## Cassuto on Exodus Chapter 25

###### Cassuto on Exodus 25:1:1
[Cassuto on Exodus 25:1:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:1:1)

**חלק ג: המשכן והעבודה36** (כ"ה–מ')
**פרשה ראשונה: הוראות למלאכת המשכן** (כ"ה, א' – ל"א, י"ח)
**סדר תרומה**


###### Cassuto on Exodus 25:1:2
[Cassuto on Exodus 25:1:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:1:2)

כדי שנוכל להבין את משמעות המשכן ואת מטרתו, עלינו לשים לב לכך, שבני ישראל, לאחר שזכו להתגלות האלהים בהר סיני, עמדו לנסוע משם ולהתרחק ממקום ההתגלות. עד שהיו חונים במקום, מרגישים היו את קרבת האלהים; נסעו, נדמה היה בעיניהם כאילו נתפרדה החבילה, אלמלא שהיה בתוכם מעין סמל מוחשי לנוכחות ה' בתוכם. לשמש סמל כזה נועד המשכן. ולא לחינם סודרה פרשה זו מיד אחר הפרשה המספרת על כריתת הברית בהר סיני. הקשר שבין ישראל ובין המשכן הריהו המשך מתמיד של הקשר שנוצר בהר סיני בין העם ובין אלהיו. בני ישראל השוכנים לשבטיהם בכל חנייה וחנייה יכולים לראות מכל עבר את המשכן העומד באמצע המחנה, ומציאותו של המשכן לנגד עיניהם מוכיחה להם, כי כשם שהיה כבוד ה' שוכן על הר סיני כך הוא שוכן בתוכם בכל מקומות נדודיהם במדבר. ולזה מתכוון הכתוב באמרו (כ"ה, ח'): ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. וכן מתכוונת לזה ההקבלה הברורה שבין דברי הסיום של הפרשה הקודמת על השראת השכינה בהר סיני ובין דברי הסיום של הספר, המתארים בביטויים שווים את השראת השכינה במשכן (עי' להלן בפירושי על פסוקי הסיום). כיצד יכלה דווקא צורתו של המשכן לעורר בלב העם את רגש הבטחון בנוכחותו של ה' בתוכם, יתברר להלן בפרטות.

לפי הדעה שהיתה רווחת בחוגי חוקרי המקרא בלא התנגדות רצינית עד לפני זמן קצר, המשכן לא היה ולא נברא. הפרשיות המדברות על אודותיו שייכות לפי דעה זו לשכבות שונות של החיבור הכוהני P, וכתיבתן חלה בימי הבית השני; וכל העניין אינו אלא תמונה דמיונית שיצרו להם הכהנים באותם הדורות, על סמך זכרונות בית המקדש של שלמה. היום הולכת ומתגברת, ביחוד בקרב החוקרים העוסקים בארכיאולוגיה של המזרח הקדמון, הנטייה להניח שיש כאן, לכל הפחות בעיקר הדברים, מסורת קדומה ונאמנה. אבל עדיין יש מקום למחקר נוסף, ולמחקר נוסף זה יוקדש המשך דבריי בשורות הבאות.

גם בעניין זה, כבשאר חלקי הספר, יהיה עיקר כוונתי לפרש ולבאר את דברי הכתוב. על כל פנים, מובן מאליו שהבנת הכתוב על בוריו עלולה להפיץ אור גם על הבעיה ההיסטורית. ואני רוצה לגשת אל עבודתי בלי שום משפט מוקדם, ולהניח לכתוב שידבר בעצמו.

לפני שאתחיל לפרש את הכתובים לפרטיהם. נדמה לי מן הראוי להקדים הערות אחדות.

ראשית כל, יש לשים לב לכוונתן של הפרשיות העוסקות במלאכת המשכן. כשם שחלקיה הסיפוריים של התורה אינם מתכוונים ללמד היסטוריה לשם היסטוריה, אלא למסור על ידי סיפור דברים הוראות דתיות או מוסריות או לאומיות, כך אין פרשיות אלו מתכוונות ללמד פרק בקדמוניות הפולחן הישראלי לפרטיהן ולדקדוקיהן, אלא למסור הוראות על הרעיון העיקרי של נוכחות השכינה בתוך מחנה ישראל, ולתאר בפרטות מה שנחשב מועיל להשגת המטרה. כלומר מה שהיה יכול לעורר בלב הקורא את הרושם המבוקש. אין רצוני להגיד בזה, שיש למצוא בדברי הכתוב אליגוריה כל שהיא: כל ההצעות המרובות והשונות שהוצעו לשם פירוש אליגורי של מלאכת המשכן אין להן שום ערך מבחינת פשוטו של מקרא. רצוני לציין רק את הדבר, שבכדי להשיג את מטרתה השתמשה התורה באמצעים שונים, המתאימים לרוחם של הדורות הקדומים, ובין השאר בהרמוניה המספרית, שהיתה מדברת על לבם של אותם הדורות. ויש בפרשיות אלו מספרים שלא נאמרו אלא לשם יצירת הרמוניה שכזו, המיוסדת במקצתה על השיטה העשרונית, ובמקצתה על מספר שבע ועל שיטת השישים, כפי שיתבאר בפרטות להלן. ודי בהערה זו ליישב כמה קושיות שהוקשו ושהביאו חוקרים רבים לכלל דעה, שאין תכנית המשכן שבמקרא בת ביצוע למעשה.

ועוד דבר. בהתאם לתכליתה, לא דאגה התורה למסור במפורש את כל הפרטים שהיו נחוצים אילו היתה כוונתה לתאר בדייקנות מלאה את המשכן ואת כליו, ולמסור הדרכה מספקת למי שירצה ליצור משכן וכלים כדוגמתם. הרבה ממה שהיה נחוץ לשם כך חסר מן הספר. לפיכך הנסיונות שנעשו לשם ריקונסטרוקציה מפורטת של המשכן ושל כליו תלויים ברובם על בלימה. ומאד מעניין הדבר, שדווקא במקומות שבהם מורגש ביותר חוסר הפרטים בכתוב נאמר שהראה ה' אל משה דמות הדבר שעליו לעשותו, כאילו יתכוון הכתוב להגיד שמה שלא נאמר במפורש בתיאור שבדברים הראו לו למשה מן השמים במחזהו. לפיכך עלינו להיזהר מלהשלים בדמיוננו מה שלא נמצא במפורש בכתוב. וגם מלהסיק מסקנות בבעיה ההיסטורית מתוך חוסר שלמותם של התיאורים בכתוב.

לשם הבנת הכתובים וכוונתם נוכל להיעזר מצד אחד בממצא הארכיאולוגי של ארץ ישראל ושל הארצות השכנות, ומצד שני במה שנוכל ללמוד בדבר המנהגים וההשקפות של התקופה הקדומה מתוך הספרויות והתעודות של עמי המזרח, שהרי דווקא מתוך ידיעה בעולם שבו היו חיים הדורות הראשונים של עם ישראל נוכל להבין את רגשותיהם הם, ואת הרושם שהם היו עלולים לקבל ממה שהיה ניתן לנגד עיניהם. גם העיון בעדויות אלו יאפשר לנו להבין כמה דברים שהתקשו בהם המפרשים, ולתרץ קושיות רציניות כגון זו של שיתוף הקרשים, שהם אלמנטים של בניין קבוע, עם היריעות. שהם אלמנטים של אהל העשוי להיטלטל ממקום למקום.

וכן נוכל להיעזר בתיאורים המפורטים שבברייתא דמלאכת המשכן ובמקומות המקבילים בספרות התלמודית, אבל לא בלי זהירות. מכיון שהרבה ממה שכתוב שם מיוסד על דרש המקראות שלא כפשוטם, והרבה מיוסד על המציאות המאוחרת שבבית השני.

לשם הבנת העניין חשובה מאד העובדה שלא פעם ולא פעמיים נאמר שהראה ה' למשה את תבנית המשכן ואת תבנית כליו (כ"ה, ט', מ'; כ"ו, ל'; כ"ז, ח'; במד' ח', ד'). פירוש הדבר שחזה משה במחזה נבואי את מושב האלהים אשר בשמים, ומוטל היה עליו להקים בתוך מחנה ישראל משכן דומה לצורה שראה במחזהו, מקדש של מטה מקביל למקדש של מעלה. שני המושגים, מושג ראיית התכנית במחזה ומושג ההקבלה שבין מקדש של מטה לבין מקדש של מעלה, אינם מוגבלים בפרשיות אלו בלבד. גם בס' יחזקאל ניכר הדמיון שבין מעשה המרכבה שראה הנביא ובין כפורת הכרובים שעל הארון. ובהמשך הספר מסופר על המחזה של תבנית המקדש העתיד להיבנות. ובס' דברי הימים (א' כ"ח, י"ט) נאמר שתבנית בית המקדש של שלמה היתה "בכתב מיד ה' ". והרעיון השכיח בחוגי חז"ל שבית המקדש שבירושלים היה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה בוודאי אינו חידוש שחדשו חז"ל מלבם, אלא מסורת קדומה היתה בידם על כך.

רעיונות דומים, למרות ההבדלים העיקריים שבתפיסת האלהות ובתפיסת יחסיה אל האדם, נמצאים גם בקרב אומות העולם, בגליל A של גוּדֶאַ מסופר שהאל נִנְגֻרְסֻ הראה לגוּדֶאַ בחלומות לילה את דמות המקדש שהיה עליו לבנות, ומסר לו את התבנית בכתב. ואנשי בבל, המתפארים בהיכל המהודר של מרדוך שבעירם, המכונה בשם אֶסַגְלַא, היו סבורים שהיכל זה היה עומד כנגד אֶסַגְלַא של מעלה.

מכיון שדיברה התורה כלשון בני אדם ופנתה אל בני אדם, אין להתפלא על הדבר, שהיא קבעה בעד דור המדבר דברים מתאימים למושגים ולדרכי החשיבה של אותה התקופה, בשינויים מתאימים לרוח האמונה הישראלית. ואם אנו מעיינים בספרות הזמן והסביבה, אנו מוצאים תמונה דומה, חוץ מן השינויים האלה, למה שמתואר כאן במקרא.

כשמדברים בני כנען על מושבו של אֵל אבי האלים ועל מושבם של יתר האלים, מכנים אותם בשם **משכן** ובשם **אהל**, דווקא שני המונחים הבאים בתורה: ולא שתי מלים שפירושן **משכן** ו־**אהל**, אלא ממש **משכן** ו־**אהל**, אות באות. מסופר, למשל, בעלילה האוגריתית על המלך כרת, כי לחגיגת חתונתו של כרת באו אֵל ויתר האלים לברכו בפריה ורביה ובהצלחה, ואחר כך חזרו למושבותם: "ואתיו האלים לאהליהם, משפחת אֵל למשכנותיהם". (לוח III K, ג', 19־18; וכיוצא בזה בעלילת דניאל, לוח II D, ה', 31–33). ואם נניח, שיש כאן ביטויים פיוטיים ארכאיים, המשמשים בדרך השאלה בהוראת מושב ודירה בכלל, מכל מקום מוכיחים הם שהכנענים היו מעיקרם מתארים להם את מקום מושבם הקוסמי של אלהיהם בצורת אהל ומשכן. ולא זו בלבד. משכנו של אל הכנעני עשוי **קרשים**, ממש קרשים כמונח שבתורה (כמה פעמים נזכרים בשירי אוגרית **קרשי אל**), וקרשים אלו מיוסדים על **אדנים** (לוח V AB, ה', 17), כקרשי המשכן המקראי. לפיכך אין להתפלא, כפי שהתפלאו רוב החוקרים. על השיתוף של אהל ושל קרשים בתיאור שבתורה, ואין למצוא, בשיתוף זה שום קושי.

ומה שאמרנו על צורתו הכללית של המשכן ניתן להיאמר גם על חפצי הקודש שבתוכו; אף הם מתאימים למושגי הזמן. באחד משירי אוגרית, המספר במיוחד על בניין היכלו הקוסמי של בעל, מתוארים הרהיטים שהוכנו בעד היכל זה (לוח II AB, ב', 1 ואילך), והם: כיסא; הדום; מנורה; ארגז בעל מגרות; שולחן עם כל כליו; ומיטה. הארגז והמיטה צריכים לפי המחשבה האלילית, המתארת לה אלים דומים לבני אדם בכל דבריהם: צריכה לו לבעל מיטה לשכב עליה, וצריך לו ארגז ובו מגרות רבות כדי להניח בתוכן את בגדיו ואת יתר חפציו. כמובן, לפי ההשקפה הישראלית אין מקום לכל זה, ואין רהיטים כאלה נמצאים במשכן הישראלי. אבל כיסא יש בו: הוא כפורת הכרובים פורשי הכנפים והיוצרים בכנפיהם הפרושות כיסא לה' יושב הכרובים והסמוי מן העין (על עניין זה עי' עוד להלן); והארון שמתחת לכפורת הוא הדום רגליו של ה' (גם על זה עי' להלן); המנורה והשולחן וכליו מקבילים הקבלה שלמה. אשר למזבח הזהב, אינו בא בפרשה זו אלא כתוספת בסופה, ואינו מעיקר העניין.

הקבלה זו למושגי התקופה הקדומה מוכיחה בבירור, שאי אפשר ליחס את חיבור הפרשיות של מלאכת המשכן לתקופת הבית השני. הכהנים שבאותו הזמן לא היו יכולים לדעת מה היו חושבים בני הדורות הקדומים. ומכאן מסקנה חשובה גם בנוגע לבעיה ההיסטורית: אם תוכן הכתוב מתאים לדור המדבר, אין שום סיבה להטיל ספק בהיסטוריותו.


###### Cassuto on Exodus 25:1:3
[Cassuto on Exodus 25:1:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:1:3)

**פיסקה ראשונה: תרומת המשכן** (כ"ה, א'–ט')
**וידבר ה' אל משה**, בהיות משה על הר סיני כפי מה שכתוב בסוף הפרשה הקודמת (כ"ד, י"ח), דיבור ארוך ומפורט, הנמשך עד סוף סדר כי תשא (ל', י'), והמושלם בשורה של הוראות ‏ נוספות, המגיעות עד ל"א, י"ז.


###### Cassuto on Exodus 25:2:1
[Cassuto on Exodus 25:2:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:2:1)

הדיבור הראשון והעיקרי פותח לאמר: **דבר אל בני ישראל**, כי כדאי שכל האומה תשתתף בקיום מצווה זו, **ויקחו לי תרומה**, יפרישו לכבודי הפרשה מתוך רכושם. הפועל **לקח** שכיח במקרא בהוראה זו או מעין זו, על הכנת קרבן או מנחה לה' (עי' למעלה, על ל"ח, י"ב); ואשר למלה **לי** השווה במיוחד ברא' ט"ו, ט': קחה לי עגלה משולשת וגו'. ומצווה זו לא תהיה חובה אלא נדבה כפי רצונו הטוב של כל איש: **מאת כל איש אשר ידבנו לבו**, מאת כל מי שירצה, בין עשיר ובין עני, בין מרבה ובין ממעיט, **תקחו**, אתה וחבריך העוזרים על ידך והעוסקים בביצוע המצווה, **את תרומתי**, את התרומה שהיא **לי** כאמור ברישא של הפסוק. כאן בא הפועל **לקח** בהוראה אחרת, הוראת **קיבל**.


###### Cassuto on Exodus 25:3:1
[Cassuto on Exodus 25:3:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:3:1)

**וזאת התרומה אשר תקחו מאתם**, מאת בני ישראל, כלומר: ואלה הם מיני הדברים שתוכלו לקבל לשם מצווה זו (עוד פעם השם **תרומה** ועוד פעם הפועל **לקח**; כל אחד מהם חוזר שלוש פעמים). ראשית כל, נזכרות המתכות: **זהב וכסף ונחשת**. כבר עברה התקופה שבה היה הכסף נדיר מן הזהב ויקר ממנו. ולפיכך הזהב נזכר כאן ראשונה, כמתכת היקרה ביותר. השימוש בברזל היה בדור המדבר דבר חדש, ובדברים שבקדושה אין משתמשים בדברים חדשים, לפי שיטת השמרנות הנהוגה במסורת הפולחנית (עי' למעלה, על ד', כ"ה). ולפיכך אין כאן זכר לברזל.


###### Cassuto on Exodus 25:4:1
[Cassuto on Exodus 25:4:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:4:1)

אחר המתכות נזכרים החומרים המשמשים לטוויה ולאריגה, ובתחילה ארבעה מינים שונים דרושים לעשיית בגדי פאר והדר: שלושה מהם מיני צמר (לא פשתים, כפי שאחדים סברו) ומין מיוחד של פשתים. הראשון הוא **תכלת**, כלומר צמר צבוע בצבע המכונה בשם זה, הוא הצבע שהיו מוציאים ממין חלזון הנמצא לרוב במי הים, על יד החוף של הים התיכון. וביחוד על יד החוף של פיניקיה וארץ ישראל. האומנים היו פוצעים את החלזונות בעודם חיים (השווה שבת, ע"ה, א'), והנוזל השקוף הנובע מתוך בלוטותיהם היה מקבל לאור השמש צבע סגל־שחרחור, הוא צבע התכלת. השני הוא **ארגמן**, צמר צבוע בצבע אדום כהה (purpura, ποϱφύϱα), שהיו יוצרים על ידי תוספת חומרים מסויימים על צבע התכלת. חשלישי הוא צמר צבוע בצבע **תולעת שני**, הנקרא בשם זה משום שהיו מוציאים אותו מגופה של תולעת, בדיוק כנימת מגן, מסוג Kermes (אחד ממיני סוג זה מכונה בשם Kermes biblicus, הקרמז המקראי). והשם **שני** נגזר משורש שנה־שני בהוראת הזהיר, הבריק (השווה سنا בערבית). צבע זה, וכן הצמר הצבוע בו, נקראים בעברית גם בשם **שני** סתם וגם בשם **שני התולעת**, ובעברית המאוחרת שבס' דברי הימים גם **כרמיל**, בערבית قرمز‏ מן הלשון הפרסית; ומכאן השמות שבלשונות האירופיות. אחר שלושת מיני הצמר, בא **שש**, במצרית שס, כנראה שם לחוטי פשתים דקים מאד, הראויים לשמש לאריגת בגדים דקים מן הדקים. בעברית נקרא חומר זה גם בשם בּוּץ, כשמו באכדית (וממנו byssus, βύσσος). ואחר החומרים היקרים האלה בא חומר גס יותר, והוא **עזים**, כלומר שער עזים, נוצת עזים בלשון חז"ל.


###### Cassuto on Exodus 25:5:1
[Cassuto on Exodus 25:5:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:5:1)

עד כאן נזכרו חומרים גלמיים, העלולים לקבל צורות שונות כפי שייטב בעיני האומן לעשות. עכשיו בפס' ה' באים שלושה דברים בעלי אופי שונה מזה. ובתחילה שני דברים המשמשים כמות שהם: **עורות אילים מאדמים**, צבועים בצבע אדום, **ועורות תחשים**. התחש הוא אולי הדולפין. סוס הים (תּח'ס בערבית), השכיח בים סוף, או אחד ממיני פרות הים, הדוּגוֹנג, אף הוא שכיח בים סוף. עור התחש הוא חזק מאד, ועד לפני דורות אחדים היו רוב סנדליהם של הבדואים בחצי־האי סיני עשויים עור תחש. ועוד השווה יחז' ט"ז, י': ואנעלך תחש. ואחר העורות, עצים, שאינם צריכים אלא נסירה והחלקה לעשות מהם קרשים. **עצי שטים** הם מינים שונים של הסוג Acacia הגדלים לרוב בערבה, ובכלל מדרום לארץ ישראל.


###### Cassuto on Exodus 25:6:1
[Cassuto on Exodus 25:6:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:6:1)

לשם מה היו כל החומרים הנזכרים עד עכשיו נועדים לשמש, ייאמר בפיסקות הבאות. לעומת זאת. בפס' ו'־ז' מזכיר הכתוב, יחד עם החומר, גם את השימוש שלו הוא נועד. והבדל זה אינו דבר שבמקרה, אלא תלוי הוא בטבע הדברים. כשנאמר זהב, מובן מיד במה מדובר, וכן כשנאמר תכלת או עורות אילים מאדמים וכאלה; אבל כשנאמר שמן, עדיין איני יודע באיזה מין של שמן מדובר, אם בשמן מאכל, או בשמן סיכה ורחיצה (שמן רחץ בחרסי שומרון). או בשמן ממין אחר; וכשנאמר בשמים, עדיין איני יודע אם הכוונה לבשמים לשם תבלין, או לבשמים להרחה, או לאיזה דבר אחר. והוא הדין לאבני מילואים. הפירוט צריך. ולפיכך נאמר שיביאו בני ישראל **שמן למאור, בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים** וגו'. ומהו המאור. ומהו שמן המשחה, ומהי קטורת הסמים, יתברר להלן, כשם שיתברר להלן שימושם של החומרים הקודמים.


###### Cassuto on Exodus 25:7:1
[Cassuto on Exodus 25:7:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:7:1)

ועוד יביאו **אבני שוהם**, הם אבני sându או sâmtu באכדית (עיין פירושי על ספר בראשית, מאדם עד נח, עמ' 49–50, 78–79) **ואבני מלואים** שונות, גם שוהם וגם אבנים אחרות, **לאפוד ולחושן**. ולהלן יתברר מהו אפוד ומהו חושן. חסרון וי"ו החיבור בפס' ו' ובתחילת פס' ז' אינו אלא וריאציה בלתי חשובה, ובפסוקים המקבילים (ל"ה, ח'־ט') הוי"ו ישנה. פס' ו' חסר ברוב כתבי היד של תרגום השבעים, אולי משום שדילגו המתרגמים מן המלה **שטים** אל המלה **סמים**, שסופה כסופה, או משום שחשבו שפסוק זה מיותר, הואיל ועל השמן ידובר במפורט להלן, בתחילת סדר תצוה (כ"ז, כ'). אבל לאמיתו של דבר אינו מיותר: מן הצורך היה שייזכרו כאן כל החומרים כולם, בלי יוצא מן הכלל.


###### Cassuto on Exodus 25:7:2
[Cassuto on Exodus 25:7:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:7:2)

לא היה דבר בלתי אפשרי שיימצאו חומרים אלו בידי בני ישראל. אחדים מהם, כגון המתכות והאבנים הטובות, יכלו להביא אתם ממצרים, ולא לחינם מדובר למעלה על כלי כסף וכלי זהב שקיבלו מן המצרים לפני צאתם; צמר ועורות אילים היו בידם לרוב מכיון שהיה להם מקנה כבד מאד (י"ב, ל"ח); עצי שיטים היו לרוב במקום; עורות תחשים לא היה קשה לרכוש אותם בסביבה; ודברים אחרים, כגון צבעים, שמן, בשמים וכאלה, היה אפשר לקנותם מן השיירות העוברות במקום. ובעד תעשיית המתכות היו יכולים להשתמש בעבודתם של בני שבט הקיני הסמוך.


###### Cassuto on Exodus 25:8:1
[Cassuto on Exodus 25:8:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:8:1)

לשם מה יביאו בני ישראל את תרומת ה', נאמר בפס' ח': **ועשו לי** בתרומתם האמורה **מקדש**, מכון מקודש לי ומוקדש לי (לא נאמר ועשו לי משכן. כי לו אין צורך למשכן כדי לשכון בו, אלא רק לישראל יש צורך במשכן האלהי), וכשיביטו במקדש זה שיוקם בתוך מחניהם ירגישו את נוכחותי, **ושכנתי בתוכם** כשם שכבר ראו ששכן כבודי על הר סיני.


###### Cassuto on Exodus 25:9:1
[Cassuto on Exodus 25:9:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:9:1)

אתה, משה, רואה כאן על הר סיני את דמות המקדש של מעלה, והנה, **ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו** (על מראה זה עי' מה שכתבתי למעלה, בהערות המוקדמות לפרשה זו), **וכן תעשו**, אתה ובני ישראל. בוי"ו החיבור של **וכן תעשו** התלבטו הרבה המפרשים, ואולם אין בה קושי, ויש לפרשה על אחת משתי פנים אלו: א) כך דרכה של הלשון העברית, להוסיף לפעמים וי"ו החיבור לפני הסיפא; השווה. למשל, במד' א', י"ט: כאשר צוה ה' את משה ויפקדם במדבר סיני; ב) [הכל יהיה] כאשר אני מראה אותך… וכן תעשו; וגם הכתוב הנ"ל שבס' במדבר ניתן אף הוא להתבאר בדרך זו.


###### Cassuto on Exodus 25:10:1
[Cassuto on Exodus 25:10:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:10:1)

**פיסקה שניה: הארון והכפורת** (כ"ה, י'–כ"ב)
אחר ההקדמה הכללית על תרומת המשכן מתייחד הדיבור על כל אחד מחפצי הקודש שיינתנו בתוך המשכן וישתמרו בו. החפצים קודמים כאן למשכן עצמו מפני שהם העיקר, וקדושתם גדולה מקדושתו. המשכן משמש לשמירתם, ולא הם משמשים למשכן. והמקודשים שבהם, הארון והכפורת, שיינתנו בקודש הקדשים באים תחילה.


###### Cassuto on Exodus 25:10:2
[Cassuto on Exodus 25:10:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:10:2)

מצוות עשיית הארון פותחת במלה **ועשו**, ולא במלה **ועשית** הרגילה להלן, כדי להתקשר אל המלה **ועשו** שבפס' ח': ועשו לי בני ישראל מקדש בדרך זו: ועשו, ראשית כל. ארון וגו'. בנוסח השומרונים ובתרגום השבעים, הרגילים להשוות את הכתובים זה לזה, כתוב גם כאן **ועשית**. השם **ארון** אין פירושו במקרא כפירושו בלשון העברית המודרנית, שנתגלגל דרך השימוש של הביטוי ארון הקודש להורות על הרהיט שבו נתונים ספרי התורה בבית הכנסת, על שם המסורת המגידה שהיה ספר תורה נתון בארון שבמקדש. פירושו כאן מעין תיבה או קופסה. והוא ייעשה **עצי שטים**, הגדלים בסביבה כאמור, וכך תהיינה מידותיו: **אמתים וחצי ארכו, ואמה וחצי רחבו, ואמה וחצי קומתו**.


###### Cassuto on Exodus 25:11:1
[Cassuto on Exodus 25:11:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:11:1)

אחר המשפט הראשון, שבא בגוף שלישי ובריבוי מפני הסיבה האמורה, יכול הכתוב להמשיך בנוכח: **וצפית אתו** לכבוד ולתפארת, **זהב טהור**, ‏זהב מזוקק, והציפוי יהיה כפול: **מבית ומחוץ תצפנו**. ציפוי הזהב על רהיטי עץ היה עשוי, כפי שאנו למדים מן הממצא הארכיאולוגי במצרים, באחת משתי דרכים אלו: או על ידי ריקועי פחים הנקבעים על העץ במסמרות קטנים, או על ידי עלים דקים של זהב הנדבקים בדבק על שכבה דקה של סיד השטוחה על העץ. כאן הכוונה כנראה לדרך הראשונה, מכיון שהשניה לא היתה ניתנת להשתמר זמן רב, ביחוד מבפנים, מקום המשמש בית קיבול לשני לוחות אבנים.38 **ועשית עליו זר זהב סביב**, קישוט בצורת זר פרחים או עלים, הנתון סביב סביב על ארבעת צדי הארון מבחוץ, באמצע גבהו, והמקביל בצורתו לקישוט דומה שייעשה על השולחן ועל מסגרתו ועל מזבח הקטורת:


###### Cassuto on Exodus 25:12:1
[Cassuto on Exodus 25:12:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:12:1)

כל כלי הקודש ייעשו לפי סגנון אחד. **ויצקת לו**, לארון, כלמר בעבורו וכדי שתדבקנה בו, **ארבע טבעות זהב, ונתתה** את הטבעות **על ארבע פעמותיו**, כלומר על ארבע רגליו (לא זויותיו כפי הפירוש הרגיל), רגלים קצרות, במידת אצבעות אחדות, שמטרתן למנוע שיהיה הארון מונח ישר על הקרקע. פירושה המקורי של המלה **פעם** הוא רגל (עי' למעלה, על כ"ג, י"ד), וסיום הריבוי של שמות שאולים מגוף בן אדם כשהם משמשים בהוראה המושאלת על חלק של חפץ הוא ־וֹת, כסיום המלה **ידות** להלן (כ"ז, י"ז). ריבוי של יד בהוראה מושאלת, וכסיום המלה **כתפות**, הבאה אף היא להלן (כ"ח, ז' ואילך), ריבוי של כתף בהוראה מושאלת. **ושתי טבעות**, כלומר: וכך יהיה סידורן של הטבעות (הוי"ו של **ושתי** היא וי"ו של הסבר), ששתי טבעות תהיינה **על צלעו האחת**, על אחד מצדדיו הקצרים של הארון, **ושתי טבעות על צלעו השנית**.


###### Cassuto on Exodus 25:13:1
[Cassuto on Exodus 25:13:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:13:1)

הטבעות עשויות כדי להכניס לתוכן את הבדים, מעין מוטות ‏ארוכים, שיושמו על כתפיהם של נושאי הארון כל פעם שיהיה מן הצורך להעתיק את הארון ממקום למקום: **ועשית בדי עצי שטים וצפית אתם זהב,**


###### Cassuto on Exodus 25:14:1
[Cassuto on Exodus 25:14:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:14:1)

**והבאת את הבדים בטבעות על צלעות הארון לשאת את הארון בהם**. כשנושאים את הארון, נושאים אותו ואחד מצדדיו הארוכים לפנים, ושני הכרובים שעל הכפורת מובלים קדימה. זה בצד זה, וכך הוא ניתן בקודש הקדשים: שני הכרובים זה בצד זה. אחד מימין ואחד משמאל.


###### Cassuto on Exodus 25:15:1
[Cassuto on Exodus 25:15:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:15:1)

**בטבעות הארון יהיו הבדים** ניתנים בהתמדה, ולא רק בזמן נשיאת הארון; לא יסורו ממנו, מעל הארון, ואילו הבדים של יתר כלי הקודש אינם ניתנים עליהם בהתמדה, אלא רק כשמעתיקים אותם ממקום למקום במסעיהם של בני ישראל. סיבת ההבדל, לפי הנראה, היא זו. שהארון נועד להיות נשוא לא רק במסעי המחנה כולו, אלא גם לשם תהלוכות חגיגיות, כגון אלה המתוארות ביהו' ג', ג' ואילך, ושם ו', ד' ואילך, ולפיכך מן הראוי שכל מה שצריך לנשיאתו יהיה מוכן תמיד. הבדים הם מעין חלק בלתי נפרד של הארון, הנועד תמיד להינשא. על פירוש הכתוב שבבמד' ד', ו', **ושמו בדיו**, נדבר כשנגיע לשם.


###### Cassuto on Exodus 25:16:1
[Cassuto on Exodus 25:16:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:16:1)

**ונתת אל הארון**, אל תוך הארון, **את העדות**, את לוחות העדות, הלוחות שעליהם כתובים עשרת הדיברות (ל"ד, כ"ח). והנקראים **עדות** מפני שמעידים על כריתת הברית בין ה' ובין בני ישראל, **אשר אתן אליך** ככלותי לדבר דבריי (ל"א, י"ח), כאשר כבר הודעתיך (כ"ד, י"ב).


###### Cassuto on Exodus 25:16:2
[Cassuto on Exodus 25:16:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:16:2)

הואיל וכפורת הכרובים הניתנת על גבי הארון פירושה מעין כיסא האלהים, כפי שיתברר להלן, יוצא שהארון שמתחת לכיסא הוא מעין הדום רגליו של האלהים. ודווקא בכינוי זה, **הדום רגליו**, מרמזים על הארון כתובים אחדים, כגון תהיל' צ"ט, ה': רוממו ה' אלהינו והשתחוו להדום רגליו, קדוש הוא; ושם קל"ב, ז'־ח': נבואה למשכנותיו, נשתחוה להדום רגליו, קומה ה' למנוחתך, אתה **וארון עזך**; וכן אומר דויד לפי דה"א כ"ח, ב': אני עם לבבי לבנות בית מנוחה לארון ברית ה' ולהדום רגלי אלהינו. וכנראה הכוונה לארון גם באיכה ב', א': ולא זכר הדום רגליו ביום אפו (לפי הפירוש הרגיל הכוונה שם לבית המקדש בכללו). והנביא שהעלה מעלה מעלה את מבטו, וראה בעולם כולו מקדש האלהות, המשיל את הארץ להדום רגלי האלהים, והגיד: כה אמר ה': השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו' (ישע' ס"ו, א').


###### Cassuto on Exodus 25:16:3
[Cassuto on Exodus 25:16:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:16:3)

מתוך תפיסת הארון כהדום רגלי ה' נוכל להבין מפני מה ניתנו לוחות הברית בתוכו, ולהיוכח שהשערותיהם של כמה חוקרים בזמננו, שסברו כי בתוך הארון לא היו הלוחות, אלא אבנים מקודשות מעין פֵֿטישים, או פסילים ובאלה, אין להן על מה שתסמוכנה. מנהג היה במזרח הקדמון להניח את התעודות של כריתת ברית בין מלכי בשר ודם בתוך מקדשי האלים, בתוך הדום רגליהם של הפסילים המסמלים את האלהות, כדי שהאלהות תהיה עדה לברית ותשגיח על שמירתה.


###### Cassuto on Exodus 25:16:4
[Cassuto on Exodus 25:16:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:16:4)

כך, למשל, במכתב של רעמסס השני מלך מצרים אל מלך מירא נאמר שתעודת השבועה שבה הוא התחייב לשמירת חוזה בריתו עם מלך החתים ניתנה תחת רגלי תשופּ אלהי החתים (כמובן במקדשו של תשופּ בארץ בני חת), וכן תעודת שבועתו של מלך החתים על שמירת אותו החוזה ניתנה תחת רגלי אלהי השמש, הוא האל המצרי רע (כמובן בארץ המצרים), למען יהיו האלים הגדולים עדים לדבר. על סמך מנהג זה מתברר מפני מה ניתנה העדות לכריתת הברית בין ה' ובין ישראל בתוך הארון. בישראל אין שום פסל שיסמל את אלהי ישראל, אבל יש הדום רגליו, ובתוך הדום זה ניתנה ונשתמרה עדות הברית.39


###### Cassuto on Exodus 25:16:5
[Cassuto on Exodus 25:16:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:16:5)

ואם ישאל השואל מדוע היו הלוחות. הכוללים את עקרונות הברית ואת המצוות היסודיות המוטלות על בני ישראל, מונחים במקום סגור, ולא ניתנו לראווה לנגד עיני העם, קל להשיב כי בוודאי היו העתקות של עשרת הדיברות, חקוקות על אבן או כתובות על קלף או על פפירוס, מונחות לפני העם, ורק התעודה המקורית היא היא שניתנה בארון לשם שמירה מעולה.


###### Cassuto on Exodus 25:16:6
[Cassuto on Exodus 25:16:6](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:16:6)

הלוחות, שבוודאי לא היו גדולים הרבה (על מידתם נדבר עוד להלן). היו מונחים כנראה זה בצד זה בתוך הארון, אחד מימין ואתד משמאל, ועטופים היו בד, כדי שבשעת נשיאת הארון לא יטושטש הכתב החרות עליהם ולא יתקלקל הציפוי הפנימי של הארון.


###### Cassuto on Exodus 25:17:1
[Cassuto on Exodus 25:17:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:17:1)

לאחר שנאמר מה יש לשים בתוך הארון, בא הכתוב לדבר על מה שיש לשים על גבו: **ועשית כפורת זהב טהור** וגו'. השם **כפורת** יש שפירשוהו מלשון כיסוי كفر הואיל והכפורת היתה מכסה על הארון, ויש שפירשוהו מלשון כיפור, הואיל והיא קשורה במיוחד בעבודת יום הכיפורים (ויק' ט"ז, ב', י"ג–ט"ו), וסוף סוף האיטימולוגיה היא אחת, מכיון שאף הכיפור הוא מעין כיסוי העוון, כפי לשון הכתוב בתהיל' ל"ב, א': אשרי נשוי פשע, כסוי חטאה. אבל כלל גדול ונכון הוא זה, שבכדי להבין את מהותו של עניין מסויים אין להסתמך יותר מדי על האיטימולוגיה של שמו, משום שמשמעות השמות הולכת ומשתנית במשך הזמן ולפעמים מתרחקת בהרבה ממוצאה הראשון. רצוננו להבין מהי הפרוכת ומה משמעותה, עלינו לעיין בהמשך הכתוב. מידותיה של הכפורת תהינה: **אמתים וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה**, כלומר שהיא תהיה מעין לוח של זהב, ומידותיו כמידת ארכו ורחבו של הארון.


###### Cassuto on Exodus 25:18:1
[Cassuto on Exodus 25:18:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:18:1)

ועליו תהיינה שתי דמויות של כרובים: **ועשית שנים כרובים זהב**, **מקשה תעשה אתם**, כלומר תעשה אותם על ידי הכאה בפטיש על טס של זהב, כל אחד על אחת **משני קצות הכפורת** (המלה **שני**, הבאה לפני שם נקבה כאן ועוד פעמים אחרות להלן, יכולה לשמש גם לזכר וגם לנקבה אף בלשון האוגריתית).


###### Cassuto on Exodus 25:19:1
[Cassuto on Exodus 25:19:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:19:1)

וביתר פרטות. **ועשה** (וי"ו של הסבר) **כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה, מן הכפורת תעשו את הכרובים על שני קצותיו**, כלומר שגם הכפורת וגם הכרובים ייעשו יחד, מעשה מקשה, מתוך טס אחד של זהב.


###### Cassuto on Exodus 25:19:2
[Cassuto on Exodus 25:19:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:19:2)

מהי צורתם של הכרובים לא נאמר בתורה.40 ומזה יוצא שהיה הדבר ידוע ולא היה טעון בירור. בפרק י' של ס' יחזקאל נקראות בשם **כרוב** החיות הנושאות את המרכבה האלהית, שעליה מונח כיסא הכבוד. לפי תיאור המחזה שבפרק א', הן חיות בעלות כנפים. ובעלות ארבע פנים. פני אדם ופני אריה ופני שור ופני נשר. מחזהו של יחזקאל מיוסד על ההשקפה המסורתית, הרואה בענני השמים את מרכבתו של האלהים, והמיחסת משום כך לאלהים את הכינוי **רוכב בערבות** (תהיל' ס"ח, ה'), כלומר רוכב בעננים. לפי מושגם של הכנענים היו העננים מרכבתו של בעל במובן הפשוט והחמרי של המלה, והם היו מכנים את בעל בכינוי **רכב ערפת**, כלומר בעברית רוכב ערבות. לישראל בא כינוי זה בירושה מן הכנענים, במובן מושאל, כצורה פיוטית. והכרובים נחשבים כעין התגשמות הרוחות המנשבות בשמים והמוליכות את ענני המרכבה ממקום למקום. כך כתוב בתהיל' י"ח, י"א: וירכב על כרוב ויעוף וידא (בשמ"ב כ"ב, י"א: וירא) על כנפי רוח, ולפי דרכי התקבולת השירית כנפי רוח וכנפי הכרובים מזדהות אלה באלה. וכיוצא בזה אנו קוראים בכתובים מקראיים אחרים, שכבר עמדתי עליהם במקום אחר (עי' את הביבליוגרפיה שבסוף הספר). והכפורת נקראת דווקא בשם מרכבה בדה"א כ"ח, י"ח. במראות אלהים שנראו ליחזקאל הוא ראה על המרכבה כדמות כיסא, ועל הכיסא מראה דמות כבוד ה'. ומכיון שלפי דרכי החשיבה של המזרח הקדמון עלול הגבול שבין המשל והנמשל, וכן הגבול שבין חלקיו השונים של המשל, להיטשטש בקלות, סוף סוף המרכבה מזדהית עם הכיסא, ואף כנפי הכרובים מזדהות בכיסא, ולא לחינם בא הכינוי **יושב הכרובים** דווקא כשמדובר על הארון הנושא עליי את הכפורת. כך כתוב בשמ"א ד', ד': וישאו משם את ארון ברית ה' צבאות יושב הכרובים; ובשמ"ב ו', ב': את ארון האלהים אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו (והשווה דה"א י"ג, ו').


###### Cassuto on Exodus 25:19:3
[Cassuto on Exodus 25:19:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:19:3)

דמות דומה במקצת לדמות הכרוב הישראלי היא דמות ה־kâribu המיסופוטמי, יצור דמיוני המתווך בין האדם והאלהות, והמגיש לפני האלהות את תפילותיו של האדם. היו מציירים אותו כחיה מורכבת. בעלת כנפים וראש אדם וגוף של שור, או בצורות אחרות מורכבות מיסודות של גוף אדם או שור או אריה או נשר. במצרים היתה נפוצה צורת הספינקס, מעין דמות אריה בעל ראש אדם; וכיוצא בזה היתה נפוצה באמנות של סוריה ושל ארץ כנען צורת אריה בעל כנפים וראש אדם. אבל על הכפורת לא היה מקום מספיק לשתי תמונות של חיות הולכות על ארבע, וכנראה היו הכרובים שעליה דמויות עומדות, ככרובים של מראות יחזקאל וככרובים שבבית המקדש של שלמה. וכן לפי מסורת חז"ל היו הכרובים שעל הכפורת דומים לנערים (חגיגה י"ג, ב'). ודמויות מעין אלה, דמויות של נערים או של נערות בעלות כנפים, נמצאות לרוב בציורים ובתבליטים מצריים, וגם בארץ ישראל, למשל בתכשיטי שנהב, תוצרת האמנות הפיניקית, שנמצאו במגידו ובשומרון. על דמויות הללו, הנפוצות במזרח הקדמון, ועל המושג הרווח שהאלהות עומדת או יושבת על חיות או על בהמות, נייחד שוב את הדיבור להלן. בפירוש מעשה העגל.


###### Cassuto on Exodus 25:20:1
[Cassuto on Exodus 25:20:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:20:1)

אף על פי שלא תוארה בכתוב דמות הכרובים, מדובר במפורט על פרישת כנפיהם: **והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה**, וכנפיהם הפרושות תהיינה מעין כיסא לאלהים, כיסא ריק לישיבת האלהים הסמוי מעין אדם. ודווקא הכיסא הריק מורה בבירור על כך, שאין לאלהים דמות כל שהיא, שהרי דווקא במקום ישיבתו אין העין רואה כל תמונה. על רעיון הכיסא הריק עי' עוד להלן. בפירושי על פס' כ"ב. מלבד תפקיד זה, יהיו הכרובים **סוככים בכנפיהם על הכפורת**, כלומר מגינים ושומרים על הכפורת ועל הארון שתחתיה בכנפיהם המהוות מעין סוכה, וזה מקביל למסורת הקדומה המספרת על כרובי גן עדן, שתפקידם היה **לשמור**. פרט זה של המסורת הקדומה יוצא לנו מן הכתוב ביחז' כ"ח, י"ד–ט"ז, המיחס לכרוב שבגן עדן את הכינוי **סוכך**, ככינוי הבא כאן בס' שמות (השווה גם מל"א ח', ז', ודה"א כ"ח, י"ח), ומדברי התורה בס' בראשית, שאמנם העבירה את שמירת הגן מן הכרוב אל האדם, בהתאם לנטייתה הרגילה להעמיד על המועט את סיפורי הפלאים (ברא' ב', ט"ו: ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה **ולשמרה**), ובכל זאת השתמשה עדיין בלשון שמירה לגבי הכרובים בסוף סיפורה על גן עדן (שם ג', כ"ב: וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים… **לשמור** את דרך עץ החיים). ועוד עי' על עניין הכרובים מה שכתבתי בפירושי על ס' בראשית, ח"א (מאדם עד נח), עמ' 46–47. 116–117.


###### Cassuto on Exodus 25:20:2
[Cassuto on Exodus 25:20:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:20:2)

אם כן אפוא, מרמזות דמויות הכרובים על שני דברים בבת אחת: מסמלות הן בכנפיהן הפרושות את כיסא האלהים שבשמים, ומצד שני מזכירות הן את גן עדן, מקום ישיבתו של האדם כשהיה האדם חף מפשע, וקושרות על ידי זה את הכפורת אל הרעיון של כפרת העוונות, עיקר כוונתה של עבודת הכהן לפני הכפורת ביום הכיפורים.


###### Cassuto on Exodus 25:20:3
[Cassuto on Exodus 25:20:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:20:3)

**ופניהם** של הכרובים **איש אל אחיו**, כלומר ששניהם פונים כלפי אמצע הכפורת, אבל **אל הכפורת יהיו פני הכרובים**, כלומר שעיניהם תהיינה מביטות למטה, מפני הכבוד, כדי שלא להביט כלפי האלהות היושבת על כנפיהם, כשם שהשרפים שראה ישעיה היו מכסים את פניהם בשתים מכנפיהם (ישע' ו'. ב'). וכשם שהסתיר משה את פניו כשראה את מראה הסנה, כי ירא מהביט אל האלהים (ג', ו').


###### Cassuto on Exodus 25:20:4
[Cassuto on Exodus 25:20:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:20:4)

מכל מה שקדם ברור מה רבה החשיבות שהיתה מיוחסת אל הכפורת, ומשום מה נקרא קודש הקדשים גם בשם הכפורת (דה"א כ"ח, י"א).


###### Cassuto on Exodus 25:20:5
[Cassuto on Exodus 25:20:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:20:5)

בכל זאת אין להניח, בפי שהניחו חוקרים אחדים, שהכפורת היתה נחשבת לחפץ בפני עצמו, נפרד מן הארון. קשר הדוק קושר את הארון ואת הכפורת; הם כשני חלקים של חפץ אחד, ואי אפשר לזה בלא זה. בלי הכפורת יישאר הארון פתוח מלמעלה, והלוחות מגולים, אלמלא שנניח שהיה לארון מכסה אחר, דבר שלא נאמר בכתוב ואינו נראה קרוב; ובלי הארון יחסר לכפורת בסיס, ויחסר הדום לכיסא. אמנם לכל אחד משני החלקים נודעת חשיבות מיוחדת, אבל הכל דבר אחד. ולא לחינם נקרא הכלל כולו ביחד, הארון והכפורת אשר עליו, בשם ארון סתם בכמה כתובים. ולא לחינם עוסקת כאן בשני החלקים פיסקה אחת, הפותחת בארון, והממשיכה בכפורת, והחוזרת בסופה אל הארון:


###### Cassuto on Exodus 25:21:1
[Cassuto on Exodus 25:21:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:21:1)

**ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה** לנוח עליו ולסגור אותו**, ואל הארון**, אל תוך הארון, **תתן**, כאמור בפס' ט"ז, **את העדות אשר אתן אליך**, חזרה הבאה כאן כדי להדגיש את הדבר, שהכפורת וכנפי הכרובים סוככות על לוחות העדות. ויש לשים לב גם אל חזרת הפועל **נתן**: אני אתן אליך את העדות, ואתה **תתן** אותה אל הארון.


###### Cassuto on Exodus 25:21:2
[Cassuto on Exodus 25:21:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:21:2)

כבמרומזות בבירור בפס' כ"ב: **ונועדתי לך שם**, כלומר אקבע לך פגישה אתי שם, בשתעמוד לפני הארון והכפורת (השווה גם כ"ט, מ"ג, ול', ו'), **ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות**, הנקרא כאן בשם זה מפני שנשמרים בתוכו לוחות העדות, **את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל**.


###### Cassuto on Exodus 25:23:1
[Cassuto on Exodus 25:23:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:23:1)

**פיסקה שלישית: השולחן** (כ"ה, כ"ג–ל')
גם בענין השולחן חידשה41 האמונה הישראלית חידושים יסודיים, והכניסה שינויים חשובים בנוהג שהיה רווח במזרח הקדמון. בקרב העמים השכנים היה השולחן, הנועד להגשת הקרבנות לפני האלים, תופס מקום חשוב בפולחן. אין כאן מן הצורך לשים לב אל השיטות הפרימיטיביות שקדמו למנהג זה, ואף לא אל תהליך התפתחותו של המנהג; די לנו להפנות את מבטנו לדרכי הפולחן הנהוגות בתקופת התורה. במיסופוטמיה היו עורכים על השולחן (pashshûru) את המאכלים שהוכנו כדי להגישם לפני האלים: בשר מבושל או צלוי, נתון בתוך קערות או צלחות, ככרות לחם, כדי יין וחלב ודבש, ופירות שונים, כדוגמת השולחנות הערוכים לפני המלכים. וכיוצא בזה היו נוהגים המצרים בפולחן אלהיהם, וכן יתר העמים שבארצות המזרח. גם במקרא יש רמז למנהג זה, בדברי נזיפתו של הנביא כלפי העורכים לגד שולחן (ישע' ס"ה, י"א). המנהג היה מבוסס על האמונה שהאלים, הזקוקים אף הם למזון כבני אדם, היו ממש אוכלים ושותים, באיזו דרך מסתורית, את המאכלות ואת המשקים שהיו ניתנים לפניהם, כמלך האוכל והשותה ממה שעבדיו שמים לפניו על שולחנו.42


###### Cassuto on Exodus 25:23:2
[Cassuto on Exodus 25:23:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:23:2)

מנהג השולחן נמשך גם בישראל, ואולם לא בלי חידושים ושינויים מתאימים לאופייה של האמונה הישראלית. לפי התפיסה הישראלית לא רק שאין לקשור במושג האלהות את מושגי האכילה והשתיה במשמעותם החמרית, אלא שאפילו על איש בשר ודם כמשה מסופר כי כשהתקרב אל עולם האלהות לחם לא אכל ומים לא שתה (שמות ל"ד, כ"ח; דבר' ט', ט', י"ח). לפיכך אין תפקיד השולחן במקדש הישראלי כתפקיד השולחן במקדשים האליליים. חלקי הקרבנות הנועדים לגבוה לא היו מוכנים על ידי בישול או צלייה, ולא היו ניתנים בתוך קערות או צלחות על גבי השולחן, אלא היו נשרפים על המזבח, בחצר המקדש, כאילו הדרך היחידה לקרבם אל האלהות אינה אלא הפיכתם לאדים ולריח, דברים דקים מן הדקים שאין בהם ממש, המתפזרים באויר ועולים השמימה. הקערות שעל השולחן, הנזכרות בפס' כ"ט, נשארות ריקות כשם שנשאר ריק כיסא האלהים שעל הכפורת. והוא הדין לנסכים. כהני העמים האליליים כשהיו מנסכים נסכים היו מריקים את הנוזל מתוך כד גדול לתוך כלי קטן יותר. כעבד המוזג כוס לרבו, או היו שופכים אותו ארצה. ואילו בישראל היו מנסכים את היין על הבשר ההולך ונשרף על המזבח, וגם היין היה מתאדה בחום האש, ואידו וריחו היו עולים השמימה. וכלי הנסך שעל השולחן, הנזכרים אף הם בפס' כ"ט, היו נשארים אף הם ריקים. והוא הדין גם ללחם: חלק המנחות הנועד לגבוה היה אף הוא נשרף על המזבח. ולחם הפנים הנזכר בפס' ל' היה נועד למאכל הכהנים (ויק' כ"ד, ה'–ט'), והיה ניתן על השולחן במשך שבוע שלם כדי שהכהנים משרתי המקום יזכו לאכול משולחנו של מקום. ואם כן אפוא, אין השולחן והכלים הריקים שעליו אלא סמל.


###### Cassuto on Exodus 25:23:3
[Cassuto on Exodus 25:23:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:23:3)

יחזקאל צעד עוד צעד קדימה. במקדשו אין שולחן. ורק מזבח הקטורת נקרא בשם זה (יחז' מ"א, כ"ב; מ"ד, ט"ז; השולחנות הנזכרים שם, מ', ל"ט, אינם אלא טבלאות סתם): אין שום דבר ניתן לפני ה' חוץ ממה שנשרף לכבודו. וגם בס' מלאכי נקרא המזבח בשם שולחן (מלא' א', ז', י"ב).


###### Cassuto on Exodus 25:23:4
[Cassuto on Exodus 25:23:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:23:4)

הפיסקה פותחת במלה **ועשית**, הרגילה אחר התחלתה של הפיסקה הקודמת: **ועשית שלחן עצי שטים**, לפי מידות אלו: **אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו**. ואולי אין זה מקרה, שהמידות הנזכרות בפיסקה זו ובקודמות מגיעות בסך הכל לי"ד אמות, פעמיים שבע.


###### Cassuto on Exodus 25:24:1
[Cassuto on Exodus 25:24:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:24:1)

**וצפית אתו זהב טהור**, כדי שיהיה ראוי לשמש במקדש מלכו של עולם, **ועשית לו זר זהב סביב** דומה ומקביל לזר של הארון (עיין למעלה, על פס' י"א). איפה יינתן הזר של השולחן לא נאמר במפורט בכתוב; כנראה הכוונה היא שייעשה קישוט זה על שטח השולחן. סמוך לשפתו על ארבעת צדדיו, כדוגמת הקישוטים הנמצאים על שולחנות המקדשים שנתגלו בארצות המזרח.


###### Cassuto on Exodus 25:25:1
[Cassuto on Exodus 25:25:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:25:1)

**ועשית לו מסגרת** של לוחות עץ המחברים את ארבע רגלי השולחן, לשם חיזוק, באמצע גבהן; גם על זה יש לנו דוגמאות בשרידים ובתמונות של המזרח הקדמון. ורחבם של לוחות המסגרת יהיה **טופח**, כלומר טפח (שני משקלים שונים למלה אחת) **סביב**. **ועשית זר זהב למסגרתו סביב**: שוב קישוט דומה לזה שעל צדי הארון ועל שטח השולחן. ואין צריך לומר שגם המסגרת תהיה מצופה זהב טהור; וכן גם רגלי השולחן: כל חלקי השולחן כלולים במה שנאמר בפס' כ"ד: וצפית אותו זהב טהור.


###### Cassuto on Exodus 25:26:1
[Cassuto on Exodus 25:26:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:26:1)

**ועשית לו**, לשולחן (שלוש פעמים זו אחר זו בא הצירוף **ועשית לו**), **ארבע טבעות זהב, ונתת את הטבעות על ארבע הפאות אשר לארבע רגליו**. רגלי השולחן היו כנראה מרובעות, לכל הפחות בחלקן העליון (אולי בחלקן התחתון היו עגולות), ולכל אחת מהן היו ארבע זויות; הפאות הן הזויות החיצוניות.


###### Cassuto on Exodus 25:27:1
[Cassuto on Exodus 25:27:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:27:1)

**לעמת המסגרת**, כלומר באותו הגובה שבו קבועים לוחות המסגרת, שם **תהיין הטבעות**, ותשמשנה **לבתים לבדים** (משחק מלים) **לשאת את השולחן.**


###### Cassuto on Exodus 25:28:1
[Cassuto on Exodus 25:28:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:28:1)

**ועשית את הבדים עצי שטים וצפית אתם זהב** כבדי הארון (פס' י"ג) **ונשא בם את השלחן**. בדים אלו לא יהיו קבועים בהתמדה כבדי הארון, אלא יושמו במקומם רק כשיהיה צורך לשאת את השולחן.


###### Cassuto on Exodus 25:29:1
[Cassuto on Exodus 25:29:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:29:1)

**ועשית קערותיו**, והן לפי הפשט כלים דומים לקערות שכהני המקדשים האליליים היו שמים בתוכן את מנות הבשר לסעודות האלים; אבל במקדש הישראלי תישארנה הקערות ריקות, לסמל בלבד: **וכפותיו**, כנראה מעין קערות, קטנות יותר (השווה בקרבנות הנשיאים שבפרק ז' של ס' במדבר: כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת), אף הן ריקות; **וקשותיו**, מעין כוסות לנסך (בשירה האוגריתית משמש השם **קשת** כתקבולת לשם **כס**, כלומר **כוס**); **ומנקיותיו**, שם משורש נקה־נקי, שהוראתו המקורית היא שפך, נסך, ומזו נתגלגלה ההוראה הכללית של הקרבת קרבן באכדית ובסורית, וההוראה של נקיון ונקיות בעברית, כלומר המצב של דבר מה לאחר שביערו ממנו מה שהיה עליו, גם במובן חמרי וגם במובן רוחני. בשם **מנקיות** נשתמרה ההוראה המקורית של השורש, ופירושו בצדו: **אשר יסך בהן**, כלומר אשר יוסכו בהן הנסכים. הכינוי הסופי שבמלה **בהן** מוסב לא רק על המנקיות אלא גם על הקשוות, כפי שיוצא בבירור מן הסדר השונה של המלים להלן (ל"ז, ט"ז): ואת מנקיותיו ואת הקשות אשר יסך בהן, וממה שכתוב בבמד' ד', ז': ואת המנקיות ואת קשות הנסך. אף הקשוות והמנקיות היו נשארות ריקות כל זמן שהיו על השולחן, וכאשר היה הכהן רוצה להשתמש בהן להסך נסכים היה מוציא אותן מן הקודש אל החצר, ושם היה ממלא אותן יין, ומהן היה שופך את היין על הבשר אשר על האש אשר על המזבח: אין נסכים בפנים (ל', ט'). **זהב טהור תעשה אתם**, את כל הכלים אשר על השולחן. נוהגים היו הקדמונים, גם בבתי היחידים, להניח בהתמדה את הכלים על השולחנות, שלא כמנהג הרגיל היום לטמון את הכלים בארונות ולסדר אותם על השולחנות רק בשעת הסעודה. בתיאור רהיטי היכלו של בעל בשירה האוגריתית נאמר על השולחן **דמלאַ מנם**, כלומר שהיה מלא כלים (או, לפי פירוש אחר, שהיה מלא כל דבר).


###### Cassuto on Exodus 25:30:1
[Cassuto on Exodus 25:30:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:30:1)

אף על פי שהיו הכלים ריקים, לא היה השולחן ריק לחלוטין. לאחר שדיבר על הכלים. ממשיך הכתוב: **ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד**. פירושים רבים נאמרו על הביטוי **לחם פנים**: לפי פשוטו של מקרא נראה שפירושו בצדו, במלה **לפני**: לחם הניתן **לפני** האלהים, לחם שכל עיקר מצוותו אינו אלא להיות ניתן בהתמדה לפנים ובפנים, לשם סמל, ומזמן לזמן מתחלף בלחם חדש ונאכל לכהנים (ויק' כ"ד, ה'–ט).


###### Cassuto on Exodus 25:31:1
[Cassuto on Exodus 25:31:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:31:1)

**פיסקה רביעית: המנורה** (כ"ה, ל"א–מ')
עיקר המנורה מבחינת שימושה הם **הנרות** (פס' ל"ז) שהאור נובע מהם. כמובן, אין פירוש השם **נר** כאן כהוראה המאוחרת שקיבל שם זה בזמננו. גם בלשון המקרא וגם בלשון המשנה והתלמוד מציין השם **נר** דבר שונה לגמרי ממה שרגילים היום לכנות בשם זה. ה"נר" הקדום הוא נר של שמן, וצורתו שונה במקצת בתקופות השונות. הצורה הקדומה ביותר והפשוטה ביותר היתה מעין קערית קטנה, עגולה, עשויה חרס, ולה מעין פה נוצר על ידי קיפול שוליה במקום אחד, ומן הפה בולט ראש הפתילה הטובלת. בשמן שבתוך הקערית. כדי שאור הפתילה הדולקת בבליטתה מן הפה יאיר מלמעלה למטה את מה שהאדם רוצה לראות, היה מן הצורך להניח את הנר על חפץ גבוה במידה מספקת. ולסדרו באופן שהחפץ המשמש בסיס לא יאפיל מלמטה על שלהבת הפתילה. לפיכך קל היה להעלות על הדעת את הרעיון ליצור צורה יותר מושלמת של נר: נר ובסיס מחוברים יחד. וכבר בתקופת הברונזה המאוחרת נהוגות היו בארץ ישראל ובסוריה. יחד עם הנרות הפשוטים בעלי הצורה האמורה, גם מנורות מורכבות, כגון אלו שנמצאו, למשל, בתענך ובאוגרית, מנורות של חרס שצורתן למעלה צורת קערה עגולה גדולה, המשמשת בית קיבול לשמן. ועל שוליה מסביב כמה פיות, על הרוב **שבעה**,43 ובכל פה ופה היה אפשר לשים פתילה ולהדליקה; מתחת לקערה היה הכלי הולך ומצטמצם כדי ליצור בית יד נוח לאחיזה, ומלמטה מתרחב שוב ויוצר מעין בסיס ראוי להיות מונח על שטח שטוח. וכן נמצאו בסוריה ובארץ ישראל, בתקופת הברונזה המאוחרת ובתקופת הברזל הקדומה, קערות בעלות שבעה פיות, בלי יסוד. בשכבות שייכות לתקופת הברזל הקדומה נמצאו עוד, למשל בבית שאן ובמגידו, כנים של מתכת, העשויים לשאת נר על ראשם:


###### Cassuto on Exodus 25:31:2
[Cassuto on Exodus 25:31:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:31:2)

צורתם צורת קנה זקוף, ועל ראשו מעין כף ראויה לשים עליה את הנר; ומלמטה מתפצל הקנה לשלוש רגלים, המתחברות כולן בקציהן התחתון למעגל עשוי לנוח יפה על הקרקע.


###### Cassuto on Exodus 25:31:3
[Cassuto on Exodus 25:31:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:31:3)

במנורה שבמשכן מתקשרות יחד התכונות של שתי צורות: המספר של שבעה נרות כבמנורות בעלות צורת קערה, והקנים של מתכת כבמנורות של בית שאן ומגידו.44 ואולי יש לה תקדים כבר בתקופת האבות, אם אפשר לפרש כמנורה תמונה בת שבעה קנים החקוקה על שתי חותמות אשוריות שנמצאו בארץ קפדוקיה. על כל פנים, ברור הדבר שאין שום סיבה להגיד, כפי שהגידו חוקרים אחדים על סמך התאריך שהם מייחסים לכתובים אלה, שלא היתה מנורה בעלת שבעה קנים במציאות עד המאה החמישית או הרביעית לפסה"נ.45


###### Cassuto on Exodus 25:31:4
[Cassuto on Exodus 25:31:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:31:4)

תיאור המנורה בפיסקה זו כולל כמה פרטים, אבל אינו מפרט את הכל. ומלבד זה רבים מן המונחים שבה סתומים למדי. לפיכך כמה וכמה פירושים שונים ומשונים ניתנו לכל פרט ופרט, וכל מי שרוצה לצייר את תמונת המנורה הוכרח להשתמש בהשערות ובמידה לא מועטה של דמיון. ואשר לתבליט שבקשת טיטוס ברומה ולמקורות התלמודיים ולתיאורו של יוספוס פלאביוס, כולם תלויים בצורת המנורה שבבית השני, ולפיכך אין ללמוד מהם על המנורה שבמשכן אלא בהסתייגות רבה. בשורות הבאות נשתדל לבאר את הכתוב לפי פשוטו ולפי הממצא הארכיאולוגי בן זמנו. וכפי שיטתנו לא נביא את הפירושים השונים שכבר נאמרו, אלא אך ורק את פירושנו אנו.


###### Cassuto on Exodus 25:31:5
[Cassuto on Exodus 25:31:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:31:5)

המנורה, כיאות למקדש מלך, עשויה כולה זהב טהור: **ועשית מנורת זהב טהור. מקשה תיעשה המנורה**, כלומר שאין לעשות חוליות נפרדות כדי לחברן זו אל זו. אלא שיש לעשות את המנורה כולה יחד, לפי שיטת המקשה (עי' למעלה על פס' י"ח), מתוך טס אחד של זהב, במלה **תיעשה** רצו בעלי המסורה, המשתמשים בדרך כלל בכתיב חסר, להעדיף את הכתיב המלא כדי שלא יקרא הקורא תעשה בתי"ו פתוחה. כך ייעשו יחד כל חלקי המנורה, **ירכה וקנה**. השם **ירך**, השאול מיריכיו של האדם, משמש כאן כשם קיבוצי, ומורה על הרגלים המתפצלות מן הקנה האמצעי מלמטה. כדוגמת רגלי המנורות שנמצאו בבית שאן ובמגידו, וכולל גם את הבסיס, אולי בסיס עגול כבסיסי אותן המנורות. ואף השם **קנה** בא כאן כשם קיבוצי, ומורה על כלל קני המנורה, גם על הקנה האמצעי וגם על ששת הקנים היוצאים מצדיו. כל החלקים האלה. ירך וקנה, ייעשו כחטיבה אחת מתחילת ייצורם. ואף קישוטיהם, **גביעיה כפתוריה ופרחיה** של המנורה (על קישוטים אלו עי' להלן) **ממנה יהיו**, ייעשו כולם מתוך אותו טס של זהב יחד עם קני המנורה, ולא ייעשו בפני עצמם כדי להתחבר אל הקנים לאחר זמן.


###### Cassuto on Exodus 25:32:1
[Cassuto on Exodus 25:32:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:32:1)

**וששה קנים יוצאים מצדיה**, כלומר מצדי הקנה האמצעי, שהוא עיקרה של המנורה מבחינת צורתה: **שלשה קני מנורה מצדה האחד, ושלשה קני מנורה מצדה השני**: בסך הכל שבעה קנים. הצורה הכללית מחקה דבר שבטבע: גזע או קלח של צמח, המתפצל לענפים המקבילים זה לזה משניהצדדים, והמתכופפים כולם כלפי מעלה. וגם הקישוטים מחקים דברים שבצמחייה (אבל אין המונחים גביע, כפתור; פרח, משמשים כאן באותה ההוראה שאנו מייחסים להם היום בלשון הבוטניקה).


###### Cassuto on Exodus 25:33:1
[Cassuto on Exodus 25:33:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:33:1)

וזה תיאורם: **שלשה גביעים**, שלשה קישוטים בצורת גביע, כלומר בצורת כוס או קשה (ברא' מ"ד, ב' ואילך), **משקדים**, דומים בצורתם לפרח השקד, ייעשו **בקנה האחד**, וכל גביע וגביע יכלול שני חלקים: א) **כפתור**, הוא המצעית שמתחת לפרח השקד, הטומנת בתוכה את השחלה (השם **כפתור** הוא מעין הרחבה של השם **כתר**, המורה בדרך כלל על כל דבר עגול); ב) **ופרח**, במובן המצומצם של המלה, מה שאנו קוראים היום בשם כותרת. וכך ייעשה ביתר הקנים: **ושלשה גביעים משקדים בקנה האחד כפתור ופרח**, **כן לששת הקנים היוצאים מן המנורה**. הפרח של הגביע העליון. העומד בראש כל אחד מן הקנים, משמש מצע לאחד הנרות (השווה משנה, כלים י"א ז': קני מגורה טהורים, הפרח והבסיס טמאים; אהלות י"א ח': החדות שבבית [מעין בור] ומנורה בתוכו, והפרח שלה יוצא). יתר שני הגביעים הם למטה ממנו, באורך הקנה.


###### Cassuto on Exodus 25:34:1
[Cassuto on Exodus 25:34:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:34:1)

**ובמנורה**, כלומר בקנה האמצעי, **ארבעה גביעים משקדים** ולפיכך ארבע פעמים **כפתוריה ופרחיה**. הגביע העליון יהיה בראש הקנה. כגביע העליון של יתר הקנים; שני גביעים ייעשו בגובה מקביל לגבהם של שני הגביעים התחתונים שבששת הקנים הצדדיים; ועוד גביע רביעי ייעשה כנראה באותו החלק של הקנה האמצעי שבין התפצלות הרגלים ובין ראשית התפצלות הקנים.


###### Cassuto on Exodus 25:35:1
[Cassuto on Exodus 25:35:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:35:1)

ועוד קישוטים אחרים יהיו בקנה האמצעי: **וכפתור**, כלומר התנפחות הקנה בצורה כדורית, **תחת שני הקנים**, בדיוק מתחת לפיצול שני הקנים היוצאים. אחד מכאן ואחד מכאן, **ממנה**, מן הקנה האמצעי הנקרא כמה פעמים בשם מנורה סתם; וכן עוד פעמיים: **וכפתור תחת שני הקנים ממנה, וכפתור תחת שני הקנים ממנה**, כפתור אחד תחת כל זוג של קנים, **לששת הקנים היוצאים מן המנורה**.


###### Cassuto on Exodus 25:36:1
[Cassuto on Exodus 25:36:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:36:1)

ברישא של פס' ל"ו, **כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו**, התקשו הרבה המפרשים, מפני שחשבו שהמלה **וקנותם** פירושה **וקניהם**. אבל הפירוש הנכון הוא אחר. וכך היא כוונת הכתוב: גם כפתוריהם של הקנים, כלומר הכפתורים שתחת התפצלות זוגות הקנים, ייעשו ממנה, מן המנורה, מאותו הטס של זהב, וכן גם **קנותם**, הקנות, ריבוי של קנָה, ולא של קנֶה. וקנָה היא הפרק, מקום ההתפצלות של הקנים הצדדיים מן הקנה האמצעי: גם זו לא תהיה התחברות של חוליות, אלא התחברות בדרך פיצול; גם קנותם, פרקיהם, של הקנים, ממנה יהיו. וכך, לפי הנראה, יש לפרש את השם קנָה (הכתוב. בלי מפיק!) באיוב ל"א כ"ב: ואזרועי מקנה תשבר. – סוף דבר: כל המנורה כולה וכל קישוטיה **כלה מקשה אחת זהב טהור**.


###### Cassuto on Exodus 25:37:1
[Cassuto on Exodus 25:37:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:37:1)

ועכשיו בא הכתוב לדבר על חלקים שאינם מחוברים למנורה. ראשית כל, הנרות: **ועשית את נרותיה שבעה**. אין לתאר לנו את הנרות כמחוברים למנורה, אלא כמונחים על גבי הפרחים שבראש הקנים, ועשויים להינטל משם בכל יום ויום בשעת הטבתם. על צורתם עי' מה שכתבתי למעלה, בהערות המוקדמות לפיסקה זו. המספר שבעה מודגש וניתן בסוף, שלא כפי הבנייה הרגילה, שבעה נרותיה או שבעת נרותיה; הוא מודגש לא רק מפני חשיבותו של מספר שבע, אלא גם מפני שעדיין לא נאמר שעל כל אחד מן הקנים יושם נר. ורק כאן מרומז הדבר: ועשית את נרותיה, והם יהיו שבעה, כמספר הקנים, אחד על כל קנה וקנה. מה יהיה חומר הנרות, לא נאמר. נאמר למעלה זהב, ונאמר למטה זהב, וכאן לא נאמר כלום. הכוונה כנראה שהנרות לא יהיו נרות של זהב, אלא של חרס או של נחושת. במקדש של שלמה נעשו אף הנרות זהב (מל"א ז', מ"ט). **והעלה** סתם, יעלה המעלה **את נרותיה**, כלומר יעלה את השלהבת שלהם, ידליק אותם; או אולי הכוונה היא שירים את הנרות כדי לשים אותם על ראש הקנים. **והאיר על עבר פניה**: אין כאן הוראה בדבר סדר העבודה במקדש, כי אין זה המקום להוראות כאלה, אלא הכוונה היא: וכשיעלה המעלה את נרותיה, יסדר אותם באופן שפיותיהם וראשי פתילותיהם הבולטים מן הפיות יהיו פונים אל עבר פניה של המנורה, כלפי מה שממולה, כלומר כלפי השולחן, כדי שהשלהבת תאיר בלי מעצור לאותו העבר, וצל הנר יהיה מן הצד האחורי, כלפי הכותל.


###### Cassuto on Exodus 25:38:1
[Cassuto on Exodus 25:38:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:38:1)

ועוד כלים שאינם מחוברים למנורה: **ומלקחיה**, הם מעין מצבטיים, לקחת ולהוציא מן הנרות את הפתילות הישנות השרופות ולהכניס במקומן את הפתילות החדשות; **ומחתותיה**, כלים עשויים לשים בתוכם את הפתיליות שלוקחו במלקחיים כדי להוציאן החוצה ולהשליכן הלאה, ואולי גם את הנרות כדי לנקותם מחוץ למשכן. אפשר להניח שאין המחתות האלה אלא מעין הכוז הנזכר במשנה. גם כל הכלים האלה ייעשו זהב טהור.


###### Cassuto on Exodus 25:39:1
[Cassuto on Exodus 25:39:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:39:1)

ומשקל כל הזהב הדרוש לעשיית המנורה וכליה יהיה ככר, כלומר שלושת אלפים שקל (ל"ח, כ"ד ואילך): **ככר זהב טהור יעשה אתה את** (= יחד עם) **כל הכלים האלה**.


###### Cassuto on Exodus 25:40:1
[Cassuto on Exodus 25:40:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/25:40:1)

**וראה** אתה, משה, את התמוגה של המנורה ושל כליה שאני מראה לך כדי להשלים את הפרטים שאינם כלולים בתיאור הדברים, **ועשה כתבניתם אשר אתה מראה** כאן **בהר**.