## Brit Moshe, Positive Commandments

###### Brit Moshe, Positive Commandments 12:1:1
[Brit Moshe, Positive Commandments 12:1:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/12:1:1)

**ללמד (א) בנו תורה ומצות שנ' כו'.** רבינו ז"ל הביא ג' פסוקים על ת"ת א' ולמדתם אותם את בניכם דפ' עקב פי"א פי"ט דיליף מיניה ללמד את בנו תורה ב' ושננתם לבניך דפ' ואתחנן פ"ו פ"ז דיליף מיניה ללמוד עם תלמידים ג' ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם דפ' ואתחנן פ"ה פ"א דיליף מיניה דמי שלא למדו אביו חייב ללמד עצמו כשיכיר ונקט רבינו לעיקר מ"ע ללמד את בנו תורה מה דיליף מהפסוק דפ' עקב ואת השאר לימודים כולל בהמ"ע זו וגם הרמב"ם ז"ל בסה"מ מ"ע י"א כולל את הג' למודים הנ"ל בחד מ"ע אלא הרמב"ם נקט לעיקר מ"ע את הלימוד מהפסוק ושננתם לבניך וכן נקטו ז"ל החינוך ואה"מ מצ' תי"ט הזוה"ר מ"ע ט' אות י"ז הפוע"צ מ"ע קע"ד הכ"ת מ"ע י' עי' בציונים שם המעיי"ח דף קמ"ב ע"א אות י"ט העי"מ ומצה"ש ומהר"ש מצ' ת"כ, ולכאורה צ"ע דמדוע לא נקטו כרבינו אלא ע"ז י"ל כיון דושננתם לבניך כתיב מקודם ולמדתם אותם וגו' ע"כ נקטו את הפסוק זה או י"ל כיון דמושננתם ילפינן תרתי ללמוד תורה וללמדה כמ"ש הרמב"ם בסה"מ וז"ל מצוה י"א היא שצונו ללמוד תורה וללמדה וזהו הנקרא ת"ת והוא אמרו ושננתם לבניך וכתוב בספרי לבניך אלו התלמידים שהתלמידים קרויים בנים שנ' יצאו בני הנביאים ושם נאמר ושננתם שיהיו מחודדין בתוך פיך כשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם לו אלא אמור לו מיד כו' וכ"כ גם השאר מוני מצות הנ"ל וכיון דילפינן מושננתם ללמוד וללמד ע"כ נקטו לעיקר מ"ע את הפסוק זה, וא"כ לכאורה קשה להיפך על רבינו דמדוע לא נקט ג"כ כוותיהו אלא ע"ז י"ל כיון דרבינו דרכו להלוך בעקבותיו של הרמב"ם בחיבורו כמ"ש הי"מ כללי הרמב"ם סי' מ"ו ובחיבורו הל' ת"ת פ"א הל"א נקט הרמב"ם מתחלה את הלימוד מהפסוק ולמדתם אותם ע"כ נקט גם רבינו כן ועל הרמב"ם דשינה בחיבורו ממה דנקט בסה"מ י"ל דבשלמא בסה"מ שעשה על התרי"ג מצות וכיון דושננתם כתיב ברישא ע"כ נקט גכ"כ אבל בחיבורו שעשה על התלמוד לפסק הלכה וכיון דבקידושין כ"ט ע"ב ששם עיקר הדין של המ"ע זו איתא ללמדו תורה מנ"ל דכתיב ולמדתם אותם ע"כ נקט ג"כ מתחלה את הדין זה ורבינו כיון דהלך בעקבותיו ע"כ נקט גכ"כ כמובן:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 12:1:2
[Brit Moshe, Positive Commandments 12:1:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/12:1:2)

אבל לכאורה עדיין ק"ל על רבינו ועל כל מוני המצות הנ"ל דמדוע לא מנאו את הג' למודים הנ"ל לתרי מ"ע דהיינו ללמד את בנו ועם התלמידים לחד מ"ע כיון דהתלמידים ג"כ בנים הם כהנ"ל בשם הספרי ע"כ שפיר נכללו תרווייהו בחד מ"ע וללמד עצמו דילפינן מולמדתם אותם ושמרתם לעשותם ג"כ לחד מ"ע כמו שבאמת מנה הבה"ג ז"ל סי' הנ"ל מ"ע ג' דמתחלה מנה ת"ת ואח"כ מנה ללמוד וללמד לשמור ולעשות וכתב הזוהר הרקיע סי' הנ"ל ע"ז וז"ל וראיתי שהגאון ז"ל כתב ללמוד וללמד לשמור ולעשות שהכל נמנה אליו מצוה אחת והוא שילמוד ע"מ ללמד לשמור ולעשות כמו שאיתא בפרקי אבות עכ"ל נמצא לפי פירושו של הזוה"ר דת"ת שכ' הבה"ג מהחלה קאי על לימוד עם בניו ותלמידיו [אבל פליאה על הזוה"ר דמדוע לא דיבר ממ"ש הבה"ג בתר ת"ת גם א"ז וז"ל למד בניך תורה כו' מוכח בפי' דמנה ג' מ"ע בת"ת וצ"ע] וגם מהיראים ז"ל מוכח דמנה תרי מ"ע בת"ת דבסי' כ"ה כתב צוה הקב"ה שילמדו ישראל את התורה כו' ובסי' כ"ו כתב צוה הקב"ה לישראל שילמדו תורה לחבריהם כו' וכן מנה הסמ"ק ז"ל סי' ק"ה וק"ו וא"כ מדוע לא מנאו רבינו ודכוותיה גכ"כ וצ"ע:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 12:2:1
[Brit Moshe, Positive Commandments 12:2:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/12:2:1)

ומ"ש רבינו ללמד בנו תורה ומצות כו' גם ברמזיו ובקיצור הסמ"ג שלו כתב מלת ומצות מה שלא נמצא לא בספרי פ' ואתחנן ועקב ולא בגמ' קידושין הנ"ל ולא בשום אחד מהמוני מצות [חוץ מהבה"ג] וגם בהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל שם ובר' ירוחם נ"ב ח"א ובטוש"ע יו"ד סי' רמ"ה ליתא מזה ובאמת צריך לחקור דמה רצה רבינו בזה אי כוונתו דחייב ללמד ? שרבינו דיבר מבן בר חיובא דאל"כ הי' קשה נהי דהאב מחוייב לחנך את בניו במצות אבל זה אינו רק מדרבנן כדמוכח בנזיר כ"ט ע"א דרק בנזיר סובר ר' יוחנן דהחינוך דאורייתא אבל בהשאר מצות לכ"ע אינו אלא דרבנן וכ"כ רש"י ריש משנה דחגיגה אעכצ"ל דרבינו לא דיבר רק מבן שהיא בר חיובא אבל באמת גם זה נ"ל כיון דהדין הוא שהאב חייב ללמד תורה אפי' בן קטן כמ"ש רבינו ואכצ"ל דהקרא ולמדתם אותם את בניכם קאי גם על קטן וכמ"ש הב"ח ז"ל יו"ד רס"י רמ"ה וכ"כ הרמב"ם וז"ל נשים ועבדים וקטנים פטורים מת"ת אבל קטן אביו חייב ללמדו תורה שנא' ולמדתם אותם כו' וכיון דהקרא קאי גם על קטן ממילא תו ל"ל דמלת ומצות שכ' רבי' לא קאי רק על בר חיובא, וע"כ נ"ל בס"ד בכוונת רבינו דמ"ש ללמד בנו תור' כוונתו חכמת התורה ובמלת ומצות כיוון על התרי"ג מצות שגם את התרי"ג מצות מחוייב ללמדו וגם בהבה"ג צ"ל שלזה כיוון וגם מצאתי סמך לזה ממ"ש החינוך וז"ל מ"ע ללמוד חכמת התורה וללמדה כלומר כיצד נעשה המצות ונשמור ממה שמנענו האל ממנו ולדעת ג"כ משפטי התורה על כיוון האמת כו' עכ"ל נמצא לפי"ז מוכח מרבינו והבה"ג שחייב כל אדם ללמד עם בניו ותלמידיו וגם הוא בעצמו את התרי"ג מצות כיון שבאמת זה הוא עיקר הלימוד שמביא לידי מעשה דמתחילה צריך לידע דאיזהו מ"ע ואיזהו מל"ת אבל בעו"ה ראיתי כמה לומדים שאינם יודעים מהתרי"ג מצות וע"כ מצוה על כל אחד מישראל יהי' מי שיהי' אפי' גדול יעשה לו שיעור קבוע בכל יום ללמוד וללמד [אם הוא מלמד תינוקות עם התינוקות שלו ואם תופס ישיבה עם הישיבה שלו] את התרי"ג מצות וגם האלה המצות סי' הנ"ל מצוה על לימוד זה עי"ש כי דבריו מלאים יראה ובחות יאיר ז"ל סי' קכ"ג ראיתי שכ' את הסדר הלימוד עם הבנים ולא דיבר מהתרי"ג מצות כלום וזה פליאה לי:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 12:3:1
[Brit Moshe, Positive Commandments 12:3:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/12:3:1)

ומ"ש רבינו אבל נשים ועבדים פטורים מת"ת כו' בגמ' דקידושין הנ"ל יליף דנשי' פטורים מת"ת וממילא נשמע מזה שגם עבדים פטורים כיון דכל מצו' שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה כמ"ש הגמ' חגיגה ד' ע"א ועכ"כ רבינו שפיר גם ועבדים ודע דאף שהרמב"ם חשיב גם קטן בין הני דפטורים מת"ת וגם ברבינו עכצ"ל דג"כ ס"כ דאל"כ קשה עליו מהברייתא דחגיגה ג' ע"א דמוכח בפי' דקטן פטור מכל מצות האמורות בתורה אפ"ה השמיט שפיר מלת קטן כיון דסמך עמ"ש מי שלא למדו אביו חייב ללמד עצמו כשיכיר כו' דמלת כשיכיר פירושו כשהוא בר חיובא דאלת"ה מלת כשיכיר מיותר כמובן, ומ"ש רבינו ותניא בספרי כו' שהתלמידים קרויים בנים כו' בפ' ואתחנן יליף הספרי מושננתם שיהיו מסודרים לתוך פיך שכשאדם שואל דבר אל תגמגם בם אלא אמור לו מיד וממלת לבניך יליף אלו התלמידים וממלת בניכם דכתיב בפ' עקב בהפסוק ולמדתם אותם יליף בנים ממש אבל לכאורה צ"ט דמדוע לא יליף תלמידים ממלת בניכם דפ' עקב וממלת לבניך דפ' ואתחנן הי' לו למילף בנים כיון דמסתבר טפי ללמוד מקרא דכתיב ברישא בנים ואח"כ מהקרא המאוחר תלמידים וי"ל כיון דיליף הספרי מושננתם שיהיו מסודרים בפיך והעצה לזה ללמוד עם תלמידים כמ"ש הגמ' תענית דף ו' ומתלמידי יותר מכולם נמצא לפי"ז צ"ל הפשט בהפסוק כך ושננתם שיהיו מסודרים בפיך והעצה לזה לבניך כלומר ללמוד עם תלמידים וע"כ יליף הספרי ממלת לבניך אלו התלמידים כמובן:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 12:4:1
[Brit Moshe, Positive Commandments 12:4:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/12:4:1)

ומ"ש רבינו וחייב לשכור מלמד לבנו כו' לכאורה יש להסתפק בדעת רבינו דמה דעתו בבן בנו אי חייב לשכור לו או לא ומה שהביאני לזה כיון דממ"ש ואינו חייב לשכור מלמד לבן חברו יש להוכיח דדוקא לבן חבירו אינו חייב אבל לב"ב חייב וממ"ש וחייב לשכור מלמד לבנו יש להוכיח להיפך דדוקא לבנו חייב אבל לא לב"ב וכיון דקשה רישא אסיפא יש מקום לספיקתינו דאיזה לשון עיקר לישנא דרישא או לישנא דסיפא, אבל אח"כ ראיתי שגם הרמב"ם הל' ת"ת פ"א הל"ג כתב כלשון רבינו והכ"מ כתב ע"ז ואפשר דלדעתו גם לב"ב חייב להשכיר ועי' בלח"מ ובמעשה רוקח ובסד"מ מ"ש על הכ"מ זה ומהש"ך יו"ד סי' רמ"ה ס"ק א' נראה דפסק כהמרש"ל דה"ה לב"ב חייב להשכיר וכן העלה לדינא הכנה"ג שם ועיין בברכת יוסף שם והמנ"ח מצ' תי"ט כתב שכן דעת כל האחרונים ועי' בנתיבות עולם ובמהר"ם שיק מצ' ת"כ מ"ש בענין זה, ומ"ש רבינו קטן מי שיודע לדבר אביו מלמדו תורה צוה לנו משה כו' גם רש"י ור' בחיי פ' עקב פי"א פי"ט כ"כ והמזרחי כתב שכן איתא בהספרי אבל בספרי שלפנינו ליתא מזה אלא כמ"ש רש"י אח"כ מכאן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו משיח עמו בלה"ק ומלמדו תורה כו' אלא בסוכה מ"ב ע"א איתא מהא דתורה צוה לנו משה כמ"ש רבינו וכ"כ הרמב"ם שם הל' ו' והטוש"ע סי' הנ"ל ועי' ברקח סי' רצ"ו שכ' מנהג אבותינו שמושיבין התינוקות ללמוד בשבועות כו' וגם כתב סדר גדול בזה והש"ך שם ס"ק ח' כתב דלא נהגו עכשיו באותן מנהגים של רוקח ובמקום שנהגו אין לשנות, ומ"ש רבינו מלמדו עד שיהא בן שש או בן שבע כו' כ"כ גם הרמב"ם אבל בהש"ע איתא בן חמש ועי' בברכי יוסף שכ' פלפול גדול בזה, ומ"ש רבינו אבל תורה שבע"פ אסור ללמדה בשכר כו' עי' מ"ש הגאונים ז"ל מו"ה אייזיק שטיין והמהרש"ל בביאורם על זה ולהלכה עי' יו"ד סימן רמ"ו:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 12:5:1
[Brit Moshe, Positive Commandments 12:5:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/12:5:1)

ומ"ש רבינו לעולם יעסוק אדם בתורה אפי' שלא לשמה כו' כן איתא בפסחים נ' ע"ב והתוס' שם הקשה ממה דאמר רבא בברכות י"ז ע"א דכל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא ותירץ דיש תרי גווני שלא לשמה חד לקנטר ע"ז א"ר דנוח לו שלא נברא וחד כדי שיכבדוהו וע"ז אמר דיעסוק וכ"כ התוס' ורש"י בברכות שם חזינן דעיקר לימוד לשמה הוא שלא יהא לו שום פנייה כלל רק בלתי לד' לבדו ומה מאד יש לפרש בס"ד בזה את מ"ש רבינו לקמן במ"ע זו מהגמרא דגיטין נ"ז ע"ב דאין ד"ת מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם דלכאורה קשה הא כתיב וחי בהם ולא שימות בהם אבל בהנ"ל י"ל הפשט בגמ' כך דכל זמן שהאדם לומד תורה בשביל איזה פנייה אף שמותר הלימוד זה נקרא בשביל עצמו והגרם לזה הגאות דאלו הי' שפל רוח באמת אינו לומד בשביל עצמו דמה לו הכבוד המדומה וממילא כיון דיש בו גאות אין התורה מתקיימת אצלו כמ"ש הגמ' תענית ז' ע"א דהתורה נמשלה למים מה מים מניח מקום גבוה והולך למקום נמוך אף ד"ת אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה וזה היא דקאמר הגמ' דגיטין אין ד"ת מתקיימין אלא במי שממית עצמו כלומר שממית את העצמיות מהלימוד ולומד לשמה כמובן וד' יזכנו לבוא אל המדה זו, ומ"ש רבינו ודבית אבל שתיקותא כו' בברכות ו' ע"ב איתא אגרא דבי טמיא שתיקותא ובמסורת הש"ס מפ' בית אבל וגם מפ' פי' אחר אבל מרבינו נראה כפי' הראשון, ומ"ש רבינו ובבית נישואין חדוי ג"ז שם אמר רב אשי אגרא דבי הלולי מילי פרש"י מילי לשמח החתן בדברים וגם רבינו במלת חדוי לזה כיוון ונ"ל לפרש בזה את הפסוק קהלת ז' פ"ב טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה דבפ"ק דמגילה איתא מלה בסלע שתוקא בתרין וכיון דאגרא דבי טמיא שתיקותא ואגרא דבי הלולי מילי ע"כ טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה כמובן, ומ"ש רבינו בשעת דחוקות שהאדם בבילבול ואין לו פנאי ללמוד סומך על מ"ש ר' יוחנן אפי' לא קרא אלא ק"ש שחרית וערבית קיים מצוה לא ימוש כו' המעיי"ח סי' הנ"ל הקשה ע"ז דר' יוחנן ל"ק א"ז אלא לר' יוסי אבל לא להחכמים וכיון דאנן קיימא לן כהחכמים היכי הביא רבינו א"ז עי"ש שמפלפל בזה באריכות וגם עי' במגלת ספר מ"ש במ"ע זו והשאר פרטי דינים של המ"ע זו עי' בהרמב"ם הל' ת"ת ובטוש"ע סי' הנ"ל: