## Bnei Yissaschar, Tishrei

###### Bnei Yissaschar, Tishrei 8:1:1
[Bnei Yissaschar, Tishrei 8:1:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Tishrei/r/8:1:1)

**קדושת היום בו ידובר כמה ענינים מענין קדושת היום הנכבד והנורא ההוא ויבוארו בו כמה ענינים מדברי רז"ל מענין קדושתו ואגב יתבארו בו כמה ענינים מן נוסח התפלות ונקרא המאמר קדוש"ת היו"ם:**
**ומבני**יששכר יודעי בינה וכו' יתפרש ע"פ האמור בזהר ויקרא דף ט"ו ע"ב. תאנא בשעתא דמתבסמן דינין ושלטין רחמי כל כתרא וכתרא תב בקיומי' ומתברכאן כולהו כחדא וכד תייבין כל חד וחד לאתריה ומתברכאן כולהו כחדא ומתבסמא אמא בקלדיטי גליפין. ותייבין לסטרהא כדין איקרי תשוב"ה שלימה ואתכפר עלמא דהא אמא בחדוותא שלימתא יתבא דכתיב אם הבנים שמחה. וכדין איתקרי יום הכפורים דכתיב בי' לטהר אתכם מכל חטאתיכם עכ"ל עיין בדברי מרן האריז"ל יתפרש המאמר כפי רוחב בינתך. ובקיצור הענין הוא כל עשרת ימי תשוב"ה הוא השלמת שיעור קומת מלכו"ת שמי"ם כנודע מענין הנסיר"ה עד בא יום הנכב"ד והנור"א נתגלה בחי' בינ"ה אימא תשוב"ה עילאה יובל הוא ושבו בנים לגבוליהם והנה נודע תשוב"ה היא תשוב ה' והנה בכל עשי"ת כל פרי מעשינו בתורה ומע"ט תשוב"ה שלימה הוא עדיין בבחי' תשוב ה' תתאה שיעור קומת מלכות שמים משא"כ אח"כ כבוא יו"ם הקדו"ש אזי תשוב"ה תשוב ה' עילאה תשוב"ה עילאה בינ"ה והנה עשי"ת נקראין עתים (עיין בכתבי קדש להרב הגדול בעל גו"א. מפרש תיבת ע"ת במקראי קדש הוא הזמן שבין העבר והעתיד) והנה ידוע עשי"ת הוא הזמן שבין העבר והעתיד אחרית שנה וראשית השנה שנ"ה נקרא כך ע"ש שנ"ה ימים והנה שס"ה הם ימות החמ"ה אעפ"כ נק' בלה"ק שנ"ה כי העשרה ימים הם בין העבר והעתיד א"כ שפיר יכונה לעשי"ת בשם עתי"ם (וגם עתי"ם ברמז ר"ת עשר"ת ימ"י תשוב"ה מלכו"ת בסוד הנסירה תשוב ה' תתאה) והנה נאמר בהעמדת מלכו"ת בי"ת דו"ד שהוא מרכבה למלכו"ת שמי"ם הנה באו אליו אז מבנ"י יששכ"ר (המשכילים בחכמת התורה וכל רז לא אנוס להו) יודע"י בינ"ה לעתי"ם הן המחברים (יודע"י לשון חיבו"ר כנודע) ע"י תורתן. בינ"ה אל העתים בחי' יום הכפירים אל עשי"ת והנה תתבונן חיבור בינה עם עתים היינו מספר בינ"ה עתי"ם בגימ' א"ם הבני"ם שמח"ה הללו י"ה והוא הנרמז בזהר שהבאתי לעיל דהא אמא בחדוותא שלימתא יתבא. דכתיב א"ם הבני"ם שמח"ה וכדין איתקרי יו"ם הכפורי"ם הבן:


###### Bnei Yissaschar, Tishrei 8:2:1
[Bnei Yissaschar, Tishrei 8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Tishrei/r/8:2:1)

**והיתה**זאת לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו וכו' כי ביום הז"ה יכפר עליכם וכו'. מהראוי לתת לב למה לא נתבאר היום הנועד תיכף בהתחלת הפרשה רק הפרשה מבארת בתחילה העבודה של היום בלא הודע איזה יום הוא ואח"כ הזכיר את היום כלאחר יד. והנה הוא קושיא עצומה הלא תראה בכל מועדי י"י מקראי קדש הזכיר הזמן המוגבל תחלה ואח"כ מפרש העבודה של היום וכאן הוא בהיפוך. ונ"ל הטעם שהוא להתוודע ולהגלות מעלת קדושת היום שהוא בבחי' בינ"ה. עלמא דאיתכסייא תשוב"ה עילאה עולם הבא ע"כ אין בו אכיל"ה ושתיה ע"כ מעלימין את שם היו"ם להורות שהוא מן עול"ם הנעלם למעלה מן הזמ"ן זמ"ן בגימ' מ"ה ב"ן והיום ההוא הוא בחי' בינ"ה. ס"ג סוד ואתה מחי"ה (בגימ' ס"ג) א"ת כולם אשר עם אות ת' שה"ס הרשימה לכל היצור כמ"ש והתוית תי"ו עיין כ"ז בס' ברכ"ע) הנה מחי"ה עם הת' הס' פעולת היום חתימ"ה (ע' בס' הנ"ל) הנה שם ס"ג היא למעלה מן הזמ"ן שהוא מ"ה ב"ן ע"ב בעבוד"ת היום נעלם הזמ"ן של היום להורות לנו קדושת היו"ם באיזה מקום מורה עבודתו במקום למעלה מן הזמ"ן. הבן הדבר:


###### Bnei Yissaschar, Tishrei 8:2:2
[Bnei Yissaschar, Tishrei 8:2:2](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Tishrei/r/8:2:2)

**והנה**תמצא גם בתורה שבע"פ המסכת א' המדבר' מענין מצו' היו"ם לא נק' שמה ע"ש היום יו"ם הכפורים (כאינך שב"ת פסחי"ם ר"ה סוכ"ה) רק נק' יומא להורות קדושת היום הוא ממקום נעלם ראוי להסתירו. ע"כ מנהג אנשי מעשה שלא להזכיר שמו כ"כ בפשיטות באיזה דברים רק כשמזכירין מענינו לאיזה הצטרכות קוראים אותו סתם יו"ם הקדו"ש ודי בזה למשכיל:


###### Bnei Yissaschar, Tishrei 8:3:1
[Bnei Yissaschar, Tishrei 8:3:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Tishrei/r/8:3:1)

**במשנה**שבע' ימים קודם יוה"כ וכו' כתבו התוס' יש מקומות ששונ' המנין ברישא כמו בכאן וכו' ואיכא דוכתא דתנא מניינא לבסוף וכו' עיי"ש. נ"ל דהתנא דייקנא הוא ושונ' בכאן החשבו"ן בריש' ואח"כ עצם היו"ם כי כל חושבנ"א בסיהרא הוא והנה יום רא"ש השנ"ה היא בחי' מלכות שמי"ם דכל חושבנ"א בה תליא (ע"כ יאמרו המושלי"ם בוא"ו חשבו"ן) וכן כל הימים שאחר ר"ה לתקן עולם במלכו"ת ובהגיע יו"ם העשו"ר. הס' בינ"ה למעלה מן הזמ"ן והחשבון כאשר כתבתי במ"א סוד ועבדו לעול"ם הנאמר בעבד עברי הנה קבלו רז"ל שהוא עד היוב"ל בינ"ה דמפיק עבדין לחירות נק' לעל"ם כי היא למעל' מן הזמ"ן והחשבו"ן הבן ע"כ התנא דייקנא שונה הזמ"ן והחשבון תחיל' היינו שבעת ימים קודם וכו' (היינו הזמ"ן והחשבו"ן) ואח"כ יוה"כ עצ"ם היו"ם שהוא למעל' מן הזמ"ן והחשבו"ן הבן היטב ותנשק ידי החכמים ברוך שבחר בהם ובמשנתם:


###### Bnei Yissaschar, Tishrei 8:4:1
[Bnei Yissaschar, Tishrei 8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Tishrei/r/8:4:1)

**שם**מפרישין כ"ג מביתו ללשכת פרהדרי"ן. הנה אמרו בגמ' בלווט"י הית' נק' אך אח"כ (בבית שני) נשתנ' שמה מתוך שמחליפין אות' בכל שנה בפרהדרי"ן הללו וכו' שהכהנים הגדולים לא הוציאו שנתן שהיו בבית שני כהנים שאינם מהוגנים שנתמנו ע"י ממון. והנה יש להתבונן. התנא למה קראה בשם הזה שהוא לגנאי ולא קרא' בשם החשוב שהי' לה. בבית ראשון והנה לפי פשוטו י"ל דאי הוה תנא בשם בלווט"י (בשם שהיה בבית ראשון) סד"א דווקא בבית ראשון היו צריכין פריש' שהיה בקדשי קדשים. הארו"ן והיה בו קדוש' יתירה משא"כ בבית שני ובפרט לריש לקיש דלמד לה מסיני שהי' בו קדושה יתירה לזה אשמעינן התנא דגם בבית שני שכבר הי' הלשכ' פרהדרי"ן צריכין ג"כ פריש' מיהו כ"ז לא הונח לי דודאי גם בבית שני בימי יהושע בן יהצדק ושמעון הצדיק לא הי' עדיין שם הלשכה פרהדרי"ן ר בלווט" והבן ונ"ל דאשמועינן בזה חיבת עבוד' הקודש על ישראל אפי' על אותן שאינן מהוגנין כ"כ דהנה הלשכה היתה נק' פרהדרי"ן מפני שהכהנים מתחלפין ומחליפין אותה בכל שנה. הנה מן התימא האיך השתדלו הכהנים להתמנות הלא ראו כי בנפשם הוא. והנה תראה שאעפ"כ מסרו נפשם על העבודה הגם שלא היו מהוגנים כ"כ הנה מזה יתבחן חיבת עבודת הקדש על ישראל ע"ק והוא לריח ניחוח לפני י"י ע"ע:


###### Bnei Yissaschar, Tishrei 8:5:1
[Bnei Yissaschar, Tishrei 8:5:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Tishrei/r/8:5:1)

**משנה**לא הי' מתבונן להזות לא למעל' ולא למט' אלא כמצלי"ף עיין ברש"י כתב. ולשון כמצלי"ף לא נודע לי עכ"ל. ראה זה מצאתי בתרגום המיוחס ליונתן בפסוק ארבעים יכנו לא יוסיף. ארבעין יצלי"ף וחסר חד ילקוני' וכו' והנה נראה שרוצה לפרש מה שנכתב בתורה ארבעי"ם וחז"ל קבלו שהוא רק ל"ט ולמה נכתב ארבעי"ם וס"ל שהמכה האחרונה אחר מספר ל"ט לא יפה במעשה רק כעין מחשבה יטה ידו להלקות ולא יוריד ידו לגופיה להלקותו ולשון יצלי"ף היינו יעשה בידו כמו צלף שענפיו מתפשטים עד כמעט סמוך לארץ (כמשארז"ל באותו חסיד שעלה אצלו צל"ף שיהי' גדר לשדהו) ואעפ"כ אינו מגיע לארץ. וז"ש המתרגם ארבעין יצלי"ף וחסר חד ילקוני' ונ"ל דלמדו זה ע"פ קבלת המסורה. נמסר' ארבעי"ם ב' ר"פ א' דן ארבעי"ם יכנו ואידך ארבעי"ם שנה אקוט בדור וכו' הנאמר על דור המדבר שנגזר עליהם ארבעים שנה יום לשנה. והנה גם לשם לא הי' אלא ל"ט שנה ששילוח המרגלים היה בשנה השני'. אך נחשב להם השנ' הקודמת שכבר היה הגזירה במחשבה כמ"ש רש"י שם. והנה נלמד במסור' כמו לשם נחשב המחשבה במנין להיות סכום לארבעים כמו כן כאן במלקות יהיו ל"ט במעש' ומספר הסכום לארבעי"ם יהיו רק כעין מחשבה היינו יצלי"ף כנ"ל וזה לדעתי גם במשנתינו כמנגדא לא הי' מתכוין וכו' אלא כמצלי"ף כנ"ל:


###### Bnei Yissaschar, Tishrei 8:6:1
[Bnei Yissaschar, Tishrei 8:6:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Tishrei/r/8:6:1)

**וכיון**שבאנו לכלל זה לדבר מעניני המלקות. אבאר לך בזה דבר נחמד להבין ע"פ הנ"ל טעם למה צוה הש"י כזאת להלקות ל"ט במעש'. ואח"כ בבוא למספר מ' יטה ידו להכות ולא יוסיף במעש' (הגם שאין לחקור על מצות אלקינו ית"ש כי כן עלה ברצונו עכ"ז מצו' עלינו כל מה שנוכל להשיג בטעמי המצות ע"פ דרכי התור' תהיה לרצון לפני הש"י הגם שלא נוכל לבוא לתכלית טעמיהן) ונאמר בזה ע"פ דברי הזוה"ק פרשת תשא דף ק"ץ. א"ר יוסי לאו הוה אבא רחמין על בנוי כקוב"ה וכו' ואע"ג דאגזים וארים רצועא אתאת אימא ואתקפת בדרועא ימינא וגם רצועא בקיומא ולא נחית לתתא ולא איתעביד בנין דבעיטא חדא הוו תרווייהו איהו דאגזים וארים רצועא ואיהי דאחידת בימינו ואי תימא מנלן ממל' דאיהו באיתגליא דכתיב לך רד כי שחת עמך שרי לארמא רצועא ומש' דלא הוה ידע ארחא דאימא שתיק כיון דחמא קוב"ה כך. אנקיד לי' ובטש בי' ואמר ועתה הניחה לי ומיד ארגיש משה ואחיד בדרועי' דקוב"ה דכתי' זכור לאברהם דא דרועא ימינא ובג"כ לא נחית רצועא ואי תימא אימא דאיהי רגילה לאחדא ברצוע' דמלכא אן הוות דשבקת מלה למש' וכו'. בכה ר"ש ואמר חד מאילין מאינון מינין דלחישו לי מגו ריש מתיבתא דגנתא דעדן דלא אמרו באיתגלייא. מלה דא סתרא איהו ואימא לכו בני רחימאי וכו' אמרו לי' בלחישי ואנא אימא באיתגלייא וכו' חובא דעבדו עמא דלבר ואשתתפו בי' עמא קדישא. באימא עילאה. דכתיב קום עשה לנו אלקים וכו'. ובג"כ אימא לאהוות תמן ובגין דאבא הוה ידע רחמנו דאימא וארחא דילה אמר למש' וכו' ודא הוא דלחיש' לי בלחישו דלא חזי לגלאה דברא לא ינדע דחמי דהא רצועא אתתקנת לידחל תדיר. אבל ותרוויהו בעיטא חדא ובעיטא חדא עכ"ל הנך רוא' דכך הוא אורחא דמלכא דאגזים ולהרים רצוע' ואימא קדישא (מלכו"ת שמי"ם אחידת ברצועה שלא להניח' לרדת למט' להכות הבן הדבר ותרווייהו בעיט' חדא:


###### Bnei Yissaschar, Tishrei 8:6:2
[Bnei Yissaschar, Tishrei 8:6:2](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Tishrei/r/8:6:2)

הג"ה ובז' פירשנו בפ' שלח בשלוח המרגלים אמר משה ועתה יגדל נא כח אדנ' כאשר דברת לאמר הנה יש לדקדק א' מהו ואת"ה איזה זמן בא לשלול ב' מהו הלאמ"ר ג' מהו הפירוש יגד"ל נא כח אדנ' וכו' ופירשנו ע"פ דברי הזהר הנ"ל להיות שבחטא העגל אימא לא הוות תמן מפני הפגם ולא הי' מי שיאחז ברצוע' דמלכא בכח כביכול עד שהקב"ה אנקיד למש' בכדי שיבין הוא. ויאמר זכור לאברה"ם ויאחז ברצוע' דמלכא. והנ' עתה בחטא המרגלים שלא היה הפגם באימא אמר משה ועת"ה (שאין הפגם באימא כמו שהיה במרגלים אשר אימא קדישא לא הוות תמן אבל כעת שאין הפגם באימא. הנה) יגדל נא כח אדנ' (כנהוג בכ"ז) כאשר דברת (אלי בזמן עון הנ"ל) לאמר היינו שדברת אלי הניח' לי בכדי שאבין לאמר זכור לאברהם. הנה אין מן הצורך לזה כי אימא קדישא תאחוז ברצוע' כמנהג' כביכול. הבן:


###### Bnei Yissaschar, Tishrei 8:6:3
[Bnei Yissaschar, Tishrei 8:6:3](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Tishrei/r/8:6:3)

**והנה**יש להתבונן הגם שהסוד הזה לחישו לי' לר"ש במתיבתא עכ"ז בהכרח הוא שיהיה הדבר הזה מרומז בתורה כי קוב"ה כל מסטירין דילי' וכל גנזין עילאין גלי לון באורייתא ואומר אני שבכאן נרמז הסוד הזה מספר ארבעים הנה הוא במנין האל"ף בי"ת אות מ'. ואות מ' נרמזת במלכו"ת אימא קדישא (עיין בספר מאור אור) דאחידת ברצוע' דמלכא הנה רמז הש"י בתורתו במחויב מלקו"ת בהגיע למספר מ' הנה המלקה מרים הרצועה בצווי המלך. ואימא קדישא הנרמזת באות מ' אחיד' ברצוע'. ע"כ ארבעין יצליף הבן כשאין כאן עדיין מספר ארבעי"ם שהוא מ' יכה המלקה רמז כשח"ו אימא קדישא לא הוות תמן מחמת הפגם ח"ו הנה וכו' משא"כ בהגיע למספר מ' יצליף כי אימא אחידת ברצועה והבן הדבר אשר בתורה שבכתב הנה כתיב ארבעי"ם יכנ"ו. ובתור' שבע"פ נמסר שלא יכה מספ' הארבעי"ם ותרווייהו בעיט' חדא הבן הדבר ויונעם לך ויש לדבר בזה אריכות וקצרות בענין ריש פסוק דפסקי' עזרא להורות שיופסק הדין תיכף מבראשית ע"י מספר מ' ועת לקצר:


###### Bnei Yissaschar, Tishrei 8:7:1
[Bnei Yissaschar, Tishrei 8:7:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Tishrei/r/8:7:1)

**במדרש**אחרי פ"כ כיצד היתה תפילתו של כה"ג ביוה"כ בצאתו מן הקודש אומר יהר"מ שתהא השנה הזאת וכו' שנת זול שנת שובע שנת מו"מ ע"כ. הנה הגם שהוא מתפלל תחיל' שנת זול עכ"ז הוצרך להתפלל שנת שובע דהרי אר"י נהירנא כד הוינא טליא והוו נפישי נפוחי כפן מדלית איסר ע"כ הוצרך להתפלל שנת שובע. ושוב הי' צריך להתפלל שנת מו"מ דע"פ הרוב עיקר המו"מ הוא היוקר ח"ו ובשעת הזול אין מו"מ כ"כ ע"כ הוצרך להתפלל הגם שיהיה זול עכ"ז יהיו שנת מו"מ:


###### Bnei Yissaschar, Tishrei 8:8:1
[Bnei Yissaschar, Tishrei 8:8:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Tishrei/r/8:8:1)

**נוהגין**לומר בתפיל"ת נעיל"ה (וכן בעשי"ת) יחביאנו צל ידו תחת כנפי השכינה והוא לפלא בעיני כי תחת כנפי השכינה הוא רק נשמות הגרים משא"כ נשמות ישראל על כנפי השכינה. ושאלתי את פי כבוד מחו' הרב הקדוש המקובל מהרצ"ה זצק"ל. ואמר שנוכל לפרש הכונ' על צל הסוכ' אשר מצות' אחר יום הקדוש צילא דמהימנותא ואחזה אנכי אשית לבי לפרש ברמז צל יד"ו היינו מילוי י"ד כי המילוי של האות הוא דבר המתחייב כמוצל אל הגוף שאינו עיקריי ובא ממילא. והנה מילוי י"ד כזה ו"ד ל"ת הנה הוא בגימ' חס"ד די"ן ורחמי"ם (בהוספת הוא"ו כנודע ואלקי יעקב) ולפ"ז מובן הדבר לפר' יחביאנו צל יד"ו היינו הג' קוין הנ"ל אשר הם נמשכין תחת כנפי השכינה כנועם שי"ח סוד וכי' שי"ח בגימ' ג"פ ק"ו. הבן מ"ש בתורה וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ:


###### Bnei Yissaschar, Tishrei 8:9:1
[Bnei Yissaschar, Tishrei 8:9:1](https://torahapp.org/share/book/Bnei%20Yissaschar/s/Tishrei/r/8:9:1)

**וארמוז**עוד תח"ת כנפי השכינה האותיות אשר תחת אותיות כנ"ף היינו לאחריהן הלא הן אותיות לס"צ הנה הם בגימ' ק"פ בגימ' ע"ב ס"ג מ"ה המה מאירין אל השכינה שם (ה"ד) ב"ן והנה תחת כנפ"י השכינה ב' כנפיים ב"פ ק"פ בגימ' ש"ס ה"פ חס"ד ה' חסדים נמשכין אל השכינה למת"ק הדינין: