## Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham

###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:1:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:1:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:1:1)

**מערכה שניה: ההצלה**


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:1:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:1:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:1:2)

פיסקה שביעית: קרני האור הראשונות


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:1:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:1:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:1:3)

על השאלה שבסוף הפירוש לפיסקה הקודמת באה מיד התשובה בתחילת פיסקה זו: ויזכור אלהים את נח וגו׳. בורא העולם לא שכח את נבראיו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:1:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:1:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:1:4)

**ויזכר**. אין הכוונה שזכר לאחר שעברו אותם חמישים ומאת יום שעליהם מדובר בפסוק הקודם, שהרי נאמר אחר כך (פס׳ ב׳): ויסכרו מעינות תהום וארבות השמים ויכלא הגשם מן המים, וזה שייך כמובן לסוף ארבעים היום של ירידת הגשם. הפירוש של פעלים אלו (ויזכר, ויסכרו, וכו׳) כעבר מוקדם (וכבר מקודם זכר, וכבר מקודם נסכרו, וכו׳) בוודאי אינו נכון ואינו מתאים לטיב הלשון העברית. כמו שכבר ראינו למעלה במקרים דומים. יש לפרש כאן כדוגמת הפירוש שהצענו על היחס שבין מעשה בראשית ובין מעשה גן עדן: הנושא של הפיסקה הקודמת הוא עניין גבורת המים על הארץ, והוא מסופר באותה פיסקה עד סופו; ואילו פיסקה חדשה זו עוסקת בעניין אחר, התחלת ההצלה של שארית הפליטה, ומתחילה לספר אותו מראשיתו, אף על פי שראשיתו קודם בזמן לסופו של הנושא המסופר למעלה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:1:5
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:1:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:1:5)

הזכירה אינה זכירת הברית (ו׳, י״ח) כמו שרבים פירשו, שהרי הברית האמורה שם לא לנח נכרתה כמו שראינו, ועוד שבמפורש נאמר כאן שזכר אלהים את נח וגו׳, ולא שזכר את הברית. זכירה זו דומה למה שכתוב להלן על שרה (כ״א א׳): וה׳ פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה׳ לשרה כאשר דבר... למועד אשר דבר אותו אלהים. הפקידה כאן פירושה עשייה, כמו שיוצא ברור מן התקבולת **פקד – ויעש**, ודווקא עשייה במועד הקבוע מראש. והוא הדין לזכירת נח, שהרי הפקידה והזכירה הן מושגים נרדפים זה לזה. כפי מה שבישר ה׳ לנח מראש, וביום שקבע לו מראש, כך עשה, ובאותו יום עשה. אמר לו שירידת מי המבול תימשך ארבעים יום (ז׳ ד׳) ובסוף ארבעים יום שם קץ לירידת מי המבול.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:1:6
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:1:6](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:1:6)

**את נח.** כתוב רק שמו של נח לבדו, כי הוא אבי המשפחה ועיקר הבית (ראב״ע), וגם אשתו ובניו ונשי בניו במשמע. וכן כתוב להלן (י״ב, י׳): וירד אברם מצרימה, ומהמשך הסיפור יוצא ברור שגם שרי (פס׳ י,א) וגם לוט (י״ג, א׳) ירדו מצרימה עם אברם.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:1:7
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:1:7](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:1:7)

**ואת כל החיה ואת כל הבהמה.** כבר יודעים אנו יפה, מתוך מה שכתוב למעלה, מה היו סוגי בעלי החיים שהיו עם נח בתיבה, ואין מן הצורך לפרטם שוב. המונח **חיה** כולל כאן את כל בעלי החיים שאינם **בהמות** בייתיות או יישוביות. השבעים הוסיפו **את כל העוף ואת כל הרמש**, כדי לשוות פסוק זה לחבריו, כפי שיטתם הרגילה. – על מידת הרחמים כלפי בעלי החיים השווה את סיומו של ס׳ יונה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:1:8
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:1:8](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:1:8)

**ויעבר אלהים רוח על הארץ**. כשם שהיתה רוח אלהים מרחפת על פני המים בתחילת בריאתו של עולם, כשהיו מי תהום מכסים את הארץ, כך עכשיו שחזרו המים לכסות את הארץ, העביר אלהים רוח עליהם. אמנם במעשה בראשית, כנראה, אין הכוונה כמו כאן לרוח ממש, כלומר לתנועת האויר, אלא לרוח הקודש, לנוכחות האלהים; אבל ההבדל מורגש רק כשאנו מתרגמים ללשון אחרת ומעתיקים את הרעיונות הקדומים לרעיונות מודרניים. הלשון העברית הקדומה מורה על שני המושגים במלה אחת, מפני שבמחשבה העברית הקדומה היו שני המושגים קרובים זה לזה. לפיכך ההקבלה בין שני הכתובים ברורה. וכשם ששם מיצגת רוח אלהים את עקרון החיים ואת מקור החיים, כך כאן מסמנת הרוח שאלהים מעביר על הארץ את התחלת החיים החדשים.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:1:9
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:1:9](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:1:9)

את העברת הרוח יש לקבוע מיד לאחר יום הארבעים (עיין בתחילת הפירוש לפסוק זה).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:1:10
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:1:10](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:1:10)

**וישֹׁכו המים**. עדיין גוברים המים על הארץ, אבל כבר מתחילה גבורתם לפחות ולשוך: מפני פעולת הרוח מתחילים המים להתאדות.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:2:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:2:1)

**ויסכרו מעינֹת תהום** וגו׳, הושם קץ למצב המתואר למעלה, בחלק השני של ז׳, י״א. מעינות תהום, שאז נבקעו, עכשיו נסכרו, כלומר נסגרו ונסתמו, והמים פסקו מלנבוע מהם; וכן ארובות השמים, שאז נפתחו, עכשיו נסכרו, ועל ידי כך נכלאו מי הגשמים ולא יכלו להוסיף ולרדת מן השמים. מצד אחד פעלה הרוח פעולה חיובית, וגרמה להתאדות המים מלמעלה, ומן הצד השני פעלו שני גורמים שליליים אלו, סגירת המעיינות וסגירת הארובות, ולא הרשו שיבואו ויתוספו מים חדשים, לא מלמטה ולא מלמעלה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:2:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:2:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:2:2)

אין התורה מזכירה את חום השמש כאחד הגורמים להתאדות המים, אף על פי שהיה מן ההגיון להזכיר פרט זה. אולי לא בלי כוונה מיוחדת עברה התורה על פרט זה בשתיקה. בסיפורי העמים מודגשת פעולתו של האל שַׁמַשׁ בסוף המבול, כשהוא מפיץ את אורו בשמים ובארץ, וזיוסודרא או אֻתנפשתם פותח את חלון הספינה ומכניס לתוכה את אורו ומשתחווה לפניו. כדי להתנגד להשקפה אלילית זו, המציגה את השמש כאלהות השמה קץ למבול, עברה התורה בשתיקה על העניין, ואף את פיזור העננים בכוח השמש והרוח לא זכרה במפורש.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:3:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:3:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:3:1)

**וישֻׁבו המים מעל הארץ הלוך ושוב**. על הרוב אין המפרשים שמים לב במיוחד לפועל **שוב**, הבא כאן פעמיים, ומבארים רק בדרך כלל שהמים נתמעטו. אבל, מכיון שהכתוב מדגיש פועל זה, ברור הדבר, שהוא מתכוון לשיבה ולחזרה למקומות אשר יצאו המים משם (ולא רק לשמים כמו שאומר יעקב בפירושו). המים באו גם מן השמים וגם מתהום רבה, וחזרו גם לשמים וגם לתהום. מכיון שעכשיו רוצה אלהים להחזיר את העולם למצבו התקין, מן הצורך הוא שיחזרו המים למקומותם, ושוב יתחדשו אוצרות המים העליונים ואוצרות המים התחתונים. לפיכך **וישובו**: ההתאדות מלמעלה מחזירה את המים לשמים, והארץ הסופגת את המים מלמטה מחזירה את המים לתהום. התהליך אטי כמובן: המים שבים **הלוך ושוב**, בהדרגה. כשנבקעו המעיינות התפרצו מהם המים בחוזק ובמהירות, וכשנפתחו ארובות השמים ירדו מהם המים בחוזק ובמהירות, אבל עכשיו שנסגרו פתחים אלו, מלמטה ומלמעלה, החזרה מתנהלת לאטה, בתהליך מודרג וממושך, בדרך הרגילה של הטבע. מפני זה אותה שכבת מים שנוצרה במשך הזמן הקצר של ארבעים יום לא נעלמה אלא במשך זמן ארוך הרבה יותר.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:3:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:3:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:3:2)

**ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום**. רק 150 יום אחר התחלת המבול הורגש חסרונם: עד אז לא היתה מורגשת אלא גבורתם, כמו שנאמר למעלה (ז׳, כ״ד). חסרונם ניכר בזה, שנחה התיבה על ההרים (פס׳ ד׳). עד שלא נחה התיבה, לא היה נח רואה אלא מים ושמים. ולא היה אפשר לו להרגיש שהיו פני המים הולכים ונעשים יותר נמוכים. כשנחה התיבה, הרגיש מתוך כך שנתמעטו המים במידה ניכרת.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:4:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:4:1)

**ותנח התבה**. לא היו עוד ט״ו אמה של מים על ראשי ההרים, ולפיכך התיבה אף אם היתה שקועה במים פחות ממחצית קומתה, יכולה היתה לנגוע בהם בקרקעיתה ולנוח עליהם (עיין למעלה על ז׳ כ׳). – במלה **ותנח** יש מעין משחק מלים עם שם נח.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:4:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:4:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:4:2)

**בחודש השביעי בשבעה עשר יום לחדש**. בדיוק חמישה חדשים אחר התחלת המבול, וחמישה חדשים הם ממש פרק הזמן המצויין למעלה במספר עגול של 150 יום (עי׳ בהקדמה, סעיף 7). בתרגום השבעים: **בשבעה ועשרים יום לחדש**, כמו למעלה, ז׳, י״א. ועל סיבת הבדל זה עיין להלן, בפירושי על פס׳ י״ד.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:4:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:4:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:4:3)

**על הרי אררט**. כלומר: על אחד ההרים של ארץ אררט. השם אררט, באשורית אֻרַרְטֻ, היה מורה על חבל ארץ הנמצא מצפון לאשור: ולאחר שפלשו הארמנים לאותו שטח והתיישבו בו (כנראה במאה השישית לפני סה״נ), נקראה ארצם בשם ארמניה על שמם. במלכים ב י״ט, ל״ז, ובישעיהו ל״ז, ל״ח (משם גם בס׳ טוביה א׳, כ״א) נאמר שבני סנחריב מלך אשור רוצחי אביהם נמלטו ארץ אררט: הסכסוכים המדיניים שבין אשור וְאֻרַרְטֻ מבארים לנו מדוע ביקשו רוצחי מלך אשור מקלט לעצמם דווקא באותה הארץ. עוד נזכר שם אררט בנבואה נגד בבל שבסוף ס׳ ירמיה (נ״א, כ״ז): שאו נס בארץ, תקעו שופר בגוים, קדשו עליה גוים, השמיעו עליה ממלכות אררט מני אשכנז; הנביא בא כאילו להזמין את עמי הצפון, ובתוכם בני אררט, להילחם מלחמת השמדה בבבל.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:4:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:4:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:4:4)

בספר היובלים, הרגיל לקרוא שמות לבני אדם ולמקומות הנזכרים או הנרמזים סתם בתורה, ניתן שם מיוחד גם להר שעליו נחה התיבה. נאמר בו (ה׳, כ״ח; ז׳, א׳) שנחה התיבה על ראש לּוּבָּר, אחד מהרי אררט (השווה עוד שם ז׳, י״ז; י׳, ט״ו). ושם זה עבר מסֵפר היובלים אל אָפיפניוס, אל סופרים נוצרים אחרים, וגם אל הספרות המדרשית (ספר נח).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:4:5
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:4:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:4:5)

בסיפור המבול שבעלילת גילגמש נאמר, כמו שכבר ראינו, שעמדה ספינתו של אֻתנפשתם על הר נצִר. הר נצר הוא כנראה ההר הנקרא עכשיו בשם פִּר עֹמַר גֻדְרֻן, והוא יותר דרומי מארץ אררט, מדרום לנהר זאב התחתון. מה היה מסופר על עניין זה ביתר הטכסטים המיסופוטמיים הקדומים על המבול, הכתובים בלשון שוּמרית או אכדית, אין אנו יודעים, מכיון שלא נשאר מהם החלק המדבר על סוף המבול; וגם מלוח י״א של עלילת גילגמש, הכולל את סיפור המבול, הגיעה אלינו רק המהדורה האשורית, ולא המהדורה הבבלית הקדומה. ואולם, יש מסורת בבלית אחרת המתאימה לזו שבתורה, והיא נמצאת בסיכומו היווני של בירוסוס, המספר שעמדה הספינה בארץ ארמניה. שם זה, כמו שכבר ראינו, היה בימי בירוסוס מציין בקירוב אותו חבל ארץ שהיה נקרא בתקופה הקדומה בשם אררט, ובישעיהו ל״ז, ל״ח, נמצא בתרגום השבעים דווקא שם ארמניה במקום שם אררט שבמקור העברי. קשה אמנם לברר אם בפרט גיאוגרפי זה מתכוון בירוסוס למסורת בבלית קדומה, או אם הוא מוסר כאן חידוש מאוחר. על כל פנים, יש עוד הסכם נוסף בין בירוסוס ובין המסורה היהודית, בדבר קביעת האיזור המיוחד בארץ ארמניה שבו עמדה הספינה או התיבה: בירוסוס מספר שעוד בימיו היו שרידי הספינה נמצאים על הרי הקורדיים שבארמניה (או, לפי ההבאה שבס׳ הקדמוניות ליוסיפוס פלביוס, א׳, ג, ו׳, על הר הקורדיים ביחיד); וכן המסורת היהודית, ובעיקבותיה המסורת הנוצרית והמוסלמית, קובעות את מקום חנייתה של תיבת נח על אותם ההרים (עיין, למשל, את התרגומים הארמניים, גם של היהודים וגם של הנוצרים, לפסוקנו; ת״א: על טורי קרדו; ת״י א׳: על טורי דקרדון; פשיטתא: על טורי קרדו; וכן בבראשית רבא, ל״ג, ד׳: ע טורי קרדונייה). כנראה הכונה להר ג׳וּדִי, שמדרום לימה של וַאן, הנחשב גם היום בעיני תושבי המקום להר שעליו נחה תיבת נח. אולי אפשר לראות בהסכם זה אחד הסימנים למזיגת המסורות של עמים שונם שנתקיימה בעולם התרבות ההליניסטית. מזיגה מעין זו ברורה בדברי ניקולאוס מדמשק המובאים במקום הנ״ל של ס׳ הקדמוניות: הוא כותב שלפי מה שמספרים ברחו אנשים רבים מפני מי המבול אל ההר Βάϱις שבארמניה, ושם נושעו, ושאיש אחד הגיע בתוך תיבה אל ראש אותו ההר, וחלק מעצי התיבה נשאר שם זמן רב. ועוד הוא מוסיף שאולי היה זה אותו האיש שעליו מספר משה מחוקק היהודים. יש גם לשים לב אל האפשרות, שהר Βάϱις הוא הוא הר לובר של ס׳ היובלים.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:4:6
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:4:6](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:4:6)

מסורת אחרת, המסתמכת על פירוש לא נכון של הביטוי **הרי אררט**, בהוראת **ההרים ששמם אררט** (כך הבינו מפרשים ומתרגמים אחדים), והקובעת את מקום חניית התבה על ההר הגבוה ביותר של ארץ ארמניה, מדרום לעיר אֶריואן, גרמה לכך, שנקראו הר זה והר סמוך לו בשם המקראי אררט, עד היום הזה; והם אררט הגדול, בפי התורכים אַגְרִי־דַג, ובפי הפרסים כוֹה־אִ־נֻח, כלומר הר של נח (גבהו 5156 מטר), ואררט הקטן (גבהו 3914 מטר). היו גם מסורות מקומיות אחרות, שקבעו את המקום הרי אררט הנזכרים כאן בחבלי ארץ שונים מארץ אררט. ביחוד ראוייה להיזכר המסורת שעל פיה נחה התיבה על הר סמוך לעיר קיליני (Celaenae) היא אפמיה שבפריגיה, שנתכנתה משום כך גם בשם Κιβωτός כלומר תיבה, וציירה במטבעותיה, כמו שכבר הזכרנו למעלה, את דמות התיבה, בצירוף שמו של נח. אולי השפיע על מסורת זו הקרבה הגזעית שבין הפריגים ובין הארמנים.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:4:7
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:4:7](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:4:7)

ואולם, כל הזיהויים של אררט המקראי בהר מסויים אין להם יסוד בדברי הכתוב, שהרי הביטוי **על הרי אררט** לפי פירושו הנכון אינו מורה אלא על אחד סתם מן ההרים שבארץ אררט.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:5:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:5:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:5:1)

**והמים**, כלומר: ואשר למים (עיין למעלה, על ז׳, י־ט). התיבה אמנם נחה ועמדה, אבל המים לא עמדו; הם המשיכו לרדת.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:5:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:5:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:5:2)

**היו הלוך וחסור**. היו עוד במהלך זה של התמעטות מודרגת; היו חסרות והולכות מיום ליום.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:5:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:5:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:5:3)

**עד החדש העשירי**. אין הכוונה שעד חודש זה נתמעטו ואחריו לא נתמעטו. המלה **עד** באה לפעמים לציין לא את סוף התהלך, אלא את סופו של חלק חשוב ממנו. כך, למשל, בבראשית כ״ח, ט״ו בדברי ה׳ אל יעקב: כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך; ברור שאין הכוונה שאחר שיעשה את אשר דיבר לו יעזבהו, אלא שניתנת לו הבטחה עד סוף תקופה חשובה בחייו, תקופת גלותו. וכאן מדובר על פרק זמן חשוב בתהליך המבול, עד **שנראו ראשי ההרים**.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:5:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:5:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:5:4)

**בעשירי באחד לחדש**. כלומר, לפי מניין חדשי הלבנה, ע״ב ימים אחר שנחה התבה על הרי אררט מספר זה אינו מספר מקרי; מיוסד הוא על שיטת השישים (6X 12), וחשיבותו במסורת הישראלית והיהודית ידועה (ע״ב זקנים, שם ע״ב, ועוד).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:5:5
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:5:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:5:5)

**נראו ראשי ההרים**. שוב הקבלה לתהליך בריאת העולם (בראשית א׳, ט׳: **ותראה** היבשה).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:6:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:6:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:6:1)

**ויהי מקץ ארבעים יום**. מספר ימים שווה למספר ימי המבול: ההרמוניה המספרית נמשכת והולכת. מקץ ארבעים יום לאחר התאריך שבפסוק הקודם היה היום **העשירי** לחדש אחד עשר, המקביל **לעשירי** לחודש השני, שבו היה הדיבור הראשון של אלהים אל נח (עיין למעלה, בתחילת פירושי של הפיסקה השלישית).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:6:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:6:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:6:2)

**ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה**. פתיחת החלון בסיפור השומרי ובסיפור הבבלי מקבילה מצד אחד, ונבדלת מצד אחר; עיין מה שכתבתי למעלה על פס׳ ב׳. על החלון בכלל עיין למעלה, על ו׳, ט״ז.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:7:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:7:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:7:1)

**וישלח** וגו׳. עניין שילוח הצפורים,הבא בצורה דומה מאד גם במסורת המיסופוטמית (על הפרטים עיין להלן), מתבאר בקלות כשאנו שמים לב למנהגם של המלחים הקדמונים, שבהיותם בלב הים היו משלחים צפורים מספינתם, כדי ללמוד מטיסתן אם נמצאת יבשה קרובה, ומאיזה צד היא נמצאת. כך מספר פליניוס על ההודים (Naturalis historia, ו׳, 83), כי כשהם עוברים בים אינם מסתכלים בכוכבים, אלא מביאים אתם עופות, ומשלחים אותם לעתים קרובות, והולכים אחריהם כשהם פונים לצד האדמה. מובן מאליו שהעופות הבאים בחשבון לשם כך אינם אלא אלה הרגילים לעוף למרחקים, כמו העורב והיונה, וגם הדרור הנוספת על העורב ועל היונה בעלילת גילגמש. לשון **שילוח**, בפיעל, ולא לשון **שליחות,** בקל, מתאימה לעניין, שהרי הכוונה היתה לשַׁלח את העופות חפשים לעצמם, לראות מה שיעשו וללמוד ממה שיעשו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:7:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:7:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:7:2)

העורב והיונה, הנזכרים זה אחר זה בסיפור המקרא מיצגים שני סוגים שונים של העופות היכולים לשמש לתכלית האמורה. דומים הם זה לזה בגדלם, ומנוגדים זה לזה בתכונותיהם: העורב שחור והיונה לבנה; העורב טמא והיונה טהורה, העורב מדברי והיונה יכולה להיעשות בייתית ולהתחבב על האדם. ושניהם טיפוסיים לסוגיהם. בין העופות הטמאים נזכר במפורש **כל עורב למינו** (ויקרא י,א, ט״ו; דברים י״ד, י״ד). וכדי לציין שבורא העולם נותן מאכל לכל נבראיו, אפילו לעופות המדבר, מזכירים דווקא את העורב; כך כתוב בתהלים קמ״ז, ט׳: נותן לבהמה לחמה, לבני עורב אשר יקראו; ובאיוב ל״ח, מ״א: מי יכין לעורב צידו, כי ילדיו אל אל ישועו, יתעו לבלי אוכל; וכיוצא בזה בברית החדשה, לוקאס י״ב, כ״ד: התבוננו בעורבים, אשר לא יזרעו ולא יקצורו, וגם אין להם אסם ולא אוצר, והאלהים מפרנס אותם. גם בס׳ משלי מובאים עורבי נחל כדוגמה רגילה לעופות מדבר (ל׳, י״ז): יקרוה עורבי נחל, ויאכלוה בני נשר. העורב חי חיים בודדים, ואין לו יחס ישיר לבני אדם; ודווקא כמעשה פלאים מסופר שהיו העורבים מביאים לחם ובשר לאליהו (מלכים א י״ז, ו׳). היפך מכל זה היונה. היא סמל היופי והנועם והתמימות והידידות. כמה פעמים נקראת הבחורה בשיר השירים בשם **יונתי** או **יונתי תמתי** (כ׳, י״ד; ה׳, ב׳; ו׳, ט׳), ועיניה ועיני הבחור נמשלות ליונים (א׳, ט״ו; ד׳, א׳; ה׳, י״ב). ודבר שכיח בספרות חז״ל, כידוע, להמשיל את ישראל ליונה. גם כמשל לעופות הנוסעים למרחקים נזכרת היונה פעמים אחדות במקרא (ישעיהו ס׳, ח׳: מי אלה כעב תעופינה כיונים אל ארבותיהם; הושע י״א, י,א: יחרדו כצפור ממצרים, וכיונה מארץ אשור; תהל׳ נ״ה, ז׳: מי יתן לי אבר כיונה, אעופה ואשכונה; ואולי תהלים נ״ו, א׳: יונת אלם רחוקים). גם הניגוד בין היונה ובין העורב מצוי בדבר חז״ל; די להזכיר, למשל, קידושין ע׳ ע״ב: תרתי זרעייתא איכא בנהרדעה, חדא מיקריא דבי יונא וחדא מיקריא דבי עורבתי, וסנהדר׳ צ״ט ע״ב–ק׳ ע״א: מאן אהנו לן רבנן, מעולם לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה. והוא הדין לספרות ימי הבינים. כך, למשל, בקינה לתשעה באב **זאבי ערב** כתב זרחיה הלוי גירונדי (במאה הי״ב): והנני יונה שחורה כעורב יען ביתי אשר הוא חרב. אף בספרות הקלאסית נמצא ניגוד זה (עיין למשל יובניאליס, ב׳, 63: dat veniam corvis, vexat censura columbas)).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:7:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:7:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:7:3)

בעלילת גילגמש, כמו שכבר ראינו, מסופר עניין שילוח העופות: ביום השביעי לאחר שנעצרה הספינה על הר נֵצר, שילח אֻתנפשתם את היונה, אבל היא לא מצאה מנוח וחזרה אליו; אחר כך שילח את הדרור, אבל גם היא לא מצאה מנוח וחזרה אליו; אחר כך שילח את העורב, והעורב ראה שקלו המים ומצא דבר מה לאכול, ולא חזר. הדמיון לסיפור המקראי ברור. גם שם וגם כאן )פס׳ י׳ וי״ב) מספר שבעת ימים; גם שם וגם כאן שילוח העורב ושילוח היונה; גם שם וגם כאן חוזרים העופות ששולחו בפעמים הראשונות, ולא חזר העוף ששולח באחרונה; גם שם וגם כאן הנימוק של חסרון המנוח. אבל יש גם הבדלים, בעלילת גילגמש מדובר גם על שילוח הדרור ובסיפור המקרא אין זכר לעוף זה. אם שילוח הדרור היה כלול במסורת הקדומה והשמיטה אותו התורה לאיזו סיבה, או אם להיפך, זוהי תוספת שהוסיף המשורר הבבלי, אין להכריע. ועוד: רק פעם אחת שולחה היונה לפי עלילת גילגמש, ושלוש פעמים לפי סיפור התורה. ועוד: הסדר של שני העופות שונה במקרא מזה שבעלילת גילגמש, המספרת קודם על היונה ולבסוף על העורב. הסדר שבתורה מתאים יותר לאופיו הכללי של הסיפור המקראי, המיוסד כולו על תפילה מוסרית של העניין. מן הראוי היה שתגיע בשורת הישועה אל נח דווקא באמצעות העוף הנעים ותם הלבב, ושעלה הזית, סימן לרחמיו של יוצר העולם יובא אל הצדיק התמים בפי יונתו תמתו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:7:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:7:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:7:4)

**את העֹרב**. אחד העורבים שהיו אתו בתיבה. ה״א הידיעה אינה מציינת כאן אלא מה שקוראים יידוע כללי: שילח אותו העורב ששילח. וכן בפס׳ ח׳: אחת היונים שהיו אתו בתיבה, אותה היונה ששילח. וכן להלן (י״ד, י״ג): ויבא הפליט, כלומר אחד הפליטים, אותו הפליט שבא. – לשם מה שילח נח את העורב לא נאמר במפורש כמו שנאמר בפס׳ ח׳ לגבי היונה, לראות הקלו המים מעל פני האדמה. אפשר להבין, כמו שחשבו רוב המפרשים, שהמטרה היתה אותה מטרה; אבל זה קשה, שהרי אילו נתכוונו שני השילוחים למטרה אחת, מן הראוי היה לציין אותה דווקא בקשר לשילוח הראשון. נראה יותר לפרש ששילח נח את העורב בלי כוונה מסויימת: שילחו כדי לראות מה יעשה וכדי ללמוד מהתנהגותו דבר מה, מה שיהיה אפשר לו ללמוד ממנה. ואולם, לא למד ממנה כלום. השבעים מוסיפים גם כאן **לראות הקלו המים** (בשינויים קלים בכתבי היד) כדי לשוות פסוק זה לפס׳ ח׳, כפי שיטתם. ואין לתקן את הכתוב על סמך השבעים, כמו שמציעים כמה מפרשי זמננו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:7:5
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:7:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:7:5)

**ויצא יצוא ושוב**, כפי טבעו, דואג העורב רק לעצמו, ואינו שם את לבו אל מה שצריך לאדם: הוא יוצא וחוזר, ואי אפשר לנח להסיק שום מסקנה מתוך יציאותיו וחזרותיו. במקום יצוא ושוב כתוב בתרגום השבעים (**ולא שב**; אמנם אין משפט זה נקשר יפה להמשך הפסוק, אבל מעניין הדבר שהוא מקביל למה שמסופר בעלילת גילגמש.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:7:6
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:7:6](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:7:6)

**עד יבשת המים מעל הארץ**. כלומר עד יום שבעה ועשרים לחודש השני של השנה השניה (פס׳ י״ד).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:8:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:8:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:8:1)

**וישלח את היונה**. מתי שילחה, לא נאמר בנוסחה שלפנינו. בוודאי אין הכוונה ששילחה מיד לאחר שילוחו של העורב, מכיון שעל העורב כתוב **ויצא יצוא ושוב**, ולא היה נח יכול לעמוד על כך עד שלא עברו ימים אחדים. ועוד שכתוב בפס׳ י׳: **ויחל עוד שבעת ימים אחרים**, משמע שכבר החל, ושכבר חלפו שבעת ימים לפני אלה (השווה פס׳ י״ב: **וייחל עוד שבעת ימים אחרים**, אחר אלה של פס׳ י׳). יש מי שסובר שבנוסחה המקורית היה כתוב **ויחל שבעת ימים** בתחילת פס׳ ח׳, ושהושמטו מלים אלה בטעות. אבל קשה לתאר לנו כיצד יכלה ליפול טעות זו. בכל אופן, גם בלי אותן המלים, ברור על סמך פס׳ י׳ שלפי הסיפור המקראי עברו שבעת ימים בין שילוחו של העורב ובין שילוחה הראשון של היונה. – על התאריכים עיין בהקדמתי, סעיף 7.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:8:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:8:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:8:2)

**מאתו.** בשילוח העורב לא נאמר **מאתו**, אבל נאמר **מאתו** בשילוח היונה, סימן לקשרי ידידות בין נח ליונה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:8:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:8:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:8:3)

**לראות הקלו המים** וגו׳, עכשיו יש לו לנח כוונה מיוחדת: משלח הוא את היונה לנפשה, וסומך הוא על בינתה ועל ידידותה עד כדי כך שהשילוח הוא מעין שליחות. מקווה הוא לדעת (זה הוא הפירוש של **לראות**) מתוך התנהגותה של היונה דבר מסויים: אם קלו המים מעל פני האדמה, כלומר אם נעשו המים עוד יותר קלים ממה שהיו כשנחה התיבה על אחד ההרים.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:9:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:9:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:9:1)

**ולא מצאה היונה מנוח** וגו׳, הוי״ו של **ולא** היא וי״ו של ניגוד: אמנם היה נח מקווה לקבל איזה בשורה, אבל לא מצאה היונה מקום להניח את רגליה, כי **מים על פני כל הארץ**, ולפיכך לא יכלה להביא לנח שום בשורה. או, ביתר דיוק, מכיון שהיא חזרה כמו שיצאה, קיבל נח בזה בשורה שלילית, **שעוד מים על פני כל הארץ**. – גם במלה **מנוח** יש משחק מלים עם שם נח (עיין למעלה על פס׳ ד׳).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:9:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:9:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:9:2)

**וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה**. ביטויים של חיבה. נח משתתף מתוך אהבה במצבה של היונה, שביקשה מנוח לכף רגלה ולא מצאה אותו, ועוזר לה בידו כדי שתשוב אליו ותמצא מקלט בתוך התיבה. יש כאן שוב משחק מלים: **וישַׁלח – וישְׁלח**..


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:10:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:10:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:10:1)

**ויחל עוד שבעת ימים אחרים**. מלבד הימים שבין שילוח העורב לבין שילוחה הראשון של היונה, שכפי הנראה היו אף הם שבעה (עיין למעלה, על פס׳ ח׳).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:11:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:11:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:11:1)

**ותבא אליו היונה לעת ערב**. בשעה שרגילים העופות לחזור אל קנם כדי ללון בתוכו, חזרה היונה אל קנה בתיבה, אל האיש האוהב אותה והחביב עליה, והביאה לו בשורה טובה בצורה אפשרית לבריה שאינה יכולה לדבר.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:11:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:11:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:11:2)

**והנה**. איזה חידוש מעודד! דבר קטן הביאה היונה בפיה, אבל דבר קטן זה מבשר שלום ומשמיע ישועה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:11:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:11:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:11:3)

**עלה זית**. עלה בהוראה קיבוצית, כמו למעלה (ג׳, ז׳): ויתפרו עלה תאנה. והכוונה: בד קטן, ובו עלים אחדים.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:11:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:11:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:11:4)

**טרף בפיה**. לפי רש״י: אשר קטפה בפיה, והפועל בלשון זכר מפני שאותו העוף היה זכר של יונה, והרי״ש קמוצה שלא בהפסק בדרך יציאה מן הכלל.וכל זה דחוק. נראה יותר, כדעת רוב המפרשים, שאין **טרף** אלא תואר לעלה במשקל רחב, ופירושו: טרי, רענן (בערבית طرف, טרֻפ, ו־طريف נקטף כשהוא טרי).² יש מי שחשב שהמלה **טרף**, בהוראת עָלֶה. כמו בארמית, ניתוספה כביאור למלה **עלה**, אבל אין השערה זו נראית נכונה, שהרי עיקר הבשורה היה דוקא בזה, שהיה העלה טרי ורענן. עובדה זו הוכיחה שכבר היו פנויים מן המים ההרים הנמוכים, הראויים לגידול הזית. ושהתחילו כבר האילנות שעליהם להתכסות ענפים ועלים חדשים.

footnotes:
² במקור נדפס: "(בערבית طرف, טרֻפ, נקטף כשהוא טרי, ו– طريف נקטף כשהוא טרי)" – פרויקט בן־יהודה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:11:5
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:11:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:11:5)

**וידע**. הסיק ממה שראה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:11:6
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:11:6](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:11:6)

**כי קלו המים** וגו׳. ממש מה שרצה לדעת כששילח את היונה בפעם הראשונה (פס׳ ח׳).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:12:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:12:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:12:1)

**וייחל**. פירושו **כמו ויחל** שבפס׳ י׳. כרגיל אוהב הסגנון המקראי את הגיוון ואת השינוי בצורות, כמו שכבר ראינו כמה פעמים. לפי תפיסת המדקדקים **וייחל** נפעל משורש יחל, ו**־יחל** הוא הפעיל משורש **חיל**; לפי תפיסת דוברי עברית הקדמונים אינן אלא צורות מקבילות זו לזו, נגזרות משורש אחד ובעלות הוראה אחת, ולפיכך יכולות הן להתחלף זו בזו לשם גיוון.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:12:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:12:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:12:2)

**ולא יספה שוב אליו עוד**. אמנם הוא **הוסיף** לשלחה, אבל היא לא **יספה** לשוב אליו (עוד פעם גיוון וחילוף בין מה שאנו קוראים הפעיל ובין מה שאנו קוראים קל): סימן שמצאה מקום לנוח בו ולשים בו את קנה ולהתפרנס בו. החיים מתחילים להתחדש בארץ.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:13:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:13:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:13:1)

שני הפסוקים האלה מסיימים את הפיסקה סיום חגיגי. מקביל לפתיחת הפיסקה החמישית, על התחלת המבול (ז׳, י״א): פתיחה וסיום המהווים מעין מסגרת לתיאור המעשה הנפלא והנורא.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:13:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:13:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:13:2)

**ויהי באחת ושש מאות שנה**. לחיי נח, כמובן. בתחילת העניין (ז׳, י״א), נאמר בפירוש: לחיי נח; עכשיו אין צורך בכך. עכשיו אין עוד מניין אחר בעולם; אין מלכים ואין שלטונות, ואי אפשר למנות את השנים אלא לפי אביה וראשה של האנושות המתחדשת.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:13:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:13:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:13:3)

**בראשון ובאחד לחדש**. דווקא בתחילת השנה, ביום שנברא העולם חזר שוב העולם לצורה שקבע לו אלהים בתחילת בריאתו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:13:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:13:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:13:4)

**חרבו המים מעל הארץ**. כאן מביא הכתוב סיפור דברים בצורה אובייקטיבית. עוד לא היה נח יכול להכיר בבירור את המצב, שהרי בעד החלון הצר והנפתח רק לצד אחד לא היה אפשר לו לראות הרבה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:13:5
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:13:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:13:5)

**ויסר נח את מכסה התבה**. עכשיו שחדל המטר אין עוד צורך למכסה, ולאחר שהוסר המכסה אפשר לראות את מראה הנוף מכל הצדדים. – על המכסה עיין למעלה, על ו׳, ט״ז.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:13:6
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:13:6](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:13:6)

**וירא והנה חרבו פני האדמה**. כאן מציין הכתוב את ההסתכלות הסובייקטיבית של נח במה שסיפר כבר בצורה אובייקטיבית למעלה, בחלק הראשון של הפסוק.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:14:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:14:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:14:1)

**ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ**, נאמר למעלה שכבר באחד לחודש הראשון חרבו פני האדמה, כלומר שלא היתה עוד עליהם שכבה של מים, אבל האדמה היתה עדיין רטובה )ב״ר ל״ג, ז׳: נעשית כמין טפיח; בסדר עולם פ״ד: כמקפה), ובוץ על פני כולה. לפיכך לא הגיע עוד הזמן הראוי ליציאה מן התיבה, ומן הצורך היה לחכות עד **שתתיבש** הארץ ותחזור למצבה המתאים לשם שניתן לה במעשה בראשית, כשנאמר (בראשית א׳, ט׳): ותראה **היבשה**. למצב זה הגיעה שוב ביום כ״ז לחודש השני של שנת שש מאות ואחת, כלומר, אם אנו מונים גם את היום הראשון וגם את היום האחרון, שנה ו־11 ימים מהתחלת המבול: שנה שלמה כמניין ימות החמה, 365 ימים בין הכל. תרגום השבעים, שנתחבר במצרים לשימושם של היהודים הגרים שם והרגילים בשנה המצרית של 365 ימים, התכוון אף הוא לשנה תמימה, ולשם כך כתב **שבעה ועשרים** במקום שבעה עשר בז׳, י״א ובח׳, ד׳ (על פרטי הכרונולוגיה של המבול עיין בהקדמתי לפרשה זו סעיף 7).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:14:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:14:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:14:2)

המחזור נשלם; השמש חזרה למקום שהיתה בו ביום התחלת המבול, והאדמה חזרה לאותו המצב שהיתה אז נמצאת בו. הגיע סוף סוף הזמן הראוי ליציאה מן התיבה. ונח עמד הכן, וחיכה לפקודת היציאה מפי האלהים.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:15:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:15:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:15:1)

פיסקה שמינית: פקודת היציאה מן התיבה


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:15:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:15:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:15:2)

**וידבר אלהים אל נח לאמר**, נוסחה יותר חגיגית מזו שבדיבורים הראשונים אל נח, ושווה בצורתה לזו הפותחת את דברי ה׳ אל משה. לא הרי הודעת נסיון מר כהרי בשורת השחרור מן הנסיון.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:16:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:16:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:16:1)

**צא מן התבה**, פקודה מקבילה לפקודה שלמעלה (ז׳, א׳): בא... אל התבה. **אתה** וגו׳. שוב גיוון בפירוט בני משפחתו של נח, והוא גיוון לשם גיוון, ואין בו כוונה מסותרת כמו שחשבו מפרשים אחדים.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:17:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:17:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:17:1)

**כל החיה** וגו׳, וכן גם כאן גיוון בהזכרת הסוגים השונים של בעלי החיים. **חיה** גם כאן בהוראה כללית; מכל בשר ב من البيان כמו למעלה (ז׳, כ״ב).ואחר הכלל, פרט: **בעוף ובבהמה** וגו׳: הבי״ת לבירור ולפירוט כמו בז׳, ע״א,


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:17:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:17:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:17:2)

**הוצא** (לפי הכתיב הוֹצֵא, הצורה הרגילה של הציווי בהפעיל; והקרי: הַיְצַא, צורה דקדוקית אחרת, הנוטה את הפועל **יצא**, מנחי פי״ו, כדוגמת נחי פ״י מעין ישר, יטב, וכאלה). כשם שבפיסקה השניה לאחר שנאמר **ובאת** לגבי נח ובני ביתו (ו׳, י״ח), נאמר **תביא** לגבי בעלי החיים )שם פס׳ י״ט), כך כאן, לאחר שנאמר **צא** לגבי נח ובני ביתו, נאמר **הוצא** לגבי בעלי החיים. וכשם ששם פירוש הפועל **תביא** הוא: תרשה להיכנס, כך כאן **הוצא** פירושו: תרשה להם לצאת.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:17:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:17:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:17:3)

**ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ**. הוצא אותם כדי שיוכלו לשרוץ ולפרות ולרבות. עכשיו אינם אלא שנים שנים, אבל במשך זמן קצר ישרצו ויפרו וירבו. מה שנאמר במעשה בראשית במיוחד על החי שבמים, (א, כ׳, כ״ב), ובמידה מסוימת גם על העוף (שם פס׳ כ״ב), נמצא כאן על כל בעלי החיים שבארץ.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:17:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:17:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:17:4)

**אתה – אתך – אתך – אתך**. כמה פעמים בפיסקה זו בסוף צלעות הפסוקים: חזרה הרמונית כמו בו׳, י״ח.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:18:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:18:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:18:1)

פיסקה תשיעית: היציאה מן התיבה


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:18:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:18:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:18:2)

**ויצא נח**. נאמר לו **צא**, והוא **יצא**: הקבלה לפיסקה הרביעית, המספרת **ויבא נח** (ז׳, ז׳), מיד כשנאמר לו **בֹּא** )ז׳, א׳).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:18:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:18:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:18:3)

**ובניו** וגו׳. שוב פעם שינוי בסדר המלים, וגם כאן, כמו בפס׳ ט״ז, בלי סיבה מסותרת כגון זו שהציע יעקב בפירושו. אין כאן אלא גיוון לשם גיוון, לנוי הסגנון ולא יותר.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:19:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:19:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:19:1)

**כל חיה** וגו׳. התחלת פסוק זה מנוסחת כהתחלת פס׳ י״ז, לשם הקבלה בין הפקודה ובין ביצועה. וגם כאן כלל ואחרי פרט. וכן גם כאן גיוון הסגנון כרגיל.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:19:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:19:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:19:2)

**יצאו מן התבה**. גם כאן הרמוניה סגנונית: עניין היציאה מתחיל בביטוי **צא מן התבה** (פס׳ ט״ז), נמשך פעמיים בפועל **יצא** לבדו (פס׳ י,ז וי״ח), ומסתיים בביטוי השלם **יצאו מן התבה**: החתימה מתאימה לפתיחה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:20:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:20:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:20:1)

**ויבן נח מזבח לה׳.** מפני מה בא כאן, כמו בפיסקה השלישית, שם ה׳ ולא שם **אלהים**, כבר ראינו בהקדמה לפרשה זו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:20:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:20:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:20:2)

**ויקח**. מלה זו מזכירה את המלה **תקח** שבפיסקה השלישית (ז׳, ב׳), ובאה כאילו לרמוז אל הקשר שבין אותה פיסקה ובין עניין הקרבנות המסופר כאן.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:20:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:20:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:20:3)

**מכל הבהמה הטהֹרה ומכל העוף הטהור**. כלומר: חלק מכל אחד ממיני הבהמה הטהורה וממיני העוף הטהור.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:20:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:20:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:20:4)

**טהֹרה** – **טהור** (בכ״י לנינגרד להיפך: **טהורה–טהֹר**). כבר עמדנו למעלה על נטייתם של בעלי המסורה להשתמש בכתיב המלא ובכתיב החסר חליפות.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:20:5
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:20:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:20:5)

**ויעל עֹלת במזבח**. לא לשם כפרה, כמו שאחדים חשבו, כי לכפרה לא היה צורך, מכיון שיסורין ומוות ממרקים עוונותיו של אדם; ואף לא לשם בקשת הגנה וברכה לעתיד, כמו שחשבו אחרים, שהרי אין שום סיבה לחשוב שייחס הכתוב לנח תשׁוקה לדרוש עוד דרישות נוספות אחר התשועה הנפלאה שכבר השיג. אף בטכסטים המיסופוטמיים מסופר שהקריב גיבור המבול קרבנות לאלים אחר הצלתו. וגם בהם וגם בתורה מתבאר הדבר באופן פשוט מאד. כשנושע בן אדם מסכנה נוראה, או כשנמלט בן אדם מתוך אסון כללי, תגובתו הראשונה היא הבעת תודה למי שהושיע אותו או מילט אותו. ואין לך הבעת תודה גדולה מקרבנות הללו. מתוך הבהמות הבייתיות המועטות והעופות הבייתיים המועטים שהיו רכושו היחידי והעלוב בעד התקופה החדשה של חייו בעולם שכולו חרב, וַיתַּר נח על בהמות אחדות ועל עופות אחדים לכבוד האל המושיע, כקרבן עולה, שכולו נשרף ואין לבעלים חלק בו. כדי להביע, כמו שמביעים על ידי הקרבת הביכורים וכיוצא בה, את ההכרה שהכל מידו, ואת הבטחון שהכל יבוא מידו בעתיד: עד שאגש ליהנות ממתנותיך, יהיה החלק הראשון מהן מוקדש לך, לשם חלוקת כבוד לך מצדי.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:21:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:21:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:21:1)

**וירח ה׳ את ריח הניחח**. מהי ההקבלה ומהו ההבדל שבין מה שמסופר כאן ובין מה שמסופר בעלילת גילגמש, כבר ראינו בהקדמתנו, לעומת התיאור הגשמי והגס של השירה הבבלית, המראה לנו את האלים החשים מכל צד ״כזבובים״ ליהנות מן הזבחים, והמתקוטטים ביניהם מי יהנה ומי לא יהנה ממה שהקריב אֻתנפשתם, אין כאן אלא הרחת הריח בלבד. ואי אפשר לנו להעריך את הביטוי המקראי אלא אם כן אנו משווים אותו לעומת הביטויים של השירה האלילית, שהוא בא כאילו להתנגד להם. אל ישראל אין לו צורך בזבחים: האוכַל, שואל המשורר בשמו (תהלים נ׳, י״ג), האוכַל בשר אבירים, ודם עתודים אשתה? קרבנותיו של נח הם עולות, ובשרם נשרף כליל ואינו נאכל. מה שמגיע עד כסא ה׳ אינו אלא הריח, דבר שאין בו ממש. ובוודאי אין הכוונה לריח של הבשר הנשרף, שבלי ספק אינו ניחוח, אלא הכוונה לדבר יותר חשוב. כדי להבחין את המושג של הרחת הריח הניחוח במקרא, עלינו לשים לב על כתובים כמו עמוס ה׳, כ״א: ולא אריח בעצרותיכם. אם הנביא, הבא להצהיר שאין חפץ לה׳ בקרבנות האנשים הפושעים בו, אומר **ולא אריח**, פירוש הדבר שאפשר היה גם שיריח, אלא שאינו רוצה בכך. אילו היה הנביא מתכוון לשלול אפשרות זו, היה שואל **האריח**, כמו ששאל המשורר **האוכַל** בפסוק שהבאנו למעלה. ואם נביא כעמוס חושב שהרחת הריח היתה אפשרית, בוודאי אין פירושה פירוש חמרי. הביטוי **הריח ריח** פשט כבר בלשון העברית את הוראתו המקורית והמילולית, ועובר להוראה מושאלת, מעין: קיבל ברצון, הוקיר את הכוונה שבלב המקריב. בתהלים נ׳, אחר הפסוק האמור, כתוב מיד: זבח לאלהים תודה והכוונה: אל תחשוב, כמו שחושבות אומות העולם, שהאלהות נהנית הנאה חמרית ממה שאתה מקריב לפניה, ושהיא אוכלת בשר אבירים ושותה דם עתודים, אלא זבח לאלהים את הזבח הרצוי בעיניו, והוא הזבח המביע לו את תודתך והמראה על רגש התודה שבלבך, כזה היה זבחו של נח, ולפיכך היה זבחו לרצון לפני ה׳.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:21:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:21:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:21:2)

בביטוי **ריח ניחֹח**, מונח רגיל בקשר לקרבנות, יש כאן כנראה מעין משחק מלים עם שם נח, כמו שכבר העירונו ביחס למילים **ותנח** (ח׳, ד׳) ו־מ־נ־ו־ח (ח׳, ט׳). הצירוף של שתי המלים **ריח וניחח** נתחבב אולי גם מפני שדומות הן זו לזו בצלצול שבסיום שתיהן. המלה **ניחח** נגזרה מן השורש נוח, פירושה דבר הגורם לנחת רוח והמקובל בנחת רוח: פירוש מתאים יפה לענייננו.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:21:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:21:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:21:3)

**ויאמר ה׳ אל לבו.** החלטה שהחליט בינו לבין עצמו, השווה את הביטוי **אל לבו** בסיפור על החלטת המבול (ו׳, ו׳): שני הפסוקים מקבילים זה אל זה.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:21:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:21:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:21:4)

**לא אֹסֶף** וגו׳. מכיון שראה ה׳ את כוונתו הטובה של נח, הכיר שבאמת היה אותו צדיק ראוי להינצל, שהרי אחר הצלתו לא שכח את מי שהצילו ועשה כל מה שביכלתו כדי להראות לו את רגשי תודתו. ומכיון שהראה נח, ראש המשפחה היחידה שנשארה אחר המבול, את המידות הטובות שבלבו, אפשר היה לקוות שגם צאצאיה של אותה משפחה יהיו בעלי מידות טובות וראויים לברכה, מתוך כך מבינים אנחנו את הקשר שבין הרחת הריח הניחוח לבין ההחלטה האלהית שלא להביא עוד אסון כללי על האנושות, ולבין הברכה האלהית שעליה ידובר בפסקות הבאות.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:21:5
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:21:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:21:5)

פעמיים נאמר בפסוק זה **לא אֹסִף**, והכוונה לשני דברים שונים: בפעם הראשונה לקללת האדמה בעבור אדם הראשון (ג׳, י״ז: **בעבורך**; וכן כאן: **בעבור האדם**) ובפעם השניה לאסון כללי מעין המבול. מקום המלה **עוד** שונה בשני המשפטים: בראשון באה היא אחר המקור **לקלל**, ובשני קודמת היא למקור **להכות**. ויש סיבה לכך. כרגיל בחזרות לפי סגנון המקרא, השינוי בצורה אינו בלי התאמה לעניין. קללת האדמה, כלומר הגזרה שהאדמה לא תצמיח עוד מאליה, בלי עבודת האדם, מה שצריך לפרנסו, ושהוא לא יאכל את לחמו אלא בעצבון ובזיעת אפיו, נשארת בתוקפה, אלא שה׳ אומר שלא יוסיף עוד עליה, כלומר שלא יחמיר עוד יותר את מצבו של האדם בארץ. לא אוסיף לקלל עוד, עוד יותר ממה שהיא מקוללת כבר. בעניין השני, הכוונה היא שלא יביא ה׳ פורענות כללית על בני אדם כמו שהביא בימי נח: לא אוסיף עוד להכות, כלומר לא אכה עוד הכאה שניה. על עניין זה השווה עוד להלן ט׳, י״א, ופירושי שם.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:21:6
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:21:6](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:21:6)

**כי יצר לב האדם רע מנעֻריו**. שני פירושים נאמרו על משפט זה. לפי הפירוש הראשון הוא מגיד את הסיבה של **לא אֹסף** הקודם: מכיון שיצר האדם רע מנעוריו, ראוי הוא למחילה, ולפיכך לא אקשה עליו את הדין, לפי הפירוש השני הוא מגיד את הסיבה של קללת האדמה: לא אוסיף לקלל עוד את האדמה מפני רוע יצרו של אדם. הפירוש הראשון נראה לכאורה יותר מתאים לניסוח, אבל הוא קשה מבחינה עניינית, שהרי גם לפני המבול כך היה אופיו של אדם (ו׳, ה׳: וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום), ודווקא אופיו זה גרם לעונש הכללי במי המבול. לפיכך יש להעדיף את הפירוש השני. ההבדלים בן ו׳, ה׳ ובין פסוקינו אינם אלא הבדלים בצורה כפי מה שרגיל בחזרות, וגם הפעם בהתאם לשינוי העניין. שם כתוב **כל יצר**, וכאן **יצר**; שם **רק רע**, וכאן רע; שם **כל היום**, וכאן **מנעֻריו**, שם, מכיון שאופיו הרע של האדם מובא בסיבה לעונש הנורא, היה מן הראוי לציין אותו בכל היקפו (**כל** פעמיים, **רק**), וכאן מכיון שנזכר רק דרך אגב, בתוך ההחלטה של מידת הרחמים, היה מן הראוי שלא להדגישו יותר מדי.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:22:1
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:22:1](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:22:1)

**עֹד**. המלה חוזרת פעם שלישית, והשלוש בא כרגיל לשם הדגשה: מה שקרה עכשו לא יקרה **עוד**.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:22:2
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:22:2](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:22:2)

**כל ימי הארץ**. לפי התפיסה המשתקפת בפסוק זה, אין הארץ נצחית; רק הבורא הוא נצחי, מכיון שהיתה לארץ **ראשית** (בראשית א׳, א׳) ההגיון נותן שיהיה לה **סוף**.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:22:3
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:22:3](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:22:3)

**זרע וקציר וקֹר וחם וקיץ וחֹרף**. לפי דרש חז״ל מרומזות כאן שש תקופות בשנה (תוספתא תענית א׳, ז׳; בבלי ב״מ ק״ו ע״ב; בראשית רבא ל״ד, י״א, ומקומות מקבילים). אבל לפי הפשט זה קשה, שהרי אין כאן סדר זמנים נכון, ועוד ש״**קיץ ו־חורף** הם בעיקרם **חום וקור**, גם הנסיונות שנעשו כדי למצוא קשר בין אותו הדרש ובין הלוח החקלאי של גזר לא הצליחו. דילמן חשב שיש כאן חלוקת השנה לשתי עונות: זרע–קור–חורף הם עונה אחת, ימות הגשמים: וקציר – חום – קיץ הם עונה שניה. ימות החמה, אבל גם פירוש זה קשה, שהרי קציר לחוד וקיץ לחוד (ירמיהו ח׳, כ׳; עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו). עלינו לשים לב אל הזוג הבא אחר כך בכתוב: **יום ולילה**. זוג זה עומד בוודאי בפני עצמו, ולא בשורה אחת עם שלושת הזוגות הקודמים; וכשם שהוא עומד בפני עצמו, כך נדמה שגם כל אחד מן הזוגות הקודמים עומד בפני עצמו. הכוונה היא שכל אחד מן החילופים הרגילים לבוא בזמנים כתיקונם, אף על פי שבשנת המבול ניטשטשו או נתבטלו, לא יחסרו עוד בעתיד: לא החילופים בחקלאות, כמו זרע וקציר, שבאותה השנה נתבטלו בהחלט, ולא החילוף העיקרי בין קור וחום, שבאותה השנה ניטשטש מפני ריבוי המים על הארץ, ולא החילוף בין קיץ וחורף הרגיל לבוא מפני החום והקור ומפני גורמים אחרים, והנעדר אף הוא באותה השנה היוצאת מן הכלל.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:22:4
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:22:4](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:22:4)

לפי השערתו של י. מרטין (JBL, כרך מ״ה [1926], עמ׳ 129–133) יש בפסוק זה רמז למסורת על שנות רעם שקדמו למבול כמו בעלילת אתרח׳סיס, שהרי לפי המקור J, שאליו רגילים לייחס פיסקה זו, נמשך המבול ארבעים יום, וגשם של ארבעים יום אינו מספיק לגרום שינוי ראדיקאלי בעבודת האדמה. אבל, מכיון שלפי הסיפור השלם בצורתו שלפנינו לא חזרה הארץ לאיתנה אלא אחר שנה תמימה, אין להשערה זו כל יסוד.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:22:5
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:22:5](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:22:5)

**ויום ולילה**. קשה, שהרי לא בטל חילוף זה בזמן המבול, שנמשך, כמו שכתוב במפורש, ארבעים יום וארבעים לילה (ז׳, ד׳, י״ב), משמע שגם אז היה יום והיה לילה, אולי הכוונה לטשטוש ההבדל בין היום ובין הלילה מפני העננים המכסים את השמש בהתמדה. ואולי אפשר לשער שבשירה הקדומה על המבול היה מסופר שבאותו פרק הזמן נתבטל ממש אור השמש, ושנשאר כאן מעין שריד של דברי השירה. גם בספרות המדרשית מדובר על ביטול האור של צבא השמים בזמן המבול (עיין בראשית רבא כ״ה, ב׳; ל״ג, ג׳; ל״ד, י״א, ומקומות מקבילים, והשווה מה שכתב תיאודור בפירושו לבראשית רבא שם, ופירוש רש,י לפסוקנו). אמנם אפשר הדבר, שאין לראות בזה אלא דרש מתוך לשון הכתוב בפסוק זה, אבל אפשר גם שיש כאן לפנינו מעין שיור של המסורת הקדומה שנשתמר בזכרון העם. במדרש המובא בילקוט א׳, נ״ז, נקשר העניין בכתובים אחרים, ויסגור ה׳ בעדו: סגר הקב״ה חמה ולבנה ולא היו מאירים כל י״ב חודש, שנאמר האומר לחרס ולא יזרח (איוב ט׳, ז׳).


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:22:6
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:22:6](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:22:6)

להבטחה מעין זו, על קיום היום והלילה בעתיד, התכוון כנראה ירמיה הנביא כשהגיד בשם ה׳ שלא תופר הברית הכרותה עם דויד ועם זרע יעקב כשם שלא תופר הברית הכרותה עם היום ועם הלילה (ירמיהו ל״ג, י״ז–כ״ו). באותה הפיסקה של ס׳ ירמיה בא פעמיים )פס׳ י״ז וי״ח) הביטוי לא **יכָּרת**, הנמצא בהמשך פרשתנו בעניין זה (ט׳, י״א). ועוד יש פרשה דומה בס׳ ירמיה (ל״א, ל״ה–ל״ז), ואף שם בא ביטוי דומה למה שכתוב כאן: **ישבְּתו** בפס׳ ל״ו שם ו־**ישבֹּתו** בסוף פסוקנו. ואולם, בפרשתנו אין ההבטחה לקיום היום והלילה נקראת בשם **ברית** כמו בדברי הנביא, ורק ההבטחה שניתנה לנח ולבניו נקראת **ברית**. כנראה היתה הברית עם היום ועם הלילה אחד מפרטי השירה הקדומה שלא נשאר מהם בתורה אלא הד בלבד. ועיין למעלה בהקדמתי.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:22:7
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:22:7](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:22:7)

**לא ישבֹּתו**. שוב הקבלה למעשה בראשית, הפועל **שבת** בא סמוך לסופן של שתי הפרשיות, וכאן דווקא לשם הבטחה שסדרי בראשית לא ישתנו: אמנם שבת אלהים לאחר שכילה מלאכת הבריאה, אבל בריאתו לא תשבות וסדריה לא ישבותו, עוד כל ימי הארץ. הכוונה כמובן לשביתה מוחלטת וכללית, שהרי ברור הדבר, ששביתה מסויימת עלולה לקרות בכמה הזדמנויות. בשנות בצורת נפסקות פעולות הזרע והקציר (בראשית מ״ה, ו׳; ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר); וכן מצווים בני ישראל להימנע מכל פעולה חקלאית בשנה השביעית; ובמכת החושך שבאה על מצרים (שמות י׳, כ״א–כ״ג) לא היה הבדל בין יום ללילה, אבל בכל המקרים האלה אין אלא הפסקה מצומצמת במקום ובזמן.


###### Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:22:8
[Cassuto on Genesis, From Noah to Abraham 8:22:8](https://torahapp.org/share/book/Cassuto%20on%20Genesis/s/From%20Noah%20to%20Abraham/r/8:22:8)

על שימוש פועל נרדף לפועל **שבת** במסורת השוּמרית על המבול עיין למעלה, ברשימת ההקבלות שבפרטים, מס׳ יט.