## Chafetz Chaim on Sifra, Kedoshim, Chapter 1

###### Chafetz Chaim on Sifra, Kedoshim, Chapter 1 6:1
[Chafetz Chaim on Sifra, Kedoshim, Chapter 1 6:1](https://torahapp.org/share/book/Chafetz%20Chaim%20on%20Sifra/s/Kedoshim,_Chapter%201/r/6:1)

(ו) **ובקוצרכם וכו'.** מדלא כתיב "ובהקצר קציר ארצכם" אלא "ובקוצרכם" פרט לשקצרוהו לסטים שאינו חייב בפאה לפי שאין חיוב פאה אלא במחובר וזה כבר נקצר ולא קצרוהו בעליו להתחייב בפאה:


###### Chafetz Chaim on Sifra, Kedoshim, Chapter 1 6:2
[Chafetz Chaim on Sifra, Kedoshim, Chapter 1 6:2](https://torahapp.org/share/book/Chafetz%20Chaim%20on%20Sifra/s/Kedoshim,_Chapter%201/r/6:2)

**קירסמוה נמלים.** דהכריחתו הנמלים קנה השיבולת מלמטה והוא מלשון "יכרסמנה", ומתחלף כ"ף בקו"ף שהם ממוצא אחד:


###### Chafetz Chaim on Sifra, Kedoshim, Chapter 1 6:3
[Chafetz Chaim on Sifra, Kedoshim, Chapter 1 6:3](https://torahapp.org/share/book/Chafetz%20Chaim%20on%20Sifra/s/Kedoshim,_Chapter%201/r/6:3)

**שברתה הרוח.** שאין כאן קצירה כלל:


###### Chafetz Chaim on Sifra, Kedoshim, Chapter 1 6:4
[Chafetz Chaim on Sifra, Kedoshim, Chapter 1 6:4](https://torahapp.org/share/book/Chafetz%20Chaim%20on%20Sifra/s/Kedoshim,_Chapter%201/r/6:4)

**ובקוצרכם פרט לשקצרוהו עכו"ם.** זה גם כן נתמעט ממילת "ובקוצרכם" דמשמע דאתם הקוצרים לעצמכם ולא נכרי הקוצר לעצמו אפילו נתן אחר כך התבואה לישראל במתנה, הואיל דבעת הקצירה לא הוטל עליה חיוב פאה. וכן לקט דכתיב "ולקט קצירך" דמשמע דוקא מקצירך:


###### Chafetz Chaim on Sifra, Kedoshim, Chapter 1 6:5
[Chafetz Chaim on Sifra, Kedoshim, Chapter 1 6:5](https://torahapp.org/share/book/Chafetz%20Chaim%20on%20Sifra/s/Kedoshim,_Chapter%201/r/6:5)

**מכאן אמרו עכו"ם שקצר שדהו וכו'.** דהיינו הך דלעיל הואיל דבעת הקצירה עכו"ם היה – לא הוטל עליה החיוב. וגבי שכחה כתיב גם כן "כי תקצור קצירך" – פרט לשקצרה עכו"ם:


###### Chafetz Chaim on Sifra, Kedoshim, Chapter 1 6:6
[Chafetz Chaim on Sifra, Kedoshim, Chapter 1 6:6](https://torahapp.org/share/book/Chafetz%20Chaim%20on%20Sifra/s/Kedoshim,_Chapter%201/r/6:6)

**אלא בשעת העימור.** כשמוליכין העמרים ממקום למקום כדכתיב "ושכחת עומר בשדה" וזה בשעת שכחה גר היה. ובירושלמי מפרש טעמא דרבנן דפליגי אר' יהודה דכתיב "ושכחת עומר בשדה" לרבות שכחת קמה וכיון שחיברן הכתוב יחד למדנו שלא יתחייב בשכחת עמרין אלא מי שנתחייב בשכחת קמה וזה שבשעת קמה היה עכו"ם ולא נתחייב בשכחה גם משכחת עמרין פטור אף על פי שהיה אז גר: