## Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 189

###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:1
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:1)

צריכה ד' ראי' וכו' יש להקשות דהא וסת החודש וגם וסת השבוע כחדא הן בדינא ואדרבה מן וסת השבוע ילפינן וסת החודש דזה מבואר בגמ' להדיא וא"כ פשיטא דשייך בהו וסת הדילוג כמו בוסת החודש דמ"ש ועי' בתוס' ב"ק דף ל"ד דמבואר להדיא כן גבי שור שנגח וכו' וא"כ למ"ד דקי"ל כרב דסגי בב' דלוגים והם בוסת החודש ג' ראי' וה"ה לוסת השבוע וא"כ אשה שראתה ראי' ראשונה והי' ד"מ בא' בשבת ובסוף יום כ' חזרה וראתה הוא ביום ו' בשבת וחזר' וראתה לבסוף עשרים הוא בד' בשבת וא"כ הרי כאן ג' ראי' וב' דלוגין בב' ימים והן דלוגין שווי' והרי כאן וסת השבו' לדילוג כמו וסת החודש לדילוג ותמהני שלא הרגישו בו האחרונים ומה שנ"ל בישובו הוא דהיכי די"ל דקבעו וסת לדילונ וסת השווי' אמרינן יותר נח דקבעו השוה מדקבעה לדילוג דלא שכיח דאשה קבעת וסת לדילוג ולכך אמרינן דאינן חוששת לדילוג עד שתקבענו ג"פ וא"כ באמת בראתה ג"פ בהפלגת ב"פ ב' יום קבעה וסת השבוע בדילוג רק כשתוסף לראות בפעם ד' בסוף כ' וא"כ יש כאן שני מיני וסת או וסת הפלגה והוא וסת השוה או וסת השבוע בדילוג אמרינן דהוא וסת הפלג' וכוונת הש"ע דאינו נקבע להפלגה עד בד' פעמים ואז הוא וסת הפלגה ולא וסת הדילוג לשבוע ואי קשי' מה נ"מ הלא בין לזה ובין לזה צריכה לעולם לחוש ליום כ' ז"א דאם ראתה בנתי' או שעבר פ"א ולא ראתה אם אתה דן אותו וסת השבוע לדילוג מ"מ בזמנו חוששת דהוא שוה בדיני' כמו וסת החודש ואין נ"מ אם היא רואה בנתיי' או שעבר פ"א ולא ראתה משא"כ אם אנו דנין אותו לוסת הפלגה אם פ"א לא תראה בזמן א"ת בנתי' א"כ בטל' הפלג' ואין חוש' עוד כמש"ל וא"ש:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:2
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:2)

שעתה בלבד פי' כגון ראתה תמיד בשעה י"ב ביום אבל לא כוונה הימים כי פעם ראתה בכ' פעם תראה בכ"ב א"כ הרי כאן רק וסת לשעות וא"צ לפרוש רק השעה ויליף לי' מהך דחזית תמיד כד סלק' מטבילה ואמר הבעלי ע"ג הנהר והיינו כי היתה תמיד רואה באישון לילה בכניס' לעיר והתיר להקדים להתבעל טרם הכניס' לעיר כי קודם זמן ההוא מותרת וצ"ל הא דפסק הש"ע לעיל קפ"ז ס"י דאשה שראתה תמיד בליל ב' אחר טבילת' דצריכ' לפרוש ליל ב' אחר טבילת' הג' ולא אמרינן דקודם ראי' או אח"כ מותרת דשם לא כוונה השעה בלילה רק פ"א ראתה בחצי הלילה ופעם לפניו וא"כ כל הלילה בספק ועמש"ל עבק"א:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:3
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:3](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:3)

ואפילו בלא בדיק' וכ' הב"י שהוא בבעל הנפש חפשתי והוא בסוף שער הוסת והדבר אינו מובן דנעקר לשעה א' י"ל דאם הגיע כן ג' פעמים דטבלה ולא ראתה באישון לילה וכדומה דמותרת דעקרה לוסת הואיל ובא תמיד מכוון ואח"כ עברה ג"פ ולא ראתה אבל דא"צ בדיקה לא ידעתי למה ומנין לי' להראב"ד זה כיון דמשווי' לי' וסת וכל ראיתו מהא דהתירה לבעול טרם זמן הכניס' וצוה לבעול ע"ג הנהר וזהו הכל קודם זמן אבל אם עבר הזמן דלא יהי' צריך בדיק' כמו וסת שאין לו קבוע מנלן זה לראב"ד ועוד א"כ אף בפעם א' נעקר כיון דמשווי' לי' וסת אינו קבוע דס"ל לראב"ד דוסת' השעות אינו כוסת קבוע וסת גוף וסת ימים תנינ' אבל לא וסת השעות וצ"ל דהך רואה מחמת טביל' ה"ל כמחמת קפיצ' דאין נקבע אלא בצירוף ימים ולא שעות וא"כ קשה דלעיל בסי' קפ"ז פוסק דאם ראתה ג"פ בליל טביל' דצריך ג"פ לעוקרו והדבר כ"ש מה התם שלא כוונה הימים ולא השעות צריך ג"פ ואלו בכונה השעה יהי' סגי בפעם א' והדברים צריך תלמוד ועמש"ל עבק"א:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:4
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:4](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:4)

כיון שעברה עונתה מותרת עיין ט"ז סק"ה ועמש"ל סי' קפ"ז בזה:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:5
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:5](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:5)

כגון שראתה וכו' עיין ש"ך סק"ח דפי' דהוא דווקא לרב אבל לא לשמואל דבוסת הפלג' אף רב מודה דבעי ד' ראי' ומני' לשמואל ה' ראי' ובאמת דברי הרא"ש ותוס' מבוארי' כן אלא שדברי הרא"ש צריכין ביאור בהבנת דברים דכ' דרב לא קאמר דראי' ראשונה מהמנין אלא היכי שראי' ראשונה הי' בט"ו לחודש כיון דזמן ראייתה למנין ימי החודש אבל אם ראי' ראשונה הי' בר"ח ושני בחמשה עשרה לראי' זו ושלישית בט"ז לראי' זו מודה רב דלא קבעה וסת דראי' א' אינו מהמני' וכן מוכח בפ' שור שנגח ד' וה' דמדמי נגח בט"ו בחודש זה וט"ז בחודש זה וי"ז בחודש זה לפלוגת' דהכי וכו' עכ"ל ודברים אלו לכאורה בלתי מובנים דמה ראי' יש מהך דשור שנגח יותר מהך דכאן גבי וסת הלא הדברים הנאמרים כאן בגמ' הן הדברים הנאמרים שם בלי הבדל ואדרבה התוס' הקשו דמהך ראה שור נגח שור ולא נגח משמע אפי' בהפלגה סגי בג' ראי' ע"ש והי' מקום לומר אם נאמר כדעת הש"ך לקמן בסק"ל דעונ' בינוני' שדרך הנשים לראות בו הוא וסת החודש מבלי הבדל ע"ש א"כ י"ל דוודאי היא גופי' ראי' דאלו אף בוסת הפלגה בדילוג ס"ל לרב דסגי בב' ראי' בכלל ולשמואל בד' א"כ למה נקט בלישנא ראתה בט"ו בחודש זה וכו' דהוא וסת החודש ולא נקט פלוגתא בהך גוונא ראתה בר"ח וט"ו לראי' זו וט"ז לראי' זו דיש רבות' טפי וגם היא בכה"ג דתנן במשנה הי' למודה לראות יום ט"ו וכו' דמיירי מוסת הפלגה ולא מחודש וצ"ל בע"כ דהפלגה צריך ראי' יותר לרב ד' ולשמואל ה' וכל מה דיוכל הגמ' לקצר בלישנא מקצר ולכך נקט וסת חודש וא"כ דינא של הרא"ש מוכרח אך י"ל דלכך נקט בוסת החודש כיון דהוא עונ' בינוי' השכיח בנשים ומילתא דשכיח נקט כיון דאורח' בנשים בכך ולזה מביא הרא"ש ראי' דגבי שור נקט נמי בהך גוונא ואלו בשור לא שייך כן וה"ל לומר בשור כן א"ו דוקא קתני הך זהו דוחק דהא הך פלוגתא לא נשנית גבי שור רק הגמ' מדמי הך דשור להך דוסת וא"כ הוצרך הגמ' לנקוט הלשון דאתמר גבי וסת ואורח' דתלמודא כך הוא לכך צריך לומר פי' אחר והוא דתו' הקשה איך אמרינן הפלגות בעינן ד' ראי' הא אמרינן ראה שור ונגח שור ולא נגח וכו' דהוי מועד וכ' דיש ליישב והישוב הוא כמ"ש מדברי הר"י דבשלמא באשה אין אנו רוצים בזה לשווי' רואה דהיא בלא"ה בחזקת רואה רק כל ענין היא לידע זמן מוגבל יום ראי' א"כ בראי' א' אין אתה יודע זמן מוגבל עד שתרא' ראי' שני' והרי הוגבל הזמן לומר כך וכך הפלגה היא רוא' משא"כ בשור נגח עיקר עסקנו לשווי' בחזקת נגחן וכשנגח בפ"א הרי הנגח זו נמנה לומר שנגח ובנגחו ג' נגיחות הוחזק לג' נגיחות ואלו נגיחות ואלו נגח בג' ימים רצופים הי' מוחזק למועד לכל ימים רק הואיל ונגח בסירוגין הרי מועד לסירוגין וא"כ הסירוג שעשה אינו עיקר שעושה אותו מועד אדרבה לולי הסירוג הי' יותר מועד לכל הימים רק הסירוג מגרע לי' דאינו מועד רק לימים שסירג משא"כ באשה אלו ראתה רצופים יום ביומו אין כאן וסת כלל וא"כ כל עצמות וסת שאנו דנין עליו ועסקנו בו הוא ע"י הפלגות ואף אתה תצריך ג' הפלגות וזה פשוט וברור. ולפ"ז דברי הרא"ש שפיר דוודאי הא דהוצרך הרא"ש להביא ראי' דלא מיירי בוסת הפלגה היינו אם אמרינן דאין יום חודש גורם כלל ראי' לאשה דמה איכפ' לטבע אשה אם החודש מלא או חסר או היום ט"ו או ט"ז עד שנא' שאפי' הרבה ימים מקדם שפעת דם אי יגיע ימי ט"ו הרי בחזקת אורח בזמנו בא וזהו כמעט מהנמנע אצל חכמי טבע ומחקר ויצחקו לזה רק אמרו כי טבע. האשה להפסיק בין ראי' לראי' זמן מוגבל והוא וסת הפלג' וא"כ הא דאמרינן ראתה בט"ו לחודש זה וי"ז לחודש זה ע"כ מיירי בדרך משל בחדשים השווי' במלא וחסר או חודש לבנה כטי"ב וא"כ הרי כאן הפלגה מן ט"ו ני"ו וכן מן י"ו לי"ז הפלגה ג"כ בדילוג יום א' יותר וא"ל כי ראי' ראשונ' נמנה לבד בלי הפלג' כי איזה שם אשר תקרא לו אין החודש גור' הדם ואין כאן זמן שנא' עליו אורח בזמנו בא וא"כ בזו מוכח לכאור' דוסת הפלגת ג"כ כרב בכה"ג הוי וסת ולשמואל בראתה ראי' ד' אבל אם אמרינן דוסת החודש גורם ראי' ומסורת הי' זה ביד חכז"ל כי שיפורא או מהלך לבנה גורם ראי' לאשה אין הבדל אם ראתה מקודם סמוך או מופלג מ"מ בהגיע תור ההוא היא רואה וזהו וסת החודש שאמרו חז"ל א"כ פשיטא דכי נחלקו רב ושמואל היינו בוסת חודש דראי' ראשונה מהמנין שתיכף היא נותנת גבול וקובעת זמן לוסת משא"כ וסת הפלגה אין בראי' ראשונ' דבר עד שתוסיף עוד ראי' וא"כ הכריח הרא"ש שפיר דע"כ וסת החודש דוקא משום דיום חודש גורם וסת ולא תלי' כלל בהפלג' ולכך סגי לרב בג' דל"ל היא היא היינו וסת החודש היינו הפלגה דאין יום חודש גורם כלל הראי' וא"כ מוכח דגם בהפלג' סגי בג' ראי' כמ"ש הרא"ה בב"ה באמת ע"ש שהאריך דא"כ י"ל עד כאן ס"ל לשמואל עד שתשלש בדילוג היינו בוסת החודש שהוא לפ"ז דין א' עם הפלגה דס"ל לשמואל הא אין כאן רק דילוג א' דמט"ו לי"ו הוא הפלגה א' ומיום י"ו לי"ז דילוג א' וס"ל לשמואל דעכ"פ בעינן ב' דלוגי' לפחות דלהוי עכ"פ חזקה בדילוגי' לרבי' ואף רשב"ג מודה הואיל ועכ"פ יש כאן ראי' המחזיקי' כמו שאמרו לרב ועיין ברא"ה הנ"ל אבל בשור דנגיחה בט"ו לחודש יש לו שם כמש"ל בשור הנגיחה תיכף יש לו שם והוי כמו וסת השבוע או חודש לדידן אליב' דכ"ע וא"כ בנגח אח"כ בי"ו לחודש הרי כאן סירוג ואח"כ בי"ז הרי כאן סירוג שני והרי כאן שני סירוגי' ואף שמואל מודה דהא הוחזק לנגיחות ובסירוגין לחדשים בתוס' יום יום ואיך מדמה הגמ' נגיחות שור בדילוג בחדשים להך דרב ושמואל גבי וסת ש"מ דאף כאן הדין כן דיום חודש גורם הוסת והראי' א"צ להפלגה כלל דאפי' אם שופעת ימים הרבה מקודם או חדל לה אורח כנשים זמן רב בהגיע תור החודש עלולה לראות והוא הזמן שיבא אורח נשים וא"כ שוה דינא לשור נגח דיש לנגיחה ג"כ שם מוגבל וא"כ דדין זה מוכח אמרינן דווקא בוסת החודש הואיל ונקט למילתא בחודש אבל בהפלג' צריך ראי' עוד תוספ' הן לרב והן לשמואל ודו"ק:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:6
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:6](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:6)

וראתה ב' וכו' וה"ה דלגה למפרע כגון ראתה שני' לסוף כ"ט וג' לבסוף כ"ח וזה פשוט וכן משמע בתוס' פ"ק דנדה ד"ט ד"ה פחתה וכו' כ"כ הש"ך בסק"ט ובאמת יש לפקפק בזה בשלמא בדלגה שרחק' יום יום י"ל טבע אשה כך למעט בדמים וכן הולך וחסר עד לבסוף שרואה פ"א לשנה וא' לשבוע וא' ליובל אבל אם מקרב' ראי' א"כ איך אפשר לומר לבסוף שתרא' היום ומחר יהי' לה עוד וסת וא"כ מחר נמי וכן אין לדבר סוף וא"כ אשה זו כל ימים בחזקת רואה ולבסוף יהי' וסת' נעקר וצריכה לחזור ולהוסיף לראו' מיום א' לב' ולג' א"כ הרי הוסת משונה הולך וחסר והולך ומתגבר וזהו לא שמענו בטבעי' כלל ומתוס' אין ראי' כי התוס' באמת לא הקשו על לא מבעי' שפחתה רק קו' התו' על לא מבעי' שהותירה דפי' רש"י לצ"א צ"ב צ"ג יום איברא דבספר בעל נפש לראב"ד מבואר כמ"ש התוס' ומ"מ צ"ע כי מנגד לטבע בכל אופן ומנלן זה כי לא מצינו לו ראי' בש"ס:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:7
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:7](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:7)

בימי החודש עיין ש"ך ס"ק י"ג דעיקר כפי רוב פוסקים דשפורא גרים ולא כהרא"ה דדעתו דמנין למולד הלבנה שנרא' שראוי לקבוע חודש עפ"י הראי' ובאמת הוא דבר תמי' דטבע כל נשים בכל זמניהם יהי' כרוכי' אחרי הב"ד כיצד יקראו שם לחודש ואז ביום ההוא יזובו דמים מנידתה ומקורה ולכן הרמב"ן שהי' שלם בטבעיות ולימודי' ובסוד ה' בא כנודע מגודל חכמתו ומ"מ כפי מ"ש הרא"ה דחה זה הסברא שיהי' שפורא גרם בוסת אשה להקדים ולהאחיר וכן הר"ן בחידושיו הביא ולא ענה עליו דבר כי כל מה שהאריך הרשב"א במשמרת הבית ועיקר ראי' שלו מאקרא וכו' גומר עלי הוא אמת וזהו הכל באיש ישראלי אשר חלק ה' עמו והם מושפעים מפאת ה' ולא כפי טבעי והלוכי כוכבים ולכך כל ענינים נדון כפי חוקי הב"ד וכאשר יאמרו כן גזרה חכמתו עליונ' להסכים ולהשפיע עליהן אבל שיהי' ב"ח חומרי מתנהגים עפ"י הסכמת ב"ד מול הטבע ומהלך הכוכבים במסילתם זה מהנמנע וא"כ כל פועל הטבע לשוא ח"ו וזהו בוסת החודש בדילוג לא נאמר' באשה לבד כי אם גם בשור הנגח ג"כ ט"ו בחודש זה וכו' ושם הקו' גדולה וחזק' כי שם לא יתכן שהטבע יסכי' לקביעות ב"ד ולכך הרמב"ן הקשה קו' זו ולא הי' נעלם מעין חכמתו כנ"ל ובאמת דברי הרא"ה ג"כ אינו מובנים דכתב דיש למנו' למולד הלבנ' שנרא' שראוי לקבוע ר"ח עפ"י הראי' שמשע' זו שהיא נרא' על הארץ הוא פועל בעולם זהו דבריו והר"ן בחדושי' הסכי' עמו ולא ידעתי כי קשת הראי' בלבנ' מתחלפת לפי אורך ורוחב המדינ' בעולם כאותו שאמר' כ"ד שעות לדידהו שית ולבני בבל ח"י שעה וכן בכל המדינ' ומדינ' משתנה הראי' והזמן נרא' בארץ וכל חשבון קבועות חדשים ומולדות שלנו הוא עפ"י ארץ ישראל כי משם תצא תורה וקביעות החדשים וא"כ הנשים היושבים וגרים בארצות הרחוקת מא"י כיצד ימנו קביעות וסתן אי למולדו' א"י הרי אינו כי אם נאמר שטבע זריחת הלבנ' בחידוש' גורם ואין זריחת לבנה בא"י גורם ליושבו בקוטבי צפוני ודרומי וכן להיפך ועוד דיש הבדל בין מולד אמיתי למולד אמצעי ועיקר הראי' האמיתות הוא הכל לפי מולד האמיתי שהוא הלבנ' בגלגל שלה כנודע וכל חשבון שלנו במולדות הוא אמצע ואם כן אף כל אשה בכל מדינ' צריכ' ללמוד חכמת מהלך הכוכבי' ומפת הארץ לדעת איך ומה תקבע וסתה באיזה זמן וזה מהנמנע למאוד ועוד א"כ אם הראי' באמצע הלילה תהי' וסתה מאמצע הלילה לאמצע הליל' וא"כ וסתה משתני' משעות ורגעים ואין כאן קביעות יום ולילה שלנו שהוא זריחת ושקיעת השמש כי אם מעת ראי' לבנה יהי' ביום ולילה וכמה בטולי' הרבה יש בדין זה אמנם נרא' כי חודש א' מלא וחודש א' חסר כסדרן בשנת פשוטה שתמיד חדש א' מלא וחודש א' חסר ודאי דהרי זו חוששת ליום החודש ההוא כדינו כי זה כנוי על מהלך לבנה כי מהלך לבנה בשני חדשים הוא נ"ט יום וחלקו חז"ל אחד מלא וא' חסר וא"כ אשה זו יש לה לחוש לפי מהלך לבנ' ואר כי אינו כ"כ בדקדוק כי לפעמים יקדים המולד וראי' באיזה שעות או יאוחר ולפעמים אפשר בחצי יום כולי האי לא אמרינן לדקדק דמי יהי' איצטיגני לדקדק בדקות ההילוך לבנה ובפרט כי וסת דרבנן ולא סגי בלא"ה רק כל הפלפול ההוא אם עשו ז' חסרון או ז' מלאים וכאן שני חסרי' או שני מלאין זאח"ז אם גם בזה יש לשמור סדר החדשים או לא כי למ"ד שפורא גרם אף בזה נא זז הסדר ולהרא"ה והרמב"ן לא כן הוא כי זהו יוצא מכלל מהלך ירח והתור' מסרה קביעות החדשים לחז"ל ומה ענין זה לאשה בדמי וסתה ולכן אפשר דלא דמי שאין בתולי' חוזרין בנתעבר' השנה לבסוף ג"ש ויום א' דהתם ג"כ הקביעות שיהי' שנת לבנה עם תקופה כאחד וגדולי האדם תלוי במהלכי מאורת החמה ובזה הונח לי כי הרמב"ן כתב דאין לומר לענין וסת שפורא וקביעות ב"ד גורם ואולם במטבע קצר שלו להלכות נדה וכמש"ל הטור פוסק ג"כ וסת חודש וכתב להדיא דאין להשגיח אפי' חודש א' מלא וחודש אחד חסר ולכאורה הדברים סותרין ולפמ"ש לק"מ דבחודש חסר וחודש מלא לא נחלק רק כונת בשני חסרין או שני מלאים וזה לא הזכיר בהנ"ל ובאמת בכה"ג יש ליישב לדינא כי הוא נגד החוש והסבר' (ובחבורי במחקרי טבעי ולומדי ותורני עשיתי לדברי רשב"א סמוכין מטעם אחר טבעי ואין כאן מקומו):


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:8
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:8](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:8)

באחד בשבת וכו' כתב המ"י אע"ג דבל"ה איכא הפלגה שווין מ"מ בהפלג' בעינן ד' ראי' ובזה סגי בג' ונכון הוא אלא יש עוד הבדל דבשבוע אף אם תראה ב' ימים מקדם כשיגיע וסת ההוא חוששת אבל אם אתה עושה אותו וסת הפלגה הא בטלה הפלגת' וכן אם יעבור וסת א' ולא תראה דבהפלג' בטלה הפלגת' עד שתשוב ותראה משא"כ בוסת שבוע ופשוט ולכך אני מסופק אם תראה ד' ה' פעמים בכל יום א' בשבוע ג' שיש כאן לומר שקבע' וסת שבוע וכן י"ל שקבע' וסת הפלג' מכ"ב לכ"ב במה נימ' שקבע' כי יש ביניהן נ"מ לדינא כמ"ש ואפשר דיותר שכיח הפלג' מוסת השבוע ולכן אם נוכל לומר שהיא הפלגה למה נימא שהוא וסת שבוע דהוא לא שכיח דיהי' יום ושבוע בזמן מוגבל גורם הראי' וצ"ע:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:9
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:9](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:9)

חוששת לי"ח בתמוז אבל לט"ז בתמוז אין לחוש משום דכיון דקבעה לה וסת לדילוג תו לא חיישינן דקבע לה וסת לשוה. אבל הרמב"ם הלכות א"ב פ"ח הלכה ז' כתב הי' למודה לראות יום ט"ו ושינתה לט"ז שניהן אסורין שינת' לי"ז שניהן אסורין ומותר לט"ז שינתה לי"ח נאסר שמונה עשרה והותר' כולם ופי' בו הכ"מ דאע"ג דקבעה לה וסת לדילוג ומה"ט הותר ט"ו דנעקר' בקביעות וסת אחר מ"מ חוששת לי"ח נמי אולי תראה בו. ובאמת כפי גירס' בגמ' שינתה ליום י"ח וכו' ואינו אסור' אלא מי"ח ואילך י"ל דכונה לי"ט אבל לא לי"ח אך בתוספתא מבואר הלשון כך שינתה לי"ח טהור שלשתן ואינו טמא אלא י"ח והוא כדעת הרמב"ם לכן תמהני על המחבר שהשמיט דעת הרמב"ם לגמרי מה שאין דרכו ברוב מקומות עבק"א:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:10
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:10](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:10)

ויש לחוש לדבריהן להחמיר עי' ש"ך דהעלה דיש להחמיר בכל גוונא ומזו נראה דלא אמרינן בספיקא דרבוותא ספק דרבנן להקל דהא וסת דרבנן. ומ"מ אמרינן בי' להחמיר וגם הראב"ד בבעל נפש כתב הואיל ומספקא מילתא אי כרב או כשמואל עבדינן להחמיר כתרווייהו ולזה נתכוין הטור והב"י דכתבו בשם הראב"ד דפוסק כרב משום דהעלה להחמיר כרב ולק"מ מן הבעל הנפש כלל אך הט"ז ויתר אחרונים הקשו במ"ש הטור בשם אביו הרא"ש דפוסק כשמואל ובב"ק גבי שור פוסק הואיל ועיקר דינא כרב ושמואל לגבי וסת אתמר דהוא איסורי והלכה כוותי' דרב דהוא הי' מדקדק ובקי באיסורין יותר אף לענין שור הנגח שהוא ממון הלכה כמותו ונ"ל דודאי ס"ל להרא"ש דבאמת אף דדייקו מברייתא כשמואל מ"מ שורת הדין דיש לפסוק כרב רק הואיל וסת דרבנן ובשל דרבנן אזלינן בתר המיקל לכך סמכינן אמילתא דשמואל אבל ודאי אלו הי' וסת דאורייתא והוה חזקה זו של תורה הוה מורין כרב דבג"פ אף דאין כאן רק ב' דלוגין הוה מוחזקת רק היותו רק דרבנן סמכינן להקל וא"כ בשור מועד דהך חזקה דבג"פ הוי מועד ליגח דאורייתא ומקרא מלא הוא ובזו ודאי הלכה כרב דאלו הוה וסת חזקה דאורייתא גם בהו הוי הלכה כרב ומני' דנגח הוי דאורייתא הלכה כרב ולק"מ עבק"א:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:11
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:11](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:11)

בדילוג וכו' דעת הפרישה הואיל ור"ח ס"ל דהך דינא תליא בפלוגתא דרב ושמואל א"כ אע"פ דבפי' הגמ' לא הסכים עמו מ"מ דינו אמת דתלי' בפלוגת' הנ"ל אבל האחרונים כ' כיון דפוסקים לס"ל כפי' בגמ' אין לנו לומר פלוגתא כזה ובאמת בש"ע שחושש לשני דעות א"כ בזו ודאי הלכה כרב דבזה מסתבר טעמיה דרב יותר משמואל ולכן באמת ר"ח מרא דהאי שמעתי' פוסק כרב וא"כ אין כאן נ"מ אך בגופי' דפי' ר"ח צ"ל דלפי דעת הרשב"א בתה"א משמע לשמואל בעי בכל פעם ד' חדשים ראי' ראשונה ט"ו י"ז י"ח וכן בשני וכן בג' דלעולם בעינן ג' דלוגים ולא קבעה וסת רק בי"ב חדשים דהא כתב דרב ושמואל לישנא קייטי נקטו ומה שאמרו בסתמא ראתה בט"ו בט"ז וכו' כונו על הראי' בשילוש ולא בפעם א' וא"כ לשמואל בעי י"ב חדשים וזהו הפשוט בדעת שמואל דלעולם התחלת הראי' ראי' ט"ו אינו בדילוג והוא בעי ג' דלוגין אמנם התוס' דעתם דלשמואל סגי בדילוג י' חדשים דבפעם ראשון בעי שמואל ט"ו ט"ז י"ז י"ח אבל בשנים ושליש' סגי בט"ז י"ז י"ח אך לפ"ז צ"ל הטעם בפעם הראשון אין שם דילוג על ראי' ראשונ' בט"ו דהא לא התחיל' לדלוג כלל ולכך אינו מצטרפות אבל בסירוג השני יש שם דילוג אף על ראי' ראשונה בט"ז דהא בחודש העבר ראתה בח"י בחודש וכעת היא רואה ט"ז ושם דילג עליה ולכך סגי בב' ומ"ש התוס' דא"כ דכי אמרינן בס"ד דפליגי במחלוקת רבי ורשב"ג לא פליגי בראי' ראשונ' לבד אלא בג' ראי' של דילג ה"א פי' דודאי צריך דילג רק לרב סגי בששה חדשים דהא בתרי זמנא הוי חזקה וא"צ ט' חדשים ודילג ראשון דנקטו התוס' לאו דוקא רק הכונה דא"צ ג"פ ג' ראי' רק ב"פ בג' ראי' ויותר ה"ל להקשות דאפי' ה' חדשים סגי דבפעם ב' סגי י"ו י"ז דהא לפי שכתבו התוס' בפעם ב' שם דילג על ראי' ראשונה ג"כ וא"כ על י"ו שם דילג ולרבי בתרי זימני הוי חזקה אלא דקצרו בלשונם וכך צ"ל לפי' התוס' וא"כ יש קצת ראי' לדברי הפריש' הביא הש"ך ס"ק י"ח דראי' הראשונ' אם הי' בדילוג אף דלא הי' בדילוג השוה לשאר דילוגים שם דילג עלי' דהא אנן קרינן שם דילג לשמואל מה שהיא רואה אח"כ בסירוג השני ט"ז י"ז י"ח והוא כמ"ש דגם על ראי' ט"ז שם דילג שדלגה מראי' ח"י בחודש העבר ואין הדילוג שוה עם שאר דילוגים שזהו דילג לאחריו וזה לשעבר וזהו דילג יום א' וזהו דילג יומיים וע"כ דמ"מ שם דילג עליו ובאמת צ"ע מנ"ל לתוס' פי' זה בר"ח ולא בפשיטא כמש"ל בשם הרשב"א ואפשר דראו כן בפי' ר"ח להדי' ועל ר"ח גופי' אין לתמוה דכך קבלה הי' בידו בכוונת שמואל כמו שאמרו עליו שדבריו דברי קבלה הן. איברא בחדושי לרשב"א לב"ק ראי' כמעט פי' אחר ודבריו צ"ע דהקש' על שמואל דס"נ בעי ראי' רביעי' דהא תנן ראה שור ונגח שור ולא וכו' דמשמע בב' דילוגין הוי מועד וכתב ופי' ר"ח דרב אמר קבע' וסת לדילוג כלומר דלעולם חוזרת חלילה וחוששת ליום ט"ו לחודש הששי וי"ז לחודש השביעי וכן לעולה מג' לג' חדשיו חוזרת חלילה ולשמואל עד שתשליש החמישי וצ"ל הרביעי והוא ט"ס וי"ו לחודש בדילוג שתשלש בחזרת ג' ג' חדשיו וכוי עכ"ל נרא' בעליל דעתו בפנים אחרת דלרב אם ראת' רק בפ"א ט"ו י"ו י"ז הרי זה חוששת תמיד לדילוג ובחודש הרביעי צריך תיכף לחוש ליום ט"ו כי חוזרת חליל' ודשמואל לא כן עד שתקבענו ג"פ בג' חדשים וצריך ט' חדשים אבל מודה שמואל דסגי בג"פ ג' ול"ק ליה מראה שור נגח. ולא הבנתי דבריו דא"כ כל סוגי' דגמ' דשם בנדה לא יתכן דס"ד דפליגי בפלוגתא דרבי ומה ענין רבי הא ס"ל לרב דבפעם א' סגי וגם כל קו' מברייתא אין ענין כלל למחלוקת' והרשב"א גופ' סיים ובת"ה הארכתי ושם מבואר פי' אחר וכמש"ל ולכן הדבר צ"ע. ויהי' הפי' איך שיהי' מדברי כולם נלמוד דאם אמרי' כפי' ר"ח ודאי דאם ראתה בט"ו לחודש זה וי"ו לחודש ב' וט"ו בחודש ג' וי"ו בחודש ד' וט"ו בחודש ה' י"ו בחודש ו' לא קבעה וסת דהא לשמואל בעי ג' דילוגי' ולרב עכ"פ ב' דלוגי' אבל דילוג א' לא דהא לשמואל בעי ג' ולרב בב' אבל האחרונים כתבו דה"ה ב"פ זאח"ז ונמשכו אחר הראב"ד בבעל נפש וכמ"ש הש"ך בס"ק כ"א והיינו משום דס"ל דדעת ר"ח נדחה מהלכה ואין זה ענין כלל להך מחלוקת דרב ושמואל ולא קרוי כלל וסת הדילוג וכ"ע מודים דקבע בג"פ כמו שארי וסת השוה אבל לשיטת הפריש' דעדיין סברת ר"ח קיים דהך מילתא שייכי' בפלוגתא דרב ושמואל א"כ ליתא להאי דינא ואפשר להחמיר אבל לא להקל י"ל כן ולכן שגגה שגג המ"י דכ' די"ל כדעת הפרישה דדינא ר"ח קאי ומ"מ כ"כ הש"ך הנ"ל דב"פ ג"כ קבע הוסת ולא הרגיש דלשיטת ר"ח א"א לומר כן ולא קבע וסת אפי' לרב וא"כ אם דעתו להחמיר כר"ח אף כאן יש להחמיר דלא קבעה וסת רק לחומר' ודברי שגגה הן:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:12
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:12](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:12)

לר"ח לדילוגי' דין זה אף שכתב הטור מ"מ לענ"ד יש מחלוקת בין הפוסקים וצ"ע כי יש להבין מה נשתנה זה מוסת הפלג' דכמו שאתה אומר בוסת הפלגות אינו ראי' ראשונ' קובעת שם עד שתהי' ראי' שני' ואח"כ אתה אומר בהך הפלגה אשה זו רואה אף כאן בראתה ראשון בר"ח הלא אין אתה יוכל לומר אשה זו תראה בדילוג ב' חדשים רק עד שתראה ראי' ב' בדילוג חודש א' אז תוכל לומר אשה זו רוא' בדילוג חודש והיא רואה מב' חדשים לב' חדשים וא"כ הרי כאן לכאורה דין זו כמו וסת הפלג' אפס בבעל הנפש מקור זה הדין חולק דבהפלג' אין נרא' כלל עד שתרא' ראי' ראשונ' משא"כ כאן עכ"פ תופס' ר"ח וא"כ חשובה להיות נמנה בפ"ע אך לפ"ז ראה היום שור ונגח ומחר ולא נגח יום ג' ונגח ד' ולא נגח ה' ונגח הוקבע ונעש' מועד לסורג לימים דמ"ש ר"ח לאשה או ימים למועד וכמו שאתה אומר דראי' ראשונ' בר"ח נמנה הואיל ותופס' ר"ח עכ"פ ואלו ראתה ג"פ בר"ח הוקבע לכל ר"ח אף כאן בימים יום ראשון תופסת לעצמו היום דאלו תשוב ותראה ג' ימים זאח"ז הועד לכל הימים וליכא למימר בשלמא בשור וכי דרך שור הנגח לנגח יום א' ויום א' שלא לנגח וא"כ כשנגח יום ויום לא נגח שם דילג איכא עלי' אבל באשה וכי תמיד תראה הלא תמיד צריכ' להמתין זמן מה מראי' לראי' וא"כ מה לי שממתין זמן חודש א' או שתי' וכמ"ש הש"ך דא"כ אף שור שנגח ט"ו לג' חדשים תהוי לפי זו דילג ועכצ"ל דדין א' בלי הבדל בין שור לאשה וכמו בשור בסירוג ימים בעי ד' ה"ה אשה בסירוג וכ"כ הראב"ד ראי' לדבריו מהא דתנן לענין נגיחות ראה שור ונגח שור ולא נגח וכו' אלמא קמיית' ממנינא הוא הרי דמשוה סירוג דמים לסירוג דשור או דס"ל כדעת הרמב"ם כמ"ש בפרק ו' מהלכות נ"מ עיין שם דהך ראה שור ונגח שור ולא נגח אין פי' ביום א' רק בג' ראה יום א' ונגח וביום ב' ולא נגח וכו' ועשה כל הברייתות מימים וזהו נראה דעת הראב"ד ג"כ ולכך לא השיג בזה ארמב"ם שם אף דהשיג בדין אחר בענין זו וא"כ יפה פסק והרי דעת הרמב"ם והראב"ד כאחד אבל התוס' בב"ק דף ל"ז בד"ה יום ט"ו וכו' כתבו להדי' הואיל וסת הפלגת בעי ד' ראיות ה"ה אם נגח יום א' ויום ב' לא נגח יום ג' נגח יום ד' לא נגח יום ה' נגח יום ו' לא נגח אין נעשה מועד לכ"ע עד שישלש בדילוג ואין הראשונים מהמנין הקשו מ"ש דתנן שור ונגח וכו' דראשון מהמנין ותי' דצריך לחלק בין סירוגים דימים לסירוגין דשורים עכ"ל וכדברים אלה כתב ג"כ הנ"י בשם הרא"ש וא"כ מבואר להדיא דלא כראב"ד ולא ס"ל לחלק בין הפלג' לדילג החדשים או במועד הימים רק בין שורים לימים וא"כ דינא של הראב"ד ליתא וגם היש"ש בב"ק השיג על הרמב"ם דפי' ראה שור ונגח בימים וכי בימים אינו נעשה מועד עד שישלש וכן פוסק להדי' כתוס' ורא"ש ונ"י עיין שם. וכן הר"ן בחידושו דהק' מ"ש ראה שור ונגח וכו' מוסת הפלגות דבעינן ד' ראי' ותי' דהתם לא נעשה מועד מצד הפלגות רק מצד נגיחות אלא שסירוג בנגיחות אבל אשה קביעת וסת מהני הפלגתה ואלו ס"ל כחילוק הראב"ד אין זה הטעם משום דנעשה מועד מצד נניחות דהא אפילו באשה דקבעה וסת מפני הפלגתה ומ"מ בסירוג סגי בג' ראיות ולכן הראב"ד בבעל נפש בישוב קו' זו מ"ש ראה שור ונגח מהפלגה דבעינן ד' תי' דהתם לאו הפלגה שכל אחת ראוי לקבוע עם ב' חברת' אבל לא הפלגה אינו ראוי עד הפלגה ב' וזהו מה שתי' ג"כ על וסת הסירוג דראוי היא לקבוע עם ב' חברתה (וכמ"ש הב"י בשם בעל נפש ולא מצאתי בבעה"נ לפנינו) וא"כ הרי הדברי' מבוארי' כי יש מחלוקת בין הפוסקים ובדברי הרשב"א בת"ה משמע מתרו' מהך דשור נגח וכו' דשאני הכא דאין הפלגה ידועה אלא בב' ראיות אבל התם הא איכא שלש נגיחות משמע כדעת הר"ן אלא שהמשמרת הבית כתב דתי' זה הוא לקוח מראב"ד. אבל מ"מ הרשב"א בכל דבריו בת"ה לא הזכיר וסת הסירוג כלל ואלו דעתו מסכי' לכך למה העלים אותו. ומזה נראה דדעתו כדעת התו' וכיון דכל ראי' הראב"ד מהך דשור נגח ואנן לא ס"ל כן אזלא ראי' וגם דינו צ"ע: אך בתוס' גופי' יש לדקדק דכתבו דבסירוגין לימי' לכ"ע אינו נעשה מועד עד שישלש בדילוג למה יגרע סירוג מדילוג גמו' הא הוי לרב מועד בג' ראי' וגם התם בנגח בט"ו אין אתה יוכל לקרות שם ולומר שמנגח בדילוג דהא עדיין לא דילוג רק ס"ל לרב הואיל עכ"פ יש לו שם שמנגח ביום ידוע מצטרף אח"כ למנין הדלוגי' וא"כ בימי' נמי דהוא אם נגח ג' ימי' זאח"ז הוי מועד לכל הימי' כמבואר בגמ' וא"כ נגיחה ביום א' הוי שם בפ"ע ולרב מצטרף אח"כ לסירוג ובאמת הרשב"א בחדושי' לב"ק כתב כך וא"ת לשמואל תקשי לי' ברייתא ראה שור ונגח שור ולא נגח וכו' ואמאי הא נגיחה קמייתא לאו בדילוג נגחה ועד שישלש בדילוג וכו' ע"ש הרי דס"ל דהך תלי' בפלוגתא דרב ושמואל וכן פי' רש"י להדיא דהך שור נגח וכו' לשמואל אינו נעשה מועד עד שיגח עוד שור הרביעי ע"ש והוא ג"כ דלא כראב"ד דכל ראי' שלו מהך שור נגח וכו' ע"ש ולענ"ד נראה הפי' בתו' כך דהתו' כוונתם כרשב"א להקשות על שמואל מהך ברייתא דראה שור ונגח וכו' וכך דבריהם ולפ"ז אם נגח יום א' וכו' אין נעשה מועד לכ"ע עד שישלש בדילוג ואין הראשונים מהמנין פי' דלא תימא דגם שמואל מודה בזה הואיל והוא רק סירוג דאינו דלשמואל אינו נעשה מועד עד שישלש בדילוג והוא דברי שמואל וזהו כוונתם דאינו נעשה מועד לכ"ע פי' דיש בו מחלוקת ולשמואל אינו נעשה מועד ולכך לא אמרו בלשונ' להיפוך לכ"ע אינו נעשה מועד דאז הי' הפי' אפי' לרב אבל בלשון זה הפי' דלרב נעשה מועד אבל לכ"ע דהייינו לפי' שמואל אינו נעשה מועד וע"ז הקש' דהא בריית' היא ראה שור ונגח והך דשמואל איך מתוקמי ודברי התו' ורשב"א עולים כאח' בלי הבדל כלל וא"כ לפ"ז יש כאן מחלוקת לשיטת התו' ורש"י ור"ן ונ"י ורא"ש ורשב"א בחדושי' ויש"ש תלוי בפלוגת' דרב ושמואל וצדקו דברי הפרישה דס"ל דהך דסירוג מהני ג' ראי' היינו לרב ולא לשמואל (ומדברי הראב"ד אפשר דאין ראי' דס"ל בלא"ה כרב) אבל לשיטת הרמב"ם דפסק כשמואל ומ"מ פסק שם בשור שנגח בסירוג ימי' וכן נראה דעת הראב"ד אף די"ל דבלא"ה פוסק כרב ודעת רמב"ן בהלכות נדה שלו דפסק כשמואל ומ"מ פוסק בסירוג רק בג' ראי' ש"מ דיש לחלק כדעת הראב"ד מבואר דלא תלי' סירוג בפלוגת' דרב ושמואל והוא דעת הב"ח והש"ך ואפשר דמשום כך סתם הטור משום דאף לדעת החולקים על הרמב"ם והראב"ד ורמב"ן מ"מ לרב ודאי הוי כמו וסת דילוג ובזו ג"כ רובי' מפוסקי' דפסקו כרב וא"כ בסירוג יש לפסוק כוותי' ומ"מ תמיה על האחרוני' שלא הרגיש' בזה וחשבהו להפריש' טועה וביותר יש תמה על היש"ש דכ' על הרמב"ם דפי' ראה שור נגח בימי' דהוא דבר זר ולא שם על לב דהטור פסק כן בפשיטות וכן הראב"ד והרמב"ן:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:13
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:13](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:13)

לא קבעה וסת כ' הש"ך סקכ"ג דאם ראתה בי"ט בתמוז דקבעה לי' וסת הפלגה שווי' ע"ש ובאמת לא איירי הש"ע בקביעות חדשי' שלפנינו שניסן מלא ואייר חסר דא"כ ד"מ ט"ו בניסן חל בא' בשבת וא"כ חל י"ו אייר בד' בשבת הרי כאן בימים בשבוע ד' ימי' בדילוג עם יום הראי' וא"כ י"ח בסיון חל בשבת הרי כאן שני דילוגים ד' ימים עם הראי' והרי כאן ב' דלוגי' ביום שבוע שווי' ולרב קבעה וסת כמש"ל כי ימי שבוע חד דינא אי' להו עם וסת חודש ואדרבה זה נלמוד מזה ואיך סתם הש"ע דלא קבע' לי' וסת נגד דעה ראשונה בס"ז ולכן צ"ל דניסן אייר ל"ד ואין זה מן המכוון כלל בקביעו' א' מלא וא' חסר ושניה' חסרי' או שניהם מליאי' וא"כ ליתא לכל דבריהם ודוק:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:14
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:14](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:14)

וסת הסירוג וכו' הש"ך סקכ"ו העלה דאם ראתה בשבט אדר ניסן ואח"כ ראתה בסיון אב חשבינן ניסן לוסת הקבוע ואין כאן רק שני פעמים לסירוג ע"ש ותמהני דהחליט הדבר דהא בגמ' דב"ק הנ"ל מבעי לי' שור שנגח ה' ו' שבת שבת ושבת שבת להך יומא קמא שדינן ואייעד לכולי יומא או לשבת בתרא שדינן ולא אייעד אלא לשבתות ועלתה בתיקו וכן הרמב"ם בהלכות נ"מ פ"ו כתב דהוא ספק וא"כ הדברים דומי' למ"ש כאן בלי הבדל כלל והדבר ספק ואם אמרו בתיקו במילת' דרבנן ספיקא להקל אף כאן יש לילך לקולא בכל צד ולומר דקבעה וסת לסירוג ולא לכל חודש וא"צ לחוש רק מב' לב' חדשים ולא לכל חודש וחודש דהא בגמ' מדמי שור לוסת וכמ"ש כל הפוסקים וברור. עב"קא:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:15
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:15](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:15)

האשה שראתה הש"ך בסק"ל האריך והעלה דעונ' בינוני' הנזכרת במקומות רבות הוא לפעמי' ביום ל' לראי' ראשונה בכלל ולפעמי' מיום ל"א לראי' ראשונה דהכל תלי' בקביעות החודש כי וסת החודש ועונה בינוני' אחת היא ולכך הראב"ד בבעל נפש הזכיר וסת חודש ולא הזכיר כלל מעונה בינונ' ולעומת זה הרשב"א כתב שצריכה לחוש לעונה בינוני' ולא הזכיר וסת חודש אלא וודאי דא ודא אחת היא ע"ש שהאריך ועיין בתשובת הגאון מהר"צ סי' קי"ד דהאריך לדחו' דברי הש"ך וכל ראי' שלו מדחי לדחי ובאמת בראי' מהר"צ לדחו' דברי הש"ך אינו ראי' חזקה כראוי מוצק ויש פנים לכאן ולכאן אלא במה שהקשה דהרשב"א בת"ה דף קס"ט הוציא קביעות וסת חודש מהך דראת' בט"ו לחודש זה וכו' ואולם עונה בינוני' יליף לה הרשב"א בדף קס"ד מהך דבא ומצאה תוך ימי עונת' ואלו דין א' הוא טורח שתי ראי' משני מקומות מתחלפות ל"ל זו היא קושי' גדולה להש"ך ובאמת אני אומר אלו דעת הש"ך דאין הבדל כלל למצוא בין וסת החודש לעונה בינוני' יקרה בזה בטולי' רבים חדא קושי' מהר"צ הנ"ל ועוד בריש סי' זה ס"ב מפרש המחבר וכן הטור אופני הוסת בוסת היום וסת הפלגות וסת החודש כסדר זאח"ז ואח"כ כתב בסעיף ד' עוד יש חילוק בין קבוע לאינו קבוע שקבוע אם עברה עונתה אעפ"י שלא הרגיש' אסורה לשמש עד שתבדוק ושנא קבעתו הגיע וסת ולא בדקה ולא ראתה ועברה עונתו מותרת ע"כ וזה מבואר דאף על וסת חודש קאי דבה מסיי' בסעיף ב' ואלו לדעת הש"ך הא ליתא דהוא עונה בינוני' ובעונה בינונית אם עברה צריכה בדיקה כמו ביש לה וסת כמבואר שם בש"ע ולכן צ"ל דבאמת אף לדברי הש"ך יש כאן הבדל רב בין עונת בינונית לוסת החודש דאם ראתה בר"ח וחזרה וראתה בכ' בו אם אתה אומר עונה בינונית אין כאו חשש בר"ח שאחריו כי עונה בינונית הוא הבדל ל' או ל"א כפי קביעות החדשים: אבל עכ"פ הוא הבדל בין ראי' לראי' כי דרך הנשים לראות מל' לל' והיינו שיש הבדל בניהם וא"כ זהו שראתה בכ' בו אין לחוש ביו"ד ימים שלאחריו כאותו שאמרו בהפלגות וכמש"ל משא"כ לוסת חודש שצריכה לחוש בהגיע ר"ח אף דהיא ראתה זה עשר ימי' העברו ועוד אם יש לו וסת קבוע להפלגה ד"מ ממ' למ' ושוב ראתה בר"ח אם אתה אומר משום עונה בינונית כי אמרינן עונה בינונית באין לה וסת אבל זו שיש לה אינה חוששת וא"כ א"צ לחוש לר"ח הבא משא"כ וסת חודש עכ"פ צריכ' לחוש בהגיע ר"ח השנת דאולי תקב' וסת חודש וסת בתוך וסתי כנודע ואולם ההיפוך ג"כ בראת' בר"ח בקפיצות והגיע ר"ח ולא קפצה א"צ לחוש לר"ח משום וסת החודש הואיל היותו מורכב עם קפיצות והא לא קפצה משא"כ עונה בינונית מ"מ צריכה לחוש כדין אשה שאין לה וסת כלל וכמבואר לעיל סימן קפ"ד בסופו ע"ש ובב"י וברשב"א ועוד נראה לומר דהא דאמרינן בסעיף זה דאם קבעה וסת ליום אינה חוששת בלילה וכן להיפוך הוא בענין וסת דזה תליא בלמודה לראות ביום או בלילה אבל עונה בינוני' דאמרינן דרך נשים לראות מל' לל' ז"א תלוי ביום או בלילה רק אפילו אם רגילה לראות ביום כשיגיע יומו של ל' כל הלילה ויום אסור דהא לא משום וסת אתינן עלי' וזה לפענ"ד ברור ולא נמצא בפוסקים שאף עונה בינונית צריך להיות יום או לילה בשעה שהיא רגילה לראות: ובפרט החילוק שכתבתי יש דמחמת וסת החודש כל זמן שלא נקבע א"צ בדיקה בעברה עונתה משא"כ בעונה בינונית וא"כ יש כאן הבדל בין שניהם בדברי שונים וא"כ לק"מ ברשב"א דקבע לכל א' ענין בפ"ע וממקום דלמד וסת החודש לא למד עונה בינוני' כי טיבו של זה לא כשל זה אך לפ"ד גם ראי' הש"ך הואיל והראב"ד ויתר פוסקים השמיטו עונה בינונית ש"מ דס"ל דהוא היא וסת חודש נסתר' דאף דנודה לדברו דגם עונה בינונית תלוי ועומד בקביעות חודש ופעמים שהיא יום ל' לראי' ופעמים ל"א מ"מ הא דין והבדל גדול יש בינו לוסת החודש ועדיין ה"ל להודיעו וללמדנו דינו: והנה זה דפי' עונה בינונית ל' יום היינו ביום למ"ד לראי' ד"מ אם ראתה בר"ח ניסן הראי' שניה בל' לניסן א"צ ראי' כי מבואר בגמ' באמרו אם עברה ג' עונות ולא ראתה די' שעתה ופריך כמה עונה ואמרינן אמר רבא אמר ר"ח כ"ג ימים ימי טהרה וז' ימים ימי טומא' (כן הוא גי' ר"ח ולדינא אין הבדל בין גי' רש"י ע"ש) ולפ"ז בראתה בא' בניסן משלמי כ"ג ימי טהרה בל' בניסן ואם עברה עונה זו ולא ראתה ואתחזיק כן ג' פעמים הרי זה בחזקת אינו רואה וקשה הא כל נשים אינן רואה כי אם ביום ל"א וא"כ תמיד עובר כ"ג ימי טהרה וז' ימי טומאה והאשה אינו רואה בהן ומה חזקת עקירה יש כאן ותחזק לאינו רואה בעברה ג"פ דהא תמיד אינ' רואה כן והל"ל שעברו כ"ד ימי טהרה ולא ראתה בהן ועכצ"ל דדרך לאשה לראות בכ"ג ימי' לטהרתה והוא יום ל' של ניסן וזה לענ"ד פשוט וברור וא"כ יצטרך הש"ך לדחוק ולומר דמיירי בקביעות החודש חסר והדוחק זה מבואר למה בחר ר"ת בלשונו כ"ג ימי טהרה בקביעות חדש חסר ולא כ"ד ימי טהרה בקביעות חודש מלא ובפרט שהוא אמר כן על שעברה עלי' ג' עונות ובג' חדשים כמעט א"א שכולן יהי' רצופים וחסרים ולא ימלט שבתוכן א' מלא וא"כ אין זה מוגבל בזמן לומר כ"ג ימי טהרה דאז צריכה כ"ד ימי טהרה וז' ימי נדה: ועוד ראי' ברורה לדברי רש"י דפי' בפ"ב דנדה דף ט"ו ל"ש שלא הגיע ימי וסתה דקאי על שבא ומצאה תוך ימי עונתה ומזה מבואר דס"ל לרש"י ואפי' ביש לה וסת צריכה לחוש לעונה בינוני' וכמ"ש הר"ן להדיא בחדושיו לנדה בדברי רש"י אפי' ביש לה וסת צריכה לעונה בינונית וא"כ קשי' מהך דתנן בדף ס"ד הי' למודה וכו' שינתה לי"ח הותרו כולן ואינו אסור אלא משמונה עשרה ואילך ועי' רש"י דאפי' י"ח אינו חוששת הואיל וקבעה לה וסת לדילוג וקשה הא מ"מ חוששת לי"ח משום עונה בינוני' הנ"ל ואיך אמרו הותרו כולם ודוחק לומר דמיירי באופן דראתה בנתיים דאזלא עונה בינוני' וכמש"ל דהך דוחק לפרש דסתמ' אמרינן הותרו כולם (והלא זה כל ראי' הש"ך דכתב הרמב"ן דחושש' לוסת זה ולא לעונה בינוני' ומכ"ש דא"א לפרש כן בבריית') וזה ברור דעונה בינוני' אינו בי"ח: ועוד קשה א"כ מנ"ל לגמר' דב"ק לדמות הך שור שנגח בט"ו וכו' להך דהכא דראתה בט"ו לחודש דלמא גבי אשה דדרך נשים לראות מעונה לעונה שהיא וסת החודש אמרינן דקבעה וסת אפי' בדילוג אבל מנלן לומר בשור דלא שייך עונה בינוני' לחוש לוסת החודש דלמא וסת חודש לא אמרינן כלל כי לא מצינו כלל במשנה וסת חודש רק מהך דרב ושמואל ומנ"ל וסת החודש בשור באשה שאני שהוא עונ' בינוני' א"ו עונה בינוני' אין ענין כלל להך דוסת החודש: ועוד ראי' ברורה מדברי הרשב"א וטור וש"ע לקמן בסעיף כ"ז ראתה שלש ראי' מג' עונת מכוונות ולא פיחתה ולא הותירה נתגלה שדילג ראשון אינו סילק דמים אלא שינוי וסת לפיכך ראי' ראשונה וכו' מצטרפות ונמצא ד' ראי' וג' הפלגות בניהם מצ' לצ' וכן הוא בטור ולדברי הש"ך הנך ג' עונת הן ג' חדשים וא"כ לפי קביעות החדשים אי אתה מוצא בט' חדשים נחלקים לג' ג' חדשים שיהי' מכוונים בימים וע"כ אתה תצריך ליתן לכל ג' עונות ב' חסרים וא' מלא או להיפוך וזה אינו בקביעות שיהי' זה רצוף ט' חדשים זא"ז ותמיד בכל ג' חדשים שני מלאים וא' חסר או שנים חסירים וא' מלא ולא תמצא אלא בשנה מעוברת ושלימה דאז ישנו במציאת שדלגה אלול תשרי חשוון הרי שני מלאים ואחד חסר וכן כסליו טבת שבט שאז כסליו טבת מלא ושבט חסר והרי שני מלאים ואחד חסר וכן אדר ראשון אדר שני ניסן שני מלאים ואחד חסר: וזולת זה אינו במציאת כלל וא"כ קשה איך קאמרו הפוסקים בכוונה ראי' בדילוג ג' ג' עונת שיש כאן שלשה הפלגות שוות לא כן הוא לדברי הש"ך אחד מעדיף ואחד ממעיט וביותר קשה על הגמ' דפריך בנדה דדף ט' כוונה הא קבעה לה וסת ומה קביעות וסת יש כאן הא אין הפלגות שוות כלל כמ"ש ונ"ל דקושי' הגמ' לא מכח הפלגה רק מכח וסת הסירוג דמ"ש שסירגה מב' חדשים לב' חדשים או מג' לג' חדשים וא"כ היא שראתה ג"פ בסוף ג' חדשים הרי כאן וסת החודש בסירוג מג' לג' חדשים דא"כ להנך פוסקים דלא ס"ל וסת הסירוג וכמש"ל א"כ קו' הגמ' איך יתכן אליביהו. ואדרבה מכאן קשה על הטור וש"ע דפסקו וסת הסירוג למה פירשו דראתה ג"פ בג' עונות מכוונת דה"ל וסת הפלגה כלשון רשב"א ולא כתבו דקבעה וסת הסירוג ואפשר לפקפק ולומר דלמה צריך להיות ג"פ בהפסק ג' עונות הלא ב"פ בהפסק ג' עונות קבעה לה וסת דראי' ראשונ' מצטרפת לפי דעת הטור והש"ע וא"כ קבע' וסת הסירוג בג' ראי' אלא שזה יש לדחות ולומר דבעי ג' ראי' להחזיקה בחזקת רואה וכו' אבל מ"מ דברי הטור והש"ע דבחרו בוסת הפלגה והניחו וסת הסירוג הדבר מבואר דאינו תלוי' כלל בחדשים רק בימי' וצ"ל ימים ל"ד רק סכום מנין הקרוב לצ' כדרך הגמ' ופוסקים וכמ"ש הרא"ש בכמה דוכת' ועיין במהר"צ הנ"ל שהאריך בזה וא"כ יש כאן הפלגות שות ולא יתכן וסת הסירוג דאינו מכווני' החדשים דהן קצתן מלאי' וקצתן חסירי' ועונת הפסקה הם מכווני' בימים שוים וזה ברור ומוכרח בלי פקפק: אמת שמדברי תוס' ד"ה פיחתה וכו' משמע קצת כדברי הש"ך דהקשו על רש"י דפי' דהתירה לצ"א צ"ב צ"ג דהא הוי וסת הדילוג לרב ותי' בהפלג' בעינן לכ"ע ד' ראי' וקשה ממנ"פ אם אנו מונין הך ראי' ראשונה טרם שהפסיק' ג' עונת בכלל הרי כאן ד' ראיות וג' הפלגות וב' דלוגין ואם אנו אמרינן הואיל והפסיקה ג' עונת בטלה הראי' ראשונה שהי' רק במקר' וא"כ אין כאן רק שני הפלגות א"כ מה פריך הגמ' כונה הא קבעי' וסת הא אין כאן רק שני הפלגות דהא ראי' ראשונה קודם הפסקה אינו מהמנין. וצ"ל דלעולם ראי' ראשונה אינו מהמנין וקושית הגמ' דקבע לה וסת לא מתורת וסת הפלגה דא"כ רק שני הפלגות רק מכח וסת הסירוג מג' חדשים לג' חדשים וא"כ לכאורה דברי הש"ך מוכרחין אך כבר כתבתי לעיל דדעת התוס' בסירוג מספקא לן ועמש"ל וי"ל דאם ראתה בסוף צ' ימים וד"מ חל בא' בשבת א"כ כשראתה שני' בסוף ל' ראתה ביום ו' בשבת וכשחזרה לראות בסוף צ' ראתה בד' בשבת וא"כ הרי כאן לרב וסת בדילוג למפרע בשבוע מב' ימים לב' ימים וא"כ קושית הגמ' לרב דהא קבע לי' לוסת בדילג בשבוע כשכונ' ורב הך ברייתא איך מתוקמי ליה ואפי' אם נפרש דקו' מסירוג חדשים לשיטת תוס' ורש"י ג"כ רק לרב כמש"ל. ובהכי ניחא דנקט הש"ע ד' הפלגות ולא נקט וסת הדילוג וכמש"ל דכל דנוכל לתלות בוסת שוה לא אמרינן בדילוג קבעה וכמש"ל ודברי התוס' וש"ע מכוונים. ועוד אפשר לומר דס"ל לתוס' דודאי שספק אי ראי' ראשונה מהמנין או לא ולכך בוסת השוה דהוא שכיח בנשים אמרינן דראי' ראשונה לא הי' מקרה רק וסת דשינתה והיא מהמנין וקושית הגמ' שפיר הא קבעה לה וסת משא"כ שוסת הדילוג דלא שכיח כלל כמש"ל לא אמרינן דראי' ראשונה מהמנין לשווי' ליה וסת דהוא לא שכיח ואם באנו לומר מילתא דלא שכיח אף אנו אומרין מקרה היא ראי' ראשונה ואינו בכלל ואי דלא שכיח הא אף זה לא שכיח ומ"ש זה מזה משא"כ בוסת השוה דשכיח והך דראי' ראשונה מקרה הי' לא שכיח ודחינן מילתא דלא שכיח מקמי' מילתא דשכיח ודברי התוס' פשוטין והמעיין יבחר. עכ"פ תבנא לדינא דהך מילתא דש"ך ליתא וכמ"ש הגאון מהר"ץ והנכון כמ"ש כל המחברין וכן השל"ה דעונה בינונית הוא יום ל' בצירוף ראי' ראשונה ולכך כתב הרמב"ם בלשונו ג' עונת ג' חדשים כי חודש הוא מורה על חסר כדאמרינן בר"ה מ"ש שלשי' ידעו חדש נמי ידעו הרי מבואר דסתם חודש כונתו חסר כאשר האריך הרב מהר"צ בראי' ולזאת כתב הרמב"ם ג' חדשים הרצון ג' חסירין. אבל מה שלא הזכיר הרמב"ם והראב"ד עונה בינונית היא דלא ס"ל כלל עונה בינונית כמ"ש הר"ן דהרי"ף והרמב"ם מפרשי על שבא בתוך ימי עונתה היינו בתוך ימי וסתה ולא ס"ל כלל הך דעונה בינונית וברור דגם הראב"ד ס"ל כן ולכך לא הביאו כלל בבעל הנפש ואין כאן דקדוק כי אם בדברי הרמב"ן דהוא ס"ל באמת כן וכמ"ש במטבע הקצר שלו ובזו כבר דיבר הרב מהר"צ דסמך עצמו אמ"ש בפעם אחר דאטו כרוכלין לחשוב אף גם נ"ל דמיירי באשה שיש לה וסת ורואה עכשיו מחדש בר"ח ניסן דיש לחוש לכל החששות שכתב הרמב"ן דאשה קובע וסת בתוך וסת וא"כ אין כאן עונה בינונית הואיל וכבר יש לה וסת כנודע וכמש"ל ואין דקדוק זו כדאי להרס פינות ויסודי וסת המסורה ביד חכמים ועל ראשונים אנו מצטערין לומר בוסת החודש שפורא קגרים כאשר כתב הרמב"ן ורא"ה ור"ן ועמש"ל ודי שנאמר שבפרקים יזדמן כן שהטבע ישונה עפ"י קביעות ב"ד שלמטה ומשמי' הסכימו על ידם לתת משטרים במהלכי נבוכה אשר עפ"י דרכי ב"ד יהלו אורן וחיצי השפעתן אלא שהוא מגלגל עלינו לומר כן ברוב נשים דהא עונה בינונית היא דבר תמידי הנוהג ברוב נשים כמ"ש המחברים שישנו תפקידם ואורח נשים לפי קביעות ב"ד ויהי' זה שכיח בכל הנשים כצדיק וכרשע עובד אלקים ואינו עובד וכמעט לדעתי מהנמנע וגם הרא"ה בב"ה בדף קס"ט מ"ב כתב בוסת הדילוג לרב אליבי' דרבי בשתי ראי' בט"ו ובי"ו הוי וסת הדילוג כיון דליכא עונה בינונית ולא השוה לימי חודש לאלתר אמרינן דוסתה לדילוג וזה מבואר דשוי' ימי חודש ועונה בינונית תרי מילי נינהו ואין עונה בינונית תלוי כלל בשוי' ימי החודש והרא"ה כתב כן לשיטת הרשב"א דאיהו גופ' לא ס"ל כלל עונה בינונית כמ"ש בדף קס"ז ע"ב והרי הדבר מבואר דלא כש"ך וכן נכון:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:16
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:16](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:16)

או לא ראתה בו הש"ך בס"ק ל"א מסכים עם הב"י והב"ח דצ"ל לא ראתה אבל ראתה א"כ בטלה הפלגה דעשרים דהרי ראתה רצוף י"ב ימים מן ראי' דעשרים וא"כ איך אפשר לחוש לט' באייר והט"ז בסקי"ח מסכים לרמ"א דאין הראי' שראתה בתוך ימי הפלגה מבטל להפלגה קמייתא דהואיל דחזינן דשינתה לקרב אמרינן תוספת דמים בעלמא ומ"מ אורח בזמנו יבא בהפלגה הקבוע בלי ביטול כלל מהך ראי' שבנתיי' ע"ש והמ"י הסכים עם הט"ז להיות מבואר כן בראב"ד בספר בעל נפש ואני אומר כי לכאור' יש ראי' לדברי הט"ז מגמ' דף י"א דפרכינן על הא דתנן דבתוך ימי נידתה א"צ בדיקה למ"ד דקבעה ליה וסת בימי נידתה תבדוק דלמא קבעה ליה וסת ע"ש וקשה ולר"ל דס"ל לא קבעה לי' וסת מי ניחא עדיין תבדוק דאם וסתה בר"ח בששה לחודש תבדוק דאם תראה א"כ הפלגה שלה מתחיל מו' ולא מר"ח ויהי' ר"ח הבא בתוך ימי וסתה וששה לאחריו בימי וסתה ומשנה סתמ' קתני אין צריכה לבדוק אפי' יש לה וסת הפלגה מל' לל'. אך לעומת זה יש ראי' לדברי הש"ך מסוף בנות כותים דהקשה הגמ' אר"פ לר"ה בר"י מהא דר"י דאין אשה קובעת וסת בימי נידותה ואמרינן מה לאו בכה"ג דחזאי ר"ח וה' בו ר"ח וה' בו והשתא חזאי בה' בירחא ולא בירחא וקרי' לי' ימי נידותה אלמא מריש ירחא מנינא והקשה הר"ן בחדושי' עדיין היכי מוכח כדמעיקרא נקטי' דאפי' תימא כדלקמי' נקטי' הרי ראוי' לראות בריש ירחא שכך דרכה לראות מחודש לחודש הלכך אפי' תימא כדלקמי' נקטי' ראי' דה' בירחא בתוך ימי נידתה קיימא ותירץ הר"ן דהב"ע שהוחזקה לראות ג"פ מר"ח לר"ח ובפעמים ראתה ג"כ בה' בירחא ואלו הוה אמרינן כדלקמי' נקטי' ה"ל למימר שכיון שהוחזק' לראות בהפלגה של ל' כשהיא חוזרת לראות בה' בירחא שתפלוג ג"כ שלשים ולא תראה עד ה' בירח' וא"כ אין ה' בו בימי נידתה דאז מתחיל הוסת ומדקאמר דהוא בימי נידת' ש"מ כדמעיקר' נקטי' וכו' וע"ז תי' הגמ' דמיירי באופן אחר ע"ש הרי לפי דקיי"ל כר"ה בר"י אם הי' הפלגה מל' לל' וראתה ביום ל' וה' ימים לאחריו אזי הפלגה ההוא מונין מיום ה' שלאחריו יום שלשים ולא מיום ל' כדמעיקרא וזה ברור דלא כט"ז דס"ל דמונין הפלגה מיום הקדם כי מה ששינתה לקרב אין מזיק וזהו מבואר בדברי הר"ן: והנה הראב"ד בבעל נפש יצא לדון בדבר אחר והוא דדעתו ראתה בא' בניסן וכ' בו וראתה בר"ח אייר הואיל ור"ח אייר בתוך ימי זיבה דראי' כ' וקי"ל אין אשה קובעת וסת בימי זיבה הך ראי' אינו סותרת ואינו עולה. ולכך חוששת לט' באייר מהפלגת כ' בניסן ומ"מ הואיל ור"ח אייר הי' בהפלגה י"ב ימים מכ' ניסן חוששת גם לכ' באייר מפני הפלגה י"ב ימים מט' באייר ושניהן בימי זיבה (ואף כי בלא"ה חוששת לכ' באייר מוסת החודש דהא ראתה בכ' בניסן צ"ל דנתכוין דאם ראתה בכ' באייר דחוששת לב' בסיון שהוא ג"כ הפלגה י"ב ימים דאייר חסר) וכן לעולם עד שתעקר פ"א ע"ש הרי ברור דלא בשביל טעמו של ט"ז דשינתה לקרב וכמו שחשב בעל מ"י והביא לעזר לט"ז רק טעמו הואיל וראתה בתוך ימי זיבה אין ראי' זו עולה וסותר כלל וכן דעתו להדי' בראתה ששה פעמים בהפלגת ט"ו יום דקבע' וסת לכ"ט כ"ט דרואין אמצעית שהי' בתוך ימי זיבה כאלו אינן והרי היא רואה מכ"ט הא אלו הי' רואה מחמשים לחמשים יום וביום עשרים לראי' ראתה מודה הראב"ד לדעת הש"ך ואינו מתחיל הפלגה רק מיום עשרים אע"פ ששינתה לקרב הואיל והך ראי' לאו בימי זיבה חזאי דכל טעמא של הראב"ד מבואר מחמת ימי זיבה ובהך דינא מלבד דהרז"ה השיג עליו בהשגותיו דלא אמרינן בראי' רואין אמצעי' כאלו אינן אף גם כפי מ"ש הר"ן בס"פ בנות כותים הרמב"ן חולק עליו דאיך אפשר לומר ברואה מט"ו לט"ו דנימא סלק ט"ו אמצעי' מבניהן והרי היא רואה מכ"ט לכ"ט הא מט"ו לט"ו חזי' והוסיף הרמב"ן כמ"ש הר"ן והטור ורשב"א דעכשיו קבעה וסת לימי זיבה כמש"ל וא"כ הך דינא ליתא ואין כחן סיוע לדברי הט"ז רק סתירה ולכן הרמב"ן דס"ל דקבעה וסת בימי זיבה כתב במתכוין לא ראתה בר"ח דאל"כ בטלה הפלגה ומעתה ל"ק לרמב"ן כמש"ל מהך דא"צ לבדוק בתוך ימי נידתה דלדינא דגמ' מודה אפשר הרמב"ן להראב"ד דהואיל דחזי' בימי נדה טפילים לראיה קמייתא ואינו מבטלת הפלגה והרמב"ן דכתב לא ראתה הוא לדידן דאין משגיחין בימי זיבה כלל אך לר"ן דפירש בגמ' דחזי' בר"ח ובחמשה דאמרינן דהפלגה מתחיל מה' ואילך ועד ה' בחודש שלאחריו אין חוששת לוסתה קשי' הך דלעיל דלמה לא תבדוק בתוך ימי נידתה למען דעת מנין תחול למנות ימי הפלגתה והי' נראה לומר דודאי סברת הט"ז נכונה דבשביל ששינת' לקרב לא אמרינן דהפסיד הפלגתה והוא ביש לה וסת קבוע להפלגה ולכך בשינתה לקרב אמרינן תוספת דמי' בעלמא קחזי' וממקום שט"ז מביא ראי' שם מיירי בלמודה לראות דהי' לה וסת קבוע אבל וסת הפלגה הקבוע לא זז ממקומו אבל קודם שקבעה וסת הפלגת' וחזי' דמים סמוכים לראי' ראשונה לא אמרינן תוספת דמים דמהיכי תית' רק אמרינן דשינת' וסתה דהא אין כאן קביעות וסת מקדם ומה חזית דאזלת בתר מעיקרא דלמא בתר ראי' זו ועוד כיון דכל עצמותו של וסת הוא דאורח בזמנו בא איך נחוש דתראה ותסתור הפלגה שלה א"כ האורח מקדים לבא ואנן אמרינן בזמנו בא ולכך ביש לה וסת א"צ לחוש דלמא תקדים לראות ודי' שעתה ואיך נחוש שתסתור הפלגתה משא"כ דלמא קבעה לי' וסת שפיר פרכינן דאשה קובעת וסת בתוך ימי וסת ואין כאן סתירה לוסת הראשונה ולכך לעיל דקאי על אשה שיש לה וסת כמבואר אע"פ שאמרה די' שעתה ופי' רש"י ביש לה וסת צריכה להיות בודקת וכו' חוץ מהנדה ולכך אמרינן דאף דתראה לא סותרה הפלגה הראשונה הקבוע אבל לקמן בפ' ב"כ דעדיין לא קבעה שפיר מונין ההפלגה מראי' שניה ולא אמרינן תוספת דמים הן. אך אף כי סברא זו נכונה מ"מ לא נחה דעתי לומר דלעיל במשנה דקתני דנדה א"צ לבדוק איירי רק ביש לה וסת ולא באין לה וסת וצ"ע לישב בדוחק אבל מ"מ האמת מכון בדברי ש"ע וטור ורמב"ן דוקא לא ראתה אבל ראתה סותרת הפלגה וברור ותמהני על כל אחרונים שלא נחתו לעיין כל צורך בבעל הנפש וכמש"ל: אלא שיש לדקדק לרמ"א דגריס ראתה בר"ח אך הרי כאן מכ' ניסן עד ר"ח אייר הפלגה י"ב ימים וא"כ בי"ב באייר יש לה לחוש ג"כ משום בי"ב ימים בהפלגה דהא ראתה בר"ח אייר והך ראי' בט' באייר אינו מבטל הפלגה ובפרט דהא כתב או לא ראתה בט' באייר א"כ הרי כאן הפלגה י"ב ימים ובראב"ד הנ"ל מבואר כן דיש כאן חשש וסת בהפלגת י"ב ימים וע"ש שדעתו שמתחילות מט' באייר שראתה בו אבל זה א"א לישב לרמ"א וכן יש להקשות כשראתה בט' בו א"כ הרי הפלגה מט' לט' וא"כ בח"י בו חל לחוש מט' לט' ולכן צ"ל ברמ"א מטעם אחר ממ"ש הט"ז רק ס"ל לרמ"א הואיל וראתה בר"ח וראתה בכ' בו אמרינן דתרי מיני וסת הן מה שראתה בר"ח אח"כ לא משום וסת הפלגה נדה רק משום וסת החודש ולכך היא רואה מחודש לחודש מה שראתה בכ' בו הוא מוסת הפלגה ותראה בהפלגה כ' לכ' או גם זה וסת החודש בכ' בחודש ולכך אין ראי' ר"ח אייר ענין כלל להפלגה עד שנאמר שיש כאן הפלגה י"ב אך ט' כי זה ראי' ר"ח בכלל ראי' הפלגת לא יחשב כלל וזהו כוונתו בבירור וכל המעיין יראה כמה רב מהדוחק יש בזה ודבריו סותרים דברי ראב"ד ולכן דברי הב"ח והש"ך נכונה:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:17
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:17](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:17)

תחלת ראי' אף כי כל האחרונים מסכימים עם רמ"א מ"מ צ"ע לענ"ד כי לא מצינו מחלוק' בזה מבואר רק הב"י חידש דין זה מלבו ולומר דלדעת האומרי' לעיל סי' קפ"ד דאם הוסת נמשך ימי' כמה דהולכין אחר תחילת וסת ואין חוששת רק תחילתו אף כאן הדין כן ומזה הכריע רמ"א כן הואיל וקיי"ל כן בריש סי' קפ"ד ולפענ"ד נרא' דלדברי' יקשה דברי הטור אהדדי דלעיל הביא דעת אביו דס"ל דלא חיישינן אלא לתחילת ראי' וכאן בסי' זה סותם כהרמב"ן דחוששת לוסת השוה ג"כ אלא ודאי ס"ל לטור ודאי מסתמא אמרינן תחילת ראי' וסתה עיקר והן טפילי' לראי' ראשונה ומעינ' פתוח וגרירי' בתרי' וזהו בסתם נשים אבל שראתה ט"ו לחודש משך ג' ד' ימים ואח"כ בט"ז ואח"כ בי"ז כיון דוסת הדילוג לא שכיח כלל ווסת השוה שכיח למה נאמר וסת הדילג ולא נאמר וסת השוה כמו שבאמת בסוף ראתה רק בח"י לחודש וטו"ב דאמרינן דלאו בדילוג חזי' כלל רק הוא וסת השוה רק לפעמים הקדימה בראי' הדמי' ואמרינן דהוא רק תוספת דמים בעלמא משא"כ ברוא' וסת בשוה אזלינן תמיד בתר תחילת וסת ואין כאן רגלי' לומר דהתחלה הוא תוספת. והב"ח נסתייע מדברי הראב"ד דפסק ג"כ בבעל נפש דאין לחוש רק לתחילת ראי' ומהראב"ד אין ראי' דאיהו ס"ל דאין אשה קובעת וסת בימי נידתה וא"כ אילו הי' פוסקת' בין יום ט"ו ליום י"ז אין כאן וסת השוה דאין קובעת וסת בימי נידות' וכתב הראב"ד דכל החשש דלמא הי' שופעת כאחד וא"כ הוי אמרינן דעיקר ראי' הי' ביום י"ז והא דחזי' בט"ו תוספת דמי' הן דקדמא ואזלא. ולזה כתב הראב"ד כולי האי אין לחוש הרי דמודה הראב"ד דאלו הי' הראי' בלי הפסק יהי' קובעת וסת השוה רק דחושב מסתמ' לא הי' שופעת רק הפסיק' וא"כ הרי כאן וסת בימי נידת' וא"כ לדידן דקיי"ל אשה קובעת וסת בימי נידתה א"כ פשיטא דקובעת ולכן דין זה צ"ע דמי יחלוק אטור ורמב"ן בלי ראי' עבק"א:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:18
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:18](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:18)

חזר וסת וכו' פי' בו המ"מ דדברים כפשוטי' דלא הגיע עדיין יום ל' וא"כ עדיין לא עקר לראי' שלשים ומ"מ הותר ל' הואיל וחזר' וראת' לקביעו' הראשון ואינה חוששת ליום ל' ודין זה אמת כפי מ"ש הרמב"ם פ"ח מהל' א"ב וכמ"ש הש"ך בסק"מ ולכן לא הבנתי מ"ש ע"ז ופי' זה צ"ע דמה צ"ע יש כאן הלא מבואר כן ברמב"ם בלי ספק ואף שבהשגות הרז"ה השיג על גירסת ראב"ד וכ' הגרס' נכונה הי' למוד' לראות יום כ' ושינת' ליום ל' זה וזה אסור' הגיע יום כ' ולא ראתה הגיע יום ל' וראתה הגיע יום כ' וראתה יום ל' ולא ראתה הותר יום ל' ונאסר יום כ' עכ"ל מזה משמע דוקא בהגיע יום ל' ולא ראתה אבל בהגיע כ' וראת' מ"מ לא הותר ל' מ"מ בטלה דעתו נגד דעת הרמב"ם הנ"ל וכן הר"ן בחדושיו לנדה פרק האשה בסופו כתב דכך עיקר הגירס' בעיקר הנוסחאות הי' למוד' להיות רואה ליום כ' ושנתה ליום ל' זה וזה אסורים הגיע' כ' ולא ראתה הגיע יום ל' וראת' יום כ' וראת' הותר יום ל' ונאסר יום כ' שאורח בזמנ' בא עכ"ל הרי דלא העתיק יום ל' ולא ראתה רק בהגיע תור כ' וראת' הותר ממילא יום ל' ונתן טעם שאורח בזמנו בא והך דברי המעדני מלך בלי ספק. והרב הש"ך הקשה דמאי אריא שהי' וסת בכ' ואמרינן דחזר' לקביעת' הא כשהפלג' מל' לל' א"כ כשרואה ביום כ' הרי שינתה הפלגה שלה ונעקר יום ל' הואיל ולא קבעתו ג"פ וכתב דרמב"ם מיירי בוסת החודש ולכך לולי הטעם שהרי חזרה לוסת' הקבוע לא הי' עקיר' לכ"ב מחמת שהי' רואה בכ' אבל הש"ע דמיירי בהפלג' קשה ע"ש ותמהני הלא המ"מ פי' ג"כ הא דחוששת ליום כ' ודע דכ' היא מונה מיום ראי' עשרים ושנים לפי שכך הי' מוחזקת להרחיק ראי' כ' יום הרי דמפרש המ"מ דמיירי בוסת הפלג' וכמ"ש הש"ך בטור ובש"ע דאלו וסת חודש אין נ"מ בראי' כ"ב בחודש ומ"מ חוששת כ"ב לחודש וכן הר"ן הנ"ל שהעתיק גירס' בגמ' ג"כ מפרש לי' בהפלג' שכ' להדי' דהך עשרים מונה מיום שלשים כדאמרינן בסוף פרק בנות כותים והרי הדברים מבוארי' כדעת המ"מ ולכן צ"ל בעיקר קושיתו דאף דקיי"ל כר"ה דמלקמא מנינן מ"מ לענין עקירת וסת לא נעקר' דאם ראתה בהפלג' שלשים וראת' אח"כ לבסוף ודאי כשתרצ' לחוש לשלשים צריכה לחוש ליום שלשים לראי' כ' דהא חזי' בסוף כ' ואיך תחזיר ותרא' בקרוב כ"כ רק צריכ' לחוש ביום ל' מיום כ' אבל שתהי' ראי' זו שהקדימ' לראות ביום כ' עקיר' להפלג' של יום ל' לא אמרינן דמקר' היא דלפעמים בתוספת דם מקדמת לראות אבל בשביל זה אינו עוקרת חששה של הוסת דאמרינן מ"מ אח"כ תשוב ותרא' בזמנ' דהיינו סוף ל' לראי' כ' הנ"ל. והבו דלא לוסיף עלה כי ר"פ ס"ל דבכולי אמרינן כדמעקרא נקטי' ואף דלא ס"ל כן רק כר"ה בר"י מ"מ לענין עקירת וסת אמרינן דבשביל שהקדימ' לראות בתוס' דמים שלה בשביל כך לא עקרה קביעות הפלגת' רק דסוף כל סוף הא ראתה דם בו ביום וא"כ אינו חוששת עד כפי סדר וגבול שיש בין ראי' לראי' והדבר מוכרח כן לומר כדברי הר"ן והמ"מ בפירושו להרמב"ם ס"ל וגם הרשב"א בת"ה גירסתו כגי' הר"ן אפס ט"ס יש בדבריו דכ' הי' למוד' לראות ליום כ' ושינת' ליום ל' זה וזה אסורים הגיע יום כ' ולא ראתה יום ל' (ולא ראתה והוא טעות דמוכח וצ"ל וראת' וכ"כ הט"ז) יום כ' וראת' הותר יום שלשים ונאסר יום עשרים שאורח יבא בזמנו יום כ' וראתה דקתני מראי' שלשים וכדקאמר ר"ה בר"י דסוף פרק ב"כ ע"ש ומזה מוכח דהך ולא ראתה ט"ס הוא דאל"כ איך שייך למנות יום כ' מיום ל' הא לא ראתה בו וטעות דמוכח הוא ויפה כ' הט"ז בס"ק כ"ח וחכם עדיף מנביא שכתב שאולי גי' זה הי' לרמב"ן בגמ' כי לא ידע מחילוף גי' כי לא נדפס ביומיו חדושי הר"ן והשגת הרז"ה והדבר מבואר שם שיש כאן חלופי גרס' והר"ן מעיד דנוסח' אמיתות כנ"ל והיא נוסח' הרשב"א בת"ה וכולס שפה א' כנ"ל: והש"ך ביקש לפרש בש"ע הפי' פעמים שינת' ליום למ"ד ובפעם שלישי לא ראתה לא בכ' ולא בל' ואח"כ חזרה וראת' ראי' ולבסוף כ' חזרה וראתה וא"כ קמ"ל דאף דלא ראתה ג"פ בכ' מ"מ הואיל ולא חזי' לזמן אחר כשחזר' וראת' בזמן הראשון חזר וסתה למקומו (והמ"י דעתו שגם דברי הרשב"א בח"ה יש לפרש כן ודברי' מעיקרא ליתא דהא ברשב"א טעות דמוכח הוא וצ"ל ראתה ביום ל' וגם עיקר דברים הנ"ל לפי דברי' חסירי' ברשב"א והאמת עד לעצמו כי הנכון כמש"ל ומלבד כי דבריו דחוקי' דא"כ עיקר חסר בטור ובש"ע דכתב דשינת' פעמי' ליום ל' ולא כתב דאח"כ עקר' ליום ל' ועוד הותר יום ל' לל' פשיטא דהא עקרתו דא עבר עבר יום ל' ולא ראתה כו' אף גם מ"מ לדבריו הא ראתה שלשה פעמים שלא בוסת היום כ' דהא איירי הכל בהפלג' וא"כ ב"פ חזי' בהפלג' ל' ובפעם שלישי שעבר למ"ד ולא חזי' ביום ואח"כ ד"מ ביום ל"ב חזי' א"כ הרי ראי' שלישית ביום ל"ב וא"כ הרי ראתה ג"פ ב"פ ביום ל' ופעם ג' ביום ל"ב וא"כ הרי נעקרה וסת הראשון ומה תאמר דהואיל ושינת' ולא ראתה כל ג' פעמים בדילוג בשוה כשחזר' לראות ביום וסת הראשון חוזרת לקדמות' א"כ מה קמ"ל הש"ע אח"כ בסעיף ט"ו שינתה ראי' וכו' הלא דברים אלו הן בסעיף זה דהא מיירי בזה אופן דראת' פעמים ליום למ"ד ופעם ג' ביום ל"ב וכשחזר' לראות בוסת הקודם דחוזרת לקביעת' ואכפל הטור ורמב"ן וש"ע לומר שני דברים רצופים ותמהני מהש"ך שהעלים עין מזה שדברי' מופרכי' מני' ובי'. שוב עיינתי בהלכות נידה להרמב"ן שנדפס מחדש וז"ל בריש פ"ו הי' למוד' לראות בכ' ושינת' פעמים ליום ל' זה וזה אסורים כשהיא חוששת לוסת ראשון שהוא יום כ' אינו מונה מיום וסת הראשון כ' כדי שיהי' אסור' מיום י"א מיום השינוי אלא מיום ל' מונה כ' וכו'. א) כשחוזרת לראות ביום וסתה לכ' אעפ"י שחזר הוסת למקומו יש הורה שצריכ' לחוש ליום ל' ממנו ויששהורה שאינו חושש כלום משעה שחזר הוסת קבוע למקומו נעקר שאינו קבוע ולזה דעתי נוטה וכו' עכ"ל הרי מבואר כדעת המ"מ והוא מיירי בוסת הפלגה מ"מ נתן טעם דא"צ לחוש ליום ל' הואיל וחזר וסת קבוע למקומו ולא כש"ך דהויל ושינת' הפלגת' וצ"ל כמש"ל דאף שהקדימ' מ"מ אין כאן עקיר' בהפלג' ודבר זה מבואר בהרמב"ן למע"מ וגי' שלו הי' כן בגמ' וברוך השם שהנחני בדרך אמת כי אור ספר רמב"ן הי' גנוז:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:19
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:19](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:19)

נעקר וסת ראשון וכו' האחרונים תמהו דלרב דאמר בב' דילוגי' קבעה וסת וא"כ הרי כאן וסת הדילוג ודברים אלו הם מעותקי' מדברי רמב"ן דהוא פוסק כשמואל ולול' דמסתפינ' היתי אומר דהואיל דקיי"ל דעונ' בינוני' הוי כוסת קבוע כמ"ש הטור ואחרונים בסי' קפ"ד וסי' זה בכמה דוכת' א"כ כי היכי ביש לה וסת מודה רב דאין ראי' ראשונ' מהמנין דאין ראי' ראשונ' שייך לוסת הדילוג אף גם ראי' ראשונ' בעונה בינונית הוה כמו ראתה בוסת קבוע ואין מצטרף לוסת הדילוג כלל ורב מודה כמו וסת קבוע ומיירי שלשים היינו מיום ראי' בכלל והוא עונה בנוני' כנ"ל אלא שלא מצאתי דבר זה לא' מן המחברים כלל וצ"ע:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:20
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:20](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:20)

וה"ה להפסיקה מלראות ג' עונות הרב המהרש"ל וב"ח וש"ך ובנה"כ והמ"י כולם הסכימו דבוסת הפלגה אם פסקה רק פ"א שוב אינה חוששת לוסת כלל דבטלה הפלגה רק הבדל יש בהפסק' פ"א אם תחזור לראו' תיכף חזרה לוסתה אבל אם הפסיקה ג"פ וחזרת לראות לא חושש לוסת הפלגה עד שתשוב ותראה ב' בהפלג' מכוונת לוסתה אשר הי' לה מקדם והט"ז האריך בזה ודבריו אינו מובנים ויש כאן ראי' ברורה נגדו חדא מדברי רש"י דפירש בדף ס"ד ע"ב בד"ה ונאסר וכו' דהך הי' למודה לראות ביום עשרים היינו וסת החודש וכן הראב"ד בבעל נפש הוכיח מהך בריית' דחוששת וסת חודש דע"כ בוסת החודש איירי וכ' ול' היינו וסת החודש וש"מ דחוששת בראי' א' וקשה היא גופי' מנ"ל ולדחוק ולומר דשלשים היינו ימי חודש וזה דוחק דא"כ יום ל' היינו ר"ח וזה דוחק דלא מצינו סתם ל' יום הנזכר איירי בוסת חודש וכמש"ל שכל מפורשי' הר"ן ורשב"א ורמב"ם ורמב"ן מפרשי לי' בוסת הפלגה אלא דרש"י וראב"ד ס"ל לפי גי' שלו הגיע יום כ' ולא ראתה הגיע יום שלשים ולא ראתה הגיע יום כ' וראתה א"א לומר בוסת הפלגה דאין כאן הפלגה דכ' כי אם הפלגה דחמשים יום ולכך פירשו בוסת החודש ומחברים הנ"ל דס"ל דאיירי בוסת הפלגה ע"כ הגי' שלהם כנ"ל הגיע יום ל' וראתה הגיע יום עשרים וראת' דשפיר שייך בי' הפלגה וזה ברור וזה דלא כט"ז דס"ל דמ"מ הפלגה מיקרי וחשבינן כאלו ראתה בו. ועוד ראי' ברורה מדברי הרא"ש דכתב להדיא דאם אשה מדלגת וסת אחד פעמים או ג"פ ואילו רואה בנתיי' לזמן אחר וחזרה לראות לזמן וסת לא נעקר הוסת וקשה כשהיא מדלגת וסתה פעמים ואינו רואה כלל מה צורך לחזור ולראות אף בלי ראי' הא לאו עקרה לוסתה קמיית' א"ו דמיירי בוסת הפלגה ולכך אינו חוששת עד שתחזור בטלה הפלגה ומה צורך עוד לראי' ה' אינ' לידינו אור גנוז הרמב"ן לנדה וז"ל בפ"ו הלכה ד' הפסיקה ולא ראתה משעבר עלי' כ' יום ובדקה ולא ראתה שוב אינה חוששת לעולם חזרה לראות חוששת ליום כ' מראי' זו שעדין לא נעקר' וסת הפסיק' הרבה כדי ג' עונות של וסת וראתה אינו חוששת לוסת הראשון חזרה לראות לסוף כ' לראי' זו חזר הוסת למקומו והרי היא כאלו ראתה בי' כל ימי' וכו' עכ"ל והן הן הדברים כדעת המהרש"ל והב"ח והש"ך בלי ספק. איברא דעת הב"י דלכך בהפסקת ג' עונות נעקר' דקיי"ל כר"א דאמר כל אשה שעבר' עלי' ג' עונו' די' שעתה ונתקשה בזה הב"י ולענ"ד נראה דיש חילוק דר"א אמר ג' עונות היינו עונה בינוני' ואם וסתה מכ' לג' וא"כ כשיעבור צ' ימים לא עברו אפי' ב' הפלגות מ"מ לר"א די' שעתה אבל לרבנן לא אבל בעברו ג' עונו' דידה דהיינו כפי הפלגתה פשיטא דעקרה וסתה. ולכך כתב הרמב"ן כדי ג' עונות של וסת ולא עונה בינוני' הנהוג. ועוד דרבנן ס"ל בשביל שפסקה ג' עונת כיון דאינו זקנה הרי היא כל שעה בחזקת רואה ואין בו די' שעתה אבל מ"מ הוסת נעקר כיון שעברו ג' עונו' בלי ראי' אלא שלא ידעתי מנלן לרמב"ן זה בשלמא לגירס' רש"י וראב"ד מוכח מגמ' דהא קאמר ראתה ביום כ' ושינת' ליום ל' הגיע יום כ' ולא ראתה יום ל' וראת' זה וזה אסורי' הגיע יום כ' ולא ראתה יום ל' ולא ראתה יום כ' וראתה הותר שלשי' ונאסר יום כ' וקשה מה ראי' חזרה וראתה ביום כ' קודם ראי' יש לה ג"כ לחוש ליום כ' כי וסתה לא נעקר' כלל כי היא לא ראתה ביום ל' רק פעמים ועכצ"ל הואיל עכ"פ עברו ג' עונות של כ' ולא ראתה נעקר הוסת ואינו חוששת עד שתשוב ותראה בו אמנם לגי' הרמב"ן והר"ן כנ"ל אין מכאן ראי' וא"כ ממנ"פ או מנלן דאם הפסיקה ג' עונו' דהוי הפסק ואת"ל דמסברא אמר כן דהרי עברו ג' עונו' וסת ובג' זימני הוי חזקה א"כ מנלן דלא הוי עקירה גמור' אפי' חזרה לראו' בעונ' כמקדם תהי' צריכה לקבוע אותו דמהך בריי' הי' למודה לראות ביום כ' וכו' יליף רש"י ורא"ש ולפי גי' שלהם אינו ראי' כלל דלא הפסיקה כלל ג"פ וצ"ע:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:21
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:21](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:21)

כמו לוסת שאינו קבוע היינו אם אירע כן ג"פ כ"כ הש"ך בס"ק מ"ח ע"ש ונרא' זהו דעת הראב"ד לעיל ס"ז ס"ג אם קבעתו וסת לשעות דהיינו ע"י טבילה ומעשה שהוא כמו קפיצות דיליף לי' מההיא אשה דחזי' כד סלק' מטבילת מצוה ולכך פסק דנעקר בשעה א' אפי' בלי בדיקה אבל מתחיל' חוששת לשעתה והיינו מטעם זה דאף דאינו קובעת לקפיצות מ"מ הואיל ואתחזק חוששת לו בתחיל' כמו וסת שאינו קבוע ולפ"ז אף כאן אם הקפיצות אף שלא הי' בימים מכווני' מ"מ הי' בשעות מכווני' אף לכתחילה א"צ לחוש רק לשעה ההוא דהיינו אם קפצה בשעה ההיא וכדומה אבל לא מקודם או לאחריו והמחבר קיצר וסמך עצמו אלעיל ס"ג ונרא' דהר"ן בחדושיו לנדה חולק אזה דהקשה האיך היתר לאשה זו להבעל לבעלה ע"ג נהר הא תמיד חזי' בעת סלקה מטבילת מצוה ותי' דהוי דומי' דוסת הקפיצות דלא קבעה וסת וקשה הא מתחיל' חוששת לו כמו לוסת שאינו קבוע הואיל ורגילה לראות ועכצ"ל דלא ס"ל הך סברא אבל הג"מ ס"ל תי' הראב"ד דהי' שם בשעה מיוחדת והוא צוה להבעל קודם שעה ההוא. וא"כ דברים אלו במחלוקת שנוי. ומ"ש הש"ך בס"ק ההוא דאם הוא וסת מורכב בימי' ובקפיצות חושש בהגיע וסת וקפצה אפי' עדיין לא קבעתו ג"פ לא הי' צריך להאריך כי מבואר כן להדי' בבעל הנפש ע"ש ופשוט ומבואר דאם לא קפצה ביום ההוא דא"צ לחוש ולא אמרינן אולי תקבע וסת לימים לחוד כמו דאמרינן לקמן בשארי וסת הגוף אבל בפריש' סקנ"ט משמע דגם בזה חוששת ואפשר דהוא כתב כן לדעת הטור דס"ל דקבעה וסת לקפיצות לחוד וא"כ שוה דין קפיצות לשאר וסת הגוף אבל לדידן דקיי"ל דיש הבדל בניהם לענין קביעות וסת לחוד גם בזה אפשר לחלק:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:22
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:22](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:22)

גרם לראי' ר"ח עיין ש"ך ס"ק נ"ט שכתב לחלק בין פיהוק לקפיצה ובאמת יש חילוק נכון למאוד דבשלמא פיהוק בא מעצמו ע"י רתיחת הדם שנתעורר לצאת ולפעמים הרתיחה מרובה עד שמקדים לבוא מע"ל ובא אתמול כדחזינן כ"פ שהדמי' גופי' מקדימין ולמה לא נימא ג"כ שהפיהוק יקדם לבוא משא"כ קפיצה דאמרינן ע"י תנועת ויגיעת הקפיצה בא הדמים וכל זמן שמרוחק היגי' והתנועה וינוח הטבע יותר ינוחו הדמים ויחזרו לאיתנם השקט ובטח וא"כ איך אפשר שביום שבת קפצה ולא יצאו דמים ממקומן ובנוח מע"ל יזובו דמים אדרבה כפי הריחוק כן ימנעו הדמים לצאת ולבוא וזה פשוט בטעם אבל החוט השני סי' י"ד תמה מאין למחבר חילוק זה דהפוסקים דס"ל פיהוק של אתמול גרמה הן ס"ל בקפיצה ג"כ דשל אתמול גורם. נראה ברור דמוכח כן בגמ' דהא ללישנא קמא דפריך מברייתא כל וסת שתקבענו אונס אפי' כ"פ לא קבעה וסת ולא אמרינן דפירשו דאין קובע וסת לקפיצות לחוד לדעת הסוברין כן וצ"ל דזה ג"כ פשיטא כמו דהוא פשיטא דלא קובע לימים לחוד וכמ"ש התוס' בד"ה אלא קפיצות דקפיצות לחוד' פשיטא לי' לש"ס דלא קבעה ומשני כגון דקפצה וכו' וצ"ל פירש בברייתא כל וסת קאי על וסת ימים שקבעו ע"י אונס דהיינו דהי' ע"י קפיצה מ"מ אינו נקבע לימים רק בצירוף קפיצה וקמ"ל אפי' דקפיצה לא הי' ביומו רק ביום אתמול מ"מ קרוי קבוע מחמת אונס ולא קבעה ולישנא בתרא דס"ל דלא אמרינן קפיצה של אתמול גורם צ"ל בהיפוך כל וסת שהוא ע"י אונס אפי' כ"פ הואיל ולא הי' ביומו אינו וסת לקפיצות כלל רק לימים וקשה מה ארי' ע"י אונס אפי' שלא ע"י אונס אפי' בוסת גוף פיהק בעלמא הא ג"כ לא אמרינן דשל אתמול גורם וא"כ ע"י אונס דקתני דמשמע הטעם הואיל וקביעות ע"י אונס ליתא דכל וסת הגוף אם אינו ביומו לית בו הרכבה ואמרינן דהוא וסת הימים לחוד בשלמא ללישנא קמא רבות' קמ"ל דאפי' ע"י אונס וא"כ ס"ד דאין אונס של אתמול גורם הראי' של היום קמ"ל דמ"מ לא קבעו לימים לחוד אבל ללישנא ב' ע"י אונס מיותר דהא כל וסת גוף משל אתמול לא מקבעי ועכצ"ל של אונס דוקא קתני דבהא לא אמרינן קפיצה של אתמול גורם אבל פיהק וכדומה באמת של אתמול גורם ודברי המחבר מוכרחין. ולפ"ז מ"ש הש"ך בס"ק מ"ט דיש לתמוה על הרב המחבר דלא הביאו כלל דעת הטור ורשב"א דס"ל דאמרינן קפיצות של אתמול גורם ובפרט שהרא"ש והראב"ד מסכימין מיושב דלא מצינו ברא"ש דס"ל דכתב רק על וסת הפיהק דאמרינן של אתמול גורם וכה"ג אמרינן לעיל גבי קפיצות וכן הרשב"א כתב גבי פיהוק וכענין שאמרו בשילהי פ"ק דנדה גבי קפיצות ואלו בגוף הדין בקפיצות לא העתיקו דין זה וא"כ י"ל דהביא ראיה כמו דאמרינן לחד לישנא גבי קפיצות ה"נ נימא לענין פיהק לכל הלשונות דבהא לא נחלקו לשונות וכמש"ל (ואע"ג דבמשמרת הבית משמע דס"ל בקפיצות ג"פ היינו להך לישנא ועוד דהא המחבר לא ראה משמרת הבית כנודע) וכן י"ל דודאי דעת התוס' דלא אמרינן של אתמול דהא כל פלפול של רמב"ן עם הרמב"ם תלוי בחילוף נוסחאות כי לפי גירס' שלפנינו בל"א קפצה וראתה קפצה וראתה קפצה וראתה ג"פ ע"כ דגם בסופו גרסי' ובשבת קפצה ולא ראתה ובא' בשבת חזי' בלי קפיצה דאל"כ ג' קפיצות היכי משכחת לי' וא"כ מוכח דהנך תרי לישנא פליגא והלכתא כלישנא בתרא אמנם גירסת הרמב"ן הי' כנראה במ"מ ורשב"א פת"ה קפצה וראתה קפצה ולא יותר וא"כ אף בסיפא לא גרסינן בשבת קפצה רק פשוט דבפעם ג' חזי' בלי קפיצה וקמ"ל דה"א הואיל ושנים ראשונים הי' בקפיצה אינו מצטרפין עם הך ראי' ג' דהי' בלי קפיצה וא"כ לא איירי ל"א בהך כלל דאם קפצה בשבת וי"ל דקמוד' ללישנא קמא או הואיל וקמוקי לי' בגונא אחריתי ש"מ דלא ס"ל הך סברא וזהו מקום ספק של הרמב"ן (ומזו נראה באמת דעת רשב"א כרמב"ן וכמ"ש המ"מ משמו הואיל דכתב הגירס' כרמב"ן בת"ה) וא"כ התו' דכתבו להדיא ג"פ קפצה וראתה גרסינן וא"כ לפי גירסתם דין של הרמב"ן מוכרח ואיך יחלק רא"ש אתוספת בלי הזכרת דבריהן כלל ולפי הנ"ל ניחא ולהיות כי אין ברא"ש הכרח והרמב"ן בטל דעתו נגד הרמב"ם והתוספות מסכימין להרמב"ם והם להחמיר פסק המחבר כדבריהן ומ"ש הש"ך חומרא דיש בו קולא לענין קביעות וסת ודאי דטובי קולות המסתעפים מחומרא זו אבל ודאי אף לדעת הרמב"ן אין להחמיר דהא מסתפק בי' וכ' להדיא דיש ללכת בתר ב' לישנא להקל בכל צד כי ספיק' דרבנן הוא וא"כ אם שומעין אנו לדברי הרמב"ם להחמיר בכל צד לא הפסדנו משנשמע לדברי רמב"ן להקל בכל צד וא"ש:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:23
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:23](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:23)

וי"א שדינו כוסת שתראה וכו' והנה לעיל סי' קפ"ז ס"י מבואר מדברי המחבר דאם ראתה ב"פ ליל ב' שאחר טבילתה חוששת לו כוסת שאינו קבוע ועוקרתו בפ"א הואיל ולא קבע לי' ג"פ מבואר דאם קבע ג"פ דקבעה וסת והא הוי ע"י מעשה דטבלה והטבילה נימא דגורם ראי' ואין כאן ימים שוין דנימא בי' וסת המורכב והתוס' חילקו בין קפיצות לאכילת דברים אלו דלית בהו טורח ולא ידעתי אם טבילה במים קרים בימי חורף לא יש טורח יותר מקפיצ' וריקוד אמנם הרז"ה בהשגתו חילק מה שהיא עושה ברצון תאוה אינו דומה לקפיצות וא"כ אף זה כמוהו אבל מ"מ מבואר דהסכים המחבר לדעת הרז"ה ואלו בסי' זה ס"ג אם קבעה וסת לשעות דהיינו בהך דראתה כד סלק' מטבילה דמשם יליף לי' הראב"ד ובהכי איירי פסק דנעקר בשעה א' אפי' בלי בדיקה ש"מ דמחשב לי' כוסת שאינו קבוע וכמש"ל גבי קפיצות ובאמת מרא דהך הוא הראב"ד ולדרכו מהלך דס"ל אכילת שום הוי כוסת הקפיצ' כמבואר במקומו וא"כ להמחבר דבריו נראין כסותרין פעם כראב"ד ופעם כהרז"ה. וגם למדנו מזה דאם אכלה דברים מחמין היום ולמחר ראתה ועשתה כן ג"פ הוי וסת וחוששת כ"פ ביום ב' לאחר שאכלה דברים המחמין ולא ביום ראשון כמו דאמרינן דהטבילה גורם לילה שנית ואז חוששת להבעל ולילה ראשונה מותרת ואף פה הדין כן ואולי י"ל דס"ל למחבר דאף דטבילה דמי' לקפיצה ואינו קובעת ה"מ כשרואה בלי תשמיש אבל ברוא' מחמת תשמיש כיון דבלא"ה התשמיש עלול לראות דם כמש"ל בכמה דוכתי והתוספת בכמה דוכתי א"כ בהצירף עמו קפיצה והדומין לו חוששת והוי כוסת המורכב מימים וקפיצות דהוי וסת ואף זה כ"כ כיון דלתשמיש לחוד קבעה וסת כדאמרינן ברואה וא"כ בהצירף עמו קפיצות וטבילה הוי וסת משא"כ בהך דחזי כד סלקא מטבילת מצוה הי' רואה קודם תשמיש רק טבילה לבדו וא"כ זו הוי כוסת קפיצות ואינו וסת קבוע נעקר לשעה ומוכח מזה דדעת המחבר כדעה ראשונה דאכילת דברים מחמין הוי כוסת קפיצ' או אפשר כמש"ל דגם בהו שייך טורח כנ"ל וצ"ע: והנה יש לנו ספק ג"כ לפי מ"ש דוסת קפיצות אינו נקבע לבדו כי אם בצירף ימים אם נקבע עם וסת הגוף דהיינו אשה שקפצה והתחיל' לפהק ולעטוש וראתה דם וכן תמיד כ"פ אבל ר"פ קפצה לבד ולא ראתה או פיהק' לבד ולא ראתה אי נימא כמו דקפיצה וימים מצרפין ויש לה וסת לקפיצה בזמן ידוע כן קפיצה עם וסת הגוף מצטרפין ויש להן וסת אם תקפוץ ותפהק דמ"ש וסת ימים או וסת הגוף והגמ' דנקט לא קבעה וסת לקפיצות כי אם בצירוף ימים חדא מנייהו נקט דה"ה בצירוף וסת הגוף ולפמש"ל דמצטרף עם תשמיש יש קצת ראי' לכך דאמרינן בי' צירוף אלא דהיא גופו מש"ל צע"ג וגם יש לחלק בהוא טובא ולכן צע"ג:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:24
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:24](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:24)

עד סוף עונה א' עיין ש"ך ס"ק ס"ב דהביא תירץ ב"י דאם וסתה נמשך ב' או ג' ימים דא"צ לחוש רק התחלה ותירץ הב"י דמ"מ עונה א' חוששת והקשה הש"ך דהא אם רואה ראי' אחת מסוף הלילה עד תחילת היום לכ"ע א"צ לפרוש ביום רק כשיעור הנמשך ולמה כאן כל העונה והניח' בקושיא ולא עיינו בספר בעל הנפש דהראב"ד גופיה עמד בזה ריש ש"ת וסת דף נ"ב ע"א שכתב על וסת הגוף ודוקא כשהיא רגילה לראות כל הראי' בתוך וסת אבל אם רגילה לראות ממנה אחר וסת אסורה מהוסת ואילך כל היום וצריכה בדיק' אחר וסת כדי להתיר' לבעלה אחר אותו עונה אבל קודם הוסת מיהו מותרת בלי בדיק' ואע"ג דאכרע לעיל דבתר תחילת הראי' אזלינן ה"מ בב' עונת דלא אסרינן עלי' אלא ההיא עונה היא דתחילת וסת קאי בגווי' אבל תוך הוסת ואחר וסת חדא עונה נינהו וכיון דפשטה ראי' אחר הוסת כולי יומי מתפסי ומן וסת ואילך מיתסרא עכ"ל הרי דמחלק להדיא ובאמת הי' מקום לחלק בחילוק אחר אבל כיון דראב"ד אמר זה אין לנו לחלק באופן אחר: והנה דברי הש"ך בסקס"א אינו מובני' לי דכתב דכ"ש אם מתחיל קודם וסת דצריכה לפרוש כל אותו עונה דקודם וסת וגם הוסת וכו' דבמה איירי אם בוסת מורכב לגוף וימים א"כ פשיטא דצריכה לפרוש כל העונה הן מקודם והן לאח"כ כמ"ש סכ"ה ועיין נה"כ ואי מיירי בוסת גוף לחוד ואם היא תפריש קודם הוסת אטו היא נביאה אימת יקרה לה עיטש ופיהוק וא"כ היא לעולם אסורה כר"מ דאשה שאין לה וסת תצא מבעלה והוא דבר שאין לו שחר וצ"ע:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:25
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:25](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:25)

כמו וסת ימים גריד' הט"ז הקשה דבר ראב"ד אהדדי דכאן הן דברי הרא"ש בשם הראב"ד דאסורה כל העונה ולעיל ס"ס קפ"ד הבי' הב"י בשם הראב"ד דאפילו וסת הגוף יש להם זמן מיוחד אינ' אסורה אלא זמן וסת ותי' דלעיל מיירי קודם זמן וסת אפילו בו ביום מותר אבל אם כבר התחיל להתעטש ופסק' אעפ"כ אסורה כל עונה וכבר השיגו הנה"כ אבל גם מה שתי' הוא ז"ל דחוק למאוד והאמת עם המ"י דלא יצאו דברים אלו מפי הראב"ד ומ"ש הרא"ש דכן דקדק הראב"ד לאו אכולי מילתא קאי כי אם אסוף דבריו דלא נמצא זה בבעל הנפש משא"כ דברי הב"י מבוארי' להדי' בבעל נפש אך עדיין יש לפקפק למה לא הזכיר הב"י דעת הראב"ד החולק ונ"ל דתלי אם אמרינן דפיהוק של אתמול גורם כהנ"ל בס"כ וא"כ אם פיהקה בשבת וראתה בא' בשבת וכך הי' ג"פ קבעה ג"פ לחוש אחרי פיהוק כהנ"ל א"כ ה"ה אם פיהקה בפ"א יום קודם וסת והגיע הוסת אסורה דדלמא פיהוק של אתמול יגרום ואם הדבר בפיהוק של אתמול איך לא נימא בו ביום לחוש לכל עונה דלמא הפיהוק גורם שתראה אח"כ והקדימה הפיהוק וכמו דאמרינן בקדמה כן י"ל באיחור המקרי' ואיך ישמש דלמא תחול לפהק ולראות ולכך כל עונה אסורה משא"כ הראב"ד לא מצינו לי' סובר כן כי מדברי ראב"י בבעל נפש דף נ"ז לא משמע להדיא דס"ל דקפיצה של אתמול גורם רק ס"ל דקמ"ל אי קפצה בר"ח ג"פ וראתה ובכ"ט לחודש קפצה ולא ראתה לא אמרינן הא קמן דקפיצה לאו כלום הוא קמ"ל דמ"מ חוששין לקפיצה דר"ח ע"ש כי נראה כי כך הי' גירסא שלו בגמ' וא"כ ליתא להך דינא שוב ראיתי בהרז"ה בהשגתו שהשיג ג"כ בזה על הראב"ד דאם הוא קבע לימים דינו כדין וסת לימים בכל אופן והרי מבואר דהדבר במחלוקת שנוי' וצדקו דברי המ"י והמחבר כראוי כי הרז"ה ורא"ש וכן משמע ברשב"א מסכימים לדבר א' השמיט דינא כראב"ד ודו"ק: ודע הרמב"ם כפי מ"ש המ"מ בפ"א מהלכות אסורי ביאה נראה דעתו כי אין שום וסת הגוף נקבע לבדו בלי וסת ימים ומה שאמרו דחוששת רק לשעה הוא לטהרות אבל לבעלה כיון דהוא מורכב בימים חוששת כל עונה כמו בימים ולכך לא הביא הרמב"ם הך דינא דאין חוששת רק לשעתה בהלכות א"ב כ"א במשכב ומושב לדיני טהרות וזה ג"כ מסכי' לדברי הרא"ש הנ"ל וכ' המ"מ שרוב פוסקים חולקים ולי נראה ראי' להרמב"ם דאי' פ"ב דשבוע' נמצא על שלו חייב קרבן מה לאו סמו' לוסתה ואכניסה ומשנינן שלא בשעת וסתה ואפרישה ופריך והא נמצא קתני ונמצא לאחר זמן משמע וק' מה קושי' דכיון דאם שמש בשעת וסתה לא מקרי אונס רק שוגג דעלולה היא לדם א"כ י"ל דמיירי דיש לה וסת הגוף בלי הרכבת הימים כלל וא"כ קודם שהתחיל לפהק שמש עמה כדין וכתורה ובתוך התשמיש קרו לה מקרי ההמה בפיהוק ועיטוש וא"כ הוצרך לפרוש באבר מת והוא פי' באבר חי ואח"כ בדקה עצמה אם נמצא על שלה פטור מקרבן דאולי אח"כ ראתה דאין זה חיוב דתיכף בשעת פיהוק תראה בהתחלתו ואם נמצא על שלו אות ומופת דאז ראתה וחייב דבשעת וסתה יש לו לפרוש באבר מת ולכך ס"ל לרמב"ם דוסת הגוף בלי הרכבת ימים לא יתכן ובהרכבת ימי' צריך לפרוש עונה כמו בוסת ימים לחוד וא"כ קושי' הגמ' שפיר ודו"ק:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:26
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:26](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:26)

אלא שיש הפרש וכו' וכ' הש"ך ס"ק ס"ה דלאו עונה דידה חשבינן כגון אם עונה שלה ממ' למ' מ"מ חשבינן ג' עונות בינונ' שהוא יחד צ' ימים והמהרש"א נדה דף י' בגמ' שתים בימי עוברה ואחד בימי מניקה משמע ס"ל דג' עונות באשה שיש לה וסת הוא ג' עונות דידה ואם עונה שלה מ' יום בעי ג"פ מ' יום וזה אינו וכל דברי המהרש"א הן בקושיא שלו והן בתירץ שלו סותרין לגמ' דבפרק בנות כותים דפריך למ"ד שני מעין הן ל"ל הפסקה בימי מניקה עונה א' הפסק משהו סגי דפסק המעין טמא ומשני הגמ' באמת סגי בהפסק משהו כי אח"כ מעין אחר הוא ולא איכפת לן אי רואה ביה או לא ולמהרש"א מה קושיא דלמא איירי בעונה של מ' ואם כן אף בימי מניק' צריך הפסק דדם טוהר של זכר אינו אלא ל"ג ימים א"ו דעונה בינונית חשב כמ"ש ש"ך ומהרש"א צ"ע:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:27
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:27](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:27)

עד שתחזור ותקבענו ג"פ הט"ז כתב סקמ"ג דא"צ קביעות וסת רק כשהיא רואה ג"פ והוחזקה ברואה הרי דינה שוה לגדולה וחוששת לוסת שאינו קבוע וכבר השיגו הנה"כ וראי' ברורה לדברי הש"ך דהשמיטו הטור והמחבר דאם הדר קחזי' בהפסק ש"י דהיינו דהפסיקה צ' ימים וראתה ואח"כ הפסיקה שנים צ' ימים וראתה וחזר וראתה לסוף עונה שהיה למודה קי"ל מטמא מע"ל דראי' ראשונה שראתה לאחר הפסק צ' ימים ראשונים מצטרף והרי כאן ג' ראי' וא"כ ה"ל לטור וש"ע להביא דבזו תיכף בראי' שניה חוששת והרשב"א בת"ה העתיקו אלא דס"ל בשלמא לענין מטמא מע"ל דלא תליא בקביעות וסת שפיר יש חילק בחזי' לאחר הפסק ראשון או שני אבל לענין חשש וסת דבעי קביעות וסת גמור וא"כ מה בכך דחזי' בתר הפסק שני לענין וסת אין ראיה ראשונה לאחר הפסק ראשון מצטרף דהא אין כאן הפלגה שוה כלל דהא הוי הפלגה ג' עונת והדר קחזי רק בעונת קטנות וא"כ צריכה לראות ג' ראי' בעונת קטנות כדי לקבוע וסת וא"כ חזר הדין של ראי' לאחר הפסקה שני' להיות שוה כראי' לאחר הפסקה ראשונה ויפה השמיטו וזהו ראי' נגד הט"ז אלא מ"מ צ"ע הך דין גופי' דהחליט הרשב"א דאינו חוששת רק לוסת הקבוע מנ"ל כיון דחזינן דמטמאות מע"ל והרי היא בחזקת רואה מנ"ל דלענין חשש וסת לא חיישינן וצ"ע: והנה הט"ז השיג אב"י דפירש בדברי הרשב"א דכתב בת"ה על הך דרב גידל פ"א דיה שעתה שניות דיה שעתה שלישית מע"ל דקאי פעם ראשונה לראי' ראשונה שראתה לאחר שעברה עליה ג' עונת דעכשיו יוצאין ג' הפלגות שוות מביניהן עכ"ל והקשה הב"י הא אין כאן רק ב' הפלגות דראיה ראשונה לאחר הפסק וראי' שניה עושין רק הפלגה אחת וראי' ג' משוי ליה הפלגה שניה ומכח קושיא זו הוסיף הב"י בראיות דראי' ראשונה כונת הרשב"א על ראיה שניה כי מה שראתה תיכף בהפסק צ' ימים אינו בכלל והט"ז השיג עליו ובאמת הרשב"א כתב דדעת רש"י כדעת הט"ז דראי' ראשונה היה ראיה ההוא שראתה תיכף כשעברו צ' ודעתו כדעת הב"י דאל"כ מה קמ"ל ר"ג ראי' ראשונה די' שעתה הא ברייתא היא עברה עליה ג' עונת וראתה דיה שעתה ולא על זה הי' כונת השואל וכונת הט"ז ברשב"א אמת וברור וכ"כ הנה"כ איברא מה שביקש ליישב תמיהת הב"י ולומר דהרשב"א נתכוון להוכיח דאין ראי' ראשונה שראתה הפסק נכלל במאמר ר"ג באמרו ראיה ראשונה די' שעתה וזה דוחק דמלבד דהוא רחוק במשמעות הרשב"א אף גם דזה לא עלה על לב שום איש לומר דכל זה שלא הפסיקה ג"פ בג' עונות שיהי' ראי' ראשונה מחשבון ועוד א"כ אם ראתה אחר הפסק שני' דקאמר ר"ג ב' מע"ל א"כ יהי' כונתו על ראיה ראשונה לאחר הפסק הב' דהא ראי' ראשונה קודם הפסח קרוי' והא ברייתא מפורשת די' שעתה ומה צריך ראי' לזה אמנם ברור דכונת הרשב"א להוכיח כפי' רש"י ולשלול פי' מהרש"א והב"י והוא דאי הפי' כדבריהן א"כ ראי' ראשונה הכונה מה שראתה בפ"ב לסוף עונה בהפלגה מראי' שראתה לאחר צ' ימים וא"כ הרי כאן הפלגה א' כמ"ש הב"י ואם חוזרת בעונה שני' הרי כאן ב' הפלגות ובעונה ג' הרי ג' הפלגות וא"כ קבעה וסת ואיך אמר ר"ג מטמא מע"ל הא בקבעה וסת די' שעתה ואיך קאמר בחזי' בעונה דהוא הפלג' שוי' עונה ועונה כמ"ש רש"י בעונות שהי' למודה לראות דמטמא מע"ל ומזה הוכיחו רש"י ורשב"א דג' מע"ל דקאמ' היינו ראי' ג' בצירוף ראי' ראשונה לאחר הפסק צ' וא"כ יש כאן ב' הפלגות ולא קבעה וסת ולכך מטמא מע"ל וזהו כונת רשב"א וקרי פעם ראשונה לאותו ראי' ראשונה שראתה לאחר שעברו ג' עונות דעכשיו יוצאין ג' הוא קלקול בדפוס וצ"ל ב' הפלגת וג' וב' הוא טעות דשכיח וזהו ראי' דעכשיו יוצאין ב' הפלגות ולכך מע"ל משא"כ אלו מפרשינן בלאו הך ראי' קמיית' כדעת הב"י וב"ח ומהרש"א א"כ הרי ג' הפלגות הרי קבעה וסת ולמה מע"ל הלא דיה שעתה וא"ש ואפשר לומר אפי' אי גירס' ג' הפלגות דכונתו דעכשיו אם נצטרף עוד ראי' הרי כאן שלשה הפלגות ולא הוי מטמא מעת לעת אבל האמת דכונתו לב' הפלגות וזה ברור:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:28
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:28](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:28)

אם פיחתה וכו' הש"ך ס"ק ס"ח הביא דברי רש"י הותירה שראתה צ"א צ"ב צ"ג וכו' וכונתו להוכיח דלא כדרישה דהא דשמואל מודה ביש לה וסת דסגי בב' דלוגין דוקא כשהוסת מכוין לדילג ולא כדרישה דאיהו מפרש דהא דכתב רש"י צ"א צ"ב צ"ג קושטא דמילתא קאמ' רש"י דס"ל להלכה כשמואל דלא קבעה בב' דילוגין וסת וקשי' לי' הא הי' לה וסת מקודם וא"כ אף לשמואל קשי' ומזה הוכיח הש"ך דלא כדרישה וכן הוכיח לעיל בס"ק י"ח ולא הבנתי דבריו דהא לא מיירי כאן קודם שהפסיקה לראות בצ' ימים דהי' לה וסת קבוע דאיך אמרינן דמטמא מע"ל וע"כ מיירי דהוחזקה בדמים אבל מ"מ לא הי' לה וסת קבוע וא"כ פשיטא דלשמואל בעי ג' דלוגין ולכך לא הקשה התוס' שם כנראה מדבריהם רק לרב ועיין מש"ל באריכ' בביא' דברי התוס' ובטור ורשב"א באמת לא נזכר מצ"א צ"ב צ"ג כפירש"י רק סתם פיחתה והותירה ולא נתכוונו להותירה במכוון בדילוג כפי' רש"י והגע עצמך לרב ודאי דהוי דילוג והא הרשב"א חושש להחמיר כרב א"ו דלא מיירי כה"ג אי דדעת' כמש"ל בתוס' דאף לרב לא הוי וסת דילוג ודברים אינו מוכרחים ומובני': ודע כי הרמב"ם בפ"ד מה' משכב ומושב פסק בתנוקת שהגיע זמנה לראות וראתה פעם א' די' שעתה ושני מע"ל עברה ג' חדשים וראתה די' שעתה וכו' ונתקשה בו הגאון בית שמואל הובא בשו"ת שבות יעקב ח"א דבגמ' מוקמי לכך כר"א דאמר כל אשה שעברה עלי' ג' עונות די' שעתה וא"כ הרמב"ם דפסק דלא כר"א לא ה"ל לפסק בעברה עלי' ג' עונות די' שעתה ולא תי' כלום וישוב הגאון ש"י אין לו שורש ע"ש ונראה דגם הרב ב"י בסימן זה תמה על הרמב"ם דלמה השמיט בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות כד חזי' בעונות קטנות ומימרא דרב גידל ולכן נראה דס"ל לרמב"ם ודאי בחזית בתר הפסקה ראשונה אין במימרא דרב גידל שום חידוש דפשיטא דאם ראתה ג' ראיה דהיא מטמא מע"ל ודל הפסקה ראשונה ולא יהיה שלא ראתה מעולם ועכשיו הזמן ברואה ג' ראי' מע"ל. רק בחזית בתר הפסקה שני' הוא דחידש ר"ג דראיה שני' מטמא מע"ל וצ"ל דראיה שראתה בתר הפסקה ראשונה מצטרפת אף שהי' הפסק בין ראי' לראיה צ' יום כגון דא צריך להודיע ויש בה מהתמיה על השמטת רמב"ם אך צ"ל דס"ל לרמב"ם הא דדייק הרמב"ם דברייתא רבי יש לחקור מנין קא דייק אי מהך דאמרינן בהגיע זמנה לראות דפעם שני' מע"ל כבר כתבו התוס' בד"ה ברוב ספרים וכו' דמהא ליכא למשמע דבזה אפי' רשב"ג מודה וזהו דעת רמב"ם בהכרח דהא פסק כרשב"ג ומ"מ פוסק כן דבשניה מע"ל וגם ל"ל כפי' התוס' מהך דבלא הגיע זמנה לראות דבראי' ג' מע"ל דזה יצדק אף לרשב"ג כמ"ש רשב"א בת"ה וכן הר"ן וכמ"ש הרמב"ם דפסק הך אף דקיי"ל כרשב"ג וא"כ צריך להבין מנין יליף לה דהך ברייתא ר' הוא וצ"ל דודאי הך דר"ג דאמר בהפסיקה כ"פ צ' ימים וראתה ואח"כ בעונה שוב ראתה דהוי תרי ראיות יש לדקדק למה מע"ל ואי דראי' של הפסקה ראשונה מצטרפת הא הפסיק' ג' עונות ואף שחזרה וראתה בסוף מה בכך הא כיון דאין כאן ג' הפסקו' הא מוכח דהוי רק הפסקה ולא כוונה בהפלגה רחוקת וכמ"ש רש"י בד"ה מי אמרינן וכו' רק דהא בל"ה לרבי בכל תנוקת שלא הגיע זמנן וראתה כ"פ הרי הוחזקה בדמים ומהדין שתטמא מע"ל רק הואיל ולא ראתה מעולם ולא הוחזקה בדמים לא החמירו חכז"ל שתהא אותו ראי' שמוחזקת בו מטמא מע"ל וזה בראי' ראשונה וכן בהפסיקה שני פעמים צ' ימים שורת הדין ג"כ לרבי מוחזקת בדמים ג"כ הטעם דבאותו ראי' אינה מטמא מע"ל וא"כ ברואה ראיה אחר זה שהפסיקה ב"פ פשיטא דמטמא מע"ל דהא כבר אתחזיק בדמים וא"כ מדר"ג מוכח דמוקי לי' לברייתא כרבי דלרשב"ג כל כמה דלא חזי' ג"פ בצ' ימים אמרינן דהך תרי הפסקות הן סילוק דמים והי' הראיות רק מקרה בעלמא וא"כ איך בראי' שנית לאחר הפסקה שנית תטמא מע"ל. והנה הא דאמרינן בהגיע זמנה לראות דראשונה די' שעתה ושני' מע"ל ובעבר' ג' עונות די' שעתה י"ל לכאורה דאתי' אפי' כרבנן החולקים אר"א וס"ל באשה שעברה עלי' ג' עונו' מטמא מע"ל דע"כ סברי רבנן כן באשה שכבר הוחזקה בדמים גמורים אבל זה שראתה רק ב"פ דלא הוחזקה בדמים רק הואיל והגיע זמנה לראות צריכה בדיקה ולכך מטמא מע"ל כמ"ש הר"ן דקנסא הוא הואיל ולא בדקה וא"כ מ"מ היא אינו בחזקת רואה ולכך בעברה ג' עונות ולא ראתה מודים חכמים לר"א דהיא בחזקת מסולקת ודי' שעתה. אך זהו לרשב"ג אבל לרבי א"כ זהו שראתה ב"פ הרי היא מוחזקת בדמים כשארי נשים מבלי הבדל וא"כ ע"כ הך דקתני עברה עלי' ג' עונו' ר"א היא וא"ש דברי הגמ' דדווקא על ר"ג פריך דאת דאמרת בהדר קחזי' בעונו' דשנים מטמא מע"ל ע"כ דמוקי לי' לברייתא כרבי וא"כ ליכא לחלק בין הגיע זמנה לראות וראתה ב"פ ולשאר נשים וא"כ ע"כ ר"א היא וקו' הגמ' שפיר דרבי לא ס"ל כר"א וכו' ובהא ניחא דקבעה הגמ' הך קו' אמילתה דר"ג דמדבריו מוכח דהך ברייתא רבי היא וגם א"ש דהואיל ורבי היא קא קשי' לי' מסיפא דר"א היא וכנ"ל ולפ"ז אנן דקיי"ל כרשב"א יפה עשה רמב"ם דהעתיק כל דיני ברייתא דהנך לא תלי' כלל בדברי רבי ורשב"ג כמש"ל אמנם מילתא דר"ג השמיט דזהו דוקא לרבי ולא לרשב"ג וכמ"ש. ולפ"ז גם לחכמים יצדק בהך דעברה עליה ג' עונות בהגיע זמנה לראות דבזהו כ"ע מודים הואיל ואינה בחזקה רואה דהא לא חזיא רק ב"פ ואינו מוחזקת בדמים כלל ופלוגתא רחוקה בין ר"א לחכמים משווינן וכל הקושיא הוא דר"א היא היינו לרבי דהיא מוחזקת בדמים ודברי רמב"ם כפתור ופרח ומעתה אף לולי הנ"ל כמ"ש בדברי ט"ז יפה עשו הטור והש"ע שהשמיטו הך דר"ג בהדר קחזית בעונות כי רמב"ם השמיט מה דלא כהלכתה ומי כמהו מורה ודו"ק:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:29
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:29](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:29)

שלא הגיע זמנה לראות והנה כפי דעת הרמב"ם פ"ד ה"א בהלכות משכב ומושב משמע דזקנה אם ב"פ ראתה לסוף צ' הרי זה מטמא מע"נ ועיין שם בכ"מ דעשה לרמב"ם סמוכי' מדברי המשנה וא"כ הבדל גדול יש בין זקנה ללא הגיע זמנה לראות. ותמהני מהמחבר ששינה דרכו ולא זכר דברי רמב"ם כלל תחת לשונו ואולי ס"ל אף דמטמא מע"ל מ"מ הוי כוסת שאינו קבוע ואינו חוששת דמ"מ וסת הראשון נעקר ולשאינו קבו' אין חוששת בזקנה וצ"ע:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:30
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:30](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:30)

בב' לחודש וכו' הט"ז בס"ק מ"ז כ' דלכך נקט בכה"ג ולא בפשוט דראתה ג"פ בר"ח ובכ' בו משום דרבות' קמ"ל אע"ג דוסת ר"ח הוקבע מקודם וכן משמע מב"י ומפרישה אבל האמת דנקט הרמב"ן והראב"ד הך דינא לדינא דש"ס דאין אשה קובעת וסת לימי נידתה וזיבה וא"כ כשהיא רואה בר"ח וכ' בו כשתחזור לראות בר"ח הך ר"ח ה"ל בתוך ימי זיבה לראי' עשרים וכלא יחשב אבל כשכבר ראתה ב"פ בר"ח אף דבפעם ג' הקדימה לראות בעשרים מ"מ ראי' ג' בר"ח מחשב לוסת וזה ברור ופשוט: דע כי דעת הנה"כ דלהחמיר אמרינן אף לדידן דאין אשה קובעת וסת בימי נידה וזיבה והמ"י כתב כיון דכל טעם לדידן להקל לנשי' מבלי לדקדק בפתחי נידה וזיבה ואם אתה אומר להחמיר אמרינן אין אשה קובעת אף היא עדין צריכה לבדוק ולדקדק לדעת מתי הן ימי נידה או ימי זיבה וראה זה מצאתי להר"ן לחדושיו דהביא הך דרמב"ן בסוף פ' בנות כותי' וכתב דצ"ע דנהי דהחמירו על עצמן ה"מ לחומר' אבל לא לקולא ואם נאמר שקבועת וסת בימים שאינם ראוי' לקבוע וסת מדינא נפיק מני' חורבה וכו' ע"ש והרי דברי שניהם אמורה בספר ודברי הר"ן מסכימים לדעת הש"ך ולכן צ"ע:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:31
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:31](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:31)

לאחר וכו' נראה ה"ה דמפלת נפל כ"ז שיש לה דין לידה לענין דם לידה ודם טוהר יש לה דין מניקה וכמ"ש מדברי תוס' נידה דף ל"ו ד"ה ושווי' וד"ה דליכא וכן מוכח מדברי הרמב"ן דדייק דמניק' לא אמרינן די' שעתה מדאורי' יושבת על דם טוהר די' שעתה ולא אמרינן דקמ"ל במפלת א"ו דכל דיש לו דם טוהר יש לו דין מניקה ופשוט:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:32
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 189:32](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/189:32)

אינה אלא במקרה הט"ז בס"ק מ"ט פי' דאינו חוששת לוסת זו כלל וצ"ל דמיירי דלא ראתה ג"פ באותו עונו' שהיתה למודה לראות אבל ראתה ג"פ הא צריכה לחוש כמו וסת שאינו קבוע כדלעיל בסעיף ל"ג אלא מיירי דראתה רק פ"א או שתיי' ולכך אמרינן דהוא מקרה אלא שדברי הט"ז בס"ק מ"ח תמוהים דמשמע מדבריו דהבין הא דקאמר חוששת מיירי לאחר שעברו ימי מניקה וזה אינו כלל רק החשש הוא בתוך ימי הנקה ולא אוכל לירד לסוף דעתו בזה כלל: