## Brit Moshe, Negative Commandments

###### Brit Moshe, Negative Commandments 76:1:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 76:1:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/76:1:1)

**אסור (א) לאכול חמץ מיום י"ד כו'.** לכאורה יש לי ברבינו ז"ל דקדוק גדול בהקדים הקדמה אחת בפסחים כ"ח ע"א פליגי ר' יהודא ור"ש ר"י סובר חמץ לפני זמנו ולאחר זמנו בלאו תוך זמנו בלאו וכרת ור"ש סובר לפני זמנו ולאחר זמנו בלא כלום תוך זמנו בלאו וכרת וקאמר הגמ' בטעמא דר"י דתלתי קראי כתיבי א' שמות פי"ב פ"כ כל מחמצת לא תאכלו ב' שמות פי"ג פ"ג ולא יאכל חמץ ג' דברים פט"ז פ"ג לא תאכל עליו חמץ [והגמ' שלא הביא כל מחמצת לא תאכלו מקודם כסדר הכתובים בתורה באמת צ"ע] ושדי חד לפני זמנו וחד לאחר זמנו וחד לתוך זמנו וכפי הנראה מגמ' יליף לפני זמנו מלא תאכל עליו חמץ אבל תוך זמנו ולאחר זמנו ליתא בפי' דמאיזה פסוק יליף אלא התו' שם ד"ה וחד כתב דתוך זמנו יליף מלא יאכל חמץ וממילא יליף לאחר זמנו מכל מחמצת ל"ת ולר"ש מסיק הגמ' דמכל מחמצת יליף שנתחמץ מחמת דבר אחר ולא יאכל מיבעי על פסח מצרים שאין חימוצו נוהג אלא יום אחד וא"כ יליף תוך זמנו מלא תאכל עליו חמץ וממילא יש נפ"מ בין ר' יהוד' לר"ש בתוך זמנו ג"כ דלר"י צריך להתרותו מלא יאכל חמץ ולר"ש מלא תאכל עליו חמץ, ומה מאד יש להבין בזה את התו' ד"ה וחד שהקש' דלחזקי' מנ"ל איסור הנאה לפני זמנו ולכאורה מה הקשה דילמא סובר חזקי' כר"ש דלפני זמנו מותר בהנא' ור' יהודא סובר כר' אבהו אבל בהנ"ל מיושב בס"ד שפיר דשם כ"א ע"ב איתא אמר חזקיה מנין לחמץ בפסח שאסור בהנאה שנא' לא יאכל חמץ וכיון דיליף תוך זמנו מלא יאכל חמץ עכצ"ל דסובר כר"י וע"כ הקשה התו' שפיר ודו"ק. והרמב"ם ז"ל בסה"מ כיון דפסק כר' יהודא בלפני זמנו ותוך זמנו ע"כ מנה במל"ת קצ"ז וקצ"ט איסור אכילת חמץ בתוך זמנו ולפני זמנו לשתי מל"ת וכ"פ בחיבורו הלחו"מ פ"א הל"ז וגם מהרמב"ם נראה כהתו' דר' יהודא יליף תוך זמנו מלא יאכל חמץ ועל מה דפסק בלפני זמנו כר"י השיג הראב"ד ז"ל שם וגם הרמב"ן ז"ל בהשגותיו על הסה"מ ועיקר השגתם ממ"ד רבא שם ע"א הלכתא חמץ שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש וסברתו דבמלת שלא בזמנו נכלל גם לפני זמנו וכיון דרבא פסק כר"ש ע"כ פסקו גכ"כ אבל להרמב"ם צ"ל דבמלת שלא בזמנו דקאמר רבא לא נכלל לפני זמנו אלא לאחר זמנו עי' בהרהמ"ג ובמגלת אסתר ז"ל שהאריכו בזה וכל דבריהם נכללו במ"ש רבינו בקיצור בזה ואני מצאתי בס"ד סמך להרמב"ם בפסיקתא זוטרתא פ' ראה דז"ל לא תאכל עליו חמץ משש שעות ולמעלה עכ"ל אלמא דהפסיקתא סותמת בלפני זמנו כר' יהודא, אבל מרבינו נראה דפסק גם בלפני זמנו כר"ש כשיטת הראב"ד הרמב"ן וע"כ לא מנה למל"ת אל' שלא לאכול חמץ בפסח והשמיט ממנינו שלא לאכול חמץ אחר חצות בי"ד בניסן וכ"כ הפ"ד ז"ל בד"מ ח"ב דף ס"ד ע"א דרבינו סובר כהרמב"ן וכ"ס הזוהר הרקיע ז"ל מל"ת ק"ב אות מ"א וא"כ צ"ל דלרבינו המל"ת ע"ו היא שלא לאכול חמץ בפסח וכמ"ש רבינו בפי' כן וכ"כ ברמזיו רמז מל"ת ע"ו אלא ברמזיו יש ט"ס כיון שכ' שהלכה כר' יהודא א"כ מדוע לא מנה גם לפני זמנו למל"ת ותו היכי כתב ולר' יהודא שהלכה כמותו הא בחיבורו כאן מסיק שהלכה כר"ש גם בלפני זמנו וע"כ נ"ל דכך צריך להיות ברמזיו אבל אין בו לאו לר"ש שהלכ' כמותו ולר"י יש בו לאו עי"ש ותבין, וכיון דסובר רבינו דהמל"ת ע"ו היא שלא לאכול חמץ בפסח א"כ קשה אמאי לא התחיל את המל"ת זו במלת שלא והול"ל שלא לאכול חמץ בפסח שנ' כו' ואח"כ היה לו להביא את שיטת הרמב"ם ואת דעתו בהא דלפני זמנו אבל אח"כ ראיתי בביאור ממו"ה יוסף מקרעמניץ ז"ל שעמד בזה ומתרצו היטב עי"ש:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 76:1:2
[Brit Moshe, Negative Commandments 76:1:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/76:1:2)

וגם עמ"ש רבינו ברמזיו הנ"ל שלא לאכול חמץ בפסח שנאמ' לא יאכל חמץ כו' ג"כ תמי' לי דכיון דפסק כר"ש היכי הביא לאזהרה על תוך זמנו את הפסוק לא יאכל חמץ הלא לר"ש אזהרה מהפסוק לא תאכל עליו חמץ כהנ"ל בשלמא החינוך ואה"מ מצ' תפ"ה ומצה"ש מצ' תפ"ו הביאו שפיר את הפסוק זה כיון שהם פסקו גם בלפני זמנו כר"י כשיטת הרמב"ם אבל על רבינו קשה וכן ק"ל על הסמ"ק ז"ל סי' רכ"ב דכיון דכתב וז"ל הלכך לדידן נמי דסבירא לן כר' יהודא מקודם זמנו דהוי בלאו כו' מוכ' דפסק כר"י כשיטת הרמב"ם וכ"כ הר' פרץ ז"ל בהגהותיו שם וכיון דפסק כר"י א"כ היכי הביא לאזהרה על תוך זמנו את הפסוק כל מחמצת לא תאכלו מדוע לא הביא את הפסוק לא יאכל חמץ כמ"ש הרמב"ם, אלא על הסמ"ק י"ל כיון דליתא בגמ' בפי' דאיזה פסוק קאי אתוך זמנו אלא התו' כתב דלחזקי' מסתבר דלא יאכל קאי אתוך זמנו כהנ"ל אבל לרבי אבהו דפסקינן כוותיה דליכא חילוק לענין איסור הנאה בין לא יאכל חמץ לבין כל מחמצת לא תאכלו סובר הסמ"ק דבאמת מסתבר טפי למשדי כל מחמצת לא תאכלו אתוך זמנו כיון דכתיב ברישא כמובן, אבל בהרמב"ם י"ל דהי' קשה לו בגמ' הדקדוק הנ"ל דמדוע לא הביא הגמ' מתחלה את הפסוק כל מחמצת לא תאכלו ועוד מדוע לא חשיב הגמ' את הזמנים כסדר חד לפני זמנו וחד לתוך זמנו וחד לאחר זמנו ומחמת הדקדוקים הללו סובר הרמב"ם הפשט בגמ' דרצה להורות דאיזה פסוק קאי אלפני זמנו ואיזה קאי אלאחר זמנו ותוך זמנו וע"כ נקט הגמ' סדר הזמנים לפי סדר הפסוקים דנקט דכל זמן וזמן קאי על הפסוק דסמוך ליה חד לפני זמנו דקאמר הגמ' קאי על הפסוק לא תאכל עליו חמץ שלפניו וחד לאחר זמנו קאי על הפסוק כל מחמצת לא תאכלו שלפני פניו וחד לתוך זמנו קאי על הפסוק ולא יאכל חמץ וא"כ מוכח מגמ' דלא יאכל חמץ אזהרה אתוך זמנו ע"כ סובר הרמב"ם גכ"כ דו"ק בזה, ועל הסמ"ק י"ל כהנ"ל ע"כ ל"ק עליו מידי אבל על רבינו ברמזיו באמת קשה וצ"ע:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 76:2:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 76:2:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/76:2:1)

ועמ"ש רבינו אסור לאכול חמץ ביום י"ד כו', כתב ע"ז החידושי המהרי"ק ז"ל על רבינו הל' פסח [הנדפס מחדש שנת תרנ"ט] וז"ל אסור לאכול כו' כלומר אפי' לר"ש דפליג אדר' יהודא דאמר עובר בלאו איסור מיהא מודה דאיכא אבל איסור לאו ליכא אא"כ הלכה כר"י עכ"ל ונ"ל דעל רבינו באמת פירושו עולה יפה כיון דפסק כר"ש ע"כ שפיר י"ל דכוונתו לומר דאיסור עכ"פ יש לר"ש אבל מה יענה המרי"ק על הרמב"ם הלחו"מ פ"א הל"ח שגכ"כ אסור לאכול חמץ ביום י"ד מחצות היום ולמעלה כו' וברמב"ם ל"ל כפשטו כיון דפסק כר' יהודא דחייב מלקות בלפני זמנו מה לו לר"ש וצ"ל דאליבא דהרמב"ם הי' סובר המהרי"ק כפשטו של הרא"מ ז"ל בביאורו כאן עי"ש, אבל לי"נ בכוונת רבי' והרמב"ם כך דהתו' שם ד"ה ר"ש העלה דלר"ש אף דאין עובר על לאו בחמץ לפני זמנו אבל אסור באכילה ויליף מתשביתו וכ"כ הראב"ד וכ"כ רבינו וא"כ הוי לאו הבא מכלל עשה והנר מצוה ז"ל סי' י' אות צ"ח הקשה על הרמב"ן דנהי דלא מנה לפני זמנו במנין הלאוין כיון דאין בו לאו גמור רק לאו הבא מכלל עשה שהוא עשה מ"מ הו"ל להכניסו במנין העשין שהרי הרמב"ן במ"ע שלו מנה לאו הבא מכ"ע למ"ע ותירץ דלאו הבא מכ"ע זו לא הוי כעשה אלא כאיסור גרידא עי"ש שהאריך לברר א"ז, ובדבריו יש ליישב דקדוק גדול דק"ל בסוגייתינו דמדוע קאמר ר"ש לפני זמנו ולאחר זמנו אינו עובר עליו בלא כלום תיבת בלא כלום מיותר אבל בהנ"ל י"ל דרצה לאשמעינן דל"ת דעל לאו הוא דאינו עובר אבל על עשה מחמת לאו הבא מכ"ע עובר כקושיית הנ"מ ע"כ קאמר אינו עובר עליו בלא כלום כלומר אפי' על עשה כיון דלא הוי כשאר לאו הבא מכ"ע אלא איסור גרידא כתירוצו של הנ"מ, וא"כ י"ל דמשום כוונ' זו כתב רבינו אסור לאכול חמץ ביום י"ד כו' להורות כתירוצו של הנ"מ דלא הוי אלא איסור גרידא וגם אליבא דהרמב"ם י"ל כן אע"ג דפסק כר"י די"ל דכוונתו שלא נטעה דגם עשה הוי כמובן.


###### Brit Moshe, Negative Commandments 76:3:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 76:3:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/76:3:1)

והאוכל (ב) חמץ בפסח כ"ש כו', הרמב"ם הל"ז שם כתב וז"ל האוכל מן החמץ עצמו בפסח כל שהוא הר"ז אסור מה"ת שנ' לא יאכל ורבינו שהשמיט מלת עצמו אפשר כדי שלא נטעה לומר כמו שלמד מלשון הרמב"ם השואל בהרדב"ז ח"ה סי' קמ"ג דכשאכל ח"ש ע"י תערובת אינו אסור מה"ת [עיין מהרש"א פסחים מ"ד ע"א ד"ה לענין] ועל הרמב"ם עי' ברדב"ז ז"ל שסתר את דברי השואל ומפרשו היטב והעלה שגכ"ס ככל הפוסקים דאפי' ע"י תערובת ח"ש אסור מה"ת, ומ"ש רבינו מתחלה כל שהוא וגבי מכות מרדות כתב פחות מכזית גם הרמב"ם כ"כ וכבר עמד עליו הכ"מ והעלה בדעתו דמ"מ אין לוקין עד שיהא דבר הראוי ליהנות ממנו גרונו קצת דהיינו דבר הראוי להקרא פחות מכזית אלא שהניח בצ"ע דמנ"ל זה, אבל תמי' לי עליו הא הרמב"ם הל' מ"א פי"ד הל"ב כתב וז"ל ואסור מה"ת לאכול כ"ש מדבר האסור אבל אינו לוק' אלא על כזית ואם אכל כ"ש פחות מכשיעור מכין אותו מ"מ אלמא דסובר דאפי' על כ"ש מכין אותו מ"מ ואי"ל דהכ"מ ז"ל סובר הפשט בהרמב"ם ואם אכל כ"ש פחות מכשיעור היינו שהפחות מכשיעור הי' כ"ש כלומר שאכל כזית פחות כ"ש דאם נאמר כן אז צ"ל דהרמב"ם סובר דאינו חייב מ"מ אלא אם אכל כזית פחות כ"ש אבל אם הפחות מכזית הי' יותר מכ"ש אין מכין אותו מ"מ א"כ קשה היכי כתב בהלחו"מ סתם דעל פחות מכזית מכין אותו מ"מ דנראה דאפי' הי' הפחות יותר מכ"ש ג"כ מכין אותו מ"מ אעכצ"ל דסמך בהלחו"מ על הל' מ"א וא"כ קשה על הכ"מ היכי כתב דמה גבול יש בין זה לזה הלא הרמב"ם בהל' מ"א נתן גבול לזה דהיינו כזית פחות כ"ש אעכצ"ל דהכ"מ גכ"ס הפשט בהל' מ"א דאפי' על כ"ש מכין אותו מ"מ וא"כ ממנ"פ קשה על הכ"מ וצ"ע, ועי' במעשה רוקח הלחו"מ שם שמפ' את הרמב"ם היטב ועם דבריו מפורש גם רבינו וגם מדבריו נראה דלהרמב"ם גם על כ"ש מכין אותו מ"מ ודלא כהכ"מ:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 76:4:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 76:4:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/76:4:1)

ועל עיקר הלימוד שלמדו רבינו והרמב"ם ח"ש מלא יאכל כבר דברו הגדולי האחרונים ז"ל אריכות בזה ובראשם החידושי מהרי"ק על רבינו הקשה הא קיי"ל כר' יוחנן דבכל איסורים שבתורה ח"ש אסור מה"ת ול"ל לא יאכל ותירץ וז"ל דמשום איסור ח"ש דשאר איסורים לא הוה נפ"ל איסור ח"ש בחמץ בפסח דאית ליה שעת הכושר לפני זמנו ולאחר זמנו ומדנפקא לן מלא יאכל איסור הנאה ח"ש לא גרע מהנאה עכ"ל וגם המל"מ הלכה הנ"ל הביא בשם המהרלנ"ח שתירץ כן אלא קצת שינוי יש ביניהם דהמהרי"ק דיבר משעת הכושר דלפני זמנו ולאחר זמנו אבל המהרלנ"ח לא דיבר אלא משעת הכושר דלפני זמנו וזה טעמא בעי ואי"ל דהמהרלנ"ח מתרץ אליבא דר' יהודא דחמץ לאחר זמנו בלאו וע"כ לא דיבר משעת הכושר דלאחר זמנו והמהרי"ק מתרץ אליבא דר"ש דחמץ לאחר זמנו מותר מה"ת וע"כ דיבר גם משעת הכושר דלאחר זמנו כיון דהמהרלנ"ח מתרץ את הרמב"ם והרמב"ם פסק בלאחר זמנו כר"ש כמ"ש בהלכ' ד' שם, וע"כ נ"ל בס"ד כך דבחולין ק"כ ע"א אית' ג"כ החילוק של שעת הכושר בין חמץ לחלב והתו' שם ד"ה חמץ הקשה דלחלב ג"כ הי' שעת הכושר במעי אמו ותירץ דחמץ כמו שהוא עתה הי' לו שעת הכושר אבל חלב אחר שיצא לאויר העולם לא היה לו שעת הכושר נראה מהתו' דהגמ' לא דיבר אלא משעת הכושר דמקודם דהיינו משעת הכושר דלפני זמנו דאל"כ אלא נאמר דדיבר גם משעת הכושר דלאחר זמנו מאי הקשה התו', וא"כ י"ל דהמהרלנ"ח גכ"ס כהתו' וע"כ לא דיבר אלא משעת הכושר דלפני זמנו כמו שאיתא בגמ' אבל המהרי"ק י"ל דלא ניחא ליה תירוצו של התו' כיון דסוף סוף קשה דגם בחלב שייך עכ"פ שם שעת הכושר דמקודם שיצא לאויר העולם אלא המהרי"ק סובר הפשט בגמ' שכן לא הי' לו שעת הכושר כמו לחמץ דאית ליה שעת הכושר לפני זמנו ולאחר זמנו וע"כ דיבר המהרי"ק משעת הכושר דלאחר זמנו ג"כ כמובן:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 76:4:2
[Brit Moshe, Negative Commandments 76:4:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/76:4:2)

או י"ל בכוונתם כך דלכאורה צ"ט דמדוע נאמר דבשביל דאית לי' לחמץ שעת הכושר ע"כ הי' ח"ש מותר מה"ת אי לאו לא יאכל הלא טעמא דח"ש אסור משום דחזי לאיצטרופי כמ"ש רבי יוחנן יומא ע"ד ע"א וכיון דגם בחמץ שייך חזי לאיצטרופי מהיכא תיתי נאמר דבשביל דאית ליה שעת הכושר יהא ח"ש מותר, ונ"ל בס"ד ליישב א"ז בתרי אנפין חדא דהתו' יומא שם ד"ה כיון הקש' אמאי ל"ק ר' יוחנן הטעם של הברייתא דכל חלב לרבות ח"ש ותירץ דאי לאו טעמא דחזי לאיצטרופי ה"א דדרשה דכל חלב אסמכתא העתקתי את לשונו לעיל מל"ת ס"ט מחודש ה' והר"ן ז"ל פ"ג דשבועות מובא במל"מ הנ"ל מתרץ דאי מקרא דכל חלב לא הוה ילפינן מיני' לשאר איסורין משום דהו"א גזה"כ היא בחלב דאף ח"ש יהא אסור משא"כ בשאר איסורין אבל השתא דאמרי' טעמא מסתברא דכי אסר קרא בחלב ח"ש הוא משום דחזי לאיצטרופי וא"כ טעם זה שייך בכל האיסורים וילפינן מחלב לכל האיסורין דפחות מכשיעור אסור מה"ת משום דחזי לאיצטרופי, מוכח מהנ"ל דבין לתו' ובין להר"ן עיקר הלימוד של ר"י דח"ש אסור מכל חלב כמו שאיתא בברייתא שם וכ"מ מרש"י שם ע"ג ע"ב ד"ה ח"ש דכ' וז"ל לקמן בשמעתא דריש ליה מכל חלב, וא"כ י"ל דדוקא איסור שדומה לחלב ילפינן מכל חלב דח"ש אסור אבל חמץ שאינו דומה לחלב כיון שיש לו שעת הכושר לא ילפינן מחלב דח"ש אסור וע"כ איצטריך לא יאכל דכמו שאמר הגמ' חולין הנ"ל דאי לאו דכתיב נפש גבי חמץ לא הוה ילפי' חמץ מחלב לרבות את השותה כיון שאינו דומה לחלב מהטעם דאית לי' שעת הכושר כמ"כ נמי שפיר י"ל לענין ח"ש. ובאופן ב' י"ל דנהי דר"י יליף ח"ש מכל חלב אבל עכ"פ זה מוכח מטעמא דחזי לאיצטרופי שאמר דבעינן שיהא איסור דשייך ביה טעמא דחזי לאיצטרופי ובאיסור זה יכלינן למילף מחלב דח"ש אסור אבל באיסור דלא שייך חזי לאיצטרופי לא יכלינן למילף מחלב דח"ש אסור וא"כ י"ל דגבי חמץ כיון דאית ליה שעת הכושר לאחר זמן ואיכא זמן דלא שייך ביה טעמא דחזי לאיצטרופי דהיינו בסוף יום ז' של פסח באופן שאין שוב שהות ביום לאכול עוד להשלימו לכזית וכיון דאיכא זמן אחד דלא שייך ביה טעמא דחזי לאיצטרופי ע"כ אפי' בתוך הפסח ג"כ היה ח"ש מותר כיון דאינו דומה לחלב דבחלב ליכא שום זמן שלא שייך טעמא דחזי לאיצטרופי עי' נב"י מ"ת או"ח סי' נ"ג שג"כ דיבר מזה אלא הוא ז"ל העלה דדוקא בסוף יום ז' לא הי' ח"ש אסור אי לאו לא יאכל אבל בתוך הפסח סובר דבאמת הי' אסור אבל לפי דרכינו גם בתוך הפסח הי' מותר אי לאו לא יאכל, וא"כ יש לפנינו ב' אופנים בכוונת החילוק של שעת הכושר והנפ"מ ביניהם פשוט דלאופן הא' ל"צ לומר דגם לאחר זמן אית ליה שעת הכושר אבל לאופן ב' צריך, וא"כ י"ל דהמהרלנ"ח סובר בכוונת החילוק של שעת הכושר כהאופן הא' הנ"ל וע"כ לא דיבר אלא משעת הכושר דקודם זמנו אבל המהרי"ק י"ל דהי' מסופק באופנים הללו וע"כ קאמר דאית ליה שעת הכושר מקודם זמנו ולאחר זמנו ודו"ק, והנפ"מ לדינא ביניהם תליא בזה דלפמ"ש הפרמ"ג ז"ל בפתיחה כוללת ח"א אות י"ז דלהמהרלנ"ח בבב"ח ח"ש מותר מה"ת י"ל דלהמהרי"ק אסור כיון דלית ליה לבב"ח שעת הכושר לאחר איסורו אבל לפמ"ש היהודא יעלה ז"ל או"ח סי' קנ"ח דבתר דכתיב בחמץ רבויא דח"ש אסור אף דאית ליה שעת הכושר ה"ה בכל איסורים דאית להם שעת הכושר באמת ליכא שום נפ"מ לדינא ביניהם וגם מה שמסופק הפרמ"ג שם בנזיר אי ח"ש אסור מה"ת לפי היהודא יעלה לית כאן שום ספק. ועי' בשעה"מ ז"ל הלכה הנ"ל שהקשה על תירוצו של המהרלנ"ח דמדכתיב לא יאכל בצייר"י נפ"ל ח"ש א"כ קשה לחזקי' דמנ"ל מלא יאכל איסור הנאה דילמא כתיב לא יאכל לח"ש, אבל על המהרי"ק באמת ל"ק קושיית השעה"מ כיון דהמהרי"ק כתב ומדנפק' לן מלא יאכל איסור הנאה ח"ש לא גרע מהנאה ואי באמת הוה אמרינן דמותר בהנאה גם ח"ש לא הוה ידעינן וא"כ י"ל דהמהרלנ"ח במ"ש מדכתיב לא יאכל בצייר"י ג"כ לזה כיוון דמדכתיב לא יאכל בציר"י וילפינן מיניה איסור הנאה ח"ש לא גרע מהנאה ול"ק עליו קושית השעה"מ ודו"ק, ודע דמ"ש המרש"א הנ"ל מחודש ג' ויש ליישב כוונתו על תירוצם של המהרי"ק והמהרלנ"ח עי"ש ותבין. אבל לכאורה ק"ל על תירוצם דמדוע לא נאמר דבתר דגלי לן רחמנא גבי חמץ נפש לרבות את השותה דחייב כרת בהמחה חמץ וגמעו כמו בחלב דליכא תו לחלק בין חלב לחמץ מחמת סברת שעת הכושר וא"כ ממילא שפיר יש למילף ח"ש בחמץ מחלב ול"ל לא יאכל ואל תשיבני דא"כ היכי קאמר הגמ' פסחים כ"ה ע"א מה לערלה שכן לא הי' לה שעה"כ כו' מדוע לא נאמר דהתורה מגלה גבי נפש דלא אמרינן חילוק זה די"ל דהיכא דגלי גלי והיכא דלא גלי לא גלי גבי חמץ וחלב דגלי גלי אבל גבי שאר איסורים או גבי חמץ ושאר איסורים דלא גלי לא גלי וע"כ קאמר הגמ' בפסחים שם שפיר חמץ בפסח יוכיח שהי' לו שעת הכושר והסברא דמדוע לא ילפינן שאר איסורים מחמץ וחלב י"ל כיון דאיכא למימר דגם לחמץ יש חומרא שכן לא הותר מכללו דליתא בחלב כמ"ש הגמ' בסוגי' דנפש וא"כ שפיר קשה קושיתינו, ועי' כ"מ הלחו"מ פ"א הל"ז שג"כ הקשה על הרמב"ם קושיתם דל"ל לא יאכל והניח בצ"ע ולכאורה מדוע לא מיישב כתירוצם כיון דתירוצם גמ' מפורשת בסוגי' דנפש כמ"ש אבל בהנ"ל י"ל דמחמת קושיתינו על תירוצם לא רצה לתרץ כן כמובן:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 76:5:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 76:5:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/76:5:1)

והרא"ם ז"ל בביאורו כאן כתב עמ"ש רבינו והאוכל חמץ בפסח כ"ש כו' וז"ל אע"פ שאין הפרש בין פסח לקודם הפסח דהא קיי"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת מ"מ נקט פסח משום דהאי לישנא דהרמב"ם הוא שפתח תחלה בחמץ בפסח ואח"כ בחמץ שקודם הפסח ומזה הטעם עצמו נקט החמץ בפסח אסור בהנאה אע"פ שאין הבדל בזה בין הפסח לקודם הפסח ועל מ"ש רבינו שנ' לא יאכל חמץ כתב הרא"ם וז"ל ואכילה כל דהו משמע ואע"ג דאינו חייב כרת או קרבן אלא בכזית שאני התם דאתיא הלכתא ואפיקתיה ממשמעותיה אבל לאיסורא כדקאי קאי והא דקאמר בגמ' מ"ט דר"י משום דחזי לאיצטרופי הכי פירושו מ"ט לא מוקמי לה להלכתא אאיסורא כי היכי דמוקמי לה אעונשין משום דחזי לאיצטרופי לעבור עליו בלאו או בכרת והא דמייתי קרא דלא יאכל לאו משום דשני בלישניה כדחזקי' דדייק הכי לענין איסור הנאה דהא ח"ש דאורייתא בכל איסורין שבתורה הוא ולא בחמץ בלבד אלא משום דקאי בפסח מייתי קרא דלא יאכל דמיירי אתוך זמנו כדאמרן עכ"ל, הנה מ"ש הרא"ם אליבא דרבינו דאין הפרש לענין ח"ש בין פסח לקודם פסח כיון דקיי"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת דבר זה צריך אצלי תלמוד דמנ"ל הא דילמא סובר ר' יוחנן דוקא באיסור לאו או באיסור כרת ח"ש אסור מה"ת דומיא דחלב אבל בדבר דגם על שיעור שלם ליכא אלא איסור גרידא שם באמת סובר דח"ש אינו אסור מה"ת [ואחר שכתבנו א"ז מצאתי בס"ד במעין החכמה ז"ל דף ח' ע"ב סוף אות נ"ג שכ' ג"כ דהיכא דליכא לאו בשיעור שלם שם ח"ש אינו אסור מה"ת ושמחתי בו כמוצא שלל רב ובספרי לשון משה כללי הש"ס כלל ח"ש הארכתי בזה] וכיון דרבינו פסק בלפני זמנו כר"ש דגם על שיעור שלם ליכא אלא איסור גרידא כהנ"ל מחודש ב' א"כ היכי כתב הרא"ם אליבא דרבינו בפשיטות דגם ח"ש אסור לפני זמנו דילמא באמת משו"ה נקט רבינו בפסח דוק' משום דסובר דקודם הפסח ח"ש מותר מה"ת בשלמא אליבא דהרמב"ם כתב הרא"ם שפיר כיון דפסק בלפני זמנו כר"י דעובר בלאו ובודאי דגם ח"ש אסור אז מה"ת ע"כ מפ' הרא"ם שפיר דמדוע נקט הרמב"ם בפסח אבל אליבא דרבינו מי דחקו לפ' דנקט לישנא דהרמב"ם דילמא בכיוון נקט רבינו בפסח מהטעם שכתבנו, וגם מהמרש"ל ז"ל בביאורו כאן מצאתי ראי' לדברינו דעמ"ש רבינו שנ' ולא יאכל כתב וז"ל נ"ל לאו דוקא דמהאי קרא קא יליף דהא בכל איסורין שבתור' פליגי ר"י ור"ל אלא שלפי דברי ר' יוחנן נשמע שכל לאו של אכיל' ושתייה קאי אפי' על ח"ש זולת העונשין לחוד דשיעורין הל"מ והפסוק שמביא הספר [כוונתו על רבינו] בפסח הוא מדבר כי הספר איירי נמי בפסח עצמו וה"ה קודם הפסח לר"י דהא כל ח"ש אסור מה"ת רק שתפס לשון הרמב"ם שהתחיל ממש בלשונו האוכל חמץ בפסח כו' והביא זה המקרא ואח"כ כתב על אכילת ערב פסח והביא פסוק שלו וכן מ"ש החמץ בפסח אסור ה"ה אחר שש וק"ל עכ"ל וזה נראה בעליל דהמרש"ל כיוון לגמרי למ"ש הרא"ם הנ"ל אלא בדבר אחד נזהר וכתב וה"ה קודם הפסח לר' יהודא כו' אלמא דגם המרש"ל סובר דדוקא לר"י ח"ש אסור מה"ת קודם הפסח וא"כ יש סיוע לדברינו מהמרש"ל, אלא על המרש"ל יותר גדול אצלי התימ' כיון דנראה מדבריו דלר"ש קודם הפסח ח"ש אינו אסור מה"ת מדכ' לר' יהודא כו' א"כ אמאי לא מפ' את רבינו בפשיטות כמ"ש דנקט בפסח כיון דקודם הפסח פסק כר"ש וח"ש מותר מדוע דחק לפר' כמו שמפ' הרא"ם וצ"ע:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 76:5:2
[Brit Moshe, Negative Commandments 76:5:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/76:5:2)

ומ"ש הרא"מ והמרש"ל דסתם אכילה כ"ש משמע, מהכ"מ הנ"ל סוף מחודש ד' נראה להיפך דסתם אכילה בכזית דאל"כ ל"ק הקושי' השני' שלו עי"ש ותבין ועי' במל"מ שם מה שמפלפל על הרא"ם בזה ואני אוסיף נופך משלי מדק"ל עליו מגמ' ברכות מ"א ע"ב דקאמר אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא אלמ' דסתם גמ' סובר דשיעורין דרבנן ולא הל"מ וא"כ צ"ל דסתם אכיל' בכזית דאל"כ קשה מדוע צריך לענין עונשין כזית ול"ל כמ"ש הרא"ם דאתי' הלכתא ואפקיה לענין עונשין בכזית כיון דשיעורין לאו הל"מ הן אעכ"מ מגמ' ברכות דסתם אכילה בכזית, הן אמת די"ל דהרא"ם והמרש"ל ל"כ אלא אליבא דגמ' עירובין דף ד' ע"ב וסוכה ו' ע"א דקאמר אלא הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי [ועי' במסורת הש"ס שם שמרמז על השינוי דגמ' ברכות] אלמא דגמ' הללו סברו דשיעורין הל"מ וכ"פ רבינו במל"ת קמ"ז והרמב"ם הל' מ"א פי"ד הל"ב אבל זה עכ"פ מוכח דלפי שיטת הרא"ם והמרש"ל צ"ל דגמ' ברכות עם הגמ' עירובין וסוכה בתרתי פליגי חדא הגמרא ברכות סובר דשיעורין דרבנן ואינך גמ' סברו דשיעורין הל"מ ועוד הגמרא ברכות סובר דסתם אכילה בכזית ואינך גמ' סברו דסתם אכילה בכ"ש אבל לשיטת הכ"מ לא פליגי אלא בחדא אי שיעורין דרבנן או הל"מ אבל זה דסתם אכילה בכזית גם אינך גמ' סברו וכיון דכלל' היא דאפושי פלוגתא לא מפשינן א"כ ק"ל על הרא"ם והמרש"ל כיון דזה עכצ"ל גם לפי שיטתם דגמ' ברכות סובר דסתם אכילה בכזית א"כ מסתבר טפי למימר דגם אינך גמ' הנ"ל סברו כן מלומר דפליגי בתרתי וזה אצלי קושי' גדולה על שיטתם וראי' גדולה לכ"מ, ובביאורי המרש"ל דפוס בסיליאח ראיתי שהמעתיק כתב על המרש"ל הנ"ל וז"ל ק"ל דהא אמרינן בברכות דשיעורין דרבנן דמסיק שם ואידך הני שיעורין מי כתיבי אלא מדרבנן וקרא אסמכתא וצ"ע עכ"ל נר' מפשטות לשונו דהי' קשה לו דהיאך כתב המרש"ל דשיעורין הל"מ הלא מגמ' ברכות מוכח דשיעורין דרבנן ואם באמת המעתיק ע"ז כיוון אז תמי' אני עליו היאך נעלם ממנו הגמ' עירובין וסוכה הנ"ל דשיעורין הל"מ ושכן פסקו רבינו והרמב"ם וא"כ לית מקום לקושיתו אם לא שנאמר שכיוון להקשות כמו שהקשינו אבל מפשטות לשונו ל"נ כן אבל קושיתינו הנ"ל באמת צ"ע:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 76:6:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 76:6:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/76:6:1)

ועל גוף הקושיא על רבינו והרמב"ם דמדוע ילפי ח"ש מלא יאכל נ"ל בס"ד כך דלכאו' יש לדקדק בלשונם כמה דקדוקים שגם האחרונים כבר עמדו על קצתם חדא מדוע נקטו והאוכל חמץ בפסח כו' כהנ"ל מחודש ה' בשם הרא"ם והמרש"ל ועוד מדוע כתבו ואעפ"כ אינו חייב קרבן כו' מהיכא תיתי נאמר דחייב קרבן על ח"ש דצריכי למימר דאינו חייב ותו היאך כתבו ולא יאכל חמץ הלא הם פסקו כר' אבהו דלא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה משמע עי' לח"מ הלחו"מ פ"א הל"ב וגם מהרא"ם הנ"ל נראה שהרגיש בזה, וע"כ נ"ל דמעולם לא כיוונו רבי' והרמב"ם לאשמעינן דגם בחמץ בפסח ח"ש אסור כיון דדבר פשוט היא דמ"ש משאר איסורים אלא כוונתם דגבי חמץ כתיב לא יאכל ומלת לא יאכל בצייר"י וקמ"ץ מורה על כל שהוא כדאיתא בספרא מובא בהערות סוף חידושי מהרי"ק על רבינו אות ב' וא"כ יש בחמץ בפסח שני לימודים על ח"ש חדא הלימוד של ר' יוחנן מכל חלב והלימוד מלא יאכל [דלא יאכל מסתבר לאוקמי אתוך זמנו כמ"ש התו' הנ"ל מחו' א' ואע"ג דל"כ התו' אלא אליבא דחזקי' אבל להספרא דלא יאכל מורה על כ"ש באמת גם לר' אבהו מסתבר למימר כן כמובן] וא"כ הוה ס"ד דבחמץ בפסח כיון דכתיב לא יאכל חייב על ח"ש גם כרת וקרבן ע"כ כתבו את הדין זה בפסח לאשמעינן דאע"ג דכתיב לא יאכל אעפ"כ אינו חייב על ח"ש קרבן או כרת [והטעם דמדוע באמת לא חייב קרבן או כרת משום דשיעורין הל"מ הן] וממילא ל"ק כל הדקדוקים הנ"ל ודו"ק ואח"כ חפשתי באחרונים ומצאתי ביד המלך ז"ל שג"כ מיישב את הרמב"ם על דרך זה ושמחתי שכוונתי בס"ד לדעתו:


###### Brit Moshe, Negative Commandments 76:7:1
[Brit Moshe, Negative Commandments 76:7:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Negative%20Commandments/r/76:7:1)

החמץ (ג) בפסח אסור בהנאה שנ' לא יאכל כו', כ"כ גם הרמב"ם הלכה ב' שם נראה מפשטות לשונם דפסקו כחזקי' וכבר דיבר הלח"מ שם אריכות בזה ועל רבי' כתבו הרא"ם והמרש"ל בביאורם כאן דנקט פסח כלשון הרמב"ם אבל באמת פסק כר' אבהו, ומה שהניח הרא"ם בצ"ע דמדוע ל"כ בשום אחד מהפוסקים שלוקין על הנאה כיון דפסקינן כר' אבהו עי' מל"מ הל' יסוה"ת פ"ה מ"ש בזה ולפמ"ש החידושי מהרי"ק כאן אות י' דמהיכ' למד הרמב"ם דאין לוקין על הנאה באמת ל"ק הצ"ע של הרא"ם, ומ"ש רבינו ואין הלכה כריה"ג שמותר בהנאה לכאו' צ"ט דמהיכא תיתי נאמר דהלכה כריה"ג נגד ר' יהודא ור"ש דסברו דחמץ בפסח אסור בהנאה דאיצטריך לרבי' לאשמעינן אבל כבר מתרץ א"ז יפה המרש"ל בביאורו כן עי"ש ולי"נ בס"ד כיון דסתם גמ' פסחי' כ"ג ע"א הקשה מריה"ג על חזקי' הוה ס"ד דהלכת' כוותיה עכ"כ רבי' דלא: