## Brit Moshe, Negative Commandments

###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:1:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:1:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:1:1)

**שלא (א) לעשות מלאכה כו'.** מ"ש רבינו ז"ל באחד מששת ימים הללו כו' כוונתו על הששת י"ט שמנה והא דכללן ביחד כבר עמד ע"ז מו"ה יוסף מקרעמניץ ז"ל בביאורו כאן ותירץ דכך הפשט כל העושה מלאכה באחד מששת ימים הללו ביטל מ"ע ועובר על ל"ת אבל לא בי"ב ימים כיון שיום שני מדרבנן ולי"נ בפשיטות דכיון דרצה לקצר ע"כ כללן ביחד כמו שעשה הרמב"ם ז"ל בסה"מ, ומ"ש רבינו ואם עשה בעדים ובהתראה לוקה כו' ע"ז לכאורה ק"ל דמדוע ל"כ בקיצור ואם עשה מלאכה לוקה כיון דממילא ידעינן דאין מלקות בלא עדים והתראה וכמ"ש הרמב"ם בסה"מ אבל אח"כ ראיתי שגם הרמב"ם בחיבורו הל' יו"ט הל"ב כתב כמ"ש רבינו ומצאתי בנר מצוה ז"ל סי' י' אות קל"ט שכבר עמד על הרמב"ם בזה ומיישבו היטב ע"ש כי גם אליבא דרבינו י"ל כן, ומ"ש ותניא במכילתא כו' מסוף דברי רבינו נראה דדרשה דמכילת' דרש גמור היא דאמירה לעכו"ם לעשות מלאכה בשבת וי"ט מדאוריי' אסור אבל לכאורה ק"ל ע"ז הלא גמרא מפורשת בב"מ צ"א ע"א דאמירה לעכ"ם שבות אעכצ"ל דדרשה דמכילתא אסמכתא וא"כ היכי מסיק רבינו דדרשה גמורה היא ונ"ל בס"ד ליישב דז"ל המכילתא פ' בא פרשה ט' כל מלאכה לא יעשה בהם לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה נכרי מלאכתך אתה אומר כן או אינו אלא לא תעשה אתה וחברך ויעשה נכרי מלאכתך ת"ל ששת ימים תעשה מלאכה [ועי' במרכבת המשנה על המכילתא שמפ' דהיכי ילפת מששת ימים דאסור ע"י נכרי] הא למדת וכל מלאכה לא יעשה בהם לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה נכרי מלאכתך דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר אין צריך והלא כבר נאמר זכור את יום השבת לקדשו והלא דברים ק"ו ומה שבת חמורה אינו מוזהר על מלאכת נכרי במלאכתך יו"ט הקל דין הוא שלא תהא מוזהר על מלאכת נכרי במלאכתך עכ"ל אלמא דר' יאשיה ור' יונתן פליגי אי אמירה לעכו"ם אסור מה"ת או לא וא"כ י"ל דרבי' הביא את דברי ר' יאשיה והגמ' דסובר דאמירה לעכו"ם שבות אזלא אליבא דר' יונתן, אבל ע"ז גופא עדיין ק"ל כיון דהגמ' סתם כר' יונתן היכי הביא רבינו את דברי ר' יאשיה וע"כ נ"ל דצ"ל אליבא דרבינו כמ"ש היראים ז"ל סי' קי"ג דבתר דהביא את המכילתא וכתב דדרשה גמורה היא כתב וז"ל והיינו דאמרינן לעיל אמירה לעכו"ם שבות באיסורא דאוריית' כשאינ' מלאכת ישראל קאמר כגון שאומר לעכו"ם עשה האש שלך לצורכי א"נ י"ל קרא אסמכתא בעלמא עכ"ל וכיון דרבינו סובר דדרשה גמורה היא צ"ל כמו שמתרץ היראים ולפי תירוצו באמת י"ל דהגמ' אזלא אליבא דר' יאשיה כמובן, ורש"י ז"ל פ' בא פי"ב פט"ז כתב וז"ל לא יעשה בהם אפי' ע"י אחרים והתו' ז"ל עה"ת שם הקשו על רש"י דמגמ' מוכ' דאמיר' לעכו"ם שבות אבל לפמ"ש בשם היראים גם על רש"י ל"ק ועיין בריב"א ובברטנו' עה"ת שם ובמזרחי וג"א מ"ש ע"ז ומכולם תרא' שהגירס' בהמכילתא כמ"ש רבי' אבל המרכבת הביא בשם הילקוט גירסא אחרת אבל מהפסיקתא זוטרתא פ' בא נראה כגירסת רבינו ועי בב"י או"ח ס"ס רמ"ד שהעתיק לגמרי את לשון רבינו נראה שהסכים לגירסת רבי' ולענין הלכה הסכמת כל הפוסקים דדרשה דמכילתא אסמכתא ואמירה לעכו"ם שבות:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:2:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:2:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:2:1)

אף (ב) צורך אוכל נפש שמותר כו', כ"כ גם הרמב"ם הלכה ה' שם אלא הרמב"ם כתב בפי' דמלאכ' שאפשר לעשות מעי"ט רק מדרבנן אסור ובהטעם דלמה אסרוה חכמים נחלקו הרמב"ם והראב"ד עי' בהרהמ"ג שם ועי' בתו' ביצה ג' ע"א ד"ה גזירה מ"ש בשם הירושלמי דנראה דמדאורייתא אסור וכבר דיבר מהירושלמי זה הב"י או"ח סי' תצ"ה ומ"ש והרקדה כו' אבל לרקד פעם שניה כו' מותר הטעם לחלק בין הרקדה ראשונה לשנייה כתב הביאור מו"ה יוסף מקרעמניץ שהרקדה ראשונה תיקון גמור והוי מלאכה דאורייתא א"נ הרקדה שנייה רגילה להיות מיד סמוך ללישה דחייש שמא יפול בו צרור לכך מותרין וגם המרש"ל ז"ל בביאורו כאן כ"כ, ומ"ש ותניא בתוספתא הפלפלין כו' כן היא שיטת הרי"ף ז"ל וכ"כ התו' בשבת קמ"א ע"א ד"ה הני ועי' ברמב"ם הליו"ט פ"ג הלי"ב ובטוש"ע או"ח סי' תק"ד, ומ"ש רבינו ואין הלכה כר"ע שאומר דלבהמה מותר כו' בביצה דף כ"א סובר ריה"ג לכם ולא לכלבים ור"ע סובר לכם ולא לעכו"ם ופסק רבינו כריה"ג כיון דסתם משנ' דחלה כוותיה וכ"פ ז"ל הרי"ף שם והרמב"ם פ"א הלי"ג שם והיראים סי' קי"ג והסמ"ק סי' קצ"ד אבל הבעל המאור ז"ל פסק כר"ע והרבה להקשות על הרי"ף והרמב"ן ז"ל במלחמות שם מיישבו וגם הרא"ש ז"ל מיישב את כל הקושיות של הבעה"מ עי"ש אבל לכאורה ק"ל על רבינו דמדוע כתב דמשום סתמא דחלה פסק כריה"ג מדוע ל"ק משום דהלכה כר"ע מחבירו אבל לא מחביריו הלא בביצה שם מוכח דגם ריב"ב סובר כריה"ג ובזה הוה מייתר דגם לשיטת הבעה"מ דר"ע מודה לסתמא דחלה ג"כ הוה יכול לפסוק כריה"ג אלא על רבינו י"ל דסובר כהאי שיטה מובא ביד מלאכי סי' קע"ב דהלכה כר"ע אפי' מחביריו ואף דזה דוחק כיון דהי"מ הרבה להשיב ע"ז ואמת אתו עי"ש אלא שלא יהא קשה על רבינו מיחייבינן למשכנינו ולתרצו במה דאפשר אבל על התו' שם ד"ה לכם ק"ל דכ' וז"ל הלכה כריה"ג ואע"ג דקיי"ל דהלכה כר"ע מחבירו דהא אשכחנא סתמ' דמשנ' כוותיה במס' חלה כו' אלמא דהתו' ל"ס דהלכה כר"ע אלא מחבירו וא"כ קשה על התו' קושיתינו הנ"ל, ואפשר כיון דל"ק ריב"ב בפי' דלא כר"ע אלא הגמ' שם קאמר כן אליבא דר' הונא אבל לר' חסד' באמת י"ל דל"ס ריב"ב דלא כר"ע עי' ברש"י שם ד"ה כל חדא ותבין, או י"ל כיון דר"ש גכ"ס כר"ע כדאי' בירושלמי ביצה פ"א הלכה י"א וא"כ הוי תרי לבהדי תרי והדרינן לכללן דהלכה כר"ע ע"כ הביאו את הראי' מסתמא דחלה ודו"ק:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:2:2
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:2:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:2:2)

עי' רש"י פ' בא פי"ב פט"ז שכ' וז"ל לכל נפש אפי' לבהמה כו' נראה דפסק כר"ע והרמב"ן שם כתב ע"ז וז"ל וגם זה איננו כהלכה אבל לכם ולא לכותים לכם ולא לכלבים והמזרחי כתב על רש"י וז"ל כר"ע דדריש נפש ואפי' נפש בהמה במשמע כעניין שנא' ומכה נפש בהמה ישלמנה ומה ת"ל לכם לכם ולא לעכו"ם ולא כריה"ג שדורש לכם ולא לעכו"ם לכם ולא לכלבים משום דהלכה כר"ע מחבירו וכן פסקו אבי העזרי והר"ז הלוי והא דמס' חלה דתנן עיסת כלבים בזמן שהרועים אוכלין ממנה חייבת בחלה ונאפת בי"ט דמשמע שאם אין הרועים אוכלין ממנה אינה נאפת ביו"ט והו"ל סתם במשנה ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם משנה כבר תירצו אותם דאפילו ר"ע מודה בה משום דאפשר להו בלא אפייה ולכן מה שטען הרמב"ן ז"ל ואמר וגם זה אינו כהלכה אבל לכם ולא לעכו"ם לכם ולא לכלבים איננה טענה עכ"ל ובאמת ההשגה שהשיג המזרחי על הרמב"ן גדולה מאד דנהי דהרמב"ן סובר דהלכה כריה"ג כשיטת הרי"ף וכמ"ש במלחמות הנ"ל אבל היאך יכול לכתוב על רש"י דאינו כהלכ' דילמא באמת סובר רש"י כשיטת הבעה"מ הנ"ל וכהריטב"א ז"ל במגילה דף ז' ד"ה הא דהלכה כר"ע, וע"כ נ"ל בס"ד בכוונת הרמב"ן כך דבתר דכ' רש"י לכל נפש אפי' לבהמה כתב וז"ל יכול אף לעכו"ם ת"ל אך ועל הני שני דרשות קמציין הרמב"ן וכתב עליהם את דבריו הנ"ל וכוונתו דבמכילתא פ' בא פרשה ט' לפי הגירסא שלפנינו אי' כך אך אשר יאכל לכל נפש שומע אני אף נפשות בהמה ונפשות עכו"ם במשמע ת"ל לכם לכם ולא לבהמה לכם ולא לעכו"ם דברי ר' ישמעאל ריה"ג אומר אך אשר יאכל לכל נפש אף נפשות בהמה במשמע משמע מביא נפשות בהמה ומביא נפשות עכו"ם ת"ל אך חלק ר"ע אומר אך אשר יאכל לכל נפש אף נפש בהמה במשמע משמע מביא נפש בהמה ומביא נפש עכו"ם ת"ל לכם ולא לעכו"ם מה ראית לחלוק שאתה מוזהר על הבהמה ואין אתה מוזהר על עכו"ם עכ"ל ועי' במראה הפנים על הירושלמי ביצה הנ"ל שהביא ג"כ את הגירס' זו בהמכילתא נמצא לפי גירסא זו באמת ר"ע וריה"ג קיימו בחדא שיטתא בנפש בהמה דלא פליגי אלא מהיכא ממעטינן עכו"ם ריה"ג ממעט מאך ור"ע ממעט מלכם וזאת המכילתא דלא כהגמ' כיון דבגמ' לכ"ע לא ממעטינן עכו"ם אלא מלכם, וכיון דחזינן דרש"י ג"כ ממעט עכו"ם מאך ומרבה בהמה מלכל נפש מוכח בפי' דנקט כריה"ג דמכילתא וע"ז באמת ליכא להקשות על רש"י מידי אע"ג דמגמ' מוכח דל"ס ריה"ג כן כיון שדרכו של רש"י עה"ת לפרש לפעמים כשיטת המכילתא או ספרי וספרא אף שהם נגד הגמ' כידוע, וא"כ י"ל דלעולם גם רש"י סובר כגמ' וכשיטת הרי"ף דהלכה כריה"ג ומ"ש בפ' בא באמת לא להלכה כתב אלא הביא את דברי ריה"ג דהמכילתא כדרכו ולזה כיוון הרמב"ן במ"ש וגם זה איננו כהלכ' כוונתו דהני שני דרשות שכ' רש"י לא להלכה כתב אלא כמו שכתבנו ועכ"כ הרמב"ן אח"כ לכם כו' כוונתו אבל להלכה באמת סובר רש"י כשיטת הרי"ף נמצא לפי"ז לית כאן שום השגה על הרמב"ן וגם מיושב בס"ד מה שהניח המזרחי בקושיא אח"כ בד"ה יכול על רש"י דהיאך יליף למעט עכו"ם מאך דלא כהגמ' דממעט מלכם ודו"ק ולענין הלכה פסקינן בש"ע או"ח סי' תקי"ב כשיטת רבינו והרי"ף כריה"ג דלכם ולא לכלבים:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:3:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:3:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:3:1)

ומכשירי (ג) אוכל נפש כו', בברייתא ביצה כ"ח ע"ב ובמגילה ז' ע"ב פליגי ר' יהודא ורבנן רבנן סברו דמכשירי אוכל נפש שא"א לעשותן מעיו"ט ג"כ ממילת הוא ממעטינן ולכם אתי למעט לכם ולא לעכו"ם לכם ולא לכלבים ור"י סובר דלכם אתי לרבות דהוא לא ממעט אלא מכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט ופסק רבינו ז"ל כר' יהודא, אבל לכאורה ק"ל דהיאך פסק כר"י הא קיי"ל ר"י ורבנן הלכה כרבנן ועוד הא ר' יוסי דדריש לכם ולא לעכו"ם ולא לכלבים ג"כ ל"ס כר' יהודא דדריש לכם לכל צרכיכם וכיון דקיי"ל בעירובין מ"ו ע"ב דר' יוסי ור' יהודא הלכה כר' יוסי היכי פסק כר' יהודא, ועוד ק"ל הלא מסתמא דמשנה מגילה שם גכ"מ דלא כר' יהודא כמ"ש הגמ' שם הא לענין מכשירי אוכל נפש זה וזה שוין מתני' דלא כר' יהודא וגם בביצה ל"ו ע"ב אית' סתמא זו וכיון דסתמא דמתני' דלא כר"י היכי פסק רבינו כר"י אלא ע"ז י"ל כיון דבגמ' ביצה ל"ז ע"א איתא דסתמא דמשנה דדף ל"ו שם אתיא כב"ש א"כ ממילא גם סתמא דמשנה מגילה הנ"ל ג"כ אתיא כב"ש וא"כ ליכא שום סיוע להלכה ממשניות הללו כיון דאתיין כב"ש, אבל ראיתי בפנ"י ז"ל במגילה שם שהוכיח כשיטת הרשב"א ז"ל שם דדוקא על משנה ביצה קאמר הגמ' דב"ש היא אבל המשנה דמגילה באמת אתיא כב"ה וכ"כ הט"א במגילה שם וא"כ הדרא קושיתינו מסתמא דמשנה מגילה לדוכתה אלא ע"ז י"ל דרבינו באמת סובר כהפי' המשניות והברטנורה במגילה שם שכ' בפי' דסתמ' דמתני' דמגילה ג"כ אתיא כב"ש ודלא כהרשב"א [ובאמת על הפנ"י ק"ל דהיאך לא דיבר מהפי' המשניות והברטנורה כלום] וא"כ הקושיא מסתמא דמשנה מגילה באמת ל"ק אבל אינך קושיות הנ"ל עדיין קשיין [ואפשר דמחמת קושיות הללו לא פסקו ז"ל הרי"ף והרמב"ם הלי"ט פ"ד הל"ט כר' יהודא עי' בהרהמ"ג וכ"מ שם] וע"כ נ"ל בס"ד דרבינו למד את פסקו ממד"ק הגמ' ביצה כ"ח ע"א א"ל רבא לרב חסדא דרשינן משמך הלכה כר' יהודא א"ל יהא רעוא דכל כי הני מילי מעלייתא תדרשון משמאי וכיון דר"ח ורבא פסקו כר' יהודא ע"כ פסק רבינו גכ"כ ודו"ק, ואחר שכתבנו א"ז ראיתי בהיראים ז"ל סי' קי"ג שכ' בפי' דקיי"ל כר' יהודא משום ר"ח ורבא שכתבנו וגם מהיש"ש ז"ל ביצה פ"ג אות כ"א מוכח כן ונהניתי מאד שכוונתי בס"ד לדעתם:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:3:2
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:3:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:3:2)

אבל עדיין ק"ל על רבינו כיון דפסק כריה"ג דדריש לכם ולא לעכו"ם לכם ולא לכלבים כהנ"ל מחודש ב' א"כ היכי יכול לפסוק כר' יהודא הלא מביצה ומגילה הנ"ל מוכח דר"י ל"ס כריה"ג מדהק' הגמ' ות"ק הא כתיב לכם אמר לך ההוא לכם ולא לעכו"ם לכם ולא לכלבים [כן איתא במגילה אבל בביצה ליתא ולא לכלבים וצ"ט] ואידך נמי הא כתיב הוא אמר לך כתיב הוא וכתיב לכם ולא קשיא כאן במכשירין כו' אלמא דרבנן דדרשו לכם ולא לעכו"ם ולא לכלבים ל"ס כר' יהודא ומינה דר' יהודא דדריש לכם לכל צרכיכם ל"ס כרבנן וכיון דפסק רבינו כריה"ג דדריש ג"כ כרבנן היאך יכול לפסוק כר' יהודא, הן אמת די"ל דבעיקר הדין לא פליג ר' יהודא על ריה"ג אלא בזה פליגי ריה"ג יליף למעט עכו"ם וכלבים מלכם ור"י יליף מאך כהמכילתא הנ"ל מחודש ב' אע"ג דהמכילתא לא ילפת למעט מאך אלא עכו"ם אליבא דר' יהודא י"ל דממעט גם כלבים כמו דיליף ריה"ג למעט מלכם תרתי [ובזה נ"ל בס"ד ליישב את הקושיא הב' של המזרחי הנ"ל מחודש ב' שהקשה על רש"י דהיאך יליף למעט עכו"ם מאך הא ר"ע יליף מלכם די"ל דלרש"י דפסק כר"ע לשיטת המזרחי הנ"ל הי' ג"כ קשה קושיתינו הנ"ל דהיאך יכלינן לפסוק כר"ע וכר' יהודא וצ"ל כתירוצינו דר' יהודא יליף למעט עכו"ם מאך כהמכילתא וכיון דרש"י גכ"ס דהלכה כר' יהודא דמכשירין עכ"כ דמאך ממעטינן עכו"ם ודו"ק] וא"כ הרווחנו בזה דעכ"פ על עיקר פסקו של רבינו דפסק כריה"ג וכר' יהודא ל"ק מידי אלא זה עדיין הי' קשה על רבינו דלעיל כתב דמלכם ממעטינן עכו"ם וכלבים וכאן כתב דילפינן מלכם לכל צרכיכם ואי באמת הפשט בגמר' ביצה ומגילה דר' יהודא חולק על ריה"ג גם בעיקר הדין אז באמת גם על עיקר פסקו של רבי' קשה דהיאך נקט החבל בתרין ראשין וזה אצלי קושיא גדולה ופליאה לי על נושאי כליו שלא דברו מזה, אבל אחר החיפוש בנרות מצאתי בס"ד בהריטב"א מגילה שם שכ' וז"ל ובודאי דמודה ר' יהוד' דדרשינן לכם ולא לעכו"ם אלא דסבר דתרתי ש"מ דלדידן שרי כל צרכינו ומינה משמע מיעוטא לעכו"ם תדע דהא קיי"ל כר' יהודא והלכה ואין מורין כן כדאיתא במס' יו"ט בהדיא וקיי"ל נמי דאין מזמנין את העכו"ם בי"ט גזיר' משום שמא ירבה בשבילו אלא בודאי כדאמרינן ומאי דנקטי' לכם ולא לכלבים אליבא דריה"ג היא וכאשגרת לישנא נקט לה תלמוד' בכל דוכתא אבל כר"ע קיי"ל דסבר לכל נפש אפי' נפש בהמה במשמע דהלכה כר"ע מחבירו כו' עכ"ל וא"כ י"ל דרבינו גכ"ס כהריטב"א ודו"ק, ומ"ש רבינו אומר רבי' יצחק בר' שמואל דמכשירין דין הוא שיהיו מותרין מה"ת בכל עניין כו' דברי רבינו בכאן תמוהים מאד אבל כבר עמד המרש"ל ז"ל בביאורו כאן ע"ז ומפרשו היטב עי"ש:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:4:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:4:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:4:1)

ומ"ש רבינו ולהכי גזרינן בפירות הנושרים גזירה שמא יתלוש כו', עי' בתו' ביצה ג' ע"א ד"ה גזירה ותרא' דלרש"י מטעם מוקצה דמחובר אסור ורבינו י"ל דמשום קושית התוס' ל"ס כרש"י, ומ"ש גזירה שמא יסחוט כו' לכאורה קשה הא לעיל במל"ת ס"ה באב מלאכה הדש כתב רבינו בשם ה"ג דסחיטה בי"ט מותר לכתחלה גם א"ז מיישב המרש"ל יפה עי"ש, ומ"ש רבינו כתב בה"ג אע"ג דסתם לן תנא במתני' כרבנן כו' את כל זה כתבנו לעיל מחודש ג' מדעת עצמינו בס"ד מקודם שראינו כאן, ומ"ש משום שבות כו' וגם מ"ש ואע"ג דבמוקצה הלכה כר"ש דשרי בנולד אסור כו' עי' בביאור ממו"ה יוסף מקרעמניץ ז"ל מ"ש ע"ז. ומ"ש רבינו חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות לי"ט כו' במכות כ"א ע"ב על הא דיש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין א"ל עולא לר' נחמן ולילקי נמי משום זורע בי"ט פרש"י דהא נמנו וגמרו דמחפה זורע הוא כדאמרן א"ל תנא ושייר א"ל תנא קתני שמונה ואת אמרת תנא ושייר אמר רבה יש חילוק מלאכות בשבת ואין חילוק מלאכות בי"ט ומפ' רש"י דרבה סובר דבין למ"ד הבערה ללאו יצאת ובין למ"ד הבערה לחלק יצאת אין חילוק מלאכות בי"ט וכן צ"ל דסובר רבינו וכיון דהלכה כרבה כמו שנראה מהגמרא שם ומפסחים מ"ח ע"א ע"כ פסק רבינו כן וכ"פ הרמב"ם הלי"ט פ"א הל"ג, אבל לכאורה ק"ל דמנא להו הכרח לומר כן דילמא ל"ס רבה דאין חילוק מלאכות בי"ט אלא דוקא למ"ד הבערה ללאו יצאת דיליף חילוק מלאכות לשבת מועשה אחת מהנה עכ"ס דחילוק מלאכות לא שייך אלא בשוגג לענין חיוב חטאת אבל לא בי"ט במזיד לענין חיוב מלקות כמ"ש רש"י שם אבל למ"ד הבערה לחלק יצאת באמת גם בשבת הי' אמרינן דחילוק מלאכות לענין מלקות ג"כ אלא כיון דאין לוקין על לאו הניתן לאזהרת מב"ד ע"כ לא אמרינן חילוק מלאכות בשבת אלא לענין חטאת אבל למ"ד דלוקין על לאו הניתן לאזהרת מב"ד באמת י"ל דחילוק מלאכות גם לענין מלקות וא"כ מדוע לא נאמר דגם בי"ט יש חילוק מלאכות אע"ג דלא יצאת הבערה בי"ט הלא י"ל דמשבת גמרינן כמו דגמרינן כל הל"ט מלאכות משבת וא"כ י"ל דרבה הכי משני דמשו"ה ל"ק התנא דחייב על תשעה לאוין גם משום זורע בי"ט כיון דרצה למינקט מניין לאוין שהן לכ"ע גם למ"ד הבערה ללאו יצאת ולהאי מ"ד באמת משום זורע אינו חייב כיון דסובר דאין חילוק מלאכות בי"ט אבל למ"ד הבערה לחלק יצאת באמת סובר רבה דיש חילוק מלאכות גם בי"ט וכיון די"ל הפשט ברבה כמו שכתבנו א"כ ק"ל על רבינו והרמב"ם כיון דהם פסקו כר' נתן דהבערה לחלק יצאת מדוע לא סברו דיש חילוק מלאכות גם בי"ט ואי משום דסברו הפשט ברבה כמ"ש רש"י שם הלא ע"ז גופא קשה דמנא להו הכרח לזה דילמא באמת הפשט ברבה כמ"ש:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:4:2
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:4:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:4:2)

ונ"ל בס"ד דלמדו הכרח לפשטו של רש"י מגמ' מכות שם דהקש' אביי על רבה מהברייתא דהמבשל גיד בחלב בי"ט ואכלו לוקה חמש כו' ולוקה משום מבשל בי"ט כו' ולוקה משום הבערה ואם איתא משום הבערה לא ליחייב דהא איחייב ליה משום בישולו ואי נאמר דהפשט ברבה כפשטינו מה הקשה אביי הלא י"ל דהבריית' זו אתיא כר' נתן דהבערה לחלק יצאת וע"כ סוברת דיש חילוק מלאכות בי"ט אעכ"מ כפשטו של רש"י וא"כ פסקו רבינו והרמב"ם שפיר דאין חילוק מלאכות ביו"ט כמובן, וגם מה מאד יש ליישב בזה מה שדקדקנו דמה הקשה עולא על התנא דמתני' ולילקי נמי משום זורע בי"ט היאך לא ידע מזה דאין חילוק מלאכות ביו"ט אבל בהנ"ל י"ל דגם עולא ידע מזה אלא סובר כפשטינו דדוק' למ"ד הבערה ללאו יצאת אבל לא למ"ד לחלק יצאת וכיון דסובר עולא דהמתני' אתיא כר' נתן דהבערה לחלק יצאת ע"כ הקשה שפיר ומשני ליה רבה דאפי' למ"ד הבערה לחלק יצאת ג"כ אין חילוק מלאכות בי"ט כמובן, אבל לכאורה עדיין ק"ל דהיאך פסקו דאין חילוק מלאכות לי"ט הלא ממשנה מגילה ז' ע"ב מוכח דיש חילוק מלאכות ליו"ט מדקאמר אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד בשלמא על רבה י"ל דסובר דמשנה דמכות ל"ס כמשנה דמגילה אבל רבי' והרמב"ם דפסקו כמשנה דמגילה היאך פסקו כרבה אבל כבר מפ' התו' במגילה שם דהמתני' דמגילה אאיסור מלאכ' קאי אבל בשאר עניינים מחולקים וא"כ י"ל דגם רבינו והרמב"ם סברו כן כמובן:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:5:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:5:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:5:1)

כל (ד) מלאכה שחייבין עלי' בשבת כו', נראה מרבינו ז"ל דגם בהבערה מטעם מתוך התיר אבל מהרמב"ם ז"ל הלי"ט פ"א הל"ד נרא' לכאו' דהבערה לא מטעם מתוך התיר מדלא הזכיר גבי מתוך אלא הוצא' וכ"נ דסובר בדעת הרמב"ם הרהמ"ג שם אבל כבר דיבר מזה הלח"מ ומסיק גם בדעת הרהמ"ג דסובר בדעת הרמב"ם דגם הבערה מטעם מתוך התיר וגם מרבינו נ"ל להוכיח דסובר בדעת הרמב"ם כן כיון דדרכו בקודש להלוך בעקבותיו אם לא שכ' בפי' דלא כוותיה כמ"ש הי"מ כללי הסמ"ג אות מ"ו וכיון דרבי' כתב בפי' דגם בהבערה מטעם מתוך התיר עכ"מ דגם בהרמב"ם ס"כ וא"כ צ"ל דמה דנקט הרמב"ם גבי מתוך הוצאה דוקא כיון דפלוגתת ב"ש וב"ה במתוך במשנה ביצה י"ב ע"א בהוצאה היא אלא ממילא ידעינן גם בהבערה כמו שאיתא בגמ' שם ועי' בטור או"ח סימן תצ"ה שכ' ג"כ את הדין זה כלשון רבינו, אבל לכאורה צ"ט דמדוע בהוצאה והבערה דוקא אמרינן מתוך ולא גם בשאר מלאכות וגם הב"ח שם עמד ע"ז והניח בצ"ע אבל כבר נתן טעם לשבח הרהמ"ג שם מובא גם בב"י שם וכבר דברו האחרונים אריכות בזה הפר"ח סי' הנ"ל הלח"מ השעה"מ המעשה רוקח והמרכבת משנה ספרדי הליו"ט שם ועל מה שהניח בקושי' על הרהמ"ג המג"א רסי' תקי"ח עי' בסדרי טהרה סוף הל' נדה שהביא תירוץ נאה ע"ז. ומ"ש רבינו ובלבד שיהא צורך י"ט קצת כו' כן היא שיטת התו' פסחים ה' ע"ב ד"ה לא וביצה י"ב ע"א ד"ה ה"ג אבל שיטת רש"י והרמב"ם דאפי' בלא צורך קצת אמרינן מתוך וכ"פ הטוש"ע סימן הנ"ל, ומ"ש אבל הכיבוי לא הותר בי"ט כו' כ"כ גם הרמב"ם פ"ד הל"ב שם וכ"פ הטוש"ע סי' תקי"ד ומ"ש ובירושלמי דביצה קאמר מהו להדליק נר של בטלה בי"ט כו' גם הרא"ש ספ"ב דביצה הביא את הירושלמי ומפ' נר בטלה נר שאינו צריך לו אבל לכאורה ק"ל על רבי' כיון דפסק דלא אמרינן מתוך אלא היכא דיש צורך קצת היכי הביא את הירושלמי זה הלא מהירושלמי נראה דלא פסיקא דבעינן צורך קצת מדקאמר ר' יוחנן לא תאסור ולא תשרי ותו ק"ל מדוע הפסיק רבינו בין הירושלמי והדין דמתוך בהדין דכיבוי אבל עי' בתו' ביצה כ"ג ע"א ד"ה על שהביא ג"כ את הירושלמי זה לראי' דבעינן במתוך צורך קצת וכשתעי' שם היטב תבין דמדוע הפסיק רבינו בכיבוי, נמצא דלפי פסקו של רבינו דבעינן במתוך צורך קצת באמת אסור להדליק נר בטלה וכ"ס הגמי"י הליו"ט פ"א וכ"פ הטור סי' הנ"ל והב"י שם כתב דמהרמב"ם שם משמע דמותר להדליק נר בטלה אבל איני יודע דמדוע כתב בלשון משמע הלא להרמב"ם לשיטתו דלא בעינן במתוך צורך קצת בודאי מותר להדליק נר בטלה כמ"ש שמותר להבעיר ולהלכה פסקינן בש"ע סי' הנ"ל כרבינו דאסור להדליק נר בטלה:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:6:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:6:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:6:1)

אין (ה) אופין כו', בפסחים מ"ו ע"ב פליגי ר"ח ורבה בהאופה מיו"ט לחול ר"ח אמר לוקה לא אמרינן הואיל ומיקלעי ליה אורחים חזי לי' רבה אמר אינו לוקה אמרינן הואיל והלכה כרבה וסובר רבינו דלרבה מלקות היא דליכא הא איסורא איכא וכ"כ הר"ן שם והרהמ"ג הליו"ט פ"א הל"ט על מ"ש הרמב"ם לגמרי כלשון רבי' אבל לכאור' מנא להו כן דילמא סובר רבה דאפי' איסורא ליכא ואפי' לכתחילה שרי לאפות מיו"ט לחול מטעם הואיל ומ"ש אינו לוק' י"ל דעל לישנא דרב חסדא קאי דכיון דקאמר ר"ח לוקה קאמר איהו אינו לוקה ונ"ל בס"ד דלמדו א"ז ממשנה ביצה ט"ו ע"ב דמדסותמת דצריך ע"ת לבשל מיו"ט לשבת לד"ה בין לב"ש ובין לב"ה עכ"מ דגם לרבה צריך דהיאך נאמר דחולק על סתם משנה וגם מתוס' שם דף ב' ע"ב ד"ה והי' מוכח דצ"ל כן עי' במרש"א שם ותבין, ובדף י"ז ע"א שם אית' בבריית' דאין אופין מיו"ט לחבירו ומסתמא גם על ברייתא זו לא חולק רבה וא"כ מכ"ש דאין אופין מיו"ט לחול וממילא מוכח דצ"ל לרבה דמלקות היא דליכא הא איסורא איכא, ומה מאד מיושב בזה מדק"ל על הטור סי' תק"ג שכ' אסור לבשל ביו"ט אלא כדי צורך היום אבל מיו"ט לחבירו או מיו"ט לשבת אסור וכתב הב"י ע"ז וז"ל כלומר וכ"ש מיו"ט לחול דאסור וכ"כ הפרישה ולכאורה ק"ל הלא הא דאסור לבשל מיו"ט לחול מימרא דרבה וא"כ מדוע שבק הטור ללמוד א"ז במכ"ש מהא דינא דברייתא דאסור לבשל מיו"ט לחבירו מדוע ל"כ בפי' א"ז אבל בהנ"ל מיושב שפיר כיון דלא ידעינן מרבה דאסור לבשל או לאפות מיו"ט לחול אלא מחמת הברייתא במכ"ש כהנ"ל ע"כ הביא הטור ג"כ במכ"ש כמובן, ומה שלא הביא רבינו את הבריי' דאין אופין מיו"ט לחבירו י"ל דסמך עמ"ש לעיל דביצה שנולד' בזו מותרת בזו דממילא ידעינן דדוקא ביצה משום דממילא אבל לאפות או לבשל בידים באמת אסור:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:6:2
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:6:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:6:2)

ומ"ש רבינו שנינו בשבת מי שהיתה לו בהמה מסוכנ' בי"ט לא ישחוט כו', מלת בשבת נ"ל ט"ס וצ"ל בביצה דגם הרהמ"ג הלי"ט פ"א הלי"ב קמציין על הרמב"ם שכ' ג"כ כלשון רבינו על ביצה כ"ה ע"א וכן מציין הב"י והב"ח או"ח סי' תצ"ח, ומ"ש שיוכל לאכול כזית ממנה צלי כו' כ"כ גם הרמב"ם נראה בפי' דפסקו כת"ק ולא כר"ע דאמר אפי' כזית חי וכ"פ בפי' המשניות שם וכ"כ הרהמ"ג אבל הטור סי' הנ"ל השמיט צלי וכתב הב"ח דכר"ע פסק ובש"ע שם פסקינן כרבינו דדוקא צלי ומה שהקשה הט"ז דהלכה כר"ע אפי' מחבריו עי' בפרמ"ג במשבצות שם ומ"ש רבינו ממלא את קדירה בשר כו' כן איתא בבריית' שם י"ז ע"א וכ"פ הרמב"ם הלכה י' שם והש"ע או"ח סי' תק"ג ותק"ז, ומ"ש ומולח אדם כמה חתיכות בשר כו' מימרא דשמואל שם י"א ע"ב והא דרב אדא ג"כ שם אבל הרמב"ם שם והטור סי' ת"ק לא הביאו את הא דר' אדא וכבר דיבר הב"י אריכות בזה, ומ"ש המבשל בי"ט לעכו"ם כו' כ"כ גם הרי"ף והרא"ש פסחים דף מ"ו ועי' בר"ן:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:7:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:7:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:7:1)

אמר (ו) רבא עצים שנשרו מן הדקל ביו"ט כו', בביצה ד' ע"ב לפי הגירסא שלפנינו איתא האי מימרא משמיה דרב מתנא ובשבת כ"ט ע"א אית' משמי' דר' מתנא אמר רב ועיין בצל"ח מ"ש ע"ז והמרש"ל ז"ל בביאורו כאן כתב וז"ל לאו דוקא שנשרו מן הדקל ה"ה כל עצים מוקצים ונולד מותר להרבות עליהם רק דבר ההווה תופש שאין דרך להרבות בו כ"א דרך מקרה כגון הכא עכ"ל ולפי האי גירסא דרב מרא דשמעת' זו י"ל כיון דרב סובר במוקצה דטלטול כר"ש דשרי כדאית' שבת קכ"ח ע"א אבל בנולד סובר דאסור כמ"ש התו' בשבת כ"ט ע"א ד"ה והא באמת לא יכול למינקט עצים דמוקצה אלא עצים דנולד וע"כ קאמר עצים שנשרו כו' ורבי' דפסק לעיל במוקצה ג"כ כר"ש אלא בנולד פסק דאסור ע"כ נקט ג"כ את לשון הגמ' ודו"ק, ומ"ש רבינו ובדרבנן מבטלין איסור לכתחלה כו' בביצה שם על מימרא דר' מתנא הקשה הגמ' והא קא מהפך באיסורא ומשני כיון דרובא דהתירא נינהו כי קא מהפך בהיתירא קא מהפך פרש"י שהאיסור בטל ברוב וכ"כ רבינו והרי"ף שם אבל לכאורה ק"ל דהיאך יבטל הלא עצי האיסור ניכרים והיכא דניכר האיסור לא בטיל ואפי' לשיטת הלבוש או"ח סי' תרל"ב דמדאוריית' בטיל אבל מדרבנן לא בטיל ואח"כ ראיתי שכבר דברו מזה הרשב"א והר"ן שם ותירצו דמיירי בשאינו מכיר את עצי האיסור, אבל לכאורה ק"ל ע"ז הלא אמורא צריך לפרש דבריו וא"כ אמאי ל"ק ר' מתנא דאיירי כן ותו מלשון רבינו נרא' דלעולם בטיל מדכ' שבטלים ברוב וכ"נ מלשון רש"י ועוד ק"ל משבת דף כ"ט שהקשה הגמ' על רב יהוד' דאמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים כיון דאדליק בהו פורת' הו"ל שברי כלים וכי קא מהפך באיסורא קא מהפך ומשני דעבד כדרב מתנא כו' ושם ל"ל שמבטל בגוונא דלא ניכר האיסור כיון דכלי היא והוא מרבה עליהם עצים ואפ"ה מועיל הביטול א"כ נשארה שם קושית הרשב"א והר"ן, וע"כ נ"ל בס"ד דמשום טעמא דמקלא קלי איסורא בטיל אע"ג דניכר האיסור דכמו דקאמר הגמ' דמשום טעם זה בטיל אע"ג דהוי דשיל"מ כמ"כ נמי י"ל לענין ניכר האיסור ואח"כ ראיתי שכוונתי בס"ד בסברא זו להיש"ש ביצה פ"ק סי' ז' וגם הב"ח או"ח סי' תק"ז כ"כ להלכה אלא שהניח בצ"ע למעשה אבל לפמ"ש יש הוכחה גמורה לזה מגמ' שבת ולית כאן שום צ"ע, ומה מאד יש ליישב בזה בס"ד מה שהקשה הצל"ח ביצה שם על הגמ' שבת דמדוע לא הקשה על רב יהוד' את השני קושיות שהקשה הגמ' ביצה על רב מתנא מהא דאין מבטלין איסור לכתחלה ומהא דרב אשי דדשיל"מ לא בטל די"ל כיון דגמ' שבת איירי בגוונא דניכר האיסור כמ"ש ואפ"ה משני הגמ' דעביד כדרבי מתנא עכצ"ל דהגמ' שבת סובר כמ"ש דכיון דמקלא קלי איסורא בטיל אע"ג דניכר האיסור וא"כ צ"ל דגמ' שבת ידע ממסקנת הגמ' ביצה מהא דמקלא קלי איסורא וע"כ לא הקשה על רב יהודא מידי דכיון דידע מהאי סברא באמת ל"ק מידי אבל הגמ' ביצה דלא ידע בהה"א מהאי סברא דמקלא קלי איסורא אלא בהה"א הי' סובר הגמ' כמ"ש הרשב"א והר"ן דר' מתנא איירי בגוונ' דלא ניכר האיסור ע"כ הקשה הגמרא את השני קושיות שפיר ודו"ק:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:8:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:8:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:8:1)

ואח"כ הקשה הגמ' ביצה והא קא מבטל איסורא לכתחלה ותנן אין מבטלין איסור לכתחלה ומשני הנ"מ בדאוריי' אבל בדרבנן מבטלין והקשה הגמ' ולרב אשי דאמר כל דבר שיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל מא"ל ומשני ה"מ היכא דאיתיה לאיסור' בעיני' הכא מקלא קלי איסורא פרש"י בדאורייתא כגון תרומה אבל בדרבנן כגון מוקצה דהכא ולכאורה מה רצה בזה וכי לא ידעינן דמה הוא דאוריי' ומה הוא דרבנן ותו אפי' כי לא מפ' כגון תרומה ג"כ הוה ידעינן דבדאורייתא דקאמר הגמ' אתרומה קאי כיון דהא דאין מבטלין איסור לכתחלה שהקשה הגמ' על תרומה נאמר במשנה דתרומות פ"ה מ"ט [כמ"ש הר"ש סוף פרק שם] ועוד ק"ל וכי מלתא דפסיקא היא דתרומ' דאורייתא היא הלא יש גם תרומה דרבנן וא"כ היכא כתב רש"י סתם כגון תרומה וגם עמ"ש רש"י כגון מוקצה דהכא ג"כ קשה דממילא הוה ידעינן א"ז מהשקלא וטריא דגמ', וע"כ נ"ל בס"ד בכוונת רש"י דהתוס' שם ד"ה ותנן הקשה על הא דמשני הגמ' דבדרבנן מבטלין א"כ גבי עגול שם ג' ע"ב דהוי תרומה דרבנן יוסיף עליו ויבטל וכן הקשה התו' חולין דף צ"ח ותירץ וז"ל דהא דאמר בדרבנן מבטלין היינו בדבר שעיקרו מדרבנן כגון מוקצה דעיקרו אינו אלא מדרבנן אבל בדבר שעיקרו מדאורייתא כגון תרומה דאיכא שום דבר דאורייתא כגון דגן תירוש ויצהר אפי' במקום שאינו אלא מדרבנן כגון בשאר פירות אין מבטלין כו' עכ"ל וגם הרשב"א והר"ן שם הסכימו לתירוץ זה וכ"נ מהברטנורה במשנה דתרומות שם מדכ' לכל איסורים שבתור' דכוונתו שיש להם עיקר בתור' דאל"כ קש' עליו קושיית התו', אבל לכאורה ק"ל על תירוצו של התוס' דהיה לו להגמ' לחלק בדרבנן גופא ותו היאך מפ' את לשון הגמרא הנ"מ בדאוריי' אבל בדרבנן מבטלין ונ"ל בס"ד ליתן תבלין לדבריהם דלכאורה ק"ל מה הקשה הגמרא והא קא מבטל כו' ותנן אין מבטלין כו' וכי לא ידע המקשן דמשנה דתרומות קאי אדאורייתא אעכצ"ל דהכי הקשה הלא ממשנ' דתרומות מוכח דגם בדרבנן אין מבטלין כיון דדברה מסתם תרומה אפי' מתרומה דרבנן וע"ז משני הגמרא ה"מ בדאורייתא כלומר הא דאמרי' במשנה דתרומות דאפי' באיסור דרבנן אין מבטלין לא אמרי' אלא בתרומה דרבנן שיש לו עיקר מה"ת אבל בדרבנן כלומר בדבר שאין לו עיקר מה"ת מבטלין ולזה כיוון רש"י וכתב בדאוריי' כגון תרומה כלומר שיש לו עיקר מה"ת אבל בדרבנן כגון מוקצה דהכא כלומר שאין לו עיקר מה"ת, נמצא לפי"ז סובר רש"י ג"כ כתירוצו של התוס' וגם רבינו נ"ל דס"כ מדכ' דאיסור נולד דרבנן ובדרבנן מבטלין איסור לכתחילה כוונתו בדרבנן דומיא דאיסור נולד שאין לו עיקר מה"ת וכ"כ בכוונת רבי' המרש"ל ומו"ה יוסף מקרעמניץ בביאורם כאן אבל לכאורה ק"ל על רבינו דהיאך פסק לחלוטין דבדרבנן שאין לו עיקר מה"ת מבטלין לכתחלה דילמא ל"ק הגמ' א"ז אלא בהה"א דלא הוה ידעינן מהא דמקלא קלי איסורא אבל בתר דידעינן מזה באמת סוב' הגמ' דגם בדרבנן שאין לו עיקר מה"ת ג"כ אין מבטלין לכתחילה והא דרב מתנא ה"ט משום דמקלא קלי איסורא וכן היא באמת שיטת הרא"ש בביצה שם בשלמא על רש"י ותו' ל"ק די"ל דלא מפ' אלא את הה"א של הגמ' אבל על רבינו דפ"כ באמת קשה ועוד יש לדקדק דהיכי כתב רבינו ובדרבנן מבטלין איסור לכתחילה כדמסקינן בביצה הלא זה אינו המסקנא דגמ' אלא המסקנא היא מה דמשני דהכא מקלא קלי איסורא:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:8:2
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:8:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:8:2)

וע"כ נ"ל בס"ד דרבינו סובר בסוגי' זו כך דהי' קשה לו מה הקשה הגמ' על ר' מתנא ולרב אשי דאמר כל דבר שיל"מ כו' דילמא ל"ס ר' מתנא כר"א דדשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל דכמו דמשני הגמ' דר' מתנא סובר במוקצה דרבנן דמבטלין לכתחיל' דקשה לכאורה ע"ז דלפום שיטת הת"י שם ג' ע"ב דמוקצה חמירא והוי כעין דאורייתא ולא אמרינן ביה סדר"ב לקולא מה משני הגמ' עי' בשו"ע או"ח סי' תק"ז אות ו' שהקשה קושיא זו עמד"ק הגמ' ולרב אשי כו' ותירץ דאפשר דהת"י סובר דהך מימרא דר"מ כר"ש דלית ליה מוקצה אלא עצים שנשרו אסורים משום שמא יעלה ויתלוש ותירוצו באמת דחוק כיון דכל הפוסקים מפ' את הא דר"מ משום מוקצה אלא נ"ל דצ"ל דהת"י סובר דהגמ' הכי משני דר' מתנא ל"ס דמוקצה הוי חמיר כעין דאוריית' אלא סובר דהוי כשאר דרבנן דמבטלין לכתחילה, אלמא דכדי שלא יקשה על ר' מתנא משני הגמרא דל"ס דמוקצה הוי כעין דאוריית' כמ"כ נמי י"ל דל"ס כר"א דדשיל"מ לא בטיל וא"כ מה הקשה בגמ' ולר"א כו', וע"כ מחמת קושי' זו סובר רבינו דבאמת לא על רב מתנא הקשה הגמ' אלא הכי הקשה כיון דחזינן דסתמא דגמ' שהוא רב אשי שקיל וטרי בהא דר' מתנא עכ"מ דגם ר' אשי סובר כוותיה וקשה עליו הא איהו סובר דדישל"מ לא בטיל וגם הלשון ולרב אשי כו' מורה לפירוש זה דאל"כ אלא נאמר דהגמ' ידע דר' מתנא סובר כר' אשי קשה מדוע קאמר ולרב אשי כו' מדוע לא הקשה סתם והא הוי דשיל"מ אעכ"מ דצ"ל כמ"ש דהגמ' על ר' אשי גופא הקשה כמובן. וא"כ לפי"ז לכאורה קשה על רב אשי דידע מהאי סברא דמקלא קלי איסורא דהא איהו משני כן א"כ אמאי לא משני גם על הקושיא דאין מבטלין איסור לכתחילה כן ואי"ל דכדי שלא נאמר דגם באיסור דאורייתא הדין כן וכמ"ש הב"ח או"ח סי' תק"ז הלא לפמ"ש לעיל דקושיית הגמ' דאין מבטלין איסור לכתחילה מתרומה דרבנן הי' א"כ אפי' הוה משני דמקלא קלי איסורא ג"כ לא היה מקום לטעות דגם בדאורייתא הדין כן כיון דלא דיבר הגמ' רק מאיסור דרבנן בשלמא הב"ח כתב שפיר כיון דסובר הפשט דהמקשן מתרומה דאורייתא הקשה את הא דאין מבטלין איסור לכתחילה ע"כ היה מקום לטעות אבל לפי פשטינו דגם המקשן לא דיבר אלא מאיסור דרבנן באמת קשה, וגם אי"ל דאיחר ר' אשי עם תירוץ זה עד שהקשו עליו מדשיל"מ כדי להורות דגם בדשיל"מ מועיל הסברא דמקלא קליא איסורא כי כבר כתבנו במחו' ז' בשם היש"ש דסוגייתינו איירי אפי' בניכר האיסור משום האי סברא דמקלא קלי איסורא וא"כ ממילא הוה ידעינן דגם בדשיל"מ מועיל האי סברא כמו שמועיל בניכר האיסור [ואל תשיבנו ממ"ש במחודש ז' דסוגייתינו איירי בלא ניכר האיסור כמ"ש הרשב"א והר"ן דשם לא כתבנו אלא לפום הה"א דלא ידעינן מהאי סברא דמקלא קלי איסורא אבל כשבאמת ידעינן מזה אז שפיר י"ל דסוגייתינו איירי אפי' בניכר האיסור כמ"ש היש"ש ודו"ק] אעכצ"ל כיון דרב אשי רצה להורות דבדרבנן מבטלין איסור לכתחלה ע"כ משני ה"מ בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין ומשום דר' אשי סובר כן ע"כ פסק רבינו גכ"כ ונ"ק עליו הקושי' הנ"ל וגם הדקדוק מיושב בס"ד שפיר דלפמ"ש באמת הוי מה דמשני הגמ' בדרבנן מבטלין המסקנא של השקלא וטריא אליבא דר' מתנא דמה שהקשה הגמ' אח"כ ולר' אשי כו' לא על ר' מתנא הקשה אלא על ר' אשי כהנ"ל ועכ"כ רבינו שפיר כדמסקי' בביצ' ודו"ק: ומה מאד י"ל בס"ד בהנ"ל מה שהקשה הצל"ח דלפי הגירסא הנ"ל ריש מחודש ז' דר"מ משמיה דרב אמר מדוע הקשה הגמ' ולרב אשי כו' הלא גם בלא ר"א הי' יכול להקשות על רב כיון דסובר דמין במינו לא בטיל אבל לפי הנ"ל י"ל כיון דרצה הגמ' לאשמעינן דבדרבנן מבטלין איסור לכתחילה כשיטת רבינו ע"כ הקשה ולרב אשי כו' כדי שנוכל למימר כפשטינו הנ"ל אבל אי הוה הקשה על רב ממין במינו לא הוה יכלינן למימר כפשטינו הנ"ל ולא הי' מוכח כשיטת רבינו אלא הי' י"ל כשיטת הרא"ש הנ"ל וכיון דסובר הגמ' כשיטת רבינו ע"כ הקשה ולרב אשי כו' ודו"ק כ"ז כתבנו לשיטת רבינו אבל להלכה עי' יו"ד סי' צ"ט ובט"ז או"ח סי' תק"ז ס"ק ב':


###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:9:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:9:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:9:1)

י"ט (ז) שחל להיות בע"ש כו', לכאורה צ"ל היאך הביא רבינו ז"ל את הלשון אחר של רבינו יצחק בתר רבותינו שבצרפת הלא חולקים הם דלרבותינו שבצרפת סמוך לחשיכה בגוונא דל"ל הואיל באמת איסור הכנה דאורייתא וללשון אחר של ר"י גם אז לא הוי באפייה ובבישול אלא דרבנן ועוד ק"ל מדוע הביא את הלשון אחר של ר"י דוקא מדוע לא הביא את תירוצו השני של התו' ביצה ב' ע"ב ד"ה והי' שג"כ על דרך הלשון אחר של ר"י, ונ"ל בס"ד לתרץ בהקדים לחקור את דעת רבינו בשיטת הרמב"ם דזה נראה בעליל דהחילוק בין הרמב"ם לרבותינו שבצרפת כפמ"ש רבינו דלהרמב"ם ליכא זמן שיהא אסור מה"ת לאפות או לבשל מי"ט לשבת דאפי' סמוך לחשיכה דל"ל הואיל ג"כ אינו אסור אלא מדרבנן מדכ' סתם בהלי"ט פ"ו הל"א ואיסור זה מד"ס אבל לרבותינו שבצרפת סמוך לחשיכה אסור מה"ת ולכאו' קשה על הרמב"ם כיון דפסק פ"א הלי"ט שם כרבה דהכנה דאורייתא א"כ היכי כתב ואיסור זה מד"ס אעכצ"ל כמ"ש הדרישה או"ח סי' תקכ"ב דסובר כתירוצו הב' של התו' הנ"ל דבאפיי' ובישול לא שייך הכנה כיון שאינו מחוסר רק תיקון בעלמ' או צ"ל דסובר כמ"ש הב"י שם דגם לרבה אמרינן דצורכי שבת נעשים בי"ט מדאורייתא רק מדרבנן אסור או צ"ל כמ"ש המג"א שם דסובר כבעה"מ והרמב"ן במלחמות עיין במחה"ש שם או צ"ל דסוב' כהלשון אחר של הר"י שהביא רבי' דבדבר שיכול ליהנות בו ביום לא שייך איסור הכנה, וכיון שיש לפנינו לומר בדעת הרמב"ם ד' אופנים הנ"ל א"כ צריך לברר דאיזה אופן סובר רבינו בדעתו הן אמת שהמרש"ל ז"ל בביאורו כאן סובר בדעת רבי' דסובר בדעת הרמב"ם כמ"ש הדרישה הנ"ל וכ"כ בספרו יש"ש ביצה פ"ב אות ג' וכ"כ מו"ה יוסף מקרעמניץ ז"ל בביאורו כאן עי"ש אבל לי ההדיוט קשה עליהם טובא. דהתו' הנ"ל כתב וז"ל אך תימא הואיל והכנה דאורייתא היאך אופין ומבשלין מי"ט לשבת וכ"ת ע"י ע"ת וכי אתי תקנתא דרבנן לעקור הכנה דאורייתא ונ"ל דרבה גופיה אזיל לטעמיה דאית ליה הואיל ואי מקלעי אורחים חזי ליה השתא נמי חזי ליה ואפילו לדידן ניחא דכל דבר אפוי ומבושל לא שייך ביה הכנה שאינו מחוסר רק תיקון בעלמא דמעיקרא הוה חזי ליה רק גבי ביצה שהוא דבר חדש שלא היתה בעולם ולא היתה ראוי' כלל מעיקרא עכ"ל נראה מתוס' דלא פסק כרבה אלא כר"ח דלא אמרינן הואיל מדכ' ואפי' לדידן וכ"כ המר"ל שם וזה דלא כרוב הפוסקים דאית לן הואיל וכבר הניח א"ז בצ"ע הפנ"י רפ"ב דביצה, עכ"פ זה מוכח בפי' דתירוצו הא' כתב התו' אליבא דרבה ותירוצו הב' ל"כ אלא לדידן דלית לן הואיל והנפ"מ בין השני תירוצים פשוט דלתירוץ הא' בגוונא דל"ל הואיל דהיינו סמוך לחשיכה באמת איסור הכנה דאורייתא ולא מועיל הע"ת על סמוך לחשיכה כמ"ש התוספת פסחים מ"ו ע"ב ד"ה רבה אבל לתירוץ הב' גם סמוך לחשיכה לא הוי איסור הכנה באפייה ובישול רק דרבנן ומועיל הע"ת וא"כ לכאו' צ"ט מדוע ל"ק התוס' את תירוצו הב' גם אליבא דרבה, ונ"ל בס"ד בכוונת התו' דבפסחים שם איתא א"ל רבה לר"ח לדידך דאמרת לא אמרינן הואיל היאך אופין מיו"ט לשבת א"ל משום ע"ת והקשה רבה ומשום ע"ת שרינן איסורא דאוריי' [כלומר אפייה בכלל הל"ט מלאכות וא"כ אסור לאפות מה"ת שלא לצורך משום לא תעשה מלאכה דל"ל דמשום הכנה הקשה רבה משום ע"ת שרינן איסורא דאוריי' דדילמ' ל"ס ר"ח דהכנה דאורייתא כמו שבאמת מוכח מעירובין ל"ח ע"ב כמ"ש היש"ש סי' הנ"ל אעכ"מ דרבה משום לא תעשה מלאכה הקשה] א"ל מדאורייתא צורכי שבת נעשין בי"ט ורבנן הוא דגזרו ביה גזירה שמא יאמרו אופין מי"ט אף לחול וכיון דאצרכוהו רבנן ע"ת אית ליה היכירא פרש"י וז"ל מדאוריי' צורכי שבת נעשין בי"ט דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש ושבת וי"ט חדא קדושה היא דתרווייהו שבת איקרו וכי היכי דמותר לבשל לבו ביום מותר לבשל למחר עכ"ל אלמא דלר"ח דלא אמרינן הואיל צ"ל דצורכי שבת נעשין ביו"ט מדאוריית' אבל לרבה דאית ליה הואיל צורכי שבת אין נעשין בי"ט, נמצא לפי"ז יש לרבה שני איסורי דאוריי' לאפות מי"ט לשבת חדא משום ל"ת מלאכ' ואידך משום הכנה אלא הגמרא פסחים לא דיבר רק מל"ת מלאכה מהטעם שכתבנו והתוס' ביצה לא דיבר רק מאיסור הכנ' כיון דמאיסור ל"ת מלאכה כבר דיבר הגמ' פסחים וממילא מיושב בס"ד התימ' שהקש' המר"ל בביצה שם על התו' דהיאך הקשה קושי' המפורשת בגמרא פסחים וגם המג"א רס"י תקכ"ז כתב על התו' וז"ל ובלא"ה דבריהם תמוהים וצריכים ישוב עם הגמ' פסחים עי' במחה"ש שם אבל לפמ"ש מיושב שפיר דהכי הקשה התו' לרבה דאית ליה הכנה דאורייתא היאך אופין ומבשלין מי"ט לשבת נהי דמשום ל"ת מלאכה ליכא כיון דאית ליה הואיל כמ"ש הגמ' פסחים אבל עדיין איכא לספוקי אי סברת הואיל מועיל גם לענין איסור הכנה כיון דחמיר דנוהג אפי' היכא דליכא משום ל"ת מלאכ' כגון בהכנ' דממילא גבי ביצ' שנולד' בי"ט אחר שבת דמשום הכנ' איכא ומשום ל"ת מלאכה ליכא וע"ז משני התו' דאע"ג דאיסור הכנה חמור אפ"ה מועיל הואיל כמו שמועיל משום ל"ת מלאכה ודו"ק. וממילא מיושב בס"ד דמדוע לא מתרץ התו' את תירוצו הב' גם אליבא דרבה דכיון דרבה לית ליה צורכי שבת נעשין בי"ט ע"כ אפי' אם נאמר דסובר דאיסור הכנה לא שייך באפייה ובישול אפי"ה ל"ל לדידיה דשרי לאפות או לבשל סמוך לחשיכה דנהי דמשום איסור הכנה ליכא אבל אכתי משום ל"ת מלאכ' איכ' כיון דסמוך לחשיכה ל"ל הואיל אבל לדידן דפסקינן לפום שיטת התוס' כר"ח דלית ליה הואיל וצ"ל דצורכי שבת נעשין בי"ט מדאוריי' עכ"כ התוס' שפיר את תירוצו הב' לדידן ודו"ק בזה כי לפענ"ד היא פשט אמתי בהתוס':


###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:9:2
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:9:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:9:2)

וכיון שהוכחנו בס"ד שתירוצו הב' של התו' ל"ל אליב' דרבה אם לא שנאמר דרבה גכ"ס דצורכי שבת נעשין בי"ט מה מאד יש להבין בזה מ"ש הב"י או"ח סי' תקכ"ז דבתר שהביא את לשון הרמב"ם שכ' רבינו ובתר שהביא את התו' הנ"ל כתב וז"ל ובאמת שדעת הרמב"ם מבואר בגמ' פרק אלו עוברין דאמרינן התם מדאוריי' צורכי שבת נעשים בי"ט ורבנן הוא דגזרו ביה גזירה שמא יאמרו אופין מי"ט לחול וכיון דאצרכוהו רבנן ע"ת אית ליה היכירא ואע"ג דלמאן דלית ליה הואיל אמרינן התם הכי משמע דמאן דאית ליה הואיל נמי סבר הכי דבהא ל"פ והתו' צ"ל שסוברים שאע"פ שאינו מפורש בגמ' שחולקים בכך מ"מ לרבה ל"ש ליה בין מי"ט לשבת למי"ט לחול עכ"ל ולכאורה יש לדקדק כיון דכל כוונת הב"י לפרש את הרמב"ם מ"ש ואיסור זה מד"ס ומפרשו במ"ש דסובר דגם לרבה מדאורייתא צורכי שבת נעשין בי"ט א"כ מדוע הביא את התוס' בהשקלא וטריא דעסק לפרש את הרמב"ם הלא לדידיה ל"ס הרמב"ם כחד מהתירוצים של התוס' ועוד למה מסיים והתו' צ"ל כו' מה שייכות יש להרמב"ם עם התו' דבשביל דמפ' את הרמב"ם צריך לפרש גם את התו' וגם על גוף תירוצו של הב"י ק"ל דמה פעל במ"ש דהרמב"ם סובר דלרבה ג"כ צורכי שבת נעשין בי"ט מדאוריית' הן אמת דלענין לאו דל"ת מלאכה פעל בזה אבל אכתי אסור מה"ת לאפות או לבשל משום הכנ' כיון דעל איסור הכנה לא פעל הא דצורכי שבת נעשים בי"ט כלום וא"כ אכתי קשה היכי כתב הרמב"ם ואיסור זה מד"ס הלא אכתי אסור מה"ת משום הכנה, אבל בהנ"ל דברי הב"י מיושבים בס"ד די"ל דהב"י ג"כ כיוון לומר דהרמב"ם סובר כתירוצו הב' של התוס' אלא כיון דהרמב"ם פסק כרבה דאית ליה הואיל א"כ ל"ל דסובר כתירוצו הב' של התוס' אם לא שנא' דסובר דגם לרבה מדאורייתא צורכי שבת נעשין בי"ט כהנ"ל עכ"כ הב"י דבאמת ס"כ וכדי שלא יהא קשה על דבריו הא חזינן דהתו' ל"ק את תירוצו הב' אלא להאי שיטה דלא אמרינן הואיל ע"כ מסיים הב"י והתו' צ"ל כו' ודו"ק:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:9:3
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:9:3](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:9:3)

ולפי הנחה הנ"ל שפיר תבין מדק"ל על הדרישה הנ"ל דהיכי כתב לפרש את הרמב"ם דסובר כתירוצו הב' של התו' הנ"ל ולא מסיים כמ"ש הב"י דהרמב"ם סובר דמדאוריי' צורכי שבת נעשין בי"ט א"כ נראה דסובר דבמד"כ דהרמב"ם סובר כתירוצו הב' של התו' סגיא לפרש את הרמב"ם אפי' כשנאמר דסובר דמדאוריי' צורכי שבת אין נעשין בי"ט אבל זה באמת ליתא דכשנאמר דהרמב"ם באמת ס"כ אז נהי דמשום הכנ' שרי לאפות או לבשל מי"ט לשבת ע"י ע"ת אפי' סמוך לחשיכה אבל עדיין משום ל"ת מלאכה אסור סמוך לחשיכה כיון דלא שייך למימר אז הואיל כהנ"ל בדעת התו', ובפרט על המרש"ל הנ"ל ק"ל טובא כיון דכ' בפי' בספרו יש"ש הנ"ל דהרמב"ם סובר דמדאוריית' צורכי שבת אין נעשין בי"ט ודלא כהב"י והביא ראיות לזה א"כ היכי כתב שם ובביאורו כאן לפרש את הרמב"ם דמשו"ה סובר דגם סמוך לחשיכה אינו אסור אלא מדרבנן משום דסובר כתירוצו הב' של התו' הנ"ל הלא אכתי אסור מדאוריי' משום ל"ת מלאכ' כהנ"ל וזה אצלי קושי' גדולה ומצוה ליישבה. וא"כ הרווחנו בהנ"ל דל"ל דרבי' סובר בכוונת הרמב"ם כמ"ש המרש"ל והדרישה מחמת קושיתינו הנ"ל וגם זה נ"ל בס"ד דכמ"ש המג"א הנ"ל דהרמב"ם סובר כבעה"מ והמלחמות ג"כ ל"ל דסובר רבי' כיון דלהמג"א גכ"ס הרמב"ם דסמוך לחשיכ' אסור מדאורייתא כמ"ש המג"א בפי' כן וא"כ ליכא פלוגתא בין הרמב"ם לרבותינו שבצרפת ורבינו באמת סובר לפליגי בסמוך לחשיכ' אעכ"מ דגם כהמג"א ל"ס, וגם א"ז ל"ל דרבינו סובר בדעת הרמב"ם כהלשון אחר של ר"י כיון דלהלשון אחר ג"כ צ"ל דסמוך לחשיכה אסור לאפות ולבשל כיון דמד"כ הלשון אחר דבדבר שיכול ליהנות בו ביום לית ביה משום הכנה ע"כ משום הואיל היא דכיון שיכול ליהנות ושייך למימר ביה הואיל ע"כ לית ביה משום הכנה אבל בדבר שאין יכול ליהנות דלא שייך למימר הואיל אסור משום הכנה וכעין זה כתב התו' פסחים מ"ו ע"ב ד"ה רבה וכיון דטעמא דלשון אחר משום הואיל עכ"מ דגם להלשון אחר סמוך לחשיכה אסור מדאורייתא וממיל' תו ל"ל דהרמב"ם סובר כלשון זה כיון דלהרמב"ם גם אז אינו אסור אלא מדרבנן כמובן, וכיון שבררנו בס"ד דל"ל דרבינו סובר בדעת הרמב"ם כהמרש"ל והדריש' והמג"א והלשון אחר של ר"י עכצ"ל דסובר כמ"ש הב"י הנ"ל וכמו שפירשנו בכוונת הב"י וא"כ ממילא ל"ק קושיתינו הב' הנ"ל דמדוע לא הביא רבינו את תירוצו הב' של התוס' כיון די"ל דנכלל בשיטת הרמב"ם שהביא וגם הקושי' הא' הנ"ל ל"ק כיון דלפמ"ש דגם להלשון אחר של ר"י אסור לאפות ולבשל סמוך לחשיכה באמת לא חולק הלשון אחר עם רבותינו שבצרפת ודו"ק:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:10:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:10:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:10:1)

ומ"ש רבינו ומה שאומר שם רב אשי הטעם כדי שיאמרו אין אופין מי"ט לשבת כו', בביצה ט"ו ע"ב פליגי רבא ורב אשי בטעמא דע"ת רבא אמר כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנ' יפה לי"ט ור"א אמר כדי שיאמרו אין אופין מי"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול ומרבינו ז"ל נראה דפסק כרב אשי ובפרט לפמ"ש מו"ה יוסף מקרעמניץ בביאורו כאן שרבינו הקשה על רבותינו שבצרפת מרב אשי מוכח בפי' דגם בדעת רבותינו שבצרפת סובר רבינו דסברו כר"א דאל"כ מה הקשה דילמא סברו כרבא עי"ש ותבין וכ"פ הרמב"ם ז"ל הלי"ט פ"ו הל"א וכתב הרהמ"ג ז"ל דמשום דרב אשי בתרא והלכ' כבתראה, וא"כ צ"ל דיש איזה נפ"מ לדינא ביניהם דאלת"ה אלא נאמר דלא פליגי אלא בטעמא דמילתא אז הי' מקום להקשות דמנא להו דהלכה כר"א דילמ' לא אמרי' האי כללא דהלכה כבתראה אלא דוקא היכא דפליגי לדינא אבל לא היכא דפליגי בטעמא דמילת' כמ"ש היד מלאכי סי' קנ"ג לחלק כן לענין האי כללא דהלכה כרבא לגבי אביי אעכ"מ דיש איזה נפ"מ לדינא ביניהם, ועי' ברא"ש שם שכ' דנפ"מ דלרבא צריך לערב בעי"ט דוקא אבל לר"א יכול לערב אפי' קודם עי"ט ולא הכריע הרא"ש דהלכה כמאן וכבר עמד ע"ז הק"נ שם אבל לפמ"ש באמת יפה עשה דלא הכריע דכיון דכתב דפליגי לדינא ממילא ידעינן דהלכה כרב אשי משום הכלל דהלכה כבתראה, אבל לכאורה ק"ל על הרא"ש דלפי דבריו מה הקשה הגמ' אלא לרבא מאי איריא מעי"ט אפי' בי"ט נמי דילמ' משו"ה קתני במשנה ועושה תבשיל מעי"ט לאפוקי שלא יקדים לעשותו מקודם עי"ט אבל לא למעט שלא יעשה בי"ט ואח"כ ראיתי שגם הצל"ח עמד ע"ז עי"ש מה שתירץ אבל לי"נ די"ל דגם להרא"ש הי' הגירסא בגמ' שהקשה על רב אשי כמ"ש התו' רי"ד בביצה שם ולפי גירסא זו באמת ל"ק על הרא"ש מידי עי"ש ותבין, והשעה"מ הלי"ט פ"ו כתב ג"כ נפ"מ דאם שכח ולא עירב מעי"ט לרבא יכול לערב בי"ט ולר"א אינו יכול אבל אח"כ הכריע מהרא"ש דגם לרבא גזרינן שוגג אטו מזיד מדל"כ הרא"ש גם את הנ"מ זו והצל"ח בביצה שם כתב שאין הכרעתו הכרעה דאטו הרא"ש כי רוכלא ליחשוב וליזיל די"ל דנקט חד נפקותא וה"ה דאיכא אחריני אבל לי"נ דה"ק השעה"מ כיון דהנפ"מ שכ' הרא"ש קולא לר"א וחומרא לרבא והנפ"מ שכ' השעה"מ להיפך קולא לרבא וחומרא לר"א ע"כ הו"ל להרא"ש למימר גם את הנפ"מ זו דבשלמא כשהנפ"מ של השעה"מ הי' ג"כ קולא לר"א וחומר' לרבא אז שפיר י"ל כמ"ש הצל"ח דאטו כי רוכלא ליחשוב וליזיל אבל כיון דהנפ"מ של השעה"מ הוי להיפך ע"כ הוכיח שפיר את הכרעתו אבל לפמ"ש דלהרא"ש הי' הגירס' בגמ' כגירסת התו' רי"ד ולפי גירסא זו באמת גם הנפ"מ של השעה"מ קול' לר"א וחומרא לרבא א"כ ליכ' הכרע מהרא"ש כמ"ש השעה"מ כיון די"ל כמ"ש הצל"ח, ועי' בפנ"י ובצל"ח שכתבו עוד נפ"מ לדינא בין פלוגתתם וכיון דיש כמה נפ"מ בין פלוגתתם ע"כ שפיר פסקו רבינו והרמב"ם כרב אשי כמובן:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:10:2
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:10:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:10:2)

אבל עדיין ק"ל על רבי' דמדוע לא דיבר מהנפ"מ כלום בשלמא על הרמב"ם י"ל שאין דרכו להביא אלא מה שמפורש בש"ס ירושלמי ספרא ספרי ותוספתא ומה שיש להמציא מהשקלא וטריא הניח על לשונו כמ"ש היד מלאכי כללי הרמב"ם שצריך לדייק בו כבלשון הגמ' אבל רבינו שמצינו כמה פעמים שדיבר גם ממה שהמציא מהשקלא וטריא א"כ מדוע ל"כ גם כאן מהנפ"מ, וע"כ נ"ל בס"ד דמשו"ה לא דיבר רבינו מהנפ"מ שכ' הרא"ש כיון דסובר כר"ח שהביא הכלבו דל"ס כהרא"ש אל"ס דגם לרב אשי אין לערב מקודם רק בעי"ט מובא בב"י או"ח סי' תקכ"ז ועי' ביש"ש ביצה פ"ב אות א' שהאריך בזה ופסק באמת דלא כהרא"ש, ועל הנפ"מ של השעה"מ הנ"ל י"ל דלרבינו הי' הגירס' בגמ' כמו שאיתא לפנינו דאליב' דרבא קאמר הגמ' גזיר' שמא יפשע ודלא כגירסת התו' רי"ד הנ"ל וא"כ ליכ' נפ"מ לדינא מהנפ"מ של השעה"מ אלא אליבא דרבא אבל לר"א באמת אסור לערב בי"ט וכיון דפסק רבי' כר"א ע"כ לא דיבר מהנפ"מ זו וממילא לפי"ז גם מהנפ"מ של הצל"ח ליכא שום נפ"מ לר"א עי"ש ותבין והנפ"מ של הפנ"י דלר"א סגי' לערב בפת או בתבשיל באמת גם הפנ"י הניח בצ"ע, וא"כ י"ל דרבינו באמת סובר דרבא ור"א לא פליגי לדינא אלא בטעמא דמילתא וע"כ לא דיבר מהנפ"מ כלום ועל קושיתינו הנ"ל דמדוע פסק כר"א י"ל כיון דבירושלמי ביצה פרק ב' הלכה א' ליתא אלא טעמא דרב אשי ע"כ פסק כר"א ודו"ק:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:11:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:11:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:11:1)

**בפרק (ח) אין דורשין דרש כו'.** בחגיגה י"ח ע"א שאל הגמ' דמנ"ל דחש"מ אסור בעשיית מלאכה והביא ג' ברייתות ע"ז חדא פלוגתת ר' יאשיה ור' יונתן ר' יאשיה יליף מאת חג המצות תשמור שבעת ימים ור' יונתן יליף מק"ו ואידך פלוגתת ריה"ג ור"ע ריה"ג יליף מכל מלאכת עבודה ל"ת ור"ע יליף מאלה מועדי ד' והבריית' זו איתא בהספרא פ' אמור פ"ב בנוסח' אחרת קצת והברייתא ג' היא התני' אידך שהביא רבינו וגם בספרי פרשת ראה איתא ברייתא זו אלא שם איתא בשם ר' ישמעאל והגמ' נקט סתם ואפשר כיון דגמ' רצה למיסתם כהאי ברייתא ע"כ נקט סתם [ובזה תבין דמדוע נקטו רש"י ותו' ריש מוע"ק את הברייתא זו דוקא] וא"כ יש לדקדק ברבינו ז"ל דמדוע הביא את הבריית' ב' ואת הברייתא ג' בשלמא הברייתא ג' י"ל דנקט כיון דשקיל וטרי בברייתא זו בהא דלא מסרן הכתוב אלא לחכמים כו' אבל הברייתא ב' מדוע הביא ותו מדוע לא הביא את הברייתא א' תחת הברייתא ב'. וכדי ליישב א"ז אקדים לברר בס"ד את השיטות בזה אי מלאכת חש"מ מדאורייתא אסור או מדרבנן, מלשון רבינו נראה דסובר כהבה"ג ור"ת ז"ל דאינו אסור אלא מדרבנן וכל הדרשות דברייתות הנ"ל אסמכתות וכן סברו ז"ל התו' חגיגה שם וע"ז כ"ב ע"א ד"ה תיפוק והרמב"ם והגמ"יי הלי"ט פ"ז הל"א והרא"ש ריש מוע"ק וכ"נ מהכלבו ז"ל ריש הל' חש"מ מדהביא בשם הרמב"ם כן ולא חולק עליו ובאמת מהירושלמי מוע"ק פ"ב הלכה ג' מוכח כשיטתם וכבר הביאו ז"ל את הירושלמי זה, אבל לכאורה ק"ל על שיטה זו הלא מגמ' חגיג' מוכח דר' יוחנן ור"ל סברו דמדאורייתא אסור ועליהם הקשה הגמ' מנה"מ והביא הגמ' את הג' ברייתות הנ"ל א"כ עכצ"ל דר"י ור"ל סברו דהלימודים של הג' ברייתות לאו אסמכתות הם וא"כ היכי פסקו דלא כוותיהו ובאמת הריטב"א ז"ל ריש מוע"ק פסק מחמת קושיא זו כשיטת רש"י והרמב"ן ז"ל דמדאורייתא אסור וא"כ מה יענ' רבינו וכל הפוסקים הנ"ל על הקושיא זו, אבל ראיתי בתוס' רי"ד ז"ל חגיגה שם שהוכיח מריש מוע"ק ומפרק ב' שם דמלאכת חש"מ לא מיתסר אלא מדרבנן ואח"כ כתב וז"ל ומשום דקי"ל דהוא מדרבנן משו"ה קאמר מכלל דתרווייהו ס"ל דאסור מדאורייתא ובעי מנה"מ ואנן דסברינן דהוא מדרבנן הני קראי אסמכתא בעלמא נינהו עכ"ל ולפי דבריו באמת ל"ק הקושיא הנ"ל אלא אדרבא מדקאמר הגמ' מכלל דתרווייהו מוכח דלא סברינן כוותייהו וא"כ י"ל דכל הפוסקים הנ"ל ס"ל כהתו' רי"ד:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:11:2
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:11:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:11:2)

ובתי"ט ז"ל ריש מוע"ק ראיתי שכ' וז"ל רש"י ורי"ף ורמב"ם והרא"ש והטור פה אחד הסכימו דאינ' אלא אסמכתא ואין לאיסור מלאכה בחש"מ עיקר מה"ת כו' עכ"ל מ"ש דהרי"ף סובר דאינה אלא אסמכתא הטור ז"ל או"ח סי' תקל"ו כתב בשמו להיפך הן אמת דהב"י ז"ל שם ובסי' תק"ל כתב דאינו יודע דמנ"ל להטור דהרי"ף ס"כ הלא הב"ח ז"ל סי' תקל"ו כתב מקור לזה ואח"כ ראיתי שכבר עמד בזה על התי"ט רע"א ז"ל בהגהותיו על המשניות שם ומ"ש התי"ט דגם רש"י סובר דאינה אלא אסמכתא ע"ז ק"ל טובא הלא התו' חגיגה שם ד"ה חש"מ כתב וז"ל ולא כפירוש ר' שמואל שפי' בערבי פסחים גבי כל המבזה את המועדות כגון עושה מלאכה בחש"מ והא ליתא דמדרבנן הוי וכדפירשתי עכ"ל אלמא דהתו' סובר כיון דמפ' הרשב"ם ז"ל כל המבזה את המועדות שעוש' מלאכה בחש"מ עכ"ס דמדאורייתא אסור [ועי' רמב"ם הלי"ט פ"ו הלט"ז שמפ' כל המבזה את המועדות על י"ט גופא אלמא כיון דסובר דמלאכת חש"מ דרבנן ע"כ לא מפ' כהרשב"ם א"כ מוכח גם מהרמב"ם כמ"ש התו'] וכיון דרש"י מכות כ"ג ע"א ג"כ מפרש כל המבזה את המועדות על חש"מ עכ"מ דגם רש"י סובר דמדאוריית' אסור ומה שלא דיבר התו' גם מרש"י זו י"ל כיון שכבר כתב התוס' שם דמרש"י מוע"ק י"א ע"ב ד"ה אלא מוכח דמדאורייתא אסור וע"ז הקשה הר"ת גופא ע"כ לא דיבר התו' בסוף דבריו תו מרש"י אלא מהרשב"ם, עכ"פ זה מוכח בפי' מהתוס' דרש"י סובר דמדאורייתא אסור וכ"כ בפי' הריטב"א הנ"ל וא"כ ק"ל על התי"ט דהיאך כתב בשם רש"י להיפך. וגם על המזרחי ז"ל ק"ל דבפ' אמור פכ"ג פ"ח כתב רש"י דפירושא דמלאכת עבודה מלאכת דבר אבד ובפסוק ל"ו שם עצרת הוא כל מלאכת עבודה ל"ת כתב וז"ל לא תעשו יכול אף חש"מ יהא אסור במלאכת עבודה ת"ל הוא אלמא דרש"י סוב' דהוא ממעט מלאכת דבר אבד בחש"מ דשרי והרמב"ן שם הרבה להשיב על רש"י וחד מן הקושיות וז"ל שא"כ הרי חש"מ רמוז בתורה שמותר בדבר האבוד והם אמרו לא מסרן הכתוב אלא לחכמים שאין בתורה רמז איזה מלאכה מותרת ואיזה אסורה כו' עכ"ל ואל תטעה שכוונת הרמב"ן להקשות דמלאכת חש"מ אינה אסור אלא דהרי הרמב"ן היא מהשיטות דמדאורייתא אסור כמ"ש בפי' וכ"כ בשמו הריטב"א הנ"ל אלא כוונת הרמב"ן להקשות דאף דמלאכת חש"מ מדאורייתא אסור אבל זה ל"כ בפי' דאיזה מלאכה אסורה ואיזה מותרת אלא ע"ז קאמרה הברייתא ג' הנ"ל לא מסרן הכתוב אלא מדרבנן לחכמים כו' ולרש"י דפירושא דמלאכת עבודה מלאכת דבר אבד והוא דמעצרת בא למעט מלאכת דבר אבד בחש"מ דמותר א"כ כתיב בפי' דאיזה מלאכה מותרת והיכי קאמרה הברייתא דדבר זה לחכמים מסרו כן הקשה הרמב"ן על רש"י ועי' במזרחי שם מה שתירץ ע"ז ותוכן דבריו שרש"י גכ"ס כהפוסקים הנ"ל דמלאכת חש"מ אינה אסורה אלא מדרבנן וכל הני דרשות דת"כ אסמכתא, וע"ז ק"ל כמו שהקשינו על התי"ט דמתו' חגיגה ומהריטב"א מוכח בפי' דרש"י סובר דמדאורייתא אסור וגם על הקרבן אהרן ז"ל ק"ל שכ' בפ' אמור פרשה י"ב על המזרחי וז"ל ואני שמעתי ולא אבין שהרמב"ן ז"ל רואה הוא דאסמכתא הוא אלא מה דקשה ליה כו' עי"ש שמפרשו היטב וזה עכצ"ל דמ"ש הק"א שהרמב"ן ז"ל רואה הוא דאסמכתא הוא כוונתו דהרמב"ן רואה הוא דלרש"י לא הוי אלא אסמכתא דל"ל דבדעת הרמב"ן עצמו כ"כ כיון דהרמב"ן מהשיטות דלאו אסמכתא כהנ"ל וא"כ גם על הק"א קשה דהיאך כתב נגד התוס' והריטב"א הנ"ל ותו ק"ל מה יענו המזרחי והק"א עמ"ש רש" במוע"ק י"א ע"ב ד"ה אלא דז"ל אלא אפי' חש"מ דאסורה ביה מלאכ' מדאוריי' דכתיב את חג המצות תשמור שבעת ימים לימד על כל החג שהוא אסור עכ"ל אלמא שכ' בפי' דמדאורייתא אסור:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:11:3
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:11:3](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:11:3)

וכדי ליישב את כל הנ"ל עי' ברא"ש ז"ל ריש מוע"ק שהביא ג"כ ראי' דהדרשות דג' ברייתות הנ"ל אסמכתא וקוטב ראייתו דכיון דלשני ברייתות הראשונות ליכא קראי למיגמר דדבר זה מסרו לחכמים לחלק במלאכות כמו שאיתא להברייתא ג' הנ"ל א"כ עכצ"ל דהדרשות דהב' ברייתות הראשונות אסמכתא ע"כ אמרינן דגם הדרשה דבריית' ג' אסמכתא, וא"כ י"ל דהמזרחי סובר בדעת רש"י דג"כ מחמת ראיית הרא"ש סובר דאסמכתא היא ומ"ש רש"י במוע"ק י"א ע"ב דאסורה ביה מלאכה מדאורייתא י"ל דלישנא דגמ' נקט דהגמ' ג"כ קאמר שם אלא אפי' במועד דאיסור מלאכה מדאורייתא כו' וסובר המזרחי דכמ"ש הר"ת על לשון הגמ' דפירושו כעין דאורייתא כמ"ש התו' חגיגה בשמו כמ"כ נמי י"ל בלשון רש"י ומה של"כ רש"י בפי' כן אע"ג דאמורא צריך לפרש דבריו י"ל דסמך דמהפסוק שהביא ג"כ ידעינן דכוונתו כעין דאורייתא כיון שהביא שם את הדרשה דר' יאשיה דברייתא הא' דגמ' חגיגה הנ"ל דיליף מאת חג המצות תשמור והדרשה זו עכצ"ל דאסמכתא היא כמ"ש הרא"ש הנ"ל וא"כ ממילא ידעינן מזה דפירושא דמלת דאורייתא שכ' רש"י כעין דאוריי' ועכ"כ רש"י כלשון הגמ' וההכרח שהי' להמזרחי לפרש ברש"י כן י"ל כדי שיהא שיטת רש"י ג"כ כשיטת רוב הפוסקים הנ"ל ועוד שהיה קשה להמזרחי דמדוע לא הביא רש"י במוע"ק י"א ע"ב את הדרש' דבריי' ג' הנ"ל כמו שהביא במשנה דריש מוע"ק אעכצ"ל כיון דרש"י באמת סובר דאסמכתא היא מחמת ראיית הרא"ש הנ"ל ע"כ הביא בדף י"א ע"ב את הדרשה דברייתא הא' כדי להורות כמו שכתבנו כן י"ל דסובר המזרחי בדעת רש"י וא"כ גם על הק"א והתי"ט ג"כ ל"ק מידי כיון די"ל דהם גכ"ס כהמזרחי בדעת רש"י וגם מה מאד מיושב בזה המג"א ז"ל סי' תק"ל סק"א שכ' וז"ל ועכ"פ עונשו גדול דאמרינן המחלל את המועדות כאלו עובד ע"ז ופרש"י דהיינו חש"מ עכ"ל וכוונת המג"א דאפי' למ"ד דמלאכת חש"מ דרבנן ג"כ מודה דעונשו גדול כ"כ המחה"ש אלא כתב שדבריו תמוהים מאד דהיכי הביא ראי' מרש"י לזה הלא אדרבא מרש"י מוכח שהיא דאורייתא כמ"ש התוס' חגיגה הנ"ל וא"כ אכתי מנ"ל דאפי' למ"ד שהיא דרבנן ג"כ עונשו גדול, אבל בהנ"ל מיושב בס"ד שפיר דלכאורה יש לדקדק דמדוע הביא המג"א את פירושו של רש"י על הא דמחלל את המועדות מגמ' מכות מדוע לא הביא את פירושו של הרשב"ם שג"כ מפ' כן בגמ' פסחים שקודמת אבל בהנ"ל י"ל דהמג"א גכ"ס כהמזרחי בדעת רש"י וע"כ הביא ראי' מרש"י דעונשו' גדול ולא מהרשב"ם כיון דאליבא דהרשב"ם באמת סובר המג"א כמ"ש התו' חגיג' שהיא דאוריי' ודו"ק:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:11:4
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:11:4](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:11:4)

אבל עדיין ק"ל על המזרחי דהיאך סובר מדעת עצמו בדעת רש"י דלא כמו שסברו התו' והריטב"א ע"כ נ"ל בס"ד דהמזרחי סובר דמ"ש התו' חגיגה בדעת רש"י שהיא דאורייתא ל"כ אלא בהה"א דהוה סובר התו' דמדאורייתא אסור עכ"ס גם בדעת רש"י כן אבל בתר דהביא התו' את הר"ת עם הראיות חזקות שלו דלא אסור אלא מדרבנן באמת גם בדעת רש"י סובר התוס' כן והפשט ברש"י דמוע"ק סובר כהנ"ל להמזרחי, וזה ל"ק דאי באמת סובר התו' בדעת רש"י כן היאך יליף התו' מהרשב"ם דאסור מדאורייתא כיון דמפ' כל המבזה את המועדות על מלאכת חש"מ הלא רש"י ג"כ מפרש כן ואפ"ה סובר שהיא דרבנן דע"ז י"ל דמה דמפ' רש"י במכות אינו מרש"י דמדף י"ט ע"ב עד סוף המסכתא מתלמידו הר"י בר נתן הוא כמ"ש החכמת שלמה שם וא"כ לא מוכח ורש"י מפ' כל המבזה את המועדות כהרשב"ם די"ל דמפ' על י"ט גופא כהנ"ל בשם הרמב"ם ועל הר"י בר נתן דמפ' כהרשב"ם באמת י"ל דגכ"ס דאסור מדאורייתא וא"כ שפיר י"ל דהמזרחי סובר בכוונת התוס' כמ"ש וממילא ל"ק עליו גם מהריטב"א כיון די"ל דסובר כהתו' ודו"ק, אלא לפי"ז נשאר המג"א הנ"ל בתימא כיון שהוכחנו דהר"י בר נתן סובר כהרשב"ם דאסור מדאורייתא א"כ היכי הביא המג"א ראי' מרש"י דמכות שהוא הריב"ן הלא הריב"ן סובר דאסור מדאוריי' ואפשר דבזה חולק המג"א על התוס' וסובר כיון דהריב"ן תלמידו של רש"י מסתמא סובר כרש"י דמלאכת חש"מ דרבנן ואפ"ה מפרש כל המבזה את המועדות כמו שמפ' הרשב"ם ע"כ הוכיח המג"א מזה דעונשו גדול מאד וגם אפשר דמשו"ה כתב המג"א ופרש"י דהיינו כו' דלכאורה קשה הלא לא רש"י מפ' כן אלא הריב"ן די"ל כיון דתלמידו הי' הוי כאלו פרש"י וכמ"ש התו' יומא דף ד' ע"א ד"ה תניא על ר' אלעזר בן פדת שהי' תלמידו של ר' יוחנן עי"ש ותבין, וא"כ הרווחנו בהנ"ל דלהמזרחי והתי"ט גם רש"י סובר כהשאר פוסקים הנ"ל דמלאכת חש"מ אינו אסור אלא מדרבנן. וגם מהר"ן ז"ל ריש מוע"ק [ומהב"י או"ח סי' תק"ל נראה דאינו הר"ן אלא הנמ"י] נראה ג"כ דסובר שאינו אסור אלא מדרבנן דז"ל אלא שלא מצינו לאחד מן המחברים שמנו המצות שימנה מצוה שאיסור מלאכה בחש"מ ואם האיסור ד"ת הי' איסורו לאו או עשה ולפי"ז נראה שאינה אלא אסמכתא בעלמא וכ"נ מן התו' וכ"נ מן הירושלמי כו' עכ"ל וכ"כ הרהמ"ג הלי"ט פ"ז מדעת עצמו אבל לא זכיתי להבין את ראייתם על מי מהמוני המצות כיוונו אי על רבינו והבה"ג והרמב"ם הלא הם בלא"ה כתבו בפי' דאינו אסור אלא מדרבנן אעכצ"ל שכיוונו על השאר מוני המצות ז"ל על היראים והסמ"ק והחינוך אבל גם ע"ז ק"ל דהיאך כתבו שלא מצינו לאחד מן המחברים כו' הלא הסמ"ק סי' קצ"ה באמת מונה איסור מלאכת חש"מ למל"ת בפ"ע וכן מונה ברמזיו שם וצ"ע:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 75:11:5
[Brit Moshe, Negative Commandments 75:11:5](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/75:11:5)

וכיון שזכינו בס"ד לברר דרבי' והבה"ג והרי"ף והרמב"ם ורש"י [להתי"ט הנ"ל] והר"ת והתו' והתו' רי"ד והרא"ש והכלבו והריב"ן [ולהמג"א הנ"ל] והטור קיימו בחדא שיטתא, דמלאכת חש"מ אינה אסורה אלא מדרבנן ע"כ אברר את הפוסקים ז"ל דסברו שאסור מדאורייתא הרשב"ם והסמ"ק והריטב"א והר"ן והרהמ"ג הנ"ל וגם כתבו שכ"ס הרמב"ן והרשב"א ואני מצאתי שכ"כ הרמב"ן בליקוטיו על הש"ס סוף מוע"ק וכ"ס המרדכי ריש מוע"ק אלא כתב בשם היראים דאסור מדאורייתא וכ"כ הב"י סי' הנ"ל בשמו אבל לכאורה ק"ל היאך כתב בשם היראים לחלוטין כן הלא לפי גירסת היראים שלפנינו מוכח שדעתו נוטה דאינו אסור אלא מדרבנן עי' בס"ס קי"ג ותראה שכן היא וצ"ל כיון שהביא היראים אח"כ את מה שמצא בפירושי רבותיו דאסור מדאורייתא הוכיח המרדכי מזה שהוא ג"כ הסכים לזה אבל זה ל"ל שהמרדכי ג"כ על הפירושי רבותיו שהביא היראים כיוון ולא על היראים עצמו כיון דהאגור ריש הלכות חה"מ הביא בשם המרדכי מ"ש בשם היראים ואת פירושי רבותיו שהביא היראים הביא האגור בשם שבילי לקט א"כ מוכח דהאגור ל"ס בדעת המרדכי כן נמצא לפי"ז יש לנו עוד שני פוסקים דסברו דאסור מדאורייתא היראים ופירושי רבותיו. אבל לכאורה מה יענו הני פוסקים על הראי' שהביא הרא"ש הנ"ל דמנא להו להשני ברייתו' הראשונות הנ"ל הלימוד דמסרן הכתוב לחכמים לחלק במלאכות אבל עי' בספרא הנ"ל ותרא' דלפי הגירס' שלפנינו אית לה להברייתא הב' הנ"ל בין לר"ע ובין לריה"ג רמז מהקרא ההיתר של מלאכת דבר אבד [וגם הגור ארי' ז"ל פ' אמור מיישב בגירס' זו את קושית הרמב"ן מעל רש"י הנ"ל עי"ש] וגם עיין בט"א חגיגה שם שכ' דהב' ברייתו' הראשונות הנ"ל לא פליגי אלא כל אחד סמך אקרא דחבריה וא"כ י"ל דכל הפוסקים דס"ל דמלאכת חש"מ אסור מדאורייתא סברו כגירסת הספרא שלפנינו וגם סברו כהט"א וא"כ יש גם להב' ברייתות הנ"ל רמז מהקרא על ההיתר מלאכת דבר אבד וממילא נסתרה ראיית הרא"ש ע"כ פסקו דאסור מדאוריי' אבל להני פוסקים דסברו דאסור מדרבנן הי' הגירסא בהבריי' הב' כמו שהביא הגמ' חגיג' ולפי גירס' זו באמת ליכא שום רמז מהקרא על ההיתר מלאכת דבר אבד להבריי' זו וממילא גם לא להבריית' הא' וא"כ נשארה ראיית הרא"ש בתקפ' דאינ' אסור אלא מדרבנן ע"כ פסקו כן, וא"כ ממילא מיושב בס"ד הקושי' שהקשינו על רבינו ריש מחודש זה די"ל דלרבינו ג"כ עיקר הראיה דמלאכת חש"מ דרבנן הראיה של הרא"ש הי' וכיון דרצה לרמז א"ז ע"כ הביא את הדרשה דבריי' הב' הנ"ל להורות דגירסתו בספרא לא כמו שאיתא בספרא שלפנינו וא"כ קמה וגם נצבה הראי' של הרא"ש וע"כ פסק כן ודו"ק, ולענין הלכ' הב"י סי' תק"ל פסק שהיא דאוריי' וכן למד המג"א בדעת הרמ"א שם אבל מסי' תקל"ח הוכיח המג"א שהיא דרבנן כשיטת רבי' ואעפ"כ עונשו גדול: