## Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 188

###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 188:1
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 188:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/188:1)

לבן וכו' האחרונים תפסו על הב"ח דכתב דלא יראה חכם דם לבן בעודו לח עד שיהי' יבש דאולי ישתנה וכל מה שהביא הט"ז ראי' מגמ' דנידה יש לדחות דבזמניהם שהי' בקיאי' במראו' דמים להבחין ולהכיר עד שבריח הי' יודעי' אם דם חימוד פשיט' דיש לראות בלח כמו ביבש ביום כמו בלילה כי תיכף הי' יודעי' אם יש בו תערובת אדום אלא שלחות הלבנה חופף עליו או לא אבל אנן אשר אינן בקיאי' ובעו"ה טח עינינו מראות להבדיל בין דם לדם אפשר דכל מה דיש לחוש להחמיר חיישינן וגם מה שהביאו ראי' מהך דבני מעי' דאינו צריכין לשלקן יש לדחות דשם ליכא כאן ריעות' כלל לפניך ולא מבעי לדעת הגה"ת או"ה דס"ל דנפלה לאור באמת חיישינן פשיטא דלק"מ אלא אפילו לדעת החולקים מ"מ בבני מעי' אין כאן שינוי וריעות' כלל משא"כ כאן דהרי דם לבן לפניך וזה בא' מהמקור כמו זה וא"כ ראינו שנפתח מקורה ויצא דם אלא דהתורה התירה דם כזו ואם יתייבש יש לחוש דיתגלה בהייתו ולכן כל ראי' שלהם יש לדחות אבל מ"מ כיון דאין לב"ח ראי' מנלן להחמיר דבר חדש דלא נמצא בפוסקים ומ"מ הכל לפי ראו' עיני מורה ובין יבין את אשר לפניו ולא יהי' דעתו קלה באיסור חמור איסור כרת ר"ל:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 188:2
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 188:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/188:2)

אשה שנעקר מקור וכו' להיו' כי בעו"ה שכיח בזמנינו לחולשת הזמן מקריים הרבה בנשים שרואת דם ותלי' הכל בדין זה חשבתי למשפט להאריך קצת והוא הרא"ש בפ' מפלת הבי' בשם הר"ש מקוצי פי' על הא דאמריני' ראתה דם בחתיכה ותלוי עלי' דנוגע בבשרה מ"מ רבנן מטהרי משום דאין דרך האשה לראות בחתיכה דטעמו של דבר דרבנן סברי דהא דמעט התורה בבשרה ולא בשפופרת הוא מטעם דרכה של אשה לראות בכך וא"כ ה"ה דם בחתיכה אין דרכן של נשים לראות בכך וכתב וכן עשה מעשה ר"ש באשה שנעק' מקור שלה וכמין חתיכות בשר הי' נופל לה בבית החיצון וטיהר אותה לבעלה כיון שאין דרך נשים לראות בכך עכ"ל והטור העתיקו רק הוסיף מילת אלו ולא היתה פוסקת לראו' כל זמן שחתיכות בבית החיצון וטיהר אותה רבינו שמשון וכו' עכ"ל והבין הב"י הרצון דמקור שלה נרקב וקיבל הפסד במקצתו ונפל מן מקור חתיכות בשר להנרקבי' ונפסדים לפרוזדר ומאותן חתיכות זב הדם ולכך התיר הר"ש דהא הוא דם חתיכות ולא דם רחם אבל אלו הי' מרחם הי' אסורה אף דקיבל הפסד והרי זה כמחמת מכה דיש לחלק בין מכה שבצדדי' למכה שבמקור עצמה ופירש ולא הי' פוסקת לראות שכ' הטור אין הכוונה דם מהמקור רק אותן חתיכות שהי' נופלי' תמיד מהמקור לפרוזדר ולזה הצריך הרב ב"י דלא יהי' אלו חתיכות בשר נמחי' במים אבל אם נמחים הרי הוא כראתה דם עכ"ל וצריך לומר (א) לדעתו אף דקיי"ל דתולין במכה אפי' המכה במקור כמבואר לעיל דאין כוונתו פה בצדדים בפרוזדר רק מכה במקור היינו שיש בבשר ועורקים של המקור מכה טינרא או שאר מכה שהם גורמים דם כמו דאמרינן אם אין שם מכה קורט דם מנין כי מכה הוא שצורר דם ומזה יוצא דם ואינו בא ממקור ומעיין נידה רק הוא דם הנצרר במכה אבל כאן בשביל שנרקב הרחם ושלט בו רקבון אין הדם בא מרקבון ההוא רק להיות כי נחלש ונפסד הרחם לא עצר כח להעציר דם נידה ויצא מהמקור דם ואין זה מכה שנטהר הדם בעבורו וזהו כוונתו מכה שבמקור עצמה הרצון דנחלש הרחם והדם זב מבלי מעצור ול"ק מ"ש הרמ"א עליו ואי קשי' א"כ ל"ל להר"ש וטור לומר דאין דרך ראי' בכך הא לא ראתה רק בשר ונשרו במים ולא נמוחו וא"כ אין כאן ראי' הא ל"ק דאיירי דמ"מ על הלך חתיכות בשר הי' דם נדה המצוי במקור טח על גביהם והי' רטובי' מדם וא"כ הרי יש כאן ראי' כל דהוא מדם ולכך טיהר הר"ש אף מזו מחמת דאין דרך לראו' בכך זה דעת הב"י. אמנם בד"מ נחלק עליו וס"ל דהא דקאמר הטור ולא הי' פסקה לראות כל זמן שהחתיכות בבית החיצון קאי על ראי' דם גמור ולא כמ"ש הב"י על ראי' חתיכות קטנו' רק מ"מ אין כאן טומאה הואיל דהוי מחמת מכה דזה שנעקר המקור הוי מכה גמורה מ"ש בד"מ וצ"ל א"כ אף לאחר שחתיכות נסתלקו מבית החיצון תהי' טהורה דהא יש כאן מכה וצ"ל דאמרינן כשחדלו החתיכו' מב"ה כבר נתרפא המכה והלך המיחש והלך לו ולכן אינה טהורה רק כ"ז שהמה בב"ה ועוד צ"ל א"כ מה טעם קאמר הר"ש דאין דרך האשה לראות ויליף אותו מהך דמפלת דם בחתיכה הא בלא"ה קיי"ל הרואה מחמת מכה דמיה טהורים ומה קמ"ל הר"ש בזה. וצ"ל או דמיירי דאלו הי' אותן חתיכות נשרים במים הי' נמוחים לדם וא"כ י"ל מנ"ל דמכה היא דלמא דם יבש הוא זה אמנם הואיל וחתיכות הרבה נופלים ואין דרך לצאת כן לכך תלינן שהמה חתיכו' בשר ולא דם יבש ואפי' שרי' א"צ וזהו שדייק הואיל ואין דרך אשה לראות בכך או י"ל בשעת עקירת החתיכו' האלה אז החל המכה וא"כ טיפי דמים שיצא אז ובעת עקירת אז לא הוי כמחמת מכה כי ממקירה ואילך נולד המכה אבל מה שהיה נעשה אז ברגע ההוא מי יצמצם איזה קודם ויש מקום לטמא וכן נראה מדברי הש"ך בס"ק ט' דאפי' לדעת הרמ"א דחשבהו למכה מ"מ אם בשעת עקירה ונפילה הי' הדם זב הי' באמת טמאה ע"ש וא"כ י"ל דמ"מ מטהרין אותו הואיל ואין דרך אשה לראות בכך והיינו כדעת הב"ח דא"צ בדיקה בשעת נפילה והיינו מטעם שאין דרך ראי' בכך ולפי דברינו למדנו מ"ש המחבר בש"ע דצריך להיות שרוי' במים ואינו נמוחי' אין כאן דעת הרב בהג"ה ולפי דעתו א"צ שרי' כלל והא דסתם רמ"א ולא הגיה הוא משום דמעצמו מובן דכתב דהוא מחמת מכה וגם כתב דאפי' דם יורד מותרת א"כ מה צורך לשרי' כלל. אך כל עין הרואה יבחן כמה רב מהדוחק יש בפרושים זה עד שנבוכו הרב ב"י וד"מ בפירושו ולא ימלטו מהדוחקי' ועל כל זה הקשה המעדני מלך על פי' ב"י מה זה מהך דר"ש הלא גמ' היא בדף מ"א מקור שנפל לארץ דטהורה מטומאת ז' דדם אמר רחמנא ולא חתיכה ואף דיש ליישבו בתי' שוני' מ"מ לא יצאנו מידי הדחק ולכן ברור הנדון בהר"ש הי' כמו דשכיחי כעת בנשים שלהיות כי הרחם עומד למעלה מפרוזדר והוא מתקבץ כמו המסס ובה"כ וכאשר נחלשה האשה נפשטו הקמטי' עד שהרחם בראשו כמו מעי נופל למטה סמוך למקום השתן ויש בו פה כמו מקום צאת הדמים והוא פה הרחם ומשם הדם יוצא והוא מהרחם באמת אבל שלא במקומו כי הרחם וחדר שבו הדמים למעלה מהפרוזדור ובזה קצת מרחם נופל למטה לתוך פרוזדר וקוראי' אותן בלשון אשכנז פאהר פאהל כי קצת מהרחם נופל למטה ומשם הדמי' יוצאים וזהו הי' נדון הר"ש וכך דבריו שנעקר מקור שלו דהיינו שהוא למעלה ונעקר עד שחתיכה הימנו נשתרבב ונפל למטה בבית החיצון אבל הי' הכל בחיבר עם הרחם ולא שנעקר ונפרד ממנו כאשר חשבהו הב"י וד"מ רק מן הרחם קצתו נשתרבב וירד למטה בבית החיצון ומשם זב הדם ואין כאן מכה ברחם כלל כי אם חולשת הרחם שנתפשטו קמטיו וחדריו כנ"ל ומ"מ כל זמן שלא חזרה לבריאתה וחזר הך חתיכ' למקומו כל דם שתראה משם טיהר ר"ש דאין דרך ראי' בכך והראי' נכונה צריך להיות למעלה מבית החיצון אבל שיהי' הרחם מתפשט למטה ומשם יזוב הדם (א) אין דרך ראי' כלל וחתיכות בשר לאו דוקא רק צ"ל וחתיכה והראי' דקתני נופל לה ולא קאמר נורל' לה. וכן בטור אין כאן דקדק מלשון רבי' ליחיד כי הוא שגגות המדפיס וברור דנתכוון להנ"ל. וברי"ו כתב להדיא שאותה חתיכה בב"ה הרי דמיירי מחתיכה חדא והיינו כמש"ל דרחם נתפשט קצת הימנו למטה ומשם ראתה דם וזהו הנכון ואין זה ענין למכה ופשיטא דלא שייך כאן הטלת מים דאין כאן חתיכה נפרד כלל ודמי' לגמרי יצאו מהאשה הנ"ל. וגם לא שייך כאן א"א לפתיחת הקבר בלי דם כמו שטעה בזה חכם א' בספרו (ב) כי אין זה כלל פתיחת הקבר כי הרחם סתום כמו מקדם רק ירד מלמעלה למטה ומשם היא רואה ובעת התשמיש הרחם חוזר קצת למעלה לרב חימום והשמש דש עד מקום ההוא וזהו שכיח בעו"ה עכשיו אצל נשים ולפי דברי הנ"ל יש להם תקנה לטהרם וזה לענ"ד ברור ואמת בפרושו של הר"ש הנ"ל. ומצינו לאחותינו תקנה ואף כי יש לפקפק בזה כי מי יאמר באיסור חמור דם נדה לסמוך אהר"ש במקום דרש"י ותוס' חולקין מ"מ נתתי אל לבי לטהר אשה כזו בבודקת ומוצאה בלי הרגשה הואיל ובלא"ה כבר כתבתי לעיל בסי' קפ"ג דדעת הר"ם דבעינן דווקא הרגשה גמור' אפי' בבדיקה ד"ת וסמכתי בצירוף שניהם והוא במקום עיגון והקלתי ובפרט כי נראי' דברי הר"ש כי לפי' האוס' קשה קו' המהרש"א ע"ש וה' הטוב יכפר:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 188:3
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 188:3](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/188:3)

חתיכה גדולה וכו' זהו דברי הטור והקשה הב"י א"כ הא דכ' הרא"ש הא דאמר רבא דרכו של אשה לראות דם בחתיכה וכו' פלוגתייהו קא מפרש וכו'. אבל לדינא טמא משום דא"א לפתיחת הקבר בלא דם עכ"ל למה לי' לשנוי' דרבא איירי בחתיכה קטנה דלא שייך בי' א"א לפתיח' הקבר בלי דם והניחו בקושי' ולק"מ דהא רבא אפלוגתי' קאי דקאמר ר"א אומר בבשרה ולא בשפיר ובחתיכה וח"א אין זה דם נדה ושפיר ע"כ חתיכה גדולה דהוא מקום הולד וע"ז קאמר רבא דחכמים מטהרים א"כ מוכח דאפי' בחתיכה גדולה מטהרים ודברי הרא"ש נכוני':


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 188:4
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 188:4](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/188:4)

ושלא בשעת וסתה הש"ך הבין מהטעם משום דאל"כ לעולם לא תטמא והקשה דכאן לא שייך תטמא כשתראה דם להדיא וברור (ג) דגם הש"ך הבין דרמ"א מיירי בנדון דבדק רק ג"פ דאי גם בשעת וסתה שרה במים ולא נימוח איך ס"ד דטמא הא לא נימוח רק מיירי דלא שרהו אז במים ומ"מ הקשה דמה בכך הא לא שייך וכי לעולם תטמא ודלא כמ"י ששגג בכוונת הש"ך ע"ש ובאמת אלו הטעם דהרמ"א משום דא"כ לא תטמאה לעולם לא הי' לו לכתוב דווקא באשה שיש לה וסת דאפי' אין לה וסת ומל' יום לל' יום טמאה כהנ"ל בסי' קפ"ז ע"ש אלא ברור דלא ביקש רמ"א לסמוך אחזקה זו ולומר דהואיל ולא נמוחה ג"פ לעולם לא יהי' נמחה לבד כי אם בצירף סברת המרדכי דס"ל בתוך וסתה אמרינן מסתמ' טהור דאורח בזמנו בא ובצירוף תרי חזקות סמך הרמ"א להתיר' אבל באין לה וסת ומכ"ש ביש לה ובזמן וסת' דא"כ רק חזקה זו דאתחזיק בג"פ ע"ז לא סמך הרמ"א להתיר וא"ש וזהו שכ' כמו שנתבאר גבי מכה הרצון כמו שאמרו שם סברת המרדכי מצטרף בסניף להתיר אף כאן הדין כן וזהו מבואר כמ"ש לעיל כי כוונת הרמ"א לסמוך אמרדכי אפי' לטהרה לגמרי ולא כמו שחושב הש"ך רק לבל תהא נחשב' מחמת תשמיש דא"כ אין הך דכאן לענין שלא תהא צריפה ז' נקי' ענין להך דלעיל כלל דשם מיירי רק מרואה מחמת תשמיש וברור:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 188:5
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 188:5](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/188:5)

שגם לזה צריך בדיקה בשרי' עד כי הרא"ש נשאל להרשב"א דהא דאמרינן באשה שהי' מפלת כמין קליפו' ושאלו חכמים לרופאים ואמרו אשה זו מכה יש לה במעי' שממנה הן יוצאים ואמרו חז"ל יטילו למים אם נמוחו טמאה ואם לאו טהורה ושאל הרא"ש כיון דאשה זו יש לה. מכה אפי' נמחו טהורה ולא נמצא בתשוב' מענה ע"ז ותי' מהור"ם לובלין בשו"ת סי' קי"א כי חז"ל לא סמכו אדברי הרופאי' (ד) וביקשו להבחין דבריהם בהטלת מים ע"ש והגאון מהר"ץ בשו"ת סי' מ"ו תמה על מהר"ם דא"כ לא הי' סמיכה כלל אדברי רופאים רק הכל הי' אם נמוחו או לא ולמה הוזכרו דברי רופאים בגמ' לבטל' כי התירה של אשה לא הי' מפאת דבריהם כלל. (וע"ש מה שתי' הוא שלא הי' מכה אבעבוע או פצע וטרי' רק חולשת הרחם שלא הי' כח לבשל הדם ופלט כמין קליפו' ובכל דחוקו עדיין הקושי' במקומו (ה) לא הי' צריכי' לרופאים ודבריהם לא הי' מעלה או מוריד כלל רק הי' תלי' בנימוחים ואינו נימוחים ודבריו צ"ע) ולק"מ כי למ"ד דאין לסמוך ארופאי' ומכ"ש רופא גוי א"ש דודאי לולי הרופאי' אפי' לא הי' נמוח הי' טמא לדעה קמיית' (ו) דדם יבש אפי' אינו נימוח טמא רק הואיל ורופאין אמרו שהוא מעין מכה שהוליד' כמין ברי' ונמצא סיוע לזה דהא אינו נמוחין ג"כ הי' זה מסתייע לדבריהן דדבריהן אמת שהן נולדין ממכה ולכך התירו חז"ל דכה"ג ודאי יש לסמוך עליהן דחזינן דחוש עינים מסייע דאינו נמוח ורוב דם יבש נמוח במים והכל חוזרין למקורן כי דם מקורו ותחילתו הוא לח וא"כ תרווייהו צריכי ולמ"ד דיש לסמוך ארופאין צ"ל או דרופאין בעצמן לא החליטו הדבר היותו מכה בבירור במעי האשה כנודע בכל מחקרי הרופאין אין בהן דבר ברור והחלוט אשר יאמר עליו כי הוא זה ברור בלי ספק רק לפי שכלם ומראה עין ישפטו (ולכך אמרו חז"ל טוב שברופאין לגיהנם אף נאמר בתורה ורפא ירפא מלמד שנתנה רשות לרופא אבל התורה דיברה ממכות חוץ באבר שבר יד או פצע וחבורה שזה מוחש והרופא יורד עד תכליתו ובהן כמעט מופת חותך כמופת הנדס' משא"ש בחולי באברי פנימין שאין עין רופא שולט בו בזהו ידונו כפי שכלם וכמדומה ובספק שקול וכדומה עד כי רבים חללים הפילו ועצומים כל הרוגי' כי לדבריהם כאלה צריך ישוב הדעת ומתון וכהנה תנאים רבים לבל ישגה ח"ו ונפש הוא חובל) והי' זה קבלה וכך הי' מאומת בידם אי נמוח ודאי לאו מהמכה קאתא כי אלו הן מן שומא שבתוך מעיהן לא ימוחו בכל מימות שבעולם. ואם אינו נימוח הרי הן מהמכה כי חזות' מוכיח עליהן ולכך שמעו חז"ל בקול דבריהן וצוו לעשות כן או דהרופאין סתמא אמרו כפי חכמתם דהוא מן המכה אבל חז"ל אשר קבלתם יותר אמיתית מן חכמה טבעי' שלהן הסכימו דאין לסמוך עליהן במקום דיש לברר הדבר בבחינת ונסיון וצוו להטיל במים ואם ימוחו הרי נראה בעליל כי שקר נחלו הרופאין דזה ברור דבר הבא מהמכה לא ימוח במים ואם לא ימוח יש מקום לדבריהם ועלי' אנו סומכין ולכך הצריכו לדברי רופאין כי לולי כן מה בכך שלא נמוח דם יבש שלא נמוח מ"מ טמא וזה פשוט וברור. אמנם הרא"ש שהקשה כן לדרכו הולך דדעתו כמ"ש הטור בדעה האחרונה דדם יבש שלא נמוח במים כשר וא"כ יפה הקשה בממ"נ אי סמכו אדברי רופאין אפי' נמוח נמי הא (ז) ממכה קאתא ואי לא סמכו א"כ אף דם גמור בלי נמוח טהור וכל דברי הרופאין שאמרה ממכה היא הי' לבטלה כי חז"ל לא סמכו עליהן בשום דבר להקל כי מה שטהרו אינו נמוח אפי' בדם לגמרי טהור וא"כ למה הזכירו דברי רופאין בגמ' לבטלה כי לא עשה דבריהן פרי כלל וקושיא זו אמורה בירושלמי ר"פ המפלת דפליגי במפלת דם יבש ר"א מטמא ריב"ח אומר טהורה מתני' פליגתא עלה דריב"ח מעשה באשה אחת שהי' מפלת כמין קליפות אדומים ובא מעשה לפני חכמים ושאלו לרופאין ואמרו מכה וכו' ושומא יש להן במעים טעמא דמכה ושומא הא אין בה מכה ושומא לא וכו' עכ"ל וזה קו' הרא"ש הנ"ל דמה אצטרכו לרופאין ואם סמכו על רופאין אפי' נמוח נמי (וירושלמי זו נעלם מהגאון מהר"ץ שפי' מכה חולשת אם אבל דם גמור הוא שיוצא מהאם ולכך הצריכו שרי' א"כ לא מקשה מידי): 

וליישב זה נראה לי דודאי אלו הטילו כל פעם שרואה וכל מה שרואה במים ולא נימוחו ודאי הי' מותרין אבל להטיל רק ג"פ ולסמוך הואיל והני לא נימוחו גם אינך מכאן והלאה לא ימוחו במים אלו הוי מחזיקין להו בחזקת דם רק הואיל והוא יבש לגמרי טהור פשיט' דלא ה"א הואיל וזה יבש בתכליתו אידך ג"כ יבש בתכליתו הא מתחיל' הי' דם לח כשאר דם כשיצא ממעין רק נתייבש ברחמ' וא"כ חד נתייבש לגמרי וחד לא נתייבש וכי למדין זו מזו משא"כ הואיל והעידו רופאין שאין מקורן דם כלל רק ברי' הן מתולדת מקרי גוף ממכה ושומא ובחנו חז"ל דבריהן בהטלת מים לראות אם כנים דבריהן וכאשר התחזקו בג"פ דלא נמוחו האמינו לדבריהן ולא הצריכו להטיל אחריני במים כי חזקו דמן מכה ושומא באין ולא ימוחו לעולם כמאמר הרופאין וא"ש ולק"מ כי דברי הרופאין הי' צריכין למאוד שלא תצרכו לבדוק כ"פ במים ומעתה דקושית ירושלמי מיושבת י"ל דברי ריב"ח יותר נכונה מדברי ר"א ואע"פ דירושלמי הניחו בקושי' הא לא סליק בתיובתא ולכך פסק הרז"ה והרא"ש כוותי' ומיושב קושית הש"ך שהקשה איך חלקו אדברי ירושלמי דהא בירושלמי במחלוקת שנוי אך מכל מקום תמי' עליהן שלא זכרו כלל דברי ירושלמי ודוק