## Brit Moshe, Negative Commandments

###### Brit Moshe, Negative Commandments 145:1:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 145:1:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/145:1:1)

כלאי (א) הכרם הן כו', בברכות דף כ"ב ע"ב ובחולין דף קל"ו ע"ב איתא ר' יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכיון דר' נחמן בר יצחק קאמר שם דנהוג עלמא כר' יאשיה בכלאים ע"כ פסק רבינו ז"ל כן וכן פסקו כל הפוסקים ז"ל, ודע דבכלאי כרם יש שני לאוין חד שלא לזרוע כלאים בכרם שנ' בפ' תצא פכ"ב פ"ט לא תזרע כרמך כלאים [ולוקין גם משום שדך לא תזרע כלאים כמ"ש רבינו במל"ת ר"פ] וחד שלא לאכול וליהנות מכלאי הכרם דכתיב שם פן תקדש המלאה ודרשינן מזה בקידושין דף נ"ו ע"ב שאסור באכילה ובהנאה וכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא ל"ת כדאיתא בסוטה דף ה' וכ"כ רש"י ז"ל פסחים דף כ"ד ע"ב ד"ה כלאי הכרם וז"ל כתיב פן תקדש המלאה דמשמע לא תהנה ממנו אלא תשרפנו ופן לאו הוא עכ"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת קצ"ג וכיון דאזהרה על אכילת כלאי הכרם שייך בהלכות איסורי מאכלות ע"כ כתב רבינו את המל"ת זו כאן ואת אזהרה שלא לזרוע כלאים בכרם כתב רבינו לקמן במל"ת ר"פ בין המל"ת דכלאים. אבל לכאורה ק"ל על רבינו דהרמב"ם הל' מ"א פ"י הל"ו כתב וז"ל כלאי הכרם כיצד מין ממיני תבואה או מיני ירקות שנזרעו עם הגפן בין שזרע ישראל בין שזרע עכו"ם בין שעלו מעליהן בין שנטע הגפן בתוך הירק שניהם אסורין באכילה ובהנייה שנ' פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם כלומר פן תתרחק ותאסור שניהם והאוכל כזית מכלאי הכרם בין מן הירק בין מן הענבים לוקה מה"ת ושניהם מצטרפין זה עם זה עכ"ל אלמא דמיני ירקות עם גפן ג"כ כלאים בכרם דאורייתא הן ולוקין על אכילתן וכ"כ בהל' כלאים פ"ה הל"א לענין לאו דלא תזרע כרמך כלאים וז"ל הזורע שני מיני תבואה או שני מיני ירקות עם זרע הכרם ה"ז לוקה שתים אחת משום שדך לא תזרע כלאים ואחת משום לא תזרע כרמך כלאים עכ"ל וכ"פ הטור ז"ל יו"ד ריש סי' רצ"ו וא"כ ק"ל מדוע ל"כ רבינו לא במל"ת זו ולא במל"ת ר"פ דירקות עם חרצן הוי כלאים מה"ת:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 145:1:2
[Brit Moshe, Negative Commandments 145:1:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/145:1:2)

אבל נ"ל בס"ד ליישב דלכאורה קשה על הרמב"ם ממנחות דף ט"ו ע"ב דאיתא שם קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן הוא דאסירי פרש"י וז"ל קנבוס קנבא לוף מיני קטנית אסרה תורה בכרם אין זרעם כלה שיש להם שורש ל"א קנבו"ס ולוף אסרה תורה דכתיב כרמך כלאים זרעים הדומין לכרם ובהנך תולין אשכולות כעין ענבים עכ"ל וכיון דמוכח מגמ' זו דמה"ת לא אסור אלא קנבוס ולוף א"כ היכי פסק הרמב"ם דגם ירקות עם זרע הכרם הוי כלאים מה"ת, ואי"ל כיון דמגמ' זו מוכח דלא כר' יאשיה דלר' יאשיה תבואה עם חרצן ג"כ כלאים בכרם דאורייתא היא וגמ' זו סובר' דדוקא קנבוס ולוף וכיון דפסק הרמב"ם כר' יאשיה ע"כ לא פסק כהגמ' דמנחות דזה באמת אא"ל כיון דהרמב"ם בהל' כלאים פ"ה הל"ג פסק גם כהגמ' זו דמנחות וא"כ לכאורה סותר את לימודו אבל כבר מתרץ הכ"מ ז"ל שם את הרמב"ם מגמ' דמנחות יפה עי"ש [ומ"ש הכ"מ בסוף דבריו שם וז"ל ומכ"מ נראה שהתו' והר"ן חלקו על רבינו בירק עי' במנ"ח מצ' תקמ"ח מ"ש על זה ואז תבין דל"ק על הבאר הגולה יו"ד סי' רצ"ו אות ה' דהיאך כתב בשם הר"ן דסובר כהרמב"ם בירק כיון די"ל דסובר בדעת הר"ן כהמנ"ח] וא"כ י"ל כיון דבמל"ת ר"פ כתב רבינו וז"ל אומר במנחות קנבוס ולוף אסרה תורה ושאר זרעים אסורים מדרבנן פי' לא למעט חמשת המינין בא אלא כך הפי' קנבוס ולוף וכיוצא בהן כגון התבואה שנגמרה עם שאר גמר תבואות הכרם וגם יש להם אשכולות ושורשם מתקיים בימות החמה ובימות הגשמים בכרם כך פי' רבינו שלמה שם עכ"ל ומדכתב רבינו פי' לא למעט חמשת המינין בא כו' ולא דיבר מירקות כלום ע"כ מוכח דרבינו ג"כ חולק על הרמב"ם בירקות וע"כ השמיט שפיר גם במל"ת זו מהא דירקות עי' בכ"מ הנ"ל שפיר ותבין, וגם מהיראים סי' קנ"ד ומהסמ"ק סי' קס"ח ורט"ז ומהאור זרוע סי' רס"ג יש להוכיח דלא סברו כהרמב"ם בירקות מדלא דברו שם מירקות כלום והחינוך מצ' תקמ"ח כתב בפי' דירקות אינו אסור אלא מדרבנן ומה שהניח עליו המנ"ח בצ"ע דמדוע לא הביא עכ"פ את שיטת הרמב"ם י"ל כיון דרבינו וכל הפוסקים הנ"ל חלקו עליו ע"כ השמיט את שיטתו כלל וא"כ לפי"ז צריך להבין דהיאך פסק הש"ע סי' הנ"ל כהרמב"ם נגד כל הפוסקים הנ"ל וגם האלה המצות ומצות השם ומהר"ם שיק מצ' תקמ"ט כתבו כהרמב"ם וכן פסק החכמת אדם בספרו שער משפטי ארץ פ"ד אות א' ולא דברו מכל הפוסקים הנ"ל כלום ועל המר"ם שיק ק"ל ביותר דהיאך כתב בשם הכ"מ דהר"ן סובר כהרמב"ם וגם היאך כתב לתרץ את קושיית הטהרת הקודש משום דהתו' בודאי סובר כהרמב"ם הלא מהכ"מ הנ"ל מוכח להיפיך דהתו' והר"ן חלקו על הרמב"ם נהי דבהא דהר"ן חולק המנ"ח על הכ"מ אבל בשם הכ"מ היכי כתב המהר"ש כן ועוד הלא בהא דהתו' גם המנ"ח מודה להכ"מ וצ"ע, ועל הש"ע י"ל כיון דבכל הפוסקים הנ"ל חוץ מהחינוך ליתא בפירוש שחלקו על הרמב"ם אלא יש ללמוד כן מדשתקו ולא דברו מירקות כלום אבל גם י"ל דלא משום דבודאי חלקו על הרמב"ם שתקו אלא כיון דמסופקים היו בירקות ע"כ שתקו מזה וכיון די"ל דכל הפוסקים מסופקים היו בזה ע"כ לא הניח המחבר את מה שפסק הרמב"ם בפי' משום ספיקתם וע"כ סתם בש"ע כהרמב"ם ואם כנים דברי אלה אז יש ללמוד כלל חדש מזה דכשפוסק אחד כתב בפי' איזה דבר פסקינן כוותיה אפי' נגד הרבה פוסקים שמסופקים בזה:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 145:2:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 145:2:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/145:2:1)

שניהן (ב) אסורים באכילה ובהנאה כו', לכאורה ק"ל על רבינו קושיא גדולה דבפסחים דף כ"ד ע"ב אמר אביי הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהן אפי' שלא כדרך הנאתן מ"ט משום דלא כתיב בהו אכילה ומסוגיית הגמ' שם נראה דגם בבשר בחלב הדין כן וכפי שנראה מפשטות הגמ' שם ליכא שום חולק על אביי בזה דלוקין על אכילתן אפי' כשאכל שלא כדרך הנאתן [כ"כ המל"מ הל' יסוה"ת פ"ה הל"ח דדוקא על אכילה שלא כדרך הנאה לוקין ולא על הנאה שלא כדרך הנאה ואמת אתו לפום השיטות הנ"ל מל"ת ק"מ דאין לוקין על הנאה] וכן פסקו ז"ל הרי"ף והרא"ש שם והרמב"ם הל' יסוה"ת שם והל' מ"א פי"ד הל"י וגם בסה"מ מל"ת קצ"ג באזהרה דאכילת כלאי הכרם הביא את הא דאביי וכן הביאו כל השאר מוני מצות הנ"ל וגם לא ראיתי בשום פוסק דלא יפסוק כהא דאביי וא"כ ק"ל על רבינו מדוע לא כתב דלוקין אפי' שלא כדרך הנאה, הן אמת שגם הרמב"ם ל"כ את זה גבי דיני כלאים בהל' מ"א פ"י הל"ז ובהל' כלאים פ"ה הל"א אלא על הרמב"ם י"ל דסמך על מ"ש את זה בהל' יסוה"ת ובהל' מ"א פי"ד אבל רבינו דלא כתב מזה בשום מקום דגם במל"ת ק"מ גבי אזהרת בשר בחלב ג"כ ל"כ כלום מזה אף שגם בבב"ח הדין כן כהנ"ל וגם הנר מצוה בפסחים שם לא מציין על רבינו לא בגמ' ולא ברי"ף מהא דאביי כלום ובהציונות בהרמב"ם על רבינו שמציין בהל' יסוה"ת פ"ה הל"ח אות ה' וז"ל סמ"ג לאוין קמ"א וקמ"ה ובהלכות מ"א פי"ד הל"ז אות ד' מציין וז"ל סמ"ג לאוין קמ"א וכיון דלא מציין אלא כמו שכתבנו וזה נראה בעליל דלא יפה מציין כיון דבמל"ת קמ"א וקמ"ה באמת ליתא ברבינו מזה כלום וכיון דלא מציין על איזה מקיים אחר וגם הנר מצוה על הש"ס והרי"ף ג"כ לא מציין על רבינו מזה כלום ע"כ מוכח דהם ג"כ לא מצאו כלום מזה ברבינו וא"כ ק"ל על רבינו מדוע השמיט את הא דאביי ואי משום דלא פסק כאביי הלא ע"ז גופא קשה מדוע לא פסק כוותיה וגם על הנושאי כלים של רבינו ק"ל דהיאך לא דברו מזה:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 145:2:2
[Brit Moshe, Negative Commandments 145:2:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/145:2:2)

אבל נ"ל בס"ד לתרץ דמדוע לא פסק רבינו כאביי בהקדים מדק"ל עוד על רבינו שכ' ודרשינן בפ' כל הבשר פן תוקד אש וגם תניא נאמר כאן פן תקדש ונאמר להלן כל זר לא יאכל קדש מה להלן איסור אכילה והנאה אף כאן איסור אכילה והנאה כו' והאי וגם תניא שכ' רבינו ליתא בש"ס אלא ברייתא היא בספרי פ' תצא ושם ליתא כמו שכ' רבינו אלא הכי איתא שם וז"ל ומנין לכלאי הכרם שאסור בהנאה נאמר כאן קדש ונאמר להלן קודש מה להלן איסור הנאה אף כאן איסור הנאה עכ"ל [וגם היראים סי' הנ"ל בותניא שכ' נראה לי דג"כ על הספרי זה כיוון] וא"כ צ"ל ברבינו או שגורסתו הי' בספרי כמו שהביא או השינוי לשון שכ' הוסיף מעצמו לפרש בזה את הספרי, ועי' בביאור הרא"ש על הפסיקתא זוטרתא פ' תצא אות נ"ד שכ' וז"ל בספרי יליף ג"ש קדש קדש עי"ש וכוונתו כמו שהוא בחולין דף קט"ו שיליף קדש דהכא מלא יהי' קדש בבני ישראל מה להלן הנאה [בעילה הנאה הוא רש"י] אף כאן הנאה ונכון עכ"ל ולכאורה מדוע לא מפרש גם רבינו את הספרי כן וצ"ל דמשו"ה לא ניחא ליה פירושו כיון דבירושלמי כלאים פ"ח הלכה א' איתא הג"ש כמ"ש הביאור הרא"ם לפרש בהספרי ואי באמת הי' הפשט בהספרי כמ"ש הביאור מדוע לא קאמר הירושלמי את זה בשם הספרי אע"כ מוכח מהירושלמי דאין הפשט בהספרי כמ"ש הביאור וע"כ מפרש רבינו את הספרי כמו שמפרש כמוב?. וא"כ ק"ל על רבינו חדא מדוע הביא את הדרשה דפן תוקד אש מגמ' חולין הלא בקידושין דף נ"ו ע"ב עיקר המקור של הדרשא זו דעל מה דאיתא במתני' שם דכלאי כרם אסור בהנאה קאמר הגמ' מנ"ל אמר חזקי' אמר קרא פן תקדש תוקד אש ורב אשי אמר פן יהי' קדש אי מה קודש תופס את דמיו ויוצא לחולין אף כלאי הכרם תופס את דמיו ויוצא לחולין אלא מחוורתא כדחזקי' וא"כ אמאי לא הביא רבינו את הדרשה זו מגמ' קידושין, ועוד ק"ל אמאי לא סגיא ליה לרבינו ללמוד שכלאי הכרם אסור באכילה ובהנאה מהדרשה דפן תקדש פן תוקד אש כמו שסגיא להגמ' קידושין וחולין מדוע הוסיף רבינו והביא גם את הדרשה דספרי, ותו ק"ל דהמעיין חכמה דף קפ"ד ע"ב אות ל"ט כתב דהדרשה דספרי היא באמת הדרשה דרב אשי דקידושין הנ"ל ומחמת זה הרבה להשיב עי"ש שהאריך בדברים עתיקים וא"כ ממנ"פ ק"ל על רבינו אי סובר ג"כ כהמעיי"ח א"כ היכי הביא את הדרשה דספרי הלא בקידושין שם איתותב דרשה דרב אשי ואי ל"ס כהמעיי"ח אלא סובר דדרשה דרב אשי אינה דרשה דספרי דרב אשי מלשון תקדש עצמו דרש ולא מגז"ש דקדש קדש [ועל הג"ש דספרי סובר רבינו דבאמת ל"ק קושיית הגמ' קידושין שהקשה על רב אשי כיון די"ל דהספרי באמת סובר דיש ג"ש למחצה עי' מלא הרועים ח"ש כלל ג"ש אות ט' שהביא בשם ספר כריתות דאיכא מ"ד דיש ג"ש למחצה ותמה עליו דאיה האי מ"ד אבל לפי מה שכתבנו י"ל דספר כריתות על הספרי זה כיון כמובן] א"כ קשה אמאי לא הביא הגמ' קידושין את הדרשא דספרי:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 145:2:3
[Brit Moshe, Negative Commandments 145:2:3](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/145:2:3)

וכדי ליישב מרבינו את כל הנ"ל צריך להעתיק מ"ש התו' חולין דף קט"ו ע"א ד"ה פן תקדש וז"ל וא"ת והא איצטריך לאשמעינן דמצותו בשריפה הא כלאי זרעים אין מצותן בשריפה אבל בהנאה אסורי וי"ל דבלא"ה פריך שפיר אי נמי ליכתוב פן תשרף ומכתיב תקדש משמע דאתא לאסור הנאה כקדש עכ"ל ולכאורה צריך להבין תירוצו הב' של התו' דאי הוה כתיב פן תשרף היכי הוה ידעינן דאסור בהנאה וצ"ל בכוונת התו' כמ"ש התי"ט כלאים פ"ח מ"א דמצד הסברא הוה ידעינן דכיון דלשריפה קיימא היינו שלא יהנה ממנו וא"כ לפי"ז עכצ"ל דבתר דכ' התו' ומדכתיב תקדש משמע דאתא לאסור הנאה כקדש אין כוונתם דמצד הסברא כיון דקיימא לשריפה ידעינן איסור הנאה כמו שהי' סובר התו' מתחלה אלא כוונתם דידעינן איסור הנאה משום דהוי כקדש דאלת"ה אלא נאמר דגם בתר דכתב התו' ומדכתיב תקדש כו' ג"כ סובר דמצד הסברא ידעינן איסור הנאה אז עדיין נשאר' קושיית התו' כיון דעיקר הלימוד משריפה היא אע"כ מוכח דצ"ל בכוונת התו' כמו שכתבנו, וא"כ לכאורה קשה היכי כתב התו' דמתקדש ידעינן שאסור בהנאה הלא זה דרשא דרב אשי הוא דאיתותב בקידושין שם ועוד הלא בחולין שם קאמר הגמ' פן תוקד אש אעכצ"ל בכוונת התו' דעל הג"ש דספרי כיוון ומה דקאמר הגמ' פן תוקד אש הכוונה דטעון שריפה מחמת דרשה דספרי כן נ"ל בס"ד דצריך לפרש את התו', וא"כ מוכח מתירוצו הב' של התו' דסוגיא דגמ' חולין באמת היא הדרשה דספרי אבל מסיגי' דקידושין ניכא הוכחה כהדרשא דספרי וע"כ לא הביא רבינו מסוגי' דקידושין רק מסוגי' דחולין וגם ע"כ לא סגיא ליה לרבינו בהדרשא דפן תקדש כיון דהגמ' חולין ג"כ על הדרשא דספרי כיוון ומיושב בס"ד מעל רבינו ב' קושיות מהקושיו' הנ"ל כמובן. ועל הקושיא הג' הנ"ל נ"ל בס"ד דרבינו באמת ל"ס כהמעיי"ח אלא סובר דהדרשא דרב אשי לא הוי דרשא דספרי כמו שסובר גם הנר מצוה ספרדי סי' י' אות צ"ה ועל הקושיא דמדוע לא הביא הגמ' בקידושין את הדרשה דספרי נ"ל לתרץ עם המרש"א פסחים דף כ"ו ד"ה שאני היכל שכ' דלרבא דסובר דכשילפינן איסור אכילה מהיכא דכתיב אכילה הוי כאלו כתיב אכילה בגופיה באמת בבשר בחלב אינו אסור שלא כדרך הנאה וכן סובר במעלה כיון דילפינן חטא חטא מתרומה ע"ש שכ' בסוף דבריו וז"ל אבל לרבא דהכא איכא למימר דבכלאי כרם נמי אין לוקין שלא כדרך הנאה אע"ג דלא כתיב ביה אכילה אפשר דאיכא ביה שום דרשא וג"ש כאלו כתיב ביה נמי אכילה ודו"ק עכ"ל וא"כ מוכח מגמ' פסחים שם דרבא פליג על אביי וסובר דאין לוקין על כלאי כרם שלא כדרך הנאה, אלא כל זה י"ל כשבאמת אית ליה לרבא הלימוד של איסור אכילת כלאי כרם ממקום דכתיב ביה אכילה וא"כ עכצ"ל דרבא סובר כהספרי הנ"ל דיליף מג"ש דלא יאכל קדש כמ"ש רבינו ועל הלימוד זה כיוון המרש"א במ"ש אפשר דאיכא ביה שום דרשא וג"ש כו', נמצא לפי"ז יש נפ"מ לרבא מהיכא ילפינן איסור אכילת כלאי כרם אי מדרשא דספרי או מדרשא דחזקי' ורב אשי דאי ילפינן מדרשא דחזקיה ורב אשי אז גם לרבא לוקין אפי' שלא כדרך הנאה כיון דלא כתיב אכילה בדרשתם אבל אי ילפינן מדרשא דספרי אז אין לוקין כיון דכתיב בדרשתו לשון אכילה אבל לאביי דסובר דהיכא דלא כתיב אכילה בגופיה אפי' כשילפינן מהיכא דכתיב אכילה לוקין שלא כדרך הנאה באמת ליכא נפ"מ בין דרשה דספרי לדרשא דחזקי' ורב אשי וא"כ י"ל דסוגי' דגמ' קידושין אזלא אליבא דאביי דלוקין על כלאי כרם שלא כדרך הנאה וע"כ לא הביא הגמ' שם את הדרשא דספרי כדי שלא נטעה לומר כרבא אבל הסוגי' דגמ' חולין אזלא אליבא דרבא דאין לוקין על כלאי כרם שלא כדרך הנאה וע"כ הביא את הדרשא דספרי כמו שכתבנו לפי תירוץ הב' של התו' הנ"ל כמובן, וא"כ ממילא י"ל דרבינו באמת פסק כרבא דגם בכלאי כרם ובב"ח אין לוקין שלא כדרך הנאה וע"כ השמיט את הא דאביי ודו"ק: