## Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 194

###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 194:1
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 194:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/194:1)

יולדת אפי' וכו' בשו"ת נ"ש הורה לאסור באשה שבא חבל לה כי מלאו ימים ללדת וישבה על משבר ואח"כ פסקו הצירים וחבלים והולכת וכריסה בין שניה זה ימיה כמה דמ"מ אסורה לבעל וצריכה ז' נקים וראיתו דקיי"ל בשבת מאימתי פתיחת הקבר אביי אמר משתשב על המשבר ור"ה אמר משעה שהדם שותת ויורד ואמרה לי' משעה שחברתה נושאת אותה באגפי' עכ"ל ופסקינן בא"ח סי' ש"ל להקל ביושבת על משבר לחוד ש"מ דהוי פתיחת הקבר אז (א) וקיימא לן אי אפשר לפתיחת קבר בלי דם ולכך אסורה ובאמת אין המנהג כדבריו ובאמת אם אף באותו זמן הי' יכולה להלוך בעצמה תלי' לכאורה בפלוגת' דר"ש ורמב"ם בפ' המשנה פרק ז' אהלות משנפתח הקבר א"י להלוך דלפי' הר"ש והפי' פתיחת הקבר דהתם כעין פתיחת הקבר בכל מס' נדה דנפתח הרחם וא"כ זו שמהלכה ודאי לא נפתח הקבר אבל לרמב"ם דמפרש פתיחת הקבר דהתם דהיינו שהולד הוציא ראשו ג"כ ולכך מטמאה אם הולד מת ע"ש ועי' בתיו"ט שהאריך וא"כ י"ל דוקא בכה"ג שראש הולד בין ירכי' א"א להלוך אבל פתיחת המקור יכולה להלוך וכאן אנו דנין על פתיחת המקור איברא דהר"ש הקשה שם הנך אמוראי דלא ס"ל פתיחת הקבר משעה שאינו יכולה להלוך קשיא לי' הך משנה ולא תי' כלום ובאמת י"ל דודאי הן לפי' רמב"ם דפי' אין לנפלים פתיחת קבר דבנפל יכולה להלוך אע"פ שנפחת הקבר והן לפירש רש"י דמפרש אין לנפלי' ענין בפ"ע מכ"ש אפשר דמודה כשאין לולד ראש כפיקה דהך פתיחת הקבר תוכל להולך דמאן מונע ולא יחלוק בסברא זו ארמב"ם וחוש עין ראתה ותעידה וא"כ בטומאה הולכין אחר רוב והם ולדות מעלים וגדולים ובפרט הלא ראינו בבית השני כי הולד גדול משא"כ לענין פקוח נפש אין הולכין אחר רוב ואפי' במיעוט חוששין לחילול שבת ולכך אפי' מהלכת חוששין לפתיחת הקבר דאולי תפיל נפל קטן ראש מפיקה ובזו תוכל להלוך וא"ש וא"כ כאן לענין טומאה הולכין בתר רוב ולדות דא"א להלוך משיפתח קבר וכבר הכריע התיו"ט דמסתברין מילת' דר"ש עד שבדברי הרמב"ם בספרו יש בו סתירה פעם נראה כסותר ופעם נראה כמסכים להר"ש עי' בתיו"ט שם אך אף גם דאינו יכולה להלוך אז בעת ישיבת' וביאת החבלים לה דאז אע"פ שהלכה אח"כ אין ראי' מהמשנה דשם אם נפתח אח"כ הקבר הרי ראי' דפתיחת תחילה לא היו הולד ואין מטמאה משא"כ כאן בפתיח' א"א בלי דם ואח"כ נסתם הפתוח כנודע מ"מ נראה לטהרה דהא הרי"ף פסק הואיל ואביי אמר פתיחת קבר משתשב על המשבר ר"ה אמר משעה שהדם שותת ויורד ולא קאמר ר"ה עד ש"מ שדם שותת ויורד קודם ישיבת משבר ולכך בעי תרתי והקשה רמב"ן דהאי עד אינו ראי' דלא קא אמילת' דאביי רק אמילת' דגמ' דשאיל מאימתי פתיחת הקבר וגם כיון דפליגא ספק נפשות להקל ובאמת יש לישב בטוב דברי רי"ף דס"ל לרי"ף דזהו סברא מוחלטת דהך סמנים לחוד דדם שותת ויורד אין סי' לפתיחת הקבר דהא שכיחי דמעוברת שופעת דם עד שאמרו שאשה קובע וסת בימי עבורה ואיך יהי' זה סי' לפתיחת הקבר רק צ"ל א' מב' פירושי' או דר"ה בעי לפרושי מילתא דאביי דאמר משישבה על המשבר היינו לא משבר לחוד רק שהדם שותת ויורד כבר ואח"כ ישבה על המשבר ג"כ זהו אות שנפתח הקבר ואביי סוף מילתא נקט שהוא יושבת למשבר או י"ל דפליג על אביי דאביי ס"ל ישיבת משבר לחוד הוי פתיחת הקבר ופליג ר"ה ומוסיף ואמר דגם הדמים צריכין להיות שותתין ויורדין ולפי פי' זה הרי כאן מחלוקת והלכה כמקיל בפ"נ ולכך קאמר הרי"ף דא"א לומר כפי' ב' דבא להוסיף אמילת' דאביי הל"ל עד להורת דאין ישיבת משבר לחוד מספיק א"ו לפרש בעי שקודם ישיב' משבר כבר זב דמים וישיב' משבר דקאמר אביי היינו בשכבר היו הדמים זב ויורד וא"ש וא"כ דאביי ור"ה לא פליגו הלכה כוותן ולכך פסק כאביי ור"ה ולק"מ וא"כ כיון דרי"ף פוסק כן וכן דעת רמב"ם דלא סגי בישיב' משבר וכן דעת הר"ן וסמ"ג וכן נראה דעת הטור ור"ח כרי"ף ע"ש בב"ח שכ' דרוב פוסקים מסכימים להרי"ף ורמב"ם רק מחמת ספק נפשות להקל קיי"ל כרמב"ן אבל כאן ודאי דעיקר כהנך פוסקי' וכל זה הוא לרווח' דמילת' כי באמת האשה היושבת על משבר יש כאן ספק אולי העת שתלד ונפתח רחמה ואף כי לפעמי' הוא רק צירים וחבלים שאין בהם לידה וחבלי שוא וכאב בעלמ' מ"מ מאן מפיס כיון דדרך האשה באשר יבא חבל לה ויושבת על משבר שתלד וא"כ איכא חשש פתיחת קבר ואמרינן דמחללין שבת ואף אני אומר באותה שעה באמת יש לבעל להזהר בה אבל כאשר ראינו כי פסקו הצירים ועמד' ממשבר ולא ילדה הרי אתגלי מילת' דלא כן היו וכאב בעלמא היו ולא היו פתיחת הקבר כלל דלא שכיח שיפתח ויהי' חוזר ונסתם מבלי לידה ונראה שלא הי' פתיחת הקבר כלל ופשיט' דטהורה וכן המנהג בכל מקום מיהו במקום דנהגו איסור יש להניח מנהגם כי הוא חומרא שיש בו קצת טעם ומקום לסמוך:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 194:2
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 194:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/194:2)

ולאחר וכו' ואין להתיר במקום שנהגו להחמיר וכו' כבר עמדו בזה גדולים מאחרונים הט"ז והגאון מהרש"ק בתפארת שמואל והרמ"א בעצמו בתשובה כתב שלא נתפשט המנהג הזה ובאמת אין למנהג זה טעם ועיקר ואיך ניתן מקום למנהג זה מה שהטור העיד שבימיו היו בועלים על דם טוהר בכל אשכנז ואיך נהפוך אח"כ למנהג ותיקון שאפי' באין רואות בו שיהי' אסורה כאלו רואה ולענ"ד מתחילה כאשר רצו לבטל מבלי לבעול על דם טוהר ולא היו סיפוק בידם כי האשה שהי' רואה דם לא היו מראה לחכמים כלל כי היו מסורת בידם שבימים אלו הדמים טהורים לכך גזרו שלא תבעול כלל עד יעברו ימי טוהר ובזו נשמרו שלא יבעלו על דם טוהר וזהו לענ"ד המנהג והטעם (ב) וא"כ עכשיו שעבר ונשכח אצל המון ישראל לבעול בדם טוהר ולמה איפוא נפריע העם מביטול פ"ו ומצות עונה ובפרט בדורות הללו שיש לחוש לכמה עבירות פריצות והרהר עברה וקישוי לדעת או קרי ר"ל בעו"ה ובלא"ה אינו שומרין כל דם טוהר רק טובלים בנקבה בט' שבועת ולא קרירי ולא חמימא כי לזו ודאי אין טעם כלל בשום אופן ולכן כבר עמדו הגאון מהר"צ בהמבורג ונתנו בפראג ואני פה ק"ק מיץ ובטלנו המנהג שאין לו עיקר ושרש והתרנו לנשי' לטבול תיכף בעמדן והליכתן לבה"כ שהוא ד' שבועות אחר לידה ללכת לבית טביל' ובזה ינוח דעת כי כעת לרב חולשת הלידה לרוב נשים אחר טבילה ראשונה אחר לידה מוצאי' דם ומה לו לבעל להכניס עצמו בספק איחור אם דם צדדים או ממקור הלא יותר טוב לבעול אז בימי טוהר שלבבו ינוח בלי ספק איסור וינצל מידי ספק איסור בכל אופן ולכן כן יש לנהוג בכל מקומות והמחמיר מן המתמיהין: 

והנה כתב הטור דאם יולדת נקבה וז' ימים ראשונים הי' נקי' ובימים שאח"כ ראתה בתוך י"ד לנקבה אינו סותרת וטובלת לאחר י"ד אפי' לא פסקה וכתב הב"י דזהו לאותן דבועלי' על דם טוהר והב"ח חולק וס"ל דאפי' לאותן שאינו בועלים בדם טוהר דינא הכי דלא שייך חומרא דר"ז בראי' שבי"ד ימים של נקבה דראי' זו אינו גורמת לא נדות ולא זיבות ולפ"ד הדין נוהג אף עכשיו לשיטת הטור אבל דבריו תמוהין דהא מודה הב"ח לדידן דאין בועלי' על דם טוהר דאם ראתה טפת דם כחרדל בתוך ימי טוהר דסופרת ז' נקים אף דראי' זו ד"ת אינו גורמת לא נדה ולא זיבה ולא טומאה כלל מ"מ צריכה ז' נקים ואם הקדימה לראות בתוך י"ד לנקבה א"צ לספור ז' נקים ויציב' בארעא אם רואה ביום ט"ו ללידתה דה"ל דם טוהר צריכה ז' נקים ובהקדימה לראות ביום י"ג וכדומה א"צ ז' נקים ולכן ברור דהדין זה לא נאמר אלא לאותן שבועלים על דם טוהר. ובגוף הדבר למה ברואה תוך י"ד ימים לנקבה לא תצרך למנות ז' נקי' כחומרא דר"ז עי' בב"י וב"ח ופרישה ולענ"ד פשיט' דבעי' ז' כשאר רואה ומנ"ל לחלק בחומרא ז' ימים אבל אף אם ראתה בהם הוי נקי' כיון דרחמנא טהרה הוי כרואה מי רוק והוי כמו נקי' דמ"ש ראתה ומ"ש לא ראתה ראי' זו מה טיבו הא טהור הוא אבל ודאי צריך למנות ז' בשלמא בלידה דהוי לדידן כיולדת בזוב אין ימי טוהר נחשבים לנקים כמ"ש רש"י בדף ל"ה ע"ב ד"ה דה"מ וכו' דכתב דה"מ דהוי דם טוהר לאחר ימי לידה ביולדת גרידא אבל ביולדת בזוב דבעי סיפורין בז' שלא ספרה הוי דמה כדם זיבה דהא מחד מעין אתו ותורה לא טהרתו עד שתספור כדכתי' ואחר תטהר אחר אחר לכולן עכ"ל אבל ברואה לאחר ז' דכבר ספרה על לידה בזוב נקי' רק מחמת ר"ז בזו לא אמרינן כן דיהי' נקי' לגמרי אפי' מדם טוהר דחומרא זו לא אמרינן בחומרא דר"ז ולכך יש חילוק בין סופרת ז' ללידה או לא וזהו כוונת הטור שכתב וטובלת לאחר י"ד אפי' לא פסקה ולא כתב וטובלת מיד רק כתב אפי' לא פסקה דז' צריכה רק אפי' לא פסקה מ"מ בכל ז' נקים יחשב דכולי האי לא מחמירינן מחמת חומר' דר"ז וזהו מה שנ"ל ברור בכוונת הטור ומ"מ לא נתיישב רוחי בקרבי מנ"ל להרא"ש והטור דין זה דלמא כי קבלו חומרא דר"ז לכל דינא קבלו כאלו ראתה בימי זיבה לגמרי וצ"ע:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 194:3
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 194:3](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/194:3)

המפלת תוך ארבעים יום וכו' הגאון מהר"ג בס' עבודת גרשוני דעתו לומר אם מליל טבילה לא היו מ' יום אינו טמאה לידה אע"ג דיש לומר דלמא מטבילה שלפני זה נתעברה דחזקה אלו הי' מעוברת לא הי' רואה דם ודייק לה מפרש"י דפירש בתוך מ' יום אינו חוששת היינו מ' יום לטבילתה ובאמת קשה לפסוק דין על זה דהא עביד' אשה לראות בתוך ימי עבורה עד ג' חדשים ואיך יהי' זה לכלל דאלו היו מעוברת איזה ימים לא היו רואה ול"ל דלכך אמרינן עד שהוכר עוברה דע"כ מתברר דמעובר' הי' אבל באמת מעוברת תיכף בחזק' אינו רואה דלא כן הוא גמרא ערוכה ראתה ואח"כ הוכר עוברה מאי א"ל מידי טעמא משום אברים כבדים הא ליכא איבר' כבדי' הרי דעד ג' חדשים אין איבריו כבדי' ועלולה לראות דם וא"כ איך נסמוך להקל ולומר דהולד לאו בר מ' הוא ובדברי רש"י י"ל משום סיפא נקט דקתני דאחר מ' תשב לזכר ולנקבה וקשה הא הוי ס"ס דמי ימר דבן מ' הוא דלמא נתעברה תוך מ' אף דשמשה קודם מ' נמי והרי כאן ס"ס ספק תוך מ' ספק קודם ואת"ל קודם דלמא זכר ולכך כתב רש"י דמונין מיום טבילתה דחזקה אשה נתעברה ביום טבילה וא"כ כשהטבילה קודם מ' חזקה דהלידה הי' קודם מ' ואין בספק כלל דלאח"כ נתעבר' דאוקמינן אחזקה דאשה מתעבר' בליל טבילה ורוב נשים דרכן כך ואזלינן בתר רובא ולקולא ודו"ק: 

נשאלתי שנת תקב"ל בעברי דרך ק"ק פפ"ד מהמה"ג מוה' משה ראפ נר"ו בדברי הרמב"ם בה' א"ב פ"ז דין ט' יולדת נקבה ואחרי י"ד שלה נתעברה והתחיל דם קושוי לבוא תוך פ' הרי הוא דם טהור אע"פ שאין קושוי לנפלים וכו' והקשה מה אע"פ שאין קושוי לנפלים אדרבה באין קושוי לנפלים פשיט' דטהור דהא בנידה דף ל"ח ע"ב מבואר דטעמא דר"א דחולק ומטמא הוא משום דכתיב וטהרה ממקור דמים דמים מחמת עצמה ולא מחמת ולד. דאל"כ וכי גרע דם קושי מדם שופי דטהור ימי טוהר וכמ"ש התוס' שם וא"כ אף ר"א דחולק אחכמים ומטמ' היינו בולד מעליא דגזרת הכתוב ממקור דמיה ולא מחמת ולד אבל בנפל אף ר"א מודה דלא גרע מדם שופי וא"כ מאי אע"פ דקאמר הרמב"ם והשבתי דנראה דיפה כתב הרמב"ם דיש מקום לטעות דבלא"ה צריכין אנו לחכמים דמטהרים דדרשו דמיה לדרשא אחרינא כמ"ש התוס' בד"ה דיו כו' והנה בדף ל"ה ע"ב גבי זיבה דדרשינן דמיה מחמת עצמה ולא מחמת ולד דטהור ופריך הגמ' או אינו אלא דמיה מחמת עצמה ולא מחמת אונס ומה ראית לטמא אונס ולטהר ולד ואמרי' מטהר אני בולד שיש טהרה אחריו כו' ועוד אין לך אונס גדול מזה. וזהו שם לענין זיבה דקרא דמיה קאתי לטהר אבל כאן גבי דם טוהר דמיה דכתיב הוא להיפוך דמיה לטמא מחמת ולד שפיר קשה ואימא דמיה מחמת עצמה אבל לא מחמת אונס דאז דם טוהר טמא אבל ב) מחמת לידה באמת טהור כק"ו דחכמים והנה זהו דאין קושוי לנפלים אין הפי' דאין לו קושוי דהא החוש מעיד דיותר יש חבלים וצירים לאשה בולד נפל ומת מולד חי ובן קיימא רק הפי' אין דין קישוי בנפלים דאין זה קרוי לידה ולפ"ז הרי זה כאונס דעלמא ואין לך אונס גדול מזה כמ"ש בגמ' וא"כ יש כאן מקום טעות דבזו אף חכמים מודה דאין בו דם טהור דכתיב דמיה מחמת עצמה ולא מחמת אונס ולכך כ' הרמב"ם דזה אינו ולא דרשינן מן דמיה כלל למעט אונס כפשטא דמתני' המקשה בתוך פ' היינו שנתעברה בתוך ימי טוהר והיינו נפל וכ"כ הרמב"ם בפי' משנה והשמיט הך גוונא אחריתא שכ' רש"י דהיו תאומים ואחד נגמרה צורתה וכו' וכן מורה באמת לשון משנה דקתני תוך צ' של נקבה ואי בכה"ג אפי' בתוך מ' של זכר משכחת זה נגמר סוף ג' וזה תחילת ט' או אשתהי וכדומה וע"כ דהמשנה להורות נתן דמיירי במפלת ומ"מ חכמים מטהר ור"א מטמא אע"פ דאין קשוי לנפלים וצ"ל כמ"ש דלענין טומאה כמו דנתמעט לידה מכ"ש אונס ורבנן מטהרין ובכ"מ הואיל וק"ו איכא ללידה ומוכח דדמיה לאו דרשה לולד ס"ל רבנן אף לאונס לא דרשה והדברים מוכרחין כן לשיטת הרמב"ם דפי' במשנה רק נפל כנ"ל ויפה כתב רמב"ם אע"פ דכגון דא צריך רבותא גדולה להודיעני וא"ש ודו"ק:


###### Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 194:4
[Chiddushei Hilkhot Niddah on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 194:4](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Hilkhot%20Niddah%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/194:4)

יוצא דופן וכו' כ' הרמב"ם בפי' המשנה בכורת פרק ח' משנה ב' יוצא דופן והבא אחריו אין בכור וכ' הרמב"ם אפשר שתהא אשה מעוברת מב' ולדות ונקרע דופני' ויצא א' מהן ואח"כ יצא הב' כדרך העולם ומתה אחר שיצא אבל מה שאומרין המגידים שאשה חי אחר שקורעי' דופנה ומתעברת ויולדת אינו יודע לו טעם והוא ענין זר מאוד עכ"ל וכתב התיו"ט שם על מה שכ' הר"ע אבל להוציא ולד ושתרפא ותלד א"א כ"כ רמב"ם ונראה עוד מדבריו שבהכרח תמות עכ"ל ובאמת קשה לדבריו אם בהכרח תמות אין שייך כאן דטהור' מנדה וזובה וקרבן לידה כיון דתמות ודוחק לומר דלא תמות כ"כ במהרה ובאמת דברי הרמב"ם בעצמן יש בהן גמגום לכאורה דלכתחילה התחיל ומתה אחר שיצא שני והיינו דבהכרח תמות א"כ מה זה שנתחבט בסוף לחלוק על האומרין שאח"כ תתעבר ותלד כיון דתמות ולכן נראה ברור דאיך ס"ד דיוצא דופן מוכרח למות הלא משנה שלימה דהמטרף ניטל אם הוי טועה בדבר משנה ואין פרה וחזירה יוצאין ממצרים שאין חותכין האם שלה וא"כ הרי יכולה לחתוך האם שלה כשהולד בתוכה ואח"כ לחתוך האם ולהוציא הולד ומה הכרח כאן שתמות רק דעת הרמב"ם כדעת הפוסקים בי"ד סי' י"ד דוקא ניטל כשר אבל אם ניקב טריפה והיינו כמ"ש הטבעים דאם יש בו לקותא הרי יותר מזיק מניטל כולו וא"כ דברי רמב"ם ברורין דכאן ביוצא דופן והבא אחריו ג) ל"ל דנטלו אם כולו דא"כ גם השני יוצא דופן וע"כ דחתכו לאם והוציאו לולד זה והשני נולד כדרכו וא"כ זה הוי כניקב ונלקה בתכלית הכאב וס"ל לרמב"ם דע"כ תמות אבל במה שאומרין המגידין שאשה חי אחר שקורעין בטנה זהו יכול להיות דהיינו שנוטלין כל האם ומוציאן הולד מרחם אבל זהו שאומרין שאח"כ מתעברת ויולדת שקר דבממ"נ אם מניחן האם רק קורעין אותו זהו טריפה בתכלית וע"כ תמות ואם נוטלין כל אם איך אפשר שתחזור ותלד וא' מזה שקר בהכרח ונכונים דברי רמב"ם וגם הך דכאן א"ש דיש במציאות יוצא דופן דיכולה לחיות אבל לא להוליד וא"ש: