## Cassuto on Exodus Chapter 19

###### Cassuto on Exodus 19:1:1
[Cassuto on Exodus 19:1:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:1:1)

**פרשה שניה: מעמד הר סיני** (י"ט: א' – כ', כ"א)
מתחילה עכשיו הפרשה הנשגבה ביותר שבכל הספר. נושאה של פרשה זו הוא נושא העומד ברומו של עולם, בעל חשיבות מכרעת בתולדות עם ישראל ובתולדות האנושות כולה. וכיאות לכתוב העוסק בנושא נעלה שכזה, גם הסגנון מתרומם ומתעלה ממעל לדרגה של הפרוזה, ופה ושם מגיע לדרגת השירה בצורתו ובתכונותיו ובקצב הפיוטי שבו.


###### Cassuto on Exodus 19:1:2
[Cassuto on Exodus 19:1:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:1:2)

**פיסקה ראשונה: ההכנות** (י"ט, א'–ט"ו)
כבר בפסוקים הראשונים, אף על פי שאינם באים אלא למסור ידיעות על המקום ועל הזמן, ניכר שגב הסגנון. לפי הסגנון הרגיל של הפרוזה הסיפורית המקראית אפשר היה לכתוב: ויהי בחדש השלישי לצאתם ממצרים, ויסעו בני ישראל מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו שם, או כיוצא בזה. זו היתה פרוזה פשוטה: מה שכתוב לפנינו הוא שירה. ואם רק נקרא את הכתוב לפי הטעמים, נכיר מיד את הקצב הפיוטי שעל פיו הוא בנוי. הקצב של כל אחד משני הפסוקים א' וב' הוא 2:2:2 \ 2:2 (הצירופים **בני ישראל** ו־**מדבר סיני** המורים כל אחד על מושג אחד בלבד, נחשבים כל אחד כנקישה אחת). וכיוצא בכך בפסוקים הבאים.


###### Cassuto on Exodus 19:1:3
[Cassuto on Exodus 19:1:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:1:3)

הכתוב פותח **בחדש השלישי**, בלי ויהי, ובלי קשר למה שקדם, כאילו להשמיענו שכאן מתחיל עניין העומד בפני עצמו, עניין יחידי במינו, הדורש מן הקורא שישכח כמעט את כל שאר הדברים וירכז את כל הקשבתו למה שעתיד להיאמר לו עכשיו. המלה **חדש** פירושה כאן, כרגיל בלשון הקדומה, ראש חודש. ביום חידוש החודש, הפותח פרק זמן חדש בחיי הטבע, בראש החודש השלישי **לצאת בני ישראל מארץ מצרים**, למאורע הגדול הזה הראוי לשמש נקודת מוצא לקביעת התאריכים, ‏**ביום הזה** דווקא, **באו** בני ישראל **מדבר סיני**. המלים **ביום הזה**, המקבילות אל **בחדש השלישי**, חוזרות ומדגישות שביאתם של בני ישראל למקום ההוא היתה בראשית פרק זמן חדש, כאילו לציין שהמעשה העתיד להתקיים שם היה כה חשוב שלא היה שום מעשה אחר יכול להקדימו באותו פרק זמן; אילו היה מעשה זה שני בזמן, אפשר היה שייראה שני במעלה. לא בלי כוונה מסויימת בא כאן זכר החודש השלישי. מיום יציאת מצרים עברו שני השבועות האחרונים של ניסן וארבע שבועות של אייר, ואנו נמצאים עכשיו בשבוע השביעי. הואיל ומספר שבע נחשב כמספר השלמות, שבעה ימים מהווים, לפי התפיסה הרגילה במזרח הקדמון, יחידת זמן מסויימת, וכן שבעה שבועות מהווים יחידת זמן שלמעלה ממנה. וכשם שאחר ששת ימי העבודה באה ביום השביעי המנוחה וההנאה בתוצאות העבודה, כך אחר שישה שבועות של תלאות הדרך באה בשבוע השביעי ההתרוממות וההתקרבות לעולם האלהי. אמנם אין התורה קובעת בדיוק את יום ההתגלות על הר סיני, ורק המסורת המאוחרת קושרת את חג השבועות בזכרון מתן תורה, אבל ברור הדבר, שמסורת זו מתאימה למה שאמנם לא נאמר בכתוב במפורש, אבל מרומז בו מכלל. אולי לא רצתה התורה לקשור את דבר האלהים ביום מסויים כקשר תופעות הטבע בזמן, אבל, אם לא במישרים, בעקיפין משמיעה היא לנו דבר מה על זמנו של מעמד הר סיני. ועוד נדבר על זה להלן. בסוף פסוק זה נאמר כבר **באו מדבר סיני**; ורק אחר כך, בפס' ב', כתוספת ביאור, וכפרט הבא אחר הכלל, ייאמר מהיכן באו. וכיוצא בזה נאמר בברא' כ"ח י', על יעקב, וילך חרנה, ורק לאחר שהזכיר הכתוב את המקום שאליו הגיע בסוף הליכתו, חוזר הוא ומספר על פרטי ההליכה.


###### Cassuto on Exodus 19:2:1
[Cassuto on Exodus 19:2:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:2:1)

הפירוט שבפס' ב' מתחיל **ויסעו מרפידים**, מקום חנייתם הקודמת (י"ז, א'). **ויבאו** משם **מדבר סיני, ויחנו** שם **במדבר**. איפה מדבר סיני, ואיפה הר סיני, מוטל בספק. אם גם לא נסכים לדעה הקובעת את מהלך בני ישראל בצפון והמחפשת את הר סיני סמוך לקדש ברנע, ואף לא לדעות המחפשות את הר סיני בארץ מדין, ונפנה את מבטנו אל דרום חצי־האי הנקרא היום בשם חצי־האי סיני, אי אפשר לקבוע בדיוק את מקומו של הר סיני המקראי. המסורת המקומית המזהה אותו עם ג'בל סרבל או עם ג'בל מוסי אינה אלא מסורת מאוחרת מאד. אין הכתוב מוסר לנו פרטים שיוכלו לעזור לנו בקביעת המקום, ואולי אין שתיקה זו בלא כוונה. כשם שלא רצתה התורה לקשור במפורש את התגלות האלהים בזמן מסויים, כך לא רצתה לקשור אותו במקום מסויים, כדי שלא יוכל אדם להגשים את זכרון הדבר ולהגיד: כאן. על הר זה, נתגלה ה' אל בני ישראל ומכאן השמיע את עשרת הדיברות. מן הראוי הוא שהדבר יישאר טמון בערפלי קדושה.25 רק זה יוצא ברור מן הכתובים, שההר הנקרא בפרשה זו בשם הר סיני הוא ההר הנקרא בפרק ג' בשם הר האלהים ובשם חורב, כנראה מלשון חורב וחָרבה, שם מתאים להר הנמצא בתוך המדבר. השם הר האלהים חזר כבר בי"ח, ה', ועיין בדברי הקדמתי לפרק י"ח. המשפט **ויחן שם ישראל נגד ההר** נראה לכאורה מיותר, לכל הפחות בחלקו, לאחר שכבר נאמר ויחנו במדבר.


###### Cassuto on Exodus 19:3:1
[Cassuto on Exodus 19:3:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:3:1)

אבל כוונתו מתבארת כשאנו שמים לב להמשך הכתוב, המקדים את הנושא **משה** לנשוא **עלה**, לשם ניגוד למה שקדם (על בנייה זו עיין למעלה, בפירוש על ט', כ'־כ"א): אמנם העם חנה שם לפני ההר, ההר הידוע שבמדבר סיני, ונח שם מיגיעת הדרך, ואולם משה לא נח ולא נשאר מנגד, הואיל וזכר כי ביום שנראה לו מחזה הסנה נאמר לו (ג', י"ב): בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. כבר הוציא את העם ממצרים, ועכשיו שהגיע אל אותו ההר‏ **עלה** מיד אל **האלהים**, אל מועד שנקבע לו, ולא חיכה שאלהים יקרא אליו, אלא הקדים ועלה. כנראה כוונת הכתוב היא שעלה משה בהשכמה, כרגיל בכל דבר שבקדושה, שצריך להיות הדבר הראשון ביום ולא להיעשות אחר דבר אחר: היה אז אפוא היום השני לחודש השלישי. בעלייתו היה משה מחכה להתגלות האלהים. והנה פתאום שומע הוא את הקול הקורא אליו: **ויקרא אליו ה' מן ההר**, מראש ההר. כנראה הפועל **ויקרא** לא בא כאן במשמעות הזמנה, אלא במשמעות דיבור בקול רם, מעין הביטוי וישא קולו ויקרא (שופ' ט', ז'), הבא בירושה לישראל מן השירה הכנענית, שהיתה רגילה להשתמש בו כהקדמה לנאומי גיבוריה. והקול הקורא משמיע לו בנאומו מה שיש לו להגיד לישראל בשם ה'. הדיבור האלהי מנוסח לפי סגנון שירי מובהק, בעל קצב פיוטי ותקבולת בין חלקיו. ראשית כל, באה מסירת השליחות: **כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבני ישראל**. אף נוסחה זו, כה תאמר לפלוני ותגיד לבן אלמוני או כדומה, רגילה במסורת הפיוטית כלשון מסירת השליחות, ואף היא באה לישראל בירושה מן השירה הכנענית. ויש כאן אחת מן הדוגמאות הברורות של העקרון: דיברה תורה כלשון בני אדם.


###### Cassuto on Exodus 19:4:1
[Cassuto on Exodus 19:4:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:4:1)

אחר נוסחה זו, באה ההקדמה לעיקר העניין. **אתם ראיתם** במו עיניכם, ולא רק שמעתם מרחוק כאנשים זרים (השווה י"ח, א': וישמע יתרו) **אשר עשיתי למצרים** על אודותיכם, וכמו כן ראיתם אשר עשיתי לכם לטובתכם, **ואשא אתכם על כנפי נשרים** להצילכם מכל צרה כנשר הנושא את גוזליו על כנפיו (דימוי הבא ביתר פרטות בדבר' ל"ב, י"א: כנשר… יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו), **ואביא אתכם אלי**, אל מקום המועד אשר קבעתי בדברי אל משה. ומכיון שכבר נוכחתם על שלטוני בעולם ועל אהבתי לכם, תוכלו להבין מהו ערכם של הדברים אשר אני שולח להגיד לכם.


###### Cassuto on Exodus 19:5:1
[Cassuto on Exodus 19:5:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:5:1)

הדברים האלה פותחים במלה **ועתה**, המביאה כרגיל את המסקנה אחר ההקדמות. והמסקנה היא הצעה: הצעה לכריתת ברית ולבחירה לעם סגולה בתנאי של קבלת חיובים מסויימים. ‏**אם שמוע תשמעו בקולי**, אם תצייתו למה שאני עתיד לצוות לכם, **ושמרתם את בריתי**. אם תהיו נאמנים לברית שאני אומר לכרות אתכם, אז **והייתם לי סגולה**, קניין מיוחד, **מכל העמים**, מבין כל עמי הארץ, שכולם שלי. אינני רק אלהיכם בלבד, אלא אלהי העולם כולו; אינני כאלהי ארץ מצרים אשר יצאתם משם ולא כאלהי ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה; אלים אלו אף לפי עובדיהם אינם שולטים אלא על עמם בלבד, ואילו אני אלהי כל העמים כולם: **כי לי כל הארץ**, כל בני הארץ (השווה ברא' י"א, א': ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים).


###### Cassuto on Exodus 19:6:1
[Cassuto on Exodus 19:6:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:6:1)

אבל אם אתם תסכימו להצעתי אבחר בכם במיוחד, למילוי תפקיד רוחני נשגב, **ואתם תהיו לי ממלכת כהנים**, אומה שכולה כהנים, אומה שתתפוס בתוך האנושות את המקום שבתוך כל אומה ואומה תופסים כהניה, **וגוי קדוש**, גוי מוקדש כולו לשירות האלהות כהקדשתם של הכהנים. ההצעה היא הצעת ברית הדדית; הצעת דרגה נשגבה בין העמים תמורת קבלת משמעת מיוחדת. ולבסוף, נוסחה חגיגית של סיום: **אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל**.


###### Cassuto on Exodus 19:7:1
[Cassuto on Exodus 19:7:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:7:1)

**ויבא משה** אל המחנה, כלומר שירד מן ההר וחזר אל אחיו **ויקרא לזקני העם**, הזמינם אליו, **וישם לפניהם**, הציע לפניהם, **את כל הדברים האלה אשר צוהו ה'** להציע. כמובן כל אחד מן הזקנים הביא את ההצעה לפני בתי האבות העומדים תחת מרותו.


###### Cassuto on Exodus 19:8:1
[Cassuto on Exodus 19:8:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:8:1)

וכולם השיבו בחיוב: **ויענו כל העם יחדו**, כולם בלב אחד ובנפש אחת, **ויאמרו: כל אשר דבר ה' נעשה**, מוכנים אנחנו לקבל את ההצעה ולעשות מה שיוטל עלינו לעשות. **וישב משה את דברי העם אל ה'**: הפועל **וישב** הוא לשון תשובה, שהרי ההצעה היא מעין שאלה הדורשת תשובה. והכוונה שמשה עלה שוב אל הר סיני, כנראה בהשכמה ביום המחרת, כלומר ביום השלישי לחודש, כדי להתבודד ולהתקרב מתוך ההתבודדות אל תחום האלהות ולקבל הוראות נוספות, על סמך התשובה החיובית של העם.


###### Cassuto on Exodus 19:9:1
[Cassuto on Exodus 19:9:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:9:1)

וכך פותחות ההוראות שניתנו למשה: **הנה אנכי בא אליך בעב הענן**. כשם שהבאתי אתכם אלי כדי שתתקרבו לי, כך אני אבוא ואתקרב לכם, ובמיוחד לך, אבל אתה לא תראה כל תמונה, כי אני אסתר בעב הענן, כאילו בתוך מסווה שאין עין האדם יכולה לחדור בעדו. ותכלית בואי אליך תהיה **בעבור ישמע העם בדברי עמך**: כשם שכבר ראו במו עיניהם (פס' ד') כך עכשיו ישמעו במו אזניהם. **וגם בך יאמינו לעולם**, ואותו האמון שכבר נתנו בך אחר תשועתם על ידי קריעת ים סוף (י"ד, ל"א: ויאמינו בה' ובמשה עבדו) יתקיים עולמית. במלים אלו מבשר האלהים למשה שהשלב הראשון של כריתת הברית יהיה זה, שהוא ידבר עם משה להודיע לו את העקרונות היסודיים שעליהם תבוסס הברית, והעם כולו ישמע את דבריו בדברו עם משה. **ויגד משה את דברי העם אל ה'**: כדי שלא להאריך בפרטים שאינם צריכים, וכדי שלא להסיח בפרטים כאלה את דעת הקורא מעצם העניין, נקט כאן בלשון קצרה, ולא סיפר במפורש שהודיע משה לעם את דברי ה' ושהעם הסכים. כל זה מובן מאליו, והשווה מה שכתבתי למעלה בפירושי על ח', א' וכ'. לאחר שהעם הסכים והיה מוכן לשמוע באוזניו את דבר ה', עלה משה שוב אל הר סיני כדי לקבל שוב הוראות על סמך נכונותו של העם. ואם נניח שגם עלייה זו היתה בהשכמה ביום המחרת, אנו מגיעים בזה ליום הרביעי בחודש.


###### Cassuto on Exodus 19:9:2
[Cassuto on Exodus 19:9:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:9:2)

ההקבלה שבין סוף פס' ט' לבין סוף פס' ח' והחזרה המשולשת של עליית משה אל ההר מתאימות לשיטות הנהוגות בספרות הסיפורית הקדומה. גם החילוף שבין **וישב** ובין **ויגד** מתאים לשיטה, והוא מתאים גם לעניין, שהרי דווקא אחר ההצעה היתה מן הראוי לשון תשובה, מה שאין כן בפס' ט'. מכיון שכבר הושג הסכם בין שני הצדדים גם על העקרון של כריתת הברית וגם על דרך התחלת הטכס, אין עכשיו אלא להתכונן לטכס עצמו. לא יהיה זה מאורע של חיי יום יום, אלא מאורע עולה מעלה מעלה על השטח של החיים הרגילים, ולפיכך יהיה מן הראוי שיתכוננו אליו בני ישראל התכוננות מיוחדת במינה.


###### Cassuto on Exodus 19:10:1
[Cassuto on Exodus 19:10:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:10:1)

על כן נאמר הפעם למשה: **לך אל העם, וקדשתם**, הכן אותם על ידי התנהגות בקדושה ובטהרה, **היום ומחר. וכבסו שמלותם**, כי אין לבוא לפני המלך בלבוש לא נקי, וטהרת הבגדים תהיה סמל לטהרתה הפנימית של הנפש.


###### Cassuto on Exodus 19:11:1
[Cassuto on Exodus 19:11:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:11:1)

**והיו** בדרך זו **נכונים**, מוכנים ומצפים, **ליום השלישי**, כלומר ליום מחרתיים, **כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני**, וכל העם יראה במו עיניו את עב הענן המודיע להם על נוכחות השכינה. על חשיבותה של שורת שלושת ימים עי' למעלה, בפירוש לט"ו, כ"ב. אם כוונת הכתוב היא, כפי שנדמה קרוב (עי' למעלה, על פס' ט'), שדברים אלו נאמרו למשה ברביעי לחודש, הביטוי **היום ומחר** שבפס' ‏ יורה על הרביעי ועל החמישי, ולפיכך יום המעמד יהיה השישי בחודש, הוא סוף השביעי לצאת בני ישראל מארץ מצרים. המסורת המאוחרת הקושרת את חג השבועות ביום מעמד הר סיני התכוונה כנראה לפשוטו של מקרא.


###### Cassuto on Exodus 19:12:1
[Cassuto on Exodus 19:12:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:12:1)

ההתגלות האלהית שעליה מדובר כאן אין פירושה טשטוש הגבולות שבין עולם האלהות ובין עולם האנושות. אדרבה, הכתוב מדגיש וחוזר ומדגיש שאין לטשטש גבול זה בשום אופן: **והגבלת את העם** וגו'. וזה אחד מן החידושים שחידשה התורה לגבי השקפותיהם של עמי המזרח הקדמון. הם היו חושבים את איתני הטבע לאלים, וכשם שיש יחס ישיר בין אדם ובין הטבע שמסביב לו, כך אפשר לתאר יחס ישיר בין אדם ובין האלים. די להזכיר את גילגמש של המיתוס המיסופוטמי, הדוחה מתוך בזיון את תביעותיה של האלה אשתר שפנתה אליו כדרך שפנתה אשת פוטיפר אל יוסף, או את האלה ענת של המיתוס האוגריתי, היושבת לאכול ולשתות עם אקהת בן דנאל והמבקשת מאתו, בלא הצלחה, שיתן לה במתנה את קשתו ואת חיציו. תפיסת התודה מתרוממת אל שטח אחר: האלהות אינה קשורה בטבע, אלא עומדת ממעל לטבע ומחוצה לו, וכל הדברים שבטבע, אפילו איתני הטבע התקיפים ביותר, אינם אלא בריאות שנבראו במאמרו. לשם כך נאמר כאן **והגבלת את העם סביב** (הגירסה שבתורת השומרונים והגבלת **את ההר** באה, לפי שיטתה של מהדורה זו, להשוות פסוק זה לפס' כ"ג, ועיין פירושי שם): תגיד להם שאי אפשר להם לפרוץ את הגבול שבינם וביני, ושהם צריכים להישאר מסביב להר ולא להתקרב אליו **לאמר: השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו**. כל מגע אסור. וברור הדבר, שיש כאן כוונה סמלית, שהרי בלאו הכי היה המושג של נגיעת היד בהר (פס' י"ג) מוזר למדי. ומי שינסה לפרוץ את הגבול דמו בראשו: **כל הנוגע בהר מות יומת**.


###### Cassuto on Exodus 19:13:1
[Cassuto on Exodus 19:13:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:13:1)

**לא תגע בו**, בהר, **יד** (חזרה משולשת של לשון נגיעה לשם הדגשה), **כי סקול יסקל או ירה יירה** מרחוק, מכיון שגם הבאים לענשו אסורים בנגיעה בהר. **אם בהמה אם איש לא יחיה**, ועליכם להיזהר שאף בהמותיכם לא תיכנסנה לתוך תחום ההר. **ורק במשוך היובל**, כשיינתן סימן של סיום המעמד על ידי תקיעת שופר ממושכת (השווה יהו' ו', ה') **המה יעלו בהר**, יהיו רשאים לעלות. כמובן מוטל יהיה על משה להשגיח על נתינת סימן זה בעתו.


###### Cassuto on Exodus 19:14:1
[Cassuto on Exodus 19:14:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:14:1)

משה עשה מה שנצטווה לעשות: **וירד משה מן ההר אל העם ויקדש את העם ויכבסו שמלותם**.


###### Cassuto on Exodus 19:15:1
[Cassuto on Exodus 19:15:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:15:1)

**ויאמר אל העם: היו נכונים לשלשת ימים** וגו'. בתיאור ביצוע הפקודה חוזרות המלים שבפקודה כרגיל. ועוד מוסיף משה, לא כתוספת עניינית משלו, אלא כהוראה מפורטת לשם ביאור המושג של התקדשות: **אל תגשו אל אשה**.


###### Cassuto on Exodus 19:16:1
[Cassuto on Exodus 19:16:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:16:1)

**פיסקה שניה: זעזוע איתני הטבע** (י"ט, ט"ז–י"ט)
העם מתכונן, ומחכה בכליון עינים ליום השלישי. **ויהי ביום השלישי**, ביום שנקבע מראש, **בהיות הבוקר**, אירעו תופעות לא רגילות. ‏**ויהי קולות וברקים, וענן כבד על ההר**: התחוללה סערה נוראה, השמים התכסו עבים, ורבו הברקים והרעמים בשמים, וסערה זו היתה מבשרת התגלות אלהים. כבר ראינו למעלה, בפירושנו על ט', כ"ג, שהשירה המקראית רגילה לתאר את הרעם כקול ה', ביטוי הממשיך את המסורת הספרותית של הכנענים, שלפיה אין הרעם אלא קולו של בעל. אבל הקולות שבפסוק זה אינם קול ה', כפי הביטוי הרגיל בשירה. על קול ה' ידובר להלן, ופירושו יהיה שם קול דברים, השמעת דברים כדברי בני אדם אל בני אדם. ואילו כאן הקולות, המלוּוים ברקים. אינם אלא רעמים, הנזכרים כתופעה טבעית, כאחת מתופעות הטבע האדירות המבשרות את התקרבותו של אדון העולם. כיוצא בזה נאמר בסיפור שבמל"א י"ט, י"א–י"ג, על התגלות האלהים אל אליהו בהר חורב: לא ברוח ה', לא ברעש ה', לא באש ה', ורק בקול דממה דקה הרגיש אליהו את דבר ה'. הרוח והרעש והאש לא היו אלא תופעות מבשרות את ההתגלות שבאה אחריהן, בשקט נאה לכבוד האלהים. ואין לראות באותו הסיפור, כמו שרבים סברו, מעין ניגוד לסיפור שבפרשה זו: להיפך, יש ביניהם הקבלה יסודית. גם הרוח החזקה שבסיפור על אליהו מרומזת כאן, שהרי הביטוי **וקול שופר חזק מאד** אין פירושו ממש קול שופר (הנקרא יובל בפס' י"ג): הכוונה לרוח החזקה החודרת בתקפה לתוך הבקעות שבין ההרים והמשמיעה קול רעש גדול הדומה לקול השופר.
הסערה הפחידה את העם. כשם שרגילות להפחיד את בני אדם הסערות המתחוללות באיזורי ההרים: **ויחרד כל העם אשר במחנה**.


###### Cassuto on Exodus 19:17:1
[Cassuto on Exodus 19:17:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:17:1)

אבל בלבו של משה אין חרדה: **ויוצא משה את העם לקראת האלהים** (גם מתוך ביטוי זה, **לקראת** האלהים, יוצא כי במה שקדם אין עדיין התגלות האלהים, אלא רק סימנים המבשרים את בואו). בני ישראל יוצאים **מן המחנה** ומתקרבים עד המקום שמותר להם להתקרב, **ויתיצבו בתחתית ההר**. ושם עמדו וחיכו.


###### Cassuto on Exodus 19:18:1
[Cassuto on Exodus 19:18:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:18:1)

הם עמדו וחיכו בשקט, אבל כוחות הטבע עדיין לא שקטו, ואדרבה התפרצו יותר ויותר: **והר סיני עשן כלו** (גם כאן, כמו בפס' ג', מוקדם הנושא לנשוא לשם ניגוד), **מפני אשר ירד עליו ה' באש, ויעל עשנו כעשן הכבשן, ויחרד כל ההר מאד** (השווה **ויחרד** שבפס' ט"ז). גם פרטים אלו, על העשן ועל האש ועל חרדת ההר, שייכים למסורת הספרותית לתיאור התגלויות אלהים. אפשרי הדבר, שעל יצירת מסורת זו השפיעה מלכתחילה ההסתכלות בהתפרצויות הרי געש; אבל כאן אין הכוונה, כפי שסברו רבים, להתפרצות הר געש. החקירות הגיאוגרפיות האחרונות הוכיחו שאין הרי געש באיזורים הבאים בחשבון בנסיונות זיהוי של הר סיני, ועוד שהאש של הרי געש עולה למעלה, ואינה יורדת מן השמים. כאן נמשך עדיין תיאור הסערה: העשן הוא ההד העולה מעל גבי ההרים; האש הוא אש הברקים, הנחשבים כעין ליווי האלהים היורד מן השמים, וחרדת ההר (מדובר רק על ההר ולא על האדמה שמתחת לרגלי העם) אינה רעידת האדמה, אלא זעזוע מפני תוקף הרעמים.


###### Cassuto on Exodus 19:19:1
[Cassuto on Exodus 19:19:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:19:1)

גם תופעה אחרת נמשכת, ומתחזקת יותר ויותר: **ויהי קול השופר**, קולו המרעיש של הרוח המנשבת בין ההרים והדומה לקול שופר, **הולך וחזק מאד**. ובכל זאת, למרות כל רעש הסערה, יכול היה להתנהל דו־שיח בין אלהים ומשה: **משה ידבר**, היה מדבר כדרכו, **והאלהים יעננו בקול**, היה עונה לו בקול רם כדי שאפשר יהיה למשה לשמוע בבירור את דבריו בתוך הסערה. המלה **בקול** מקבילה בדיוק למלה האוגריתית **גם** (ג=קול; ־ם בסוף המלה = ב־), הרגילה לבוא בשירי העלילה כשמגיד המשורר שאחד האלים היה מדבר בקול רם. מה היו דברי הדו־שיח, ייאמר בפיסקה הבאה.


###### Cassuto on Exodus 19:20:1
[Cassuto on Exodus 19:20:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:20:1)

**פיסקה שלישית: ההוראות האחרונות** (י"ט, כ'–כ"ה)
פיסקה זו פותחת: **וירד ה' על הר סיני**. אמנם נרמזה כבר ירידה זו בפס' י"ח, אבל רק בדרך אגב, במשפט משועבד, כסיבה לתופעות טבעיות, והיה מן הראוי לחזור עליה במשפט ראשי ועצמאי, כעל עניין עיקרי, יסוד המשכו של הסיפור, ולבאר את פרטיה. והפרט הראשון הוא: **אל ראש ההר**. פרט זה קובע ששם, בראש ההר, היה מקום ההתגלות, בניגוד לתחתית ההר (פס' י"ז), מקום מעמדו של העם. והפרט השני הוא שמשם, מראש ההר, קרא ה' למשה: **ויקרא ה' למשה** כדי שיעלה **אל ראש ההר**, בכיוון ראש ההר, **ויעל משה** כאשר נצטווה. לא נאמר שעלה עד ראש ההר. מכיון שאי אפשר לבן אדם, ויהיה אפילו משה, להגיע עד מקום השכינה.


###### Cassuto on Exodus 19:21:1
[Cassuto on Exodus 19:21:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:21:1)

**ויאמר ה' אל משה**, כשהיה עולה, ועומד במקום ממוצע: **רד העד בעם**; לשם כך הזמנתיך, כדי לצוותך להזהיר את העם **פן יהרסו** את הגבול ויתקרבו **אל ה' לראות, ונפל ממנו רב**. הזהרה זו תוכל להיראות מיותרת, לאחר מה שנאמר בפס' י"ב־י"ג, והכתוב עצמו מעמידנו על כך, בדברי משה שבפס' כ"ג. ואם בכל זאת היא מובאת כן, והערתו של משה נדחית, יוצא מזה שבכוונה מלאה נכתב כל העניין. והכוונה תוכל להיות כפולה: א) להדגיש עוד יותר את הרעיון שאין למשטש את הגבול שבין שני התחומים, האנושי והאלהי; ב) שמן הראוי לחזור ולהזהיר בשעת מעשה (עי' במכילתא). ועוד אפשר להוסיף שהחזרה המשולשת על עניין חשוב (פס' י"ב־י"ג; כ"א־כ"ב; כ"ד) מתאימה לשיטה ספרותית רגילה.


###### Cassuto on Exodus 19:22:1
[Cassuto on Exodus 19:22:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:22:1)

עכשיו נאמר גם פרט שלא נאמר במפורש בתחילה ועכשיו כדאי היה לציינו כדי ‏ למנוע כל אפשרות של אי־הבנה; **וגם הכהנים**, אף על פי שכרגיל הם האנשים **הנגשים אל ה'** לשרת בקודש (כאן משתמש הכתוב בשם כהנים שהיה נהוג לאחר זמן והכוונה אולי לבכורות) **יתקדשו** אף הם, כלומר יתנהגו בקדושה יתירה וייזהרו מלהיכנס אל המקום המוגבל,‏ **פן יפרץ בהם ה'**, מידה כנגד מידה: אם יפרצו את הגבול, יפרוץ ה' בהם פרץ.


###### Cassuto on Exodus 19:23:1
[Cassuto on Exodus 19:23:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:23:1)

משה תמה על חזרת ההזהרה, ומעיר: **לא יוכל העם לעלות אל הר סיני, כי אתה העדתה בנו כבר לאמר הגבל את ההר וקדשתו**. אמנם למעלה בפס' י"ב נאמר והגבלת את **העם**, ולא והגבלת את **ההר** (ורק המהדורה השומרונית, הרגילה להשוות את הכתובים זה לזה, כתבה גם שם **ההר** על סמך פסוק זה), ואולם אין בזה קושי. הגירסה **העם** בפס' יב מתאשרת מתוך המשך הדברים שם, הפונים אל העם (השמרו לכם. עלות בהר וגו'), אבל בדבריו של משה כאן מובאים דברי ה' הקודמים לפי תכנם ולא לפי צורתם, בהתאם לשיטה ספרותית רגילה; והתוכן שווה, מכיון שהגבול שבין שני דברים שייך גם לזה וגם לזה.


###### Cassuto on Exodus 19:24:1
[Cassuto on Exodus 19:24:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:24:1)

הערתו של משה נדחית במלים חריפות: **לך רד**, עשה מה שציויתיך ואל תהרהר אחרי דברי; רד והעד בעם. ואחר כך חזור ועלה: **ועלית אתה ואהרן עמך** עד המקום הנועד לכם, **והכהנים והעם**, כאמור, **אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרץ בם**.


###### Cassuto on Exodus 19:25:1
[Cassuto on Exodus 19:25:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/19:25:1)

**וירד משה אל העם**, כאשר נצטוה, **ויאמר אלהם** מה שנצטוה לומר. וכמובן עלה אחר כך אל המקום שנקבע לו, ואתו עלה אהרן. זה מובן מאליו ואין מן הצורך לספרו במפורש (השווה מה שכתבתי למעלה, על פס' ט'); הגיע הזמן שכל הקשבתנו תהיה נתונה לעשרת הדיברות. עכשיו הכל שקט. לא מדובר עוד על קולות ולא על ברקים ולא על קול השופר ולא על שום דבר כיוצא בהם. כל כוחות הטבע עומדים ושקטים, והכל אומר כבוד. ומתוך השקט המפליא שהשתרר אחר הסערה הנוראה נשמעים דברי ה' המדבר אל עמו והמודיע להם את יסודי תורתו.
פירושנו המפורט לפרק זה הוכיח שכל הפרק ניתן להתבאר בפשטות כהמשך אחד, ואין שום סיבה לראות בו קטעים ממקורות שונים, כפי שסברו רבים מחוקרי זמננו. השם **אלהים** בא פעמים אחדות (פס' ג', י"ז, י"ט) במקום שם ה', כדי לציין גם בדרך זו שה' הבוחר בישראל הוא אלהי העולם כולו, ולו כל הארץ (פס' ה'). פעמים רבות חוזרות בפרק זה מלים משורש **דבר**. התורה מתכוונת להכין את קוראיה לעניין עשרת הדברים. ואם מספר מלים אלו בפרק זה ובפסוק של הקדמה שבתחילת פרק כ' הוא דווקא עשר, כמו בפרק י"ח, אין זה בוודאי דבר שבמקרה.