## Cassuto on Exodus Chapter 18

###### Cassuto on Exodus 18:1:1
[Cassuto on Exodus 18:1:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:1:1)

**חלק ב: התורה והמצוה** (י"ח – כ"ד)
**פרשה ראשונה: קבלת פני ישראל כעם בין העמים** (י"ח, א' – כ"ז)
סדר יתרו
בטוב טעם אמנותי מקדימה התורה לתיאור עניינו המרכזי של חלק זה מעין פּרוֹלוֹג, המתכוון להכין את נפש הקורא לקראת הסיפור הנשגב שיבוא להלן. עד עכשיו קראנו סיפורים על תלאות הדרך ועל הקשיים שנתקלו בהם בני ישראל מחמת הטבע ומחמת שנאתם של בני אדם. וכאן. בפתיחת החלק השני, כדאי היה שיסופר לנו על מעשה אהדה והוקרה לעם ישראל מצד איש חשוב ממנהיגי העמים השכנים, שזכה להכיר ולהוקיר את גורלם המיוחד והנפלא של בני ישראל, ובא לברך את העם החדש, הנכנס עכשיו אל תוך מספר העמים. ניתנת בזה מעין הכנה למה שייאמר בפרק הבא (י"ט, ה'־ו') על בחירת ישראל לעם סגולה מבין עמי האדמה. והרמזים שבפתיחה זו לחוקי האלהים ולתורותיו (פס' ט"ו ואילך) משמשים הכנה למה שיסופר להלן על מתן התורה לעם ישראל.
יש בה בפרשה זו מעין ניגוד למה שמסופר בסוף החלק הקודם על מלחמת עמלק. כבר עמד על כך הראב"ע, וניסה ליישב על סמך ניגוד זה את הקושיה הכרונולוגית של סידור הפרשה במקום זה אף על פי שהרקע שלה הוא מאוחר ממה שמסופר בפרקים הבאים (כאן בפס' ה': אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים; ואילו רק להלן בתחילת פרק י"ט. נאמר שנסעו בני ישראל מרפידים ובאו מדבר סיני וחנו שם נגד ההר).
לפי שיטתי על השתלשלות המסורת וסידור הפרשיות, עלינו לתאר לנו את הדבר בדרך זו: רווחת היתה בישראל. כפי שיוצא משמ"א, ט"ו ו', מסורת המספרת מצד אחד על בני עמלק השודדים שהתנפלו על יוצאי מצרים, ומצד שני על שבט הקיני הסמוך לעמלק, שלא השתתף במעשה עוול זה, אלא להיפך התייחס אל בני ישראל באהדה. בהתאם לכך, כשסודרו בכתב הזכרונות של דור המדבר, הפרשה המספרת על מעשה יתרו, שהיה משבט הקיני, סודרה בסמיכות למעשה עמלק, כדי להדגיש את ההבדל היסודי שביחסיהם של שני השבטים אל בני ישראל, הבדל שהיה טבוע עמוק עמוק בנפש הישראלית. וכבר ציינתי למעלה, בדברי ההקדמה לפרק ט"ז, כי בדרך כלל היתה האסוציאציה של העניינים, ואף האסוציאציה המילולית, משפיעה על סידור הפרשיות ועל סמיכותן, יותר מאשר המשך הזמנים.


###### Cassuto on Exodus 18:1:2
[Cassuto on Exodus 18:1:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:1:2)

גם הניסוח של שתי הפרשיות בצורה שלפנינו מתכוון להבליט את הניגוד שבין שני העניינים. כתוב למעלה (י"ז, י"ח): **ויבא** עמלק **וילחם** עם ישראל, וכתוב כאן (פס' ה' ופסי ו'): **ויבא** יתרו חותן משה… וישאלו איש לרעהו **לשלום**; כתוב שם (י"ז, ט') ־**בחר** לנו אנשים, בחירה לשם מלחמה, וכתוב כאן (פס' כ"ה): **ויבחר** משה אנשי חיל, בחירה לשם משפט שלום; מסופר שם (י"ז, י"ב) על משה: **וישב** עליה, על האבן להתפלל לנצחון עמו בקרב, כאן נאמר (פס' י"ג): **וישב** משה לשפוט את העם. ועוד הקבלות: וידי משה **כבדים** (יז, י"ב) – **כי כבד** ממך הדבר (י"ח, י"ח); **נצב** (י"ז, ט')– **נצב** (י"ח, י"ד); **עד בא השמש** (י"ז, י"ב) – **עד (ה)ערב** (י"ח, י"ג, י"ד); **מחר** (י"ז, ט') – **ממחרת** (י"ח, י"ג); **מלחמה.. מדור דור** בסוף פרשת עמלק (י"ז, ט"ו) – וגם כל העם הזה על מקומו יבוא **בשלום** בסוף דברי יתרו (י"ח, כ"ג). עם סיום החלק הראשון של הספר נסתיימו האסונות, נסתיימו התלאות והסכנות, ועכשיו נכנס העם למצב שקט ובטוח, שממנו יוכל להתרומם על כנפי נשרים ולזכות לגילוי האלהים.


###### Cassuto on Exodus 18:1:3
[Cassuto on Exodus 18:1:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:1:3)

**פיסקה ראשונה: ביקורו של יתרו** (פס' א'–י"ב)
הכתובים שכבר הזכירו את שמו ואת עמדתו של יתרו (פרק ב–ד) רחוקים עכשיו, ובינתיים באו סיפורים בעלי חשיבות גדולה שהסיחו מיתרו את דעתו של הקורא; ולפיכך, כשחוזר כאן הכתוב לדבר על יתרו, חוזר ומזכיר במפורט מי הוא איש זה: **וישמע יתרו**, שהיה **כהן מדין**, איש חשוב בעמו, והיה גם **חותן משה**, קרוב קרבה משפחתית למנהיגם של בני ישראל, **את כל אשר עשה אלהים**, הכוח האלוהי השולט בעולם, שידיעתו משותפת לכל העמים, **למשה**, חתנו החביב על לבו והמוזכר משום כך לראשונה, **ולישראל עמו** של משה, ובפרט דווקא זה שמע, ‏ **כי הוציא ה'**, אותו האל שבני ישראל מכנים אותו בשם זה, **את ישראל ממצרים**. התחלת הסיפור בשם אלהים, והמשכו בשם זה ולא בשם ה', חוץ מן הפסוקים המתכוונים להדגיש במיוחד את שם אלהי ישראל, מוכיחה שאין ממש בהשערתם של כמה חוקרים, שלפיה למדו בני ישראל דווקא מן הקינים להכיר את שם ה'.


###### Cassuto on Exodus 18:2:1
[Cassuto on Exodus 18:2:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:2:1)

וכששמע את השמועות האלה, עמד **ויקח יתרו חותן משה**, כדי להביאה אל משה, **את צפורה** בתו **אשת משה אחר שלוחיה**. המלים **אחר שלוחיה**, הנראות כרומזות אל דבר ידוע כבר, שייכות כנראה אל אחד הפרטים שהיתה המסורת הישראלית, הידועה יפה לעם, מספרת עליהם, ואולם לא נתקבלו בתורה מכיון שלא היו חשובים לעניינה. כפי שיש להניח, היתה המסורת מספרת כי בשהתקרב השלב המכריע של ביצוע תפקידו שלח משה את אשתו ואת בניו לבית אביה, כדי להיות פנוי מעול המשפחה באותה השעה הגורלית, מתוך כוונה לחזור ולקחת אותם אחר מילוי תפקידו. אולי היה עניין זה מסופר בפרטות בשירת העלילה הנפוצה בעם, והתורה, שלא הכניסה אותו לתוך סיפורה מפני שהיה עניין פרטי של משה, רמזה אליו כאן רמז קל, המספיק בשביל מי שהיה יודע כבר את הסיפור שבשירה: **אחר שלוחיה** הידועים.


###### Cassuto on Exodus 18:3:1
[Cassuto on Exodus 18:3:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:3:1)

**ואת שני בניה** לקח אתו, **אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה** (השווה ב', כ"ב). לא לחינם מאריך כאן הכתוב בדבר שמות הבנים ומדרשי שמות אלו. מדרשי השמות קשורים בענייננו. כשנולד לו בנו הראשון, אמר משה: גר הייתי בארץ נכריה, וכוונתו היתה לארץ מדין, הזרה לו כאיש מצרי כאשר כינוהו בנות כהן מדין, אבל היה אז העניין כאילו נתנבא ולא ידע מה שנתנבא, ועכשיו נתמלא דיבורו זה בהוראה רחבה יותר: עכשיו שהוא מביא את עמו אל ארץ היעוד מתברר לו שגם ארץ מצרים היתה לו ארץ נכריה והוא היה גֵר בה (נאמר דווקא **הייתי**, בעבר. ועכשיו איני עוד גֵר). ודווקא גר, כפי מה שנאמר לאברהם (ברא' ט"ו, י"ג): כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, וכפי מה שאמרו אחי יוסף אל פרעה (ברא' מ"ז, ד'): לגור בארץ באנו.


###### Cassuto on Exodus 18:4:1
[Cassuto on Exodus 18:4:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:4:1)

ועוד יותר ברור היחס לענייננו ‏ במדרש שמו של הבן השני. הכוונה כנראה היא זו, שנולד בן זה זמן קצר אחר חזרתו של משה למצרים, ומשה קרא אותו בשם שהביע את שמחתו על שזכה לחזור מצרימה בלי דאגה על פסק דין מוות שהוציאו עליו מטעם המלך: **ושם האחד אליעזר, כי אלהי אבי**, האל שנתגלה לי בחורב במלים אנכי אלהי אביך (ג', ו') **בעזרי, ויצילני מחרב פרעה**. דיבור זה של משה מתאים יפה לפרקנו, המשתמש כמה פעמים בלשון **הצלה**, ופעם אחת דווקא ביחס לפרעה (פס' ח': ויצילם ה'; פס' ט': אשר הצילו מיד מצרים; פס' י': אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה, אשר הציל את העם מתחת יד מצרים). עכשיו, מכיון שהגיע משה אל מקום לא רחוק ממקום מגוריו של יתרו (השווה ג', א', העולה על זכרוננו הודות לביטויים הדומים לו שבפסוק זה), רצה יתרו לקדם את פניו בלי לחכות שהוא יבוא אליו. נסע והגיע, עם צפורה ובניה, אל מקום חנייתו של משה:


###### Cassuto on Exodus 18:5:1
[Cassuto on Exodus 18:5:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:5:1)

**ויבא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חונה שם**, כלומר סמוך אל **הר האלהים** (כך מכונה ההר למעלה, ג', א', והכתוב חוזר על מה שנאמר שם).


###### Cassuto on Exodus 18:6:1
[Cassuto on Exodus 18:6:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:6:1)

**ויאמר אל משה**, כשהגיע יתרו אל שער המחנה שלח להגיד דברים אלו אל משה על ידי אחד השומרים: **אני חותנך יתרו בא אליך** (בתורת השומרונים ובתרגום השבעים: **הנֵה** במקום **אני**, כדי להקל על הבנת הכתוב, בהתאם לברא' מ"ח, ב') **ואשתך** באה אתי, **ושני בניה עמה**.


###### Cassuto on Exodus 18:7:1
[Cassuto on Exodus 18:7:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:7:1)

**ויצא משה** מאהלו וילך אל שער המחנה **לקראת חותנו וישתחו** לשם חלוקת כבוד ולשם הבעת תודה על שהביא אליו את אשתו ואת בניו, **וישק לו, וישאלו איש לרעהו לשלום**, לפי הנוהג המזרחי הקיים עד היום בקרב הערבים, שהאורח והמארח פותחים את שיחותיהם בשאלות ותשובות מפורשות על שלומם ועל שלום כל אחד מבני ביתם ועל שלום כל אשר להם, **ויבאו האהלה**, נכנסו לתוך אהלו של משה לשיחה רצינית.


###### Cassuto on Exodus 18:8:1
[Cassuto on Exodus 18:8:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:8:1)

**ויספר משה לחותנו** את כל הפרטים על המאורעות אשר שמע עליהם יתרו שמועות כלליות, **את כל אשר עשה ה'** (כאן מדבר משה, ולפיכך בא שם ה', ולא השם הכללי אלהים) **לפרעה ולמצרים על אודות ישראל** (לא בזכותי, מדגיש משה. אלא בזכותו של העם), וגם **את כל התלאה אשר מצאתם בדרך** אחר היציאה ממצרים, רדיפת המצרים, קריעת ים סוף, חוסר המים, חוסר המזון, מלחמת עמלק, ואיך הכל עבר בשלום, **ויצילם ה'**.


###### Cassuto on Exodus 18:9:1
[Cassuto on Exodus 18:9:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:9:1)

**ויחד יתרו**, כבר שמח על השמועות הכלליות ששמע בתחילה, ועכשיו שמח עוד יותר על הפרטים שהגיד לו משה **על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל** וגו': **ויחד** לשון חדווה (התרגום של השבעים במקום **ויחד**, ἐξέστη, כלומר אחזה בשרו פלצות, אינו מיוסד, כמו שרבים סברו, על גירסה אחרת מעין **ויחרד**, אלא על הדרש המובא במסכת סנהדרין צ"ד ב', שנעשה בשרו חידודין חידודין). בסיום הפסוק **אשר הצילו מיד מצרים** הם חזרה לשם הדגשה ולשם הקשר האמור עם ויצילני מחרב פרעה (פס' ד').


###### Cassuto on Exodus 18:10:1
[Cassuto on Exodus 18:10:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:10:1)

**ויאמר יתרו: ברוך ה'**, כלומר הלל ותודה לאל אשר אתה קורא לו בשם ה' (על פירוש המלה **ברוך** כהבעת הלל ותודה השווה ברא' י"ד, כ': וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך). **אשר הציל אתכם**, אותך, משה, ואת אהרן אחיך, **מיד מצרים ומיד פרעה** אשר איים עליכם בדין מוות (י', כ"ח), וכמו כן **אשר הציל את העם מתחת** סבל השעבוד של **יד מצרים**. החזרה המשולשת על לשון **הצלה** מכוונת לשם הדגשה, והשמטת המשפט האחרון בתרגום השבעים, אף על פי שכמה חוקרים מסכימים לה, אינה תלויה אלא בחוסר הבנה.


###### Cassuto on Exodus 18:11:1
[Cassuto on Exodus 18:11:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:11:1)

ויתרו ממשיך את דבריו ואומר: **עתה ידעתי**, אני מכיר עכשיו, **כי גדול ה'** אלהיכם **מכל יתר האלהים**, **כי בדבר אשר זדו עליהם**. כל הפירושים השונים וכל התיקונים השונים שהוצעו על מלים סתומות אלו אינם מתקבלים על הדעת. אולי אפשר לראות את הנושא של הפועל **זדו** במלה **האלהים** הבאה למעלה בפסוק, ולפרש: ודווקא (כך משמעותה של המלה **כי** להלן, ל"ב, כ"ט: כי איש בבנו ובאחיו) באותם הדברים אשר היו אלהי מצרים מתגאים בהם, כגון כוחו האלהי של הנילוס, אורו האלהי של השמש, גבורתו האלהית של הים, גדול הוא **עליהם**, וכוחו גדול מכוחם, ובכל אלהי מצרים עשה שפטים.


###### Cassuto on Exodus 18:12:1
[Cassuto on Exodus 18:12:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:12:1)

**ויקח** (הביטוי הרגיל להכנת בהמות לקרבן; השווה בראש' ח', כ'; ט"ו ט'־י', ועוד כאלה)‏ **יתרו חותן משה עולה**, קרבן כליל, **וזבחים**, זבחי שלמים שאף בעל הזבח וקרוביו וידידיו משתתפים באכילתם, **לאלהים**, לכבוד אלהי ישראל המכונה כאן בשם הכללי **אלהים** ולא בשם ה', להשמיע כי אף על פי שהכיר יתרו את עליונותו של ה' על יתר האלים, לא קיבל עליו בהחלט את אמונת ישראל (אמנם חז"ל חשבוהו ממש לגר), וחשב את ה' רק לאחד האלים. כפי שהכירו חז'"ל (ספרי במדבר, פי' קמ'"ג, ומקומות מקבילים), "בכל הקרבנות שבתורה לא נאמר בהם לא אלהים ולא אלהיך ולא שדי ולא צבאות, אלאַ יו"ד ה"י, שם המיוחד"; וכאן אנו רואים יציאה מן הכלל. כנראה מתכוונת יציאה זו להדגיש כי המקריב היה איש זר, שלמרות מה שכתוב בפסוק הקודם לא הגיע עדיין לידיעת ה' בטהרתה ובשלמותה. מהיכן לקח יתרו את הבהמות לקרבן לא נאמר, מכיון שפרט זה אינו חשוב; אולי הכוונה היא שלקח אותן מצאנו ובקרו שהביא אתו, או שקנה אותן ממישהו מבני ישראל או מערב רב. **ויבא**, מלבד משה, גם **אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם**, כלומר להשתתף בסעודת מצווה ולאכול מבשר זבח השלמים **עם חותן משה לפני האלהים**, כלומר פתח אהל מועד, שכבר הוקם לפני ביקורו של יתרו (על סידור הפרשיות שאינו מתאים לסדר הזמנים עי' בהערות המוקדמות לפרשה זו).


###### Cassuto on Exodus 18:13:1
[Cassuto on Exodus 18:13:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:13:1)

**פיסקה שניה: העצה למינוי השופטים וקבלתה** (פס' י"ג–כ"ו)
בפיסקה זו מסופר על מינוי שופטים בישראל לפי העצה שיעץ יתרו למשה. אולי כך היה סידור השיפוט בשבט הקיני, ועל פי סידור זה נתקן הדבר בקרב ישראל. עיקר הדבר מסופר גם בדבר' א', ט' ואילך, אבל שם הפרטים שונים: אין זכר ליתרו, ונאמר שהתיעץ משה בעם על העניין. ההבדלים תלויים ברקע השונה של שני הסיפורים. כאן הכוונה להבליט את יחסיו של יתרו אל עם ישראל, ומשום כך מדובר בפרטות על יזמתו ועל עצתו, ורק בקצרה על ביצוע העצה, ולא היה מן הצורך להגיד אם התיעץ משה בעם או לא; שם מובאים דברי משה המסכם בקיצור, בסוף המהלך במדבר, את זכרון המאורעות אשר אירעו, ולא היה מן הצורך אלא להזכיר את דרך ביצועו של החידוש ואת ההוראות שניתנו לשופטים ושעדיין כוחן יפה, ולא היתה שום סיבה להזכיר ממי באה היזמה. בכל הפיסקה משתמש הכתוב רק בשם אלהים ולא בשם ה', כי כך רגיל בשיחות עם מי שאינו מבני ישראל, כל מקום שאין הכוונה להבחנה מפורשת בין אלהי ישראל ובין אלהי העמים.**ויהי ממחרת** ליום בואו של יתרו, **וישב משה לשפוט את העם**. אין הכוונה שעשה כן בכל יום ויום, אלא שדווקא אותו יום היה מן הימים המיועדים לקבלת העם, ומשה היה יושב על כסאו כשופט ומורה, וכל מי שהיה לו דין ודברים עם חבירו או שהיה רוצה לקבל ממנו הוראה בא אליו. מכיון שדווקא לעניין השיפוט שייכת עצתו של יתרו, נאמר כאן בקיצור‏ **לשפוט את העם**. ועניין ההוראה ייזכר רק להלן כאילו בדרך אגב. **ויעמד העם על משה**: לבדו היה יושב כמנהג השופטים, והם היו עומדים לפניו **מן הבוקר עד הערב**: הפרזה ברורה, שהרי לא היה אפשר בלי הפסקה כל שהיא; וההפרזה ברורה עוד יותר בפס' י"ד, שבו אומר יתרו: וכל העם נצב עליך מבוקר עד ערב בלשון הווה, כלומר. שהוא מדבר בשעה שעדיין לא הגיע הערב.


###### Cassuto on Exodus 18:14:1
[Cassuto on Exodus 18:14:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:14:1)

**וירא חותן משה את כל אשר הוא עושה לעם** (המלה **כל** באה גם כאן בהוראה כללית ומופרזת), כלומר שראה מה גדול הטורח שהיה משה טורח בעבור העם. הניסוח מתכוון ליצור בתחילת פיסקה זו הקבלה לתחילת הפיסקה הראשונה (פס' א'): קודם שמע את כל אשר עשה אלהים לישראל, ועכשיו הוא רואה את כל אשר עושה משה לישראל. **ויאמר** יתרו למשה: **מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם**? שאלה כללית מוקדמת, לפתוח את השיחה. **מדוע אתה יושב לבדך**, בלי שום איש שיעזור על ידך, **וכל העם נצב עליך מבוקר עד ערב**, ומתייגע בהתייצבותו? חוזרים כאן, בוריאציות מסויימות כרגיל, הביטויים שבפסוק הקודם.


###### Cassuto on Exodus 18:15:1
[Cassuto on Exodus 18:15:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:15:1)

בפירוש פס' ט"ו־ט"ז התלבטו מאד המפרשים. לי נדמה שמשמעות דבריו של משה זוהי: כך אני עושה יען **כי יבא אלי העם לדרש אלהים**; ודרישה זו יכולה להיות באחת משתי צורות: הראשונה דרישת שיפוט:


###### Cassuto on Exodus 18:16:1
[Cassuto on Exodus 18:16:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:16:1)

**כי יהיה להם דבר**, כלומר משפט, דין ודברים, **בא אלי** הדבר הזה, **ושפטתי בין איש ובין רעהו**; והשניה היא כשבאים לדרוש הוראה והדרכה, ואני משיב להם בשם האלהים **והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו**. המלה **דבר** הכלולה בשאלתו הראשונה של יתרו חוזרת, בהוראה אחרת, בתשובתו של משה.


###### Cassuto on Exodus 18:17:1
[Cassuto on Exodus 18:17:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:17:1)

ושוב חוזר עליה יתרו פעם ופעמיים בהמשך דבריו: **לא טוב הדבר אשר אתה עושה**.


###### Cassuto on Exodus 18:18:1
[Cassuto on Exodus 18:18:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:18:1)

יש לחוש שמא **נבל תבל**, תחלש ותחלה (השורש **נבל** קרוב לשורש **נפל**) **גם אתה גם העם הזה אשר** אני רואה כאן **עמך**, **כי כבד ממך**, ממה שאתה יכול לסבול, **הדבר** הזה אשר אתה עושה, **לא תוכל עשהו לבדך** (חזרה על **לבדך** שבפס' י"ד).


###### Cassuto on Exodus 18:19:1
[Cassuto on Exodus 18:19:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:19:1)

**עתה** (לשון פתיחת המסקנה) תרשני לתת לך עצה טובה: **שמע בקולי** אשר בו איעצך, **ויהי נא אלהים עמך** להסכים לעצתי ולעזור לך בביצועה. גם לשון עצתו של יתרו נתפרשה על כמה פנים. נדמה לי שכוונת הכתוב היא זו, שיתרו הבין את דברי משה לפי התפיסה האלילית שלו, וראה בהם לא שתי צורות של דרישת אלהים כמשמעותם לפי פירושי, אלא שלושה עניינים שונים, ועל סמך תפיסה זו השיב מה שהשיב. המלים **היה אתה לעם מול האלהים** מתבארים יפה לפי שיטתם של הכהנים האליליים המתקרבים אל פסלי האלים להגיש את בקשותיהם של המתפללים, כגון בקשה לרפואה ממחלה או להצלה מצרה כל שהיא. וכך משמעות עצתו של יתרו: אותם החלקים של פעולתך, שרק אתה יכול לעשותם, תמשיך לעסוק בהם אתה בעצמך, אבל רק בהם. **היה אתה לעם**, בעד העם, **מול האלהים**, לפני אלהיך, להתפלל אליו בעדם. **והבאת אתה** בעצמך **את הדברים**, כלומר את בקשותיהם של בני עמך, **אל האלהים**. פעולה זו אני מבין שלא תוכל למסרה לאיש אחר, ולפיכך תעשה אותה בעצמך:


###### Cassuto on Exodus 18:20:1
[Cassuto on Exodus 18:20:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:20:1)

וכן תמלא אתה בעצמך את תפקיד ההוראה וההדרכה: **והזהרתה אתהם**, את בני העם, **את החקים ואת התורות, והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון**, כלומר תדריך אותם הדרכה דתית ומוסרית. אבל את תפקיד השיפוט תוכל למסור אותו, או את רובו, לידי אנשים אחרים.


###### Cassuto on Exodus 18:21:1
[Cassuto on Exodus 18:21:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:21:1)

**ואתה** רק בזה תצמצם את פעולתך בעניין השיפוט. שאתה **תחזה**, כלומר תבחר (לשונות של ראייה באות במשמעות בחירה גם בעברית וגם באוגריתית; והשווה למשל ברא' מ"א, ל"ג: ועתה ירא פרעה איש נבון וגו'; ועי' להלן, בפס' כ"ה המקביל לזה: ויבחר משה) **מכל העם**, מכל סוגי העם בלי הגבלה, **אנשי חיל**, כלומר בעלי מידות טובות (השווה אשת חיל, משלי ל"א, י'), **יראי אלהים**, **אנשי אמת**, דורשי אמת היודעים שתפקיד השופט אינו אלא הוצאת דין אמת לאמיתו, **שונאי בצע**, שיש בהם לא רק המידה השלילית שאינם מקבלים שוחד, אלא גם המידה החיובית שהם שונאים את השוחד וכל מיני בצע, **ושמת** אותם **עליהם**, על בני ישראל, בתפקיד של **שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמשים ושרי עשרות**, מספרים שאין להבינם בדייקנות מתימטית, אלא בהוראת דרגות שונות של שרים, זו למעלה מזו.


###### Cassuto on Exodus 18:22:1
[Cassuto on Exodus 18:22:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:22:1)

**ושפטו** שרים אלו **את העם בכל עת**, כלומר בכל המקרים הרגילים; אם יהיה סכסוך בתוך משפחה, יובא לפני שר המאה; ואם בחוג עוד יותר רחב, לפני שר האלף. רק המשפטים החשובים ביותר והקשים ביותר יובאו אליך: **והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך, וכל הדבר הקטון ישפטו הם** (גם כאן פעמיים **דבר**). **והקל מעליך** בדרך זו את המשא, **ונשאו** אותו השרים האלה **אתך**.


###### Cassuto on Exodus 18:23:1
[Cassuto on Exodus 18:23:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:23:1)

ולבסוף מסכם ומסיים יתרו את דבריו: **אם את הדבר הזה תעשה** (עוד פעם **דבר**, ועוד פעם בהוראה אחרת),‏ **וצוך אלהים**, כלומר ואם יסכים אלהיך לדבר זה ויצווך להגשימו, אז **ויכלת עמוד** בפני התפקידים המוטלים עליך, **וגם כל העם הזה** (חוזר הביטוי של פס' י"ח, בתוספת **כל**), כל האנשים האלה, שעכשיו באים ומצטופפים לפניך במספר כה רב, ומחכים זמן כה רב עד שיגיע תורם, **על מקומו יבא בשלום**, יגיעו בקלות ובפשטות ובסדר נכון אל המקום הראוי לכל אחד ואחד לדון שם את דינו.


###### Cassuto on Exodus 18:24:1
[Cassuto on Exodus 18:24:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:24:1)

**וישמע משה לקול חותנו**, כאמרו (פס' י"ט) שמע בקולי, **ויעש כל אשר אמר**.


###### Cassuto on Exodus 18:25:1
[Cassuto on Exodus 18:25:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:25:1)

ואחר הכלל הזה בא הפרט, החוזר על דבריו של יתרו בחילופים אחדים כרגיל: **ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל** \ ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל; **ויתן אתם ראשים על העם** \ ושמת עליהם; **שרי אלפים** וגו', ממש כדברי יתרו; **ושפטו את העם** וגו', כמעט ממש כדברי יתרו, בשינויים מועטים (השמטת **והיה**, השמטת **כל**, **קשה** במקום **גדול**, **יביאון** במקום **יביאו**, **ישפוּטו** במקום **ישפטו**). חלופים ושינויים מעין אלה מצויים בחזרות שבכתבי אוגרית.


###### Cassuto on Exodus 18:27:1
[Cassuto on Exodus 18:27:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:27:1)

**סיום הפרשה**
הפגישה נסתיימה, וכל הסיפור על מעשה יתרו מסתיים עכשיו. **וישלח משה את חותנו**, נתן לו רשות לצאת וליווה אותו בהתחלת הדרך (השווה ברא' י"ט, ט"ז: ואברהם הולך עמם לשלחם), **וילך לו יתרו אל ארצו**.


###### Cassuto on Exodus 18:27:2
[Cassuto on Exodus 18:27:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/18:27:2)

גם בפרשה זו ניכרות בבירור השיטות הספרותיות שכבר עמדנו עליהן בפרשיות הקודמות, שיטת ההקבלה ושיטת ההרמוניה המספרית. ההקבלה שבין התחלת הפיסקה הראשונה (פס' א') ובין התחלת הפיסקה השניה (פס' י"ד) צויינה כבר למעלה. ועוד יש לציין: לשון **שילוח** באה בתחילת הפרשה ובסופה (פס' ב': אחר שלוחיה; פס' כ"ז: וישלח); הפועל **ויקח** בא בתחילת הפיסקה הראשונה ובסופה (פס' ב' ופס' י"ב); הרמז לעניין **השלום** בא באמצע הפיסקה הראשונה (פס' ז') ואמצע השניה (פס' כ"ג); **וישמע יתרו** (פס' א') מקביל אל **וישמע משה** (פס' כ"ד); וכבר הזכרנו את החזרות על לשון **הצלה**.
ההרמוניה המספרית מקבלת בפרשה זו אופי מיוחד: היא מיוסדת עכשיו בעיקרה על מספר עשר. המלה **דבר** חוזרת וחוזרת בהוראות שונות, ביחוד בדו־שיח שבין משה ובין יתרו, ולבסוף גם בסיפור, ובסך הכל מגיעות חזרותיה למספר עשר פעמים ביחיד (דבר) ופעם אחת בריבוי (דברים). ואולי אפשר לראות בעשיריה זו מעין רמז מוקדם **לעשרת הדברים** העתידים להיות הנושא הראשי של הפרשה הבאה. וגם עשיריות אחרות ניכרות בפרשה: עשר פעמים חוזר הפועל **עשה**, החל מן אשר עשה אלהים בפס' א', ועשר פעמים הפועל **בוא**, החל מן ויבא יתרו בפס' ה'. ומכיון ששמו של **יתרו** חוזר שבע פעמים, כרגיל במלים האפייניות לפרשה מסויימת או לפיסקה מסויימת, וכינויו **חותן משה** חוזר י"ג פעמים, אנו מגיעים בסך הכל לעשרים חזרות, פעמיים עשר.