## Brit Moshe, Positive Commandments

###### Brit Moshe, Positive Commandments 87:1:1
[Brit Moshe, Positive Commandments 87:1:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/87:1:1)

**לעבוד (א) בעבד כנעני לעולם שנא' כו'.** הפסוק פ' בהר פכ"ה פמ"ו ובגיטין דף ל"ח ע"ב ובסוטה דף ג' ע"א פליגי ר' ישמעאל ור"ע ר' ישמעא סובר דלעולם בהם תעבודו רשות ור"ע סובר חובה ובעירובין דף מ"ו קאמר הגמ' דהלכה כר"ע מחבירו וע"כ מנה רבינו ז"ל את המ"ע זו ולעיל מ"ע נ"ח גבי לה יטמא דפליגי ג"כ בסוטה שם ובזבחי' דף ק' ר' ישמעאל ור"ע אי חובה או רשות כתב רבינו בפירוש דמשום דהלכה כר"ע מחבירו פסק כר"ע וא"כ מוכח דרבינו סובר דאפי' נגד ר' ישמעאל אמרינן דהלכה כר"ע מחבירו, אבל מהיראים ז"ל נ"ל להוכיח דנגד ר' ישמעאל לא אמרי' את הכלל זה דבסי' ר"פ כתב וז"ל צוה הקב"ה שהקונה עבד מן האומות או יליד בית שישתעבד בו ולא ישחררנו דכתיב בפרשת בהר סיני לעולם בהם תעבודו רשות ר"ע אמר חובה וכר"ע קיי"ל דקאי רב יהודא כוותיה דאמר רב יהודא בפ' השולח המשחרר עבדו עובר בעשה שנא' לעולם בהם תעבודו ור' אליעזר סבר נמי כר"ע והו"ל ר' ישמעאל יחיד במקום רבים דתניא לעולם בהם תעבודו ר' אליעזר אומר חובה כו' עכ"ל ומדכ' היראים דמשום דר' ישמעאל יחיד במקום רבים פסק כר"ע ע"כ מוכח דסובר דנגד ר' ישמעאל לא אמרינן את הכלל זה דהל' כר"ע מחבירו ועי' בספרי לשון משה כלל הלכ' כר"ע מחבירו מה שכתבנו עוד בזה, עכ"פ זה נראה בפי' דגם היראים מנה את המ"ע זו וכן מנאו ז"ל הבה"ג סי' הנ"ל מ"ע ג' הסמ"ק סי' ס' החינוך ואה"מ מצ' שמ"ז העי"מ מצ' שמ"ג הזוהר מ"ע י"ב אות י"ח הפוע"צ מ"ע קל"ה הכ"ת מ"ע רמ"ד המעיי"ח דף קי"ד ע"א אות מ"ד המצה"ש ומהר"ש מצ' שמ"ט וגם הרמב"ן ז"ל בהשגותיו על הסה"מ מ"ע הנ"ל מנה את המ"ע זו אלא הוא מנה משחרר בראשי אברים למ"ע בפ"ע והשיג על הרמב"ם שכלל את זה במ"ע זו ועי' במגלת אסתר ולב שמח מה שהמליצו בעד הרמב"ם וגם רבינו והשאר מוני מצות הנ"ל סברו כהרמב"ם, וכיון דמ"ע זו נימנית לכ"ע א"כ ק"ל על הריב"א ז"ל עה"ת שם שכתב וז"ל לעולם בהם תעבודו תימה כיון דעבד כנעני איתקש לאחוזה נימא כי היכי דאחוזה יוצאה ביובל ה"נ עבד כנעני ואי משום לעולם בהם תעבודו אימא לעולמו של יובל כמו ועבדו לעולם דנרצע ונראה דא"כ לישתוק מן לעולם בהם תעבודו דמהקישא ידעינן דאינו יוצא עד היובל ועוד אפי' לעולם דנרצע ה"א לעולם ממש אי לאו ושבתם וגו' עכ"ל וק"ל על תירוצו הא' הלא איצטריך לעולם בהם תעבודו למ"ע נהי דמחמת ההיקש ג"כ הוה ידעינן שהוא מ"ע אבל לפמ"ש הרמב"ם בסה"מ שורש ב' דדבר הנלמד באחד מי"ג מדות לא נמנה למצוה א"כ י"ל דמשו"ה כתיב לעולם בהם תעבודו לאשמעינן שהיא מ"ע שנימנית הן אמת די"ל דמהאי טעמא כתב הריב"א ועוד כו' אבל כל זה דוחק כיון דגם את תירוצו הא' צריך להבין עכ"פ וצ"ע:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 87:2:1
[Brit Moshe, Positive Commandments 87:2:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/87:2:1)

ומ"ש רבינו ז"ל בסוף מ"ע זו א"ר יהודא כל המשחרר עבדו עובר בעשה כו' ומותר לשחררו לדבר מצוה ומצינו בר' אליעזר כו', לכאורה ק"ל על רבינו דבברכות דף מ"ז ע"ב הקשה הגמרא על המעשה דר"א ששחרר עבדו להשלימו לעשרה והיכי עביד הכי והא"ר יהודא כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו ומשני לדבר מצוה שאני והקש' הגמ' מצוה הבא בעבירה היא ומשני מצוה דרבים שאני פי' רש"י ז"ל מצוה דרבים להוציא רבים ידי חובתם לקדושה עכ"ל מוכח מגמ' זו דדוקא בשביל מצוה דרבים מותר לשחרר עבדו וא"כ קשה היכי כתב רבינו ומותר לשחררו לדבר מצוה דנראה דאפי' בשביל מצוה דיחיד מותר לשחררו, הן אמת דבגיטין דף ל"ח ע"ב דאיתא ג"כ סוגי' זו לא משני הגמרא אלא מצוה שאני וא"כ י"ל דרבינו תפס לעיקר כסוגי' דגיטין וגם י"ל דמשום כוונה זו מציין המציין על רבינו את הסוגי' דגיטין ולא את הסוגיא דברכות [ואע"ג דאיתא בגיטין לפי הגירסא שלפנינו אמר רב יהודא אמר שמואל ובברכות ליתא אלא אמר רב יהודא וכיון דרבינו ג"כ לא הביא אלא אמר רב יהודא נראה לכאו' דעל הסוגיא דברכות כיוון וא"כ היכי מציין המציין על גיטין ע"ז י"ל דהמציין סובר דלרבינו גם בגיטין היה הגירסא אמר רב יהודא וכן איתא בהרי"ף והרא"ש שם וגם הכ"מ הל' עבדים פ"ט הל"ו לא הביא מגיטין רק בשם רב יהודא] אבל סוף סוף ע"ז גופא קשה מדוע שבק רבינו את הסוגי' דברכות ותפס כהסוגיא דגיטין, והרמב"ם הל' הנ"ל כתב וז"ל ומותר לשחררו לדבר מצוה אפי' למצוה של דבריהם כגון שלא היו י' בבה"כ כו' וכבר עמד הלח"מ שם גם על הרמב"ם מסוגיא דברכות ותירץ דהרמב"ם סמך על מ"ש כגון שלא היו י' בבה"כ כו' והנתיב חיים בהתשובה שכ' בהגהותיו על או"ח סי' רמ"ח כתב על תירוצו של הלח"מ שהוא דוחק כיון דהרמב"ם מסיים שם וכן כל כיוצא בזה עי"ש ותבין וכיון דרבינו לא כתב גם את הכגון כו' שכ' הרמב"ם א"כ בודאי קשה עליו כהנ"ל:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 87:2:2
[Brit Moshe, Positive Commandments 87:2:2](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/87:2:2)

אבל נ"ל בס"ד ליישב בהקדים ליישב את סתירת הסוגיות דבגיטין לא הקשה הגמ' מהב"ע היא כמו שהקשה בברכות וכבר דיבר אריכות בזה הכתב סופר ז"ל או"ח סי' ע"ג וגם עוד שאר אחרונים אעפי"כ אין בהמ"ד בלא חידוש ע"כ אענה את חלקי בזה דבפסחים דף נ"ט ע"א על מה דקאמר הגמר' דאתי עשה דפסח דאית ביה כרת ודחי עשה דהשלמה הקשה התוספות בשם ריב"א הלא בעידנא דמיעקר עשה דהשלמה לא מיקיים עשה דאכילת פסח ותירץ דהוי בעידנא עי"ש ובשם ר"י תירץ וז"ל דדוקא בל"ת דחמור בעינן בעידנא דמיעקר לאו ליקיים עשה אבל עשה דחמיר דחי עשה הקל בכל עניין אפילו לא מיקיים עשה חמור בעידנא דקא עבר אעשה הקל כדמוכח בהשולח גבי ר"א ששיחרר עבדו ובשילוח הקן כו' עכ"ל ונ"ל בכוונת הר"י דדוקא גבי עשה דוחה ל"ת כיון דל"ת חמיר ואפ"ה דוחה משום דילפינן מכלאים בציצית כדאיתא בסוגיא דריש יבמות ע"כ בעינן בעידנה דומיא דכלאים בציצית אבל את זה דעשה חמור דוחה עשה הכל דלא מכלאים בציצית ילפינן אלא מצד הסברא ע"כ לא בעינן בעידנא, אבל לכאו' יש לי דקדוק גדול על הר"י דמדוע שבק את הסוגיא דברכות דקודמת והביא ראי' מסוגי' דגיטין וגם על הריב"א ק"ל כיון דסובר דגם בעשה דוחה עשה בעינן בעידנא א"כ מה יענה על הסוגיא דגיטין שהביא הר"י, וכדי ליישב את כל זה נ"ל בס"ד דסוגי' דברכות עם הסוגי' דגיטין באמת בזה פליגי הסוגיא דברכות סוברת כהריב"א דגם בעשה דוחה עשה בעינן בעידנא וע"כ הקשה הגמ' מהב"ע הא דכיון דלא הוי בעידנא ואין עשה דוחה א"כ הוי עבירה ומשני הגמר' מצוה דרבים שאני כלו' במצוה דרבים לא בעינן בעידנא וע"כ לא הוי תו עבירה כיון דעשה דרבים דוחה נמצא לפי"ז מוכח מסוגיא דברכות דדוקא במצוה דרבים לא בעינן בעידנא אבל בשאר עשה דוחה עשה באמת בעינן בעידנא כשי' הריב"א אבל הסוגי' דגיטין סוברת כשי' הר"י דבעשה דוחה עשה לא בעינן בעידנא וע"כ לא הקשה מהב"ע היא דכיון דעשה דוחה ממילא תו ליכא עבירה וא"כ מוכח מסוגיא דגיטין תרתי חדא דבעשה דוחה עשה לא בעינן בעידנא ועוד דלא בשביל מצוה דרבים דוקא שרי לשחרר אלא אפי' בשביל כל מצוה שרי אבל מסוגיא דברכות מוכח להיפוך כמובן וא"כ י"ל דהריב"א באמת פסק כהסוגי' דברכות והר"י פסק כהסוגיא דגיטין וע"כ לא הביא ראי' אלא מסוגי' דגיטין ול"ק עליהם קושייתינו הנ"ל, וא"כ ממילא י"ל דגם רבינו והרמב"ם סברו כהר"י דבעשה דוחה עשה לא בעינן בעידנא וע"כ פסקו כהסוגי' דגיטין דלכל דבר מצוה שרי לשחרר ועי' בנתיב חיים ובכ"ס סי' הנ"ל ותראה דלדינא גם הם כתבו בכוונת הרמב"ם כמו שכתבנו וגם זה הרווחנו בהנ"ל דלפי פשטינו בסוגי' דברכות מוכח מסוגיא זו דמעשה דר"א ששיחרר עבדו לא הי' בעידנא וא"כ ממילא ל"ק הצ"ע של הכ"ס שהניח על התו' דפסחים הנ"ל עי"ש ודו"ק:


###### Brit Moshe, Positive Commandments 87:3:1
[Brit Moshe, Positive Commandments 87:3:1](https://torahapp.org/share/book/Brit%20Moshe/s/Positive%20Commandments/r/87:3:1)

ועל הצ"ע על הריב"א הנ"ל סוף מחודש א' עלה עכשיו ברעיוני ליישב בס"ד דהר"ן ז"ל בסוגיא דגיטין כתב וז"ל כל המשחרר עבדו עיבר בעשה משמע דלאו עשה גמור הוא דבגמ' פרכינן מיתיבי מעשה בר"א שנכנס לבה"כ ולא מצא שם עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה ומפרקינן מצוה שאני ואי עשה גמור הוא היכי דחינן עשה שבתורה משום האי מצוה ויש מתרצים שלא אמרה תורה לעולם בהם תעבודו אלא משום שלא יתן להם מתנת חנם כענין שכתוב בעכו"ם לא תחנם וכיון דאיכא מצוה לאו משום חנינה דידהו קא עביד אלא לצורך עצמו והו"ל כנותן דמי עצמו עכ"ל והמג"א ז"ל סימן צ' ס"ק ל' הקשה על תירוצו הב' של הר"ן דמה פריך הגמ' ברכות מהב"ע היא כיון דלדבריו ליכא עבירה והניח בצ"ע, וא"כ י"ל כך דלכאו' קשה על הריב"א דתוספת פסחים הנ"ל קושייתינו הנ"ל דמה יענה על הא דר"א שיחרר עבדו לפי שיטתו דגם בעשה דוחה עשה בעינן בעידנא וצ"ל דהריב"א סובר כתירוצו הא' של הר"ן דלעולם בהם תעבודו לא הוי עשה גמור דל"ל דסובר כתירוצו' הב' של הר"ן כיון דקשה עליו הצ"ע של המג"א וכיון דסובר דלא הוי עשה גמור א"כ עכצ"ל דסובר דלא נמנה בין הרמ"ח מ"ע וא"כ ממילא ל"ק קושייתינו הנ"ל על הריב"א עה"ת ודו"ק. ועי' בלבוש ז"ל יו"ד סי' רס"ז סעיף ע"ט שהעלה לדינא כתירוצו הב' של הר"ן וגם הפרמ"ג ז"ל או"ח סי' צ' בא"א סק"ל הסכים לדינא לתי' זה ולכאו' מה יענו על הצ"ע של המג"א הנ"ל הן אמת שהנתיב חיים סי' הנ"ל אות ב' מתרץ דהגמ' באמת לזה כיוון במה דמשני מצוה דרבים שאני ר"ל כיון דאינו משחררו בשביל טובת עבד רק משום מצוה שיהא עשרה אבל לא זכיתי להבין את דבריו כיון דעדיין על המקשן קשה דמה הקשה מהב"ע היא והמג"א באמת לא הקשה על הר"ן רק דמה פריך הגמ', וע"כ נ"ל בס"ד ליישב דלכאו' צריך להבין את הר"ן דמה הוי ששיחררו בשביל המצוה ולא בשביל טובת העבד הלא טובת העבד ממילא אתי ואי"ל כיון דלא מכוון בשביל טובת העבד ע"כ הוי טובת העבד דבר שאינו מתכוין ושרי הלא הוי פסיק רישיה ופסיק רישיה גם בשאר איסורים אסור כדאיתא באה"ע סי' ה' וצ"ל דכיון דהוי פסיק רישיה דלא ניחא לי' ע"כ שרי וכמ"ש התו' בשבת כמה פעמים את זה בשם הערוך וא"כ י"ל דהגמ' ברכות הכי הקשה מהב"ע היא כלומר כיון דהוי פסיק רישיה ואי"ל דהוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה כיון דכשבאמת לא הי' ניחא ליה א"כ מדוע משחררו ואי משום דרצה לקיים מ"ע הלא גם בזה כשלא משחררו ג"כ יכול לקיים מ"ע של לעולם בהם תעבודו וא"כ מדוע משחררו אע"כ מוכח דבאמת ניחא ליה השיחרור וא"כ לא הוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה וא"כ קשה מהב"ע היא כיון דהוי פסיק רישיה ע"ז משני הגמ' מצוה דרבים שאני כלו' דלא משום דניחא לי' השיחרור משחררו אלא משום דרצה לקיים מצוה דרבים אבל לעולם השחרור לא ניחא ליה וא"כ הוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה וע"כ שרי ודו"ק ואח"כ ראיתי בח"ס ז"ל יו"ד סימן שכ"ב שג"כ מיישב את קושי' המג"א וי"ל שכיוון למה שכתבנו, ולהלכה פסקינן ביו"ד סי' רס"ז סעיף ע"ט דאפי' בשביל מצוה דדבריהם כגון להתפלל בעשרה מותר לשחרר ופעם אחת בשנת תרמ"א נכנסתי לבהכ"נ הגדול שמתפללים בנוסח אשכנז ומצאתי שם עשרה שלא היה בהם מי שירד לפני התיבה רק אחד המתפלל בנוסח ספרד ונשאלתי אי שרי לשנות כדי להתפלל בצבור והשבתי דשרי מחמת הש"ע הנ"ל ואח"כ שאלתי את מורי הרב הגה"צ מו"ה יקותיאל יהודא ט"ב זצוק"ל בעהמ"ח אבני צדק והשיב לי וז"ל יפה הורה דמותר להתפלל בנוסח שאינו רגיל בשביל הרבים מהא דשחרר עבדו עכ"ל והפרטי דינים שכ' רבינו רובם מהרמב"ם הלכות עבדים פ"ה וט' ולהלכה עי' טור שלחן ערוך יו"ד סי' רס"ז: