## Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah Chapter 2

###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:1:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/2:1:2:1)

ר"ז ר"א בשם ר"י בר"ח ר"ב ר"י תיפתר כר"א דר"א אמר אינה נלקחת מן העכו"ם פי' אבל רבנן סבירא להו דלא חיישי כלל לרביעה ולוקחין מן הנכרי. ע"ז בעי ר"י ול"ל נן פתרין לה ד"ה כו' דמר ה"א בשם רב ואפילו כמ"ד מותר למכור אסור ליחד משים דחייש לפסידת ממון. ומש"ה מתירין חכמים ליקח מן העכו"ם בהמה שלו משום דהעכו"ם לא ירביע דחייש שלא תיעקר. ור"א נמי ס"ל דיש פסידת ממון גבי רביעה בהמה שלו. אך ס"ל דמ"מ חיישינן לרביעה משום דיצרו תוקפו כדמוכח כ"ז בבבלי דף כ"ג עיי"ש בע"א. ורבנן ס"ל דבמקום פסידא לא חיישינן לרביעה. א"כ ביחוד דליכא פסידא לכ"ע חיישינן לרביעה. א"כ אתיא כד"ה עבר ויחד ד"ה זהו תירוצא אחריני ר"ל א"נ דאתיא כד"ה ושניא בין לכתחלה לדיעבד ע"ז אמר ר' ירמי' נשמעינה מן הדא האשה שנחבשה בידי עכו"ם כו' ע"י ממון מותר לבעלה והא תנן אין מתיחדין עמהם אלא לאו ש"מ שניא בין לכתחילה לדיעבד כדאיתא כ"ז בבבלי דף כ"ג ע"א עיי"ש. ולא ס"ל כדמדחה הגמ' בבבלי שם דמהאשה שנחבשה אין ראי' דשאני התם דמשום הפסד ממון ע"כ לא חיישינן לרביעה אבל בלא הפסד ממון חיישינן אפילו בדיעבד זה לא ס"ל לחלק בין הפסד ממון לדליכא הפסד ממון וכן בירושלמי מדחה ר' יוסי דשאני אשה שדרכה לצווח וחרשת דרכה לרמוז אבל אי משום פסידא הי' חיישינן לרביעה דיצרו תוקפו ע"ז פריך מיי כדין כיון דקמדחית הראיה מהאשה שנחבשה דהוא משום דרכה לצווח אבל משום הפסד ממון שפיר חיישינן לרביעה אפילו בדיעבד. א"כ כמאן אתיא מתניתין דידן דאסור ליחד הא רבנן ס"ל דלוקחין מהן קרבן ולא חיישינן לרביעה ואין לחלק אליבא דר' יוסי ור' ירמיה בין היכי דאיכא הפסד ממון או ליכא הפסד ממון דהא לא מחלקין בזה וע"כ דתיפתר למתניתין דידן כר"א:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:1:2:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/2:1:2:2)

**הוון בעי מימר מה פליגין ר' אליעזר ורבנן.** בפרה על שם מעלה הוא בפרה מן מה דמותיבין רבנן לר"א כל צאן קדר וגו' הדא אמרה אף בשאר כל הדברים חלוק ר"א וכן איתא בבבלי ג"כ לחלק בין פרה לשאר קרבנות ומדחה מההיא ברייתא והס"ד לא ידע מההיא ברייתא וכן מההיא דמתיב ר' אליעזר לרבנן ומדחה הראיה שלהם מן צאן קדר וגו' ג"כ לא הי' הברייתא הזאת גלוי לכל וכן משמע בבבלי דף כ"ד גבי ההיא דיתיב ר"א ור"י נפחא והמה גילו הברייתא הזאת מה דפלפלו ר"א ורבנן ונחלקו בזה ר"פ ור"ז אם ר"א ור"י תרויהו ידעו מההיא ברייתא עיי"ש ע"כ גם כאן הס"ד לא ידעו מההיא ברייתא. וע"כ הוון בעיין מימר מה פליגין בפרה. ע"ז קאמר מה דמצינו בברייתא דמותיבין רבנן לר"א מן צאן קדר ע"ז פריך ר"ה היאך ואפשר שישובו רבנן לר"א מן צאן קדר דהאיך מושיבין רבנן מדבר שהוא להבא על דבר שהוא לעבר ר"ל האיך מושיבין דבר של עתיד לבוא על שעבר וכן פריך ר' אבין מושיבין דבר שהיצה"ר בטל. ור"ה בעצמו פריך ולמה לי נן פתרין לה ד"ה ר"ל דאעפ"י שנחלקו אמוראים אם כולם גרים הן לעתיד לבוא אבל עכ"פ לד"ה יקבלו שלשים מצות וא"כ קשה האיך אפשר לומר דישיבו רבנן לר"א מן צאן קדר הא עכ"פ לד"ה יקבלו לכל הפחות שלשים מצות ולבסוף מסיק ר"ח בר לוליינא בשם ר"ה כל המצות עתידין ב"נ לקבל עליהם והאמוראים נושאים ונותנים בזה ואילו לפי הברייתא נחלקו בזה רבי אליעזר ורבנן ובירושלמי שלא הי' לפניהם הברייתא פרכי האמוראים האיך אפשר שישיבו רבנן לרבי אליעזר מצאן קדר הא גרים גרורים הם ולכל הפחות יקבלו מצות:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:2:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/2:2:2:1)

רבי בא בשם רב יהודא אם הי' נחמם אסור פי' נחמם הוא הטמנה מלשון הכמין עדים וח' וכ' מתחלפים באותיות גיחוך וה"פ דדוקא אם הי' דבר הנחמם בלפנים מן החלל אז אסור אבל באינו נחמם דהוא לחוץ מן החלל מותר [כדאיתא בבבלי דף כ"ח ע"א כגון גב היד פי' רש"י ז"ל דהואיל ומתחזיא אי חזי דמקלקל בה לחיך לי' לסמא ומעבירו עכ"ל ז"ל] וכדמסיק כהדא ר"א ור"י נשיאה סליקו לחמתא דגרר לקה באצבעו יהיב עלה איספלנית חמתה מתחלחלה וקלמה אלמא דבאצבעו כיון שהוא בחוץ כיון דחמתה מתחלחלה יעבירו ע"ז פריך ולא שמיע ר"ב בשם רב יהודא הא דאמר ר' יעקב בר' אחא בשם ר' יוחנן אם הי' רופא אומן מותר וקס"ד דבחוץ דכיון דמתחמי דסם שלו מקלקל ע"כ לא מרע אומנתי' אבל בפנים מאן מפיס דלמחר דנתקלקל הוא משום הסם שלו דילמא מחמת דבר אחר אך בחוץ דחזינן דהסם שלו מתחלחל אז לא מרע אומנתי' א"כ לפ"ז לא שרינן אלא אומן אבל בלא אומן אפילו בחוץ נמי אסור. ע"ז משני ולא דמיא תמן נחמם מותר ר"ל דבאומן מותר אפילו נחמם דבזה ג"כ לא גרע אומנתי' ברם הכא נחמם אסור ר"ל דבזה נ"מ בין אומן לאינו אומן בנחמם דתמן באומן נחמם מותר. ובאינו אומן נחמם אסור. משא"כ באינו נחמם אפילו אינו אומן מותר:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:3:7:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/2:3:7:1)

**ריב"ש משתעי אהין עובדא עובדא הוי באיתא חדא דהות רחמא מצוותא כו' הדא אמרה ישן מותר כרוך הוי.** ובמס' תרומות פ"ח גרסינן ברור הוי והגר"א ז"ל בכי"ק מגיה שם בור הוי ופרשתי במסכתא תרומות דה"פ דרצה להוכיח דישן מותר מהדין עובדא דהוי משתעי ריב"ש שהאיש הישן רצה לאכול וע"ז מדחה דז"א דבור היה פי' ע"ה דאין בור ירא חטא:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:3:11:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:3:11:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/2:3:11:1)

רבי ירמי' בשם ר"ח ב"ב כל אירסים מעלים חטטים ושל נחש ממית ע"כ הוי דבר סכנה ומחללין שבת עלה משום פיקוח נפש. וכן תני ר"ח ג"כ דהוי פיקוח נפש דאמר ר"ח אין נשאלין על הגילוין פי' כדאיתא בפרק בתרא דיומא גבי פיקוח נפש דדחי שבת הנשאל הר"ז שופך דמים. וע"ז מביא הא דר' ירמי' בעי קומי ר"ז ובמס' תרומות פ"ח גרסינן ר' ירמיה שאל מר"ז ע"ז מקשה הא מארי' דשמיעתא ולשאול לי' בתמי' הא ר' ירמי' הוא מארי' דהאי שמעתתא דהוי פיקוח נפש ואיך שאל לה ומשני מתנמנם הוי וע"ז שאל אם מתנמנם הוי כישן ואסור או דהוי כניעור ומותר:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:3:15:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:3:15:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/2:3:15:1)

ר"א ר"י בשם בן בתירה יי"נ שנפל לבור ימכור כו' ר' אסי בשם ר' יוחנן סתם יינו כו' הפקידו אצלו אסור בשתי' ומותר בהנאה ע"ז בעי ר"ז קומי ר' יוסי מה במייחד פי' דלמה מותר בהנאה הוא ע"כ דמיירי במייחד דאל"כ קשיא ממתניתין דפ"ג דדמאי דגרסי' המפקיד פירותיו אצל העכו"ם הרי הן כפירותיו ויש לפרש המשנה בב' אופנים או כפירותיו של ישראל ממש או כפירותיו של עכו"ם כדאיתא כ"ז בירושלמי בפ"ג דמס' דמאי ה"ד עיי"ש היטיב ובדברינו וס"ל לר"ז דפירוש המתניתין הוא כפירותיו של עכו"ם כמו שיטת ר' מנא בסמוך ולא כר"ח דס"ל בפי' המשנה דהוי כפירותיו של ישראל אלא כר' מנא דמפרש כפירותיו של עכו"ם ע"כ דלא מהני חותם אחד. ומוקים ה"א דר' יוחנן דמתיר בהנאה מיירי ע"כ במיחד. ע"ז השיב לו ר' יוסי דמיירי במפקיד ואינו מבורר בטעמו דר' יוסי למה ס"ל דבמפקיד מתיר נמי ר' יוחנן אם דס"ל לפרש המשנה דדמאי כר"ח בסמוך דהוי כפירותיו של ישראל או דס"ל כר' מנא דהוי כפירותיו של עכו"ם אך מכל מקום מהני חותם אחד ע"ז מביא הגמ' אתא ר' אבוה בשם ר"י שלש יינות הן כו' הפקידו אצלו בחותם אחד אסור בשתייה ומותר בהנאה וע"ז אמר ר' ירמי' לרבי זעירא חמי מה אמר לא אמר בשם ר' יוחנן אלא בחותם הא בלא חותם ע"כ אוסר ר' יוחנן. וא"כ ע"כ הא דסבירא לי' לר' יוסי אליבא דר' יוחנן במפקיד ע"כ מיירי ג"כ בחותם אחד דאפילו למאן דמפרש כפירותיו של עכו"ם וחשוד להחליף מ"מ מהני חותם אחד ולא בעינן במיחד והורי ר"ל במיחד כר"ז והוי ר"ז חדי בה והשתא מביא הגמ' המשנה אצל העכו"ם כפירותיו ומפרש להמתניתין ר"ח בעי קומי ר"מ מה כפירותיו ממש ר"ל כפירות של ישראל ואם הפקיד אצלו טבל הוי טבל ודאי ולא חיישינן שמא החליף העכו"ם בפירותיו [ויש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מיד מעשר] אלא דהוי כפירותיו ממש ר"ל פירות של ישראל ממש והוי טבל ברור וע"כ פוטר טבל ברור במקום אחר ע"ז אמר לי' ר"מ ולכל דבה ר"ל לכל החומרות דחיישינן שמא הוי של ישראל וחייב בתו"מ וא"י להפריש על טבל ברור שמא הוא של עכו"ם [ואם הפקיד מתוקנים פטור ממנפ"ש ולא הוי חשש דמאי שמא החליף העכו"ם על של ע"ה והוי דמאי כמו ברישא דההיא מתניתין ור"ש ס"ל דמאי דחיישינן שמא החליף בשל ע"ה עי' בפי' המשניות בפרק ג' דמס' דמאי ותמצא כן] וע"ז מסיק ולא על יאות הוי ר"ח מתריס לקבלי' כדמסיק הפקידו אצלו בחותם ר"ח ור"מ חד אמר אסור וחד אמר מותר מה פליגין בהנאה אבל בשתי' אסור. ונמצאו דאפילו לר"ח חיישינן לשתי' וע"כ לא על יאות הוי ר"ח מתריס לקבלי':


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:3:20:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:3:20:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/2:3:20:1)

**ועורות לבובין כו' ר"י בשם רב הלכה כרשב"ג כיצד הוא עושה קורעה עד שהיא בחיים ומוציא לבה לע"ז.** כיצד הוא יודע כו' אמר ר' יוסי ותשמע מינה שחט בה סימן אחד אע"ג דאתמר אין דבר שיש בו רוח חיים נאסר. וכא נאסר פי' דמכאן ש"מ דאע"ג דהמשתחוה לבע"ח לא נאסר דדבר שיש בו רוח חיים אינו נאסר אבל כשעשה בה מעשה נאסר דהא הכא בעורות לבובין דנקרע מחיים ומ"מ אסור והוא משום דעבד בה מעשה. והוא כדאיתא בבבלי דף נ"ד ע"א אע"ג דהמשתחוה לבהמת חבירו לא נאסרה עשה בה מעשה אסרה וכו' דאמר ר"ה היתה בהמת חבירו רבוצה לפני עכו"ם כיון ששחט בה סימן אחד אסרה עיי"ש והנה כבר נחלקו הט"ז ז"ל ונקה"כ ז"ל ביו"ד סימן ב' דהט"ז ז"ל ס"ל דבעינן ששחט לכל הפחות סימן אחד דיעשה אותה נבילה אבל במעשה כל שהוא במעשה בעלמא לא נאסרה ולא לחנם הזכיר ר"ה ששחט בה סימן אחד. אבל הש"כ ז"ל חולק עליו וסובר דסימן אחד לאו דוקא אלא כל שהיא [וכן מפורש בתוס' ז"ל דף נ"ד הנ"ל] ומכאן מפורש כהש"כ ז"ל דהא מוכיח בכאן מהא דעורות לבובין דנאסר מחיים ע"י מעשה. וא"כ ע"כ דסימן אחד לאו דוקא דהא קרע דלבובין הוא קרע קטן של העור שע"ג הבשר ונגלד פורתא העור העליון וגלידה במקצת ואין להוכיח הך דינא מגוף המשנה דקתני ועורות לבובין והא הוי מחיים ז"א דמהמשנה אין ראי' כלל דאיכא למימר דעיקר העבודה הוא מה שמוציא הלב מחיים דרך הקרע הזה וע"כ הוי ע"י העבודה הזאת מתה דניטל הלב הוי מיתה [עיי' במס' תמורה דף י"א ע"ב ברש"י ז"ל] משא"כ מהירושלמי הזה מוכח שפיר דאי ס"ד דהקרע בעצמו לא עבודה היא אלא העבודה היא מה שמוציאין הלב דרך זה הקרע א"כ קשה מנין להוכיח מכאן דאע"ג דהעובד לבע"ח לא נאסר מ"מ בעביד מעשה נאסר ז"א מנ"ל דלמא שאני עורות לבובין משום דעיקר איסורו מה שמוציאין הלב דרך הקרע ואז נעשה ע"י העבודה הזאת מתה. ואם כן מנ"ל להוכיח מכאן דעל ידי מעשה דסימן אחד נאסר אלא ודאי דהקרע גופי' הוי עבודה והוי איסורו מחיים ומכל מקום אסור ומוכח דבעבד בה מעשה נאסר אלמא דבמעשה כל דהוא סגי והוא מוכח כשיטת הש"כ ז"ל:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:6:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:6:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/2:6:3:1)

ר"י ור"א חד אמר מפני שממעטו ממדתו עי' פי' סוגיא זאת ברידב"ז ממס' תרומות פ"ב ה"ב דף י"ג ע"ב ד"ה אמר ר' יוחנן. ותמצא נחת:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:7:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/2:7:3:1)

ר"ח ב"ב בשם ר"י בראשונה היו אומרים אין מעמידין לא בקיבת הנבילה ולא בקיבת העכו"ם חזרו לומר מעמידין בקיבת הנבילה ואין מעמידין בקיבת העכו"ם רבי בא ב"ז ר"ש בר"י בעי מה כר"א דר' אליעזר אמר סתם מחשבת עכו"ם לעכו"ם כן הגי' במס' ביצה פ"ק ה"א ר"י בשם ר"י הכין בראשונה הם אומרים אין מעמידין כו' וחזרו לומר מעמידין בין בקיבת הנבילה בין בקיבת העכו"ם א"ר יוסי לשון מתניתא מסייעה לרחב"ב קיבת העכו"ם וקיבת הנבילה אסורה. פי' אלמא דעכו"ם חמור מנבילה דאל"כ של עכו"ם גופי' הוי נבילה. ומשני כמשנה הראשונה דלמשנה הראשונה לעולם הוא כן דעכו"ם חמור מנבילה אבל למשנה האחרונה אף דאמור מ"מ מותר כמו בנבילה ומסיים הגמ' דכמו כן כל המשנה קאי למשנה הראשונה חוץ מהסיפא דסיפא דאפילו למשנה אחרונה נמי קאי כמו דמסיק בבבלי מס' חולין דף קט"ז ע"ב והילכתא מעמידין בקיבת נבילה ובקיבת שחיטת עכו"ם וכשירה שינקה מן הטריפה. וכ"ש טריפה שינקה מן הכשירה מ"ט חלב המכונס בה כפירשא בעלמא ע"כ עיי"ש. וא"כ כיון דפירשא בעלמא היא הכל מותר וה"נ ה"ק דכל המתניתין אינו אליבא דהלכתא חוץ מסיפא דסיפא כשירה שינקה מן הטריפה קיבה אסורה הוא רק למשנה ראשונה אבל למשנה אחרונה מותר אך סיפא דסיפא טריפה שינקה מן הכשירה קיבתה מותרת היא קם אליבא דדינא אף למשנה האחרונה. אפילו דיסברון ב"ש כב"ה כו' זה שייך למס' ביצה שם כדרך הש"ס הזה:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:7:8:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:7:8:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/2:7:8:1)

**ומפני מה לא גילה לו א"ר יוחנן מפני שבקרוב אסרוה.** ור' ישמעאל הי' קטן פי' כדאיתא בבבלי דף ל"ה משום כי גזרי גזירתא במערבא לא מגלי טעמא עד תריסר ירחא שתא דלמא איכא אינש דלא ס"ל ואתא לזלזולי בה פירוש דלמא איכא אינש בעלמא דאתא לזלזולי בה אבל גדולי הדור פשיטא דהיו יודעים מזה ופשיטא דהיו מגלה לר' ישמעאל אך מפני שהי' אז קטן. ר"ח אמר ר"ח ב"ע מקשי אם להפליגו בדברים הי' מבקש הי' לו להשיא בחמש השואות שבתורה כו' כו' ע"ז משני א"ר לא יש דברים שמושיבים עליהם את הפה היאך כמה דאת אמר ישקני מנשיקות פיהו פי' דמשני דלפיכך השיאו ושיילו במקרא הזה משום דקא"ל תחלה רישא דקרא ישקני מנשיקות פיהו כדאיתא בבבלי דף ל"ה מ"ש האי קרא דשיילי אר"ש ב"פ ואיתמא רשב"א מרישא דקרא קא"ל ישקני מנשיקות פיהו א"ל ישמעאל אחי חשוק שפתותיך זב"ז ואל תבהל להשיב ע"כ וה"נ משני ר' לא דלפיכך השיאו במקרא הזה ולא בהנך חמש מקראות משום רישא דקרא ישקני מנשיקת פיהו דיש דברים שמשיקין עליהן את הפה:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:8:9:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:8:9:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/2:8:9:1)

רבי יוחנן בעי ולא כן תנינן שאין בית דין יכול לבטל דברי ב"ד חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין ובמסכת שבת פ"ק משמע דגרסינן ר' יונתן בעי עיי"ש בסוף הסוגיא גבי התיבון הרי שמן הרי בתוך שמונה עשרה ור' יונתן מקשה לה עיי"ש ע"ז משני ר' יוחנן כדעתי' ומר ר' יוחנן מקובל אני כו' כן הוא במס' שבת ושם פירשתי דהוא ב' תירוצים א' דדעתי' דר' יוחנן דס"ל שם בסוף הסוגיא דבשמן ביטלו מבוטל דגרסי' שם ר"נ ברי' דר"ח בר' אבא ר"א מטי בה בשם ר' יוחנן שמן ביטלו מבוטל משום דס"ל דמה דבתוך י"ח דבר אפילו קטן מבטל עיי"ש ועוד דמר ר' יוחנן מקובל אני כו' שלא נמצא שקיבלו רוב הציבור. ויותר נראה דצ"ל כדעתי' דר' יוחנן. ולא כמו שנדפס ר' יוחנן כדעתי' אלא כדעתי' דר' יוחנן וזהו תירוצו דמתרץ על קושית ר' יונתן היאך אטרח עילוי ואכל הא מה שביטל ר"י הנשיא אינו מבוטל משום דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו ע"ז משני דסבירא ליה כדעתי' דר' יוחנן דסבירא ליה דשמן ביטלו מבוטל משום דהוא מי"ח דבר ובי"ח דבר יכולין לבטל עיי"ש ברידב"ז:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:9:4:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Avodah Zarah 2:9:4:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Avodah%20Zarah/r/2:9:4:1)

ר"א בשם ר"ח מעשה בספינה אחת של בית רבי שהיו בה יותר מג' מאות חבית ובדק רבי את כולן ולא מצא אלא אחת שראשים ושזרות קיימת והתיר את כולהון ריב"א אמר ר"א מקשה לה מסתברא דלא אותה חביות תהא מותרת ושאר כל החביות תהון אסורות אלא ע"י עילה פי' כיון דמצד הדין א"צ כלל לחוש ורק דאנו מחמירין. ע"כ בעילה כל דהוא מקילינן וכן איתא בפ"ג דמס' דמאי ע"י עילה כיון דמצד הדין מותר אך שאנו מחמירין ע"כ ע"י עילה כל דהוא מקילינן וכן איתא שם בשנו"א ז"ל עיי"ש וע"ז מסיק כהדא גבינתא איתקלקלת פי' שם הנהר דאיקרי גבינתא איתקלקלת ר"ל דעבדו אותה לשם ע"ז. שאל ר"ח לרבב"ז א"ל אין דבר של רבים נאסר פי' דבנהר שהוא מחובר אינו נאסר אלא משום דבנהר איכא חשש שמא תלשינהו גלי דלפעמים נתלש או שמא טפחינהו בידים כדאיתא במס' ע"ז דף נ"ט ע"א אך כיון דשל רבים הוא אינו נאסר כדאיתא בבבלי מים של רבים אינו נאסר. ואעפ"י שדבר של רבים אינו יסוד גמור להתיר דלא שייך אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אלא דוקא בשל חבירו אבל בדבר הפקר דלא הוי לא שלו ולא של חבירו אוסר אבל מכיון דעפ"י הדין אין לנו למיחש שמא טפחינהו בידים רק חומרא בעלמא. ע"כ סמכינן ע"י עילה דמים של רבים אין נאסרין וסמכינן ע"י עילה זו דלא טפחינהו בידים. וכמו כן בדמאי התירו משום כבוד שבת ורק על זה לא סמכינן אלא בצירוף דשאלה ואף דשאלה לבד לא מהני כדגרסינן שם במס' דמאי אך ע"י עילה בצירוף עילה כל דהוא סגי וסמכינן עלה וה"נ ע"י מחובר לבד אין לסמוך דשמא טפחינהו בידים ועל דבר של רבים אינו נאסר בלבד לא סמכינן אלא ע"י צירוף סמכינן והעיקר דסמכינן משום שהוא מחובר. ועל החשש דשמא טפחינהו בידים בצירוף עילה כל דהוא סמכינן וע"ז מסיק ריב"ז וקאי על מה דקאמר ריב"א דר"א מקשי דלא מסתברא דאותה החבית תהא מותרת והשאר יהיו אסורין ולא סמך על צירוף עילה כל דהוא ע"ז קאמר ריב"ז דר' יצחק מקשי על קושיא דר"א ואילון אגרת לא עכו"ם לוקס כתיב בהם ואת אמרת ע"י עילה וכא ע"י עילה פי' דאיתא במס' גיטין בירושלמי פ"ק ה"א עכו"ם לוקס כתיב בהם וע"כ צריך להכיר שמותן של עדים ומסיק כד בחנות של ישראל אם נכתב הגט בחנות ישראל סמכינן ע"ז וקשה כיון שכתוב בהגט עכו"ם לוקס היאך תסמוך על מה שנכתב בחנות ישראל אלא ע"כ דהעיקר סמכינן שהן ישראל מפני שרוב ישראל שבחו"ל שמותן כשמות עכו"ם רק ע"ז לבד הי' מחמירין ע"כ צריך שיהא צירוף עילה כל דהוא שיהא נכתב בבהכנ"ס או בחנות ישראל כמבואר במס' גיטין ירושלמי הנ"ל ע"כ קאמר ר' יצחק על קושית ר"א הא בגיטין בעכו"ם לוקס וכי לא סמכינן רק ע"י צירוף עילה כל דהוא כיון דלא הוי רק חומרא וה"נ מה שצוה רבי לפתוח חבית אחת והתיר כולם הוא לא דזהו העיקר אלא דזהו הוי לצירוף כל דהוא: