## Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 185

###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 185:1
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 185:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/185:1)

עד שתאמר לו טבלתי כיון דודאי ראתה אבל בספק אם ראתה מבואר לעיל דמחשב וסתה ובא עלי' דהוי ס"ס והקשה המ"י הא לא סמכינן אס"ס במקום שיש אפשר בשאלה ולק"מ דכאן אפילו ס"ס לא צריך דהא וסת דרבנן וספקא דרבנן לקולא רק אצטריך ספיקא אחריני דחז"ל עשוה כודאי רואה ולכך אצטרך ספיקא דטבילה כמ"ש דספיקא דטבילה מוצא מיד ספיקא דרואה ובזה לא תקנו חז"ל דין וסת וא"כ אין כאן ראי' מהא דצריך למשאל בדין תורה רק היתרה מכח ס"ס ואין לדמות איסורא דרבנן לשל תורה (עבק"א):


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 185:2
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 185:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/185:2)

אינה נאמנת הטור תמה דלמה לא יועיל אמתלה כמו גבי אומרת טמאה אני והרשב"א תי' דמעשה לא עבדה ויש לדקדק תינח אמתלא דמתחילה לא הי' חושבת שהוא נדה רק חשבה שלא יטילו בה עין וכדומה ועל זה שפיר י"נ כמ"ש רשב"א דמעשה כזה לא עבדה אבל באמתלא שכתב המרדכי וסה"ת סבור אני שאני נדה ועכשיו נתגלה שמחמת חבורה וכדומה בא הדם וא"כ למה זה לא יועיל אפילו בלבישת בגדים הא אז חשבה דבאמת היא נדה ולכך לבשובגדים אלו ועכשיו נתגלה לה שהי' טועה וא"ל דבאמת באמתלא כזו הרמב"ן מודה דהא דיוקא דרמב"ן מהא דתנן דיוצאת בלי כתובה משמשתו נידה ומוקמינן דהוחזקה נדה בשכונת' ומזה הוכיח דלא מהני אמתלא דאל"כ איך תצא הא אולי יש אמתלא ולפי הנ"ל עדיין קשה הא יש לה אמתלא כזו וצריך לומר דס"ל כשעושה מעשה מתיישבת הרבה ומדקדקתו היטב לדעת אי משל דם נדה או כיוצא בזו היא טרם שתעשה מעשה ולכך אינה נאמנת בשום אופן. והקשו האחרונים מהך דלעיל בסי' א' בטבח שעושה מעשה בראש כבש וכו' ונכנסו בדוחקים ובאמת הי' אפשר לומר דלכך לא מהני אמתל' אף דאשה זו בחזקת טהרה עומדת וכשנתנה אמתלא לדברים הדברים נכרי' שאמת (ד) אתה כי לא נחשדו בת ישראל לשמש נדה התורה האמינה מ"מ הא שויא נעשי' חד"א בעושה מעשה רב להורת על נידתה ולא יהי' זו יותר מאלו אמר טריפה הי' והעדים מעידי' דכשר הי' דאינו נאמן לגבי אחרים ולגבי נפשי' שויא חד"א ואסור בי' כמבואר לעיל ס"ס א' ע"ש (עבק"א): 

וכן הדבר כאן דאין אמתלא לגבי נפשי' להוציאה מכלל שויא נפשי' חד"א ועי' ברמב"ם פי"ח מהלכות אסורי ביאה ה"ט דפוסק ג"כ באומרת טמאה אני אף דאינה נאמנות לגבי בעלה מ"מ שויא נפשי' חד"א ואסורה אחר מות בעלה לכהן וראב"ד הש"ג עליו למה לא מועיל אמתלה וצ"ל לרמב"ם ג"כ דמ"מ הואיל והעיזה כ"כ לומר טמאה אני שויא חד"א ולא מועיל אמתלא ולפ"ז דכל עצמתו של איסור הוא לגבי נפשי' דכי מאכילין לאדם דבר אסור לו לגבי אחרים מועיל אמתל' דאנן ודאי אמתלה סמכינן רק אמרינן שויא נפשי' חד"א ולכך לעיל בטבח לא מיירי ולא נחית הש"ע בזה אם הטבח בעצמו רשאי לאכול מכבש ההוא רק אם הבשר מותר לאחרים ובזו ודאי לא שייך שויא נפשי' חד"א כי מה איכפת לן בו ואנן אמתלא סמכינן דמסייע לי' חזקת בהמה דבהמה בחזקת היתר עומדת ולכך מותר ואף דהמחבר סתם לעיל כי נמשך אחרי דברי הרשב"ץ והוא אפשר דלא ס"ל חילוק של רמב"ן וכן נראה בתשובו' שלו דהעתיק לדינא דנאמנת באמתלא ולא הזכיר כלל דינא של רמב"ן דבבגדים לא מועיל אמתלא אמנם מ"מ לדינא נ"ל חילוק זה לנכון כי אחרים מותרים דכל עצמתו של איסור הוא מכח דשוי' נפשי' חד"א. והט"ז בס"ק ב' הביא תי' בשם מהר"ל מפראג ז"ל דהוחזק נדה שאני דשכני' יודעים מן זה דהוחזקה נדה ואינה יודעי' מאמתלא דאטו תקח תוף בידה להשמיע אמתל' לכל ולכך לא מהימנ' והקשה עליו וכן המ"י דהא אמרינן בכתובת באשה שקפצו עלי' בני אדם שאינן מהוגנים ואמרה א"א אני וחזרה ואמרה פנוי' אני נאמנת באמתלא והא באמתל' כזו לא ידעו רבי' ולכך דחם המ"י דברים הללו ולבסוף כתב הוא גופי' בשם הלבוש הטעם דמשיאה שם רע בשכנותי' ופי' דהואיל דעי"כ היא גורמת שם רע בשכני' אינה עושה כזאת לסמוך אמתלא ולולי שהיא באמת נדה לא די' לובשת ולכך מחזיקינן לנדה ובזו סרה השגת הט"ז וב"א בא"ה סי' קט"ו ס"ק ו' דכתבו דהא לכך מוציאה בלי כתוב' משום מכשול ולא משום שם רע ולק"מ דהועיל דיש שם רע ע"כ באמת היא נדה ולכך הכשיל ותצא בלי כתובה והיינו הך דלעיל דהמר"ל מפראג דשכנים לא ישמעו מן אמתלא ויחזיקו לבועל נדה. ובאמת דברי מהר"ל הנ"ל ראוי' למי שאמרן דכל טעמו דשכנים שראו שהיא בחזקת נדה והבעל משמש עמה והם לא ידעו מאמתלא הרי האשה והבעל בעיניהם כבועלי נדה וזהו לא שייך שם דאף דאומרת בעצמה והתחזק' לכל בחזקת א"א ואח"כ תנשא לאחר אף דלא ידעו מאמתלא לא תהא נחשבה בעיניהם לעוברת הדת דאולי מת בעלה או גירשה ואין כאן לזות שפתי' כלל משא"כ כאן. ולכן אם כבר עברה שיעור שתוכל לטבול אפשר דמהני אמתלא דלא הי' טמאה ומותרת בלי טבילה דאין כאן חשש אצל שנים דהם יחשבו אולי טבלה: אך אף כי סברת מהר"ל הנ"ל ישר מ"מ לדינא לא קאי כי מלבד דבא"ה סי' קט"ו סעיף ו' משמע קצת דלא כדבריו רק שם יש לדחות ולומר דמיירי דאמרה כן לבעלה כמ"ש במשנה טמאה אני לך ועיין תשובת ב"ח דכ' ג"כ דמיירי דאמרה לבעלה ע"ש אף גם בסי' קע"ח סעיף י' מבואר מי שהוציא קול על אשתו שזינתה ואמר שנתברר לו שהוא אמת ואח"כ נותן אמתלא דנאמן אע"פ שהוא השמיע קול במחנה עברים ומי יגיד לכל א' וא' האמתלא ומ"מ מהימן וזה מורה דלא כמהר"ל ויש לדחות (עבק"א): 

ובאמת לפי דברי הרמב"ן בהלכות (ה) נדה שלו פ"ב דין יו"ד האשה סופרת לעצמה שנאמר וכו' ונאמנת לומר טבלתי וטהורה אני הוחזקה נדה בשכנותי' כגון שלובשה בגדים המיוחדי' לה לימי נדותה אינה נאמנת וכו' עכ"ל נראה דפי' דהיא ודאי טמאה רק אמרה טהורה אני כי טבלתי והיא עדין לובשת בגדים המיוחדים לימי נדותה אינו נאמנת ובזו פשיטא דהרי היא בחזקת טמאה רק דהתורה האמינה וכיון דעשה מעשה כזו בכל אמתלאות שבעולם סוף כל סוף גרעוי גרע נאמנות דילה כי חזינן שעשתה מעשה לסתור ומה חזית דסמכת אהך סמכת אהך וחזר הדבר כאלו לא אמרה דבר מעולם והרי זה בחזקה טמאה אך בהרשב"א בת"ה משמע אפי' אמרה לא נטמאתי כלל והוחזקה נדה בשכנותי' אינה נאמנת ומ"מ אפשר לומר דמיירי דכבר עברה זמן וסת' וא"כ סתאה בלי אמירה ה"ה בחזקת טמאה דאורח בזמנו בא ואפי' למ"ד וסת דרבנן מ"מ בעי בדיקה ואמירה טהורה אני וא"כ היא שהחזיקה עצמה בלובשת בגדים לנדה אף דתאמר אמתנא אינו מועיל כ"כ דהואיל ועבדה מעשה ויש כאן מקום ספק על מי נסמוך אמרינן דהרי היא כאלו לא אמרה דבר הן לטומאה והן לטהרה והרי היא בחזקת טמאה משא"כ כשלא הגיע עדיין זמן וסתה והרי היא בחזקת טהרה אפשר דאפי' בלבישת בגדים מהני אמתל' דאם אמרי' נוקי הך לבהדי הך הרי כאן חזקת טהרה ומנ"ל לרשב"א זה דהא כל ראייתו מהך דמשמשתו נדה דמוקמינן לי' בהוחזק' נדה בשכנות' ומזה יליף דאין מועיל אמתלא וזהו אפשר דמיירי בכבר עבר וסתה ולכך מוקמינן בחזקת טמאה אבל קודם לזה לא שמענו ומנלן לחדש דין זה מה שהטור השיג וחולק אכל הדין והבו דלא לוסף (א) עלה ולפ"ז לק"מ מהך דטבח דהתם דל מעשה שלו ודל אמירתו הרי בהמה בחזקת היתר ואין כאן חשש טריפה כלל כי אין חוששתו לשום י"ח טריפות ואפי' בסרכה אם נאבדו הריאה מקילין ולענ"ד דין זה ברור ונכון: 

ועיין בט"ז ס"ק ב' וש"ך ס"ק ה' הביאו תשובת הרב רמ"א באיש ואשה שחששו לעה"ר וכוונו לומר שהיא טמאה דמותרת לבעלה והש"ך הוסיף בדברי רמ"א אפילו בתחילה הדבור שאמרה לשכנים היותה נדה לא ידע מזה הבעל מ"מ אח"כ באמתלא כזו מותרת לבעלה ע"ש ונראה דהיינו שהבעל מותרת לשמש עמה בהסתר דבר לבל יודע לאיש כי קמי' שמיא גליא והיא יודע מאמתלא או דאומר' אמתלא בב"ד מקדם ששימש עמה אבל אם הוחזקה ושמש עמה ודאי לאו כל כמיני' אח"כ לומר אמתלא והרי זה בחזקת עבריין ולאחר מעשה אין שומעין לאמתלא דילי' דאל"כ איך בעלה לוקה משום נדה הא יוכל לומר אמתלא. ואף דמיירי דאין לה אף אמתלא מ"מ אין כאן מלקות דהוי התראת ספק דאם יאמר אמתלא הרי מנוקה א"ו דלא מהני אמתלא לאח"כ רק מקודם או בהסתר כמ"ש הרמ"א שם דלא שייך בי' כל מה שאסרו חכמים מפני מראית עין וכו' ע"ש דהביא ראיה מיצחק ששמש בסתר עם רבקה (וצ"ל כמ"ש הזהר וישקף אביעלך בעד החלון היינו חלון דחכמתו דיצחק הי' משמש בהסתר ולא לעין רואה) וזה פשוט וברור (עבק"א):


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 185:3
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 185:3](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/185:3)

החכם נאמן וטמאה הט"ז סק"ג מחלק בין איסור לממון וכן המ"י קבע בו מסמורת וכצ"ל באמת בישוב דברי מחבר בא"ע להדדי אבל דברי הרא"ש אינו מיושבים כלל דודאי בשלמא אם הרמב"ן קאמר דינו דהאומר מפי עד והעד מכחישו דנאמן העד בעלמ' שפיר יש לחלק בין ממון לאיסור אבל הא הרמב"ן כפמ"ש הרא"ש בשבועת יליף דינו מהך דאמרינן בכתובות דאמרה פ' טיהר לי הכתם הזה ואשתכח שיקרא דמוכח דהחכם נאמן הואיל ואמרה משמו ואלו לענין ממון אינו נאמן א"כ עדיין קשה מהך דכתובת דהא התם לענין ממון דיוצאת בלי כתובה ועכצ"ל בעדים כמ"ש הרא"ש בשם הירושלמי בכתובת וא"כ עדיין אין ראייתו כלום. וי"ל אף לענין איסור היא נאמנת כיון דראיתו מהך דכתובות ליתא. ולכן נ"ל דאם נדקדק בדברי הרמב"ן דהביא ראי' מהך דכתובת דאמרה פלוני טיהר לי הכתם וכו' ולא הביא מהך דנשני' מקודם פלוני תקן לי הכרי הזה ושיילי' ואשתכח שיקרא דבזה ג"כ ראי' הרמב"ן כמו כן מוכח ולהיפוך ברא"ש פ' המדיר דכתב הך דירושלמי כולהן בעדים ואח"כ מפרש הרא"ש משמע דאין המתקן נאמן לומר לא תקנתי לה אם היא מכחישתו ומילתא דמסתבר הוא איך יפקיע ממון בע"א אלא עדים צריך כגון שאמרה פלוני תיקן לי באותו שעה והעידו עדים שבאותו שעה לא הי' בעיר וכו' ואח"כ הביא הרא"ש ומשמשתו נדה וכו' כגון דאמרה פלוני חכם טיהר לי הכתם ושיילי' ואשתכח שקרא (ב) ויש להבין למה נקט הרא"ש בלישנ' רק ענין תקון טבל והשמיט הך דפלוני טהר כתם והל"ל לרא"ש לנקוט תרתי בלישנ' טבל וכתם בשלמא חלה היינו טבל והיא היא אבל למה שביק כתם ופירש רק לענין טבל לבד ולמה לא פירש ענין זה בתר דהעתיק הך דכתם. ולכן נראה לחלק בין טבל לכתם דבטבל אלו אמרה היא לבדה תקנה הוי נאמנות וא"כ כשאמרה פלוני תקן לי היא נאמנות במגו ושפיר תוכל להכחישו וכ"כ הרמ"א בתשובה סי' ס"ו דבמקום מגו נאמנת להכחיש ועוד הך דאמרה פלוני תקן לי הוא שפת יתר דא"צ ודי באמרה שהוא מתוקן וא"צ לאמירה דילה וא"כ הוי כמילת' דלא רמי' ולאו אדעת' וא"כ אף דאמרה פלוני תקן לי אלים נאמלות דילה דהרי בידה לתקן וא"צ לפלוני כלל ולכך נאמן להכחישו ובעי תרי עדים אבל בכתם וכי בידה להורות לטהר ולטמא ע"כ צריכה לחכם (ג) וא"כ לית לה מגו כלל ולא אלים נאמנות דילה דהא אין בידה כלום והכל מפי החכם אנו חיים וא"כ כשמכחיש הוא החכם נאמן ולא היא ולכך בכתובת כשפי' הרא"ש בעדי' לא הזכיר כלל מענין כתם רק מענין טבל דהוא בידה ובזה אלים נאמנות דילה ולכך צריך עדים אבל בשבועת כשהביא הרמב"ן ראי' לא הביא מהך טבל ראי' כלל כי זה צ"ל בעדים רק הביא ראי' מכתם וכאן העמיד דינו דאין האשה נאמנות להכחיש העד דבכתם א"ש. ולא קשי' בממ"נ כשאין כאן ראי' מטבל וחלה וע"כ צ"ל בעדים א"כ מנלן לרמב"ן דלמא אפילו גבי כתם נאמנות ואיירי ג"כ בעדים וכמבואר בירושלמי. הא לא קשי' חדא דעל כתם אמרינן בגמ' שני תי' או דהיא אמרה פלוני חכם טהר לי הכתם או דהוחזקה נדה בשכנות' וצ"ל דלמה לי' לתי' הראשון כלל הלא תי' השני נכון ואמת דהוחזקה בשכינות' לוקה והיא נדה גמורה וע"כ דבתי' הראשון צריך עדים דהוחזקה בשכנות' משא"כ בתי' האחרון א"צ עדים ומהדר הגמ' למצוא אקימת' במשנה בכל גווני הן בעדים והן בלי עדים ועכצ"ל דלא כירושלמי דליכא עדים בכתם דאל"כ דאי בעדים למה לנו הטורח הזה דתלי' בחכם ועי"ל דהא הר"ן הבי' בשם הרמב"ן דל"ל בעדים דהא אמרינן ושיילי' משמע דלאו בעדים תלי' כי אם בשאלתו א"כ בשלמ' דגבי כתם תלי' בשאלתו ולא בעי עדים אורח' דתלמוד' דנקט ושיילי' באינך משום הך דכתם אע"ג דבאינך א"צ לשאלה משא"כ אי גם בהך דכתם בעי נמי עדים וא"כ הך ושיילי' דנקט בש"ע ע"כ מיותר דאמאן תרמי'. ועי"ל דודאי דאף דמיירי בעדים י"ל ושיילי' דמי בעי שני עדים עד א' ואותו פלוני שתקן הכרי או החכם מנטרף לבהדי' והרי כאן שני עדים וא"כ אצטרך לשאלתו רק הא גופא קשי' למה לן זאת ומה קמ"ל פשיטא דמצטרף לעד והל"ל סתמא בעדים ולמה אכפל הגמ' להודיעני זאת אך בטבל שפיר י"ל דקאמרה פלוני כהן תיקן לי הכרי הזה וא"כ סתם כהן קתני אפילו במכירי כהונה וא"כ ה"א דכהן נוגע דאם אומר דלא תקן יתקן שנית הכרי ויגיע לו המעשה ותרומה גדולה. וקמ"ל דלא מ"מ נאמן וטובא קמ"ל דבעדות קיי"ל כל שהוא נוגע אפי' בדרך רחוקה ונפלאה לא יעיד אבל בכתם שפיר קשה ל"ל ושיילי' וע"כ צ"ל דמיירי דהוא לבדה מכחישה ודברי הרמב"ן מכיחי' כנ"ל ולענ"ד הדבריה ברורים ברא"ש ורמב"ן ולחנם טרחו כל המחברי' וגבי חלה ג"כ מיירי בכהן אף דבגמ' שלנו איתא פלוני גבל ברי"ף גרס רק פלוני והיינו מוסב אלעיל פלוני כהן: 

וכתב הרמ"א בתשובה סי' ס"ו הואיל ואיכ' מחלוקת בזה י"ל באיסור דרבנן דאשה נאמנות (ד) וצ"ל דמ"ש הרב כאן כתם היינו דם שעל העד הדבוק שהוא נקרא ג"כ כתם כדאמרינן שם פלוני טיהר לי הדם הזה והן הרא"ש וכל אינך פוסקים הביא הכתם והיינו דם על עד הוא נקרא לפעמים כתם ופשוט. ואלו הי' סברא זו כראי מוצק לחלק בשל תורה לשל דרבנן היה אפשר לישב דברי הרמב"ן והרא"ש הנ"ל בפשו' במאכילו שאינו מעושר ואינו ניטל חלה הכל איסור דרבנן דקיי"ל תרומה וחלה בזה"ז דרבנן עי' בהלכות תרומה ולכך בעי עדים משא"כ בנדה שהוא תורה א"צ עדים ולכך העמיד הרמב"ן דבריו על נדה ולא קשי' דלמא זה ג"כ בעדים דכבר כתבתי לעיל דלק"מ בכמה אופנים ובזו הי' מקום ליישב דברי ירושלמי ובבלי כאחד דבירושלמי קאמר כולהן בעדים דבירושלמי נאמר פלוני ראה כתמן וא"כ הוא דרבנן משא"כ בבלי נאמר ראה דם נדה וזהו דאורייתא ולכך ושיילי' לי' דא"צ לעדים דחכם לבד נאמן אך אין דעתי נוחה לחלק בדברי הרמב"ן גופי בין דאורייתא לדרבנן דרמ"א חילוק להכריע בין החולקים דאיכא דס"ל כרמב"ן ואיכא החולקים לכך דעתו לסמוך בדרבנן אהחולקים אבל לשיטת רמב"ן גופו לחלק בין של תורה לדרבנן אין דעתי נח בזה וצ"ט:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 185:4
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 185:4](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/185:4)

אסור בבשר ויין וכ' המ"י הטעם דהוי כמו קדשי' דלילה הולך אחר יום ודוחק אבל הטעם מה שמתעני' ב' וה' הוא שאז יום הדין למטה וב"ד יושבי' מתקנ' עזרא וחלקי' נצב בעדת אל ולכך מתעני' כנודע בכל הספרים וידוע כי תחילת הדין אסור בלילה וגמר דין מותר ולכך לילה שלפניו א"א בדין דהא אין מתחילי' בלילה משא"כ בכלות יום ב' וה' כשהדין עמוק וצריך ישוב ומו"מ אז גומרין כל הלילה כי גמר דין מותר בלילה וא"כ כל ליל ב' וה' כמו יום נחשב לענין דין כמו ביום ולכך גם בו מסגפי' עצמן שאינם אוכלים בשר וכדומה וא"ש: