## Cassuto on Exodus Chapter 35

###### Cassuto on Exodus 35:1:1
[Cassuto on Exodus 35:1:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:1:1)

**הקמת המשכן**


###### Cassuto on Exodus 35:1:2
[Cassuto on Exodus 35:1:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:1:2)

**פרשה שלישית: ביצוע מלאכת המשכן והקמתו** (ל"ה, א'–מ', ל"ח)
**סדר ויקהל**


###### Cassuto on Exodus 35:1:3
[Cassuto on Exodus 35:1:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:1:3)

עכשיו, לאחר שהושגה הסליחה השלמה ואתה הרשות לבניין המשכן, יש להם למשה ולישראל לבצע את העבודה ולהקים את המשכן. על זה מסופר בפרטות בפרשה זו, במלים שוות כמעט לאלה שכבר באו בסדר תרומה ובסדר תצוה, בדברי הציווי שציווה ה' את משה על עשיית המשכן. כל עניין ועניין חוזר כצורתו או כמעט כצורתו. כמובן, במקום הפעלים המורים על ציווי או על עתיד, כגון **תעשה, ועשית, ועשו**, וכיוצא בהם, באים כאן פעלים המורים על העבר, כגון **ויעש, וַיעשו, עשה, עשו** וכאלה. מלבד זה, ומלבד וריאציות אחדות בענייני צורה, כגון וי"ו החיבור יתרה או חסרה, חילופי מלים נרדפות, חילופים בסדר המלים ובסדר הפיסקות, וכאלה, באים שינויים מועטים, והם תלויים בשינוי שבעצם העניין. כך, למשל, מכיון שבפרקים ל"ה–ל"ט מסופר רק על עשיית המשכן וכליו ולא יותר, אין בהם חזרה על מה שנאמר למעלה בדבר סידורם של חלקי המשכן וכליו ובדבר שימושם; וכל זה חוזר בפרק מ', המדבר על הקמת המשכן.


###### Cassuto on Exodus 35:1:4
[Cassuto on Exodus 35:1:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:1:4)

מכיון שהחזרה היא ברובה מילולית, לא מצאה חן בעיני רוב החוקרים. הם לא שמו לב אל השינויים ואל סיבותיהם, והתפלאו על החזרות הארוכות הבאות מלה במלה, וכמעט אות באות. ומכיון שלפיהם אי אפשר שמחבר אחד יחזור חזרה מילולית ארוכה על מה שכתב כבר, באו לכלל דעה שיש כאן הוספה מאוחרת יותר מפרשיות הציווי. הראשון שהביע דעה זו היה יוליוס פופר (1862) 62; ולאחר שהסכימו לעיקר דבריו גדולי חוקרי הדור, קינן ו-ולהויזן, דעה זו נעשתה לקניין רבים במדע המקרא. גם היום מייחסים את הפרשה הזאת לשכבות המשניות של P, ויש מי שמבחין בתוכה עד חמש שכבות שונות. ואולם, דעה זו מבוססת על חסרון ידיעה בשיטות חיבור הספרים הנהוגות במזרח הקדמון. עניין ייסודו ובניינו של מקדש היה מעין סוג ספרותי קבוע בספרויות הקדומות של ארצות המזרח; ובו היה רגיל לבוא תחילה הדיבור האלהי המתאר את תכנית המקדש לכל פרטיה ודקדוקיה ואחר כך סיפור העשייה, החוזר בצורה שווה או דומה על התיאור שבדיבור האלהי. ואין זה אלא פרט מיוחד של שיטה כללית, שיטת החזרות החביבה מאד על סופרי המזרח הקדמון. והמסורת הספרותית של ארץ כנען, שהמסורת הספרותית המקראית ממשיכה ללכת בדרכה, אוהבת אף היא שיטה זו. די יהיה להביא כאן דוגמה אחת, מתוך החיבורים הכנעניים שנתגלו באוגרית. בעלילה האוגריתית על המלך כרת מסופר שמלך זה ראה בחלומו את אל אבי האלים, וקיבל ממנו הוראות על הקרבת קרבנות, על הכנת צבא רב, על מסע צבאי לארץ המלך פבל, על דרישת בתו או נכדתו של פבל לאשה, וכו' וכו'; והוראות אלו כוללות יותר מתשעים שורה. אחר סיום ההוראות. מסופר שהמלך כרת עשה כפי מה שהוראו אל בחלומו, ופעולותיו מתוארות על ידי חזרה על לשון ההוראות מלה במלה, מלבד חילוף צורות הפעלים המורות על עבר, וחילופים אחרים בצורה, כגון וי"ו החיבור יתרה או חסרה, חילופי מלים נרדפות, חילופים בסדר המלים, וכאלה, ומלבד שינויים אחרים תלויים בשינוי שבעצם העניין: ממש כדוגמת מה שאנו מוצאים בפרשה שלפנינו בס' שמות. ואם כן אפוא, לא רק שאין לחשוב פרשה זו לתוספת מאוחרת, אלא שהיא צריכה במקום זה, ואלמלא שהיתה נמצאת לפנינו היה עלינו להניח שאבדה מתוך הכתוב.


###### Cassuto on Exodus 35:1:5
[Cassuto on Exodus 35:1:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:1:5)

גם בפירוש פרשה זו ננקוט בשיטה שנקטנו בה בחלקים של פרק ל"ד המקבילים לחלקים של פרק כ"ג: נפרש רק את החידושים ואת השינויים עד כמה שיהיה צורך בכך, ואילו בעבור מה שכבר פירשנו למעלה נסתפק במראי מקומות, ודיינו.


###### Cassuto on Exodus 35:2:1
[Cassuto on Exodus 35:2:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:2:1)

**פיסקה ראשונה: שביתה ממלאכה ביום השבת** (ל"ה, א'–ג')
משה מזמין אסיפת עם חגיגית לשם מסירת ההוראות למלאכת המשכן: **ויקהל משה את כל עדת בני ישראל**, כמובן לא כל שישים רבוא. ואף לא **עדה** בהוראת ועד או מועצה, כפי שהוצע, אלא רוב ראשי האבות, המייצגים את כלל העם; המלה **כל** משמשת כרגיל בהוראה לא מדוייקת. **ויאמר אלהם: אלה הדברים אשר צוה ה'**. הריבוי **דברים** והביטוי **לעשות אתם** מוכיחים שהקדמה זו אינה שייכת לעניין השבת, אלא לעשיית המשכן (פס' ד'–י'"ט), ולא בא עניין השבת אלא כאזהרה מוקדמת. בשעת הציווי הניתן למשה היה די להביא אזהרה זו בסוף (ל"א, י"ב ואילך), מכיון שעדיין לא הגיעה שעת המעשה, אבל עכשיו, בשעת המעשה, היה מן הראוי להזהיר את האזהרה בראש ובראשונה, ולהגיד לבני ישראל מלכתחילה‏ **כי רק ששת ימים תעשה מלאכה**, כל מלאכה שהיא, ולפיכך, אם בהמשך הדברים ידובר אליהם על מלאכה, ברור יהיה להם מראש שאף מלאכה זו אינה דוחה את השבת. **וביום השביעי**, אפילו בזמן העבודה לעשיית המשכן, **יהיה לכם קדש, שבת שבתון לה'; כל העושה בו מלאכה**, אפילו מלאכת הקודש, **יומת**.


###### Cassuto on Exodus 35:3:1
[Cassuto on Exodus 35:3:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:3:1)

**לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת**. לפי פשוטו של מקרא יצאה ההבערה והודגשה במיוחד כדי שלא יחשוב מישהו שההבערה, הצריכה לכמה עבודות במלאכת המשכן, אינה מלאכה ממש, אלא רק הכנה למלאכה (כך נחשבה בעיני הכנענים, שהיו מספרים על הבערת אש במשך שישה ימים להכין את ציפוי הזהב והכסף שניתן על כתלי היכלו של בעל ביום השביעי).


###### Cassuto on Exodus 35:3:2
[Cassuto on Exodus 35:3:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:3:2)

ובדרך אגב נאמר **בכל מושבותיכם**, להגיד שהאיסור לא יחול רק בעבודת המשכן, אלא גם במקומות ישוביהם הפרטיים של בני ישראל, באהליהם במדבר, ולהבא בבתיהם בארץ היעוד. וכדאי היתה תוספת הערה זו, כי בלתה אפשר היה להעלות על הדעת שההבערה היא דבר ראוי לכבוד היום, כהדלקת הנרות במסורת היהודית. ועוד יש אולי בביטוי זה מעין ניגוד למנהג אלילי להדליק אש בבתים לכבוד החגים: במיסופוטמיה היו חוגגים חג מיוחד לכבוד האש, ובאחד הטכסטים השייכים לחג זה נאמר: אנשי המקום יבערו אש במושבותיהם.


###### Cassuto on Exodus 35:4:1
[Cassuto on Exodus 35:4:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:4:1)

**פיסקה שניה: תרומת המשכן** (ל"ה, ד'–כ')
אחר האזהרה על עניין השבת, ממשיך משה את דבריו, ומגיד מהי התכלית העיקרית של האסיפה: **זה הדבר אשר צוה ה**', זהו במיוחד מה שרציתי להודיע לכם בשם ה'. חזרה זו על מה שכבר נאמר בפס' א' (אלה הדברים אשר צוה ה' וגו') היתה צריכה כדי לשוב אל העניין אחרי האזהרה המוקדמת בעניין השביתה מן המלאכה ביום השבת. כיוצא בזה נמצא בפרשת המועדים בויק' כ"ג. נאמר שם בתחילה (פס' ב'): מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי; ובפס' ג' באה הערה בעניין השבת, לציין שאף הוא קודש, ואדרבה הוא ראשית הזמנים המקודשים; ובפס' ד', כדי לשוב אל העניין אחר הערה מוקדמת זו, נאמר עוד: אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם במועדם.


###### Cassuto on Exodus 35:5:1
[Cassuto on Exodus 35:5:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:5:1)

וזהו הציווי: **קחו מאתכם תרומה לה'** וגו'; עי' כ"ה, א'–ז'. השינויים הם מועטים: נוספת כמה פעמים וי"ו החיבור: חסר המשפט **וזאת התרומה אשר תקחו מאתם**, שכאן היה חוץ למקומו; ועוד באות וריאציות אחדות תלויות בהבדל המצב (למשל **מאתכם** בפס' ה'). על המלים **וכל חכם לב** שבפס' י' עי' ל"א ו'.


###### Cassuto on Exodus 35:11:1
[Cassuto on Exodus 35:11:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:11:1)

בפס' י"א–י"ט חוזרת הרשימה של כל החפצים העתידים להיעשות; עי' ל"א, ז'–י"א. שם, בסיכום ההוראות שכבר נאמרו, הרשימה ניתנה בצורה קצרה יותר, ואילו כאן, בתחילת ההודעה, היה מן הראוי לציין במיוחד כל דבר ודבר. אין מן הצורך לעמוד על כל השינויים בפרטות. על חילוף המינים שבמלים את **עמודיו ואת אדניה** בפס' י"ז השווה מל"א יט, י"א, רוח גדולה וחזק. וכיו"ב.


###### Cassuto on Exodus 35:20:1
[Cassuto on Exodus 35:20:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:20:1)

**ויצאו כל עדת בני ישראל**, אנשי העדה הנזכרת בפס' א', **מלפני משה**, לאחר שסיים משה את דבריו


###### Cassuto on Exodus 35:21:1
[Cassuto on Exodus 35:21:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:21:1)

**פיסקה שלישית: הבאת התרומה** (ל"ה, כ"א–כ"ט)
בהקבלה לפסוק האחרון של הפיסקה הקודמת, הפותח במלה, **ויצאו**, באים כאן שני פסוקים הפותחים במלה **ויבאו**: הקבלה סגנונית נאה, ובו בזמן רמז להתנדבותם המהירה של בני ישראל לתרומת הקודש: מיד כשסיים משה את דבריו יצאו לקחת את תרומותיהם, ומיד באו בחזרה להביאן. תיאור הבאים ארוך ומפורט, וכאילו הוא מציין לנגד עינינו את ציור השורה הארוכה והצפופה של הבאים בהמוניהם ותרומתם בידם. ולא לחינם חוזרת המלה **הביאו** שבע פעמים בפיסקה זו. **ויבאו כל איש אשר נשאו לבו**, כדבר משה בפס' ה': כל נדיב לבו. ועוד, מעין תקבולת פיוטית, כפל העניין במלים שונות: **וכל אשר נדבה רוחו אתו**. שני הביטויים שבדברי משה, **נדב** ו-**לב**, מחולקים כאן בין שני חלקי הפסוק. **הביאו את תרומת ה**', בדיוק כדבר משה בפס' ה', **למלאכת אהל מועד ולכל עבודתו ולבגדי הקדש**, סיכום סינתיטי של הרשימה הבאה למעלה.


###### Cassuto on Exodus 35:22:1
[Cassuto on Exodus 35:22:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:22:1)

ואחר הכלל, באים הפרטים. ראשית כל נאמר **ויבאו האנשים על הנשים** (כלומר: יחד עם הנשים), כדי שלא יחשוב החושב שהביטוי **כל איש** שבפסוק הקודם מורה על הגברים בלבד. בהמשך פס' כ"ב ובפסוקים כ"ג-כ"ד מדובר במיוחד על הגברים. וגם הנשים במשמע, ובפס' כ"ה-כ"ו מדובר על הנשים במפורט. **כל נדיב לב**, בין איש ובין אשה, **הביאו** כלי זהב שונים, כגון (השמות באים ביחיד לציין את הסוג, והוראתם הוראת ריבוי): **חח**, כלומר סכּוֹת, **ונזם**, כידוע תכשיטי אזנים או אף, **וטבעת**, כידוע תכשיטי אצבעות, מלשון טביעה מכיון שעל פי הרוב היתה בטבעת חותמת, **וכומז**, כנראה תכשיטים בצורת גולה ‎ (‏كمزة, כדוריה), ובכלל **כל כלי זהב. וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה'** בכל צורה שהיא, אפילו שלא בצורת כלים, כגון מטילי זהב או שברי כלים וכאלה, הביא מיד את תרומתו. הנשוא של נושא זה שבסיפא של פס' כ"ב בא בסוף פס' כ"ג (**הביאו**), אחר הנושא השני (וכל איש אשר נמצא אתו וגו'). הפועל **הניף** והשם **תנופה** נרדפים לפועל **הרים** ולשם **תרומה**: מי שמגיש מתנה באופן חגיגי מושיט אותה בשהיא מונחת על כפיו וכאילו מניף אותה (עי' כ"ט, כ"ד–כ"ח).


###### Cassuto on Exodus 35:23:1
[Cassuto on Exodus 35:23:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:23:1)

**וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן** וגו', כל אלה **הביאו** מיד את תרומתם.


###### Cassuto on Exodus 35:24:1
[Cassuto on Exodus 35:24:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:24:1)

וכן **כל מרים תרומת כסף ונחשת**, יתר המתכות אשר דרש משה, מלבד הזהב שבפס' כ"ב; גם תורמים אלו **הביאו את תרומת ה'** והוא הדין לתורמי עצי שטים: **וכל אשר נמצא אתו עצי שטים לכל מלאכת העבודה הביאו**. המלה **הביאו** בסוף פס' כ"ג ובסוף פס' כ"ד מודגשת, וכבר ראינו שהיא חוזרת שבע פעמים בפיסקה זו. הביטוי **אשר נמצא אתו** אינו שולל אפשרויות אחרות, כגון שהלך מישהו וכרת עצי שטים בסביבות המחנה להביאם אל משה, או שמישהו קנה לשם זה משהו מידי סוחרים עוברים בשיירה במקומות הקרובים; אלא שדיבר הכתוב בהווה, ואין עיקר כוונתו אלא להבליט את עניין ההבאה.


###### Cassuto on Exodus 35:25:1
[Cassuto on Exodus 35:25:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:25:1)

וכשם שהאנשים עשו את שלהם, כך גם הנשים עשו את שלהן, ובפרט את העבודות המוטלות עליהן במיוחד. **וכל אשה חכמת לב** (השווה דברי משה בפס' י': וכל חכם לב בכם) **בידיה טוו** (המעבר מן היחיד אל הריבוי, או להיפך, אינו נדיר בסגנון המקראי), **ויביאו מטוה**, בצורת חוטים טווּיים, **את התכלת ואת הארגמן** וגו'. וכמובן כך עשו גם הנשים הבקיאות בעבודה, הגסה יותר כו אבל צריכה אף היא, של טויית העזים:


###### Cassuto on Exodus 35:26:1
[Cassuto on Exodus 35:26:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:26:1)

**וכל הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טוו את העזים**.


###### Cassuto on Exodus 35:27:1
[Cassuto on Exodus 35:27:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:27:1)

ואחר ההדיוטות באנשים ובנשים, הנשיאים. הם הביאו את המתנות יקרות הערך. ברור משחק המלים: **אנשים – נשים – נשיאים**; והשווה גם הפועל **נשא** בפס' כ"ו. **והנשיאים הביאו**, כמתנות ההולמות את נשיאותם, את **אבני השוהם ואת אבני המלואים לאפוד ולחושן**, כפי שדרש משה (פס' ט'),


###### Cassuto on Exodus 35:28:1
[Cassuto on Exodus 35:28:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:28:1)

**ואת הבושם** (שם קיבוצי; בפס' ח': בשמים) **ואת השמן, למאור ולשמן המשחה ולקטורת הסמים** (פס' ח' ופס' י"ד-ט"ו).


###### Cassuto on Exodus 35:29:1
[Cassuto on Exodus 35:29:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:29:1)

אחר שלושת הסוגים השונים של המתנדבים בא בפס' כ"ט סיכום כללי, לשם סיום. צורת הכתוב קשה לכאורה מבחינה תחבירית, מכיון שנראים בו שני נושאים לפועל **הביאו**, אחד לפני הפועל (**כל איש ואשה** וגו'), ואחד אחריו (**בני ישראל**). אולי באה כאן הבנייה של נושא כפול, כגון קולי אל ה' אקרא (תהיל' ג', ה'), וכך הוא שיעור הכתוב: בדרך זו, בהתנדבותם של **כל איש ואשה אשר נדב לבם אתם להביא לכל המלאכה אשר צוה ה' לעשות ביד משה, הביאו בני ישראל נדבה לה'**.


###### Cassuto on Exodus 35:30:1
[Cassuto on Exodus 35:30:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:30:1)

**פיסקה רביעית: מינוי האומנים והתחלת עבודתם.** (ל"ה, ל'–ל"ו, ז')
בהם בימים שמביאים בני ישראל את תרומת המשכן, מודיע משה על בחירת האומנים שיהיו ממונים על המלאכה.


###### Cassuto on Exodus 35:30:2
[Cassuto on Exodus 35:30:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Exodus/r/35:30:2)

חוזר כאן. בפס' ל'–ל"ד של פרק ל"ה, בשינויים הדרושים ובוריאציות מועטות בצורה, מה שכתוב למעלה, ל"א א' ואילך, ועי' שם על הפרטים. החידושים, מלבד החילופים בוי"ו החיבור וכאלה, הם:

א) בסוף פס' ל"ג כתוב: **בכל מלאכת מחשבת**, כלומר: בכל מלאכה שהיא ביצוע מחשבה ותכנית מחושבת מראש; והשווה גם למעלה, ל"א, ד': לחשוב מחשבות וגו'.

ב) בפס' ל"ד כתוב: **ולהורות נתן בלבו**, נתן בלבו של בצלאל גם את התכונה להיות מורה לאחרים ומנהיגם במלאכתם. ושניים יהיו האנשים שתינתן להם תכונה זו: הוא, בצלאל, **ואהליאב בן אחיסמך למטה דן**. ומכיון שבזה יש כבר רמז לעוזרים על ידם של שני האומנים הראשיים, שיקבלו מהם הוראה, לא היה מן הצורך להביא כאן את המשך הכתוב שבל"א, ו': ובלב כל חכם לב וגו'.

ג) פס' ל"ה הוא כמעט חדש.

ופירושו: **מלא אתם**, את בצלאל ואת אהליאב,‏ **חכמת לב**, כדי שאפשר יהיה לעשות בהדרכתם **כל מלאכת חרש**, חרש עצים וחרש מתכות, **וחושב ורוקם בתכלת ובארגמן** וגו', עד העבודה הפשוטה של אריגה, **ואורג**; ובדרך כלל עבודת **עושי כל מלאכה וחושבי מחשבות**.