## Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 447

###### Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:1
[Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:1](https://torahapp.org/share/book/Chatam%20Sofer%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/447:1)

במחבר ס"א בהג"ה מרדכי פ' כ"ש ויש מחמירין נ"ב סי' תק"ע ע"ש ומ"ש המג"א סק"ד על שמו וק"ל:


###### Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:2
[Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:2](https://torahapp.org/share/book/Chatam%20Sofer%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/447:2)

שם במג"א בתחילת סי' ועיין ביו"ד סי' קי"א ובש"ך. נ"ב סי' ק"ב בש"ך ס"ק י"ג:


###### Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:3
[Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:3](https://torahapp.org/share/book/Chatam%20Sofer%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/447:3)

(שם במג"א ס"ק ג') וכ"כ בתשובת מהרי"ל, נ"ב ז"ל המהרי"ל בתשובה שם וראיה דלא שרי בשר שחוטה עם נבלה בכל ענין אפילו שניהם מין אחד אפילו למ"ד מין במינו במשהו וכן מוכח בפרק כיצד צולין דפריך למ"ד משום תערובות טעמים מה לי גדי וגדי מה לי גדי וטלה ונימא דלא מבעיא גדי וגדי דהוי מין במינו וכו' ולר"י ולרבי שסדר המשנה הוי מין במינו במשהו וכו' ובזה תיקן דברי המג"א ס"ק ד' וק"ל:


###### Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:4
[Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:4](https://torahapp.org/share/book/Chatam%20Sofer%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/447:4)

שם במג"א סק"ד כתב הסמ"ע דבכל מקום עיין בד"מ י"ד סי' ל"ה ס"ק ז' [מהגאון כ"ס]:


###### Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:5
[Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:5](https://torahapp.org/share/book/Chatam%20Sofer%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/447:5)

(שם במג"א ס"ק ד') אם לא במקום שהתוס' חולקים, נ"ב חוששין להחמיר וכ"כ המהרי"ק ריש שורש נ"ב:


###### Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:6
[Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:6](https://torahapp.org/share/book/Chatam%20Sofer%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/447:6)

(שם במג"א סק"ו) והמרדכי פ"ב וכו' דחיטים, נ"ב בח"י השיג ע"ז בדברים נכונים ואהא דחיטים כתב לעיין לקמן סי' תס"ז סי"ב וראיתי מעשה בפפד"מ שחכמי העיר אסרו מי באר שנפל לתוכו שעורים אפילו לאפות מהם קודם פסח:


###### Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:7
[Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:7](https://torahapp.org/share/book/Chatam%20Sofer%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/447:7)

(שם במחבר סעיף ד') אינו חוזר וניער. נ"ב עיין תשובות ח"ס או"ח סי' ק"ז [שם כתב לבאר דברי המהרי"ו בתשובה סי' רי"ד ולפרשם באר היטב]:


###### Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:8
[Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:8](https://torahapp.org/share/book/Chatam%20Sofer%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/447:8)

(שם במג"א ס"ק ט"ז) על בליעת נותר ע"ש, נ"ב פי' וכיון דמצינו בקדשים גזירת הכתוב אסרו רבנן בחולין ועיין תוס' זבחים דף צ"ו ע"א ד"ה ואם טש וכו':


###### Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:9
[Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:9](https://torahapp.org/share/book/Chatam%20Sofer%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/447:9)

(שם ס"ק הנ"ל) דלא כש"ך. נ"ב סי' ס"ט ס"ק ס"ח:


###### Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:10
[Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:10](https://torahapp.org/share/book/Chatam%20Sofer%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/447:10)

(שם במג"א ס"ק כ"ג) ב"י אסור דמלתא דלא רמיא וכו'. נ"ב עיין ש"ך יו"ד סי' צ"ד ס"ק כ"ח ומ"ש עליו הפרי מגדים שם ס"ק כ"ח:


###### Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:11
[Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:11](https://torahapp.org/share/book/Chatam%20Sofer%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/447:11)

(שם במג"א ס"ק כ"ד) וכ"כ הר"ן, נ"ב פרק כל שעה דף קל"ח ע"ש:


###### Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:12
[Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:12](https://torahapp.org/share/book/Chatam%20Sofer%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/447:12)

(תמ"ז בהג"ה ס"ה) עיין בתשובה מאהבה ח"א סי' קכ"ט שמביא מהגאון הנוב"י שהיה מוחה שבל יקחו צבע ודרכם ליקחם בכל השנה לציקער ויש קבלה בידו שהוא חמץ ע"ש בת"מ עוד הדיני' במיני ציקער, [מהגאון כ"ס]:


###### Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:13
[Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:13](https://torahapp.org/share/book/Chatam%20Sofer%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/447:13)

(שם במג"א ס"ק כ"ח) ואף שהש"ך כתב וכו'. נ"ב וכתוב בספר דגול מרבבה מ"מ בחומץ וכהאי גוונא יש לסמוך אהש"ך סי' ס"ט ס"ק ס"ח דאין כבוש להפליט ועיין מג"א לעיל סס"ק ט"ז:


###### Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:14
[Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:14](https://torahapp.org/share/book/Chatam%20Sofer%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/447:14)

(שם ס"ק ל"ג) דכל דבר חריף אסור. נ"ב כולו אסור א"כ ה"נ אף הבוסר כולו אסור כצ"ל. לפענ"ד עיין בש"ע יו"ד סי' צ"ו בהג"ה ראשונה והענין כך דשלשה מחלוקת יש הר"ם ס"ל דוקא צנון וחריף ותל"מ ובעל התרומות שהוא רבנו ברוך ס"ל דכל מילי כגון כרישין ובצלים הוי חריף אלא דאינו אוסר רק כדי קליפה. והיינו דכתב הרב ב"י בסי' זה והסמ"ק מתיר הכלים דא"נ פלט משהו הוא ונתבטל קודם פסח בכרישים ובצלים לדעת רבינו ברוך ע"ש והיינו דעת סמ"ג שבב"י יו"ד שם בשם בעל התרומות. ודעת שלישית הרשב"א דטובא פליט ואוסר בששים וא"כ לפי אותה דיעה הבוסר מפליט הרבה ואין בו ששים נגד כל המדוכה ואסור דפליטה דחריפותו של בוסר לא גרוע מחריפותו של אתרוג וזיתים ועיין כ"ז בטור וש"ע יו"ד סי' צ"ו הנ"ל ועפ"ז תפרש דברי המג"א:


###### Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:15
[Chatam Sofer on Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:15](https://torahapp.org/share/book/Chatam%20Sofer%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/447:15)

שם במחבר ריש סעיף י"א בין חמץ. נ"ב מי ששכח למכור תערובות חמץ עיין תשובות ח"ס או"ח סי' ק"ט. [ע"ד אחד נתן רשות לשליח למכור חמצו לנכרי והיה לו חביות יי"ש שהוא מעורב בו י"ש מתבואה והוא תערובת חמץ פחות מס' ומונח בחצירו של גוי והשליח הזה מכר החמץ לנכרי ועשה שטר מכירה בלשון הגר ויען שלא ידע לשון הזה על בוריו לא היה יכול לכתוב בשטר גומר שיהיה נכלל במכירתו גם תערובת חמץ רק כתב שהוא מוכר כל המטלטלין שיש לו בחדרים מיועדים וכיון שלא נמכר תערובות חמץ שבחביות רק שבעה"ב ביטל חמצו כדינו יש להסתפק מה דינו של היי"ש אחר הפסח, וסיים תשובת והואיל והוא הפסד מרובה יש לדון ולהקל שהרי ביטל והפקיר כדין תורה ורק חיישינן לערמה והכא שעשה שליח למכור וכו' ועיין בתשובה שבסוף ספר מנ"י ובנב"י נמצאו קילות כאלה ולבעה"ע ס"ל בלא"ה דחמץ שעבר עליו הפסח לא קנסו אלא באכילה וניהו דלא קי"ל כוותיה מכל מקום בהפסד מרובה ונידון כנ"ל ניהו דישראל לא ישתה ממנו אלא ימכרנו לנכרי או שימכור במקום דלא שכיחי ישראלים ודמי שיווי החמץ שבתוכו יתן לקופת הצדקה של רבים באופן שהוא לא יהנה ממנו וגם לא יהיה לו טובת הנאה מהעני]: