## Cassuto on Exodus Chapter 12

###### Cassuto on Exodus 12:1:1
[Cassuto on Exodus 12:1:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:1:1)

**פרשה שביעית: יציאת מצרים** (י"ב, א'–מ"ב)
**פיסקה ראשונה: הוראות לפסח מצרים** (פס' א'–י"ג)
אחר סיומה של הפרשה הקודמת באה הַפְסָקה. ואחר ההַפְסָקה משתנה, כאמור, תיאור המאורעות: הסיפור פושט צורה ולובש צורה חדשה. פרעה נשכח, עבדיו נשכחים, היכלו של פרעה וכל הסביבה שעמדנו בה במשך כל הפרשה הקודמת כאילו נעלמו מנגד עינינו מרכז העלילה נמצא עכשיו בקרב עם ישראל, והפקודות הנמסרות למשה ולאהרן מכוונת כלפי עם ישראל. מה שיש לעשות כלפי פרעה, ה' יעשהו. אין להם, למשה ולאהרן, אלא לדאוג לעמם. והפקודה הראשונה הניתנת להם היא פקודת ההכנות ליום הגאולה, העתיד לבוא בקרוב.


###### Cassuto on Exodus 12:1:2
[Cassuto on Exodus 12:1:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:1:2)

באחד לחודש הראשון של השנה החדשה, כלומר בהתחלת פרק זמן חדש בחיי בני אדם, פונה אליהם הדיבור האלהי ומבשר להם בשורה משמחת: הפרק החדש בזמן יציין התחלת תקופה חדשה בחיי ישראל. **ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר** וגו'. הכתוב מגיד במפורש שהדיבור היה בארץ מצרים כדי שיהיה ברור שההוראות הניתנות בו לראשונה (פס' ב'–י"ג) אינן אלא הוראות שעה, שכוחן יפה רק בארץ מצרים, באותו הזמן. ולא לדורות הבאים. רק אחריהן, בפס' י"ד–כ', תימסרנה הוראות לשמירת חג הפסח לדורי דורות.


###### Cassuto on Exodus 12:2:1
[Cassuto on Exodus 12:2:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:2:1)

פותח דבר ה' ואומר: **החדש הזה**, חידוש זה של הירח, **לכם ראש חדשים**, ראשית לחידושי הירח שבשנה, **ראשון הוא לכם לחדשי השנה**. לפי פשט הכתוב אין כאן מצוות עשה להתחיל את השנה מניסן, כי אילו היתה זו הכוונה, היה כתוב **יהיה לכם** או **יהי לכם**. יש כאן רק קביעת עובדה קיימת, מעין הקדמה למה שייאמר להלן. במזרה הקדמון קיימות היו שתי שיטות שונות להתחלת השנה: לפי שיטה אחת היו מתחילים את השנה באביב, בחודש ניסן, ולפי השיטה השניה היו מתחילים אותה בסתיו, בהודש תשרי (שם זה פירושו דווקא **התחלה**). כאן מיוסד העניין על ההנחה, שבני ישראל במצרים היו מונים את הדשי השנה מניסן, והכוונה היא: עכשיו אתם מתחילים למנות שנה חדשה, והנה השנה החדשה תביא לכם שינוי גורל.


###### Cassuto on Exodus 12:3:1
[Cassuto on Exodus 12:3:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:3:1)

לפיכך אתם, משה ואהרן, **דברו אל כל עדת ישראל לאמר** להם מה שעליהם לעשות כדי להתכונן לשינוי גורלם ולשחרורם משעבוד מצרים. **בעשור לחדש הזה**, ביום העשירי אחר חידוש הלבנה, יום מיוחד משאר הימים לפי החלוקה הקדומה של החודש לשלושה חלקים של עשרה ימים כל אחד, ומקביל ליום העשור שבחודש תשרי. הוא יום הכיפורים ויום ההכרזה לשנת היובל והדרור. יתחילו בהכנות, ‏**ויקחו להם** (על הפועל **לקח** בהוראה מעין זו עיין בפירושי על ברא' ז', ב') **איש שה לבית אבות**, כלומר שכל איש שהוא ראש בית אב יקח שה לביתו; וכדי שיהיה ברור שאין כאן הכוונה לבית אב במובן הרחב ביותר של מונח זה, מוסיף הכתוב ומבאר **שה לבית**, למשפחה אחת במובנה המצומצם של המלה.


###### Cassuto on Exodus 12:4:1
[Cassuto on Exodus 12:4:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:4:1)

**ואם ימעט** מספר בני **הבית מהיות משׂה**, מהיות מן הבתים היכולים לאכול שה שלם בלילה אחד, אז **ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו** קרבה משפחתית או קרבה מקומית, **במכסת נפשות**, כלומר שלפי מניין הנפשות יחלקו את ההובצאות. בדרך כלל, מסיים הכתוב, **איש לפי אכלו תכסו**, תתמנו, **על השה**.


###### Cassuto on Exodus 12:5:1
[Cassuto on Exodus 12:5:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:5:1)

ועוד נקבעות התכונות הדרושות בשה זה: **שה תמים**, בלי מום, **זכר, בן שנה, יהיה לכם**, ויוכל להיות ממינים שונים: **מן הכבשים ומן העזים**, כלומר: או מן העזים, **תקחו** אותו. בזבח פסח יש מקצת מאפיו של קרבן ומקצת מאפיו של זבח משפחה. אפשר לשער, שהוא קשור במנהג קדום של קרבנות צאן בעונת האביב, אבל כאן, בפירוש לס' שמות, אין מענייננו לחקור על מוצאו המקורי של טכס החג, ועל תהליך תולדותיו, ואין לנו אלא לבאר את כוונת הכתוב. וברור הוא, שהתורה נותנת צורה חדשה ומשמעות חדשה למנהג הקדום. מהי המשמעות שהתורה מייחסת לקרבן פסח יוצא מפסוק כ"ז, הקובע שהשה של פסח דורות הוא זכר לדבר, שפּסח ה' על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים; ובהתאם לכך השה של פסח מצרים שימש מעין תמורה לחייהם של בכורות ישראל ביום ששלח ה' את המשחית לנגוף בבכורות מצרים. ומלבד זה, יש לראות אולי בדם הפסח, כמו בדם המילה (עיין למעלה. על ד', כ"ד–כ"ו, והשווה להלן פס' מ"ח), גם סמל להקדשת חייהם של בני ישראל לאלהיהם, ‏ולנכונותם לשפוך אף את דמם הם לעבודתו, אם יהיה צורך בכך. ואולי מתכוון הכתוב להשמיע שדווקא בזכות הקדשה זו נושעו בכורות ישראל כשבאה המגפה על מצרים.


###### Cassuto on Exodus 12:6:1
[Cassuto on Exodus 12:6:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:6:1)

השה המוכן מיום העשור יישמר במשך ארבעה ימים: **והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה**. וביום י"ד יזבחוהו: **ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל** (בני ישראל נקראים **עדה** בפס' ג', וכאן **קהל עדה**, כאילו להגיד שאף על פי שהם דרים במקומות שונים, מתאחדים הם לקהל אחד במעשה פולחן משותף לכולם בזמן אחד) **בין הערבים**, סמוך לערב של מילוי הלבנה.


###### Cassuto on Exodus 12:7:1
[Cassuto on Exodus 12:7:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:7:1)

**ולקחו מן הדם** של השה הנשחט **ונתנו** ממנו **על שתי המזוזות ועל המשקוף**, כנראה לא מפני חשיבותם המיוחדת של מקומות אלו בפולחן, שהרי בפולחן חשוב הסף יותר מן המשקוף, אלא לשם סימון חיצוני (השווה פס' י"ג) **על הבתים אשר יאכלו אתו**, את הזבח, **בהם**. סימון זה יוכיח שאלה הם בתים של בני אדם מוקדשים לאלהי ישראל. המזוזות והמשקוף מתאימים ממילא לשאת את סימנו של מי שיושב בתוך הבית, וכך המנהג עד היום.


###### Cassuto on Exodus 12:8:1
[Cassuto on Exodus 12:8:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:8:1)

**ואכלו את הבשר של השה בלילה הזה**, אור לט"ו, **צלי אש**, וזה חידוש שנתחדש בפסח הישראלי, שהרי לפי המנהג הקדמון של זבח האביב היו אוכלים את בשרו כשהוא חי או מבושל למחצה, והכוונה כאן לדחות את האופי האלילי של המנהג הקדמון. ועם הבשר היה להם לאכול **מצות**, לחם בצורתו הקדומה ביותר שנשארה קבועה גם בפולחן הישראלי לפי האופי השמרני של כל דבר שבקדושה (השווה למעלה על ד', כ"ה), כשאין סיבה מיוחדת לחידוש, מעין הסיבה שגרמה לשינוי בדרך הכנת הבשר לסעודה. ועוד נאמר **על מרורים יאכלוהו**, ולאכילת המרור יש כבר רמז מוקדם במה שמסופר למעלה (א', י"ד): וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו'.


###### Cassuto on Exodus 12:9:1
[Cassuto on Exodus 12:9:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:9:1)

ובמפורש מזהיר הכתוב: **אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים**, לאסור את האכילה לפי המנהג האלילי האמור; **כי אם** תאכלוהו **צלי אש**, וכדי להרחיק את האפשרות של אכילת חלק כל שהוא ממנו בלתי צלוי, מוסיף הכתוב שיש לצלותו כולו ביחד, **ראשו על כרעיו ועל קרבו**.


###### Cassuto on Exodus 12:10:1
[Cassuto on Exodus 12:10:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:10:1)

קביעת זמן לאכילה, **ולא תותירו ממנו עד בוקר**, ומצוות שריפת הנותר, **והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו**, מתאימות להלכות הקרבנות.


###### Cassuto on Exodus 12:11:1
[Cassuto on Exodus 12:11:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:11:1)

מה שנאמר בפס' י"א, **וככה תאכלו אתו, מתניכם חגורים, נעליכם ברגליכם, ומקלכם בידכם, ואכלתם אתו בחפזון**, מתכון להודיע, שעל בני ישראל להיות מוכנים לנסיעה בכל רגע בלילה ההוא. העניין מסתיים בנוסחה **פסח הוא לה'**. כדי להבין נוסחה זו, עלינו להניח שכנראה היה השם **פסח** קבוע כבר וידוע מלפני כן, כשם שהיה השם **שבת** כבר קבוע וידוע לפני מצוות התורה על יום השביעי; וכשם שנתנה התורה ליום השבת צורה חדשה ומשמעות חדשה. והקדישה אותו לה', **שבת היא לה**' , **כך נתנה לחג הפסח, כמו שראינו, צורה חדשה ומשמעות חדשה, והקדישה אותו לה' פסח הוא לה**' .


###### Cassuto on Exodus 12:12:1
[Cassuto on Exodus 12:12:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:12:1)

כך יתכוננו בני ישראל, וכשהם יעשו את שלהם, יעשה ה' את שלו, כפי ההודעה שכבר מסר משה אל (י"א, ד' ואילך): **ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים** (עיין למעלה, על י"א, ה'). **אני ה'**, ובעצמי ובכבודי אעשה שפטים באלהי מצרים, כי המה לא־אלהים.


###### Cassuto on Exodus 12:13:1
[Cassuto on Exodus 12:13:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:13:1)

ואשר לכם, בני ישראל, **והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם** (עיין למעלה. על פס' ז') **וראיתי את הדם ופסחתי עליכם** (רמז לשם פֶּסח, וקשר משמעותו החדשה של החג בשמו הקדום) **ולא יהיה בכם נגף למשחית**, כלומר לא יהיה לשום משחית או מלאך חבלה כוח לנגוף בכם, **בהכותי בארץ מצרים**.


###### Cassuto on Exodus 12:13:2
[Cassuto on Exodus 12:13:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:13:2)

כך מסתיימת הפיסקה, המביאה את החלק הראשון של הדיבור האלהי. כדאי לשים לב אל התקבולת השירית שבפס' ב', וגם אל חזרת לשון **אכילה**, עניין חשוב בטכס הזבח, שבע פעמים.


###### Cassuto on Exodus 12:14:1
[Cassuto on Exodus 12:14:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:14:1)

**פיסקה שניה: הוראות לפסח דורות** (פס' י"ד–כ')
בפיסקה זו בא החלק השני של הדיבור האלהי, המצווה את בני ישראל להעלות בכל שנה ושנה, לדורי דורות, את זכר יציאתם מעבדות לחרות:


###### Cassuto on Exodus 12:14:2
[Cassuto on Exodus 12:14:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:14:2)

**והיה היום הזה לכם לזכרון וחגותם אתו חג לה', לדורותיכם חקת עולם תחגוהו**. מובן מאליו, ולפיכך לא נאמר כאן במפורש, שחג זכרון זה יכלול חזרה על עיקר הטכס של פסח מצרים, כלומר שחיטת קרבן פסח, צלייתו, ואכילתו על מצות ומרורים. ושיהיה זמנו אור לט"ו בחודש הראשון. מודגשים רק הפרטים החדשים שיתוספו בפסח דורות. ראשית כל, לא יצטמצם החג ביום אחד בלבד, אלא יימשך שבוע שלם, כלומר שורה שלמה של ימים (שבע הוא מספר השלמות). וכן אכילת המצות, שבפסח מצרים נקבעה רק לליל ט"ו (על פס' ל"ט עיין להלן, תימשך אף היא שבוע שלם: **שבעת ימים מצות תאכלו**.


###### Cassuto on Exodus 12:15:1
[Cassuto on Exodus 12:15:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:15:1)

ועוד זה נוסף: **אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם**, כלומר תדאגו לכך, שהשאור ישבות ויחסר מבתיכם, ולא יימצא בהם, כבר ביום הראשון, **כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל**, וזמן איסור זה יהיה‏ **מיום הראשון עד יום השביעי**.


###### Cassuto on Exodus 12:16:1
[Cassuto on Exodus 12:16:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:16:1)

ועוד כתוב: **וביום הראשון מקרא קדש, וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם**, כלומר: בהתחלה ובסוף של שבוע החג תתאספו לעבודות הקודש, ובשני ימים אלו **כל מלאכה לא יעשה בהם** (הפועל **יעשה** בא בלשון זכר מפני שהוא מוסב על המלה **כל**) חוץ ממה שצריך לאוכל נפש, **אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם**.


###### Cassuto on Exodus 12:17:1
[Cassuto on Exodus 12:17:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:17:1)

אף על פי שעיקר הפיסקה הוא עניין הלכה, אין ניסוחה הניסוח הקצר והמצומצם המיוחד לחוקים. יש בו מן האריכות ומשגב הדיבור של הלשון הספרותית (עיין במיוחד פס' ט"ז). ולפיכך אין להתפלא על העובדה, שבפס' י"ז–כ' חוזר הכתוב פעם שניה על כל העניין. מבחינת התוכן יש בפסוקים אלו אזהרה מחודשת על שמירת מצוות החג, הדגשה נוספת של טעמן, וביאור נוסף של פרטיהן, ומבחינת הצורה יש מעין הקבלה, המביאה ניסוח חדש של העניין במלים שונות. כפי השיטה הספרותית הרווחת במזרח הקדמון לשם הדגשה ואישור. ההקבלה באה על כל פרט ופרט לפי הסדר שבפסוקים הקודמים.


###### Cassuto on Exodus 12:17:2
[Cassuto on Exodus 12:17:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:17:2)

פס' י"ז מקביל לפס' י"ד, ובשתי צלעותיו, הפותחות שתיהן במלה **ושמרתם**, מעין הד למלה **משמרת** שבפס' ו', פעמיים הביטוי **היום הזה** שבפס' י"ד: **ושמרתם את המצות, כי בעצם היום הזה** האמור **הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים** (על **צבאותיכם** השווה למעלה, על ו', כ"ו); **ושמרתם את היום הזה לדורותיכם חקת עולם**,


###### Cassuto on Exodus 12:18:1
[Cassuto on Exodus 12:18:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:18:1)

ממש כדברי פס' י"ד. פס' י"ח מקביל לחלק הראשון של פס' ט"ו, וקובע ביתר דיוק את הזמן: **בראשון, בארבעה עשר יום לחדש בערב, תאכלו מצות** (על הנוסחה **ארבעה עשר יום בערב** בהוראת הנוסחה המאוחרת **אור לחמישה עשר** עיין בפירושי על ס' בראשית, ח"א [מאדם עד נח], עמ' 16־15), **עד יום האחד ועשרים לחדש בערב**.


###### Cassuto on Exodus 12:19:1
[Cassuto on Exodus 12:19:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:19:1)

פס' י"ט חוזר בוריאציות אחדות על חלקו השני והשלישי של פס' ט"ו: **שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם** (ולשם כך תשביתוהו, פס' ט"ו) **כי כל אוכל מחמצת** (מלה כללית יותר במקום **חמץ** שלמעלה) **ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל, בגר ובאזרח הארץ**. הכללת הגר באיסור אכילת חמץ באה בניגוד למה שייאמר בפס' מ"ח על קרבן פסח, שהגר אסור באכילתו עד שימול.


###### Cassuto on Exodus 12:20:1
[Cassuto on Exodus 12:20:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:20:1)

ולבסוף, פס' כ', באה הקבלה כללית לכל העניין, מעין סיום חגיגי המסכם את איסור אכילת חמץ ואת מצוות אכילת מצה: **כל מחמצת לא תאכלו, בכל מושבותיכם תאכלו מצות**. וגם בפיסקה זו באה לשון אכילה שבע פעמים.


###### Cassuto on Exodus 12:21:1
[Cassuto on Exodus 12:21:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:21:1)

**פיסקה שלישית: מסירת ההוראות לעם וחגיגת פסח מצרים** (פס' כ"א–כ"ח)
משה מיהר למלאות את פקודות ה', **ויקרא משה לכל זקני ישראל, ויאמר אלהם**, כדי שכל אחד מהם יתן הוראות למשפחות המסורות להנהלתו: **משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח**. הניסוח כאן מקוצר, ובוודאי מתכוון הכתוב להגיד, שהודיע משה אל הזקנים את כל הפרטים שנאמרו לו, והורה להם כיצד ומתי עליהם לקחת את הבהמה, מהו צאן, כיצד להבין את הביטוי למשפחותיכם, מתי לשחוט, ומהו פסח; אבל לא היה מן הצורך לחזור ולכתוב את הכל בפרטות, מכיון שהקורא יודע כבר את כל העניין. להיפך, באים כאן פרטים נוספים שלמעלה לא נכתבו, אם מפני ששם רצה הכתוב לקצר במה שאינו מעיקר העניין ואם מפני שיש כאן הוראות שהוסיף משה ליתר ביאור.


###### Cassuto on Exodus 12:22:1
[Cassuto on Exodus 12:22:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:22:1)

נאמר למעלה בדרך כלל (פס' ז'): ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף, וכאן מבאר משה כיצד לקחתו וכיצד לתתו: **ולקחתם אגדת אזוב**, המשמשת יפה להזיית הדם, מכיון שהשער המרובה שעל האזוב מאסף בתוכו את הפיברין ועל ידי זה מעכב את הדם מלקרוש: **וטבלתם** את אגודת האזוב **בדם** של השה **אשר** תקבלו אותו **בסף**, בתוך אגן, בשעת השחיטה, **והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות**, באמצעות האזוב, **מן הדם אשר בסף**. ועוד הוא מוסיף: **ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר**, כדי שתהיו מוכנים לנסוע כשיינתן לכם סימן, בהתאם למה שנאמר בפס' י"א.


###### Cassuto on Exodus 12:23:1
[Cassuto on Exodus 12:23:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:23:1)

והוא מגיד להם מה שעתיד להתרחש בלילה ההוא: **ועבר ה' לנגוף את מצרים, וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות, ופסח ה' על הפתח** (משחק מלים **פתח** – **פסח**), **ולא יתן המשחית**, לא ירשה למלאך המשחית, **לבא אל בתיכם לנגוף**.


###### Cassuto on Exodus 12:24:1
[Cassuto on Exodus 12:24:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:24:1)

אחר כך נותן משה אל הזקנים הוראות כלליות על פסח דורות; וכשם שנאמר לו פעמיים **ושמרתם** בפס' י"ז, כך הוא אומר להם פעמיים **ושמרתם: ושמרתם את הדבר הזה**, את חג הפסח, **לחק לך ולבניך עד עולם;**


###### Cassuto on Exodus 12:25:1
[Cassuto on Exodus 12:25:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:25:1)

**והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דבר, ושמרתם את העבודה הזאת**. במקום העבודה הקשה שעבדתם את פרעה ואת מצרים, תשמרו את עבודת ה' אלהיכם. ההלכות לפסח דורות אינן נמסרות עכשיו מפי משה אל העם, אף לא בקיצור, מפני שאין השעה מתאימה לכך. הוא מסתפק ברמז קל להמשך המנהג של זבח פסח גם להבא; את השאר ימסור אל העם אחר כך (י"ג, ג' ואילך).


###### Cassuto on Exodus 12:26:1
[Cassuto on Exodus 12:26:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:26:1)

לפי שעה מוסיף הוא רק זה, שחייב יהיה כל אב מישראל להזכיר לבניו את המאורעות של אותו הלילה הגורלי: **והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם,**


###### Cassuto on Exodus 12:27:1
[Cassuto on Exodus 12:27:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:27:1)

**ואמרתם: זבח פסח הוא לה'** (השווה סוף פסוק י"א ופירושי שם), **אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל.** וכאשר שמעו זקני העם דברים אלו מפי משה. ויתר העם מפי הזקנים, והבינו ששעת השחרור מתקרבת לבוא, נשאו לבבם אל ה' מתוך הכרת טובה, **ויקוד העם וישתחוו** לשם הבעת תודתם.


###### Cassuto on Exodus 12:28:1
[Cassuto on Exodus 12:28:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:28:1)

וכמובן עשו כפי ההוראות שניתנו להם: **וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה ה' את משה ואהרן כן עשו**. כאן באה הַפְסָקה בסיפור. שמענו שעשו בני ישראל כאשר ציוה ה', והתכוננו למאורעות הגדולים העתידים להתרחש, ומחכים אנו בכליון עינים למה שיסופר בהמשך הכתוב.


###### Cassuto on Exodus 12:29:1
[Cassuto on Exodus 12:29:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:29:1)

**פיסקה רביעית: מכת בכורות** (פס' כ"ט–ל"ב)
הסגנון מתרומם ומתנשא: הגיעה שעת ההכרעה. **ויהי בחצי הלילה** שבין יום י"ד ליום ט"ו, בהיות כל בני ישראל מוכנים לקראת הבאות: **וה' הכה כל בכור בארץ מצרים, מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור**, בבית הסוהר שבו מוכרחים השבויים לעבוד עבודה קשה. ביחוד עבודת הטחינה ברחיים (השווה י"א ה'), **וכל בכור בהמה**, הכל כהודעתו של משה אל פרעה.


###### Cassuto on Exodus 12:30:1
[Cassuto on Exodus 12:30:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:30:1)

**ויקם פרעה לילה**; המלך הגאה מוכרח לקום ממיטתו בלילה, שלא כדרך המלכים, **הוא וכל עבדיו וכל מצרים, ותהי צעקה גדולה במצרים**, אף זה כפי דבריו של משה (י"א, ו') **כי אין בית אשר אין שם מת.**


###### Cassuto on Exodus 12:31:1
[Cassuto on Exodus 12:31:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:31:1)

**ויקרא** פרעה **למשה ולאהרן לילה**; למרות גאוותו, ולמרות אזהרתו למשה שלא יוסיף לראות את פניו (י', כ"ח), מוכרח הוא עכשיו להרכין את ראשו ולהזמין לבוא אל היכלו את האנשים שלפני זמן קצר גירש מתוכו. וזה דווקא באישון לילה, שהרי השעה דוחקת ואין לחכות. עד הבוקר. בשלושה פסוקים זה אחר זה מסתיים המשפט הראשון במלה **לילה**, מעין הד משולש המדגיש את נוראותה של אותה השעה הרת הפלאים: **ויהי בחצי הלילה – ויקם פרעה לילה – ויקרא למשה ולאהרן לילה**. לא לחינם אמר משה אל פרעה (י"א, ח'): וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי וגו'. כך קרה: רצו עבדי פרעה אליו באותו לילה והזמינו אותו ואת אחיו לבוא לפני פרעה ולשמוע מפיו את דברי כניעתו. וכשהגיעו לפניו, דיבר אליהם פרעה במלים קצרות ומקוטעות, מלים של הברה אחת או של שתי הברות בלבד, כמי שתקפתו אימה נוראה ואינו יכול לדבר בנחת: **קומו־צאו־מתוך־עמי־גם־אתם־גם־בני־ישראל־ולכו־עבדו־את־ה**' . רק לאחר שהוציא מפיו את דברי ההסכם ליציאה, או, ביתר דיוק, את הציווי ליציאה, אפשר לו לנשום כדרכו ולבטא מלים יותר ארוכות, והוא מוסיף: **כדברכם**, כמו שאתם דיברתם ולא כמו שאני דיברתי. ומבטל הוא עכשיו את כל ההגבלות שהגביל לפנים, זו אחר זו, עד האחרונה והקלה שבהן (י', כ"ד: רק צאנכם ובקרכם יצג):


###### Cassuto on Exodus 12:32:1
[Cassuto on Exodus 12:32:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:32:1)

**גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם** אתם, ולא כאשר דיברתי אני (בזה הוא חוזר שוב פעם על ביטול רצונו מפני רצונם), **ולכו**. ומתוך הכרה שרק מאלהי ישראל, ובזכות תפילתם של ישראל, תוכל לבוא עליו ברכה אחר כניעתו, כשם שבא עליו עונש מפני חטאיו, הוא מסיים: **וברכתם גם אתי**. סוף סוף, ביטוי של ברכה. פגישתו הראשונה של ישראל סבא עם מלך מצרים היתה פגישה של ברכה (ברא' מ"ז, ז', י': ויברך יעקב את פרעה), והפגישה האחרונה של מנהיגי ישראל עם מלך מצרים מסתיימת בברכה. אולי רצה הכתוב לרמוז בכך למה שנאמר אל אברהם בתחילת בחירתו (ברא' י"ב, ג'): ונברכו בך כל משפחות האדמה.


###### Cassuto on Exodus 12:33:1
[Cassuto on Exodus 12:33:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:33:1)

**פיסקה חמישית: הכנות ליציאה** (פס' ל"ג–ל"ו)
כשם שעד עכשיו היה לב פרעה ועבדיו חזק לבלתי שלח את בני ישראל חפשים כך עכשיו חזק לבם לשלחם: **ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ** (כמה נשתנו פני הדברים מימי החשש הראשון [א', י'], פן יקרה מקרה ויעלה ישראל **מן הארץ**!) **כי אמרו**, כלומר חשבו: **כלנו מתים** אם ממשיכים אנחנו לשעבד את ישראל.


###### Cassuto on Exodus 12:34:1
[Cassuto on Exodus 12:34:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:34:1)

הפרטים שבפס' ל"ד על הבצק ועל המשארות הצרורות בשמלותם של בני ישראל והנתונות על שכמם נראים לכאורה מוזרים ומיותרים. אבל נוכל להבינם אם נניח, שכוונת הכתוב להכין מעכשיו מה שייאמר להלן, בפס' ל"ט, על הבצק שלא החמיץ. בהוראות על פסח מצרים מדובר על אכילת מצות רק בלילה, ולא ביום שלאחריו. הואיל ובלילה אכלו בני ישראל רק מצות. לא היה להם שאור כשיצאו, **וישא העם את בצקו טרם יחמץ**, אבל רוצים היו לאכול לחם טרי בהגיעם לתחנה הראשונה. ולפיכך לקחו אתם את **משארותם צרורות בשמלותם**, כדי שימהר הבצק להחמיץ מפני היותו צרור בתוך השמלות, ושמו אותן **על שכמם**, כדי שגם חום גופם יועיל לשם כך. אחר כך ייאמר בפס' ל"ט שכל זה לא הספיק, וגם ביום המחרת לא אכלו בני ישראל אלא עוגות מצות. וזה מסופר כדי לקשור את עניין פסח דורות, הממשיך את אכילת המצות גם אחר הלילה הראשון, במה שקרה ביציאת מצרים.


###### Cassuto on Exodus 12:35:1
[Cassuto on Exodus 12:35:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:35:1)

עוד דבר אחר מסופר כאן, והוא זה, כי לפני יציאתם **בני ישראל עשו כדבר משה, וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות,**


###### Cassuto on Exodus 12:36:1
[Cassuto on Exodus 12:36:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:36:1)

**וה'** (על הקדמת הנושא לפועל גם בפס' ל"ה וגם בפס' ל"ו עיין למעלה, על ט', כ'־כ"א) **נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום, וינצלו את מצרים** (על פירוש עניין זה עיין למעלה, על ג', כ"א־כ"ב).


###### Cassuto on Exodus 12:37:1
[Cassuto on Exodus 12:37:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:37:1)

**פיסקה שישית: היציאה** (פס' ל"ז–מ"ב)
מקום ריכוזם של בני ישראל לפני יציאתם ממצרים היה רעמסס, האחרונה בערי המסכנות אשר בנו לפרעה (א', י"א), ומשם יצאו לדרכם: **ויסעו בני ישראל מרעמסס סֻכותה**. סֻכות היתה עיר סמוכה לגבול, המכונה במצרית ת'כו; כאן בא שמה בצורה עברית או "מעוברת". כנראה מקומה הוא התל הנקרא היום בפי המצרים תל אל־מסח'ותה. הכתוב אינו קובע בדיוק את מספר היוצאים ממצרים, ומגיד רק בקירוב: **כשש מאות אלף רגלי**. שש מאות אלף הוא מספר עגול לפי שיטת השישים, ומורה על כמות רבה מאד. וכדי להגדיל עוד את הרושם של מספר גבוה זה, מוסיף הכתוב שהוא כולל רק **הגברים, לבד מטף**. כלומר לבד מן הילדים ומן הנשים (עיין על י', י'), שאף הם יצאו כולם, לא כדברי פרעה שבתחילת נטייתו להיכנע אמר: לכו נא הגברים (י', י"א), אלא בדברי משה, שאמר: בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו וגו' (י', ט').


###### Cassuto on Exodus 12:38:1
[Cassuto on Exodus 12:38:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:38:1)

**וגם ערב רב עלה אתם**, ערבוביה של בני אדם שלא מבני ישראל. כנראה צדקו אלה שראו בביטוי **ערב רב** מלה מורכבת, משורש **ערב** בהכפלת שתי האותיות האחרונות, מעין פקח־קח. חפר־פרות, וביחוד דומה למלה אספסוף (במד' י"א, ד') המורה אף היא על אותו ההמון המעורב שעלה ממצרים עם בני ישראל. וכמובן הביאו אתם בני ישראל את כל בהמתם, **צאן ובקר, מקנה כבד מאד**.


###### Cassuto on Exodus 12:39:1
[Cassuto on Exodus 12:39:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:39:1)

כשהגיעו אל התחנה הראשונה ניסו להכין להם לחם טוב, לחם חמץ (עיין למעלה, על פס' ל"ד), ואולם לא עלה הדבר בידם. **ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים**, אבל לא יכלו לעשות ממנו אלא **עוגות מצות, כי לא חמץ**, עדיין לא הספיק הבצק להחמיץ, **כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה** ולהחמיץ את העיסה, **וגם צדה** של לחם אחר או של שאור **לא עשו להם**.


###### Cassuto on Exodus 12:40:1
[Cassuto on Exodus 12:40:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:40:1)

וכאן, בסוף הפרשה, רצה הכתוב להפנות את תשומת לבנו אחורנית, אל אורך התקופה הממושכת של גלות מצרים, שנסתיימה עכשיו: **ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה**. על מספר זה ועל יחסו ליתר הנתונים הכרונולוגיים, ייחדתי את הדבור למעלה, בפירושי על ו', ט"ז–כ"ו. וכבר העירותי שם שהוא מתבאר כסימן לפרק זמן ארוך מאד בהתאם למנהג הרגיל במזרח הקדמון: מספר עגול לפי שיטת השישים (360) בתוספת של כפולת שבע (70).


###### Cassuto on Exodus 12:41:1
[Cassuto on Exodus 12:41:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:41:1)

היה זה, מגיד כאן הכתוב, הזמן שקבעה אותו מראש ההשגחה העליונה למושב בני ישראל במצרים; **ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה, ויהי בעצם היום הזה**, שבו הסתיים פרק הזמן שקבעו האלהים מלכתחילה, **יצאו כל צבאות ה'** (השווה פס' י"ז), כל שבטי העם המוקדש לה', מסודרים לצבאותם (עיין למעלה, על ו', כ"ו), **מארץ מצרים**.


###### Cassuto on Exodus 12:42:1
[Cassuto on Exodus 12:42:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:42:1)

ליל היציאה מעבדות לחרות **ליל שמורים הוא לה'**, ליל שמירה כשמירת רועה עדרו בלילות (הוראה זו, הוראת השמירה בלילות, היא הוראה קדומה ומיוחדת של השורש **שמר** בלשונות השמיות), הנועד מראש **להוציאם מארץ מצרים. כך הוא הלילה הזה לה'**, וכך הוא צריך להיות **ליל שמורים לכל בני ישראל לדורותם**, שבו ישמרו בני ישראל את משמרת הקודש לעבודת רועה ישראל וגואלו. כך מסתיימת הפרשה, בחזרה כפולה על לשון שמירה, שכבר נשמעה בתחילתה (פס' ו': **למשמרת**), ובאה פעמיים בפס' י"ז (**ושמרתם**) ועוד פעמיים בפס' כ"ד (גם שם **ושמרתם**); בסך הכל שבע פעמים, להדגיש את הרעיון העיקרי: ה' שומר ישראל. וכן חוזרים בפרשה שבע פעמים הביטויים **היום הזה** ו־**הלילה הזה**, וארבע עשרה פעם השם **בית**, המורה על בתי בני ישראל שעליהם שמר שומר ישראל. ראיה על כך, שאין כל זה מקרה, ישנה בכתוב עצמו, החוזר כמה פעמים במפורש על מספר שבע ועל כפולותיו (פס' ט"ו, יט: שבעת ימים; פס' ט"ו, ט"ז: יום השביעי; פס ו', י"ח: ארבעה עשר יום; פס' י"ח: יום האחד ועשרים). והמוסיף תוספת של 70 על המספר העגול 360 בפס' מ'־מ"א.


###### Cassuto on Exodus 12:43:1
[Cassuto on Exodus 12:43:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:43:1)

**נספחים לפרשה** (י"ב, מ"ג – י"ג ט"ז)
לפרשת יציאת מצרים מצורפים שני נספחים, על דברי הלכה קרובים לעניין: על הלכות הפסח, על הלכות בכורות, ועל מצוות אחרות שנקבעו לדורי דורות כזכר ליציאת מצרים.


###### Cassuto on Exodus 12:43:2
[Cassuto on Exodus 12:43:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:43:2)

**נספח ראשון: חוקת הפסח** (י"ב מ"ג–נ')
נספח זה מתחיל, אחר הנוסחה **ויאמר ה' אל משה ואהרן**, במלים **זאת חקת הפסח**, מעין כותרת לקובץ ההלכות שאחריהן. הקובץ נועד להיזכר בעל פה, וצורתו עשויה להקל את הזכרון. כלולות בו שבע הלכות, מנוסחות ניסוח משפטי קצר ומדוייק, וכל אחת מהן מסתיימת בכינוי סופי של גוף שלישי, ־וֹ: שלוש ההלכות הראשונות, וכן האחרונה, מסתיימות במלים **לא יאכל בו** או **אז יאכל בו** ושלוש הנותרות מסתיימות במלים **בו – אתו – לעשותו**. ואלה הן: א) **כל בן נכר לא יאכל בו**. זהו הכלל העיקרי, שההשתתפות בזבח פסח מיוחדת לבני ישראל.


###### Cassuto on Exodus 12:44:1
[Cassuto on Exodus 12:44:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:44:1)

ב) **וכל עבד** שהוא איש, כלומר זכר, **מקנת כסף, ומלתה אתו**, ובזה תספחהו לעדת ישראל, **אז יאכל בו**.


###### Cassuto on Exodus 12:45:1
[Cassuto on Exodus 12:45:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:45:1)

ג) **תושב ושכיר**, שאמנם גר בתוך בני ישראל, אך לא הסתפח בהם, **לא יאכל בו**.


###### Cassuto on Exodus 12:46:1
[Cassuto on Exodus 12:46:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:46:1)

ד) **בבית אחד יאכל** בשר הזבח; **לא תוציא מן הבית** שום חלק **מן הבשר חוצה, ועצם לא תשברו בו**.


###### Cassuto on Exodus 12:47:1
[Cassuto on Exodus 12:47:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:47:1)

ה) **כל עדת ישראל**, בלי יוצא מן הכלל, **יעשו אתו**.


###### Cassuto on Exodus 12:48:1
[Cassuto on Exodus 12:48:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:48:1)

ו) **וכי יגור אתך גר, ועשה**, כלומר וירצה לעשות, **פסח לה', המול לו כל בשר, ואז יקרב לעשותו**.


###### Cassuto on Exodus 12:48:2
[Cassuto on Exodus 12:48:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:48:2)

ז) אז, לאחר שימול, והיה הגר **כאזרח הארץ**, אבל עד שלא ימול, יהיה דינו כדין כל ערל, **וכל ערל לא יאכל בו** (על הקשר שבין מצוות המילה ומצוות הפסח עיין מה שכתבתי למעלה, על י"ב, ה').


###### Cassuto on Exodus 12:49:1
[Cassuto on Exodus 12:49:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:49:1)

אחר חוקת הפסח, אגב ההלכה האחרונה, באה הלכה כללית על הגר: **תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם** אם יסתפח בנחלת ישראל.


###### Cassuto on Exodus 12:50:1
[Cassuto on Exodus 12:50:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:50:1)

ולבסוף, באה הנוסחה הרגילה: **ויעשו כל בני ישראל כאשר צוה ה' את משה ואת אהרן, כן עשו**.


###### Cassuto on Exodus 12:51:1
[Cassuto on Exodus 12:51:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:51:1)

**נספח שני: הלכות הבכורות וזכר ליציאת מצרים** (י"ב, נ"א – י"ג ט"ז)


###### Cassuto on Exodus 12:51:2
[Cassuto on Exodus 12:51:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/12:51:2)

פס' נ"א בא לקשור נספח זה אל פרשת יציאת מצרים. הוא חוזר על הסיפור שלמעלה‏ ומסכם אותו במלים מקבילות מצד אחד לפס' מ"א בפרק י"ב, ומצד שני לפס' ג' שלהלן: **ויהי**, כפי המסופר במה שקדם, **בעצם היום הזה** שנקבע מראש, **הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם** (עיין בפירושי על י"ב, מ"א), ומשום כך ניתנו לישראל המצוות דלקמן.