## Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Bava Metzia Chapter 3

###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Bava Metzia 3:1:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Bava Metzia 3:1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/3:1:2:1)

מנן תיתי לי' אם המצא תמצא בידו הגניבה וכי אין אנו יודעין שאם ימצא הגנב ישלם שנים ומה ת"ל שנים ישלם. פי' המהרא"פ ז"ל דהכונה הוא על הפסוק דמשתעי בש"ח וגונב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים מיותר הוא דהא כבר כתב אם המצא תמצא בידו הגניבה שנים ישלם אלא ע"כ דקאי אשלפניו דהוא על השומר דקמ"ל דמשלם שנים להשומר כן פי' מהרא"פ זצ"ל:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Bava Metzia 3:1:2:2
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Bava Metzia 3:1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/3:1:2:2)

**א"ל אמור דבתרה נשבע ולא רצה לשלם כו'.** וישלם לבעל הפיקדון פי' דהא בהאי קרא קמיירי ונקרב בעה"ב אל האלקי' לשבועה. ואם כן מיירי הקרא בשומר שנשבע ג"כ ולפ"ז צריך לשלם להשומר אף שנשבע ג"כ. ע"ז משני ר"נ בשם ר"י חיים וכו' למקום שהקרן מהלך:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Bava Metzia 3:1:3:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Bava Metzia 3:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/3:1:3:1)

**הי' לו עדים שנגנבה באונס ואעפ"כ שילם מי נימר אע"פ שפטור מכיון ששילם השומר שייך הכפל להשומר או לא.** ע"ז מסיק הדא דמר ר"א המוכר קנסי' לחבירו לא עשה כלום דהא לפ"ז הוי השומר כליקח בעלמא ולא משלם מדין שומרין אלא כמו לוקח בעלמא והתורה לא זיכה הכפל להשומר אלא כשהוא משלם מדין שומרין אבל לא כשמשלם מדין לוקח בעלמא ועי' בחידושי רע"א ז"ל בדף ל"ד במקום שהשומר פטור ושילם עיי"ש. ע"ז שאל היו לו עדים שנגנבה בפשיעה הרי הוא בכלל שילם ואח"כ נמצאת הגניבה למי הוא משלם והוא דהיו לו עדים שנגנבה בפשיעה דהשתא משלם מדין שומרין. אבל כיון דפושע הוא וצריך לשלם. והקרא מיירי בשומר שצריך לישבע כדמסיים ואם לא ימצא הגנב ונקרב בעה"ב אל האלקי' דהוא לשבועה בזה הוי איבעיא דלא איפשיטא אם שייך להבעלים או לשומר או לשניהן. וכ"ז היא דווקא לשיטת הירושלמי דגזה"כ הוא ע"כ שייך האי איבעיא אבל לשיטת הבבלי דהיא משום דנעשה כא"ל לכשתגנוב ותרצה ותשלמינו ע"כ פשיטא דאם הי' עדים שפשע והתשלומין הוא לאו מרצונו פשיטא דלא קני הגנב הכפל ושייך לבעלים:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Bava Metzia 3:2:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Bava Metzia 3:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/3:2:2:1)

וכא והיא שנתן לו רשות לעשות בה אפטרופיא הוא ברמיזא והוא הסוגיא דמס' כתובות פ"ט כדרך הש"ס הזה כפי' הפ"מ ז"ל ר' אבוה שאל ובכתובות גרסינן ר"ז שאל מר' אבוה ושם הגי' כתיקונה עיי"ש:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Bava Metzia 3:3:1:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Bava Metzia 3:3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/3:3:1:1)

**אמר ר"א אכלו שלהם אכלו.** ר"ז שאל לר' אבינא שאלוה הבעלים ומתה. פי' אם הבעלים חייבין לשלם להשוכר כיון דהוי שואל שלו. א"ל כן אנן אמרין דחייב ואפילו אכלוה דהוי שליחות יד. ע"ז אמר ר"י בר אבון אכלו שלהם אכלו דלא דמי למתה דהתם הוי עלי' דין חיובא דשומר משא"כ אם שלח בה יד דאז אין עליו חיוב דשומר אלא חיובא דגזלן כדכתב בשטמ"ק ז"ל במס' ב"ק דף קי"א גבי סוגיא היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור דכתב בשטמ"ק ז"ל דכששלח יד נעשה עליו חיוב חדש חיובא דגזלן ולא חיובא דשומר עיי"ש וכיון דהוי גזלן ולא חיוב דשומר. א"כ הכא דהוי שלו לא הוי גזלן אלא שלהן אכלו וא"נ לשלם לו רק מה שקיבל ממנו על שכירות היום ולא גוף הבהמה משא"כ אם מתה כדרכה דהוי עליו חיובא דשומר דצריך לשלם להשוכר מתורת חיובא דשומר ודו"ק:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Bava Metzia 3:3:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Bava Metzia 3:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/3:3:2:1)

ר"א בשם ר"י כו' כל הסוגיא הוא שייך למס' יבמות והוכפל כאן ושם מבואר יותר עיי"ש:


###### Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Bava Metzia 3:9:2:1
[Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Bava Metzia 3:9:2:1](https://torahapp.org/share/book/Chiddushei%20Ridbaz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Bava%20Metzia/r/3:9:2:1)

אמר ר"ה בשאין עדים אבל אם יש עדים פי' דיש עדים בשעה ששלח בה יד ויודעין כמה הי' שוה כו"ע מודיי על הדא דר"ע ר"ל דטעמא דר"ע דדריש ביום אשמתו כמה הי' שוה ביום אשמתו. וביום אשמתו הוא בשעה דב"ד חייבין אותו ההיא שעתא הו"ל האשמה וע"ז פליגי רבנן עלי' והנ"מ דפליגי אך על האשמה דנעשה בב"ד ע"פ ב"ד אבל ביש עדים לכו"ע דרשינן ביום אשמתו על האשמה דעדים: