## Brit Moshe, Negative Commandments

###### Brit Moshe, Negative Commandments 127:1:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 127:1:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/127:1:1)

מכלל (א) שנאמר וכל בהמה כו', כל מ"ש רבינו ז"ל מריש מל"ת זו עד ד"ה לפי"ז הא דגרסינן בת"כ כתב גם הרמב"ם ז"ל הל' מ"א פ"ב הל"א ותחת שכ' הרמב"ם וכ"ש שאר בהמה טמאה וחיה טמאה שאין בה סימן כלל כתב רבינו ואין צ"ל אותם שאין בהן סימן כלל אבל זה טעמא בעי דמדוע לא הזכיר רבינו גם חיה טמאה כמו שהזכיר הרמב"ם שני פעמים נהי די"ל דנכלל במלת אותם שכ' רבינו אעפ"כ הי' לו להזכיר בפירוש כיון דאיכא למטעי דמלת אותם לא קאי אלא על בהמה טמאה שדיבר למעלה וגם ברמזיו ובקיצור הסמ"ג שלו לא הזכיר מחיה כלום וזה צ"ט, ואי"ל דרבינו באמת סובר דלא קאי המל"ת זו אלא על בהמה טמאה כיון דרש"י ז"ל פ' שמיני פי"א פ"ב כתב וז"ל זאת החיה מכל הבהמה מלמד שהבהמה בכלל חיה והיא מהספרא שם פרשתא ב' וז"ל זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ מלמד שבהמה בכלל חיה מנין שאף חיה בכלל בהמה ת"ל זאת הבהמה וגו' וגם הגמ' חולין דף ע"א ע"א ג"כ יליף מזאת החיה דחיה בכלל בהמה לסימנים ומה של"כ רש"י גם א"ז שהחיה בכלל בהמה כבר מתרץ המזרחי שם וכיון דנראה בפי' דלכ"ע חיה בכלל בהמה במל"ת זו א"כ בודאי צ"ט דמדוע השמיט רבינו חיה, ואי"ל כיון דהגמ' שם יליף מזאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה שבהמה בכלל חיה אלמא דחיה הוי יותר מפורש בקרא מבהמה כיון דעל בהמה צריך עוד לימוד שנכלל' בחיה וע"כ סובר רבינו דסגי במה דנקט בהמה כיון דממילא ידעינן חיה מזה במכ"ש דגם זה ליתא דהב"י יו"ד סי' ע"ט על מ"ש הטור וחיה בכלל בהמה כתב וז"ל אע"ג דבפ' שמיני כתוב זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה ודרשו חכמז"ל בחולין ע"א מלמד שבהמה בכלל חיה ורבינו כתב שחיה בכלל בהמה משום דאייתי רבינו קרא דכל מפרסת פרסה כו' בבהמה אותה תאכלו הוצרך לכתוב חיה בכלל בהמה עכ"ל וכיון דרבינו ג"כ הביא את הקרא דכל מפרסת פרסה א"כ טפי הי' לו להביא חיה כמ"ש הב"י ומכ"ש לפמ"ש הפרישה שם בטעמא דהטור דכיון דהביא את הפסוק וכל בהמה מפרסת דפ' ראה פי"ד פ"ו ושם כתיב וזאת הבהמה אשר תאכלו ודרז"ל מזה דחיה בכלל בהמה ע"כ כתב גם הטור דחיה בכלל בהמה עי"ש שנתן טעם לשבח דמדוע באמת לא נקט הטור את הפסוק דפ' שמיני וא"כ לפי"ז כיון דרבינו ג"כ נקט את הפסוק דפ' ראה וכל בהמה וגו' א"כ טפי הוה למינקט חיה מבהמה ולא להשמיט לגמרי והרמב"ם באמת גם בסה"מ מל"ת קע"ב נקט חיה אלא ברמזיו דריש הרמב"ם דמדע השמיט חיה אבל ברמזיו דריש הל' מ"א נקט גם חיה וכן נקטו ז"ל היראים סי' ק"ל החינוך המצה"ש מצ' קנ"ד הזוה"ר מל"ת קכ"ג אות מ"ט המעיי"ח דף נ"ט ע"ב אות מ"ח אבל הסמ"ק סי' ר"ו והעיר מקלט מצ' קנ"ו ואלה המצות מצ' קנ"ד לא נקטו חיה וא"כ גם עליהם קשה אלא על רבינו י"ל דסמך עמ"ש במ"ע נ"ט וז"ל אין לך בכל בהמה וחיה שבעולם שמותרת באכילה חוץ מעשרה המינין המנויין בתורה כו' עי"ש אבל עליהם באמת קשה וצ"ע:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 127:2:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 127:2:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/127:2:1)

אבל לכאורה צ"ט מדוע לא התחיל רבינו את המל"ת זו במלת שלא ועוד ק"ל מדוע דיבר כאן מהעשה כלל והקושיא זו באמת על כל המוני מצות קשה כיון דכולם דברו במל"ת זו גם מהעשה ותו יש לדקדק ברבינו דאפי' כשרצה להזכיר את העשה מאיזה טעם שיש לו אעפ"כ הי' לו מתחלה לדבר מהל"ת ואח"כ מהעשה מדוע דיבר מהעשה תחילה, ונ"ל בס"ד דקושיא חדא מתורצת בחברתה דהמקור להמל"ת זו מהספרא פ' שמיני פרק ג' ומהספרי פ' ראה ד"ה כל בהמה דז"ל הספרא אותה תאכלו אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה אין לי אלא בעשה [עי' זבחים דף ל"ד ע"א דיליף הגמ' מהספרא זה דלאו הבא מכלל עשה עשה] בל"ת מנין ת"ל הגמל והארנבת והשפן והחזיר מבשרם לא תאכלו אין לי אלא אלו בלבד שאר בהמה טמאה מנין ודין היא ומה אילו שיש בהם סימני טהרה הר"ז בל"ת על אכילתן ושאין בהם סימני טהרה אינו דין שיהו בל"ת על אכילתם נמצאו הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתוב ושאר בהמה טמאה מק"ו נמצא מצות עשה שלהם מן הכתוב ומצות לא תעשה שלהם מק"ו עכ"ל וכן איתא בספרי מובא בסה"מ סי' הנ"ל ומחמת הספרא זה כתב רש"י פ' שמיני פי"א פיח וז"ל מבשרם לא תאכלו אין לי אלא אלו שאר בהמה טמאה שאין לה שום סימן טהרה מנין אמרת ק"ו ומה אלו שיש בהם קצת סימני טהרה אסורות וכו' עכ"ל והרמב"ן ז"ל עה"ת שם ד"ה כל מפרסת פרסה כתב על הספרא ורש"י הנ"ל וז"ל אבל לפי דעתי אינה עולה כהוגן לפי סוגיית התלמוד שא"כ לא יהא לוקה על שאר בהמה טמאה שאינה באה אלא מדין ק"ו שאין מזהירין מן הדין וכך אמרו בת"כ באחותו שאסר הכתוב אחותו בת אביו או בת אמו והוצרך לרבות הכתוב אחותו שהיא בת אביו ובת אמו אע"פ שבא בק"ו ויש בה שם שתיהן לומר שאין מזהירין מה"ד כדאיתא ביבמות בפ' כיצד אבל הברייתא הזו או שהיא שנויה כדברי האומר עונשין מה"ד במס' סנהדרין או שאינה מתרצתא, והטעם במלקות שאר בהמה טמאה מפני שאמר הכתוב באיסור השפן מפני שאין מפריס פרסה ובחזיר מפני שאינו מעלה גרה א"כ כל שאינו מעלה גרה ומפריס פרסה הוא בשם האיסור הזה אין צורך לק"ו כלל עכ"ל ולכאורה צריך להבין מדוע כתב הרמב"ן מחמת הקושיא דאין מזהירין מה"ד דהברייתא דספרא אינה מתרצתא הלא מהטעם שאין מזהירין מה"ד מלקות היא דליכא אבל איסור לאו באמת איכא ודילמא לא יליף הספרא את המל"ת זו מק"ו אלא לענין איסור לאו גרידא ולא לענין מלקות וגם במזרחי שם ראיתי שמתרץ את קושיית הרמב"ן על דרך זה וא"כ דברי הרמב"ן צריכים ביאור, אבל כפמ"ש הקרבן אהרן על הספרא שם שפיר יש להבין את הרמב"ן דז"ל ודברים אלו אין להם טעם כלל דבאיסור אין תוספת כלל דהדבר האסור הוא אסור בין שיהי' איסורו מעשה או מלא תעשה ואין תוספת אלא בעונש האיסור אשר נרצה ללמוד וא"כ ל"ת אינו מוסיף באיסור אלא מוסיף עונש וכיון דאין עונשין מה"ד עדיין הקושיא במקומה עומדת דמאי אהני ליה הק"ו אחר דאסור הוא בלא עונש ואסור הוא גם עתה בלא עונש כו' עכ"ל וא"כ י"ל דגם הרמב"ן סובר כמ"ש הק"א וע"כ שפיר כתב דהברייתא דספרא או דשנויה כדברי האומר עונשין מה"ד או שאינה מתרצתא כמובן. אבל עדיין צריך להבין דהיאך כתב הרמב"ן דהברייתא דספרא אתיא כמ"ד דעונשין מה"ד הלא הברייתא זו היא סתם ספרא ובסנהדרין פ"ו ע"א איתא דסתם ספרא ר' יהודא ושם דף נ"ד ע"א קאמר הגמ' דר' יהודא סובר דאין עונשין מה"ד בשלמא בהספרי הנ"ל שפיר י"ל כתירוצו של הרמב"ן [דבספרי ג"כ צ"ל כתירוצו של הרמב"ן כיון דכותב ג"כ כלשון הספרא ממש] כיון דסתם ספרי ר' שמעון כדאיתא בסנהדרין פ"ו ע"א ור"ש באמת סובר דעונשין מה"ד כדאיתא דף ע"ד ע"א שם תניא רשב"י אומר כו' וסתם ר"ש רשב"י כמ"ש רש"י שבועות ב' ע"ב ד"ה משמו אבל בהספרא היכי כתב הרמב"ן כן, אבל אחר עיון קצת ראיתי דזה ל"ק מידי כיון דבסנהדרין נ"ד ע"א איכא שני דיעות אליבא דר' יהודא לחד דעת סובר עונשין מה"ד וא"כ י"ל דהרמב"ן במ"ש כדברי האומר עונשין מה"ד במס' סנהדרין באמת על הדיעה זו דדף נ"ד כיון ומ"ש הרמב"ן אח"כ או שאינה מתרצתא את זה כתב אליבא דהאי דיעה דר' יהודא סובר דאין עונשין מה"ד וגם יש להבין בזה דמדוע לא דיבר הרמב"ן מהספרי כלום רק על הספרא הקשה דאין מזהירין מה"ד די"ל כיון דסתם ספרי ר"ש ע"כ על הספרי באמת ל"ק מידי כהנ"ל אלא רק על הספרא הקשה לפום האי דיעה דר' יהודא סובר דאין עונשין מה"ד וא"כ עולים דברי הרמב"ן יפה ודו"ק:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 127:3:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 127:3:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/127:3:1)

אבל ראיתי במזרחי ז"ל פ' שמיני שם שהקשה על הרמב"ן קושיא גדולה דהיאך מתרץ דהברייתא דספרא שנויה כדברי האומר עונשין מה"ד הלא בגמ' מכות דף י"ז ע"ב איתא דאפי' למ"ד דעונשין מה"ד אין מזהירין מה"ד וא"כ עדיין נשאר' קושיתו של הרמב"ן שהתחיל להקשות על הספרא דאין מזהירין מה"ד, וע"כ נ"ל בס"ד בכוונת הרמב"ן כך דהרהמ"ג ז"ל הל' מ"א פ"ב הל"א ג"כ הקשה את קושיית הרמב"ן על הספרא דאין מזהירין מה"ד ומחדש כלל חדש בזה דדוקא היכא דבלא ק"ו לא ידעינן שום איסור לזה הלימוד שם אמרינן אין מזהירין מה"ד אבל היכי דבלא ק"ו יש איסור עשה אז באמת ילפינן מן הדין עונש מלקות ולא אמרינן אין מזהירין מה"ד וגם המזרחי מתרץ כן וכבר דברו האחרונים ז"ל אריכות מכלל זה המל"מ והשעה"מ שם המוצל מאש סי' כ' הנר מצוה ספרדי סי' י' אות פ' הגור ארי' והט"ז עה"ת פ' שמיני שם הפחד יצחק כלל אין עונשין מה"ד והמלא הרועים ח"ב ריש אות ע', אבל המל"מ שם כתב על הרהמ"ג וז"ל ודע שראיתי לרבינו במנין המצות מל"ת קע"ב שכ' דמה שלוקה על אכילת בהמה שיש לה שני סימני טומאה אף שהוא מק"ו משום דק"ו זה הוא גילוי מלתא בעלמא דומיא דבתו מאנוסתו יע"ש וזה סותר דברי הרהמ"ג הללו מדאיצטריך להאי טעמא עכ"ל ולכאורה באמת קשה על הרהמ"ג היאך נעלם ממנו דהרמב"ם בסה"מ ל"ס את כללו ותו מדוע באמת לא מתרץ הרהמ"ג מעצמו כמו שמתרץ הסה"מ דגילוי מלתא בעלמא הוא בשלמא המזרחי מתרץ שפיר כמו שמתרץ הרהמ"ג כיון דסותר תחלה דאין זה גילוי מלתא [אלא גם על המזרחי פליאה לי מה יענה על הסה"מ וגם על החינוך מצ' קנ"ד שכתבו בפי' דהוי גילוי מלתא וצ"ע] ע"כ מתרץ כמו שמתרץ הרהמ"ג אבל הרהמ"ג דלא דיבר מהא דגילוי מלתא כלום באמת קשה כהנ"ל, וע"כ נ"ל בס"ד בכוונת הרהמ"ג דהברטנורה ז"ל עה"ת פ' שמיני ד"ה מבשרם לא תאכלו כתב על רש"י הנ"ל וז"ל ואע"פ שאין מזהירין מה"ד גילוי מלתא בעלמא הוא דהא מי שאין לו שום סימן טהרה הוא בכלל מי שחסר לו אחת מהם ואמנם הוצרך להוכיח מק"ו משום דפרט לך הכתוב אלו הד' ארנבת שפן גמל חזיר אי נמי מקרי גילוי מלתא משום שכבר נאסרו מעשה דואותה תאכלו דמשמע את שיש לה שני סימנין תאכלו הא את שאין לו שני סימנין לא תאכלו והוה ליה לאו הונא מכלל עשה עכ"ל וא"כ י"ל דהרהמ"ג סובר כתירוצו הב' של הברטנורה ואז באמת דברי הרהמ"ג עם דברי הסה"מ חדא מלתא היא כמובן. וכיון שזכינו בס"ד שתירוצו של הרהמ"ג עולה יפה נחזור לתרץ את הרמב"ן דהמוצל מאש סי' כ' כתב על תירוצו של הרהמ"ג וז"ל וזה קשה טובא דהרי בעדים זוממין שאמרו כאשר זמם ולא כאשר עשה ואמרינן בגמ' מכות דף ה' שהי' בדין עשה מק"ו דזמם אלא דאין עונשין מה"ד ולכן אמרו הרגו אין נהרגין והשתא לפי דברי הרהמ"ג דאם יש לאו אפי' שהוא מכלל עשה מזהירין מה"ד הרי בעדים זוממין יש לאו מפורש דלא תענה ונראה לומר דלא אמרו הרהמ"ג ז"ל אלא לענין מזהירין אבל לא לענין עונשין מה"ד עכ"ל וממילא לפי הקדמה זו עולים דברי הרמב"ן יפה דלכאורה יש לדקדק בהרמב"ן דמדוע כשהתחיל להקשות על הספרא הקשה מאין מזהירין מה"ד ובתירוצו אבל הברייתא זו כו' נקט עונשין מה"ד מדוע לא קאמר גם בתירוצו או שהוא שנויה כדברי האומר מזהירין מה"ד וע"כ נ"ל בס"ד דהרמב"ן באמת ג"כ סובר כתירוצו של הרהמ"ג וכמו שסובר המצ"מ בדעת הרהמ"ג דדוקא לענין מזהירין מה"ד כתב את כללו ולא לענין עונשין מה"ד והכי הקשה הרמב"ן על הספרא הלא אין מזהירין מה"ד ואת"ל כתירוצו של הרהמ"ג וכמו שסובר המצ"מ בדעתו ואז באמת הקושיא מהא דאין מזהירין מה"ד ל"ק אבל עדיין נשארה הקושיא מהא דאין עונשין מה"ד ועל זה משני הרמב"ן דהברייתא זו שנויה כדברי האומר עונשין מה"ד וממילא ל"ק קושיית המזרחי מגמ' דמכות דאף דעונשין מה"ד אין מזהירין מה"ד כיון דעל אין מזהירין מה"ד באמת יש לנו תירוצו של הרהמ"ג ודו"ק, ואל תשיבנו ממה דכ' המל"מ הנ"ל דהרמב"ן בהשגותיו על הסה"מ שורש ב' ל"ס כתירוצו של הרהמ"ג די"ל דאע"ג דבהשגותיו ל"ס כן אבל בחיבורו עה"ת ס"כ כי כמה פעמים מצינו שבחיבורו עה"ת ל"ס כמו שסובר בהשגותיו כידוע למי שלמד בהם:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 127:3:2
[Brit Moshe, Negative Commandments 127:3:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/127:3:2)

נמצא לפי הנ"ל י"ל שגם רבינו והרמב"ם וכל המוני מצות הנ"ל סברו כתירוצו של הרהמ"ג אלא הם לא סברו כהמצ"מ אלא סברו כהמזרחי דאין חילוק בין אין מזהירין מה"ד לאין עונשין מה"ד מובא בשעה"מ הל' מ"א פ"ב ועל הצ"ע שהניח השעה"מ על המזרחי דמה יענה על הקושיא של המצ"מ מגמ' דמכות י"ל דשער התירוצים לא ננעלו וכיון שסברו על קושיית הרמב"ן כתירוצו של המזרחי א"כ י"ל כיון דליכא למידע שגם בבהמות וחיות טמאות שאין בהם סימן טהרה כלל איכא ל"ת על אכילתם אלא א"כ ידעינן מתחלה שיש בהם איסור עשה דאי לא ידעינן מהעשה תחלה ליכא למילף את הל"ת מק"ו מחמת קושיית הרמב"ן כיון דהילפותא של הל"ת לא לענין איסור גרידא קאי אלא לענין מלקות כהנ"ל מחודש ב' בשם הקרבן אהרן וכיון דצריך למידע תחלה מהעשה ע"כ הביא רבינו תחלה את העשה וע"כ לא התחיל את המל"ת זו במלת שלא וגם כל השאר מוני מצות הנ"ל מהטעם זה הביאו את העשה ודו"ק, ומה שהניח המנ"ח בצ"ע על החינוך במל"ת זו עי' מהר"ם שיק מצ' קנ"ה שמיישבו שפיר: