## Bnei Yissaschar, Sivan

###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:1:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:1:1)

**מאמרי מעלת התורה**
**בו ידובר ממעלת התורה ויבואר בו כמה פסוקים בתנ"ך מענייני מעלתה וסגולתה ושכר לומדי' בזה ובבא עפ"י ראיות מתורה שבכתב ותורה שבע"פ. ושם המאמר מעלת התורה:**
**תורת**הו"י תמימה משיבת נפש. נ"ל לפרש עפ"י מ"ש בפסוק במ"ב ויקרא אלקים ליבשה ארץ דכיון שמשמיענו הש"י זה בתורתו בודאי יש להתבונן בזה איזה מושכל לענין התורה. וי"ל דהנה יבשה בג' אלקים במילוי אלפין. עם שם הו"י' כפשוטו. דהנה הנהגת עוה"ז יושבי היבשה הוא ע"י מערכת הככבים ומזלות וכסיליה'. והיא הנהגת הטב"ע הבאה מן שם אלקים (בגימ' הטב"ע) והנה גם הנהגת הט"בע מלובש בתוכו הנהגת שם הו"י ב"ה. היא ההשגח' העליונה המתלבשת בטבעיי' להנהיגם כרצונו כפי השכר והעונש של הברואים. רק הנהגת שם הו"י' אינה מושגת ואינה נראית לבאי עולם בגילוי. רק הנהגת הטבע נראה לעין כל. וכמדומה למי שאינו מתבונן בדעת שהכל הוא רק בטבע (הוא הנהגת שם אלקים) ע"כ בתיבת יבשה נרמז השם אלקים במילי הברת אותיות בהתפשטות ובגילוי. משא"כ השם הוי' כפשוטו והוא כמו כח הנשמה בגוף ואינו נראה לעין רק הגוף אבל מובן למשכיל שמבלעדי הנשמ' לא יתנונע ולא יפעול הגוף. והנה כח הו"י' אינו נראה לעין כל כי חפץ הש"י שיהי' בחיר' ורצון בעולם. ובאם הי' הנהגת הו"י בהתגלות אזי לא היה בחירה ורצון ע"כ נעלם הנהגת הו"י'. והסכל ידמה שהוא הכל בבחי' הטב"ע (בגימ' אלקים) והמשכיל השוקד על דלתי התורה יתגלה לו נפש הטבע (הו"י) המסתתר בתוך הטבעיים להנהיגם כרצונו. וזהו ויקרא אלקי ליבשה (שהוא מילוי אלקי"ם והוי' פשוטה קראה) ארץ. שהוא רק אלקי"ם (במילוי אלפי"ן) ונעלם לגמרי השם הו"י' כי חפץ הש"י שיהיה בחירה ורצון ביושבי תבל (ארץ הוא ג"כ לשון רצון) וע"י התורה שהוא תורת הו"י יוכר ענין הנהגת הו"י' שמשגיח בארץ שנק' ארץ רק בשם אלקים כנ"ל (ובאמת הוא יבשה שבתוכה הנפש הפועלת היינו השם הו"י' ב"ה כנ"ל) וזהו תורת הו"י' תמימה משיבת. (ומחזרת) נפש. של הארץ. ותראה היבשה. הו"י' הוא האלקים והבן:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:1:2
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:1:2](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:1:2)

**ובזה**יתפרש בכתוב. אומרו. וידבר אלקים (כבר כתבתי לך הנהגת הטבע ע"י שם אלקים) את כל הדברים האלה (היינו התורה בכללותי' בכדי) לאמר (ולהודיע לבאי עולם) אנכי הו"י אלקיך היינו כנ"ל. ע"י דברי התורה נאמר לך כי גם אלקיך הנהגת הטבע הוא הו"י'. הו"י' הוא האלקים כנ"ל. הבן הדבר:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:2:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:2:1)

**עוד**אפרש לך תורת הוי' תמימה וכו' עפ"י אשר חכמי' הגידו בפסוק אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו. אמר הקב"ה הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו. שהמאיר שבה היה מחזירן למוטב. והנה שפטו זה הדרוש. דהוקשה להם. מה שאמר הנביא מפי הש"י אותי עזבו. דהוא הרעה הגדולה שבכל הרעות. ואח"כ אמר ואת תורתי לא שמרו. דלכאורה הוא קל מהקודם. ע"כ אמרו שבאמת זאת רעה גדולה מהמוקדם כי הלואי אותי עזבו וכו'. אבל הוא לפלא. איך נאמר שיותר טוב ח"ו לעזוב את הש"י ולשמור התורה והנה נראה לפרש דבריהם עפ"י הנאמר בפסוק אתה הראת לדעת כי הוי' הוא וגו' והנה תיבת לדעת היא מיותר. כי ידיע' נופל על דבר הנודע מבלי ראיה. רק נודע הדבר ע"י הודעה מאחרים וכיוצא משא"כ כשרואה הדבר הנה נראה לעינים. ואיך צורך להודע' והול"ל אתה הראת כי י"י וכו'. אך תשכיל ותדע דמי שעמדו רגלי אבותיו על הר סיני ובתורת י"י חפצו. אפילו בפשטי התורה בהויות דאביי ורבא. אין מן הצורך לו לעסוק בחקירות לעמוד על המחקר במציאות המופת באמונת מציאת הש"י ויחודו וכל העיקרי' כי ע"י התורה נתאמת הדבר בלב הוגי' מבלי ספק. וזה שכתב החסיד מהר"י יעב"ץ. שעיניו ראו בשבת גזירת שמד. אותן החוקרים אשר עמדו על האמונה במחקר המירו כבודם בלא יועיל ביום זעם ואותן אשר הספיק להם אמונת התורה אפי' הנשים וקלי הדעת קדשו שם הנכבד והנורא. והנה לכאורה מהראוי שיהיה הדבר בהיפך כי הדבר שהישג עפ"י השכל הוה כאילו נראה לעין. אך הוא כמ"ש כ"פ האמונה הבאה לאדם מצד חקירתו ושכל האדם יש לו סוף. ע"כ גם לאמונתו יש סוף כשיכריחנו איזה מכריח וכיוצא. משא"כ האמונה מצד הא"ס ב"ה אין להאמונה זו סוף. והנה האמונה הזאת באה לנו מירושת אבותינו וממעמד הנכבד. אשר הש"י הסתיר ניצוצי אורה בהתורה הקדושה. היא היא הנאצלת ממנו מאור מעטה לבושו והנה השכל המתבונן בתורה. הנה שם היא המלך הכבוד ואפילו בפשטי התורה בהלכותי' שור בור מבעה הבער. הנה שם המלך מסתתר בלבושיו. ויקבע האמונה בלב איש הישראלי כיתד בל תמוט עולם ועד. והנה לפי"ז היא הנאמר בפסוק תורת הו"י' תמימה. כל התורה הוא הוי' הש"י. משיבת נפש תשיב כל נפשות ישראל העוסקים בה לאמונת הש"י מבלי ספק עדות י"י נאמנה. אמונתה הוא עדות להו"י מחכימת פתי. הוא הפתי אשר יאמין מבלי מחקר כי פתי יאמין לכל דבר וזהו הנאמר אתה הראת. היינו כל מה שהראת בהר במעמד הנכבד הוא. לדעת כל ימי עולם. כי הו"י' הוא וכו'. כי ע"י הראי' הזאת תדעו כל ימי עולם האמונה האמיתיית מבלי מחקר וזהו הלואי אותי עזבו שלא היו מתעסקים במחקר לדעת אותי לעמוד על המחקר מציאתו ויחודו ותורתו שמרו שאז המאור שבה הי' מחזירין למוטב כי המאור שבתורה ה"ה דבר אלקינו ניצוצי אורה מיוצר בראשית והוה כאלו עין בעין נראה י"י אלקינו כי באמת בעסוק האדם בתורה. נועם י"י אלקינו עלינו הספיק מניצוצי אירותיו בתוך אותיות התורה כי חיות הנה מניצוצי אורה מחייה חיים ב"ה:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:2:2
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:2:2](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:2:2)

**ובזה**יתפרש נמי. וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור הלאמו"ר מיותר: ולפי הנ"ל יתפרש וידבר אלקים את כל הדברים האלה (היינו כל התורה כולה הוא כדי) לאמ"ר (לנו על ידה) אנכי י"י אלקיך (כי כל הלכות התורה יראה מתוכם אנכי י"י אלקיך הבן הענין ויונעם לך והוא ההבטחה לישראל ובקשתם משם את י"י אלקיך ומצאת. והיכן נבקשינו בתורה:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:2:3
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:2:3](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:2:3)

**ובזה**יתפר' מ"ש הנביא דרשו י"י בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב יעזוב רשע דרכו וכו' כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו' כי כאשר ירד וכו' כן יהי' דברי אשר יצא מפי וכו' והנה לא נאריך בדוקדוקים רק כאשר תתבונן הן המה הדברים אשר פירשנו לעיל דרשו י"י בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב. היינו מקום שהוא קרוב ותמצא אותו דהיינו בתורה יעזוב רשע דרכו. היינו הרשע שאינו מאמין כלל ואיש און מחשבותיו איש און היינו הרוצה לחקור בחקירו' אנושיי' ואמר הטעם למה יעזו' מחשבותיו ולא יחקור הלא לכאורה טוב לעמוד על האמונה במחקר ובמופת השכליי. הנה אמר הטעם כי לא מחשבותי מחשבותיכם. היינו האמונה הבאה ממחשבותיכם יש לה סוף. משא"כ הבאת ממחשבותי כי כאשר ירד וכו' כן יהי' דברי אשר יצא מפי היינו בעת נתינת התירה הנה עוד עד היום המשכות רצונו עומד בתורה ע"כ שם שם תמצא את כבודי נגלה הבן הדברים כי קצרתי:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:3:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:3:1)

**עוד**זאת אדרוש בפסוק תורת הוי' תמימה וכו' יש לפרש עפ"י האמור במדרש תשא א"ר אחא מן האלקים אתה למד כשביקש ליתן תורה לישראל אמרה ד"פ בינו לבין עצמו עד שלא אמרה לישראל שנאמר אז ראה ויספר"ה הכינה וגם חקרה ואח"כ ויאמר לאדם וכ"ה בזהר והנה נראה הטעם למה ד' פעמים דייקא דכשרוצה המלמד לחבירו שיפעל דבורו קיום והוי' בנפש חבירו מחויב ללמוד מקודם ד' פעמים נגד ד' אותיות השם הוי' (רצון מחשב' קול דבור) המהוות כל הוויות ואז יתהווה הוי' ופעולה בנפש חבירו. וזהו תורת הוי' תמימה (אז) משיבת נפש:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:4:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:4:1)

**במדרש**פ' קדושים פ' כ"ה. עץ חיים היא למחזיקי' בה אמר ר"ה בשם ר' אחא שלא היו דברי תורה בעיניך כאדם שיש לו בת בוגרת והוא רוצה להשיא' לאחר אלא בני אדם אם תיקח אמרי ומצותי תצפון אתך אם יש לך זכות קח עכ"ל. דבריהם ז"ל במדרש הלזה אין להם ביאור לכאורה אין מן הצורך להאריך בדקדוקים. ונראה דבא לבאר למה אמר למחזיקים בה ללומדים בה להוגים בה לא נאמר רק למחזיקים בה. וביותר יקשה דהנה מחזיק נקרא מי שתופס באיזה דבר ואינו רוצה ליתנה לאחר. כענין אין מוציאין מיד המוחזק והאיך תצדק לומר בתור"ה שהוא עץ חיים למי שתופס בה לעצמו ולא יתננה לאחרים דהרי מצות התורה היא ללמוד וללמד ע"כ דרשו דהן אמת דמצות התורה היא ללמדה ג"כ לאחרים אבל היא דייקא כשמלמדה לאיש אשר יקח אותה ויצרור אותה בכנפיו ויקח ממנו מוסר ליראת י"י ואהבתו ומצותיו משא"כ כשאומר ד"ת לאיש אשר אין לו זכות ואינו מבקש בעצם חביבות התורה רק שומע אותה לפי שעה מהדורש בדרך חכמה והמצאה לאיש כזה מה טוב הוא להדורש שיחזיק התורה לעצמו ולא יזרקנה לפני כסילים והוא אשר הביא בעל הדרש במשלו. שלא יהיו דבר"י תורה בעיניך כבת בוגרת. שהאב רוצה להשיאה ליהי' מי שיהי' ולא יחקור אם תשיג יד הנושא להיזהר בכבוד' במאכל ומשתה ומלבוש כי לא ידקדק האב המשיא בזה הנושא. דכיון שכבר נתבגרה בתו היא רוצה לפוטרה מביתו להשיאה אפי' למי שאין ידו משגת והנה אמר לא תעשה כן בדברי תורה ליתנה למי שאין בידו זכות ולא ידע ליזהר בכב דה וז"ש שלמה בני (תהי' ואלמדך בחיוב כאב לבן) אם תיקח אמרי (ותעצור אותם בכנפיך כענין המורגל בדברי רז"ל בגמ' תני מיניה ארבעין זמנין ודמי לי' כמאן דמנח בכיסתי') ומצותי תצפון אתך (המצות היוצאי' ממנה תצפנם ותשמרם) וזה מה שאמרו בלשונם ז"ל אם יש לך זכות (זכות הלב חשקת ד"ת בעצמם) קח משא"כ כשאין ידך משגת להיזהר בכבודה רק תשמע לפי שעה דרך חכמה והמצאה טוב יותר שלא תשמע ומעתה מבואר ג"כ הפסוק שהתחילו במדרשיהם הנ"ל עץ חיים היא למחזיקי' בה. מי שמחזיק לעצמו דברי תורה ולא יאמרם במקום הכסילים כי לא נאוה לכסיל כבוד והדורש לא יתנהג עם ד"ת כבת בוגרת שירצה להשיא' אפי' למנוול רק מי שחננו הש"י בד"ת יחזיק בה עד שימצא מי שיודע ליזהר בכבודה:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:5:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:5:1)

**ומעין**הדברים האלה הנה מצאנו ראינו לרז"ל במדרשיהם פ' תש' פמ"א ויתן אל משה ככלותו (למה נאמר לשון ככלתו וגם ככלתו הוא חסר לשון כלה) ארשב"ל כל שהוא מוציא דברי תורה ואינם עריבי' על שומעיהם ככלה שהיא עריבה על בעלה נוח לו שלא אמרן שבשעה שנתן הקב"ה התורה לישראל היתה חביבה עליהם ככלה שהיא חביבה על בן זוגה. מנין שנאמר ויתן אל משה ככלותו עכ"ל. הנה האומר דברי תורה הוא המשפיע דמיון החתן. והשומע הוא מקבל דמיון הכלה. ולפי"ז כן הל"ל במשלו כדמיון הכלה שחביב עליה בן זוגה. אך הוא לדעתי דהנה חביבות החתן להכלה במה שיודע שהיא מיוחדת לו ושוב לא תקבל מאחרים. ובאם יארע שתתקבל מאחרים נאסר' לו אבל הכלה לא נאסר עליה החתן גם אם ישפיע לאחרות הנה כך היא לימוד התורה אם אותו המקבל דברי תורה מן הדורש יקבל ג"כ חכמות אחרות חכמות חיצונות ולשונות העכו"ם הנה נאסר לבן תורה להשפיע לו ד"ת כי אין ד"ת חביבה עליו ככלה שהיא חביבה על בעלה מחמת שמיוחדת לו לבדו הבן הדברים כי קצרתי:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:6:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:6:1)

**אמרז"ל**כל המלמד תורה את בן עם הארץ אפי' הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה ע"כ נ"ל דהנה הצדיקים ות"ח ממשיכין לבניהם נשמות טהורות ובפרט אותם שאינם משמשין רק משבת לשבת כמשארז"ל בפסוק אשר פריו יתן בעתו אשר הש"י שולח אל בניהם נשמות טהורות מוכני' אל התורה ואמרז"ל אפי' על הבנות של ת"ח ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח ואמרו בזוהר משום דפקדונא דמאריה גביה היינו שהשם יתברך מפקיד אצלו נשמה טהורה מכש"כ נשמות הזכרים בני ת"ח משא"כ בני עם הארץ הנה הקב"ה גוזר שתרד אצלו נשמה תחתונה ולפעמים מעשי' דעשיה וכדומה כמה וכמה מדריגות. והנה אעפ"כ צדיק ורשע לא קאמר הקב"ה כי ע"י התורה הגם שהנשמ' קטנה בערכה מאד. עכ"ז ע"י התורה יוכל להגביה אותה לאין משער. וז"ש והייתם לי סגולה מכל העמים (כדרך הסגולה כי דבר הסגוליי מסוגל איזה דבר לרפואה וכיוצא מבלי טעם כן נשמות ישראל הם בסגול' אל התורה הגם שהם במדריגות קטנות מאוד בלומדם התורה יתעלו בדרך סגולה) כי לי כל הארץ (היינו בני ע"ה ג"כ שייכים לי לשמי) והנה לפי"ז תבין דבריהם ז"ל דהנה הקב"ה גוזר על בן ע"ה שתרד אליו נשמה קטנות הערך והנה בא איזה ת"ח ולומד תורה לאותו בן הנה יוכל להעלות נשמתו עד בחי' אצילות. והי' זה שכרו מדה כנ"מ אפי' הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה הבן הדבר:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:7:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:7:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:7:1)

**גמ'**אר"י א"ר מ"ד מי האיש החכם ויבן את זאת וכו' על מה אבד' הארץ וכו' ויאמר י"י על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמה"ש (מדכתיב מי האיש החכם וכו' מוכח שנשאל הדבר לחכמים. ומדכתיב ואשר דבר פי י"י אליו. היינו אותו שמצינו במקרא אשר הש"י מדבר אליהם היינו הנביאים והמלאכים) ולא פירשוה עד שפירש' הקב"ה בעצמו ויאמר י"י על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה היינו ולא שמעו בקולי היינו ולא הלכו בה אר"י א"ר שלא ברכו בתורה תחילה ע"כ הנה הדבר הזה קשה להלום מה זה החטא הגדול הזה שיהיה סיבה לאבדון הארץ יותר מן כל העבירות. וגם צריכין להבין דהנה לפי הנראה שהיו לומדים התורה רק שלא ברכו תחלה ולמה לא ברכו מאי תאוה יש בדבר והנראה דהנה לא כתיב על מה נאבדה הארץ דאז הי' משמע שנאבד עצמיותה משא"כ באומרו אבדה הארץ. משמע שהארץ לעולם עומדת רק שהי' לה איזה חפץ נחמד ואבדה אותו החפץ ומהראוי להתבונן מהו אותו החפץ שאבדה הארץ. ויש לפרש הארץ היינו ארציות החומר של הגוף הלא היא מאיר שכלו ע"י התורה והדורות הקודמים היה מאירין מאוד עד שנתגלה להם רזין דרזין. והנה בכל דור ודור מתמעטים הלבבות וכמו שאמרו האמוראים בדורותיהם בהעריכם א"ע לדורות הקודמים הגם שהיו לימודי י"י ולומדים התורה לשמה לילה ויום וכן בכל דור רואים מיעוט הלבבות להבין במושכלות אפילו ענינים שהי' בנקל הרבה לראשונים. והנה צריכים אנחנו לומר אשר ארציות החומר מתעבה ולא יוכל לקבל ולצייר ציור שכליי כמו הדורות הראשונים והנה זה היא החקירה והשאלה מהו הסיבה שאבד הארציות אותן המעלה שהי' לו בדורות הראשונים בסגולה לקבל מושכלות התורה דברים שכיסן עתיק יומין וכהיום גם אותם שלומדים יומם ולילה לא יוכלו לנגוע בקצה המטה והנה דבר זה נשאל לחכמים דהגם שעוסקים בחכמת התורה עכ"ז כתיב ואבדה חכמת חכמיו משמע שבאמת הם חכמים ואעפי"כ נאבדה חכמתם שאין בהם חכ"ם שיהיה יכול להשיג אפי' כטפה מן הים נגד דורות הראשוני' ונשאל לנביאים הגם שכמה בני אדם מקדשין א"ע בהתבודדות ודביקות וראויים לנבואה ועכ"ז נסתם כל חזון ונשאל למלאכי השרת כי הראשונים היה בנקל להם לדבר עם המלאכים ובפרט המלאך אלי' היה נתגלה לתנאים ואמוראים ובפרט המלאכים הנבראים מן המצות שעושה האדם הי' המה באו בדורות הראשוני' באתגליי' לבעלי תור' ומצות וכהיום זעירין אינון שיהיה בהם השגות הללו אפילו אותן שהן מיראי י"י וחושבי שמו כי ארציותם וחומרת גופם לא יוכל לקבל כ"ז והנה השאל' הוא על מה אבדה הארץ המעלה הזאת והנה כל אלה הכתות לא יכלו להשיב ע"ז תשובה כי אדרבא בעיניהם יפלא עד שפירשה הקב"ה בעצמו על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה. והנה היינו ולא שמעו בקולי היינו ולא הלכו בה. ומפרש ע"ז שלא ברכו בתורה תחילה דהנה ברכת התור' אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו (היינו כבר נתן לנו את תורתו) ואח"כ אומרים ברוך א"י נותן התורה היינו נותן כעת בכל עידן ועידן דהנה כתיב קול גדול ולא יסף ומתרגמינן ולא פסק כי מאותו הקול של נתינת התורה כאשר האדם מתבונן באותו קול דברים בשלימות הענין באהבה בתורה הניתנה כבר להבין על בורי' הלכותי' אפי' פשטי הלכות בענין אזי גם תורה חדש' מאתו תצא משא"כ מי שאינו משתדל להבין עומק התורה להלכה לא יגיע להשגת רזי התורה ולרוה"ק כי הארציות לא יוכל להזדכך רק ע"י עומק ענין הלכה לאמת' של תורה הוא הקול דברים אשר שמענו ובו שקוע רזי דרזין עד אין חקר וזה הוא הכוונה לדעתי שלא ברכו בתורה תחילה אין הכוונה שלא ברכו כלל רק שלא השתדלו להבין פירוש ברכת התורה שפירוש' הוא שע"י בחי' נת"ן התורה יזכה לבחי' נותן התורה והוא הפירוש ולא שמעו בקולי היינו קול גדול ולא יסף ולא פסק ולא הלכו בה ממדריגה למדריג' וג"כ לא הלכו בה להבינה להלכה וזה לדעתי הפירוש ועת"ה אם שמוע תשמעו בקולי אם שמוע עתה כעת הנה גם לאחר זמן תשמעו בקולי כי הוא קול גדול ולא פסק. נ"ל:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:8:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:8:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:8:1)

**מבואר**בזוה"ק ובמקובלים עונש מי שאינו מאמין בנסתרו' שבתור' וסודותי' ואומר שאין בה רק הפשט עיי"ש והנה כתב הרב הגדול חיד"א זלה"ה. בתור' יש ד' חלקי פרדס כנודע מי שאינו מאמין בסוד הוא פרד ומי שאינו מאמין רק פשט הוא טפ"ש אתוון דדין וכו' טפ"ש כחלב לבו וכו' עיי"ש ויש לבאר שזה התפארות התורה בפסוק ואהי' אצלו אמון היינו מכוסה כדרך שדרשו במדרש אמון פירושו מכוס' כד"א האמוני' עלי תולע היינו מכוסים בלבושי משי ומתפארת א"ע התורה שהיא מכוסה בלבושים בפשטי התורה עכ"ז ואהי' שעשועים יום יום (שבכל יום היא ניגלית מתוך מלבושים איך שהוא מדברת משעשועי המלך) וז"ש דוד טפ"ש כחלב לבם שאינם מאמיני' רק בפשט (כדברי הרב הנ"ל) ואני תורתך שעשעתי ואני הוצאתי מתוך הפש"ט שעשעי המלך סודות התורה לאין משער ויש לי לתרץ בזה קושיית התוס' שהוקש' על


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:9:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:9:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:9:1)

**הא**דאמרו רבנן בפסוק ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הקב"ה הר כגיגית. וא"ל אם תקבלו אתם את התורה מוטב ואם לאו שם וכו' והקשו בתוס' למה הוצרכו לכפי' הלא אמרו ישראל תיכף נעשה ונשמע ולפי הנ"ל יתכן לפרש שאמרו ישראל סתם כל אשר דבר י"י נעשה ונשמע הנה היתה הסכמתם לקבל התור' מאתם ובבחירתם וחזר הש"י לכפותם אל התורה ואמר להם אם מקבלים אתם את התורה מקבלום דייקא ע"ד הקבלה שהתור' מדברת מן שעשועי המלך והי' זה הדבר בהכרח מאתו ית"ש ולא על צד הבחירה מאתנו להורות שעיקר התורה דברים היא מאתו ית"ש וזה שנאמר לעתיד ב"ב כי התורה מאתי תצא וקיי"ל לא יחליף ולא ימיר דתו אבל הנרצ' כי התור"ה המדברת מאתי תצא מנרתיקה ויהיו הנסתרות כנגלית. ובזה יונח לך הא דמרגלא בפומייהו דרבנן קשישאי גם רבותינו במדרשיהם הפסוק כי תורה חדשה מאתי תצא ובאמת לא נמצא תיבת חדשה בפסוק רק כי תורה מאתי תצא אבל תתבונן שהרבה ענינים הם בתורה שיש חילוק בין מתיבתא תתאה למתיבתא עילאה כענין שדרשו כל"ת מש"ה חסר כתיב ובמסורת שלנו היא מלא ואמרו ע"ז בזוהר במתיבתא עילא' הוא חסר כן י"ל בתיבה חדשה שבכאן שכן היא במתיבתא עילא' והש"י יודע האמת ודברינו בדרך אפשר:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:10:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:10:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:10:1)

**י"י**אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנ"ה הודך על השמים פסוק זה אמרו המלאכים בשע' מתן תורה כמשארז"ל ולפי דרשתם הל"ל אשר תת"ן וכו' ונרא' לפרש דהנה ודאי המלאכים לא שאלו פשטיות התורה רק פניומיתי' סודות הקבלה. וכתב הרמ"ז חכמה זו שרשה באצילו'. ויש בה תנ"ה חלקים ונחלקים לי"ס דנוק' דאצילו' וז"ש המלאכים ליתן להם התור'ה ע"ד הקבלה אשר תנ"ה הודך על השמים ואין להאריך:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:11:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:11:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:11:1)

**בילקוט**משלי אם בקשת ליטול עצה מן התורה הוה נוטל וכתבו ז"ל בפירוש זה המדרש היינו לפתוח ספר לראות פסוק המזדמן עיין סוף ס' דבש לפ"י. והנה לפי"ז קשה למה הוצרכו בדורות התנאים והאמוראי' לשאול לתינוקות פסוק לי פסיקך הו"ל להביט בעצמם בספר. יש לומר בימיהם לא היו דפוסים והיו נכתבים תנ"ך בקדושה בגלילה לא היו רוצים לטלטל כתבי הקודש בשביל צרכיהם:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:11:2
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:11:2](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:11:2)

**ועוד**נ"ל פי המדרש הנ"ל אם בקשת ליטול עצה מן התור' הוה נוטל היינו כל מה שהאדם לומד בכל יום יכול להתבונן עצה בכל עניניו כדת מה לעשות:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:12:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:12:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:12:1)

**ואאלפך**חכמה. יש לפרש ו' אלפי"ן הם חכמ' להשכיל מהם דבר חכמה. היינו ו' סדרות הם בתורה שמתחילין באות א' כמ"ש בס' בינ"ת יששכ"ר אלה תולדות נח. מרמז לסדר זרעי"ם (כי תולדו"ת הן המה זרועי"ם וגם ידעת נח הוא איש צדי"ק. בבחי' יסוד צדיק המזריע כדכתיב. אור זרוע לצדי"ק נ"ל) אם בחקותי תלכו. מרמז לסדר מוע"ד ח"ק (וזמנים קבועים) לישראל אל"ה פקודי מרמז לסדר נשי"ם שהאי' פקיד על האשה (ונ"ל עפ"י מה שידעת מסוד זכיר"ה ופקיד"ה. זכיר"ה דרגא דדכורא פקיד"ה דרגא דנוק' נ"ל) אל"ה מסעי רומז לסדר נזיקי"ן שו"ר עון עג"ל בו"ר עון מכירת יוסף שהשליכו אותו אלה בו"ר מבע"ה (זה השן) אכיל' עץ הדע' (ונ"ל מבע"ה זה אד"ם היינו עון אדה"ר) הבע"ר קר"ח מרגלי"ם ואש יוצאה וכו' ותאכל וכו'. ומאותן החטאים נמשכו הנזיקין היינו ד' גליות אדו"ם בב"ל מד"י יו"ן נרמזין בר"ת אל"ה מסע"י בני ישרא"ל (ונ"ל עוד אל"ה מסע"י רמז לנזיקין כי כל הדרכי' בחזק' וכו') אל"ה הדברים רומז לסדר קדשי"ם שבמשנה תורה יש קדושת השם ויחודו. את"ם נצבים מרמז לסדר טהרו"ת שהטהר"ה מעמיד האדם וסימנך חלב טהור עומד:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:12:2
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:12:2](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:12:2)

**ועוד**רומזים לששה זמנים באדם א' במעי אמו אל"ה תולדו"ת ב' עד ך' שנה ימי עלי'. נושא אשה אל"ה פקודי (וכמש"ל) ג' מן ך' עד נ' ימי עמידה א"ם בחקותי תלכו שעדיין האדם בכחו ללמוד ולעשות. ד' מן נ' עד ע' ימי ירידה. אל"ה מסעי ה' עת פקידה אל"ה הדברים (שהאדם מצוה ומתודה בדברי') ו' תחיית המתים את"ם נצבי"ם:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:12:3
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:12:3](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:12:3)

**עוד**רומזים לששה אלפי שנה אל"ף א' אלה תולדות (שנתיישבו התולדו' בעולם מבריאת העולם ואילך) אלף ב' אלה פקודי הי' באותו האלף נח. אברהם. פקידי' בארץ שקיימו העולם אל"ף ג' אם בחקותי תלכו מת"ן תורה. אל"ף ד' אלה מסעי ב"י היינו גליו' אל"ף ה' אלה הדברים נתחבר בו תלמוד ירושלמי ובבלי אל"ף ו' אתם נצבים שלחן ערוך רמ"א (היינו הלכות פסוקות מעמד ומצב) כ"ז בס' בינ"ת יששכ"ר עם קצת תוספת שהוספתי. והרב הגדול חיד"א זללה"ה הוסיף לומר באלף הו' נתגלה הזהר הקדוש וקבלת הרמ"ק והאריז"ל זהו אתם נצבים לפני י"י אלקיכם עכ"ד וזה שיש לרמז ואאלפ"ך חכמה ו' אלפין שהם ראשי סדרין בתורה יש לך ללמוד מהן חכמה ולא דבר ריק הוא ולא במקרה הוא:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:13:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:13:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:13:1)

**שמח**זבולון בצאתיך ויששכר באהליך. ידוע הדקדוקי' הקדמת זבולון ליששכר וגם מהו הכוונה בשמחה ולשמחה מה זה עשה. וגם מהו הכוונה זה בצאתו וזה באהלו הג"ה פרפראות לחכמה אמרתי בדרך רמז ע"פ משארז"ל חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שיוצא לדרך. והנה התשמיש של מצוה נקרא במקרא ובדברי חז"ל שמחה במקרא. שמחת לב אשה ובדברי חז"ל שמחת עונה. ועוד אמרו אסור לאדם שישא אשה במדינה זו ויחזור וישא אשה במדינה אחרת והוקשה מהא דהוו נהגו רבנן קמאי דהוו מכרזי מאן הוה ליומא ומתרצו שאני רבנן דפקוע שמייהו וידוע דמקום שאינו קבוע שאדם יושב בה יום או יומים לא נק' בית רק אוהל וז' שיש לרמז שמח זבולון (אתה הסוחר היוצא בפרקמטיא תקיים שמחת עונ') בצאתיך (לדרך כי חייב אדם לפקוד וכו' משא"כ בהיותך בדרך אסור לישא אשה עוד במדינה אחרת אבל) ויששכר (הבן תורה תוכל לקיים מצות שמחת עונה גם בהיותך אכסניא במקום שאינו קבוע) באהליך כי שאני רבנן דפקוע שמייהו והוא דרך צחות: ונרא' עפ" מה שנמצא בדברי רבותינו שהמחזיק לת"ח בעוה"ז לעוה"ב ילמדוהו תורה הגם שאינו בר הכי בעוה"ז. והנה ידוע דהתור' היא עיקר השמחה בעצם כדכתיב פקודי י"י ישרים משמחי לב ואמר דוד נחלתי עדותיך לעולם כי ששו"ן לבי המה. וכמנין שש אנכי על אמרתיך וכו' וע"כ נאסר ללמוד בימי האב' ח"ו. כי התור' היא משמחת הלב ואמר הרמב"ם מי שלא טעם טעם התרת הספיקות (בתורה) לא טעם שמחה מימיו. ובזה תמצא טוב טעם שאמר משה בברכתו לזבולון שהוא המחזיק לת"ח והוא בעצמו עוסק במסחר ואינו לומד. והנה אין לו שמחה אמתיית ועצמיות בעוה"ז. אמר לו אעפי"כ שמח זבולון בצאתיך מן העוה"ז. כי שם תזכה לתורה המשמחת את הלב ויששכ"ר הוא הוא הבן תורה בעוה"ז תזכה גם באהליך. היינו גם בעוה"ז שהיא כאהל שאינו קבוע וע"כ הקדים זבולון ליששכ"ר בכדי להסמיך אליו ויששכ"ר בוא"ו הנוסף להורות דלא צריכין למימר שגם הוא בודאי עיקר שמחתו בתורה יהי' בצאתו ק"ו מזבולון רק היינו רבותי' דיששכר שישמח גם באהלו:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:14:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:14:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:14:1)

**בילקוט**פ' ראה ושמחת בכל הטו"ב אין טו"ב אלא תור"ה דכתיב כי לקח טו"ב נתתי לכם תורת"י וכו' לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר ע"כ. והוא פלאי ונראה לפרש עפ"י מה שפירשנו המשנ' אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס. אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא ע"מ לקבל פרס. ויהי מורא שמים עליכם ע"כ. והנה הסיום ויהי מורא שמים עליכם אין לו חיבור על הקודם. וכבר דשו בו רבים. ופירשתי עפ"י מ"ש בגמ' ר' זירא כד הוה חליש מגירסא הוה יתיב אפיתחא וכו' אמר כד נפקו רבנן איקום מקמייהו ואקבל אגרא עכ"ל. הנה מה שהשתד' ר"ז שלא להתבטל כרגע מן התורה ומצוה ע"כ כד הוה חליש מגירסא. רצה עכ"פ לקיים מצות הידור וקימה. זה ניחא. אבל מה שסיי' ואקבל אגרא. זה מן התימא הרי הוא ע"מ לקבל פרס וביארנו הדבר עפ"י מ"ש בזהר בפסוק מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלקיך מאן קא חמי דיקנא יקירת' ולא קא איכסוף מקמי'. נראה לבאר דבריהם הקדושים דבאו לתרץ מה שסיים בזאת המצוה ויראת מאלקיך. ואמרו דה"ק מפני שיבה תקום והדרת וכו' אזי ויראת מאלקיך היינו תהי' שכרך שתבא בלבך יראת שמים. כי מאן קא חמי דיקנא יקירתא וכו' הבן הדבר א"כ לפי"ז שכר המצוה הזאת הוא מורא שמים. וכן הביא הרב הגדול חיד"א זלה"ה וכן הביא בס' חרדים אשר שכר המצוה הזאת הוא יראת שמים. והנה שכר ופרס כזה מחויב ומוטל עלינו להשתדל להשיגו. וזה שיש לפרש בדברי התנא במשנה אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס וכו' ויהי מורא שמים עליכם אבל זאת הוא כחוב עליכם מצוה אשר שכרה היא יראת שמים בחובה הוא עליכ' להשתדל במצו' כזאת על מנת לקבל פרס כזה. ע"כ אמר ר"ז כד נפקו רבנן איקום מקמי' ואקבל אגרא היינו היראה ובהעמיק עוד דהנה רז"ל במדרשיהם אמרו בפסוק ויהי כי יראו המילדות את האלקי' וכו' וייטב אלקים וכו' אמרו בזה הלשון מה שכר היראה התורה וכו' ותרא אותו כי טוב היא עיי"ש ופירשנו שם דדייקו רז"ל מדכתיב סתם וייטב אלקים למילדות ואינו מבואר מהו ההטבה על כרחך הוא הטוב בעצם כי כל הטובות המה במקרה. אבל התורה היא טוב בעצם כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וכו' וע"ז תיקנו אנשי כנה"ג ברוך משלם שכר טוב ליראיו והנה תראה התורה והיראה מישך שייך וכו' והיראה מישך שייכי אהדדי כמ"ש בפסוק והי' אמונת עתך וכו' אמונת זה ס' זרעים וכו' ואפי"ה אי יראת י"י היא אוצרו אין וכו' דכיון שיש בידו אוצר הירא' הנותנת קיום והעמד' לדבר הנאצר בתוכה הנה התורה מחזרת אחריוע"כ שכר היראה תור'. הבן הדבר ע"כ ר"ז כד הוה חליש מגירסא ולא היה יכול ללמוד תורה אזי פשפש במעשיו אפשר הוא מחמת שאין יראתו שלימה כ"כ ע"כ אין התורה מחזרת. ע"כ אמר איקום מקמי רבנן ואקבל אגרא. אשר שכרה של זאת המצוה היא ויראת מאלקיך וכיון שאהי' שלם ביראה הנה שוב שכר היראה. תורה. ויהו' לו כח ואומץ ללמוד תורה ולא ייעף ולא ייגע:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:14:2
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:14:2](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:14:2)

**והנה**במצות מעשר דרשו חז"ל עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר. והנה הוא על מנת לקבל פרס. ואמרו שאסור לנסות את הש"י רק במעשר ולמדו ג"כ מדברי הנביא הביאו את כל המעשר וכו' ובחנוני גם בזאת וכו' (ורוב הפוסקים מסכימי' דהה"ד לכל הצדקות ומתנות כהונה) טעמא בעי. אבל נלמד הדבר בדברי רבותינו עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר וסיים הטעם למה כזאת לעשות מצוה ע"מ לקבל פרס ואמר למען תלמד ליראה כי סגולת ושכר המעשר היא היראה (והדבר מובן למשכיל ע"ד אמת המעשר ע"ש המידה העשירית מלכות שמים מורא מלכות ירא את י"י בני ומלך) והנה עניות ח"ו מעביר ע"ד קונו כמשארז"ל ודעת קונו היינו היראה דדא היא עיקרא היראה למדחל מיני' בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרש' דכל עלמין ע"כ עשר בשביל שתתעשר למען תלמד ליראה ופרס כזה מותר ומחויב לעשות והנביא צווח ובחנוני נא בזאת והבן והנה שכר היראה תורה א"כ מחויב מאד על האדם לעשר בשביל שיתעשר למען ילמד ליראה. והעניות לא יעבירנו ע"ד קונו רק יירא את י"י כל הימים ושוב כל התורה תחזיר לאכסניא שלה היא יראת י"י אשר היא אוצרה כנ"ל. והנה כבר כתבתי לך שיטת הפוסקים דהה"ד לכל הצדקות ומתנות כהונה ולוי' כי גם המה מסוגלים ליראת שמים ומורא מלכות (הנק' צדקה) ע"כ במצות בכורים שהוא המתנה ראשונה נאמר ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה כי תקיים בזה כל התורה כי שכר המתנות והצדקות היא היראה ושכר היראה תורה וזה שסיימו במדרש לפיכך משה הזהיר את ישראל עשר תעשר. רצ"ל הנה הוא נדרש עשר בשביל שתתעשר. והנה טעמא בעי הלא היא ע"מ לקבל פרס. אבל לפי הנ"ל יתכן כיון דהכוונ' היא לירש אית התורה ע"י היראה שיקנ' והנה עניות ח"ו מעביר ע"ד קונו היא הירא' ע"כ מהראוי ומחוייב לך שתעשר בשביל שתתעשר (והש"י הבטיח ובחנוני נא בזאת). והנה בודאי כן יקום ולא יהי' לך העברה מדעת קונך ותתקיים בך היראה כל הימים וכיון שיהי' כך היראה בקיום אז תשמח בכל הטו"ב זו תורה שתבוא ותחזור לאכסניא שלך ולאוצר הטוב זו הירא' ועוד יתפרש המדרש הזה במ"א באופן אחר בענין תרי עישורים שעישר יעקב את בניו לוי ויששכר מבואר אצלינו במ"א:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:14:3
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:14:3](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:14:3)

**ובזה**תתבונן ביעקב אבינו איש תם יושב אהלים ונטמן בבית עבר ללמוד תורה והנה כשהוכרח לילך לבית לבן נתיירא מביטול תורה הנה ויחלם יעקב חלום וכו' והנ' י"י נצב עליו וכו' ויקץ יעקב וכו' ויאמר מה נורא המקום הזה כו' הבין שהראוהו כזאת להורות לו ששכר היראה תורה וכיון שהש"י נצב עליו תמיד ויהי' לו היראה אזי תהי' התורה מתלוננת אצלו. והנה נתיירא פן ח"ו ע"י העניות תחי' כיבוי ח"ו לאש היראה אזי אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ובזה נתגדל בעושר וילמד ליראה כל הימים בלי מונע ותתלונן התורה באוצר היראה. הבן:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:15:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:15:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:15:1)

**אמרו**בגמ' ריב"ל מיכרך בהו (בבעלי ראתן) ועסק בתורה אמר כתיב אילת אהבים ויעלת ח"ן אם ח"ן מעלה על לומדי' אגוני לא מגנא. ע"כ. והוא אינו מובן מהו הק"ו הזה. ומאי שייכות חן להגנה וכי לא מצינו מי שיש לו חן ונופל עליו ח"ו חולי או היזק ונראה לפרש עפ"י מה שפירשנו בפסוק ונ"ח מצא ח"ן וכו' ודרשו חז"ל אף נח לא הי' כדאי להינצל אלא שמצא ח"ן וכו' והדבר קשה להלום. וכי משוא פנים יש בדבר וגם למה לא הי' כדאי ומהיכן שפטו זה והרי הכתוב צווח נח איש צדיק תמים וכו'. ופירשנו עפ"י שאמרז"ל שע"כ המבול נק' ע"ש נח כמ"ש הנביא כי מי נח זאת לי וכו' הוא על שלא התפלל על דורו כאברהם ומשה. והנה מבואר בכתבי האריז"ל על עון ביטול תפלה יש תיקון לכוין יחוד בגי' ח"ן והוא להעלות אות ו' לה' עילא' שתיהן היינו ו"ה לאות י' ואח"כ ה' אחרונה לוה"י ואח"כ אותיות ייחוד זה הוא כזה ו"ה וה"י הוה"י והוא בגי' חן ולפי"ז זה היא שדרשו חז"ל דקש' להו מאי דכתיב ויאמר י"י אמחה וכו' כי נחמתי כי עשיתי' ונח מצא חן וכו' וקשה מהו הח"ן אם הוא שהיה צדיק הול"ל ונח הי' צדיק וכאן לא נאמר צדקותיו רק מציאות ח"ן בחנם. וקשה וכי משוא פנים וכו' לזה דרשו דבאמת כ"ה דהגם שהי' צדיק עכ"ז לא היה כדאי להינצל כי היה בידו עון ביטול תפלה שהי' לו להתפלל על דורו אלא שמצא ח"ן היינו המציא ייחוד ח"ן שזה מועיל לעון ביטול תפלה ובזה תיקון עונו והנה נאמר בתורה אילת אהבים ויעלת ח"ן כי מצינו ברשב"י וחביריו שהיתה תורתן אומנתן מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה והיו רשאי' לבטל תפלה מחמת התורה וכדאשכחן לגבייהו בזהר שמות דף יי"ד ע"א יתבו תרין יומין דלא אכלי ולא שתו ולא הוו ידעין אי הוה יממא או לילה כד נפקו ידעו דהוו תרין יומין דלא טעמו מידי הרי לך דלא התפללו. הרי התורה מעלת ח"ן על לומדי' שעומדת במקום התפלה שנתקנת ביחוד ח"ן. והנה תפלה מועלת אפי' בשכבר באה ח"ו החולי או היזק על שונאי ישראל ואפי' כבר נגזר גז"ד. כמו שאמר חזקי' לישעי' (בחליו כשא"ל כבר נגזר גז"ד) בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע א"ע מן הרחמים ואמר' יפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד בין לאחר גז"ד וא"כ הוא מעל' התפלה הנה מכש"כ מעלת התורה דהרי מבטלין התפלה בשביל התורה והתור' מעלת ח"ן על לומדי' כנ"ל היינו מתקנת ייחוד המועיל לביטול התפלה וז"ש ריב"ל אם התור' מעלת ח"ן על לומדיה עומדת במקום התפלה אשר זה סגולתה אפי' חרב חדה וכו' ואפי' כבר באת ח"ו החולי או ההיזק וכיוצ' ח"ו. מכש"כ שתועיל התורה להגן שלא תבא החולי או ההיזק וכיוצא כי התורה מגינה ומצלי הבן הדברים:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:16:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:16:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:16:1)

**בנוסח**ברוך שאמר. תקנו לומר ברוך משלם שכר טוב ליראיו נראה לומר עפ"י דברי חז"ל במדרש תשא א"ר ברכי' שכר הירא' תורה שמיוכבד (כתיב בה ותיראן המילדות וכו') העמיד הקב"ה את משה וזכה שתיכתב התורה על שמו שנאמר זכרו תורת משה עבדי וכתיב תורה צוה לנו משה מרים ע"י שסרה מן הרע ומן החטא העמיד ממנה הקב"ה בצלאל וזכה לחכמה ובינה הה"ד ראה קראתי בשם בצלאל ע"כ. הנה כל הרואה לשם במדרש מבין אשר כוונתם ז"ל לבאר לנו מהו ראה קראתי בשם בצלאל דנראה דהש"י אמר למשה ראה אשר הגון וראוי הוא השם שקראתיו בצלאל. ולפי"ז לא נדע האיך מתיישב הדבר עפ"י דרשתם ונראה לפרש ע"פ מ"ש מהר"ש אלגאזי זלה"ה על מה שאמרו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. הוא ע"ד משארז"ל בפסוק מי הקדימני וכו' מי קיים מצות מילה עד שלא נתתי לו בן מי עשה לפני מזוזה ומעקה עד שלא נתתי לו בית וכו' הנה קדימת הש"י על עשיית האדם הוא בכל המצות. אבל היראה היא מהאדם עצמו עיי"ש בדבריו. וכתבו בזה עוד דע"כ היראה היא קיום לכל התורה כי ע"י היראה יש לו טענה נגד היצר לקיים כל מצות התורה מכח ק"ל וחומ"ר. ומה מצות היראה שלא הקדים לי הש"י במצותיו אני מקיימה מכש"כ מצות אחרות שהקדים לי הש"י מתנותיו. ומעתה תבין מרים ע"י שיראו המילדות וכו' זכתה ויצא ממנה בצלאל דייקא ושמו נאה לו דהנה ידוע מדת ק"ו בתורה שבע"פ הוא נגד מדת שם א"ל בי"ג מדות של רחמים המבוארין בתורה שבכתב (וכמ"ש הרב הקדוש מהרד"ב זצוק"ל משה אמר א"ל נא רפא נא לה השיבו הקב"ה למוד ק"ו ואביה ירק ירק וכו') א"כ ק"ו הוא. צ"ל לשם א"ל. ע"כ נק' שם הבן שיצא ממרים בצלאל. דהנה היראה סגול' לכל התורה מכח מדת ק"ו. ומדת ק"ו הוא בצל אל. וז"ש הש"י למשה ראה קראתי בשם בצלאל וכו' בן אורי בנה של מרים ותבין ותתבונן לישראל שכר היראה תורה שהיראה קיים לכל התורה מכח מדת ק"ו. והבן


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:17:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:17:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:17:1)

**ויש**לפרש עוד ברוך משלם שכר טוב ליראי"ו דייקא. דהנה אותיות התורה הן הנה ך"ב אותיות והנה מנצפ"ך המה דינים וגבורות והמה כפולים קשי"א. רפי"א ושאר האתוון המה י"ז טוב והנה אותן טוב אתוון המה ירא"ה כשתחשוב הא' לאלף פני אר"י' אל הימין ואותיות מנצפך גבורות בגימ' פ"ר שהוא שי"ר פני שו"ר מהשמאל, ומעתה תתבונן ברמז ברוך משלם שכר טוב ליראיו:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:18:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:18:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:18:1)

**במדרש**פ' שמיני כל מי שלא ראה קניגין של אוה"ע בעוה"ז זוכה לראותם לעוה"ב (ר"ל קניגין של לויתן ובהמות בהררי אלף) כיצד הם נשחטין בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו. ולויתן נותץ לבהמו' בסנפיריו ונוחרו. וחכמים מקשים וכי זו שחיט' כשירה היא ולא כן תנינן הכל שוחטין. ובכל שוחטין חוץ ממגל קציר והמגירה וכו' א"ר אבון בר' כהנא אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא. חידש תורה מאתי תצא עיין ביפ"ת האריך למעניתו וכי ס"ד שישתנו דיני התורה לעתיד הלא קי"ל לא יחליף ולא ימיר דתו. ונ"ל דהנה ידוע עסק אכילה ושתי' לאדם הוא לברר ניצוצין ולברר ולתקן נשמות המגולגלות בכל דבר הצריכין תיקון. והנ' הנשמ' אשר עברה את פי י"י במצות ל"ת או בביטול מ"ע הנה צריכה להתגלגל כפי אשר נגזר עלי' באיזה דבר יהי' גלגולה בדומם וצמח וחי הכל כפי גודל הפגם והחטא. והאדם האוכל המאכל הזה ומקיים המצוה התלוי בזה המאכל. הנה מעלה את הנשמ' המגולגלת ממדריג' למדריג' והנה הנשמה המגולגלת בחי היינו באיזה בהמה וחי' ועוף הנה האדם האוכלה מחויב לקיים בה מצות שחיט' כמשפטי התורה והנשמ' המגולגלת מרגשת בצער השחיט'. כי כן היא העונש הנגזר עלי' ואח"כ נתעלית מח"י למדב"ר כפי כוונת האוכל ולפעמים גם צדיקים היושבים בג"ע צריכין עוד להתגלגל על איזה דקדוק שלא קיימו אבל מתגלגלים בדגים שא"צ לצער שחיט'. ונאמר בהם אסיפה כמי אצל הצדיקים דנק' כ"ז בכתבי מרן האריז"ל וצריך להתבונן אם הדקדוק הזה שלא קיים הצדיק הוא דבר המוכרח לקיים עפ"י התור' מה נשתנו הצדיקי' היושבים בג"ע. הגם שלא קיימו הדקדוק ההכרחי ההיא עפ"י התור' רק במעט קט יתגלגלו לפעמים כרגע באיז' דג ויאכלנו האוכל לכבוד שב"ת ולסעודת מצוה. ותיכף יהי' לו תיקון ושארי האנשים כשלא יושלמו חוקם עפ"י התורה יצטרכו לגלגולים שונים בצער ואם דבר הדקדוק ההוא אינו מוכרח להתקיים עפ"י התור' למה יצטרך הצדיק להתגלגל עי"ז אפי' גלגול קל לדגים אבל הענין הוא דברי התורה הן המה המצות בפשוטים כפי המקובל דרכי עשייתם. אבל יש עוד באותן המצות מצות נעלמים עד אין חקר מובנים למשכילי מדע בכל דור ודור (וביותר יתבוננו בה לעתיד) כענין הנאמר בזהר ת"ח המשמש מיטתו בימות החול עובר על ערות כלתך לא תגלה והנה תתבונן וכי ס"ד שיענשו הב"ד את העובר במיתת ב"ד אבל הענין האזהר' היא כפשוטו אבל למשכילי מדע מובן ג"ז מן הפסוק על כיוצא בזה יצטרך להתברר:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:18:2
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:18:2](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:18:2)

**והנה**עפי"ז תתבונן לפי"ז אכילת הסעוד' לע"ל. שכבר יתוקן העולם ולא יהי' עוד בנמצא שום חטא ממשיי אשר נמסר לכל רק יהי' מובן מן דברי תורה עוד דברים נעלמים מה שלא קיימו. ובזה לא יצטרכו נשמות המגולגין לצער שחיט' ע"כ בהמות בהררי אלף יהיה להם סגי באסיפה וז"ש חדושי תורה מאת"י תצא הבן:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:19:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:19:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:19:1)

**וכל**העם רואי' את הקולו' הנה בקו"ל שייך שמוש חוש השמוע' ולא חוש הראי'. ע"כ דרשו חז"ל שהי' הדבר בשעת מתן תורה לאות ולפלא שהיו רואים את הנשמע שחוש הראי' עשה פעולת חוש השמע. והנה ידידי מהראוי להתבונן על מה עשה הש"י ככה דהנה כל הנפלאות שהפלי' המפליא פלאות הי' לצורך איזה ישועה כענין ניסי מצרים וקריעת י"ס ועמידת השמש ליהושע וכן בכל הניסים תמצא שהי' לצורך ישוע' והצלה משא"כ בנס הלזה למה עשה הש"י ככה אשר חוש הראות יעש' פעולת חוש השמע בשע' מתן תורתינ"ו והנה אבאר לך את אשר כתבנו באריכות במ"א והוא שאנחנו ב"י עם י"י אלה זה כל פרי מעשינו להתנהג באמונה אשר היא ירושה לנו וטבע קיים לנו ב"י דוקא ע"פ התורה. וחלילה לחקור בחקירות דהנה תראה אפי' בדברי חכמים מחוייבים להאמין מבלי מופת הלא תראה את אשר דרש ר' יוחנן עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים לגלג עליו אותו תלמיד השתא כביעתא וכו' לימים הפליגה ספינתא בים חזא מה"ש דיתבי וקא מנסרי וכו' א"ל הני למאן א"ל שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים אתא לקמי' דר' יוחנן א"ל רבי דרוש ולך נאה לדרוש. כאשר אמרת כן ראיתי א"ל ריקא אלמלא לא ראית לא האמנת מלגלג על דברי חכמים אתה נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות. ע"כ הנך רואה אשר ר' יוחנן לא ראה בעת לגלוגו היינו בשעת הדרשא דאילו ראה שמלגלג הי' לו תיכף לענשו. והנה כיון שלא ראה בלגלוגו איך א"ל מלגלג עד"ח אתה. אך הוא כיון שראה בו ר' יוחנן אשר לא האמין כ"כ בלב שלם בשמע"ו את דברי חכמים כמו שנתפעל בראות"ו בחוש הראו"ת אזי קראוהו מלגלג עד"ח וענש אותו במיתה הנך רואה אפי' בדברי חכמים ואפילו בדברים שאינם נוגעים לעיקרי הדת (ואפילו אומרים בדבריהם דברי המנגדים לשכל האנושי כמ"ש אותו תלמיד השתא כביעתא וכו') אעפי"כ מחויבים אנחנו להאמין כ"כ בשמיעה כמו ברא"י' בלי שום חילוק. ולא תפעל ותחקוק הראי' פעולה בלב יותר מן השמיע"ה והנה אם כך הוא חובתינו בדברי חכמינו מכש"כ בדברים המבוארים בתורה ובפרט בדברי' הנוגעים לעיקרי הדת מציא"ת הש"י. אחדו"ת. שכר ועונ"ש חלילה וחלילה לחקור ע"ז בחקירות אפי' אם כוונתו כדומה לש"ש ויאמר שכוונתו כדי שיתאמתו לו הענינים במופת השכליי ותתחזק בזה אמונתו עד שאפי' יכריחנו איזה מכריח ח"ו להעביר על דת לא יפעול בו מאומה זה לא יעלה על הדעת נשתקעו הדברים ולא נאמרו ותהי להיפך ואעיד' לו עד נאמן רוח הג"ה ואל תשיבני מן הקדושים אשר בארץ החיים המה. הלא בספרת' ר' סעדי' גאון בס' אמונות ודעות והחסיד הקדוש בס' חובת הלבבות הרמב"ם כי יש בזה סוד כמוס שהוצרכו לקיים את הדור באלף החמישי שהי' בבחי' והית' הוראת שעה כענין אברהם אבינו שהוצרך לעמוד על האמונה בחקירות להראות לבאי עולם ולהעמידם על האמ' במחקר האנושי כיון שהי' הדור בחשכות והנה בחרו הש"י לחלקו וא"ל התהלך לפני והיה תמי"ם בלא חקירות. והבן: החסיד הקדוש מהר"י יעבץ העיד כאשר הי' בגדרת בצרפת ופרטיגאל כל אותן החקירות אשר חקרו בפלסופי' ועמדו על האמונ' במופת השכליי המירו את כבודם ביום זעם וקלי הדעת ונשים אשר אמונתם הוא רק בקבלה קדשו שם הנכבד והנורא הש"י ינקום דמם במהרה. והנה לכאורה השכל מנגד לזה דהרי הדבר שנתאמת במופת עפ"י השכל הוא כמו דבר הנרא' לעין אשר א"א להטו' את השכל לומר לו שהוא בהיפך ממה שראה בעיניו כ"ה בדומה בדבר שנתאמת לאדם בשכל ע"י מופת (שהוא בראי' ממשיית דמה לי ראות העין או ראות השכל וכן השתמשו חז"ל לומר על הבנת השכל בשם ראי' כעין שאמרו רואה אני את דברי אדמון) וא"כ איך יצדק לומר שהאמונ' מצד שמיע"ת הקבלה היא חזקה יותר מהאמונ' הבאה מצד ראיי"ת השכל בחקירות המופת והנה אומר לך את אשר עם לבבי דהנה האמונ' אשר היא מצד הקבלה השמעיית עד המעמד הנכבד אשר שמענ"ו קולו ית"ש מתוך האש באמרו אנכי הוי' אלקיך. הנה האמונ' ההוא כיון שהוא מצד א"ס ית"ש הלה אין לאמונ' זו סוף משא"כ האמונ' הבא מצד מחקר האנושי בשכלו הנה לשכל האנושי יש סוף הנה האמונ' הזו היא בסכנה כשיבוא ח"ו איה מכריח להכריחו ולהטותו מן האמור כיון שבאה מצד דבר שיש לו סוף הבן הדבר. כי נחמד הוא לבעלי שכל ויציב"א מלתא דנא להבאים בסוד י"י בסוד המקובל לחז"ל שהקב"ה הי' בונה עולמות ומחריבן ואמר דין הניין לי ודין לא הניין לי. ומי אשר יצק מים ע"י גורי האריז"ל. דע אשר בגבהו מרומים סוד השבירה הי' בבחי' עיני"ם שהוא בחי' ראי' משא"כ בחי' אז"ן ה"ס התקון הגמור נודע הוא למביני מדע. ומעתה תתבונן האמונ' אשר הוא מצד חקירות המחקר האנושי. הנה נקרא' ראי' כמו רא"י' בעיני"ם (וכמש"ל) בניקל ח"ו יכול ליפול בה שבירה משא"כ האמונ' המקובלת בחי' אז"ן הוא מעול' התיקון והוא מקויימת לעד לעולם לזרע ישראל וה"ס שמע"ו ותחי נפשיכם:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:19:2
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:19:2](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:19:2)

**וכיון**שבאנו לכלל הדרוש הזה אציגה נא עמך את אשר קדם מאמרינו בענין הנאמר בתור' אצל אברה"ם בפ' ברית בין הבתרים וזה תוארה. הנה נכתב התם והאמין בי"י ויחשבה לו צדקה והנה מהראוי להתבונן ולתת לב א' והאמן נמסר חסר י' ב' ויחשבה אינו מובן מי חשב צדקה למי. ומהו הצדק' ג' תיבת ל"ו אין לו ביאור הנ"ל ויחשבה לצדק'. ע"כ אחשבה לדעת ידוע הוא אשר אות י' מרמזת לחכמ"ה ע"כ גם בעוה"ז השגת החכמה ע"פ שכל נרמז ביו"ד ואמונ' היא למעל' מן החכמ"ה היינו דבר שאינו מובן בחכמ"ה. דאם מובן הענין בחכמ' ושכל לא תקרא אמונ' כמו שלא תקרא אמונה בדבר הנרא' בחוש בראיית העי"ן כמו כן הוא בדבר אשר ישיג השכל נקרא ראיי"ת השכל במופת כמו ראיי"ת העי"ן בגשמיי. וזה לא נקרא אמונ"ה. רק אמונ' הוא דבר שאינו נראה בראיית העין ובראי' השכל בחכמה. ואעפי"כ הוא מאמין בדבר זה נק' אמונה והוא למעל" מן החכמ' (הנרמזת ביו"ד) והוא בחי' כת"ר בעולמות העליונים בחי' קוצו של יו"ד וע"כ נאמר באברה' והאמן בי"י נמסר והאמן חסר י' המורה על החכמ' היינו שהאמין מבלי השיג מדבר בשכל וחכמה כאשר יתבאר אי"ה וז"ש ויחשב' לו צדקה הש"י חשבה לאברה' כאילו כביכול נתן לו אברה' צדקה. דהנה צדקה נק' כשנותן האדם איזה דבר משלו לחבירו משא"כ כשנותן לחבירו דבר שחבירו הפקיד אצלו זה לא נקרא צדקה. כיון שהחפץ היה הוא שלחבירו מאז ומקדם. והנה האדם שאינו מאמין רק בדבר שהשכל משיג ומחוייב זה לא יחשב לצדקה דהנה הש"י אשר יצר את האדם בחכמ"ה הוא החונן לאדם דעת הנה בהשיג האדם בחכמ' איזה דבר הנאות הנה מחזיר להבורא ית"ש פקדונו. משא"כ כשמאמין בו ית"ש ובעיקרי הדת ובדברי התורה ובדברי חז"ל אפי' בדברים שהם למעלה מן השכל (אפי' מנגדים אל השכל) והחכמ'. רק עפ"י התורה והקבל' הנה לצדק' תחשב כאילו נתן כביכול להש"י צדקה: הגה בעל אמונה כנ"ל אינו בכלל מה שאמר הנביא מי הקדימני ואשלם וכו' יפורש אי"ה במאמרים ותבין לפי"ז משארז"ל. גדול' צדקה שמקרבת את הגאול':


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:19:3
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:19:3](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:19:3)

**וזה**מה שנאמר וצדיק באמונת"ו יח"י. דהנה מי שאינו מאמין רק מה שמשיג בחכמה. הנה היא רק כמחזיר הפקדון אשר הפקד אתו. והנה זאת הנשמה כולה היא פקדון אצל האדם ובהגיע עתה צריך להחזיר הפקדון לבעליו משא"כ המאמין בדברי התור"ה למעלה מן החכמ"ה. הנה גם בהגיע עת חזרת פקדון מוסיפין לו חיים. כיון שהשתדל בדבר שהוא למעלה מן הפקדון. הבן מאוד:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:19:4
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:19:4](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:19:4)

**ובזה**תמצא טוב טעם ודעת מה שהוא במשפטי התור"ה שאסור לנסות את הש"י רק במעשר וצדקה. ולמה כזאת אך הוא דהנה צדק"ה הוא למעל' מן השכל. דהשכל מחייב כשנתן משלו לאחר הוא מתחסר וכשמחזיק לעצמו נשאר בידו ועפ"י התורה בהיפך א"כ מצות הצדק"ה אמונ"ה למעלה מן השכל וציה הש"י לבחון אותו בזה דאז יתאמת אצלו בשכל דבר שהיא למעלה מן השכל וזהו וצדק' תציל ממות כמש"ל בענין צדיק באמונת"ו יח"י'. וזה שאמרז"ל גדולה צדק' שמקרבת את הגאולה. כי הגאולה היא ע"י אמונה עצות מרחוק אמונה אומן. וכענין הנאמר בגאולת מצרים ויאמן העם והאמונה היא צדקה כמש"ל:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:19:5
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:19:5](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:19:5)

**ומעתה**כאשר תתבונן כל הנ"ל תבין ותשכיל את אשר תמהו עליו. כל מפרשי תורתינו מה זה היה לאברהם אבינו חסידא קדישא שהבטיחו הש"י כמה פעמי' על הזרע ואשר יתן לו ולזרעו את הארץ. והן היום אמר י"י אלקים מה תתן לי ואנכי הולך וכו'. ואמר עוד הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי. וגם חלילה להצדיקים לעשות עיקר מהירושה של ממון וגם איזה שייכות יהי' לבן ביתו שיורישנו. והנה איש כי ימות ואין לו בנים יתנו את נחלתו לקרו' אליו ממשפחתו ויירש אותו. ומה שיש לדקדק עוד מאמר הכתוב אח"כ והנה דבר י"י וכו' למה אמר בלשון כזה ולא סתם ויאמר י"י אליו. גם אומרו ית"ש. ל"א יירש"ך ז"ה לכאורה היא מיותר. לא הל"ל רק אשר יצא ממעיך וכו' וגם למה אמר בלשון אשר יצא ממעיך וכו' ולא בלשון בן. או זרע וביותר יש לתמוה על אברהם. דהנה התאונן על שראה בדעתו אשר אליעזר יירשנו והנה סיפר בשבחו קראו בשם דמש"ק אליעזר דולה ומשקה וכו' כמשארז"ל ע"כ אחשבה דהנה הש"י הבטיחו בכל פעם על הזרע. והן היום א"ל הש"י אנכי מגן לך שכרך וכו' ולא הזכיר לו הזרע אז שפט אברהם. אפשר גרם איזה חטא למנוע ההבטחה. והחזיק בסברתו זאת. דהנה ראה ברוה"ק אשר אליעזר יורש אותו. וגם ראה שהוא ראוי לכך כי הוא דולה ומשקה וכו' יכל זאת אמת כי אליעזר עבד אברהם נתגלגל בכלב בן יפונה כמקובל בידינו מהאריז"ל אשר לבעבור זה הלך כלב לחברון להתפלל על קבר אדוניו שיהי' ניצול מעצת מרגלים והנה הש"י הבטיחו שיתן לו לנחלה הארץ אשר דרך בה. וכן היה ויתנו לכלב את חברון. והנה ירש גם מקום כבודו של אברהם מערת המכפלה. הנה צפה אברהם ברוה"ק אשר אליעזר יורש אותו ולא ידע מהו ע"כ שפט והחזיק לסבר' אשר החטא גרם למנוע ממנו הזרע ועוד ראה ברוה"ק אשר אליעזר הגון ליירש אותו. כי הוא דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים. דהיינו שראה ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וכו' וכמו שפירשו רז"ל מכל אלה שפט אשר ח"ו נמנע ממנו הזרע. ע"כ אמר אברהם מה תתן לי ואנכי הולך וכו' משק ביתי הוא דמשק אליעזר. היינו אני צופה שהוא דולה ומשקה וכו' כנ"ל. וראוי הוא לגדולה. ושוב חזר ואמר הן לי לא נתת (עדיין) זרע (א"כ הי' לך להזכיר גם כעת הבטחת הזרע ולא הזכרת לי כעת. זאת ועוד אחרת) והנה בן ביתי יורש אותי אני צופה ברוה"ק אשר היא יורש אותי הכל כנ"ל. מכל הסברות חושש אני אשר ח"ו גרם החטא. ואנכי הולך וכו' לזה סיפרה התור"ה והנה דבר י"י אליו לאמר רצ"ל הש"י לא דחה דבריו לומר לו שלא ראה יפה. אבל אמת ראה ברוה"ק אשר העבד הזה יירשנו ואעפי"כ לא יירשך זה (העבד כאשר הוא) כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך ודבר אלקינו יקום לעולם כי נתגלגל העבד בכלב בן יפינה יוצא חלציו של אברהם והיא ירש את מקום כבודו של אברהם. הנך רואה דבר אלקינו אמת. אבל הדיבור הזה אז לאברהם היו שני הפכיים בנושא אחד לא דחה דברי אברהם מה שצפה ברוה"ק אשר העבד יירשנו והסכים שראה יפה וא"ל לא יירשך זה כ"א אשר יצא ממעיך וכו '. וב' הפכיים לא יסבול האדם מחכמתו וכח שכלי רק באמונת"ו למעלה מן השכל וז"ש והאמ"ן בי"י שהוא ית"ש כל יכול לעשות מה שאין השכל והחכמה יכול לאמת וע"כ והאמ"ן חסר י' כמש"ל ויחשבה לו צדקה הש"י חשבה לאברהם לצדק' שעובדו במה שלא נתן והפקיד אצלי כמש"ל וביותר יומתק הדבר אמרו ויחשבה לו צדקה לו דייקא ביותר מן כל שאר בני אדם. כי שארי בני אדם המתנהגים באמונה מנערותם. כן היא דרכם להאמין מבלי שכל וכמ"ש פת"י יאמין לכל דבר משא"כ אברהם הנה לא היו לו שום רב ומור' רק חקר בחכמתו ושכלו עד שעמד בשכלו על האמיתיית מציאת הש"י וגדולתו ואחדותו. ושבחובה היא לנבראים לעובדו הנה לאיש כזה המורגל לחקור הכל בחכמה הנה לצדקה תחשב אם יאמין בדבר המנגד לשכל וחכמה ב' הפכיים וכו' בין והתבונן:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:19:6
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:19:6](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:19:6)

**ומעתה**תשכיל ותדע דזה פרי כל עבודת איש ישראלי שעמדו רגלינו ורגלי אבותינו על הר סיני להאמין באמונת אומן את כל דברי התור"ה מבלי חקירה ונלמד דעת מאברהם אבינו. וי"ל דלבעבור זה בשעת מת"ן תור"ה צר הש"י קלסתר פניו של משה דומה לאברה' כמשארז"ל ויקרא אליו י"י מן הה"ר. הה"ר זה אברהם. ויש לפרש אח"כ כ"ה תאמר לב"י כ"ה יתנהגו כאברהם אביהם הן בי"ת יעקב המה אנשים פשוטים קלי הדעת ונשים שאין להם שכל לחקור בחכמה והן בני ישרא"ל בעלי השכליים הגדולים אין לה"ם מעתה לחקור רק בדברי תורה וסודותי' והלכותי' איך הוא הדין וההלכה במצוה זו או בזו אבל חלילה לבלות זמן להמציא על יסודי התור"ה חקירות במופתים וזה כ"ה תאמר. כ"ה תאמר להם שיתנהגו כה כעין אברהם אבינו שנק' הה"ר האמין בי"י דבר שא"א לעמוד על המחקר בשכל וכנ"ל:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:19:7
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:19:7](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:19:7)

**ובאמונת**אומן הלזו מחוייבים אנחנו להאמין בענין ידוע"ה ובחיר"ה הנה שניהם הם מיסודי התור"ה והם ב' הפכיים עכ"ז חובה עלינו להאמין בשניהן עפ"י התור' ונאמן הוא בעל מלאכתינו בהצדקת הענינים. והוא לבדו יודע האיך מקויים הכל ובזה יתפרש ג"כ באברהם מה שאמר לו הש"י אנכי מגן לך (שהיא המגן והעוזר לו בכל תנועה ותנוע' כולם נקשרים בחפץ הבורא שהוא המדע והיודע ואעפי"כ) שכרך הרבה מאד (כי יש לך בחיר"ה) והנה הם ב' הפכים וע"ז אמר והאמן בי"י ויחשבה וכו' כנ"ל:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:19:8
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:19:8](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:19:8)

**ובאמונה**הלזו מחוייבים אנחנו להאמין גם בנידון אריכות הגלות החל הזה הגם שכפי הנראה מדברי הנבואה כל היו"ם דו"ה נגזר' הגלות רק עד סוף אלף החמישי הו"ד אשר נהפך וכו' וכב' עברו עידן ועידני' ואנחנו לא נושעני. וגם כמה וכמה קיצים מבוארים בזוה"ק ובספרים קדמונים בעלי רוה"ק האמיתיים וכבר עברו. והנה יתבהל הרעיון בראותו כ"ז. אמנם כי כן מחיוב האמונה עפ"י התור"ה והנבואה להאמין בהש"י שהוא כל יכול. אפי' בב' הפכיים שאין השכל יכול לחייב. ע"כ מחוייבים אנחנו להאמין בביאת משיחנו ב"ב גם מחוייבים אנחנו להאמין בדברי הנביאים והחכמים אשר כתבו קיצים ברוח קדשם. הגם שכבר עברו. ואיך יצדקו ב' אמונות הללו אלא ע"כ ישנו באפשרי בחוקו הש"י לקיים הבטחתו ב"ב. ובודאי יבא משיח. וגם דברי חכמים יתקיימו אשר רוח י"י דבר בם. כגון מה שמבואר במדרש הנעלם שהגאול' ותח"ה בשנת ת"ח מחוייבים אנחנו להאמין שיקיים כן. הגם שכבר חלף ועבר הזמן הנה רחוק הדבר משכלינו איך יכול דבר זה להתקיים. זא"ת נשים אל לבנו כשתהיה הגאולה ב"ב יתגלה לנו האיך יקויים הכל וכן בכל שאר הקיצים. הבן הדבר:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:19:9
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:19:9](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:19:9)

**והנה**אגיד לך פרט אחד בדבר את אשר עם לבבי בכדי לנחם נפשות העגומים ולחזק האמונה. הנה בירמי' ל"א ל"ח כתיב הנה ימים באי"ם נאום י"י ונבנתה העיר לי"י וכו' והנה תיבת באי"ם הוא קרי ולא כתיב ואחשבה לדעת דהנה הזמן נברא בכל עת ובכ"ז למשל אחרי ככלות השנה הנה השנה ההוא חוזרות לנרתיקה ונשפע מעולם העליון מלמעלה מן הזמן אל תחת הזמן שנה אחרת. והנה נרמז לנו בדברי הנביא בתיבת באי"ם שלא נכתב בגבול האותיות להורות שאותו הזמן אשר בו הקץ לא יבא בגבול הזמן מעולם העליון. רק כאשר יבוא. ממילא תבין דהשנים אשר דברו חכמים ברוח קדשם עדיין השנה הזאת נשארה בגבהי מרומים עד אשר יבוא הזמן. ויהי' בכתב ובגביל הנה ימים באי"ם ויתראה לעין כל שכל דברי הנביאים והחכמים קיימים הבן מאד הדבר הנה כתבתי לך ברמז פרט אחד הנלע"ד. אבל הש"י הוא היודע האיך יקויים הכל ועלינו בחובה להאמין אמונת אומן ודבר אלקינו יקום לעולם. בין והתבונן:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:19:10
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:19:10](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:19:10)

**ועתה**נבוא אל הביאור במקרא קדש. ובדברי חז"ל אשר הוא ראש מאמרינו בדרוש הלזה וכל העם רואים את הקולות רואים את הנשמע. ולמה הי' הפלא שיהיה חוש הראות עושה פעולת חוש השמע ולפי הנ"ל עשה הש"י ככה למען הודיע לבניו שמהיום והלאה מעת נתינת התור"ה מחוייבים אנחנו להתנהג באמונת אומן ביסודי התור"ה. ובה נהגה יומם ולילה. וחלילה לנו לחקור חקירות אנושיית (כי תורתינו הוא למעלה מן המחקר האנושי) והוא עפ"י הקדמותינו שחוש הראו"ת אינו משתמש לאמונ'. כי הדבר הנראה לעין או אפי' בצפיות השכל שגם היא נקר' חוש הראו"ת (כענין רואה אני את דברי אדמון) בזה לא תצדק לשין אמונה רק ראי"ה וידיעה שכן הוא וחוש השמע הוא המשתמש לאמונה. שומע ומאמין הנאמר אליו ולמען הודיע זה לבני ידידיו בעת נתינת התור"ה שזה הוה יסודי התור"ה. הנה הראה להם שגם חוש הראו"ת נשתמש לחוש השמ"ע כי זה היא העיקר לתור"ה שמע"ו ותחי נפשכם. ואתה המעיין לטוש עיני שכלך ותתבונן בדברי אלהות תבונן מפלאות תמים דעים:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:20:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:20:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:20:1)

**ועוד**אומר לך טעם להפליא אשר נעשה בנתינת התור"ה שהיו רואי"ם את הנשמע והוא כענין שרמזתי לך לעיל דברי קבלת מר"ן האריז"ל. שבבחי' עינים הי' שבירה ומיתה. משא"כ בבחי' אז"ן חיים מתוקנים ע"כ בנתינת התור"ה. ע"ץ החיי"ם היא חירות ממלאך המות. ואמרה התור"ה כי מיצאי מצא חיי"ם. הנה כי כן גם חוש הראות. אשר היה בבחינתו שבירה ומיתה. בנתינת התורה קנה לעצמו בחי' השמ"ע בחי' אז"ן שמעו ותחי נפשכם ואתם הדביקים בי"י אלקיכם חיים כולכם היום. הבן:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:21:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:21:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:21:1)

**ע"פ**הדברים הנ"ל שכתבתי לך באריכות בסמוך: אדברה נא לך התבונות בגמ' מנחות. ת"ר כשצרו מלכות בית חשמונאי זו על זו וכו' והיה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יונית לעז להם בחכמת יונית וכו' ונזדעזע א"י וכו' כי מטא לאתוי עומר לא היו ידעי מהיכ' אייתו עומ' אכרזו אתא ההוא חרש"א (פירש"י שומע ואינו מדבר) אותיב חדא ידא באיגרא וכו' בדקו ואשכחוהו כי בעי לאתויי שתי לחם וכו' אתא ההוא חרשא וכו' בדקו ואשכחוהו ע"כ. הנה מהראוי להתבונן דודאי לא במקר' נפל דבר גדול כזה ב' מצות גדולות כאלה עומר ושתי הלחם הניקרבות בביהמ"ק שיהיו נקרבות ונעשית ע"י חר"ש שאינו שומע. ובודאי יד י"י עשתה זאת לרמז להם איזה דבר הנוגע להדת והי' צורך שעה להודיע ולרמז להם. וגם חז"ל מדקבעו זה בבריותא ע"כ הוא דבר הנצרך ללמד דעת לדורות. ויש לבאר דהנה הורקנוס וארוסטובלי'. היו ממלכי בית חשמונאי. והנה אבותיה' כאשר קמו עליהם היונים בחכמת"ם החיצוניות האנושיות הטבעיית ורצו לבטל חכמת התור"ה דעיקר האמונת יסודי התור"ה היא בשמוע"ה וקבלה כמש"ל לא בחקירה וחכמות חיצוניות כמש"ל בענין וכל העם רואים את הקולות רואי"ם את הנשמ"ע אשר חוש הרא"י' עשה פעולת חוש השמ"ע. והנה החשמונאים השליכו נפשם מנגד ומסרו נפשם (על קדושת השם) לבטל חכמות חיצוניות הוא מחקר האנושי (אשר יכונה לחוש הראו"ת כמש"ל) ולהגביר חכמת התור"ה אשר כל פעולתה בשמוע"ה אמונת אומן שמע"ו ותח"ו נפשיכם. וכל החקירות האנושית בהשכלת האנישי בטל אל אמונת אומן של התור"ה. ע"כ התנוסס הש"י עמהם בניסים מכסל"ו היא בחי' אז"ן (כידוע מכתבי האריז"ל) והאיר להם הש"י בנס את המנור"ה הרמוזה לתור"ה (עמ"ש באריכות בדרושי חנוכ"ה) וע"כ הימים שהתניססו להם רובם הם בכסל"ו (בחי' אז"ן) ומיעוטן בטב"ת (בחי' עי"ן) להורות אשר חוש הראיה המורה על המחקר הנראה לעי"ן (כענין רואה אני וכו' וכמש"ל) בטל במיעוטו לחוש השמ"ע שהוא אמונת הקבלה עפ"י התור'. כענין שכתבתי לך. בענין רואים את הנשמע. אשר חוש הראו"ת ביטל ממשלתו נגד חוש השמ"ע ולבש מדי חוש השמ"ע. והנה אלו בני החשמונאים לא הלכו בדרכי אבותיהם ונלחמו זה עם זה במלחמות תנופה בתחבולות חכמות אנושיית כמבואר ביוסופין. וכפי הנראה נתפרץ שוב הדור ההוא בחכמות חיצוניות יונית (כענין המבואר בברייתא אשר לעז להם אחד בחכמת יונית) שהיא חקירות וחכמות חיצוניות מחקר האנושי אשר יכונה לחוש הראו"ת כמ"ש לך. הנה בהגיע זמן העומר וזמן שתי הלחם. אשר הם נקרבות לסגולת התור"ה בימים ההם בזה"ז. הנה פעל ועשה הצור הם אשר היו נקרבות ע"י פעולת חרש שאינו מדבר. רק היה לו חוש השמיע"ה שהיא סגולת התור"ה בלי מחקר. והנה החר"ש הזה הכריע בעדותו את כל חכמ"י ישראל וע"כ חכמי הדור בעת ההוא פירשו מצודת לטותא דרבנן על מי שילמד חכמת יונית. ואתה המעיין ידיד הנעים בין בדברים ותראה ענין נפלא:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:21:2
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:21:2](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:21:2)

**ותבין**לפי"ז בברייתא. א"ל מרדכי ומי איכא דוכתא דשמה גנו"ת צריפי"ן וכו' משמיענו זאת דהנה חכמות יונית כלולים בה להבין ג"כ ע"י חכמה אנושיית. רמזים וחידות ותנועות כמ"ש רש"י. ועי"ז נתפתה האדם אחרי' כענין פיתויי הזונה בקריצת עינים ימתק הלשון הנה הראה להם הקב"ה אשר כל החכמו"ת כלולים ממילא בתור"ה דהנה מרדכי שהי' עוסק בתור"ה הבין ברמיזות מבלי חכמ"ה במחקר. הבן:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:22:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:22:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:22:1)

**אשובה**עוד לבאר לך טעם. להפלא שהתנוסס הש"י עמנו בשעת מתן תורה לראות את הנשמע והוא לדעתי עפ"י מ"ש בפסוק. כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם היום תשמרון לעשות. הנה אשר צויתי אתכם מיבע"ל. וכן בפ' והיה אם שמוע תשמעו. אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום. יש לדקדק כנ"ל. וכתבנו בזה דהנה התורה היא חכמה אלקית שכל אלקי. הנה מחוייבי אנחנו לקיים כל מצותי' באופן הנאות לתורה אלקות דהנה יש בה מצות שמעיית ומצות שכליית אשר שכל האנושי ג"כ מחייב אותם. ואפילו אוה"ע מענשים ע"פ הדבר עפ"י נימוס ותיקון המדינות ויישוב העולם. כגון איסור גניבה. וגזילה וניאוף ורציחה. והנה להיות שהתורה היא שכל אלקי אפילו מצות השכליית לא יקיימם מטעם השכליית רק מצד השמעיית היינו כאשר צונו י"י אלקינו. וזהו כל המצוה. אשר אנכי מצוה אתכם היום תשמרון לעשותם. רצ"ל תשמרון לעשותם מפאת מה שאנכי מצוה אתכם. אפי' השכליית לא תקיימם מצד מה שהשכל מחייבן. רק מצד מה שאנכי הוא המצוה על הדבר וכ"ה הפירוש והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה וכו' הבן הדבר והוא הנפסק עפ"י רוב הפוסקים להלכה מצות צריכות כוונה. לכוין לקיים המצוה כאשר צונו י"י אלקינו לא מפאת מה שהשכל מחייבן לא מפאת מורא מעונש הסנהדרין והב"ד והמלך והמדינה וחוץ לזה הנה יש בזה סגולה נפלאה כמש"ל. דכל דבר הנעשה ע"פ יסוד שכל האנושי. הנה יוכל להיות סוף וקץ לדבר כיון שהוא מפאת שכל האנישי שיש לו תכלית והנה הוא בסכנה שבאיזה זמן מן הזמנים יבא ח"ו לעבור את פי' י"י. כמו שתראה ארסט"ו היוני. שהיה החכם הגדול שבאומות. וסיפרו מדותיו שגינה כל החמודות תבל רק הכל במדה ומשקל להכרח הקיום. ואח"כ ספרו עליו שנלכד בתואר אשה יפה וזה היה סיבת מותו. והוא לבעבור שכל מדותיו ותמימות דרכיו לא היו מצד ציוו הש"י בתורה רק מפאת שכל אנושי שיש לו תכלית וסוף. משא"כ אנחנו ב"י בנים לאל חי תמימות דרכינו הוא מצד המצוה ב"ה ושכל אלקי הוא א"ס. הבן הדבר:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:22:2
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:22:2](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:22:2)

**וזה**שפירשנו אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת י"י. דקשה וכי יש תמימי דרך שאינם הולכים בתורת י"י. ולדרכינו הנ"ל יוצא דודאי יש במתמם דרכיו עפ"י השכל. וכענין המעשה דארסט"ו שכתבתי. והנה אשר"י היא לשון חוזק (כמ"ש אשרו חמוץ) וז"ש אשרי תמימי דרך (תוקף וחוזק ויסוד מוסד יהיה לתמימי דרך) ההולכים בתורת י"י (אשר תמימותם הוא מפאת מה שצוה הש"י בתורתו. משא"כ מי שמתמם מעשיו מצד שכלו אינו בטוח על החוזק ויסוד מוסד לעולם כיון ששורש הדבר מוסד עפ"י השכל האנושי:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:22:3
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:22:3](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:22:3)

**אחרי**הראנו י"י אלקינו את כל דברי התורה הזאת וכי זה כל האדם הישראלי לקיים את כל דברי התורה אפי' מצות השכליית מצד המצוה שהשמיענו את כל המצות האלה (לא מצד השכל האנושי) והנה זה נק' שמיעה שהוא קבלה מסיני שכל אלקי משא"כ דבר הנעשה על פי התחייבות השכל האנשי נק' ראי' (כענין רואה אני את דברי אדמון) הנה זהו ענין הנרצה בשעת מתן תורה. וכל העם רואים את הנשמע אשר חוש הראות חלץ את בגדיו שהוא השתמשות בחוש ובשכל כמבואר. ולבש עצמו בבגדי חוש השמע לעשות כל דברי התורה בבחי' שמיעה וקבלה מסיני דייקא. כאשר צונו י"י אלקינו. הבן הדברי':


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:23:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:23:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:23:1)

**בפ'**ראה כי תשמע בקול י"י אלקיך לשמור את כל מצותיו וכו' לעשות הישר בעיני י"י אלקיך וסמיך לי' בנים אתם לי"י אלקיכם. ונ"ל לפרש טעם הסמיכות (דבמשנה תורה כ"ע מודים דדרשינן סמוכים) דהנה כתב הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה מה שאמרז"ל שמלאכי השרת היו מקטריגים והיו רוצים לקבל התורה באו בטענות דינא דבר מיצרא אשר רז"ל אסמכוה על המקרא ועשית הישר והטוב וכו'. אמנם כתב בשיטה מקובצת מציעא. דלגבי בן לא שייך דינא דבר מיצרא. וישראל המה בנים. עיי"ש ובזה יתפרש סמיכות הכתובים הנ"ל. כי תשמע בקול י"א וכו' לעשות הישר בעיני י"י אלקיך (היינו דיני מצרנית) הגם שאינו מצוה ממש עכ"ז היא ממידת היושר שבתורה. ואם יקשה לך לפי"ז א"כ טענות המלאכים. טענה שיש להם דין מצרנות בקבלת התורה זה דמסמיך. בנים אתם לי"א ולגבי בן לא שייך דינא דבר מיצרא:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:24:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:24:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:24:1)

**אבאר**לך עוד טעם מה שהתנוסס הש"י עמנו בשעת מתן תורה לראות את הנשמע. עפ"י מה שנמצא במדרש חז"ל. על פסוק הראיני את מראיך השמיעני את קולך. כי קולך ערב וכו' (בתפלה) ומראך נאוה (בת"ת) עכ"ד המדרש. והנה נ"ל לפרש דברי המדרש שהתפלה אם היא מקובלת ניכרת ע"י הקול. כמ"ש אם שגורה תפלתי בפי וכו'. והתלמוד תורה ניכרת במראה. כי המכוין הלכה לאמת"ה מעורר מדת ואמ"ת כמ"ש בכמה מקומות. כביכול הוא הארת אור פנים תרין תפוחין ע"כ גם העוסק בתורה בעוה"ז חכמת אדם תאיר פניו. הבן הדבר נמצא התפלה ניכרת ע"י חוש השמע. והתלמוד תורה ניכרת ע"י חוש הראות. והנה קיי"ל מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה. כי תלמוד תורה גדולה מן התפל'. ממילא מה שהתפלה פועלת נפעל ביותר ע"י התורה. וזה שהראה הש"י מעלות התורה בשעת מתן תורה וכל העם רואים את הנשמע הנה הנשמע היא התפלה כמו שאמרו כי קולך ערב בתפלה וכנ"ל והנראה הוא הת"ת כמ"ש ומראך נאוה בת"ת. והנה בשעת מתן תורה ראו את הנשמע. הנה עמד חוש הראות במקום חוש השמע. להורות שהתורה פועלת במקום התפלה הבן:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:25:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:25:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:25:1)

**ויאמר**משה אל העם וכו' כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים ובעבור תהיה יראתו ע"פ לבלתי תחטאו. הנה אינו מובן. אומרו למען נסות אתכם וכו' מהו הנסיון גם אומרו לבלתי תחטאו. הל"ל ולא תחטאו. והנראה לפרש דהנה הר"ן ז"ל חילק בין ירא שמים. לירא חטא. שהירא חטא אעפ"י שלא חטא. אעפי"כ בכל פעם הוא שב בתשובה. ומרויח בזה שיש לו ב' מעלות. מעלת הבע"ת. ומעלת צדיק גמור (דפליגי בגמ' מי גדול זה מזה) והירא חטא יש לו מעלת שתיהן (והירא שמים שאינו חוטא אין לו רק מעלת צדיק) והרב בעל ס' שו"ת פרי ע"ח) מפרש בזה דברי המדרש ב"ר ויקרא אלקים לאור יום זה מעשיהם של צדיקים ולחשך קרא לילה זה מעשיהם של רשעים: ואיני יודע באיזה מהן חפץ יותר (רצ"ל אם במעשה הרשעים שתשובתן תשובה גמורה מפני שבאמת צריכין לטוב'. משא"כ בצדיק ששב בתשוב'. הנה הוא לכאורה כעוש' דבר על מגן. או במעשה הצדיקים חפץ. היינו תשובת הצדיקים שעושין תשובה מספק) כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב הוה במעש' הצדיקים חפץ יותר עיי"ש. ובזה פי' נמי הרב הנ"ל דברי התנא. איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהוא תפארת וכו' עיי"ש. ובזה פי' נמי דברי המדרש כד דמך ר' אבהו וכו' אמר כל אילן דאבהו. ואני אמרתי לריק יגעתי וכו' (היינו שהי' סבור שתשובתו הית' לריק כיון שאין צריך הבן:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:25:2
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:25:2](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:25:2)

**ועפ"י**הדברים האלה יפורש לך המקרא קדש הנ"ל. ויאמר משה וכו' כי לבעבור נסות אתכם היינו להגביה אתכם (כענין ונשא נ"ס לגוים) במדריגת צדיקים ובעבור תהיה יראתו ע"פ לבלתי תחטאו (רצ"ל הגם לבלתי תחטאו שלא יהיה לכם שום חטא. עכ"ז תהיה יראתו ע"פ ותהיו מוחזקים בעצמיכם שאינכם יוצאים ידי חובתכם לגודל גדולתו ית"ש. ותחשבו עצמיכם לחוטאים. ותשובו עכ"פ אליו ית"ש ותהיו במדריגת צדיקים גמורים ובמדריגת בעלי תשובה. הבן נ"ל:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:26:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:26:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:26:1)

**ושמרתם**את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני הו"י. הנה מן וחי בהם דרשו חז"ל פקוח נפש דוחה את הלאוין. וחי בהם ולא וכו'. והנה מסיים ע"ז אני י"י. ולא נודע הכוונה. ונ"ל לפרש עפ"י מ"ש הרב בעל שו"ת פע"ח במשנה בן עזאי אומר הוה רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ששכר מצוה וכו' ופירש ע"ד שאמרז"ל (בנזיר כ"ג) אלא אימא גדולה עבירה לשמה כמצוה וכו' ואעפי"כ האדם בבחירתו יותר טוב לו שיבחר לעשות מצוה אפילו שלא לשמה (כמו שאמרז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו שלא לשמה שמתוך וכו') משיעסוק בעבירה לשמה. משום שסגולת המצוה שגוררת מצוה ויבא לידי מצות רבות לשמה. וסגולת עבירה לגרור עבירה ויבוא ח"ו לידי עבירות שלא לשמה. והנה בזה מובנים דברי בן עזאי וכן מפרש כזאת דברי רבי איזה דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהוא תפארת לעושיה וכו' מן האדם יבואר בזה ג"כ דברי המדרש הנ"ל. ואיני יודע באיזה מהן חפץ יותר אם במעשיהם של רשעים וכו' ואיני צריך להאריך כי קל הדברים להבין על פי הנ"ל:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:26:2
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:26:2](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:26:2)

**ונ"ל**עפי"ז יונח לנו להלכה דברי הירושלמי בעסק פקוח נפש דקאמר אם בא לשאול להמורה וכו' דמגונה השואל והנשאל ולכאורה יקשה אם השואל אינו יודע הדין ובא לישאל מה יעשה כיון שאינו יודע הדין אם פ"נ דוחה שבת והרי גם בגמ' שאלו לידע מנלן דפ"נ דוחה שבת. ונ"ל לבאר זה דה"ק. דהשואל יודע ודאי דפ"נ דוחה. רק דסלקא דעתי' דזה מסוג עבירה לשמה (והוא כמצוה שלא לשמה) וירצה לברוח מן העבירה מפני שעבירה גוררת וכו'. זה אסור לעשות כיון דעכ"פ אין כאן עבירה בעשי' זו. ופ"נ הוא בשהיית השאלה אסור לו לישאל. וגם זה לא נכנס תחת סוג עבירה לשמה רק מצוה הוא ומי שצוה על השבת לקדשו. הוא צוה לחללו בפ"נ. וכשם שמצוה היא להקריב קרבנות צבור הבאות חובה בשבת ואין זה תחת סוג עבירה לשמה. והבן יבזה יתבאר הפסוק ושמרת' את חקותי וכו' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (הנה דרשו מזה פ"נ דוחה וכו') הנה מסיים אני י"י. כלומ' אין זה בכלל סוג עבירה לשמה. רק הוא מצוה אני המצוה על מצוה זו כשארי המצות. הבן:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:27:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:27:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:27:1)

**בפ'**ואתחנן. ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם. הנה דרשו חז"ל היום לעשותם ולמחר לקבלם שכרם. הנה לפי"ז לא יתכן כ"כ אומרו אשר אנכי מצוך היום לעשותם. כנראה מזה שהקב"ה מצוינו היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם. והנה הדבר הזה אין תלוי בנו. רק נאמן הוא בעל מלאכתינו. שישלם שכר לעושי רצונו. והנרא' לכרש עפ"י מ"ש הרב הגדול חיד"א זלה"ה. הא דקיי"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא זהו דוקא שכר המצוה גופה. אבל התוספת ודקדוקי המצוה ומילי דחסידי שאדם מוסיף בכל מצוה. גם מה שלא נצטוה עפ"י הדין. נהנה האדם משכרם גם בעוה"ז. ובזה יונח לי דברי המקרא קדש הנ"ל ושמרת את המצוה וכו' אשר אנכי מצוך (היינו דוקא מה שאנכי מצוך המצוה כצורתה בזה הוא דוקא) היום לעשותם (ולמחר לקבל שכרם כי שכר המצות בהאי עלמא ליכא. משא"כ מה שאתה מוסיף גם מה שלא נצטוית. תקבל שכרם גם בעוה"ז) ובמ"א כתבנו כפי הנראה. גם במצות דרבנן כך הוא ההלכה ידובר אי"ה במאמרי חנוכה:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:28:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:28:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:28:1)

**עפי"ז**פירשנו מאמר חז"ל אצל אברהם אבינו. ואברם כבד מאד במקנה וכו' וילך למסעיו וכו' דרשו חז"ל בחזרתו פרע הקפותיו. יש להתבונן בדבריהם למה אמרו לשון הקפותיו. ולא חובותיו. או הלואותיו ונ"ל עפ"י מ"ש כ"פ שע"י המצוה שהאדם עושה כתיקונה עפ"י הגבול שגבלה התורה מדותי' וקצבותי' של המצוה עי"ז מתקנים ומאירים אור הפנימי של הנשמה וע"י הדברים הנוספים דקדוקי המצות ומילי דחסידי שהאדם עושה בכל מצוה מבלי גבול. עי"ז מאירים האור מקיף של הנשמה (כי כל נשמה יש בה מקיף ופנימי. כמ"ש כ"פ) והנה לפי הדברים הנ"ל. הנה עד היום לא היה לאברהם גדולת עוה"ז מקנה וכסף וזהב והן היום שנתגדל במצרים בעושר. הנה לבל יחשבו בני דורו. שכל פעולת התורה והמצות הוא רק לקבל שכר בעוה"ז. הנה בחזרתו פרע הקפותיו גילה לעין כל אורות המקיפים שיש לו (פר"ע לשון גילוי כמו ופרע את ראש האשה) על שעושה כל מצות התורה בחומרות דברים נוספים ובמילי דחסידי. ממילא מקבל שכר גם בעוה"ז:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:29:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:29:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:29:1)

**תורה**צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. הנה לכאורה וכי ציוו משה הוא זאת התורה. הרי זאת היא ציוי הש"י ומשה היא שליח וסרסור גם אומרו מורשה הל"ל למורשה גם אומרו קהלת. הל"ל לקהלת גם צריך להבין למה אמר קהלת יעקב הול"ל לבני ישראל כמו בכ"מ. ונ"ל לפרש עפ"י משארז"ל כל המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו (ולמדוהו מן המקרא אלה תולדות אהרן ומש"ה ולא קחשיב רק בני אהרן. ללמדך כל המלמד וכו') הנה כתב בזה הרב הגדול חיד"א זלה"ה אשר זכות הרב המלמד עומד להתלמיד כאילו הי' אביו עיי"ש ובזה יובן לי אומרו בתור' אלה תולדות אהרן ומשה להקיש משה לאהרן. מה אהרן זכותו קיימת לבניו כיון שהם יורשיו. יורשים זכותו ג"כ. כן זכות משה עומד להם כיון שהם תלמידיו הוו כיורשים. והנה אמרז"ל יעקב אבינו לא מתי והקשו וכי בכדי חנטו חנטיא וספדו וכו' א"ל מקרא אני דורש אל תירא עבדי יעקב וכו' ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ע"כ. והנה הקושיא במקומה עומדת וכי בכדי חנטו וכו' ופירשנו דהנה הש"י נוצר חסד לאלפים היינו ב' אלפים דורות של הצדיק דהייני הבן של הצדיק יש לו זכות גדול של הצדיק ושוב בן בנו הוא רחוק קצת מן הצדיק הנה נתמעט הזכות מעט וכן בדור הג' והד'. אבל עכ"פ הזכות קיים עד אלפים דורות אבל עכ"פ הא ודאי שאינו דומה זכות בן הבן לזכות הבן. וכן בשארי הדורות אבל ביעקב אבינו הנה לא נאמר בתורה מי' להורות שיעקב אבינו לא מת. היינו באותה בחינה שהוא אבינו לא מת ולא קחשבינן בי' דורות רק נק' אב לכ"א מישראל. לדורות עולם וזכותו קיימת לכ"א מישראל לדורות עולם כאלו הוא אב ממש. והנה מש"ה רבינו שלמד תורה לכל ישראל הנה זכותו קיימת כמו זכות האב לבן. והנה אמרה התורה במקרא קדש הלזה. תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב כל קהלת יעקב המה יורשים של משה כמו בניו ממש ולא קחשבינן דורות כמו דלא קחשבינן אצל יעקב. כמו שיעקב אבינו (באותה בחינה שהיא אבינו) לא מת. כמו כן משה רבינו (באותה הבחינה שהוא רבינו ונחשב כאב) ג"כ לא מת ולא קחשבינן דורות. הבן. וכאלה הדברים יהיה לך ברמז מ"ש בזה יעקב ומשה בחד דרגא סלקו. מש"ה מלגו ויעקב מלבר יעקב בבחי' תפארת סוד עיקר הגוף בבחי' זו היא אבינו. ומש"ה בבחי' הדעת הוא רבינ"ו:


###### Bnei Yissaschar, Sivan 5:30:1
[Bnei Yissaschar, Sivan 5:30:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Sivan/r/5:30:1)

**והיה**עקב תשמעון וכו' ושמר יי אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. לכאורה אינו מובן דהנה אם ישראל שומעין את התורה. הנה יש להם זכות עצמם בעבור שמירתם חוקים ותורות. והנה התורה מבטחת כאשר ישמרו התורה אזי ישמור הש"י להם זכות והבטחת האבית. ונ"ל דהנה כתב הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה בספרו כסא דוד דף למד. הגם ששכר מצות בהאי עלמא ליכא אבל זכות אבותם מהני גם לטובת עוה"ז הג"ה וכתב ע"ז דאע"ג דאבא לא מזכי ברא אם האב זכה למעלות דלא שייך בהו מי הקדימנו ואשלם וכו' כגון יראת שמים וזריזות ודביקות בי"י ותורתו ומצותיו אז אבא מזכה ברא: ולפי"ז הנה יונח לנו דהנה סיים בפ' לעיל ושמרת את המצות וכו' היום לעשותם היינו ולמחר לקבל שכרם. כי שכר מצות בההוא עלמא ליכא. וסד"א שיהיו ישראל ח"ו מעוני' בעוה"ז ולא יהנו מטוב עוה"ז הגם שישמרו חקים ותורות וז"ש והי' עקב תשמעון וכו' ושמרתם וכו' ושמר י"י אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך כי מזכות אבות תהנה גם בעוה"ז ושכר מצותיך יהי' שמור לך במושלם לעוה"ב. ויצדק ג"כ למה התחיל בלשון רבים תשמעון. ושמרתם. ועשיתם. וסיים לשון יחיד ושמר י"י אלקיך לך וכו' לאבותיך. והוא עפ"י מה שכתבתי לעיל דהנה הש"י מבטיח זה לכל יחיד בדורו. אשר האבות הם אבותיו דלא קחשבינן דורות מן יעקב אבינו ואילך הבן: