## Brit Moshe, Positive Commandments

###### Brit Moshe, Positive Commandments 42:1:1
[Brit Moshe, Positive Commandments 42:1:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/42:1:1)

**לתקוע (א) בשופר בר"ה כו'.** מפשטות לשון רבינו ז"ל נר' שהמצוה היא התקיעה ולא השמיעה וגם ברמזיו ובקיצור הסמ"ג שלו ל"כ רק לתקוע בשופר וכ"כ הסמ"ק ז"ל סי' צ"ב אבל הרמב"ם ז"ל בסה"מ כתב וז"ל מצוה ק"ע היא שצונו לשמוע קול שופר ביום ראשון מתשרי כו' וגם בחיבורו הל' שופר פ"א כתב וז"ל מ"ע של תורה לשמוע תרועת השופר בר"ה כו' ובהלכה ג' שם כתב שאין המצוה אלא בשמיעת הקול ובפ"ב הל' א' שם כתב הכל חייבין לשמוע קול שופר כו' וגם ברמזיו דריש הרמב"ם דמדע רמז מ"ע ק"ע כתב לשמוע קול שופר בר"ה וכן ברמזי המצות דריש הל' שופר כתב לשמוע קול שופר נראה בפי' דסובר דהשמיעה היא המצוה ולא התקיעה וא"כ לכאו' צ"ט דמדוע ל"כ רבינו כהרמב"ם כיון שדרכו להלוך בעקבותיו כמ"ש הי"מ כללי הרמב"ם סי' מ"ו ובמה פליגי הן אמת שכבר דברו אריכות מזה הר' אלי' מזרחי והמגילת ספר בביאורם כאן אעפי"כ לא אמנע מלכתוב מה שנלענ"ד בזה דאין בהמ"ד בלא חידוש:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 42:2:1
[Brit Moshe, Positive Commandments 42:2:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/42:2:1)

מקודם נ"ל בס"ד להביא ראיות לשי' רבינו דבר"ה כ"ט ע"א איתא בהברייתא הכל חייבין בתקיעת שופר כו' וכן אי' בתוספתא שם פ"ז נר' משם דהחיוב הוא התקיעה ולא השמיעה מדלא קתני הכל חייבין בשמיעת שופר וגם הגמ' דף ט"ז ע"א שם קאמר רחמנא אמר תקעו, ובדף כ"ו ע"ב שם אי' במתני' שוה היובל לר"ה לתקיעה ולברכות ומהגמ' דכ"ז ע"א שם נר' דפירושו דשווין לגמרי והרמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"י הל"י כתב וז"ל מ"ע לתקוע בשופר בעשירי לתשרי בשנת היובל אלמא שגם הרמב"ם סובר דביובל המצוה היא התקיעה וכ"כ רבינו במ"ע קנ"ג ממילא לפי"ז אי נא' דבר"ה המצוה היא השמיעה ולא התקיעה אז לא הי' שוה יובל לר"ה בתקיעה וא"כ היכי איתא במתניתין דשוה אע"כ מוכח דגם בר"ה המצוה היא התקיעה אבל אחר עיון קצת ראיתי דלראיה זו אית לה פירכא דהרא"מ ז"ל בביאורו כאן באמת הקשה על הרמב"ם דמדוע ל"ק גם בהל' שמיטה ויובל שמ"ע לשמוע קול שופר כמ"ש בר"ה מובא הקושי' זו גם בלח"מ ריש הל' ר"ה עי"ש מה שתי' א"כ יש להוכיח מזה דאליבא רבינו באמת י"ל דאי הוה סובר דבר"ה המצוה היא השמיעה אז באמת גם ביובל הוה סובר כן וא"כ ממילא תו ליכא ראי' מהמתני' לשיטת רבינו כיון די"ל דהמתני' באמת סוברת דבר"ה וגם ביובל המצוה היא השמיעה כמובן, ועל הרמב"ם צ"ל דאפי' לפי תירוצו של הלח"מ על קושיית הרא"מ סובר דפירושא דשוה היובל לר"ה דמתניתין היינו דשווין במעשה אבל לא במצוה דאל"כ עדיין היה קשה על הרמב"ם קושיתינו הנ"ל ממתניתין וגם מלשון הרמב"ם הלכות שמיטה ויובל שם יש לדייק דסובר כן עי"ש היטב ותבין:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 42:3:1
[Brit Moshe, Positive Commandments 42:3:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/42:3:1)

תו אי' בדף כ"ח ע"א שם אמר רבא המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה ואי נאמר שהמצוה היא השמיעה ולא התקיעה הי' קשה על רבא דבמודר הנאה משופר היכי שרי לתקוע בו המודר עצמו בשלמא לפי גירסת הרי"ף ובעל המאור והמרדכי ז"ל שם שגם במודר הנאה משופר גורסי' מותר לתקוע לו פי' אדם אחר תוקע לו וכ"כ הכל בו בשם הגאון ז"ל שהוא עצמו אסור לתקוע מובא בב"י או"ח סי' תקפ"ו באמת ל"ק מידי אבל לפי הגירסא שלפנינו וכן איתא ברא"ש ואור זרוע הל' ר"ה סי' רס"א ורבינו ירוחם נתיב ו' ח"ב מותר לתקוע בו דפירושו שהמודר תוקע בו וכ"כ בפי' הרמב"ם הלכות שופר פ"א הל"ג והריטב"א בר"ה שם והטור סי' הנ"ל לפי גירסא זו באמת קשה על רבא קושיתינו הנ"ל אע"כ מוכח גם מסוגי' זו שהמצוה היא התקיעה ולא השמיעה [ונ"ל די"ל כיון שהרי"ף ודכוותיה הנ"ל סברו שהמצוה היא השמיעה ע"כ גרסו לתקוע לו כמובן] וגם מפשטות לשון תקיעה של מצוה שאמר רבא ג"כ מוכח שהמצוה היא התקיעה כמובן:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 42:4:1
[Brit Moshe, Positive Commandments 42:4:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/42:4:1)

תו איתא במתניתין דף כ"ט ע"א שם חרש שוטה וקטן אין מוציאין את הרבים ידי חובתן והקשה היום תרועה ז"ל וז"ל בשלמא אם הי' המצוה בר"ה לתקוע בשופר ר"ל שכל אחד חייב לתקוע הוה א"ש דחרש ש"ו אין מוציאין משום דהם פטורים ומי שאינו שייך במצוה אינו יכול לעשותה כמו העבד שאינו יכול לכתוב גט דלאו מבני כריתות הוא דאינו בתורת קידושין וגיטין אבל השתא דכתב הרמב"ם ריש הל' שופר וז"ל מ"ע של תורה לשמוע כו' א"כ המצוה היא השמיעה ולא התקיעה וכיון שכן חש"ו אם תקעו ואחרים שומעים למה אינם יוצאים הרי המצוה היא השמיעה והרבים שמעוה באזניהם ומאי איכפת לן אם התוקע הוא חש"ו ויראה לומר דמצות ר"ה היא התקיעה והשמיעה שניהם יחד ועיקר המצוה היא השמיעה ולחלק מצות תקיעה עושה שליח לחבירו שיתקע בעדו וכיון דשומע ממנו התקיעה יוצא וכיון שכן שפיר אמרו חש"ו אין מוציאין משום דהם פטורין מהמצוה ונמצא דהשומעי' מחש"ו אע"ג דמחלק מצות שמיעת קול שופר יצאו מ"מ מחלק המצוה של התקיעה גופה לא יצאו דב' חלקים הם מצות תקיעה ושמיעה כו' ומיהו יש לערער ע"ז ממ"ש הרמב"ם פ"א דשופר שופר הגזול שתקע בו יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול כו' משמע דשמיעה לחוד היא המצוה דאל"כ אלא גם התקיעה היא חלק מהמצוה הי' ראוי שלא יצא בגזול כמו מצה ולולב כו' ולפי"ז הדרא הקושי' לדוכתא אמאי חש"ו אין מוציאין וה"ז דומה לסוכה דמצותה היא הישיבה לא העשייה וכשם דסוכת גנב"ך ורקב"ש כשרה אע"ג דלאו בני חיובא נינהו כדאיתא בסוכה דף ח' משום דאדם יוצא בישיבה ה"נ בחש"ו אמאי אין מוציאין ואפשר לומר דשאני סוכה דמצות ישיבתה אחר עשייתה ולפיכך לא איכפת דעשאוה גנב"ך דלאו בני חיובא נינהו אבל מצות שמיעת קול שופר דהוי בשעת תקיעתו הוא גנאי שיתקעו חש"ו להוציא את הרבים י"ח עכ"ל. אבל לא זכיתי להבין את תירוצו כיון דלפי תירוצו צ"ל דדוקא את הרבים אין מוציאין כמו שנראה בפי' כן מלשונו שכ' דגנאי הוא שיתקעו חש"ו להוציא את הרבים י"ח נשמע מזה דאת היחיד באמת סובר דמוציאין אבל ע"ז ק"ל דהן אמת דאת המתני' שפיר יכול לתרץ כן כיון דבמתני' אי' דאין מוציאין את הרבים י"ח ומדקתני את הרבים י"ל דאת היחיד באמת מוציאין אבל אליבא דהרמב"ם עדיין לא פעל בתירוצו כלום כיון דהרמב"ם הל' שופר פ"ב הל"ב כתב בפי' את הדין דחש"ו על יחיד שגם את היחיד אין מוציאין וא"כ צ"ל דסובר הרמב"ם דרבי' דקתני במתני' לאו דוקא א"כ עדיין נשארה הקושי' של היום תרועה על הרמב"ם לשיטתו ממתניתין אם לא שנדחק דכוונתו שגם להוציא את היחיד גנאי הוא וכמו שאיתא במתני' דסוכה דל"ח ע"א מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין ותבא לו מארה פי' רש"י וז"ל שלא למד ואם למד תבא לו מארה שמבזה את קונו לעשות שלוחים כאלה עכ"ל אבל התוספות והר"ן והברטנורה שם סברו הפשט דתבא לו מארה על שלא למד ודלא כרש"י ממילא לפי"ז אליבא דרבינו באמת שפיר י"ל דגכ"ס כוותייהו וע"כ לא הי' ניחא ליה תירוצו של היום תרועה וממילא מוכח גם ממתני' דחש"ו מחמת קושיית היום תרועה דצ"ל שהמצוה היא התקיעה ולא השמיעה ודו"ק:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 42:5:1
[Brit Moshe, Positive Commandments 42:5:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/42:5:1)

תו אי' בר"ה כ"ט ע"ב אמר רבה הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד כו' ומדקאמר רבה הכל חייבין בתקיעת שופר ול"ק בשמיעת שופר מוכח שהמצוה היא התקיעה ולא השמיעה וגם מדקא' וילך אצל הבקי ללמוד ול"ק וילך אצל הבקי לתקוע לו ג"כ מוכח כן כמובן, אבל את השני ראיות הללו מצאתי אח"כ במגילת ספר וכתב שהרמב"ם הל' שופר פ"ב הל"ו באמת כתב וז"ל ולמה אין תוקעין גזירה שמא יטלנו בידו ויוליכנו למי שיתקע לו [אבל באמת איני יודע דמה פעל הרמב"ם בזה כיון דסוף סוף איתא בגמ' ללמוד וכן איתא ברי"ף וצ"ע] וגם הקשה על רבינו דלפי שיטתו מדוע שינה מלשון הגמ' וכתב כהרמב"ם ויוליכנו למי שיתקע לו אם הרמב"ם כתב הך לישנא היא משום דסובר דהשמיעה היא המצו' אבל רבינו דסובר דהתקיע' היא המצוה מדוע עשה כן והניח בצ"ע וגם עוד הביא ראי' לשיטת רבינו מהקרא תקעו בחודש שופר ולא כתיב שמעו וגם ממ"ד ר' אבהו דף ט"ז ע"א שם למה תוקעין בשופר של איל אמר הקב"ה תקעו לפני כו' ולא אמר שמעו קול שופר עי"ש שהאריך אח"כ בפלפול גדול על הרא"מ בביאורו כאן, וגם עוד ראי' נ"ל בס"ד מדף כ"ח ע"ב שם ממ"ד ר' זירא לשמעיה איכוין ותקע לי הלשון זה מורה שהתקיעה היא המצוה וגם מהמשנה דף ל"ב ע"ב שם אין מעכבין את התינוקות מלתקוע וטעמא משם דבעי לחנוכייהו כמ"ש רש"י שם דף ל"ג ע"א ד"ה תינוקות ואי נאמר כשיטת הרמב"ם שהתקיעה לא הוי מצוה א"כ ליכא בלימוד התקיעה חינוך מצוה ומדוע אין מעכבין את התינוקו' כמו שמעכבין את האשה אע"כ מוכח שהמצוה היא התקיעה כשיטת רבינו כמובן וממילא נשארו כל הראיות הנ"ל בתימא על שיטת הרמב"ם:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 42:6:1
[Brit Moshe, Positive Commandments 42:6:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/42:6:1)

ומקודם שאכנוס לתרץ את הרמב"ם נ"ל בס"ד להביא את מקורו דעמ"ש הרמב"ם פ"ב הל"א שם הכל חייבין לשמוע קול שופר כתב הרהמ"ג ז"ל וז"ל ברייתא הנזכרת כלשון רבינו עכ"ל ולכאו' היכי כתב כן הלא בהבריי' דדף כ"ט איתא הכל חייבין בתקיעת שופר כו' אעכצ"ל דלהרהמ"ג הי' הגירסא בהבריי' לשמוע קול שופר וא"כ י"ל שגם להרמב"ם הי' הגירסא בהברייתא כן ובאמת מהברייתא זו למד הרמב"ם את שיטתו, ואפי' כשנא' בכוונת הרהמ"ג דהברייתא שוה בהדין עם הרמב"ם אבל לא בהלשון כיון שזה דוחק לומר דלהרמב"ם היה גירסא אחרת בהברייתא נ"ל בס"ד מקור להרמב"ם ממקום אחר דהרא"מ בביאורו כאן הקשה על רבינו וז"ל ויש לתמוה א"כ לדעת הסמ"ג היכי נפקינן ידי חובתן בשמיעת השופר הא אין המצוה אלא התקיעה כו' עכ"ל ונ"ל דכוונתו דל"ל דרבינו באמ' סובר דלא יצא בשמיעת השופר כיון דדבר זה מלא במס' ר"ה דיוצא אדם בשמיעת השופר כדאי' במתני' דף כ"ז ע"ב מי שהי' עובר אחורי בהכ"נ ושמע קול שופר אם כיוון לבו יצא וגם ממתני' דחש"ו אין מוציאין את הרבים מוכח דמחוייב בדבר מוציא אפי' לכתחלה וכן מוכח ממ"ד ר' זירא לשמעיה איכוין ותקע לי וא"כ י"ל דמהני משניות ומהא דר"ז שכתבנו באמת הוכיח הרמב"ם שהמצוה היא השמיעה מחמת קושיית הרא"מ הנ"ל כמובן, אבל עדיין יש מקום לחלוק ע"ז דנהי דיש להוכיח מהמשניות ומהא דר"ז שכתבנו שהשמיעה ג"כ מצוה היא אבל זה אינו מוכח עדיין דרק השמיעה המצוה ולא התקיעה דא"כ היה סתירה מכל הראיות שכתבנו לשיטת רבינו אעכצ"ל שמהמשניות ומהא דר"ז ומהראי' שכתבנו לרבינו באמת מוכח דתרווייהו המצוה השמיע' וגם התקיעה וא"כ עדיין נשארה הקושיא על הרמב"ם דהיכי כתב דרק השמיעה המצוה כמ"ש בדעתו היום תרועה הנ"ל וגם על רבינו כשנא' דבאמת סובר דרק התקיעה המצוה ג"כ קשה עליו ואפשר שבאמת זה היה תמיהת הרא"מ הנ"ל על רבינו:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 42:7:1
[Brit Moshe, Positive Commandments 42:7:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/42:7:1)

וע"כ נ"ל בס"ד לומר בדעת רבינו והרמב"ם דסברו שהמצוה היא התקיעה וגם השמיעה וכמו שבאמת הי' רוצה לומר אליבא דהרמב"ם היום תרועה הנ"ל אלא שהקשה ע"ז ממ"ש הרמב"ם דיוצא בשופר הגזול כהנ"ל ומחמת קושי' זו חזר לומר אליבא דהרמב"ם דתרווייהו מצוה אבל אליבא דרבינו דל"ק עליו קושיית היום תרועה [כיון שלא הביא את מ"ש הרמב"ם דיוצא בשופר הגזול] באמת גם היום תרועה מודה דסובר דתרווייהו המצוה ול"נ בס"ד שגם אליבא דהרמב"ם י"ל כן ועל קושיית היום תרועה נ"ל לתרץ כך דבירושלמי סוכה פ"ג הלכה א' פליגי אמוראי בטעמא דשופר הגזול דיצא חד אמר משום דאין גזל בקול וחד אמר משום דכתיב יום תרועה יהי' לכם מ"מ מובא הירושלמי זה גם בהרהמ"ג הל' שופר פ"א הל"ג ולכאו' צריך להבין במאי פליגי הני אמוראי וי"ל דבזה פליגי דהאי מ"ד דקא' דאין גזל בקול סובר שהמצוה היא רק השמיעה וע"כ סגיא ליה בהאי' טעמא אבל אידך מ"ד סובר שהתקיע' ג"כ מצוה וע"כ לא סגיא לי' בטעמא דאין גזל בקול כקושיית היום תרועה וע"כ קאמר הטעם יום תרועה יהי' לכם מכל מקום, ועי' בהראב"ד ז"ל הל' שופר שם שהשיג על הרמב"ם בהא דינא דשופר הגזול וז"ל א"א ואפי' יהי' בו דין גזל יום תרועה יהי' לכם מ"מ הכי אי' בירושלמי עכ"ל ולכאורה להשגה זו אין לה שום הבנה דכיון דהרמב"ם פסק כהאי מ"ד דאין גזל בקול ע"כ לא הביא כאידך מ"ד ועוד היאך כתב הראב"ד ואפי' יהי' בו דין גזל כו' היאך כתב א"ז אליבא דהרמב"ם דסובר בפירש דאין גזל בקול וגם הרהמ"ג שם כתב על הראב"ד וז"ל ומ"מ אין כאן מקום להשגה אחר שהדין והטעם שהזכיר רבינו אמת עכ"ל ואפשר שהרהמ"ג ג"כ כיוון למה שכתבנו וא"כ באמת דברי הראב"ד צריכים ביאור, אבל בהנ"ל י"ל בכוונת הראב"ד כך דכיון דעכצ"ל מחמת הראיות הנ"ל שהבאתי לשיטת רבינו שגם הרמב"ם סובר דגם התקיעה מצוה וא"כ נשאר עדיין על הטעם דאין גזל בקול שכ' הרמב"ם קושיית היום תרועה הנ"ל דמה יענה על חלק מצות תקיעה וזה היא שהשיג עליו הראב"ד דיותר טוב הי' לו להרמב"ם לומר את הטעם של אידך מ"ד דירושלמי יום תרועה יהי' לכם מ"מ כיון דלטעם זה ל"ק קושיית היום תרועה כמובן כן י"ל בכוונת השגת הראב"ד, אבל על הרמב"ם י"ל דכיון דל"כ בחיבורו בפי' רק ממצות שמיעה כמ"ש בפ"א שם מ"ע של תורה לשמוע תרועת השופר [והטעם דמדוע באמת כתב הרמב"ם כן ול"כ גם ממצות תקיעה אכתוב לקמן בס"ד] ע"כ ל"כ בפירוש אלא את הטעם דאין גזל בקול כדי שלא יהא נראה סתירה בדבריו מניה וביה [כוונתינו דאי הוה כתב הרמב"ם את הטעם של אידך מ"ד שהביא הראב"ד אז הי' נר' סתירה בדבריו מניה וביה כיון דמריש הפרק נראה דסובר דרק השמיעה המצוה ומהלכה ג' הי' נר' שגם התקיעה מצוה כמובן] אבל באמת סובר הרמב"ם גם כאידך מ"ד וא"כ ממילא שפיר יש גם לחלק מצות תקיעה טעם לשבח דמדוע יצא בשופר של גזול משום דכתיב יום תרועה יהיה לכם מ"מ ול"ק על הרמב"ם קושיית היום תרועה הנ"ל ולא השגתו של הראב"ד כמובן, וא"כ ממילא שפיר י"ל כהנ"ל דרבינו והרמב"ם באמת סברו דתרווייהו המצוה התקיעה וגם השמיעה וממילא תו ל"ק על רבינו קושיית המגלת ספר הנ"ל שהניח בצ"ע ודו"ק:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 42:7:2
[Brit Moshe, Positive Commandments 42:7:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/42:7:2)

אלא עדיין נשאר לברר דמדוע כתב רבינו את המ"ע זו רק על התקיעה והרמב"ם כתב להיפך ונ"ל בס"ד ליתן טעם לשבח גם לזה דהרמב"ם הל' שופר פ"ג הל"י פסק דצריך לברך לשמוע קול שופר אבל רבינו פסק דיש לברך על תקיעת שופר ולכאורה במה פליגי ובפרט על הרמב"ם קשה דכיון דאיתא בהבריי' הכל חייבין בתקיעת שופר וגם מכל הראיות הנ"ל ג"כ מוכח דהתקיעה עיקר המצוה וא"כ בודאי צריך לברך על. התקיעה אלא הרא"ש ז"ל פ"ד דר"ה סוף סי' י' כתב בשם הראבי"ה ז"ל שהביא בשם הירושלמי דצריך לברך לשמוע בקול שופר מובא בב"י סי' תקפ"ה אלא הקרבן נתנאל שם כתב דלא מצא את הירושלמי זה וגם טעות דמוכח הוא כיון דהרמב"ן ובעל המאור מחולקים אם ברכת שופר מתקנת הגאונים עי"ש אבל מצאתי בא"ז ז"ל הלכות ר"ה אות רע"א שכ' וז"ל ומברך לשמוע בקול שופר כדאי' בירושלמי דמכילתין ס"פ ראוהו ב"ד התוקע בשופר צריך לברך לשמוע בקול שופר ושהחיינו ואח"כ תוקע עכ"ל ובאמת בירושלמי שלפנינו ליתא מזה ונ"ל דכך הי' גירסתם בהירושלמי, וא"כ לפי"ז שפיר י"ל דלהרמב"ם באמת ג"כ היה הגירסא בהירושלמי כן וא"כ מוכח מהירו' דעיקר המצוה היא השמיעה [והגמרא דילן דנקט תקיעה בכ"מ כדי שלא נא' שחולק עם הירושלמי צ"ל דלא משום דסובר דעיקר מצוה היא אלא משום דגם זה מצוה היא כמובן] וע"כ מייחס הרמב"ם את המ"ע זו על השמיעה כיון דפסק כהירושלמי דצריך לברך על השמיעה אבל רבינו י"ל דלא הי' לו הגירסא בירושלמי כן וא"כ ממילא מוכח מהגמ' דעיקר מצוה היא התקיעה כיון דליכא הכרח מהירושלמי לומר כהנ"ל וע"כ פסק דצריך לברך על התקיעה ומשום טעם זה מייחס את המ"ע זו על התקיעה ודו"ק ולהל' פסקינן בש"ע סי' הנ"ל כהרמב"ם דצריך לברך על השמיעה:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 42:7:3
[Brit Moshe, Positive Commandments 42:7:3](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/42:7:3)

וגם מה מאד נ"ל בס"ד ליישב דמדוע נקט רבא בר"ה דף כ"ח תרווייהו המודר הנאה מחבירו והמודר הנאה משופר עי' בהר"ן שם שג"כ הרגיש בזה אבל בהנ"ל שהמצוה היא השמיעה וגם התקיעה י"ל דרבא באמת את זה גופא אתא לאשמעינן דבהמודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה אתא לאשמעינן שהשמיעה היא המצוה ובהמודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה אתא לאשמעינן שהתקיעה ג"כ מצוה דאל"כ הי' קשה קושייתינו הנ"ל מחודש ג' דהיאך שרי לתקוע בעצמו כמובן ועי' בהרמב"ם פ"א הל"ג שם שלא הביא מהא דרבא אלא חד בבא המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה ולכאו' קשה דמדוע לא הביא גם את הא דהמודר הנאה מחבירו כו' עי' בהרהמ"ג ובלח"מ שם שג"כ הרגישו בזה אבל בהנ"ל דלא נקט רבא המודר הנאה מחבירו כו' אלא כדי לאשמעינן שהשמיעה ג"כ מצוה י"ל כיון דכבר הביא הרמב"ם את זה במד"כ בהלכה א' שם מ"ע לשמוע השופר ע"כ השמיט את החלק הא' של רבא ולא נקט אלא החלק הב' לאשמעינן ברמז שגם התקיעה מצוה ודו"ק. ודע שכל המוני מצות ז"ל מנאו את המ"ע זו הבה"ג סי' הנ"ל מ"ע ג' היראים סי' קי"ז הסמ"ק סי' צ"ב החינוך ואה"מ מצ' ת"ה הזוה"ר מ"ע צ"ד אות מ"ב הפוע"צ מ"ע קס"ח הכ"ת מ"ע ק"ע העי"מ מצ' ת"ב הדה"מ שער ד' פי"ב המעיי"ח דף קל"ח ע"א אות ק"ח המצה"ש ומהר"ש מצ' ת"ו, והפרטי דינים שכ' רבינו רובם תמצא בהרמב"ם הלכות ר"ה ולהלכה עי' טוש"ע או"ח סי' תקפ"א עד סי'