## Brit Moshe, Negative Commandments

###### Brit Moshe, Negative Commandments 242:1:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 242:1:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/242:1:1)

**איש (א) כי ידור נדר כו'.** וכן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת קנ"ז היראים סי' שי"ד הסמ"ק סי' פ"א החינוך האה"מ מצ' ת"ז הזוה"ר מל"ת שי"ד אות קכ"ה הפוע"צ מל"ת רל"ח העי"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' ת"ח הדה"מ שער ג' פ"ה המעיי"ח דף קל"ט ע"ב אות קט"ז, והפרטי דינים שנ' רבינו רובם מהרמב"ם הל' נדרים ולהלכה עי' טוש"ע יו"ד סי' ר"ג. ומ"ש רבינו ז"ל לפיכך אם אמר פרי זה אסור עלי אפי' ענב אחד ואפי' פרי קטן ממנו ואכלו לוקה מה"ת כו' גם הרמב"ם בחיבורו שם פ"א הל"ה ובסה"מ סי' הנ"ל כתב דלוקה על לאו זה אבל החינוך סי' הנ"ל כתב דאינו לוקה לפי שאין בו מעשה דמה שאמרו ר'"ל דהנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם לוקה אע"פ שאין בו מעשה זהו הנשבע אבל משום לאו דלא יחל אינו לוקה וכ"כ העיר מקלט סי' הנ"ל ועי' במל"מ בהגהותיו על החינוך שם מה שהניחו בתימא אבל הנר מצוה סי' י' אות קל"ז מתרצו עי"ש ותראה שתירוצו דוחק מאד כיון דמלשון החינוך מוכח דסובר דאין לוקין כלל על לאו דלא יחל וגם הראי' שהביא הנ"מ ממ"ש החינוך מצ' שע"ב שע"ו אינה ראי' כיון דשם דיבר החינוך מנזיר ולא מנדר עי"ש ותראה שכן היא, אבל איני יודע דמדוע לא נאמר דהחינוך כיוון למ"ש במצוה שמ"ד דכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אע"פ שעשה בו מעשה לאו שאב"מ נקרא ואין לוקין עליו וכיון דגם בנדר משכחת שיהא עובר מבלי מעשה כגון כשנדר שיאכל ולא אכל ע"כ סובר דגם כשנדר שלא יאכל ואכל ג"כ לאו שאב"מ נקרא ואין לוקין עליו וא"כ מה הקשה עליו המל"מ אבל לפמ"ש השעה"מ הל' חו"מ פ"א הל"ג בכוונת החינוך בהאי כללא דמצוה שמ"ד באמת ליכא למימר כמו שכתבנו כיון דגם גבי נדר כשנדר שלא יאכל ג"כ עכשיו לא משכחת שיהא עובר על לאו דלא יחל אלא דוקא במעשה וא"כ אינו דומה למ"ש החינוך במצוה שמ"ד וע"כ הקשה עליו המל"מ שפיר וא"כ צ"ל דהמל"מ ג"כ סובר בכוונת החינוך כהשעה"מ עי' בשעה"מ היטב ותבין וע"כ הניחו גם המנ"ח מצ' ת"ז שפיר בתימא אבל עי' במהר"ם שיק סי' הנ"ל שמיישבו היטב:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 242:2:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 242:2:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/242:2:1)

ומ"ש רבינו בסוף המל"ת זו תניא ר' נתן אומר כל הנודר כאלו בנה במה כו' כן איתא בנדרים דף כ"ב ע"א ורש"י והר"ן ז"ל פליגי בפירושא דבנה במה רש"י מפרש כאלו בנה במה לע"ז והר"ן מפרש כאלו בנה במה בשעת איסור הבמות וכ"כ הרא"ש ז"ל שם והב"י ז"ל יו"ד סי' ר"ג כתב דמירושלמי נדרים פרק ט' הלכה א' מוכח כרש"י דמדהקשה הירושלמי עלה דהא דר' נתן ע"ז בסקילה והנודר בל"ת ואת אמרת כן לית לך אלא כדאמר ר' ינאי כל השומע ליצרו כאלו עובד ע"ז אבל הר"ן הביא ג"כ ראי' לפירושו מירושלמי אחר עי"ש ורבינו ז"ל לא כתב שום פירוש על הא דר' נתן אלא הביא את דבריו כצורתן אבל מדהביא רבינו אח"כ את הירושלמי לא דייך מה שאסרה עליך תורה כו' שהביא הר"ן מירושלמי זה ראי' לפירושו ע"כ מוכח דרבינו ג"כ סובר כהר"ן. אבל לכאורה צריך להבין מה נפ"מ בין פירושם אי דומה לע"ז או לבונה במה בשעת איסור הבמות ונ"ל בס"ד דבסנהדרין דף צ"ד ע"א איתא א"ר אבהו א"ר יוחנן בכל אם יאמר לך עבור על ד"ת שמע לו חוץ מע"ז כו' וכ"פ הרמב"ם הל' יסוה"ת פ"ט הל"ג וז"ל בכל אם יאמר לך הנביא עבור על ד"ת כאליהו בהר הכרמל שמע לו חוץ מע"ז וא"כ י"ל דאם יאמר הנביא שידור לרש"י דכל הנודר כאלו בנה במה לע"ז אין שומעין לו אבל להר"ן דהוי כאלו בנה במה בשעת איסור הבמות שומעין לו כמו לאליהו בהר הכרמל, אבל אחר עיון קצת ראיתי דזה ליתא כיון דמהירושלמי הס"ל נראה דמשו"ה הוי כל הנודר כאלו בונה במה לע"ז דכל השומע ליצרו כאלו עובד ע"ז וא"כ י"ל דהיכא דנביא אומר לו שידור ולא מחמת ששומע ליצרו הוא נודר אז באמת לא הוי כעובד ע"ז וצריך לשמוע אליו אפי' לפרש"י ועוד אפי' נאמר דרש"י סובר דהגמ' דילן סובר כהה"א של הירושלמי הנ"ל דמחמת נדר עצמו הוי כעובד ע"ז ועל קושיית הירושלמי הנ"ל דעובד ע"ז בסקילה נאמר דסובר הגמ' דילן דר' נתן לא לגמרי גם לעונש של עובד ע"ז מדמה אלא סובר דהוי כאבוזרי דע"ז וכמו שמדמה הגמ' הרבה דברים כן לעובד ע"ז כל הכועס כאלו עובד ע"ז וכדומה וגם קצת ראי' יש דרש"י סובר כן מדלא דיבר רש"י מהא דר' ינאי דירושלמי הנ"ל כלים וא"כ ממילא שפיר י"ל את הנפ"מ הנ"ל, אבל כל זה אינו נח לי דאפי' כשנאמר כן עדיין לא הי' נפ"מ אלא בדבר שאינו נוהג בזמה"ז וא"כ הי' קשה על הב"י דאמאי האריך והביא את פירושם וגם מדהביא את פירושם של הרא"ש והר"ן באחרונה נראה דסתם כוותייהו וכן באמת קבע להלכה בש"ע שם הלא לדינא ליכא שום נפ"מ ביניהם וא"כ אמאי סתם בש"ע כפירושם של הרא"ש והר"ן דוקא אמאי ל"כ סתם כאלו בנה במה וגם על הטור שם קשה כיון דג"כ האריך וכתב כהרא"ש והר"ן הלא אין דרכם להביא אלא מה שנפ"מ לדינא אעכצ"ל דגם לדינא לבזהמ"ז סוברים דיש איזה נפ"מ ביניהם וא"כ צריך לחפש אחריה:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 242:3:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 242:3:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/242:3:1)

וע"כ נ"ל בס"ד דהתו' ריש חולין ד"ה אבל הקשה ללישנא בתרא דנדרים דף י' ע"א דר' יהודא לא אמר טוב מזה ומזה אלא בנודב אבל בנודר סובר כר"מ דטוב שאינו נודר כל עיקר א"כ האך נדר יעקב אע"ה כדכתיב וידר יעקב נדר ותירץ דבשעת צרה שרי כדאיתא בבראשית רבה פרשה ע' סי' א' וידור יעקב נדר לאמר לאמר לדורות שיהא נודרים בעת צרה וכן איתא בפסיקתא זוטרתא פ' ויצא עי"ש, אלא כל זה י"ל לפירושם של הרא"ש והר"ן דכל הנודר כאלו בנה במה בשעת איסור הבמות ע"כ בעת צרה שרי כיון דבעת צרה יש לדמות לעת שלא הי' מקדש והי' שרי הבמות וא"כ הוי כבונה במה בשעת היתר הבמות אבל לרש"י דכל הנודר כאלו בנה במה לע"ז באמת אפי' בעת צרה אסור וא"כ יש נפ"מ גדולה לדינא לבזמה"ז ביניהם וע"כ האריך הב"י והביא את פירושם וסתם כהרא"ש והר"ן כיון דהביא בסוף סי' שם את תירוצו של התו' חולין הנ"ל וקבע להלכה בש"ע שם כבראשית רבה דבעת צרה שרי לנדור, וא"כ לפי"ז כיון דרבינו ג"כ פסק כהבראשית רבה ע"כ מוכח גם מזה דג"כ סובר כפירושם של הרא"ש והר"ן וע"כ לא כתב שום פי' דסמך על מה שהביא את הב"ר דממילא ידעינן מזה דסובר כפירושם של הרא"ש והר"ן כמובן. ואי קשיא א"כ נשאר לפרש"י קושיית התו' דריש חולין הנ"ל ע"ז י"ל דרש"י סובר כהח' הרמב"ן ז"ל דריש חולין שם וכמו שנראה מהריטב"א ז"ל שם דסובר בכוונת תירוצו של הרמב"ן על קושיית התו' מהא דוידר יעקב נדר דדוקא קדשי מזבח שהן שלא לצורך דומיא דערכין שהן רשות גמור אסור לנדור אבל עולות ושלמים לשום צד כפרה מותר ומ"ש הריטב"א בשמו דלצדקה או להפריש עישור לעניים ג"כ מותר לנדור את זה כתב הרמב"ן בפי' בתירוצו שם עי"ש, נמצא לפי תירוצו של הרמב"ן ל"צ לומר כהב"ר כיון דיעקב אבינו לא אמר אלא כל אשר תתן לי עשר עשרנו לך וזה באמת סובר הרמב"ן דלכ"ע שרי, אבל לכאורה צריך להבין דמה דחק את הריטב"א לומר בהבנת הרמב"ן דגם עולות ושלמים לשום צד כפייה סובר דשרי לנדור הלא אפי' אי הוה אמרינן דסובר דכל קרבנות אסור לנדור ג"כ לא הי' קשה קושיית התו' כיון דהרמב"ן כתב בפי' דצדקה לעניים שרי לנדור א"כ ממילא תו ל"ק מיעקב אבינו כיון דיעקב אבינו לא אמר אלא עשר עשרנו לך וזה באמת שרי כיון דהוי צדקה לעניים ועוד ק"ל על הרמב"ן גופא דמדוע לא רצה לתרץ כתירוצו של התו' דבשעת צרה שרי לנדור, וע"כ נ"ל בס"ד דלהרמב"ן הי' קשה על תירוצו של התו' מפרקי דר"א פרק ל"ה דאיתא שם וז"ל ונפל יעקב על פניו ארצה לפני אבן השתיה והי' מתפלל לפני הקב"ה ואומר רבון כל העולמים אם תשיבני למקום הזה בשלום אזבחה לפניך זבחי תודות ועולות שנ' וידר יעקב נדר לאמר עכ"ל נראה דפרקי דר"א לא סובר כבראשית רבה אלא סובר דזבחי תודות ועולות שרי לנדור אפי' שלא בעת צרה וא"כ עדיין קשה לשיטת הפרקי דר"א קושיית ההו' על ר"מ ור"י ע"כ כתב הרמב"ן את תירוצו וכמ"ש הריטב"א בשמו דדוקא קרבנות של רשות גמור דומיא דערכין סברו ר"מ ור' יהודא דאסור לנדור אבל עולות ושלמים שיש בהם צד כפרה שרי אלא בזה לחודא לא סגי ליה להרמב"ן כיון דעדיין הי' קשה היכי נדר יעקב אבינו צדקות כדכתיב עשר אעשרנו לך ע"כ כתב הרמב"ן שגם צדקה לעניים שרי לנדור כמובן, יוצא לנו מהנ"ל דהרמב"ן לא סובר כתירוצו של התו' דדוקא בעת צרה שרי לנדור אלא סובר דצדקה לעניים ועולות ושלמים שיש בהן צד כפרה בכל עת שרי לנדור והגמ' נדרים לא אוסר אלא דוקא קרבנות של רשות גמור כמ"ש הריטב"א בשמו וא"כ י"ל דרש"י ג"כ סובר כתירוצו של הרמב"ן, אבל אליבא דרבינו ליכא למימר דג"כ סובר כפירושו של רש"י וכתירוצו של הרמב"ן כיון דרבינו הביא בפי' את הבראשית רבה אעכצ"ל אליבא דרבינו כהנ"ל דסובר כפירושם של הרא"ש והר"ן ודו"ק:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 242:4:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 242:4:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/242:4:1)

ומה מאד יש ליישב בס"ד בהנ"ל מדק"ל על הרמב"ם הל' נדרים פי"ג הלכ"ה דפסק כר' נתן דכל הנודר כאלו בנה במה וא"כ עכצ"ל דפסק כלישנא בתרא דנדרים דף י' דבנודר גם ר' יהודא סובר כר"מ דליכא למימר דסובר כלישנא קמא דבנדבה גם ר"מ סובר דשרי כיון דאז צ"ל דלר"י אפי' נודר ומשלם טוב וא"כ הי' צ"ל דפסק כר"מ כיון דבפ"א הלכה כ"ו שם כתב וז"ל אמר כנדרי כשרים לא נתחייב בכלום שאין הכשרים נודרים בדרך איסור וכעס וללישנא קמא לא אמרינן כן אלא אליבא דר"מ עי"ש וא"כ הי' קשה היכי שביק את ר' יהודא ופסק כר"מ הלא קיי"ל בעירובין דף מ"ו ע"ב דר"מ ור' יהודא הלכה כר"י ואי"ל כיון דללישנא קמא גם מתני' דנדרים דף ט' ע"א כנדרי רשעים כו' מוכח כר"מ וגם ר' נתן סובר כר"מ מדאמר כל הנודר כאלו בנה במה ע"כ פסק כר"מ דא"כ הי' קשה על הריטב"א ריש חולין ועל הב"י יו"ד סי' ר"ג דהיאך פסקו כלישנא בתרא דגמ' נדרים ולא כהרמב"ם אעכצ"ל דהם סברו דהרמב"ם ג"כ פסק כלישנא בתרא וא"כ נשאר לכאורה על הרמב"ם קושיית התו' דריש חולין הנ"ל מהא דוידר יעקב נדר אעכצ"ל גם אליבא דהרמב"ם כתירוצו של התו' וכהדרשה דבראשית רבה דבשעת צרה שרי לנדור וא"כ ק"ל אמאי לא הביא הרמב"ם את זה, אבל בהנ"ל מיושב בס"ד שפיר די"ל דהרמב"ם סובר כפירושו של רש"י הנ"ל דכל הנודר כאלו בנה במה לע"ז וא"כ עכצ"ל גם אליבא דהרמב"ם דל"ס כהבראשית רבה אלא סובר כתירוצו של הרמב"ן וע"כ השמיט שפיר את הא דב"ר וזה ל"ק דכיון דסובר כהרמב"ן א"כ אמאי לא כתב דלצדקה או להפריש עישור לעניים או לנדור עולות ושלמים שרי די"ל דהרמב"ם סובר דנדר לצדקה או לנדור עולות ושלמים לשום צד כפרה הוי ג"כ דרך עבודה לשם וא"כ ממילא נכלל זה במה דכתב בסוף הל' נדרים וז"ל וכיוצא בנדרים אלו כולן דרך עבודה לשם הם ובנדרים אלו וכיוצא בהן אמרו חכמים נדרים סייג לפרישות ודו"ק. וכל זה י"ל אליבא דהרמב"ם אבל על הטור יו"ד סי' ר"ג ק"ל כיון דלפי מד"כ הב"י גם הטור פסק כלישנא בתרא דנדרים הנ"ל א"כ גם על הטור נשאר, קושיית התו' דריש חולין ואליבא דהטור ע"כ ליכא למימר אלא כתירוצו של התו' וכהבראשית רבה כיון דליכא למימר גם אליבא דהטור כמו שתירצנו אליבא דהרמב"ם כיון דהטור מפרש את הא דר' נתן כהרא"ש והר"ן כאלו בנה במה בשעת איסור הבמות ועוד הלא הטור פסק בפי' שם דגם לצדקה לא ידור וזה דלא כהרמב"ן וכיון דעכצ"ל אליבא דהטור כתירוצו של התו' וכהב"ר א"כ קשה אמאי לא הביא את זה דבעת צרה שרי לנדור וצ"ע: