## Brit Moshe, Positive Commandments

###### Brit Moshe, Positive Commandments 28:1:1
[Brit Moshe, Positive Commandments 28:1:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/28:1:1)

**למול (א) את הזכרים ביום השמיני כו'.** מפשטות לשון רבינו ז"ל נר' דמפסוק וביום השמיני ימול דפ' תזריע פי"ב פ"ג יליף תרתי חדא שמ"ע למול את הזכרים ביום השמיני היינו שמ"ע זו חיוב על כל ישראל [דכשלא מל האב ולא הב"ד חייב כל אחד מישראל למולו והא דקא' הגמ' קידושין כ"ט ע"א והיכא דלא מהליה אבוה מיטייבי בי דינא למימהליה כו' והיכא דלא מהליה בי דינא מיחייבי איהו למימהל נפשיה כו' ומדל"ק הגמ' והיכא דלא מהליה בי דינא חייבין כל ישראל נראה לכאורה שבמ"ע זו אינו מצווה אלא האב והב"ד והוא וגם ברבינו לקמן ליתא החיוב אלא על האב וב"ד ועצמו כמו שאי' בגמ' וכן איתא בהרמב"ם ז"ל הל' מילה פ"א הל' א' וגם בטוש"ע יו"ד סי' רס"א ליתא מכל ישראל כלום אלא חייבים ב"ד למולו ואם לא מלוהו ב"ד חייב הוא כשיגדל כו' עי"ש וא"כ נראה לכאו' דליכא חיוב על כל ישראל רק על ב"ד, אבל באמת זה ליתא דהרא"ש ז"ל פ"ק דקידושין סי' מ' ג"כ הביא את לשון הגמ' הנ"ל ואפי"ה כתב בחולין פ"י סי' ח' וז"ל אבל אם אין האב רוצה למולו כל ישראל חייבין למולו עכ"ל וא"כ עכצ"ל דסובר הרא"ש דבמלת ב"ד דקאמר הגמ' נכללו כל ישראל כמ"כ נמי שפיר י"ל גם ברבינו והרמב"ם וטוש"ע וכ"כ בפי' המקנה ז"ל בקידושין שם ד"ה והיכא דלא מהליה אבוה דנר' לו פשוט דהא דקאמר הגמרא מיחייבי בי דינא היא לאו דוקא אלא כל ישראל מצווין ע"ז וג"כ הביא ראי' מהרא"ש דחולין וגם עי' בסמ"ע וש"ך וקצות החושן ז"ל סי' שפ"ב ותראה שגם מהם מוכח כמו שכתבנו] וגם את מ"ש רבינו דמצוה על האב למול את בנו ג"כ יליף מהפסוק וביום השמיני כן נראה מפשטות לשון רבינו מדהביא את הפסוק זה בתר שכ' ומצוה על האב כו', אבל לכאורה ק"ל ע"ז טובא דבקידושין שם על הא דאיתא בברייתא האב חייב בבנו למולו איתא בגמ' למולו מנ"ל דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו כו' אשכחן מיד לדורות מנ"ל תנא דבי ר' ישמעאל כל מקום שנ' צו אינו אלא זירוז מיד ולדורות כו' אלמא דהגמרא מהפסוק וימל אברהם דפ' וירא פ"כ פ"ד יליף שמצוה על האב למול את בנו וא"כ היכי כתב רבינו דילפינן א"ז מוביום השמיני ימול:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 28:1:2
[Brit Moshe, Positive Commandments 28:1:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/28:1:2)

ובהשקפה ראשונה רציתי לומר שט"ס יש ברבינו וכך צריך להיות מ"ע למול את הזכרים ביום השמיני שנ' וביום השמיני ימול וגו' ומצוה על האב למול את בנו ועל הרב למול את כל עבדיו שנא' יליד בית וגו' וזה ל"ק דא"כ לא הביא רבינו על מילת אביו שום פסוק כיון דהפסוק יליד בית לא קאי רק על מילת עבדיו כמו שאכתוב לקמן בס"ד דע"ז י"ל דרבינו סמך על הגמ' דקידושין דגם הרמב"ם כתב וז"ל ומצוה על האב למול את בנו ועל הרב למול את עבדיו יליד בית ומקנת כסף עבר האב או האדון ולא מל אותן ביטל מ"ע כו' עכ"ל נר' שגם הרמב"ם לא הביא את הפסוק של האב דבשלמא על האדון י"ל דסמך עמ"ש ברמז יליד בית ומקנת כסף אבל על האב של"כ שום רמז דמאיזה פסוק מצווה באמת קשה אעכצ"ל שהרמב"ם סמך על הגמרא דקידושין כמ"כ נמי י"ל אליבא דרבינו, וגם קצת סמך מצאתי לדברינו ממ"ש רבינו ברמזיו וז"ל למול את הזכרים ביום השמיני שנא' וביום השמיני ימול בשר ערלתו עכ"ל ומדלא מרמז מצות אביו בפ"ע עכצ"ל דטעמו כיון דלא נכלל צווי אביו בהפסוק וביום השמיני ולהביא ברמזיו את הפסוק המיוחד על אביו לא רצה רבינו כיון דליתא בחיבורו או אפשר שלא רצה להאריך וע"כ כלל צווי אביו במ"ש למול את הזכרים כמו שכלל בזה גם צווי האדון כמובן, וע"כ מחמת הסמך מרמזיו וגם הראי' מהרמב"ם שכתבנו וצירוף לזה הקושי' הנ"ל על רבינו מוכח לכאו' לומר את הט"ס הנ"ל:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 28:2:1
[Brit Moshe, Positive Commandments 28:2:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/28:2:1)

אבל אח"כ ראיתי ברמזי המצות דריש הרמב"ם דמדע רמז מ"ע רט"ו שכ' וז"ל למול את הבן שנ' וביום השמיני ימול וגו' עכ"ל נראה בפי' דסובר דצווי האב למול את בנו מביום השמיני ילפינן אבל לכאורה ק"ל דבסה"מ כתב וז"ל מצוה רט"ו היא שצונו למול את הבן והוא אמרו יתעלה לאברהם המול לכם כל זכר וכתיב בתורה שהוא בכרת מי שמבטל מצוה זו כו' עכ"ל [ונ"ל דכוונתו שאם הוא בעצמו מבטל כשיגדל חייב כרת דעל צווי האב ליכא כרת כמ"ש בחיבורו הל' הנ"ל וזה פשוט] וכיון שרמזיו דריש הרמב"ם דמדע עשה הרמב"ם כפי הסה"מ שלו א"כ היכי כתב ברמזיו שצווי האב ילפינן מביום השמיני הלא זה סתירה למ"ש בסה"מ דילפינן מהמול לכם כל זכר [הן אמת דעל הסה"מ ג"כ קשה מהגמ' דקידושין הנ"ל ומזה אדבר לקמן בס"ד] אבל ראיתי בכ"מ ז"ל ריש הל' מילה שכ' וז"ל במניין המצות כתב רבינו סי' רט"ו למול את הבן שנאמר וביום השמיני וגו' וצריך טעם למה לא מנה מצות הרב למול את עבדיו עכ"ל וכתב המעשה רוקח ז"ל ע"ז דבסה"מ שלפנינו ליתא כמ"ש הכ"מ ועל גוף הקושיא של הכ"מ מתרץ דאין הפשט במ"ש הסה"מ למול את הבן דקאי על האב אלא בדרך כלל קאמר וקאי על כל ישראל וגם על האדון וגם מתרץ בזה את קושייתינו הנ"ל דמדוע לא נקט הסה"מ את הפסוק דגמ' דקידושין עי"ש אבל במשרת משה על הרמב"ם שם ראיתי שלא נראה לו תירוצו של המ"ר וגם עי' במרכבת המשנה ספרדי מ"ש על הכ"מ זה, יוצא לנו מהנ"ל דלפי גירסת הכ"מ בסה"מ באמת ל"ק הסתירה שהקשינו מרמזיו כיון שגם בסה"מ מביום השמיני יליף צווי האב אלא כל זה י"ל כפי הבנת המעשה רוקח בקושית הכ"מ אבל כשאני לעצמי נ"ל בס"ד דלא על הסה"מ הקשה הכ"מ אלא עמ"ש הרמב"ם ברמזיו הנ"ל הן אמת שגם על הסה"מ קשה קושיתו אבל הכ"מ לא הקשה רק על רמזיו וע"כ ל"כ הכ"מ בסה"מ כתב כו' כדרכו לכתוב בכ"מ כשהזכיר את הסה"מ עי' פ"א מהל' תפלה הל"א שכ' וז"ל וכתב הרב בסה"מ ובהלכות אישות פ"א הל"ב כתב וז"ל וממ"ש בסה"מ כו' עי"ש וכיון שכאן כתב הכ"מ במניין המצות כתב כו' מוכח בפי' שכיוון עמ"ש ברמזיו הנ"ל ולית דין צריך בשש וממילא לפי זה לא מוכח דלהכ"מ היה גירסא אחרת בסה"מ וא"כ אכתי קושייתינו הסתיר' הנ"ל במקומה עומדת דאפי' כשנ' הפשט גם ברמזיו כמ"ש המעשה רוקח בסה"מ ג"כ עדיין הסתירה הנ"ל קשה כמובן וצ"ע. אבל עכ"פ זה מוכח בפירוש מהרמב"ם ברמזיו דצווי האב למול את בנו ילפינן מביום השמיני נמצא לפי"ז אפי' כשנ' ברבינו את הט"ס הנ"ל עדיין קשה קושייתינו הנ"ל על הרמב"ם דמדוע לא נקט ברמזיו על צווי האב את הפסוק וימל אברהם דגמ' דקידושין הנ"ל ואח"כ ראיתי במרכבת המשנה על המכילתא פרשת בא פרשה י"ח אות ו' ד"ה והרי המילה שג"כ עמד על הרמב"ם בזה ומתרץ דבירושלמי דקידושין פ"ק הל' ז' באמת יליף צווי האב למול את בנו מביום השמיני ונקט הרמב"ם כהירושלמי וממילא לפי"ז תו ל"צ לעשות ט"ס ברבינו אלא י"ל שגם רבינו נקט כהירושלמי כמובן:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 28:3:1
[Brit Moshe, Positive Commandments 28:3:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/28:3:1)

אבל עדיין תירוצו של המרכבת צריך תבלין כיון דסוף סוף קשה על רבינו ועל הרמב"ם דמדוע שבקו את הפסוק של הגמ' ונקטו את הפסוק של הירושלמי ונ"ל בס"ד ליישב דלכאו' צריך להבין דהיאך דריש הירושלמי מביום השמיני צווי האב בשלמא הגמ' דילן שפיר למד מוימל אברהם כיון דבסיפא דהאי קרא כתיב כאשר צוה אותו וגם הפנ"י בקידושין שם כתב שהגמרא אסיפא דקרא סמך אבל על הירושלמי קשה וגם הקה"ע בירושלמי שם הרגיש בזה ומפ' דמסתמא מוטל על האב למולו דאלת"ה מאן ימול אותו לשמנה ימים אבל האור חדש בקידושין שם הקשה על הקה"ע דדילמא יהי' נימול ע"י ב"ד דמצווים למולו וע"כ מפרש דמלשון ימול שהוא לשון יחיד דרש הירושלמי דקאי על האב עי"ש וכיון דהדרשה דירושלמי ג"כ עולה יפה א"כ לכאו' קשה על הגמ' דמדוע לא יליף מהקרא דירושלמי דבשלמא על הירושלמי י"ל דמש"ה לא רצה למילף כהגמ' כיון דרצה למילף אפי' למ"ד דלא דריש צו לדורות אבל על הגמ' קשה דמדוע לא יליף מהקרא דירושלמי דכתיב בפי' לדורות, ונ"ל בס"ד דבקידושין שם קאמר הגמרא אח"כ איהי מנלן דלא מיחייבה דכתיב כאשר צוה אותו אלקים אותו ולא אותה ומקשה התוס' דל"ל קרא על זה כיון דמ"ע שהזמן גרמא היא ובפרט מילה שלא בזמנה דאין מלין אלא ביום ותירץ דסוגי' זו אתיא כמ"ד ביבמות ע"ב ע"א דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום בין בלילה עי"ש אבל תירוצו של התוס' צריך תבלין דמהיכא תיתי נאמר דסוגיא דקידושין אתיא כהאי מ"ד שהוא ראב"ש דלית הלכתא כוותיה נגד הרבנן דפליגי עליה ביבמות שם וצ"ל בכוונת התוס' כיון דהגמ' קאמר איהי מנלן דלא מיחייבה ע"כ מוכח מזה דהגמרא אזיל אליבא דראב"ש דלרבנן לא הוה שואל הגמ' איהי מנלן כיון דלרבנן ממילא ידעינן דאשה אינה מצווה על זה כיון דמ"ע שזמן גרמא היא כמובן, וא"כ י"ל דמש"ה הביא הגמ' את הפסוק וימל אברהם כיון דסוף סוף צריך להביא אח"כ גם את הסיפא דפסוק זה למעט אשה אבל הירושלמי י"ל דאזיל אליבא דהלכתא כרבנן דמילה שלא בזמנה ג"כ אינה נוהגת אלא ביום וא"כ ל"צ להביא את הסיפא למעט אשה כיון דממילא ידעינן דאינה חייבת כיון דמ"ע שהז"ג היא כקושיית התוס' וע"כ הביא הירושלמי את הפסוק וביום השמיני על מצות אביו כיון דכתיב בפי' לדורות כמובן, וממילא לפי"ז כיון דרבינו פסק לקמן במ"ע זו כרבנן דמילה שלא בזמנה ג"כ אינה נוהגת אלא ביום וכ"פ הרמב"ם פ"א מהלכ' מילה הל"ח ע"כ הביאו שפיר גם הם את הפסוק וביום השמיני כהירושלמי ודו"ק:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 28:4:1
[Brit Moshe, Positive Commandments 28:4:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/28:4:1)

אבל לכאו' עדיין ק"ל על רבינו דהיכי הביא את הפסוק וביום השמיני על זה שמ"ע [על כל ישראל כהנ"ל ריש מחודש א'] למול את הזכרים ביום השמיני הא הגמ' בקידושין יליף את זה מהפסוק המול לכם כל זכר דפ' לך פי"ז פ"י וגם הרמב"ם בסה"מ כפי פשטו של המעשה רוקח הנ"ל מחודש ב' ג"כ נקט את הפסוק של הגמ' [וכפי הבנת הכ"מ הנ"ל בהרמב"ם באמת גם על הרמב"ם קשה] וכן נקטו ז"ל היראים סי' י"ט החינוך ואלה המצות ומצה"ש ומהר"ש מצוה ב' וא"כ מדוע לא נקט גם רבינו כן וגם היד הקטנה הל' מילה פ"א נקט כרבינו וכן נקט הכ"ת מ"ע כ"ג עי' בציונים שם וא"כ גם עליהם צ"ע. ונ"ל בס"ד טעם לשבח דבשבת דף קל"ב ע"א יליף הגמ' מביום השמיני למול אפי' בשבת ובסנהדרין נ"ט ע"ב קאמר הגמ' דמשו"ה נישנה בסיני וביום השמיני ימול למשרי מילה בשבת נמצא לפי"ז לא נאמר בפ' לך לאברהם אבינו ע"ה כל פרטי דיני מילה כיון דלא ידעינן למול אפי' בשבת אלא מביום השמיני דפ' תזריע והטעם דמדוע באמת לא נאמר לא"א גם זה כבר מתרץ את זה יפה האור החיים ז"ל בפ' תזריע וזה תוכן דבריו דאף שקיים א"א כל התורה כולה ושמר את השבת אפי"ה ידע מעצמו שימול אפי' בשבת כיון דעל מילה היה מצווה ועושה ועל שבת אינו מצווה ועושה א"כ ממילא ידע מעצמו שידחה שבת מפני מילה וע"כ לא נאמר לו זה עי"ש, מוכח מהגמרא הנ"ל שהמ"ע של מילה בשלימות לא ידעינן רק מהפסוק וביום השמיני כיון דדרשינן מיניה ביום אפי' בשבת וא"כ י"ל דמשו"ה נקט רבינו את הפסוק זה, אבל הגמ' דקידושין י"ל כיון דבלא"ה צריך להביא שם כמה מקראות מפ' לך ע"כ נקט גם את הפסוק המול לכם כל זכר כמובן. ודע שהסמ"ק ז"ל מנה ד' מ"ע במילה דבסי' קנ"ז כתב למול את בנו ובסי' קנ"ח כתב למול יליד בית ובסי' קנ"ט כתב למול מקנת כסף ובסי' רפ"ח כתב למול עצמו אבל רבינו והשאר מוני מצות הנ"ל לא מנאו במילה אלא מ"ע אחת וכן מנאו ז"ל הבה"ג סי' הנ"ל מ"ע ג' הזוה"ר מ"ע י"ג אות י"ח העיר מקלט מצ' ב' [עי"ש שכ' טעם הפלא למ"ע זו וגם כתב תיקון לכרת] המעיי"ח דף ב' ע"א אות י"ג וא"כ באמת טעמא בעי דמדוע לא מנאו כהסמ"ק אבל כבר מתרצים א"ז יפה המעיי"ח והמהר"ש סי' הנ"ל וגם במשרת משה ריש הל' מילה ראיתי שדיבר מזה עי"ש:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 28:5:1
[Brit Moshe, Positive Commandments 28:5:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/28:5:1)

מילה (ב) שלא בזמנה אין דוחה את השבת ולא את יו"ט ובין בזמנה ובין שלא בזמנה דוחה את הצרעת כו' אעפ"י שקציצת נגע צרעת בל"ת יבא עשה וידחה ל"ת כו', כ"כ גם הרמב"ם הלכות מילה פ"א הל"ט והמקור לזה מהסוגי' דשבת קל"ב ע"ב וכבר תמה הקובץ שם על הרמב"ם דהיכי כתב דצרעת לא הוי אלא ל"ת הלא מסוגי' זו מוכח דהוי עשה ול"ת כמ"ש התוס' שם ד"ה האי וא"כ גם על רבינו קשה קושיא זו, אבל נ"ל בס"ד לתרץ בהקדים לחקור על מה דיליף הגמ' שם ע"א מביום השמיני דמילה בזמנה דוחה שבת אי מטעם עשה דוחה ל"ת היא או מטעם גזה"כ ונ"ל דזה תליא בפלוגתא דהני אמוראים דפליגי שם דף קל"ג ע"א בטעמא דמילה שלא בזמנה דאינה דוחה שבת ויו"ט [דאף דאי' בגמ' יו"ט עי' ברמב"ם ובכ"מ פ"א מהל' מילה דה"ה שבת] דלרב אשי דטעמא משום דיו"ט עשה ול"ת ואין עדל"ת ועשה א"כ קשה מילה בזמנה נמי כמו שהקשה רש"י שם ד"ה ואין עשה ותירץ אבל בזמנה איתרבי מביום אפי' בשבת א"כ עכצ"ל דגזה"כ היא דאל"כ קשה מילה שלא בזמנה נמי אבל לחזקי' ורבא ואביי באמת י"ל דמילה בזמנה מטעם עדל"ת היא וא"כ קשה מילה שלא בזמנה נמי ע"כ ילפי מקראי דמילה שלא בזמנה אינה דוחה כמובן. ובזה אמרתי ליישב מה שיש לדקדק בגמ' שם דקאמר אמר מר יו"ט אינה דוחה אלא בזמנה בלבד מנא ה"מ ולכאו' מה הקשה הגמ' על מילה שלא בזמנה דאינה דוחה מנ"ל הלא מילה בזמנה דדוחה לא ילפינן אלא מביום וא"כ שפיר י"ל דמילה בזמנה דכתיב בה ביום ע"כ דוחה אבל מילה שלא בזמנה דלית לן קרא דלידחי ע"כ אינו דוחה בשלמא אי הוה אמרינן דדוחה אז היה שייך להקשות מנ"ל אבל ע"ז דאינו דוחה מה הקשה הגמרא אבל לפי הנ"ל דטעמא דמילה בזמנה באמת משום עדל"ת היא ע"כ הקשה הגמרא שפיר דנימא במילה שלא בזמנה ג"כ עדל"ת ואפי' לרב אשי דגזה"כ היא כהנ"ל ג"כ הקשה הגמ' שפיר די"ל דהמקשן היה סובר דמטעם עדל"ת היא וע"ז קאמר רב אשי דלא מטעם עדל"ת היא משום דיו"ט הוי עול"ת אלא מילה בזמנה באמת גזה"כ היא כמובן:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 28:5:2
[Brit Moshe, Positive Commandments 28:5:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/28:5:2)

אבל לכאו' לפי הנ"ל ק"ל דמה קאמר הגמ' ריש יבמות ואלא ממילה הלא לרב אשי מילה לאו מטעם עדל"ת היא ועוד ק"ל דלחזקי' ורבא ואביי אמאי קאמר הגמרא בכמה דוכתי בש"ס היכא אמרינן עדל"ת כגון מילה בצרעת וכלאים בציצית דבעידנא כו' אמאי לא קאמר כגון מילה בשבת בשלמא בשבת דף קל"ב ע"ב דרב אשי גופא קאמר כן שפיר אבל בביצה ד"ח ע"ב דאזיל הגמ' אליבא דרבא מדקאמר הגמ' בתר הכי אלא אמר רבא וכמ"ש התוס' שם באמת קשה אמאי לא נקט הגמ' מילה בשבת ול"ל דמש"ה לא נקט מילה בשבת כיון דהוה יכלינן למימר דדוקא במילה בשבת בעינן בעידנא משום דהוי עשה ול"ת אבל בל"ת גרידא לא בעינן בעידנא דזה אא"ל כיון דמילה בצרעת ג"כ עשה ול"ת היא כמ"ש הגמ' שבת קל"ב ע"ב וא"כ לכאו' קשה אמאי באמת לא נאמר כן דדוקא במילה בצרעת דעול"ת היא בעינן בעידנא אבל גבי כיסוי דם ביו"ט דלא הוי אלא ל"ת כיון דהשתא עדיין לא הוה ידעינן דיו"ט עול"ת היא באמת לא בעינן בעידנא וא"כ מה הקשה הגמרא אעכצ"ל דהגמרא סמך על כלאים בציצית וה"ק הגמרא אימר דאמרינן עדל"ת כו' כגון מילה בצרעת וא"ת דוקא במילה בצרעת בעינן בעידנא כיון דעול"ת היא ע"ז קאמר הגמרא אי נמי כלאים בציצית כמובן וא"כ הדרא הקושיא הנ"ל לדוכתא דאמאי ל"ק הגמרא כגון מילה בשבת וכן קשה בכתובות מ"א ע"א דנקט ג"כ מילה בצרעת, ואפשר לומר דהגמ' ביבמות שפיר נקט מילה בשבת כיון דהגמ' אזיל שם להקשות דלמה לי עליה דמהיכא תיתי נאמר דעדל"ת שבכרת וע"ז קאמר הגמ' וכ"ת דילפינן ממילה בשבת היינו למ"ד דמילה בשבת מטעם עדל"ת היא וע"כ איצטריך לדידיה עליה, אבל הגמרא דביצה וכתובות מש"ה נקט מילה בצרעת כיון דמילתא דפסיקא היא לכ"ע דמטעם עדל"ת היא אבל מילה בשבת לרב אשי באמת לאו מטעם עדל"ת היא ע"כ לא נקט הגמרא מילה בשבת כמובן. אבל לכאו' עדיין ק"ל דהיכי יכלינן למימר דלחזקי' ורבא ואביי מילה בשבת מטעם עדל"ת היא הלא מילה הוי עשה שאינה שוה בכל וכמ"ש הגמ' נזיר דף נ"ח ע"ב דליכא למילף עדל"ת מדבר דהלאו אינו שוה בכל אדבר דהלאו שוה בכל כמ"כ נמי אמאי לא נא' דעשה שאינה שוה בכל אינה דוחה ל"ת ששוה בכל ול"ל דילפינן מכלאים בציצית דג"כ העשה אינה שוה בכל למ"ד נשים פטורות מציצית כיון דמהתם ליכא למילף אלא על ל"ת גרידא אבל על ל"ת שיש בה כרת מנ"ל ועי' תוס' יבמות דף ה' ע"א ד"ה ואכתי ובח' הר"ן סנהדרין דף י"ח ע"ב, וצ"ל דהקרא וביום השמיני מגלה לן דגם עשה שאינה שוה בכל דוחה אלא כ"ז אמרינן מחמת חומר הקו' אבל מצד הסברא באמת הי' מסתבר טפי למימר דעשה שאינה שוה בכל אינה דוחה ל"ת שבכרת וא"כ מה מאד יש ליישב את קושיית התוס' מגילה דף כ' וקידושין דף כ"ט ע"א שהקשה דלמה לי אותו ולא אותה דנשים פטורות ממילה תיפוק ליה דהוי מ"ע שהז"ג די"ל דאי לאו אותו הוה אמרינן דביום השמיני מגלה לן דנשים חייבות במילה אף דהוי מ"ע שהז"ג כיון דילפינן מביום דמילה בזמנה דוחה שבת מטעם עדל"ת וקשה קושייתינו הנ"ל הא הוי עשה שאינה שוה בכל אע"כ הוה אמרינן דבאמת נשים חייבות והוי שוה בכל וע"כ איצטריך אותו ולא אותה והשתא דכתיב אותו באמת מוכרחינן למימר דהתור' מגלה לן דדוחה אע"פ דהוי עשה שאינה שוה בכל כמובן:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 28:5:3
[Brit Moshe, Positive Commandments 28:5:3](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/28:5:3)

אבל לכאו' אכתי ק"ל אמאי ל"ק רב אשי דטעמא דמילה שלא בזמנה אינה דוחה משום דהוי עשה שאינה שוה בכל ובזמנה גזה"כ היא כיון דסוף סוף צ"ל לרב אשי דבזמנה גזה"כ כהנ"ל וא"כ הו"ל לתרץ כן כיון דאז הוי מחלוקתן בסברא רבא ואינך סברו דגם עשה שאינה שוה בכל דוחה ורב אשי סובר שאינה דוחה אבל השתא דקאמר רב אשי משום דהוי עול"ת באמת קשה במאי פליגי ממנ"פ אי הוי יו"ט עול"ת אליבא דכ"ע כן היא עי' תוס' ביצה הכ"ל וטעם המלך הל' כדרים פ"ג, וע"כ נ"ל בס"ד דלרב אשי היה כוונה עמוקה במה דמשני משום דהוי עול"ת דלכאורה לפום שיטת ר"ת בכתובות דף מ' ע"א דקציצת נגע צרעת הוי עול"ת וכ"ס התוס' בשבת קל"ב ע"ב ד"ה האי שהקשה ולילף ממילה בצרעת דעדל"ת ועשה ומשני מה למילה שכן נכרתו עליה י"ג בריתות עי"ש א"כ קשה על רב אשי דהיכי קאמר דמילה שלא בזמנה אינה דוחה יו"ט משום דהוי עול"ת לילף ממילה בצרעת דדוחה וליכא לתרץ כתירוצו של התוספות כיון דלענין מילה ילפינן ועי' במרש"א בשבת שם שג"כ עמד ע"ז אעכצ"ל דרב אשי באמת סובר דליכא בקציצת נגע צרעת אלא ל"ת וע"כ מילה דוחה צרעת, וא"כ ממילא י"ל דלעולם לכ"ע הוי יו"ט עול"ת אלא בזה פליגי רבא ואינך סברו דצרעת הוי עול"ת וע"כ לא אמר כרב אשי כיון דהי' קשה קושיית התוס' דלילף ממילה בצרעת דדוחה וע"כ ילפי כל אחד מקרא דנפשיה אבל רב אשי סובר דצרעת לא הוי אלא ל"ת גרידא ע"כ משני דהוי יו"ט עול"ת להורות בזה דצרעת לא הוי אלא ל"ת גרידא כמובן, וממילא מיושב בס"ד גם קושיית התוספת דביצה הנ"ל שהקשה על רבא דהתם משני דיו"ט הוי עול"ת ובשבת לא משני כן וכן הקשה התוס' בשבת דף כ"ד ע"ב ד"ה ולא אבל בהנ"ל י"ל דבשלמא בביצה כיון דלא לענין מילה קאי ע"כ קאמר התם שפיר דיו"ט הוי עול"ת ואין עדל"ת ועשה וליכא להקשות דלילף ממילה בצרעת כיון די"ל כתירוצו של התוס' דשאני מילה שכן נכרתו עליה י"ג בריתות אבל בשבת כיון דלענין מילה קאי ול"ל כתירוצו של התוס' ע"כ לא משני דיו"ט הוי עול"ת כיון דהי' קשה עליו קושית התוס' דלילף ממילה בצרעת ועי' בתוס' בשבת דף כ"ד שכ' דתירוצו של רבא גם שם לא היה על שריפת קדשים אלא על מילה שלא בזמנה וא"כ גם שם שפיר י"ל כמו שכתבנו דו"ק בזה כי הוא כפתור ופרח בס"ד, וממילא לפי"ז כיון דרב אשי סובר דצרעת לא הוי אלא ל"ת גרידא ע"כ כתבו רבינו והרמב"ם שפיר שקציצת נגע צרעת בל"ת ול"ק עליהם קושיית הקובץ הנ"ל מגמ' דשבת כיון די"ל דהם פסקו כרב אשי ודו"ק:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 28:6:1
[Brit Moshe, Positive Commandments 28:6:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/28:6:1)

ומוכיחות (ג) ההלכות אשר שם שמכשירי מילה אין דוחין את השבת כו', בריש פרק ר"א דמילה סובר ר"א דמכשירי מילה דוחין את השבת ור"ע סובר דאין דוחין וקיי"ל כר"ע וגם הכ"מ הל' מילה פ"ב הל"ו כתב בטעמא דהרמב"ם שפסק גכ"כ כמו שכתבנו אבל באמת מוכח מהגמ' שם דף קל"ב ע"א שגם הרבנן פליגי על ר"א מדקאמר הגמ' עד כאן לא פליגי רבנן עליה אלא במכשירי מילה כו' א"כ גם מהטעם דקיי"ל כרבנן ג"כ מוכח דלית הלכתא כר"א וא"כ יש הוכחה משני הלכות דלא כר"א וע"כ כתב רבינו ומוכיחות ההלכות כו' כמובן, ודע דבסוגיא זו דף קל"א ע"ב שם קשה לי ג' קושיות חדא על מה דאמרינן שם שר"א יליף דמכשירי שופר דוחין את השבת מיום תרועה דאי ממצה מה למצה שכן נוהגת בנשים ובאנשי' ובפסחי' דף מ"ג ע"ב קאמר הגמ' דאיצטריך כל לר"א דסד"א הואיל וכתיב לא תאכל עליו חמץ וגו' והני נשי הואיל וליתנהו בקום אכול מצה כו' אימא בבל תאכל חמץ נמי ליתנהו קמ"ל והשתא דאיתרבו כו' וק"ל דל"ל לר"א כל לרבות את הנשים הא ממילא ידעינן דנשים מוזהרין בבל תאכל חמץ כיון דחייבות בקום אכול מצה דבקום אכול מצה עכצ"ל לר"א דחייבות דאלת"ה קשה ל"ל לר"א יום תרועה על מכשירי שופר הא הוה יכלינן למילף ממצה אע"כ מוכח דמצה נוהגת בנשים וממילא מוזהרין נמי בבל תאכל חמץ מחמת ההיקש של הגמ' וא"כ מיותר לר"א כל. ועוד ק"ל על מה דקאמר הגמרא שם סוכה וכל מכשיריה דוחין א ת השבת יליף ר"א ז' ימים מלולב וכתב התוס' ד"ה שבעת דהאי שבעת ימים מופנה משני צדדים וע"כ יליף ר"א מכשירי סוכה בגז"ש, ובסוכה דכ"ח קאמר הגמ' דאיצטריך האזרח להוציא את הנשים דסד"א שחייבות לאביי משום תשבו כעין תדורו ולרבא משום דהוה ילפינן ט"ו ט"ו מחג המצו' וק"ל דלר"א ל"ל האזרח כיון דממילא ידעינן דנשים פטורות מסוכה דאי חייבות א"כ ל"ל הפנאה של שבעת ימים לגז"ש דמכשירי סוכה דוחין את השבת הא הוה מצי למילף ממצה מה תאמר מה למצה שכן נוהגת בנשים הא סוכה ג"כ נוהגת אעכצ"ל דסוכה אינה נוהגת בנשים וא"כ מיותר לר"א האזרח. תו קאמר הגמ' שם מילה וכל מכשיריה דוחין את השבת לר"א מנ"ל אי מכולהו גמר כדאמרינן כו' ומסיק הגמרא דיליף מביום השמיני והתוס' במגילה וקידושין הנ"ל הקשו דל"ל אותו ולא אותה תיפוק ליה דהוי מ"ע שהז"ג ותירצו דלא הוה ידעינן למעט משום מעשה ז"ג אלא היכא דליכא כרת עי"ש שתירצו עוד תירוץ אחר אבל לפום תירוץ זה ק"ל דנשארה אליבא דר"א קושי' התוס' דל"ל אותו ולא אותה למעט נשים כיון דממילא ידעינן דנשים פטורות דאי חייבות קשה ל"ל ביום לרבות מכשירי מילה הא יכלינן למילף ממצה מה תאמר דאי מהתם כדאמרינן כלומר מה למצה שכן נוהגת בנשים הא מילה ג"כ נוהגת אע"כ מדכ' רחמנא ביום מוכח דמילה אינה נוהגת בנשים וא"כ ל"ל אותו ולא אותה הגם די"ל דסוגיית הגמ' אזלא לפום תירוץ השני של התוס' וגם י"ל דבאמת זה הי' כוונת הגמרא במה דקאמר ועוד מה להנך כו' דה"ק הגמרא אי מכולהו כדאמרינן כלומר לפום תירוץ השני של התוס' י"ל כדקאמרינן ואת"ל כתירוץ הראשון של התוס' ואז נשארה על ר"א קושייתנו ע"ז קאמר הגמ' ועוד מה להנך כו' אבל כל זה עדיין דוחק אצלי וד' יורנו נפלאות מתורתו הקדושה, והפרטי דינים שכ' רבינו במ"ע זו רובם תמצא בהרמב"ם הל' מילה ומילת גר ועבדים בפי"ג מהל' א"ב ולהל' עי' טוש"ע יו"ד סי' ר"ס עד סי' רס"ח ובשג"א מסי' מ"ט עד סי' נ"ה ולענין אי עבד חייב למול את בנו עי' שעה"מ הל' מילה: