## Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 190

###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:1
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:1)

מטמאה וכו' עד שתרגיש וכו' עמש"ל סי' קפ"ג:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:2
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:2)

גזרו על כתם כו' והקשה הכ"מ הא הוי ס"ס ספק מגופי' ספק מעלמא ואת"ל מגופי' דלמא מן העלי' ותי' דאעפ"כ החמירו חכמים ויש לפקפק על הרמ"א קפ"ז שכ' ס"ס ואולי יש לחלק דשם ריעות' לפניך דהרי מכה כאן וא"י אם מוציאה דם ובלא"ה דעת רשב"א להתיר אפי' באינו מוציאה דם כנ"ל. אבל תי' ב' מהכ"מ דכיון דליכא לתלות ודאי מגופי' אתי' הוא הנכון כי כך אמרו בגמ' לב"ש דס"ל דיה שעתה משום דאשה מרגשת א"כ לא יהי' כתמים טמאים כלל ומשני הגמ' כיון בצפור לא נתעסקה בשוק של טבחים לא עברה האי דם מהיכי אתי' וא"כ הדבר לב"ש מכ"ש לדידן דקיי"ל כב"ה ופשוט ולק"מ מהך דברי רמ"א דלעיל דהרי מכה לפניך ומ"ש הט"ז דרוב דמים מגופה קאתי' יפה השיגו המ"י דהא רוב נשים רואה בהרגשה והדין עמו דהא מהך טעמא פרכינן אב"ש לטהר כתמים ופשוט: 

אך קשה להכ"מ הא הכל ספק א' אי מגופי' או מעלמא או מן עלי' דמ"ש מעלמ' או מעלי' הכל ספק א' אי דם נדה או דם טהור ומה לי דם חוטמה או דם עלי' ועמש"ל ברמ"א בסי' קפ"ז וזה לא שייך כאן וגם מתהפך לא הוי ולכן ברור כמש"ל בסי' קפ"ז דכאן חזקת אשה דהעמיד אשה בחזקתה חזקת טהרה מסייע עד שבעבור זה היא טהורה מהתורה א"כ בכל ס"ס דעלמא אפי' ס"ס כל דהוא מתירין דהא חזקה מסייע לה:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:3
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:3](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:3)

ואם הרגישה וכו' ובדקה אח"כ ולא מצאה כלום וכו' היינו כשיעור וסת המבואר לעיל סי' קפ"ז סעיף א' ע"ש. ודין זה יליף לי' מהרא"י מהא דפרכינן ריש הרואה כתם אי דארגישה לאחר זמן אמאי פטורה מקרבן והיינו חטאת דאשם תלוי אינו חייב דבעי חתיכה א' מב"ח והואיל מחייב קרבן על הרגשה ש"מ דזה חזקה דרואה בהרגשה דאל"כ איך נחייב בהרגש' אולי מ"מ ראתה אחר תשמיש וא"כ דהיא חזקה דאורייתא כמו דאמרינן למ"ד וסתות דאורייתא אי לא בדקה כשיעור וסת טמאה דחזקה אורח בזמנה ה"ה בהרגשה אי לא בדקה תיכף אמרינן חזקה דראתה. והגאון מהר"ל הובא בשב יעקב הקשה מנלן לגמ' לפרש כן בדברי שמואל אדמקשה ממנו ולק"מ דזה ידע הגמ' זולת דברי שמואל דבכל הרגשה הוא בחזקת רואה רק לולי דברי שמואל ה"א דמשנה מיירי בלי הרגשה ומ"מ בנמצא על שלו ודאי חזי בעת תשמיש חייב' בקרבן אבל לשמואל דאמר עד שתרגיש בבשרה א"כ קשה על המשנה בממ"נ וכו' ולק"מ ולכאורה יש ראיה לדברי ת"ה בהא דקמבעי לי' לגמ' בדף נ"ט ע"ב בהאשה שעושה צרכי' וראתה דם איש ואשה מה לי אר"מ כי קאמר ר"מ בחד ספקא אבל בס"ס לא מטמא ר"מ וכו' וקשה הא באשה לחוד איכא נמי ס"ס דהא בדף נ"ז מוקמינן להן דעושה צרכי' בארגישה ואימא הרגשת מי רגלי' (ועיין ריש סי' קפ"ג מה הפי' בהך דארגיש' וע"ש) וא"כ יש כאן ספק ממי רגלי' ספק ממקור ואת"ל מהמקור דלמא היא בלי הרגשה והך הרגשה הוא ממי רגלים וא"כ טהורה ומכ"ש להך פי' דאמרי' דמיירי דלא הרגישה רק אנן אמרינן באמת הרגישה רק להיות כי סברה מי רגלי' הן לא נתנה דעתה בכך וא"כ פשיטא דיש כאן ס"ס ול"ל דהא אסקינן לעיל דאף בלי הרגשה מ"מ טמא משום כתם חדא דרש"י פי' לעיל הטעם דלמא ארגשה ולאו אדעתי' טמאה היא מדרבנן וא"כ חזר הדבר לסתם בכלל הספק ועוד דהא אסקינן בדף י"ד ע"ב דר"מ משום נדה ולא משום כתם מטמא וצ"ל דלא יוכל הס"ס להתהפך ולומר ספק בהרגשה או לא בהרגשה ואת"ל שלא בהרגשה דלמא ממי רגלים דכיון דארגשה ודאי דממקור קחזי' דחזקה כשהיא מרגישה דדם בא ממקור ולא שייך עוד ספק שני אלא להפוסקי' דלא ס"ל מתהפך קשה ול"ל דהא בלא"ה אין כאן ספק דרוב דמים באי' מהמקור ולא דרך השתן רק אתרע לי' רובא הואיל וחזית שלא בהרגשה אבל כאן שיש לספק דבאמת הרגישה א"כ חזר הרוב למקומו ואין כאן ספק ממי רגלי' כלל. דא"כ באיש ואשה שהטילה מים נמי ודאי יותר שכיח רוב דמים באשה יותר מבאיש וצ"ל דמ"מ ע"י שתן לא שכיח וצ"ל דחזקה כל דמים שבאים מהמקור באים בהרגשה אם לא שנודע לה שלא הרגישה אבל מהסתם אמרינן כל דם שבא מהמקור הי' בהרגשה וא"כ אם אתה אומר בספק ראשון דלמא ממקור א"א לספק ולומר דלמא שלא בהרגשה דחזקה אלימת' יש כאן ומבטל החזקה בכל אופן: 

והנה הג' שב יעקב הקשה הא דאמר שמואל דט"ז הגיע וסתה ולא בדקה דטמאה הואיל וסת דאורייתא חזקה אורח בזמנה בא בממ"נ אי ארגישה כיון שלא בדקה בשעת הרגשה תיכף הא אפי' שלא בעת וסתה טמאה ואי לא ארגישה מה בכך דוסת דאורייתא מ"מ מהתורה בעי הרגשה וזו לית לה הרגשה. ויש ליישב דקמ"ל אפי' דבדקה אח"כ ומצאה דם לבן וירוק וכהנה דמים טהורים ובזו מחמת וסת טמאה דחזקה אורח נשים ד"נ בזמנו בא משא"כ מחמת הרגשה הא ישנו כאן דם טהור דבא ג"כ מהמקור וכמבואר בת"ה ובש"ע כאן ובדקה ולא מצאה כלום דייקא אך באמת אין אנו צריכן לזו דגוף הדם אסור מדרבנן בעלמא מ"מ כיון דהך חזקה דאורח בא בזמנו הוא חזקה אלימת' ודבר תורה א"כ אף במילת' דרבנן חושש לטמא אבל למ"ד וסת דרבנן א"כ חזקה לא אלים א"כ אין לסמוך עלי' לטמא ואין לדמות דאורייתא ודרבנן לחזקה דאורייתא ודרבנן:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:4
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:4](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:4)

לא גזרו וכו' עיין ש"ך סק"ג הביא בשם המהרש"ל דלא נהוג כן דהא אפי' בבתולה קטנה מונה ז' נקים וע"ש מה שהשיג ונראה דתלי' בדעת הפוסקים לקמן קצ"ג דלמ"ד דמדינא דגמ' לא אמרו בקטנה בועל בעילת מצוה ופורש רק אח"כ ממנהגא החמירו א"כ יש מקום לומר אם החמירו בדם בתולים דודאי מותר איך לא יחמירו בכתמים אמנם לשיטת הפוסקים דמדינא דגמ' אסיקו בכל נשים אפי' בקטנה בועל בעילת מצוה ופורש ובגמרא נאמר דקטנה כתמה טהור ולדברי מהרש"ל קשי' אהדדי וכמו דאסיקו שם בבעילות מצוה גם גבי כתם הל"ל כן אלא ודאי דיש חילוק כמ"ש הש"ך בשם הרא"ש שלא לחלק בין גדולה לקטנה הואיל ובעילה לכל מסור משא"כ בכתם ופשוט:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:5
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:5](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:5)

אבל אם פסקה מעט וכו' הב"ח הוכיח מגמ' דקאמר אטו שפעה כי נהרא ופי' רש"י כי א"א ומשני דלא איירי משופעת אלא מזלפת הרי היא כשופעת וא"כ הטור והש"ע דכתבו שופעת או מדלפת מיירי בהפסק והט"ז בסק"ג השיגו ומחלק בין שופעת ימים ז' בלי הפסק או לפחות ודברים אלו דברי נביאות וחקרי סתרי טבע לומר שג' ימים תוכל להיות שופעת וז' ימים לא ובאמת דבריו פשוטים כי ודאי להיות שופעת תמיד ברבוי דמי' א"א להחיות אבל בשביל זה לא יחויב שתצריך להפסיק לגמרי רק ד"מ שופעת שעה שתי' בשפע ואח"כ נפסק הקלוח ומזלפת מעט מעט ובעבור שעה ב' חוזרים הדמים לצאת בשפע וכן תמיד כל הימים אבל לא שיהי' פוסקת לגמרי וא"כ קו' הגמ' שפיר לס"ד דמזלפת הוי כפוסקת וא"כ צ"ל דשופעת כנהר בלי הפסק וע"ז שפיר הקשה הא זה א"א ולכן משני דמדלפת אין כפוסקת וא"כ שפיר יש במציאות דשופעת שעה שניי' ומזלפת אח"כ וחזרה להיות שופעת וא"ש: 

והן הן דברי ש"ע היתה שופע' כמה ימים והיינו כהנ"ל דלפעמים פסקה להשפי' כי אם טיף להדי טיף וכמעט שעה חוזרת להשפיע או שמתחילה ועד סוף רואה רק טיף להדי טיף אינו אלא ראי' אחת אבל אם הפסיקה אפי' הי' שופעת והפסיקה ולא הי' מזלפת בין הפסקות כלל ודאי דמוני' לשתי ראי':


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:6
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:6](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:6)

ושיעור עדשה כמו ארבע שערות הרצון שתי שערות רוחב ושתי שערות אורך ופירושו אם ד"מ השערות כזה א ב ג ד אין אומרים כיון שיש כאן ד' שערות מא' עד ד' הרי כאן מקום שני עדשה אלא שיעור יניק' וצמיחות שער הוא מן א' עד ב' וא"כ הרצון בעדשה שני שערות רוחב שני יניקת וא"כ מא' עד ג' הוא יניקה ב' שערות והוא עדשה ומג' עד ה' הוא שיעור יניקה עדשה שני וא"כ מה' עד ו' הוא רק חצי עדשה וצריך אתה לומר דבאמת ו' שערות לאו דוקא רק חצי יניקה מצד זה וחצי יניקה מצד זה אשר באמת אם תצרפם לאחד הרי כאן ז' שערות הוא שיעור ג' עדשים כי שיעור שתי יניקת שער הוא מקום עדשה ואי אתה מוצא רק בז' שערות ג' עדשים או שתאמר ו' שערות וחצי מקום שער בצד ימין וחצי מקום שער בשמאל וכ"כ הפרישה והמ"י האריך בציורי' ולא חידש דבר כי הכל אמורה בפרישה אפס שינה הלשון ומזה קשה הבנת הדברים לבל יאמר כלשון פריש' אבל מ"מ הדבר דחוק וצ"ע:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:7
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:7](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:7)

משערין בו ברור דוקא בגריס אמרינן כן הואיל בנגעי' אמרינן גריס הקלקלי ובכתמי' אמרי' גריס סתם אלמא דאיכא גריס אחר וא"כ אם יזדמן יותר גדול אמרינן היינו הך גריס שדברי בו חכז"ל בכתמים אבל אם יזדמן עדשים יותר גדולים אין כאן ראי' שיש במציאות גריס כט' עדשים כאלה כן ט' עדשים שאמרו חכז"ל גבי גרים קלקלי דברו בעדשים בינוני ומנ"ל שיש גריס כזה בעולם שיהי' כט' עדשים גדולים עד שנשער בו שיעורו של כתם ובפרט כי רמב"ם גם גבי כתמים העתיק בסתם כגריס הקנקלי ולדבריו אין להשער אפי' בהזדמן גריס יותר גדול כי סתמא יליף ממפורש חז"ל דברו פה סתם גריס וסמכו עצמן אגריס שדברו בנגעין וא"כ ודאי דאין להקל בעדשים ודלא כמו שראיתי שהרבה טועים בזה ולפ"ז כמעט נפל שיעור גריס בבירא דמי יודע איזה עדשים המה גדולים או בינוני' או קטנים והגאון מהר"ץ נתן שיעור בתשובתו כפי המקובל בידו ואם קבלה נקבל ועמש"ל בזה:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:8
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:8](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:8)

אין לו שיעור הש"ך בס"ק י' הכריע בדעת זו שהוא דעת הרמב"ם מדקאמרינן לא דעביד כרצועה ואי ס"ד דמיירי בדאית בי' כגריס מה אריא על בשרה אפי' על חלוק' ספיקא טמאה שפיר דחו אותו המ"י דהא עיקר ברייתא איירי כדאמרינן בריש פרק הרואה מחגור למטה וחגור למעלה וכו' רק קושיית הגמ' מכח יתר לשון איברא מה שסיים המ"י וע"ז משני דלמא לאתויי דעביד כרצועה היא שגגה דהא דעביד כרצועה ויש בו כגריס אין כאן לאתויי פשיטא רק דאין צורך לזה דכך דרך וסוגית הגמ' דמקשין ס"ל לדיוקא והתרצין דחהו דאין כאן דיוק ויתור לשון וזיל הכא קמדחי' וכו' אך מה שהקשה המ"י לשיטת הרמב"ם מה פריך הגמ' אי מהחגור ולמטה על חלוקה אמאי טהור הא י"ל דמיירי בפחות מכגריס וא"כ על בשרה ספק טמא ועל חלוקה טהור והמ"י כתב דלדעת ההגה"ת דס"ל דלכך בפחות כגריס על בשרה טמאה דבשרה בדוק אצל מאכולת לק"מ דלא שייך בי' ספק ולא הועיל בזה דא"כ כי מוקי ביתר מכגריס פשיטא קשה מ"ט קרי' לי' ספק וא"כ אדפריך מחלוקה אמאי ספיקא טהור דהא בזה יש לדחות דמיירי בפחות מכגריס ה"ל להקשות אמאי קאמרי ספק ודאי הוא דהא על זה סובב והולך כל קושיא שלו לדעתו אך קושיא זו אינו לדעת הרמב"ם לבד אלא גם לדעת הרא"ש וראב"ד בבעל נפש דס"ל דהא דמשנינן לא דעביד כרצועה הוא רק שנויא בעלמא אבל העיקר כס"ד דמיירי כעשוי טיפין ובבשרה הן מצטרפין ולא בחלוקה א"כ לוקי לעיל בכך דמיירי בטיפין ולכך בספק בשרה טמא וספק חלוקה טהור ודוחק לומר דא"כ יקשה ותפשוט הך דלקמן דלפ"ז השתא דקי"ל כס"ד כל שינויא דגמ' דמשני בנזדקרה ועברה בשוק של טבחים אינו מוכרח כלל דהא יש לנו בכך ברייתא אוקמתא מרווחת אלא ודאי כמ"ש הרא"ש דהגמ' דייק לי' מדקתני ספק טמא ספק טהור טמא ולא קתני על בשרה ספק טמא משמע דאתא לאתוי' דבר חדוש עכ"ל והיינו דיש מקום לומר ספיקא טהור ומ"מ ספיקא טמא והיינו בהך דעשוי טיפין וא"כ אף להיפך דייק הגמ' דקתני על חלוקה ספק טמא ספק טהור טהור ולא קאמר סתמא ספיקא טהור אלא ודאי לרבותא נקטי' ולכך מוקי לי' הגמ' דמיירי דיש בו גריס ועוד וא"כ הסברא נותנת לכאורה דאפי' על חלוקה ספיקא טמא דהא אין כאן דם מאכולת ומ"מ בעברה בשוק של טבחים טהור ומכ"ש להך אוקמתא בלמעלה מחגורה ונזדקר' דרבותא קמ"ל אפי' לא עברה כלל וליכא כאן מקום לתלות מ"מ טהור בחלוק לבד אבל באין בו כגריס ועוד אין כאן מקום ספק לטמא כדאמרינן אין לך סדין שאין עלי' כמה טיפי דם מאכולת וא"ש ולק"מ: 

והנה הש"ך כתב דדעת הרא"ש כהרמב"ם ולדבריו הטור סותם שלא כדברי אביו אבל באמת דברי הרא"ש נראין לכאורה כסותרין דבריש דבריו כתב הא דאמרינן טיפי טיפי אין מצטרפין היינו על הבגד דאיכא לספוקי בכל טיפי וטיפי בדם מאכולת אבל על בשרה לא תלינן בדם מאכולת אלא דמספקינן בכשיר וכשורה וטיפי טיפי משום דאי נפל מאותו מקום לא עביד דנפיל בכה"ג וכו' ואי אין דעתו כדעת הרמב"ם וכונתו כמ"ש אבל על בשרה לא תלינן בדם מאכולת היינו כשיש בצירוף כל הטיפין כגריס כדעת הטור א"כ לאיזה צורך כתב הרא"ש דלכך וספיקא בטיפין טיפין משום דלאו אורח אף דהוי אורחא מ"מ הרי כאן ספק עצום כיון דאין בשום טיפה כגריס וטיפה לבד תלינן במאכולת אם נצריפן ולא נתלה במאכולת או דלמא כמו בחלוק לא מצטרפין אף גם בבשר וא"צ לומר דלאו אורחא ומזה נראה לכאורה ברור דדעתו כרמב"ם וכמ"ש הש"ך ולכך אצטריך הרא"ש לבאר ספק דטיפי משום דלאו אורחא אך לבסוף כתב הרא"ש דמסתבר להחמיר דדחוי' בעלמא לומר כרצועה היינו כי אורח' ואריכות לשון הבריית' משמע דאתא לאתויי דבר חדש עכ"ל ואלו הפי' כרמב"ם הא טובא קמ"ל דאפי' בפחות מכגריס מ"מ על בשרה טמא ולא תלינן במאכול' וכמ"ש הש"ך בהוכחתן לדברי רמב"ם ועכצ"ל דס"ל דבעי אף על בשרה כגריס וא"כ פשיטא דכרצועה אין כאן דבר חדש כלל וא"כ נראה כמעט דברי הרא"ש סותרין ואפשר לומר דהא דהוצרך הרא"ש לומר דיש בטיפין טיפין ספק משום דלאו אורחא דנפל בכה"ג הוא משום דאל"כ קשיא תפשוט דעל בשרה מצטרפין דאל"כ למה קתני הך דטיפין טיפין גבי חלוקה כדקתני כתם ארוך מצטרף דאיירי בחלוקה וגבי קתני טיפין טיפין אינו מצטרף לאשמעינן דאפי' בבשרה דלא שכיח מאכולת ומ"מ אינו מצטרף וע"ז כתב הרא"ש דלכך מספקא לי' הואיל ואין דרך נפילה ממקור בכך א"כ י"ל לעולם ה"ה טיפין על בשרה נמי אין מצטרפין והא דקתני גבי על חלוקה משום דלא מבעי קאמר לא מבעי' בבשרה דלאו אורח' כה"ג לבוא מהמקור אלא אפי' בחלוקה דאורחא ה"א דמצטרף קמ"ל דלא מצטרף וא"כ שפיר קמבעי לן וא"כ דברי הרא"ש מכוונים כדעת התוס' וטור בנו מבלי הבדל ודו"ק:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:9
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:9](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:9)

מקבל טומאה עי' ש"ך ס"ק ט"ז שהביא בשם תוס' ורא"ש דדבר המקבל טומאה בנגעים יש בו מכלל כתמים ואמר שתוספת ורא"ש כתבו אבל הרז"ה בהשגתו פי' האי משתיתא אין הפי' שתי כמ"ש התוס' רק כלי אורג וא"כ הוי דבר מקבל טומאה וכן הר"ן בפ' אשה צרכי' דהוי כלי אורג וכן הרשב"א בת"ה סוף שער הכתמים כתב דהוי כלי אורג ובאמת דברי התוס' אינן מובנים דנתנו טעם דלכך מטהר ר"נ כתם בדבר שאינו מקבל טומאה הואיל דהבגד שהכתם עלי טהור אף על אשה לא גזרו טומאה ומה שייך זה טעם אם הבגד טהור בטומאת כתם ומטמא בנגעין ואפשר כיון דמראה אדום בתכלית אדמי' מטמא בנגעי בגדים וא"כ צריך להיות נראה בבגד שלא יהא מקום ספק שנפל עליה איזה מראה אדום משום צד וגלל כן אמרו דבגד צבוע אינו מטמא בנגעים כמו שאין מטמא כתמים וא"כ אם אשה ישבה על בגד לבן ואח"כ נמצא עליה מראה נגע אדמדם ודאי טהורה משום נגע דאמרינן מאשה בא על הבגד ואין כאן נגע וא"כ כיון שתולה בה לטהר הבגד אף אנו מצריכין לטמא אשה משום נדה דהרי אנו אומרין ממנה יצא הדם ואיך נטהר אותם וזה דוחק ולכן נראה דמטעם זה השמיטו המחבר והרמ"א ויהי' איך שיהי' דוקא בנגעי בגדים אבל לא בנגעו בתים דמלבד דאין לו טעם בשום צד ומה ענין זה לזה ואפי' בתים צבועין יש בהן משום נגעי' אף גם דזה לא שייך רק בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ וכמה אופנים בה וזה אין לו לכתם כלל ולכך יפה פסק דכתם שעל הבנין אינו מטמא אף דמטמא בנגעי בתים ודלא כהמ"י ודו"ק:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:10
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:10](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:10)

כדי להציל' מכתמים הרמב"ם כתב לפיכך תקנו חכמים בגדים צבועין והקשה הכ"מ וב"י דהא בגמ' אסיקו דלא תקנו רק התירה לה בגדים מצבעים ואפשר לומר דקשיא להרמב"ם למה התירו בפולמס בגדי צבעונים כדי לטהר אשה לבעלה הא אמרינן בגמ' מיום שחרב בהמ"ק ראוי הי' שלא לישא כלל נשים אלא שאין גוזרין על הציבור גזרה אלא כשרוב ציבור יכולין לעמוד בה א"כ משמע לולי זאת לא הי' משגיחין על ביטול פ"ו וא"כ למה בטלה גזרה הראוי לגזור בשביל קצת חשש מיעוט פ"ו ועכצ"ל דקודם לזה הי' תקנה קדומה להיות לה לאשה בגדי צבעונין ולכך אף בפולמס של אספיאנס לא ביקשו לעקור תקנה קדומה בכל ודי שהניחו הדבר על הרצון דרשות בידה מבלי ללבוש בגדי צבעונין ומקדם הי' תקנה דוקא על בגדי צבעונין והם הניחו על רצון אשה אבל לבטל לגמרי תקנתם ולאסור מה שהם תקנו כולי האי לא רצו לבטלה ולכך פריך הגמ' תקנו מאן תקנו הרצון דהא מעשה בכל יום דלובשת אפי' בגדים שאינן צבעונים ומשני הגמ' דלא כך מתחלה הי' תקנה אבל אח"כ לא אסרהו מפני כתמים אבל תקנה קדומה הי' ללבוש בגדי צבעונין דוקא וא"ש ועיין במרדכי ליבמות דדייק מהגמ' דלעיל דאין לגרש אשה בזה"ז שאין לו בנים אפי' שהה עשר שנים:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:11
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:11](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:11)

לא בכל מקום וכו' אפי' למעלה מחגור עיין בספר בעל נפש שער כתמי מבואר דמקום החגור כלמטה מהחגור ע"ש:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:12
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:12](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:12)

אפילו לא עברה וכו' זו דעת רשב"א וצ"ל לדבריו דעל חלוקה ספק טהור ספק טמא טהור הנאמר בברייתא אי אמרינן מחגור ולמטה וכגון דעברה א"כ יש לו פי' על חלוקה היינו על חלוקה ג"כ ונמצא על בשרו מ"מ טהור דהא עברה בשוק טבחים ואי לא עברה אפי' על חלוקה לבד טמא משא"כ אי מפרשי בדאזדקרה ומחגור ולמעלה יהי' פי' על חלוקה לבד משא"כ אם נמצא על בשרה נמי טמא דהא כל ההיתר הוא דעל בשרה נמי איבעי' לי' לאשכוחי וזהו דוחק משא"כ הרמב"ם מפרש דשוה חלוקה למעלה בדאזדקרה כמו למטה מבלי הבדל ותמיד בעי עברה בשוק של טבחים ותמהני מהמחבר שהשמיט דעת הרמב"ם לגמרי כי מסתבר דבריו והמ"מ כתב שכן דעת הרבה מפורשים וכן הר"ן הביא ב' דעות בחידושין ולא הכריע ולענ"ד נרא' דאזיל הרשב"א והרמב"ם לשיטתם דכבר כתבנו. לעיל בשם הרא"ש דדיוקא מדתנן ספק טהור ספק טמא ולא ספקו טמא סתם ש"מ לאורויי מילתא קתני וכן הוא הדבר במה דקתני בחלוקה ספק טהור ספק טמא טהור ולא קתני סתם ספקו טהור ע"כ לאורויי קאתא ולפ"ז אלו מיירי בעבר' בשוק של טבחי' פשיט' דתולה בו הלא בכל דבר שיש לתלות תולין ול"ל דלעולם בעבר' בשוק של טבחים הוא דטהור והא דקתני ספק טהור וכו' לאוריי היכי דליכא בי' גריס דטהור אפי' לא עברה דתולין במאכול' וקמ"ל בבריית' דלא בעינין הרגה כרשב"ג וכסתמ' דמשנה לקמן דבעי דווקא הרגה דמה אריא בחלוק הא אפילו על בשרה בכה"ג טהור דתלינן במאכולת ועכצ"ל דקמ"ל למעלה מחגור ולא עברה ומ"מ טהור וזהו רבות' גדולה ומזה יליף הרשב"א דינו משא"כ לרמב"ם שפיר י"ל דלעולם בעינן עברה וקמ"ל באין בו גריס דטהור אפי' לא עברה ואפי' לא הרגה מאכול' ובבשר' בכה"ג טמא דלא תלינן במאכול' לדעתו וא"כ אין כאן ראי' להתיר בחלוק אם לא עברה אפי' למעלה מחגור וכל אחד אזיל לשיטתו וא"כ כיון דמחבר הביא לעיל דעת רמב"ם גם בזה יש לחוש לדבריו לטמא למעלה מחגור אם לא עברה וצ"ע וכן הב"ח חושש לדברי רמב"ם ומסתבר' דבריו. ועוד לדברי הרמב"ם מוכרח פרושו דהוא ס"ל דהא דתנן ספקא טהור ספק טמא בבשרה ספק טמא לאוריי טיפין טיפין כמ"ש הרא"ש ומחברי' והיינו טיפה בפחות מכגריס וא"כ ליכא למימר בחלוקה טהור למעלה מחגור בלא עברה א"כ צ"ל כך פי' על חלוקה לבד ספק טהור ועל בשרה פי' אף על בשרה ספקו טמא א"כ תו ל"ל דמיירי בפחות מגריס דאם נמצא על בשר וחלוק מודה הרמב"ם דתלינן במאכולת כמבואר בדבריו להדי' וא"כ עדיין קשה מה קמ"ל וכי נעשה על בשרה פירושים שונים ועכצ"ל דאפי' למעלה מחגור אפי' על בשרה בשרה לבד ועל חלוקה היינו אף על חלוקה דהרי עברה בשוק של טבחים וזה ברור משא"כ לרשב"א דס"ל לאורויי קאתא בטיפין טיפין בכגריס וקס"ד דאין אורח' בכך וא"כ שפיר י"ל אפי' נמצא על בשרה וחלוקה רק דבחלוקה לולי בשרה הי' טהור' וה"א דבשרה ודאי מעלמא קאתא דהא אין דרך ראי' בכך וקמ"ל דמ"מ טמא וכל א' הולך לשיטתו וזה ברור:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:13
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:13](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:13)

שתי נשים שנתעסקו עיין ט"ז ס"ק י"ז דוחק דברי הב"ח דדעתו דוקא בבא לשאול כאחד אבל בבאו לשאול בזא"ז ב' טהורים כהך דב' שבילין והביא ראי' מתוס' והט"ז דחה ראי' שלו והש"ך בנה"כ מודה לט"ז דמתו' אין ראי' אבל מ"מ כתב דינו של ב"ח אמת דהא דמי' לשני שבילין ודע כי הרשב"א בת"ה גבי בדקה בעד שאינה בדוק הביא בשם רמב"ן ודעתו כדעת התו' דפירשו שהזמינה מוכין לבנים ונקי' רק קינחה בו אחר זמן הוא נקרא אינו בדוק והקשו א"כ הא דתנן ג' נשים שלבשו חלוק אחד ונמצא דם כולן טמאות אמאי הא הוי כעד שאינו בדוק ותי' דבאמת ראוי לטהר כולן רק דהוי כמו ב' שבילין דאם באו לשאול כאחד שניהם טמאים בזא"ז כולן טהורים והרשב"א השיג עליהן דא"כ השאילה חלוקה לנכרים וכדומ' דאין חברת' באה לשאול יהי ב' טהורת ולכך פי' רשב"א עד שאינו בדוק דלא בדקה מעולם רק נוטלת ממקום מוצנע ולכך נקרא עד שאינו בדוק אבל כל שהי' לו בדיקה פ"א הרי זו לעולם בחזקתו עד שתדע שיצא מחזקתן וכו' ע"ש ולפ"ז הרי מבואר דהדבר במחלוקת שנוי' אך הש"ך בנה"כ כ' דהרשב"א לטעמי' דגם לעיל בסי' קי"א לא ס"ל כהך דב' שבילין אבל לפי דהעלה שם דיש לדמותו לב' שבילין ה"ה הכא ע"ש ודבריו נגד הש"ע דהא מחלוקת זה תליא אם פי' עד שאינו בדוק היינו שבדקתו מתחילה וכמ"ש הרמב"ן או שלא הי' לו מעולם בדיקה רק לקחתו ממקום מוצנע וכיון שהטור והמחבר לקמן סל"ח והרמ"א סעיף ל"ו סתמו כדברי הרשב"א והש"ך גופ' לא דיבר עליו א"כ פשיטא דדינא דרשב"א גם בזה אמת ויציב דאין דינו כב' שבילין דזב"ז תלי' אמנם נרא' דאף הב"ח לא אמרה אלא כאן בב' נשים שנתעסקו בצפור אבל לא בג' נשים שלבשו חלוק א' כמו שחשב הש"ך בנה"כ לטהר בכל דוכת' בבאי' לשאול זא"ז והחילוק מבואר דבשלמא כאן אם נתעסקו בצפור היא אומרת אני נתעסק בצפור ומצאתי דם ומה איכפת לי בחברת' אני אין יודע אם חברת' ראתה ג"כ בחלוק שלה או לא אין שאלתי נוגע לחברתה א"כ הוי כב' שבילין דזה אומר אני הלכתי מה ענין הליכת חברתי להליכתי וא"כ בבאי' לשאול זא"ז ב' טהורים כב' שבילין אבל בלובשי' ג' נשים בחלוק א' בדוק ואשה אחת אומרת אני מצאתי כתם לולי שתתלה בחברת' אין לה טענה להטהר כלל רק היא אומרת לא ממני בא הכתם רק מחברתה הרי שבשאלת' תולה בחברת' וזהו הוי כבאין לשאול בב"א דהא א"א לטהר עד שתתל' בחברת' ומה לי שחברת' פה לפנינו לשאול או לא סוף כל סוף לא נוכל לטהרה רק בתלית' בחברת' ומה חזית וזה ברור ונכון: וראיה לזו מהא דפריך בסוף פרק הרואה על דאמרינן דאם לאחר שפשטה חלוקה השאיל' לחברת' היא טהור' ושני' טמאה ופריך מ"ש מב' שנתעסקו בצפור וכו' דב' טמאות ופי' התוס' והר"ן דס"ד הואיל אלו הי' ראשונ' בא היינו מטהרן אותו הואיל ונתעסק' רק בשביל חברת' אנו מטמאין אותו דמי' להך דהכא וק' למה הקשה מברייתא דב' נשים שנתעסקו בצפור ולא הקשה ממשנה שלימ' ג' נשים שלבשו חלוק א' וכו' דהא לפי שיטת הש"ך אף התם בבאין כ"א בפ"ע היינו מטהרין וקושית הגמ' יותר חזקה א"ו הדבר כמ"ש דוקא גבי ב' נשים שנתעסקו אמרינן כן אבל לא באינך דשם לא שייך שבאו לשאול בזא"ז וחילוק הנ"ל נכון וע"ל סי' קי"א מ"ש שם:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:14
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:14](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:14)

הרי זה תולה כגריס בדם שנתעסקה בו וגריס במאכולת וכו' ולפ"ז צ"ל דחצי סלע הוא יותר גדול מכגריס דאל"כ בשני נשים בדם צפור בסעיף שלפני זה נימא חצי סלע מדם צפור וחצי סלע ממאכולת וע"כ דחצי סלע היא יותר מכגריס וסלע היא שליש טפח וש"מ דחצי סלע הוא חצי שליש טפח. וכבר נודע כי ארבע אגודלים המה בטפח וממנו תקיש שיעור גריס כמותו דקטן ואני ראיתי להרב החסיד השלם במדע כמהו' יונה מפראג ז"ל במחברתו ששיער עפ"י הנדסה מט' עדשים עפ"ו למודי אקלידוס והוא שיעור כמות רוחב ואורך ומכאן תיובתא כי אין שיעור גריס יותר גדול באורך וברוחב כי אם חצי אגודל לערך:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:15
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:15](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:15)

בכל זה זו דעת הרא"ש דס"ל דנקטינן בהך אבעי' לחומר' בכל אופן אלא שיש לדקדק לכאור' בדברי הרא"ש דהוכיח בראי' הא דמספק' לן בגמ' בנתעסק' בכגריס ונמצא עלי' גריס ועוד ה"ה בנתעסק' בפחות מכגריס ונמצא עלי' כגריס ועוד ג"כ דמספקא לן דל"ל דהא פשיטא לי' דאינו תולה דא"כ הך ברייתא אין תולין מרובה במועט לוקי בכה"ג ע"ש ויש להבין מה נ"מ בפלפול הזה דכיון דדעתו דהך איבעי' לחומר' ובכולן אמרינן ספיקא להחמיר ומה נ"מ אי מספקא ל' או פשיטא לי' ולכן נראה לומר דאמרינן בסעיף טוב מצא כתם למעלה מחגור וכתם למטה מחגור ולא נזדקר' והוא בעליון יותר מכגרי' שא"א לתלות במאכול' אזי אמרינן מדעליון מעלמא אתא אף התחתון כן ולפ"ז אם נתעסק' בפחות מגריס ונמצ' יותר מגריס למעלה מחגור אם אמרינן דלא מספקא לי' רק ס"ל דאינו תולה בפחות מגריס א"כ למעלה מחגור ודאי מעלמא אתא וא"כ אף למטה מחגור טהור משא"כ אם גם בהא מספקא לי' אף דמטמאין אותו הוא משום ספק אבל מ"מ להקל לא אמרינן וא"כ בנמצא בכה"ג למעל' מחגור אין כאן הוכחה דמעלמא אתא רק מן העסק בפחות מכגריס הוא דאתא כספיקא דגמ' ולכך אין לתלות בו למטה מחגו' ולומר דזה מוכיח על זה וא"ש דברי הרא"ש דהביא ראי' דגם זה בכלל הספק כדי שלא נסמוך להקל וכן ברור לדינא:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:16
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:16](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:16)

אם אם נתעסקה בפחות מגריס ונמצא שני גריסין מאוד נבוכו בו הב"י והאחרונים בטעמו של דבר דהא אסיקנן בגמ' דלא אמרינן שקול דם צפור ושדיא ביני מציעתא ומה שנרא' לומר הוא דהך גריס ועוד הך ועוד אין לו שיעור כמה ואפי' הוא נקוד' קטנה שבקטנות' כמו נקוד' הנדסה לפי רוב מחברי' שאמרו שהוא כחודו האחרון של מחט טריפה דעכ"פ יש בו יותר מגריס וכל מדות חכמים כך היא וא"כ לפ"ז בנתעסק' בכגריס ונמצא עלי' שני גריסין ועוד אין כאן ספק רק אולי הך בכגריס שדי' ביני מציעת' אבל ליכא לספוקי דלמא שני מאכול' רצופים זה גבי זה נתמעכו כדאמרי' אין לך סדין שאין עליו כמה טיפי דמי' דהא יש כאן שני גריסין ועוד ואלו הוא שני מאכולת שני גריסי' בעלמא ה"ל לאשכוח' משא"כ בעסק' בפחות מגריס ועלי' ב' גריסין הרי כאן שני ספיקות חדא דלמא שדי ביני מיצעת' ועוד דלמא שני מאכולת תכופים זא"ז והוי שני גריסי' מכוון וא"כ דיש כאן ב' ספיקות אף דכל א' לא שכיחי והוא ספק דחוק מ"מ בהצטרף א) שניהם יחד הרי כאן ספק א' ובדרבנן ספיקא להקל זהו מה שנ"ל בישוב הנ"ל אף כי הוא דחוק מכל מקום הוא מה שנ"ל יותר מכל מה שדברו בו המחברים:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:17
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:17](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:17)

עליו ז' סמנים וכו' הט"ז בס"ק י"ח הביא מ"ש הטור בשם רמב"ן דאין לסמוך על ז' סמנים אלא לטהרות והקשה דהא החמירו בטהרות יותר מבעלה ע"ש וכן הקשה בפרישה ודבריהם שלא בעיון כי דברי רמב"ן כדעת הראב"ד ועיין בת"ה וברא"ה שחושבי' דאין ז' סמני' מעידים שאינם דם דאף דאינו עובר ע"י הוא היותו בלוע בתוך הבגד אך לענין טהרת הבגד מעבירין ז' סימנים דבממ"נ אי צבע הוא פשיטא טהור ואי דם רק שהוא בלוע בתוך הבגד א"כ הוי טומאה בלוע ואין מטמא ופשוט וכן משמע בתוס' דס"ב:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:18
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:18](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:18)

אם יש בו כגריס ועוד כאן פסק המחבר כשיטת ר"ח דמחמיר לטמאה אבל ר"ח לשיטתו אזיל דאף במשתנת וראתה דם פוסק כר"י ומטמא משום כתם ודינהם שווים כמשמעות הגמ' דתלי' זה בזה אבל המחבר דלקמן בריש סי' קצ"א סתם מבלי זכר לשיטת ר"ח דטהורה לגמרי וא"כ אף בהא יש לטהר לגמרי דהא בגמ' אמרי' כשטימ' רבי כשיטת ר"מ טימא דס"ל במשתנת ג"כ טמא וכשטיהר ר"י לעצמו טהור דגם במשתנת מטהר ודבריו נראי' לכאורה כסותרי' זא"ז ואין לומר דס"ל למחבר דודאי יש לחלק דינם כמ"ש הראב"ד דבשלמא במשתנת תלינן במי רגלים אבל התם שבדקה ויותר דמים מצוי' באשה מבעלמא מטמאינן אף שהעד אינו בדוק דמהיכי אתי' הדם שע"ג העד דמעלמא לא שכיח רק דנחית חד דרגא אם שם בהשתנה מטהרינין לגמרי ואינו נכנס בגדר הספק כלל והיינו משום דמעמידין אשה בחזקת טהרה אף בזו אין לטמא רק משום כתם אבל למאן דמטמא בהשתנה בספק יש לטמא כאן בתורת נדה וטומא' ודאי וזהו המשך הגמ' דר"ח דמטהר כאן היינו משום נדה כמבואר בגמ' ואצ"ל דלבסוף חזר בו הגמ' רק הואיל ור"י מטהר שם נגמרי מטמא כאן משום כתם ורבי ס"ל כר"מ דמטמא שם אף כאן משום נדה מטמא דא"כ מה פריך הגמ' הא כשטימא ר"מ משום כתם מטמא הא כך ראוי להיות דהואיל דמטמא שם משום כתם שורת הדין דכאן יהי' טמא משום נדה ולכאורה צ"ע. אמנם נ"ל דבלא"ה גם ברמב"ם יש מקום עיון דגבי השתנה פסק משום כתם ואלו כאן פסק משום נדה וכבר תמה המ"מ דהא בגמ' מדמינן עד שהוצרך הגמ' לומר דגם בהשתנה מטמא ר"מ משום נדה ולכן צ"ל דודאי ס"ל לרמב"ם סברת הראב"ד לחלק בין בדיקה בעד לרואה בהשתנה (ויהי' לעד אינו בדוק יותר חומר' ממי רגלים אמנם י"ל דס"ל כסברת המרדכי) דאם רואה שלא בשעת וסתה דיש להחזיקה בטהור דהא איכא חזקה אלימת' דאורח בזמנו בא וא"כ ודאי דהדם שעל העד מעלמא ולא מגופי' הואיל בתוך וסתה משא"כ ברואה בהשתנ' דלא שיוך אורח בזמנו בא דאמרינן ע"י חימום מי רגלים דהדרו למקור כמ"ש המפורשים קרה זה דראתה ואין זה ענין לאורח בזמנו (א"כ יש חומר' גבי השתנה יותר מן עד בדוק א"כ שפיר הוי כאהדדי) אך עד כאן ס"ל להרמב"ם סברת מרדכי היינו למ"ד וסת דאורייתא וא"כ חזקה זו דאורח בזמנו בא חזקה גמורה היא אבל לפי דקי"ל וסת דרבנן ש"מ דהך חזקה אורח בזמנו בא לאו חזקה גמור' היא רק דרבנן החמירו א"כ פשיטא דליתא לסברת מרדכי וכמש"ל בסי' קפ"ז ע"ש וא"כ ס"ל לרמב"ם הא דאמרינן בגמ' דזב"ז תלי' היינו ר"ז דקאמר הכי ור"ז ס"ל בדף ט"ז דכ"ע ס"ל וסת דאוריית' וגם מוקמי התם דר"מ וגם רבי להדי' דברייתא דוסת דאוריית' וא"כ שפיר מדמי זל"ז (דאף דיש חומר' גבי עד כנ"ל מ"מ לסברת המרדכי איכא קולא א"כ יש לדמ' זל"ז) אבל לפי דקיי"ל וסת דרבנן א"כ ליתא לסברת מרדכי ושפיר יש לחלק (בין מ"ר לעד דעד חמור כסברת הראב"ד) ולק"מ ודברי רמב"ם נכוני' ובזה גם דברי הש"ע י"ל כן דודאי אין דומין זה לזה כמש"ל לדידן דקיי"ל וסת דרבנן רק כל סוגי' דגמ' למ"ד וסת דאורייתא מסתמ' איירי באשה שיש לה וסת נמי וא"כ שפיר צ"ל דאזלו לשיטתו ובפרט לר"מ ע"כ איירי ביש לה וסת דבאין לה אסור' כלל לשמש וא"ש ולק"מ ודו"ק (עבק"א):


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:19
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:19](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:19)

טהורה דאיכא ס"ס הש"ך בס"ק מ"ה האריך להשיג על המחבר דאף דנרא' כן מדברי רש"י לא אמר' אלא לרבי דס"ל משום נדה וב' ספיקות לא חשבינן לי' לודאי וגם רש"י מפרש דמיירי בנמצא על ירכה אבל כשנמצא על העד ס"ס אינו רק ספק א' ובאמת לא ידעתי מה חרי האף הזה דהא בלא"ה רוב פוסקי' ס"ל לדינא דבעד שאינו בדוק אפי' בקופסא מטהרי לגמרי רק להחמיר אמרי' דטמא' כמ"ש הרשב"א ועי' ב"י וא"כ הבו דלא לוסף עלה ע"כ אמרי' להחמי' היינו בהניח' בקופסא כמבואר בגמ' אבל בטחתו בירכ' דלא מבואר כן בגמ' מהכ"ת להחמיר איברא אף לפי דעת הש"ך דמודה לר' בטחתו בירכ' ליכא כאן נדה וא"כ עכצ"ל דקיל מהשתנה וראתה דהא התם מסקינן דרבי כר"מ ומטמא משום נידה וא"כ לפ"ז הדבר נלמוד להמחבר במכ"ש ומה ברואה מהשתנ' דס"ל לרבי טמאה נידה מודה הכא דטהור מכ"ש בטחתו בירכ' דאף לרבי אינו רק משום כתם מכ"ש דלדידן טהור ומ"ש דרש"י ס"ל דמיירי בנמצא על ירכה הא כתבו התוס' לפירש"י דנמצא על עד נמי וכ"כ הרשב"א בת"ה להדיא וא"כ לדברי הש"ך דלדם דירכ' הא ישנו דם על העד נמי וליכא כאן אלא ספק אחד כמ"ש הש"ך ועוד קשה לומר דיהי' לרבי דס"ל ודאי טמא ש"מ דלא ס"ל שום ספק דמעלמא אתא אף שהוא עד בלתי בדוק ש"מ דחזקה מגופי' דאשה קאתי דוחה כל ספק וכי בשביל דנימא עוד ספק א' יהי' נדחה חזקה ממנ"פ אם אתה אומר דאין כאן חזק' ברורה אף בספק א' תהי' הטומא' בספק ואם אתה מחשבי' לודאי אף בשני ספיקות לא יועיל ואף דיש לדחות זה וכה"ג מצינו בכמה דוכת' מ"מ מי דחקינן לומר כן ברש"י ובפרט כי מדברי הרשב"א בת"ה נמי מוכח כן דכתב להוכיח דבעד הבדוק וטחתה בירכה בעינן כגריס דהא מחלקינן בין עד בדוק לאינו בדוק בטחתו בירכה והניח' בקופס' ולא מחלקין בין כגריס לאינו כגריס ואלו אמרינן הא דבעד אינו בדוק בעינן הניח' בקופס' לטמא משום נידה אבל משום כתם נימא אף דהוה ס"ס קשה מנלן לרשב"א לטהר לגמרי בפחות מכגריס בעד הבדוק דלמא אם אינו גריס יש כאן ספק מאכולת וטמא משום כתם ולכך הך דבדקה בעד בדוק דאיירי הכל לענין טומאת ודאי דעל משנה קאי כמ"ש מדברי רשב"א א"א לחלק דבתרווהו בעי גריס א"ו ס"ל דהך גבי עד אינו בדוק וטחתו בירכ' לא בשביל רבי דס"ל נידה לחוד נישני' רק אף לר"ח נשני' ואלביהו שפיר קשה למה נקט והניחו בקופסא לחלק בין הך דבדו' ה"ל למתני נמי דבעי כגריס ועוד דלולי כן טהור אפי' מכתם אלא ש"מ דהך א"צ למתני דבהא אפי' בבדוק טהור ודברי רשב"א מוכרחים ולפ"ז אף הך דינא מוכרח דבירכו אפי' לר"ח משום כתם טהור ומ"ש הש"ך דרשב"א אזיל לשיטתו דס"ל כר' יוסי דבריו לא הבנתי דלר"י פשיטא דטהור דאפי' בקופס' טהור ומכ"ש בירכו רק כל ענין הנ"ל הוא לר"ח דס"ל טמא משום כתם וצ"ל דהש"ך נתכון בזה לדבר א' אף שאין לשונו משמע ומורה כן דלר"ח דס"ל משום כתם אמרינן נחית חד דרג' וטהור בטחתו בירכ' אבל למ"ד משום נדה בטחתו בירכ' משום כתם עכ"פ טמא. ואף בזו אין תפיסה על הש"ע דכבר כתבתי דהא דמטמ' הש"ע אין דעתו כרמב"ם לטמא משום נדה רק משום כתם ובגוף הדבר דכ' הש"ך דלא הוי ס"ס אם טעמו משום דלא תתהפך כב' כ' אחרונים וביחוד הפ"ח דאין זה מוחלט אמנם אם הקו' דהוי שם אונס חד אם הוא דם ממקור או מעלמא ומה לי דבא על העד ממקום אחר או דבא מן יריכו לכאור' קו' עצומה היא אם לא שנא' ל"ד ס"ס היא רק ב' ספיקות נינהו אבל יותר נראה. א) דאין ספיקות דומי' דאם הספק הוא רק מן יריכו א"כ במשוך לא שייך כן דחזקתו מן המקור כמו דאמרי' בעד הבדוק אבל אם אמרי' מעלמ' אתא אף במשוך טהור דבעד שאינו בדוק ליכא לחלק וא"כ אין ב' ספיקות דומה דיש נ"מ בניהם טובא ולק"מ ולפ"ז הא דמטהר מחבר בטחתו בירכו היינו בעגול אבל לא במשוך דבמשוך אין ענין ירכו נוגע כלל לספק הוא משום דהוי אינו בדוק ודמי' להניח' בקופסא וא"ש ודוק וכן נכון דהא דעת הש"ך להחמיר בכל ענין ודי דנקל בעגול אבל לא במשוך עבק"א:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:20
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:20](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:20)

עד הבדוק וכו' יש לכאור' לתמוה דהא זה הוא מדברי רשב"א דחולק אתו' ורמב"ן והיינו דקשי' לי' אם אינו בדוק קרוי אף דבדקה בפ"א רק עכשיו בשעת בדיק' לא בדק' א"כ הא דתנן ג' נשים שלבשו חלוק א' דכולן טמאות קשי' לי' ותי' דהוי ב' שבילין לא ס"ל לי' ולכך ס"ל לרשב"א דכל כה"ג עד בדוק מיקרי הואיל והי' לו בדיקה אך זהו לשיטתו דס"ל כר"י דמטהר לגמרי וא"כ קשי' לי' מהך דחלוק אבל למה דקיי"ל כר"ח דמטמא משום כתם שפיר י"ל כשיטת תו' ורמב"ן דהא הך דחלוק לק"מ דבאמת טמא משום כתם ול"ל דלהחמיר חושש מחבר כרשב"א דהא בממנ"פ בעד כזה שלא בדקתו כלל רק נטלו ממקום מוצנע מותר דלשיטת רמב"ן אין זה בגדר עד אינו בדוק כל שלא הי' לו מעולם בדיקה ולשיט' רשב"א היינו משום דפסק דטהור לגמרי כר"י ולא כר"ח וא"כ אפי' דהוי אינו בדוק הא טהור הוא אף משום כתם וצ"ל דס"ל למחבר דאף לשיטת ר"ח דקיי"ל בעד אינו בדוק טמא משום כתם מ"מ מוכח דעת רשב"א דעד שאינו בדוק היינו שלא הי' לו מעולם בדיקה דהא בס"ד מספקא לן בהך דר"ח דטיהר אי טיהר משום נידה או טיהר לגמרי וקשה לפשוט דלאו טיהר לגמרי מהך משנה ג' שלבשו חלוק א' כקו' רשב"א ועכצ"ל דהך עד אינו בדוק מיירי דלא הי' לו בדיקה כלל מעולם ושפיר י"ל דטיהר לגמרי ול"ק מהך דג' נשים וכו' כתי' רשב"א וא"כ אף דפשטינן וקיי"ל דטימא משום כתם מ"מ פירושא דהך עד שאינו בדוק לא זז ממקומו וכפי' רשב"א זהו מה שי"ל בדעת המחבר אבל מ"מ דוחק דהא בהא תלי' אם אמרינן טהור לגמרי ע"כ מיירי בהך אינו בדוק שלא הי' לו בדיקה כלל דאל"כ מכ"פ יטמא משום כתם כהנ"ל אבל אי אמרינן דטימא משום כתם אמרינן מסתמ' בכה"ג איירי דמהכ"ת בעד שלא הי' לו בדיק' מעולם יטמא ר' משום נידה וכשאין לו הכרח לכך מדברי ר"ח ל"א כן: 

ויהי' אך שיהי' עכ"פ ה"מ בבדיק' אבל בכתם ודאי דצריך החלוק להיות לו בדיקה תחלה דהא רוב פוסקים ס"ל כר"י ואפי' בעד אינו בדוק טהור לגמרי רק הרא"ש וסייעתו חוששי' להחמיר כשיטת ר"ח והיינו בבדיקה אבל בכתם דהיא גופי' דרבנן מהכ"ת להחמיר נגד רוב פוסקים דס"ל כר"י טהור לגמרי ומכ"ש בכתם ומכ"ש לפמש"ל דמחבר גופי' פוסק כר"י דלא כר"ח ומטהר לגמרי ועכצ"ל לחלק כמ"ש הראב"ד והרשב"א בת"ה לס"ד דרגלי' לדבר הואיל ובדקה בו ע"ש ועמש"ל וא"כ בכתם לא שייך כן ודאי דטהור לגמרי כמו במי רגלי' דהיא רואה גמורה וא"כ עד שאינו בדוק טהור בכתם רק דאמרינן כרשב"א דוקא אינו בדוק לגמרי אבל כל שבדקתו פ"א הוי עד בדוק וטמאה אפי' בכתם ולפ"ז הא דכתב המחבר סל"ט דאין אשה מטמאה משום כתם בחלוקה אא"כ הי' בדוק לה היינו בדיקה ממש דהי' לה בדיקה פ"א אבל אם נוטלתו ממקום מוצנע טהור בכתם וכמש"ל ונכון וכן דעת הב"ח דלא כט"ז דדעת. בס"ק כ"ט דהך אינו בדוק ובדוק אין פירושו כמו בדוק ואינו בדוק בעד דכאן מיירי בדוק שהוא בחזקת מוצנע ואינו בדוק בחזקת שאינו מוצנע כלל ודברים אלו אין לו שחר דמלבד ח' על מחבר דיסתו' כולי האי ויכתוב ב' סעיפים זא"ז במילת שווי' והטעמים והפירושים מתחלפים אף גם הוא מחבר העתיק דברי אלו מהרשב"א וברשב"א ודאי הפי' בדוק דהי' לו בדיקה מתחינה דאם נוטלתו ממקום מוצנע הא אפילו בבדיקה טהורה לרשב"א ומכ"ש בכתם ותמהני מהט"ז דהוא גופי' הרגיש בזה דהך מילתא לקוח מרשב"א ואיית' חובת' לנפשי' דע"כ הך בדוק היינו בדוק לגמרי ולכך טמא דעד שאינו בדוק איירי לרשב"א דלא הי' לו מעולם בדיקה ס"ל ובכתמים הדין כהרשב"א לכ"ע וא"ש ודברי ב"ח ברורי' ומעת' מצינו לאחותינו בנות ישראל תקנה גדולה בעסקי כתמהן שרוב נשים אינו בודקת חלוק וסדין טרם לבישה רק לובשי' כשבא מכובס וא"כ כל כתמהן אף בגריס טהור דליכא כאן חלוק הבדוק כלל:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:21
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:21](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:21)

בדקה חלוקה וכו' האחרונים הרגישו דבדיקה ראשונ' ל"ל כיון דבדקתו לאחד פשטות' והש"ך תי' בס"ק מ"ז דרבות' קמ"ל דאע"פ שבדקתו מ"מ הראשונ' טהורה משא"כ אי לא הי' לה בדיקה בלא"ה ראשונ' טהורה כיון שלא בדקה קודם ראי' כמ"ש סי' ל"ט ומזו שגם הש"ך מפרש הך בדוק בסי' ל"ט היינו בדיק' גמור' ודלא כט"ז דפי' דנטלתו ממקום מוצנע והיינו כמש"ל אמנם תי' אינו מספיק פה דסוף כל סוף אף בהא דבדקה מה רבות' יש דראשונ' טהור' דכיון דבודקתו לאחר פשיטת' ולא מצאה בו דבר ומי' מה שתי' הט"ז ודעתו לל"ע ולענ"ד נראה דיש בזה צע"ג כיון דקיי"ל דע"א בדבר שאינו בידו אין נאמן לאסור של חבירו דלא כל כמיני' דיוכל לומר איני מאמינך ואם אמר לו טהרות שעשיתי עמך טמאי' אם אין חבירו שותק או במקום דלא שייך שתיקה כהודאה שהוא במקום דלא ה"ל למדע אינו נאמן ועי' בהרא"ש פ' ניזקין וי"ד סי' קכ"ז ע"ש וא"כ לפ"ז כאן שפשט' חלוקה ובדקתו והשאיל' לחברת' ולא אמרה לה שבדקתה כמבואר בגמ' בנידה דף נ"ח דלענין כיבוס יכולה לומר איני מאמינך ע"ש וע"כ דלא אמרה כן בשעת שאלה וא"כ כמו דנוכל לומר לענין כיבוס אף לענין איסורה נוכל לומר איני מאמינך ולא בדקתי וטהורה אני ואת משא"כ כשבדקתו תחילה א"כ לא תרוויח השני דאף דלא בדקתו לאחר פשיטתה מ"מ שניהם טמאים והראשונה נאמנות על עצמה שבדקתה ואח"כ רק לענין כיבוס תוכל לטעון כן והא דלא נטעון אף על בדיקה ראשונה איני מאמינך חדא י"ל דמיירי דהי' ידוע שבדקתו תחיל' או שאמר' לה כן בשעת שאלה ועוד על בדיקה ראשונ' עי"כ טמאה נאמנות דהואיל ונאמנות לעצמה נאמנות לחברת' דהי מניהו מפקת כנודע ואע"פ שהיא טהורה במה שאמר' שבדק' נאחר פשיטה עכ"פ בהך אמירה דבדקתה תחיל' מכניס' עצמה לידי חיוב וגם אז הי' שלה והוי כבעל על החלוק ונאמנות אך זהו צ"ע ויותר נראה דמיירי דאמרה תיכף דבדקתו בשעה שלבשה וליכא כאן חשש אינה נאמנות אבל עכ"פ דין הנ"ל לענ"ד ברור דאינו נאמנות לטמא חברת' באמירה די"ל שבדקתו בשעת פשיט' ותוכל לומר איני מאמינך וצ"ע:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:22
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:22](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:22)

בש"ע סעיף מ"א לבשה חלוקה וכו' ואפי' היא בספירות ז' נקים במשנה למלך כ' דתוס' נדה דף ס' ד"ה תולה משמע דמספקא לר"י בזה מיהו יש לדחות דתוס' מיירי כגון טמא דפסק לראות כגון שומרת יום כנגד יום ולא ספר' ואשה אחת כבר ספרה רק לא טבלה בזו תוס' מסופק כיון דבזה מעינ' סתום ובזה מעינ' סתום רק לתלות במקולקל בזו שפיר נסתפקו כיון דשניהן עכ"פ טמאין רק זה כבר ספר וזה לא ספרה בזו י"ל לא שייך תלינן הקלקלה וכו' וזה שדייק התו' בלשונם דיש לספק בסופרת מקצת או כולו ולא טבלה יש לתלות בלא ספרה כלל הרי דמיירי דפסקה מלראות ומעיינה סתום רק דלא התחיל' עדיין לספור אבל בש"ע מיירי בנדה דעדיין מעיינ' פתוח וא"כ הא דתלינן בה לא מטעם דתולה במקולקל כ"א הטעם דתלינן בדבר המצוי ושכיח ואשה זו מוחזקת כי ממנה הדמים ובזה כ"ע מודה כי פשיטא דתלינן מי שמעיינ' סתום במי שמעיינ' פתוח ופשוט:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:23
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:23](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:23)

בש"ע סעיף מ"ב השאילתו וכו' וכן אם השאלתו וכו' שלא טבלה עי' במ"ל הנ"ל דנסתפק והביא פוסקים לכאן ולכאן אם עבר ז' ימי ספירה ולא טבלה בערב וכעת הוא ביום ח' אי ג"כ תלינן בי' דסוף סוף לא טבלה והיא טמא' או כיון דכבר עברו ז' נקים לא שייך לתלות בי' כלל דאין בחזקת טומא' כלל וכל רגע זימנא הוא לטבול וע"ש שהאריך והנה מדברי המחבר דכתב לסופרת ז' שלא טבלה ולא כתב סתם לסופרת שלא טבלה דהא תמיד כ"ז שלא טבלה תולה בה לכאורה משמע דוקא בסופרת ז' שלא טבל' תולה אבל לא ביום ח' אך יש לדחות דהש"ע דין אחר קמ"ל בטבל' ביום ז' מ"מ אסורה לשמש כל היום שמא תראה ותסתור ודעת ב"י סי' קפ"ג דחששא זו דאוריית' ע"ש וא"כ יש כאן מקום ספק ביום ז' שטבלה ביום אם יכול' לתלות בה דהא יש מקום לומר כיון דעדיין עלולה לראות ומחשש זה אסורה לבעל' כל היום א"כ אף בה תלינן דמסתמ' ממנה אתיא ולכן קאמר הש"ע דתולה בסופרת ז' שלא טבלה הא טבלה אף דעדיין ביום ז' היא מ"מ אין לתלות בה וגם מהך דקאמרינן בגמ' דהשאילה לנכרית תולה אין ראי' דמה אריא נכרית אפי' ישראלית דומיא דנכרית דלא טבלה כל ימים תולה בה א"ו דבישראלית אינה תולה בכה"ג דגם בזה יש לדחות דקמ"ל אם אשה בתוך ז' השאילה לנכריות תולה בה דבנכריות בחזקת מטונפת בדמים אבל בישראלית בכה"ג אינו תולה דמה בכך דלא טבלה הא גם היא לא טבלה והרי היא בתוך ז' ומה חזית לתלות בהך יותר מבהך משא"כ בנכריות דתמיד בלתי מקונח מדמי' תולה בה אפי' בכה"ג וא"כ הדבר ספק: 

אמנם נרא' דתליא בפלוגתא דרמב"ם ורא"ש באשה קודם חומרת דר"ז דלא טבל' בז' וביום ח' ראתה אם סותרין כל ז' או לא דדעת הרמב"ם דסותרת הואיל ולא טבלה עדיין ולדבריו גם לתלות י"ל דתלינן בי' דהא היא בכל אופן כמו בתוך ז' אבל להרא"ש דס"ל בעבר' ז' אע"פ שלא טבלה וראת' דאינו סותרת ז' נקים ש"מ דאין הטבילה מעכב והך ז' נקים כבר חלפו עברו וראי' זו שראתה ראי' חדשה היא וא"כ פשיטא דאין לתלות ביום ח' דהרי אין כאן נדנוד תו מהנך ז' נקים שעברו ודבר זו לענ"ד ברור ונכון וארוח לן במה דקשיא לכאור' דנחלק הרא"ש עם הרמב"ם בדבר שאין בו נ"מ לדידן לדינא דבתר חומרא דר"ז מה נ"מ אי סותרת או לא סותרת בראי' א' צריכה לישב ז' נקים ולפי הנ"ל ניחא דנ"מ לדינא אי יכולה לתלות ביום ח' שלא טבלה אי מישך שייכי בהך ז' נקים או לא ודו"ק:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:24
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:24](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:24)

בש"ע סמ"ו חלוק וכו' ואינו בפנינו לשאול וכו' כתב הש"ך בס"ק ס"א ואינו בפנינו וכו' נראה דגם החלוק אינו בפנינו דאם היא בפנינו תבדוק אם מקדיר או מגליד ומי שאינו בקי יאסר וכו' ואין כאן מקומו דבישראלית ואינו בפנינו חשבינן לודאי טמאה דחזקה דהי' נתכבס ובזה לא סמכינן אקידור וגילוד כלל רק דברי הש"ך קאי על אם היא ישראלית בפנינו ואמרה שלא בדקה או גוי אפי' בפנינו הוה כשלא בפנינו ומשמע מדברי הש"ע דטהור' וע"ז קאמר הש"ך דהיינו דנאבד החלוק וא"א לבדוק ולולי כן אסורה ופשוט וכן משמע בתורת הבית להדיא ע"ש אך לכאורה יש לדקדק הא איירי שלבשתו אחר כביסה קודם בדיקה דאל"כ איך ס"ד לתלותו בקודם כביסה וא"כ הא הוי לשיטת רשב"א ומכ"ש לרמב"ן ותוש' כל שנטלתו ממקום מוצנע ולא בדקתו מקדם עד שאינו בדוק ומטהר רשב"א אפי' בבדיקה ומכ"ש בכתם ואיך נטמאה כאן באינו ידוע אם מקדיר או מגליד וצ"ל דלעיל מיירי במקום מוצנע היינו שלא הי' יד הכל משמשין בו אבל מ"מ אינו מוסגר בארגז עד שלא יפול בו ספק אולי מעלמא אתא עליו הכתם ולכך ס"ל לרשב"א הואיל ולא הי' לו חזקת בדוק מעולם תלינן דמעלמא אתא ולא מהאשה משא"כ כאן מיירי תיכף בבואו החלוק מהכובס סגרתו בארגז עד שלא אפשר לבוא עליו כתם כלל וא"כ ודאי מהאשה אתיא רק ספק הוא אולי הי' עליו קודם כביסה ובזו שפיר תלה במקדיר או מגליד ונכון:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:25
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 190:25](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/190:25)

בש"ע סנ"ב בד"א וכו' הי' ג' ערומות הט"ז סק"מ הקשה נימא מילתא דלא רמיא עלי' לאו אדעת' וכו' ולדבריו בטלת כל עדות שאם עד יאמר כזה ראיתי ולא נתייחדתי לעד נימא דשקר קאמר דלא רמיא עלי' ולאו אדעת' א"ו דלענין להשוות לאינש להוחזק כפרן אמרינן כל טצדקות ואמתלא שבעולם אפס לא יהי' שארית ישראל בחזקת פסלנים אבל מסתמא אם הוא עומד ואמר לא עברתי מהיכי תיתי לומר דלאו אדעתא וכן הדבר פה ולא קשה מידי ואין צריך לחלק בין זמן קצר לזמן מרובה ופשוט: