## Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham

###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:1)

**סדר לך לך: אברהם והארץ היעודה**


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:2)

הקדמה כללית לסיפורי התורה על אברהם


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:3)

1. בפרשיות הקודמות דובר על עניינים שייכים לכלל האנושות: עכשיו, אחר פיסקת המעבר שבסוף סדר נח (י״א, כ״ו–ל״א) יתייחד הדיבור על חייהם של אבות ישראל. וראשית כל, על אביה הראשון של האומה, אברם־אברהם.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:4)

2. לפי הגיניאלוגיה שבבראשית י״א שייך אברם לדור העשירי של שושלת שם בן נח. כשם שבדור העשירי אחר אדם הראשון קם נח, איש צדיק תמים שזכה להיעשות אבי האנושות החדשה שלאחר המבול, כך בדור העשירי אחר נח קם אברם בחיר ה׳ שזכה להיעשות אביה של אנושות מחודשת מבחינה רוחנית. וכשם שנתברך נח בעדו ובעד בניו בברכת פרו ורבו ומלאו את הארץ (ט׳, א׳), המאשרת והמקיימת בו ובצאצאיו את הברכה שניתנה לאדם הראשון (א׳, כ״ח: פרו ורבו ומלאו את הארץ), כך זכה אברם־אברהם לברכת פריה ורביה (י״ז, ב׳–ו׳), מלבד הברכות הרוחניות המיוחדות שהובטחו לו ולזרעו אחריו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:5
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:5)

3. הואיל ותוכנן של פרשיות אלו הוא תוכן ישראלי ולא כלל־אנושי, אין למצוא כמובן, בספרויות העמים השכנים הקבלות לתוכן זה מעין ההקבלות שמצאנו לפרשיות הקודמות. מעשה בראשית, מעשה גן עדן, תולדות הדורות הראשונים של בני אדם, מעשה המבול, וכאלה, הם כולם עניינים שגם עמים אחרים נתנו עליהם את לבם והרבו לספר עליהם ולהעלותם על ספר לזכרון; אבל מאורעות חייהם של אבות האומה הישראלית היו בתקופה הקדומה עניין לישראל בלבד. ובכל זאת, גם לשם הבנת פרשיות אלו אפשר להפיק תועלת מתוך התעודות ששרדו לנו מן המזרח הקדמון ושנתגלו בזמן האחרון. הן עוזרות לנו להכיר לא רק את הרקע הגיאוגרפי וההיסטורי הכללי של סיפורי המקרא על אברהם ועל משפחתו, אלא גם את הסביבה שלתוכה מכניסים אותנו סיפורים אלו. כך, למשל, התעודות שנחשפו במספר רב מתוך הארכיונים המיסופוטמיים, ביחוד במארי ובנוּזוֹ, מראות לנו תמונה מגוונת ומפורטת של חיי החברה במיסופוטמיה, ארץ מגוריהם הראשונים של אבות ישראל, דווקא במחציתו הראשונה של האלף השני לספה״נ, היא היא תקופת האבות. ומן הראוי יהיה שנפנה תמיד את מבטנו אל שרידי זכרונותיהם של העמים השכנים בכל מקום שנוכל ללמוד מהם לקח לשם הבנה מלאה בפרשיות מקראיות אלו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:6
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:6](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:6)

4. אבל יש להיזהר מפני השערות פזיזות הרואות במקורות שמחוץ למקרא רמזים לאישיותם של האבות ממש. שתי השערות ממין זה הוצעו, אחת בתקופה הקדומה, ואחת בזמננו, ושתיהן חסרות יסוד.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:7
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:7](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:7)

הראשונה שבהן נמצאת בספרו של יוספוס פלביוס נגד אפיון. הוא כותב שיש זכר לאברהם בדברי הסופר הבבלי בירוסוס, המספר על איש מבני הדור העשירי לאחר המבול שהצטיין בחכמתו ובידיעותיו בתכונה וביתר המדעים. קשה להסכים ליוספוס פלביוס בכך. הוא התכוון, מתוך נטייתו האפולוגטית, להוכיח שגם אומות העולם הכירו בגדלותו של ראשון האבות; אבל מבחינה אובייקטיבית אין לראות בדברי בירוסוס מה שהוא ראה בהם. ההקבלה היחידה היא בחשיבותה של שורת עשרה דורות, והיא דוגמה נוספת של אותה החיבה להרמוניה המספרית שהיתה משותפת גם לישראל וגם לסביבה שממנה יצאו אבותיו של ישראל.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:8
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:8](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:8)

ההשערה השניה ממין זה, שהוצעה בזמננו, היא השערת וירולו וחוקרים אחרים. שראו בפסוקים אחדים מתוך כתבי אוגרית רמז לעלייתם של בני תרח לארץ כנען. כמו שכבר רמזתי בפירושי על י״א, כ״ו (עיין למעלה עמ׳ 182) חשב וירולו שהמלה **תרח׳** הנמצאת בעלילת כרת היא שמו של תרח אבי אברהם, ושאין המסע הצבאי המתואר באותה העלילה אלא מסעם של בני תרח הפולשים לארץ כנען. עוד מצא וירולו בשירי אוגרית רמזים לשמות שבטים משבטי ישראל ולמקומות התנגשות הפולשים בתושבי הארץ. לא חסרו חוקרים שהסכימו לדעה זו של וירולו, אבל עכשיו ברור שאין דעה זו נכונה, ואין תרח׳ בכתבי אוגרית אלא לשון נתינת מֹהַר והתחתנות, ואין בהם שום רמז לשבטי ישראל ולא לקרבות לשם כיבושה של ארץ כנען.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:9
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:9](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:9)

עד כמה שידוע לנו היום, אין שום עדות למסורת לא־ישראלית על עלייתם של בני תרח במיוחד ועל התישבותם בארץ כנען. אין בידנו על כך אלא המסורת הישראלית בלבד.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:10
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:10](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:10)

5. לא כל מה שהיתה המסורת הרווחת בישראל מספרת על אביה הראשון של האומה ועל סביבתו הובא בתורה. בדברי התורה עצמה ניכרים עדיין רמזים לעניינים שונים שאינם מסופרים בהם במפורש. כבר ראינו למעלה (י״א, כ״ח) רמז למותו של הרן על פני תרח אביו, ואחר כך (שם פס׳ כ״ט) רמז להרן אבי מלכה ואבי יסכה וכבר כתבתי בפירושי לאותם הפסוקים (עיין למעלה עמ׳ 185, 189), שאולי נמצאות היו בישראל מסורות מפורטות על פטירתו של הרן אחי אברם שלא בזמנה ועל סיבותיה ועל תנאיה, וכן על הרן אבי מלכה ואבי יסכה, כנראה איש אחר ששמו כשם אחיו של אברם, וכן על שתי בנותיו, אלא שהתורה הסתפקה ברמזים קלים, הדרושים לביאור היחסים שבין בני משפחתו של אברם, ולא האריכה במה שלא היה נחוץ למטרתה. וכיוצא בזה יימצאו גם להלן רמזים מעין אלה, כגון הזכרת דמשק אליעזר (ט״ו, ב׳). אפשר הדבר, שבתוך החומר המובא בספרות החיצונים ובמדרשים נשתמרו שרידים אחרים של המסורות הקדומות אבל אין בידינו לברר עניין זה בפרטות.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:11
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:11](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:11)

מתוך אוצר המסורות שהיו מסופרות בישראל על אודות אברם־אברהם בחרה התורה את החומר שהיה נאות ביותר לתכניתה ולמטרתה, הלבישה את החומר הזה צורה מתאימה לרוחה, וסידרה אותו, לפי שיטתה, בתוך מבנה כללי הרמוני ומשוכלל. צורתו המושלמת של מבנה זה אינה מסייעת לדעה של רוב חוקרי זמננו, הרואים בכתוב תוצאה מקרית של מעשה שילוב קטעים קטעים ממקורות שונים שהובאו כצורתם מלה במלה ונתקשרו אלו באלו בתהליך מסובך של עריכה אחר עריכה. על דעה זו, ובכלל על בעיית המקורות של הסיפורים, נדבר עוד להלן; כאן עלינו לעמוד על סידורם ועל יחסם ההדדי של הסיפורים בצורת הכתוב שלפנינו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:12
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:12](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:12)

החומר מסודר ונערך לפי הרמוניה מספרית, המיוסדת על המספרים שבע ו־עשר; ותוכנו הולך ועולה מדרגה לדרגה. אברהם מתנסה נסיון אחר נסיון, ונסיונותיו הם עשרה במניין. אמנם לפי פשוטו של מקרא אינם בדיוק אותם הנסיונות שבדרשות חז״ל, ואולם הכללי הוא בוודאי אותו המספר גם לפי הפשט, ובו נמשכת השיטה שקבעה עשרה דורות מאדם עד נח, ועשרה דורות מנח עד אברהם. לפני הנסיון הראשון ניתנת לו לאברם הבטחה אלהית כללית, ואחר כל נסיון ונסיון באה לו נחמה, בצורה של הבטחה אלהית מחודשת או של מעשה מסויים לטובתו; וכך נוצרת שלשלת אלטרנאטיבית של אורות וצללים, זה אחר זה, פעם אחר פעם, עד ההבטחה האחרונה והנשגבה ביותר הניתנת לאברהם אחר הנסיון האחרון והחמור ביותר, נסיון העקידה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:13
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:13](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:13)

ואלה הם הנסיונות:


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:14
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:14](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:14)

**א)** הנסיון הראשון, שהיה על אברם לעמוד בו מיד לאחר ההבטחה שניתנה לו בדברי ה׳ בחרן, היה נסיעתו מארצו וממולדתו ומבית אביו אל ארץ חדשה, לא ידועה לו. הוא האמין בהבטחה ועמד בנסיון (י״ב, א–ד׳), ולפיכך ניתנה לו ההבטחה השניה, הבטחת קניין הארץ תמורת ארץ מולדתו (י״ב, ז׳).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:15
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:15](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:15)

**ב)** לאחר שעבר בכל ארץ כנען, וכאילו קנה אותה קניין אידיאלי, המסומל במזבחות שבנה עליה לכבוד ה׳, מיד נאלץ לעזוב אותה מפני הרעב ולרדת מצרימה, ושם נמצאה שרי אשתו בסכנה; אבל ה׳ הגן עליה, ואברם חזר בשלום עם כל משפחתו אל מקום המזבח אשר בנה על יד בית־אל (י״ב, י׳–י״ג, ד׳).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:16
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:16](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:16)

**ג)** הארץ לא היתה מספקת לו וללוט בן אחיו יחדיו, והוא הוכרח להיפרד מלוט ולהשלים בליבו לויתור על חלק מן הארץ מפני דרכי שלום; אבל לוט בחר לו חבל אדמה שלא היה שייך לארץ כנען ממש, וה׳ חזר והבטיח לאברם את כל הארץ כולה, וזרע רב, תמורת בן אחיו שנפרד ממנו (י״ג, ה׳–י״ח).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:17
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:17](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:17)

**ד)** כדי להציל את לוט, הוכרח אברם להסתכן במלחמה קשה נגד מלכי המזרח. אבל ה׳ ״מיגן״ את צריו בידו (פרק י״ד), ואחר כך הבטיחו שהוא ״מגן״ לו, ואישר ואף הרחיב ופירט עוד יותר, את ההבטחות על קניין הארץ ועל רוב הזרע (פרק ט״ו).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:18
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:18](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:18)

**ה)** בשעה שעתיד להיולד לו בנו הראשון מהגר, עמד בן זה להילקח ממנו מחמת מריבה במשפחה; אבל הסכנה חלפה (פרק ט״ז), וה׳ הבטיחו שיצא ממנו המון גוים, לא רק על ידי בנו הראשון, אלא גם על ידי בן שני שתלד לו שרה, ובבן זה תתקיים ברית ה׳ (פרק י״ז).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:19
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:19](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:19)

**ו)** שוב נתנסה אברם במצוות המילה, ועמד בנסיון (פרק י״ז), ואז הוא זכה לביקורם של שלושת ״האנשים״, והיעוד על לידת בנו הנבחר נתאשרה ונתבארה לו ולשרה (י״ח, א׳–ט״ו).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:20
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:20](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:20)

**ז)** שוב נמצא לוט בסכנה בגלל רשעת שכניו, אבל גם סכנה זו חלפה, ולוט נושע בזכות אברהם (י״ח, י״ז–י״ט, כ״ח).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:21
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:21](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:21)

**ח)** בו בזמן שלידתו של יצחק מתקרבת, נמצאה שוב אשת אברהם בסכנה אצל אבימלך מלך גרר, אבל גם מסכנה זו היא נושעה, ויצחק נולד בשלום (כ׳, א׳–כ״א, ז׳).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:22
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:22](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:22)

**ט)** לידת יצחק גרמה לו לאברהם את הרחקת בנו בכורו, אבל תנחומים באו לו על ידי כריתת ברית עם שכניו ובניין מקדש חדש בבאר שבע והכרזת שם ה׳ שם (כ״א, ח׳–ל״ד).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:23
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:23](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:23)

**י)** לבסוף בא הנסיון העולה על כולם, עקידת יצחק; אברהם עמד אף בנסיון נורא זה, וקיבל בזכותו את הברכות הנשגבות ביותר ואת ההבטחות הרחבות ביותר, הכוללות והמסכמות את כל אשר נאמר לו קודם לכן.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:24
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:24](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:24)

כשאנו מתבוננים בפרטיה של רשימה זו, מכירים אנו גם הדרגה ברורה בנסיונות הבאים זה אחר זה, ובכמה מקרים גם הקבלה מסויימת בין הנסיון ובין הברכה או הנחמה שאחריו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:25
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:25](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:25)

יש לשים לב גם אל ההקבלה הכיאסטית שבין עשר האפיזודות: הנסיון האחרון מקביל לראשון (לך לך מארצך וגו׳; ולך לך אל ארץ המוריה וגו׳; שם מצוות הפרידה מן האב, וכאן מצוות הפרידה מן הבן; בשתי האפיזודות ברכות והבטחות דומות אלו לאלו בתכנן ובביטוייהן); זוג הנסיונות שלפני האחרון מקביל לזוג הנסיונות שאחר הראשון (שם סכנת שרי אצל פרעה ופרידה מלוט; כאן סכנת שרה אצל אבימלך ופרידה מהגר ומישמעאל; גם שם וגם כאן ייסוד מקדש וקריאה בשם ה׳); האפיזודה השביעית מקבילה לרביעית (בשתיהן סכנת לוט והצלתו); וכן האפיזודה השישית מקבילה לחמישית (שתיהן נוגעות לישמעאל וליצחק).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:26
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:26](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:26)

נאומי הברכה וההבטחה האלהית לאברם־אברהם הם שבעה:


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:27
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:27](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:27)

**א)** הראשון, שהושמע לו בחרן (י״ב, ב׳–ג׳) כולל שבע לשונות של ברכה (על הפרטים נעמוד בהמשך פירושנו).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:28
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:28](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:28)

**ב)** השני (י״ב, ז׳: לזרעך אתן את הארץ הזאת) מבאר ומפרט במלים קצרות שתי נקודות חשובות של ההבטחה הראשונה: זרע של קיימא וקניין הארץ.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:29
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:29](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:29)

**ג)** השלישי (י״ג, י״ד–י״ז) מרחיב ומבאר עוד יותר את יעוד הארץ ומאשר את יעוד הזרע.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:30
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:30](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:30)

**ד)** הרביעי, הוא ההתגלות של ברית בין הבתרים (פרק ט״ו), מרחיב ומבאר את יעוד הזרע וקובע זמן לקניין הארץ.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:31
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:31](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:31)

**ה)** החמישי (פרק י״ז, פרשת המילה) מבשר שלא עם אחד בלבד, אלא המון גוים יצא מאברם, ושבריתו של ה׳ תתקיים במיוחד בבן שיוולד לו משרה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:32
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:32](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:32)

**ו)** השישי (פרק י״ח) מבשר שבעוד שנה אחת תלד לו שרה בן זה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:33
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:33](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:33)

**ז)** השביעי, הרחב מכולם והנשגב שבכולם, שנאמר לו לאברהם אחר העקידה (כ״ב, ט״ז–י״ח) כולל שוב, כראשון, שבע לשונות של ברכה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:34
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:34](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:34)

מכל זה יוצא ברור, כיצד על ידי החומר הנבחר מתוך אוצר המסורת הקדומה על אברהם נוצרה בכתוב שלפנינו יצירה אחידה, משוכללת ומסודרת סדר הרמוני לחלקיה ולפרטיה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:35
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:35](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:35)

6. הרבה נשאו ונתנו חוקרי תקופתנו על דבר ההערכה ההיסטורית של סיפורי התורה על האבות, ובתוכם על אלה השייכים לאברהם. השיטה המיתולוגית של גולדציהר (1876) ושל פופרס (1879), שכבר מזמן נתישנה ונדחתה, היתה רואה באבות סמלים לכוחות הטבע, ובסיפורים על אודותם מיתוסים טבעיים: אברהם היה לפיה סמל ל״אב״ ה״רם״, הוא עצם השמים, או במיוחד השמים בלילה. אחרים חשבו שהיתה דמותו של אברהם דמות של אל, או של אל למחצה, שהושפלה לדרגת אנוש ונעשתה בישראל לדמותו של אבי האומה. זהו היסוד המשותף לדעותיהם השונות של נלדקי, לגרדי, שאטדי, מאייר, וייל ואחרים, הקובעים בצורות שונות את אופיו המקורי של אברהם: או כאחד הקדושים והגיבורים של חברון האדומית או הכָּליבת, או כאחד מאלי הנבטים, דו־שרא, כלומר בעל־שרה, או כאל מיוחד לשבט מסויים, שנקרא אחר כך על שמו, או כיוצא באלה. היה גם מי שחשב שהסיפורים על אברהם שאולים מן המיתוס המצרי (וולטר), או שהם קשורים במיתוס המיסופוטמי של הירח ובפולחנו (וינקלר, ירמיאס), מכיון שהיו שתי הערים אוּר וחרן, שמהן יצא אברהם, מרכזי פולחן הירח, ושמו של תרח אבי אברהם מורה על הירח, ושמותיהם של שרה ומלכה, אשתו וגיסתו של אברהם, יכול שיהיו כינויים לאלילת הלבנה, והמספר של שי״ח חניכי אברהם הריהו מספר ימות השנה שהלבנה נראית בהם, ועוד. חוקרים רבים רואים את סיפורי האבות כסמלים לתולדות שבטים, וזה ברור במקרים מסויימים, למשל במה שנוגע ליחסים שבין יעקב לעשיו, אבל בנוגע לאברהם קשה להסכים לדעה זו, שהרי אין השם אברהם בא כשם שבט או עם, חוץ, אולי, ממקרה בודד במי׳ ז׳, כ׳. לפי שיטתם של גונקל וגרסמן רוב הסיפורים על האבות אינם אלא בדותות ממינם של האגדות העממיות העוברות ממקום למקום ובקרב עם ישראל נתלו אגדות אלו בשמות שכיחים בתוכו, ובמשך הזמן נושבו גיבוריהן לאבות האומה. אף שיטה זו לא נתקבלה על רוב החוקרים מכיון שמוטיבים ממין המוטיבים הרגילים באגדות עם אינם נמצאים אלא בחלק קטן מאד של סיפורי האבות, ומכיון שדווקא בישראל לא היו השמות אברהם יצחק ויעקב שכיחים בתקופה הקדומה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:36
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:36](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:36)

הצד השווה שבדעותיהם של רוב החוקרים עד לפני שנים מועטות היה זה, שהסיפורים על האבות נתחברו בתקופה מאוחרת מאד לתקופת האבות עצמם, ונשתנו שינוי אחר שינוי לפני היקבעם בצורה שלפנינו, ולפיכך אי אפשר שנשתמרו בהם ידיעות היסטוריות נאמנות. אבל כל הדעות האלה התיישנו בימינו. התעודות הקדומות שנתגלו בזמן האחרון במיסופוטמיה (עיין למעלה, סעיף 3), איפשרו לנו להכיר את החברה המיסופוטמית שבמחציתו הראשונה של האלף השני לספה״נ את מנהגיה ואת תנאי חייה, והנה הרקע של סיפורי האבות שבספר בראשית הריהו ממש אותו הרקע המופיע לנגד עינינו באותן התעודות. על הפרטים של עניין זה נעמוד בהמשך פירושנו, וכאן די יהיה לרמוז בקצרה על דוגמות אחרות. היחסים שבין אברהם ובין דמשק אליעזר, למשל, מתבארים יפה על סמך מנהגים המשתקפים בתעודות נוזו; ועניין אשתו של אברהם שנתנה לו את שפחתה כדי להיבנות ממנה מתבאר לא רק על סמך סעיפים אחדים של חוקי ח׳מורבי, אלא במיוחד על סמך תעודות אחרות מתעודות נוזו. בכלל, כל הרקע התרבותי, החברתי, האתנוגרפי ולשוני של סיפורי ספר בראשית על אברהם מתאים למה שמגלים לנו הטכסטים של המזרח הקדמון, השייכים למחציתו הראשונה של האלף השני לפסה״נ. וכמובן לא היה אפשר לבני ישראל בתקופה מאוחרת ליצור יצירות ספרותיות מתאימות במידה שכזו למצב הדורות הקדומים, שבוודאי לא היה ידוע להם. ומזה יש להסיק על קדמותם של הסיפורים ועל ערכו ההיסטורי של עיקר תכנם.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:37
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:37](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:37)

7. ואולם, התורה אינה מספרת את סיפוריה לשם הודעת קדמוניות. אין מטרתה לספר היסטוריה לשם היסטוריה, במובן המדעי של המלה, ולקבוע שמעשה שהיה כך היה. מטרתה נשגבה יותר: היא מטרת החינוך הדתי והלאומי של עם ישראל, ולשם מטרה זו משתמשת היא בחומר המסורתי. לפיכך לא הכניסה לתוך פרשיותיה את כל החומר שאוצר המסורת היה כולל על אברהם (עיין למעלה, סעיף 5), אלא רק מקצתו. היא קיבלה רק את הסיפורים שאפשר היה ללמוד מהם לקח דתי או לאומי. ביחוד היא התכוונה ללמד: א) כיצד הכיר אברהם את בוראו והתמסר לעבודתו, ונבחר כנושא הברית שכרת אתו ה׳, כדי שייסד חברה דתית חדשה המתרוממת ממעל לשטח האלילות השוררת בימיו, וידריך את בניו ואת בני בניו לשמור את דרך ה׳ ולעשות צדקה ומשפט (השווה י״ח, י״ט); ב) כיצד קיבל אברהם הבטחות על עתיד צאצאיו ועל התרבותם עד שלא ייספרו מרוב, ועל קניין ארץ כנען כאחוזתם לעולם; ג) כיצד מקבילים מאורעות חייו של אברהם למה שהיה גורלו של עם ישראל, בחינת מעשי אבות סימן לבנים, וכיצד יוכל הקורא להסיק מזה שקורות עם ישראל לא היו דברים שבמקרה, אלא ביצוע תכניות שנקבעו מראש ברצון האלהים ונרמזו מראש בקורות אביו הראשון של העם. בהמשך פירושנו יתברר בפרטות כיצד יש להכיר בסיפורים על אברהם את הכוונה להוראות האלה בפרטיהן, וכיצד נוסחו הסיפורים ניסוח העלול להשמיע לקורא את הכוונה שבדברי הכתוב.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:38
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:38](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:38)

**פרשה ראשונה: עלייתו של אברם (י״ב, א׳–ט׳)**


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:39
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:39](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:39)

**הקדמה**


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:40
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:40](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:40)

1.	פרשה זו מספרת על המאורע המכריע בחייו של אברם. במצוות ה׳ יצא אברם מארצו וממולדתו ומבית אביו אשר בחרן, ועלה לארץ כנען; שם הבטיחו ה׳ שאותה הארץ תינתן לזרעו, ובהתאם ליעוד זה עבר אברם בכל ארץ כנען, מצפונה עד דרומה, כאילו לסמל בזה מעין כיבוש אידיאלי של כל השטח המיועד לו ולבניו אחריו, ובנה בשני מקומות חשובים מזבחות לה׳, סמל להקדשת הארץ לה׳ ולעבודתו לדורי דורות.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:41
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:41](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:41)

2. המסורת הישראלית, הבאה לידי ביטוי מפורש בסוף ספר יהושע (כ״ד, ב׳; והשווה שם פס׳ י״ד–ט״ו) היתה מספרת שבביתו של תרח אבי אברהם נהוגה היתה עבודת האלילים: בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם. תרח אבי אברהם ואבי נחור, ויעבדו אלהים אחרים. אבל – כך מוסיף שם יהושע בשם ה׳ (פס׳ ג׳) – ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען. לזה מתאים מה שמסופר בפרשתנו, הפותחת בדברי ה׳ אל אברם: לך לך מארצך וממולדתך וגו׳: פירוש הדבר שזכה אברם להתרומם ממעל להשקפות האליליות של סביבתו, להכיר את ה׳ כאל עליון קונה שמים וארץ (י״ד, כ״ב), ולשמוע בחביון נפשו את קולו של ה׳ הפונה אליו (על השם אל שדי נדבר עוד להלן). מדברי ברכתו של נח אל שם יוצא, כמו שכבר ראינו, שלפי המסורת הישראלית נשתמרה ידיעת ה׳ בתוך צאצאיו של שם, או לכל הפחות בתוך יחידי סגולה שבהם. לפי המסופר כאן התקשר אברם במיוחד בשלשלת הקבלה הדתית הזאת, ביחד עם יתר בני ביתו שלא נמנו עם יחידי הסגולה המכירים את ה׳ ולפיכך נצטווה להיפרד מהם ולהתמסר לעבודת ה׳ בארץ חדשה המיועדת לכך.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:42
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:42](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:42)

3. עניין עלייתו של אברם עם בני ביתו, משפחתו ועבדיו, והנפש אשר עשו בחרן, מעין קבוצה מסונפת או שבט של בני אדם נודדים ממקום למקום, כלולה בתוך המסגרת ההיסטורית של נדידות עמים ושבטים שנכנסו לארץ כנען ולסוריה במחציתו הראשונה של האלף השני לפסה״נ: שבטי החורים שבאו מהררי הצפון, ושבטים שמיים־מערביים שונים. נראה קרוב שבתוך השבטים השמיים האלה היו נמצאים יסודות שייכים לסוג בני אדם המכונים בשם **חַפִּרֻ** באכדית, **עפרו** במצרים **עפרם** באוגריתית: שם שאינו מציין, לפי מה שנראה, עם מסויים, אלא מעין מעמד בחברה, מעמד של אנשים הנמצאים מחוץ לארץ מולדתם בתוך סביבה נכריה, והמשמשים לפעמים כעבדים או כחיילים שכורים או כיוצא באלה. הבעייה על אפשרות זיהויו של שם זה בשם **העברים** או **בני עבר** היא בעיה מסובכת מאד, אבל הקושיה שנחשבה כחמורה ביותר נגד הזיהוי, היא ההבדל בין האות בי״ת שבשם העברי ובין האות פ״א הנמצאת גם בלשון הכנענית של אוגרית, מתיישבת בקלות מתוך ההנחה של השפעת האות רי״ש הסמוכה: עובדה היא שלמלה האוגריתית **ערפּת** מקבילה המלה העברית **ערבות**. על כל פנים נראה שהשם הנידון, כשם המקראי בני עבר (השווה י׳, כ״א), מציין סוג רחב מאד, שאין אברם וצאצאיו אלא קבוצה מקבוצותיו. והם נקראים עברים ביחוד כשהם נמצאים בסביבה של אנשים נכרים, במצרים למשל (כמה פעמים בסוף ספר בראשית ובספר שמות). או בין הפלשתים (פעמים אחדות בספר שמואל א׳), או בין המלחים הנוסעים תרשישה (יונה א׳, ט׳) ודווקא אברם מכונה **העברי** ביחס לתושבי כנען (י״ד, י״ג).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:43
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:43](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:43)

ההבדל העיקרי בין עליית יתר הקבוצות ובין עליית קבוצתו של אברם היא זו, שסיבת הגירתו של אברם לא היתה, או לא היתה בלבד, סיבה כלכלית או חברתית או מדינית, אלא היתה בעיקרה סיבה דתית, ומטרתה היתה ייסוד דת חדשה. ובזה חשיבותה המיוחדת במינה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:44
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:44](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:44)

אמנם אין הכתוב מגיד בפירוש לשם מה ניתנה לאברם פקודת היציאה מארצו וממולדתו, ולפיכך חשבו חוקרים אחדים, כגון גונקל, שאין כוונתה המקורית של פרשתנו כי דווקא לשם הניתוק מן הסביבה האלילית נצטווה אברם לצאת משם; לפי דעתם לא קמה תפיסה זו אלא בתקופה מאוחרת. אבל מה שאין הכתוב מגיד במפורש משמיע הוא מכלל. שיטה רגילה היא בסיפורים אלו (וגם גונקל עצמו עמד על כך בדרך כלל) שלא לתאר את מחשבותיהן ואת רגשותיהן של הנפשות הפועלות אלא רק לספר את מעשיהן, ולהשמיע לקורא מתוך סיפור המעשה את המחשבות ואת הרגשות שהביאו לידי מעשה. וכאן בניין המזבחות שבנה אברם בארץ כנען מיד לאחר עלייתו מסמל, כמו שכבר ציינתי למעלה, את הקדשת הארץ לה׳ ולעבודתו, ומתוך כך ברור מה היתה לפי הכתוב כוונת העלייה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:45
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:45](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:45)

4. על דרך מהלכו של אברם מחרן עד ארץ כנען אין הכתוב מגיד שום דבר. כנראה היתה המסורת הקדומה מספרת על כך כמה פרטים: כיצד הלך הלוך ונסוע ממקום למקום, עד שהגיע לדמשק (עיין להלן בסוף הפירוש על י״ב, ה׳), ומשם לצפון ארץ כנען. אבל, מכיון שכל הפרטים האלה לא היו חשובים למטרתה של התורה, לא הביאם הכתוב. ואולם, עקבותיהם ניכרים עדיין בהזכרת דמשק אליעזר (ט״ו, ב׳). סימן למעברו של אברם דרך דמשק וליחסיו אל תושביה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:46
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:46](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:46)

5. פרטים על מסעי אברם ניתנים אך ורק בנוגע לשלבים האחרונים והחשובים ביותר, הם הם מסעיו בתוך ארץ כנען עצמה. וכאן נשאלות שלוש שאלות: למה התכוון הכתוב כשמסר פרטים אלו וקבע את מסעי אברם בארץ כנען כמו שקבעם, לראשונה עד סביבות שכם, אחר כך משם עד סביבות בית־אל, ולבסוף משם עד הנגב? ומדוע נחלק על ידי כך שטח הארץ לשלושה איזורים, אחד מן הגבול הצפוני עד שכם, השני משכם עד בית־אל, והשלישי מבית־אל עד הגבול הדרומי? ומדוע מסופר שדווקא באותן התחנות, בסביבות שכם ובסביבות בית־אל, בנה אברם מזבחות לה׳?


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:47
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:47](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:47)

כדי להשיב על שאלות אלו עלינו לשים לב קודם כל אל העובדה, שדווקא אותן התחנות ואותה החלוקה של שטח הארץ חוזרות ונשנות בצורה דומה בסיפור מסעיו של יעקב כשחזר מפדן ארם. אמנם הוא נכנס לא מצד צפון, אלא מצפון מזרח, אבל אף מגיע בתחילה עד מקום שכם (ל״ג, י״ח): ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען ויחן את פני העיר וגו׳. ואחר הסיפור על מעשה דינה, ועל כיבוש שכם בידי אחיה שמעון ולוי, מסופר בפרק ל״ה (פס׳ א׳): ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית־אל ושב שם וגו׳, ואחר כך (פס׳ ו׳): ויבא יעקב לוזה אשר בארץ כנען הוא בית־אל, הוא וכל העם אשר אתו. ואף הוא ממשיך את דרכו דרומה, ומגיע עד חברון (ל״ה, כ״ז) ועד באר שבע (מ״ו, א׳), ואף הוא, כאבי אביו, בונה מזבחות לה׳ בסביבות שכם ובסביבות בית־אל (ל״ג, י״ח: ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל; ל״ה, ז׳: ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית־אל. אף הוא אפוא עובר בארץ וכאילו כובש אותה כיבוש אידיאלי בשם ה׳ (מלבד הכיבוש הממשי של שכם בידי בניו), ואף הוא מציב עליה מזבחות, סימנים לכיבוש אידיאלי זה. וכשם שמזבחותיו־סימניו של אברם באים כאילו לחלק את הארץ לשלושה איזורים, זה מדרום לזה, כך גם מזבחותיו־סימניו של יעקב שהוצבו באותם המקומות. וכשם שקנה אברהם בכסף מלא מקום מסויים בארץ, את שדה המכפלה הסמוך לחברון, כך קנה גם יעקב בכסף מלא מקום מסויים סמוך לשכם, ואחר כך כבשו שנים מבניו את כל הסביבה. ההקבלה ברורה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:48
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:48](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:48)

יש עוד הקבלה אחרת, לא פחות ברורה. כשנכנסו בני ישראל לארץ בימי יהושע וכבשו אותה כיבוש של ממש, גם אז היו, לפי תיאור המסורת המשתקפת בספר יהושע, הנקודות העיקריות של הכיבוש דווקא אותן הנקודות שראינו בכיבושם האידיאלי של אברם ושל יעקב. העיר הראשונה שנכבשה אחר הכניסה לארץ דרך גלגל ויריחו היתה, כפי המסופר בספר יהושע (ז׳, ב׳) **העי מקדם לבית־אל** ובני ישראל המתכוונים ללכדה התיצבו, כפי מה שכתוב שם, **בין בית־אל ובין העי, מים לעי** (ח׳, ט׳, והשווה פס׳ י״ד); דווקא אותם הביטויים, שאנו מוצאים בסיפור על אברם (כאן בפס׳ ח׳: מקדם לבית־אל ויט אהלה בית־אל מים והעי מקדם). החזרה על אותם המלים בוודאי אינה מקרית, ובוודאי יש לה כוונה מסויימת. ברור הדבר, שמחבר ספר יהושע ניסח את דבריו בהתאם למה שכתוב כאן בספר בראשית. ורושם זה מתאשר והולך כשאנו קוראים הלאה בספר יהושע שמיד אחר כיבושה של עי עלה יהושע אל שכם (ח׳, ל׳): אז יבנה יהושע מזבח לה׳ בהר עיבל וגו׳, וכידוע הר עיבל הוא סמוך לשכם (יש לשים לב לכך, שגם שם מדובר על בניית מזבח). הכוונה אפוא שלכתחילה השתלט יהושע על הקו עי–בית־אל–שכם. ומשם זכה להטיל את מרותו על היישובים שממערב או מדרום־מערב לקו זה (פרק ט׳) ולתפוס בידו על ידי כך את רוב האיזור המרכזי של הארץ. בהמשך הספר מסופר כיצד התפשטו בני ישראל דרומה וצפונה, לשני האיזורים הנותרים, מדרום לבית־אל (פרק י׳) ומצפון לשכם: דווקא אותה החלוקה המשולשת שמצאנו בספר בראשית.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:49
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:49](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:49)

ועכשיו אפשר לנו להבין מפני מה הדגישה התורה לפרטיהם את מסעי אברם בהיכנסו לארץ כנען, עד שכם בתחילה, ואחר כך עד עי – בית־אל. היא התכוונה להציג כאן לפנינו, בכיבוש האידיאלי של אברם, מעין בשורה הניתנת מראש על מה שעתיד לקרות לבניו אחריו. לפי מסורת זו ניתן הסימן בתחילה לאברם ואחריו חזר ונשנה ליעקב, וההכפלה פירושה מעין אישור וקיום, כפי שמבאר הכתוב בעצמו בהביאו את דברי יוסף אל פרעה (מ״א, ל״ב): ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים, וממהר האלהים לעשותו. בהתאם לכך, בא ספר יהושע ומתאר לנו את הכיבוש המעשי באופן מקביל לכיבושם האידיאלי של האבות, ואף בניסוח דומה, כאילו להגיד, כי קניין הארץ שהושג בימי יהושע היה כבר כלול בעיקרו בתוך אותו הכיבוש הסמלי שהאבות הראשונים קיימוהו בשעתם, והכל הוכן מראש ובושר מראש לפי רצונו של ה׳.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:50
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:50](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:50)

עוד יש להוסיף ששתי הנקודות הנידונות נחשבו לא רק כנקודות מפתח מבחינה גיאוגרפית, אלא גם כמרכזים דתיים של האוכלוסיה הכנענית. לפיכך הכרזת שם ה׳ באותם המקומות מפי אברם פירושה הכרזת עליונותו של ה׳ אלהי אברם על אלהי כנען.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:51
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:51](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:51)

6. גם בפרשה זו, כמו בקודמות, ניכרת הרמוניה מספרית; וזה לא רק, כפי שכבר ראינו, בשימוש במספר **עשר** (עשרה דורות), הוא המספר היסודי לשיטה העשרונית, אלא גם בשימוש במספר **שבע**, שהיה נחשב למספר השלמות (והשווה מה שכתבתי למעלה בסעיף 5 של ההקדמה הכללית לסיפורי התורה על אברהם). הברכה הניתנת מפי ה׳ אל אברהם בפס׳ ב׳–ג׳ כוללת שבע לשונות של ברכה, כמו שיתבאר בפרטות להלן, וברור הדבר שהכתוב התכוון בניסוח זה להביא לפנינו נוסח של ברכה שלמה בתכלית השלמות. ועוד כדאי לציין שהשמות היסודיים בפרשה זו, השם **אברהם** והשם **ארץ**, חוזרים כל אחד שבע פעמים בפרשה, כרגיל.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:52
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:52](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:52)

7. החוקרים הנוקטים בשיטה של תורת התעודות מחלקים את פסוקיה של פרשה זו, או אף את שברי פסוקיה, בין שני המקורות J ו־P ובין מעשה ידיו של העורך (R). על פרטי החלוקה שונות דעות החוקרים זו מזו, אבל בדרך כלל אפשר להכיר כי לפי רוב הדעות יש לייחס פס׳ א׳–דא ופס׳ ו׳–ח׳ אל J, פס׳ דב־ה׳ אל P, ופס׳ ט׳ אל R. ואולם, כבר עצם העובדה שהפרשה מקבילה בכללותה ובפרטיה אל המסורת על מסעי יעקב ועל כיבוש הארץ בידי יהושע, ועצם העובדה השניה, שצורתה מראה סימנים ברורים של הרמוניה מספרית, מעידות על אחדותה. ואין להשיב שכל זה מעיד רק על עבודתו של העורך, שהרי אם העורך נתן לסיפור צורה משוכללת, לא היה עורך פשוט, אלא מחבר, ויצירתו יצירה מחושבת מראש ומסודרת סידור נאה, ולא תוצאה מקרית משילוב מיכני של קטעים כפי דעתם של מצדדי תורת התעודות.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:53
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:53](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:53)

זאת ועוד. הנימוקים בעד חלוקת פרשה זו בין מקורות שונים לא רק שאינם יכולים לעמוד בפני העדות הברורה הנ״ל, אלא אף כשהם לעצמם אין בכוחם לשמש הוכחה. את כל הנימוקים האלה בדקתי לפרטות, אחד לאחד, במחקרי Studi sulla Genesi, חלק שני (ב־Giornale della Societa Asiatica Italiana, שורה חדשה, כרך א׳ [1925–1926], עמ׳ 217–220), ועל כל אחד ואחד הראיתי שאינו יכול להוכיח שום הוכחה. אך מן המותר לחזור כאן על מה שכתבתי שם. רק לשנים מן הנימוקים, שלכאורה יוכלו לתת מקום למחשבה, אקדיש כאן שורות אחדות.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:54
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:54](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:54)

א) הראשון הוא זה, לפס׳ ה׳ (ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען) חוזר על מה שכתוב כבר בפס׳ דא (וילך אברם כאשר דבר ה׳ וילך אתו לוט). נכון הדבר, שיש כאן חזרה על הדבר המסופר למעלה בעיקרו, אבל כשנבין את מבנה הפרשה על בוריו, תיראה לנו מיד חזרה זו לא רק אפשרית, אלא מוצדקת ונכונה מכל הבחינות. הפרשה בנויה שתי פיסקאות כמו שאציין להלן. הפיסקה הראשונה (פס׳ א׳–ד׳) מביאה בפרטות את הדיבור האלהי אל אברם, לך לך מארצך וגו׳, וכפי מה שרגיל במקרים מעין זה, מוסיפה בפסוק האחרון את ההערה בדרך כלל, שאברם עשה כפי מה שציוהו ה׳. כיוצא בזה קראנו כמה פעמים בסוף הפיסקאות של פרשת המבול, ועוד כמה פעמים תיראה לנו הערה סופית מעין זו בהמשך ספרי התורה. הפיסקה השניה (פס׳ ה׳–ט׳) באה לתאר בפרטות את נסיעתו של אברם: אחר הכלל בא הפרט. וכמובן, תיאור הפרטים צריך להתחיל מן הנקודה הראשונה, נקודת היציאה מן המקום, ולא דווקא כחזרה פשוטה, אלא כתוספת ביאור והסבר, וכפירוט מדוייק של האנשים והרכוש שהביא אברם אתו בנסיעתו. שני הפסוקים צריכים, כל אחד במקומו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:55
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:55](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:55)

ב) יש בפרשה מן הביטויים ומן העניינים הנחשבים כמיוחדים למקור P. כל הנתונים הכרונולוגיים מיוחסים ל־P; והנה בפס׳ **ד**ב בא נתון כרונולוגי על גילו של אברם (ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן). וכן הנוסחה שבפס׳ ה׳ (ויקח אברם את שרי אשתו וגו׳ ויצאו ללכת וגו׳) נחשבה אף היא כמיוחדת ל־P. ואולם, ברור הדבר שאם מיחסים ל־P את כל הפסוקים שיש בהם עניינים וביטויים כאלה, בוודאי יימצאו כולם ב־P ורק ב־P, ואם אחר כך יבוא החוקר וישתמש בעובדה זו להוכיח שפסוק מסויים שייך ל־P מפני שיש בו מעניינים אלו או מביטויים אלו, לא יהיה אלא דין חוזר או petitio principii; טעות מפורשת מבחינה הגיונית. ועוד: אשר לנתונים הכרונולוגיים, כבר ראינו בפרשיות הקודמות, לא רק באלה שעיקרם כרונולוגיה, אלא גם בפרשיות סיפוריות כפרשת המבול, שהנתונים הכרונולוגיים הם חלק בלתי נפרד של הפרשה; וכך ייראה לנו גם בפרשיות הבאות. כיצד בפרשה זו נקשר מספר שנותיו של אברם קשר הדוק עם עצם הסיפור נבאר להלן במשך פירושנו. ואשר לנוסחה שבפס׳ ה׳, ויקח אברם וגו׳, הוכחתי למעלה, בפירושי על י״א, ל״א (עיין למעלה עמ׳ 190), שהיא היתה נהוגה כבר בספרות הכנענית, ובאה ממנה בירושה אל ישראל, וכמובן לא באה בירושה אל סופר ישראלי מסויים או אל חוג מסויים של סופרים ישראליים, אלא לכל סופרי ישראל בשווה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:56
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:56](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:56)

כללו של דבר: אין שום נימוק מוצדק לחלוקת הפרשה בין מקורות שונים, ולהיפך יש נימוקים חשובים המוכיחים את אחדותה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:57
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:57](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:57)

פיסקה ראשונה: פקודת ה׳ והבטחותיו


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:58
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:58](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:58)

**ויאמר ה׳ אל אברם**. כאן מדובר על אמירה בלבד, ואילו בפס׳ ז׳ כתוב: וירא ה׳ אל אברם. כנראה כוונת הכתוב להגיד, שעד שלא הגיע אברם לארץ הנבחרת לא זכה שיראה אליו ה׳ במחזה, אלא רק שמע את קולו בלבד כאשר שמעוהו לפניו אדם הראשון ונח.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:59
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:59](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:59)

**לך לך**. המלה **לְךָ**, הנוספת על הציווי **לֶךְ**, לא בלי כוונה מיוחדת נכתבה. פירושו של רש״י: להנאתך ולטובתך (השווה בבלי ראש השנה ט״ז, ע״ב, לפי יש אומרים: זכות ארץ ישראל הוא **דאהניא** ליה) אינו מתקבל על הדעת, שהרי אין להניח שרצה הכתוב להגיד כי לשם הנאה עצמית עלה אברם לארץ כנען, ועוד שבמקומות אחרים במקרא אי אפשר בשום אופן לפרש בדרך זו את הלמ״ד שאחר הפועל **הלך**. רוב מפרשי זמננו אינם שמים לב לבעיה זו; קניג, המעורר אותה, מפרש כעין פירושו של רש״י, כדי לקבוע את פירוש הכתוב עלינו לעיין בכתובים הדומים. ומתוך עיון זה ניוכח כי בכולם מדובר על מישהו או על משהו שהולך לבדו (או רק עם מי שקשור בו קשר מיוחד) ונפרד מתוך הכלל או מתוך הקבוצה שבתוכה היה עומד עד אותו רגע. ההקבלה המעניינת ביותר נמצאת בבראשית כ״ב ב׳, בתחילת פרשת העקידה (על הקבלה זו עמדתי בפרטות במאמרי הנ״ל Studi sulla Genesi, בשנת 1926, ואחרים אחרי); וההקבלה שבביטויים מורה על ההקבלה שבתוכן. כתוב כאן: **לך לך... אל הארץ אשר אראך**, וכתוב שם: **ולך לך** אל ארץ המוריה והעליהו שם לעולה על אחד ההרים **אשר אומר אליך**. גם כאן וגם שם נסיון: כאן יש לו לאברם להיפרד מאביו הזקן ומסביבתו וללכת אל ארץ אחרת בלתי ידועה לו; שם יש לו להיפרד מחוג משפחתו לפי שעה, ומבנו החביב על לבו לעולם; בנו אמנם ילך אתו בתחילת הדרך, אבל רק על מנת להיפרד מאתו לנצח. ועליו ללכת אחר כך **לבדו** בדרכו, דרך המשמעת המוחלטת והמסירות המוחלטת. ובשני המקרים הנסיון נעשה חמור ביותר על ידי כך, שאין מטרת ההליכה נקבעת מראש. כאן נאמר: אל הארץ אשר אראך; איני מודיע לך מעכשיו אל איזו ארץ עליך ללכת, ועליך להאמין ולהישמע ולציית; עליך ללכת עד שאגיד לך: די, וכיוצא בזה נאמר שם: על אחד ההרים אשר אומר אליך; איני מודיע לך מעכשיו על איזה הר תעלהו לי לעולה, אלא עליך להאמין ולהישמע ולציית; עליך ללכת עד שאגיד לך: זה הוא המקום.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:60
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:60](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:60)

והכתובים הדומים הם:


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:61
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:61](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:61)

שמות י״ח, כ״ז: וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו (יתרו הולך לבדו, ונפרד ממשה וממשפחתו ומכלל ישראל).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:62
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:62](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:62)

יהושע כ״ב, ד׳: ועתה פנו לכם ולכו לכם לאהליכם אל ארץ אחוזתכם (כך אמר יהושע לשבטי עבר הירדן; והם נפרדים מיתר שבטי ישראל לאחר שנלחמו יחד אתם לשם כיבוש עבר הירדן המערבי).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:63
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:63](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:63)

שמואל א כ״ו, י״א–י״ב: ונלכה לנו (לאחר שניקח את החנית ואת צפחת המים אשר לשאול ניפרד מסביבה זו ונתרחק משאול ומצבאו; ואחר כך מסופר: וילכו להם (כך נפרדו ונתרחקו, כמו שאמר דויד).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:64
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:64](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:64)

ירמיהו ה׳, ה׳: אלכה לי אל הגדולים (הנביא מתכונן להיפרד מהמון העם ולהתקרב כרגע הוא לבדו אל הגדולים שבעם).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:65
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:65](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:65)

שה״ש ב׳, י׳: ענה דודי ואמר לי: קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך; וכן שם פס׳ י״ג: קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך (הדוד מזמין את דודתו לעזוב לשעה קלה את ביתה ואת משפחתה וללכת לבדה אתו לשם טיול בכפר).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:66
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:66](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:66)

שם פס׳ י״א: הגשם חלף הלך לו (נפרד מאתנו).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:67
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:67](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:67)

שם ד׳, ו׳: אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה (אלך אני לבדי; ואפרד מכל מחשבה אחרת ומכל חברה אחרת).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:68
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:68](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:68)

והשווה גם בראשית כ״א, ט״ז: ותלך ותשב לה מנגד (התרחקה מבנה וישבה לה לבדה).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:69
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:69](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:69)

וכך יש להבין כאן את הביטוי לך לך. לך לך, אתה לבדך, או רק עם מי שקשור אתך קשר מיוחד במינו, לך לך בדרך שהיא רק שלך, והיפרד מקרוביך שבתוכם חיית עד עכשיו ושאינם רוצים או אינם יכולים להשתתף אתך בדרכך החדשה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:70
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:70](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:70)

**מארצך וממולדתך ומבית אביך**. כבר העיר קניג בצדק שיש כאן מעין הדרגה. הדרגה הראשונה היא: **מארצך**: עליך לצאת מן הארץ שבה נולדת וגדלת והתחנכת. על זו נוספת דרגה חמורה יותר: עליך להיפרד **ממולדתך** מן החוג המשפחתי שאתה קשור בו קשרי דם (בלשון העברית הקלאסית אין הוראת המלה מולדת כהוראתה בימינו). אחריה באה הדרגה השלישית: **ומבית אביך**; לא רק מן החוג המשפחתי הרחב יש לך להיפרד, אלא גם מן החוג המצומצם ביותר והקרוב ללבך ביותר, מבית אביך (גם כאן אין לתפוס את המלים בהוראתן המודרנית, מביתו של אביך, אלא פירושם מ״בית־אב״ שלך), מן החוג שתרח אביך עומד בראשו, ולפיכך גם מאביך הישיש.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:71
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:71](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:71)

ולפי פירושי אין שום סתירה בין פסוק זה ובין הכתוב שלמעלה (י״א, כ״ח), המכנה את אור כשדים בשם ארץ מולדתו של הרן אחיו של אברם; על בעיה זו עי׳ מה שכתבתי בפירושי על י״א, כ״ח (עיין למעלה, עמ׳ 186–188).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:72
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:1:72](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:1:72)

**אל הארץ אשר אראך**. ההדרגה נמשכת. כפי מה שכבר ציינתי הנסיעה בלי ידיעה מוקדמת על מטרתה הסופית היא נסיון קשה ביותר. מסירות שלמה נדרשת מן אברם. והוא עומד בנסיון.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:1)

זוהי ההבטחה האלהית אל אברם על השכר שיינתן לו תמורת מסירותו. היא כוללת שבע לשונות של ברכה, כמו שכבר הכירו חז״ל (בראשית רבא, י״ז, ד׳); ואין זה דרש, אלא עיקר כוונתו של פשט הכתוב (גם על זה עמדתי כבר במאמרי הנ״ל Studi sulla Genesi בשנת 1926, ואחרים אחרי). שבע הוא מספר השלמות, והברכה הניתנת לאברם היא ברכה שלמה ומלאה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:2)

ואלה הן שבע הלשונות של ברכה (כל פועַל ופועל קובע ברכה בפני עצמו):


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:3)

1) ואעשך לגוי גדול


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:4)

2) ואברכך


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:5
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:5)

3) ואגדלה שמך


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:6
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:6](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:6)

4) והיה ברכה


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:7
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:7](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:7)

5) ואברכה מברכיך


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:8
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:8](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:8)

6) ומקללך אאור


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:9
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:9](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:9)

7) ונברכו בך כל משפחות האדמה


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:10
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:10](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:10)

וכך אנו מוצאים שבע לשונות של ברכה בברכות שנאמרו ליצחק וליעקב. ליצחק נאמר (בראשית כ״ו, ג׳–ד׳; גם כאן יש למנות את הפעלים המורים על הפעולות העתידות):


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:11
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:11](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:11)

1) ואהיה עמך


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:12
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:12](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:12)

2) ואברכך


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:13
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:13](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:13)

3) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:14
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:14](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:14)

4) והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:15
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:15](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:15)

5) והרביתי את זרעך ככוכבי השמים


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:16
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:16](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:16)

6) ונתתי לזרעך את כל הארצות האל


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:17
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:17](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:17)

7) והתברכו בזרעך כל גויי הארץ


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:18
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:18](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:18)

וליעקב נאמר (בר׳ כ״ז, כ״ח–כ״ט):


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:19
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:19](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:19)

1) ויתן לך האלהים מטל השמים וגו׳


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:20
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:20](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:20)

2) יעבדוך עמים


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:21
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:21](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:21)

3) וישתחוו לך לאומים


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:22
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:22](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:22)

4) הוה גביר לאחיך


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:23
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:23](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:23)

5) וישתחוו לך בני אמך


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:24
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:24](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:24)

6) אורריך ארור


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:25
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:25](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:25)

7) ומברכיך ברוך


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:26
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:26](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:26)

בוודאי אין כאן דבר שבמקרה, אלא שיטה מחושבת מראש, ומזה יוצא שכל ההשערות שהוצעו לחלק את הברכות האלה בין המקורות וליחס מקצתן למקור מסוים ומקצתן למקור אחר אינן נכונות.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:27
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:27](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:27)

**ואעשך לגוי גדול**. ברכת ריבוי הזרע במידה מפליאה. וברכה זו חשובה במיוחד לגבי איש כאברם, שעדיין לא זכה לבן, וכבר הגיע לגיל הזקנה. גם באמונה שיש לו להאמין להבטחה שייכת לעצם הנסיון.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:28
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:28](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:28)

**ואברכך**. כלומר: אתן לך את ברכתי. והמושג של ברכה מורה על נתינת כל טוב, על שמירה מכל רע (בברכת הכהנים, במדבר ו׳, כ״ד: יברכך ה׳ **וישמרך**) על חנינה (שם פס׳ כ״ה: **ויחנך**), ועל התמדת אושר ושלום (שם פס׳ כ״ו: **וישם לך שלום**). לא חיי סתם יינתנו לך ולזרעך, אלא חיים ברוכי ה׳.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:29
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:29](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:29)

**ואגדלה שמך**. השם הוא סמל האישיות, ומזדהה, לפי המושגים של המזרח הקדמון, באישיות עצמה. לא רק שיצא ממך גוי גדול, אלא שגם שמך אתה, ערכך האידיאלי, יהיה גדול בעולם.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:30
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:30](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:30)

**והיה ברכה**. ביטוי זה אינו ברור לכאורה, ופירושים שונים הוצעו עליו: 1) תהיה מלא ברכה, תהיה מבורך (כך השבעים, וכך ת״א ות״י א׳), אבל אין פירוש זה הולם את לשון הכתוב; והוא הדין לפירוש 2), הוא פירושו של רש״י (השווה בראשית רבא ל״ט, י״ח): אתה תברך את אשר תחפוץ; 3) פירושו של רמב״ן: אתה תהיה הברכה, אשר יתברכו בך לאמר ישימך אלהים כאברם (השווה בראשית מ״ח, כ׳). בזמננו הוצעו תיקוני הנוסח, כגון וְהָיָה ברכה (גיזברכט, גונקל), או וְהָיָה אֲבָרְכָה (וינקלר), אבל מי שיש לו חוש בריא בטיב הלשון העברית לא יוכל להסכים ל״תיקונים״ מעין אלה. הדרך להבנת הכתוב הזה נפתחת לפנינו כשאנו שמים לב לזכריה ח׳, י״ג: והיה כאשר הייתם קללה בגוים, בית יהודה ובית ישראל, כן אושיע אתכם והייתם ברכה. המלה **בגוים**, הנוספת על הביטוים **והייתם קללה**, המקביל הקבלה ניגודית לביטוי הנידון, מוכיחה שאין להסכים לפירוש מס׳ 1); הבי״ת שבאותה מלה (ולא בי״ת), מוכיחה שאין להסכים לפירוש מס׳ 2; הקשר שבין **והייתם** ברכה ובין **אושיע אתכם**, וכל כלל הפיסקה שבזכריה, השייכת לאשרו של ישראל הקם לתחיה, מוכיחים שפירושו של הרמב״ן הוא הנכון. גם צורת הציווי **וֶהְיֵה**, מוארת יפה על סמך פירוש זה: מכיון שאעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך תשמש מופת לברכה; ודווקא הציווי מורה על התוצאה של מה שקדם, כמו בבראשית כ׳ ז׳: ויתפלל בעדך וחיה או שם מ״ב, י״ח: זאת עשו וחיו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:31
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:31](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:31)

**ואברכה מברכיך**. אלה אשר יברכו אותך, כלומר שיתייחסו אליך באהדה ובידידות וידרשו את שלומך, יקבלו אף הם ברכה ממני.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:32
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:32](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:32)

**ומקללך אאֹר**. ולהיפך, אלה שיתנגדו לך ויבקשו את רעתך ישאו את מארתי. ההוראה המקורית של הפועל **קלל** היא **בזה**, **השפיל**, וממנה באה ההוראה של דרישת רעתו של הזולת, ושל איחול רעה שתחול על ראשו. מי שיתנגד לך יתנגד לשליחותך הנמסרת לך מאתי, ולפיכך מן הדין יהיה שיוטל עליו עונש.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:33
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:33](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:33)

ההבדל שבין הריבוי **מברכיך** ובין היחיד **מקללך** בא כנראה רק לשם גיוון ושינוי בתקבולת, כשם שבא שינוי בסדר המלים. הדעה הרואה כאן כוונה לציין את מיעוט המקללים ואת רוב המברכים היא דרש ולא פשוטו של מקרא.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:34
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:34](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:34)

**ונברכו בך כל משפחת האדמה**. לפי מפרשים אחדים הכוונה כאן ששמו של אברם ישמש מופת ודוגמה בנוסחאות של ברכה; אבל פירוש זה, שכנראה הוא הפירוש הנכון של המלים **והיה ברכה** שבפס׳ ב׳, אינו הולם את לשון הנוסח הכתוב כאן. צורת הפועל **נברכו** בבניין נפעל וההדגשה שבמלה כל דורשות פירוש אחר. ביטוי דומה לזה (ונברכו בו כל גויי הארץ) בא להלן, ב׳–י״ח, י״ח, בפרשה המדברת על עניין אנשי סדום ועל תפילתו של אברהם בעדם. ומתוך כך נראה יותר לפרש שאבי האומה הישראלית יזכה להיות מקור ברכה לכל עמי הארץ, וזכותו ותפילתו תעמודנה להם לפני בית דין של מעלה. יש כאן מעין רמז ראשון למושג האוניברסליות של אמונת ישראל שיתפתח לאחר זמן בתורתם של הנביאים.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:35
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:35](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:35)

והסיום סיום נאה ליעודי הברכה הניתנים לאברם.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:36
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:2:36](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:2:36)

בדיבור האלהי אל אברם ניכר בבירור קצב שיריי (עיין בסידור הכתובים שנתתי למעלה, עמ׳ 211). הקצב הוא בעיקרו מרובע, וברוב המקרים מורכב הוא משתי קבוצות של שתים שתים נקישות; בסיום הוא מתרחב קצת, ומסתיים בקבוצה של שלוש נקישות (פס׳ אב: 2:2; 2:; פס׳ ב׳, 1:3; 2:2; פס׳ ג׳, 2:2; 3:2;2:2).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:4:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:4:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:4:1)

**וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳**. פסוק זה, האחרון של הפיסקה. בא להגיד, כסיומי כמה פיסקאות בפרשת המבול, שאברם, כנח בשעתו, מילא את הפקודה שניתנה לו מפי הגבורה. ה׳ אמר לו **לך**, והוא **הלך**. החזרה על הפועל שבדברי הפקודה מבליטה את מהירות הציות ואת שלמותו. אברם עשה מיד מה שנצטווה, בלי שום היסוס.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:4:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:4:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:4:2)

**וילך אתו לוט**. לוט ידוע לנו כבר ממה שנאמר עליו בפיסקה האחרונה של פרק י״א; וכבר שם הזכיר אותו הכתוב יחד עם אברם ושרי, כאילו להשמיע שמאז הצטרף לוט היתום לקבוצתו המיוחדת של אברם דודו בתוך חוג משפחתו הרחב של תרח. אבל ניסוחו של פסוק זה רומז להבדל שבין אברם לבין לוט: אברם הלך מפני שכך ציוהו ה׳ (וילך אברם **כאשר דבר אליו ה׳**), ולוט הלך רק מפני שהלך אברם (וילך **אתו** לוט). לוט לא זכה להתעלות עד דרגת דודו; וההבלט שביניהם יובלט עוד בהמשך הכתובים.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:4:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:4:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:4:3)

**ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן**. על הדעה המפרדת מלים אלו ממה שקדם, והמייחסת אותן למקור P ככל יתר הנתונים הכרונולוגיים, ועל הנימוקים שכנגד, עיין בהקדמה לפרשה זו, סעיף 8, עמ׳ 209. כאן, בסוף הפיסקה, העניין הוא במקומו, לפי השיטה הרגילה בכמה סיפורים מסיפורי התורה, לציין את גילו של גיבור הסיפור בזמן מעשה המסופר (השווה, למשל, בראשית ט״ז, ט״ז; י״ז, כ״ד ואילך; כ״ה, כ״ו; מ״א, מ״ו; שמות ז׳, ז׳), וכוונתו היא להבליט בהתאם לכל תוכן הפיסקה, את גודל זכותו של אברם בעמדו בנסיון העליה. יציאה לדרך, בלי ידיעה מוקדמת מתי ואיפה תסתיים הנסיעה, היתה מבחן קשה אף לאיש צעיר, ועל אחת כמה וכמה לזקן בן שבעים וחמש. והאמונה שהאמין אברם ביעוד עשייתו לגוי גדול אף היא זכות גדולה במיוחד מפני היותו עדיין חשוך בנים בגיל כה גבוה. ועוד דבר. דווקא מתוך ציון גילו כאן יוצא, לכל הפחות לפי המספרים שבנוסח המסורה (עיין מה שכתבתי למעלה, עמ׳ 176–177, 193), שהיה תרח עדיין בחיים בזמן נסיעתו של אברם בנו; וגם הפרידה מן האב הזקן המופלג, בלי תקווה לראותו עוד בחיים, בוודאי שהיתה קשה עד מאד ללבו של בן אוהב ונאמן. ובכל זאת לא היסס אברם; ה׳ אמר לו: לך, והוא הלך. ברור אפוא שציון מספר שנותיו בימי המבחן אינו גוף זר לעצם הסיפור. הוא בא כאן כעין רמז הניתן דרך אגב, ובצורה זו הוא מוסר לקורא המעיין רושם חזק יותר מן הרושם שהיתה מוסרת הערה מפורשת על גודל זכותו של אברם.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:4:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:4:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:4:4)

אך למותר להעיר, שהמספר שבעים וחמש נקבע כאן לשם ההרמוניה המספרית השכיחה בסיפורי התורה. ספירה מדוייקת של שנות חיי האדם כפי מה שרגיל היום בארצות בעלות תרבות אירופית, על סמך רשימה לפני השלטונות בזמן הלידה לא היתה נהוגה במזרח הקדמון, ועד היום לא נעשתה במזרח שיטה כללית. גם בישראל קשה אף היום לקבוע בדיוק את גילו של איש זקן מבני עדות המזרח. הוא בעצמו אינו יודע בדיוק את מספר שנותיו, ואם שואלים אותו על גילו הוא משיב, למשל, שכבר הגיע לגבורות או אפילו שהוא בן מאה; ולא הוא ולא בני ביתו מעלים אף על דעתם שמספרים אלו הם מספרים מדוייקים. ואין לייחס לכתוב כוונה לציין את שנותיו של אברם בדייקנות יותר גדולה מזו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:4:5
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:4:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:4:5)

על סידור המספרים בסדר עולה (**חמש שנים ושבעים שנה** ולא **שבעים וחמש שנים**) עיין מה שכתבתי בספרי **תורת התעודות**, עמ׳ 46–48.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:4:6
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:4:6](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:4:6)

כבר העירותי למעלה (ח״א, עמ׳ 176–178) שיחידת הזמן בנתונים הכרונולוגיים שבסיפורי ספר בראשית היא פרק של חמש שנים, כלומר שישים חודש, בהתאם לשיטת השישים הנהוגה בקרב השוּמרים והנפוצה במזרח הקדמון. ומתוך כך מספרי השנים שבסיפורים אלו הם ברובם כפולות של חמש, ולפעמים בתוספת שבע או כפולה של שבע. כאן, בכתוב שלפנינו, יש לנו כפולה מדוייקת של חמש.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:4:7
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:4:7](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:4:7)

קביעת גילו של אברם בצאתו מחרן בשבעים וחמש שנים מניחה את היסוד לחלוקה הרמונית של ימי חייו (עיין למעלה עמ׳ 193): פרק ראשון, של 75 שנים, יחד עם אביו פרק שני, של 25 שנים, שליש מן הראשון, בלי אביו ועוד בלי בן משרה אשתו; ופרק שלישי, של 75 שנים כראשון, בלי אביו, אבל יחד עם יצחק בנו משרה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:5:1)

פיסקה שניה: מסעי אברם בארץ כנען


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:5:2)

לאחר שנאמר בפס׳ ד׳ בדרך כלל שאברם הלך כפי מה שנצטווה, באה פיסקה זו ומספרת על פרטי מהלכו. השיטה רגילה בתורה: כלל ואחריו פרט. ותיאור המהלך מתחיל מן הרגע הראשון, רגע ההכנות, כשמאסף ראש המשפחה את כל מי ואת כל מה שיש לו לשם יציאה מן המקום.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:5:3)

**ויקח אברם וגו׳**. הכנת הנסיעה מתוארת בנוסחה זו, הקבועה במקרא. והנוסחה אינה רכוש מיוחד לבית מדרשו של P, כדעתם של מצדדי תורת התעודות. מציאות דוגמתה בכתבי אוגרית (עיין בהקדמה לפרשה זו, סעיף 8), מוכיחה שהיא חלק מן המסורת הספרותית של בני ישראל שקיבלוה מן הכנענים שקדמו להם ביישוב הארץ.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:5:4)

**את שרי אשתו**. כבר נזכרה למעלה, י״א, כ״ט, ל״א, ועיין פירושי שם.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:5
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:5:5)

**ואת לוט בן אחיו**. אף הוא נזכר כבר למעלה, י״א, כ״ז, ל״א, וגם בפרק זה, פס׳ ד׳. ולכאורה קשה הדבר, שלאחר שבא בפס׳ ד׳ רק שמו בלבד, כשם מי שידוע כבר, נכתבה כאן בפס׳ ה׳, אחר שמו, גם התמורה **בן אחיו**, כאילו היה מן הצורך להודיע לקורא מי הוא לוט. אבל אין זה קשה אלא לכאורה. בפס׳ ד׳ אין הכוונה אלא לציין בקיצור ובדרך כלל את עיקר העניין של ההליכה, ולמטרה זו הסתפק הכתוב בהזכרת שמו של לוט ודיו; מי הוא לוט, אנו יודעים כבר. כאן בפס׳ ה׳ הכוונה לתאר את הכנת הכניסה לפרטיה, ולהגיד מי ומי ההולכים, לפי הנוסחה הקבועה. והנה דווקא בנוסחה זו רגילים לציין את דרגת הקרבה שבין כל אחד מבני המשפחה ובין האיש העומד בראשה, אף אם דרגה זו ידועה כבר. כך כתוב למעלה (י״א, ל״א): ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו וגו׳, אף על פי שכבר לפני זה נאמר במפורש שאברם היה בנו של תרח, ולוט בן הרן בנו, ושרי אשתו של אברם. השווה גם להלן, ל״ו, ו׳; ושמות י״ח, ב׳–ד׳. ויש הגיון בצורה מסורתית זו; לאחר שנאמר בתחילה **ויקח**, בא הכתוב ומפרט על פי איזו רשות **לקח** ראש המשפחה את פלוני ואת אלמוני: הוא לקח אותם מפני שהם תלויים בו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:6
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:6](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:5:6)

חוקרים אחדים מצאו קושי גם בזה, שנאמר כאן **בן אחיו** בלי הזכרת שמו של האח, וחשבו שנפלה כאן טעות בספרים ושהצורה המקורית היתה **ואת לוט בן הרן אחיו** (כך, למשל, גונקל). אבל חוקרים אלו לא הבינו את הביטוי **בן אחיו**. ביטוי מורכב זה אינו מורה אלא על מושג אחד בלבד, כמו nephew באנגלית, ואין כוונת הכתוב כאן לרמוז דווקא על אחיו של אברם, אלא אך ורק על יחס הקרבה שבין לוט ובין אברם.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:7
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:7](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:5:7)

**ואת כל רכושם אשר רכשו**. את כל מה שהיה להם לקחו אתם; עזבו את חרן לחלוטין, על מנת שלא לחזור שמה עוד.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:8
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:8](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:5:8)

**ואת הנפש אשר עשו בחרן**. המלה **נפש** כשהיא לעצמה יכולה להורות על עבדים ושפחות, אבל אין נראה שכך הוראתה כאן. וזה מפני כמה טעמים: א) שהעבדים והשפחות כלולים כבר בתוך **כל רכושם אשר רכשו**; ב) שהפועל עשו אינו הולם את המושג של קניית עבדים; ג) שעשיית הנפשות מוגבלת בחרן בלבד, ואילו היתה הכוונה לעבדים ולשפחות, לא היתה שום סיבה להוציא מן הכלל את אלה שנקנו באור כשדים או במקומות אחרים. פירושם של חז״ל,שהכוונה לגרים (אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים) בצורה זו הריהו בוודאי דרש, אבל כנראה דרש זה מתקרב לפשוטו של מקרא, ויש כאן אחד הכתובים המורים על תוכן מסורת קדומה שאמנם לא נתקבלה בתורה במילואה, אבל ידועה היתה בישראל, ולפיכך די לרמוז לה רמז קל (עיין למעלה בהקדמה הכללית לסיפורי התורה על אברהם, סעיף 5). אולי היתה המסורת הקדומה מספרת שאברם, מכיון שהכיר את בוראו, ושמע בקולו המדבר לו, והגיע לכלל אמונה שהוא האל העליון, יוצר הכל ואדון הכל, התחיל להכריז **בחרן** על עיקר אמונה זו וזכה לקרב אליה נפשות אחדות. להכרזה ותעמולה מעין זו בארץ כנען רומז כנראה גם מה שכתוב בפס׳ ח׳ ויקרא שם בשם ה׳ (עיין בפירושי שם), וגם התואר שבו כיבדו את אברהם בני חת אשר בחברון: נשיא אלהים אתה בתוכנו (כ״ג, ה׳). אמנם יוכל לכאורה להיראות מתוך פרשת המילה (י״ז, כ״ז) שהאנשים שהתקרבו לאמונתו של אברהם היו רק עבדיו ילידי ביתו ומקנת כספו מאת בן נכר; אבל אם נסתכל בעיון באותה פרשה ניוכח, שהכוונה היא שרק אלה נמולו מכיון שרק אלה, בהיותם שייכים ממש לפמליה של אברהם, נצטוו להימול, כמו שכתוב במלים מפורשות שם בפס׳ י״ב, ואילו מי שרק התקרב קרבה רוחנית לאמונה החדשה לא נצטווה במיוחד על קיום מצווה זו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:9
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:9](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:5:9)

**ויצאו**. מחרן, אברם וכל אלה שהוא לקח אתו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:10
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:10](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:5:10)

**ללכת ארצה כנען**. בדברי ה׳ אל אברם לא נאמר במפורש אל איזו ארץ יש לו לאברם לפנות, ורק בדרך כלל נאמר (פס׳ א׳): אל הארץ אשר אראך. ואולם, מי שיוצא לדרך, אף אם אינו יודע מה תהיה הנקודה הסופית שבה יעמוד, מוכרח לבחור לו כיוון מסויים להליכתו. והנה ראינו למעלה בפירושנו על י״א, ל״א, שכבר בהיותם באור כשדים הרגישו אברם וסיעתו מעין דחיפה פנימית **ללכת ארצה כנען**, והשפיעו על כלל המשפחה עד כדי כך, שכולם **יצאו אתם** ללכת יחדיו אל אותה הארץ; ואולם יתר בני המשפחה לא הרגישו אותה הדחיפה הפנימית כשם שהרגישוה אברם וסיעתו, ולא הצליחו להתגבר על כוח משיכתה של עבודת האלילים ולצאת מתחום האלילות; אמנם **יצאו אתם**, את אברם ואת סיעתו, **ללכת ארצה כנען**, אבל כשהגיעו לחרן, באמצע הדרך, התישבו שם ולא המשיכו הלאה את דרכם. עכשיו, כששמע אברם בבירור את קול ה׳ המצווה עליו לעזוב את בית אביו וללכת אל הארץ אשר יראהו, הרגיש בנפשו שהכיוון הרצוי הוא אותו הכיוון שאליו היה משתוקק מזמן. איפה עליו לעמוד, לא ידע עדיין אבל נדמה היה לו כי הכיוון צריך להיות אותו הכיוון. לפיכך שם את פניו ארצה כנען.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:11
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:11](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:5:11)

**ויבאו ארצה כנען**. לא עמדו באמצע הדרך, אלא הגיעו עד הארץ שאליה התכוונו ללכת.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:12
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:5:12](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:5:12)

כיצד ובאיזו דרך באו מחרן אל ארץ כנען, אין הכתוב מספר. קרוב מאד לשער (עיין בהקדמתי לפרשה זו, סעיף 5), שכמה סיפורים היו רווחים בישראל על קורות אברם בדרך, והתורה לא הביאה אותם כדי שלא להסיח את דעת הקורא מעיקר הענין בהזכרת פרטים שלא היו עלולים למסור הוראה כל שהיא לשם מטרתה החינוכית. ואולם, סימן למציאות מסורת קדומה על הדרך ניכר עדיין, כמו שכבר רמזתי בסעיף הנ״ל, בדברי התורה המזכירים את דמשק אליעזר, בן משק ביתו של אברם (ט״ו, ב׳): כנראה היתה המסורת מספרת כיצד הצטרף אליעזר לאברם בעברו דרך דמשק. אף על פי שאין בכתוב שום רמז למקצוע עבודתו של אברם בחרן, רשאים אנו לשער שכבר שם היה רועה צאן, שהרי מסופר להלן שזו היתה עבודתם של בני משפחתו שנשארו שם. ורועי צאן הבאים ממיסופוטמיה הצפונית עם צאנם היו יכולים לעבור בסְפָר של ה״קשת הפוריה״, דרך סביבות כרכמיש וחלב וקטנה עד דמשק, או אולי אפילו נאות המדבר, ובמיוחד דרך תדמור, שהיתה החשובה שבהן, ומשם לדמשק. בכל אופן, לפני הגיעם לגבולות ארץ כנען היו בוודאי עוברים בסביבות דמשק.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:6:1)

**ויעבר אברם בארץ**. כמובן אברם עם כל סיעתו. כדי להבין מלים אלו על בורין עלינו לשוות לנגד עינינו שני כתובים אחרים: א) מה שנאמר ביהושע כ״ד, ג׳: ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען ומה שנאמר בבראשית מ״א, מ״ו: ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים. המלה **כל** הנמצאת ביהושע כ״ד, ג׳, מתאימה למסופר כאן, שנכנס אברם לארץ כנען מגבולה הצפוני ונסע דרומה. בראשונה עד מקום שכם, אחר כך עוד דרומה עד סביבות בית־אל, ולבסוף עוד דרומה, אל הנגב. המעבר המתואר כאן הוא מעבר **בכל** אורך הארץ, מן הקצה הצפוני עד הקצה הדרומי. וכן נאמר על יוסף שעבר בכל ארץ מצרים, לארכה כמובן, שהרי ארץ מצרים המיושבת, מלבד הדלתה, אינה אלא רצועה צרה לאורך הנילוס המהלך מדרום לצפון, וכוונת מעברו של יוסף היתה להראות לכל יושבי מצרים שאחרי פרעה הוא האדון על כל הארץ, וכאילו לתפוס בידו את השלטון על כל מצרים. כיוצא בזה. מעברו של אברם בארץ כנען מצפונה עד דרומה, מסמל את התפיסה האידיאלית של הארץ ברשותו של אברם לשם עבודת ה׳. דומה הוא לאיש שקנה לו שדה, ומסייר אותו מן הקצה אל הקצה. והשווה עוד י״ג, י״ז: קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה, כי לך אתננה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:6:2)

עוד כדאי לציין שאולי יש בפועל **עבר** שבפסוק זה כוונה למשחק מלים. בסיפורים על יצחק חוזר כמה פעמים הפועל **צחק**, לא רק במדרשי השם, אלא גם הלאה, כעין Leit-motiv המלווה את יצחק במשך חייו, והוא הדין לפועל **עקב** בסיפורים על יעקב, ולפועל **יסף** בסיפורים על יוסף. וכן כאן אפשר למצוא רמז לשמו של אברם **העברי** (י״ד, י״ד). ואולי היה הדבר ברור יותר בסיפורים העתיקים שקדמו לתורה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:6:3)

**עד מקום שכם**. רבים חשבו שהמלה **מקום** פירושה מקדש, ושהכוונה כאן שהגיע אברם עד המקדש הכנעני אשר בשכם. וזה אינו מתקבל על הדעת. אמנם נכון הוא שלפעמים מורה השם מקום על מקום מקודש, למשל בפרשת העקידה (כ״ב, ג׳, ד׳), ובביטוי השכיח בספר דברים: המקום אשר יבחר. אבל באותם הכתובים קדושת המקום אינה אלא דבר הלמד מעניינו, ושם מקום כשהוא לעצמו אינו יוצא מידי פשוטו. אין לנו ליחס לו על סמך כתובים מעין אלה הוראה של קדושה, כמו שאין לנו ליחס לו הוראה של בית כלא על סמך מה שכתוב בפרשת וישב (ל״ט, כ׳): מקום אשר אסורי המלך אסורים, ואחר כך (מ׳, ג׳): מקום אשר יוסף אסור שם. המלה **מקום** סתם אינה מורה על אופיו המיוחד של המקום, כשם שהמלה loca סתם אינה מורה על loca sancta. ראיה לדבר, שכתוב להלן (י״ג, ד׳): אל מקום המזבח, ומכיון שהמזבח הוא הוא המקדש, ברור שלא בא הכתוב להגיד: אל מקדש המקדש, בדרך של טאוטולוגיה. יתר על כן: אברהם, שכל כוונתו היתה להתרחק מעבודת האלילים, בוודאי לא היה מבקר דווקא במקדשים של אלהי כנען. אמנם אפשר הדבר שאחר כיבוש הארץ בידי בני ישראל התרגלו הכובשים לאט לאט לייחס קדושה לאחדים ממקדשי הכנענים, ואף לקשור אותם בזכרונות האבות, אבל אי אפשר שהתורה תספר על התקרבות אברם אל מקדשים אליליים בכוונה תחילה. פירוש הכתוב הוא הרבה יותר פשוט. אברם ובני לוויתו בוודאי לא נכנסו לתוך עיר שכם: הם היו נוודים, יושבי אהלים ובעלי מקנה כאמור, ובוודאי לא נטו את אהליהם בתוך העיר, אלא בסביבותיה, בשטח שנשאר פנוי מן היישוב ומן העבודה החקלאית בשטח העלול לשמש בלי קושי ובלי מעצור למשכנות הרועים. מפני זה לא נאמר שבא אברם עד שכם, אלא נאמר **עד מקום שכם**, כלומר עד המקום שבתוכו שוכנת עיר שכם. וכן כתוב בפירוש על יעקב (ל״ג, י״ח): ויבא יעקב שלם עיר שכם... **ויחן את פני העיר**. וכן כתוב להלן (פס׳ ח׳) על אברם בהגיעו לבית־אל, שתקע אהלו בסביבות בית־אל, במקום ממוצע בין בית־אל ובין העי.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:6:4)

**שכם** הקדומה היתה שוכנת במקום הנקרא עכשיו תל בלאטה, מדרום־מזרח לעיר שכם של ימינו. הודות לעמדתה הגיאוגרפית במרכז הארץ, במקום הצטלבות הדרכים שמצפון לדרום וממזרח למערב, נעשתה לנקודה חשובה מאד ביישוב. כפי שרמזתי למעלה, בהקדמתי לפרשה זו, כבר במאה הי״ט לפסה״נ, בימי פרעה סנוסרית השלישי, נזכר כיבוש ארץ שכמאמא, היא כנראה שכם, בידי המצרים, וגם בשורה השניה של כתבי המארות המצריים, השייכת לאותה המאה, בא שם העיר שכמאמא. החפירות שהתנהלו במקום הוכיחו שבתקופה החיקסוסית וגם אחריה היתה עיר שכם מבוצרת ביצורים חזקים, וגם מכתבי אל־עמארנה (מאה ט״ו־י״ד) מוכיחים שבימיהם היתה שכם עיר מלוכה חשובה. על המשך ההיסטוריה של העיר אין לנו צורך להתעכב כאן.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:5
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:6:5)

בדבר ההקבלה שבין פסוק זה ובין מה שמסופר במקרא על יעקב ובניו בשכם ועל כיבוש המקום בימי יהושע, ובדבר ערכן של הקבלות אלו להבנת כוונתה של פרשתנו, עיין בהקדמתי לפרשה, סעיף 6.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:6
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:6](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:6:6)

**עד אלון מורה**. אַלון ואֵלה, ואולי אף אַלה, הם שמות של עץ גבוה קומה, כנראה .Pistacia terebinthus L והזן שלו .var. palaestina Engl (הוא Pistacia palaestina Boiss), מגיע עד הגובה של ט״ו מטר בקירוב, ועד הגיל של כמה מאות שנים. ואפילו יותר מאלף. השם אַלון, באל״ף פתוחה, ולמ״ד דגושה, מציין כנראה עץ אחר, מן הסוג Quercus. אולי עיקר הוראתם של כל השמות האלה היה בדרך כלל עץ גבוה וחסון, ולפעמים אפשר להכיר בלשון המקרא את עקבותיה של הוראה מקורית זו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:7
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:7](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:6:7)

מפני גדלם ועצמתם ואורך חייהם של העצים הגבוהים האלה התייחסו אליהם בני אדם בכבוד ובהערצה, וראו בהם מעין דבר שבקדושה. בדברים י״א, ל׳, נזכרים אלוני מורה בעניין הברכה והקללה האמורות בהר גריזים ובהר עיבל שבסביבות שכם. אולי היה שם חורש של אלונים, והיו קוראים למקום גם אלוני מורה בריבוי וגם אלון מורה ביחיד בהוראה קיבוצית (התרגומים הקדומים מתרגמים ביחיד גם בדברים י״א, ל׳). וכנראה מתכוון לאותו המקום גם מה שכתוב בבראשית ל״ה, ד׳, על יעקב שטמן תחת האלה אשר עם שכם את פסלי אלהי הנכר שהסיר מידי בני משפחתו (פס׳ ב׳: ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו: הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם). והוא הדין, אף על פי שהניקוד שם הוא אַלה, למסופר ביהושע כ״ד על פקודה דומה לפקודתו של יעקב שניתנה מפי יהושע בשכם (פס׳ כ״ג: ועתה הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם) ועל הקמת אבן גדולה שם תחת האלה אשר במקדש ה׳ (פס׳ כ״ו); והמקדש הוא כנראה מקום והמזבח של דברים כ״ז, ה׳–ז׳. ספק הוא, אם גם אלון מעוננים שבקרבת שכם (שופטים ט׳, ל״ז) ואלון מוצב אשר עם שכם, מקום המלכתו של אבימלך בן גדעון (שופטים ט׳, ו׳) הם שמות אחרים של אלון מורה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:8
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:8](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:6:8)

אפשר הדבר, שמבחינת ההשתלשלות ההיסטורית היתה קדושתו של אלון מורה בעיני בני ישראל מעין המשך של מסורת כנענית על קדושת אותו האלון, אבל לפי תפיסת התורה בוודאי אין הקדושה מתחילה אלא באברהם; ואדרבה, קשור המקום בזכרונות של השמדת סימני הפולחן האלילי בימי יעקב ובימי יהושע. כוונת פסוקנו היא כנראה זו, שאברהם בחר לו על פי מקרה את מקום האלון כדי לנטות בצלו את אהלו, ושם נראה לו ה׳, ובגלל התגלות אלהית זו נתקדש המקום מאז ואילך בעדו ובעד צאצאיו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:9
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:9](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:6:9)

לפי שיטה פרשנית המשתקפת בת״א ובת״י ובתרגום היירונימוס (וכן בתרגום עקילס לדברים י״א, ל׳) פירושה של המלה אלון הוא **מישור**. אולי התכוונה שיטה זו להסיר מדעת הקוראים את האפשרות לקשור את העניין בהשקפות השומרונים תושבי המקום על קדושת עץ מסויים שהיו מראים במקום, ושבגללו נוצר כנראה השם של תל בלאטה. פירוש זה הסתמך כנראה על המלה היוונית αύλών, שהוראתה דווקא מישור, ובודאי הוא מאוחר. אף אם נסכים להשערתו של גינזברג, שקיימת היתה בעברית הקדומה ובאוגריתית מלה מעין **אלון** בהוראת מישור, בפסוק שלנו בוודאי אין הכוונה אלא לעץ האמור.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:10
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:10](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:6:10)

**מורה**. מפרשים אחדים פירשו שם זה בהוראת יורה, גשם (כך פירושה של המלה מורה ביואל ב׳, כ״ג, ואולי גם בתהלים פ״ד, ז׳), אבל נראה יותר שהוא מלשון הוראה, כלומר שכך נקרא העץ על שם ההוראות שהיו הכהנים נותנים שם לשואליהם (השווה חבקוק ב׳, י״ח: מסכה ומורה שקר, ושם פס׳ י״ט: הוא יורה). פסוקנו משמיע כנראה מעין משחק מלים עם לשון ראיה (בפס׳ ב׳ **אראך**, ובפס׳ ז׳ **וירא הנראה**). והכוונה יכולה להיות אחת משתיים אלה: א) כבר קראו הכנענים את האלון בשם מורה, ומה שאירע שם לאברהם הוכיח כי שם זה ראוי ונאה למקום. מכיון ששם **נראה לו ה׳**; הכנענים התכוונו למורה שקר, לפי ביטויו של חבקוק ואברהם התחיל לשמוע שם את קולו של מורה צדק; ב) האלון נקרא בשם זה בפי בני ישראל לאחר זמן, בגלל התגלותו של ה׳ לאברהם, וכאן קראו הכתוב כך על שם סופו, כדוגמת וירדוף עד דן בפרק י״ד, פס׳ י״ד.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:11
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:11](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:6:11)

השבעים תרגמו כאן **האלון הגבוה** כשם שבבראשית כ״ב, ב׳, תרגמו **הארץ הגבוהה** במקום **ארץ המוריה**.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:12
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:6:12](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:6:12)

**והכנעני אז בארץ**. שני פירושים נאמרו על מלים אלו. האחד, הנרמז כבר בדברי הראב״ע, הוא פירושם של רוב מפרשי זמננו: והכנעני היה עדיין בארץ. ובפירוש זה מצאו הוכחה לדבר, שזמן חיבורו של הכתוב היה זמן מאוחר, כשלא היו עוד הכנענים בארץ. הפירוש השני הוא: והכנעני היה **כבר** בארץ, כלומר שכבר כבשו אותה הכנענים מיד האוכלוסיה שקדמה להם במקום (עיין רש״י). אבל לפי פשוטו של מקרא אין אף אחד משני פירושים אלו נכון: המלה **אז** אין פירושה לא **עוד** ולא **כבר**. הכוונה היא, כמו שכבר פירשתי בשנת 1926 ב־Studi הנ״ל (עמ׳ 233) לציין כי **אז**, בימי עלייתו של אברהם, היו הכנענים בארץ, כדי להדגיש שהארץ לא היתה ריקה, ולפיכך לא היה אברהם יכול להיעשות מיד לבעלה. ובצדק העיר ב. יעקב על כתובים דומים: ודוד אז במצודה ומצב פלשתים אז בית לחם (שמואל ב כ״ג, י״ד); ואז חיל מלך בבל צרים על ירושלים (ירמיהו ל״ב, ב׳). ובכל זאת, אף על פי שהיו אז הכנענים אדוני הארץ, ניתנה לו לאברהם הבטחה על קניינה בידי צאצאיו בעתיד, והוא בעצמו, כמו שייאמר בפסוק שאחר זה, עשה מעשה שפירושו מעין סמל לרכישת זכות הקניין.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:7:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:7:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:7:1)

**וירא ה׳ אל אברם**. שם, בסביבת שכם, סמוך לאלון מורה, נתגלה ה׳ לאברהם. בחוצה לארץ לא זכה אברהם אלא לשמיעת קול בלבד (פס׳ א); אבל כאן, בארץ העתידה להיות מיוחדת לעבודת ה׳, זכה גם למחזה אלהי. מה חזה, לא נאמר בפרטות. ורק זה נאמר, שהמחזה היה מלווה בהשמעת קול.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:7:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:7:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:7:2)

**ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת**. כבר ציינתי ב־Studi הנ״ל, שדיבור זה קשור בדיבור הראשון שהושמע לו לאברם בחרן ושציוהו ללכת **אל הארץ אשר אראך**. הוא הלך, כמו שנצטווה, ובלכתו היה מחכה שבאיזה מקום ייאמר לו: זאת הארץ שאליה רציתי שתגיע, ושבה אני רוצה שתעמוד. וכך נאמר לו בשכם: **הארץ הזאת** היא הארץ הרצויה, והיא תהיה נחלת צאצאיך. אף על פי שעכשיו היא בידי אדונים אחרים, תהיה בטוח שאתננה לזרעך. כיוצא בזה יסופר אחר כך על יעקב ובניו הבאים מארם נהרים: לא זו בלבד, שנקודת חנייתם הראשונה בעבר הירדן המערבי היתה דווקא שכם, אלא גם זו, ששם היתה התחלת הכיבוש בכוח הנשק (בראשית ל״ד).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:7:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:7:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:7:3)

**ויבן שם מזבח לה׳ הנראה אליו**. אין זה ״מזבח״ ממש, בהוראתו האיטימולוגית של השם, כלומר מקום לזביחת זבחים, שהרי לא מדובר כאן על שום קרבן כלל ועיקר. הכוונה לבניין ציון לשם מזכרת, לא לעולה ולא לזבח, כמזבח שבפרק כ״ב של ס׳ יהושע. אברהם מציב לו ציון זה לזכרון התגלותו של ה׳ אליו במקום ההוא, והציון משמש סימן להקדשת הארץ לעבודת אלהי אברהם ולכיבוש סמלי של הארץ בידי אברהם בעד בניו אחריו: סמל דתי ולאומי כאחת.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:8:1)

**ויעתק משם**. הפועל בא בבניין הפעיל כאילו יהיה קשור במושא **אהלו**: הוא העתיק משם את אהלו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:8:2)

**ההרה**. אף אם לא נייחס ערך כל שהוא לפירוש המלה אלון בהוראת מישור, ברור על כל פנים שהיה האלון נמצא במקום נמוך בין ההרים, בעמק שבין הר עיבל והר גריזים; ומשם, ממקום האלון, עלה אברם בדרך רכס ההרים והמשיך את מהלכו דרומה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:8:3)

**מקדם לבית־אל**. עלה ההרה עד שהגיע למקום שממזרח לבית־אל.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:8:4)

מקומה של **בית־אל** הוא מקום הכפר הערבי ביתין של ימינו, מצפון לירושלים, כשלושה ק״מ מצפון־מזרח לרמאללה. בסביבה התנהלו חפירות בהנהלתו של י. פ. אולברייט בשנת 1927 ובשנת 1934, ומכיון שעדיין לא נתפרסם הדו״ח המפורט של אולברייט על החפירות הללו, אי אפשר לדעת בדיוק מה הן תוצאותיהן. לפי שעה על סמך הסקירות המוקדמות של אולברייט, אפשר להגיד שהיישוב העירוני של בית אל נוסד כנראה במאה הכ״א לפסה״נ בקירוב, לאחר שחרבה העיר הגדולה הסמוכה, ששרידיה נמצאים בתל הנקרא בפי הערבים בשם א־תל, כלומר התל בה״א הידיעה, והיא כנראה העי, ועיין עליה להלן.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:5
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:8:5)

כבר ראינו בהקדמה לפרשה זו כיצד מקבילה חנייתו של אברם בשכם ובבית־אל לחנייתו של יעקב בשני מקומות אלו בשובו מפדן ארם, וכיצד יש עוד הקבלה נוספת במסורת הכיבוש בימי יהושע. ולא לחנם קבעה המסורת את שכם ואת בית־אל כנקודות אופייניות לכיבוש ארץ ישראל. דווקא נקודות אלו נחשבו, כנראה, לנקודות מפתח של מרכז הארץ. באסטילה המצרית של סבך־ח׳ו, מימי סנוסרית השלישי מלך מצרים (בקירוב 1887–1850 לפסה״נ, ממש בתקופת אבות ישראל) נזכר הכיבוש של ארץ **שכמם**, ושל ארץ **רת׳נו** בידי המלך המצרי. השם הראשון, שכמם, הוא כנראה הצורה הקדומה של שם שכם (לפי הצעתו של אולברייט Sakmâmi, כלומר שכמיים); ואף על פי שהיה מי שפקפק בזיהוי שכמם עם שכם, כיום נוטים רוב החוקרים להסכים לזיהוי זה, ביחוד לאחר שנמצאה שוב צורה מתאימה לזו במקור מצרי אחר, כפי שייאמר להלן. והשם רת׳נו, שנעשה גם לשם כללי של ארץ כנען וסוריה הדרומית והמערבית, כאן, לפי מה שנראה מלשון הכתובת (״שכמם נפלה יחד עם רת׳נו״) לא בא כאן בהוראה כללית זו, אלא מסמן כנראה איזור מצומצם כעין איזורה של שכמם. וכבר הציע אולברייט שהשם הכללי רת׳נו יוכל להיות קשור בשורש הערבי ﻠﻡذ לשון מקלט, וכן אף השם לוּז, שמה הקדום של בית־אל, יוכל להיות קשור בשורש זה. אם נסכים לדעה זו, נוכל אולי להבין בכתובת סבך־ח׳ו את השם רת׳נו כשם של לוז היא בית־אל, ולפי זה תהיה המסורת המקראית על שתי הנקודות האופייניות לקניית הארץ מקבילה לסימון שתי הנקודות החשובות בכיבושו הצבאי של מלך מצרים.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:6
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:6](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:8:6)

ואם נרצה לבאר לנו מדוע היו דווקא שתי נקודות אלו נחשבות לנקודות מפתח נוכל להסתייע שוב בתעודות מצריות. שתי הערים שכם ובית אל שוכנות על הדרך הראשית המובילה מצפון לדרום על רכס ההרים, ושתיהן במקומות הצטלבות דרכים המובילות ממזרח למערב. וחשיבותם של צומתי דרכים הללו בתקופת האבות יוצאת בבירור מתוך ״כתבי המארות״ המצרים השייכים לאותה התקופה. השמות של ערי ארץ ישראל הרשומים בסדרה השניה של כתבי המארות (מחציתה השניה של המאה הי״ט לפסה״נ) מסודרים, כפי שהוכיח ש. ייבין, קבוצות קבוצות, לאורך הדרכים החשובות. והנה בקבוצה השייכת לחלק של דרך הים הפונה אל עבר הירדן נזכרת **שכמאמא**, שם דומה לשם שכמם שבכתובת סבך־ח׳ו, וכל החוקרים שטיפלו בדבר מסכימים בזה, שהכוונה לשכם. ובקבוצה השייכת לדרך הקושרת את דרך הים, יותר דרומית, אל עבר הירדן, נזכרת עיר שאולי אפשר לזהותה עם לוז כלומר עם בית־אל. שמה של עיר זו (מס׳ 44 E ברשימה לפי המהדיר ג. פוזנר) כתוב בכתיב מצרי **ריתא**; וכידוע הלמ״ד מיוצגת בכתב המצרי על ידי רי״ש. אמנם, יש קושי מסויים באות תי״ו, שאינה יכולה לציין את הזי״ן אם לא נניח שהתעתיק לא היה מדוייק; ואולם על כל פנים מתוך סדרם של שמות הערים יוצא ברור שאם לא לבית־אל ממש, הכוונה ליישוב קרוב מאד לבית־אל. ש. ייבין (בשיחה פרטית) שקל את האפשרות שהרי״ש שבשם זה תציין אות עי׳ן ושהכוונה תהיה לעית או עיה, כלומר העי.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:7
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:7](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:8:7)

**ויט אהלה בית־אל מים והעי מקדם**. נטה את אהלו במקום ממוצע בין שתי הנקודות האלה, מקום שממערבו שוכנת בית־אל וממזרחו שוכנת העי. על ההקבלה לקביעה הטופוגרפית שבס׳ יהושע עיין מה שכתבתי בהקדמתי לפרשה זו, סעיף 6.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:8
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:8](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:8:8)

**העי**. הכוונה כנראה לתל המתרומם כמיל וחצי ממזרח לבית־אל, והנקרא בפי הערבים, כאמור למעלה, בשם א־תּל. החפירות שהתנהלו במקום בהנהלת י. קראוזה־מרקה וש. ייבין בשנות 1933–1935, ושהופסקו מפני פטירתה של גב׳ קראוזה־מרקה בלי עת, הוכיחו שהיתה שם עיר גדולה ופורחת באלף השלישי לפסה״נ, ובה מקדש נהדר. במאה הכ״ב לפסה״נ או סמוך לה הושמדה העיר וחרבה כליל, ובימי אברהם לא היה שם כנראה אלא תל שממה, כבר מלפני מאות שנים. השם **העי** פירושו אולי עי המפולת.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:9
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:9](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:8:9)

על הבעיה המסובכת והשנויה במחלוקת של הסבר הסיפור על כיבוש העי בס׳ יהושע ז׳–ח׳, אין כאן המקום לדון בפרטות; ואין לקוות שאפשר יהיה לפתור את הבעיה פתרון סופי עד שתושלמנה החפירות במקום. וכן רק החפירות שבעתיד תוכלנה לקבוע בדיוק את המקום בין בית־אל ובין העי שאליו מתכוון כאן הכתוב, ושבוודאי היה מקום מקודש לבני ישראל, קשור בזכרונות המסורת על אברהם.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:10
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:10](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:8:10)

**ויבן שם מזבח לה׳**. גם כאן ציון למזכרת, כדוגמת המזבח שבנה בסביבות שכם. עכשיו הציונים הם שנים, ועל פי שנים עדים יקום דבר.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:11
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:11](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:8:11)

**ויקרא בשם ה׳**. אי אפשר שהכוונה תהיה, כמו שאחרים פירשו, שהתפלל אל ה׳. בוודאי לא היתה התפילה דבר יוצא מן הכלל בחיי אברהם, עד שיהיה מן הצורך להזכירה הפעם במפורש, ובלי שום רמז לעניין שעליו התפלל. בשמות ל״ג, י״ט, כתוב שאמר ה׳ בעצמו ובכבודו: וקראתי בשם ה׳ לפניך, וכן שם בפס׳ ל״ד כתוב ויקרא בשם ה׳, והנושא לפי מה שנראה הוא ה׳. שָם בוודאי אין הכוונה לתפילה, אלא להכרזת שם ה׳ ופירושו והמידות התלויות בו. כיוצא בזה יש להבין כאן. על יד המזבח שבנה לכבוד ה׳ הכריז אברהם הכרזות באזני יושבי הארץ על אמונת ה׳, וכן המשיך בארץ הנבחרת את הפעולה שכבר התחיל בה בהיותו בחרן. ועל סמך זה חשבוהו יושבי הארץ ל״נשיא אלהים״ (כ״ג, ה׳).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:12
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:12](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:8:12)

יש כאן אפוא הקבלה הרמונית בין הנעשה בשכם ובין הנעשה בבית־אל. בשכם מודיע ה׳ לאברהם את רצונו, ובבית־אל מודיע אברהם את מסירותו לה׳; בשכם מבטיח ה׳ לאברהם את הבטחתו לעתיד, ובבית־אל מתחיל אברהם למלאות את תפקידו במקום מושבו החדש.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:13
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:8:13](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:8:13)

כיצד מקבילה חנייתו השניה של אברהם בארץ, בין בית אל ובין העי, אל חנייתו השניה של יעקב בבואו מפדן ארם, ולמקום הקרב הראשון של בני ישראל לכיבוש עבר הירדן המערבי בימי יהושע, וכיצד יש לבאר הקבלה זו כבר כתבתי למעלה בסעיף 6 של הקדמתי לפרשתנו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:9:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:9:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:9:1)

**ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה**. אחר שני מסעיו הראשונים, מן הקצה הצפוני עד סמוך לשכם, ומשם עד סמוך לבית־אל, המשיך אברהם את דרכו, ונסע מסביבות בית־אל דרומה, בכיוון הנגב, כלומר עד הקצה הדרומי של הארץ הנבחרת. הביטוי **הלוך ונסוע** פירושו מעין הלך למסעיו, ממקום למקום כדרך הנוסעים בעדר (ירמיהו ל״א, כ״ד).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:9:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:9:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:9:2)

ההרמוניה של הסיפור נראית בחזרת הפועל **הלך** בסופו, כשם שבא פועל זה בתחילתו. החזרה בחתימה על מעין הפתיחה משמשת סימן לסיום נאה של הסיפור.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:9:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:9:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:9:3)

על־ידי שלוש סדרות המסעות סייר אפוא אברהם את כל הארץ כולה, מגבולה הצפוני עד גבולה הדרומי. עכשיו נושאת הארץ על פניה, בסביבות שכם ובסביבות בית־אל, את שני הסימנים של הקדשתה לה׳ ושל שייכותה לזרע אברהם. גורלה נקבע לדורי דורות.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:1)

**פרשה שניה: ירידת מצרים (י״ב, י׳ – י״ג, ד׳)**


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:2)

**הקדמה**


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:3)

1. מיד לאחר שהשתקע אברהם בארץ היעוד נתנסה שוב נסיון חדש. רעב כבד הכריחו לעזוב את הארץ ולרדת מצרימה. שם באה שרי אשתו בסכנה חמורה, ואולם הושיעה ה׳ מן הסכנה, וכל המשפחה חזרה בשלום אל ארץ כנען. ושם, על יד המזבח שבנה בבית־אל לפני ירידתו מצרימה, הכריז שוב אברהם בשם ה׳ אלהיו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:4)

כך מסופר בפרשה זו. בסעיפים הבאים של הקדמתנו ננסה לעמוד על כוונתו ועל ערכו של סיפור זה, בכללותו ובפרטיו, ועל היחס שבינו לבין הסיפור הקודם ולבין יתר סיפורי התורה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:5
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:5)

ברור הדבר, שהפסוקים א׳–ד׳ של פרק י״ג אינם אלא ההמשך והסיום של הסיפור המתחיל בפס׳ י׳ של פרק י״ב. חלוקת הפרקים, שנקבעה כידוע בימי הביניים, אינה מתאימה לחלוקה המקורית של הפרשיות.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:6
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:6](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:6)

2. סיפור זה על ירידת אברם ושרי לארץ מצרים מקביל הקבלה מפתיעה אל מה שמסופר אחר כך, בסוף ספר בראשית ובתחילת ספר שמות, על ירידת בני ישראל לאותה הארץ. אין כמעט פסוק או חצי פסוק בפרשה זו שלא יזכיר לנו כתוב מקביל בסיפורים השייכים לבני ישראל. לא בלבד לאותם הביטויים שכבר עמדו עליהם חז״ל לשם דרשה (בראשית רבא, מ׳, ח׳), אלא לכל פרטיה ופרטי פרטיה של הפרשה, מתחילתה ועד סופה, אנו מוצאים הקבלה ברורה בסיפורי קורותם של בני ישראל. כתוב כאן, בפס׳ א׳: **ויהי רעב בארץ**... **כי כבד הרעב בארץ**, וכתוב שם: **ויהי רעב כבד בארץ** (מ״ג, א׳). ועוד: **כי כבד הרעב בארץ כנען** (מ״ז, ד׳). כתוב כאן, עוד באותו הפסוק, שאברם ירד מצרימה **לגור שם**, וכתוב להלן שאמרו אחי יוסף אל פרעה: **לגור בארץ באנו** (מ״ז, ד׳). דאגתו של אברם שמא יהרגו המצרים אותו ויחיו את אשתו (פס׳ י״א–י״ג, וביחוד י״ב: **והרגו אותי ואותך יחיו**) מעורר בנו את זכרון גזירותיו של פרעה המובאות בס׳ שמות: **אם בן הוא והמתן אותו ואם בת היא וחיה** (שמות א׳, ט״ז), ואחר כך: **כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון** (שם פס׳ כ״ב). ומה שמגיד כאן הכתוב על הילקח שרי אשת אברם אל היכלו של מלך מצרים בין אמהותיו (פס׳ י״ד–ט״ו) מקביל אל מה שמסופר שם על בני ישראל שלוקחו אף הם כעבדים לפרעה. כאן מדובר על ההענקות שניתנו לאברם (פס׳ ט״ז: **ולאברם היטיב בעבורה** וגו׳) ועל היות אברם בימי יציאתו ממצרים **כבד מאד במקנה בכסף ובזהב** (י״ג, ב׳), ושם מסופר על **כלי כסף וכלי זהב ושמלות** שקיבלו בני ישראל מידי המצרים בצאתם. גם כאן וגם שם מספרת התורה כי שמע ה׳ את נאקתם של העשוקים והכה את פרעה בנגעים גדולים כדי שישלח אותם חפשים (הביטוי **נגעים** בא כאן בפס׳ יז, ובשמות י״א, א׳). גם תחילת השחרור מתוארת במלים שוות כאן ושם. כאן כתוב: **ויקרא פרעה לאברם ויאמר** (פס׳ י״ח), ושם כתוב: **ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר** (שמות י״ב, ל״א). כאן אומר פרעה אל אברם: **קח ולך** (פס׳ י״ח), ושם אומר פרעה אל משה ואל אהרן: **קחו** כאשר דברתם **ולכו** (שמות י״ב, ל״ב; בתרגום השבעים, כתבי יד A ו־B, דווקא קחו ולכו כמו כאן). ועוד כתוב כאן: **וישלחו אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו**, דווקא באותו הפועל שלח החוזר כמה פעמים בספר שמות. ולאחר שיצא ממצרים **עלה** אברם **הנגבה** (י״ג, א׳), כשם שעלו הנגבה המרגלים אשר שלח משה לתור את הארץ אחר יציאת בני ישראל ממצרים (במדבר י״ג, י״ז: **עלו זה בנגב**; ושם פס׳ כ״ב: **ויעלו בנגב**). וכשם שכאן כתוב באברם: **וילך למסעיו** (י״ג, ג׳), כך כתוב בבני ישראל: ויסעו כל עדת בני ישראל... למסעיהם (שמות י״ז, א׳); וביטויים דומים חוזרים עוד בכמה מקומות אחרים (שמות מ׳, ל״ו, ל״ח; במדבר י׳, ו׳, י״ב; ל״ג, א׳, ב׳). ולבסוף, נזכר כאן איך הגיע אברם אל מקום המזבח אשר בנה בראשונה, **בין בית־אל ובין העי**, דווקא באותו המקום שבו היו עתידים בני ישראל היוצאים ממצרים להילחם בקרב הראשון לכיבוש הארץ מעבר לירדן מערבה. עוד פרטים אחרים על ההקבלות שבין שני העניינים ייראו לנו במשך פירושנו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:7
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:7](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:7)

הקבלות אלו, הנמצאות בכל הפרשה פסוק אחר פסוק, אינן יכולות להיות דבר שבמקרה. ברור, שבכוונה הבליטה התורה את הדמיון שבין עניין לעניין. וכשנשים לב למה שיצא לנו בדבר ההקבלות לפרשה הקודמת (י״ב, א׳–ט׳) ייראה לנו שגם בפרשה שניה זו רצה הכתוב למסור במעשי האבות מעין סימן לבנים, והמשך הפרשה הקודמת לפי שיטתו. בסיפור על ירידת אברם למצרים ועל קורותיו שם ועל יציאתו משם מראה לנו התורה מעין סימן מוקדם לירידת בני ישראל מצרימה לאחר שהשתקעו בארץ כנען, ולעבדותם ולשחרורם. והסיפור מנוסח בצורה עלולה להדגיש את ההקבלה בכל פרטיה. כל התהליך על מאורעות הבנים מתגלה לנגד עינינו כאילו מצוייר מראש בחיי אבותיהם.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:8
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:8](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:8)

סיפור זה לא הובא אפוא מתוך חיבה רומנטית למסורות קדומות, ולא מתוך תשוקה לספק את סקרנותם של בני אדם הרוצים להשתעשע בזכרונות ימי קדם. מטרתו, כמטרת כל הסיפורים שבתורה, היא למסור הוראות לקוראיו. ואלו הן הוראותיו העיקריות:


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:9
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:9](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:9)

א) ששעבוד בני ישראל במצרים לא היה אסון בדרך מקרה, אלא דבר תלוי בתכנית שהוכנה מראש לפי רצון האלהים כבר בימי אברהם (השווה גם ט״ו, י״ג–ט״ז) בקשר הרמוני לכלל התכניות האלהיות לגורלו של עם ישראל;


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:10
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:10](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:10)

ב) שמהצלתם של אברם ושרי מן הסכנות שהיו צפויות להם במצרים, ומן ההצלה המקבילה של בני ישראל המשתעבדים באותה הארץ אפשר ללמוד שה׳ מוכן תמיד להגן על נאמניו ולהצילם מכל צרה שלא תבוא, ומכאן מקור תנחומים ותקווה לדורי דורות.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:11
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:11](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:11)

על הוראות מיוחדות אחרות שאפשר ללמוד מפרטי הסיפור נעמוד להלן בפירושנו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:12
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:12](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:12)

3. בעיה חמורה מבחינה ספרותית מתעוררת כשאנו שמים לב אל שני סיפורים דומים לזה הבאים בהמשך ס׳ בראשית: הסיפור שבפרק כ׳ על סכנתה של שרה בארמונו של אבימלך מלך פלשתים בגרר והסיפור שבפרק כ״ו (פס׳ ז׳–י״א) על סכנתה של רבקה, אף היא בבית אבימלך מלך פלשתים בגרר.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:13
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:13](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:13)

לכאורה נראה הדבר מוזר. אפשר להתפלא על כך, שבספר אחד יובאו שלושה סיפורים דומים כל כך זה לזה כשלושה מאורעות שקרו זה אחר זה, ועוד יותר יש להתפלא על כך, שהנפשות הפועלות והסובלות שבסיפור השני אינן אלא אלה שבסיפור הראשון, ואלה שבסיפור השלישי אינן אלא בנו וכלתו של הזוג הראשון, כאילו לא זכו ארבעתם ללמוד לקח מן המאורע הראשון, ואף לא מחזרת העניין במאורע השני. מחמת הזרות שבדבר, רגילים החוקרים המחזיקים בתורת התעודות לייחס את שלושת הסיפורים לשלושת מקורות שונים: על הרוב מייחסים את פרשתנו למקור J. את פרק כ׳ למקור E, ואת הסיפור שבפרק כ״ו לשכבה אחרת של J. ואחרים אחרת (עי׳ את הפרטים בספרי La Questione della Genesi, עמ׳ 304). נימוקים נוספים לחלוקה זו בין מקורות שונים הם: א) חילוף השמות האלהיים (ה׳ בפרשתנו, **אלהים** בפרק כ׳, ושוב ה׳ בפרק כ״ו); ב) כמה תכונות, לשוניות או אחרות שנחשבו למיוחדות ואופייניות לכל אחד מן המקורות.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:14
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:14](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:14)

ואולם, אין החלוקה מיישבת את הקושיה העיקרית של החזרה המשולשת. אם גם נניח, שהועתקו שלושת הסיפורים משלושה ספרים שונים, עדיין נשאלת השאלה: מה ראה העורך הסופי שהכניס את שלושת הסיפורים לתוך ספרו? הקושיה במקומה עומדת, ואין האחריות של עורך פחותה מן האחריות של מחבר. ואשר לנימוקים הנוספים, ברור הדבר שאין בהם משום הוכחה. חילוף השמות האלהיים אינו במציאות כל עיקר: בפרק כ׳ בא מלבד שם אלהים גם שם ה׳ בפס׳ י״ח (אומרים אמנם שפסוק זה הוא הוספה מאוחרת, אבל שיטה זו, המבערת מן העולם כל עדות שאינה הולמת את הדעה הקבועה מראש. בוודאי אינה נכונה); והסיפור השלישי נמצא אמנם בתוך פרק המשתמש בשם ה׳, אבל בסיפור עצמו אין שם אלהי כל שהוא, אף פעם אחת; ואם נעיין בתרגום השבעים, אף בסיפור הראשון לא נמצא את שם ה׳, אלא רק את שם אלהים. גם התכונות הלשוניות המיוחדות לכל מקור ומקור אינן אלא מדומות: רק מי שחוש ברי של הלשון העברית זר לו יוכל להגיד שביטויים פשוטים מעין **היטיב ל־, נא, הנה נא, בגלל, מה זאת עשית**, מיוחדים למקור מסויים ואסורים בהנאה לכל סופר אחר, או לשלול מסופר כל שהוא את האפשרות להשתמש בביטויים כגון **נקיון כפים** או **אָמְנָה**. וכן קביעת הבדל בין המקורות בשימוש השמות הנרדפים **שפחה** ו־**אמה** אינה אלא שרירותית, כפי שכבר הוכחתי במקומות אחרים. וגם ההבדל שביקשו למצוא בהשקפות המוסריות הבאות לידי ביטוי בשלושת הסיפורים איננו בכתובים עצמם, אלא רק בדמיונם של החוקרים; ועל זה נעמוד במפורט להלן בפירושנו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:15
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:15](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:15)

רצוננו לפתור את הבעיה פתרון מתקבל על הדעת, עלינו להעמיק את העיון יותר מכפי השיטה השטחית והמיכאנית של חלוקת המקורות. ובמיוחד יש לנו לשים לב אל שני דברים, והם: א) כוונתה של התורה בסיפוריה; ב) דרכי חיבור הספרים הנהוגות במזרח הקדמון.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:16
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:16](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:16)

כנראה רווחות היו בישראל, לפני כתיבת התורה, מסורות שונות על מקרה שקרה לאמהות האומה. בעיקרן היו מסורות אלו דומות זו לזו, אבל בפרטיהן היו נבדלות: האחת היתה מספרת על שרי־שרה במצרים, השניה היתה מספרת אף היא על שרה אבל במקום אחר, בגרר, ובשלישית היה מדובר על רבקה. אפשר הדבר, ששלושתן נבעו ממסורת קדומה אחת, שהלכה ולבשה צורות שונות בפרטיה בעברה מדור לדור, אבל תהליך זה שייך לפרי־היסטוריה של הסיפורים, ואינו נוגע לבעיתנו. כשנכתבה התורה, שלושת המסורות היו כנראה כבר קיימות זו בצד זו בישראל. והתורה, שלא באה לחקור מחקר היסטורי על תולדות האבות, אלא רק להשתמש במסורות הקיימות, לשם חינוך דתי ומוסרי, לא דאגה לעיין בשאלת יחסן ההדדי של המסורות האלה, ובוודאי שלא דקדקה בהן לפי שיטת הביקורת ההיסטורית, שלא היתה עדיין במציאות בתקופה ההיא. ומכיון ששלושת הסיפורים היו כולם ראויים לשמש למטרתה, ומכל שכן ראויה היתה לכך החזרה המשולשת על העניין, לא נמנעה מלקבל את שלושתם.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:17
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:17](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:17)

דוגמה מעניינת לשיטה זו נמצאת בספרות הלטינית. המסורת הרומית היתה מספרת על פוּבּליוּס דקיוּס מוּס, אחד משני הקונסולים הרומיים בשנת 340 לפסה״נ, שבקרב בין הצבא הרומי ובין הצבא של הברית הלטינית־קמפנית על יד הר ויסוּביוּס התנדב כקרבן לאלים כדי להבטיח את הנצחון לחילו, ובזכות הקרבת חייו זכו הרומאים להתגבר על אויביהם. וכיוצא בזה היו מספרים על המכונה אף הוא כשם אביו, שהיה אחד משני הקונסולים הרומיים בשנת 295, ובקרב בין הרומיים ובין הסאמניטים ובני בריתם על יד עיר סינטינוס הקריב אף הוא את עצמו לקרבן לאלים ובזכות זה גרם לנצחון הרומיים. כנראה אין ערך היסטורי אלא לסיפור על דבר הבן, ומה שהיו מספרים על אביו לא היה אלא אגדה שנרקמה על הרקע של מעשה הבן. אבל כשבא ההיסטוריון הרומי טיטוס ליוויוס, בסוף המאה האחרונה לפסה״נ, לכתוב את ספרו הגדול על ההיסטוריה הרומית לתפארת מדינתו ועמו, ומצא לפניו את שתי המסורות לא הביא אותן בכור הביקורת: הוא ראה ששתיהן היו מועילות להשגת מגמתו, להרמת קרן הרומיים ולהדגשת גבורתם ומסירותם למולדת, וסבר שאדרבה, דווקא החזרה המכופלת על מעשה הגבורה במשפחה אחת יכולה היתה להיות למופת, ומשום כך הכניס בלי היסוס את שני הסיפורים לתוך חיבורו. וכמובן, אין חזרה זו פוגמת כל עיקר את אחדות ספרו של טיטוס ליוויוס. בספר זה אין מקום להשערות מעין אלה שהוצעו בדבר חיבור ספרי התורה: אישיותו של טיטוס ליוויוס היא אישיות ידועה, וחיבור ספרו בידו אף היא עובדה ידועה: הוא אחד וספרו אחד.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:18
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:18](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:18)

יתר על כן: נוצרה עוד ברומי אגדה שלישית, על פּוּבליוּס דקיוּס מוּס שלישי, נכדו של הראשון, שאף הוא הקדיש את עצמו לאלים ביום קרב כאביו וכסבו למען נצחון חילו ואנו קוראים בדברי קיקרוֹ את ההלל הגדול על שלושת האנשים, האב והבן והנכד, שהיו למופת במסירת חייהם לטובת עמם. החזרה המשולשת מדגישה יותר ויותר את ערכו של מעשה הגבורה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:19
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:19](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:19)

וכן בתורה, החזרה המשולשת על הצלת האמהות מדגישה יותר ויותר את ערכה ואת התמדתה של עזרת האלהים לנאמניו. ולפיכך נתקבלו בתורה שלושת הסיפורים, כשם שנתקבלו בספרי הסופרים הרומיים החזרות על מעשי גבורתם של הדֶקיים.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:20
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:20](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:20)

משמעותן של החזרות בתורה מתבארת לנו מתוך עדותה של התורה עצמה במקרא מפורש. בעניין שני חלומותיו של פרעה הבאים זה אחר זה והדומים זה לזה, חלום הפרות וחלום השבלים, מסופר שיוסף, לאחר שפתר את החלומות, אמר אל פרעה (בראשית מ״א, ל״ב): ועל השנות החלום אל פרעה פעמים, כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשותו. והוא הדין בענייננו: מתוך הישנות ההבטחה ושילושה מלמדת התורה כי נכון הדבר מעם האלהים, וממהר האלהים לעשותו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:21
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:21](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:21)

ולא רק חזרה יש כאן, אלא גם הדרגה. כבר ראינו, בסעיף שלפני זה, מה בא להורות לנו הסיפור הראשון, בזיקתו לסיפורים על ירידת בני ישראל למצרים, שעבודם שם ושחרורם משם. הסיפור השני, על הצלת שרה מן הסכנה שהיתה צפויה לה בארמונו של אבימלך מלך פלשתים, בא להרחיב את ההוראה. אפשר הדבר, שגם סיפור מעשה זה של האבות מתכוון, כראשון, לשמש סימן לבנים: בשמואל א ד׳–ו׳ נאמר שלקחו הפלשתים את ארון העדות, המקודש שבקדשי בני ישראל, והובילוהו לבית דגון אלהיהם באשדוד, ואולם ניצל הארון מכל חילול, מכיון שהפיל ה׳ את פסלו של דגון ארצה ונגע במחלות קשות את תושבי אשדוד ואת תושבי יתר הערים שלתוכן הובא הארון אחר כך, עד שהחליטו סרני פלשתים להחזיר את הארון לבני ישראל, ולאחר שהתיעצו עם כהניהם וקוסמיהם החזירוהו בלוית מתנות לשם כפרה. ואפשר הדבר, שיש לראות הקבלה בין סיפור זה ובין הסיפור שבבראשית כ׳, המגיד שלוקחה שרה אשתו ומחמד נפשו של אברהם אבינו, ביד מלך פלשתים והובאה לתוך ארמונו, ואולם נושעה על ידי זה, שהזהיר אלהים את המלך וענש אותו, ואת ביתו עד שהצטרכו להתרפאות, ולבסוף החזיר המלך את שרה לאברהם, בתוספת מתנה לשם כסות עינים. אולי אין הקבלה זו ברורה כהקבלת הסיפור. הראשון אל עניין בני ישראל במצרים, ולפיכך לא נייחס לה כאן חשיבות מיוחדת. נחזור עוד עליה במקומה. על כל פנים, יש כאן אל נכון הרחבת ההוראה: ה׳ הושיע את אבותיו של עם ישראל מידי **כל** העושקים, מן הרחוקים כמצרים ומן הקרובים כפלשתים, וחזרת התשועה מאלה ומאלה מבטיחה – זוהי הבשורה שהתורה מבשרת לישראל – שהתשועה תתחדש כל פעם שיימצאו בני ישראל בסכנה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:22
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:22](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:22)

והסיפור השלישי מרחיב עוד יותר את ההבטחה. שם אין התשועה באה ברגע האחרון, כשהסכנה קרובה ורק בדרך נס אפשר להינצל ממנה: שם מנהיגה ההשגחה העליונה את מהלך הדברים באופן שהסכנה תתבטל לפני בואה. ובזה באה התורה ללמד, שאהבתו האבהית של ה׳ משגיחה על בניו לא רק כדי להצילם מן הסכנות שכבר הם מתלבטים בהן, אלא גם למנוע מראש את אפשרות הסכנות שהם עלולים להביא על עצמם באשמתם או ברשלנותם.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:23
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:23](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:23)

ואולי ישאל כאן השואל: כיצד אפשר להניח, שהובאו שלושת הסיפורים בספר אחיד, מאחר שאין הגיון בדבר, שאברהם ושרה לא למדו לקח ממה שקרה אותם במצרים ושוב שגו אותו המשגה בגרר, וגם יצחק בנם שוב שגה כמוהם? אבל קל להשיב, ששאלה כזו יכולה היתה להיות נשאלת אילו היו ספרי התורה בנויים לפי שיטת החשיבה ההגיונית שיצרו להם היוונים במאה החמישית לפסה״נ ושבאה מהם בירושה לעולם המודרני, ואולם ספרי התורה, ככל ספרי תקופתם, נכתבו לפי שיטת החשיבה האורגנית, שאין דרכיה דרכי החשיבה היוונית (על המושג ״חשיבה אורגנית״ עי׳ י. היינמן, דרכי האגדה, עמ׳ 8–9).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:24
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:24](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:24)

כפי שאמרנו למעלה. בתחילת סעיף זה, אם נרצה להבין על בוריה את מהות החזרה המשולשת, עלינו להרחיב את מבטנו גם מחוץ לגבולות ישראל, ולשים לב אל השיטות הספרותיות הרגילות במזרח הקדמון. והנה בחיבורים הסיפוריים של המזרח הקדמון חזרת סיפורים דומים זה לזה היא תופעה שכיחה. כך, למשל, בשיר הבבלי על יצירת העולם, אָנוּמַה עַליש, כמה עניינים חוזרים פעמיים בצורה דומה, פעם בסיפור קורותיו של אַאַ־נוּדימוּט. ופעם בסיפור קורותיו של מרדוך בנו (או כנראה, לפי הצורה המקורית של אָנְלִיל), כגון: א) הסיפור על לידתו של אָאַ ותיאור דמותו והסיפור על לידתו של מרדוך ותיאור דמותו; ב) ההכנות של אַפְּסֻ ושל מֻמֻ להשמדת האלים, וההכנות של תִאַמַת ועוזריה למטרה זו; ג) מלחמתו של אָאַ נגד אַפְּסֻ ומֻמֻ ומלחמתו של מרדוך נגד תאָמת; ועוד הקבלות אחרות מעין אלה. ואי אפשר להעתיק אל חקר הספרות הבבלית, כפי שניסה מ. יסטרוב לעשות, את שיטת חלוקת המקורות הנהוגה בחקר המקרא. עוד יש בשיר הבבלי האמור חזרות מילוליות משולשות ומרובעות: תיאור המפלצות שיצרה לה תאָמת כדי להיעזר בהן במלחמתה חוזר לא פחות מארבע פעמים (על חזרות מילוליות כאלה עי׳ מה שכתבתי בפירושי על ס׳ שמות, פרשה שלישית). וכיוצא בכל זה נמצא בספרות האוגריתית, הקרובה ביותר אל הספרות העברית הקדומה. די להזכיר דוגמה אחת מאלפת: בעלילת בעל וענת מסופר בפרטות על משלחת ששלח אבי האלים אל בנו כת׳ר־וח׳סס, כדי שישים קץ למלחמה ויסור אליו לשמוע מה שהוא רוצה להגיד לו: אחר כך מסופר במלים דומות על משלחת דומה שהוא שלח אל ענת; ושוב פעם שלישית מסופר במלים דומות על משלחת דומה ששלח בעל אל ענת. ואך למותר להוסיף שגם בספרות האוגריתית נמצאות חוזרות מילוליות לרוב (עי׳, למשל, מה שכתבתי בפירושי על ס׳ שמות, שם).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:25
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:25](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:25)

מכיון ששיטת החזרות היתה רגילה בספרות הסיפורית של המזרח הקדמון, אין להתפלא על העובדה, שגם הספרות הסיפורית של המקרא מראה לנו סימנים ברורים של שימוש בשיטה זו. ואפשר להוסיף שבדרך כלל, בכל ההיקף של סיפורי ס׳ בראשית על אבות האומה, מתוארות דמויותיהם של שלושת האבות כשלוש דמויות מקבילות זו לזו. מתואר לפנינו מעין מהלך חיים אחד, הנשנה והמשולש גם בקווים הכלליים וגם בפרטי המאורעות, והמקבל מתוך החזרה המשולשת חיזוק ואישור, כבשורה והבטחה לגורלו של עם ישראל בעתיד. כל אחד משלושת האבות נפרד כבחיר ה׳ מקרובים המתהלכים בדרך אחרת (אברהם נפרד תחילה מבית אביו ואחר כך מלוט, בן אחיו, וכן יצחק מישמעאל, וכן יעקב מעשיו); כל אחד מהם מקבל, חלף הקדשתו לעבודת ה׳, הבטחה של ברכה אלהית, הבטחה לזרע רב ולקניין ארץ הייעוד; כל אחד נושא אשה (או נשים) מתוך חוג הקרובים שבמיסופוטמיה; כל אחד מחכה זמן רב לזרע מאשתו (או מאשתו האהובה ביותר), ורק אחר תוחלת ממושכת זוכה לכך בחסד אלהים; כל אחד מוכרח לגלות מארץ היעוד מפני הרעב; כל אחד נמצא בסכנה בארץ נכריה ונושע הודות לעזרת אלהיו; כל אחד מתנסה עוד נסיונות אחרים, ובתוכם סכנה חמורה לבנו הנבחר, או פרידתו ממנו במשך תקופה ארוכה; כל אחד כורת ברית עם השכנים שוכני הארץ: כל אחד קונה לו אחוזה בארץ היעוד. ויש עניינים שאמנם אינם חוזרים בחיי שלושתם, אלא חוזרים בחיי שניים מהם: כך, למשל, גם אברהם וגם יעקב עולים ממיסופוטמיה וחונים בתחנות שוות; שניהם נושאים שפחות על נשיהם כדי להוליד מהן בנים; גם בעד יצחק וגם בעד יעקב צריכה נסיעה למיסופוטמיה לקחת להם משם אשה; גם יצחק וגם יעקב מברכים, בכוונה או שלא בכוונה, את הבן או את הנכד הצעיר במקום הבכור; וכן הלאה. ויש שהחזרה באה בדורם של בני יעקב: גם בסיפור לידתם של התאומים בני יצחק וגם בסיפור לידתם של התאומים בני יהודה יש רמז לנסיון, מוצלח או לא מוצלח, של הבן הצעיר לצאת לאור העולם לפני אחיו. ויש שהחזרה באה בתוך מהלך חייו של אב אחד: עניין נשיאת שפחה לאשה חוזר פעמיים בחיי יעקב.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:26
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:26](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:26)

מכל זה יוצא ברור, ששיטת החזרות היא כלל גדול ויסוד מתמיד בסיפורי ס׳ בראשית על האבות, ואין לך חלוקת מקורות שתוכל לבטל מתוכם תכונה יסודית זו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:27
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:27](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:27)

4. על בעיות אחרות, כגון עניין גילה של שרי, או האופי המוסרי של הסיפור, נדון במפורט בפירושנו לדברי הכתוב.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:28
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:28](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:28)

פיסקה ראשונה: הירידה למצרים


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:29
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:29](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:29)

**ויהי רעב בארץ**. עצירת גשמים בארץ כנען גרמה לחוסר מזון במקום.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:30
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:30](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:30)

**וירד אברם מצרימה**. כך היו הנוודים השמיים רגילים לעשות: כשהיו מחוסרי מזון היו נכנסים למצרים, ארץ מבורכת ברוב תבואתה. חוקרים אחדים סברו אמנם שהכוונה כאן אינה לארץ הנילוס, אלא למחוז בצפון ערב המכונה בתעודות אכדיות בשם מֻצרִ, אבל אין השערה זו מתקבלת על הדעת. מכיון שכל העניין דורש ארץ מצויינת בפוריותה כבקעת הנילוס.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:31
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:31](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:31)

נאמר כאן, **וירד**, כי לשון ירידה רגילה לציין את המעבר מארץ כנען, ארץ הרים וגבעות, אל בקעת הנילוס. ונזכר רק **אברם**, כראש המשפחה, אבל הכוונה היא: אברם וכל בני ביתו וכל הרכוש אשר הביאו מחרן (פס׳ ב׳); ומיד ידבר הכתוב על אשתו שהיתה עמו, אף על פי שאינה נזכרת כאן במפורש. ומכאן שאין למצוא קושי בהזכרת לוט להלן, י״ג, א׳; ועי׳ שם בפירושי.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:32
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:32](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:32)

**לגור שם**. קשה היתה בוודאי ללבו של אברם היציאה מארץ כנען. מלפני זמן קצר הגיע שמה, ומלפני זמן קצר ניתנה לו ההבטחה האלהית שזו תהיה נחלתו ונחלת צאצאיו, ומלפני זמן קצר ביצע את כיבושה הסמלי; והנה עכשיו מוכרח הוא לצאת ממנה. נסיון קשה. ועל קושי הנסיון, שרק מתוך עצבון מר עומד בו אברם, רומז הכתוב במלים לגור שם ובהנמקה **כי כבד הרעב בארץ**. לגור שם: לא על מנת להשתקע, אלא לשבת שם ישיבה ארעית. זמן מה, עד יעבור זעם. אינו רוצה חלילה, לעזוב את ארץ היעוד.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:33
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:33](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:33)

**כי כבד הרעב בארץ**. הדגשת התואר **כבד** משמיעה לנו את חומר ההכרח. רק מפני שהרעב הוא כבד גומר אברם בלבו, בעל כרחו ומתוך דאבון לב, לצאת את הארץ.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:34
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:34](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:34)

חזרת המלה **בארץ** בסוף המשפט האחרון של הפסוק כבסוף המשפט הראשון נותנת לפסוק צורה הרמונית נאה, הבולטת לעינינו כשאנו מסתכלים בחלוקת הפסוק שציינתי למעלה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:35
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:10:35](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:10:35)

על ההקבלות שבפסוק זה ובפסוקים הבאים למה שכתוב בסוף ס׳ בראשית ובתחילת ס׳ שמות על ירידת בני ישראל למצרים ועל שעבודם ושחרורם עי׳ למעלה, בהקדמה לפרשה זו, סעיף 2.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:11:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:11:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:11:1)

**ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה** וגו׳. בתחילה, כשמרגיש את ההכרח לצאת, אין אברם דואג שמא יוכלו לבוא לידי סכנה במצרים, אבל כשהוא מתקרב לגבול המצרי עולה על דעתו אפשרות של סכנה נוראה. הוא עתיד להימצא במצרים במצב של גר (פס׳ י׳: לגור שם), בלי הגנה בפני עריצותם של תושבי הארץ, ואם יעורר יפיה של אשתו את תאוותו של מישהו מן המצרים, לא יהיה קשה למצרי זה להרוג את הגר חסר ההגנה ולקחת לו את אשתו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:11:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:11:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:11:2)

וכאן מתעוררת קושיה, לפי מה שכתוב להלן (י״ז, י״ז) היו שנותיה של שרי מועטות משל אברם רק בעשר שנים, ולפיכך הגיעה שרי כבר לגיל ס״ה כשיצאה מחרן, בשנת ע״ה לאברם (י״ב, ד׳). ומוזר הדבר, שדאג אברם מה שדאג על אשתו לאחר שכבר הגיעה לימי זקנתה, ועוד יותר מוזר מה שמסופר להלן על מעשה שהיה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:11:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:11:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:11:3)

החוקרים המחזיקים בתורת התעודות משתחררים בקלות מקושיה זו. לדעתם כל הנתונים הכרונולוגיים, כאלה שבי״ב, ד׳, שייכים למקור P, וכל פרק י״ז שייך גם כן למקור P, ואילו הסיפור שבפרשתנו שייך למקור J, ולפיכך את הנתונים על גילה של שרה ועל גילו של אברם חלים על סיפור זה. ואולם, אף לפי שיטתם נשארת הקושיה במקומה לגבי העורך R, שקשר יחד את הכתובים של P ואת הכתובים של J בצורה שלפנינו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:11:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:11:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:11:4)

ננסה לתרץ את הקושיה לפי שיטתנו. במסורת הקדומה שהיתה נמסרת בישראל לפני כתיבת התורה לא היתה קושיה כל עיקר, משום שהסיפור היה נמסר בפני עצמו, בלי קשר כל שהוא לכרונולוגיה, כדרך המסורות הרווחות בעל פה בקרב העם. ומובן מאליו שכאשר היו מספרים על שרי במצרים היו מתארים להם אשה במלוא יפי עלומיה. כשנאספו הסיפורים המסורתיים בחיבור גדול ומקיף, ונסדרו ונתקשרו והשתלבו יחדיו, מן הצורך היה לקבוע שיטה כרונולוגית אחידה. מפני הסיבות שכבר עמדנו עליהן (עיין למעלה, עמ׳ 193) נקבע גילו של אברם בצאתו מחרן בע״ה שנים וגילה של שרה בס״ה שנים, אף על פי שקביעה זו לא היתה עולה יפה לגבי הסיפור על מעשה שהיה במצרים. לא היה אפשר לשנות את הכרונולוגיה, שהיתה תלויה בסיבות מכריעות, ולא לשנות או להשמיט את הסיפור, שהיה ידוע בעם והיה נאות לתכניתה ולמטרתה של התורה. לפיכך לא היתה הברירה. והכתוב הביא את שני היסודות, את הנתונים הכרונולוגיים מכאן ואת הסיפור מכאן, ורמז כאילו בין השיטים מה תוכל להיות הדרך להביאם לידי התאמה ביניהם: אברהם ושרה מתוארים כבני אדם מיוחדים בתכונותיהם, עד כדי כך שנולד להם בן כשהוא בן מאה והיא בת תשעים; ואם שרה בת תשעים יכלה ללדת בן ולהיניקו אפשר יהיה להוציא מזה שבהיותה בת ס״ה וגם אחרי כן (פרק כ׳) היא יכלה להיחשב עדיין יפת תואר ויפת מראה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:11:5
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:11:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:11:5)

**הנה נא ידעתי** וגו׳. המלה **הנה** רגילה בלשון העברית הקלאסית לפתוח את ההקדמה לעיקר העניין: עובדה היא שאת יפת מראה, ומכאן צפויה לנו סכנה. אבן בודד הציע לפרש כאן את המלה **ידעתי** כצורה של נוכחת, בסיומת הקדומה – תי.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:12:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:12:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:12:1)

**והיה כי יראו אתך המצרים**. הפועל **יראו** חוזר על המלה מראה שבפסוק הקודם: כי יראו המצרים את מראך היפה, וגו׳.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:12:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:12:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:12:2)

**ואמרו אשתו זאת** וגו׳. ויחשבו, וישימו לב לכך, שאַת אשתו של האיש הזה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:12:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:12:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:12:3)

**והרגו אתי ואתך יחיו**. אז יש לדאוג לכך, שמא יהרגו אותי ויחיו אותך כדי שתישארי בלי מי שיוכל להגן עליך, ויעשו בך כטוב בעיניהם.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:13:1)

**אמרי נא אחתי את** וגו׳. וכמובן גם אני אומר שאת אחותי; השווה פסי י״ט: למה אמרת אחתי הוא.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:13:2)

על פסוק זה נשאלות שתי שאלות: א) מהי התועלת שאברם קיווה להפיק מהצהרה זו; ב) מה היא ההערכה המוסרית שאפשר להעריך את התנהגותו של אברם, וביחוד מהי ההערכה המוסרית שהתורה מעריכה אותה. שתי השאלות קשורות זו בזו קשר הדוק, ולפיכך עלינו לעיין בשתיהן ביחד.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:13:3)

רוב מפרשי זמננו, שניגשו אל השאלות האלה מתוך חוסר אהדה לישראל ולתורתו, ונקטו בשיטה שקשה לחשוב אותה לשיטה מדעית טהורה, מייחסים לאברם כוונות ופעולות לא הוגנות, ומסיקים מתוך כך שאף הדרגה המוסרית של הסיפור אינה אלא דרגה נמוכה מאד. מסתמכים הם על המלים **למען ייטב לי בעבורך**, שהם מפרשים כהבעת תקווה לקבל מתנות מן המצרים כאחיה של שרה (על זה עי׳ כבר רש״י). הולצינגר, למשל, כתב שהסיפור מגיד לנו (אני מתרגם את דבריו מלה במלה) כי אברהם ״מתוך נבלות מבישה מפקיר את אשתו לתאוות שליט נכרי, ומעסק מטונף זה מפיק תועלת חמרית״. גונקל מצדו מוצא בדברי הכתוב את הכוונה להרים על נס את פיקחותו של אבי האומה, היודע למצוא ערמות כה חריפות כדי לצאת מן המבוכה בארץ נכר, ואת הכוונה לגמור את ההלל על שרי, המקריבה את כבודה כדי להציל את חיי אדוניה, שאינו מהסס שום היסוס לקבל מתנות תמורת כבוד אשתו. והוא מוסיף כי באיש הישראלי הקדום וביחוד באברם, חסר הרגש ה״אבירי״, המחייב את האיש להגן על כבוד אשתו ובתו ולחרף את נפשו למות על כך. ברור הדבר, שבמפרשים האלה חסר הרגש הנכון של האובייקטיביות המדעית, ובמקומו באים בהם משפטים קדומים נגד עם ישראל. מפרשים אחרים נוקטים בעמדה מתונה יותר. פרוקש, למשל, סובר שהתורה אינה דנה את אברם לקו זכות, אלא לכף חובה, ומשמיעה מתוך דבריה את הערכתה השלילית להתנהגותו, אבל את ההתנהגות עצמה של אברם מבין אף פרוקש בדומה להולצינגר ולגונקל. גם קֶניג מבאר בדרך זו את התנהגותו של אברם, אבל בהתאם לשיטתו האפולוגטית מכנה הוא אותה בשם ״חולשה״, ומשתדל להצדיק אותה על סמך ההנחה שמושג ה״אכסקלוסיביות״ של היחס בין איש לאשתו היה בתקופה הקדומה שונה בהרבה מן המושג המודרני (קשה אמנם להוכיח שכך היה הדבר במזרח הקדמון בתקופת התורה, ומכל שכן בישראל; על י״ט, ח׳, עי׳ בפירושי שם), ומוסיף שהתורה דאגה ללמדנו כי ה״חולשה״ של אברם המיטה עליו עונש, בנזיפתו של פרעה ובגזירת הגירוש ממצרים, ולהשמיענו, על ידי הזכרת העונש, שהיא מגנה את מעשיו של אברם.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:13:4)

ננסה לבאר את הפסוק ביאור אובייקטיבי, בלי שום משפט קדום, לא לטובה ולא לרעה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:5
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:13:5)

**למען ייטב לי בעבורך**. הפירוש הנ״ל של דברים אלו, שכאילו נתכוון אברם לקבל מתנות בהפקרת אשתו, נתקל בשלושה קשיים: א) אילו היתה זו הכוונה, היה הכתוב מקדים את המלים **וחיתה נפשי בגללך** למלים **ייטב לי בעבורך**, שהרי אם לא יישאר האיש בחיים לא יהיה לו תועלת במתנות, ואדרבה לא יוכל לקבלן; ב) ממה שאמר אברם בתחילה (פס׳ י״א–י״ב) יוצא ברור שכוונתו בהיראותו כאחיה של שרי היתה להינצל מן הסכנה המרומזת בפס׳ י״ב, **והרגו אתי ואתך יחיו**; ואם בראשית דבריו נאמר במפורש שזו היא כוונתו, אי אפשר שבמהלך דבריו (פס׳ י״גב) תיהפך הכוונה לכוונה אחרת, כוונת המתנות, ולבסוף (פס׳ י״גג) תחזור להיות מה שהיתה בתחילה, **וחיתה נפשי בגללך**; ג) אילו היה אברם מוכן לאותו העסק המנוול שכמה מפרשים מייחסים לו, לא היה לו שום צורך להגיד ששרי היא אחותו, שהרי הורגים איש הדואג להגן על כבוד אשתו, אבל אין הורגים איש המוכן להפקיר את אשתו על מנת לקבל פרס. דווקא מפני שמרגיש אברם, בניגוד למה שכתב גונקל, את החובה לחרף את נפשו למות כדי להגן על כבוד אשתו חושש הוא שמא ייהרג, שהרי לא יוכל להתגבר בכל אחד מן הקרבות שיצטרך לעמוד בהם נגד כל אחד מאלה שיחפצו באשתו. וכדאי לציין עוד שמה שהוא מתירא אינו רק שיהרגו אותו, אלא גם, ועוד יותר, שישאירו אותה בחיים (**ואתך יחיו**). יחידה ומחוסרת הגנה בפני תאוותם של המצרים. ברור אפוא שאם הוא רוצה להציג את שרי כאחותו אין זה אלא מפני שהוא חושב שבדרך זו יוכל להגן על כבודה בהצלחה, יותר ממה שיוכל לעשות אם יצטרך להסתכן בקרב בארץ נכריה עם תושבי המקום, או אפילו בשורה של קרבות, שתוצאתם לא תוכל להיות אלא מותו בלי הצלת כבודה של אשתו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:6
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:6](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:13:6)

ואם נשאל לעצמנו כיצד היה אברם יכול להגן על אשתו ביתר הצלחה אם יחשבוהו לאחיה ולא לבעלה, נוכל למצוא תשובה על שאלה זו לפי הביאור שכבר ביארו אחדים ממפרשי הביניים (וכן בימינו שד״ל): אם יחפוץ איש בך, לא יעלה על דעתו להרוג את אחיך כדי להשיג אותך, אלא ישאל אותו לתת אותך לו לאשה, ואז קל יהיה לאחיך לדחות אותו בדברים במשך זמן מה, עד שיגיע סוף הרעב ונוכל לחזור לארץ כנען.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:7
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:7](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:13:7)

כדי להבין על בוריים את המלים למען ייטב לי בעבורך יש לשים לב גם אל המשך הכתוב, **וחיתה נפשי בגללך**.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:8
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:8](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:13:8)

**וחיתה נפשי בגללך**. כפל העניין במלים שונות, כדרך התקבולת השירית: דבריהן של הנפשות הפועלות בס׳ בראשית מנוסחים כמה פעמים ניסוח שירי. הכוונה היא: ואחיה בגללך, והמלה **נפשי** באה במקום הגוף הראשון, **ואחיה** לשם השלמת המשקל השירי וגם כאן, כבכל פסוק בעל תקבולת. אפשר להבין חרוז אחד על סמך החרוז המקביל לו, התקבולת בין **בעבורך** ובין **בגללך** ברורה, וכשם שהמלה **בגללך**, הקשורה אל **וחיתה נפשי** בוודאי אין פירושה בגלל יפיך, אלא בגלל אמרך שאחותי את, כך המלה **בעבורך** יהיה פירושה בעבור אמרך דבר זה. וכן הפירוש של ייטב לי צריך להיות שווה לפירוש של **וחיתה נפשי**, ופירושו של כל הפסוק יהיה: **אמרי נא אחתי את, למען ייטב לי**, כלומר שאנצל מסכנת מוות, בעבורך, בעבור דבריך אלה, **וחיתה נפשי**, כלומר שאחיה ולא אמות, **בגללך**, בגלל אותם הדברים שתגידי.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:9
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:9](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:13:9)

ואולם אין אברם חף מפשע, כפי שחושבים המפרשים האפולוגיטיים. אדרבה, מעשהו של אברם, לפי כוונת התורה, כולל שני עוונות.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:10
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:10](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:13:10)

העוון הראשון הוא חוסר אמונה. אף על פי שבמצרים היה אברם במצב של גר, לא היה צריך לחשוב את עצמו כמבודד בלי הגנה: היה לו להרגיש את עצמו סמוך ובטוח בעזרת אלהיו. אמנם כבר ראינו שהיתה אמונתו בה׳ רבה ועמוקה, וגם בהתחלתה של פרשה זו מעורר הכתוב את זכרון אמונתו במלים **לגור שם**, המראות שברור היה לו שיזכה לחזור לארץ כנען ולנחול אותה כדבר ה׳. ואולם לא הגיעה עדיין אמונתו לדרגת השלמות המוחלטת. עתידה היא להגיע לדרגה זו, בדרך הנסיונות השונים שינסה אותו בהם ה׳, אבל עד עכשיו עוברים עליה לפעמים רגעים של רפיון. בשעה זו, שאברם נבוך ברוחו ושרוי באימה מפני חשש הסכנה. אין עינו מבחינה בבירור מה תוכלנה להיות דרכי ההצלה, ובמקום דרך המלך, דרך מלכו של עולם, דרך הבטחון המלא בעזרתו ובהגנתו של ה׳, הוא בוחר בארחות עקלקלות הנדמות לרוחו הטרופה כעלולות להביא לידי תוצאה מוצלחת.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:11
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:11](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:13:11)

והנה העוון השני: הדרך העקלקלה שהוא בוחר בה היא דרך השקר, או השקר למחצה (עי׳ כ׳, י״ב). הבדוים רגילים להיעזר בדברי שקר כדי לצאת מן המבוכה או להשיג את מבוקשם, ואברם נגוע עדיין באחדים מן החסרונות של האופי הבדוי; רק בעתיד יצליח, לאט לאט, להיטהר מהם טהרה שלמה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:12
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:13:12](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:13:12)

במהלך הסיפור יתברר לנו כיצד התורה רואה ומראה את שני העוונות האלה בהתנהגותו של אברם. בירור זה יבוא לנו לא רק מעצם הדבר שהוטל עונש על אברם, כפי שכבר העיר קניג (עי׳ למעלה), אלא דווקא מאופיו המיוחד של העונש. התורה רגילה לתאר את השכר ואת העונש לפי השיטה של מידה כנגד מידה, ומשום כך אופיו של העונש מוכיח על אופיו של העוון. העונש על העוון הראשון יסופר בפיסקה הבאה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:14:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:14:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:14:1)

פיסקה שניה: הסכנה


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:14:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:14:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:14:2)

**ויהי כבוא אברם מצרימה**. והנה מה שאירע כשהגיע אברם למצרים, לאחר שהכין את תכניתו המתוארת בפיסקה הקודמת.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:14:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:14:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:14:3)

**ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד**, כלומר: ראו כי האשה יפה היא מאד. התחלת העניין היתה כפי מה שחזה אברם מראש: המצרים הכירו והוקירו את יפיה של שרי. אבל המשך הדברים היה שונה ממה שהוא תיאר לעצמו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:15:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:15:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:15:1)

**ויראו אותה שרי פרעה**. כדי להינצל מן הסכנה, הסתמך אברם על ערמותו, ולא מסר את עצמו להשגחה האבהית של ה׳. והנה דווקא האמצעי שעליו הסתמך נהפך לו למקור הרעה. הסכנה שעלתה על מחשבתו היתה רק סכנה מצד ההדיוטות שבמצרים (פס׳ י״ב: והיה כי יראו אתך המצרים), והוא חשב שקל יהיה לו לדחות אותם בדברים, כאחיה של שרי; לא עלתה על מחשבתו האפשרות שאולי יחפוץ בשרי מי שיוכל לקחת אותה בלי רשיונו של אחיה. והנה מה שעלה במחשבתו לא קרה, ומה שלא עלה במחשבתו קרה, והסכנה צמחה דווקא מתוך ערמתו, מתוך ההצהרה שהוא אחיה ולא בעלה. וזהו ענשו של אברם, מידה כנגד מידה. ומכאן אנו למדים שהתורה ראתה עוון דווקא בזה, שאברם הסתמך על ערמה ולא על עזרת אלהיו. ההדיוטות שבמצרים ראו את האשה כי יפה היא מאד, אבל לא קפץ עליהם היצר הרע ולא עשו דבר ולא אמרו דבר ממה ששיער אברם מראש. אבל לא רק המצרים ההדיוטות ראו אותה: **ויראו אתה שרי פרעה**, שאברם לא שם אליהם לב מראש, ומהם יצאה הרעה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:15:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:15:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:15:2)

ויהללו אתה אל פרעה. שרי פרעה סיפרו אל אדוניהם על יפיה של האשה הנכריה, אחותו של האיש אשר בא לגור במצרים; ופרעה הואיל ושמע שהיא פנויה (השווה פס׳ י״ח–י״ט), נתן פקודה, **ותֻּקח האשה בית פרעה**.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:15:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:15:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:15:3)

אברם נמצא למד, ואתו נמצא למד הקורא בתולדותיו, שחייב האדם להאמין אמונה שלמה בעזרה האלהית, ואסור לו לבטוח בערמתו לבדה; והעבירה על איסור זה גורמת מאליה את ענשה, שהרי ערמתו של אדם עלולה לטעות, וכשהיא חושבת שכבר דאגה לכל האפשרויות, שכחה אולי דווקא את האפשרות העתידה לקרות באמת.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:15:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:15:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:15:4)

**ותֻּקח האשה בית פרעה**. עכשיו נמצאת אשתו של אברם בידי מלך מצרים. בפני אדוני הארץ לא היה ביכלתו של אברם לעשות מאומה לא בכוחו ולא בערמתו, כדי שהיא לא תילקח ממנו, וכן עכשיו אינו יכול לעשות מאומה, לא בכוחו ולא בערמתו, כדי שהיא תינצל מן הבושה ותחזור אליו. יש רק אחד שיוכל להצילה ולהחזירה אליו: האחד שאליו לא פנה אברם בתחילת דאגתו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:15:5
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:15:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:15:5)

מבחינה ספרותית ראויה לתשומת לב החזרה על שמו של פרעה בסוף כל אחד משלושת המשפטים שבפסוק זה: ויראו אתה שרי **פרעה** – ויהללו אתה אל **פרעה** – ותקח האשה בית **פרעה**: חזרה משולשת המדגישה שמי שעומד נגד אברם הוא פרעה מלך מצרים בכבודו ובעצמו, ולא יוכל אברם להתנגד לו התנגדות כל שהיא.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:16:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:16:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:16:1)

**ולאברם היטיב בעבורה**. מלים אלו, המזכירות את דברי אברם למען **ייטב לי בעבורך** (פס׳ י״ג) מוסיפות לציין כיצד התפתח מהלך הדברים בדרך שונה לגמרי ממה שעלה במחשבתו של אברם. יש כאן מעין אירוניה דקה: אברם חשב שיוטב לו בעבורה, בעבור דברי השקר שתגיד שרי, ולמעשה הוטב לו, אבל הטבה זו היתה שונה בהחלט מן ההטבה שהוא קיווה לה. הוא חשב שהודות לדברי השקר אשר שם בפיה של שרה ייטב לו בזה, שיינצל מן המוות, והנה עכשיו הוטב לו במובן אחר (הפועל **היטיב** משמש כאן כפועל סתמי, היטיב המיטיב, והוראתו דומה להוראת הסביל, הוטב), כלומר, שהעניק לו פרעה הענקות, שבכוונתו של המלך לא היה אלא סימן ידידות כלפי אחיה של האשה אשר לוקחה לביתו, אבל בעיניו של אברם היו סימן נורא ואיום, סימן לאבדן אשתו ולאבדן תקוותיו לבנים שהיה מחכה ממנה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:16:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:16:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:16:2)

מדוע מספרת התורה על עניין הענקות אלו, יתברר להלן, בהמשך פירושנו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:16:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:16:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:16:3)

**ויהי לו צאן ובקר** וגו׳. ביאור ופירוט של הביטוי **ולאברם היטיב**: אלה הם תוצאות ההטבה הנאמרת בחלק הראשון של הפסוק. מפרשים רבים, החל מחז״ל (עי׳ בבא מציעא נ״ט, ע״א, ומדרש משלי, על ל״א, י״א) ועד המפרשים החדשים, סוברים שכוונת הכתוב היא שזו ראשית עשרו של אברהם. אמנם אפשר שלכך התכוונה המסורת הקדומה על עניין אברם ושרי במצרים, שהיתה נפוצה בעם לפני כתיבת התורה, אבל בצורת התורה שלפנינו אין הכוונה יכולה להיות זאת, שהרי כבר נאמר למעלה (פס׳ ה׳): ואת כל רכושם אשר רכשו, ועוד נאמר להלן (י״ג, ב׳): שאברם היה כבד מאד גם בכסף ובזהב, ואילו כאן אין זכר לכסף ולזהב; וכן נאמר עוד להלן (י״ג, ה׳): וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים. מתוך כך נראה שפירוש פסוקנו הוא, שעל ידי ההענקות גדל מקנהו של אברם יותר ממה שהיה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:16:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:16:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:16:4)

**צאן ובקר וחמורים**, שהם עיקר המקנה, נזכרים תחילה, ואחריהם עבדים ושפחות, הצריכים להנהלת המשק, ולבסוף **אתונות וגמלים**, לרכיבה ולנסיעה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:16:5
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:16:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:16:5)

**וגמלים**. הזכרת הגמלים כאן נראית מוזרה לדעת החושבים, שבתקופתו של אברהם לא היו עדיין גמלים מבייתים במצרים. ומי שמסכים לדעה זו מוכרח להניח שכאן ובמקומות אחרים של ס׳ בראשית המזכירים את הגמלים יש מעין אנאכרוניזם. אבל המחקר של השנים האחרונות על תולדות ביות הגמל (על כל הבעיה עי׳ בהערות הביבליוגרפיות בסוף הכרך) הוכיח שביות הגמל, לכל הפחות בהתחלותיו, היה קדום הרבה יותר, ולפיכך אין להתפלא על הזכרת הגמלים בס׳ בראשית.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:17:1)

**פיסקה שלישית: הישועה**


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:17:2)

**וינגע ה׳ את פרעה** וגו׳. עד עכשיו לא נזכר שם ה׳ בפרשה זו: אברם כאילו שכחו. אבל הוא לא שכח את אברם, ואף על פי שחטא הצילו. אמנם אדיר כוחו של פרעה, הנחשב כאֵל בעיני המצרים, אבל אדיר עליו במרום ה׳, ועל כל אשר יחפוץ יטנו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:17:3)

בוודאי כוונת הכתוב לאמור שנגעים אלו הובאו על פרעה ועל ביתו לפני שיוכל המלך להתקרב אל האשה. רוב המפרשים הדנים את כל העניין לכף חובה (עי׳ למעלה. על פס׳ י״ג) מייחסים לכתוב את הכוונה להגיד שלא נושעה שרי מן הסכנה ולא באו הנגעים אלא לאחר שכבר נטמאה. אבל אי אפשר לפרש בדרך זו את דברי הסיפור, משום טעמים שונים; א) אם רצה ה׳ להציל, אפשר היה לו להציל בעוד זמן, ולא היה שום מעצור בידו; אילו היו הנגעים באים לאחר שנפגע כבוד האשה, לשוא היו באים; ב) קשה להניח שהיו מספרים בישראל דבר שהיה מטיל דופי בטהרת משפחתם של האבות ובטהרת כל עם ישראל כולו, ומכל שכן קשה להניח שקיבלה התורה לתוכה סיפור שכזה; ג) כשאומר פרעה אל אברם (פס׳ י״ט): **הנה אשתך**, נדמה כאילו כוונתו להגיד: הנה אני מחזיר לך את אשר לקחתי ממך, הריני מחזיר לך את אשתך כמו שלקחתיה. כנראה לא רצתה התורה לדבר במלים מפורשות בענין העדין, אבל השמיעה את כוונתה באופן ברור לכל מי שקורא בדבריה בלי משפט קדום. ובמלה **וינגע**, הבאה לאחר שנאמר **ותֻקח האשה בית פרעה**, הוי״ו היא וי״ו הניגוד: אמנם לוקחה האשה בית פרעה, אבל בעוד זמן ניגע ה׳ את פרעה, ועל ידי כך הציל אותה מן הסכנה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:17:4)

ואין להקשות שמה שמסופר בפס׳ ט״ז דורש זמן מסויים; הרי למעלה נאמר רק: ותֻקח האשה **בית** פרעה, ולא נאמר שהובאה כבר אל פרעה. לפני שיבקש פרעה להביאה אליו הכהו ה׳ בנגעים גדולים.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:5
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:17:5)

כשאנו מבינים כך את העניין, אין לקבלת הענקותיו של פרעה בידי אברהם האופי הנבזה שהיה אפשר לראות בו אילו קרה מעשה של ניאוף. ובכל זאת, אף בלי מעשה של ניאוף מטילה קבלת ההענקות צל של ספק על כושר התנהגותו של אברם; וביחוד מתעוררת השאלה, מדוע באה התורה לספר על כך במפורט.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:6
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:6](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:17:6)

כדי להשיב על שאלה זו, עלינו לשים לב אל אחד הסעיפים של חוקי אשור התיכונה, העוסק בעניין דומה לענייננו. מכיון שהמסורת המשפטית בקוויה הכלליים היתה משותפת לכל הארצות שב״קשת הפוריה״, יש להניח שגם תכנו של סעיף זה היה רווח בכל הארצות שבשטח זה. וזהו מה שנאמר בלוח א׳ של חוקי אשור התיכונה, סעיף 22, חלק ראשון (אני מתרגם מלה במלה ומוסיף בסוגריים מה שנחוץ לשם בירור): אם אשת איש, (איש שאינו) לא אביה ולא אחיה ולא בנה, אלא איש אחר, יוליך (אותה) לאיזו נסיעה (כנראה עמו), והוא אינו יודע שהיא אשת איש, הוא יישבע, ושתי ככרי עופרת יתן לבעל האשה. טיבה של הנסיעה האמורה כאן שנוי במחלוקת בין המפרשים, אבל על כל פנים זה ברור שמדובר על איש שמביא לאיזה מקום את אשתו של איש אחר מבלי לדעת שהיא בעולת בעל, וכנראה אינו מתקרב אליה, כי אילו היה הדבר כך היה זה מקרה של ניאוף, והדין היה שונה. החוק קובע שאיש זה יישבע (כנראה יישבע שלא בא אל האשה) וישלם קנס לבעלה. המקרה דומה מאד למקרה של פרעה ושרי. גם פרעה הביא לתוך ביתו את שרי מבלי לדעת שהיא בעולת בעל, ולא בא אליה. ומתוך כך מן הדין היה, לפי החוק שעד כמה שרשאים אנו להניח היה ידוע ורווח גם בתוך עם ישראל, שיישבע פרעה שבועה לאברם וישלם לו קנס. אבל לא היה אפשר שבית דין של בשר ודם יחייב את מלך מצרים לטובת איש הדיוט שבא לגור בארצו. ואולם, החוק הוא חוק, ומה שהוא קובע צריך להיעשות. ושופט כל הארץ מנהיג את מהלך הדברים באופן שמה שהחוק קובע ייעשה. פרעה מצהיר לפני אברם שלא חטא נגדו ולא נגע באשתו, ונותן לו הענקות, מעין הקנס שהחוק קובע (וכיוצא בזה יש לפרש גם מעשה אבימלך, כ׳, י״ד–ט״ז). לפיכך – וזוהי כנראה כוונת הכתוב – יכול אברם לקבל ולעכב אצלו במצפון נקי מה שבא לו מיד פרעה, מכיון שאופיים של הענקות אלו אינו אופי של מתנות, אלא אופי של קנס, שהחוק קובע שיינתן לו. ואולי לא בלי סיבה נזהר הכתוב מלהגיד בפס׳ ט״ז **ויתן לו פרעה** או כיוצא בזה, ואינו משתמש אלא בפועל סתמי, **היטיב** ובביטוי סתמי **ויהי לו** וגו׳, כאילו רצה להימנע מלהשתמש בלשון נתינת מתנות והתכוון להשמיע הוא רק זה, שאברם קיבל מה שהחוק והצדק דרשו שיקבל.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:7
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:7](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:17:7)

על ההקבלה למה שקיבלו בני ישראל מן המצרים לפי מה שמסופר בס׳ שמות המתבאר ביאור דומה לביאור האמור כאן, עי׳ בהקדמתי. לפרשה זו ובפירושי על ס׳ שמות.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:8
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:8](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:17:8)

**וינגע ה׳ את פרעה**. אמנם לא חטא פרעה חטאה גדולה, ולא היה ראוי לעונש חמור, אבל על כל פנים חטא. כפי שיוצא מתוך החוק האשורי האמור, האיש העושה כמעשה פרעה נחשב לפושע בזה, שלא דאג להיודע יפה מראש על מצב האשה. ומלבד זה, ההקבלה למעשה אבימלך, שבו נאמר (כ׳, ו׳): ואחשך גם אנכי אותך מחטוא לי, מראה, שכוונת הכתוב להגיד כי נגעים אלו היו מעין אזהרה והתראה לפרעה פן יבוא לידי חטא של ניאוף: אזהרה והתראה שהועילו לא רק לשרי ולאברם, אלא גם לפרעה, שניצל על־ידי כך מלחטוא חטא חמור יותר.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:9
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:9](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:17:9)

**נגעים גדולים**. אין הכתוב מגיד לנו מה הם נגעים אלו, מכיון שפרט זה אינו חשוב לעצם העניין, ומן המותר שננסה לנחש מה שהכתוב לא פירט. וכן למותר יהיה שננסה לקבוע, כפי שניסו מפרשים אחדים, באיזו דרך נודע לו לפרעה ששרי היתה אשתו של אברם. כנראה כוונת הכתוב היא להשמיע, שהנגעים שלקה בהם פרעה דווקא בשעה שביקש להביא אליו את שרי נתנו לו מקום לחשוב. הוא ראה בזה אצבע אלהים, וחקר ודרש, ומצא את האמת. כנראה נזהר הכתוב מלהאריך בפרטים שהיו מסיחים את דעת הקורא מעצם העניין העיקרי.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:10
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:10](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:17:10)

על ההקבלה לנגעי פרעה והמצרים המסופרים בס׳ שמות עי׳ למעלה, בהקדמתי לפרשה זו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:11
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:11](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:17:11)

**ואת ביתו**. עניין זה נאמר אחר המשלים **נגעים גדולים**, בסוף המשפט, כאילו להגיד: וגם את ביתו אתו. ויש כאן הקֻבלה למה שנאמר בפס׳ ט״ו: ותּקח האשה **בית** פרעה. אנשי ביתו של פרעה משתפים פעולה אתו בעצירת שרי בתוך כתלי הבית, וכשם שהם שותפים לו בחטאו, כך מן הדין שיהיו שותפים לו בענשו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:12
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:17:12](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:17:12)

**על דבר שרי אשת אברם**. מפני התנהגותם כלפי שרי, שהיתה אשת אברם, בעולת בעל.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:18:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:18:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:18:1)

**ויקרא פרעה לאברם**. משנודע לו לפרעה מהו מצב הדברים, שולח הוא לקרוא לאברם כדי לגעור בו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:18:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:18:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:18:2)

**מה זאת עשית לי**. לשון גערה. אמנם בגערה כזו יכול היה לפנות אל פרעה, שהרי דווקא פרעה הוא שעשה דבר הפוגע באברם, אבל כדרך העריצים הוא הופך את הקערה על פיה. ומבחינה ידועה הוא צודק, מכיון שהצהרתם של אברם ושרי על היותם אח ואחות היא היא שהטעתה אותו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:18:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:18:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:18:3)

**למה לא הגדת לי כי אשתך היא**. המלה למה, וכמוה המלה **מדוע** משמשות כמה פעמים כלשוֹן גערה. השווה, למשל, שמות ב׳, כ׳: למה זה עזבתן את האיש; ושם א׳, י״ח, בדברי פרעה אל המילדות: מדוע עשיתן הדבר הזה (גם שם הפיכת הקערה על פיה: המילדות לא עשו שום דבר, ואדרבה נמנעו מלעשות הדבר שהיה פרעה רוצה בו).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:19:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:19:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:19:1)

**למה אמרת אחתי היא**. לא רק ששתקת על היותה אשתך, אלא שבפה מלא אמרת שהיא אחותך (עי׳ למעלה, בפירושי על פס׳ י״ג).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:19:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:19:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:19:2)

**ואקח אתה לי לאשה**. אין מלים אלו מוכיחות שאירע מעשה ניאוף (כבר העיר פרוקש על כך): הפועל **ואקח** אין פירושו אלא לקיחת האשה אל תוך בית הנשים של המלך. ואפשר להוסיף שדווקא הפועל לקח בא בפס׳ ט״ו, במשפט **ותֻקח האשה בית פרעה**, ושם בוודאי זהו פירושו. וכן בפרק כ׳ (פס׳ ב׳), נאמר על אבימלך: **ויקח את שרה**, ושם כתוב במפורש (פס׳ ד׳): **ואבימלך לא קרב אליה**.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:19:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:19:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:19:3)

**ועתה הנה אשתך**. הריני מחזירה לך כמו שלקחתיה (עי׳ למעלה, בהקדמה לפרשה זו).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:19:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:19:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:19:4)

**קח ולך**. חזרה משולשת של הפועל **לקח**: אני לקחתיה ממך, ועכשיו בוא אתה וקח אותה ממני בחזרה, אבל לך לך מלפני ומארצי: איני רוצה שתישארו עוד במצרים. על ההקבלה לביטוי זה במעשה בני ישראל במצרים (י״ב, ל״ב: **קחו**... **ולכו**) עי׳ מה שכתבתי למעלה בהקדמה. ואולי הכוונה כאן כדוגמת הכוונה שם שהיה פרעה מפחד מפני האלהות המגנה על אברם ועל אשתו, ומשום כך רצה להרחיקם ממנו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:19:5
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:19:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:19:5)

לנזיפתו של פרעה אין אברם משיב מאומה. אינו יכול להשיב: הוא מרגיש במצפונו שחטא ושותק. ובהכרח זה, לקבל את הנזיפה בשתיקה, מראה לנו הכתוב כיצד בא אברם על ענשו בגלל עוונו השני, עוון של דבר שקר. ומכאן ההוראה שהשקר הוא לא רק דבר מגונה מבחינה מוסרית, הגורר אחריו את ענשו, אלא גם דבר מזיק מבחינה מעשית, מכיון שאין לו רגליים, ובמוקדם או במאוחר יתגלה ויביא נזק על מי שרצה להיעזר בו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:19:6
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:19:6](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:19:6)

על כל פנים, אם מצד אחד חטא אברם חטאים, שכבר נענשו ונתמרקו, מצד שני עמדו לו זכויותיו שבגללם ניתנה לו ההבטחה האלהית לצאצאים רבים שייעשו לגוי גדול (פס׳ ב׳), ומשום כך נגמר כל העניין בכי טוב, ושרי נושעה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:20:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:20:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:20:1)

**ויצו עליו פרעה אנשים**. פרעה, שכאמור ראה בנגעים שבאו עליו אצבע אלהים, ממהר לעשות מה שיעשה במצב דומה למצבו מי שיֵשב על כסאו אחריו בימי משה, כשבאו עליו הנגעים: הוא משלח את אהובי האלהים מעל פניו, ומפקיד עליהם אנשים שישגיחו על יציאתם מארץ מצרים ובו בזמן ידאגו שלא יאונה אליהם שום רע, כדי שלא יקום שוב אלהיהם את נקמתם.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:20:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:20:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:20:2)

**וישלחו אתו ואת אשתו**. על הקבלת הפועל **שלח** לפועל הבא כמה פעמים בס׳ שמות עי׳ למעלה, בהקדמה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:20:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 12:20:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/12:20:3)

**ואת כל אשר לו**. המצרים נזהרו מלעכב שום בן אדם מבני סיעתו ושום דבר מרכושו.