## Brit Moshe, Negative Commandments

###### Brit Moshe, Negative Commandments 13:1:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 13:1:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/13:1:1)

**הפורש (א) מן התורה כו' עובר בל"ת שנ' ופן יסורו מלבבך וגו' ותנן באבות כל השוכח כו'.** נראה מרבינו ז"ל דמל"ת זו היא שלא לשכח את התורה דזה גופא דזקן לא יפרוש מן התורה אע"ג דיליף רבינו מכל ימי חייך עכצ"ל דג"כ מטעם שלא ישכח את התורה היא כיון דהשמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח וגו' דיליף מיניה אזהרה שלא ישכח את התורה קאי גם על פן יסורו מלבבך כל ימי חייך וגו' דכתיב בתריה וכ"כ רבינו בפי' ברמזיו רמז מל"ת י"ג ולכאורה קשה הלא בפ' ואתחנן פרשה ד' פ"ח הכי כתיב רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וגו' וא"כ היכי מייתי רבינו בחיבורו וגם ברמזיו מקודם את הפסוק פן יסורו מלבבך כל ימי חייך ואח"כ את הפסוק השמר לך וגו' אעכצ"ל דרצה לאשמעינן בזה דהפסוק רק השמר לך וגו' פן תשכח וגו' דיליף מיניה אזהרה שלא לשכח את התורה קאי גם על מה דכתיב בתריה ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך דיליף מיניה דאסור לזקן לפרוש מן התורה כדי שנדע דהטעם שאסור לזקן לפרוש ג"כ משום אזהרה שלא ישכח את התורה היא דאל"ה אלא נאמר דכל ימי חייך הזהיר על הזקן שילמוד ולא מטעם שלא ישכח א"כ יש בפסוק זה שתי אזהרות חדא על הזקן שלא יפרוש מן התורה מפן יסורו מלבבך וגו' וחדא על כל אדם שלא ישכח את התורה מהשמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח וגו' וא"כ הי' לו למנות מהפסוק זה שתי אזהרות אעכ"מ דהפשט ברבינו כמו שכתבנו וגם בקיצור הסמ"ג שלו כתב וז"ל לא לשכוח התורה שנא' ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך והשמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח כו' חזינן שלא דיבר שם כלום מזקן אלא הביא את הפסוק כולו לאזהרה שלא ישכח את התורה וגם שם הביא את הפסוק להיפך ובודאי משום כונה הנ"ל שנדע שכל הפסוק לא הזהיר רק שלא לשכח את התורה וזקן ממילא נכלל ג"כ בזה והטעם דמדוע לא התחיל רבינו את המל"ת זו גם בחיבורו כאן כמו בקיצור שלו שלא לשכח את התורה אכתוב לקמן בס"ד, עכ"פ זה נראה בפי' דרבינו סובר דכל הפסוק הזהיר שלא לשכח את התורה וגם מנה את אזהרה זו למל"ת וכן סובר הסמ"ק ז"ל סי' ט"ו וכ"ס היראים ז"ל סי' כ"ח וגם הרמב"ן ז"ל מנה את הפסוק זה למל"ת עי' בהשגותיו על הסה"מ בהשמטות אות ב' שהביא שם את המצות שלא מנה הרמב"ם ובפירושו על התורה פ' ואתחנן ותראה שסובר כרבינו בחדא ופליג עליה בחדא דבהא דלמנות את הפסוק זה למצוה סובר כוותיה אבל בפי' הפסוק חולק עליו וסובר שהזהיר שלא נשכח מעמד הר סיני ולא כמ"ש רבינו שלא נשכח את התורה והזוהר הרקיע ז"ל מל"ת רצ"ב אות קי"ח שמנה שם את כל המצות השייכים בשכחה כתב וז"ל והשנית היא שלא נשכח מעמד הר סיני והוא אמרו ית' השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך וגו' יום אשר עמדת לפני ד' אלקיך בחורב וכן מנאה הרמב"ן ז"ל ויש כעין ראי' שזאת האזהרה היא באה במנין לענין שכחת המעמר או לענין שכחת התורה ממ"ש במנחות כו' עי"ש נראה בפירוש שהזוה"ר הי' מסופק במצוה זו אי כרבינו או כהרמב"ן:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 13:2:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 13:2:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/13:2:1)

אבל הרמב"ם ז"ל לא מנה את אזהרה זו כלל וכבר תמה עליו הרמב"ן הנ"ל ונ"ל דעל הרמב"ם ממנ"פ קשה דמדוע לא מנה את המל"ת זו או כרבינו או כהרמב"ן דאפילו אם נא' דסובר דמגמ' דמנחות שהביא רבינו נראה דהפשט בהפסוק שלא לשכח את התורה וע"כ ל"ס כהרמב"ן אכתי קשה עליו דמדוע לא מנה כרבינו וגם הדינא דחיי ז"ל תמה על הרמב"ם דבתר דהביא את הרמב"ן הנ"ל כתב וז"ל ואולי דעת הרב ז"ל [כוונתו על הרמב"ם] שהפסוק זה דבק עם ענין שלמעלה שאמר הכתוב ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה וגו' ועל זה אמר רק השמר לך וגו' כלומר שמה שאמרתי לכם שבקיום המצות תחשבו חכמים ונבונים לעיני העמים אינו אלא רק כשתשמור לך שלא תשכח אבל אם תעוותו אותם מתוך שכחה תחשבו שוטים כדברי רשי ז"ל וכפירוש הרא"ם ז"ל והרמב"ן ז"ל בפי' התורה כתב על דברי רש"י ז"ל ואיננו נכון כלל אבל הכתוב הזה לפי דעתי מל"ת כו' נראה דלסברת רש"י ז"ל אין הפסוק הזה אזהרה אלא פירוש למה שאמר למעלה וכיון שהפסוק הוא למה שאמר למעלה ואינה אזהרה לא מנאה הרמב"ם למצוה, אבל מ"מ תימה אצלי שאם רש"י ז"ל פירוש כן הוא מפני שדרכו לפרש הדבר כפשוטו אבל הרמב"ם ז"ל למה לא מנאה למצוה כיוו דבפ' שתי הלחם אמרו שזה אזהרה לשוכח דבר ממשנתו וכמ"ש הרב המחבר הסמ"ג ז"ל וכן יש לתמוה על הרמב"ן ז"ל שכ' שהפסוק הזהירנו שלא נשכח מעמד הר סיני ולא נסיר אותו מדעתינו אבל יהי' עינינו ולבנו שם כל הימים והזהיר פן יסורו מן הלב כו' למה הניח אופן האזהרה שאמרו בפ' שתי הלחם ופירש אופן האזהרה מדעתו אע"פ שהיא פשוטו של מקרא עכ"ל הדד"ח, אבל המגלת אסתר ז"ל כבר מתרץ את הרמב"ם דמדוע לא מנה כמו שמנה רבינו וז"ל נ"ל כי מה שלא מנאה הרב הוא לפי שגם זאת היא מצוה כוללת כל התורה כולה והיא שלא נשכח את הדברים אשר ראו עינינו דהיינו ענין התורה כולה ושנלך בדרכיה ונקיים מצותיה וכן משמע מפי' רש"י שם בזה הפסוק שכ' וז"ל השמר לך פן תשכח את הדברים אז כשלא תשכחו אותם ותעשום על אמתתם תחשבו חכמים ונבונים ואם תעוותו אותם מתוך שכחה תחשבו שוטים עכ"ל רש"י הנה שזה הלאו על קיום התורה כולה נאמרה עכ"ל אבל לכאורה תירוצו אינו מובן לי דנהי דעל קושי' זו דמדוע לא מנה הרמב"ם כרבינו מתרץ שפיר דמשום דהוי מצוה כוללת אבל על קושיות הרמב"ן דמדוע לא מנה שלא נשכח מעמד הר סיני על זה עדיין לא מתרץ כלום כיון דמעמד הר סיני לא הוי מצוה כוללת ועל כן נ"ל דצ"ל בכוונת המגלת אסתר דעל זה דמדוע ל"ס הרמב"ם כהרמב"ן ל"צ ליתן טעם כיון דדבר פשוט היא דמשום דסובר הפשט בהקרא כמ"ש רש"י וכמ"ש הדד"ח הנ"ל או משום הגמ' דמנחות הנ"ל וע"כ לא דיבר המג"א מזה כלום אלא כוונתו לתרץ מעל הרמב"ם את קושיות הדד"ח הנ"ל דמדוע ל"ס כרבינו כיון דמגמרא דמנחות מוכח כוותיה ועל זה מתרץ שפיר דהוי מצוה כללית וגם הפ"ד ז"ל בדרך מצותיך ח"ב דף ס"ד ע"ב מתרץ על הקושיא דמדוע לא מנה הרמב"ם כרבינו כמו שתירץ המגלת אסתר וא"כ ממילא ל"ק על הרמב"ם בסה"מ מידי כיון דעל הקושיא דמדוע לא מנה כהרמב"ן י"ל או כתירוצו של הדד"ח הנ"ל או כמו שכתבנו משום הגמ' דמנחות ועל הקושיא דמדוע לא מנה כרבינו י"ל כתירוצם של המג"א והפ"ד:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 13:2:2
[Brit Moshe, Negative Commandments 13:2:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/13:2:2)

אבל עדיין ק"ל על הרמב"ם בחיבורו קושי' גדולה דבהל' ת"ת פ"א הל' ח' כתב וז"ל כל איש מישראל חייב בת"ת כו' בין שהיה זקן גדול שתשש כחו כו' ובהלכ' י' שם כתב עד אימתי חייב ללמוד תורה עד יום מותו שנ' ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וכל זמן שלא יעסוק בלימוד הוא שוכח עכ"ל ובפרישה ז"ל יו"ד סי' רמ"ו אות ו' על מ"ש הטור ז"ל שם ממש כלשון הרמב"ם שכתבנו כתב הפרישה וז"ל ורישא דקרא כתיב השמר לך פן תשכח את הדברים כו' וזהו שאמר רבינו אח"כ וכל זמן שלא יעסוק בתורה הוא שוכח מ"מ הוא בגלל הקרא דמייתי ופן יסורו דאם אינו לומד ומסירו מלבו הוא שוכח וזהו שדרז"ל על אמרו השמר לך פן תשכח יכול אפילו תקפה עליו משנתו ת"ל ופן יסורו לא חייב על השוכח מעצמו כ"א על מי שגורם השכחה והיינו שמסיר מלבו מכח שאינו לומד עכ"ל וממילא דגם בהרמב"ם הפשט כמ"ש הפרישה וא"כ ק"ל דבמנחות צ"ט ע"ב איתא ואמר ר"ל כל המשכח דבר אחד מלמודו עובר בלאו שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים וכדר' אבין א"ר אילעא כ"מ שנא' השמר פן ואל אינו אלא ל"ת רבינא אמר השמר ופן שני לאוין נינהו ר"נ בר יצחק אמר בשלשה לאוין שנא' השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים כו' אלמא מגמ' זו דבין לר"ל ורבינא ורנב"י אם שוכח דבר אחד מלמודו עובר בלאו דלא פליגי אלא אי עובר בב' או ג' וא"כ מדוע לא הביא הרמב"ם בהל' ת"ת את זה דאם שוכח דבר אחד מלמודו עובר בל"ת נהי דבסה"מ לא מנה את זה משום הטעם הנ"ל בשם המג"א והפ"ד אבל בחיבורו מדוע השמיט את זה מדוע דיבר בחיבורו מזה בדרך רמז שכ' וכל זמן שלא יעסוק בלימוד הוא שוכח וגם בהלכה י"ב שם כתב ברמז במד"א בתחילת תלמודו של אדם אבל כשיגדיל בחכמה ולא יהא צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבע"פ יקרא בעיתים מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה עכ"ל הן אמת שנראה מזה דסובר שיזרז אדם שלא ישכח את התורה אבל מדוע ל"כ בפירוש שעובר בל"ת כדרכו בקודש לכתוב על כל דבר שיש בו לאו וזה אצלי קושיא גדולה וגם על כל נושא כליו פליאה לי שלא דברו מזה:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 13:3:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 13:3:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/13:3:1)

ונ"ל בס"ד לתרץ בהקדים מה דק"ל על רבינו דבמשנה אבות פ"ג מ"ח איתא ר' דוסתאי ב"ר ינאי משום ר"מ אומר כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו שנא' רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח וגו' יכול אפילו תקפה עליו משנתו ת"ל ופן יסורו מלבבך וגו' הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מלבו ופי' רש"י שם משנה ז' על הרי זה מתחייב בנפשו וז"ל כלומר מסתכן בנפשו כי כשעוסק בתורה אין רשות לשטן להזיקו וכיון שפוסק על דברים בטלים ניתנה לו רשות עכ"ל וא"כ לפי"ז עכצ"ל דכ"ש במשנה ח' דלא אמר התנא אלא כאלו מתחייב בנפשו בודאי דאין הפשט דחייב מיתה מן השמים ממש אלא הפשט שמסתכן בנפשו כמ"ש רש"י וגם הברטנורא ז"ל כתב שם וז"ל א"נ כאלו מתחייב בנפשו לפי שאותה משנה היתה משמרתו ועכשיו ששכחה אינה משמרתו עכ"ל עכ"פ זה מוכח מהמשנה זו בפירוש דעל לאו אינו עובר על שכחת התורה מדלא כתבה כן וא"כ לכאורה קשה על ר"ל ורבינא ורנב"י דמנחות הנ"ל מן המשנה זו וצ"ל דהם סברו דמתניתין דאבות אזלה אליבא דר"מ דבאמת סובר כן אבל החכמים סברו דגם לאו איכא והם אמרו אליבא דחכמים וגם מהמרש"א ז"ל ח"א במנחות שם נראה בפירוש דלא סברו האמוראי' הנ"ל כהמתניתין דאבות דעל הא דאמר הגמ' יכול אפי' מחמת אונסו ת"ל ופן יסורו מלבבך במסירם מלבו הכתוב מדבר כתב התוס' וז"ל משנה היא במס' אבות והקשה המרש"א על זה וז"ל ובעיקר דבריהם קשה אמאי כתבו כן אהך דיכול אפילו מחמת אונסו כו' דמתניתין היא באבות ולא כתבו כן ארישא דמילתא כל המשכח דבר אחד מתלמודו כו' הא מתניתין היא באבות כל השוכח ד"א ממשנתו כו' אבל הנר' דמתניתין לענין מתחייב בנפשו שנויה והכא כולה מילתא לענין לעבור בלאו קאמר כו' עכ"ל ולכאו' עדיין קשה על המרש"א וכי אתו הני אמוראי לאפלוגי אתנא דאבות ובאמת כבר הקשה היד מלאכי ז"ל סי' קצ"ח בתשובה שהביא שם את הקושי' זו על המרש"א אעכצ"ל דגם המרש"א סובר כמו שכתבנו דבאמת פליגי על ר"מ דאבות והם סברו כהחכמים, וא"כ לפי הנחה זו ק"ל על רבינו דהיכי יכול להביא את המתניתין דאבות וגם את הא דרבינא דמנחות [דממה דכ' רבינו ובפ' שתי לחם אמרינן דעובר בשני לאוין נראה דפסק כרבינא כמו שאכתוב לקמן בס"ד] הלא רבינא פליג על המתניתין דאבות כהנ"ל והקושיא זו גם על היראים הנ"ל מחודש א' קשה שג"כ הביא את המתניתין דאבות ואת הא דר"ל דמנחות וצ"ל דרבינו והיראים באמת סברו כמו שתירץ היד מלאכי סי' הנ"ל בתשובה שהביא שם דר"ל ורבינא ורנב"י לא פליגי על המתניתין דאבות וממילא לפי"ז צ"ל דגם רבינו והיראים סברו דהמתניתין חיוב מיתה בידי שמים ממש קאמר כמו שאיתא ביד מלאכי שם עי"ש ותבין [ועי' בתנא דבי אליהו רבה פרק כ"א שכ' וז"ל והם אינם ממלאים ימיהם ושנותיהם שנא' רק השמר לך ושמור נפשך מאד כו' גם משם יש להוכיח דהלימוד של מתחייב בנפשו מקרא ושמור נפשך מאד חיוב מיתה בידי שמים הוא] או י"ל דלעולם גם רבינו והיראים סברו כרש"י והברטנורה הנ"ל דלא חייב מיתה ממש קאמר המתניתין דאבות ועל קושיתינו י"ל דסברו דר"ל ורבינא ורנב"י סברו דמש"ה ליתא במתניתין דאבות שעובר בלאו משום דר"מ ל"ס כר' אבין א"ר אילעא דהשמר פן ואל אינו אלא ל"ת אבל הם דסברו כר' אבין אר"א ע"כ הוסיפו על המתניתין דאבות דעובר גם בלאו אבל מתחייב בנפשו ג"כ וכיון דרבינו והיראים פסקו כר' אבין ע"כ הביאו שפיר גם את הא דמתניתין דאבות כל זה י"ל אליבא דרבינו והיראים:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 13:3:2
[Brit Moshe, Negative Commandments 13:3:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/13:3:2)

אבל אליבא דהרמב"ם י"ל דסובר דר"ל ורבינא ורנב"י באמת פליגי עם המתניתין דאבות מהטעם הנ"ל שסברו דר"מ וחכמים פליגי ובזה פליגי המתניתין סוברת דהפסוק רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח וגו' אינה אזהרה אלא דבק עם ענין שלמעלה ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם וגו' כמ"ש רש"י עה"ת וכמ"ש הדד"ח הנ"ל מחודש ב' אליבא דהרמב"ם וכיון דלא הוי אזהרה ע"כ סוברת המתניתין דאם ישכח דבר אחד מלמודו מתחייב בנפשו כיון דכתיב ושמור נפשך וגו' [וכמו דגמר המדרש רבה פ' ראה פרשה ד' סי' ד' מושמור נפשך דמתחייב בנפשו עי"ש] אבל ר"ל ורבינא ורנב"י סברו דהפסוק זה אינו דבוק למעלה אלא היא ענין בפ"ע וא"כ הוי אזהרה וע"כ סברו דעובר על לאו והרמב"ם סובר כיון דבגמ' דמנחות שם בתר דהביא את הא דר"ל ורבינא ורנב"י איתא ר' יוחנן ור"א דאמרי תרווייהו תורה ניתנה בארבעים ונשמה נוצרה בארבעי' כל המשמר תורתו נשמתו משתמרת וכל שאינו משמר את התורה אין נשמתו משתמרת נראה מזה דר"י ור"א באמת פליגי עליהם וסברו כהמתניתין דאבות דליכא לאו בזה אלא מתחייב בנפשו וכיון דר"י ור"א סברו כהמתניתין דאבות וגם מהתנא דבי ר' ישמעאל שהביא הגמרא שם נראה ג"כ דסובר כהמתניתין דאבות וגם מהפסיקתא זוטרתא פ' ואתחנן נראה ג"כ כן מדכתבה וז"ל רק השמר לך מכאן אמרו כל המפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו ומדלא כותבת דעובר בלאו מוכח כמו שכתבנו וגם כיון דאיכא פלוגתא בין ר"ל ורבינא ורנב"י ע"כ פסק הרמב"ם כר"י ור"א וכהמתניתין דאבות וע"כ לא מנה את המל"ת זו בסה"מ וגם לא הביא מזה בחיבורו ול"ק עליו קושיות הדד"ח הנ"ל מחודש ב' מגמרא דמנחות וגם קושיתינו הנ"ל מיושב שפיר ודו"ק:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 13:4:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 13:4:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/13:4:1)

ועל קושית הדינא דחיי על הרמב"ן מגמרא דמנחות הנ"ל מחודש ב' שהניח בתימה י"ל דגם הרמב"ן סובר בזה כהרמב"ם דאמוראים הנ"ל פליגי עם המתניתין דאבות אלא הרמב"ן סובר דבזה פליגי המתניתין דאבות סוברת דהקרא רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח וגו' לא בא אלא להזהיר שלא נשכח מעמד הר סיני כמ"ש הרמב"ן הנ"ל מחודש א' [וכמו שנר' מפשטות הקרא מדכתיב יום אשר עמדת לפני ד' אלקיך בחורב בתר רק השמר לך וגו' כמ"ש הר' בחיי ז"ל פ' ואתחנן עיי"ש וכן נר' בפי' ממדרש רבה שה"ש פרשה א' סי' ב' דאיתא שם פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך דברים שראו עיניך איך היה הדיבור מדבר עמך עכ"ל] והא דמתחייב בנפשו דמתניתין אסמכתא בעלמא הוא אבל ר"ל ורבינא ורנב"י סברו דהקרא בא להזהיר על שכחת התורה [וכמו שנראה ממדרש שמות רבה פרשה מ"ז סי' ג' דאיתא שם וכן משה אומר לישראל רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברי' מהו את הדברים אלו דברים שאתה רואה אותן שהם כתובים בכתב ופן יסורו מלבבך אלו הדברים שנתתי לך על פה עכ"ל נראה בפי' ממד' זה דפן תשכח קאי להזהיר על שכחת התורה שבכתב ושבע"פ ול"ק מהמדרש שה"ש הנ"ל די"ל דשני מימרות הם עכ"פ מהמד' שמות רבה איכא ראי' גמורה לשיטת רבינו וכן נראה ממד' שוחר טוב מדרש תהלים מזמור ע"ח סי' א' דאיתא שם על הפסוק רק השמר לך וגו' וז"ל לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל התורה שלא תשתכח מפיהם עי"ש] והרמב"ן סובר כיון דר' יוחנן ור"א סברו כהמתניתין דאבות וכמד' שה"ש הנ"ל ע"כ פסק כהמתניתין דאבות ולא כגמ' דמנחות ול"ק קושיות הדד"ח על הרמב"ן ודו"ק:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 13:4:2
[Brit Moshe, Negative Commandments 13:4:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/13:4:2)

ומה מאד יש ליישב בס"ד בהנ"ל מה שהקשינו לעיל מחודש א' על רבינו דמדוע לא התחיל את המל"ת זו במל"ת שלא, שלא לשכח את התורה די"ל דכיון די"ל הפשט בהפסוק פן תשכח את הדברים וגו' בתרי אנפין הנ"ל א"כ יש מקום להסתפק על הפשט אמיתי כיון דהראי' לפשטו של רבינו מגמ' דמנחות שהקשה הדד"ח משם על הרמב"ם והרמב"ן הנ"ל באמת אינו ראי' גמורה כיון די"ל או כמו שכתבנו אליבא דהרמב"ם הנ"ל מחודש ב' או י"ל כמו שכתבנו אליבא דהרמב"ן וכיון דליכא הוכחה גמורה מגמרא דמנחות לשיטות רבינו א"כ יש מקום להקשות על רבינו דמנ"ל לומר דוקא כשיטתו דילמא באמת הפשט כמ"ש הרמב"ן אעכצ"ל דלרבינו הי' ראי' לשיטתו מקרא גופא דהי' קשה לו דאי נאמר דפן תשכח בא להזהיר שלא לשכח מעמד הר סיני כמ"ש הרמב"ן א"כ למה כתיב אח"כ ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וגו' האי כל ימי חייך ל"ל דמהיכא תיתי דלא יהא מחויב לזכור מעמד הר סיני כל ימי חיו אפילו כשהוא זקן ותשש כח דבשלמא כשאמרינן דכל ימי חייך בא על זקן ותשש כח שלא לפרוש מה"ת ע"ז שפיר צריך קרא משום דהו"א כשהוא זקן ותשש כח כיון שלמד עד עתה הרבה תו ל"צ לטרוח וללמוד אבל לפשטו של הרמב"ן כל ימי חייך ל"ל אעכ"מ דכל ימי חייך לא בא אלא על זקן שלא יפרוש מן התורה וא"כ ממילא תו איכא גם הכרח לומר דגם פן תשכח וגו' בא להזהיר שלא ישכח את התורה דלומר דחצי קרא בא להזהיר על מעמד הר סיני וחצי בא על זקן שלא יפרוש מן התורה זה לא מסתבר ותו כיון דכל הנועם שלא יפרוש הזקן מן התורה היא משום שלא ישכח את התורה כהנ"ל מחודש א' א"כ ממילא עכצ"ל דפן תשכח וגו' בא להזהיר ע"ז דאלת"ה מנ"ל אזהרה ע"ז ועוד מפשטות הקרא ג"כ מוכח דפן יסורו מלבבך כל ימי חייך קאי על הענין דרישא דקרא וכיון דעכצ"ל דכל ימי חייך קאי על זקן שלא יפרוש מן התורה ממילא מוכח מזה דגם הרישא דקרא רק השמר ושמור נפשך מאד פן תשכח וגו' בא ג"כ להזהיר שלא לשכח את התורה וע"כ סובר רבינו כשיטתו ולא כהרמב"ן כיון דמקרא גופא למד את זה וא"כ ממילא י"ל כיון דעיקר ראי' לשיטתו היא מכל ימי חייך ע"כ כתב רבינו מתחלה הפורש מן התורה אפילו זקן כו' שנ' ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וגו' כדי שנדע דמכל ימי חייך ילפינן דזקן לא יפרוש מן התורה ומשם למד את שיטתו דהלאו זה בא להזהיר שלא לשכח את התורה ודלא כהרמב"ן ודו"ק:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 13:5:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 13:5:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/13:5:1)

**ובפ' (ב) שתי לחם אמרינן שעובר בשני לאוין כו'.** מרבינו נראה דפסק כרבינא דמנחות כהנ"ל מחודש ג' אבל לכאורה צריך להבין דמדוע לא פסק או כר"ל דאינו עובר אלא בחד לאו או כרנב"י דעובר בג' לאוין ואפשר משום דרבינא הוי מכריע ע"כ פסק כותיה אבל לכאורה זה גופא טעמא בעי דמדוע סובר ר"ל חד ורבינא תרי ורנב"י ג' לאוין ובמה פליגי, ואפשר דבזה פליגי ר"ל סובר דהשמר לך ושמור נפשך צריך לדרשה דר' ינאי דשבועות ל"ו ע"א דיליף מיניה שלא יקלל את עצמו עי"ש ובביאורי המרש"ל כאן, ופן תשכח ופן יסורו סובר ר"ל כיון דכתיבי אהדדי ובחד לשון ע"כ לא הוי אלא חד לאו בודאי כשלא היה יליף מהשמר לך את הדרשה דר' ינאי אז אע"ג דגם השמר לך ושמור נפשך כתיבי אהדדי אפ"ה הי' סובר דעובר בב' לאוין משום השמר ופן כיון דלא נאמרו בחד לשון אבל כיון דהשמר לך וגו' איצטריך לדרשה דר' ינאי והשני פן כתיבי אהדדי ובחד לשון ע"כ סובר ר"ל דאינו עובר אלא על חד לאו, וממילא מה מאד יש ליישב בזה בס"ד את הקושי' גדולה של היד מלאכי סי' קצ"ח שהקשה על ר"ל מגמ' דיומא פ"א ע"א דאיתא שם אמר ר"ל מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי משום דלא אפשר כו' מתקיף לה רב הושעי' נכתוב רחמנא השמר פן לא תעונה א"כ נפישי להו לאוי עי' רש"י שם והקשה היד מלאכי וז"ל והא קחזינן לר"ל גופא בההוא דמנחות דסבירא ליה דכשהשמר ופן סמיכי אהדדי ללאו אחד לחודא היא נחשב וא"כ שפיר הוי מצי למכתב אזהרה בעינוי ולימא השמר פן לא תעונה עי"ש אבל לפי מה שפירשנו בר"ל דמנחות ל"ק מידי משום דאי הוה כתיב השמר פן לא תעונה באמת גם לר"ל היה נחשב לתרי לאוין אע"ג דסמיכי אהדדי כיון דבשני לשונות הן כתיבין כמובן וא"כ ממילא שפיר י"ל אליבא דר"ל כמו שכתבנו, ורבינא י"ל דסובר דהא דר' ינאי דשבועות הנ"ל ילפינן מושמור נפשך או מהשמר לך גרידא וא"כ נשאר חד שמר ולענין השני פן סובר כר"ל דלא נחשב אלא חד לאו וע"כ סובר דעובר על שני לאוין הן אמת דהי' יכלינן למימר לרבינא דלא חשב גם השני שמור אלא חד לאו משום דסמיכן אהדדי ונאמרו בחד לשון וע"כ ליכא לרבינא אלא תרי לאוי חד השני שמור ואידך התרי פן אבל זה עדיף לי לומר דגם רבינא סובר כר' ינאי דשבועות כדי שלא יהא קשה על רבינו ההילכתא אהדדי דכאן פסק כרבינא ובמל"ת רי"ב פסק כר' ינאי דשבועות כמובן, ורנב"י י"ל דסובר דאפילו כשהם סמיכי אהדדי ונאמרו בחד לשון ג"כ נחשב לתרי לאוי וכיון דאיכא כאן תרי השמר ותרי פן שדי חד השמר לדרשה דר' ינאי ונשאר חד השמר ותרי פן וע"כ סובר דעובר על ג' לאוי ואל תשיבנו הלא רנב"י אמר במנחות שם וז"ל בשלשה לאוין שנ' השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח וגו' נראה לכאורה דשני שמור וחד פן חשיב לג' לאוין דזה באמת ל"ק מידי די"ל דמה דאמר הגמ' שם אח"כ יכול אפילו מחמת אונסו ת"ל ופן יסורו מלבבך במסירו מלבו הכתוב מדבר גם זה מדברי רנב"י הם וממילא שפיר י"ל דפן יסורו ג"כ חשב ללאו אלא אגב רצה לאשמעינן דאינו חייב אלא כשמסיר מלבו וא"כ שפיר י"ל דהג' לאוין הם התרי פן וחד שמור ואידך שמור איצטריך לדרשה דר' ינאי וע"כ לא אמר דעובר על ד' לאוין ומיושב שפיר בס"ד הקושי' של המרש"א בח"א במנחות שם שהניח בצ"ע דמדוע לא חשיב רנב"י ד' לאוין כמובן, וממילא לפי פשטינו בפלוגתתם באמת שפיר י"ל דרבינא הוי כמכריע וע"כ פסק רבינו כרבינא או י"ל משום דרבינא הוי בתרא והלכתא כבתרא ע"כ פסק כותיה ודו"ק: וגם מה מאד יש ליישב לפי הנ"ל את הר' בחיי ז"ל בפ' ואתחנן דכ' וז"ל ועוד דרשו במקום אחר כל השוכח דבר אחד מתלמודו עובר בב' לאוין כו' עכ"ל ולכאורה לפי מ"ש המרש"ל בביאורו כאן דמש"ה לא פסק רבינו דעובר בג' לאוין משום דמהשמר ושמור נפשך יליף שלא לקלל את עצמו כר' ינאי דשבועות הנ"ל א"כ קשה היכי פסק הרבינו בחיי דעובר על ג' לאוין הלא איצטריך השמר לך ושמור נפשך לדרשה דר' ינאי דהלכתא כותיה אבל לפי פשטינו בפלוגתתם לא קשה מידי כמובן והא דלא הביא הר' בחיי גם את הפן השני י"ל דסמך על מה שהביא בתחלת דבריו שם עי"ש ותבין אבל עדיין ק"ל על הר' בחיי דמדוע לא פסק כרבינא דהוי מכריע וגם הוא בתרא וכן קשה על היראים והסמ"ק הנ"ל מחודש א' דפסקו כר"ל וזה טעמא בעי וצ"ע:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 13:6:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 13:6:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/13:6:1)

**ת"ר (ג) אל ישמיע כו'.** לכאו' צריך להבין דמה שייכות יש לדבר זה במצוה זו אבל ראיתי בדד"ח שמיישב את זה שפיר וז"ל כתב זה המחבר במצוה זו לומר דכל השומע דברים בטלים או ששח שיחת חולין הוא סיבה לשישכח ממנו דבר אחד ממשנתו ויפרוש מן התורה שדברים כאלו יסובבו השכחה עכ"ל:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 13:6:2
[Brit Moshe, Negative Commandments 13:6:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/13:6:2)

ומ"ש רבינו וביומא פ"ק גרסינן אמר רבא השח שיחת חולין עובר בעשה דת"ר כו' פירש רב אחאי כו' ובירושלמי מפרש כו' לכאורה יש לדקדק דלמה הביא רבינו את השני פירושים של רב אחאי והירושלמי הלא הני שני פירושים קאי על הרישא דברייתא על ודברת בם ולא בתפלה ורבא לא הביא ראי' לדבריו [לפי גירסת רבינו דגרס דרבא הביא ראי' לדבריו מהברייתא] אלא מסיפא דברייתא מודברת בם ולא בדברים אחרים וכיון דבלאו זה אין לנו שום שייכות לרישא דברייתא א"כ למה הביא רבינו בלאו זה את השני פירושים הנ"ל מה נ"מ יש לנו כאן לידע את הפשט של הרישא דברייתא וגם ראיתי אח"כ בביאורו של מו"ה יוסף מקרעמניץ ז"ל שכ' וז"ל כך הפשט פירש רב אחאי כו' אי לאו ההיא דירושלמי ה"א דכך הפשט ודברת בם ולא בתפלה ר"ל התורה בקול רם ולא בתפלה בלחש ודברת בם ולא בדברים אחרים ר"ל בק"ש אין יכול להפסיק ומנ"ל דשיחת חולין אסור אבל השתא דמייתי הך דירושלמי דמפרש ודברת בם ולא בתפלה בענין זה ר"ל פירוש של רב אחאי ובירושלמי מפרשי פירושו הכל על דרישא ש"מ ודברת בם ולא בדברים אחרים אתי על שיחת חולין וקלות ראש עכ"ל נראה בפירוש שגם הביאור הרגיש מדקדוק הנ"ל אלא תירוצו מגומגם קצת וע"כ נ"ל בס"ד ליתן תבלין בדבריו דמד"כ דאי לאו דירושלמי ה"א כו' ר"ל בק"ש אין יכול להפסיק כו' כיוון בזה על מ"ש הרבינו יונה ז"ל ברכות פ"ב על הברייתא ודברת בם ולא בדברים אחרים וז"ל בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים כלומר אפילו בק"ש באלו יש לך רשות לדבר שהם מפני היראה ומפני הכבוד אבל בדברים אחרים אין לך להפסיק עכ"ל וגם בביאור י"ל דכוונתו דאי לא הוה הביא רבינו את הפי' של הירושלמי הוי יכלינן למימר הפשט בבריי' כמ"ש הר' יונה ואז היתה קשה על רבא דמנ"ל מהברייתא דשיחת חולין אסור לדבר ע"כ הביא גם הפשט של הירושלמי וא"כ ידעינן את מ"ש ה"ר יונה מהרישא דברייתא וע"כ למד שפיר רבא מסיפא דברייתא את למודו כן נ"ל בכוונת הביאור: אבל כשאני לעצמי נ"ל בס"ד הפשט ברבינו כך דבגמר' שלפנינו יומא י"ט ע"ב ליתא הגירסא כמ"ש רבינו אלא הכי איתא שם ת"ר ודברת בם ולא בתפלה ודברת בם בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים ר' אחא אומר ודברת בם עשה אותן קבע ואל תעשום עראי אמר רבא השח שיחת חולין עובר בעשה שנא' ודברת בם בם ולא בדברים אחרים ראב"י אמר עובר בלאו שנ' כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר עי' רש"י שם נמצא לפי גירסתינו לא קאי רבא על הברייתא כלל אלא רבא לנפשיה בלי שום ראי' מהברייתא סובר דעובר בעשה אבל מרבינו דכתב גרסינן אמר רבא כו' דת"ר כו' נראה דגרס בגמרא דרבא הביא ראי' לדבריו מהברייתא וגם מדכתב רבינו גרסינן נראה ג"כ דגם רבינו ידע מגירסא אחרת ומסתמא מהגירסא שלפנינו אלא שלא נראה לו ומשום דרצה ליתן טעם דמדוע לא נר' לו הגירסא שלפנינו ע"כ הביא את הפי' של רב אחאי והירושלמי:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 13:6:3
[Brit Moshe, Negative Commandments 13:6:3](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/13:6:3)

משום דהיתה קשה לו על הגירסא שלפנינו דהיכי יכול רבא לומר השח שיחת חולין עובר בעשה הא בסוכה כ"ח ע"א הביא הגמ' בין המדות טובות שהיה לר' אליעזר גם את זה ולא שחתי שיחת חולין דכוונתו שבבהמ"ד לא הי' שח עי"ש ותראה שכן היא ולרבא קשה מה רבותא דלא שח בבהמ"ד הלא בכל מקום אסור כיון דעובר בעשה ותו קשה על רבא מה הביא הגמרא שם אח"כ אמרו עליו על ריב"ז מימיו לא שח שיחת חולין הלא כל מי שיכול ללמוד תורה אסור לשוח שיחת חולין ועוד היכי יכול הגמ' להביא את זה בין המעלות של ריב"ז הלא אם הי' שח היה עובר בעשה, אעכ"מ מהברייתא דסוכה דהשח שיחת חולין אינו עובר בעשה וזה ל"ק על הברייתא דסוכה דמודברת בם מה דריש די"ל דסובר כהרישא דברייתא דיומא דודברת בם ולא בתפלה] וא"כ קשה מהברייתא דסוכה על רבא אעכצ"ל דהן אמת דהברייתא דסוכה ל"ס כרבא אבל הברייתא דיומא סובר' כוותיה וסובר רבא כברייתא דיומא, אבל ע"ז גופא עדיין קשה דמהיכא תיתי נאמר דברייתא דיומא פליג על הברייתא דסוכה והא דאיתא בברייתא דיומא ודברת בם בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים דילמא הפשט בברייתא כמ"ש הר"ח ז"ל שם ש"ס ווילנא וז"ל בם יש לך רשות לדבר ולפסוק מן התלמוד ולא בדברים אחרים [והר"ח גם ברבא מפרש כן וז"ל המפסיק בעת שקורא בתלמוד ושח שיחת חולין עובר בעשה שנ' ודברת בם בם יש לך להפסיק ולקרות ק"ש ולא בדברים אחרים עכ"ל ונ"ל די"ל דר"ח באמת מחמת שלא יהא קשה על רבא מברייתא דסוכה מפרש כן דלפי פשטו ל"ק מידי משום די"ל דברייתא דסוכה לא לענין הפסקה קאי כי זה באמת מצד הדין מותר אלא מצד מדת חסידות לא היה שח כל ימיו שיחה בטילה כמובן אבל אנן אזלינן השתא לפים שיטת רבינו דל"ס הפשט ברבא כמ"ש הר"ח אלא סובר דבכל עת כששח שיחה בטילה עובר בעשה וכן נראה בפירוש דסובר הסמ"ק הנ"ל מחודש א'] וכשנאמר הפשט בברייתא דיומא כמ"ש הר"ח אז תו קשה על רבא מברייתא דסוכה דבשלמא כשרבא בעצמו הי' מביא ראי' לדבריו מברייתא דיומא כמו שגרס רבינו אז הי' נראה בפירוש דרבא לא מפרש את הברייתא דיומא כמ"ש הר"ח וממילא אז שפיר הי' יכלינן למימר דל"ק מברייתא דסוכה על רבא משום די"ל דרבא סובר כברייתא דיומא אבל לפי גירסתינו דרבא בעצמו לא דיבר כלום מהברייתא אלא רבא לעצמו סובר דהשח שיחת חולין עובר בעשה א"כ קשה עליו מברייתא דסוכה וליכא למימר כמו שתירצנו כיון די"ל דהברייתא דיומא באמת סובר כמ"ש הר"ח וע"כ מחמת קושיא זו סובר רבינו דצריך לגרוס ביומא דרבא בעצמו הביא ראי' לדבריו מהברייתא' וכל זה י"ל לפי פשטם של רב אחאי והירושלמי ברישא דברייתא כיון דלפי פשטם באמת שפיר היה יכלינן למימר הפשט בסיפא דברייתא כמ"ש הר"ח ואז הי' קשה על רבא מברייתא דסוכה וע"כ גרס רבינו את גירסתו כהנ"ל אבל אי הוי אמרינן הפשט ברישא דברייתא בודברת בם ולא בתפלה כמ"ש התוס' ישנים שם וז"ל ועוד יש לפרש כדאמרינן בפ"ק דשבת חבירים שהיו עסוקים בתורה מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה עכ"ל וכן מפרש הריטב"א ז"ל ביומא שם דבשביל ק"ש מפסיקין מתורה ולא בשביל תפלה עי"ש ולפי פשט זה באמת תו ליכא למימר בסיפא דברייתא כמו שמפרש הר"ח דקאי לענין הפסקה כיון דהא דהפסקה מרישא דברייתא הוה ידעינן דאסור במכש"כ מתפלה וממילא לפי פשט זה אף אי הוה גרסינן בגמ' כהגירסא שלפנינו ג"כ לא הי' קשה על רבא מבריי' דסוכה כיון די"ל דרבא סובר כברייתא דיומא וממילא ליכא הוכחה לפי פשטם של התוס' ישנים והריטב"א לגירסות רבינו וע"כ הביא רבינו את פירושם של הר' אחאי והירושלמי להודיענו דלא סובר הפשט ברישא דברייתא כמו שפירשו הם אלא סובר כמו שמפרשו הירושלמי ור" אחאי וממילא יש לו שפיר הוכחה כגירסתו כמובן, אלא כל הנ"ל י"ל אי אמרינן דרבינו באמת סובר הפשט ברבא דהשח שיחת חולין עובר בעשה פירושו אפילו בכל עת לא כשמפסיק מלמודו דוקא כמו שמפרש הר"ח אבל אי נאמר דגם רבינו סובר כר"ח אז ממילא תו לא היה קשה על רבא מברייתא דסוכה כהנ"ל ואז היה נשאר על רבינו קושיתינו הנ"ל דמדוע הביא במצוה זו את פירושם של ר' אחאי וירושלמי אעכ"מ דרבינו ל"ס כר"ח וע"כ שפיר י"ל כהנ"ל ודו"ק:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 13:6:4
[Brit Moshe, Negative Commandments 13:6:4](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/13:6:4)

ובהנ"ל מה מאד יש ליישב בס"ד מה דק"ל על הרמב"ם דמדוע לא הביא את הא דרבא דהשח שיחה בטילה עובר בעשה דבהל' דעות פ"ב הל' ד' כתב אמרו על רב תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטילה כל ימיו עי' כ"מ שם נראה מזה דל"ס כרבא דא"כ מה רבותי' דרב הלא מצד הדין אסור ועובר בעשה אעכ"מ דל"ס כרבא וזה לכאורה טעמא בעי וגם על הרי"ף והרא"ש ז"ל לכאורה ק"ל דבפ"ב דברכות קודם המשנה חתן פטור מק"ש הביאו את הבריי' דיומא הנ"ל ודברת בם בם ולא בתפלה בם ולא בדברי' אחרים ודברת בם עשה אותם קבע והשמיטו את הא דרבא אלא על הרי"ף והרא"ש י"ל דסברו דנכלל הא דרבא בהברייתא שהביאו וכן נראה מרש"י על הרי"ף שם שכ' וז"ל ולא בדברים אחרים מכאן אמר רבא השח שיחת חולין עובר בעשה נראה בפי' דרש"י כיוון בזה לתרץ קושיתינו אבל על הרמב"ם עדיין קשה וגם על הדרכי משה ז"ל יו"ד סי' רמ"ו ק"ל שהביא בשם הגמיי' פ"ד דת"ת [בהגמיי' שלפנינו חסר זה] וז"ל אמרו רבותינו ז"ל אסור לדבר דברים בטילים כו' עכ"ל וכן רקם את זה ברמ"א שם סעיף כ"ה וק"ל על זה בתרתי חדא דאמאי כתב אסור אמאי ל"כ דעובר בעשה ועוד אמאי הביא את זה בשם הגמיי' הלא גמ' מפורשת ביומא בשם רבא, אבל בהנ"ל מיושב בס"ד שפיר די"ל דגם להרמב"ם הי' הגירסא בגמרא דיומא כמו שהיא לפנינו ולא כמו שגרס רבינו וכיון דמברייתא דסוכה נר' בפי' דלא כרבא ואת הברייתא דיומא ג"כ מפרש כר"ח הנ"ל וממילא גם ברייתא זו דלא כרבא ע"כ לא פסק כרבא וממילא גם על הד"מ י"ל דסובר כהרמב"ם דלא פסק כרבא וע"כ הביא בשם הגמיי' דאסור לדבר שיחת חולין אבל עשה באמת ליכא ודו"ק:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 13:7:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 13:7:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/13:7:1)

ובאופן ב' נ"ל בס"ד לומר דמש"ה הביא רבינו את הירושלמי והרב אחאי כיון דגם רבינו סובר כר"ח הנ"ל דרבא ל"ס דעובר בעשה אלא דוקא כשמפסיק מלמודו ושח שיחה בטילה ומשום דפירושו של ר"ח ל"ל אלא דוקא כשאמרינן הפשט ברישא דברייתא בודברת בם ולא בתפלה או כמ"ש הרב אחאי או כמ"ש הירושלמי דלהתוס' ישנים והריטב"א הנ"ל באמת ליכא למימר הפשט ברבא כמ"ש הר"ח כהנ"ל ע"כ הביא רבינו את השני פירושים הנ"ל לרמז לנו בזה דסובר כר"ח כמובן, אבל מפשטות לשון רבינו נראה דל"ס כר"ח וא"כ עכצ"ל בכוונת רבינו כתירוצינו הראשון הנ"ל וגם מהסמ"ק הנ"ל מחודש א' נראה בפי' דל"ס כר"ח והמג"א סי' קנ"ו פסק וז"ל השח שיחת חולין עובר בעשה פי' דבר גנאי וקלות ראש עכ"ל ונ"ל בס"ד דכוונתו ליישב בזה שלא יהא קשה על רבא דיומא קושיתינו הנ"ל מברייתא דסוכה דרש"י ז"ל ביומא ד"ה ולא בדברים אחרים כתב וז"ל שיחת הילדים וקלות ראש [ומהמג"א נראה דפירושו של שיחת הילדים שכ' רש"י היינו דבר גנאי] ובסוכה כתב רש"י בד"ה שיחת חולין וז"ל דברי הבאי ושחוק כו' עי"ש וא"כ י"ל דרבא סובר דדוקא על שיחת הילדים דהיינו דבר גנאי כמ"ש המג"א וקלות ראש על זה עובר בעשה אבל על דברי הבאי ושחוק אינו עובר בעשה וממילא ל"ק על רבא מבריי' דסוכה וזה ל"ק הא רבא ג"כ אמר השח שיחת חולין ובברייתא דסוכה איתא ג"כ שיחת חולין וא"כ ממנ"פ קשה על רבא אי אמרינן דפירושא דשיחת חולין דרבא כמ"ש רש"י בסוכה בודאי קשה ואפילו כשאמרינן דפירושו שיחת הילדים וקלות ראש ג"כ קשה עליו כיון דאז עכצ"ל דגם בסוכה הפשט כן כיון דגם בסוכה איתא שיחת חולין דעל זה י"ל דמלת שיחת חולין סובל שני פירושים ביומא י"ל דפירושו שיחת הילדים וקלות ראש ובסוכה י"ל דפירושו דברי הבאי ושחוק כמובן, ובזה נ"ל ליישב מה דק"ל על הרמ"א או"ח סי' ש"ז סעיף ט"ז שכ' ונראה לדקדק הא דאסור לקרות בשיחת חולין וספרי מלחמות היינו דוקא אם כתובים בלשון לעז אבל בלשון הקודש שרי עכ"ל ולכאורה קשה הלא הרמ"א בעצמו פסק ביו"ד סי' הנ"ל וז"ל ואסור לדבר בשיחת חולין וא"כ היכי פסק בסי' ש"ז דבלשון קודש מותי לקרות בשיחת חולין מ"ש קריאה מדיבור ואי"ל דגם הדיבור בלשון קודש מותר דמה לי כשמדבר שיחת חולין בלשון לעז או בלשון קודש [עי' תוס' ברכות י"ג ע"א ד"ה ובאמצע כו' ותראה שאין חילוק בין דיבור לעז לדיבור לה"ק] אבל בהנ"ל מיושב בס"ד שפיר די"ל דביו"ד כיוון הרמ"א על שיחת חולין כמ"ש רש"י ביומא על ולא בדברים אחרים דאת זה עכצ"ל דביומא סובר רש"י הפשט גם בשיחת חולין דקאמר רבא כמו בהדברי' אחרים דברייתא שם דאלת"ה היאך אמר רבא שנ' ודברת בם ולא בדברים אחרים היכי מייתי ראי' מדברים אחרים לשיחת חולין אע"כ צ"ל כמו שכתבנו וא"כ י"ל דגם ברמ"א יו"ד הפשט כן וע"כ אסור אבל בשיחת חולין שכ' הרמ"א סי' ש"ז באמת הפשט כמ"ש המחבר שם וז"ל מליצות ומשלים של שיחת חולין כו' כי על זה קאי הרמ"א שם ושיחת חולין של מליצות ומשלים אם הם כתובים בלה"ק באמת סובר הרמ"א דשרי לקרות כמובן:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 13:7:2
[Brit Moshe, Negative Commandments 13:7:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/13:7:2)

וגם מה מאד נ"ל בס"ד לפרש בהנ"ל את הר' יונה ז"ל דברכות הנ"ל דעל מ"ש הרי"ף שם ודברת בם עשה אותם קבע כתב וז"ל עשה אותם קבע שיהיו כל דבריך בזה וכן אמרו בירושלמי מכאן שהשח שיחת חולין עובר בעשה ושיחת חולין מיקרי כשמדבר בדברי הבאי אבל כשמדבר בעסקיו לצורך פרנסתו אע"פ שאינה שיחה של תורה מותר עכ"ל נראה מדבריו בין אם נאמר דהאי מכאן שהשח כו' הם דברי הירושלמי בין אם נאמר שהם דברי עצמו שמפרש כן את הא דרבא דיומא עכ"פ זה נראה בפי' מדבריו שסובר שמדברי ר' אחא שאמר ודברת בם עשה אותם קבע היא הלימוד של השח שיחת חולין עובר בעשה עי"ש היטב ותראה שכן היא ולכאו' ק"ל עליו דמדוע ל"כ שלומדין את זה מודברת בם ולא בדברים אחרים אבל כשתעיי' שפיר בדבריו אז תראה דלפי שיטתו הדין עמו דעל ודברת בם ולא בדברים אחרים שאיתא בברייתא מפרש הר' יונה כהנ"ל משמו מחודש ו' דקאי על ק"ש דבק"ש אסור לדבר רק מפני היראה והכבוד אבל לא בדברים אחרים וא"כ ממילא לפי"ז באמת ליכא למשמע מודברת בם ולא בדברים אחרים דינו של רבא וע"כ כתב הר' יונה דלמד את זה מר' אחא וזה נ"ל בס"ד פשט אמיתי, וא"כ ממילא מה מאד מיושב בזה בס"ד מה דק"ל עליו דהיכי יכול לפסוק דהשח שיחת חולין עובר בעשה כרבא הלא מברייתא דסוכה מוכח דלא כרבא ואי"ל דסובר כמו שכתבנו בכוונת המג"א לחלק בין שיחה לשיחה כיק שכ' ושיחת חולין מיקרי כשמדבר בדברי הבאי כמ"ש רש"י בסוכה וא"כ ממילא ליכא תו למימר אליביה את החילוק זה [ובלא"ה מדכתב אבל כשמדבר בעסקיו לצורך פרנסתו אע"פ שאינה שיחה של תורה מותר מזה ג"כ נראה בפי' דסובר דשיחה שאינה של תורה אם אינה מדבר לצורך עסקיו אסור וא"כ ממילא מוכח דסובר דכל שיחה שאינה של תורה הוי שיחת חולין אלא על זה י"ל דעל עשה באמת סובר דאינו עובר אלא דוקא על שיחה של הבאי אבל על שיחה שאינה של תורה וגם אינה הבאי אם היא לצורך פרנסתו מותר ואם היא שלא לצורך פרנסתו אז אסור אבל עשה ליכא וגם נ"ל דע"כ צ"ל הפשט כן דאלת"ה הי' קשה עליו דמתחלה כתב דשיחת חולין היא דברי הבאי ומסוף דבריו נר' דכשאינה שיחה של תורה הוי שיחת חולין אעכ"מ דצ"ל כמו שפירשנו וא"כ ל"ק עליו אלא מחמת שמפרש כרש"י דסוכה כמובן] וגם ליכא לתרץ דמשום דברייתא דיומא סובר' כרבא ע"כ פסק כרבא כיון דלפי פירושו בהבריי' ודברת בם ולא בדברים אחרים באמת לא מוכח מהבריי' דיומא כרבא ומהבריי' דסוכה בין מריב"ז ובפרט מר' אליעזר נראה בפי' דלא כרבא וא"כ היכי יכול לפסוק כרבא, וכדי לתרץ את זה ע"כ כתב דמוכח כרבא מהא דר' אחא דברייתא דיומא שם כהנ"ל וממילא ל"ק מהברייתא דסוכה על רבא כיון די"ל דרבא סובר כר' אחא וכיון דר' אחא ג"כ סובר כרבא ע"כ פסק שפיר כרבא כמובן, וגם י"ל דכיוון הר' יונה בזה גם ליישב מה שהקשינו דמדוע לא הביא הרי"ף את הא דרבא די"ל דכיון דהביא הרי"ף את הא דר' אחא א"כ ממילא נשמע מזה דסובר כרבא וממילא הרווחנו בזה דגם בהרא"ש י"ל כן כיון דגם הרא"ש הביא את הא דר' אחא ודו"ק:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 13:7:3
[Brit Moshe, Negative Commandments 13:7:3](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/13:7:3)

וא"כ יצא לנו מכל הנ"ל דכיון דרבינו והסמ"ק פסקו בפירוש כרבא וגם בהרי"ף והרא"ש י"ל דסברו כן והר' יונה ורש"י על הרי"ף כתבו בפי' כן כהנ"ל והמג"א פסק ג"כ כרבא בודאי שכן הלכה ע"כ מה מאד צריכים ליזהר בזה הלומדים תורתינו הקדושה לא מיבעיא שלא להפסיק באמצע הלימוד לשיחה בטילה דאז גם לר"ח הנ"ל מחודש ו' ג"כ עובר בעשה אלא אפי' לשיח סתם שיחה בטילה ג"כ צריך למנוע מזה כיון דלכל הני פוסקים הנ"ל אפילו בכה"ג עובר בעשה אבל העולם אינם נזהרים בזה ואפשר שסמכו על הרמב"ם שלא הביא את הא דרבא [עי' בספרי פני משה הל' דעות פ"ב הל' ד' מה שכתבנו על הרמב"ם זה] אבל מה נעשה בפתח הדין כששם פסקו כהני שיטות הנ"ל ע"כ טוב לעשות תשובה לשעבר ולהבא נקבל על עצמינו שלא נשיח שום שיחה בטילה כי היום קצר והמלאכה מרובה ובפרט מי שזיכו הקב"ה שיוכל לחדש חדושי דאוריי' לאמיתה של תורה בודאי צריך ליזהר מאד מאד על כל עת ורגע שלא ימנע התענוג ממקום ב"ה מלעשות מקדש מעט כמאמר חכז"ל מיום שחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה ונר' בכל אמצי כוחינו כל אחד ואחד לפי השגתו ללמוד וללמד לשמור ולעשות נחת רוח לקדב"ה ושכינתיה ושלא נפרוש ונסיר מהתוה"ק אפילו רגע כמימרא [בתנאי במקומות שמותר להרהר] דכשפורש ממנה תיכף השכחה מצוי ואז ח"ו עובר על לאו כשמסירה מלבו ומשכח אפילו דבר אחד כמ"ש רבינו ז"ל במצוה זו וגם השכחה של דבר אחד גורם גלות לבניו ומורידין אותו מגדולתו כמ"ש רבינו והדינא דחיי כתב ע"ז וז"ל לא ידענא היכי דייק מהכא דהשוכח דבר אחד מתלמודו גורם גלות לבניו דילמא עד דמשכח כל התורה כולה כדמשמע ותשכח תורת אלקיך ושמא מסברא משמע ליה דכל השוכח דבר אחד גורם גלות לבניו כיון דהשכחת אותו דבר מתחייב בנפשו עכ"ל והמרש"ל בביאורו כאן כתב וז"ל כל השוכח כו' מכאן נלמוד דדבר אחד שקול כנגד כל התורה כולה עכ"ל וא"כ ממילא ל"ק קושיות הדד"ח והמרש"א ח"א ביומא ל"ח ע"ב על מימרא דר"א כל המשכח דבר מתלמודו כו' כתב וז"ל בפרקי אבות שנינו כל השוכח דבר אחד ממשנתו ה"ז מתחייב בנפשו כו' וי"ל דהתם נקיט משנתו שהם דברים שקיבל מרבו כמו המשנה וענשו גדול להתחייב בנפשו והכא נקיט מתלמודו והיינו דברים שבאו לו מתוך פלפול התלמוד כהוויית דאביי ורבא וענשו גלות לבניו שלא יהיה להם שם בגלות דעת צילותא כיומא דאיסתנא דבעי שמעתתא עכ"ל והריטב"א ביומא שם ד"ה כל המשכח דבר מתלמודו כתב וז"ל פי' שגורם במזיד לשכוח דבר מתלמודו י"ל שכיוון הריטב"א ליישב את קושיות המרש"א הנ"ל דהדד"ח כתב על המתניתין דאבות אינו מתחייב עד שישב ויסירם מלבו כלומר שהוא מצד התרשלותו וביהול מעשיו וטרדות מחשבותיו ללא הועיל יסבב השכחה ואז להיותו סיבה אליה יתחייב בנפשו אפילו שאינו מתכוון שע"י כך יסורו מלבו דהא לא כתיב פן תסורם אלא פן יסורו ומאליהם משמע כמו שפי' בספר דרך חיים הובאו דבריו בת"יט עכ"ל וא"כ י"ל דהריטב"א ג"כ סובר כן דהמתניתין דאבות איירי כשאינו מתכוון אלא כמ"ש הדד"ח וע"כ מתחייב בנפשו אבל לבניו אינו גורם כלום אבל ר' אלעזר ביומא מיירי במזיד כמ"ש הריטב"א ע"כ גורם גלות לבניו והקב"ה יזכנו להיות ע"י למודינו ומעשינו הטובים מהמסייע לקבץ את בניו בב"א: