## Cassuto on Exodus Chapter 32

###### Cassuto on Exodus 32:1:1
[Cassuto on Exodus 32:1:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:1:1)

**פרשה שניה: מעשה העגל** (ל"ב, א'–ל"ד, ל"ה)
כדי שנוכל להבין את הסיפור על מעשה העגל בכללו ובפרטיו, וכדי שנוכל לבאר את סיבת סידורו במקום זה, בין ההוראות לעשיית המשכן ובין סיפור ביצוען, מן הראוי יהיה להקדים כאן הערות אחדות.53

כבר ראינו למעלה, בפירושנו על כ"ה, י"ח ואילך, שהכפורת שעל הארון, ובמיוחד כנפי הכרובים הפרושות עליה, היו מעין כיסא לאלהים יושב הכרובים, כיסא ריק לאלהות הסמויה מעיניו של אדם. וכן ראינו שם שבדרך כלל רגילים היו עמי המזרח הקדמון לתאר את האלים כשהם עומדים או יושבים על גבי חיות או בהמות, כגון אריות או שוורים או בעלי חיים אחרים. על סמך זה הביעו חוקרים אחדים בזמן האחרון את הסברה. שעגלי הזהב, כלומר שורי הזהב (על פירוש המלה עגל עי' להלן), גם זה שנעשה במדבר וגם שני עגליו של ירבעם לפי הסיפור שבמל"א י"ב, לא היו נחשבים מעיקרם כאלים ממש, אלא נחשבו אף הם כמושב האלהות הסמויה מן העין. וסברה זו נראית קרובה, ביחוד כשאנו שמים לב לדבר, שמי שעשה את העגל במדבר היה אהרן, האיש שנועד להיות כהן לאלהי ישראל. ואולם מתעוררת כאן שאלה: מדוע ציוותה התורה מצד אחד לעשות כרובים במשכן, ומן הצד השני חשבה את מעשה העגל לעוון פלילי? על שאלה זו יש להשיב, שלמרות הדמיון. שבין שני הדברים, הבדל עיקרי מפריד ביניהם. לפי עשרת הדיברות אסור לעשות פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ. ותמונת השור, אחד מבעלי החיים אשר בארץ, נכללת באיסור זה; ואילו הכרובים, יצירות דמיוניות שאינן לא בשמים ולא בארץ ולא במים, אינם נכללים בו. וסיבה של הבחנה זו ברורה: מי שרואה את תמונת הכרובים, ויודע שהם יצירות דמיוניות, מבין בקלות שאינם אלא סמל, ולפיכך אינו עלול לטעות ולייחס להם אופי אלהי ממש, ואילו מי שרואה תמונת שור, ויודע שיש כמה שוורים בעולם, והם יצורים בעלי עצמה כה אדירה וכוח כה כביר של פוריות, שהעמים האליליים ראו בהם תכונות אלהיות (הכנענים היו מכנים את אבי האלים שלהם בכינוי שור), עלול הוא לטעות ולייחס לאותה התמונה ואף לשוורים החיים אופי אלהי ולעבדם כאלים. לפי כוונת הכתוב דעתו של אהרן כשעשה את העגל לא היתה אלא לעשות כיסא ריק לאלהות, כעין כיסא הכרובים שבאותו הזמן נצטווה משה בהר סיני לעשותו: הוא עשה את העגל כדי לספק את צרכו של ההמון לראות לכל הפחות סמל מוחשי לנוכחות האלהות, אותו הצורך שאף התורה רצתה לספק כשהתירה את הכרובים וציוותה עליהם; הוא חשב שהאיסור שבעשרת הדיברות היה רק להשתחוות לפסילים ולעבדם (לא תשתחוה להם ולא תעבדם), ולא שם לב לדבר, שאיסור עשייתם, הנאמר במפורש בפני עצמו, היה מעין סייג, כדי שלא יבוא המון העם לידי טעות ולידי השתחויה ועבודה. בוודאי לא התכוון הכתוב לספר שאהרן חטא חטא עבודה זרה ממש, כי אז לא היה אפשר שהכתוב עצמו יספר שאהרן נבחר להיות כהן במקדש ה' ולהיעשות אבי הכהונה לדורות; אלא הכוונה היא שאהרן חטא בזה, שלא שם לב לצורך הסייג ולאפשרות של טעות מצד המון העם, טעות שאירעה כשראה העם את העגל ועשה מה שעשה. וגם זה אולי בכוונת הכתוב, להוכיח את צורך הסייג כדי להרחיק את האדם מן העבירה.

הסיפור שבמל"א י"ב על שני עגלי הזהב אשר עשה ירבעם קשור בוודאי אל פרשתנו. ראיה לדבר בהכרזה שהכריז ירבעם (שם פס' כ"ח): הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים, המקבילה לדברי העם שבפרשה זו (ל"ב, ד'): אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. ועוד כדאי לשים לב לדבר, ששמות שני בניו של ירבעם, אביה ונדב (מל"א י"ד-ט"ו). מקבילים אל שמות שני בניו הראשונים של אהרן, נדב ואביהוא, אשר הקריבו אש זרה וימותו לפני ה' (ויק' י', א'-ב').54 על סמך זה הובעה ההשערה, שלא רק פרשתנו, אלא גם הסיפור על נדב ואביהו, נכתבו לאחר שנפרד ישראל מעל יהודה כעין רמז למעשהו של ירבעם. קשה להסכים להשערה זו, מכיון שההכרזה האמורה, הנה אלהיך (או אלה אלהיך) ישראל אשר העלוך מארץ מצרים, הולמת יפה את עניין פרשתנו, המדברת על הימים שמיד לאחר יציאת מצרים, אבל אינה הולמת את ימי ירבעם. נראה יותר, להיפך, שהמסורת על העגל שעשה אהרן היתה כבר ידועה ונפוצה בימי פילוג הממלכה, וירבעם, בהתאמצו להרחיק את בני עמו מן המקדש שבירושלים הבנוי לפי מסורתו של משה והכולל בתוכו את כפורת הכרובים, רצה להתקשר אל המסורת שכנגד. לשם כך שם ירבעם במקדשיו, במקום הכרובים שבירושלים, עגלים כדוגמת העגל אשר עשה אהרן במדבר, והכריז עליו דווקא כדברי ההכרזה אשר הכריזו אז בני ישראל. ולשם סימן ברור ומתמיד להשקפותיו ולנטיותיו קרא את שני בניו בשמות בני אהרן שלפי המסורת התנהגו בפולחנם לפי שיטה מתנגדת לשיטתו של משה, הנהוגה עדיין במקדש שבירושלים. השפעת פרשתנו על הסיפור שבס' מל"א ניכרת גם בפרטים אחרים: א) מה שכתוב במל"א י"ב, ל"א, ויעש כהנים מקצות העם אשר לא היו מבני לוי, רומז אל עמדתם של הלויים במעשה העגל (ל"ב, כ"ו); ב) גם שם כמו כאן מדובר על חג, על מזבח, ועל קרבנות; ג) גם שם כמו כאן מדובר על תפילה בלשון דומה ולא שכיחה; כתוב שם, י"ג, ו': חל נא את פני ה' אלהיך, בהקבלה למה שכתוב כאן, ל"ב, י"א: ויחל משה את פני ה' אלהיו.

בתפילתו זו של משה מתחיל הסיפור הארוך והמפורט המסתיים בהשגת הסליחה. האריכות והפירוט אינם בלי כוונה מסויימת: התורה רצתה למסור בסיפור זה את הוראותיה על דבר העונש והכפרה והסליחה, ועל דבר פעולותיהן של מידת הדין ושל מידת הרחמים. כשנשים לב אל הכוונה של הסיפור נוכל להבין אותו לפרטיו ולפיסקותיו השונות, וניוכח שאין צורך בכל ההצעות שהוצעו לבאר את האריכות על סמך ההנחה שנשתלבו כאן קטעי מקורות שונים והוספות מאוחרות.

ועכשיו נוכל להבין משום מה נסדרה פרשתנו במקום זה. אחר כריתת הברית בין ה' ובין ישראל נצטוו בני ישראל על עשיית המשכן, המסמל את השראת השכינה בתוך המחנה, והכולל את הארון שהיה מעיד בלוחותיו על הברית שנכרתה. ואולם מכיון שחטא העם בעגל והפר בזה את הברית, הברית בוטלה. משום כך שיבר משה את הלוחות המעידות על הברית, ומצוות עשיית המשכן בוטלה אף היא. רק כשזכה העם לסליחה נתחדשה הברית, ונכתבו שוב לוחות כלוחות הראשונים אשר נשברו, והותר שוב לבצע את מלאכת המשכן. ואם כן אפוא, מקומה הנכון של פרשתנו הריהו דווקא כאן, אחר ההוראות שניתנו לראשונה בעבור עשיית המשכן ונתבטלו מחמת מעשה העגל, ולפני סיפור ביצוען, שלא היה אפשרי אלא לאחר שהושגה הסליחה. השתלשלות דרמאטית של מאורעות.

יש בפרשה זו מלות מפתח, החוזרות בה כמה וכמה פעמים, כהדים מתמידים ומוסרים רושם כביר בנפש הקורא; והן הפועל **ידע** והשם **פנים**. במיוחד מתרכזות ומתרבות מלים אלו בפיסקה השמינית (ל"ג, י"ב–כ"ג), המביאה את הדו-שיח בין משה ובין ה'. גם הביטוי **מצא חן בעיני ה**' בא כמה פעמים באותה הפיסקה, ועוד חוזר פעם אחת בפיסקה שאחריה (ל"ד, ט'). ואף בחזרת ביטוי זה יש לראות כוונה מיוחדת. עוד נעמוד על חזרות אלו ועל חזרות אחרות בהמשך פירושנו.


###### Cassuto on Exodus 32:1:2
[Cassuto on Exodus 32:1:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:1:2)

**פיסקה ראשונה: בתחתית ההר** (ל"ב, א'–ו')
הסיפור פותח ברמז למצב רוחו של העם, שהיה מחכה בכליון עינים לרדתו של משה ‏מן ההר, ולבסוף נתייאש מלראותו שוב. **וירא העם**, כלומר: מכיון שהכיר העם (משפט מאוחה, לפי הסגנון הקדום, במקום המשפט המשועבד שהיה ראוי לבוא כאן לפי הסגנון המודרני), **כי בושש משה**, שהיה משה מאחר **לרדת מן ההר**, ומכיון שחששו שמא לא ישוב עוד, סברו שהיה מן הצורך להעמיד במקומו מישהו או משהו שידריכם במדבר, **ויקהל העם על אהרן** כמריבים ומתמרדים (השווה ויקהלו על משה ועל אהרן בסיפור על מרדו של קורח, במד' ט"ז, ג', ובסיפור על מי מריבה. שם כ', ב'), **ויאמרו אליו: קום**, לשון ציווי עז ותקיף, **עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו**, הכן בעדנו דמות אלהית שתראה לנו את הדרך שנלך בה כפי שהראה לנו עד עכשיו משה אחיך בשם ה', **כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים** והביאנו עד הנה **לא ידענו מה היה לו**. זה אירע לפי הכתוב, הבא מיד לאחר שנאמר **ככלותו לדבר אתו** (ל'א, י"ח) ביום הארבעים לעלייתו של משה אל הר סיני: הוא לא אמר להם מתי יחזור (כ"ד, י"ד), והם חיכו לו במשך כמה שבועות, וביום הארבעים נתייאשו.


###### Cassuto on Exodus 32:1:3
[Cassuto on Exodus 32:1:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:1:3)

מבחינה ספרותית ראויה לתשומת לב העובדה, שהרמז להעלאה מארץ מצרים חוזר שבע פעמים בפרשה (ל"ב, א', ד', ז', ח', י"א, כ"ג; ל"ג, א').


###### Cassuto on Exodus 32:1:4
[Cassuto on Exodus 32:1:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:1:4)

אהרן שלא היה אמיץ רוח כמשה, לא עצר כוח בפני העם המתמרד, ומכיון שראה שסוף סוף לא היה העם דורש דבר במקום אלהי ישראל, אלא דרש רק דבר במקומו של משה, לא דחה אותם לחלוטין, והשיב תשובה שלא היתה מחייבת אותו לכלום, והיתה עלולה להרויח זמן:


###### Cassuto on Exodus 32:2:1
[Cassuto on Exodus 32:2:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:2:1)

**ויאמר אלהם אהרן: פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנותיכם, והביאו אלי**. אבל הנסיון של דיחוי לא הצליח:


###### Cassuto on Exodus 32:3:1
[Cassuto on Exodus 32:3:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:3:1)

מיהרו **ויתפרקו כל העם** (המלה **כל** באה כרגיל לשם הכללה מוגזמת) **את נזמי הזהב אשר באזניהם**; לא רק פירקו הגברים את הנזמים שבאזני הנשים והילדים, אלא שהתפרקו גם את הנזמים אשר באזניהם הם, **ויביאו אל אהרן** כפי דברו אשר דיבר: והביאו אלי. אז לא היה אפשר לאהרן אלא להמשיך בדרך אשר נכנס אליה, **ויקח** את הנזמים **מידם**, והתחיל לעבוד.


###### Cassuto on Exodus 32:5:1
[Cassuto on Exodus 32:5:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:5:1)

כדי להבין את פרטי הסיפור שלהלן צריך לשים לב אל שיטת עשייתם של פסלי הכסף והזהב בעולם הקדמון (עי' בביבליוגרפיה שבסוף הספר): ראשית כל היו עושים צורה של עץ, ואחר כך היו מצפים אותה ציפוי של מתכת יקרה. מציאות הצורה הפנימית של עץ, שהיא רוב רובו של הפסל, מבארת לנו את פס' כ', המספר שמשה שרף את העגל וטחן אותו עד אשר דק; והציפוי של זהב, העשוי על ידי התכה ויציקה של המתכת (במקרה זה הנזמים) מבאר לנו את המלה **מסכה** שבפס' ד' (השווה ישע' ל', כ"ב: וטמאתם את צפוי פסילי כספך ואת אפדת מסכת זהבך). וכדי לכייר בציפוי של זהב את הפרטים הדקים ביותר, כגון העינים והשער וכאלה, צריכה היתה עבודה אמנותית במכשיר חד ועדין, הוא החרט. וכך הוא ביאור הכתוב: **ויצר אתו**, את הזהב, **בחרט**, נתן לו צורה מדוייקת במכשיר זה, **ויעשהו** בסוף עבודתו **עגל מסכה**, עגל מצופה מסכה של זהב.55 השם **עגל** אינו שם גנאי לשור, כפי שרבים סברו. פירושו שור צעיר, שור במלוא כוח עלומיו. עגלה משולשת (ברא' ט"ו, ט') היא עגלה בת שלוש שנים; וכן נקראת בשם עגלה בהמה המספקת חלב לרוב (ישע' ז', כ"א-כ"ב), או העובדת עבודת חרישה ודישה (שופ' י"ד, י"ח; ירמ' נ', י"א; הושע י', י"א). ובתהיל' ק"ו, י"ט-כ', באים השמות עגל ושור בהקבלה זה לזה, דווקא בעניין עגל הזהב אשר עשו במדבר. וגם באוגריתית (לוח 38 I*, ה', שו' 18) באים בתקבולת, זה על יד זה, השמות פרה ועגלת.


###### Cassuto on Exodus 32:5:2
[Cassuto on Exodus 32:5:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:5:2)

אף על פי שלא התכוון אהרן אלא להמציא לעם מעין סמל מוחשי, מעין כיסא ריק כאמור, טעה העם אחרי התמונה המוחשית, והתייחס אליה כאל אלהות ממש, **ויאמרו: אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים**. לא לחינם באה כאן לשון ריבוי, אלה… **העלוך**: הכתוב אינו מייחס לבני ישראל את הדעה האווילית שהעגל הנוצר עכשיו הוא שהעלה אותם מארץ מצרים; לא היה אפשר להם לשכוח מה שמשה הראה להם והשמיע להם בשם ה'. הכרזתם זו פירושה שהם ראו בעגל סמל של ה', וסברו שראוי סמל זה עצמו לכבוד אלהי, וכאילו שיתפו את העגל לה'. ומכאן הריבוי. בדרך זו, או בדומה לה, הבינו חז"ל את הכתוב כשאמרו (סנה' ס"ג, א'): אלמלא וי"ו של העלוך נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה, וכשאמרו (שמות רבא ג', ג'): ראיתי את העם הזה כשאבוא לסיני ליתן להם את התורה אני יורד בטטראמולין שלי (ארבע החיות שבמעשה המרכבה, שלכל אחת מהן ארבע פנים, וביניהן פני שור), שהם מתבוננים בי ושומטים אחד מהם ומכעיסים אותי בו. וזה היה עוונם, עבירה על מה שנצטוו: לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, בנוכחותי, יחד אתי. ברמז למעשה העגל הנמצא בנחמ' ט', י"ח, כתוב אמנם ביחיד: זה אלהיך אשר העלך ממצרים, אבל שם רוצה המחבר להבליט הבלטה יתירה את עוונם של ישראל.


###### Cassuto on Exodus 32:5:3
[Cassuto on Exodus 32:5:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:5:3)

**וירא אהרן**, כלומר: וכשראה אהרן (על דרך זו של תחביר עי' למעלה: על פס' א') את נטייתו הרעה של העם, ניסה לרסנו, **ויבן מזבח לפניו**, לפני כיסא האלהות העשוי בצורת עגל, **ויקרא אהרן ויאמר: חג לה' מחר**; לה', ולא לעגל. אבל לא היה אפשר לרסן את העם, שפרץ כבר כל גדר:


###### Cassuto on Exodus 32:6:1
[Cassuto on Exodus 32:6:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:6:1)

**וישכימו ממחרת, ויעלו עולות ויגישו שלמים** לכבוד העגל (פס' ח': ויזבחו לו) **וישב העם לאכול ושתו, ויקומו לצחק**, כמנהג חגי העמים הלהוטים אחר פולחן אלי הפוריות ואחרי הפריצות הקשורה בו.


###### Cassuto on Exodus 32:7:1
[Cassuto on Exodus 32:7:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:7:1)

**פיסקה שניה: על הר סיני** (ל"ב, ז'-י"ד)
אותו הבוקר, שבו התמסר העם להפקרות אלילית, היה כנראה הבוקר שבו היה משה רוצה לרדת מן ההר (עי' למעלה, בפירושי על ל"א, י"ח). הוא היה מתכונן להביא אל עמו את לוחות העדות, והיה שקט ברוחו ושמח שמחה של מצוה. והנה היה דבר ה' אליו והודיע לו הודעה מדהימה: **וידבר ה' אל משה: לך רד**, מהר מיד לרדת, **כי שחת עמך**, העם שלך, שאינו עוד ראוי להיקרא עמי, העם **אשר העלית** אתה **מארץ מצרים**, ושאינו עוד ראוי שאייחס לעצמי העלאה זו, מכיון ששיתף שותף אחר בזכותה.


###### Cassuto on Exodus 32:8:1
[Cassuto on Exodus 32:8:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:8:1)

**סרו מהר מן הדרך אשר צויתים**: לא עברו אלא שבועות מספר מיום ששמעו את קולי בעשרת הדיברות, וכבר מיהרו לסטות מעליהם. **עשו להם עגל מסכה**, ודבר זה כשהוא לעצמו לא היה עדיין עוון חמור, אלא שהם הוסיפו **וישתחוו לו ויזבחו לו** כמעשי העמים האליליים, **ויאמרו: אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים**. מרדו בי, וגם בך מרדו, מכיון שאתה העלית אותם.


###### Cassuto on Exodus 32:8:2
[Cassuto on Exodus 32:8:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:8:2)

משה עומד ומשתומם על מה שנאמר לו, ולכאורה אינו יכול להוציא מפיו מלה להביע את הרגשות שבלבו, רגשות עצבון עמוק על מה שקרה, ורגשות אהבה לבני עמו המעוררים אותו לבקש עליהם רחמים. ועד שיוכל לפתוח את פיו להתפלל בעדם, ה' הרואה ללבב פונה אליו שוב ודורש מאתו שלא יבקש עליהם רחמים, מכיון שאינם ראוים לכך.


###### Cassuto on Exodus 32:9:1
[Cassuto on Exodus 32:9:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:9:1)

**ויאמר ה' אל משה: ראיתי את העם הזה** (בביטוי **העם הזה** אפשר להרגיש מעין כוונת נזיפה), **והנה עם קשה עורף הוא**, ראיתי שערפם קשה ואי אפשר להכניס לתוך העורף הקשה הזה רעיונות חדשים; רגילים הם בשיטה הרווחת בסביבתם, שיטת פולחן התמונות, ואי אפשר להביאם לידי הכרה שפולחן זה אינו ראוי ואינו רצוי.


###### Cassuto on Exodus 32:10:1
[Cassuto on Exodus 32:10:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:10:1)

**ועתה**, הואיל וכן (לשון של מסקנה), **הניחה לי**, ואל תשא תפילה בעדם, **ויחר אפי בהם ואכלם**, ואת ההבטחה שהבטחתי לאברהם אביך לעשותו לגוי גדול (ברא' י"ב, ב') אקיימנה בך ובזרעך: **ואעשה אתך לגוי גדול**.


###### Cassuto on Exodus 32:10:2
[Cassuto on Exodus 32:10:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:10:2)

אבל משה – וכאן נראית גדולתו של הרועה הנאמן במלוא הדרה – לא נרתע מפני חרון אפו של ה', ומיד כשיכול להוציא מפיו מלים מנסה להגן על עמו. מתוך הדיבור **הניחה לי** הוא מרגיש שגם בלבו של ה' יש מעין פקפוק, ושגם בשעת כעסו הוא רוחש אהבה לעמו, וכאילו רומז שיש עדיין אפשרות שלא **להניח** לאפו שיחרה עוד. ומיד הוא ניגש ומבקש רחמים: **ויחל משה את פני ה' אלהיו** וגו'.


###### Cassuto on Exodus 32:11:1
[Cassuto on Exodus 32:11:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:11:1)

הפועל **ויחל** נגזר משורש **חלה**, שפירושו המקורי הוא היות חלש (שופ' ט"ז, ז' ואילך), ובבניין החליש, ריכך: וכשהוא קשור במושא **פנים** פירושו השתדל כדי להשקיט ולרכך את הפנים הכועסות.


###### Cassuto on Exodus 32:11:2
[Cassuto on Exodus 32:11:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:11:2)

משה אינו מנסה להצדיק את העם. הוא מבין שחטא העם חטאה גדולה, ושלפי מידת הדין מן הראוי שיבוא עליו עונש חמור, אבל הוא פונה אל מידת הרחמים, ומסתמך על האהבה האבהית של ה' לעמו, **ויאמר: למה ה', יחרה אפך** (פס' י': ויחר אפי) **בעמך**, שהוא סוף סוף העם שלך, אשר בחרת בו ואשר אמרת לי עליו: בני בכורי ישראל (ד', כ"ב), העם **אשר הוצאת** אתה **מארץ מצרים**, שהרי כשהוצאתיו משם, במצוותך ובשליחותך הוצאתיו, וסוף סוף אתה הוא שהוצאת אותו **בכח גדול וביד חזקה**, כי כוחותי הצנועים לא היו מספיקים לפעולה כבירה שכזו, ואל נא תהי לחינם פעולתך אשר פעלת בכוחך ובגבורתך.


###### Cassuto on Exodus 32:12:1
[Cassuto on Exodus 32:12:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:12:1)

אחר הנימוק הראשון לבקשת הרחמים, נימוק אהבתו של ה' לעמו, מוסיף משה נימוק שני לבקשתו, והוא הנימוק של קידוש השם: עשה למענך אם לא למעננו. אתה רצית שילמדו המצרים להכירך (ז', ה', ועוד ועוד); **למה** תינתן הזדמנות לכך, **כי יאמרו מצרים לאמר: ברעה הוציאם** (על **רעה** עי' בפירושי על י', י', ועוד השווה דבר' ט', כ"ח), **להרוג אתם בהרים**, בתוך ההרים אשר במדבר סיני, **ולכלותם** (פס' י': ואכלם) **מעל פני האדמה**? תרשני נא לחזור על דבריך ולהתפלל לפניך: **שוב מחרון אפך** (פס' י': ויחר אפי) **והנחם** (אמנם אמרת: הניחה לי, אבל איני רוצה להניח לך, ואדרבה אני מבקש ממך: הנחם [משחק מלים: **הניחה – הנחם**) **על הרעה** (שוב המלה **רעה**) אשר עלה במחשבתך לעשות **לעמך**, לעם שלך כדי שלא יאמרו המצרים שרעה זו היתה בכוונתך תחילה.


###### Cassuto on Exodus 32:13:1
[Cassuto on Exodus 32:13:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:13:1)

ועוד נימוק שלישי: זכות אבות. בני אדם אינם יצורים בודדים, וכל איש וכל דור אינם אלא חוליות בשלשלת. כשאתה דן על דור זה, על חוליה זו בשלשלת הדורות, הואל נא לזכור את החוליות הקודמות: **זכור לאברהם ליצחק ולישראל**, שהיו **עבדיך** הנאמנים, **אשר נשבעת להם בך**, בשמך הגדול, **ותדבר אלהם: ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם**, לכל זרעכם, ולא רק לזרע של איש אחד כמוני (משה אינו רוצה להיבנות מחורבן עמו), **ונחלו** אותה כל זרעכם **לעולם**. הבטחתך היא הבטחת נצח.


###### Cassuto on Exodus 32:14:1
[Cassuto on Exodus 32:14:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:14:1)

בקשתו של משה להצלת עמו מדין כליה נתקבלה ברחמים וברצון: **וינחם ה' על הרעה** (השם **רעה** חוזר כאן בפעם השלישית) **אשר דבר לעשות לעמו** (השווה הכתובים שבירמ' כ"ו, י"ט וביונה ג', י', התלויים בפסוקנו). גזירת הכליה שעלתה במחשבה תחילה בוטלה. ועכשיו נאמר **עמו**, עמו של ה'. זהו השלב הראשון בתהליך הסליחה: המתקה ראשונה של פסק הדין. ובזה באה התורה ללמד, כי שלושה דברים מעבירים את רוע הגזירה: אהבתו של ה' לנבראיו; כבוד שם ה'; זכות אבות. ואולם, על בקשתו של משה לתת לכל העם את ארץ היעוד שהובטחה לאבות, לא ניתנה לו תשובה. ניתנה לו רק הבטחה שלילית, שלא תובא כליה על העם, ובקשתו החיובית עדיין לא נתקבלה בשלב ראשון זה.


###### Cassuto on Exodus 32:15:1
[Cassuto on Exodus 32:15:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:15:1)

**פיסקה שלישית: פעולתו של משה** (ל"ב, ט"ו–כ"ט)
עכשיו, מכיון שהובטח משה שלא יבוא העם לידי כליה. יש לו לפעול כמנהיגו של העם כדי להחזירו למוטב. ומיד הוא יורד מן ההר ומתמסר במרץ למילוי תפקיד זה.


###### Cassuto on Exodus 32:15:2
[Cassuto on Exodus 32:15:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:15:2)

**ויפן וירד משה מן ההר**. לפי הסגנון המקראי בא לפעמים הנושא של שני פעלים אחר הפועל השני; וזה לא רק כשמורים שני הפעלים יחד על פעולת אחת, כבדיבור זה, שפירושו הוא ויפן לרדת, או בפסוק הראשון של ס' ויקרא: ויקרא אל משה וידבר ה' אליו, המתבאר בקלות מכיון שסוף סוף הקריאה היא הדיבור; אלא גם כשמורים שני הפעלים על שתי פעולות נפרדות זו מזו: עי' למשל ל"ד, ד'. **ושני לוחות העדות בידו**, הלוחות שניתנו לו כאמור בל"א, י"ח; **לוחות כתובים משני עבריהם, מזה ומזה הם כתובים**. פרט זה נכתב כאן כדי שיוכל הקורא לתאר לו בקירוב את מידתם של הלוחות, שלא היו גדולים ולא עבים, ואפשר היה למשה לשאת אותם בידו, ונוחים היו להישבר (פס' י"ט). לא היו לוחות גדולים כאבני הזכרון המוצבות לראוה לעיני הכל, כגון האסטילה של מישע מלך מואב, אבנים שאין בן אדם יכול לשאת אותם בידו, אלא לוחות מעין אלה שהיו כותבים או חוקקים עליהם, באותיות לא גדולות, תעודות ומסמכים לשם שמירתם בארכיונים או בספריות. ומכיון שהיה הכתב מחולק לשנים, בשני עבריהם של הלוחות (לפי הפשט חציו מעבר מזה וחציו מעבר מזה, כפי שאנו רואים כמה פעמים בלוחות המיסופוטמיים או בלוחות האוגריתיים), לא היה צורך בממדים גדולים. נוכל להניח אורך של שלושים ס"מ בקירוב, ורוחב מתאים ועובי מתאים. על סידורם של הלוחות בתוך הארון עי' למעלה, בפירושי על כ"ה, ט"ז.


###### Cassuto on Exodus 32:16:1
[Cassuto on Exodus 32:16:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:16:1)

עוד מוסיף הכתוב, כדי להבליט את ערכה הנשגב של המתנה שהיה משה מביא אל בני ישראל: **והלוחות מעשה אלהים המה**, ביטור זהיר כביטוי אשר בל"א, י"ח (עי' פירושי שם): סתם מעשי אלהי; **והמכתב מכתב אלהים הוא**, אף זה ביטוי זהיר, ואין פירושו אלא מכתב אלהי, **חרות על הלוחות**, חקוק על האבן במכשיר חד.


###### Cassuto on Exodus 32:17:1
[Cassuto on Exodus 32:17:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:17:1)

**וישמע יהושע**, שנתעכב בשיפולי ההר לחכות שם לחזרתו של משה רבו (עי' בפירושי לסוף פרק כ"ד), **את קול העם ברעֹה**, בהריעו בהתהוללות החג לכבוד העגל. בעלי המסורה השאירו במלה **ברעֹה** את הכתיב הקדום בה"א לבסוף, השווה לכתיבה של המלה ברָעָה שבפס' י"ב, כדי להדגיש את משחק המלים שכנראה היה מכוון בכתוב. **ויאמר** יהושע **אל משה**, כשהגיע משה אליו ברדתו מן ההר: **קול מלחמה במחנה**; הוא דאג שמא התנפלו שודדי מדבר על מחנה ישראל.


###### Cassuto on Exodus 32:18:1
[Cassuto on Exodus 32:18:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:18:1)

**ויאמר** משה אל יהושע: **אין קול ענות גבורה**, אין זה קול קריאת נצחון, **ואין קול ענות חלושה**, ואין זה קול קריאת אנשים מנוצחים: **קול ענות** (לשון נופל על לשון) **אנכי שומע**: מה שאני שומע הוא קול שירה וזמרה (השווה ישע' כ"ז, ב'; תהיל' פ"ח, א').


###### Cassuto on Exodus 32:19:1
[Cassuto on Exodus 32:19:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:19:1)

**ויהי כאשר קרב** משה עם יהושע אל **המחנה, וירא את העגל**, הידוע לנו כבר והנזכר משום כך בה"א הידיעה, ומסביב לו **מחולות**,57 אז **ויחר אף משה**. אמנם הוא שאל בתחילה (פס' י"א): למה ה' יחרה אפך בעמך, אבל עכשיו, כשהוא רואה במו עיניו מה שראה ה' מן השמים, גם הוא חרה אפו, **וישלך מידיו את הלוחות**, שהרי, הואיל והפר העם את הברית, מן הראוי היה לבטל את תעודת הברית (השווה ראב"ע), **וישבר אתם תחת ההר**, דווקא במקום שבו נכרתה הברית (כ"ד, ד': ויבן מזבח תחת ההר).


###### Cassuto on Exodus 32:20:1
[Cassuto on Exodus 32:20:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:20:1)

ומיד הוא נוקט בפעולה נמרצת, כפי אופיו התקיף. העם המתהולל, כשרואה את משה המתקרב בפנים זועפות, מפסיק מיד את זמירותיו ואת ריקודיו, ומתפזר אנה ואנה. ומשה ניגש אל העגל לבערו מן העולם: **ויקח את העגל אשר עשו**, אשר עשאוהו לאליל (השווה הושע' ב', י': וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל), **וישרף אותו באש**, שהרי רוב גופו של העגל, מבפנים לציפוי של זהב, היה עשוי עִץ כפי שראינו, **ויטחן** את העץ השרוף **עד אשר דק**, ובזה הראה לעם את אפסות כוחה של התמונה שחשבוה לאלהות, **ויזר** את האפר **על פני המים** (דבר' ט', כ"א: אל הנחל היורד מן ההר), **וישק את בני ישראל** אותם המים, כדי לבדוק אותם כסוטה (חז"ל ומפרשי זמננו). התגובה של השותים עלולה היתה מבחינה פסיכולוגית להוכיח מי אשם ומי אינו אשם.


###### Cassuto on Exodus 32:21:1
[Cassuto on Exodus 32:21:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:21:1)

זהו הצעד הראשון שנקט בו משה. ובה בשעה שהיו נאמניו עסוקים לפי מצוותו בהשמדת העגל ובבדיקת בני ישראל בהשקאת המים, הוא נקט בצעד שני, והזמין את אהרן למסירת דין וחשבון על מה שקרה. ושאל אותו: **מה עשה לך העם הזה** (כאן בהוראה של המלה: העם האומלל הזה), **כי הבאת עליו חטאה גדולה**? כלומר: וכי עשה לך העם הזה מקודם רעה גדולה, עד שלא נמנעת מלהתנהג כלפיהם בחוסר זהירות, ולעשות דבר שהיה עלול להביאם, ולמעשה הביאם, לידי חטאה שכזו? לשאלה זו יש להשוות ברא' כ', ט': מה עשית לנו, ומה חטאתי לך, כי הבאת עלי ועל ממלכתי (מתוך חוסר זהירות בדבריך) חטאה גדולה?


###### Cassuto on Exodus 32:22:1
[Cassuto on Exodus 32:22:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:22:1)

**ויאמר אהרן: אל יחר אף אדני** וגו'. עכשיו נמצא משה למד כיצד יש להבין את כעסו של ה': לא רק שגם הוא כשראה את הדבר חרה אפו, אלא שגם לפניו מתחננים שלא יחרה אפו כשם שהוא התחנן בתחילה לפני ה'. אהרן פונה אל אחיו בשם אדוני, מכיון שהוא חייב ליתן לפניו דין וחשבון ולהצטדק לפניו, ומנסה לפייסו; וכן מסופר על יעקב, שפנה אל עשיו אחיו בשם אדוני (ברא' ל"ב, ה' ואילך) כשהיה משתדל לפייסו על החטא שחטא כלפיו. כדי להתנצל, מתחיל אהרן ומקדים: **אתה ידעת את העם, כי ברע הוא**; אתה מכיר את טבעו של העם הזה. שהוא נוטה להרע: די לו בהזדמנות קלה, ותכף הוא מובא לידי חטאה גדולה (במלה **ברע** יש שוב רמז למלה **ברָעָה** שבפס' י"ב ולמלה **ברֵעֹה** שבפס' י"ז).


###### Cassuto on Exodus 32:23:1
[Cassuto on Exodus 32:23:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:23:1)

**ויאמרו לי**: **עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה** לו; ביקשו ממני שאעשה להם דמות שתעמוד במקומך, לא, חלילה, במקום ה', ומשום כך לא ראיתי צורך לסרב. על כל פנים, פעולתי היתה פאסיבית בחלקה, וחסרת כוונה רעה גם בחלקה הפעיל:


###### Cassuto on Exodus 32:24:1
[Cassuto on Exodus 32:24:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:24:1)

**ואמר להם: למי זהב**, וקיויתי להרויח בזה זמן, אבל הם מיד **התפרקו ויתנו לי, ואשליכהו באש, ויצא העגל הזה**, כלומר: לא התכוונתי במיוחד לעגל זה, והוא יצא מתחת ידי במקרה. כמו שהיה יכול לצאת מתחת ידי דבר אחר.


###### Cassuto on Exodus 32:25:1
[Cassuto on Exodus 32:25:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:25:1)

משה מבין את העניין, ומכיר את האחריות המוגבלת של אהרן ואת האחריות הרבה של העם: **וירא משה את העם** (השווה פס' ט') **כי פרוע הוא**, בלתי מרוסן. נתון ביד יצרו בלי מעצור (השווה במד' ו', ה': גדל פרע שער ראשו, כלומר שיניח הנזיר לשער ראשו שיגדל בלי שום טיפול בו), **כי פרעֹה אהרן**, לא לקח את ההגה בידו ולא ריסן את העם, **לשמצה בקמיהם**, באופן שיהיו בני ישראל למשל ולשנינה בקרב אויביהם. בביטויים שיריים אלו נשמע אולי הד של שירת העלילה הקדומה שכבר רמזנו עליה למעלה. וגם משחק המלים, שאולי אף הוא היה נמצא באותה השירה, נמשך והולך. וכדי להבליטו הניחו גם כאן בעלי המסורה, במלה **פרעה**, את הכתיב הקדום בה"א סופית (פס' י"ב: **ברָעָה**; שם, **הרָעָה**; פס' י"ד: **הָרָעָה**; פס' י"ז: **ברֵעֹה**; פס' כ"ב: **ברע**; פס' כ"ה: **פרוע**; שם, **פרָעה**; בסך הכל שבע מלים דומות זו לזו בצלצולן).


###### Cassuto on Exodus 32:26:1
[Cassuto on Exodus 32:26:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:26:1)

ומכיון שהעם פרוע, מן הצורך לרסנו ולהחזירו אל הדרך הישרה. לשם כך נוקט משה באמצעים חמורים, והם הצעד השלישי בתהליך פעולתו. **ויעמד משה** בקומה זקופה **בשער המחנה**, כלומר באחד משערי המחנה (פס' כ"ז), **ויקרא** בקול גדול **ויאמר**: **מי לה' אלי, ויאספו אליו כל בני לוי**, בני שבטו, מוכנים לשמוע את פקודותיו ולבצען, תהיינה מה שתהיינה. המלה **כל** באה כרגיל לשם הכללה מופרזת ופירושה במספר רב (השווה פס' כ"ז: איש את אחיו).


###### Cassuto on Exodus 32:27:1
[Cassuto on Exodus 32:27:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:27:1)

**ויאמר להם: כה אמר ה' אלהי ישראל** (לא נאמר קודם שכך אמר לו ה', אבל משה מרגיש שכך רצונו של מקום, והוא מדבר כנביא וכלשונם של הנביאים): **שימו איש חרבו על ירכו, עברו ושובו**, לכו מכל צד הנה והנה, תהיו עוברים ושבים, **משער לשער במחנה**, מקצה המחנה עד קצהו, **והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו**, הרגו את כל אלה שאתם יודעים בבירור שחטאו בעגל, אם מפני שהייתם עדי ראייה ואם מפני שיצאו חייבים בבדיקת ההשקאה, ואל תחמלו על כל איש, אפילו אם יהיה אחיכם או רעכם או קרובכם. שתאבדנה נפשות אחדות מישראל, ולא יאבד כל עם ישראל כולו.


###### Cassuto on Exodus 32:28:1
[Cassuto on Exodus 32:28:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:28:1)

**ויעשו בני לוי כדבר משה**. הדבר נורא ואיום. ולפיכך אין הכתוב מגיד אותו במפורש, ומסתפק לרמוז שעשו בני לוי מה שאמר להם משה, ולציין את מספר הנופלים: **ויפל מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש**, מספר עגול לפי שיטת השישים, מחצית של 6000.


###### Cassuto on Exodus 32:29:1
[Cassuto on Exodus 32:29:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:29:1)

**ויאמר משה** אל הלויים: **מלאו ידכם היום לה'** וגו'. המלה **מלאו** כאן אינה ציווי מן הבניין הקל כפי שרגילים לפרשה, שהרי אילו היה זה ציווי היה מקומו בפסוק הקודם, ועוד שלשון מילוי ידים (עי' כ"ח, מ"א). באה בבניין הכבד; לפיכך יש להבין מלה זו כגוף נסתרים של עבר מן הבניין הכבד, בהוראה סתמית, אי-פרסונאלית: מילאו הממלאים, כלומר נתמלאה ידכם, ונתמניתם לשרת בקודש, כנראה במקום הבכורים שהיו עד אז ממונים לכל דבר שבקדושה ועכשיו נדחו מפני שחטאו בעגל. נתמלאה ידכם לשרת בקודש, **כי איש בבנו ובאחיו**, דווקא משום שהוכחתם בפעולתכם שהקנאה לכבוד ה' מתגברת בלבבכם אפילו על רגשי החיבה לבני המשפחה, הטבעיים באדם. לשימוש המלה **כי** בביטוי זה השווה י"ח י"א: כי בדבר אשר זדו עליהם. מילוי ידכם ישמש להקדיש אתכם לשירות **ולתת עליכם היום ברכה**. בפסוק זה ניכר קצב שירי, אולי הד של שירת העלילה הקדומה שסיפרה על העניין.


###### Cassuto on Exodus 32:29:2
[Cassuto on Exodus 32:29:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:29:2)

בזה נגמרת פעולתו של משה כלפי העם, והיא מקרבת את הסליחה, מכיון שהיסורין ממרקים, ומכל שכן המיתה ממרקת.


###### Cassuto on Exodus 32:30:1
[Cassuto on Exodus 32:30:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:30:1)

**פיסקה רביעית: השגת ההבטחה לקניין הארץ** (ל"ב, ל'–ל"ה)
אבל לא די לו למשה בהטלת עונש חמור על החוטאים הראשיים: אחריות כללית רובצת על כל העם, שהרי אף מי שלא השתתף בעבודת העגל השתתפות פעילה אבל לא התנגד לה ולא השמיע עליה מחאה אינו חף מפשע. לפיכך מתכונן עכשיו משה לבקשה נוספת של רחמים וסליחה לכלל העם. הוא דואג על עתידו של ישראל מכיון שעדיין לא ניתנה לו תשובה על בקשתו בדבר קניין הארץ.


###### Cassuto on Exodus 32:30:2
[Cassuto on Exodus 32:30:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:30:2)

**ויהי ממחרת, ויאמר משה אל העם: אתם** כולכם, אף אתם שלא הייתם מראשי החוטאים ולפיכך לא נענשתם עונש מוות, **חטאתם חטאה גדולה**. **ועתה אעלה** שוב על הר סיני **אל ה'**, לבקש עליכם רחמים; **אולי אכפרה בעד חטאתכם.**


###### Cassuto on Exodus 32:31:1
[Cassuto on Exodus 32:31:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:31:1)

**וישב משה אל ה'**; התפילה נערכה במקום טהור, ולא בתוך המחנה שנטמא בעבודה הזרה. **ויאמר**, כפי נוסח הוידוי: **אנא חטא העם הזה חטאה גדולה** (ביטוי זה חוזר כאן בפעם השלישית אחר פס' כ"א ופס' ל'), **ויעשו להם אלהי זהב**, ועברו על דבריך שאמרת להם על ידי (כ', כ"ג): לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. ואחר הוידוי, בקשת הסליחה והזדהותו של משה בגורלו של העם:


###### Cassuto on Exodus 32:32:1
[Cassuto on Exodus 32:32:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:32:1)

**ועתה**, במצב הנוכחי, **אם תשא חטאתם**, אם תואיל לשאת ולסלוח את חטאתם, ולא למנוע מהם את השגת ההבטחה שהבטחת לאבותם, טוב. הסיפא של משפט התנאי, **טוב**, אינה נאמרת במפורש, מפני שהיא מובנת מאליה; וכך, למשל, נאמר בשמ"א י"ב, י"ד-ט"ו: אם תיראו את ה' ועבדתם אותו ושמעתם בקולו ולא תמרו את פי ה', והייתם גם אתם וגם המלך אשר מלך עליכם אחר ה' אלהיכם, [טוב], ואם לא תשמעו בקול ה' אלהיכם ומריתם את פי ה', והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם. **ואם לא**58, אם אינך רוצה לסלוח לעם על אחריותם הכללית, ענוש גם אותי עמהם: **מחני נא מספרך אשר כתבת**, מחה נא את שמי מתוך הספר שבו נרשמים בבית דין של מעלה שמות בחיריך (השווה ישע' ד', ג'): איני רוצה שיהיה גורלי טוב יותר מגורלם של יתר בני עמי. מפרשים אחדים ראו בבקשה זו הצעה של משה לקבל על עצמו את העונש במקום העם: הצעה שכזו היתה בוודאי הצעה נעלה ונשגבה מצד משה, אבל נראה שאין זה פשוטו של מקרא.


###### Cassuto on Exodus 32:33:1
[Cassuto on Exodus 32:33:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:33:1)

תפילתו של משה בעד עמו נתקבלה, ואם גם בהסתייגות מסויימת לפי שעה (עי' עוד בפיסקה הבאה). תשובת ה' מקדימה הקדמה: **מי אשר חטא לי אמחנו מספרי**, כלומר: אשר לבקשתך האחרונה, למחות את שמך מספרי, איני מסכים לה, שהרי לא ייתכן שיוטל עונש על מי שלא חטא, ועל זה אין אף לדבר.


###### Cassuto on Exodus 32:34:1
[Cassuto on Exodus 32:34:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:34:1)

**ועתה**, אשר לעיקר תפילתך בעד כלל העם, הריני נוטה להסכים. כבר נעניתי לתפילתך הראשונה, והבטחתיך שלא אטיל על עמך דין כליה, ועכשיו אני מוסיף גם מבחינה חיובית שאתן לבני ישראל את כל מה שהבטחתי לאבותם ואישרתי לך, בדבר קניין הארץ: **לך נחה את העם** (לא נאמר עוד **עמך**, אבל עדיין לא נאמר **עמי**) אל הארץ הטובה **אשר דברתי לך** (ג', ח', ועוד). **הנה מלאכי ילך לפניך** כאשר הבטחתיך (כ"ג, כ'), כלומר: אתן לכם את הגנתי ואת עזרתי להצלחת דרככם ולכיבוש ארצכם (עי' בפירושי על כ"ג, כ'). העונש הכללי על חטאו הכללי של העם יידחה לכשיידחה, ויהיה מה שיהיה: **וביום פקדי ופקדתי עלהם חטאתם** (השווה ל"ד, ז': ונקה לא ינקה, ופירושי שם). אבל על כל פנים לא אקפח את זכותם לקניין הארץ.


###### Cassuto on Exodus 32:35:1
[Cassuto on Exodus 32:35:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:35:1)

מה שכתוב בפסוק האחרון, **ויגף ה' את העם** וגו', אינו שייך דווקא לאותו היום ממש, והכוונה שנגף ה' את העם במגפה, בעונש כללי, בזמן מן הזמנים, ופקד ביום פקדו. הכתוב אינו מפרט איך ומתי קרה עונש זה, ורק רומז לדבר כדי לגמור את עניין הפסוק הקודם, ולהגיד מעכשיו שכפי מה שנאמר מראש, כך היה. והעונש הזה הוטל על העם **על** הדברים אשר **עשו את העגל**, עִם העגל, **אשר עשה אהרן**. אחר פסוק זה, המדבר על העתיד, והמפסיק את הסיפור, יחזור הכתוב אל העניין בפיסקה הבאה. וכיוצא בזה נמצא בבמד' י"ד. שם, אחר דברי הנזיפה של ה' על מעשה המרגלים (פס' כ"ו–ל"ה), נאמר מיד (פסי ל"ו–ל"ח) שמתו המרגלים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה' (מתי זה קרה לא נאמר), ורק שניים מהם, יהושע וכלב, נשארו בחיים; ואחר כך (פס' ל"ט) חוזר הכתוב אחור ומספר שמשה מסר לעם את דברי נזיפתו של ה' ויתאבלו העם מאד, כפי מה שכתוב כאן בפיסקה הבאה, פס' ד'.


###### Cassuto on Exodus 32:35:2
[Cassuto on Exodus 32:35:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/32:35:2)

כך זכה העם לשלב השני של הסליחה: כל ההבטחות שהובטחו לאבות תתקיימנה בו בכולו. ואולם עדיין אין הסליחה שלמה, מפני שעדיין יש הסתייגות מסויימת, שתתבאר בפיסקה הבאה.