## Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret

###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 1
[Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 1](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Sukkot%3B%20Season%20of%20Joy,_Shemini%20Atzeret/r/1)

ביקורו הראשון, והיחיד עד כה, של נשיא מדינת ישראל בבריטניה כאורחה של המלכה היה ביקורו של עזר ויצמן בשנת 1997. על פי הנוהג, בערב הראשון בביקור כזה עורכת המלכה נשף רשמי בארמון בקינגהאם. לאורחים היהודים באירוע הייתה זו הזדמנות חד־פעמית מרגשת לשמוע את "התקווה" מנוגן באולם הנשפים בארמון, ואת המלכה מרימה כוס ואומרת בעברית "לחיים".

**Maggid Books, 2017:**
In February 1997, then-president of the State of Israel, Ezer Weizman, paid the first, and thus far the only, state visit to Britain as the guest of Her Majesty the Queen. The custom is that on the first night of such a visit the queen hosts a state banquet at Buckingham Palace. It was, for the Jews present, a unique and moving moment to hear *HaTikva* played in the banqueting hall of the palace, and to hear the queen propose a toast to the president with the word *LeĤayyim*.


###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 2
[Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 2](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Sukkot%3B%20Season%20of%20Joy,_Shemini%20Atzeret/r/2)

לביקורים כאלה יש כללי פרוטוקול. בנשף נוכחים בעלי תפקידים, שגרירים, שרים ובני המשפחה המלכותית. בסוף הערב, לאחר שרוב הקרואים עוזבים, מתקיימת התוועדות מצומצמת יותר – במקרה המדובר נכחו בה המלכה, הנסיך פיליפ, המלכה האם, ראש הממשלה ועוד אישים מעטים – לשיחה אישית נינוחה יותר עם אורח הכבוד. סוג זה של מפגשים מלכותיים מצומצמים אחרי נשפים גדולים אינו המצאה בריטית: הוא מה שדמיינו חכמינו כאשר פירשו את מהותו של שמיני עצרת.

**Maggid Books, 2017:**
There is a protocol for such visits. Present are many representative figures, ambassadors, members of the government and other members of the royal family. At the end of the evening, after most of the guests have taken their leave, there is a small and intimate gathering for just a few individuals, on that occasion the Queen, Prince Philip, the Queen Mother, the prime minister and a few others, for a more relaxed and personal conversation with the guest of honor. It was this kind of occasion with its royal protocol that led the sages to their particular understanding of Shemini Atzeret.


###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 3
[Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 3](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Sukkot%3B%20Season%20of%20Joy,_Shemini%20Atzeret/r/3)

זה יום חריג בלוח השנה היהודי. הוא מתואר בתורה כיומו השמיני של סוכות, כלומר כחלק ממנו, אבל יש לו גם שם משלו, "עצרת". האם הוא חג נפרד או חלק מחג הסוכות? דומה שגם וגם. הייתכן?

**Maggid Books, 2017:**
It is a strange, even unique day in the Jewish calendar. It is described as the eighth day, and thus part of Sukkot, but it is also designated by a name, Atzeret, of its own. Is it, or is it not, a separate festival in its own right? It seems to be both. How are we to understand this fact?


###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 4
[Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 4](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Sukkot%3B%20Season%20of%20Joy,_Shemini%20Atzeret/r/4)

רמז לפתרון מצאו חכמים בעובדה שבשבעת ימי החג מקריבים שבעים פרים (שלושה־עשר ביום הראשון, ובמספר יורד עד שבעה ביום השביעי) – ואילו בעצרת, היום השמיני, רק פר אחד. את שבעים הפרים הם קישרו לנבואת זכריה על כי באחרית הימים יבואו כל האומות לחגוג את סוכות בירושלים, ולשבעים אומות העולם הנמנות בבראשית פרק י. מכאן הסיקו כי שבעים הפרים מייצגים את שבעים האומות. נבואת זכריה לא התגשמה עד כה, אך במובן מסוים הקרבת שבעים הפרים נעשית בשמָן. ביום השמיני, לאחר שהגויים עזבו את ירושלים, ה' מזמין כביכול את עם ישראל לקבלת פנים פרטית קטנה. המילה "עצרת" התפרשה כאומרת "עצרו, הישארו מעט". שמיני עצרת הוא זמן איכות פרטי של ה' ועמו, יום של פרטיקולריות אחרי האוניברסליות של שבעת ימי סוכות.

**Maggid Books, 2017:**
What guided the sages was the detail that whereas on the seven days of Sukkot seventy young bulls were offered, on Atzeret, the eighth day, there was only one. Connecting this to Zechariah’s prophecy that in the Messianic Age all nations would celebrate Sukkot, they concluded that the seventy sacrifices of Sukkot represented the seventy nations of the world as described in Genesis 10. Even though Zechariah’s vision had not yet been realized, it was as if all humanity were in some sense present in Jerusalem on the festival, and sacrifices made on their behalf. On the eighth day, as they were leaving, it was as if God were inviting the Jewish people to a small private reception. The word *Atzeret* itself was interpreted to mean, “Stop, stay a while.” Shemini Atzeret was private time between God and His people. It was a day of particularity after the universality of the seven days of Sukkot.


###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 5
[Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 5](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Sukkot%3B%20Season%20of%20Joy,_Shemini%20Atzeret/r/5)

בכמה מן הגרסאות של דרשה זו הדגש ניתן בזמן הממושך שנותר עד הרגל הבא: כמעט חצי שנה עד פסח. גרסאות אחרות מדגישות את המעבר הפתאומי משבעים לאחד. כך או כך, זוהר מכל הביטויים והתיאורים הוא זה שרש"י, בפירושו למילים "עֲצֶרֶת הִיא" (ויקרא כג, לו), שם בפי ה': "עצרתי אתכם אצלי כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים. כיוון שהגיע זמנן להיפטר אמר, 'בניי, בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד; **קשה עלַי פרידתכם'**". זוהי שפה של אינטימיות.

**Maggid Books, 2017:**
In some versions of this narrative the emphasis was on the length of time before the people would return to the Temple, virtually half a year until Pesaĥ. Others stressed the sudden shift from seventy sacrifices to one. The memorable phrase, though, that shines through, is the one mentioned by Rashi (commentary to Lev. 23:36), in which God says to Israel, “It is hard for Me to see you go.” This is the language of intimacy.


###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 6
[Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 6](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Sukkot%3B%20Season%20of%20Joy,_Shemini%20Atzeret/r/6)

כפי שכבר אמרנו, חג הסוכות מדגיש יותר מכל חג אחר את השניוּת שביהדות. ארבעת המינים מסמלים את ארץ ישראל בעוד הסוכה מזכירה לנו את הגלות. ארבעת המינים מבטאים בקשַת גשם, ואילו האכילה בסוכה תלויה בהיעדר גשם. אבל מעל לכול נמצא המתח בין האוניברסליות של הטבע לפרטיקולריות של ההיסטוריה. יש בסוכות פן המדבר אל כל אדם – גשמים, אסיף, אקלים – אך יש בו גם פן אחר המדבר אל החוויה הייחודית של עם ישראל: המסע הארוך במדבר.

**Maggid Books, 2017:**
As we noted earlier, Sukkot represents more clearly than any other festival the dualities of Judaism. The four kinds are a symbol of the land of Israel, while the sukka reminds us of exile. The four kinds are a ritual of rain, while eating in the sukka depends on the absence of rain. Above all, though, there is the tension between the universality of nature and the particularity of history. There is an aspect of Sukkot – rainfall, harvest, climate – to which everyone can relate, but there is another – the long journey through the wilderness – that speaks to the unique experience of the Jewish people.


###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 7
[Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 7](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Sukkot%3B%20Season%20of%20Joy,_Shemini%20Atzeret/r/7)

מתח זה בין האוניברסלי לפרטיקולרי ייחודי ליהדות. אלוהי ישראל הוא אלוהי כל האנושות, אבל דת ישראל אינה הדת של כל האנושות. שתי הדתות המונותיאיסטיות הגדולות האחרות המתייחסות על בית מדרשו של אברהם, הנצרות והאסלאם, שאלו רבות מן היהדות – אך את הדבר הזה לא למדו ממנו. הן היו לאמונות אוניברסליסטיות, המצפות כי כל בני האדם יאמצו את הדת הנכונה היחידה, דתן שלהן, וגורסות כי מי שנמנע מלעשות כן אינו זוכה לברכות הנצח של האל. Extra ecclesiam non est salus: מחוץ לכנסייה איש לא ייוושע.

**Maggid Books, 2017:**
This tension between the universal and the particular is unique to Judaism. The God of Israel is the God of all humanity, but the religion of Israel is not the religion of all humanity. It is conspicuous that while the other two Abrahamic monotheisms, Christianity and Islam, borrowed much from Judaism, they did not borrow this. They became universalist faiths, believing that everyone ought to embrace the one true religion, their own, and that those who do not are denied the blessings of eternity. *Extra ecclesiam non est salus*, “Outside the church none is saved.”


###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 8
[Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 8](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Sukkot%3B%20Season%20of%20Joy,_Shemini%20Atzeret/r/8)

היהדות חולקת על כך. ועל כן הלעיגו עליה לאורך דורות רבים, ובמידת מה גם בימינו. אם היא סבורה שהיא דת האמת, מדוע אין היא תובעת שהכול יאמינו בה? אם יש רק אל אחד, האם אין רק דרך אחת של ישועה? לו הייתה היהדות דת מיסיונרית, לו הייתה להוטה לגייר, כפי שראוי היה לה אילו האמינה באוניברסליזם – אין ספק שהיו בעולם יהודים רבים לאין ערוך מכפי שיש כיום. בשעה שאני כותב דברים אלה יש בעולם, על פי ההערכה, 2.4 מיליארדי נוצרים, 1.6 מיליארדי מוסלמים, ורק 13 מיליון יהודים. זהו פער אדיר של כמה וכמה סדרי גודל.

**Maggid Books, 2017:**
Judaism disagrees. For this it was derided for many centuries, and to some degree still today. Why, if it represents religious truth, is it not to be shared with everyone? If there is only one God, why is there not only one way to salvation? There is no doubt that if Judaism had become an evangelizing, conversion-driven religion – as it would have had to, had it believed in universalism – there would be many more Jews than there are today. As I write, there are an estimated 2.4 billion Christians, 1.6 billion Muslims and only 13 million Jews. The disparity is vast.


###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 9
[Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 9](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Sukkot%3B%20Season%20of%20Joy,_Shemini%20Atzeret/r/9)

היהדות היא דרכם של מעטים משום שהיא מייצגת אמת מורכבת שאינה ניתנת לביטוי באופן אחר. התורה מספרת סיפור פשוט. אלוהים נתן לבני האדם את מתנת החופש, אך הם השתמשו בה לא כדי לטפח את הבריאה אלא כדי להעמידה בסכנה. אדם וחוה הפרו את האיסור הראשון. קין, הילד האנושי הראשון, היה לרוצח הראשון. בתוך זמן קצר להפליא השחית כל בשר את דרכו על הארץ, העולם מלא חמס, ורק אדם אחד, נֹח, מצא חן בעיני ה'. אחרי המבול כרת אלוהים ברית עם נח, ודרכו עם כל האנושות, אבל בעקבות יומרת היוהרה של בוני מגדל בבל בחר אלוהים דרך אחרת. מלכתחילה העמיד נורמת סף בדמות שבע מצוות בני נח; עתה בחר אדם אחד, משפחה אחת, ולבסוף אומה אחת, לשמש מופת חי לקיום מתוך קרבת אלוהים. בענייני בני האדם ישנם כללים אוניברסליים וישנן דוגמאות ספציפיות. ברית נח מכוננת את הכללים האוניברסליים. דרך החיים של אברהם וצאצאיו היא הדוגמה.

**Maggid Books, 2017:**
Judaism is the road less traveled, because it represents a complex truth that could not be expressed in any other way. The Torah tells a simple story. God gave humans the gift of freedom, which they then used not to enhance creation but to endanger it. Adam and Eve broke the first prohibition. Cain, the first human child, became the first murderer. Within a remarkably short space of time, all flesh had corrupted its way on earth, the world was filled with violence, and only one man, Noah, found favor in God’s eyes. After the Flood, God made a covenant with Noah, and through him with all humanity, but after the hubris of the builders of the Tower of Babel, God chose another way. ­Having established a basic threshold in the form of the Noahide laws, He then chose one man, one family, and eventually one nation, to become a ­living example of what it is to exist closely and continuously in the presence of God. There are, in the affairs of humankind, universal laws and specific examples. The Noahide covenant constitutes the universal laws. The way of life of Abraham and his descendants are the example.


###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 10
[Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 10](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Sukkot%3B%20Season%20of%20Joy,_Shemini%20Atzeret/r/10)

מכאן נגזרת תפיסתה של היהדות כי לצדיקים מכל האומות יש חלק בעולם הבא.⁵⁶ במונחים בני זמננו פירוש הדבר הוא שהאנושיות המשותפת לכולנו קודמת להבדלים הדתיים בינינו. עוד עולה מכך שכאשר ברא אלוהים את האדם בצלמו, הוא הציב לנו את האתגר לראות את צלמו גם אצל בני אדם שאינם בצלמנו שלנו: לא בצבע שלנו, לא בתרבות שלנו, לא במעמדנו החברתי או לא בני אמונתנו. האתגר הרוחני האולטימטיבי הוא להבחין בחותם האלוהי שעל פני האדם הזר.

footnotes:
⁵⁶ סנהדרין קה ע"א.

**Maggid Books, 2017:**
What this means in Judaism is that the righteous of all the nations have a share in the world to come (*Sanhedrin* 105a). In contemporary terms it means that our common humanity precedes our religious ­differences. It also means that by creating all humans in His image, God set us the challenge of seeing His image in one who is not in my image: whose color, culture, class and creed are not mine. The ultimate spiritual challenge is to see the trace of God in the face of a stranger.


###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 11
[Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 11](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Sukkot%3B%20Season%20of%20Joy,_Shemini%20Atzeret/r/11)

את זאת בדיוק אומר זכריה בנבואתו הנקראת בהפטרת יום טוב ראשון של סוכות. הוא אומר שבאחרית הימים יהיה ה' "לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ; בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט), כלומר שכל העמים יכירו בריבונותו של אל טרנסצנדנטי יחיד. אולם הוא מנבא שהעמים ישתתפו איתנו רק בחג הסוכות, האוניברסלי שבחגים, החג שמבקשים בו את מה שגם הם צריכים: גשם. הוא אינו מנבא שהם יתייהדו ויקבלו עליהם עול תרי"ג מצוות. הוא אינו מדבר על גיור. התוצאה המעשית של תיאולוגיה דואלית זו – האוניברסליות של ה' והפרטיקולריות של התורה – היא שאנו מצווים להיות נאמנים לתורתנו ולהיות ברכה לאחרים, בני כל האמונות. זוהי דרכו של אברהם.

**Maggid Books, 2017:**
Zechariah, in the vision we read as the Haftara for the first day, puts this precisely. He says that in the End of Days, “The Lord shall be King over all the earth; on that day the Lord shall be One and His name One” (1:49), meaning that all the nations will recognize the ­sovereignty of a single transcendent God. Yet at the same time Zechariah envisages the nations participating only in Sukkot, the most universal of the ­festivals, and the one in which they have the greatest interest since they all need rain. He does not envisage their becoming Jews, accepting the “yoke of the commands,” all 613 of them. He does not speak of their conversion. The practical outcome of this dual theology – the universality of God and the particularity of Torah – is that we are commanded to be true to our faith, and a blessing to others, regardless of their faith. That is the way of Abraham.


###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 12
[Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 12](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Sukkot%3B%20Season%20of%20Joy,_Shemini%20Atzeret/r/12)

שמיני עצרת מזכיר לנו את האינטימיות שהיהודים חשו תמיד בנוכחות האל. הקתדרלות באירופה מעוררות את ההרגשה שהאל כביר והאדם זעיר. בתי הכנסת הקטנים בצפת, ששם התפללו האר"י ורבי יוסף קארו, מעוררים הרגשה שהאל קרוב והאדם גדול. יהודים לא בנו קתדרלות (אלא אם ניסו לחקות את הגויים). אפילו בית המקדש הגיע לשיא תפארתו המונומנטלית רק ביוזמתו של המלך הורדוס, שהצטיין באכזריות פוליטית הרבה יותר מכפי שהצטיין ברגישות רוחנית.

**Maggid Books, 2017:**
Shemini Atzeret reminds us of the intimacy Jews have always felt in the presence of God. The cathedrals of Europe convey a sense of the vastness of God and the smallness of humankind. The small synagogues of Tzefat, where Isaac Luria and Joseph Karo prayed, convey a sense of the closeness of God and the greatness of humankind. Jews, except when they sought to imitate the gentiles, did not build cathedrals. Even the Temple reached its greatest architectural grandeur under Herod, a man better known for his political ruthlessness than his spiritual sensibilities.


###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 13
[Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 13](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Sukkot%3B%20Season%20of%20Joy,_Shemini%20Atzeret/r/13)

בשוך שמחת סוכות, לאחר שהבאנו לידי ביטוי את הפן האוניברסלי ביהדות, אנו נשארים לבטא את מה שאין לו מילים בשפה הכלל־אנושית: את תחושת האינטימיות וקרבת־האלוקים שלנו. האורחים, בני אומות העולם, עזבו, ואנו נשארים לשמחתנו הפרטית. שמיני עצרת הוא מוזיקה קאמרית, לא סימפוניה. הוא זמן רק־שלנו עם ה'. קשה לנו הפרידה, ואנו מעיזים להאמין שהיא קשה גם לו. הצדק הוא אוניברסלי, אך האהבה פרטיקולרית. יש דברים שאנו חולקים עם אחרים מפני שאנחנו אנושיים. אבל יש דברים אחרים, מכונני זהות, שהם בלעדיים לנו – ובראשם יחסינו עם בני משפחתנו. בסוכות שמחנו בין זרים וחברים. בשמיני עצרת אנחנו עם המשפחה.

**Maggid Books, 2017:**
So, when all the universality of Judaism has been expressed, there remains something that cannot be universalized: that sense of intimacy with and closeness to God that we feel on Shemini Atzeret, when all the other guests have left. Shemini Atzeret is chamber music, not a symphony. It is quiet time with God. We are reluctant to leave, and we dare to think that He is reluctant to see us go. Justice is universal, love is particular. There are some things we share because we are human. But there are other things, constitutive of our identity, that are uniquely ours – most importantly our relationships to those who form our ­family. On Sukkot we are among strangers and friends. On Shemini Atzeret we are with family.


###### Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 14
[Ceremony and Celebration; Introduction to the Holidays, Sukkot; Season of Joy, Shemini Atzeret 14](https://torahapp.org/share/book/Ceremony%20and%20Celebration%3B%20Introduction%20to%20the%20Holidays/s/Sukkot%3B%20Season%20of%20Joy,_Shemini%20Atzeret/r/14)

כשבית המקדש היה קיים, ה' כמו אמר ביום הזה לעמו: עצרו. חכו. הישארו בחצר מלכותי, בירושלים עיר הקודש, וחושו בשכינתי בשקט של היום־שאחרי, בשמי התכלת, ברוח הרוחשת בעלים. ואף כי המקדש לא נבנה מחדש, וישראל מוקפת אויבים, ומהמקדש נשאר לנו כותל – המופשט מכל הסמלים הדתיים – עדיין מרגישים בירושלים את השכינה כפי שאין מרגישים בשום מקום אחר. זו שכינה שאין צורך להכריז עליה בחצוצרות, בגלימות וברוב טקס. ואנו יודעים כי אף שה' הוא אלוהי העולם כולו, לנו הוא גם אב, בעל, שכן, רועה ומלך, ואנו בניו ובנותיו, וזהו זמן האיכות שלנו איתו: מתבשמים זה מהווייתו של זה ומתברכים במתנת היחד.

**Maggid Books, 2017:**
When the Temple stood, it was as if God had said to His people: Stop. Pause. Stand in My courtyard, in Jerusalem the holy city, and feel My presence in the quiet of the day, the still blue sky, and the breeze gently rustling the trees. And even though the Temple has not been rebuilt, and Israel remains surrounded by enemies, and all we have of the Temple Mount is a wall, the most abstract of all religious symbols, yet still today in Jerusalem you can feel the Divine Presence as nowhere else on earth, a presence that does not have to be announced with clarions, robes and rituals, and we know that though God is God of all the world, to us He is also father, husband, neighbor, shepherd, king, and we are His children, and this is our private time together, breathing each other’s being, blessed by the gift of being present to one another.