## Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 1 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 1](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/1) שבועות הוא חידה עטוית מסתורין שנטמנה בתעלומה. **Maggid Books, 2017:** Shavuot is a riddle wrapped in a mystery inside an enigma. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 2 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 2](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/2) הוא היחיד בין החגים האמורים בתורה שהתורה אינה מציינת את תאריכו. אנחנו יודעים בדיוק את מועדיהם של פסח ושל סוכות. כך גם ראש השנה ויום כיפור. לכל אחד מהם קבוע יום, או ימים, במעגל השנה. לא כן שבועות. התורה אינה מציינת בשום מקום שעלינו לחוג אותו ביום זה וזה בחודש כך וכך. היא רק אומרת: **Maggid Books, 2017:** It is the only festival in the Torah without a specific date in the Jewish calendar. We know exactly when Pesaĥ and Sukkot occur. The same is true for Rosh HaShana and Yom Kippur. Each has its given day or days in the cycle of the year. Not so Shavuot. Nowhere does the Torah say that we should celebrate it on such-and-such a day in a specific month. Instead it says: ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 3 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 3](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/3) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'... וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם (ויקרא כג, טו-כא). **Maggid Books, 2017:** “And you shall count seven complete weeks from the day following the first day of the festival, when you brought the Omer as a wave-offering…. And you shall proclaim on that day – it shall be a sacred assembly for you: you may not perform any laborious work” (Lev. 23:15–21). ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 4 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 4](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/4) בספר דברים הכתוב ספציפי אפילו פחות: **Maggid Books, 2017:** The text in Deuteronomy is even less specific: ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 5 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 5](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/5) "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ; מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת" (דברים טז, ט). **Maggid Books, 2017:** “Count for yourselves seven weeks; when the sickle begins to cut the standing grain” (Deut. 16:9). ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 6 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 6](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/6) גם בהנחה שיום תחילתה של ספירת שבעת השבועות ידוע לנו, כל עוד קידשו את החודשים על פי עדות ראייה (כלומר עד המאה הרביעית לספירה) לא היה לשבועות תאריך קבוע והוא עשוי היה לחול בשלושה תאריכים שונים. החודש העברי יכול להיות בן 30 יום או בן 29 יום. אם ניסן ואייר היו שניהם בני 30 יום, שבועות חל בה' בסיוון. אם שניהם היו בני 29 יום, חל שבועות בז' בסיוון. רק אם אחד מהם היה בן 30 יום ומשנהו בן 29 יום חל שבועות בו' בסיוון. במציאות כזו, קשה להבין איך יכול חג נייד זה לציין מאורע היסטורי כלשהו. **Maggid Books, 2017:** Not only does the Torah not specify a date, for a prolonged period, until the calendar was fixed by calculation in the fourth century, it could fall on three *different* days, depending on whether in any given year Nisan and Iyar were both short months of twenty-nine days, or both long, of thirty days, or one was long, the other short. If both were long, Shavuot fell on the fifth of Sivan. If one was long and one short, it was celebrated on the sixth, and if both were short, it occurred on the seventh. This makes it difficult to understand how it could be a commemoration of any historical event, since events happen on particular days of the year, while Shavuot did not. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 7 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 7](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/7) אך הבעיה הקשה ביותר היא הגדרת היום של תחילת ספירת העומר. עסקנו בכך בהרחבה בפרק הקודם. נזכיר בקצרה שבלב המחלוקת נמצא הביטוי "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת". האם "השבת" היא החג, יום טוב ראשון של פסח, כפי שמקובל עלינו, או אולי היא שבת במובנה המילולי הבסיסי, כלומר יום השבת, ואז חג שבועות יחול תמיד ביום ראשון בשבוע? הריבוי החריג של ההבנות משקף את השסעים העמוקים בין היהדות הרבנית לזרמים אחרים. זרמים שדחו את התורה שבעל פה נצמדו למובן המילולי של "שבת". **Maggid Books, 2017:** These, though, are minor problems when it comes to dating ­Shavuot. The larger problem lies in the phrase the Torah uses to describe the day on which the seven-week count begins. Above, we translated it as “the day following the first day of the festival.” However, the text actually says *mimaĥarat haShabbat*, literally “the day after the Sabbath.” Reading the phrase literally, this means Sunday, from which it follows that ­Shavuot, the fiftieth day, also falls on a Sunday. This gave rise to an extraordinary range of interpretations, reflecting the deep schisms between rabbinic Judaism and other sects. The latter adopted the literal reading, celebrating the Omer on a Sunday, and Shavuot on the Sunday seven weeks after that. The former, holding by the Oral tradition, interpreted “the day after the Sabbath” as “the day after the first day of the festival.”¹ footnotes: ¹ For a detailed discussion of the different customs of the various sects, see “The Omer: Three Studies” in the previous chapter. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 8 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 8](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/8) נוצר כאוס, ועד היום יש לו זכר בדמות "יום טוב שני של גלויות". נהוג לחשוב שהלכה זו, המכפילה בחוץ לארץ את יום מקרא הקודש האסור במלאכה לכדי יומיים, מקוֹרהּ במנגנון קידוש החודש בימים עברו. אי אפשר היה לדעת מראש אם החודש שלפני החג ימנה 29 או 30 יום – ובשל הקושי לשלוח בתוך שבועיים, מראש חודש עד החג, שליחים לכל קהילות הגולה, הוכפל היום־טוב ליתר ביטחון. **Maggid Books, 2017:** The result was chaos, at least one mark of which is still evident today in the institution known as *Yom Tov sheni shel galuyot*, the second day of the festival observed outside Israel. Often this is thought of as the result of the ancient system by which the new moon was determined, month by month, on the basis of eye-witness testimony. No one could tell in advance of the court’s decision when the new month would begin. Immediately after the month had been fixed, messengers were sent out to notify communities, and since it took them a long time to make the journey, Diaspora communities had to keep festivals for two days because of the doubt as to whether the previous month was long or short. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 9 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 9](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/9) אך הסיבה אחרת. כשבית המקדש השני היה קיים לא היה צורך ביום כזה בבבל, כי ההודעה על קידוש החודש הופצה בשרשרת משואות מירושלים עד בבל. אלא שמחלוקות על לוח השנה, שאחת מהן נגעה לקביעת תאריכו של חג השבועות, גרמו לכך שאנשים חיבלו בתהליך במזיד. על כן הומרו המשואות בשליחים.¹ מתוך כך נולד דין יום טוב שני. דין זה חב אפוא את קיומו לא להיעדרה של טכנולוגיית תקשורת מהירה, שהרי הייתה כזו, אלא להיעדר אחדות וכבוד הדדי בתוך עם ישראל. הינה כי כן, עבודה לאל אחד לא תמיד פירושה התלכדות לעם אחד. footnotes: ¹ משנה, ראש השנה ב, ב. **Maggid Books, 2017:** In fact, the real reason is significantly different. During the Second Temple period there was no need for a second day even in Babylonia because the decision of the court was conveyed that night by the lighting of a series of bonfires that stretched from Israel to Babylonia. However, as a result of controversies about the calendar, one of which was about the determination of the date of Shavuot, the bonfires were sabotaged. Thereafter, the news had to be conveyed by messengers instead (*Rosh HaShana* 2:2). So the second day owes its existence not to the absence of a system of rapid communication, but rather to a lack of unity and mutual respect within the Jewish people itself. Ironically, serving one God did not always create one nation. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 10 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 10](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/10) המוזרות השנייה של שבועות היא שהתורה אינה קושרת אותו לשום מאורע היסטורי. פסח מציין את יציאת מצרים. סוכות מזכיר לנו את ארבעים שנות הנדודים במדבר. לשבועות אין התורה נותנת ממד היסטורי. אנחנו מכירים אותו כ"זמן מתן תורתנו", תאריכו של מעמד הר סיני. אך קישור היסטורי זה אינו נעשה בתורה, וגם לא בנביאים ובכתובים. רק בתלמוד אנו מוצאים לראשונה קישור כזה.² footnotes: ² ראו, בין היתר, פסחים סח ע"ב. **Maggid Books, 2017:** The second strange fact about Shavuot is that nowhere does the Torah link it to a specific historical event. Pesaĥ recalls the Exodus from Egypt. Sukkot is a reminder of the forty years in the desert when the Israelites lived in temporary dwellings. Shavuot is given, explicitly in the Torah, no such historical dimension. We know it as *zeman matan Torateinu*, “the time of the giving of our Torah,” the anniversary of the revelation at Mount Sinai. But this identification appears nowhere in the Torah or elsewhere in Tanakh. Only in the Talmud (see, for example, *Pesaĥim* 68b, among others) do we begin to find this connection. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 11 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 11](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/11) כאמור, עד למאה הרביעית שבועות עשוי היה לחול בה' בסיוון, בו' בו ובז' בו. ואם חג השבועות נע על פני שלושה ימים אפשריים, משמע שלא תמיד הוא חל ביום מתן תורה, שתאריכו הוא אחד ומסוים. אך גם באשר לתאריך זה, זמנו המקורי של מתן תורה, שוררת אי־ודאות. בגמרא מתועדת מחלוקת בעניין בין חכמים לרבי יוסי. חכמים הצביעו על ו' בסיוון. רבי יוסי – על ז' בו.³ אף שזו דעת יחיד, אי אפשר לפוטרה בהינף יד. רבי יוסי נודע בבהירות ובדיוק של פסיקותיו ההלכתיות.⁴ לשיטת רבי יוסי, בימינו בארץ ישראל שבועות לעולם אינו חל ביום מתן תורה – שהרי הוא נחוג רק בו' בסיוון. footnotes: ³ שבת פו ע"ב. ⁴ עירובין מו ע"ב; גיטין סז ע"א. **Maggid Books, 2017:** What is more, until the fourth century, as we have seen, Shavuot could occur on the fifth, sixth or seventh of Sivan. So whichever date the Torah was given, Shavuot did not necessarily fall on that day. Nor was there agreement as to which day the Torah was in fact given. The Talmud records a dispute between the other sages and Rabbi Yose. The sages held that it was given on the sixth of Sivan. Rabbi Yose disagreed and argued that it was given on the seventh (*Shabbat* 86b). His view could not be lightly dismissed, since Rabbi Yose had a reputation for clarity and precision that often gave his rulings authority (*Eiruvin* 46b; *Gittin* 67a). It follows that, at least in Israel where Shavuot is observed for only one day, the sixth of Sivan, in Rabbi Yose’s view Shavuot falls *not* on the day the Torah was given, but the day before. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 12 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 12](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/12) וכך, בכל מקורות היהדות העיקריים – המקרא, המשנה והתלמוד – נתונים מועדו וטעמו של חג השבועות בסימן שאלה ומחלוקת. המחלוקת הפרשנית סביבו נוגעת לא רק להבנת הפסוקים העוסקים בו אלא גם לקשר שלהם לאירועים ההיסטוריים. על כן העיון בחג הזה מרתק כל כך. הוא נוגע בשאלות שהן סלעי היסוד של קיומנו: מהו להיות יהודי, ולמה להיות יהודי. חג השבועות מתגלה, בין היתר, כחג הזהות היהודית. **Maggid Books, 2017:** So, according to the written sources, biblical and post-biblical, there was intense debate as to when Shavuot is celebrated and why. That is what makes the study of this particular festival so fascinating, for the conflict of interpretations has to do not just with the wording of the Torah and its connection with historical events. It has to do with one of the most fundamental questions of all: what it is to be a Jew and why. Shavuot will turn out to be, among other things, the festival of Jewish identity. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 13 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 13](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/13) **א. חג הארץ** **Maggid Books, 2017:** *I. Celebrating the Land* ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 14 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 14](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/14) בין כל הערפילים האופפים בתורה את חג השבועות, עניין אחד מזדקר בבהירות גמורה. שבועות הוא חג חקלאי. בספר שמות הוא מתואר כ"חַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה" (שמות כג, טז). בספר במדבר הוא מכונה "יוֹם הַבִּכּוּרִים" (כח, כו). בספר דברים נקבעת תחילת ספירת העומר "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה" (טז, ט). בפרשת המועדות בספר ויקרא נקטעת הסקירה של מקראי הקודש מיד לאחר מסירת פרטיו של חג השבועות לצורך מצווה שאינה קשורה כלל לחגים, ושהופיעה כבר ארבעה פרקים קודם לכן: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט: לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם" (כג, כב). קיום מצווה זו מתואר בחיות במגילת רות. בכל מקום בתורה שחג השבועות נזכר בו, אנו יכולים כמעט לשאוף את ריח השדה, לנשום את האוויר הפתוח ולראות את שדות החיטה הבשלה. זהו, לעילא ולעילא, חגם של החקלאים. **Maggid Books, 2017:** One fact emerges with great clarity from the biblical sources. ­Shavuot is an agricultural celebration. Exodus calls it the “time of the first wheat harvest” (Ex. 23:16). Numbers calls it “the day of the first fruits” (Num. 28:26). Deuteronomy defines the start of the seven-week count as “when the sickle begins to cut the standing grain” (Deut. 16:9). Leviticus 23 interrupts its account of holy days to add, immediately after giving the details of Shavuot, a command that has nothing to do with festivals: “And when you reap the grain of your land, do not finish reaping the corner of your field, and do not collect the fallen remnants of your harvest; you must leave them for the poor and for the stranger.” This is the practice vividly described in the book of Ruth. Whenever ­Shavuot is mentioned in the Torah, we can almost smell the fragrance of fields, feel the open air and see the harvested grain. It is supremely the farmers’ festival. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 15 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 15](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/15) על פי סוגיה תלמודית אחת, במסכת מְנָחות,⁵ עניין זה הוא שהדריך את הזרמים שקבעו את שבועות ביום א' בשבוע. כאשר שאל רבן יוחנן בן זכאי זקן בייתוסי אחד איך ייתכן שמכל המועדים רק שבועות חל ביום קבוע בשבוע ולא ביום קבוע בחודש, השיב הלה, "משה רבינו אוהב ישראל היה, ויודע שעצרת יום אחד הוא. עמד ותִקנהּ אחר שבת כדי שיהו ישראל מתענגין שני ימים"⁶ – מנוחה כפולה הראויה לאיכרים בתום תקופת הקציר המפרכת. footnotes: ⁵ מנחות סה ע"א. ⁶ שם ע"ב. **Maggid Books, 2017:** According to one talmudic passage (*Menaĥot* 65a), this was the logic behind the sectarians’ practice of always celebrating Shavuot on a Sunday. Challenged by Rabban Yoĥanan ben Zakkai as to why, unlike all the other festivals, Shavuot should have a fixed day in the week rather than in the month, an elderly Boethusian gave the following explanation: Moses was “a lover of Israel” and, in his compassion for the farmers who would be exhausted after seven weeks’ hard labor, he (or rather, God) decided to give them a long weekend. Since Shavuot, unlike Pesaĥ and Sukkot, lasts for only one day, ensuring that it always fell on Sunday gave weary farmers two consecutive days of rest. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 16 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 16](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/16) אך הבעיה נותרת על כנה. הרי גם פסח וסוכות הם חגים חקלאיים ועונתיים. פסח הוא חג האביב. סוכות הוא חג האסיף, המגיע לאחר עונת הקיץ ובפרוש הסתיו. אולם לכל אחד מהם יש גם ממד היסטורי מוצהר. כפילות זו היא שייחדה את חגי ישראל בעולם העתיק. חגים חקלאיים היו לכל עם. טבעי ושכיח הוא לראות את מעשה אלוהים בטבע. עם ישראל היה הראשון שראה את יד האל גם בהיסטוריה, ושתפס את הזיכרון הלאומי כחובה דתית. משום כך נראה כי לשבועות היה עוד מראשית קיומו גם ממד היסטורי – שעניינו ארץ ישראל. הוא ציין את מימוש הבטחת הארץ. **Maggid Books, 2017:** However, the problem remains. Pesaĥ and Sukkot are also ­agricultural and seasonal. Pesaĥ is the festival of spring. Sukkot is the festival of ingathering, the autumn harvest. But each also had a historical dimension. That is what made these festivals unique in the ancient world. Every society had agricultural festivals. There was nothing odd in seeing God in nature. None before Israel, though, had seen God in history or regarded collective memory as a religious obligation. It may therefore have been that Shavuot also had a historical dimension from the outset, but one that had to do with the land. It was the day that ­celebrated the gift of the Promised Land. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 17 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 17](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/17) זוהי השערה בלבד, אבל יש לה כמה וכמה תימוכין. הראשון הוא מחזור הספירה בן שבעת השבועות הקודם לחג הזה ואין דוגמתו. מקבילו של מחזור זה הוא מחזור השמיטה והיובל: "וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים, וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה" (ויקרא כה, ח). עניינם העיקרי של השמיטה והיובל, אף כי לא היחיד, הוא שדות, יבול, עבודה חקלאית ובעלות על הקרקע. ספירת העומר טבועה בחותם החקלאות גם בגלל העומר עצמו, מנחה שהובאה מראשית קציר השעורים, שהנפתו קובעת את תחילתה; ובסופה, מביאים בחג השבועות קרבן שתי הלחם, העשוי מחיטים מן היבול החדש. שבעה שבועות אלה הם אפוא הזמן שהבריות היו מודעים בו, יותר מבכל עת אחרת, לברכת ה' "המוציא לחם מן הארץ". רבי דוד אבודרהם אף שִׁיער שמטרתה של ספירת העומר להזכיר לעם הטרוד כל כך במלאכתו בשדות את בוא חג השבועות, שאחרת היה נשכח. זהו הזמן המתבקש לחוג בו את זכייתנו בארץ המובטחת והמבורכת. **Maggid Books, 2017:** This is purely speculative, but it is supported by several considerations. First is the seven-week countdown that we find in no other festival. The obvious analogy is with the seven-year cycle of *shemitta*, the year of release, culminating in the fiftieth or Jubilee year. These had primarily (though not exclusively) to do with fields, produce, agricultural labor and the ownership of land. The count was set in motion by the offering of the Omer from the first of the barley harvest, while on Shavuot itself the key offering was two loaves of bread from the wheat harvest. So the seven weeks were the time when the people were most conscious of God’s blessing in “bringing forth bread from the earth.” Rabbi Yehuda HeĤasid (Germany, twelfth–thirteenth century) suggested that the fifty-day count was instituted because people were so busy and preoccupied in the fields that they might otherwise forget to celebrate the festival on time. It was the obvious time to celebrate the land promised, and blessed, by God. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 18 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 18](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/18) שנית, במערכת שלושת הרגלים ישנה לָקונה. פסח עוסק בתחילת המסע ממצרים. סוכות מזכיר לנו את שנות הנדודים עצמן. חסר חג לציון סוף המסע, ההגעה אל היעד. ההיגיון אומר שזה חג השבועות. מעניין לראות שכך אכן היה בהתיישבות העובדת בימי שיבת ציון המודרנית. ישראל החילונית אימצה את שבועות כחג שעניינו ברכת הארץ. **Maggid Books, 2017:** Second, there is a clear lacuna in the pilgrimage festivals themselves. Pesaĥ is about the start of the journey from Egypt. Sukkot recalls the forty years of the journey itself. What is missing is a festival celebrating journey’s end, the arrival at the destination. Logic would suggest that this was Shavuot. Interestingly, this is what it became again in the kibbutzim during the early years of the modern state. Secular Israelis re-appropriated Shavuot precisely as a celebration of the land. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 19 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 19](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/19) שלישית, נושאם של חמשת חומשי תורה כמכלול הוא **הבטחת הארץ**. בספר בראשית אלוהים מבטיח את הארץ שבע פעמים לאברהם, פעם אחת ליצחק ושלוש פעמים ליעקב. ההיסטוריה היהודית מתחילה באברהם ההולך לו מארצו וממולדתו ומבית אביו "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א). שאר חומשי התורה, משמות עד דברים, עוסקים כולם במסעם של בני ישראל ממצרים אל הארץ הזאת. אם מתן הארץ הוא ההבטחה האלוהית העילאית, מוזר לחשוב ש**אין** חג המציין את הגשמתה. **Maggid Books, 2017:** Third, the theme of the Mosaic books as a whole is *the promise of the land*. In Genesis, God makes the promise seven times to ­Abraham, once to Isaac and three times to Jacob. Jewish history begins with Abraham leaving his family and traveling to “the land that I will show you” (Gen. 12:1). The rest of the Torah from Exodus to Deuteronomy is about the Israelites’ journey from Egypt toward it. If the gift of the land is the supreme divine promise, it would be extraordinary *not* to have a festival marking its fulfillment. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 20 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 20](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/20) רביעית, בספר יהושע מסופר כיצד לאחר שבני ישראל עברו את הירדן הם אכלו מתבואת הארץ ובכך נתנו ביטוי סמלי לקץ הנדודים במדבר. כך מסופר: "וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח, מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ, וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן, וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא" (יהושע ה, י-יב). כלומר, המן חדל לרדת באותו יום שנקבע (על פי הבנתנו, הבנת התורה שבעל פה) להנפת העומר ולתחילת הספירה לקראת חג השבועות. ואם כך, מדי שנה בשנה הזכיר היבול החדש לבני ישראל את היום שבו הם טעמו לראשונה את טעמה של "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה" (דברים ח, ח). **Maggid Books, 2017:** Fourth, the book of Joshua tells us that it was *the act of eating the grain of the land* that made the Israelites vividly aware that the wilderness era had ended. We read, “They ate of the produce of the land on the day after the Pesaĥ, matzot and roasted grain, on that very day. And the manna ceased [to come down] the next day, when they ate of the produce of the land, and the children of Israel no longer had manna; they ate of the crops of the land of Canaan that year” (Josh. 5:11–12). The manna stopped, in other words, on the day that became fixed as the offering of the Omer that began the seven-week count to Shavuot. Historically, therefore, the new grain each year was a reminder of how the Israelites first tasted the produce of what Moses described as “a land of wheat and barley” (Deut. 8:8). ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 21 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 21](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/21) אנו יודעים בדיוק כיצד התנהלה ההיזכרות הזאת. התורה מגדירה את שבועות כ"יום הביכורים", ומצווה כי בהגיעו למקדש עם ראשית פרי אדמתו יצהיר החקלאי כך: **Maggid Books, 2017:** We know precisely how this history was celebrated. The Torah defines Shavuot as “the festival of the first fruits,” and tells us that on bringing first fruits to the central Sanctuary, each farmer was to make a declaration: ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 22 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 22](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/22) אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה... וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה... וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה... וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ; וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי, ה' (דברים כו, ה-י). **Maggid Books, 2017:** My father was a wandering Aramean, and he went down into Egypt…. And the Egyptians dealt cruelly with us and oppressed us, and imposed hard labor on us…. And the Lord brought us out of Egypt with a strong hand and an outstretched arm…. He brought us to this place and gave us this land, a land flowing with milk and honey; and now I bring the first fruits of the soil that You, Lord, have given me. (Deut. 26:5–10) ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 23 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 23](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/23) פסוקים אלה מוכרים לנו היטב משום שזה כאלפיים שנה לפחות הם נמצאים בלב ההגדה של פסח ונדרשים בה בהרחבה. אבל הקשרם המקורי הוא הבאת הביכורים למקדש, החֵל בשבועות, והם אף מכונים "מקרא ביכורים" או "וידוי ביכורים". **הכרזתו השנתית הקבועה של כל איש ישראל על ההיסטוריה הלאומית עוסקת במתנת הארץ**. חג הביכורים, ביכורי פרי הארץ הזאת, נותן את האות לאמירתה של ההצהרה. הדבר מחזק עד מאוד את השערתנו שזכר הכניסה לארץ ישראל הוא הממד ההיסטורי שאפיין את שבועות בימי המקרא. ביום הזה, אחת לשנה, היו בני ישראל מודים לה' על יבולה של הארץ, ובמקדש סיפרו את סיפור הגעתם אליה. הקשר בין השמחה על תנובת הארץ לבין ההודיה לה' על הכניסה אליה עלה בנאומיו של משה עוד קודם לכן: **Maggid Books, 2017:** We are familiar with this passage because, for at least the last two thousand years, it has occupied a central place in the Haggada on Pesaĥ, but its original context was the bringing of first fruits to the Temple on Shavuot. *The first regular historical declaration made by the people as a whole had to do with the gift of the land*. This then is the most likely historical dimension of the festival during some periods of the biblical age. It was the day when once a year, coupled with an act of thanksgiving for the grain harvest, the Israelites came to the Temple and told the story of their arrival at the land itself. It was when the nation gave expression to the sense of gratitude Moses believed they ought to have: ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 24 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 24](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/24) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה – אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם, עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר; אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם, לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ... וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ (שם ח, ז-י). **Maggid Books, 2017:** For the Lord your God is bringing you into a good land – a land with brooks, streams and deep springs gushing out into the valleys and hills; a land of wheat and barley, vines and fig trees, pomegranates, olive oil and honey; a land where bread will not be scarce and you will lack nothing…. You will eat and be satisfied, then you shall bless the Lord your God for the good land He has given you. (Deut. 8:7–10) ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 25 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 25](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/25) פסוקים אלה מתפרשים בדרך כלל כמקור המקראי למצווה לברך על המזון, אך לא מן הנמנע שהם היו גם הבסיס לחגיגה שנתית בשבועות. נאמר שוב: זאת השערה בלבד. אך כוחה בכך שהיא ממלאת משבצת חיונית. כלומר, אם אין ההשערה הזאת נכונה, אין לעם ישראל שום טקס שנתי לציון העובדה ההיסטורית החשובה ביותר לקיומו הלאומי: שהוא חי בארץ שה' נתן לו כמימוש הבטחתו העתיקה לאבותיו. לא פסח ולא סוכות עוסקים בכך. עניינם ההיסטורי ביציאת מצרים ובגלות. שבועות סוגר את המעגל ומציין את השיבה הביתה. זהו, כנראה, הממד ההיסטורי שלו, הנגלה בווידוי הביכורים והמסומל בקורבן שתי הלחם המיוחד לשבועות. **Maggid Books, 2017:** This was traditionally understood as the biblical source of the command to say Grace after Meals, but it is not impossible that it was also the basis for an annual celebration on Shavuot. This, to repeat, is pure conjecture. What gives it force, however, is that were it not so, there would have been no annual celebration of the single most important fact about Israel’s existence as a nation, namely that it lived in the land given by God in fulfillment of the promise He had made to their ancestors at the dawn of their history. Neither Pesaĥ nor Sukkot are about this. They are festivals of exodus and exile. Shavuot completes the cycle by being the festival of homecoming. That was its historical dimension, made explicit in the *Viduy bikkurim*, the declaration accompanying the first fruits, and symbolized in the two loaves of wheat that were the special offering of Shavuot. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 26 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 26](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/26) אם נכון הדבר, מתפרשים לנו גם שני מנהגי חג ותיקים: אכילת מאכלי חלב, וקישוט בית הכנסת (ואף הבית) בירק – בענפים, בעלים ובפרחים. החלב מזכיר לנו את השבח הנפוץ ביותר לארץ ישראל בתורה – 15 פעם הוא מופיע בה, "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". הירק מזכיר את ברכתו של ה' לעם אם ישמור לו אמונים, ברכת שגשוגה החקלאי של הארץ: "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" (דברים יא, טו). **Maggid Books, 2017:** If so, we can understand two longstanding customs of Shavuot: eating dairy food and decorating the synagogue with flowers and foliage. The milk recalls the phrase most associated with Israel – “a land flowing with milk and honey” – that appears no fewer than fifteen times in the Torah. The flowers and foliage recall God’s blessing if the people follow Him: “I will give grass in your field for your cattle, and you shall eat and be satisfied” (Deut. 11:15). ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 27 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 27](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/27) עוד ייגזר מכך כי שלושת הרגלים עומדים כנגד שלושה סוגים של לחם. פסח עניינו "לחם העוני" שאבותינו אכלו במצרים. סוכות נקשר במן, ה"לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם" (שמות טז, ד) שה' נתן לבני ישראל בארבעים שנות נדודיהם; כזכור הסוכה עצמה מסמלת את ענני הכבוד שהופיעו לראשונה זמן קצר לפני הופעתו הראשונה של המן (שמות יג, כא; טז, י). ושבועות, על קורבן שתי כיכרות הלחם המיוחד לו (ויקרא כג, יז), עניינו לחם החופש הנאפה מתבואת הארץ המובטחת. כך היה, כנראה. אבל קרה דבר ששינה מן היסוד את משמעותו של חג השבועות בעיני חוגגיו. **Maggid Books, 2017:** It would also follow that the three pilgrimage festivals correspond to three different kinds of bread. Pesaĥ is about the “bread of oppression” our ancestors ate in Egypt. Sukkot is about the manna, the “bread from heaven” they ate for forty years in the wilderness, the sukka itself symbolizing the clouds of glory that appeared just before the manna fell for the first time (Ex. 13:21; 16:10). Shavuot, with its offering of “two loaves” (Lev. 23:17), is about the bread of freedom made with the grain of the land itself. So it might once have been. But something happened that decisively changed people’s understanding of the day itself. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 28 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 28](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/28) **ב. גלות וזהות** **Maggid Books, 2017:** *II. Exile and Identity* ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 29 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 29](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/29) עם ישראל איבד את ארצו. בשנת 722 לפני הספירה כבשה אשור את ממלכת ישראל והגלתה את אוכלוסיה. אלה הם עשרת השבטים האבודים. כעבור מאה ורבע המאה הכריעה בבל את ממלכת יהודה, ולקחה בשבי את מלכה ועוד אחרים מקרב מנהיגיה. בשנים 588 עד 586 שבה בבל ותקפה את יהודה, והפעם, בתום מצור ממושך על ירושלים, החריבה את המקדש. הטראומה הנוראה זועקת אלינו מקינות מגילת איכה כאילו אך זה עתה אירעה. **Maggid Books, 2017:** What changed was that Israel lost the land. In 722 BCE Assyria conquered the northern kingdom and transported its population, known to history as the Lost Ten Tribes. In 597 BCE Babylonia defeated Judah, the kingdom of the south, taking its king and other leaders captive. In 588–586 BCE it attacked again, this time, after a prolonged siege, destroying the Temple. In the book of Lamentations we can still sense the trauma, undiminished by time. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 30 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 30](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/30) מי שאיבד את ארצו אינו יכול להמשיך לחגוג את קבלתה. אין אדם יכול לשמוח על תנובת שדותיו אם שדותיו אינם עוד בידיו. אין אדם יכול להודות לאלוהיו על הבית שנתן לו – בשבתו בגלות. "אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר?", שואלים הגולים היושבים־גם־בוכים על נהרות בבל (תהלים קלז, ד). כל התקוות שליוו את צאצאי אברהם ושרה מאז יצאו הללו למסעם אל ארץ ההבטחה עלו בעשן. זה היה המשבר החמור ביותר בימי המקרא. **Maggid Books, 2017:** You cannot celebrate the land when you have lost it. You cannot rejoice over the produce of the fields if the fields are no longer yours. You cannot thank God for the gift of home when you are in exile. “How can we sing the Lord’s song on foreign soil?” asked the people, weeping by the waters of Babylon (Ps. 137:4). All the hopes that had accompanied Abraham’s descendants since he and Sarah began their journey to the Promised Land lay in ruins. It was the worst crisis of the biblical age. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 31 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 31](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/31) כאן עלתה על במת העלילה תכונה מעניינת של ההיסטוריה היהודית. בדרך כלל, בתולדות העמים, הארץ קודמת למשפט. אנשים מתיישבים באזור. הם מתפתחים: קבוצה, חמולה, שבט. הם מפתחים חקלאות. הם בונים כפרים ואז עיירות ואז ערים, ולבסוף אומות ולפעמים אימפריות. רק בשלב מאוחר יחסית בתהליך הזה מופיעים בקרבם מבנים משטריים, ואיתם חוקים המסדירים את היחסים בחברה. ה"איפה" קודם ל"איך". בתולדותיהן של אומות, הקשר לארץ ראשוני. הוא קשר גוף, קשר דם. החקיקה, לעומת זאת, משנית ומותלֵית. **Maggid Books, 2017:** It was then that a curious feature of Israelite history played a decisive role. In the normal experience of nations, first comes the land and only then, the law. People settle a region. They evolve from group to clan to tribe. They take up agriculture. They build villages, then towns and cities, then nations and sometimes empires. Only relatively late in this process do structures of governance emerge and with them, laws ­governing relationships in society. The “where” precedes the “how.” When it comes to the history of nations, connections with the land are primal, visceral. Legislation is secondary and contingent. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 32 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 32](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/32) במקרהו המיוחד של עם ישראל, סדר הדברים הפוך. תחילה בא החוק, ורק אחריו הארץ. בהר סיני, שבעה שבועות בלבד אחרי שעזבו את מצרים המשעבדת, עברו בני ישראל חוויה ששינתה את זהותם. הם באו בברית עם אלוהים. הם קיבלו עליהם את מלכותו. הם התחייבו לחיות על פי חוקיו. זה היה הרגע המכונן שלהם כיֵשות מדינית. **Maggid Books, 2017:** In Israel’s case, uniquely, it was the other way around. First came the law, and only then the land. At Mount Sinai, a mere seven weeks after leaving Egypt, the Israelites underwent a unique experience that transformed their identity. They made a covenant with God. They accepted Him as their sovereign. They pledged themselves to live by His laws. This was their foundational moment as a body politic. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 33 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 33](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/33) ההשלכות מרחיקות לכת מאין כמותן. אם החוק קדם לארץ, הוא יישאר גם באובדנה. **אם הברית קדמה להשגת העצמאות המדינית על פני פיסת קרקע, היא תישאר גם לאחר אובדן העצמאות והמדינה**. את הדבר הזה ממש הבטיח אלוהים לישראל טרם בואם אל הארץ. בסוף רשימת הקללות הנוראה בספר ויקרא מופיעה הבטחה מופלאה: **Maggid Books, 2017:** The consequence could not have been more far-reaching. *If the law preceded the land, then even when they lost the land, they still had the law. If the covenant came before they had achieved political independence as a territorial state, it might still be in force even when they had lost their independence and state.* That is what God had promised even before they entered the land. The terrifying curses at the end of Leviticus contain a remarkable promise: ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 34 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 34](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/34) "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם" (ויקרא כו, מד). **Maggid Books, 2017:** Yet in spite of this, when they are in the land of their enemies, I will not reject them or abhor them so as to destroy them completely, breaking My covenant with them. I am the Lord their God. (Lev. 26:44) ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 35 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 35](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/35) המסר הזה היה בפי כל הנביאים שחיו בימי הכיבוש והגלות או חזו את בואם. "אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ?", שואל ה' בפי ישעיהו (נ, א); כלומר, לא נתתי לכם גט. אפילו יחדלו השמש, הירח והכוכבים להאיר, אומר בשם ה' ירמיהו, עדיין יהיה ישראל עמי הנבחר (לא, לד-לה). "הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל", אומר ה' בפי יחזקאל בחזון העצמות היבשות (לז, יב). **Maggid Books, 2017:** That became the message of all the prophets who lived through or foresaw conquest and exile. “Where is your mother’s certificate of divorce with which I sent her away?” asked God through Isaiah (Is. 50:1). Only if the sun, moon and stars cease to shine, said Jeremiah in God’s name, will Israel cease to be a nation (Jer. 31:34–35). “I shall open your graves and lift you out of your graves, My people; I shall bring you to the land of Israel,” said God through Ezekiel in his chilling vision of the nation as a valley of dry bones (Ezek. 37:12). ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 36 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 36](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/36) בבבל, בעזרת אישים כגון הנביא יחזקאל, החלו הגולים להבין כי אף שאיבדו את ארצם, עדיין עומדת להם הברית. עודם עַם ה'. עודו מַלכָּם. בעת ההיא הייתה התורה ל"מולדתו הניידת של היהודי", כביטויו המפורסם של היינריך היינה. היא הייתה ארצם שבתודעה, נופם האקס־טריטוריאלי, קן מפלטם המטפיזי. היא הייתה העדות לעבָרם והערֵבוּת לעתידם. אין עוד עַם שחָב הרבה כל כך לְסֵפר. **Maggid Books, 2017:** In Babylonia, through individuals like the prophet Ezekiel, the exiles began to understand that they had lost their country but they still had the covenant. They were still God’s people. He was still their King. That was when the Torah became, in Heinrich Heine’s famous words, “the portable homeland of the Jew.” It was their country of the mind, their extraterritorial landscape, their metaphysical refuge. The Torah was the record of their past and their assurance of a future. Never have a people owed more to a book. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 37 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 37](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/37) את אשר קרה בגלות בבל איננו יודעים אך אנו יכולים לשער בכוח הגיוננו. שָם שָבו היהודים וגילו את התורה כמפתח לזהותם. אנו יודעים את זאת על סמך מה שקרה כאשר שני אישים יהודים מרכזיים, עזרא הסופר ונחמיה הפוליטיקאי־המנהלן, עזבו את בבל ושבו אל ארץ ישראל באמצע המאה החמישית לפני הספירה. מוטרדים מדעיכתם של החיים היהודיים, הם פתחו ביוזמה אדירת השלכות. כפי שכבר תיארנו בפרקים קודמים, הם כינסו אספה לאומית בשער המים בירושלים וניהלו את סמינר חינוך־המבוגרים המתועד הראשון בהיסטוריה. **Maggid Books, 2017:** What happened in the Babylonian exile we do not know but we can reasonably infer. It was there that they rediscovered Torah as the key to Jewish identity. We know this because of what happened when two major Jewish figures, Ezra the scribe and Nehemiah the politician-administrator, left Babylon to return to Israel in the mid-fifth century BCE. Dismayed at the low ebb of Jewish life, they undertook an initiative with far-reaching consequences. They assembled a national gathering at the Water Gate in Jerusalem and conducted the first-recorded adult education seminar in history. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 38 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 38](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/38) בספר נחמיה מתואר עזרא העומד על מגדל עץ בירושלים וקורא בתורה באוזני העם: **Maggid Books, 2017:** The book of Nehemiah describes how Ezra stood on a wooden platform in the Temple courtyard and read Torah to the people: ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 39 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 39](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/39) וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל הָעָם, כִּי מֵעַל כָּל הָעָם הָיָה וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל הָעָם. וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת ה' הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל, וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ לַה' אַפַּיִם אָרְצָה... וְהַלְוִיִּם מְבִינִים אֶת הָעָם לַתּוֹרָה וְהָעָם עַל עָמְדָם. וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא (ח, ה-ח). **Maggid Books, 2017:** Ezra opened the book. All the people could see him because he was standing above them; and as he opened it, the people all stood up. Ezra praised the Lord, the great God; and all the people lifted their hands and responded, “Amen! Amen!” Then they bowed down and worshiped the Lord with their faces to the ground. The Levites…instructed the people in the Law while the people were standing there. They read from the Book of the Law of God, making it clear and giving the meaning so that the people understood what was being read. (Neh. 8:5–8) ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 40 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 40](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/40) זמן קצר לאחר מכן הכריז העם באורח רשמי על מחויבותו לברית. זו הייתה תחילתה של תנועה היסטורית שצברה תאוצה לאורך חמש מאות השנים הבאות, והפכה את העם היהודי לעם התורה. משחרב הבית השני, חכמי התורה כבר מילאו את מקומם של הכוהנים והנביאים, ולימודה מילא את מקום הקורבנות. **Maggid Books, 2017:** Shortly thereafter, the people formally rededicated themselves to the covenant. It was the start of a movement that gathered pace over the next five hundred years, turning Jewry into the people of Torah for whom, when the Temple was destroyed a second time, scholars took the place of priests and prophets, and study became a substitute for sacrifice. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 41 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 41](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/41) עזרא ונחמיה עשו זאת כי הבינו שבטווח הארוך המערכה על הרוח משפיעה יותר מהמלחמה בשדה הקרב. הדבר התחוור לכול במאה השנייה לפני הספירה, כאשר ניסו היוונים הסלווקים בהנהגת אנטיוכוס הרביעי להאיץ את ההלניזציה בכוח, ולשם כך אסרו לקיים מצוות בציבור והכניסו מנהגים אליליים לעבודת המקדש. המכבים, קבוצת נאמני תורה בהנהגת בניו של הכוהן הזקן מתתיהו, השיבו מלחמה שערה, ניצחו, וחנכו את המקדש המטוהר בטקס שאנו מעלים את זכרו עד היום בחנוכה. **Maggid Books, 2017:** What Ezra and Nehemiah understood was that the spiritual battle was ultimately more consequential than the military one. This became clear in the second century BCE, when the Seleucid Greeks under Antiochus IV attempted to force the pace of Hellenization, banning the public practice of Judaism and introducing pagan practices into the Temple. The Maccabees, a pietistic group led by the sons of an elderly priest, Mattityahu, fought back and won, rededicating the Temple in the ceremony we still commemorate on Ĥanukka. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 42 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 42](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/42) אלא שממשיכיהם, המלכים החשמונאים, התייוונו הם עצמם עד מהרה, בחרו להם שמות יווניים ונטלו לעצמם כתר מלוכה וכתר כהונה־גדולה גם יחד, בניגוד להפרדת הרשויות הנלמדת מן התורה. ככל הנראה, זו הייתה התקופה שבה קבוצת כוהנים שנפשם קצה בשחיתות שפשתה במקדש החליטה לעזוב את ירושלים ולחיות בפרישות בקומראן, הקבוצה שאנו מכירים כיום בזכות מגילות ים המלח. **Maggid Books, 2017:** However, their successors, the Hasmonean kings, rapidly became Hellenized themselves, choosing Greek names and combining kingship with priesthood in a way incompatible with the separation of powers implicit in the Bible. It was probably at this time that a group of priests disgusted by what they saw as the corruption of the Temple decided to leave Jerusalem and live in seclusion in Qumran, the sect we have come to know through the Dead Sea Scrolls. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 43 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 43](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/43) הפלגנות הדתית בשלהי ימי בית שני הייתה קיצונית וטרגית. על פי יוספוס פלביוס, הוא יוסף בן מתתיהו, הסיעות העיקריות היו הצדוקים, הפרושים והאיסיים. בתוך המחנה הפרושי נתגלע קרע חמור בין האסכולות ההלכתיות של בית הלל ובית שמאי – חמור עד כדי כך שחז"ל אמרו שהתורה עמדה בסכנת התפצלות לשתי תורות.⁷ לכך נוסף עם הזמן שסע פוליטי מחמיר והולך בשאלת היחס לשלטון הרומי: האם להשלים עמו או למרוד בו. היו מתונים, קנאים, וגם טרוריסטים שנודעו בשם סיקריים. פלביוס, עד ראייה למאורעות הללו, מצייר תמונה מבעיתה של נצורים הנחושים להילחם זה בזה יותר מכפי שהם נחושים להילחם בצר הצורר אותם. בית שחדריו קמים זה על זה אינו יכול לעמוד. ירושלים נפלה שנית. והיא אף נפלה בשלישית, בכישלון מרד בר כוכבא כעבור כשישים וחמש שנה. footnotes: ⁷ סוטה מז ע"ב; סנהדרין פח ע"ב. **Maggid Books, 2017:** The religious fragmentation of Jewry in the last days of the ­Second Temple was extreme and tragic. The people were religiously divided, says Josephus, into Sadducees, Pharisees and Essenes. The Pharisees themselves were fragmented to the point at which the sages said that the split between the schools of Hillel and Shammai threatened to divide the Torah into two (*Sota* 47b; *Sanhedrin* 88b). A political rift grew among the population as to whether to live with or rebel against the increasingly repressive Roman rule. There were moderates, zealots, and terrorists known as the Sicarii. Josephus, an eye-witness of those events, paints a terrifying picture of Jews inside the besieged Jerusalem more intent on fighting one another than the enemy outside. A house divided against itself cannot stand, and so Jerusalem fell again, as it was to do a third time sixty-five years later with the failure of the Bar Kokhba revolt. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 44 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 44](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/44) אלו היו מכות אנושות. שלא כבימי גלות בבל, הפעם לא היו נביאים שיציעו חזון משכנע בדבר גאולה קרובה לבוא. זה היה סופה של ישראל כשחקנית על במת ההיסטוריה, למשך כמעט אלפיים שנה. ידוע הסיפור על רבן יוחנן בן זכאי שהצליח להסתנן מן העיר הנצורה ולהגיע אל אוהלו של אספסיאנוס, מצביא הכוחות הרומיים בארץ. הוא חזה נכונה כי המצביא יתמנה בקרוב לקיסר האימפריה, ובתמורה הוציא ממנו הבטחה: "תן לי יבנה וחכמיה".⁸ עסקה זו הייתה לסמל הידוע ביותר של הישרדות היהודים לאחר חורבן. מן העת ההיא ואילך הייתה היהדות לדת של מורים, בתי ספר ובתי מדרש, אמונתם של המסורים לסֵפר ולא לסַיף. footnotes: ⁸ גיטין נו ע"ב. **Maggid Books, 2017:** These were devastating blows, and unlike the Babylonian exile, this time there were no prophets to offer a compelling vision of imminent hope. It was the end of Israel as an actor on the historical stage for almost two thousand years. Tradition has left us a famous story about how Rabban Yoĥanan ben Zakkai arranged to have himself smuggled outside the besieged city and taken to Vespasian, the Roman general leading the campaign. Correctly predicting that the general would soon be made Caesar, he extracted a promise in return: “Give me the academy of Yavneh and its sages” (*Gittin* 56b). This became the best-known memory of Jewish survival after catastrophe. From here onward Judaism would become a religion of teachers, schools and houses of study, the faith of a people dedicated to the book, not the sword. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 45 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 45](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/45) השנים שלאחר החורבן היו שנות מבחן: איזו מצורותיה של היהדות תוכל לשרוד בלי ארץ, מקדש ומוסדות שלטון? היעלמותם של הצדוקים ושל כיתות ים המלח הייתה מהירה כברק. איננו שומעים עוד על האיסיים. השומרונים נשארו, אך במספרים קטנים. השורדים היו הרבניים, יורשיהם של הפרושים, שראו בלימוד התורה חוויה דתית נעלה אפילו מהתפילה ויצרו עולם רוחני שלם בדמות המשנה, התלמודים ומדרשי ההלכה והאגדה. הם רוממו את הלמדנות, את ה"מחלוקת לשם שמיים",⁹ ואת ההתעמקות ברצון ה' ברמה המעשית – וכך נעשו שותפיה של התורה עצמה בבריאת היקום העשיר, הרבגוני והמפורט להפליא של ההלכה. כך שרדה היהדות, למרות רדיפות, גירושים והשתסעויות כיתתיות מזדמנות, עד שלהי המאה השמונה־עשרה. footnotes: ⁹ משנה, אבות ה, כא. **Maggid Books, 2017:** The years following the destruction of the Second Temple proved to be the definitive test as to which form of Judaism would survive the loss of the land and its institutions. Within a remarkably short time, the Sadducees had disappeared along with the Qumran sectarians. We hear no more of the Essenes. The Samaritans persisted but in small numbers. The survivors were the rabbis, heirs to the Pharisees, who saw Torah study as a higher religious experience than even prayer and who ­created in the form of the Mishna, the Jerusalem and Babylonian Talmud and the halakhic and aggadic midrashim a heavenly city of the mind. Celebrating scholarship, “dispute for the sake of Heaven” ­(*Ethics of the Fathers* 5:21) and intense focus on the divine will as translated into halakha, they became co-architects with the Torah itself of the rich, variegated and intensely detailed universe of Jewish law. Thus Jewry survived, despite persecutions, expulsions and occasional sectarian schisms, until the late eighteenth century. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 46 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 46](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/46) זה היה הישג מדהים. הרבנים השיגו מה ששום מנהיגות אחרת לא הצליחה לעשות בכל תולדות הדתות. הם עיצבו דרך חיים המסוגלת לשרוד גם בתנאים הקשים ביותר, וכל מכשול היה להם זרז ליצירתיות חדשה. הם־הם אשר החלו לדבר על חג השבועות כעל "זמן מתן תורתנו", יום ציוּנן של ההתגלות והברית בהר סיני. **Maggid Books, 2017:** It was an astonishing achievement. The rabbis achieved what no other leadership group has done in all of religious history. They had shaped a way of life capable of surviving in the most adverse environments, turning every setback into a catalyst for new creativity. It was they who spoke of Shavuot as *zeman matan Torateinu*, the “time of the giving of our Law [Torah],” the anniversary of the revelation and ­covenant at Mount Sinai. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 47 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 47](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/47) אנחנו חיים את החיים בתנועה קדימה אך מבינים אותם רק במבט לאחור. תוצאותיהם של שני האסונות ההיסטוריים הנוראים, הכיבוש הבבלי והמרד הכושל נגד רומא, גרמו לנו להבין בדיעבד את מהותה של ההיסטוריה היהודית מראשיתה. **החוק לא התקיים למען הארץ**. הכיוון הנכון הוא ההפוך: **הארץ התקיימה למען החוק**. ה' נתן לבני ישראל את הארץ כדי שיקימו בה חברה מקודשת של צדק ושל רחמים. בסיס טריטוריאלי נחוץ לאדם לא כדי לפגוש את אלוהים בפרוזדוריה הפרטיים של הנפש – את זה הוא יכול לעשות בכל מקום – אלא כדי לכונן חברה ששכינת האלוהים בה ממשית ומתקיימת גם במרחב הציבורי. **Maggid Books, 2017:** Life is lived forward but understood only backward, in retrospect. It was in the aftermath of the two great historical catastrophes, the Babylonian conquest and the failed rebellion against Rome, that the nature of Jewish history became clear. *The law did not exist for the sake of the land*. It was the other way round: *the land existed for the sake of the law.* It was in order that the Israelites should create a sacred society of ­justice and compassion that God gave Israel the land. You do not need a territorial base to encounter God in the private recesses of the soul, but you do need a land to create a society in which the Divine Presence is real in the public square. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 48 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 48](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/48) רק כאשר איבדו היהודים את ארצם ונותרו עם תורתם הם הבינו שזה היה עניינו של חג השבועות עוד מראשית קיומו. **Maggid Books, 2017:** It was only when they lost the land but knew they still had the Torah that Jews fully realized that this is what Shavuot had been about from the very beginning. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 49 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 49](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/49) **ג. יום הברית** **Maggid Books, 2017:** *III. The Day of Covenant* ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 50 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 50](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/50) יש ראיות לכך שחג השבועות ציין כבר מראשית קיומו את זמן מתן תורה. **Maggid Books, 2017:** There is evidence that Shavuot was, from the outset, the anniversary of the Giving of the Torah. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 51 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 51](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/51) ראשית, לפי כל הדעות החג חל בחודש סיוון, החודש השלישי, ומעמד הר סיני הוא המאורע היחיד שהתורה מציינת שקרה בחודש זה. בני ישראל הגיעו למדבר סיני "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי" לצאתם ממצרים (שמות יט, א). כאן באה סדרה של חילופי דברים בין ה' למשה ובין משה לעם, שהיו כרוכים בעלייה של משה להר ובירידתו ממנו. או אז הורה ה' למשה לומר לעם להתכונן להתגלות שתהיה ביום השלישי. ואז – "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד, וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה" (שם, טז). יש דרכים שונות לחשב את לוח הזמנים של האירועים הללו, אבל ברור שההתגלות לעם ישראל בהר סיני הייתה בחודש השלישי – ובחודש הזה יש רק חג אחד: שבועות. **Maggid Books, 2017:** First, according to all of the views as to the date of Shavuot, it took place in the third month, and there is only one significant event in the Torah that happened then. The Israelites arrived at the Sinai desert “on the third new moon” after they had left Egypt (Ex. 19:1). There then ­follows a series of exchanges between Moses and God, and Moses and the people, each of which involved ascending and descending the mountain. God then told Moses to tell the people to prepare for a ­revelation that would take place on the third day. Then we read, “On the third day, in the early morning – thunder and lightning; heavy cloud covered the mountain, there was a very loud sound of the shofar, and all of the people in the camp quaked” (Ex. 19:16). There are different ways of calculating the chronology of these events, but the revelation at Sinai clearly took place in the third month, and there is only one festival in the third month: Shavuot. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 52 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 52](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/52) אין לפקפק במרכזיותו של מאורע סיני. עצם גודלו של המקום המוקדש לו בתורה מדבר בעד עצמו. בני ישראל מגיעים למדבר סיני בתחילת פרק יט בספר שמות, ועוזבים את המקום רק בבמדבר י, יא, "בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ". **פחות משנה הם היו בסיני, אך התורה מקדישה לזמן זה כשליש מאורכה הכולל**, ועל שלושים ושמונה מתוך ארבעים שנות הנדודים היא עוברת בשתיקה לבד מציון שמות המקומות שחנו בהם. אם לוח השנה העברי מתעלם מאירוע החשוב כל כך לתורה, ואילו למאפיין שולי יחסית של שנות הנדודים, הישיבה בסוכות, מקדיש חג בן שבעה ימים, הרי זה דבר תמוה ומרעיש. **Maggid Books, 2017:** Nor can we doubt the centrality of the Sinai event. We can see this by the sheer space the Torah dedicates to it. The Israelites arrived at Sinai at the beginning of Exodus 19, and not until Numbers 10:11, “On the twentieth day of the second month of the second year,” did they leave. *They spent less than a year at Sinai, but the Torah devotes approximately one third of its entire text to it*, while passing over thirty-eight of the forty wilderness years in silence other than to record the places where the Israelites stopped. It would be astonishing if this event were not commemorated in the Jewish calendar while a relatively minor feature of the wilderness years, the fact that the Israelites lived in sukkot, booths, has a seven-day festival dedicated to it. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 53 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 53](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/53) יש ראיה נוספת. בספר דברי הימים ב' מסופר כי לאחר שהמלך אסא טיהר את ארץ יהודה מהאלילים, הוא הקהיל את העם למעמד של חידוש הברית: **Maggid Books, 2017:** There is other evidence. We read in the second book of Chronicles about how King Asa, after cleansing the land of idols, convened a national covenant renewal ceremony: ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 54 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 54](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/54) וַיִּקָּבְצוּ יְרוּשָׁלַ‍ִם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לִשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְמַלְכוּת אָסָא... וַיָּבֹאוּ בַבְּרִית לִדְרוֹשׁ אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם... וַיִּשָּׁבְעוּ לַה' בְּקוֹל גָּדוֹל וּבִתְרוּעָה וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָרוֹת. וַיִּשְׂמְחוּ כָל יְהוּדָה עַל הַשְּׁבוּעָה, כִּי בְכָל לְבָבָם נִשְׁבָּעוּ וּבְכָל רְצוֹנָם בִּקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם. וַיָּנַח ה' לָהֶם מִסָּבִיב (דברי הימים ב' טו, י-טו). **Maggid Books, 2017:** They assembled at Jerusalem *in the third month* of the fifteenth year of Asa’s reign…. They entered into a covenant to seek the Lord, the God of their ancestors, with all their heart and soul…. They *took an oath* to the Lord with loud acclamation, with shouting and with trumpets and horns. All Judah rejoiced about the oath because they had sworn it wholeheartedly. They sought God eagerly, and He was found by them. So the Lord gave them rest on every side. (II Chr. 15:10–15) ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 55 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 55](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/55) תזמון המעמד לחודש השלישי מרמז שהוא התרחש בשבועות, ושחג זה נקשר לברית סיני. ייתכן אפילו שהכתוב רומז לכך בשימוש במילה "שבועה" ובפועל "וישבעו" לציון חידוש הנאמנות לברית עם ה'. **Maggid Books, 2017:** The fact that the ceremony was held in the third month suggests that it coincided with Shavuot, and that the festival itself was associated with the covenant at Mount Sinai. There is even a hint in the text of an early association between the word *Shavuot*, “weeks,” and *shevua*, “oath,” used here to mean commitment to the covenant. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 56 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 56](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/56) וישנה גם ראיה מרתקת בספר היובלים. ספר זה נכתב באמצע המאה השנייה לפני הספירה בידי מחבר אלמוני שככל הנראה היה כוהן. הוא מספר את ההיסטוריה המקראית עד ימי משה מחדש על פי מחזורי היובלות. הספר לא נכלל בתנ"ך, אך הוא מתעד מפעם לפעם דברים שאינם מתועדים בתנ"ך, כגון זה שנציג עתה. חג השבועות, נאמר בו (ו, כד-כו), נחוג לראשונה **בידי נח** לציון הברית שאלוהים כרת אחרי המבול איתו ובאמצעותו עם כל האנושות. "לכן חרות החוק על לוחות השמים, כי ישמרו את חג השבועות בחודש הזה פעם אחת בשנה, לחדש את הברית בכל שנה ושנה". בהמשך נטען בספר כי ה' כרת את בריתו **עם אברהם** בראש חודש סיוון (יד, א).¹⁰ אם כן, ישנה מסורת קדומה הגורסת שחג השבועות הוא, מעל לכול, מועד כריתתן וחידושן של כל הבריתות המרכזיות בין ה' לאדם בתורה: עם נח, עם אברהם ועם בני ישראל בימי משה. footnotes: ¹⁰ המובאות מספר היובלים וההפניות אליו על פי נוסח מהדורת שלמה רובין בעיבודו ובהגהתו של יהודה אייזנברג, המופיע באתר "דעת" ובכרך ספרים חיצוניים בסדרת "עם הספר" – תל אביב: ידיעות ספרים, תשס"ט. **Maggid Books, 2017:** Then there is the fascinating evidence of the Book of Jubilees. This is a text written in the middle of the second century BCE, author unknown but almost certainly a priest, which retells the whole of biblical history in terms of fifty-year, jubilee cycles. It was not accepted as part of Tanakh, but it occasionally records traditions unknown elsewhere, and that is the case here. According to Jubilees (6:15–19), Shavuot was first celebrated *by Noah* to celebrate the covenant God made with him, and through him with all humanity, after the Flood. “For this reason it has been ordained and written on the heavenly tablets that they should celebrate the Festival of Weeks during this month, once a year, to renew the covenant each and every year” (6:17). Jubilees goes on to say that God made His covenant *with Abraham* on the same date in the third month (14:20). Thus there was an early tradition that held that Shavuot was supremely the covenant-making and renewal day for all three biblical covenants between God and human beings: with Noah, Abraham and the Israelites in the days of Moses. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 57 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 57](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/57) הרב דוד צבי הופמן, בפירושו לספר ויקרא,¹¹ מוסיף כי "עצרת", שמו של חג השבועות בפי חז"ל, עשוי להיות קשור לכינוי שנתן משה ליום מתן תורה, "יוֹם הַקָּהָל" (דברים ט, י; י, ד; יח, טז). עוד כתב כי הטעם לכך שהתורה מקשרת את החגים למאורעות היסטוריים הוא רצונה להסביר מדוע אנו עושים פעולות מסוימות כגון הישיבה בסוכה. היות שבשבועות אין מצוות עשה מיוחדת, אין צורך בהסבר היסטורי. ומדוע אין מצווה שכזו בשבועות? לדבריו הדבר נועד להדגיש את אופייה המיוחד של ההתגלות בהר סיני: "קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל" (דברים ד, יב). שום פעולה סמלית לא תוכל להכיל את חוויית שמיעת הקול מפי האל הבלתי נראה. footnotes: ¹¹ ספר ויקרא מפורש בידי דוד צבי הופמן, כרך ב: פרשת הקדושה, עברית: צבי הר שפר ואהרן ליברמן, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ד, עמ' קנח-קסח. **Maggid Books, 2017:** Rabbi David Zvi Hoffman (*Commentary to Leviticus*, vol. 2, 158–168) adds that the rabbinic name for the festival – *Atzeret*, or in Aramaic, *Atzarta* – meaning “assembly” or “gathering,” may be related to Moses’ own description of the day the Torah was given as *Yom HaKahal*, “the day of the assembly” (Deut. 9:10, 10:4, 18:16). He also suggests that the reason the Torah relates the festivals to historical events is simply to explain why we perform certain acts, such as sitting in a booth on ­Sukkot. Since Shavuot has no distinctive mitzva, it needed no historical explanation. As to why there is no distinctive mitzva on Shavuot, he argues that it is to emphasize that at Sinai the Israelites “saw no image; there was only a voice” (Deut. 4:12). There is no symbolic action that could capture the experience of hearing the voice of the invisible God. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 58 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 58](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/58) אך אם שבועות הוא יום השנה לברית סיני, מדוע אין לו תאריך קבוע בלוח השנה? הרמב"ן עונה על כך בפירושו לתורה.¹² לדבריו, שבועות הוא לפסח מה ששמיני עצרת הוא לסוכות. בכל אחד מהזוגות הללו, החג השני הוא מעין חתימה המגיעה בתום ספירה של שבע: שבעה ימים בסוכות, שבעה שבועות של ספירת העומר מפסח. לחגי־החתימה האלה משותף הכינוי "עצרת": התורה מכנה כך את שמיני עצרת, וחז"ל קוראים כך, כאמור, לשבועות. על פי פירוש זה, מובנה של המילה "עצרת" הוא עצירה, עיכוב, סיגור וחתימה. חגי העצרת הם מועדים בזכות עצמם, אבל כל אחד מהם מציין סוף של משהו. אלה אינם מועדים בלתי תלויים, אלא הם מוגדרים על פי מה שבא לפניהם. footnotes: ¹² רמב"ן לויקרא כג, לו. **Maggid Books, 2017:** Why then, if Shavuot is the anniversary of the covenant at Sinai, does it not have a fixed date in the calendar? The answer was set out by Nahmanides in his Commentary to the Torah (Lev. 23:36). The relationship between Shavuot and Pesaĥ, he says, is like that between Shemini Atzeret and Sukkot. In both cases there is a count of seven – seven days in the case of Sukkot, seven weeks in the case of Pesaĥ and the counting of the Omer – followed by a concluding festival. That is how he understands *Atzeret*, the name the Torah gives to the eighth day of Sukkot, and that the rabbis called Shavuot, deriving it from the verb *a-tz-r* meaning “stop,” “close,” “cease,” “conclude.” Though both are festivals in their own right, both celebrate the end of something; they are not stand-alone celebrations. They are defined in terms of what went before. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 59 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 59](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/59) ימי ספירת העומר שבין פסח לשבועות הם אפוא מעין חול המועד, ימי התווך בחג ארוך. **פסח ושבועות הם ההתחלה והסוף של חג אחד ממושך**. על כן אין התורה נוקבת בתאריך של חג השבועות: כי היום בשבוע או בחודש שחג זה חל בו חשובים פחות מכך שהוא מציין את סיום שבעת השבועות שהחלו בהנפת העומר. מן הסיבה הזאת בדיוק פירשה התורה שבעל פה את "ממחרת השבת" כמתייחס למחרת הפסח: כי ספירת העומר איננה מוסד העומד לעצמו, אלא עניינה הוא קשירת פסח ושבועות יחדיו. **Maggid Books, 2017:** Thus the days of counting the Omer between Pesaĥ and Shavuot are like Ĥol HaMo’ed, the intermediate days of a festival. *Pesaĥ and Shavuot are the beginning and end of a single extended festival.* That is why Shavuot is not given a date in the Jewish calendar – because what matters is not what day of the week or month it falls but the fact that it marks the conclusion of the seven weeks initiated by the Omer. That, in fact, is why the Oral tradition held that the Omer begins not on a Sunday (the literal meaning of “the day following the rest day”) but after the first day of Pesaĥ, because the Omer is not a free-standing institution but the start of a seven-week count linking Pesaĥ to Shavuot. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 60 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 60](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/60) מהותו של קשר זה מוצגת בתחילת סיפור יציאת מצרים, כאשר ה' מתגלה אל משה בסנה הבוער. ה' מודיע למשה על שליחותו ואז אומר לו, "**וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ: בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה**" (שמות ג, יב). במילים אחרות: היציאה ממצרים היא רק תחילתו של תהליך ששיאו בעבודת ה' בהר סיני. **Maggid Books, 2017:** The nature of that link was stated at the very beginning of the Exodus narrative, when Moses met God at the burning bush. God told Moses his mission and then said, “*And this will be the sign to you that it is I who have sent you: when you have brought the people out of Egypt, you will worship God on this mountain*” (Ex. 3:12). The Exodus from Egypt, in other words, was only the beginning of a process that would reach its culmination when the people worshiped God at Mount Sinai. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 61 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 61](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/61) פסח ושבועות הם בלתי נפרדים. ההתגלות בסיני לא הייתה אפשרית בלי היציאה ממצרים, אבל יציאת מצרים הייתה חסרת משמעות בלי ההתגלות בסיני. ה' לא פדה את העם מבית עבדים כדי להותירו לגורלו. זהו עמו שלו, "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" כמאמרו לפרעה בפי משה (שמות ד, כב). **Maggid Books, 2017:** *Pesaĥ and Shavuot are inseparable*. Revelation without the Exodus was impossible. But Exodus without revelation was meaningless. God did not bring the people out of Egypt only to leave them to the hazards of fate. They were His people, “My child, My firstborn, Israel,” as He told Moses to say to Pharaoh (Ex. 4:22). ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 62 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 62](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/62) אם כן, למה ארבעים ותשעה ימים? הרמב"ם וספר הזוהר נותנים תשובות שביניהן שוני עדין. הזוהר¹³ רואה את מתן תורה כנישואים בין ה' לעם. כמו שהכלה מיטהרת וסופרת "שבעה נקיים" לפני טבילתה, כך בני ישראל שנטמאו בטומאות מצרים ספרו שבעה שבועות נקיים; וכל יום מארבעים ותשעה ימי טהרה אלה טיהר אחד מארבעים ותשעה צירופי הספירות, אותן שפיעות מקודשות הקושרות את הבריאה לבורא. ואילו הרמב"ם אומר שביוצאם ממצרים ציפו בני ישראל למתן תורה, כשיאה של הגאולה, וספרו את הימים עד אליו "כמו שהמצפה לאדם האהוב עליו ביותר סופר את הימים בשעות".¹⁴ footnotes: ¹³ זוהר, אמור צז, ב. ¹⁴ מורה נבוכים ג, מג (בתרגום מיכאל שורץ, כרך ב, עמ' 596). **Maggid Books, 2017:** Why then the forty-nine days? Maimonides and the *Zohar* give subtly different explanations. The *Zohar* (*Emor*, 97a) sees the Giving of the Torah at Sinai as a marriage between God and the people. Just as a bride must purify herself by keeping seven “clean” days and then going to the *mikveh*, so the Israelites, defiled by the impurities of Egypt, had to keep seven “clean” weeks, each day purifying one of the forty-nine combinations of *sefirot*, the sacred emanations linking creation with God. Maimonides says that since the Giving of the Torah was anticipated by the Israelites as the supreme culmination of the Exodus, they counted the days “just as one who expects his most intimate friend on a certain day counts the days and even the hours” (*Guide for the Perplexed*, III:43). ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 63 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 63](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/63) אבל הרמז החשוב ביותר טמון בכינוי המסורתי לפסח "זמן חירותנו". החירות היהודית היא יותר מיציאה משעבוד. היא חירות הפרט וגם חירות הכלל: חירות שהחוק מושל בה, "שלטון החוקים, לא האנשים". ואם כך, החירות לא הושגה במלואה בפסח, כשבני ישראל יצאו ממצרים. הם זכו לחירות מלאה בשבועות, כאשר עמדו לרגלי הר סיני, קיבלו עליהם את הברית ונעשו לעם קדוש הנתון לריבונות האל. משום כך פסח ושבועות אינם שני חגים נפרדים, אלא תחילה וסוף של רצף זמן אחד – הזמן שנדרש לישראל לחדול להיות עבדים לפרעה ולהיעשות במקום זאת עבדי ה'. **Maggid Books, 2017:** The most significant hint, though, lies in the name tradition gave to Pesaĥ: *zeman ĥeruteinu*, “the time of our freedom.” Freedom in Judaism means more than release from slavery: individual freedom. It means law-governed liberty, “the rule of laws, not men”: collective freedom. Thus the Israelites did not achieve freedom on Pesaĥ when they left Egypt. They acquired it on Shavuot when, standing at the foot of the mountain, they accepted the covenant and became a holy nation under the sovereignty of God. That is why Pesaĥ and Shavuot are not two separate festivals but the beginning and end of a single stretch of time – the time it took for them to cease to be slaves to Pharaoh and to become instead the servants of God. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 64 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 64](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/64) **ד. לשכוח ולזכור** **Maggid Books, 2017:** *IV. Forgetting and Remembering* ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 65 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 65](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/65) השאלה האמיתית אפוא איננה מתי נעשה שבועות "זמן מתן תורתנו", אלא מדוע חדל לזמן מה להיות כזה. **Maggid Books, 2017:** The real question is not when or why Shavuot became *zeman matan Torateinu*, “the time of the giving of our Torah.” It is, rather, why it ever ceased to be. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 66 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 66](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/66) בגלעין הזיכרון המשותף של עם ישראל, בלב הגדרתו העצמית, נמצאת ההכרה כי הנאמנות לברית סיני היא טעם קיומו של העם הזה והמפתח להישרדותו ולשגשוגו. זהו לקחו של כל ספר במקרא כמעט. זוהי תמצית חזונם של כל הנביאים. הם – ובייחוד עמוס, הושע, ישעיהו וירמיהו – אמרו לעם בכנות גמורה ובלהט רב שהפרת האמונים לה' תגרום לתבוסה צבאית ולאסון מדיני. ככל שקרב הדבר לבוא כך גברה ההתעלמות מהנביאים. שיאה היה אצל ירמיהו שהוגחך, הולעג, הושפל, הוכה, נידון למוות והושלך לבור, וכל זאת כי אמר לעם את אשר לא רצה העם לשמוע. **Maggid Books, 2017:** At the core of Israel’s collective memory, at the heart of its self-definition, is the idea that faithfulness to the covenant at Sinai is its ­raison d’être and the key to its survival and flourishing. That is the moral of almost every book in Tanakh and the burden of all the prophets. They, especially Amos, Hosea, Isaiah and Jeremiah, told the people candidly and with great passion that faithlessness to God would lead to military defeat and political disaster. The closer this came, the more the prophets were ignored, culminating with Jeremiah who was ridiculed, mocked, insulted, abused, sentenced to death and thrown into a pit for telling the people what they did not want to hear. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 67 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 67](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/67) הסיפור שספרי הנביאים במקרא מספרים לנו על ימיהם של בני ישראל כריבונים בארצם, מימי יהושע עד גלות בבל, אינו סיפור מלבב. פעם אחר פעם נהה לב העם אחר אלילים מקומיים ומנהגים פגאניים, וכרוכות יחדיו בנהייה זו באו השחתה פוליטית, כוחנות, עשיית־עושר־ולא־במשפט והתעמרות באביונים. עמוס מונה את פשעי ישראל – "עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם, הַשֹּׁאֲפִים עַל עֲפַר אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ" (עמוס ב, ו-ז). ישעיהו מתריע, "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים, כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים; יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם" (ישעיהו א, כג). **Maggid Books, 2017:** The story we read in Tanakh of the centuries in which the ­Israelites were in possession of the land, from the time of Joshua to the Babylonian conquest, is not a happy one. Time and again the ­people find themselves drawn to the local gods and to pagan practices, and this goes hand in hand with political corruption, the abuse of power, sharp practices in business and mistreatment of the poor. Amos speaks of those who “have sold for silver those whose cause was just, and the needy for a pair of sandals, trampling the heads of the poor into the dust of the ground” (Amos 2:6–7). Isaiah declares, “Your rulers are rogues and cronies of thieves, every one avid for presents and greedy for gifts; they do not judge the cause of the orphan and the widow’s cause never reaches them” (Is. 1:23). ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 68 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 68](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/68) היו כמובן גם מלכים צדיקים שפעלו לתיקון המעוות, כגון אסא, יהושפט, חזקיהו ויאשיהו. אבל הרושם שאנו מקבלים הוא שעם כל כוונותיהם הטובות, הם עשו מעט מדי ומאוחר מדי. בדיווחו של המקרא על מלכי ישראל ויהודה אנו שומעים שוב ושוב את הסיכום העגום "ויעש הרע בעיני ה'". הקורא בתנ"ך תוהה בלי הרף – למה העם התעלם פעמים רבות כל כך מהאזהרות שהשמיעו הנביאים, ממשאותיו של משה ומלקחי ההיסטוריה הלאומית? ישעיהו ביטא פליאה זו בנבואה הפותחת את ספרו: "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר – אֵבוּס בְּעָלָיו. יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן" (ישעיהו א, ג). בהמות יודעות למי הן שייכות; עם ישראל לפעמים שוכח. **Maggid Books, 2017:** To be sure, there were reforming kings – among them Asa, Jehoshaphat, Hezekiah and Josiah – but the impression we receive is that their efforts, however well intentioned, were too little, too late. Repeatedly in the narratives of Israel’s and Judah’s kings, we read the verdict that “he did evil in the eyes of the Lord.” The overriding question that comes to mind when reading the Hebrew Bible is: Why did the people so often ignore the warnings of the prophets, the teachings of Moses and the lessons of their own history? Isaiah well expresses this sense of amazement when he says, “An ox knows its owner, an ass its master’s crib; Israel does not know, My people take no thought” (Is. 1:3). Animals know to whom they belong; Israel sometimes forgets. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 69 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 69](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/69) מכל תו ותג בהיסטוריה היהודית, אומרים הנביאים, עולה כמאליה הזיקה בין קיום המצוות לבין מצב האומה, בין שמירת אמונים לה' לבין הגורל שימונה לעם. אבל העם מתעקש להתכחש לכך. למרבה האירוניה, אחד המקרים הבודדים בתנ"ך שבהם אוכלוסייה שלמה שומעת לנביא הוא המקרה של האשורים אויבי ישראל בעיר הצבא נינווה, שנשמעו לנביא יונה. **Maggid Books, 2017:** It should be obvious from every syllable of Jewish history, the prophets say, that faith and fate, loyalty and liberty, go hand in hand. Yet the people continue to ignore the message. Ironically, one of the few instances in Tanakh where an entire people heeds the words of a prophet occurs in the book of Jonah, where the people concerned are Israel’s enemies, the Assyrians in the military city of Nineveh. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 70 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 70](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/70) מדוע היה קשה כל כך לשכנע אנשים שעבודת האלילים היא להם למוקש והאמונה באלוהי אברהם ובברית סיני היא מקור כוחם? מפני שאנו רואים את ההיסטוריה בחוכמה שלאחר מעשה. קראנו את הספר. אנחנו יודעים איך הוא נגמר. אך כשאנו נתונים בתוך מהלכו, הכול נראה אחרת. **Maggid Books, 2017:** Why was it so hard to persuade people that idolatry was their weakness and faith in the God of Abraham and the covenant of Sinai their strength? Because we are seeing history with hindsight. We have read the book. We know how it ends. At the time it did not seem that way at all. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 71 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 71](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/71) קטע קצר בספר ירמיהו זורה אור על כל תקופת המלוכה. הנביא הזהיר את העם כי אסון מתרגש לבוא. אם ימשיך העם במסלול שהוא הולך בו עכשיו, התריע, הבבלים יכבשו את הארץ ויחריבוה. וכך קרה. ירושלים ויהודה הן עיי הריסות. עכשיו חוזר הנביא ומפציר ביהודים שגלו למצרים להכיר סוף סוף בטעותם ולשוב אל ה'. אך העם מסרב בעזות מצח: **Maggid Books, 2017:** One passage sheds light on the whole era of Israel’s kings. It occurs in the book of Jeremiah. The prophet had been warning the people that they faced disaster. If they continued on their present course they would be conquered by the Babylonians and the result would be national catastrophe. So it happened. Jerusalem and Judah lay in ruins. Now, once again, he addresses the people, begging them finally to acknowledge their error and return to God. Defiantly, the people refuse: ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 72 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 72](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/72) הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלֵינוּ בְּשֵׁם ה' – אֵינֶנּוּ שֹׁמְעִים אֵלֶיךָ. כִּי עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יָצָא מִפִּינוּ: לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּיךְ לָהּ נְסָכִים, כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבֹתֵינוּ מְלָכֵינוּ וְשָׂרֵינוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם וַנִּשְׂבַּע לֶחֶם וַנִּהְיֶה טוֹבִים וְרָעָה לֹא רָאִינוּ. וּמִן אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים חָסַרְנוּ כֹל וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב תָּמְנוּ (ירמיהו מד, טז-יח). **Maggid Books, 2017:** “We will not listen to the message you have spoken to us in the name of the Lord. We will certainly do everything we said we would: we will burn incense to the Queen of Heaven and will pour out libations to her just as we and our ancestors, our kings and our officials, did in the towns of Judah and in the streets of Jerusalem. *At that time we had plenty of food and were well off and suffered no harm. But ever since we stopped burning incense to the Queen of Heaven and pouring out libations to her, we have had nothing and have been perishing by sword and famine*.” (Jer. 44:16–18) ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 73 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 73](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/73) על פי הבנתם של יהודים אלה, כל עוד הם עבדו אלילים (מְלֶכֶת השמיים היא כנראה עשתר, אלת הפוריות, האהבה והמלחמה המסופוטמית), חייהם היו שלווים וטובים. רק כאשר חדלו לעשות זאת (כוונתם כנראה לתקופת יאשיהו) הם התחילו לסבול. עלינו להטות אוזן לדברים הקשים האלה ולעכל את משמעותם. **Maggid Books, 2017:** As far as the people were concerned, as long as they served idols (the Queen of Heaven was probably Ishtar, the Mesopotamian goddess of fertility, love and war), they prospered. When they stopped doing so (the reference is probably to the reforms of Josiah) they began to suffer. We need to let these words sink in. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 74 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 74](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/74) **בטווח הקצר אין מתאם מיידי בין נאמנות לה' לבין הצלחה לאומית בזירת ההיסטוריה**. זאת הבעיה. ירבעם השני היה מן המלכים המצליחים ביותר של ממלכת ישראל. הוא ישב על כיסאו ארבעים ואחת שנים ו"הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה" (מלכים ב' יד, כה). אבל הוא עשה "הָרַע בְּעֵינֵי ה', לֹא סָר מִכָּל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל" (שם, כד). מנשה מלך יהודה שב ובנה "אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר אִבַּד חִזְקִיָּהוּ אָבִיו, וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה". דומה שהוא לא הניח שום תועבה מוסרית ודתית אפשרית. הוא בנה "מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית ה', וְהֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים; הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיס"; "וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם פֶּה לָפֶה" (שם כא, ב-טז). למרות כל זאת הוא מלך, ככל הנראה בהצלחה, חמישים וחמש שנים – ולעומתו נכדו המלך יאשיהו, שהיה מן המלכים הצדיקים ביותר בתולדותינו, נהרג בקרב בטרם עת. **Maggid Books, 2017:** *There is no immediate short-term correlation between faithfulness to God and national success in the arena of history*. That is the problem. Jeroboam II was one of the northern kingdom’s most successful kings. He reigned for forty-one years and “restored the boundaries of Israel from Lebo Hamath to the Dead Sea” (II Kings 14:25). Yet he “did evil in the eyes of the Lord” (ibid. 24), perpetuating the sins of his namesake, Jeroboam son of Nebat. Manasseh, Hezekiah’s son, reversed the ­religious reforms of his father and reintroduced idolatry into the kingdom, leading the people astray “so that they did more evil than the nations the Lord had destroyed before the Israelites” (II Kings 21:2). He is also said to have “shed so much innocent blood that he filled Jerusalem from end to end” (ibid. 16). Yet he ruled, apparently, successfully, for fifty-five years, while his grandson, Josiah, one of Tanakh’s most righteous kings, died prematurely in battle. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 75 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 75](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/75) מתבונן בן הזמן ההוא היה מבין מדוע לא שמעו בקול ירמיהו, ולמה הבשורות הרעות שבפיו עוררו טינה כלפיו. בגמרא מסופר שהמלך מנשה התגלה לרב אשי בחלומו. רב אשי התכוון לדרוש על רשעתו של מנשה. המלך אמר לו בחלום: אילו היית שם, היית אוחז ומגביה את כנף גלימתך ורץ אחריי.¹⁵ רק במבט לאחור האמת שבדברי הנביא נראית לעין. footnotes: ¹⁵ סנהדרין קב ע"ב. **Maggid Books, 2017:** A contemporary observer would have understood why Jeremiah was unheeded, and why people resented the bad news he brought. The Talmud (*Sanhedrin* 102b) tells us that King Manasseh appeared to Rav Ashi in a dream. The rabbi had been about to deliver a lecture on how evil a king he had been. In the dream, the king said to the rabbi, “Had you been there at that time, in that place, you would have caught hold of my coattails and followed me.” Only in retrospect does the truth of a prophet’s words become apparent. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 76 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 76](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/76) לתופעה הזאת יש שם טכני: אפקט עקומת ה־J. הכוונה לכך שהתוצאה של כל תיקון חיוני של מגמה – מפּיחוּת במטבע עד מהפכה נגד משטר מדכא – תהיה בהתחלה שלילית, ורק אחר כך חיובית. דברים מידרדרים לפני שהם משתפרים. מזמור תהלים צב, מזמור שיר ליום השבת, אומר כי הרשעים צומחים כעשב והצדיקים כתמר. בטווח הקצר הרוע משגשג, אך לא בטווח הארוך. הנבואה, במהותה, מאירה לנו את הטווח הארוך. בשעה שאנשים אחרים שרויים בשלווה, הנביא רואה את החורבן שבדרך. כשאחרים מוכי אבל וטראומה, הנביא כבר רואה את הנחמה הרחוקה. **Maggid Books, 2017:** There is a technical name for this phenomenon: the J-curve effect. This says that the result of any necessary correction to a trend – from devaluing a currency to revolution against a repressive regime – will initially be negative and only subsequently positive. Things get worse before they get better. Psalm 92, the Psalm of the Sabbath Day, tells us that the wicked grow like grass, the righteous like a tree. In the short term, evil flourishes, but not in the long. The essence of prophecy is that it is long term. While others are at ease, the prophet sees the coming cataclysm. While others are traumatized and grief-stricken, the prophet sees the distant consolation. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 77 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 77](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/77) הנביא נמצא תמיד בעמדת נחיתות לעומת להקת נביאי השקר והחצרנים החנפים, האומרים לשליטים את מה שהם רוצים לשמוע ולא את מה שהם צריכים לשמוע. תשובתו של העם לירמיהו הייתה, כשלעצמה, תשובה מזעזעת; אך לא מנקודת המבט של הרגע. מי שיחפש מִתאם מיידי בין קודש לגודש כלכלי, בין תשובה לגמול, יחפש לשווא. עם המציאות הזו נאלצו הנביאים להתמודד רוב זמנם. דברים רעים קורים לאנשים טובים, בשעה שאנשי עוול משגשגים. זה הטריד את ירמיהו ואת איוב ואת כל מי שביקש לזהות את הצדק האלוהי בערפילי ההיסטוריה והאירועים. **Maggid Books, 2017:** The prophet will always be at a disadvantage vis-à-vis the large cast of false prophets and flattering courtiers who tell rulers what they want, not what they need, to hear. The reply of the people to ­Jeremiah was, within its own terms, devastating. If you are looking for an immediate correlation between sanctity and success, repentance and reward, you will look in vain. That is the fact with which Israel’s prophets wrestled for much of their lives. Bad things happen to good people, while evildoers flourish. That troubled Jeremiah and Job and all who sought to discern God’s justice through the mists of history and circumstance. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 78 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 78](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/78) רוב אורכה של תקופת המקרא, הארץ הייתה חשובה לעם יותר מן המצוות. בחג השבועות, להודות לה' על השדות ועל תנובתם היה קל יותר מלהודות לו על התורה התובענית והמגבילה. עניין זה הוא ההופך את תולדות חג השבועות לדין וחשבון על מצבה הקולקטיבי של הנפש היהודית. זוהי אחת התופעות האירוניות בהיסטוריה שלנו: התקופות היצירתיות ביותר ברוחניות היהודית באו כשעם ישראל לא ישב על אדמתו: בתקופה שמאברהם עד משה, ובזמן גלות בבל, ושוב אחרי חורבן בית שני. **Maggid Books, 2017:** For most of the biblical era, land seemed primary and law secondary. It was far easier, on Shavuot, to thank God for the fields and the food than for the Torah and its obligations and restraints. That is what makes the history of Shavuot so telling an insight into the state of the collective Jewish soul. It is one of the ironies of Jewish history that its most creative periods of spirituality occurred before they possessed the land, in the days from Abraham to Moses, or when they were exiled from it, after the Babylonian conquest, and then again after defeat at the hand of Rome. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 79 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 79](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/79) לעומת זאת, כאשר היו לעם ארץ ועצמאות, הוא נטה לגלוש לעבודת אלילים ולפלגנות פנימית. תקופת השופטים נגמרה בתוהו ובוהו ואף במלחמת אזרחים. בתקופת המלוכה, הממלכה התפצלה לשתיים כבר לאחר כהונתו של המלך השלישי. החשמונאים, שהחלו את דרכם כטהרנים דתיים, התייוונו והושחתו בתוך דורות ספורים. משה צדק בנאומיו החזיוניים בספר דברים. האתגר האמיתי, אמר, לא יהיה העבדות אלא החירות; לא תלאות הנדודים אלא השפע שבבית. כפי שכתב ההיסטוריון פול ג'ונסון בספרו תולדות היהודים, "בתקופות שהיהודים נהנו מממשל עצמי ומשגשוג, דומה היה תמיד שהם נוהים אחר דתות העמים השכנים – דתות כנעניות, פלשתיות־פניקיות או יווניות, כל תקופה ודתותיה. דווקא בתקופות הקשות הם נצמדו לעקרונותיהם ופיתחו את העוצמות יוצאות הדופן של אמונתם, ואת המקוריות, הבהירות והקנאות שלהם". **Maggid Books, 2017:** By contrast, when they had both land and independence they tended to lapse into idolatry and civil strife. The era of the judges ended in chaos and civil war. In the age of monarchy, after the reign of a mere three kings, the kingdom split in two. The Hasmoneans, who had started as religious purists, soon became Hellenized and corrupt. Moses was right in his visionary speeches in Deuteronomy. The real challenge, he said, would not be slavery but freedom; not the privations of the wilderness but the affluence of home. As Paul Johnson put it in his *A ­History of the Jews*, “In self-government and prosperity, the Jews always seemed drawn to neighboring religions, whether Canaanite, Philistine-­Phoenician or Greek. Only in adversity did they cling resolutely to their principles and develop their extraordinary powers of religious imagi­nation, their originality, their clarity and their zeal.” ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 80 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 80](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/80) רק בלחצה של גלות בבל באו לעולם עזרא ונחמיה; רק הכיבוש הרומי הוליד את רבן יוחנן בן זכאי ואת הישיבה ביבנה. רק לאחר רצף אסונות, ששיאו בכישלון מרד בר כוכבא ובגזרות אדריאנוס שבעקבותיו, שב העם לשמוע את המסר המקורי של שבועות, שעניינו לא רק תבואה וביכורי יבול אלא אורח חיים שלפני יותר מאלף שנים הם כרתו ברית לקיימו. **Maggid Books, 2017:** It took the Babylonian exile to produce Ezra and Nehemiah, and the Roman conquest to yield Yoĥanan ben Zakkai and the academy at Yavneh. Only after a sequence of tragedies culminating in the defeat of the Bar Kokhba revolt and the ensuing Hadrianic persecutions, did the people hear again the original message of Shavuot, that it was not just about grain and first fruits, but about the way of life by which they had covenanted to live more than a thousand years before. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 81 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 81](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/81) אנו שנולדנו אחרי השואה יודעים שההשגחה העליונה לא תמיד נתונה בכוננות עליונה לזינוק מיידי של התערבות בהיסטוריה להצלתנו מאויבינו או מעצמנו. הקשר בין קיום המצוות למצב האומה עמוק מזה – ותובעני יותר. הנביאים ידעו את אשר העם לפעמים שכח: שישראל היא ארץ קטנה באזור שיש בו אימפריות גדולות ופוליטיקה אכזרית. כדי לשרוד בארץ הזאת, על העם היושב בה לאזור כוחות הגדולים ממידתו – ורק אם יאמין בדבר גדול ממידתו יימצאו לו הכוחות הללו. עם ישראל נעשה עם הנצח בגלל אמונתו באלוהי הנצח. אלמלא כן, אין כמעט ספק שהוא היה הולך בדרך כל שכניו, הכנענים והיבוסים והפריזים, המואבים והאדומים ואפילו האשורים והבבלים אדירי הכוח, ונמחק ממפת ההיסטוריה. **Maggid Books, 2017:** We who were born after the Holocaust know that divine providence is not always waiting in the wings, ready to intervene in history and save us from our enemies and ourselves. The connection between faith and fate is deeper and more demanding than that. What the prophets knew and the people sometimes forgot was that Israel is a small country in a region of large empires and brutal politics. Only if its people believe in something greater than themselves will they become stronger than themselves, which they will need to be to survive. Jews became the eternal people because of their faith in the eternal God. Without this, they would almost certainly have gone the way of their neighbors, the Canaanites, Jebusites and Perizzites, the Moabites and Edomites, and even great empires like Assyria and Babylon. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 82 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 82](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/82) משום כך היה שבועות, לאורך עידן ועידנים, החג הקשה ביותר להוקרה. קל לחגוג על הארץ ועל פרייה; קשה לשמוח בברית תובענית שאבותיך כרתו עם אלוהים בעידן אחר, במצב אחר – תלויים במים שהוא הוציא להם מן הסלע, במן שהוריד להם מן השמיים ובעמוד הענן שפרש עליהם במדבר. אך ברית זאת הייתה תמיד מקור כוחם של היהודים: אותו רגע בלתי נשכח בהר שאלמלא כן היה בלתי זכיר, כאשר אלוהים התחייב בפני עמו ועמו התחייב בפניו: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה". **Maggid Books, 2017:** For this reason Shavuot was, for a long time, the hardest of ­festivals to appreciate. It was easy to celebrate the land, difficult to rejoice in the demanding covenant they had made with God when they had nothing but water from a rock, manna from heaven and the desert as a home. Yet this always was the source of their strength: that unforgettable moment at an otherwise unmemorable mountain, when God gave the people His word, and they gave Him theirs: “All that the Lord has spoken, we shall perform.” ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 83 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 83](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/83) **ה. עַם הספר** **Maggid Books, 2017:** *V. People of the Book* ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 84 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 84](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/84) לפעמים, טקסט קצר מגלם השתנות של ציוויליזציה שלמה. כזו היא אגדה אחת של חז"ל על דוד המלך. פעם ביקש דוד מהקב"ה לדעת מתי ימות. ה' סירב: "גזרה היא מלפנַי שאין מודיעין קצו של בשר ודם". לפחות, המשיך דוד, ספר לי באיזה יום בשבוע אמות. וה' ענה: בשבת. מאז, בכל שבת למד דוד תורה בלי הפסקה. **Maggid Books, 2017:** There are moments when you can see an entire civilization reimagining itself. That is what happens in a talmudic vignette about the life of King David (*Shabbat* 30b). Once, says the Talmud, David asked God to tell him when he would die. God refused to answer, saying that no one is granted this knowledge. “Then at least tell me,” said David, “on which day of the week I will die.” “You will die,” said God, “on Shabbat.” Thenceforth, every Shabbat, David spent the whole day in study. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 85 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 85](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/85) כשהגיע זמנו למות מצא אותו מלאך המוות בלימודו הרצוף: פיו לא פסק מגרסתו; וכשאדם לומד תורה אין כוחו של מלאך המוות יפה אצלו. משנוכח האורח כי משימתו לא תצלח טיכס מזימה. הוא השמיע קול רשרוש חשוד מתוך עץ סמוך. דוד טיפס על סולם לראות מה גורם לרעש, החליק ונפל. להרף רגע, בנופלו, פסקו שפתיו מלומר דברי תורה. את הרגע ההוא ניצֵל מלאך המוות למלאכתו.¹⁶ footnotes: ¹⁶ שבת ל ע"א-ע"ב. **Maggid Books, 2017:** When the scheduled moment came for him to die, the Angel of Death found him engaged in uninterrupted learning: “His mouth did not cease from study.” As long as this continued, the angel discovered he had no power over him, so he devised a stratagem. He made a rustling sound in a nearby tree. Climbing a ladder to see what was making the noise, David slipped and fell. For a moment, as he was falling, no Torah came from his lips. At that moment, the angel took his soul and he died. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 86 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 86](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/86) סיפור זה ממחיש מה נשתנה בחיים היהודיים. בעיני חז"ל, דוד כבר לא היה בראש ובראשונה גיבור מלחמה, כובש הארץ ופוליטיקאי פיקח, ואפילו לא האיש שתכנן לבנות את בית המקדש. הוא נעשה תלמיד חכם. הקרבות הגדולים שהצביא התחוללו בשכלו. ביתו נעשה בית מדרש. **Maggid Books, 2017:** Simple though it is, this story tells us what had changed in­ ­Jewish life. For the rabbis, David was no longer primarily the military hero, ­victor of Israel’s greatest battles, or the astute politician, or even the man who initiated the plan to build the Temple. He had become a sage. The battles he fights are in the mind. His home has become a house of study. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 87 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 87](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/87) דוד נותר סמלו של עם ישראל – אך בהשתנות העם השתנה הסמל. לא היה זה עוד עם היושב על אדמתו ומרכזי חייו הלאומיים הם מלך, צבא, מקדש, קורבנות וכהונה – אלא עם שחייו הלאומיים מתנהלים בבית הכנסת, בבית הספר ובבית המדרש. כל עוד ימשיך העם הזה ללמוד תורה בלי הפסקה – רומז לנו הסיפור – מלאך המוות לא יוכל לו. היהודים היו עתה, ראשם ורובם, עם הספר ממש, העם של שבועות, העם של מעמד הר סיני. תיאופרסטוס, מתלמידיו של אריסטו, קרא להם "אומה של פילוסופים". במאה הראשונה לספירה כתב יוסף בן מתתיהו: "בקִרבנו אין אף איש אחד אשר לא יקל לו לספר את כל החוקים בעל פה מלפרש את שמו, כי כה הסכַּנו להגות בהם מראשית הגיענו לבינה עד אשר נעשו חרותים בלבבנו".¹⁷ footnotes: ¹⁷ יוסף בן מתתיהו, קדמות היהודים (נגד אפיון), תרגם י"נ שמחוני, תל אביב: מסדה, תשי"ט, מאמר שני, עמ' עד. **Maggid Books, 2017:** David had become a new kind of symbol for an old-new people that no longer predicated itself on a land, a king, an army, a Temple, sacrifices and a priesthood, but lived instead in synagogues, schools and academies. So long as the Jewish people never stops studying, the story intimated, the Angel of Death has no power over it. Jews had become, in the most profound sense, people of the book, of Shavuot, of Sinai. Theophrastus, a pupil of Aristotle, called them “a nation of philosophers.” In the first century, Josephus could write, “Should any one of our nation be asked about our laws, he will repeat them as readily as his own name. The result of our thorough education in our laws from the very dawn of intelligence is that they are, as it were, engraved on our souls.” ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 88 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 88](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/88) מעמד הקריאה הפומבית בתורה בהנהגת עזרא ונחמיה היה נקודת הזינוק לתהליך של שינוי יסודי בחיים היהודיים, תהליך ששלביו המוקדמים לוטים בערפל בשל המחסור במקורות כתובים מיהודה במאות הרביעית עד השנייה לפני הספירה. את העקבות הראשונים שאפשר להתחקות אחריהם נותן לנו רבי שמעון בן שטח, בן המאה הראשונה לפני הספירה. עד ימיו התקיים החינוך בעיקר בתוך המשפחה. רבי שמעון ייסד את מערכת החינוך הלאומית הראשונה בעם ישראל. הוא הקים ברחבי ממלכת יהודה מעין רשת של בתי ספר לבני 16–17. ההצלחה לא הייתה מלאה, ושנים אחדות לפני המרד הגדול יצר יהושע בן גמלא מערכת מקיפה יותר, אשר תוארה לימים בתלמוד במילים אלו: **Maggid Books, 2017:** Ezra and Nehemiah’s public reading of the Torah had set in motion a profound change in Jewish life, one whose early details are hard to come by because of the shortage of literary materials from ­Jewish sources between the fourth and second centuries BCE. But we can take up the story with Shimon ben Shetaĥ in the first century BCE. Until then, education had largely taken place within the family. Shimon ben Shetaĥ established the first national educational system in Israel, ­creating schools throughout the country for sixteen- and seventeen-year-olds. This was not entirely successful, and around 63–65 CE, Joshua ben Gamla established a more comprehensive structure, later described by the Talmud in these words: ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 89 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 89](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/89) זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל. שבתחִלה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה... התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים... ועדיין מי שיש לו אב היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב לא היה עולה ולמד. התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז, ומי שהיה רבו כועס עליו מבעיט בו ויצא. עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע.¹⁸ footnotes: ¹⁸ בבא בתרא כא ע"א. **Maggid Books, 2017:** May the name of that man, Joshua ben Gamla, be blessed, because, were it not for him, the Torah would have been forgotten from Israel. For at first, if a child had a father, his father taught him, and if he had no father, he did not learn at all…. They then made an ordinance that teachers of children should be appointed in ­Jerusalem…. Even so, however, if a child had a father, the father would take him up to Jerusalem and have him taught there, and if not, he would not go up to learn there. They therefore ordained that teachers should be appointed in each prefecture, and that boys should enter school at the age of sixteen or seventeen. However, if the teacher punished them they used to rebel and leave the school. Eventually Joshua ben Gamla came and ordained that teachers of young children should be appointed in each district and each town, and that children should enter the school at the age of six or seven. (*Bava Batra* 21a) ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 90 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 90](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/90) מערכת חינוך זו הייתה הראשונה מסוגה בעולם. בתלמוד נמצאות גם התקנות הראשונות בעולם בענייני תנאי ההעסקה של המורים וגודל הכיתה. כפי שציין ה"ג' וולס בספרו **תמצית ההיסטוריה**, "הדת היהודית, משום שהייתה דת הספר, הובילה לניסיון הראשון לספק חינוך יסודי לכל הילדים בקהילה". מחוץ לעולם היהודי המצב היה שונה בתכלית. באנגליה המתקדמת, חוק חינוך חובה לכול התקבל רק בשנת 1870. בעולם העתיק לא היה שום דבר דומה לזה. אפילו ביוון העתיקה האקדמיות הגדולות יועדו לבני האליטה בלבד. היהדות הרבנית שמה לה למטרה לכונן חברה שכולה אוריינית. ההיסטוריון פול ג'ונסון קרא לזה "מכונה חברתית עתיקה ויעילה מאוד לייצור אנשי רוח". **Maggid Books, 2017:** This was the first system of its kind in the world. The Talmud also contains the world’s first regulations about teacher provision and class size. As H.G. Wells noted in his *Outline of History,* “The Jewish religion, because it was a literature-sustained religion, led to the first efforts to provide elementary education for all children in the community.” By contrast, universal compulsory education did not exist in England until 1870. There was nothing remotely similar in the ancient world. Even the great academies of ancient Greece were confined to an elite. Rabbinic Judaism set itself to achieve a society of universal literacy. Paul Johnson calls it an “ancient and highly efficient social machine for the production of intellectuals.” ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 91 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 91](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/91) את עומק חלחולו של הלהט לחנך אפשר לראות בהלכה מעניינת. התורה קובעת כי אדם שהרג אדם אחר בשגגה גולה לעיר מקלט. חכמים פסקו כי **אם תלמיד גולה, רבו גולה איתו** – לא מפני שרובצת עליו איזו אשמה, אלא משום שהתורה אומרת על הגולה לעיר המקלט "וחי", ו"חיֵי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד – כמיתה חשובין".¹⁹ כאשר האמורא רבא גילה שאחד מתלמידיו איחר לשיעור כי האריך בתפילתו גער בו: "מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה!".²⁰ הלימוד נתפס כחוויה דתית נעלה מן התפילה, כי בתפילה אנו מדברים אל אלוהים – ואילו בלומדנו תורה אלוהים הוא המדבר אלינו. footnotes: ¹⁹ משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת הנפש ז, א, על פי מכות י ע"א. ²⁰ שבת י ע"א. **Maggid Books, 2017:** Quite how deeply the passion for education went can be seen in the following law. The Torah rules that someone found guilty of manslaughter was to be exiled to one of the Cities of Refuge. The rabbis ruled that *if a student is exiled, his teacher must go with him* – not because he shares in the blame, but because the Bible says that the exiled person shall live, “and *life without a teacher is not life*.”² 7:1 following *Makkot* 10a. When the fourth-century teacher Rava found one of his students late for class because he was praying slowly he said, “You are forsaking eternal life for the sake of life in the here-and-now” (*Shabbat* 10a). Study was a religious experience higher than prayer, because in prayer we speak to God, but in study we learn to hear God speaking to us. footnotes: ² Maimonides, Laws of the Murderer ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 92 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 92](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/92) עם ישראל נעשה, במידה שאין דומה לה בשום תרבות אחרת, עם שעצם הישרדותו מושתתת על בית הספר, על בית המדרש, ועל תפיסת החיים כתהליך לימוד שאין לו סוף. על פי מסורת שהתהלכה בין האמוראים, יש להחרים או אפילו להחריב עיר שאין מלמדים בה את הילדים תורה, שכן "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן".²¹ באיזה גיל יש להתחיל ללמד ילד תורה, שואל הרמב"ם, ומשיב: "משיתחיל לדבר". ועד איזה גיל חייב האדם ללמוד תורה? "עד יום מותו".²² footnotes: ²¹ שבת קיט ע"ב. ²² משנה תורה, הלכות תלמוד תורה א, ו, י. **Maggid Books, 2017:** To a degree unrivaled by any other culture, Jews became a people whose very survival was predicated on the school, the house of study, and life as a never-ending process of learning. A community that had made no provision for the Jewish education of its children, ruled the rabbis, was to be excommunicated until teachers had been appointed, because “the world only exists in virtue of the sound of children at their studies” (*Shabbat* 119b). When does the obligation to study begin? asks Maimonides, and answers, “As soon as a child can talk.” When does it end? “On the day of death” (*Laws of Torah Study* 1:6, 10). ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 93 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 93](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/93) וכך, לאורך כל הדורות, קהילות ישראל העמידו את החינוך בראש סולם העדיפויות שלהן. הקהילה שילמה את שכר הלימוד של ילדי העניים, ולעיתים גם את משכורות המורים. הכסף נאסף במיסוי, או בחובת תרומה בעת עלייה לתורה, או בגבייה מדלת לדלת. רבנו תם, בצרפת במאה השתים־עשרה, פסק שכאשר יש מחסור בכספים לחינוך, אפשר להעביר לבתי הספר ולמלמדים כספים שיועדו למטרות אחרות. **Maggid Books, 2017:** So, throughout the ages, Jewish communities made education their first priority. The fees of poorer children, and sometimes the salaries of teachers, were paid for by the community. The funds were raised by taxes, or obligatory contributions on being called to the Torah, or house-to-house collections. In twelfth-century France, Rabbeinu Tam ruled that where there was a shortage of funds for education, money designated for other purposes could be diverted to schools and teachers. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 94 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 94](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/94) בשעה שהגויים הסובבים אותם היו אנאלפביתים ברובם, ניהלו היהודים חיים המוקדשים ללימוד, ואת מקומות הכבוד בבית הכנסת נתנו לתלמידי החכמים. נזיר צרפתי בן המאה השתים־עשרה, מתלמידיו של אבלאר, כתב כי "יהודי, גם אביון שבאביונים, אם יש לו עשרה בנים ילמד את כולם קרוא וכתוב, ולא כמונו הנוצרים למטרות רווח, אלא כדי להבין את דבר האלוהים; ולא את בניו בלבד אלא גם את בנותיו". **Maggid Books, 2017:** At a time when their neighbors were often illiterate, Jews lived a life devoted to study, and gave the seats of honor in the synagogue to scholars. A twelfth-century monk, one of Abelard’s disciples, wrote that “a Jew, however poor, if he had ten sons, would put them all to letters, and not for gain as the Christians do, but for the understanding of God’s law; and not only his sons but his daughters.” ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 95 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 95](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/95) איכות החינוך הייתה שונה ממקום למקום ומעת לעת, אבל עד ימי המודרנה לא הייתה כמעט שום קהילה יהודית, גם לא קטנה, שלא החזיקה מוסדות חינוך ומורים. הנוסע בנימין מטודלה עבר בפרובנס בשנת 1165, ודיווח שבעיר פושקייר יש רק ארבעים יהודים – אך יש בה ישיבה גדולה. מרסיי, שאוכלוסייתה היהודית מנתה שלוש מאות נפש, הייתה לדבריו "עיר של גאונים וחכמים". **Maggid Books, 2017:** The quality of education varied from country to country and from century to century, but until the modern era there was virtually no Jewish community, however small, without its own school and teachers. Benjamin of Tudela, traveling in Provence in 1165, could report that in Posquieres, a town of a mere forty Jews, there was a great yeshiva. ­Marseilles, whose Jewish population numbered three hundred, was “a city of *geonim* [outstanding scholars] and sages.” ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 96 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 96](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/96) בספרד של המאה החמש־עשרה, שרדפה את יהודיה עד צוואר, התכנסו רבנים ומנהיגי קהילות בעיר ואיאדוליד בשנת 1432 ותיקנו גביית מיסים על בשר, יין, מילה, חתונות והלוויות, לצורך הקמת קרן למימון בתי ספר בכל קהילה שיש בה חמישה־עשר בתי אב ומעלה. **Maggid Books, 2017:** In fifteenth-century Spain, where Jews were facing constant persecution, the 1432 Valladolid Synod established taxes on meat and wine, circumcisions, weddings and funerals, to create a fund to establish schools in every community where there were fifteen householders. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 97 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 97](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/97) בשטעטלים במזרח אירופה לימוד התורה הקנה לאדם יוקרה, מעמד, סמכות וכבוד. בעלי ממון כובדו, אך תלמידי חכמים כובדו יותר. בספרם המחקרי על השטעטל **החיים הם עִם העם** תיארו מרק זבורובסקי ואליזבת הרצוג את השפעתו של הדבר על המשפחה היהודית: **Maggid Books, 2017:** In the *shtetl* (small township) in Eastern Europe, learning ­conferred prestige, status, authority and respect. Men of wealth were honored, but scholars were honored more. In their study of the *shtetl*, *Life Is with People*, Zborowski and Herzog describe the impact this made on the Jewish family: ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 98 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 98](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/98) הסעיף החשוב ביותר בתקציב המשפחתי היה שכר הלימוד, שצריך היה לשלמו במועד הקבוע למלמד בחדר. "הורים יורידו את הירח כדי לחנך את ילדם". האם, שהייתה אחראית על חשבונות הבית, הייתה במידת הצורך מקצצת בהוצאות המזון עד קצה גבול היכולת כדי לשלם על חינוך בנה. אם היה המחסור בלתי נסבל היא הייתה ממשכנת את פניניה היקרות לה – ומשלמת את שכר הלימוד. הילד מוכרח ללמוד, הילד מוכרח להיעשות ליהודי טוב – בשבילה שני אלה היו היינו הך. **Maggid Books, 2017:** The most important item in the family budget is the tuition fee that must be paid each term to the teacher of the younger boys’ school. “Parents will bend the sky to educate their son.” The mother, who has charge of household accounts, will cut the family food costs to the limit if necessary, in order to pay for her son’s schooling. If the worst comes to the worst, she will pawn her cherished pearls in order to pay for the school term. The boy must study, the boy must become a good Jew – for her the two are synonymous. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 99 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 99](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/99) ערכים אלה היו חלק מהיהדות עוד מראשיתה. בספר בראשית אומר ה' על אברהם, "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה'..." (בראשית יח, יט). אברהם נבחר להיות אב ומורה. בשתי הפרשיות הראשונות של קריאת שמע, אולי טקסט הליבה של אמונת ישראל, מציב משה את החינוך במרכז החיים היהודיים: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו, ז). אך דרוש היה משבר קשה – חורבן וגלות – כדי להחזיר את הערכים הללו אל קדמת הבמה. **Maggid Books, 2017:** These values had been part of Judaism from the beginning. In Genesis, God says of Abraham, “For I have chosen him, *so that he will instruct his children* and his household after him to keep the way of the Lord…” (Gen. 18:19). Abraham was chosen to be a father and a teacher. In two of the key passages of Jewish faith, the first and second paragraphs of the Shema*,* Moses placed education at the heart of Jewish life: “Teach them [these words] repeatedly to your children, speaking of them when you sit at home and when you travel on the way, when you lie down and when you rise” (Deut. 6:7). But it took crisis – defeat and exile – to bring this value back to the fore. ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 100 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 100](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/100) ביטוי קולע במיוחד נתן לכך חוקר היהדות יעקב ניוזנר: **Maggid Books, 2017:** Few have put more eloquently than Jacob Neusner what Jews remembered and Shavuot taught: ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 101 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 101](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/101) הציוויליזציה כולה תלויה על קורי העכביש הדקיקים של הזיכרון המעבירים אותה מדור לדור. אם רק מחזור אחד של אימהות ואבות לא ינחיל לילדיו את מה שלמד מהוריו, תנותק השלשלת הגדולה של הלימוד והחוכמה. אם שומרי הידע האנושי ימעדו רק פעם אחת, נפילתם תמוטט את כל היכל הידע וההבנה.²³, Lafayette, LA: Huntington House, 1993, p. 35. footnotes: ²³ Jacob Neusner, Conservative, American and Jewish **Maggid Books, 2017:** Civilization hangs suspended, from generation to generation, by the gossamer strand of memory. If only one cohort of mothers and fathers fails to convey to its children what it has learned from its parents, then the great chain of learning and ­wisdom snaps. If the guardians of human knowledge stumble only one time, in their fall collapses the whole edifice of knowledge and understanding.³ (Lafayette, La.: Huntington House, 1993), 35. footnotes: ³ Jacob Neusner, Conservative, American and Jewish ###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 102 [Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Shavuot; The Greatest Gift, The Enigma of Shavuot 102](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Shavuot%3B%20The%20Greatest%20Gift,_The%20Enigma%20of%20Shavuot/r/102) בימים הקודרים ביותר בקורותיהם שבו היהודים וגילו אמת נושנה זו. מתן תורה בהר סיני, בחג השבועות הראשון, התגלה כמתנת עולמים. **Maggid Books, 2017:** In their darkest moments Jews rediscovered this ancient truth. It was the Giving of the Torah at Sinai on the first Shavuot that proved to be the gift of eternity.