## Chiddushei Ramban on Bava Metzia Daf 21a

###### Chiddushei Ramban on Bava Metzia 21a:1
[Chiddushei Ramban on Bava Metzia 21a:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ramban%20on%20Bava%20Metzia/r/21a:1)

**אלו מציאות שלו.** פי' לאו דוקא הני, אלא כל דבר שאין בו סימן הרי הוא שלו, אלא הני איצטריכא ליה לאשמועינן דלית בהו סימן, ולאביי איצטריך לאשמועינן דלא הוי יאוש שלא מדעת. ולרבא אפשר דאתא לאשמועינן דאע"ג דלא ידעי בהו דנפל מיניה הוי יאוש, דיאוש שלא מדעת הוי יאוש, ודקתני כריכות ברה"ר שלו וברה"י מכריז, משמע לרבא דקשר הוי סימן, ואע"ג דבפ"ק דייקי' שמעת מינה קשר סימן, ולא פשטוה מהא, משום דאיכא למימר כדרבא דאמר מתני' משום סימני מקום.
והא דאקשי' לקמן (בבא מציעא כ"ג ע"ב) ולהוי קשר סימן לאו למימרא דפשיטא ליה דהוי סימן, אלא את"ל הוי סימן הכא נמי להוי סימן, כאלו אמר ש"מ קשר לא הוי סימן, כדקאמר נמי ולהוי מנין סימן ולקמן בעי ליה מיבעיא, ומ"מ כיון דקאמר ולהוי סימן סתם, ש"מ דסבירא להו כמ"ד הוי סימן הכי קיי"ל:

**Sefaria Community Translation:**
**These found objects are his:** The explanation [of this is] - not specifically these, but rather anything that does not have an identifying mark is surely his. But it needed these to make us understand that they do not have an identifying mark. And for Abbaye, it was needed to make us understand that they were not [cases of] abandonment without awareness. And for Rava, it is possible that it came to make us understand that [this is the law] even though [the owner] did not know that it fell from him, for abandonment without awareness is [still considered] abandonment. And, according to Rava, from that which it teaches - bundles in a public area are his, but in a private area, he announces - it is implied that a knot is an identifying mark...


###### Chiddushei Ramban on Bava Metzia 21a:2
[Chiddushei Ramban on Bava Metzia 21a:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ramban%20on%20Bava%20Metzia/r/21a:2)

**פירות מפוזרין וכמה וכו'... היכי דמי.** איכא דקשיא לן כיון דקסבר תלמודא אי דרך הנחה אפי' בציר מהכי אי דרך נפילה אפי' טובא נמי מאי קא בעי מעיקרא וכמה ומפרקי דר' יצחק גופיה קאמר הכי וכמה קב בד' אמות וכך הם מפרשי' הא דאמרי לקמן גבי מצא חמור או פרה רועין בדרך אין זו אבדה ובעי בגמ' לעולם ואמר רב יהודה ג' ימים והדר אקשי ה"ד וכו' וכיון דקא קשיא ליה ה"ד אמאי בעי מעיקרא וכמה אלא רב יהודה הוא דבעי ליה וכיוצא בזה בפ' לא יחפור הב"ע מן הצד וכמה כמלוא רוחב חלון וכו' והלא מציץ וכו' וכך שמעתי ודבר נכון הוא וכיוצא בזה מה שאמרו בפ"ק דחגיג' עבדים מנ"ל אמר רב הונא אמר קרא וכו' והדר פריך והא למה לי קרא וכו' וכן במקומו' הרב' בתלמוד וכן זו שאמרנו בפ"ק רבה לא אמר כר' זירא מתני' אלימא ליה לאקשויי על דרך זו היא דמעיקרא תלמודא קאמר לה אלא שאותה שבפרק לא יחפור אינה דומה לאלו ועיק' פירושה כך הוא דלאו בד' אמות ניחא לי' למקשה ולא בכמלא רוחב חלון ניחא ליה אלא בשיעור בינוני כגון בד' אמות וכיוצ' בו.
ומיהו הכא איכאלמידק למה לי' לרבי יצחק לאוקמה למתני' בקב בד' אמות ובמכנשתא דבי דרי לוקמה בדרך נפילה ואפילו טובא ומפרקי משום דאביי דהילכתא כותיה לא מצי לאוקמה למתני' אלא בהכי כדאמרי' לקמן ולהאי טעמ' איכא למימר דגמ' דקא בעי וכמה במכנשתא דבי דרי מוקי לה למתני' ועלה קא בעי וכמה ועלה א"ר יצחק קב בד' אמות וא"ת א"ה היכי אקשי אי דרך נפילה אפי' טובא נמי דמשמע דדרך נפילה הרי אלו שלו ואלו לאביי דרך נפילה לא הוו שלו איכ' למימ' גמ' לא הוה ידע דעתי' דמ"ד וכמה ולא דעתיה דר' יצחק ולהכי קאמר אפי' טובא נמי דיני' בקב בד' אמות עד שבא רב עוקבא ולימד דמתני' במכנשת' דבי דרי היא לכ"ע בין לדעת השואל בין לדעת ר' יצחק.
ויש לפרש דר' יצחק לאו לאוקמה למתני' במכנשת' דבי דרי בלחוד אתא אלא ה"ק מכנשתא דבי דרי קב בד' אמות הרי אלו שלו ודינא אתא לאשמועי' אבל משנתנו מילתא פסיקא קתני לכל דבר שאינו דרך הנחה וכן אתה צריך לפרש הא דאמרי' לקמן אמר רב יהודה ג' ימים ואוקימנא בתשוכתא ובקדמתא דרב יהודה לא הוה צריך לאוקומי מתני' בחשוכתא ובקדמתא ובג' ימים אלא ה"ק מתני' דקתני פרה רועה בדרך אין זו אבדה לאו לעולם קאמר אלא כל זמן שנראה שמדעת בעלים עומדת שם ופעמים דג' ימים ולא יותר כגון בחשוכתא ובקדמתא.
ויש לי לומר דהתם מ"ה מוקי בחשוכת' משום דאי ביממי פשיטא שאין זו אבדה וכן עיקר וזו שהביא רבינו בהלכות אי דרך נפילה אפילו טובא נמי הרי אלו שלו אינו נכון לפי מה שכתבנו ונ"ל שהו' סובר דבתר דמתרצינן בגמ' אגב יוקריהו וחשיבותיהו הני נמי יקירי וחשיבי ולא מצטריך אביי לדרב עוקב' ויהיה נכון הפי' האחרון שכתבנו שלא העמידו משנתנו במכנשתא דבי דרי דוקא שהרי אפילו לדעת אביי אין צריך להעמידה בכך דוקא:

**Sefaria Community Translation:**
**Scattered produce. And how much, etc... What are the circumstances?:** There are those that raise the difficulty for us, that since the Talmud holds that if [the case was in] the manner of being placed, even less [than a *kav* would require announcement]; if [it was] in the manner of being dropped, even more [than a *kav* would belong to the finder] - why does it originally inquire, "and how much." And they answer that Rabbi Yitzchak himself said this: "And how much? One *kav* in four cubits." And so too do they explain that which it says later (Bava Metzia 30b) concerning one who found a donkey or a cow grazing on a path not being a lost object, and the gemara inquires, "And forever;" and Rav Yehuda [answers], three days," and it comes back and asks, "What are the circumstances," etc. And since it asks, "What are the circumstances," why did it originally inquire, "And how much (forever)?" Rather, it is Rav Yehudah that inquired this. And likewise in the chapter [entitled] Lo Yachpor (Bava Batra 22b) [when it says], "With what are we dealing here? [With a wall that is positioned] to the side. And how much? The full width of the window, etc. But can’t he still peer in, etc.?" And so have I heard and it is a correct thing. And likewise in this way is that which they said in the first chapter of Chagigah 4a, "Slaves, from where do we derive it? Rav Huna said, 'The verse stated, etc.'" And it goes back and asks, "Why do I need a verse, etc.?" And it is likewise in many places. And likewise that which we said in the first chapter (Bava Metzia 18b) - "Rabba does not say like Rabbi Zeira, as he holds that a mishna is stronger for raising a difficulty" - is in this way. For at the beginning, it is the Talmud saying it. However the one in the chapter [entitled] Lo Yachpor is not similar to these. And its main explanation is like this: The one that asked the question was not at ease with four cubits nor was he at ease with the full width of the window, but rather with an in-between measurement, such as [two] (four) cubits and that which is similar to it.