## Brit Moshe, Negative Commandments

###### Brit Moshe, Negative Commandments 69:1:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 69:1:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/69:1:1)

**כל (א) האוכל ושותה ביה"כ כו'.** גם כאן צ"ט מדוע דיבר רבינו ז"ל מהעשה ומדוע לא התחיל במלת שלא כמ"ש ברמזיו שלא לאכול ולשתות בי"כ כו' וכן התחילו השאר מוני המצות ז"ל הסמ"ק סי' רכ"א החינוך ואה"מ מצ' שט"ז העי"מ מצ' שי"ג הדה"מ שער ד' פי"ד המצה"ש ומהר"ש מצ' שט"ו והרמב"ם בסה"מ מל"ת קצ"ו ג"כ התחיל במלת הזהירנו כדרכו בהשאר מל"ת וא"כ מדוע שינה רבינו אלא ע"ז י"ל כיון דמשונה מל"ת זו מהשאר מל"ת דבשאר מל"ת נאמרו אזהרתם בפי' וכאן ילפינן אזהרה שלה בק"ו או בגז"ש כמ"ש לקמן בס"ד ע"כ שינה התחלת מל"ת זו כהנ"ל במל"ת ס"ג וס"ד עי"ש ותבין אבל מה שהביא גם את העשה זה באמת טעמ' בעי וצ"ע:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 69:2:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 69:2:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/69:2:1)

מאחר (ב) שענש הכתוב כרת כו', נראה מפשטות לשון רבינו דמזה גופא למדנו שמוזהרים בו מאחר שיש בו כרת או מיתה וכ"כ ברמזיו כאן ולעיל במל"ת ט"ז וברמזיו שם כתב א"ז ביותר ביאור ותמצית דבריו שדבר שחייב כרת או מיתת ב"ד ל"צ שום לימוד ממקום אחר לאזהרה וא"כ ק"ל מ"ק ר"ל ביומ' פ"א ע"א מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי כו' וגם שאר אמוראים שם מפלפלו בזה הלא לפמ"ש רבינו באמת ל"צ למיכתב אזהר' בעינוי כיון דממילא ידעינן מאחר שיש בו כרת ותו ק"ל למה כתב רחמנ' גבי מלאכה אזהרה כהנ"ל מל"ת ס"ח הלא גם במלאכ' כתיבה עונש כרת וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי וגו' אלא ע"ז י"ל דלעבור בלאוין הרב' כתב רחמנ' אזהר' גבי מלאכ' כהנ"ל מל"ת ס"ח מחודש ב' בשם רש"י דאי משום עונש כרת לא הו' ידעינן אלא חד אזהר' או י"ל כיון דבעונש מלאכה כתיב בעצם היום הזה ולא הוה ידעינן אזהר' על מלאכת הלילה כהנ"ל מל"ת ס"ח מחו' ב' בשם רש"י והמזרחי בפי' הב' ע"כ כתב רחמנ' אזהר' למלאכת לילה [וזה ל"ק הא גם בעונש עינוי כתיב בעצם היום הזה וא"כ היכי ידעינן אזהרה לעינוי דלילה דע"ז י"ל כיון דגליא רחמנ' במלאכ' דפירוש' דבעצם היום הזה בין ביום בין בליל' ע"כ ?שם ממילא ידעינן דגם בעצם היום הזה דעינוי פירושו כן] אבל הקושי' הא' הנ"ל עדיין קשה, ועוד ק"ל ה"כ רבינו דל"צ שום לימוד על אזהרה עינוי הלא מהגמ' הנ"ל מוכח דמגז"ש דעצם עצם או מגז"ש דעינוי עינוי ילפינן אזהר' לעינוי וכ"מ מהספרא דצריך איזה לימוד על אזהר' דעינוי מובא בסה"מ מל"ת קצ"ו וכ"כ ז"ל היראים סי' קי"ט והסמ"ק סי' רכ"א דיש גז"ש על אזהרה דעינוי והרמב"ם הל' שביתת עשור פ"א הל"ד גכ"כ כרבינו וא"כ גם על הרמב"ם קשה הן אמת שהלח"מ שם כתב שהרמב"ם ג"כ על הגז"ש כיוון אלא שקיצר בלשונו ולא חש לבאר ועי' ברדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' כ"ד ותראה דצ"ל שג"כ כיוון למ"ש הלח"מ וא"כ גם על רבינו י"ל כן אבל באמת זה דוחק אצלי דהיאך נא' שבשביל שלא רצו להאריך כתבו בלשון דאיכא למיטעי:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 69:2:2
[Brit Moshe, Negative Commandments 69:2:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/69:2:2)

וע"כ נ"ל בס"ד בכוונתם כך דהמרש"ל ז"ל בביאורו במל"ת ט"ז עמ"ש רבינו שם וזה הכלל כל שענש עליו הכתוב כרת מב"ד ה"ז מל"ת כו' כתב וז"ל פי' אע"פ שאלקים לא תקלל איצטריך שלא יקלל הדיין כדלקמן מל"ת רנ"ו מ"מ יש לנו דין אזהרה כאן הואיל ויש כאן עונש מב"ד וכן איתא בגמ' בפ' אלו הן הלוקין אבימי מהגרוניא משמיה דרבא אמר חייבי כריתות א"צ אזהרה שהרי פסח ומילה ענוש כרת אע"פ שלא הזהיר א"כ ממילא הוי כרת כמו אזהר' ולסמך ל"ת מילתא בעלמא לוקחין אזהרה ממקום אחר והכל כדי למנותן בלאוין ולמלאות שס"ה לאוין אבל אי לא היינו יכולין למצוא לו לאו אפי' בגילוי מילתא לא הי' נמנה כמו פסח ומילה ודו"ק עכ"ל וכאן כתב המרש"ל וז"ל וכל מקום שיש כרת או מיתה יש ג"כ אזהרה וכ"כ בסימנים ומ"מ קשה סוף סוף גילוי מילתא בעינן כדפי' לעיל ונ"ל דגילוי הוא דילפינן עינוי ממלאכה כדלקמן א"נ דילפינן בק"ו מאכילת חזיר ונבילה שאין בה כרת אפ"ה בלאו ואף שאין מזהירין מה"ד כדלעיל עכ"ל ונ"ל דהמרש"ל כיוון במ"ש כדלעיל על מ"ש במל"ת ט"ז שהעתקנו ובמל"ת ט"ז נ"ל דכיוון עמ"ש המל"מ ז"ל הל' מאכלות אסורות פ"ב דהיכא דמפורש העונש מזהירין מה"ד, אבל לכאורה ק"ל דהיכי כתב דמק"ו מחזיר ונבילה ילפינן אזהרה לעינוי הלא מגמ' יומא הנ"ל מוכח דמגז"ש ילפינן לא מק"ו ונ"ל בס"ד דהמרש"ל כתב א"ז אליבא דר"ל דלא דיבר מהגז"ש שם כלום וצ"ל דלא קיבלה מרבו וכ"כ הנר מצוה סי' ח' אות י"א וא"כ קש' מנ"ל לר"ל הגילוי מילתא על אזהרת עינוי עכ"כ המרש"ל דבק"ו יליף וע"כ ל"ק ר"ל מפני מה ליכא אזהרה בעינוי אלא מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי כוונתו דבאמת איכא אזהרה דילפינן בק"ו מחזיר ונבילה אלא מפני מה לא נאמרה בתורה בפי' וא"כ י"ל דרבי' והרמב"ם סברו כר"ל דבק"ו ילפינן אזהרה לעינוי וכדי שלא יהא קשה הלא אין מזהירין מה"ד עכ"כ מאחר שענש הכתוב כרת למי שלא התענה כו' כוונתם דמאחר שהעונש מפורש מזהירין מה"ד כמ"ש המל"מ ודו"ק:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 69:3:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 69:3:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/69:3:1)

אמרינן (ג) בביצה הני נשי דידן כו' כתב המרש"ל ע"ז וז"ל הני נשי פי' אנשים כך קבלתי אבל במיימוני כתב בהדיא נשים עכ"ל ונ"ל בס"ד להביא ראי' לקבלתו דבשבת קמ"ח ע"ב ובביצה ל' ע"א איתא הא הני נשי כו' אלא הנח להם לישראל כו' ה"מ בדרבנן אבל בדאורייתא לא ולא היא ל"ש בדאורייתא ול"ש בדרבנן לא אמרינן להו ולא מידי דהא תוספ' יה"כ דאורייתא הוא ואכלי ושתו עד שחשיכה ולא אמרינן להו ולא מידי ולהרהמ"ג הל' שביתת עשור פ"א הל"ז הגירסא בגמ' וקא חזינן לנשי דאכלי ושתו עד שחשכה וכן איתא בב"י או"ח סי' תר"ח ואי נאמר דנשי פירושו נשים היכי הביא הגמ' ראי' מתוספת יוה"כ דגם בדאורייתא אמרינן הנח להם לישראל כו' הלא תוספת יה"כ לא הוי אלא עשה כמ"ש רבינו לקמן במל"ת זו ובמ"ע שהז"ג באמת נשים פטורות מה"ת אלא מדרבנן חייבין אעכ"מ דמלת נשי פירושו אנשים, וא"כ לכאורה ק"ל על המרש"ל דמדוע כתב דכך קבל הלא מגמ' גופא מוכח כן אבל אח"כ ראיתי דל"ק מידי דלכאורה גם על הרמב"ם שם שכ' בפי' את הדין זה על נשים ג"כ קשה קושיתינו אעכצ"ל דהרמב"ם סובר דבתוספת יה"כ באמת נשים חייבות מה"ת אע"ג דהוי מ"ע שהז"ג וכמ"ש הגמ' סוכה דף כ"ח דמריבוי' דהאזרח ילפינן לחייב את הנשים בתוספת עינוי דיוה"כ עי"ש ברש"י ד"ה הואיל וא"כ כתב גם המרש"ל שפיר כך קבלתי כמובן, ובביאור ממו"ה יוסף מקרעמניץ ז"ל ראיתי שכ' עמ"ש רבינו הני נשי כו' הנח כו' וז"ל וא"ת א"כ כל עבירות שבתורה נמי נימא הנח להם בשלמ' לעיל הוי איסורא דרבנן [כוונתו עמ"ש רבינו במל"ת ס"ה אמנם למחות בנשים כו' הבאתי את דבריו שם במחו' שכ"ח] אבל כאן איסו' דאורייתא היא וי"ל דהא נמי אינה אלא מ"ע כדאמר לקמן ומ"ע שהז"ג נשים פטורות ומדרבנן הוא דאסור הלכך אמרי' הנח להן עכ"ל ופליא' לי עליו דהיאך נעלם ממנו הגמ' סוכה הנ"ל ואי"ל דסובר הביאור דדרשה דוהאזרח אסמכתא דא"כ נשאר' קושיתינו הנ"ל על הרמב"ם ועוד ק"ל על הביאור דהיאך כתב נגד פסקו של הרמ"א או"ח סימן תר"ח דפסק כהרא"ש והטור מובא בד"מ שם דגם בדאורייתא כשאינו מפורש הדין כן וצ"ע:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 69:3:2
[Brit Moshe, Negative Commandments 69:3:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/69:3:2)

ועל מ"ש רבינו משם אתה למד שאין בתוספת רק עשה כו' כתב המגלת ספר ז"ל וז"ל וק"ל על רבינו שכ' בעשין ל"ב וצריך להפסיק סעודתו מבעוד יום דתניא ועניתם את נפשותיכם בתשעה יכול בתשעה מתענין ת"ל בערב כו' ועל זה הביט וכתב כאן בראש הלאו גם ביארנו שם שתוספת יוה"כ מה"ת בכניסתו וביציאתו ואני שמעתי ולא אבין דנראה דתופס החבל בתרין ראשין דכאן מייתי ההיא ברייתא דעצם עצם והתם ההיא ברייתא דועניתם ובגמ' אמרו דלההוא תנא דעצם עצם האי ועניתם מיבעי ליה לכדתני ר' חייא מדיפתי כל האוכל בט' מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי ואמאי לא כתבו רבי' ז"ל עכ"ל ולקמן במ"ע ל"ב תמצא ישוב ע"ז:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 69:4:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 69:4:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/69:4:1)

כל (ד) האוכלין מצטרפין כו', מ"ש במשקה שיהא ראוי לשתיית אדם כן איתא במשנה יומא פ"א ע"א אכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה ושתה משקין שאינן ראויין לשתיי' כו' פטור ולמד רבינו משם דגם לענין צירוף הדין כן והא דל"כ גם באוכלין שיהיו ראויין לאכילת אדם י"ל דסמך עמ"ש לעיל מסקי' בי"ה שהאוכל מאכלים הראוין לאדם כו' חייב כרת דממילא מוכח משם דבאוכלין שאינן ראויין לאדם אינו חייב וגם במגלת ספר ראיתי שעמד על רבינו בזה אבל לפמ"ש ל"ק מידי ועל תירוצו של המג"ס ק"ל דמדוע קאמר דרבינו סמך על דבריו דלקמן מדוע ל"ק דסמך על תחלת דבריו כמו שכתבנו וגם מה שתמה המג"ס על הרמב"ם וכתב ועל הרמב"ם אינו כ"כ התימא כו' נראה דעכ"פ קצת תימא יש ע"ז פליאה לי הלא הרמב"ם הל' שביתת עשור פ"ב הל"א כתב וז"ל האוכל ביה"כ מאכלין הראויין לאכול לאדם כו' וכל האוכלים מצטרפין כו' וכן השותה משקין הראוין לשתיית אדם כו' וכל המשקין מצטרפין כו' אלמא דהרמב"ם ל"כ גבי שתיי' יותר ממ"ש גבי אכילה וצ"ע. ומ"ש רבינו עוד מרבינן שם כו' או שאכל אוכלין האסורין כגון פיגול ונותר כו' כ"כ גם הרמב"ם שם ומקורם מהבריי' יומא ע"ד ע"ב אלא קצת שינוי יש ביניהם דהרמב"ם מנה ז' דברים האסורים פיגול נותר טבל נבילות טריפות חלב ודם ורבינו לא מנה רק ו' דשבק חלב אבל לפמ"ש התויוה"כ שם ד"ה תניא וז"ל ומכלל דברינו נתבאר דשש דברים דדרש התנא דהיינו פיגול כו' הם כנגד ו' עינויים המוזכרים בפסוק ומ"ש בגמ' לקמן דה' עינויים כתיבי היינו משום דאינו רוצה לספור קרא דכל הנפש אשר לא תעונה דאין זו אזהרה אבל הך תנא מכניס בחשבון הריבויים קרא זה כו' עכ"ל א"כ י"ל דגם רבינו משום כוונה זו חשיב ו' דברים, אבל לכאורה קשה למה כתב רבינו דחייב כרת משום יוה"כ תיפוק ליה דחייב כרת משום פיגול או נותר אבל כבר מתרץ המרש"ל בביאורו כאן דאיירי שהי' שוגג על הפיגול או שאכל ח"ש פיגול וח"ש נותר, ולי"נ בס"ד דאיירי שעשה תשובה משום פיגול או נותר ומשום יוה"כ עומד במרדו ואפי' לרבא שבועות י"ג ע"א דמודה רבי בכרת דיומא ומינה מכ"ש לרבנן י"ל דזה דוקא בלא תשובה אבל כשעשה תשובה באמת גם על כרת דיומא מכפר והא ראי' דלרבי דיו"כ מכפר בלא תשובה חוץ מג' דברים שמנ' הגמ' שם אם עשה תשובה מכפר גם על הג' דברים כמ"כ נמי י"ל גם על כרת דיומא ואין להקשות דא"כ מה הקשה הגמ' יומא פ"ה ע"ב עם התשובה אין בפני עצמן לא נימא דלא כרבי כו' הלא י"ל דהמשנה שם איירי בכרת דיומא וע"כ צריך תשובה והא דרבי איירי בלא כרת דיומא וע"כ מכפר אפי' בלא תשובה די"ל כיון דסתם גמ' שבועות שם ל"ס כרבא דמוד' רבי בכרת דיומא ע"כ לא רצה הגמר' יומא לתרץ כן אבל באמת גם הגמ' יומא מודה דעם תשוב' אפי' על כרת דיומא מכפר לכ"ע וא"כ שפיר י"ל כמו שתירצנו ודו"ק:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 69:5:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 69:5:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/69:5:1)

ובה"ש (ה) נחלקו כו', בכאן יש לי על רבינו ז"ל כמה קושיות חדא דמדוע כתב ובח"ש נחלקו כו', הלא דרכו בקודש לכתוב בקיצור אמאי ל"כ כמ"ש הסמ"ק סי' רכ"א וח"ש אסור מה"ת או כמ"ש היראים סי' קי"ט וח"ש אע"ג דלא מיחייב עליה כרת א"ר יוחנן ח"ש אסור מה"ת וקיי"ל כוותיה או כמ"ש הרוקח סי' רי"ז אם אכל פחות מגרוגרת פטור מכרת אבל אסור אלא ע"ז י"ל דירא שלא נטעה דאינו אסור אלא מדרבנן אבל כהיראים או כהסמ"ק מדוע ל"כ ותו ק"ל מדוע כתב בטעמא דרבי יוחנן משום דחזי לאצטרופי מדוע ל"כ משום כל חלב כדאי' בבריי' יומא ע"ד ע"א וכמ"ש רש"י בכולי ש"ס שם ע"ג ע"ב ד"ה לח"ש ובחולין צ"ח ע"א ד"ה לא תזלזל ואי"ל דרבינו רצה למינקט טעמא דר"י גופא הא התו' שם ד"ה כיון באמת כבר הקשה על ר"י גופ' דמדוע ל"ק מכל חלב כדאיתא בברייתא ותירץ וז"ל וי"ל דלהכי איצטריך ליה לר"י לפרושי האי טעמא משום דאי מקרא דכל חלב ה"א עיקר קרא לכוי איצטריך וח"ש מדרבנן ואסמכוה אקרא אבל השתא דקאמר טעמא דחזי לאצטרופי סברא הוא מהאי טעמא דדרשה גמורה היא לח"ש עכ"ל וא"כ נשאר' על רבינו קושית התו' דל"ל אליבא דרבינו כתירוצו של התו' כיון דכבר מגלה ר' יוחנן דח"ש אסור מה"ת ועוד ק"ל מדוע הביא רבינו את טעמו של ר"ל דלית הלכתא כוותיה מה נפ"מ לנו בטעמו ועוד יש לדקדק מדוע שינה רבינו בטעמא דר"ל מלשון הגמ' דבגמר' איתא אכילה אמר רחמנא וליכא ורבינו כתב אכילה בעינן:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 69:5:2
[Brit Moshe, Negative Commandments 69:5:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/69:5:2)

ונ"ל בס"ד ליישב הכל בחדא מחתא די"ל דלרבינו ג"כ הי' קשה על ר"י קושית התו' הנ"ל אלא רבינו מתרץ דמשו"ה קאמר טעמא דחזי לאצטרופי משום דרצה לאשמעינן דבאיסור התלוי בזמן כגון יו"כ אם אכל ח"ש בסוף יום ששוב אין פנאי לאכול יותר בכה"ג באמת מותר מה"ת כיון דלא חזי לאצטרופי ועל דרך שכ' הנב"י ז"ל מ"ת או"ח סי' נ"ג וזה ל"ק הא סוף סוף כתיב כל חלב וא"כ מטעם כל חלב אסור דבשלמא הנב"י כתב שפיר כיון דאזיל לפום תירוצו של התו' וא"כ י"ל דטעמא דכל חלב ג"כ משום חזי לאצטרופי עי"ש ותבין אבל אנן שמיישבין את קושיית התוס' בזה באמת קשה הלא מטעם כל חלב אסור ע"ז י"ל דר"י סובר דמכל חלב ליכא למילף אלא איסור שאינו תלוי בזמן דומיא דחלב וא"כ שפיר י"ל כמו שכתבנו, אלא כל זה י"ל אי אמרינן דר"י ור"ל ביוה"כ ג"כ פליגי אבל כשנאמר דמודה ר"ל ביו"כ דח"ש אסור מה"ת כמ"ש הירושלמי תרומות פ"ו הלכה א' אז צ"ל דלא דברו בפלוגתתם מיו"כ וא"כ ל"ל על קושיית התוספות כתירוצינו הנ"ל [דל"ל דר' יוחנן אתא לאשמעינן בחמץ בפסח כיון דלא מטעם חזי לאצטרופי אסור אלא מטעם לא יאכל כמ"ש הרמב"ם הל"פ פ"א הל"ד א"כ באמת אסו' מה"ת אפי' בסוף יום ז' של פסח כמ"ש הנב"י שם וכיון דרבי' במל"ת ע"ו ג"כ כתב דחמץ בפסח אסור בכל שהוא מטעם לא יאכל כמ"ש הרמב"ם א"כ ל"ל אליבא דרבינו דר"י אתא לאשמעינן בחמץ בפסח, וגם ל"ל דאתא לאשמעינן בנזיר בסוף יום ל' לנזירותו או בסוף שבת ויו"ט לענין איסור ח"ש דמלאכת שבת וי"ט כיון דבנזיר ושבת וי"ט באמת גם בכה"ג אסור מה"ת כמ"ש הנב"י שם אע"כ ל"ל אלא דאתא לאשמעינן ביו"כ ואי נאמר דלא דיברו בפלוגתתם מיו"כ אז באמת גם זה אא"ל] וא"כ י"ל כיון דהתו' רצה לתרץ גם לשיטת הירושלמי ע"כ לא מתרץ כמו שתירצנו אבל רבינו י"ל דאזיל בשיטת הגמ' יומא שם דר"ל גם בי"כ פליג וא"כ שפיר י"ל אליבא דרבינו כמו שתירצנו, אבל עדיין קשה היכי יכלינן למימר שדיברו בפלוגתתם גם מיו"כ הא בגמרא איתא דטעמא דר"ל משום אכילה אמר רחמנא וליכא דפירושו כיון דכתיב אכילה וסתם אכילה בכזית וא"כ י"ל דדוקא היכא דכתיב אכילה סובר ר"ל דמותר מה"ת אבל ביו"כ דלא כתיב אכילה גם ר"ל מודה דאסור מה"ת אעכצ"ל דכשנאמר דגם ביו"כ פליגי אז מוכרחינן לומר דפירושא דאכילה אמר רחמנא היינו דאכילה בעינן וכיון דבי"כ יותר קפיד רחמנא על אכילה דשיעורו בככותבת מכ"ש דסובר דח"ש מותר מה"ת וא"כ ממילא נסתלקו מעל רבינו כל הקושיות הנ"ל די"ל דמד"ק רבינו ובח"ש נחלקו כוונתו בזה לאשמועינן דגם בח"ש דיו"כ נחלקו כדי שנוכל למימר כתירוצינו הנ"ל וע"כ נקט בטעמא דר"י משום חזי לאצטרופי להודיענו דביו"כ בסוף יום באמת ח"ש מותר מה"ת וכדי שלא יהא קשה עליו מטעמא דר"ל כמו שהקשינו ע"כ הביא את טעמא דר"ל ומשנה מלשון הגמ' וקאמר אכילה בעינן להודיענו דפירושא דאכילה אמר רחמנא וליכא דקאמר הגמ' היינו דאכילה בעינן כמו שכתבנו ודו"ק. ובת' ארי' דבי עילאי או"ח סי' ה' ראיתי שכ' דהא דח"ש אסור מה"ת משום דחזי לאצטרופי אין הטעם כפשוטו שהוא כעין סייג שמא יבא לידי צירוף רק הוא כעין הוכחה כיון דחזינן דכל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור וגם ראינו דענשה התורה על כזית שלם מלקות א"כ מוכח דעל ח"ש יש עכ"פ איסור דאל"כ הוי עד ח"ש ויותר היתר גמור וא"כ היכי מצטרף על עונש לכזית עי"ש שהאריך בזה ולכאורה קשה עליו מהני איסורים התלוין בזמן כגון יו"כ שהמאכל היתר רק השיעור שאסור לו לאכול עד דמייתבא דעתיה וע"ז אין לנו שום הוכחה לאסור לאכול פחות מכשיעור וא"כ אמאי אסור ביו"כ ח"ש אבל כבר דברו האחרונים מזה עי' בדרך המלך הל' שביתת עשור פ"ב שהניח בצ"ע, וצ"ל לפי סברתו דהני איסורים התלוים בזמן באמת ילפינן מכל חלב וכמ"ש התו' הנ"ל דסברת חזי לאצטרופי לגלות דדרשה דכל חלב על ח"ש דרש גמור הוא ובתר דידעינן א"ז באמת ילפינן מכל חלב אפי' הני איסורים דלא שייך בהו סברת חזי לאצטרופי ואפשר דמשום כוונה זו כתב רש"י ביומא ע"ג ע"ב ד"ה ח"ש וז"ל לקמן בשמעתא דריש ליה מכל חלב דכיון דקאי הגמ' שם על ח"ש דיו"כ כמובן, וא"כ לפי"ז כיון דרבי' כתב וגם על ח"ש דיו"כ טעמא דחזי לאצטרופי עכ"מ מרבינו דלא כסברת האדב"ע וצ"ע:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 69:5:3
[Brit Moshe, Negative Commandments 69:5:3](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/69:5:3)

ומ"ש רבינו והלכה כר"י לגבי ר"ל ורב אשי נמי דהוא בתראה סבר כר"י כו', כוונתו עמ"ש ר"א חולין צ"ח ע"א ועוד האמר ר"י ח"ש אסור מה"ת, אבל לכאורה צ"ט דמדוע לא סגיא לי' בהכלל שכ' דהלכה כר"י נגד ר"ל וי"ל כיון דמר בר רב אשי בחולין שם גכ"ס כר"ל א"כ הי' מקום לטעות דהלכה כר"ל עכ"כ דגם ר"א סובר כר"י, ומ"ש לפיכך האוכל או השותה ח"ש מכין אותו מ"מ ע"ז לכאורה קשה דנראה מדבריו דאם לא הי' ח"ש אסור רק מדרבנן אז לא הי' מכין אותו מ"מ וזה באמת ליתא כיון דהדין הוא דגם על דרבנן מכין אותו מ"מ והרמב"ם בהל' שב"ע פ"ב הל"ג באמת ל"כ מלת לפיכך שכ' רבינו אלא כתב וז"ל ואוכל או השותה ח"ש מכין אותו מ"מ וכבר עמד המגלת ספר ע"ז ומיישבו היטב עי"ש, ומ"ש רבי' ומי שאחזו בולמוס מאכילין אותו מיד כו', כן איתא במשנה יומא פ"ג ע"א וכ"פ הרמב"ם הלכה ט' אבל לכאורה ק"ל דמדוע השמיט רבינו את הברייתא דמאכילין אותו הקל הקל בשלמא הרמב"ם שהביא את הברייתא זו בהל' מ"א פי"ד ע"כ השמיטה שפיר בהל' שב"ע מהטעם שכ' הרהמ"ג בהל' שב"ע דל"כ הרמב"ם שם רק מה ששייך להלכות יו"כ והא דמאכילין אותו הקל הקל לא מחמת יו"כ הוא אבל רבינו דגם בהל' מ"א ל"כ את הברייתא זו באמת צ"ט דמדוע השמיטה כאן ואפשר דסמך עמ"ש כאן לעיל גבי עוברה שהריחה דמשם יש ללמוד דמאכילין את הקל הקל תחלה אבל אח"כ ראיתי שהרי"ף ז"ל ביומא שם ג"כ השמיט את הברייתא זו וזה באמת צ"ע, ומ"ש רבינו ובן שלש עשר' בתינוק ובת שתים עשרה בתינוקת משלים מה"ת כו', כ"כ גם הרמב"ם הל' י"א שם אלא הוסיף תנאי דצריך שיביאו שתי שערות ואם לא הביאו שתי שערות עדיין קטנים הן ואינם משלימין אלא מד"ס וא"כ קשה על רבינו דמדוע ל"כ ג"כ מתנאי זה כן הקשה המג"ס והניח בצ"ע, וגם לי קשה על הסדר של רבינו דמדוע מנה המצוה ל"ת של יו"כ אחר הל"ש מדוע לא מנה את המל"ת דפסח תחלה ואח"כ כסדר המועדים וגם בסה"מ יש לדקדק שהתחיל למנות במל"ת שכ"ג שלא לעשות מלאכה ביום א' של פסח ומנה אח"כ כן בכל המועדים ולבסוף מנה במל"ת שכ"ט שלא לעשות מלאכה ביו"כ אלא ע"ז י"ל כיון שכ' במל"ת שכ"ח וז"ל ודע שאלו הששה י"ט כל מי שעושה מלאכה איזה שכתי' באיזה יום מהם לוקה כו' ע"כ מנה את הששה י"ט ביחד אבל על רבינו צ"ט ואפשר דרצה למנות החמור חמור קודם וע"כ מנה מתחלה מלאכת שבת שהיא בסקילה ואח"כ מלאכת יו"כ שהיא בכרת ואח"כ מלאכות י"ט שהם בלאו: