו רק על ההיפך והת"ח מבינים האמת שהזמנתן לעדות גם על הטובה. הבן:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 2:19:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 2:19:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/2:19:1)

**אשובה**עוד לבאר כה תאמר לבית יעק"ב ותג"ד לבנ"י ישראל להבין כפל הלשון ושינוי הלשון נראה עפ"י משארז"ל שהמלאכים קטרגו ואמרו תנה הודך על השמי' שהיו רוצים לקבל התור' ואמר הקב"ה למשה אחוז בכסא כבודי והשיב להם תשובה. א"ל משה. נשים יש ביניכם מו"מ יש ביניכם וכו' והודו המלאכים לדבריו עיי"ש בדבריה' ז"ל. והנה יש להתבונן. דודאי גם המלאכים ידעו שאין להם שייכות בפשטיות התור'. לא תנאף לא תגנוב וכו' וכיוצא אבל נפשם יודעת מאד דעיקר התורה היא בפנימיותה מילין לצד עילאה תמלל. א"כ לפי"ז אין תשובת משה תשובה. והנה הבנתי תירוץ לדברי מדברי הרב הגדול חיד"א זלה"ה דהמלאכים שטענו תנה הודך על השמים באו בטענת מצרניות דינא דב"מ. והנה לפי"ז טענתם טענה אבל קיי"ל אם יגיע איזה פסידא כל דהו למוכר אם יעמוד הממכר ביד המצרן אין טענות המצרן טענה וכאן כיון שהמלאכים אינם יכולים לקיים התורה בדרך הפשט א"כ מיקרי כביכול פסידא למוכר הוא נותן התור'. ואין כאן דינא דב"מ. וזה הוא תשובת משה. וז"ש הש"י כה תאמר לבית יעקב (הם המון עם שאינם יכולים לקבל התורה רק בדרך פשט) ותגד לבני ישראל (הגדה דברי חכמה לבעלי מדריגה הנק' בשם ישראל כידוע והמה יודעי' לקבל התור' בדרך סוד) הנה הקדים זה השם יתברך בנתינת התורה בכדי שיה' לטענה נגד המלאכים הבן: